כתב האישום נגד המשיב, לאחר שתוקן, כולל ארבע עבירות, שעניינן הפרת הסדר הציבורי, הסתה, שידול ליידוי אבנים והפרת הוראה בדבר סגירת שטח. העבירות בהן מדובר מתייחסות למעורבותו של המשיב, לכאורה, בהפרות סדר שונות המתרחשות בסמוך לגדר ההפרדה בבילעין.
בית משפט קמא סבר כי במקרה זה קיימת חולשה מסויימת בראיות התביעה, התרשם כי ניתן להפיג את המסוכנות בחלופת מעצר, ועל כן הורה על שחרורו של המשיב בתנאים. התביעה סברה כי שגה בית המשפט, וטענה כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. עם זאת, יש לציין כי מאז מועד הדיון בערכאה הראשונה, תיקנה התביעה את כתב האישום בהסתמך על חומר ראייתי נוסף שלא הוצג בבית משפט קמא. לטענת התביעה, הבסיס הראייתי הקיים, בוודאי בצירוף החומר הראייתי הנוסף, מלמד על כך שהמשיב הינו אדם הפועל ומסית אחרים לביצוע הפרות סדר, ומכאן נובעת מסוכנות המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
סניגורו של המשיב מסר כי הוא אינו עומד על החזרת הדיון לעיון חוזר בבית משפט קמא והוא מוכן כי הדיון בערר יתקיים גם בהסתמך על החומר הנוסף. סניגורו של המשיב ציין כי החלטת בית משפט קמא הינה מבוססת, ישנם פגמים המפחיתים מעוצמת הראיות לכאורה, ויתר על כן, בידיו מכתבים של אנשים רבים המכירים את המשיב כאדם שוחר שלום ונמנע מאלימות. לפיכך, לדעתו, אין מקום להתערב בהחלטת השחרור.
ראיות לכאורה
אין מחלוקת ממשית בדבר קיומן של ראיות לכאורה באשר לפרט האישום הרביעי, שעניינו הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, הגם שהמשיב הכחיש בחקירתו כי שמע את ההכרזה על השטח כשטח צבאי סגור. המחלוקת בין הצדדים נוגעת בעיקרה לפרטי האישום המבוססים על הפללות נגד המשיב.
העדות המרכזית הינה של חמודה יאסין. זה מסר כי נטל חלק בשבע תהלוכות, אשר אורגנו על ידי "ועדת הגדר" בכפר, ובמהלך תהלוכות אלה השליך אבנים באמצעות רוגטקה לעבר הצבא. חמודה הוסיף בחקירתו המשטרתית כי המשיב מסית את הצעירים בכפר נגד הצבא, ואומר להם "תצטרפו אלינו, תתקפו אותם, תשליכו לעברם, תתקדמו". חמודה יאסין מסר כי שמע בעצמו את המשיב אומר זאת.
עדות נוספת הינה של חליל יאסין שהודה כי יידה פעמים רבות אבנים לעבר כוחות הצבא ובכלל זה במסגרת תהלוכות נגד גדר ההפרדה. לדבריו, "ועדת הגדר" מארגנת את התהלוכות, וכשהתבקש למסור את שמות חברי הועדה נקב בשמו של המשיב כאחד מתוך חמישה. עוד מסר כי חברי ועדת הגדר אוספים את בני הכפר, מחלקים להם דגלים, ומסיתים את הצעירים לבצע פעילות הפרות סדר ויידוי אבנים במהלך תהלוכות אלה. עוד מסר כי חברי הועדה מחלקים את האנשים לשני חלקים, חלק אחד מיידה אבנים וחלק אחר חותך את הגדר.
המשיב עומת בחקירתו במשטרה עם עדויות אלה והכחיש כל קשר לדברים, טען כי לא הסית צעירים והוא אינו יודע מי מארגן את התהלוכות. המשיב טען בחקירתו כי הוא השתתף בתהלוכות נגד הגדר אולם במהלכן לא היו הפרות סדר כי אלה תהלוכות של שלום.
יש לומר כי הסניגור הציג עדות של מעתצם חטיב, שנחקר אף הוא במשטרה, ומסר בחקירתו כי הוא מכיר מבין חברי ועדת הגדר רק את עבדאללה אבו רחמה, וכי אנשי הועדה אומרים לצעירים לא לזרוק אבנים. לטענת ההגנה, יש בעדות זו כדי לכרסם בעדויות התביעה.
מלבד העדויות כאמור לעיל, קיים בתיק אף צילום תהלוכות והפגנות נגד גדר ההפרדה, שצילם צלם עצמאי בשם עמאד ברנאט. בצילומי וידאו אלה רואים, בין היתר, את המשיב נוטל חלק בתהלוכות נגד כוחות הביטחון בגדר ההפרדה. באחד הקטעים נראה המשיב כיצד הוא מוביל קבוצה של צעירים, וניכר כי הוא מנהיג אותה קבוצה. בנוסף, צולם האירוע המתואר בפרט האישום הראשון. במקרה זה רואים את המשיב יחד עם קבוצת אנשים בסמוך לג'יפ צבאי עליו עומדים מספר חיילים. המשיב נוטל בקבוק מים מאחד האנשים, מתיז את המים לעבר אחד החיילים ולאחר מכן אף משליך לעברו את בקבוק הפלסטיק. המשיב לא מסתפק בכך אלא פונה לאחור לאדם המחזיק מוט שבקצהו דגל, נוטל ממנו את המוט וחובט בחוזקה ובאלימות רבה בחייל המחזיק מגן פלסטיק. לא למותר לציין כי מעשיו של המשיב הינם פרי יוזמתו, ולא בתגובה כלשהי למעשיהם של החיילים.
מראה זה, בו נוקט המשיב באלימות ברורה אינו תואם את טענת המשיב כי הוא משתתף בתהלוכות של שלום ואינו נוקט באלימות.
יתר על כן, מצילום הוידאו עולה כי המשיב הינו אכן אדם דומיננטי ומוביל, דבר התומך בטענת חמודה יאסין ביחס אליו ומעמדו בכל הנוגע להפגנות נגד גדר ההפרדה.
כאשר בפנינו עדות ממנה עולה בבירור כי המשיב הינו גורם מתסיס המעודד אלימות, וכאשר עניין לנו בצילום וידאו המראה את המשיב עצמו נוקט באלימות, נדמה כי עוצמת הראיות הלכאורית הקיימת מלמדת על כך שהמשיב עירב עצמו בפעילות כפי המיוחס לו בכתב האישום.
אינני סבור כי דבריו של מעתצם חטיב יכולים להועיל להגנה, כיוון שזה אמר כי הוא מכיר רק אחד מחברי "ועדת הגדר", שאינו המשיב, ומן הסתם דבריו באשר להטפת חברי הועדה לאי אלימות יכולה להתייחס אך ורק לאנשים אותם הוא מכיר ולא לאנשים כמשיב, אותו כלל אינו מזכיר.
לאור האמור לעיל אני סבור כי קיימות בידי התביעה די ראיות המקימות בשלב לכאורי זה, פוטנציאל ממשי להרשעה.
עילת מעצר
כעולה מהראיות לכאורה, המשיב נטל חלק בפעילות של הפרת הסדר הציבורי, נקט באלימות בעצמו, והסית אחרים לפעילות הפרות סדר ובכלל זה לתקיפת חיילי צה"ל והשלכת אבנים לעברם.
על פניו, מעשים אלה מקימים עילת מעצר של מסוכנות, שכן יש בהם ללמד על פוטנציאל אלימות עתידי אם ישוחרר.
יחד עם זאת, גם כאשר ישנה עילת מעצר, מחוייב בית המשפט לשקול חלופת מעצר ולבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת, פוגענית פחות.