השאלות שבפניי הן בעיקרן שלוש אלה:
ראשית, האם יש לקבל הטענה המקדמית של האב ולסלק הבקשה למזונות זמניים שהגישה האם בשל העובדה שהקטינים מצויים "במשמורת משותפת" או בשל העובדה שעניין זה טרם הוכרע?
שנית, מהו היקף צרכיהם של הקטינים?
שלישית, האם נכון וראוי בנסיבות העניין לצמצם חיוב האב בתשלום מזונות ילדיו הקטינים לידי האם מכוח עיקרון תם הלב ומגמת השוויון בפסיקת מזונות זמניים?
א.
ההליך:
1. בפניי בקשה לפסיקת מזונות זמניים עבור 2 קטינים שפרטיהם בכותרת וזאת במסגרת תביעה למזונותיהם שהוגשה על ידי אמם, (היא המבקשת מס' 1) וזאת ביום 12/4/2010.
2. בהתאם להחלטתי מיום 9/1/2011 מסר המשיב את תגובתו ביום 20/1/2011 וכפר בחובתו לשלם דמי מזונות לידי המבקשת 1 שעה שלשיטתו, חלוקת הזמן ההורי עם הקטינים היא שוויונית והכנסותיה של האם עולות על הכנסותיו שלו פי שלוש. לפיכך, ביקש להותיר על כנו את מצב הדברים הנוכחי, במסגרתו, כל צד נושא בנטל הוצאות הקטינים בזמנים שבהם הם שוהים עמו.
3. נוכח העובדה, שכבר קויימו דיונים קודמים בעניינם של הצדדים (הגם שענייני המזונות לא היו עיקר בהם, שעה שהצדדים עצמם הודיעו בשעתו כי לא היה צורך בפסיקת מזונות זמניים), ראיתי לנכון להכריע בבקשה על סמך החומר המונח בפני בית המשפט, היכרותו את הצדדים ואת יתר נסיבות העניין וזאת ללא צורך בקיום דיון פרונטלי.
ב.
מוסכמות הצדדים:
4. כעולה מכתבי טענות הצדדים ומטיעוניהם בפניי, הרי שאין חולק ביחס לעובדות ו/או להנחות המשפטיות דלהלן:
א. אין חולק, כי חלוקת הזמן ההורי של הקטינים עם כל אחד מההורים הינה כמעט שוויונית ובעת בה הקטינים מוחזקים בידי מי מהם, מסופקים להם כל צרכיהם.
ב. אין חולק בדבר הדין החל על הצדדים, בהיות שני הצדדים יהודים.
ג. אין חולק על חלק מהוצאות ואבות מזונות הקטינים, דוגמת הכלכלה, שכר הדירה של האם והקטינים.
ד. אין חולק כמעט על גובה השתכרות הצדדים בפועל ובכוח (האם משתכרת כ-17,500 ש"ח בחודש נטו מעבודתה ב*** והאב משתכר כ-6,500 ש"ח נטו מדי חודש בעבודתו ב****, אם כי שכרו הממוצע הכולל גבוה יותר בכ-500 - 1,000 ש"ח לפחות).
ג.
פלוגתאות הצדדים:
5. לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת הצדדים בדיונים קודמים, עולה כי הפלוגתאות האמיתיות בין הצדדים, שיש להכריע בהן לשם מתן הכרעה בעניין המזונות הזמניים של הקטינים הינן אלה:
א. המחלוקת העיקרית נעוצה בשאלת זכאותה של האם לקבל דמי מזונות עבור הקטינים, שעה שעל פניו חלוקת הזמן ההורי הינה שוויונית.
ב. המחלוקת האחרת היא אודות גובה צרכי הקטינים ובפרט
באשר למדור, שעה שהאב טוען, כי סיפק מדור לילדיו בדירת הצדדים ביישוב *** וכי העובדה שהאם בחרה לעבור להתגורר ביישוב אחר לא צריכה להפיל עליו מעמסה נוספת בדמות חיוב במדור. מנגד, טוענת האם, כי לא יכולה הייתה עוד להתגורר "כנטע זר" בסביבת מגורי משפחתו המורחבת של האב ומעברה לדירה שכורה היה כורח המציאות שנכפתה עליה, שעה שלשיטתה מדובר "בתחנה" בדרך למעבר עם הקטינים לאזור ה*** (עניין שנדון בהליך נפרד בפני בית משפט זה).