שפיר מבנים נ' דיאמנט בנין בע"מ ואח'

פסק דין לנתבע 2

1.פסק דין זה מתייחס לתביעתה של התובעת כנגד הנתבע בעילת ערבות. התובעת הגישה תביעתה נגד שני הנתבעים וטענה כי הנתבע ערב לחיוביה של הנתבעת.

הערבות הנטענת הינה עפ"י נספח א' לכתב התביעה "הצעה לאספקת בטון", מתאריך 18.10.06, כאשר בתחתית המסמך,בצד שמאל נטען כי חתם הנתבע ערבות אישית.

בבקשה למתן רשות להתגונן שהגישו הנתבעים נטענו טענות הגנה שונות ואולם בהחלטתי מיום 28.07.08 דחיתי את כל טענותיה של הנתבעת ולנתבע נתנה רשות להתגונן בטענה אחת שלא חתם על הערבות ולא ערב לנתבעת.

2.מטעמה של התובעת העידו שני עדים: מר יעקב שוורפלד המעיד כי הוא החתים את הנתבע על כתב הערבות וכי בפניו בוצעה החתימה ומר דני גדלביץ המעיד כי הנחה להחתים את הנתבע על ערבות אישית, בהתאם לנוהלי העבודה של הנתבעת וכי העד שוורפלד מסר לו את המסמך החתום ואישר כי החתים את הנתבע על המסמך.

מטעמו של הנתבע העיד הנתבע וכן הוגשה חוות דעת של הגרפולוגית המשפטית, גב' פנינה אריאלי, (להלן: "המומחית").

3.חוות הדעת הוגשה בשלב מוקדם של הדיון. בדיון מיום 23.9.09 מסר ב"כ התובעת כי העביר את המסמך שבמחלוקת לבדיקת גרפולוג מטעמו ועליו להמציא מסמכים להשוואה.

בדיון מיום 31.05.10 מסר ב"כ התובעת כי כל המסמכים נמסרו למומחית שלו שדרשה התייצבותו של הנתבע להכתבה והנתבע סירב טרם שיופקד תשלום להוצאותיו. בהחלטה מאותו דיון הורתי לנתבע להתייצב בפני הגרפולוגית של התובעת ולבצע הכתבה וכל מה שידרש.

בקדם המשפט מיום 21.10.10 הודיע ב"כ התובעת כי לא יגיש חוו"ד מטעמו ונימק זאת כדלקמן: "התייעצתי עם גרפולוגית שאמרה שאינה יכולה לתת חוות דעת שכן החתימה שבמחלוקת שונה חזותית לחלוטין מדוגמאות החתימות שנמסרו להשוואה, לרבות דוגמאות החתימה שחתם הנתבע אצל הגרפולוגית בעת שביקר אצלה ועל פי בקשתה".

(עמ' 16 שורות 15-18 לפרוטוקול).

ב"כ התובעת הזמין את המומחית של הנתבע לחקירה על חוות דעתה, והחקירה נערכה בדיון מיום 13.3.11.

4. בפסיקה נקבעו הדרכים להוכחת חתימת נתבע המכחיש את חתימתו, כאשר נטל השכנוע שהוא הנטל הראשי והמכריע מוטל על התובע.

הכלל הוא כאמור כי "המוציא מחברו עליו הראייה". התובע המבקש להסתמך על חתימת ההיסב של המנוח על השיקים, עליו הנטל להוכיח כי המנוח הוא זה החתום עליהם. אומנם נכון כי על כל צד, הנטל להוכיח את טענותיו, אך בהתנגשות בין הנטלים, נטל השכנוע הוא הנטל הראשי והמכריע, ובעניינינו, מוטל הוא על התובע.

ראה בעניין זה דבריו של הנשיא שמגר בע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ ואחרים, פד"י מז (3) 240, 261:

"הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אומנם חתימתו (ראה ע"א 355/63, 356/63, קרסינצקי נ. נאמן בפשיטת רגל של אול וינרב (יואל סלומון ,עורך דין) פד"י י"ח(4) 331, 328, 324: ע"א 316/79, חמדאן נ. ליאני, פד,י ל"ד (2), 309, 315-6; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מדוברה שישית, 1991), בעמ' 478). כלל זה נובע מכך, שנטל השיכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוונטי – כמו כתב הערבות בעיינינו – חיונית להוכחת חבותו של הנתבע כל פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה".

וכן כב' הש' יצחק עמית בת"א (חיפה) 11133/97 בנק לאומי לישראל נ. מ.ד.פ הדבקות בע"מ ואח', תק-מח 2004(3), עמ' 4449.

"המחלוקת האמיתית נסבה על טענת הזיוף. כל שנאמר בנקודה זו על ידי הנתבעת, הוא סעיף 3 לתצהירה :

". . . לא חתמתי על כתב הערבות (ת/7 לכתב התביעה ), שמכוחו תובע המשיב. חתימתי המיומרת על הכתב האמור, לאו חתימתי היא. ובאחת: הנחזה להיות חתימתי מעשה זיוף הוא, ומכאן : אין בכוחו של הכתב האמור להחיבני".

אקדים ואמר, כי אני מקבל טענת הנתבע, שעל הבנק הנטל להוכיח כי היא זו שחתמה על טופס הערבות, באשר חתימה מזוייפת אין כוחה יפה כלשהו. גם לא נעלם מעיני, כי על הנתבעת להוכיח עובדה שלילית, ולכן, מידת ההוכחה הנדרשת ממנה, אם בכלל היא קטנה".

לפיכך נטל השכנוע להוכחת אמיתות חתימתו של הנתבע כמסב על השיקים מוטל על התובע.