"משמורת משותפת"באוזני בני זוג הרואים עצמם (IN) נשמעת מושג איני
"מודרניים" ו"מתקדמים".
האמצעי להגיע להסכם גירושין שליו ורוגע כלפי חוץ נטול מאבקים,
"מכובד"
כיאה לאנשים מתורבתים, כולל דילוג מעל ויכוחים חריפים
ופשרה על נושאי מחלוקת לעתים, ללא רצון של בחינה מדוקדקת ויסודית
של הנושא. אורי וגילה, בשנות השלושים לחייהם, נשואים עשר שנים,
הורים לרון בן התשע. אורי עובד במפעל תעשייתי ביטחוני בתפקיד טכני
וגילה מנהלת בוטיק ולאחרונה אף נכנסה כשותפה בעסק. אורי - יוצא
השכם בבוקר מהבית וחוזר בשעות אחר הצהריים. גילה - מסיימת את
העבודה בשעות הערב המאוחרות.
שעות העבודה השונות יצרו אצל בני הזוג חלוקת אחריות לגבי הילד. גילה
- שולטת על זמני הבוקר והצהריים, ואורי - אחראי על שעות אחה"
צ
והערב.
כאשר עלתה שאלת הגירושין ביניהם - התעוררה הבעיה הקשה בידי מי
ישאר הילד, ומה יהיו סדרי הביקור של ההורה שאינו מחזיק בילד.
את הכספים והרכוש החליטו בני הזוג לחלוק שווה בשווה בהנחה
ששניהם פירנסו את המשפחה ועל בסיס הידיעה שמאבקים משפטיים
יגררו אותם לסיבוכים נפשיים וכספיים.
"משפט שלמה"
המפורסם הביא לתודעת בני הזוג, כי הילד לא יוכל להיות
כדין נכסיהם ואין לגביו דין חלוקה. כך הגיעו גילה ואורי להסכם גירושין
לא עברו חודשים רבים והזוג, שעבר את הגירושין בדרך הקצרה והנעימה,שכלל פרק מיוחד בדבר "משמורת משותפת"
בילד.
נתקל בבעיות קשות ומסובכות, שגם הליכי גירושין ממושכים מחווירים
לעומתן.
גילה, שעסוקה מאוד בבוטיק, קיבלה ברצון את "השתלטותו" החלקית
של אורי על חלקה במשמורת הילד. הסידור הזה גם הותיר לה זמן עודף
לענייניה העיסקיים והפרטיים. יתרה מזאת, גילה הכירה את בעלה
ומידותיו ובמיוחד את תכונותיו העקשניות וידעה, כי יילחם קשות על
זכותו להחזיק בילד.
"קשריו עם הילד טובים מאוד", חשבה "ויתכן שיש צדק בכך שישתתף
עימה בהחזקת הילד"
.
עובדים סוציאליים ופסיכולוגים ניסו בעבר לאמץ את התיזה החדשה הן
בדרך של החדרתה לתחום המשפטי ומימושה כדרך משפטית מיוחדת, של
משמורת הילדים, או בדרך עקיפה של הגדלת מספר ביקורי הילד )הכוונה
ללינות לילה בעיקר( אצל ההורה שאינו מחזיק בילד, עד כדי השוואתם
למספר לינות הלילה אצל ההורה המחזיק. למגמה זו התפתחו תיאוריות
פסיכולוגיות, שנבנו על הצורך הגדול בשיתופו של האב בגידול הילד. כך גם
החלה להתפתח מגמה שהגדלת לינות הלילה אצל ההורה שאינו מחזיק
בילד הינה טובה ורצויה. הסידור נראה טוב ונוח לדוג המודרני. האם
עוזבת את ילדה על מנת להתפנות לעצמה ומאידך האב מגדל את הילד,
מתקבל שוב התוצאה התיאורטית כי "המשמורת המשותפת"
הינה פתרון
נכון וצודק.
מה אם כך יצר בעיות כה קשות בן גילה ואורי ומה העוקץ בתוכנית כה
אידיאלית?
בזמן אמיתי, "המשמורת המשותפת" היא תוכנית שביצועה הוא כה קשה
עד שהוא בלתי אפשרי לעיתים. שני בני אדם נורמליים - בני זוג בעבר -
השואפים לנהל מסגרות חיים עצמאיות וגמישות חייבים בתוכנית זו
לכבול את עצמם למגורים סמוכים למשך כל תקופת "הקטינות"
כלומר עד
היגע הילד לגיל 18.
ובמקרה של הזוג גילה ואורי, קרה מה שצפוי לקרות: גילה התאהבה
בירון זמן קצר לאחר גירושיה. ירון מתגורר עם שני ילדיו בבית פרטי
ומרווח במרחק שעת נסיעה מדירתו של אורי. לאחר זמן קצר החליטו
גילה וירון להתגורר בביתו של ירון. אולם "התוכנית"
איננה מאפשרת
לגילה שום תזוזה מהותית ממקום מגוריה, ללא תיאום והסכמה מוקדמת
עם בעלה לשעבר.
גילה גילתה במהרה, כי היא קשרה את עצמה בתוכנית העלולה להוות
עבורה מכשול.
התוכנית קובעת למעשה כי שני ההורים מגדלים את הילד ב"יום יום".
שניהם מספקים לו את הבית שלו - דהיינו הילד בעל שני מרכזי מגורים.
שניהם מספיקם לו מיטות ללינת לילה, ושולחן אוכל לאכילת לילה ויום,
כך שהילד קשור בטבורו לשני המרכזים.
התוכנית, למעשה, קושרת את שני ההורים הגרושים שהילד מתווך. אשר
להשפעת התוכנית על הילד, גם כאן נוצרים קשיים, אשר מעמידים בספק
את תועלתה של התוכנית לזמן ממושך. אצל ילדים לא מעטים התחילו
בעיות הכרוכות בחוסר הידיעה היכן ביתם? היכן מרכז החיים? גם
למבוגר קשה להתעורר כל בוקר בבית אחר, והרצון להתמקם בבית אחד
כמרכז חיים הוא טבעי ונורמלי.
לא קשה לנחש את דעתם של הפסיכולוגים הבודקים ילדים הנמצאים
בבעיות, שנגרמו על "תוכנית המשמורת המשותפת"
. כך פורסם בכתב העת
AMERICAN PSYCHCOLOGICAL ASSOCIATION הפסיכולוגי
כי במחקרים האחרונים שבדקו את נושא משמורת ילדים - ,MONITOR
הועמדו יתרונות התוכנית בספק רב. (JOINT CUSTODY)
החוקרים הגיעו למסקנה, כי הנזק הנגרם לילד ולהורים גרושים, גדול
במקרה של מימוש "משמורת משותפת"
לעומת הנזק הנגרם לילד
ממשמורת חד הורית שמרנית. נכון שלהסמכתם
של ההורים בדבר
"משמורת משותפת"
ישנו משקל בהצלחת התוכנית, אך עצם הקושי
בביצוע התוכנית במשך, מביא בעקבותיו את
אי ההסכמה, ומכאן דרכה
של התוכנית תהיה להתדרדרות וכשלון.
בארה"ב שבה חוקקו כבר 33 מדינות חוקים המאפשרים לבית המשפט
לפסוק "משמורת משותפת"
- מועלים הרהורי חרטה. בתי המשפט לא
מאשרים בנקל הסדר זה, שנחשב, מודרני ועומד לכאורה במבחני ההיגיון
והצדק.
קליין וג'ונסון ערכו מחקר על 100 ילדים להורים גרושים מאזור קן
פרנסיסקו ובתוכם גם ילדים אשר חיו במסגרת "המשמורת המשותפת"
או הסדרי ראיה, כמעט שווים לשני ההורים. תוצאות המחקר הראו כי:
"ילדים אשר חילקו יותר ימים במשך החודש עם שני
ההורים הגרושים
היו יותר מדוכאים, יותר מופנמים, לא קומוניקטיביים ובעלי יותר
סימפטומים אגרסיביים..."
.
המחוקק הישראלי אינו מכיר באופן מיוחד בתוכנית זו אך גם אינו שולל
את השיטה.
בתי המשפט הישראליים לא פוסקים "משמורת משותפת" מיוזמתם, אך
במקרים לא מעטים אישרו הסדר זה, כאשר בני הזוג ביקשו זאת במסגרת
הסכם הגירושין.
אורי וגילה הגיעו לבית המשפט מבלי שהתכוונו. גילה ביקשה להישאר
בעלת המשמורת היחידה ואילו אורי ביקש לשמור על הקיים וכדי להוכיח
את מלוא רצינותו ותקיפותו ביקש אף הוא להיות לחילופין בעל המשמורת
היחידה.
כל המריבות והסכסוכים שגילה ואורי ניסו למנוע מלכתחילה קמים
כגולם על יוצרם.
המאבק המשפטי שיהיה במקרה זה בבית משפט יהיה מייגע וכואב. ביית
המשפט יידרש להכריע על-פי טובת הילד, כשעליו לקחת בחשבון גם את
הסכמת הצדדים. אבל גם אז נשאלת השאלה: שאולי אין לה תשובה:
האם לא כדאי לדון ולהתווכח ואף להיאבק בשאלת המשמורת, לפני
ההסכם הסופי, ולקבוע מלכתחילה ובאופן ברור בידי מי יוחזק הילד.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין