מקרה שהגיע לפתחו של בית המשפט העליון לאחרונה, מחזק את הסברה כי לא די בהמלצות ועדת שניט כדי להוביל את שינוי התפיסה, ויש צורך עז בהתערבות המחוקק. בפסיקתו קבע ביהמ"ש: בהיעדר נסיבות מיוחדות - לאם תהא עדיפות כהורה משמורת כל עוד גילו של הקטין נמוך מגיל 6.
אב ואם, אשר היו בני זוג, הביאו ילד לעולם, ונפרדו לאחר מכן. השניים התגוררו בצפון, בבתים נפרדים, ונקבע כי יחלקו משמורת משותפת בבנם.
אולם, בשלב מסוים עברה האם להתגורר במרכז הארץ מטעמי תעסוקה ופרנסה. אלא שהיא נטלה עמה את הילד, בלא נטילת רשות מהאב ולמעשה, מבלי ליידע אותו כלל.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לאור המעבר החד צדדי והלא מתואם של האם, תעבור המשמורת לאב. אולם, בערעור שהגישה האם לבית המשפט המחוזי, פסק הדין בוטל, ונקבע כי המשמורת תהיה לאם. בנסיבות אלו הוגשה בקשת רשות ערעור לפתחו של בית המשפט העליון.
בדיון בבית המשפט העליון שב וטען האב, כי טובת הקטין היא שיועבר למשמורתו. האב ביקש שלא להחיל את חזקת הגיל הרך באופן "טכני", שכן בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, הדבר מנוגד לטובת הקטין.
האב הפנה לחוות הדעת של המומחה שערך להורים בדיקת מסוגלות הורית והעדיף את העברת המשמורת לאב תוך שציין, כי אין להעניק כיום משקל לחזקת הגיל הרך.
האב טען, כי האופן שבו נטלה האם את הבן ועברה למרכז, הפך את המעבר לעובדה מוגמרת. מעשיה, טען, סותרים את הכרעת בית המשפט ומצביעים על חוסר תום ליבה ועל רצונה לפגוע בו כמשמורן. לדבריו, מיום שבנו נולד הוא טיפל בו והיה נוכח בחייו, אף יותר מאמו, אשר הייתה עסוקה בטיפוח הקריירה שלה.
האב טען, שבקשתו מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית - עקרונית: כיצד יכריע בית המשפט כאשר מחד ניצבת טובת הילד ומנגד ניצבת חזקת הגיל הרך.
לעומת זאת, האם טענה כי אין לשפוט אותה לרעה רק משום שהעתיקה את מקום מגוריה. לטענתה, חזקת הגיל הרך אינה סותרת את טובת הקטין בנסיבות.
האם הוסיפה, כי כל חוות הדעת מאשרות כי שני ההורים מסוגלים לגדל את הילד, ולכן יש להחיל את חזקת הגיל הרך ולהשאיר את המשמורת בידיה.
שלילת החזקה - רק בנסיבות מיוחדות
בית המשפט העליון לא קיבל את עמדת האב וקבע כי המקרה אינו בעל חשיבות ציבורית מיוחדת. השופט אליקים רובינשטיין ציין, כי חזקת הגיל הרך, המעוגנת בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כפופה כמובן לראש כל השיקולים - טובת הקטין - אך בענייננו לא נמצאו נסיבות מיוחדות לשלול אותה, שכן הותרתו בידי האם אינה פוגעת בטובתו.
אפשר להבין ללב האב ציין השופט, שדחה את הבקשה תוך שקבע, כי אין חולק שהאב בעל מסוגלות הורית ושיש להורות על קיום הסדרי ראיה רחבים ביותר בינו לבין בנו, על מנת לאפשר לו למלא חלק משמעותי בחייו.
נפסק, כי למרות המלצות ועדת שניט, שאין להתעלם מהן, נכון להיום החקיקה עוד לא שונתה: חזקת הגיל הרך חלה על כל קטין שטרם מלאו לא 6. על מנת לסתור אותה, יש להצביע על נסיבות מיוחדות, ולשם כך, יש צורך בראיות כבדות משקל.
השופט הוסיף, כי גם האם לא נהגה כשורה כשבחרה לעבור מקום מגורים בהפתעה גמורה, וגם אם אין ספק שהאב השקיע בקטין רבות, אף יותר מהאם, אין נסיבה משמעותית המטה את הכף לעבר שלילת משמורתה על הקטין על פי החזקה הסטטוטורית.
פסיקה זו של בית המשפט העליון מגבירה את התחושה של "צעד אחד קדימה ושניים אחורה". חרף הרוחות החדשות, שבבסיסן הרצון והצורך להעלות את מעורבות האבות בגידול ילדיהם ולשלב נשים בשוק העבודה, אנו רואים שעדיין אין שינוי ממשי בהתייחסות לזכות האב כהורה משמורן.
לכן, בינתיים, אין מקום להיבנות על המלצות וועדת שניט, אשר כפי שאנחנו רואים, לא משפיעות על בתי המשפט, אלא בנסיבות קיצוניות במיוחד.
לפסק הדין בעניין פלונית נ' פלוני
להחלטה בעניין פלוני נ' פלונית
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין