6. 1. התובע, עשה שימוש בשירותי הנתבעת - רכבת ישראל, בתדירות גבוהה. התביעה היא לתשלום פיצוי, בגין איחורים רבים בהגעת רכבות, בהם ביקש לנסוע ו/או נסע התובע. בין אם מדובר באיחור בהגעת הרכבת לתחנת עליה לרכבת ובין אם בנוגע לאיחור בהגעת הרכבת לתחנת היעד, בניגוד ללוח הזמנים המתוכנן, המתפרסם ע"י הנתבעת.
7. 2. התביעה היא, בגין 49 מקרים של איחורים שאורכם, בין דקה אחת ועד מעל לשלושים דקות.
8. 3. הנתבעת, אינה מכחישה את טענות התובע בדבר קרות האיחורים. נציג הנתבעת העיד וטען כי אורך האיחור נבחן, ממועד העליה לרכבת עד לירידה בתחנת היעד, גם אם מדובר באיחור מצטבר, הכולל החלפת רכבות קישור .
9. 4. הנתבעת, לא פרטה את הסיבות לכל איחור ואיחור והבהירה בסיכומיה בדיון, כי אינה טוענת ל"כוח עליון" שגרם לעיכובים, כי אם למגוון סיבות, שהיה בהן כדי להביא לאיחורים. הוגשו דו"חות ביצוע יומיים (נספחים א'-ד' לכתב ההגנה), המלמדים על חלק קטן מהאיחורים נשוא התביעה.
10. 5. נציג הנתבעת טען, מבלי להתייחס לאיחורים הספציפיים נשוא התביעה, כי איחורים נגרמים בשל מגוון סיבות אחרות: מפגעים על המסילות, תקלות ברכבת, עיכובים בשל נוסעים, הגבלת מהירות של רכבות לפי ההרשאה הניתנת לכל רכבת בדבר מהירות מותרת (הרשאה המכונה ע"י הנתבעת: "ויזה"), ביצוע עבודות בסמוך למסילות. סיבה נוספת היא לדברי הנתבעת, בשל
ריבוי נסיעות ורכבות, באופן הדורש תאום בין הרכבות במפגשי הרכבות
והמתנה של רכבת, עד לחלוף רכבת האחרת, או עד לפינוי נתיב חד מסילתי וכיוצ"ב.
11. 6. התובע טען, כנגד חוקיות הנוהל למתן פיצוי נוסעים בגין איחור (נספח ה' לכתב ההגנה) (להלן - "הנוהל"), שנקבע מכוח תקנות מסילות הברזל (תנאי נסיעה ברכבת) התש"ס-2000, ומכוח חוק רשות הנמלים, שלדבריו בוטל. לפיכך, הנוהל הותקן ללא סמכות מעבר לטיעונו בדבר היות מנכ"ל הנתבעת נגוע בניגוד עניינים, לנוכח תפקידו אצל הנתבעת.
12. 7. הנתבעת טענה בנוגע לחוקיות תקנה 8(א) לתקנות מסילות הברזל ובדבר סמכות מנהל הנתבעת שנקבעה בתקנות, לקבוע ולהגביל את גובה פיצוי.
13. 8. לטענת הנתבעת, המחלוקת בדבר חוקיות הנוהל, תלויה ועומדת במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי על פסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בתל-אביב, ע"י כב' השופט מ' קליין, בת.ק. 67805/07 .
14. 9. לפיכך, כפי שהוריתי בתביעה דומה לתביעה זו, איני רואה מקום להכריע בסוגיה זו ואני רואה לנכון להמתין לפסיקת בית המשפט המחוזי, בשאלת הסמכות והסבירות להתקנת הנוהל לפיצוי הנוסעים, שקבע כי יינתן פיצוי, רק באיחור של 30 דקות ובמתן כרטיס נסיעה נוסף, כפיצוי.
15. 10. למרות זאת, איני רואה מקום להשהות את ההכרעה בתביעה, ככל שנוגעים הדברים ליישום הנוהל בעניינו של התובע. על כן, ההכרעה בתביעה תיעשה בהתייחס לאיחורים מעל 30 דקות בלבד ומבלי לבחון את נזקי התובע בפועל, כי אם את יישום אמות המידה לפיצוי, לפי הנוהל.
16. 11. התובע, נסע בתשלום באמצעות כרטיס חופשי-חודשי אותו רכש מהנתבעת. בכל הנסיעות נשוא האיחורים והתביעה, עשה התובע שימוש בכרטיס זה.
17. 12. הנתבעת הציגה בפני נוהל, המתייחס למתן פיצוי לנוסעים שנסעו בכרטיס חופשי-חודשי. לפי הנוהל הספיציפי לבעלי כרטיס זה, הנוסע זכאי לכרטיס נסיעה בודד, בעיכובים של מעל חצי שעה. לפיכך, הפיצוי שהוצע לתובע היה במתן כרטיס חינם, באיחורים של מעל 30 דקות. איחורים כאלה היו בשבע נסיעות, כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו ע"י בעלי הדין.
18. 13. נציג הנתבעת התייחס לשאלה בעניין כדאיות הפיצוי האמור המוצע לתובע שהוא בעל כרטיס חופשי חודשי (ורבים כמותו) וטען כי עם קבלת הפיצוי, יש בכך כדי להביא לדחיית מועד רכישת כרטיס חופשי-חודשי בחודש הבא. בכך יהנה התובע מכרטיסי הפיצוי, שהוצעו לו עבור נסיעות בודדות.
19. 14. אין בידי לקבל את הסברי הנתבעת ואת הצעת פיצוי מעין זה לתובע, שהוא בעל כרטיס חופשי-חודשי. הנתבעת, כגוף המשווק את עצמו לטובת הנוסעים, מבקש להגדיל את היקף פעילותו. במסגרת זו, ראתה לנכון הנתבעת, להציע לנוסעים לרכוש כרטיסי חופשי-חודשי. יש להניח כי בין יתר שיקוליה בהציעה זאת, עמד היעד, להגדיל את קהל הנוסעים, בדרך של הצעה כלכלית אטרקטיבית לנוסעים, לרכוש כרטיס מסוג זה.
20. 15. כרטיס חופשי-חודשי מטיב עם הנוסע, מבחינה כלכלית כל עוד ניתן בגינו השירות המוצע בתמורה לו. קרי: העברת הנוסע מיעד ליעד, בזמנים קבועים וידועים מראש.
הנוהל למתן פיצוי לבעלי כרטיס חופשי-חודשי, קובע פיצוי, אשר אינו הולם ו/או תואם לסיווגו של הנוסע- התובע כבעל כרטיס מסוג זה. זאת בהחילו עליו את הפיצוי הניתן לבעלי כרטיס בודד (אשר שאלת סבירותו תוכרע, יש להניח, בבית המשפט המחוזי, כאמור לעיל).
הצעת הנתבעת, לדחות את מועד רכישת כרטיס חופשי-חודשי, לאור מתן הפיצוי בכרטיסים בודדים, אינה סבירה ואף פוגעת בתובע כלכלית, שכן, נסיעותיו של התובע תכופות, ורבות ממספר כרטיסי הפיצוי המוצעים לו וכן, לא בהכרח הוא יזקק לכרטיס שניתן לו כפיצוי, לאותו יעד נסיעה. בכך, יש כדי לכבול את התובע לנסיעה לאותו יעד כאמור ומעבר לכך, הכרטיס הבודד, אינו נותן לו את המענה המלא והזכות הניתנת לו במסגרת השימוש בכרטיס חופשי-חודשי.
21. 16. בה בשעה, קיים חריג בנוהל, אשר היה על הנתבעת להפעילו במקרה זה. כאמור בסעיף 6.4.11 לנוהל המאפשר:
"מתן פיצוי כספי, בהשבת מחיר הכרטיס...". מוטב היה לה לנתבעת, אילו הפעילה חריג זה ביחס לתובע וראוי שתשקול ותשקוד על תיקון הנוהל בהתייחס לבעלי כרטיס חופשי-חודשי,לנוכח ההערות בדבר הכדאיות הכלכלית של הפיצוי. ספק אם, כשמו כן הוא- פיצוי.
22. 17. יוער, כי התרשמתי כי קיים סרבול ביורוקרטי, המוטל על הנוסע, לצורך קבלת אישור לפיצוי,כפי שעולה מהנוהל ומעדות התובע. סרבול, אשר ספק אם ראוי שיוטל על כל נוסע ובפרט, על התובע, כאשר ממילא הפיצוי אינו מהוה פיצוי מבחינתו, לאור סיווגו כבעל כרטיס חופשי-חודשי.