בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעים, אשר הובא לתיקון במוסך הנתבעים ונגנב משם.
התשתית העובדתית וטענות הצדדים
.
ביום 21/9/2003 מסר התובע 2 רכב מסוג סובארו אימפרזה טורבו (להלן:"
הרכב") לטענתו, לשם תיקון תקלה בגיר הרכב ופרט לכך היה הרכב תקין לחלוטין. התובע 1 הינו הבעלים הרשום של הרכב והתובע 2 הוא בנו, שקיבל מהתובע 1 את הזכות לבעלות משותפת ברכב ועשה שימוש ברכב לפי הרשאת והסכמת אביו, התובע 1.
הנתבעת 1 היא חברה העוסקת, בין היתר, במתן שירותי אחזקה ותיקונים לרכבי סובארו במוסכיה. הנתבעת 2 היא חברה הנותנת שירותי אחזקה ותיקונים לרכבים מסוג סובארו במוסכה בהרצליה. הרכב נמסר לתיקון לנתבעים 1-2 (להלן: "
המוסך"). הנתבע 3 הינו מנהל המוסך. הנתבעת 4 היא המבטחת של הנתבעת 1.
לטענת התובעים, בעת שנמסר הרכב לתיקון, הוא היה רכב מפואר ביותר, וכלל אבזור רב, פריטים ומערכות מיוחדות, ששולם עבורו בעת רכישתו סך של 130,000 ש"ח. לאחר סיום תיקון הגיר, שהתבצע עוד באותו היום, התקשר נציג המוסך אל התובע 2 וביקש ממנו להגיע למוסך לקחת את הרכב חזרה.
התובע 1 הגיע למשרדי המוסך לקחת את הרכב, ואז התברר לו לתדהמתו, שבינתיים נגנב הרכב מהמוסך. גניבת הרכב ארעה, לטענת התובעים, מאחר ועובדי המוסך השאירו את מפתחות הרכב והקוד בתוך הרכב, כשהוא פתוח, וכך נכנסו הגנבים לרכב ונטלו אותו מהמוסך. לטענת התובעים, הנתבעים 1-3 אחראים לשמירת הרכב מפני גניבה וגנבתו היא באחריותם, משנגנב הרכב מהמוסך בשל רשלנות הנתבעים, במהלך שעות הפעילות. לטענת התובעים, לתדהמתם, הטיח בהם הנתבע 3 כי התובע 2 הוא שארגן את הגניבה והם זכו ליחס מזלזל.
ביום 24/9/2003 נמצא הרכב הגנוב ע"י משטרת ישראל, כשהוא נטוש ופגוע קשה, לאחר שנגנבו ממנו מערכות שונות, ופריטים שהיו בו ואשר שייכים לתובע 2.
מיד לאחר שנמצא הרכב ע"י משטרת ישראל, הובא הרכב אל המוסך ע"י התובעים, לצורך ביצוע תיקונים. התובעים סברו כי הנתבעים יעשו את כל הנדרש, לרבות תיקון הרכב על חשבונן ומתן רכב חלופי וכן יפצו את התובעים על כל נזקיהם והפסדיהם. ואולם, נציגי המוסך הודיעו לתובע 2 כי לא יבצעו את התיקון על חשבונם, ולטענת התובעים עשו כל שיכלו על מנת להתחמק מאחריותם.
בין הצדדים התנהלה חלופת שיחות ומכתבים בנוגע לביצוע התיקונים לרכב. לטענת התובעים, רק למעלה מחודש וחצי לאחר שהרכב הובא לתיקון נזקי הגניבה, ביום 11/11/2003, החלו הנתבעים בתיקונו על חשבונן, בסייג כי השלדה תתוקן על חשבון התובעים, דרישה שהתובעים סירבו לה, ואשר מאוחר יותר, עפ"י טענת התובעים, חזרו בהם הנתבעים ממנה.
לבסוף נמסר הרכב לתובעים ביום 27/11/2003.
התובעים טוענים, כי בכך לא תמו תלאותיהם, הרכב שהוחזר להם היה פגום, התיקון שבוצע היה חלקי ורשלני ונותרו בו נזקים רבים, כולל נזקים בלתי הפיכים. בנוסף, במסגרת התיקונים החלקיים לא הרכיבו הנתבעים בחזרה את המערכות והפריטים שהיו ברכב טרם גנבתו. טרם הגשת התביעה, העבירו התובעים לנתבעים את פירוט נזקיהם וטענותיהם. הנתבעת 4, שהשיבה למכתב סירבה לדרישה והציעה פיצוי בגין חלק מהפריטים שנגנבו בלבד.
לטענת התובעים, עם הבאת הרכב לתיקון המקורי, נכרת הסכם בינם לבין הנתבעים, הסכם שהופר ע"י הנתבעים. בשל רשלנות הנתבעים, נגנב הרכב ונגרמו לתובעים נזקים רבים, וגם בכך הפרו הנתבעים את ההסכם בין הצדדים. הנתבעים לא תיקנו את הרכב מייד עם החזרתו ע"י המשטרה, וגם בכך הפרו ההסכם. לטענתם פעלו הנתבעים פעלו בחוסר תום לב וברשלנות וכן הפרו את החובות המוטלות עליהם מכוח חוק השומרים בהיותם שומר בשכר.
התובעים טוענים כי נגרמו להם נזקים לרכב גופו ולתוספות שהיו בו טרם הגניבה וכן נזק בגין ירידת ערך הרכב, הוצאות שכ"ט שמאי, הוצאות גרר, עלויות החלפת מפתחות, עלות בדיקת הרכב לאחר התאונה וכן נזקים נוספים עקב פריטים שהיו ברכב ונגנבו, אובדן ימי עבודה ונסיעות, ונזקים עקב עוגמת הנפש שנגרמה להם והוצאת לשון הרע.
לטענת הנתבעים נמצא המוסך תחת שמירה 24 שעות ביממה ורכב יכול לעזוב באופן חוקי את המתחם רק עם אישור יציאה. ביום 16/9/2003 הביא התובע את הרכב לתיקון גיר. לאחר חילופי דברים חריפים ואלימים שהטיח בו התובע עזב התובע את המקום משהבין כי הרכב לא יתוקן במסגרת האחריות. לאחר מכן חזר התובע והתנצל, ואז הוסכם לקבל את הרכב לשם תיקון הגיר בתשלום שכוסה ע"י מכון הבדיקה "מבדק". הרכב נכנס לתיקון גיר ביום 21/9/2003. עם תום הטיפול הודיעו לתובע לבוא לקחת את הרכב. בינתיים חנה הרכב בחניית רכבי הלקוחות שבעורף המוסך, כשכרטיס התיקון עליו רשום קוד האזעקה נלקח למשרדי המוסך.
הנתבעים מודים באירוע הגניבה. כאמור בתצהירו של הנתבע 3, ככל הידוע לו, נכנס הגנב רגלית למוסך ויצא עם הרכב בשביל האחורי, שם סגורה היציאה ע"י מחסום, וכשראה שמנסים לעצור אותו, הגביר מהירות ופרץ את המחסום. הגניבה בוצעה ביום ה- 21/9/2003 בשעה 15:45 לערך ודווחה מיד למשטרה. הנתבע 3 טוען בתצהירו כי אחרי הגניבה התקשר מיד ל"איתורן", אך התברר כי מערכת המיגון של הרכב אינה מחוברת למחשב החברה. כן נטען כי הגניבה התגלתה עוד טרם בואו של התובע 1 למוסך, ולא הוטחו בו האשמות כאילו בנו גנב הרכב.
לטענת הנתבעים בשל אי התשלום ל"איתורן" לא ניתן היה לסכל את הגניבה או למצוא את הרכב במהירות.
עוד טוענים הנתבעים כי תיקון הרכב התעכב בשל סירוב התובעים לשלם בגין תיקון הנזקים שאינם נובעים מהגניבה, כגון נזקי הגחון והשלדה שנגרמו מגרירת הרכב למוסך ע"י התובעים או מי מטעמם. לבסוף תיקן המוסך נזקים אלו מבלי להודות בחבות או אחריות.
לטענת הנתבעים באם יקבע לתובעים פיצוי כלשהו יש לקזז ממנו את תיקון נזקי הגרירה שבוצעה.
בנוסף טוענים הנתבעים כי התובע חתם על טופס כרטיס עבודה לפיו התחייב להוציא מרכבו את כל חפצי הערך, וכי המוסך אינו אחראי לאובדן או לנזק כלשהו שייגרם לפריטים אלו, שלא צפה ולא יכול היה לצפות כי יושארו ברכב המושאר במוסך.