רקע
1. עתירה המכוונת כנגד דרישה ששלחה המשיבה לעותר לשלם חוב ארנונה שנצבר לחובת חברת מ.ענבר חברה לבניין בע"מ ח"פ 511708372 (" החברה") לתקופה שהסתיימה ביום 31.5.08 (נספח א' לכתב העתירה).
2. לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת טענות באי כוח בעלי הדין, אני מחליט לקבל את העתירה בחלקה, כפי שיבואר להלן בפסק דין זה.
3. הרקע, בקיצור המתבקש, הוא שהעותר היה בזמן הרלוונטי לעתירה בעל השליטה בחברה, שניהלה עסקי קבלנות בניין. על פי חוזה שכירות מיום 2.8.05 (נספח י"ח לכתב העתירה) (" חוזה השכירות"), שכרה החברה משרד הנמצא ברח' מנחם 6 בחיפה לתקופה של שנה אחת, שתחילתה ב-3.8.05 וסיומה ב-3.8.06. יצוין כאן, וכפי שיוסבר יש לכך משמעות, שהחוזה הוא מסוג החוזים המודפסים הסטנדרטיים, וסעיף 15 שלו, שעניינו אופציה להארכת תקופת השכירות, נמחק בכתב ידם של הצדדים בצירוף המילה "אין".
4. כמסתבר, החברה חדלה מפעילותה העסקית בחודש ספטמבר 2005 ובתוך כך גם פינתה את המשרד, אולם, ועל כך אין מחלוקת, היא לא מסרה למשיבה הודעה על כך. המשיבה המשיכה לחייב את החברה בארנונה בגין המשרד, וכנטען, היא שלחה מעת לעת הודעות חיוב לחברה.
5. ביום 29.8.10 שלחה המשיבה מכתב דרישה לעותר לשלם את חוב הארנונה של החברה, שבאותה עת כבר עמד על סכום של 26,517 ש"ח, בגין התקופה שמיום 1.9.05 עד 30.5.08 (נספח ב' לכתב העתירה) (" מכתב הדרישה"). דרישת המשיבה סמכה עצמה על הוראת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב תשנ"ג-1992) (" חוק ההסדרים") המאפשר, בנסיבות המפורטות בו, את גביית חוב הארנונה של החברה מן העותר. עם קבלת מכתב הדרישה שלח מי שהיה בעת ההיא בא כוחם של העותר ושל החברה מכתב לעירייה ודרש את ביטול מכתב הדרישה (נספח ג' לכתב העתירה), ובתקופה שלאחר מכן התקיימה חליפת מכתבים בין באי כוח החברה והעותר (שבינתיים התחלפו). לבין המשיבה. חליפת מכתבים זו התנהלה עד תחילת שנת 2013, אולם כמסתבר, כל צד הוסיף להחזיק בעמדתו. בחודש מרץ 2013 שלחה המשיבה לעותר דרישה לתשלום מס על פי סעיפים 4 ו-5 לפקודת המסים (גבייה) (" דרישת התשלום") ואז הגיש העותר את העתירה, כשבגדרה הוא עתר גם לצו זמני שיאסור על המשיבה לנקוט נגד העותר הליכי גבייה מנהלית (בקשה מס' 1). בהחלטה מיום 19.3.13 נעתרתי לבקשה והוריתי, במעמד צד אחד, כי המשיבה תימנע מלנקוט הליכי גבייה מנהלית. הדיון בבקשה התקיים ביום 17.6.13 והוחלט, בין השאר, שהעותר יעמיד לרשות המשיבה מידע ומסמכים בנוגע לחברה ולנסיבות הפסקת פעילותה, ולאחר שתקבל את המסמכים והמידע תשקול המשיבה את עמדתה בעניין ההצדקה לנקיטת הליכי גבייה נגד העותר.
6. ביום 17.9.13 הגישה המשיבה הודעה שלאחר שהיא קיבלה את המידע והמסמכים, היא בדעה שמתקיימות הנסיבות המפורטות בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים ובסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה (" הפקודה") שעל סמכם ניתן לחייב את העותר בחוב הארנונה של החברה. העותר הגיש תגובה להודעה זו, והדיון בעתירה התקיים ביום 21.1.14. בתום הדיון הצעתי למשיבה לפעול לגביית החוב מן העותר בדרך של הליך אזרחי, על רקע העובדה שייתכן שהסתמכות על הוראות סעיפים 8(ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119א(א) לפקודה מצריכים בירור עובדתי שלא ניתן לעשותו במסגרת ההליך המנהלי. המשיבה קיבלה על עצמה למסור הודעה בעניין זה, אולם עד עתה לא עשתה כן על אף ארכה שביקשה, וקיבלה.
הטענות והמענות
7. עיקר טענות העותר הוא שהמשיבה לא עמדה בחובת הראיה להתקיימות הנסיבות המפורטות בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119א(א) לפקודה. לטענתו, המסמכים והמידע שהועברו למשיבה בעקבות הדיון שהתקיים ביום 17.6.13 תומכים בטענתו של העותר שנסיבות אלה אינן מתקיימות, וככל שהיו למשיבה השגות או ספקות בקשר לכך היה באפשרותה לקבל הבהרות ומידע מן העותר או ממי שהיו רואי החשבון של החברה. טענה נוספת של העותר היא שהמשיבה אינה זכאית לגבות ממנו חוב ארנונה בגין תקופה שבה החברה כבר לא החזיקה במשרד, היינו, לאחר 31.5.08. בקשר לכך הוא טוען שהבסיס לחיובה של החברה בארנונה היה חוזה השכירות שבשעתו הומצא למשיבה, וכי על יסוד הנאמר בו, ובמיוחד על יסוד כך שסעיף האופציה נמחק, יכלה המשיבה, ואף הייתה חייבת, לדעת שהסתיימה תקופת השכירות, וממילא החברה אינה מחזיקה עוד במשרד. עוד הוא טוען בקשר לכך שהוראת סעיף 325 לפקודת העיריות אינה יכולה לסייע לה, וזאת על רקע דברים שנאמרו בבר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (17.4.08) (" עניין דור אנרגיה") בדבר חובת ההגינות המוטלת על רשות ציבורית, אשר מכוחה צומצמה אפשרות הרשות המקומית להסתמך על חובת ההודעה הקבועה בסעיף 325 האמור.
8. עיקר טענת המשיבה הוא שלא עלה בידי העותר לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים המכיל, כאמור, את סעיף 119א(א) לפקודה. לטענת המשיבה, הדו"חות הכספיים של החברה משנת 2004 שהועברו לעיונה מהעותר, על יסוד ההחלטה מיום 17.6.13, תומכים בהנחה שעם הפסקת פעילותה של החברה נותרו נכסים, שבהעדר הסבר אחר יש לראותם כאילו הועברו לעותר. עוד טוענת המשיבה כי טענת העותר שהוא לא היה המחזיק בנכס טעונה בירור נפרד בהליך לפי סעיף 3 בחוק הרשויות המקומיות (השגה וערר על ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (" חוק הרשויות המקומיות"), והעותר אינו יכול להעלותה בגדר העתירה הנוכחית. המשיבה הוסיפה וטענה כי גם פסיקת בית המשפט בעניין דור אנרגיה אינה תומכת בטענות העותר, ויש להתייחס לפסק הדין על רקע נסיבותיו שאינן מתקיימות בענייננו. בקשר לכך טוענת המשיבה שעל פי חוזה השכירות החזיקה החברה במשרד במשך שנים עשר חודשים, ובכל הנוגע לתקופה שלאחר מכן, שבגינה חויבה החברה בארנונה, לא הייתה על המשיבה חובת בדיקה לגבי זהות המחזיק בנכס, ומכל מקום, העותר מצדו לא הביא התייחסות של בעל המשרד לנושא זה. נטען גם כי העתירה הוגשה בשיהוי המצדיק את דחייתה מטעם זה בלבד.
דיון
9. סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים קובע כך:
" 8 (א)...
(ב)...
(ג) על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים; בסעיף זה -
"חוב ארנונה סופי" - חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה - הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד;
"חברה פרטית" - כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999;
"בעל שליטה" - כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה."
10. סעיף 119א(א) לפקודה קובע כך: