כהן ואח' נ' אבו דרהם

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

לפניי תובענה לפיצוי בגין נזקי-גוף שנגרמו לאימם המנוחה של התובעים, ולתובעים עצמם, בעקבות התחשמלותה-למוות של המנוחה ביום 22.4.01, בעת עשיית מקלחת בביתם.

הנתבע היה הבעלים של הדירה במועד התאונה ובמשך כשנתיים עובר לה. הנתבע רכש את הדירה מהורי התובעים, שהיו בעליה ודייריה כ-35 שנה. המנוחה והתובעים נשארו בדירה כשוכרים במשך כשנתיים, עד שפינוה, כחודש לאחר האסון, בעקבות תום השכירות ומכירתה על ידי הנתבע לאחרים.

נקבע כי הדיון יפוצל, ותחילה תידון שאלת החבות בלבד.

התובעים טוענים כי ההתחשמלות נגרמה בשל שני מחדלים רשלניים של הנתבע:

האחד – כי במהלך שיפוץ שנערך בדירה, כחצי שנה לפני האסון, הוחלפה צנרת מתכת בצנרת פלסטית, ועל ידי כך בוטלה מערכת ההארקה בדירה, מבלי שהוסדר חיבור מתכתי חלופי אשר ישמר את ההארקה כנדרש;

והשני – כי חרף תלונות חוזרות של המנוחה והתובעים בדבר זרמים חשמליים, המופיעים בעת נגיעה בחפצים מתכתיים, לרבות הברזים והמקלחת, בחודשים שקדמו לאסון – לא דאג הנתבע לשלוח חשמלאי לצורך תיקון התקלה.

הנתבע טוען כי השיפוץ הנזכר בוצע כשנה ורבע לפני האסון [כעולה מהחשבונית נ/1], קרי: קרוב לשנה לפני תחילת התלונות בעניין הזרמים החשמליים; וכי הצנרת שהותקנה במסגרתו הייתה ממתכת, ולפיכך לא הייתה כל פגיעה בהארקה עקב השיפוץ.

הנתבע מוסיף וטוען כי בעקבות תלונה אקראית חד-פעמית של המנוחה בדבר הזרמים – ביקר בדירה, נגע במקומות שאליהם כיוונה אותו המנוחה, לא חש בזרמים כלשהם, והשאיר מספר טלפון של חשמלאי מטעמו לצורך תיקון התקלה, ככל שתימצא כזו, על חשבונו. מאז לא שמע דבר בעניין זה מן המנוחה או מי מן התובעים, ונמסר לו כי הם גם לא יצרו קשר עם אותו חשמלאי. לפיכך אינו נושא בכל אחריות לאסון.

לחלופין טוען הנתבע כי הרשלנות המכרעת הייתה של המנוחה ו/או התובעים; אשר גורם מטעמם אחראי לליקוי בדוד-השמש ו/או בלוח החשמל אשר גרמו להתחשמלות, ואשר חשו יום-יום בבעיה ולא עשו דבר לפתרונה.

בשל הצורך והחובה לחסוך זמן שיפוטי, דנתי רק באלו מבין הטענות והראיות שאותן ראיתי כנחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

דיון והכרעה

האבחנה החשמלאית

שני החשמלאים מטעם חברת החשמל, שהיו הגורמים המקצועיים היחידים שהעידו במשפט, ייחסו את האסון להצטברותם של 3 ליקויים: בידוד לקוי של החיווט בדוד-השמש של הדירה; עקיפת הממסר-פחת בלוח החשמל של הדירה, באופן שהדוד (והמקרר) לא היו מחוברים לו; והיעדרה של הארקה בדירה. הבידוד הלקוי בדוד גרם לקצרים; היעדר ההארקה גרמה להעברתם למכשירים המתכתיים; ועקיפת הממסר-פחת מנעה את תפקודו ההגנתי בהפסקת הזרם החשמלי בעת קצר [פרוטוקול, עמ' 14-15 ו-22-21]. הגם שמצב זה לא חייב התחשמלות בכל מקרה ומקרה – הוא יצר סיכון מוגבר להתחשמלות [פרוטוקול, עמ' 17 ו-18].

בעקבות האסון נערכה ביקורת של חברת החשמל. הליקויים האמורים נחשפו ותוקנו, והתופעה של הזרמים החשמליים חדלה.

בכך בוסס קשר סיבתי עובדתי בין היעדרה של הארקה, ואי-הזמנת ביקורת ותיקון מקצועיים סמוך לאחר שהתעוררה בעיית הזרמים, לבין האסון. השאלה היא אם התובעים הרימו את הנטל לקשור את הנתבע למחדלים אלה.

הגרסאות בעניין הרקע לאסון

התובעת 2 (להלן: 'התובעת'), ובן-זוגה-דאז של התובעת שגר אז בדירה (להלן: 'אבי'), מסרו הודעות במשטרה ביום האסון.

התובעת מסרה בהודעתה זו כלהלן: