ביהמ"ש הכיר בזכויות הורים ששילמו חלק מהתמורה עבור בית בנם ואשתו

האם ניתן להכיר בתובעים ששילמו כשליש מהתמורה של בית כבעלים של כשליש מהזכויות בו הגם שהוא רשום על שם הנתבעים בלבד, ועל אף שלא נערך ביניהם הסכם בכתב או כל מסמך אחר שעליו ניתן לתלות את דרישת הכתב על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969?

רקע עובדתי

1.             לפני תביעה לפסק דין הצהרתי שהגישו הורים (להלן: " התובעים") נגד בנם (להלן: " הנתבע") וגרושתו (להלן: " הנתבעת"), לפיו וחרף רישום זכויות הבעלות בבית שב- ***  ב- **** (להלן: " הבית" או " הבית ב- ***") על שם הנתבעים בלבד ובחלקים שווים, הרי שלתובעים זכויות בעלות בשיעור של כשליש באותו בית, משהשתתפו בתשלום סך של 104,000$ עבור רכישתו, מתוך הסך של 305,000$.

חוזה רכישת הבית נערך ביום 4.9.96 כשהצדדים להסכם הינם הנתבעים-"הרוכשים" מצד אחד, ו"המוכרים"-ה"ה ד. ו-מ. ח. מצד שני.

עוד עותרים התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 210,000 ש"ח בגין דמי טיפול בילדיהם (נכדיהם של התובעים) וכן לחייבם לשלם סך של 189,000 ש"ח בגין החזר הוצאות ששילמו.

2.             הנתבעים נישאו זה לזו בשנת 1985, ומנישואין אלה נולדו להם שלושה ילדים. בשל סכסוך שפקד את חיי בני הזוג הם נפרדו לפני כשבע שנים ובהמשך התגרשו.

3.             כשנישאו הנתבעים זל"ז התגוררו התובעים בשעתו בדירה ברח' *** ב- **** ואילו הנתבעים התגוררו ברח' **** באותה עיר. בשנת 1994 החליטו התובעים  להעתיק את מגוריהם לדירה אחרת, קרובה יותר לדירת הנתבעים על מנת לסייע בטיפול בנכדיהם-ילדיהם של הנתבעים. לשם כך רכשו התובעים דירה ברח' *** ב- ***. בשנת 1996, לאחר לידת בנם השלישי של הנתבעים, מכרו הנתבעים את הדירה ברח' ****, והחלו לחפש דירה שתתאים לצורכיהם. בשלב ביניים זה עברו הנתבעים להתגורר בדירת התובעים. או אז החליטו הצדדים, כך לטענת התובעים, כי הדירה של התובעים שברח'  **** אף היא תימכר, ובכספי התמורה שיקבלו, הם  ישתתפו ברכישת בית מרווח יחד עם הנתבעים והם יעברו כולם - התובעים והנתבעים, להתגורר בבית זה. 

וכך היה. ביום 20.10.1996 מכרו התובעים את הדירה ברח' *** ב- *** כנגד קבלת סך של  128,000$, וסילקו את הלוואת המשכנתא שרבצה על הדירה בסך של כ- 108,000 ש"ח.

חוזה רכישת הבית שב- *** נחתם ביום 6.9.96 ובתאריך 5.1.1997 עברו הצדדים לגור יחד בבית זה שנרכש כנגד תשלום הסך של 305,000$, כאשר התובעים מתגוררים ביחידת דיור נפרדת שם, והמהווה חלק מהבית. 

התובעים טענו, כי בצלו של אותו סיכסוך שנתגלע בין הנתבעים ובשל התנהגותה של הנתבעת שהתנכלה להם, הם נאלצו ביום 2.12.04 לעזוב את הבית ולשכור דירה לבדם.

4.             יצוין, כי הבית נמכר בהסכמת הצדדים, כספי התמורה שנתקבלו הופקדו בנאמנות בידי באי-כוחם, כשהוסכם עוד כי במידה ותתקבל התביעה, יקבלו התובעים את חלקם היחסי בכספי התמורה.

5.             זה המקום לציין, כי הנתבע מסכים לתביעה ולסעדים השונים שנתבקשו בגדרה.

טענות הצדדים בתמצית

6.             התובעים טוענים, כי השתתפו ברכישת הבית ב- **** מששילמו סך של כ- 104,000$ (34% מעלות הבית). הסכום האמור מקורו בכספים שהתקבלו לידיהם ממכירת דירתם ברח' *** ב- ***. עוד טוענים התובעים, כי דברים אלה נעשו על דעת הנתבעים, ומשהוסכם ביניהם כי התובעים יתגוררו ביחידה הנפרדת השייכת לבית. לטענתם, הוסכם כי הצדדים ירכשו ביחד בית מרווח ובו יחידת מגורים נפרדת אשר תשמש למגורי התובעים .

לטענת התובעים, רק בדיעבד התברר להם כי חלקם בבית לא נרשם על שמם, וכי הנתבעים רשמו את כל הזכויות בבית על שמם בלבד. עוד הוסיפו התובעים וטענו, כי בכל הליך רכישת הבית ב- *** לרבות השיפוץ, פעלו הנתבעים כנאמנים מטעמם, כי הם סמכו על הנתבעים ולא העלו על דעתם כי בבוא יום יעמוד להם אמונם זה בבני משפחתם לרועץ, וכי לעת זקנה בהיותם בני למעלה מ- 70 שנה ובמצב בריאותי קשה, ייזרקו מביתם בבושת פנים תוך שהם סופגים התעללות פיזית ונפשית מתמשכת מצד הנתבעת.

עוד טוענים התובעים, כי ההסכמה נעשתה בעל פה ומתוך כוונה ורצון ליתן לה ביטוי בדרך משפטית וחוקית אשר תעגן את זכויותיהם בהמשך. עוד טוענים התובעים מצב הזכויות על-פי פנקס רישום המקרקעין אינו משקף את זכויות הצדדים בבית, ואין ללמוד מכך שלילת זכויותיהם של התובעים מאחר ומדובר במערכת יחסים מיוחדת בין בני משפחה מקרבה ראשונה. אי לכך, לטענתם, יש לבחון שאלת הסכם זה שלקיומו הם טוענים ועניין זכויותיהם במקרקעין באופן שונה ומתוך מכלול הראיות העוטפות את המקרה.

לטענת התובעים, נטל הראיה להוכיח כי מדובר בכספים אשר ניתנו כמתנה גמורה וללא כל תנאי, מוטל על כתפי הנתבעים, ומשלא הצליחו להרימו הרי יש לקבל את התביעה.

כמו כן, עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 210,000 ש"ח, בגין החזר דמי טיפול בילדי הנתבעים הקטינים, וזאת על פי 2,500 ש"ח לחודש למשך 7 שנים. התובעים טוענים, כי החל מיום מעבר שני הצדדים לבית ביום 5.1.1997 ועד ליום עזיבתם את הבית הם טיפלו בילדי הנתבעים, ובכך חסכו מהנתבעים הוצאה של מטפלת. בנוסף עתרו התובעים להשבת כל הכספים ששילמו בגין תחזוקת הבית ורכישת מוצרי מזון, חומרי ניקוי וכלכלה ובסך כולל של 189,000 ש"ח.

7.             הנתבע מסכים לכל האמור בתביעת הוריו. לעומתו, הנתבעת טוענת, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב בוטה ומטרתה אחת, דילול והקטנת מצבת הנכסים המשותפים העומדת לרשות הנתבעים וזאת על מנת להקטין את חלקה של הנתבעת שצפוי להתקבל במסגרת פירוק השיתוף בנכס. על כך תעיד העובדה לפיה התביעה הוגשה רק בחלוף כ-8 שנים לאחר גמר רישום הנכס על שם הנתבעים.