ערעור החלטת ביהמ"ש המחוזי לאשר תניה המגבילה את חופש העיסוק של המערערת בערעור ולא להטיל פיצויים בגין עגמת נפש על המערערת בגין הפרת התניה.

השופט מ' בייסקי: 1. המשיבה 2, חברת מגבות נקיות לישראל בע"מ )להלן- מנ"ל(, כשמה כן
היא: עוסקת בשיווק, הפצה והתקנה של מוצרי היגיינה, בהם מגבות מנייר ומבד, מייבשי
ידיים וכדומה מוצרים ומיקנים היגייניים. היא נוסדה ב-25.2.70 ופועלת מאז. המערער 1
)להלן - דמתי( הועסק על-ידי מנ"ל מ-11.1.79 ובמסגרתה למד את רזי העסק וכולל
בהשתלמויות על חשבונה עד שהגיע למעמד של מנהל עבודה.

בתפקידו הוא היה בקיא בכל הכרוך בצד העסקי, רכש ידע על ספקים ולקוחות, תחשיבים,
פרסומת וכל הכרוך בעסק כגון זה.

בהסכם הראשון שנכרת עם תחילת עבודתו של דמתי במנ"ל נכלל הסעיף 17 אשר קובע בין
היתר:

"... כמו כן, במקרה של הפסקת עבודה, אסור למסור אינפורמציה על מ.נ.ל ו/או להמשיך
לעבוד בחברה דומה ל-מ.נ.ל. במשך 4 שנים מיום הפסקת העבודה".