הורדו מהמטוס בגלל שהאישה היתה בהריון, אך לא יקבלו פיצוי

התובע הזמין חופשה משפחתית בתורכיה עבורו, עבור רעייתו ועבור בנם בן השנתיים. הרכישה כללה טיסת שכר הלוך ושוב ושהות במלון.

בעת שהגיעו בני המשפחה לשדה התעופה ועלו על המטוס ולפני שהמטוס המריא, הבחינה דיילת כי אשת התובע בהריון. הקברניט סרב להמריא למרות שלטענת התובע הוחתמה אישתו על טופס ויתור על אחריות כלפי רשות שדות התעופה וחברת התעופה בעוד כולם בתוך המטוס, וסופו של דבר נאלצו התובע, רעייתו ובנם לרדת מהמטוס. כיוון שדובר בנופש שתוכנן לדבריו בקפידה בשל עומס עבודה אצל שני בני הזוג, נאלצו לרכוש לאותה תקופה נופש בארץ.

התוצאה היתה ששילמו הן עבור הנופש בחו"ל והן עבור נופש בארץ.

התביעה עומדת על 20,000 ש"ח. הסכום ששולם לנתבעות עומד לטענת התובע על כ - 7,000 ש"ח והסכום ששולם לטענתו למלון באילת כולל נסיעות וכלכלה עומד על כ - 10,000 ש"ח.

יתרת סכום התביעה מוסברת בעוגמת נפש.

אדגיש כי החופשה בחו"ל הוזמנה טלפונית.

מכתבי ההגנה עולה כי הנתבעת 2 היא סוכנות הנסיעות שאליה פנה התובע כדי להזמין את הנופש בחו"ל ואילו הנתבעת 1 היא הגורם הסיטונאי המקבל הזמנות מסוכנים דוגמת הנתבעת 2 ומשתקשר עם ספקי השירות (חב' תעופה, בתי מלון וכו').

בתנאים המפורטים שנמסרים או אמורים להמסר ללקוחות מצויות הוראות רבות אולם באף אחד מהם אין הערה כי כאשר מדובר בנוסעת הנמצאת בהריון עליה להצטייד באישור רפואי. מסתבר שאנשי שתי הנתבעות יודעים היטב על דרישה כזו מצד חברות התעופה ומשום מה אינם טורחים לציין ביוזמתם את הדבר אף שהם מביאים לידיעת הלקוח שורה ארוחה מאוד של הוראות וסייגים אחרים.

לא מצאתי כל הסבר לכך שאף אחת מן הנתבעות לא טורחת ליידע את לקוחותיה בעניין זה בנימוק שהלקוח הוא שצריך לעלות את הנושא כאשר הוא אקטואלי.

למרות כל האמור לעיל אינו מוצא לנכון להטיל אחריות על מי מהנתבעות בשל עצם העובדה שלא טרחו ליידע בעל פה או בכתב על הדרישה לאישור רפואי מחמת ההריון. זאת משום שהתובע עצמו טוען כי הוא ביוזמתו ציין את הדבר באזני מי שהוא מתאר כנציג החברה, בסעיף 3 לכתב התביעה, מבלי שטרח אפילו לומר על איזו משתי החברות הנתבעות הוא מדבר ומי הוא אותו נציג (באזניי טען שמדובר בנציגה).

מכאן שהתובע ידע היטב שעליו להביא את דבר ההריון לידיעת מי שמטפל בארגון חופשה עבורו בחו"ל הכוללת טיסה וזו הסיבה מדוע אין חשיבות במקרה שלנו לכך שאף אחת מהנתבעות לא העלתה את הנושא ביוזמתה בעל פה או בכתב.

השאלה היא האם הוכח שדבר ההריון הובא לידיעת האדם שאליו פנה התובע בעת תחילת תהליך ההזמנה של החופשה. חוששני שהתשובה שלילית. התובע ידע את שמה של הגברת גבעול אשר שוחחה איתו מטעם הנתבעת 2 ולטענתו היתה השניה ששוחחה איתו אולם לא ידע לומר דבר על הנציג או הנציגה שאיתם שוחח לראשונה לטענתו ולהם סיפר על ההריון. בכתב התביעה כלל לא נטען שהיו שיחות עם שתי נציגות שונות כפי שתאר התובע בפני. חשוב מאוד להדגיש שתהליך ההזמנה כולו בוצע באמצעות הטלפון והפקס כך שאיש מטעם שתי הנתבעות לא ראה בעיניו את אשת התובע וממילא לא מתעוררת השאלה מדוע לא הבחינו בהריון.

התובע טוען בכתב התביעה שההזמנה בוצעה ביום 29.7.08 אולם הוא עצמו מצרף לכתב התביעה את כתב ההזמנה החתום על ידו יחד עם רישום לפיו שלח אותו באמצעות פקסימיליה לנתבעת 2 כבר ביום 27.7.08.

אם לא די בכך הרי התובע טוען שהנופש שנרכש באילת עלה 10,000 ש"ח אולם מתברר מהמסמכים שהוא עצמו צרף כי מדובר בסכום כולל של 4,062 ש"ח תשלום לבית המלון, כך שגם אם מוסיפים הוצאות נסיעה (שלא הוכחו ולא ברור אם הנסיעה היתה ברכב פרטי, בתחבורה ציבורית או בטיסה) עדיין קשה מאוד להגיע ל 10,000 ש"ח. עוד אוסיף כי לפי המסמכים שבפני הסכום הכולל ששילם התובע עבור הנופש בחו"ל שלא יצא לפועל עומד על 6,799 ש"ח.

לכל אלה יש להוסיף כי לא יתכן שהתובע ידרוש הן את מה ששילם עבור הנופש בחו"ל שלא יצא לפועל והן עבור הנופש החלופי שרכש שהרי את הנופש החלופי קיבל. אילו הכל היה הולך במישרין היה משלם עבור נופש אחד ולא ברור מדוע הוא סבור שהוא צריך בסוף התהליך במצב שבו היה בנופש, לא שילם עבורו דבר ובנוסף קיבל פיצוי על עגמת נפש.

במאמר מוסגר אציין כי תנאי הביטול המעוגנים בכתובים שנמסרו לתובע הם כי ביטול בהתראה כזו שהיא למעשה התראה אפס כרוך בדמי ביטול של 100%.

המסקנה הסופית מכל האמור לעיל היא כי התובע מודה שהוא ידע שעליו להביא את דבר ההריון לידיעת הנתבעות באמצעות הנתבעת 2 אך לא הוכיח שעשה כן. על כן דין התביעה להדחות וזאת בנוסף להערות בעניין סכום התביעה כפי שצויין לעיל.

במאמר מוסגר אוסיף כי אינני מביע דיעה בשאלה האם חב' התעופה היתה רשאית לפעול כפי שפעלה. זאת הן משום שחב' התעופה עצמה אינה הנתבעת כאן והן משום שלא הוכח מה היה גיל ההריון במועד הרלוונטי ואין די בכך שהתובע עצמו מציין את הדברים בכתב התביעה מבלי לצרף תיעוד רפואי מתאים.

לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית (ראו והשוו לפסק דין של בית משפט השלום בחיפה בת.א.20626/02 חוסיין ואחרים נ' יוניטל תיירות ואחרים (כב' השופט א. אליקים).