המחוזי דחה את תביעת עזבון המנוחה רייצ'ל קורי נגד מדינת ישראל

1.         בתביעה שלפני (ת.א. 371/05) עותרים התובעים, עזבון המנוחה רייצ'ל קורי ז"ל (להלן - "המנוחה"), הורי המנוחה, אחיה ואחותה, לחייב את הנתבעת, מדינת ישראל, לשלם להם פיצויים בגין נזקים מיוחדים ונזקים כלליים שנגרמו להם, לטענתם, בשל מותה של המנוחה באירוע נשוא הדיון. בנוסף לאמור לעיל עתרו התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם "פיצויים עונשיים".

 2.        תמצית טענות התובעים בכתב התביעה המתוקן

א.         המנוחה, שנולדה ביום 10.4.1979, היתה אזרחית אמריקאית תושבת אלימפיה, במדינת וושינגטון שבארה"ב. ביום האירוע, 16.3.03, היתה כבת 24 שנים.

המנוחה היתה פעילה בארגון  International Solidarity Movement  (להלן - "הארגון" או ISM"").

ב.         התובעים, באמצעות בא כוחם עו"ד חוסיין אבו חוסיין, טענו כי ביום 16.3.03 הגיעה המנוחה, יחד עם פעילים נוספים של הארגון, ל "ציר פילדלפי" שבאזור רפיח ברצועת עזה שם נצפו שני דחפורים וטנק של צה"ל בעת פעילות מבצעית במקום.

התובעים טענו כי הדחפורים של צה"ל עמדו להרוס בית פלוני במקום והמנוחה וחבריה מארגון ISM נעמדו בדרכם כדי למנוע מהם לבצע את תוכניתם.

ג.          בסעיף 8.5 לכתב התביעה טענו התובעים כדלקמן:

"בשעה 17:00 או בסמוך לכך, עמדה המנוחה בסמוך לביתו של ד"ר סמיר נסראללה, שיועד להריסה, ואחד הבולדוזרים נעמד במרחק 10- 15 מטר ממנה. הבולדוזר התקרב אל המנוחה ומשך עפר מתחת לרגליה. המנוחה נפלה וכף הבולדוזר דרסה על רגלה ואחר כך עלה הבולדוזר על גופה. משחזר הבולדוזר לאחור המנוחה היתה פצועה אנושות ודיממה בחלקים נרחבים של גופה, אם כי המשיכה לנשום.

המנוחה הועברה לביה"ח אלנג'אר ברפיח, שם נקבע מותה לאחר חלוף 20 דקות".

ד.         התובעים טענו כי -

"(...) גדיעת חייה הצעירים של המנוחה היתה תוצאה של שימוש בכוח על ידי מפעיל הבולדוזר במתכוון, באופן בלתי סביר לחלוטין נגד גוף המנוחה בעודה בחיים, שלא בהסכמתה, וכי היחס בין הנזק שנגרם למנוחה לבין הנזק שסביר היה שיימנע על ידי מפעיל הבולדוזר, היה קיצוני ובלתי סביר לחלוטין. זהותו של מפעיל הבולדוזר לא ידועה לתובעים בשלב זה והם שומרים על זכותם לתקן את כתב תביעתם ולהוסיף את המפעיל ואת המפקדים שנכחו במקום כנתבעים, כאשר זהותם תגולה להם. מכל מקום, לטענת התובעים, הנתבעת התרשלה בפיקוח על מפעיל הבולדוזר והמפקדים שהיו במקום". (ההדגשה שלי. ע.ג.).

ה.         התובעים טענו כי התנהגות מפעיל הדחפור ושאר החיילים והמפקדים שפעלו בזירת האירוע סטתה מסטנדרט ההתנהגות הנורמטיבית הנאמד לפי מבחן בעל המקצוע הסביר והמיומן, והכל בשים לב לאופי הפעילות ונסיבות האירוע הספציפי.

ו.          עוד טענו התובעים, כי מפעיל הדחפור ומפקדיו הפרו, בין השאר, את הוראות הנוהל של הפעלת הדחפור (הצמ"ה - ציוד מכני הנדסי; הנוהל הוגש לבית המשפט וסומן כמוצג ת/31) בכך שאפשרו נוכחות בני אדם בקרבת הדחפור ולא הרחיקו את המנוחה וחבריה שנכחו במקום.

ז.          התובעים טענו כי הנתבעת היא האחראית לאירוע הנ"ל ולמות המנוחה בין מכוח אחריותה על פי כללי המשפט הבינלאומי ובין מכוח אחריותה השילוחית ו/או הישירה על פי דין.

ח.         התובעים טענו כי מן הדין לקבוע כי  "האירוע מושא התביעה לא היה בגדר "פעולה מלחמתית", לא היה במסגרת פעולת לחימה בטרור, במעשי איבה או התקוממות ולא פעולה לשם מניעת טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סכנת חיים". 

ט.         התובעים טענו כי בנסיבות העניין יש לקבוע כי נגרם להם נזק ראייתי.

            בהקשר האמור טענו התובעים כי עיון בחומר החקירה בתיק מצ"ח מעלה כי לא נוהלה במקרה זה חקירה עניינית, רצינית ואובייקטיבית וגם מטעם זה יש להחיל את דוקטרינת הנזק הראייתי.

י.          התובעים הוסיפו וטענו כי חוקרי מצ"ח ו/או עובדי המרכז הלאומי לרפואה משפטית, שהם שליחיה של הנתבעת, הפרו צו שיפוטי שעה שאפשרו את נתיחת גופתה של המנוחה בהיעדר נציג של השגרירות האמריקאית במקום.

יא.        כן בקשו התובעים מבית המשפט -