בר"ם
בית המשפט העליון
|
6239-04
21/04/2005
|
בפני השופט:
1. דורית ביניש
2. מרים נאור
3. יהונתן עדיאל
|
| - נגד - |
התובע:
רפאל-רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ
עו"ד חנן מלצר
עו"ד ד"ר הנרי קרוסטוביץ'
עו"ד ערן פייביש
עו"ד אסף פריאל
עו"ד גילת אייל
|
הנתבע:
שושנה ויירון מנהלת הארנונה של עיריית קריית ים
עו"ד אברהם גולדהמר
|
| פסק-דין |
השופט י' עדיאל:
בקשת רשות ערעור של רפאל על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (השופט י' דר), אשר דחה ערעורים מינהליים שהגישה על החלטות ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית קריית ים (להלן - ועדת הערר) בעניין שומות ארנונה שהושתו על רפאל על-ידי עיריית קריית ים, בשנות הכספים 2001, 2002 ו-2003.
המחלוקת בין הצדדים נפלה לגבי חובת תשלום הארנונה שהוטלה על רפאל בגין שטח קרקע המוחזק על ידה על-פי הסכם שכירות עם מינהל מקרקעי ישראל, והמקיף את שטח מפעלה בקריית ים.
מקורה של המחלוקת בשאלת סיווג השטח על פי סעיף 269 לפקודת העיריות. סעיף זה מבחין בין "קרקע תפוסה", שהיא "כל קרקע שבתחום העירייה שאינה אדמה חקלאית שמשתמשים בה ומחזיקים אותה לא יחד עם בניין", לבין "אדמת בניין", שהיא "כל קרקע שבתחום העירייה שאינה לא בניין ולא אדמה חקלאית ולא קרקע תפוסה".
לשיטת המשיבה, מדובר ב"קרקע תפוסה", זאת משום שהמבקשת מחזיקה בקרקע ועושה בה שימוש. המבקשת טוענת, מנגד, כי בקרקע לא נעשה שימוש ועל-כן יש לסווגה כ"אדמת בניין".
מבחינה עובדתית, אין מחלוקת על כך, שרפאל מחזיקה בשטח זה. מבחינת השימוש בשטח, עולה מפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים, כי לשטח זה תפקיד במערך השמירה והבטחון שמקיימת רפאל סביב מפעלה. בעניין זה נקבע, כממצא עובדתי, כי:
"ברור שמחמת אופיו של המפעל של רפאל, הוא אינו יכול לפעול ללא השטח שסביבו. הגדר אינה רק משמשת לתיחום השטח ולמניעת הסגת גבול מקרית, כפי שכל בעל מקרקעין רשאי לעשות בקניינו. בענייננו הגדר משמשת את צרכיו של המפעל. בלעדי הגדר, ליתר דיוק, בלעדי האיסור המוחלט של הכניסה הבלתי מורשית לשטח, לא הייתה רפאל יכולה להפיק את התועלת הכלכלית שהיא מפיקה מהשטח הבנוי ושטח אחר שהיא עושה בו שימוש בפועל".
על יסוד כך נקבע בפסק הדין, שכאשר אי השימוש כולל מניעת שימוש מאחרים מחמת הצורך בהפרדה, כי אז מדובר, למעשה, בשימוש.
רפאל חוזרת בפנינו על הטענות שהעלתה בפני ועדת הערר ובפני בית המשפט לעניינים מינהליים. טענתה העיקרית היא, ששימוש בקרקע, כמשמעו בסעיף 269 לפקודת העיריות, דורש ביצוע פעולה אקטיבית-חיצונית הנראית לעין. היא סומכת טיעונה על פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 129/84 פרופיל חן בע"מ נ' המועצה המקומית יבנה, פ"ד לח(4) 413, שם נקבע, בין היתר, כי "שימוש בקרקע" חייב להתבטא בפעולה חיצונית, המעידה על ניצול כלשהו לצורך מסוים". במקרה שלפנינו, טוענת רפאל, לא נעשה על ידה כל שימוש מוחשי בשטח ועל-כן אין לראותה כמי שעושה בשטח שימוש, כמשמעו בסעיף 269 לפקודת העיריות.
דינה של הבקשה להידחות. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע, כממצא עובדתי, כי רפאל עושה בשטח שימוש לשם שמירה על בטחון המפעל ובטיחות הסביבה. לצורך כך רפאל אף גידרה את השטח ומנעה כניסה לתוכו. יודגש, שאין מדובר בגידור שנועד לשמש רק לצורך תפיסת חזקה והפרדת השטח משטחים אחרים, אלא בגידור שמטרתו, יחד עם השטח התחום בתוך התחום המגודר, לספק את דרישות הביטחון והבטיחות של המפעל עצמו. בנסיבות אלה, ברור שרפאל מנצלת את השטח לצורך מפעלה, ניצול שיש לו אף ביטוי מוחשי-חיצוני. לפיכך, מקובלת עלינו מסקנתו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שמתקיים בקרקע זו יסוד השימוש הנדרש על-פי סעיף 269 לפקודת העיריות, ויש לראותה כקרקע תפוסה.
התוצאה היא, שבקשת רשות הערעור נדחית.
המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסכום של 15,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ב בניסן תשס"ה (21.4.2005).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. ש.י.