בעל אלים, מה עושים?

בשנה החמישית לנישואין חשה סמדר באותות מבשרי רע אצל גדי בעלה. שעות העבודה התארכו וכאשר הגיע הביתה היה חסר סבלנות, דרוך כקפיץ.

דרישותיו כלפיה למרבה הפלא, הלכו וגברו. הוא האשים אותה בכל כישלונותיו וראה בה מעין מעין מזל רע.

משנוכח גדי לדעת שסמדר עדיין "מרכרכת" סביבו ונכנעת לביקורתו המתנשאת הוא נעשה אובססיבי יותר בדרישותיו. באופן כמעט בלתי נשלט נהנה להרגיז אותה וככל שהתחסנה בפני תביעות סתמיות, כך הפך גס רוח עד כדי השמעת קללות וניבולי פה. סמדר הגיבה בהתפרצויות בכי היסטריות.

ביום הנישואין בשנה השישית "הגיעה" גם סטירת הלחי הראשונה ומכת האגרוף שהשאירה "פנס כחול" על עינה השמאלית. לחברותיה הסבירה כי הסימנים הכחולים נוצרו מנפילה במדרגות. החברות חשדו בה כי אינה דוברת אמת, אך שתקו. האלימות כלפיה הלכה וגברה וכניעתה של סמדר למצב הפכה בלתי נסבלת. חברות טובות דיברו אל ליבה, אך היא סירבה לשמוע להן ואף לא הודתה במצבה האמיתי. בתחילה, אמרה כי המצב זמני וכי "הוא ישתנה" ואחר כך פחדה לשנות דבר פן יחמיר המצב.

בוקר אחד כשנהגה לכיוון עבודתה סטתה לפתע וחנתה במפרצון של תחנת המשטרה. סמדר ניגשה ליומנאי והודיעה בתקיפות כי ברצונה להתלונן נגד בעלה. כשעה תמימה המתינה במסדרון עד שנכנסה לחדרו של חוקר המשטרה. רצתה להתחיל מאלף ולפתוח את סגור ליבה, אך כשראתה את פניו המחמיצות של השוטר, סימני העייפות וקוצר הרוח, קמה, ביקשה סליחה ויצאה. משהתעשתה, החליטה סמדר להתעורר לחלוטין מתרדמתה ולהילחם על זכותה לחיות טוב יותר. ללא פחד מאלימות.

היא שינסה מותניים, ופנתה לרופא, הוא בדק אותה ותיאר בדיוק רב את סימני החבלה האחרונה והשפעתן של החבלות הקודמות על גופה ומערכת תפקודה. הממצאים נכתבו על גבי תעודה רפואית כחוק ונמסרו לסמדר מבלי שתקבל עדיין ייעוץ משפטי. מתוך אינסטיקט בלבד, המתינה סמדר למקרה לאימות הבא, שלא איחר לבוא. בשעת לילה מאוחרת התעוררה בבהלה משינה - בפתח החדר עמד גדי מחזיק בנעל בית וצורח על כי מצא את הנעל מתגלגלת בחדר האורחים. סמדר שכבה ללא נוע, הנעל הושלכה לעברה ומרגע זה כל שזכרה היה חבטות על כל אברי גופה. אז פתחה פיה וצרחה לעזרה. גדי, מופתע משהו, נבהל מעוצמת הקול. ניידת משטרה שכנראה הוזעקה על ידי השכנים הגיעה. השוטרים חקרו כל אחד מבני הזוג בנפרד. סמדר היתה משוכנעת, כי הגיע הקץ לייסוריה ובעלה יילקח למעצר לעשיית חשבון נפש נוקב. משסיימו את החקירה, הבחינה סמדר כי פניו של אחד השוטרים מוכרים לה. היא נזכרה בחוקר שפגשה בתחנת המשטרה. הפעם נראה החוקר כועס והוא פנה אליה בשאלה: " האם את לא המתלוננת שביקרת בתחנה לפני שבועיים ומדוע את חשובה כל כך שיש לך את הזכות להטריד את משטרת ישראל? והאם למשטרה אין דברים חשובים יותר מאלה, לעסוק בהם?"

בטרם השיבה חגו סביבה שני שוטרים וניסו לשכנעה להסתפק באזהרה נגד הבעל. "אם לא", הם איימו, "יעצרו את שני בני הזוג" . איש מהשוטרים לא הסביר לסמדר כי "אזהרה" פירושה חיסול " התיק המשטרתי" וטי העמדתו לדין של הבעל.

גדי לבש חיוך על פניו והבין כי מעז יצא מתוק. אך סמדר לא ויתרה הפעם. לא ענתה לשוטרים שהתקפלו והצטנפו מחוסר תגובתה. נעלה את עצמה בחדר השינה ובבוקר השכם יצאה מהבית. אצל רופא המשפחה הצטיידה בדו" ח רפואי נוסף ומשם פנתה לעורך דין לקבלת ייעוץ משפטי. לסיפורה של סמדר קווי איפיון של מקרי אלימות רבים המתגלים בתיקי בתי המשפט.

חוקרי משטרה, הנשארים אדישים לגורל האישה המוכה, או לבן הזוג אשר כלפיו ננקטו מעשים פליליים, תורמים תרומה ניכרת הן להתגברות המעשים והן להחמרתם. למשטרה, העמוסה בתיקים ומקרים, אין לעיתים קרובות, את היוזמה והרצון למיין את מקרי אלימות המשפחה המבוימים לעומת האמיתיים, מתוך הנחה מוקדמת כי יתכן ובן זוג מתלונן במשטרה למען השגת יתרון כלכלי כלשהו. השוטרים מעדיפים, לעיתים קרובות, לשכנע את המתלונן לביטול תלונתו או הסבתה לאזהרה בלבד.

כך שתרופתה של סמדר היתה פנייה לפרקליט, שיפעיל את תחנות הצדק עבורה. עורך הדין אליו פנתה עשה שימוש בחומר הרפואי שהגישה לו סמדר. הוא גם צירף כנספח את ההודעה בדבר התלונה למשטרה. בתצהיר שהכין גוללה סמדר את פרשת האלימות בחייה כאשר היא מתקשה להסביר את כניעותה והשפלת רוחה במשך שנים כה ארוכות. לסמדר הוסבר, כי רק באחרונה נכנס לתוקפו חוק חדש המיועד להגן על בני המשפחה מפני אלימות - חוק למניעת אלימות במשפחה. חוק זה מפעיל הליך מהיר שבאמצעותו ניתן להרחיק מהבית את בן המשפחה הפועל תוך אלימות פיזית.

בנסיבות מקרה זה המליץ הפרקליט לסמדר, כי טוב לעשות שימוש בזכויותיה הכלליות של אישה נשואה ולבקש צו מניעה להרחקת הבעל מהבית. בית המשפט דן במסגרת זו במכלול הבעיות של בני הזוג וניתן לצרף גם עתירה למזונות באשר סביר להניח כי עם יציאת הבעל מהבית יפסיק גם את תשלום המזונות.

משקיבל גדי את הבקשה לצו מניעה הדורשת לאסור עליו את הכניסה לביתו חרב עליו עולמו. " איך קמה הקטנה הזאת והעזה לפנות לעורך דין בכלל?" , אמר. דמות אשתו לא הסתדרה לו עם הסדר המופתי, ששרר בכתב הטענות שהוגש לו. הפורמליות וקשיחות הלשון המאפיינים בדרך כלל בקשות שכאלה, היכו את גדי ופגעו במצ'ואיזם המפותח כל כך אצלו. כאשר פנה גדי לעורך דין, הסתבר לו כי לפי פסקי הדין של בית המשפט העליון יש לו עדיין על מה להילחם.

"קודם מזהירים!!!" הסביר לו הפרקליט, "אלא שבנסיבות חמורות מוציאים מיד מהבית. דרגת החומרה היא בשיקול דעת השופט הדן בתיק" . אז הסתבר לגדי, כי לשופטים שונים אמות מידה שונות לגבי חומרת האלימות. ישנם שופטים שלא יאסרו על בעל כניסה לבית אפילו במקרים קשים, ויש כאלה הדורשים ראיות בדבר אלימות שגרמה לחבלות גופניות רציניות.

התצהיר עליו חתם גדי כלל עובדות רבו מאז היכרותם, סיפור נוגע ללב של דעיכת רגשות וניסיון להפנות אצבע מאשימה לכיוון עסקיו ונישואיו. לקראת סופו גלש התצהיר לכיוון שתכליתו בקשת מחילה. סמדר קמה נרגשת מקריאת התצהיר והפתיעה את עורך הדין כאשר סיפרה, כי היא שוקלת לבטל את בקשתה. לא עלה בידי הפרקליט המנוסה לשכנע את סמדר, כי את התצהיר ערך פרקליטו של גדי וכי הכוונות עלולות להיות טקטיקה מתוכננת של הפרקליט.

כשהגיעה סמדר לביתה הסתבר לה עד כמה צדק הפרקליט. הבעל עמד בפתח הבית בתנועת ניצחון.

"את תצאי ערומה וללא כל... איך העזת?!" אמר. למרבה הפלא לא היכה אותה הפעם.

שוב נזכרה בייעוץ שקיבלה: "לשופט שיקול דעת גם לאסור כניסת בעל כאשר הוא מתעלל נפשית" .

סמדר דרשה את תיקון תצהירה והוסיפה את העובדות החושפות את כוונותיו האמיתיות של גדי.

בבית המשפט, עיין השופט בתעודות הרופא והזמין את הפרקליטים ללשכתו. בני הזוג סמדר וגדי נשארו מתוחים באולם. הדקות התארכו ואז יצאו הפרקליטים. סמדר קפאה במקומה ואילו גדי הלך במהירות לכיוון פרקליטו. השופט נכנס לאולם בית המשפט והודיע, כי הוא מחליט על הרחקתו של גדי מהבית למשך שמונה חודשים...

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין