לפסק הדין בעניין שוורץ ואח' נ' אמות השקעות בע"מ ואח'
כ-60 אלף נוסעים נחשפים מדי יום לזיהום האוויר הקשה והחריף השורר בתחנה המרכזית בירושלים. תביעה שהגישו מספר פעילים חברתיים כנגד בעלי התחנה ומנהליה, התקבלה ואלו חויבו בכ-1.3 מיליון שקל. האם נוכל סוף סוף לנשום לרווחה?
התחנה המרכזית בירושלים משמשת כעורק מרכזי בדרכי הגישה לעיר: חיילים שנוסעים להגן על המולדת, תיירים שבאים לשזוף עיניהם בנופי העיר העתיקה ותושבים רבים המבקשים לנוע בעיר.
התוכניות לבניית התחנה החלו עוד בשנות התשעים של המאה הקודמת, מתוך ידיעה שאוטובוסים הם מזהמים מטבעם, אלא שמערכת מיזוג האוויר המורכבת והמתוחכמת שהותקנה במקום, התחשבה רק בזיהום שנגרם לתושבי האזור, ולא לקחה בחשבון את הסכנה לנוסעים, בהתאם לסטנדרטים של אותם ימים.
וכך, התחנה נפתחה בשנת 2001, בטרם נחקקו חוקי הגנת הסביבה, כשעיקר ייעודה מטרות מסחר, ולכן היא נבנתה במבנה סגור המעודד את הצריכה. אלא שלעמדתם של מספר פעילים חברתיים, במקום שורר זיהום אוויר קשה הפוגע בבריאות הנוסעים שעוברים בתחנה.
לכן, לאחר שנים בהן פעלה התחנה במתכונת זו, הגישו הפעילים תביעה לבימ"ש השלום בירושלים כנגד בעלי ומחזיקי התחנה, ביניהם חברת אמות השקעות, נצבא החזקות, מפעלי תחנות, ניהול התחנה המרכזית ותחנת אוטובוסים מרכזית. התביעה הוגשה גם נגד חברת התחבורה אגד.
התובעים הציגו מסכת ארוכה של תלונות, מכתבים ופניות על זיהום האוויר הקשה בתחנה, כשלדבריהם פניותיהם נתקלו בהתעלמות מוחלטת עוד משנת 2004.
לדבריהם, כל נוסע ונוסעת שעלו על אוטובוס בתחנה המרכזית היו חשופים לזיהום אוויר. ההערכות מדברות על כ-60 אלף נוסעים בממוצע ביום, כשבימים עמוסים מספרם מגיע אף ל-100 אלף.
הנתבעות הפנו אצבע מאשימה לעבר אגד, שלטענתן רכביה הם הגורם העיקרי לזיהום האוויר בתחנה, ולעומתה הן חסרות אונים. בנוסף טענו, כי הן רוצות מאוד לעמוד בדרישות החוק, אך אין להן שום דרך בעולם למלא אחריהן, מאחר שמדובר במבנה סגור.
אגד לא נותרה חייבת, וטענה כי הנתבעות לא עמדו בהתחייבותן למנוע את הזיהום במתחם. היא שיבחה את עצמה כחלוצת המלחמה בזיהום האוויר, והיא מוכנה אפילו להשתתף בהוצאות הפעילות למיגור הזיהום.
הזיהום אינו שנוי במחלוקת
השופט אברהם טננבוים קבע, כי כל הנתבעות גם יחד אחראיות על זיהום האוויר, שאינו שנוי במחלוקת. לדבריו, הנתבעות הודו שקיימת בעיה בערכי הזיהום הנמדדים. מדובר בזיהום קשה וחריף כל כך, ציין השופט, עד שנציגי המשרד לאיכות הסביבה מסרו כי באחת המדידות לזיהום האוויר התקבלה תוצאה כה גבוהה שאין לה תקדים.
לדבריו, אחריותה של אגד פחותה מהרבה משאר הנתבעות, כיוון שהיא אינה אחראית על המבנה ותחם אותו ל-10% בלבד. זאת, כיוון שלא עשתה מאמצים לשפר את רמת איכות האוויר ועל שלא זעקה על כך בחוצות העיר, כפי שראוי היה שתעשה.
השופט קבע שכמו שמומחי הנתבעות היו צריכים לפעול כמיטב יכולתם כדי למצוא פתרון לבעיית הזיהום החמורה, ולא הייתה כל מניעה לעשות זאת, ממש כמו שבני האדם הצליחו לשלוח חלליות לכוכבי הלכת, לחקור את מעמקי האוקיינוס ולבנות גורדי שחקים.
משכך, הורה השופט לנתבעות בצו אילו פעולות עליהן לנקוט כדי למגר את הזיהום החמור בתחנה, וחייב אותן לשלם לתובעים 195 אלף שקל כגמול על טרחתם, שכר טרחת עו"ד של 916 אלף שקלים והוצאות משפט של 200 אלף שקל. אגד תישא בעשרה אחוזים מהסכום.
לפסק הדין בעניין שוורץ ואח' נ' אמות השקעות בע"מ ואח'
למדור: איכות הסביבה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין