מאת: עו"ד יהב ארגמן
לפסק הדין בעניין עבד אלרחמן קאסם נ' המוסד לביטוח לאומי
פועל בניין פלסטיני שעבד באתר בנייה, נפל מפיגום מהקומה החמישית של הבניין. אם לא די בכך שהיה עליו להתמודד עם החלמתו, הוא נאלץ להילחם גם נגד מעסיקיו שרצו להתנער מהאחריות, ונגד המוסד לביטוח לאומי, שבחר שלא להכיר בו כנפגע עבודה.
תושב השטחים עבד בשנת 2007 כפועל בניין באתר בנייה ברמת גן, ללא היתר עבודה. בעת עבודתו, הוא נפל מהפיגום בקומה החמישית של הבניין ופונה באמבולנס לביה"ח איכילוב, שם היה מאושפז שבועיים.
בעקבות התאונה, נפתחה חקירה משטרתית, במסגרתה מסר העובד שתי גרסאות לתאונה. האחת, שנגבתה ממנו באוגוסט 2007 בעוד היה מאושפז בביה"ח, לפיה הוא החל לעבוד בחברת דביר מ. הנדסה אזרחית בע"מ כיומיים לפני התאונה, וביום התאונה עסק בעבודות שיש בקומה החמישית וכשהתכופף לאסוף אבני שיש לחיפוי, נפל מהפיגום.
הגרסה השנייה ניתנה בנובמבר 2007, ולפיה הוא כלל לא עבד באותו יום והגיע לאתר הבנייה בשביל לחפש עבודה. הוא עלה לפיגום בכדי לשתות קפה עם קרוב משפחה שהיה במקום, וכשהתכופף לדבר עם חבר שהיה למטה, אירעה התאונה.
ביוני 2011 הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה והכרה בתאונה כתאונת עבודה. ביטוח לאומי הסתמך על ממצאי החקירה המשטרתית לפיהם התובע לא היה בגדר עובד באותו היום, ודחה את תביעתו.
משכך, התובע הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, במסגרתה ביקש שיכירו בו כנפגע תאונת עבודה.
הנתבע טען כי התובע הגיש את תביעתו בחלוף ארבע שנים מקרות התאונה, והשיהוי בהגשת התביעה מכרסם ביכולתו להתגונן כנגדה ולהיפרע מהמעבידים הנטענים. לדבריו, החקירה המשטרתית אינה תומכת בטענת התובע לפיה היה במעמד של עובד במועד התאונה.
התובע השיב, כי לביטוח לאומי לא נגרם כל נזק ראייתי מהותי, משום שכל החומר הרלוונטי, נמצא בידיו, ובכלל זה תיק המשטרה, דו"ח אגף הפיקוח על העבודה, עדות המעסיקים והתיעוד הרפואי בעניינו.
לטענתו, השיהוי בהגשת התביעה נבע מקשיים בריאותיים וקושי להתמודד עם מסכת לחצים שהופעלה עליו מצד המעסיקים וגם מצד חלק מהפועלים שאוימו בסילוקם מהעבודה, ככל שהוא יעמוד על גרסתו הראשונה לתאונה, ובמיוחד לאחר שהמשטרה פתחה בחקירה פלילית כנגד המעסיקים בגין העסקת עובד שטחים ללא היתר ובגין גרימת תאונה ברשלנות.
התובע הוכיח שעבד באתר
השופטת איריס רש קבעה כי לאחר שהוגשה התביעה לנתבע, בחר פקיד התביעות שלא לבצע חקירה נוספת מעבר לחקירות המשטרה, ודחה את התביעה בהסתמך על גרסת התובע במשטרה, ולא מחמת השיהוי. לדבריה, השיהוי בהגשת התביעה לא גרם לקושי בבירור נסיבות התאונה.
השופטת קבעה, כי התובע הצליח להוכיח שבמועד התאונה היה עובד של חברת דביר, בין היתר משום שידע לנקוב בשמו של מעבידו, מסר פרטים מדויקים בדבר אופי וסוג העבודה שבוצעה באתר ומתכונת ההעסקה בחברה. לדבריה, גרסתו השנייה, לפיה עלה לפיגום בשביל לשתות קפה, אינה הגיונית ורצופת סתירות.
לבסוף קבעה השופטת, כי יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה וחייבה את ביטוח לאומי בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 4,800 שקלים.
יש לזכור כי גם עובדים זרים זכאים לזכויות נפגעי עבודה, כמו כל עובד. טענת השיהוי בהגשת התביעה נדונה פעמים רבות, ונקבע כי תביעה להכרה בתאונת עבודה לא תידחה בטענת השיהוי בלבד.
לעניין ספק בקיומו של אירוע תאונתי, מוטל נטל ההוכחה לפתחו של המבוטח, וכאשר מכלול הנסיבות והראיות מצביעות על ספק בדבר קרות האירוע, הספק פועל לטובתו של המבוטח היות ועסקינן בתביעה לביטחון סוציאלי.
לפסק הדין בעניין עבד אלרחמן קאסם נ' המוסד לביטוח לאומי
* הכותב הוא עורך דין העוסק, בין היתק בדיני נזיקין. .
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין