מאת: עו"ד ישראל זלישנסקי
הידיעה פורסמה גם ב-
לפסק הדין בעניין פלוני נ' פלונית
בני הזוג חתמו על הסכם ממון, על פיו, הנכסים שהיו שלהם לפני הנישואים ייחשבו כנכסים משותפים במקרה שייפרדו. מבחינת האישה, המשמעות הייתה לחלוק עם הבעל נכסי נדל"ן, ומבחינת הבעל, המשמעות הייתה, כי האישה תחלוק עמו את חובותיו בעסק. הוגן? בית המשפט המחוזי קבע שלא.
בני זוג נשואים, חתמו על שני הסכמי ממון, בהפרש של ארבע שנים. שני ההסכמים אושרו בפני בית המשפט לענייני משפחה. בהסכם הראשון נקבע כי הנכסים שהיו לכל אחד מן הצדדים, ערב נישואיהם, לא ייחשבו כרכוש משותף במקרה של פרידה, כך שכל אחד מהצדדים יישאר עם הרכוש עמו הגיע לנישואים.
לעומת זאת, בהסכם השני, אשר ביטל את ההסכם הראשון, שונתה הוראה זו, כך שגם הנכסים שהיו לכל אחד לפני הנישואים- נכסי נדל"ן של האישה והעסק של הבעל שהיה מצוי בחובות - יחשבו לחלק מהרכוש המשותף.
מספר שנים לאחר שנחתם ההסכם השני ואושר, בני הזוג נפרדו. לאחר שהאישה נוכחה לדעת, כי היא הולכת להפסיד חלק מהנכסים ולקבל תמורתם חלק מעסק כושל, הגישה האישה תביעה לביטול ההסכם השני, בטענת עושק.
לטענתה, חתימתה על ההסכמים נבעה מסחטנות ומניפולציה רגשית שהפעיל עליה הבעל, לאחר שאיים לפרק את הנישואים אם לא תיענה לדרישותיו. לשיטתה, הבעל הבטיח לה שמדובר בהסכמים הצהרתיים בלבד, ומבלי כוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים.
מנגד, הגיש הבעל תביעה לאכיפת ההסכם. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת האישה, ודחה את תביעת הבעל. זאת, לאחר שקבע כי הבעל ניצל את חולשותיה של האישה, שסבלה מחרדת נטישה ופחדה שאם לא תחתום על ההסכם השני יעזוב אותה.
בערעור שהגיש הבעל לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הוא טען כי לא היה מקום לביטול ההסכם השני, בהתחשב בזמן הרב שחלף - כ- 4 שנים ממועד אישור ההסכם ועד להגשת העתירה לביטולו. לטענתו, טרם אישור ההסכם השני, ווידא ביהמ"ש כי הצדדים שניהם הבינו את תוכנו.
עוד נטען, כי הייתה זו טעות לבחון את מצבה הרגשי של האישה בעת שחתמה על ההסכם, והיה צריך לבדוק את מצבה במועד האישור שלו בפני בית המשפט.
הוא הוסיף, כי כלל לא ידע שאשתו סובלת ממצוקה כלשהי, כך שלא ניתן לקבוע כי ניצל מצוקה שלא היה מודע לה. לטענתו, הסכמים יש לכבד, בפרט כשהסיבה היחידה בגינה דרשה האישה ביטול, היא כי נקלעה למצב כלכלי קשה.
ביטול ההסכם נדרש מטעמי מוסר וצדק חברתי
השופט ישעיהו שנלר דחה את הערעור. השופט אימץ את קביעות בית המשפט למשפחה, וקבע כי הבעל הביא את האישה לחתום על ההסכם השני, תוך ניצול חולשתה כלפיו.
השופט קבע, כי אמנם יש למעט בהתערבות בחופש החוזים, בפרט כשמדובר בהסכמי ממון, שמסדירים עניינים משפחתיים, אך עם זאת, במקרה כזה, לאור מצבה הנפשי של האישה וההפסדים שצבר העסק של הבעל, תנאיו של ההסכם בלתי סבירים, ולכן יש לבטלו מטעמי מוסר וצדק חברתי.
עוד נפסק, כי עצם העובדה שההסכם אושר בפני בית המשפט, אינה מונעת מהאישה להוכיח לאחר מכן, כי לא חתמה על ההסכם מרצונה החופשי. באשר לחלוף הזמן ממועד אישור ההסכם השני עד לעתירה לביטולו, נפסק כי, בתקופה בה הייתה האישה שרויה במצוקה ובפחד שמא בעלה ינטוש אותה, ברור שלא הייתה מסוגלת להגיש נגדו תביעה.
לסיום, קבע השופט, כי הוכח כי נפל פגם ממשי בכושר השיפוט של האישה, ולפיכך יש לאשר את פסק הדין של ביהמ"ש לענייני משפחה ולבטל את ההסכם. המערער חויב לשלם לאישה שכ"ט עו"ד של 35,100 שקל.
לדעתו של כותב שורות אלה, מומלץ כי בעת מו"מ בין צדדים, בייחוד בענייני משפחה, צד אחד לא ינצל את "כוחו" היחסי על הצד השני, שהרי, כפי שראינו במקרה זה, תנאים בלתי סבירים שישיג באמצעות ניצול זה עלולים להיות בעוכריו בסופו של הליך.
לפסק הדין בעניין פלוני נ' פלונית
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין