רויזמן נ' אוניברסיטת תל אביב- הפקולטה לרפואה ואח'

פסק דין

בפני תובענה לסעד הצהרתי אשר יקבע כי החלטת הנתבעים הפוסלת את הצעת המחקר של התובע והמפסיקה את לימודיו לקראת תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטת ת"א – בטלה ומבוטלת. לחילופין, מתבקש סעד כספי בסך 200,000 ₪.

1. הנפשות הפועלות

התובע, בן 65, איש עתיר תארים ורב פעילות, הינו דוקטור לרפואה, בעל תעודת מוסמך בכירורגיה מבית הספר ללימודי המשך ברפואה באוניברסיטת ת"א, והוא אוחז בתארים נוספים, ביניהם תואר דוקטור למדעים מן הטכניון ותואר BA בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת ת"א.

במשך השנים 1996- 2008 היה התובע תלמיד מחקר שלב א' בחוג למדעי הרפואה באוניברסיטת תל אביב לקראת השלמת תואר דוקטור לפילוסופיה.

הנתבע 2 הינו דיקן הפקולטה לרפואה על שם סאקלר באוניברסיטת ת"א.

הנתבעת 3 כיהנה במועדים הרלוונטיים כראש המדרשה לתארים מתקדמים בפקולטה לרפואה.

הנתבע 4 כיהן בתקופה הרלוונטית כיו"ר הוועדה היחידתית לתלמידי מחקר בפקולטה לרפואה.

2. הרקע לתובענה

התובע התקבל, כאמור, ללימודי מחקר כתלמיד שלב א', במסגרת לימודים לקראת תואר דוקטור לפילוסופיה. התובע אמור היה להגיש תוכנית מחקר, לקבל אישור לנושא המחקר, להשלימה ולהגישה. הצעת המחקר הראשונה שהגיש התובע, כשנתיים לאחר שהתקבל ללימודי הדוקטורט, הייתה בנושא "כריתת שד יסודית מתוקנת בהשוואה לניתוח משמר כטיפול בסרטן שד – מחקר השוואתי בישראל".

ההצעה הועברה לבדיקתו של פרופ' משה פפא אשר, במכתבו מיום 7.12.98, קבע כי זו אינה מתאימה לעבודת Ph.D. התובע נדרש להגיש הצעת מחקר חדשה.

הצעת המחקר השנייה שהוגשה על ידי התובע נשאה את הכותרת "אבחון היסטופתולוגי של נגעים בלתי נמושים בשד בעזרת מכשיר הממוטום וההשלכות לגבי הטיפולים הכירורגיים".

גם הצעה זו נפסלה לאחר שהועברה לבדיקת שלושה בודקים: פרופ' עוזי גפטר, פרופ' יוסי ריבק ופרופ' אברמוביץ, אשר לא מצאו מבנה ובסיס לקיומה של ההשערה נשוא הצעת המחקר. התובע לא אמר נואש ובשנת 2006 הגיש הצעת מחקר שלישית, אשר עסקה אף היא בנושא האבחון ההיסטופתולוגי של נגעים בלתי נמושים בשד ו"טביעת אצבע", אולם גם הצעה זו נפסלה, משמספר בודקים הגיעו למסקנה כי העבודה המוצעת מתאימה לשטח הקליני, להבדיל משטח המדע היסודי. התובע נדרש להגיש הצעת מחקר מתוקנת.

בין לבין התנהלה תכתובת עניפה בין התובע לבין גורמים רבים באוניברסיטה, בעקבותיה שבה והועברה הצעת המחקר שהגיש לבדיקה מחודשת על ידי מומחים, אשר היו מאוחדים בדעה כי הצעת העבודה של התובע איננה עומדת בקריטריונים הנדרשים לעבודת מחקר מדעית לקראת תואר דוקטור בפילוסופיה.

ביום 10.2.08 הודע לתובע כי כיוון שהצעות המחקר שהגיש לא אושרו ומכיוון שלא השלים את הלימודים בקורסים הנדרשים, לא ניתן לאפשר את המשך לימודיו.

3. על החלטות האוניברסיטה לדחות פעם אחר פעם את הצעות המחקר שהגיש, ואף להפסיק את לימודיו – קובל התובע.

התובע סומך תביעתו על חוות-דעתו של פרופ' גור בן ארי מיום 10.1.03, לפיה הצעת המחקר שהגיש מתאימה לעבודת דוקטורט, ולפיה "נושא עבודתו של דוקטור יצחק רויזמן הינו חשוב ובעל תועלת מעשית יומיומית."

התובע ער לכך כי גם פרופ' בן ארי מסכים כי העבודה המוצעת מתמקדת בשטח הקליני ולא בשטח המדע היסודי, כפי שסברו כל המומחים מטעם האוניברסיטה, אולם לטעמו אין בכך כל פסול לאור חשיבות הנושא ובהתחשב בעובדה שסרטן השד הינו מחלה שכיחה ביותר בקרב נשים.

התובע טוען כי החלטת האוניברסיטה לפסול את הצעת המחקר שהגיש בניגוד להמלצת פרופ' בן ארי הינה החלטה בלתי סבירה, שרירותית ובלתי הוגנת. לטענתו, השקיע בעבודת המחקר השקעה כספית בלתי מבוטלת ועמל עליה במשך שנים רבות. הוא בדק 2876 חולות וערך לצורך כך "עשרות רבות של קלסרי עבודה". כן טוען התובע כי הנתבעים קיפחו את זכויותיו בכך שמנעו ממנו את זכות הטיעון והשימוע ולא נתנו לו הזדמנות הולמת להשמיע את דבריו בטרם החליטו את אשר החליטו.

4. בישיבה שנתקיימה בפני ביום 7.4.11, ואשר נועדה לדיון בבקשת הנתבעים לדחות את התביעה על הסף, השמיעו התובע ונציגת הנתבעים את טיעוניהם.