המסכת העובדתית:
1. 1. בפני תביעה כספית, בגין אובדן, מסך פלזמה שהוכנס לתיקון, לטענת התובע למעבדת תיקון של הנתבעת. מאז, הכנסת המסך לתיקון הוא נדחה בלך ושוב, ובפועל לא הוחזר לו המסך ולא שולם לו פיצוי בגין אי החזרתו. התובע טוען, כי בתאריך 20.8.01 רכש את המסך, מכונס נכסים. בתקופת האחריות של הנתבעת, על המסך, בתאריך 9.5.02, התגלתה תקלה בהדלקת המסך, עקב שינוי בהגדרת הצבעים והתובע, מסר את המסך לתיקון, במעבדה של הנתבעת. לטענתו, הוא נדחה ע"י התובעת בטענות שווא, כגון: שהחלקים יקרים, או שאין חלקים, שזו סחורה גנובה, שלא קיבלו תמורה בעבור המסך ולבסוף, שהיתה פריצה ונגנב ציוד.
2. 2. הנתבעת, מכחישה, שקיבלה לידיה את המסך לתיקון ולחילופין, אם קיבלה אותו, אז היה על התובע, לבוא ולקחת את המסך, בסמוך לאחר מסירתו לידיה לתיקון, כפי שמחייב ההסכם לעניין תיקונים. הנתבעת, הוסיפה וטענה כי המסך, הוחזר לתובע, בסיום התיקון. בנוסף, טענה הנתבעת, שהניסיון לקשור בין אירוע הפריצה, לבין העלמות המסך מהוה ניסיון, להתעשר שלא כדין.
גרסאות הצדדים:
3. 3. התובע העיד, כי לפני חמש שנים, הוא רכש את המסך מכונס הנכסים של חברת שייפ. מאחר והמסך התקלקל בתקופת האחריות, הוא פנה מעבדה של הנתבעת, לאור המלצת חברת פיליפס באיטליה. התובע, לא הגיש חוות דעת על מהות התיקון הדרש, אך טען, כי הוא צריך להתקין מחדש את הגדרות המסך ולהתקין את ה"דריברים" מחדש. הוא העיד, כי מזה חצי שנה, הנתבעת מטריחה אותו ולא נותנת לו מענה כנדרש (עמוד 3 שורה 21). התובע הוסיף, כי הוא ניסה להגיע להסדר עם הנתבעת לפיצוי בין 15,000-10,000 ש"ח , אך לשווא. בסופו של דבר הנתבעת אמרה לו "
מכניסים את זה לתביעת הביטוח" (בנזקי הפריצה - מ.ל) עמוד 2 שורה 6 לפרוטוקול מיום 19.8.07.
4. 4. הנתבעת העידה, כי המסך נשוא התובענה, נרכש ע"י התובע, מכונס הנכסים של חברת שייפ, לאחר פשיטת רגל. התשלום לרכישתו, לא שולם לנתבעת ולפיכך, אין היא נושאת באחריות. לצורך הוכחת טענתה, הגישה לבית המשפט מסמכים נ/2 עד נ/6 המעידים לטענתה, כי אכן לא שולם לה החוב בעבור המסך, מהכונס. בנוסף, התובע לא הציג קבלה על רכישה, שיכולה להוכיח כי אכן בוצעה הרכישה. לפיכך, לא ניתן לדבריה לאמוד את הנזק, שנגרם לכאורה לתובע, בשל אי החזרת המסך לידיו. זאת ועוד, התובע השתהה, הרבה מעבר לנדרש ולא בא לקחת את המסך למעלה משלושה חודשים . כדברי הנציג: "
הוא מסר את המוצר לתיקון ולא בא לאסוף אותו" (עמוד 3 שורות 12-11). על כן, היא פטורה מפיצוי, כאמור בטופס המסירה לתיקון.
דיון ומסקנות:
5. 5. לאחר ששמעתי את העדויות, בדבר מסירת המסך לתיקון במעבדה של הנתבעת, הן של התובע והן של הנתבעת ועיינתי במסמכים שהוגשו, כדוגמת כרטיס תיקון מספר 00738575, על שם התובע למסירת מסך מדגם prv2503b0 בתאריך 9.5.02 למעבדה של הנתבעת נ/1, אני קובעת, כי המסך אכן נמסר לתיקון למעבדת הנתבעת.
6. 6. כך גם, התרשמתי מעדות התובע ופעולותיו האינטנסיביות לקבלת המסך חזרה לידיו, שלא עלה בידי הנתבעת להפריכן,כי המסך, לא הוחזר לתובע, בגמר התיקון. טענת הנתבעת בכתב ההגנה, כי במידה ואכן, נמסר המסך לתיקון, אזי הוא הוחזר, נדחית מאחר ולא הוצגה כל ראיה על ידה, המאשרת זאת, מה שהיה ניתן בנקל לעשות, אם אכן המסך הוחזר לתובע, בפרט כאשר מדובר בחברה המבצעת תיקונים ומן הסתם, דואגת לאישור החזרת מוצר ללקוח, לאחר התיקון.
7. 7. האחריות, להחזרת מוצר, שהובא לתיקון למעבדה של הנתבעת, מוטלת על הנתבעת,בין אם שולם לה החוב בגין רכישת המוסך ובין אם לאו, בהתייחס לנסיבות דנן. הנתבעת, לא דחתה את פניית התובע, למסירת המסך לתיקון, לנוכח אי תשלום עבורו ע"י כונס הנכסים. יוער, כי כונס הנכסים, ציין במכתבו, שהוגש לבית המשפט, כי הנתבעת, לא פנתה אליו בדרישת תשלום לעניין מסך הפלזמה, או אם פנתה אז, שלא אושרו לה התשלומים ואיני באה להכריע בכך, הואיל והכונס, אינו צד בהליך זה. יתירה מכך, אינני מתירה את צירוף הראיה, מבלי שהותר לתובע להגישה לאחר תום הדיון. היה על התובע, להזמין את הכונס לעדות, תוך מתן הזדמנות לנתבעת לחקור אותו על עדותו.
8. 8. יחד עם זאת, הנתבעת, לא הביאה ראיות על פניותיה לכונס, לגביית החוב בגין רכישת המסך. טענת החוב שנטענה ע"י הנתבעת, היתה מקבלת משנה תוקף, אילו סרבה הנתבעת, לקבל לחזקתה את המסך לתיקון, מאחר ולא שולם לה החוב בגין רכישתו.
על כן, מרגע שנטלה על עצמה את תיקון המסך והנפיקה כרטיס תיקון, אין לה להלין אלא על עצמה. בכך אין, כדי לגרוע מזכויותיה, ככל שקיימות ביחס לצדדים שלישיים, לגביית החוב הנטען. בנוסף, הנתבעת עצמה, החתימה את התובע, בגין אי תחולה ביטוחית לעניין המסך ת/3.
9. 9. לפיכך, משקיבלה הנתבעת, את המסך לתיקון, האחריות היתה מוטלת עליה, להשיבו לתובע ובכך, לא עמדה הנתבעת.
10. 10.
גובה הנזק: הנתבעת העידה, כי התובע לא הציג קבלה בגין הרכישה, שיכולה להוכיח ולאמוד את הנזק שנגרם לו. מנגד, העיד התובע, כי "
היא (הקבלה - מ.ל.)
לא בנמצא, אבל הוא יכול להמשיך לחפש אותה" (עמוד 3 שורה 17). לאור זאת, התיר בית המשפט לתובע, בהחלטה מיום 10.1.08, להמציא את הקבלה תוך 10 ימים ולנתבעת, ניתנה רשות תגובה. התובע המציא לתיק בית המשפט קבלה ומסמכים נלווים מיום 24.01.02. החשבונית מעידה, על רכישת ציוד משרדי, חלקי מחשב ורהוט בבעלות חברת שייפ, ע"י חיה תקשורת בע"מ (להלן -"החברה") מכונס הנכסים בסך של 11,000 ש"ח במזומן.
11. 11. הנתבעת, בתגובה לחשבונית, טענה כי לנוכח הרכישה ע"י החברה, אין עילה לתביעה וכן טענה בדבר חוסר סמכות עניינית, הואיל וחברה אינה רשאית לפי התקנות לתבוע בבית המשפט לתביעות קטנות והחברה אף, אינה צד לתביעה. בנוסף, מהחשבונית לא ניתן ללמוד, האם נרכש המסך, נשוא התובענה ואם נרכש, אזי, התמורה היא גם עבור ציוד נלווה ולכן מחירו של המסך, אינו 11,000 ש"ח.
12. 12. אכן, כטענת הנתבעת, אין בחשבונית, כדי להוכיח, את מחיר המסך ברכישתו ויש ליקח בחשבון, את חלוף השנים, ממועד מסירת המסך לתיקון בבואי לקבוע את נזקי התובע. התובע, גם אינו יכול להיבנות מהמסמך הנלווה לחשבונית, מאחר והוא עומד, בניגוד לפרטי החשבונית וכפי שקבעתי לעיל, לא הותרה הגשת המכתב כראיה. בנוסף לכך, המוטב, על החשבונית, היא "חיה תקשורת בע"מ" והתובע, לא הוכיח קשר משפטי, בינו לבין החברה ואף לא טרח לגלות מידע זה במסגרת כתב התביעה או בעדותו. ממילא, אם אכן החברה, היא שרכשה את המסך, אזי לא ניתן לפסוק לתובע פיצוי, עבור החברה, שאינה בעלת דין ואינה זכאית לתבוע נזקה בהליך של תביעה קטנה לפי התקנות.
13. 13. יחד עם זאת, מעדות התובע התרשמתי, כי המסך היה בחזקתו ובשימושו. הוא ולא החברה, מסר את המסך לתיקון. הצגת החשבונית לבית המשפט, באה לצורך הוכחה בשאלת מחיר המסך, לצורך קביעת גובה נזקי התובע. לפיכך, אם וככל שתהיה דרישה או תביעה לפיצוי, בגין אובדן המסך, מצד החברה שרכשה בזמנו את המסך, אני קובעת כי האחריות מוטלת על התובע בלבד, לשפות את החברה, והנתבעת תהיה פטורה מכך.
14. 14. בהיעדר חשבונית בדבר מחיר המסך ובהיעדר ראיה על הוצאה שהוצאה על ידו לרכישה, התובע, לא הצליח להוכיח את נזקיו. לפיכך, בית המשפט יאמוד את נזקיו, בהתחשב בכך ובהתחשב גם בחלוף השנים ממועד הרכישה.
15. 15.
חובת הקטנת הנזק ע"י התובע: התובע בעצמו העיד, "
כי לא באתי לאסוף את המסך" (עמוד 4 שורה 1). היה על התובע, לעיין בתנאי כרטיס התיקון ובכלל זה לסעיף ג. לתנאים מאחר וגם הוא וגם הנתבעת, הגישו מסמך זה כראיה לבית המשפט. בסעיף ג. נקבע, כי תוסר אחריות של הנתבעת על מכשיר במידה והתובע לא יאסוף את המכשיר תוך 3 חודשים. גם במידה ונקבל את טענת התובע, כי הנתבעת הטריחה אותו, בלך ושוב, לא הוכח, כי התובע סר למשרדי הנתבעת, בפרק זמן של שלושת החודשים ממועד מסירת המסך לתיקון, כדי לאסוף אותו. מנגד, מתשובות הנתבעת לתובע, עלה כי היא לוקחת אחריות, לחפש אחר המסך על מנת להחזירו לתובע, למרות חלוף שלושת החודשים ממועד המסירה.