1. התובעת נסעה ביום 21.2.09 בשעה 19.28 ברכבת הנוסעת מעכו לרחובות והתובעת מלינה כנגד נסיעה זו, אשר ערכה 5 שעות במקום שעה וחצי וזאת עקב תקלות טכניות במספר רכבות אליהן הועברה עם נוסעים אחרים.
התובעת מציינת, כי בשעה 23.00 הגיעה לתחנת ההגנה בתל-אביב מבלי יכולת להמשיך בדרכה - זאת לאחר שעות רבות של עמידה, אי יכולת להגיע לשירותים ולשתיה.
כתוצאה מכך, נאלצה התובעת לנסוע במונית שירות מתחנת ההגנה בת"א לרחובות וכך הגיעה לביתה בערך בחצות.
התובעת פנתה בתלונה אל הנתבעת בבקשה לפיצוי כספי והיא נענתה בשלילה - אם כי התובעת מאשרת שהנתבעת הציעה לה ואף שלחה לה פיצוי באמצעות כרטיסי נסיעה, ברם התובעת החזירה לנתבעת פיצוי זה.
בתביעה זו מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך של 5,000 ש"ח עבור הוצאות משפט, אובדן ימי עבודה הקשורים לתביעה.
2. הנתבעת טוענת, שהיא לא התרשלה כלפי התובעת ועשתה כל שביכולתה על מנת לטפל באירוע נשוא תביעה זו באופן מהיר וביעילות גבוהה - הכל על מנת להקל על הנוסעים ולמנוע, ככל הניתן, את עיכובם.
הנתבעת מפנה את בית המשפט לכך, שהוראות הדין החלות על הרכבת הינן "חוק רשות הנמלים והרכבות (תיקון מס' 11) התשס"ב-2002 וכן "פקודת מסילות הברזל" (נוסח חדש), התשל"ב-1972 והתקנות אשר הותקנו מכוחן.
כמו כן, בפעילותה כפופה הרכבת למשרד התחבורה ופועלת בפיקוחו של שר התחבורה.
לגופן של טענות התובעת, טוענת הנתבעת, בין היתר, את הטענות הבאות:
א. א) הרכבת אכן יצאה בשעה 19.22, ברם בסמוך לתחנת "בנימינה" אירעה תקלה טכנית בקטר הרכבת בעטיה נבצר ממנה להמשיך בדרכה. מרגע קבלת דיווח על התקלה, פעלו נציגי הנתבעת בנקודת האירוע, באופן רציף ובזריזות על מנת לאפשר את השבת התנועה לסדרה. חרף מאמצי הצוות הטכני, נותרה הרכבת בבנימינה 43 דקות.
ב) לשם מניעת עיכובים נוספים, הועברו הנוסעים אשר נסעו ברכבת בה נסעה התובעת, לרכבת חלופית, אשר עשתה את דרכה לכיוון דרום ועצרה בתחנת היעד של התובעת, קרי רחובות. לכן, הייתה לה לתובעת האפשרות להמשיך בנסיעה לרחובות, ברם התובעת בחרה שלא לעשות כן, אלא החליטה לרדת בתחנת "ההגנה" בתל-אביב והמשיכה ליעדה באמצעי תחבורה אחר.
ב. אם מגיע לנוסע כלשהו פיצוי במקרה של איחור רכבות, הרי שנושא זה מוסדר בתקנה 8(א) לתקנות מסילות הברזל (תנאי נסיעה ברכבות), התש"ס-2000 (להלן:
"תקנות מסילות הברזל").
לכן, עשה מנהל הנתבעת שימוש בסמכותו וקבע כי בגין איחור העולה על 60 דקות יפוצו הנוסעים בזוג כרטיסי נסיעה באותו קו.
החלטתו של מנהל הנתבעת נעשתה כראש רשות מנהלית ולכן ההחלטה היא החלטה מינהלית לכל דבר ועניין.
עוד טוענת הנתבעת, שהוראות הדין בדבר פיצוי אחיד בגין איחורי רכבות חלה על התובעת כעל כל משתמשי התחבורה ברכבות, לכן תביעת התובעת לפצותה בסך של 5,000 ש"ח אינה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנות.
3. א. הנתבעת אינה מכחישה את עצם קרות האירוע הנטען על ידי התובעת, אך טוענת שהאירוע לא נבע מרשלנותה וכי פעלה ללא לאות לתיקון התקלה במגבלות הקיימות בשטח, תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשותה.
הנתבעת מודה, כי לנוסעים שהועברו לרכבת החלופית נגרם איחור של למעלה משעה בהגעה אל היעד.
התובעת לא הוכיחה כי העיכובים היו כתוצאה מהזנחה או התרשלות הנתבעת.
הנתבעת אינה חולקת על העובדה כי בסמוך לתחנת בנימינה קרתה תקלה טכנית בקטר הרכבת והוכח בפני כי מאז קרות התקלה, לא שקטה הנתבעת על שמריה, אלא פעלה בכל האמצעים שעמדו לרשותה להשבת תנועת הרכבות לסדרה.