משומר נ' סלימן

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותה בגין נזקים שנגרמו לה עקב הפרת הסכם שכירות שנחתם בינה לבין הנתבע.

לטענת התובעת התקשרו הצדדים בהסכם שכירות ביום 1.3.2009 ביחס לנכס ברחוב קרן היסוד 3 בראשון לציון (להלן: "המושכר").

לאחר קבלת החזקה במושכר התברר כי קיימים ליקויים מהותיים עקב קיומו של פתח ניקוז במטבח אשר גרם פעם אחר פעם להצפה במושכר כמו גם קיום רטיבות בקירות המבנה, שלבים ותריסים שבורים וכיוצא באלו.

בסופו של יום נאלצה התובעת לעזוב את הדירה, בדרך אשר היה בה כדי לגרום לה לנזקים גדולים.

בכתב התביעה נטען כי היה במצבה של הדירה כדי לגרום לנזק למכשירי החשמל של התובעת, לביגוד ולריהוט, כי נאלצה עקב המעבר להיעדר מעבודתה וכי עלויות הדירה החלופית, גבוהות בהרבה מאלו עליהן הוסכם בהסכם השכירות של המושכר.

מעל כל אלו טענה התובעת כי הנתבע לא השיב לידיה את התשלום בגין דמי שכירות ביחס לתקופה בה לא היתה עוד במושכר כמו גם השבת הפרשי שער, ואף הגדיל לעשות כאשר דרש ממנה לשאת בתשלום תיקון נזקים וניקוי הדירה.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי אין ממש בטענות התובעת באשר למצבה של הדירה, וממילא לא הוכיחה נזקיה. עוד נטען על ידי הנתבע כי הטעם לעזיבתה של התובעת נבע בטעמיה האישיים ורצונה להתקרב למקום לימודי בנותיה.

עוד נטען כי הנתבע ביקש להשיב לידי התובעת את הפרשי התשלום בגין דמי השכירות בקיזוז עלויות תיקון הנזקים שהותירה התובעת במושכר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן טעמיי והיקף פסיקתי.

טענה התובעת לנזקים ביחס למכשירי החשמל השונים. רכיב תביעה זה הוערך על ידי התובעת בסך של 5,700 ₪.

התובעת לא הוכיחה את תביעתה ביחס לרכיב זה.

טענה התובעת כי הנזק למכשירי החשמל נבע מההצפות החוזרות ונישנות מפתח הניקוז.

טענותיה אלו של התובעת תמוהות, בלשון המעטה.

לא הוכח כי היו הצפות כתוצאה מפתח הניקוז.

התובעת לא הציגה ולו פנייה בודדת בכתב לנתבע בעניין זה , ולא הביאה לעדות עד בודד בתמיכה לטענותיה.

ניתן היה לצפות כי אילו היה ממש בגרסת התובעת, יכולה היתה להציג תמונות או ראיות כלשהן ביחס לאותם אירועים.

זאת ועוד, הסכם השכירות שבין התובעת לבין הנתבע התייחס לשנת שכירות אחת וכן אופציה לשנת שכירות נוספת.

הדעת נותנת כי ככל שאדם נדרש מידי יום להתמודד עם הצפות בביתו, הוא לא יוותר באותו מושכר אלא לזמן ההכרחי. התובעת מצאה לנכון לממש את האופציה לשנת השכירות הנוספת.

התובעת נשאלה בעניין זה במהלך הדיון והשיבה כי עשתה כן משום שלא מצאה דירה חלופית. טענה זו אינה סבירה בעיני.