מאת: עו"ד שלומי בר
לפסק הדין בעניין גנאים נ' מדינת ישראל
מורה שפגעה בהולך רגל שהתפרץ לכביש והביאה למותו, הואשמה בכך שהפקירה אותו ולא עצרה לסייע לו לאחר התאונה. רשיונה נפסל לתקופה של 60 חודשים אולם היא ערערה למחוזי על תקופת הפסילה. מה נפסק?
מורה כבת 40 מסכנין נהגה ברכבה בכביש עירוני בעיר בשנת 2008 ולא הבחינה בגבר שחצה את הכביש שלא במעבר חציה. היא פגעה בו חזיתית וכתוצאה מכך הועף האיש לשמשת הרכב והוטל אל עבר הכביש. הוא סבל מחבלות קשות בראשו ובחזהו ונפטר למחרת היום.
בכתב האישום שהוגש נגדה לבית משפט השלום בחיפה נטען, כי אף שידעה שפגעה במנוח, המשיכה המורה בנסיעה רציפה ולא עצרה להגיש למנוח עזרה. בכתב האישום, אגב, לא הואשמה המורה בגין עצם התאונה כי אם בגין הפקרת המנוח לאחר פגיעה.
המדינה דרשה מבית המשפט לגזור על המורה עונש מאסר ממושך והדגישה שמדובר בעבירה שדינה עד 7 שנות מאסר, ושלחובתה 16 הרשעות תעבורה קודמות. עם זאת, בהמלצת שירות המבחן, לא נגזר על המורה עונש מאסר בפועל. תסקיר השירות הצביע על כך שמאז התאונה חלה התדרדרות משמעותית במצבה וייתכן שהיא סובלת ממצב פוסט-טראומתי. המורה, שהיא אם חד הורית לשני תאומים, גם הופנתה לקבוצה טיפולית המיועדת למי שביצעו עבירות תעבורה שהסתיימו במות הקרבן.
בעקבות הודאתה בעבירות ובעקבות תסקיר שירות המבחן נגזרו על המורה, בין היתר, שלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, פסילת רישיון נהיגה למשך 60 חודשים וקנס בסכום של 1,200 שקל.
חששה מההמון?
המורה ערערה על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בבקשה להפחית את תקופת הפסילה. לטענתה, היא דווקא כן עצרה לאחר התאונה במטרה להגיש עזרה, אך חששה שמא המתקהלים באזור התאונה יפגעו בה ועל כן נסעה לאחותה - מרחק של מספר דקות נסיעה - ומשם התקשרה לכוחות ההצלה. מיד לאחר מכן, היא הוסיפה, התייצבה במשטרה, שיתפה פעולה עם החוקרים וסייעה בחקירת האירוע.
לדבריה, היא נטלה אחריות על מעשיה ואין מחלוקת על כך שכלל לא הואשמה באחריות לתאונה ולמות המנוח. היא מבינה, ציינה, שהתנהלותה הייתה שגויה ושהיה עליה לפעול אחרת.
עוד הוסיפה, שיש להתחשב בכך שהיא מגדלת את ילדיה ומפרנסת אותם לבדה, ושפסילת רישיונה לתקופה כה ממושכת יקשה עליה. לדבריה, היא "חווה" את התאונה יום ולילה, מרבה לבכות, והמצוקה הנפשית גרמה לנסיגה בתפקודה היומיומי.
ב"כ המדינה, שכאמור טענה לעונש חמור הרבה יותר, הדגישה שלא בכדי קבע המחוקק עונש של עד שבע שנות מאסר בגין עבירת ההפקרה: "המחוקק מצפה שהמעורב בתאונה ידאג קודם כל לקרבן", הוסיפה וביקשה שלא להקל בעונשה של המערערת.
תורת הענישה האינדיבידואלית
סגן הנשיא השופט יגאל גריל, והשופטים שמואל ברלינר וכמאל סעב, קבעו שמעובדות כתב האישום, בהן הודתה המערערת, אין זכר לטענתה כי עצרה את רכבה בסמוך לאזור התאונה, ולא נמצאו תימוכין לגרסה חדשה זו. גם הטענה שהמערערת נסעה לבית אחותה לא הועלתה בהליך המקורי, ואין מקום להעלותו במסגרת הערעור.
עם זאת, ציינו השופטים, כי "הכלל הידוע בשיטת הענישה הנוהגת אצלנו הוא העקרון של תורת הענישה האינדיבידואלית, המביאה בחשבון את נסיבותיו הספציפיות של הנאשם שביצע את העבירה ואת נסיבות ביצועה".
משכך, התחשבו השופטים בנסיבותיה האישיות של המערערת, המפרנסת בגפה שני ילדים ממשכורת של מורה וללא דמי מזונות, וקיצרו את תקופת הפסילה של רישיון הנהיגה שלה, ל- 40 חודשים. שאר העונשים שנגזרו על המערערת יעמדו בעינם.
• ב"כ המערערת: עו"ד שלומי לוי
• ב"כ המשיבה: עירין אייזינגר
* הכותב הוא עו"ד העוסק בתחום התעבורה.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
לפסק הדין בעניין גנאים נ' מדינת ישראל
למדור: תעבורה
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין