אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בתאריך: 15/02/2006


בפני:
1. כב' השופט/ת שושנה אלמגור - סגנית נשיא
תובעים:
1. ברבן יעקב
- נגד -
נתבעים:
1. רטנר מיכה
ב"כ תובעים:
1. עו"ד פופר אריאל
ב"כ נתבעים:
1. עו"ד שוחט עמיקם

פסק-דין

תובענה בעילה של הפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק") של תובע, אדריכל במקצועו, אשר נבחר בזמנים הרלוונטיים לתביעה לתפקיד ממלא מקום בועדת ערר לתכנון ובניה במחוז צפון (להלן: "ברבן" או "התובע" ולהלן: "ועדת ערר") כנגד נתבע, אדריכל במקצועו (להלן: "רטנר"), שהיה בזמנים הרלוונטיים חבר בועד אגודת האדריכלים בישראל.

העובדות הנדרשות לעניין:

1.         הצדדים, אדריכלים במקצועם, חברים בועד הארצי של אגודת המהנדסים והאדריכלים.

2.         עובר לשנת 2003 פורסמה מודעה בעיתונות לפיה רשאים אדריכלים ומהנדסים להגיש עד ליום 30.3.03 מועמדותם לחברות בועדות תכנון שונות . הן ברבן והן רטנר הגישו מועמדותם.

3.         ברבן, שהיה חבר בועדה לבחירת נציגים למוסדות התכנון בישראל (להלן: "ועדת המינויים"), ועדה אשר הוקמה בהתאם להחלטת בג"צ, נבחר לתפקיד ממלא מקום בועדת ערר ואילו מועמדותו של רטנר נדחתה. יצויין כי טרם הוצא לברבן כתב המינוי לועדת הערר הגיש  התפטרותו מועדת המינויים.

4.         סמוך לחתימה על כתבי המינוי של המועמדים שנבחרו לועדות השונות, שלח רטנר שלשה מכתבים המהווים את נשוא התביעה שבפני (להלן: "המכתבים").

א.         רטנר פנה בכתב אל שר הפנים דאז מר אברהם פורז (להלן: "המכתב הראשון", נספח א' לכתב התביעה ) אשר בין היתר נאמר בו:

"אבקשך לעכב את חתימת המינויים לועדות אלה לאור פגם מוסרי ונוהלי חמור בעב..ועדת המינויים. לועדת המינויים נקבע כנציג אגודת האדריכלים שבלשכת המהנדסים והאדריכלים, אדריכל בשם יעקב ברבן אשר השתתף במספר ישיבות. אתמול התברר שמר ברבן דאג למנות עצמו לועדת ערר בחיפה... תוך התכחשות לאחריותו...."

                            (הדגשה שלי ש.א)

ב.         במכתב נוסף שהפנה רטנר אל אדריכל ישראל גודוביץ (להלן: "גודוביץ"), יו"ר אגודת האדריכלים ומתכנני הערים בישראל (להלן: "המכתב השני", נספח ב' לכתב התביעה) הודיע רטנר על התפטרותו מהועד הארצי של אגודת המהנדסים והאדריכלים מנימוק של "מחדל מוסרי בהליך בחירת חברים לועדות המחוזיות וועדות הערר" ובין היתר כתב:

"אני מצטער להודיעך על התפטרותי מועד האגודה ועל עזיבת הלשכה. העילה היא מחדל מוסרי חמור בתהליך בחירת חברים לועדות מחוזיות ועדות הערר במשרד הפנים. לנציג ועד אגודת האדריכלים בלשכה מונה על ידך קובי ברבן. בישיבה אתמול, יום 14.7.03 התברר שנציגנו הנ"ל- דאג להבטיח לעצמו מקום בועדת ערר ואתה שתפת פעולה אתו, במחדל או בכוונה ע"י החלפתו לישיבה האחרונה של ועדת המינויים כאשר לדבריך "הכל היה כבר סגור". קובי ברבן חסר נסיון, ולדעתי אף חסר כישורים בתחום הסטטוטורי, אולם עצם תהליך בחירתו הוא שערוריה מוסרית ומקצועית שכן אם הגיש מועמדותו במועד, אסור היה לו להשתתף בישיבות ועדת המינויים, ואם ארגן לעצמו "קומבינה" מאוחר יותר, אסור היה למנות חבר בועדה שלא הגיש לה את מועמדותו במועד.צר לי שכך מסתיימות כמה שנים של שיתוף פעולה אולם הריח הרע מדביק גם את האגודה וגם את הלשכה."

(הדגשה שלי ש.א)

ג.          מכתב שלישי שלח רטנר לאדריכל אורי זורבבל (להלן: "זורבבל" ולהלן: "המכתב השלישי", נספח ג' לכתב התביעה), יו"ר עמותת האדריכלים. במכתבו לאדריכל זורבבל צרף רטנר עותק מהמכתב ששלח אל אדריכל גודוביץ ונאמר בו, בין היתר:

"...אני מוצא את עצמי במצב מוזר: את הלשכה נטשתי בזעם, אבל לעמותה אשר היתה מכו... בתהליך בחירת החברים בועדות איני רוצה להצטרף בתנאים שנוצרו. לענין זה, "ריח הקומבינות הוא עז עוד יותר" משום שהעמותה לא השכילה כפי שנמסר לי, למנוע מנויים של מהנדסי בנין לועדות סטטוריות שבהן, פרט למהנדסי ערים, אין למהנדסי בניה את הרקע והנסיון המינימליים לתפקיד בועדה."

(הדגשה שלי ש.א)

טענות הצדדים:

טענות התובע:

1.         במכתבים ששלח הנתבע יש משום לשון הרע כנגד ברבן. המכתבים ששלח רטנר הופצו בין חברי הנהלת אגודת האדריכלים והמהנדסים ובין חברי עמותת האדריכלים (להלן: "חברי האגודה" ולהלן: "חברי העמותה").

2.         הטענות אותן מעלה רטנר במכתבים הינן שקריות ויש בהן כדי לפגוע בשמו הטוב, במקצועו ובמוניטין הציבורי אותו רכש ברבן.

3.         בפרסום המכתבים יש כדי להשפיל את התובע, לפגוע בקשריו עם חבריו למקצוע, בפעילותו הציבורית ובסיכויו להיבחר לועדות שונות במסגרת תפקידו.

4.         לאור האמור לעיל תובע התובע פיצויים, ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע.

טענות הנתבע:

במכתבים אין משום לשון הרע ובכתיבתם לא היה כדי להוציא לשון הרע כנגד ברבן, אלא על מנת לעמוד על הפגם המוסרי והנוהלי שנפל באופן הצעת מועמדותם של חברי ועדת המינויים, אשר מעצם תפקידם כממנים חברים לועדות תכנון שונות, אין זה ראוי שיבחרו לועדות תכנון אלה.

לחלופין נטען להגנות המצויות בסעיפים 14, 15(2), 15(3), 15(4) ו- 14 לחוק איסור לשון הרע.

שעה ששלח את המכתבים לא ידע רטנר כי ברבן כבר הגיש התפטרותו מועדת המינויים.

דיון.

בפתח הדברים אציין כי המכתבים שצרף התובע לכתב תביעתו, הינם בהדפסה משובשת, חלקה בלתי קריאה, וכן הם חסרים תאריך. ניסיונותיה של מתמחת בית המשפט לקבל מבאי כוחם של הצדדים את המכתבים המקוריים או עותקים, שאינם פקס, עלו בתוהו. על כן בחינת הדברים שנכתבו תעשה בהסתמך על מה שניתן היה לקרוא מהמכתבים. כמו כן פסק דין זה ניתן מבלי שהוגשו סיכומי התובע למרות תזכורות טלפוניות של מתמחת בית המשפט למשרד פרקליטו.

דעות הצדדים חלוקות אשר לשאלה האם במכתבים יש משום לשון הרע. על מנת לענות על שאלה זו יש לבחון את הדברים שנכתבו במכתבים לאור הגדרת המונח "לשון הרע" שבסעיף 1 לחוק:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-

(1)  להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)  לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)  לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)  לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית."

ההגדרה שבסעיף כוללת ארבעה סוגים של פרסומים פוגעים:  הראשונה, הנה מעין חלופת-סל רחבת היקף. יש בה כדי לתאר את מהותה של לשון הרע כפרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם בעיני אחרים ולפגום בהערכתו בעיני הבריות ( א' שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור, 121) ואילו שלוש החלופות הנותרות מהוות מקרים קונקרטיים יותר של לשון הרע. כולן, למעט האחרונה, רלבנטיות לענייננו.

כמו כן יסודות העוולה אינם כוללים את יסוד הנזק, ועל כן די בכך שהפרסום "עלול" היה לגרום לאחת מן התוצאות, אשר מפורטות בחלופות הסעיף, כדי שתוכח לשון הרע, היינו, הנפגע אינו חייב להוכיח קיומו של נזק.

המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 הינו מבחן אובייקטיבי, הבוחן השפעתם של דברי לשון הרע בעיני הבריות ( ראה ע"א 723/74 הארץ נ' חברת החשמל, פ"ד לא(2) 281; ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט(4) 734, 740; א. שנהר, דיני לשון הרע, נבו הוצאה לאור, סעיף 10.1.4). על כן יש לבחון את מידת השפעת הדברים על קוראי המכתבים ואין כל חשיבות לשאלה, האם הפרסום נתפס כפוגעני בעיניו של ברבן עצמו.

נשאלת השאלה, האם בדברים שכתב רטנר יש כדי להשפיל את ברבן, לעשותו לבוז או ללעג או האם יש בדברים כדי לבזותו בשל מעשים או התנהגות המיוחסים לו, תשובה חיובית תחייב בחינת ההגנות עליהן הצביע רטנר כעומדות לרשותו על פי חוק איסור לשון הרע.

א.         המכתב הראשון.

האם בדברים שכתב רטנר במכתב הראשון יש משום לשון הרע.

נראה כי התשובה לשאלה זו תענה בחיוב. עיון במכתב הראשון מביא למסקנה כי רטנר מייחס לברבן התנהגות בלתי ראויה בכך שבהיותו חבר בועדת המינויים , מונה על ידי ועדה זו כחבר בועדת הערר. כאמור, המבחן לבדיקת משמעות הדברים, המהווים, לטענת ברבן, לשון הרע כלפיו, הנו מבחן אובייקטיבי.

לעניין זה יפים הם דבריו של השופט י' מלץ בע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג (2) 333:

"השאלה העיקרית והמרכזית בערעור זה היא מהי המשמעות של הדברים שפורסמו בעיני הקורא הסביר והרגיל. ההלכה היא שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים, מאידך. המבחן הקובע הוא מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למלים".

הצגת ברבן כמי ש"דאג למנות עצמו" לועדת הערר בשל היותו חבר בועדת המינויים הינה בבחינת לשון הרע. יש בה כדי לבזותו בעיני אחרים ויש בה כדי לפגום במשרתו בשל ייחוס התנהגות שאינה ראויה ואינה אתית. ויודגש, חוק איסור לשון הרע בא להגן על "זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו" (ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד לא(2), 281).

לאור האמור לעיל יש לקבוע כי במכתב שכתב רטנר לשר הפנים יש משום לשון הרע.

יהא זה המקום לציין כי הדברים שנכתבו על ידי רטנר מהווים "פרסום" כמשמעותו של מונח זה בסעיף 2 לחוק.

לאור האמור לעיל יש לבחון את ההגנות עליהן נסמך רטנר.

אמת הפרסום.

הגנת אמת הפרסום, הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, קובעת לאמר:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."

הגנת סעיף 14 לחוק כוללת שני יסודות מצטברים, היסוד הראשון, מתייחס להשוואה שבין הפרסום למציאות העובדתית, היינו לאמיתות הפרסום, ואילו היסוד השני נוגע למידת העניין הציבורי שיש באותו הפרסום. השאלה, האם הפרסום היה אמת והאם היה בו עניין ציבורי תוכרע על פי מבחן אובייקטיבי. כמו כן נקבע בסעיף 14 לחוק כי הגנת אמת הפרסום תתקיים גם כאשר המציאות העובדתית אינה זהה לזו שהוצגה בפרסום, זאת כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים; כאשר הפרט שהועלה בפרסום ולא הוכח הוא בגדר "פרט לוואי" וכאשר בפרט זה אין פגיעה של ממש.

היסוד הראשון המצוי בהגנת אמת הפרסום: "שהדבר שפורסם היה אמת".

בפתח הדברים אציין כי "נתבע או נאשם במשפט לשון הרע אינו מוגבל לאותם קטעים של הפרסום שבגינם ננקט ההליך, והוא זכאי להסתמך לצורך הגנתו על הפרסום בכללותו." (א' שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 218).

במכתב הראשון שכותרתו "מנוי חברים לועדות המחוזיות ועדות ערר" נכתב בזו הלשון:

"אבקשך לעכב את חתימת המינויים לועדות אלה לאור פגם מוסרי ונוהלי... לועדת המינויים נקבע כנציג אגודת האדריכלים שבלשכת המהנדסים והאדריכלים, אדריכל בשם יעקב ברבן אשר השתתף במספר ישיבות. אתמול התברר שמר ברבן דאג למנות עצמו לועדת ערר בחיפה... תוך התכחשות לאחריותו. ועדת מינויים שאינה מבחינה בפריצת הקוד האתי המינימלי חייבת להתבטל... ואבקשך למנות ועדה חדשה בהקדם. תיאורית "מקרה בודד" אינה תופסת כי המקרה מצביע על התנהלות הכלל..."

לאורך כל כתבי טענותיו חוזר וגורס רטנר כי תכליתו של המכתב הראשון  היה להצביע על הפגם המוסרי והנוהלי שנפל בעצם מינוי חבר ועדת המינויים כחברים בועדת תכנון אחרת. לטענתו, חבר ועדת מינויים אינו יכול להיבחר למלא תפקיד בועדה אחרת כאשר ועדת המינויים היא שממנה נציגים לועדות התכנון השונות. מקבלת אני טענה זו. בתצהיר עדותו הראשית טוען רטנר:

"הפגם שנפל באופן המינוי הינו שהתובע היה חבר ועדת המינויים שמינתה את החברים לועדות השונות, כאשר לדעתי חבר ועדת מינויים לא יכול להיבחר לועדת תכנון הממונה ע"י אותה ועדה. הסיטואציה יצרה פוטנציאל לחוסר הגינות שכן לתובע ניתנה הזדמנות להשפיע על חברי הועדה היושבים איתו, ובכך להקל על בחירתו. בעצם קיום הסיטואציה, ישנו פגם ציבורי מוסרי וחוקי חמור ביותר."

    (הדגשה שלי ש.א)

ובהמשך:

"במכתב זה ביקשתי לעכב את חתימת המינויים לועדות הערר לאור פגם מוסרי ונוהלי.

...

אני חושב שהיה פה נוהל לא תקין, ואני חושב שהתובע קידם את האינטרסים האישיים שלו. להערכתי אם הוא לא היה חבר ועדת המינויים, הוא לא היה נבחר לועדת ערר. לדעתי, אסור היה לעדות המינויים למנות חבר בועדה לתפקיד כלשהו! זו השקפת עולמי וכך פרשתי את הדברים."

בתצהיר עדותו הראשית גורס ברבן כי בכינוס הראשון של ועדת המינויים נקבע כי חבר בועדת המינויים רשאי להגיש מועמדותו לכהן בועדות שונות. ברבן לא צרף תימוכין כלשהם אשר יעידו על כך שועדת המינויים אכן דנה בסוגיה זו וכי ניתן אישורה לכך שחבריה רשאים להגיש מועמדותם. כך או כך אין זה מעלה או מוריד לצורך בחינת אופן בחירתו של ברבן לוועדת הערר. כעולה מכתבי טענותיהם של הצדדים ומפרטי-כל ישיבות ועדת המינויים שצרף הנתבע (נספחים א'-ה' לתצהיר עדותו הראשית), בעיית מינויים של חברי ועדת המינויים לועדות השונות התעוררה ועלתה מספר פעמים על ידי חבריה. לאור הפרובלמטיקה בדרך מינוי זו הודה הן אדריכל גודוביץ והן התובע כי האחרון התפטר מועדת המינויים לצורך הכשרת כהונתו בוועדת הערר.

בתצהיר עדותו הראשית מצהיר אדריכל גודוביץ:

"לעניין בחירתו של התובע לועדת המינויים; באחת הישיבות של הועד הארצי של אגודת האדריכלים ומתכנני ערים (להלן: "הועד") עלה על הפרק נושא מינוי נציג מטעם הועד לועדת המינויים; איש מחברי הועד שנכח באותה ישיבה לא הסכים להתנדב לתפקיד פרט לתובע ולכן הוא מונה... לימים נתעוררה בעיה בקרב חברי ועדת המינויים שהגיעה אל שולחני (במסגרת מילוי תפקידי) בנושא ניגוד עניינים לכאורה בין חברי ועדת המינויים אשר בתום לב גם הגישו את מועמדותם לאחד המינויים. הנושא נגע לתובע וכן לעוד מספר אנשים... מיד ברגע שנודע לי הנושא, ומתוך רגישות עצומה לפן הציבורי, קראתי אלי התובע לפגישה, ודרשתי את התפטרותו לאלתר או לחלופין, הסרת המועמדות. התובע הודיע לי כי הוא התפטר מהועדה."

   (הדגשה שלי ש.א.)

גם בתצהיר עדותו הראשית מתייחס ברבן לסוגיית ניגוד העניינים המתעוררת במינוי חבר ועדת מינויים כחבר בועדת הערר:

"בישיבה של הועדה העליונה אשר נערכה לאחר מכן, בדיון בנושא המינויים, הוחלט על ידי הועדה העליונה לבחירת נציגים שלא מן הראוי כי חברי הועדה העליונה יגישו מועמדות ויישארו חברי הועדה. משכך, לאחר שהוחלט כאמור, והיות ולא  הייתי מעוניין להסיר מועמדותי לחבר ועדה ערר הגשתי את התפטרותי מחברות בועדת המינויים, וכך אף עשה, באותו המועד, מהנדס שולמן; כמו כן, הוחלט באותה ישיבה, כי אפנה ליו"ר האגודה, אדריכל גודוביץ על מנת שימצא לי מחליף לועדה וכך עשיתי. באותו המועד, ועוד בטרם מוניתי לועדת ערר כלשהיא, פרשתי מחברות בועדה העליונה, ולא הייתי מעורב בדרך כזו או אחרת במינוי של או של אחרים."

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.