של מי אתה ילד?

שנים של טיפולים ושל מעברים בין תקווה לייאוש, הביאו את סמדר ואורן להחלטה להביא תינוק לעולם דרך הפריה מלאכותית, מזרעו של גבר זר. בני הזוג, הנשואים כבר שבע שנים, פנו, בהסכמה, לרופא המתמחה בשטח זה, ומצאו תורם, סטודנט לרפואה, שראה בכך חוויה מעניינת. לאחר תשעה חודשים, נולד בשעה טובה תינוק ורוד לחיים, שנרשם כדין בשם גיא.

ההחלטה לבצע הזרעה מלאכותית, הינה השלב האחרון לפני ההחלטה לקבל ילד לאימוץ, שהיא פסגת סולם ההחלטות הקשות לפניו ניצב כל זוג חשוך ילדים. להבדיל מפעולת האימוץ, המוכרת בחוק ומעוגנת בכללים משפטיים ידועים וברורים בכל שיטת משפט בעולם, תוצאותיה המשפטיות של ההזרעה המלאכותית עדיין לוטות בערפל. וזאת, בשל העדר חקיקה ופסיקה מקפת בנושא זה. ההיגיון הבריא מתקשה לעכל כיצד מתפתחות בעיות סבוכות ביותר מהחלטה כה תמימה וכנה להביא ילד לעולם. משהגיעו בני הזוג לסכסוך ביניהם, רק השמים הם הגבול לבעיותיהם ולבעיותיו של הילד.

מספר שלבים אפיינו את סדרת המאבקים לגבי הילד, גיא, סדרה הנראית כלקוחה מאופרת סבון. בתחילה, תבעה סמדר מזונות עבורה ועבור גיא. בשלב זה, גילתה לדעת כי אורן כופר בחובתו לשלם מזונות לתינוק, ובכלל טוען כי מצבו הכלכלי הורע ביותר.

משכונתה סמדר לדעת כי אורן שקוע בחובות כבדים, שקלה לוותר על תביעת המזונות של גיא, וביקשה להפנות תביעתה כלפי הסטודנט החייכן, שהתנדב לתרום את זרעו ולסייע לזוג הנחמד. התורם נעשה לימים רופא שיניים מבוקש, וסמדר ביקשה ייעוץ משפטי המאפשר לה להגיש תביעה כנגדו, הרי מזרעו נולד הילד והוא אביו הביולוגי. " לפחות הוא לא יטען שאין לו כסף לשלם מזונות" , סברה סמדר. וכך, הועמד התורם במצב שגם בחלומותיו הגרועים לא תיאר לעצמו שיעמוד בו.

טרם הסתיים ההליך בשאלתו של גיא עם אורן, ועוד מקבל התורם מכתבי דרישה מפרקליטה של סמדר, והנה הכירה סמדר את איציק, ועמו החליטה לקשור את גורלה ועתידה. סמדר פעלה בזריזות, קיבלה גט מאורן, נישאה לאחר זמן קצר לאיציק ועברה להתגורר יחד עם הילד גיא. לא חלפו חודשים, ואיציק, בדחיפתה של אשתו הטרייה, ביקש לאמץ את גיא לבן.

פסקי הדין הבודדים בסוגיה זו, מנסים לפתור את הבעיות העיקריות, כמו גובה המזונות לילד ומעמדו של הבעל כלפי הילד. בפסק הדין הראשון מסוגו שניתן בישראל בענייני הזרעה מלאכותית, אומר שופט בית המשפט העליון, יצחק כהן:

השופט כהן החליט, בתקדים שיש בו פריצת דרך, כי בעלה של האם, במזונות הילד מכוח הסכמתו לביצוע הזרעה מלאכותית.

פסק דין תקדימי, שניתן בבית משפט בקליפורניה בעניין זה, " אדם סביר, אשר עקב אי יכולתו להפרות, משתתף באופן אקטיבי ומסכים להזרעה מלאכותית של אשתו, בתקווה שיווצר ילד שאליו הם יתייחסו כאל ילד שלהם, יודע שהתנהגות כזו נושאת איתה התחייבויות משפטיות של אבהות ואחריות פלילית בגין אי תמיכה" .

פסק הדין החשוב ביותר לענייננו, ואשר עונה על עיקר הבעיה, ניתן במדינת ניו-יורק, ובו נקבע כי בעל שהסכים להזרעה מלאכותית של אשתו מתורם זר, נחשב כאביו לכל דבר של הילד, כאילו הוא אביו הטבעי, ולכן דרושה הסכמתו לשם אימוצו של הילד.

במספר מדינות, נחקקו חוקים ספציפיים המגדירים את מעמדם של המעורבים בתהליך ההזרעה המלאכותית. ואולם, במדינות רבות מתעכב תהליך החקיקה, בשל התנגדות ציבורית להכיר בחוקיותו של הילד הנולד לאישה שלא מזרעו של בעלה.

גם בישראל קיימת בעיה הלכתית סבוכה לשאלת מעמדו של הילד שנולד מהפריה מלאכותית מתורם זר. ילד זה נחשב בעיני ההלכה כממזר וכפסול חיתון.

במשרד הבריאות, מתקיים נוהל פנימי של הוראות להפעלת בנק הזרע וביצוע הזרעה מלאכותית, אלא שאין בהוראות אלה תקפות משפטית שיכולה ליצור זכויות וחובות של בני הזוג לילד.

המסקנה המתחייבת היא, כי כל עוד נושא זה פרוץ מבחינה תחיקתית, יעמדו זוגות רבים בפני בעיות סבוכות, אם לא יגיעו מראש להסכמים מפורטים ומחייבים, אשר יבטיחו את הזכויות ואת החובות של הילד וכל הנוגעים בעניין.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין