1. א. תיק זה עניינו סכסוך שכנים. 13 שנים גרים הצדדים בשכנות ולטענת התובעת, השמידה הנתבעת ביום 19.10.10 מטפס פסיפלורה על פירותיו הרבים (להלן:"המטפס") תוך כדי שהיא מושכת ומשמידה את המטפס לחלוטין ואף שברה מנורה.
ב. עוד מלינה התובעת וטוענת, שבתאריך 23.10.10 זרקה הנתבעת את כל הפסולת לגינה שלה, תוך כדי שהיא מגדפת וצועקת על התובעת, שהיא תוציא לה את העיניים ותגרום לה ולבעלה התקף לב.
עוד אמרה הנתבעת לתובעת, שהיא תשאיר את הגדר חשופה על מנת שתוכל להסתכל עליהם וכך תכנס לחייהם. בנוסף לכל אלה, אמרה גם הנתבעת, שהיא תשפוך סולר ותשרוף את כל הגינה שלהם.
ג. הנתבעת אף החלה לעשות מעשה, ועיקמה ושברה את הגדר העליונה, שהתובעת התקינה על חשבונה.
את כל טענותיה הנ"ל גם העלתה התובעת בתלונה שהגישה למשטרה ובשל התנהגותה של הנתבעת, כאמור לעיל ובשל הנזקים שגרמה, תובעת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי של 6,000 ש"ח.
2. א. בכתב ההגנה, מתייחסת הנתבעת אך ורק להאשמותיה של התובעת בדבר המטפס והגדר ואין היא מתייחסת ליתר טענותיה של התובעת בדבר התנהגותה של הנתבעת.
הנתבעת רק מציינת, שלאחר שהיא ניקתה - יחד עם בעלה- את הגינה, החליט בעלה של התובעת, ליישר את שיחי המטפס וזרק את השיירים מגינתם לגינת הנתבעת - פעולה אשר תסכלה הן את הנתבעת והן את בעלה ומשלא יכלו יותר להבליג - זרקה הנתבעת עם המגרפה את השיירים בחזרה לגינת התובעת.
באשר לתלונה שהגישה התובעת למשטרה - תלונה זו נחקרה והמשטרה החליטה לסגור את התיק.
ב. פרויקט המגורים מחלק גינות משותפות בין 7 שכנים וההפרדה בין הגינות נעשתה באמצעות גדר שנבנתה על ידי הקבלן שבנה את פרויקט המגורים המשותף.
בתחילת מגוריהם, שתלה הנתבעת 13 ברושים לימונים המתחמים את גינתה עם שאר השכנים בצמוד לגדר המשותפת שנבנתה על ידי הקבלן.
ג. בהתייחס למטפס, טוענת הנתבעת, שלפני כשמונה שנים, החליטה התובעת לשתול שיחי פסיפלורה לאורך הגדר המשותפת ועם הזמן הלך שיח זה וגדל לממדים משמעותיים, כיסה את הגדר המשותפת, חדר לעומק של כמטר לגינת הנתבעת וטיפס מעל העצים שלהם עד שכיסה אותם.
לפני כ-4 שנים עמדה הנתבעת על הבעייתיות של חדירת הצמחייה ולאור זאת, פנתה אל התובעת פעמים מספר, שתמנע את החדירה על ידי גיזום שוטף של המטפס, אך התובעת סירבה בטענה, שעצי הברושים חודרים אף הם לשטחה ובאופן כזה על כל אחד מהם להתמודד עם המצב.
לאור סירוב התובעת ומאחר והנתבעת לא רצתה לריב עם התובעת, החליטה לגזום את הצמחייה ואת הלכלוך שנגרם מהמטפס בשטח הנתבעת.
ד. בחודש אוקטובר 2010, נוצר מצב לפיו בשל אותה צמחייה שחדרה משטחה של התובעת, לא ניתן היה לראות גינה או ברושים והיות והתובעת סירבה לשתף פעולה - נאלצה הנתבעת לקחת עובד, אשר עבד יחד עם בעלה ונאלצו לכרות את הברושים של הנתבעת ולגזום את הצמחייה של המטפס שנמצאה בשטחה ואשר כיסתה את הברושים ואף מעבר לזה - זאת ללא עקירה או משיכה של הצמחייה.
העבודה התבצעה אך ורק משטחה של הנתבעת מבלי לחדור אל שטחה של התובעת.
3. לאחר שראיתי את הצדדים המתדיינים בבית המשפט ומאחר ונראה היה שסכסוך שכנים זה איננו מתמקד רק באותו מטפס, נעשה ניסיון על ידי בית המשפט להביא הצדדים לידי פשרה - דבר שבוודאי היה תורם להמשך יחסי שכנות טובים, אך הניסיון לא צלח.
משכך, בחנתי את טענות הצדדים לעומקן - הן אלו שהועלו על ידי התובעת בכתב התביעה ובעדותה בבית המשפט והן אלו שהועלו על ידי הנתבעת בכתב ההגנה ובבית המשפט ולאחר שעיינתי גם בראיות שהוצגו במהלך הדיון - הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות- זאת מן הנימוקים הבאים:
א. א) התובעת תובעת בתביעה זו פיצוי כספי של 6,000 ש"ח מבלי לבסס כלל את גובה הפיצוי ומבלי להוכיח מה פשר קביעת סכום זה.
התובעת טוענת בכתב התביעה, שהנתבעת השמידה את מטפס הפסיפלורה על פירותיו הרבים, שברה מנורה, עיקמה ושברה את הגדר העליונה, אך התובעת כלל לא הוכיחה בחוות דעת כלשהי את השמדת המטפס ושעל המטפס היו פירות וגם לא הוכיחה שהנתבעת שברה המנורה או את הגדר.