מבוא
1. התובעת, ילידת 1952, נפגעה בגופה ביום 21.11.2005 עת יצאה מתא השירותים בחדר השירותים בשטח בית הספר למקצועות היופי "נאווה קולאז'" הנמצא בשטח המרכז המסחרי בקניון פנורמה בנהרייה, לאחר שמעדה על מדרגה המצויה בפתח תא השירותים, ונפגעה בכתף ובזרוע ימין. כתוצאה מהפגיעה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 50%.
2. התובעת הגישה את תביעתה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה נגד קניון פנורמה ק.פ.ן נהרייה בע"מ (להלן:"ק.פ.ן") ו"מנורה" חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), אשר ביטחה את ק.פ.ן. במועד אירוע התאונה (שתיהן תיקראנה להלן: "הנתבעות 1 ו - 2" בהתאמה). כן הוגשה התביעה נגד נאווה קולג' קוסמטיקס בע"מ (להלן: "נאווה קולאז'") הבעלים ומנהלת בית ספר למקצועות הקוסמטיקה (להלן: "בית הספר") בנכס הנמצא בקומת הביניים במרכז המסחרי (להלן: "מתחם בית הספר"), ונגד ו"כלל" חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), אשר ביטחה את אחריות נאווה קולאז' במועד אירוע התאונה (שתיהן יחד תיקראנה "הנתבעות 3 ו - 4" בהתאמה).
3. בכתב התביעה טענה התובעת, כי התאונה אירעה כתוצאה מכך שהנתבעות הפרו חובות חקוקות והתרשלו במעשים ובמחדלים, בכך שהגביהו את תא השירותים והציבו אותו על מפלס גבוה מרצפת החדר תוך יצירת מדרגה מסוכנת, מבלי שהותקנו במקום (בתוך חדר השירותים או על דלת התא המוגבה בשני צדדי הדלת) שלטי אזהרה בולטים או פסים זוהרים כלשהם. לטענתה, המדרגה לא סומנה כלל, ועל כן לא ניתן היה לשים לב אליה מבעוד מועד או להיזכר בה ביציאה גם לגבי מי שפסע מעליה בכניסה לאותו תא, כפי שעשתה כן התובעת. עוד טענה התובעת, כי היא לא הוזהרה על ידי הנתבעות מפני הסכנות הכרוכות בכניסה לאותו תא שירותים וביציאה ממנו במיוחד בהתחשב במדרגה במקום.
בסיכומיה נראה כי התובעת זנחה את הטענה לעוולת הפרה חובה חקוקה, ואיני נדרש לה. אציין בעניין זה כי ממילא אין מחלוקת בין מומחי הבטיחות מטעם הצדדים, כי הוראות חוק התכנון והבניה ותקנותיו, ובפרט תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 (תיקון (מס' 3) תשס"ח - 2008) (להלן: "תקנות התכנון הבניה"), לא נכנסו לתוקפן במועד התאונה, ולפיכך לא ניתן לבסס במקרה זה את עוולת הפרת החובה החקוקה, ונותרה עילת התביעה הנטענת בגין עוולת הרשלנות.
4. הנתבעות 3 ו- 4 כפרו באחריותן לפצות את התובעת בגין נזקיה. הן הכחישו את נסיבות התאונה ואת אחריות נאווה קולאז' לתאונה ולנזקים שנגרמו לתובעת בגינה, וכן הכחישו את הנזקים הנטענים ואת הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים אלה. לבסוף טענו לאשם תורם של התובעת. בצד כפירתן באחריות, שלחו הנתבעות 3 ו- 4 הודעה לצדדים שלישיים נגד הנתבעות 1 ו - 2 ונגד צידון נרגיזה וצידון מיכאל הבעלים של מתחם בית הספר, אותו שכרה מהם נאווה קולאז' בהסכם שכירות (נספח א לתצהיר נווה קול) למטרת הפעלת בית הספר (להלן שניהם יחד: "צידון" ו/או "צדדי ג' 3 - 4"). לטענתן, חדר השירותים לא נכלל בהסכם השכירות, ועל כן האחריות הבלעדית לתאונה הנה אחריות מלאה ומשותפת לק.פ.ן אשר הפעילה את המרכז המסחרי וסיפקה שירותי ניהול לשטחים הציבוריים ובכללם חדר השירותים, ולצידון כבעלים של חדר השירותים.
5. הנתבעות 1 ו - 2 כפרו באחריות ק.פ.ן. ובאחריות מנורה כמבטחת של ק.פ.ן. לאירוע ולנזקים שנגרמו לתובעת וטענו, בין היתר, כי הקניון מתנהל כבית משותף, ק.פ.ן אינה הבעלים של החנויות והשטחים הפרטיים, ומספקת שירותי ניהול בשטחים הציבוריים בלבד. לטענתן, חדר השירותים הנו חלק ממתחם בית הספר, והנו בבעלות פרטית של צידון, הושכר לנאווה קולאז' והיה בחזקתה ובשליטתה הבלעדית. לק.פ.ן לא היה כל חלק בשיפוץ השירותים, ניקיונם ותחזוקתם, ועל כן אין להטיל עליה כל אחריות בקשר עם אירוע התאונה ונזקי התובעת שנגרמו בעקבות התאונה.
6. צידון כפרו באחריותם לאירוע ולנזקים שנגרמו לתובעת. לטענתם, חדר השירותים הוא חלק מהמושכר שהושכר לנאווה קולאז'. נאווה קולאז' ביצעה עבודות שיפוצים בחדר השירותים, והייתה בעלת החזקה והשליטה הבלעדית בחדר השירותים ועל כן אחראית באופן בלעדי לאירוע התאונה ולנזקים שנגרמו לתובעת בעקבותיה.
נסיבות אירוע התאונה
7. בתצהיר עדותה הראשית הצהירה התובעת, כי ביום 21.11.05 הגיעה למרכז המסחרי במטרה לבקר בבית הספר, ובמהלך שהותה בבית הספר, היא נכנסה לחדר השירותים, שכלל שני תאים וממולם כיור לרחיצת ידיים. היא נכנסה לתא שהיה קרוב לדלת הכניסה, וכעבור זמן ביקשה לצאת מהתא, ותוך כדי כך היא הושיטה את רגלה ודרכה באופן חלקי בלבד על מדרגה שנוצרה עקב הצבת אותו תא שירותים במפלס גבוה מרצפת חדר השירותים, ועקב כך איבדה את שיווי משקלה, ובשל ממדיה הוטחה אל מחוץ לתא השירותים בעוצמה, ובמהלך ניסיונה להימנע מפגיעת ראשה בכיור, היא נפלה על צדה הימני ונחבלה עקב כך בצורה קשה ביותר בגופה ובמיוחד בכתף ובזרוע ימין.
8. לתמיכה בטענותיה צירפה התובעת לתצהירה דו"ח פינוי על ידי מגן דוד אדום (נספח ב לתצהיר) ותעודה מחדר המיון (נספח ג' לתצהיר) וכן הגישה חוות דעת של מומחה הבטיחות אשר אסבן, אשר צירף לחוות דעתו תמונות של מקום אירוע התאונה. עיון בחוות הדעת ובתמונות מגלה, כי בפתח תא השירותים קיימת מדרגה אשר לא ניתן להבחין בה ביציאה מתא השירותים, דבר אשר עלול לגרום למשתמש בתא השירותים היוצא ממנו שלא להבחין בקיומה של המדרגה, למעוד עליה, לאבד שיווי משקל וליפול, כפי שהתרחש בהתאם לגרסתה של התובעת באשר לנסיבות התאונה כאמור לעיל.
9. התובעת נחקרה על גרסתה פעמיים, ביום 08.07.12 וביום 09.05.13. בגרסת התובעת לא התגלו סתירות כלשהן באשר לנסיבות אירוע התאונה והשתלשלות האירועים. במהלך חקירתה הנגדית בשתי הזדמנויות כאמור, ניתן היה להתרשם מהכנות בה מסרה התובעת את עדותה באשר לנסיבות נפילתה. עדותה של התובעת עשתה עליי רושם חיובי. מדובר בעדות מהימנה ואמינה, אשר זכתה לחיזוק בתמונות ובחוות דעת המומחה שהוגשה מטעמה ואף בעדויות העדים מטעם נאווה קולאז', כפי שאפרט להלן.
10. נאווה קולאז' כפרה בטענות התובעת לגבי נסיבות התאונה, ומסרה בעניין זה שתי גרסאות שונות. בגרסה הראשונה, בכתב ההגנה הכחישה נאווה קולאז' את התאונה ונסיבותיה, מבלי שמסרה כל גרסה עובדתית כנגד גרסת התובעת. בתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמה, של נאווה קול, הבעלים של נאווה קולאז' ומנהלת בית הספר, ושל ירון מלול, מי ששימש מורה בבית הספר במועד התאונה, הצהירו שני העדים, כי אינם יודעים דבר על התאונה ונסיבותיה, וכי למעשה נודע להם על התאונה לראשונה רק לאחר פניית בא כוחה של התובעת והגשת התביעה (להלן: "הגרסה הראשונה") (סעיפים 4 ו-8 לתצהיר ירון מלול וסעיף 8 לתצהיר נאווה קול).
ואולם, הגרסה הראשונה של נאווה קולאז' השתנתה באופן מהותי בשלב מתקדם של התיק. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 08.07.12, לאחר שהתובעת נחקרה על תצהירה והעידה כי המורה ירון מלול היה עד לתאונה, חזר בו לפתע ירון מלול מהאמור בתצהירו, ומסר גרסה חדשה ומפתיעה. בגרסה חדשה ומפורטת הודה ירון מלול בגרסת התובעת, כי התאונה התרחשה בחדר השירותים במועד הנטען וכי הוא היה עד לה, אך הכחיש את טענת התובעת, כי נפלה מחוץ לתא השירותים, לאחר שמעדה על המדרגה המצויה ביציאה ממנו. בעניין זה טען ירון מלול, כי התובעת לא נפלה מחוץ לתא השירותים כדבריה, אלא נפלה בתוך תא השירותים, נתקעה בתוכו וחולצה על ידו ועל ידי הלל קול, בעלה של נאווה קול (להלן: "גרסת החילוץ"). בעקבות עדותו החדשה של ירון מלול הוגש תצהיר של הלל קול, בעלה של נאווה קול, ששימש כמנהל אדמיניסטרטיבי בחברת נאווה קולאז', אשר אף הוא הצהיר, כי היה שותף לירון מלול בחילוצה של התובעת מתא השירותים לאחר שנפלה בתוכו.
11. אינני מקבל את גרסת החילוץ אשר הובאה על ידי ירון מלול והלל קול מטעם נאווה קולאז'. גרסת החילוץ הועלתה לראשונה רק בשלב מתקדם של ניהול התיק, והיא סותרת באופן מהותי ומעורר חשד, את הגרסה הראשונה. ההסבר שניתן, הן לסתירה בין הגרסאות והן להעלאת גרסת החילוץ בשלב כה מאוחר, כפי שיפורט להלן, לא זו בלבד שאינו מניח את הדעת, אלא מדובר בהסבר מופרך ומשולל כל הגיון ואחיזה במציאות. יתירה מזו, כפי שאפרט, גרסת החילוץ התבררה כגרסה בלתי אמינה, לאחר שהתגלו בה חוסר עקביות וסתירות מהותיות. העדים מטעם נאווה קולאז' סתרו זה את זה בנוגע לעובדות מהותיות, והתגלו כעדים בלתי מהימנים אשר לא ניתן לסמוך על עדותם. ניכר בגרסת החילוץ, כי היא הומצאה לצורכי ההגנה בתביעה זו, על ידי עדים בעלי אינטרס, בהתאם לקו ההגנה בו ביקשה נאווה קולאז' לנקוט בשלבים השונים של ההליכים. גרסת החילוץ התבררה כגרסה מגמתית, בלתי אמינה וחסרת כל בסיס, ואיני נותן בה אמון, כפי שאפרט להלן.
12. ראשית, גרסת החילוץ הנה בבחינת עדות כבושה, עדות חדשה מפתיעה וסותרת גרסה קודמת, אשר הועלתה על ידי ירון מלול ולאחר מכן על ידי הלל קול, בשלב מתקדם של ההליכים, מבלי שניתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הועלתה על ידם בהזדמנות הראשונה. ההסבר שנתנו העדים ירון מלול והלל קול, לכך שגרסת החילוץ לא הועלתה בהזדמנות הראשונה במסגרת תצהירי העדות הראשית הוא הסבר דחוק, ואינו מתקבל על הדעת, דבר שמטיל ספק כבד באמינותה.
בעניין זה העיד ירון מלול, כי האירוע נשכח ממנו כליל, והוא לא סיפר עליו למעסיקתו נאווה קול בסמוך לאחר מכן (עמ' 55 ש' 31 - 34 לפרוטוקול). גם לאחר הגשת התביעה, משנשאל על האירוע על ידי נאווה קול, לטענתו לא נזכר כי האירוע התרחש (עמ' 53 ש' 13 - 16), וכך גם בשלב הכנת התצהירים, לדבריו הוא לא זכר ולא ידע במה מדובר (עמ' 51 ש' 17 - 18, עמ' 55 ש' 1 - 6 לפרוטוקול). לטענתו, רק משראה את התובעת בבוקר יום הדיון חזרו אליו כל פרטי האירוע (עמ' 51 ש' 17 - 26 לפרוטוקול).
הלל קול הצהיר, כי גם הוא כירון מלול, שכח מהאירוע כלא היה, לא סיפר עליו לאשתו נאווה קול בסמוך לאחר האירוע, ולא נזכר בו לאחר הגשת התביעה, וגם לא בשלב הכנת התצהירים. לטענתו, בכל התקופה הארוכה שעברה ובגלל שהמקרה נראה בעיניו כמקרה מזערי, ולא משהו שהשאיר עליו טראומה, נשכח ממנו האירוע כליל, וזו הסיבה בגינה לא הגיש תצהיר מטעמו. הלל קול הצהיר, כי הוא אף לא נזכר באירוע יום לפני הדיון, שעה ששוחח עם נאווה קול אשתו על המדרגה המצויה במקום, עליה טענה התובעת כי מעדה. לטענתו, רק משרענן ירון את זכרונו ביום הדיון, במהלך שיחת טלפון בה ציין את מימדי גופה של התובעת, נזכר באירוע לפרטי פרטיו (סעיפים 15 - 19 לתצהיר, עמ' 79 ש' 6 - 17 לפרוטוקול) לפי גרסה זו, עצם ציון העובדה היחידה שהתובעת מלאה הספיקה על מנת שייזכר במקרה לפרטי פרטיו (עמ' 79 ש' 24 - 33, עמ' 80 ש' 31 - 39 , עמ' 81 ש' 1 - 4 לפרוטוקול).
13. הסבר זה לא ניתן לקבל. הן ירון מלול והן נאווה קול העידו, כי מדובר באירוע חריג בבית הספר: