השופט ישעיהו שנלר, סגן נשיאה-אב"ד:
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת גליק) מיום 11.3.12 (תמ"ש 50580/09) אשר דחה את תביעת המערער (להלן:
הבעל או
המערער), תוך חיובו בהוצאות.
הרקע וההליכים:
2. המערער והמשיבה (להלן:
האשה או
המשיבה) נישאו זל"ז בשנת 1968.
ביום 17.4.89 נכרת בין הצדדים הסכם גירושין ויחסי ממון בין בני זוג (להלן:
ההסכם הראשון), בו הסדירו הצדדים את כל הקשור לנושא החזקת הילדים ומזונותיהם, כך גם נקבעו הסדרים בכל הקשור לחלוקת רכושם, ובאופן שבית המגורים ב.... (להלן:
הבית ....), אשר היה רשום ע"ש שניהם בחלקים שווים, יעבור לרשות האשה ולבעלותה, ומנגד, דירת מגורים ב.....(להלן:
הדירה .....), שהיתה רשומה ע"ש הבעל, תישאר בבעלותו הבלעדית.
בנוסף, התחייב הבעל לשלם לאשה סכום של 248,616 דולר, בתשלומים, וזאת תמורת ויתורה של האשה על זכויותיה בעסק המשותף ב...... עוד נקבעו הוראות ביחס לרכוש אחר של בני הזוג, כולל הקשור לילדים.
בפרק "מזונות האשה" (סעיף 3 להסכם), התחייב הבעל לשלם לאשה, החל מיום 1.3.89
"... דמי מזונות כוללים בסך -.1,915 ש"ח לחודש, וזאת לכל ימי חייה, אלא אם האשה תינשא שוב או תחיה דרך קבע עם גבר אחר שידאג לפרנסתה לפחות משך 3 שנים רצופות, כי אז יפסק חיוב זה...".
נקבע, כי דמי המזונות יהיו צמודים למדד, תוך עדכון כל שלושה חודשים, ללא תשלום הפרשים רטרואקטיבים, וכי דמי המזונות יועברו ישירות לחשבון הבנק של האשה.
בנוסף, נקבע כי על הבעל להמשיך ולממן ביטוח חיים לעצמו, וכשהנהנית תהיה האשה, וכשלא ניתן יהיה לבטל את הביטוח או לשנות את זהות הנהנה.
הסכם זה אושר על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום 27.4.89.
כך גם הצדדים התגרשו זמ"ז בג"פ.
3. ביום 4.10.94, נכרתה תוספת להסכם הראשון (להלן:
ההסכם המתוקן), ובו צוין כי נוצרה יתרת חוב כספי, אותה חב הבעל לאשה, ועל כן הוסכם בין הצדדים, כי הבעל יעביר את כל חפצי האומנות שהיו בבית ב....., והיו אמורים לעבור לבעלותו, בהתאם להסכם הראשון, לבעלות האשה, על-חשבון חוב מזונות העבר, ובנוסף, ישלם לאשה סכום של 65,000 ש"ח לסילוק מלוא חובותיו על-פי ההסכם הראשון, ובתשלומים שנקבעו.
עוד נקבע, כי ביטוח "הריסק" שהתחייב הבעל לבטח עצמו, ושעמד על-סך של 500,000 דולר, יועמד על-סך של 200,000 דולר בלבד, תוך ויתור האשה על זכותה לתבוע את יתרת חוב המזונות, כפוף לקיום התחייבויותיו של הבעל.
גם הסכם זה אושר על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
4. ביום 25.8.09, הגיש המערער תביעה כנגד המשיבה, כאשר מהותה
"ביטול מזונות אישה ולחלופין הפחתתם".
טענות הצדדים ופסק דינו של בית משפט קמא:
5. בית המשפט הפנה לטענות בעלי הדין בפניו, ובין השאר, טענת המערער, כי שילם את מזונותיה של המשיבה משך 20 שנה, וכשהסכום החודשי בעת הגשת תביעתו עמד על-סך של 6,662 ש"ח לחודש, ובתוספת מימון פוליסת ביטוח החיים בסך 1,233 ש"ח, מגיע החיוב החודשי לסך של 7,885 ש"ח. כך טען, כי חל שינוי מהותי ומתמשך במצבו הבריאותי והכלכלי, ועל כן יש לבטל את המזונות, ולחלופין, להפחיתם.
עוד טען, כי טעה טעות גסה עת חתם על ההסכם, וזאת הואיל וחיוב המזונות הינו לכל ימי חייה של המשיבה, בלא תלות במצבו הבריאותי או הכלכלי, וכי טעה בהערכתו כי המשיבה תימנע מזוגיות יציבה משך 20 שנה, וכשלטענתו מעת גירושיהם, חיה המשיבה חיי רווחה, כשהיא צוברת נכסים לרוב, נסעה סביב העולם, צברה תארים אקדמאים, ועוד.
כך גם הדגיש, כי אם סכום חיוב המזונות עמד בזמנו על כ- 10% מהכנסתו, הרי בחלוף 20 שנה, שיעור זה עומד על 87% ממשכורתו.