תובענה זו עניינה עתירתה של התובעת לביטול התקשרות עם הנתבעת לאספקת מתקן מים והשבת הסך של 2,400 ש"ח כמו גם פיצויים בגין נזקיה עקב כך.
לטענת התובעת, במהלך חודש מרץ 2007 נרכש על ידה מתקן מים מהנתבעת. לאחר כחודש ימים החלו להתגלות במכשיר ליקויים אשר לא תוקנו למרות ביקורי נציגי הנתבעת. בהמשך, נלקח המתקן לבדיקה לתקופה ארוכה ובסופה הושב במקומו מכשיר חלופי, שאינו חדש.
לטענת הנתבעת, אכן אירעו במתקן מספר תקלות ואולם הללו תוקנות בהתאם להתחייבותה, וכי בהמשך, אף הגיעה הנתבעת להסכם פשרה במסגרתה תקבל התובעת מתקן חדש וכן סנן ואחריות לשנה ואולם התובעת לא חתמה על הסכם הפשרה ובמקומו הוגשה תובענה זו. בכתב ההגנה נטען, כי התובעת נהגה בחוסר תום לב בהתנהלותה עם הנתבעת ונוכח כך אין לקבל את תביעתה.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות במסמכים שצורפו ובעדויות הצדדים בפני אני קובעת כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.
אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדה כי נתגלעו במתקן מספר ליקויים. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים, כי בעקבות כך אף הגיעו לבית התובעת נציגי הנתבעת וכי בסופו של יום נלקח המתקן לבדיקה ובמקומו הושב מתקן אחר, שאינו חדש.
לטענת התובעת, יש לראות במעשי ומחדלי הנתבעת משום הפרת הסכם אשר בגינה עומדת לה הזכות לבטל את ההסכם ולקבל לידיה בחוזר את הסכומים ששולמו על ידה כמו גם פיצויים בגין נזקיה.
לטענת הנתבעת, לא הגיעו מעשיה ומחדליה של הנתבעת כדי הפרה המחייבת ביטול ההסכם וחיוב בהשבה ובפיצויים.
מהעדויות שהובאו בפני עולה תמונה, על פיה איכות ורמת השירות להם שואף ככל הנראה מנהל החברה, לא בא לידי ביטוי בדרך פעולותיה של הנתבעת מול התובעת.
אני סבורה, כי גם אם היה מקום לקבל את מלוא גרסתו של מנהל התובעת באשר למספר הליקויים ומשך הזמן שנדרש לתיקון, שהרי עדיין יש לראות בכך משום הפרה יסודית של ההסכם שבין הצדדים, המקימה לתובעת זכות לביטול ולהשבה.
כאשר רוכש צרכן מוצר, הוא מצפה כי יוכל לעשות בו שימוש סביר במשך תקופת זמן מסוימת. תקופת זמן זו אינה, במקרה שבפני, חודש ימים. ברצוני להדגיש, כי אילו היתה הנתבעת מתקנת את המתקן, לאחר גילוי הליקויים בתחילה באופן מהיר ויעיל, שהרי לא היה מקום לקבל את תביעת התובעת. ואולם במקום שבו נדרשה התובעת לשוב ולפנות לנציגי הנתבעת על מנת לקבל מענה לשאלותיה, אינו סביר בעיני והוא עומד בניגוד לחובתה של הנתבעת. הן בהיבט הוראות הדין והן בהיבט של קיום ההסכם שבין הצדדים בתום לב היה על הנתבעת לפעול לתיקון הליקויים בתוך פרק זמן סביר.
למצער, היא לא עשתה כן.
באשר לאספקת המכשיר החלופי שהרי אין אני סבורה כי היה על הנתבעת בהכרח לספק לתובעת מכשיר חדש חלף המכשיר הקודם.
התובעת עשתה שימוש במכשיר במשך בתקופה מסוימת, ובהנחה כי סופק לה מכשיר עם "זמן מדף" זהה, שהרי אין בכך משום הפרה של התחייבויות הנתבעת. ואולם במקרה זה היה על הנתבעת להוכיח בפני כי המכשיר החלופי הינו שווה ערך לזה שנלקח מן התובעת.
בעדותה טענה בפני התובעת כי המכשיר שסופק היה מלוכלך משומש ומתצוגה. עדות זו לא נסתרה בפני.
אין אני סבורה כי הנתבעת יכולה לטעון כי מכשיר שהגיע מתצוגה ונעשה בו שימוש קודם שנמסר לתובעת, הוא שווה ערך למכשיר חדש שנרכש אך מספר חודשים קודם לכן.
ממכלול הטעמים שנימנו לעיל אני סבורה כי דין תביעתה של התובעת להתקבל ככל שהיא נוגעת להפרת ההסכם ודרישתה לביטולו, תוך השבת מלוא הסכומים ששולמו על ידה.
אין אני סבורה כי בהעברת "הסכם הפשרה" יצא הנתבעת ידי חובתה בעניין זה משום שהסכם מעצם טיבו מחייב הסכמתם של שניים. התובעת והנתבעת גם יחד. במקום שבו לא נחתם אותו הסכם על ידי התובעת, אין הנתבעת יכולה לטעון לתוקפו או לכך שמכוחו, אין התובעת יכולה לבוא בשערי בית המשפט בתביעתה זו.
בכל הנוגע לנזקי התובעת בגין אובדן ימי עבודה שהרי בפני בית המשפט לא הוצגו ראיות כלשהן ביחס לנזקים אלו.
במקום שבו תובע מבקש להיפרע מנתבע, עליו להוכיח לא רק את חבותו של הנתבע, כי אם גם את שיעור הנזק. התובעת לא הציגה ראיות כלשהן באשר לאובדן שעות עבודה, או שוויה של שעת עבודה.