תביעה לפסק דין הצהרתי ולאכיפת הסכם מכר במקרקעין. נקדים ונספר כי המחלוקת מתמקדת בשאלה אם נעשה הסכם לביטול
חלקי של הסכם המכר.
העובדות הצריכות לענין:
1. התובעים הם יורשיו של המנוח מחמד אחמד שרפי (להלן: "
המנוח"), שנרצח והלך לבית עולמו בשנת 1998.
המנוח התקשר בהסכם הנושא תאריך
8.6.90 עם שלושה אחים והם: חוסני אבו מוך, מחמוד אבו מוך ואחמד אבו מוך, שהוא הנתבע שלפנינו (להלן: "
הנתבע"). על פי ההסכם, רכש המנוח את חלקם של ה"ה אבו מוך במקרקעין הידועים כחלקה 37 בגוש 8763. כל אחד מהאחים היה הבעלים של 1/8 מהחלקה, כך שסך הכל רכש המנוח 3/8 בחלקה בשטח כולל של 1,515 מ"ר (להלן "
המקרקעין") תמורת הסך של 15,000 ש"ח ששולמו במעמד חתימת ההסכם. כן נקבע בהסכם, שהמנוח-הקונה ישא בתשלום מס השבח בגין העיסקה (להלן: "
הסכם המכר").
2. ביום
20.11.02 שלח הנתבע הודעה לתובעים, בה טען, לראשונה, כי הסכם המכר בוטל ביום
17.3.94.
הנתבע הסתמך בהודעתו על הסכם, שאינו נושא תאריך בכותרתו אך בצדו נכתב 17.3.94, הסכם שנערך, לטענתו, בינו לבין המנוח. בהסכם נכתב כי הואיל והנתבע ואחיו מכרו למנוח בשנת 1990 3/8 חלקים מהחלקה, והואיל והמנוח לא שילם את המיסים כאמור באותו הסכם, הוסכם בין המנוח לבין הנתבע על ביטול ההסכם ביניהם. עוד הוסכם, שהנתבע מחזיר למנוח שליש מהסכום ששולם על ידו בעת חתימה על הסכם המכר, ובתמורה, הסכם המכר יבוטל ככל שהוא נוגע ל-1/8 מהזכויות בחלקה, קרי כ-500 מ"ר (להלן: "
הסכם הביטול"). מתחת לחתימות הצדדים מופיע בכתב יד "
אני מאשר חתימות הצדדים" ולמטה מזה מופיעה חותמתו וחתימתו הנחזית של עו"ד מוחסן עבד אלראזק (להלן: "
עו"ד מוחסן").
3. בין הנתבע לבין התובע מס' 1, בנו הבכור של המנוח (להלן: "
וליד") התנהל הליך משפטי בבית המשפט לתביעות קטנות (ת.ק. 3293/02) לאחר שביום 31.12.02 הגיש הנתבע תביעה כנגד וליד, בטענה שהלה פלש לשטחו בחלקה וגרם נזק לעצי הזית שם. במסגרת הגנתו, טען וליד כי השטח בחלקה הוא בבעלותו, מאחר שנרכש על ידי אביו המנוח. בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט ראובן דן) נדרש למחלוקת בשאלת הבעלות במקרקעין, ושמע את עדותם של הצדדים, את עדותו של עו"ד בידאסה שערך את הסכם המכר, ואת עדותו של עו"ד מוחסן לגבי הסכם הביטול. בפסק דינו מיום 28.5.2003 (נספח ט לתצהירי התובעים) קבע בית המשפט, כי הנתבע הוא הבעלים של השטח, תוך שהוא מבהיר כי קביעתו לעניין הבעלות, נעשית מכח סמכותו הנגררת לפי הוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
וליד הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, וביום 17.12.03 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, שקיבל תוקף של החלטה, שבו נקבע כי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות אינו מהווה פלוגתא פסוקה או מעשה בית דין לגבי זכויות הצדדים (בר"ע 494/03 מיום 17.12.2003 בפני כב' השופט ברלינר, נספח י' לתצהיר התובעים). מכאן, שכל קביעותיו של בית המשפט לתביעות קטנות בפסק דינו, אינן מחייבות בהליך דכאן.
טענות הצדדים
4. התובעים טענו כי הסכם הביטול לא היה ולא נברא ומדובר במעשה זיוף המבוסס על פוטומונטאז' של מספר מסמכים.
הנתבע טען כי למרות שבהסכם המכר נכתב סכום של 15,000 ש"ח, הרי שהמחיר האמיתי ששולם על ידי המנוח בשעתו לשלושת האחים עבור כל השטח היה 30,000 דולר. לגירסתו, הסכם הביטול נחתם על ידי המנוח ביום 17.3.94, ובמעמד החתימה, הוא החזיר לתובע סכום של 15,000 דולר, המשקף סכום קרן של 10,000 דולר בצרוף ריבית.
מילים מספר לעניין נטל ההוכחה
5. לכאורה, נטל ההוכחה מוטל על התובעים, מכוח מעמדם כתובעים, לפי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". אלא שלצד כלל בסיסי זה, חלים במקרה שבפנינו מספר כללים המעבירים את הנטל אל הנתבע.
כאמור, התובעים מכחישים את חתימתו של המנוח על הסכם הביטול. ברגיל, כאשר צד מכחיש את חתימתו, על הצד השני נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה - ע"א 5293/90
בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240 (1993).
השוני במעמד הצדדים, אם כתובע ואם כנתבע, אינו מעביר בנקודה זו את נטל השכנוע. הכלל הוא, שהדין המהותי הולך אחר הדין הראייתי, ועל בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו - ע"א 210/88
החברה להפצת פרי הארץ נ. ועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, עמ' 642 (1992); ע"א 1845/90
רוני סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 661, עמ' 681 (1993); ע"א 4612/95
מתתיהו נ. שטיל, פ"ד נא(4) 769, עמ' 780 (1997); ע"א 1842/90
בר-לב נ' רפופורט, פ"ד מח(5) 211, עמ' 234 (1994). מטעם זה, מקום בו בחתימת שטר עסקינן "
כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זוייפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה" - י. זוסמן "
דיני שטרות" (מהד. 6) עמ' 50.
לצד נטל זה, חל כלל נוסף בענייננו, לגבי רמת ההוכחה, ולפיו, על מי שמבקש להוציא מהעזבון חל נטל כבד יותר - ראה, לדוגמה, ע"א 125/89
רו"ח עובדיה בלס, מפרק חברת קופל טורס בע"מ נ' עזבון המנוחה רוזנברג, פ"ד מו(4) 441, 451 (1992); ע"א 5997/92
מלק נ' מנהל העזבון הרב יהושע דויטש ז"ל, פ"ד נא(5) 1, 11 (1997) והאסמכתאות שם. במקרה שבפנינו, הנפקות של הסכם הביטול, היא הקטנת נכסי העזבון, בכך ששליש מהמקרקעין שרכש המנוח על פי הסכם המכר, יוצאו מכלל נכסיו.
6. וכעת, לאחר ששמנו בכלינו מקצת כללים של ראיות, נמשיך בדרכנו. וזו תהיה דרך הילוכנו: בשלב הראשון נעמוד על הסכם הביטול גופו ועל עדותו של עו"ד מוחסן בהקשר להסכם זה. לאחר מכן, נעמוד על ראיות ואינדיקציות נוספות שיש בהן כדי להעיד האותנטיות או אי האותנטיות של הסכם הביטול.
הסכם הביטול כמסמך מפוברק ועדותו של עו"ד מוחסן
6. בניגוד לכלל הראיה הטובה ביותר, המקור של הסכם הביטול לא הוצג בפני בית המשפט, אך הוצג העתק צילומי שבתחתיתו נכתב בעט, בכתב ידו של עו"ד מוחסן "
הנני מאשר בזאת כי מסמך זה הינו נאמן למקור", בצירוף חתימתו וחותמתו. אין מדובר בדקדוקי עניות שבפרוצדורה או שבראיות. התובעים טענו מלכתחילה, שהסכם הביטול מפוברק ונעשה על דרך של פוטומונטג', ומכאן החשיבות הגדולה להצגת המקור, והיה על הנתבע, כמי שמבקש להגיש ראיה משנית, להוכיח שאין באפשרותו להציג את המקור - ראה, לדוגמה, ע"א 27/86
היועץ המשפטי לממשלה נ' זגה, פ"ד מב(4) 588, 594 (1989); ע"א 6205/98
אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71, עמ' 83-88 (2001).