1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (ת.פ. 2205/07). בפסק הדין הורשע המערער בעבירות של קבלת דבר במרמה, הוצאת שיק ללא כיסוי, תקיפה, איומים, הטרדת עד, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור וכן היזק לרכוש במזיד. בגין הרשעתו זו, נגזרו על המערער 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן עונשי מאסר על-תנאי, כמו גם פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח. הערעור שלפנינו מופנה הן נגד הכרעת הדין והן נגד גזר הדין.
2. כתב האישום (המתוקן) שהוגש נגד המערער התמקד במערכת יחסים שנקשרה בין המערער לבין המתלוננת, שבמסגרתה קיבל המערער מן המתלוננת סכומי כסף המסתכמים לכדי 800 אלף ש"ח. בכתב האישום נטען, שסכומי כסף אלה התקבלו בידי המערער על יסוד טענות ומצגי שווא, לרבות הבטחה לרכישת רכב במחיר מוזל. עוד נאמר, כי המערער הפקיד בידי המתלוננת שיקים ללא כיסוי, הגם שהיה לקוח מוגבל, ומשדרשה ממנו את כספה, איים עליה - הן איום שיפרסם תמונתה בעירום והן איום לפיו יעשה שימוש בנשק שהחזיק (אישום מס' 1). כתב האישום כלל גם אישומים בדבר איומים על אנשים שונים - ידיד של המתלוננת שפנה למערער, בניסיון לסייע לה (אישום מס' 2), איום על חייו של בנו של סגן ראש ועדת הגישור והפישור בתחנת המשטרה (מר גאלב ג'אבר), שניסה להביא גם הוא להשבת הכספים (אישום מס' 3). האישומים האחרים שבכתב האישום (אישומים 4-8) עניינם באירועים שונים בהם הואשם המערער כי התקשר למתלוננת, קילל אותה ואיים עליה. האישום האחרון (אישום מס' 9) עניינו אירוע שבו הואשם המערער בתקיפת שוטרים ובעבירות נוספות, בשל כך שלאחר שנעצר והובא לתחנת המשטרה, החל לחבוט בקירות התחנה, תוך שהוא מתפרע, בועט, צועק ומנסה להכות את השוטרים. לאחר שנאזק, אף ירק על אחד מן השוטרים.
3. בתשובתו לכתב האישום אישר המערער, כי קיים קשר רומנטי עם המתלוננת ואף קיבל ממנה הלוואה על סך 40,000 דולר. טענתו הייתה, כי בחלוף הזמן הוא החזיר לה חלק מן ההלוואה וכי חלק אחר של הכספים שימש לבילויים משותפים. אשר לשיקים שמסר למתלוננת טען המערער, כי היו בטוחה לתשלום ההלוואה בעתיד, תוך שהבהיר לה כי הוא אכן לקוח מוגבל בבנק וכי השיקים אינם עומדים לפירעון מיידי. המערער הכחיש כי ביקש להונות את המתלוננת וכי נקט איומים או אלימות כלפיה. הוא גם הכחיש שאיים על אותם אנשים שצוינו באישומים השני והשלישי. אשר לאישומים שעניינם שיחות הטלפון למתלוננת, אישר המערער כי במהלך היכרותם נהג לקיים שיחות טלפון רבות, שחלקן אף גלש לחילופי גידופים וקללות הדדיים, אך לטענתו הדברים לא הגיעו לכדי איומים. לבסוף, בכל הקשור באירוע שהיה בתחנת המשטרה כביכול, גרסת המערער הייתה כי הוא אמנם נהג באירוע בצורה אימפולסיבית פרועה ואכן חבט בקירות התחנה ואף הרים את קולו כלפי השוטרים. ואולם, המערער נימק זאת בכך שבאותה שעה היה נתון בסערת רגשות בשל מעצרו. הוא הכחיש כי ירק על קצין המשטרה, הגם שיתכן שבשל ההתרגשות בה היה שרוי, הותז מפיו רוק לעבר אותו השוטר.
4. בית-משפט קמא הרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, זולת אישום מס' 2, ממנו זוכה המערער לאחר שעד התביעה לא התייצב להעיד (פיסקה 11 לפסק הדין). בפסק-דין מפורט ומנומק קבע בית-משפט קמא, כי הוא נותן אמון בגרסת המתלוננת ובעדותה - גרסה ועדות שנמשכו שעות ארוכות והתפרשו על פני שלושה מועדי דיונים (פיסקה 12 לפסק הדין). בית-משפט קמא ציין בכל הקשור לעדותה של המתלוננת, כי עדות זו עדיפה על פני גרסת הנאשם (המערער), שכן, "
עדותה ציירה תמונה אותנטית, הגיונה וסבירה ונתמכה בעדויות מסייעות. לעומתה העמיד הנאשם גרסה מלאת חורים,
בלתי הגיונית ולא אמינה, והיא נתמכה כאמור בעדויות רעועות ובעייתיות כשלעצמן" (פיסקה 48 לפסק הדין). בית המשפט ציין, כי עדות המתלוננת נמסרה תוך סערת רגשות חזקה, דבר המסביר את הסתירות בעדותה בכל הנוגע לסדר האירועים כמו גם חוסר דיוק בציון עובדות ותאריכים (פיסקה 49 לפסק הדין). בית המשפט ציין גם, כי עדות המתלוננת הייתה כרוכה בבכי, בצעקות ובגידופים, והיא אף הוצאה מאולם בית המשפט בשל כך, אולם הוא השתכנע כי "
תגובותיה הרגשיות היו אותנטיות וכנות" (
שם). בית המשפט ציין עוד, שהמתלוננת עברה דרך ארוכה בניסיון לחלץ את כספה מן המערער, ובעת מסירת העדות פרצו הרגש והכאב שהיו עצורים בקרבה (
שם; וכן פיסקה 51 לפסק הדין)).
5. אותה עדות של המתלוננת, שנמצאה מהימנה על-ידי בית-משפט קמא והועדפה על פני עדות המערער, הייתה כי המערער הציג לה מצגים שונים במהלך ההיכרות ביניהם, לפיהם הוא משמש איש קשר של משרד הביטחון. המערער ביקש ממנה הלוואה ובהמשך הלוואה נוספת. הוא הציע למתלוננת גם לרכוש באמצעותו ג'יפ במחיר מופחת, והיא העבירה למערער כספים לשם כך. בשלב מסוים, המערער החל לסחוט ממנה כספים באיומים ואף ביקש לסחוט ממנה כספים, לאחר מפגשים מיניים שקיימו.
6. לפני בית-משפט קמא באו גם ראיות מסייעות לעדות המתלוננת. מדובר, בין היתר, בשלוש קלטות שמע שבהן הקליטה המתלוננת את המערער. בית-משפט קמא קבע, כי קלטות אלה ותמליליהן מאששות את גרסת המתלוננות ועדותה, באשר "
עולה מהן בבירור
כי הנאשם נטל סכומי כסף גבוהים מהמתלוננת, כהלוואה, אך מעל בכספים ולא השיב לה את כספה בחזקה" (פיסקה 29 לפסק הדין). ההקלטות נמצאו כמחזקות גם את גרסת המתלוננת לעניין הרכב היוקרתי שהבטיח המערער לרכוש. נוסף על כך, ציין בית-משפט קמא את עדות בתה של המתלוננת, שתמכה בגרסת אמה, ובכלל זה הבטחת המערער לרכישת רכב יוקרתי במחיר נמוך בשל תפקידו
"במשרד הביטחון" (פיסקה 34 לפסק הדין). בתה של המתלוננת העידה גם, שמסרה בעצמה סכום כסף למערער וכי הייתה עדה לשיחות בין אמה המתלוננת לבין המערער, לעניין העברת כספים. היא גם העידה על מסכת האיומים מצדו של המערער, תוך שהיא עצמה עדה למצבים בהם המערער הכה את אמה המתלוננת, או מצבים בהם שמעה את צעקות המערער וגידופיו דרך מכשיר טלפון שנותר פתוח (פיסקה 36 לפסק הדין). בית-משפט קמא קבע אמנם, כי נוכח העובדה שמדובר בעדות קרובת משפחה, יש לבחון עדות זו
"בעין חשדנית". אלא שהמערער עצמו בעדותו ציין, שהוא נהג לשוחח עם בתה של המתלוננת בנוגע לעניינים משותפים; ובתוכן השיחות המוקלטות נמצא אף תיעוד לשיחה בה המערער אומר לבתה של המתלוננת, שהוא מבטיח להשיב למתלוננת כספים שהוא חייב לה. נתונים אלה, בצירוף העובדה שהמערער ביקש מבתה של המתלוננת לחתום על יפויי כוח לחתום בשמה של המתלוננת על רכישת הרכב, הביאו את בית-משפט קמא לסבור כי יש להאמין לעדותה של בתה של המתלוננת (פיסקה 52 לפסק הדין).
7. להבדיל מגרסת המתלוננת, מצא בית-משפט קמא את גרסתו של המערער עצמו בלתי מהימנה, בציינו כי עדות המערער הייתה "
בלתי מהימנה, מתחמקת ונפתלת, כאשר
גם העדויות שעליהן היא נשענת, היו בלתי מהימנות ורעועות למדי" (פיסקה 50 לפסק הדין). לבד מהראיות שצוינו לעיל ושתמכו בגרסת המתלוננת, התקשה המערער להסביר בעדותו מדוע חרף הכחשתו את ההבטחה למתלוננת לרכוש עבורה ג'יפ, שב ועולה עניין זה בכל השיחות ביניהם (פיסקה 52 לפסק הדין). כמו כן, התקשה המערער להסביר מדוע חתמו המתלוננת ובתה על ייפוי כוח בשמן לבצע פעולות ביחס לרכב שבבעלותן. בית-משפט קמא הוסיף וציין, כי גרסת המערער לעניין גובה החוב,
"אינה מתקבלת כלל על
הדעת" (פיסקה 54 לפסק הדין). גרסת המערער הייתה, כי לווה סכום נמוך יחסית, של 40 אלף דולר, כדי לממן את חתונת בתו, אך המתלוננת התנתה את מתן ההלוואה בהחזר סכום גבוה בהרבה והמערער כביכול הסכים לכך. על גרסה זו העיר בית-משפט קמא, כי התרשם - לאחר שמיעת עדות המערער - כי הוא אינו
"אדם תמים כל עיקר ומתמצא יפה
בהליכות החיים ולפיכך אין זה מתקבל על הדעת כי יסכים ליטול הלוואה בתנאים כה
קשים" (פיסקה 54).
8. נתון נוסף שצוין בהכרעת הדין הנו העובדה שלא הייתה שנויה במחלוקת, ולפיה המערער חתם על שלושה הסכמים שונים עם המתלוננת, ובכולם אישר בחתימתו את דבר החוב ואת התחייבותו להשיב למתלוננת סכומים גבוהים - העולים בקנה אחד עם גרסתה. במיוחד צוין ההסכם השלישי והאחרון שנערך במשרד עורך דין, בו התחייב המערער להעביר למתלוננת סך של 790 אלף ש"ח, תוך שהוא מסכים ומתחייב לכך שניתנה לו תמורה מלאה עבור ההתחייבות ואין לו טענות כלשהן בקשר לחוב (פיסקה 56 לפסק הדין). בית-משפט קמא הוסיף וציין, כי המערער לא הביע התנגדותו לאמור בהסכמים, בשלב החתימה עליהם, וגם לא העלה טענות בנושא זה במהלך חקירתו או במהלך התשובה לאישום והחקירה הנגדית של המתלוננת. גם הסבריו של המערער, בעניין מסירת השיקים ללא כיסוי, נדחו על-ידי בית-משפט קמא כנעדרי בסיס הגיוני וכלא מתיישבים עם גרסת המתלוננת לעניין החוב ורצונה של המתלוננת להביא לפירעונו. נוסיף עוד, כי עדויות עדי ההגנה שהובאו מטעם המערער, לא הותירו על בית-משפט קמא רושם חיובי, ובמיוחד עדויות בניו של המערער, שבהקשר להן ציין בית-משפט קמא כי המדובר בעדויות שבאו רק כדי למלט את אביהם מן הדין (פיסקה 59 לפסק הדין).
9. בית-משפט קמא העדיף את גרסת המתלוננת גם בכל הקשור לעבירות האיומים והתקיפה. סימני האמת לכך ניכרו לא רק בדבריה ובהתנהגותה של המתלוננת בעדותה (בה ניתן אמון כאמור) אלא גם באמור בקלטות השונות, ובהעדר תגובה של ממש מטעם המערער להאשמות שהוטחו בפניו על-ידה בהן. בית-משפט קמא ציין אפוא, כי
"כללו של דבר, כאמור, הרושם שנתקבל מעדותו של הנאשם הוא שלילי ביותר" (פיסקה 60 לפסק הדין). אשר לעבירות האיומים והטרדת העד, המבוססות על שיחות הטלפון, הרי שפלט השיחות ממכשיר הטלפון הנייד של המערער הראה שיחות רבות מאד למכשירה של המתלוננת - שיחות קצרות של מספר שניות, ולא יותר מדקה. עניין זה נמצא כמחזק את גרסת המתלוננת. חיזוק לגרסת המתלוננת בעניין זה נמצא גם בעדותה של בתה ובעדות עד נוסף שהעיד על איומים כלפיו, העולים כדי דפוס פעולה חוזר של המערער. לבסוף, בכל הקשור לאירועים שאירעו בתחנת המשטרה, קבע בית-משפט קמא כי גם בהקשר זה הוא דוחה את גרסת המערער ומקבל את גרסת המאשימה.
10. על יסוד מארג ראייתי כולל זה, הורשע כאמור המערער בעבירות השונות שיוחסו לו באישומים השונים שבכתב האישום המתוקן (למעט אישום מס' 2 - ממנו זוכה).
11. בערעור שלפנינו נטען באשר לאישום הראשון, כי המדובר בסכסוך אזרחי בין המערער לבין המתלוננת - הא ותו לא. המערער חזר לפנינו על גרסתו, לפיה מדובר בהלוואה (בשיעור של 40 אלף דולר בלבד). המערער עמד על כך שגרסת המתלוננת לא כללה סכומים מדויקים ותאריכים מדויקים. המתלוננת לא הסבירה מה מקורם של הסכומים שכביכול שילמה. כמו כן, נטען שלא הוכחו יסודות עבירת המרמה, שכן לא הוכחו אותם מצגי שווא להם טענה המתלוננת, ועדותה של המתלוננת הייתה רצופה סתירות בעניין זה. המדובר בעדות בעייתית שכללה התפרצויות רבות. בכל הקשור לאישום השלישי, שעניינו תקיפה של מר גאלב ג'אבר, טען המערער בערעורו כי עדותו של מר ג'אבר הייתה רצופה סתירות (בין היתר בשאלה על מי היה האיום) ולא היה מקום לתת בה אמון. מעבר לכך, עדות זו אף סותרת את טענות המתלוננת לעניין רכב הג'יפ ולעניין הקשר בינה לבין המערער. בכל הקשור לאישומים 4-8 (עבירות האיומים והטרדת העד) שעניינם שיחות הטלפון של המערער אל המתלוננת, הרי שנטען שהמאשימה לא הוכיחה את המיוחס למערער באישומים אלה. ההקלטות שעשתה המתלוננת ביחס לשיחותיה עם המערער, מעידות דווקא על כך שהיא זו שקיללה והכפישה אותו. לבסוף, בכל הקשור לאישום שעניינו האירוע שהיה בתחנת המשטרה (אישום מס' 9), הרי שהשוטרים שהיו במקום מסרו מספר גרסאות שלא התיישבו זו עם זו ולא היה מקום לתת בהן אמון.
12. לאחר שעיינו במכלול החומר שלפנינו ושמענו בהרחבה את טענות ב"כ בעלי הדין, מסקנתנו היא כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.
13. פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק ויש בו התייחסות למכלול הסוגיות שעלו לפנינו בערעור. אכן, הכרעת הדין נסמכת כמפורט לעיל על קביעות מהימנות. כך, הן בהתייחס למתלוננת שנמצאה מהימנה על בית משפט קמא, וביחס לבתה; והן ביחס למערער ולעדיו - שלא נמצאו מהימנים על בית משפט קמא. כלל ידוע ומושרש הוא, כי בית-משפט של ערעור לא יתערב ככלל בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה המבררת לאחר שהתרשמה מהעדים שבאו לפניה. לא מצאנו בנסיבות המקרה עילה לסטות מכלל זה. בית משפט קמא נתן דעתו לסתירות ולאי הדיוקים בעדותה של המתלוננת ולא מצאנו לשנות ממסקנותיו בעניין זה. כאמור, המתלוננת נחקרה באריכות בבית-משפט קמא ואנו סומכים על התרשמותו הבלתי אמצעית מדבריה. על כך יש להוסיף - גם כן כמפורט לעיל - שהרשעת המערער באישומים השונים נסמכה לא רק על עדות המתלוננת ובתה אלא על ראיות נוספות ובהן ההקלטות וההסכמים השונים עליהם חתם המערער. גם לפנינו חזר ב"כ המערער על הטענה לפיה גרסת המתלוננת אינה ראויה לאמון ויש לקבל את גרסת המערער לפיה לווה מן המתלוננת סך של 40,000 דולר בלבד. ואולם, בצדק נדחתה גרסה זו של המערער בבית משפט קמא כבלתי מהימנה, נוכח העובדה שחתם בשלוש הזדמנויות נפרדות על מסמכים מהם עולה כי הוא אכן חייב למתלוננת כספים בסכומים ניכרים העולים בהרבה על גרסתו. בנוסף, גרסת המערער בה שלל את גרסת המתלוננת בעניין רכישת הג'יפ נסתרה גם היא בראיה שמעבר לעדות המתלוננת ובתה, וזאת ביפויי הכוח שנחתם. העולה מן המקובץ הוא, אפוא, כי דין הערעור על הכרעת הדין - להידחות.
14. מכאן לערעור על גזר הדין. בית-משפט קמא גזר כאמור על המערער 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסרים מותנים וכן פיצוי למתלוננת. בית-משפט קמא בגזר-דינו שקל את השיקולים השונים - לקולא ולחומרה. לאחר סקירה זו, ציין בית-משפט קמא כי מעשיו של המערער - חמורים הם ככלל, וחמורים פי כמה בנסיבות המקרה בפרט, בשל
"הנחישות ההרסנית שגילה הנאשם במזימתו", כמו גם בשל המחיר האישי והנפשי שנגבה מהמתלוננת. בית-משפט קמא ציין אמנם, כי התנהלות המתלוננת הייתה בעייתית. ואולם, משגילתה את מעשי המרמה ניסתה פעם אחר פעם, תוך סיכון עצמי, לקבל את כספה חזרה. אלא שהמערער ניצל זאת, לאחר שבא עמה בקשר אינטימי ואיים שיפיץ את תמונותיה. הוא איים על המתלוננת וכן על אחרים, ובכלל זה שוטרים שמילאו את תפקידם כחוק. בית המשפט ציין, כי תרומתו של המערער למדינת ישראל - ראויה להערכה, אולם אין בה כדי להכשיר את המעשים שביצע המערער או להמעיט מחומרתם. אדרבה, ציין בית-משפט קמא, מתקבל הרושם שהיות המערער משתף פעולה שימש אותו במלאכת המרמה
"בבניית המלכודת עבור המתלוננת". בית-משפט קמא ציין גם, שניתן משקל גדול מאד לכך שהמערער הותיר את המתלוננת חסרת כל ולא פעל בצורה כלשהי להקטין את נזקיה. אשר לנסיבותיו האישיות, ציין בית-משפט קמא, כי
"קשה למצוא
נקודות זכות לנאשם". כך, שעה שלא רק שלא הודה בעבירות, תוך חיסכון בזמן שיפוטי והפנמת הפסול שבמעשיו, אלא שהוא השחית דיונים לריק ולא התייצב - בתואנות שווא, לגבי מצב רפואי. בית-משפט קמא עמד על מצבו הבריאותי של המערער, אולם ציין שאין בכך כדי להוות חסינות מפני ענישה. הוא הדין באשר לטענות בעניין המצב הכלכלי של המערער ומשפחתו. לאחר שנתן בית המשפט דעתו גם לכך שעברו הפלילי של המערער נקי ולא נפתחו נגדו תיקים נוספים מאז העבירות שבכתב האישום, הגיע בית המשפט למסקנה לפיה העונש הראוי למערער הוא עונש מאסר ממשי ומרתיע של 40 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן קנס ופיצוי המתלוננת - שיבטא באופן סימלי את חובתו של המערער לפצותה.
15. בערעור נטען, כי נגזר על המערער עונש חריג וקשה, שאינו מביא בחשבון את הנסיבות לקולא בעניינו, הזמן שחלף מעת ביצוע העבירות, אי הסתבכות המערער מאז עם החוק, מצבו הרפואי ותרומתו של המערער לביטחון המדינה. בערעור נטען, כי המערער סיכן את חייו למען ביטחון המדינה ואף ספג 12 יריות בגופו. הוא ניזוק קשה מעצם מעצרו והעמדתו לדין, במיוחד בקרב קהילתו, בשל הרקע הביטחוני האמור. המדובר באדם בן 56, נשוי ואב ל-18 ילדים. הוא סובל מבעיות בליבו ועבר מספר צנתורים. עסקיו כשלו והוא צבר חובות רבים. הוא החל בריצוי מאסרו. למערער לא היה עבר פלילי שקדם לאישומים הראשונים והוא לא הסתבך בפלילים מאז. המדובר באסיר טעון הגנה ותנאי המאסר קשים עבורו במיוחד נוכח גילו. לבסוף נטען, כי חלפו חמש שנים מיום ביצוע עבירות המרמה, וגם לעניין זה יש ליתן משקל.
16. לאחר ששמענו את טענות ב"כ בעלי הדין בעניין העונש שהושת על המערער ועיינו במכלול החומר שהובא לעיוננו, ובכלל זה במכתב שכתב המערער שהוגש לנו במהלך הדיון, מסקנתנו היא כי דין הערעור על גזר הדין להידחות. בית משפט קמא נתן דעתו למכלול השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו בהרחבה לעיל. אף עלינו מקובלת המסקנה לפיה המדובר בשורת מעשים חמורה. לא רק שמדובר באירוע מרמה הכרוך בקבלת כספים בהיקף ניכר על יסוד מצגי שווא, אלא שלאחר מכן ובמשך תקופה ממושכת בוצעו עבירות של הטרדה ואיומים שסופן באירוע אלים נוסף כלפי שוטרים. בנסיבות אלו, בדין נגזר על המערער עונש ההולם את חומרת מעשיו. לא נעלמו מעינינו הטענות בעניין עברו הבטחוני של המערער ותרומתו בנדון. אלא שכפי שציין בית משפט קמא אין בעבר זה בנסיבות העניין כדי להביא להקלה בעונשו של המערער, בייחוד שעה שהמערער עשה שימוש בנושא זה כחלק ממצגי השווא למתלוננת. נתנו דעתנו לטענה בעניין מצבו הרפואי של המערער, אולם עניין זה אף הוא נשקל כראוי על ידי בית משפט קמא ואין מניעה כי המערער יטופל על ידי רשויות שב"ס ככל אסיר אחר. לבסוף נציין, כי במהלך הערעור שלפנינו ציין ב"כ המערער שבשלבים מסויימים של ההליך נכונה היתה המשיבה שלא לעתור למאסר בפועל אם יושב חלק מן הסכום למתלוננת. אלא שלפי הנטען נוכח המצב הכלכלי לא הוחזר דבר. אף ב"כ המשיבה התייחס לכך. משמעות הדברים היא, בין היתר, כי המערער הותיר את המתלוננת בלא שהשיב לה ולו חלק מן הכספים הרבים שנטל ממנה. גם לכך התייחס בית משפט קמא בגזר דינו תוך מתן משקל לדברים, ומסקנתו והאיזון שערך מקובלים עלינו, במובן זה שלא ניתן לומר כי עונשו של המערער מצדיק את התערבותנו.
17. התוצאה היא אפוא כי הערעור על שני חלקיו - נדחה.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי-כוח הצדדים.
ניתן היום, כ"ב אלול תשע"א, 21 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.