אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט המחוזי ירושלים
בתאריך: 17/11/2005


בפני:
1. כב' השופט/ת יהונתן עדיאל
תובעים:
1. יוגב באשר
- נגד -
נתבעים:
1. יגאל מתנאל
2. חנוך כהנא
3. מאיר זליקוביץ
4. ישיבת תיכונית קרית ארבע חברון
5. מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות
ב"כ תובעים:
1. עו"ד י' לאופר
2. עו"ד ר' חיים
ב"כ נתבעים:
1. עו"ד ע' חרל"פ

פסק-דין

1.                    התובע, יליד 1976, נפל במהלך טיול בנחל דרגות, בהיותו כבן 17 שנים. כתוצאה מהנפילה נחבל התובע בברכו והצדדים הסכימו כי נגרמה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 17.5%.

          התובע הגיש תביעה בנזיקין כנגד הנתבע 1 - מחנך הכיתה בה למד (להלן - יגאל מתנאל), כנגד הנתבע 2 - מחנך הכיתה המקבילה, אשר ליווה את הטיול (להלן - חנוך כהנא) וכנגד הנתבע 3 - המורה לשל"ח, אשר ארגן את הטיול וליווה אותו (להלן - מאיר זליקוביץ).  הנתבעים 1-3  (להלן - הנתבעים) הועסקו כמורים בישיבה התיכונית קרית ארבע חברון, היא הנתבעת 4 (להלן - הישיבה התיכונית), בה למד התובע. הנתבעת 5, מדינת ישראל - משרד החינוך, נתבעה אף היא, מכוח אחריותה לביטחון התלמידים היוצאים לטיולים במסגרות בתי הספר. הנתבעות 4 ו-5, בהיותן המעבידות של הנתבעים 1-3, נתבעות גם מכוח אחריותן השילוחית למעשיהם ו/או מחדליהם של הנתבעים 1-3.

רקע עובדתי

2.                    במסגרת הלימודים בישיבה התיכונית, יצאו התלמידים אחת לשבועיים לטיול בן יום אחד, זאת, נוסף על הטיול השנתי. הטיול נשוא התביעה שלפנינו היה אחד מטיולים אלו.

          במסגרת טיול זה יצאו התלמידים לנחל דרגות. נחל זה שונה מיתר הנחלים במדבר יהודה ומתאפיין בכך שהצעידה בו נעשית בתוך ערוץ הנחל, כאשר מבנה הערוץ בנוי מעשרות מדרגות וגבים בגבהים שונים הנעים בין מטר עד מספר מטרים. (סעיף 4 לתצהירו של ערן חופש - מפקד יחידת החילוץ עין גדי).

          אחר שעברו המטיילים מספר גבים הגיעו לגב בו אירעה הנפילה. לטענת התובע, הוא עמד על שפת הגב וחיפש דרך לירידה נוחה, כאשר לפתע החליק ונפל אל תחתית הגב. העיד על כך חברו איתן קופרשטוק:

"יוגב היה ממש לפני ואני הייתי האדם הכי קרוב אליו בעת הנפילה. אני ראיתי שיוגב עומד על-פי הגב ומחפש לעצמו דרך ירידה כלשהי. בשלב זה הוא מעד ונפל למטה. אני יודע שהוא נפל ולא קפץ, כיוון שאני ראיתי זאת במו עיני, ולא היה מי שיכול לראות את הנפילה שלו טוב יותר ממני" (סעיף 14 לתצהירו).

          הנתבעים, אשר ליוו את הטיול, לא היו באזור הגב בעת הנפילה ולכן לא ראו את נפילת התובע לגב.

          התובע פונה במעלה הנחל על-ידי חנוך כהנא ושניים מן התלמידים, ורק לאחר שכל התלמידים סיימו את המסלול, נאסף התובע על-ידי האוטובוס ביחד עם שאר התלמידים בדרכם חזרה לישיבה התיכונית. לאחר התייעצות עם אמו של התובע, ציידו הנתבעים את התובע בכסף למונית והשאירו אותו עם חברו בכניסה לעיר ירושלים, על מנת שיפנה לקופת חולים לקבלת טיפול רפואי.

הרשלנות הנטענת

3.                    התובע מייחס לנתבעים 1-3 קשת רחבה של מעשים ומחדלים רשלניים, בגינם קמה אחריותם לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהנפילה. בכל הקשור לארגון הטיול והכנתו, טוען התובע, כי היה על הנתבעים לבחור במסלול חלופי שרמת הקושי בו פחותה, המתאים לטיול של תלמידי תיכון שאינם מטיילים מקצועיים. לחילופין, היה עליהם לתת הסבר והדרכה בדבר אופיו המיוחד של ערוץ נחל דרגות, לבדוק את המסלול מבעוד מועד ולוודא קיומם של אמצעי עזר לירידה בכל גב. באשר לטיול עצמו, טוען התובע, כי היה על הנתבעים להדריך את התלמידים באופן פרטני כיצד יש לרדת בכל גב וגב, ולעזור להם בירידה בגבים. כמו כן, לטענתו, היה על המורים להורות על כך שהתלמידים ינעלו נעליים המתאימות להליכה במסלול זה ולמנוע את יציאתם לטיול נעולים בסנדלים. באשר להתנהלות הנתבעים לאחר אירוע הנפילה, טוען התובע, כי הנתבעים התרשלו בכל הנוגע לטיפול הראשוני שהוענק לו ולפינויו מהנחל, וכי ייתכן שהימצאותו של חובש הייתה גורמת לפציעה קלה יותר עקב פינויו מהנחל בצורה נכונה ואחראית. על כך מוסיף התובע, כי הנתבעים הפרו הוראות בטיחות שונות המנויות בחוזר מנכ"ל משרד החינוך והתרבות בדבר "טיולים במערכת החינוך" (מיוחד ג', התשנ"ב) (להלן - חוזר המנכ"ל).

          הנתבעים כופרים באחריותם לנזקיו של התובע. לטענתם, הם לא התרשלו במילוי תפקידם, ונזקי התובע לא נגרמו בשל פעולה רשלנית מצידם.

חובת זהירות מושגית

4.                    הצדדים אינם חלוקים על קיומה של חובת זהירות מושגית בין מורים לתלמידיהם. חובה זו הוכרה בפסיקה פעמים רבות ויש שהשוו אותה לחובתו של הורה כלפי ילדו (ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 802, 810; ע"א 10083/04 גודר נ' המועצה האזורית מודיעים, (טרם פורסם) סעיף 7 לפסק דינו של השופט ריבלין). כמו כן מוטלת חובת זהירות מושגית על מארגן טיול כלפי המשתתפים בו (ראו: ע"א 702/87 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד מח(2) 705). היקפה של חובה זו מושפע מכלל נסיבות העניין ומן השאלה מהם הסיכונים הצפויים. "אך מובן הוא כי ממדיה והיקפה של חובת פיקוח זו [של מורה על קטין] משתנים בהתאם לנסיבותיו של הענין, ובהתאם לגילו ותכונותיו של מי שנתון לפיקוח. אין דומה חובת הפיקוח אשר את קיומה ניתן לדרוש בתוככי חדר הכיתה לזו אותה יש לקיים בחצר משחקים ואך מובן הוא כי ככל שנדרש מן המורה פיקוח על ציבור גדול יותר, גם קטנה מבחינה אובייקטיבית יכולתו לעקוב אחרי כל תנועה ואירוע" (ע"פ 402/75 אלגביש נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 561, 570). והדברים נכונים, ביתר שאת, בעת יציאה לטיול מחוץ לכותלי בית הספר (ע"א 2061/90 הנ"ל; ע"א  10083/04 הנ"ל). מנמק זאת כב' השופט (כתוארו אז) חשין בכך ש"היציאה אל החופש משחררת לחצים, ותלמיד המצוי בטיול יעשה דברים שבמסגרת המחייבת של בין-כתלי-בית-הספר לא יעשה; כך דרכו של עולם, לעת שחרור וברפות לחצים שתלמידים נתונים בהם בשיבתם על כסא ואל שולחן ... יתירה מזאת: בטיול מצוי התלמיד בסביבה זרה לו, ובבואו להחליט אם יפעל כך או אחרת לא יוכל להסתייע, דרך כלל, בניסיון החיים הקצר שצבר" (עניין מרצלי, בעמוד 812). היקפה של חובת הזהירות תלוי לא רק בחומרת הסיכונים הצפויים, אלא גם בקושי למונעם, וככל שמדובר באמצעים יותר קלים ופשוטים הנדרשים לצורך מניעת הנזק, כך סביר יותר לדרוש הקפדה עליהם (ראו: ע"א 635/70 מנדלסון נ' קפלן, פ"ד כ"ה(2) 113).

          יחד עם זאת, הטלת אחריות נזיקית רחבה, על מורים כלפי תלמידים במסגרת טיולים הנערכים על-ידי בתי ספר, עלולה ליצור הרתעת יתר ולפגוע בערכים חינוכיים ולימודיים של אהבת הארץ הנרכשים במסגרת אותם הטיולים (ראו: ע"פ 364/78 צור נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 626)  ובצורך החינוכי בהותרת מידה מסוימת של חופש בידי התלמידים (ע"א 2061/90 הנ"ל, בעמוד 814). על כן, מידת ההשגחה הראויה היא פשרה בין אינטרסים מנוגדים. עמד על כך כב' השופט ריבלין בע"א 10083/04 הנ"ל:

"הנה הוא, אפוא, האתגר העומד בפני מערכת החינוך: קיום טיולים, עידוד הכרת הארץ, מתן אפשרות לילדים ולבני נוער לחוות את הטבע ו'להיות ילדים', אולם כל זאת בלא להתיר את הרסן ובלא להעמיד את הצעירים הנתונים לפיקוחה בפני סיכונים לא סבירים" (פסקה 10 לפסק הדין).

חובת זהירות קונקרטית

5.                    במסגרת בחינתה של חובת הזהירות הקונקרטית עלינו לבחון האם היה על הנתבעים לצפות, מבחינה טכנית ונורמטיבית, כי התובע עלול ליפול ולהינזק.

          בעניין זה יש לציין, כי הדין איננו מטיל חובת זהירות קונקרטית בשל "סיכונים סבירים", ואף אם נקבע כי היה על הנתבעים לצפות את נפילת התובע במהלך הטיול, אין בכך כדי להטיל עליהם אחריות לנזקיו, אם נפילה במהלך הטיול מהווה סיכון סביר. לעניין זה קובע כב' השופט (כתוארו אז) ברק בפסק הדין בעניין ועקנין כי:

"חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת... סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. ... אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59, בעמ'108) אלה הם סיכונים סבירים. אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום... ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 הנ"ל), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה ... המשחק עם כלב עשוי להישרט. ... והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים". (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113, 119-120).

          הסיכון של נפילה הינו שכיח וטבעי, וקיים גם ללא קיומה של רשלנות. אדם יכול למעוד או להחליק בשל חוסר תשומת לב לדרך, איבוד זמני של שיווי המשקל או הנחה לא נכונה של הרגל, ובעצם העובדה שהנפילה אירעה במהלכו של טיול, אין כשלעצמה, כדי להטיל אחריות ברשלנות. ברם, כאשר המעידה מהווה תולדה של התרשלות, או אז חדלה הנפילה מלהוות סיכון רגיל (ראו: ת"א 15/92 עזריה נ' ערד מפעלי חינוך בע"מ, (לא פורסם) נספח טז' לסיכומי התובע). לשם ביסוסה של התרשלות יש להצביע על פעולה רשלנית שנעשתה בין בבחירת המסלול נוכח קשיים מיוחדים הטמונים בו, התאמת המסלול למטיילים, העדר הדרכה מתאימה, חוסר הקפדה על הוראות הבטיחות הנדרשות או כל גורם אחר שעלול להוביל לכך שהסיכון הצפוי יחרוג ממסגרת הסיכון הטבעי והרגיל של טיול בטבע.

6.                    על רקע דברים אלו, נבחן את טענות התובע בדבר התרשלות הנתבעים. אקדים ואומר כי מבין שלל המעשים והמחדלים הרשלניים המיוחסים לנתבעים, מצאתי מקום לדון רק באלו הקשורים עובדתית, ביחס של סיבה ומסובב, לאירוע הנזק. בהעדר קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת ובין הנזק, לא ניתן להשית אחריות על גורם הנזק אפילו היה רשלן. לפיכך, לא אדון בטענות התובע כי הנתבעים התרשלו כאשר הפרו את חוזר המנכ"ל בכל הנוגע להוצאת אישורים לטיול, העדר הודעה מראש להורי התלמידים ובדיקה מקדימה של מסלול הטיול מראש. אין בידי לקבל גם את טענות התובע בכל הנוגע לפינויו ממסלול הטיול, שכן לא הונחה כל תשתית עובדתית לכך שאופן פינויו לקבלת טיפול רפואי, או העדר אלונקה או חובש, גרמו לפגיעה נוספת במצבו של התובע או להחמרת מצבו.

בחירת המסלול והתאמתו לתלמידים

7.                    בפסיקה נקבע כי "יש להפעיל שיקול דעת סביר בקביעת מקום הטיול או הסיור ... ויש לברור היטב את מקום הטיול על מנת שיהא יאה למכלול נסיבות העניין, ובכלל זה גיל הילדים, מספרם ומזגם; עונת השנה ומזג האוויר; מספר המלווים הדרוש לעומת המצוי ... משקלו הסגולי וייחודו של מקום הטיול, תרומתו להעשרת הילדים, לעומת הסיכונים הגלומים בו; וכיוצא באלה שיקולים." (ע"א 10083/04 הנ"ל, בפסקה 12 לפסק הדין). בתי המשפט אף הטילו אחריות בשל נזק שנגרם לתלמידה במהלך ירידה במפל ונפילה מגובה רב, מקום בו התנאים הטופוגרפיים של המסלול לא התאימו לתלמידים בעלי כושר גופני מוגבל (ע"א (ב"ש) 268/95 וקנין נ' עיריית באר שבע, (לא פורסם) נספח יב' לסיכומי התובע) ובשל נזק שנגרם למלווה אשר החליקה מסלע במהלך המסלול, כאשר מסלול הטיול לא הותאם לילדים בכיתה ז' (ת"א (חיפה) 10918/95 נונה נ' מישורי, (לא פורסם) נספח יא' לסיכומי התובע). כמו כן הוטלה אחריות בשל סטייה מהמסלול המסומן לשביל "מסוכן ואסור להליכת בני אדם" (ע"א 702/87 הנ"ל) או ל"שביל חזירים תלול ומסוכן" (ת"א (נצ') 464/87 הנדל נ' מדינת ישראל-משרד החינוך, (לא פורסם)).

8.                    במקרה שלפנינו, התובע נפל ונחבל במסלול שהותווה לטיול. מסלול נחל דרגות מסומן על-ידי רשות שמורות הטבע, הוא מוכר, ידוע ומטויל באופן סדיר, גם על-ידי משפחות. לעניין זה העיד ערן חופש כי "זה נכון שכל עמך ישראל יוצאים וזה נכון שכל שבת אנחנו מוציאים משפחות עם ילדים לטייל שם" (עמוד 7 לפרוטוקול). הגם שמדובר במסלול שדרגת הקושי שלו גבוהה באופן יחסי (סעיף 18 לתצהירו של יגאל מתנאל), קושי המסלול כשלעצמו איננו יכול להוות בסיס להטלת אחריות, כל עוד המסלול מותאם למטיילים. לעניין זה הצהיר מאיר זליקוביץ כי "מכיוון שהישיבה דאגה להוציא את תלמידיה למספר טיולים הרבה יותר גבוה מבתי ספר אחרים, התלמידים בה רכשו מיומנות הליכה שהלכה והשתפרה עם השנים. המסלולים הלכו ונהיו בהדרגה קשים יותר ויותר, כאשר תלמידי כיתות ז' יצאו למסלולים הפשוטים ביותר, כדוגמת מסלולי משפחות, ואילו תלמידי כיתות יב' בהתאמה, יצאו למסלולים למיטיבי לכת" (סעיף 15 לתצהירו), על כן, התובע בהיותו בכיתה יא' היה מורגל בטיולים ממסגרת לימודיו בישיבה, והוא אף מעיד על עצמו כי יצא לטיולים עצמאית עם חבריו, הדומים באופיים לנחל דרגות ואף כוללים גלישה בחבלים (סנפלינג) (עמוד 25 לפרוטוקול). מאיר זליקוביץ אף הצהיר כי דרגת הקושי של המסלול הותאמה לתלמידים שיצאו לטיול ו"בכך הרי טמונה כל ההנאה שבטיול - האתגר המוצב בעצם הירידה במסלול, כאשר לכל שכבת גיל בישיבה דאגתי כי האתגר המוצב בפניה יתאים לניסיון התלמידים בהליכה ויהיה סביר לאור גילם ויכולותיהם הפיזיות" (סעיף 17 לתצהירו). יפים לעניין זה דבריו של השופט ויתקון "שדווקא הקושי הפיסי ודווקא הסיכון הכרוכים לעיתים בטיולים אלה, מהווים אתגר לבני הנוער, ובהתגברותם יוצאים הם מהמסע חזקים ומרוממי רוח. סבורני שערך חינוכי ולאומי זה צריך לשמור עליו מכל משמר, וחלילה שיעלה מפסיקתנו כי שומר נפשו מוטב לו להימנע מעריכת טיולים כאלה, שיש בהם סיכון כלשהו" (ע"פ 364/78 הנ"ל).

הוראות בטיחות

9.                    האם ניתנו למטיילים הוראות בטיחות על-ידי הנתבעים? הפסיקה הכירה בכך שאי מתן הוראות בטיחות יכול להוות בסיס להטלת אחריות ברשלנות. כך, אי מתן אזהרה בדבר איסור ירידה מהפתח האחורי של טיולית, הוכר כבסיס להטלת אחריות בגין נזק שנגרם לתלמידה בעת שניסתה לרדת מהטיולית דרך הפתח האחורי וידה נתפסה בזיז שבלט מדופן הטיולית (ע"א 2061/90 הנ"ל) ואי מתן הדרכה בדבר הימנעות מלהתקרב לאזורים מסוכנים הוכרה כבסיס להטלת אחריות למותה של הורה-מלווה שנשארה לשמור על תיקי התלמידים בפתחה של מערה, ונפלה לתהום (ע"א 542/88 החברה להגנת הטבע נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד מו(1) 133). החובה לתת הוראות בטיחות לתלמידים טרם יציאתם לטיול מעוגנת גם בחוזר מנכ"ל משרד החינוך והתרבות הקובע בפרק 3(ד)(1) כי "על המנהל ועל האחראי לטיול לדאוג להקנייתם של כללי הבטיחות למטיילים".

10.               במקרה שלפנינו, חלוקים הצדדים בשאלה האם ניתנו לתלמידים הוראות בטיחות טרם יציאתם לטיול. לטענת התובע, לא ניתנו הוראות בטיחות או תדריך לקראת היציאה לטיול, לא בכיתה במסגרת שיעורי של"ח ולא במהלך הטיול (סעיפים 6-8 לתצהירו). התובע מוסיף וטוען כי "בוודאות אני זוכר, שמאיר לא נכנס לכיתה לפני הטיול ודיבר על אופי הטיול או הטיול עצמו. זה אף פעם לא היה. לא רק בנחל דרגות זה לא היה..." (עמוד 20 לפרוטוקול). איתן קופרשטוק מצהיר לעניין זה כי "... לא ידענו שאנו עומדים ללכת בנחל שונה מכל יתר הנחלים בהם הלכנו בטיולים אחרים... לענין זה לא ניתן שום תדריך והדבר הסתבר לנו תוך כדי הליכה בערוץ" (סעיף 8 לתצהירו). לעומתו, טען שי אהרוני, חברו של התובע אשר יצא עימו לטיול, כי "לעניין תדריך בטיחות אציין שיתכן שניתן תדריך כלשהו בעניין הצורך לחבוש כובע ולשתות מים כדי לא להתייבש. ואולם לא נאמר לנו דבר בנוגע לאופיו המיוחד של המסלול... לא נאמר לנו כלום בנוגע לאופן שבו יש לרדת בכל גב, או בנוגע לסכנת החלקה לתוך גב כזה או אחר" (סעיף 7 לתצהירו).

11.               הנתבעים טוענים, מאידך, כי ניתן תדריך בטיחות טרם היציאה לטיול. כך טוען מאיר זליקוביץ כי "למרות היכרות התלמידים עם הליכה קשה, הקפדתי תמיד לציין באוזניהם מספר פעמים לפני תחילת המסלול את כל הוראות הבטיחות ואת אופן ההליכה. ... ציינתי כי יש לרדת את הגבים הרטובים בזהירות ובאיטיות. ציינתי כי בשום אופן אסור לקפוץ מגובה, כי יש לאחוז ביתדות, בחבלים, על הקפדה יתירה על אופן מדרך כף הרגל... הסברי אלו חזרו הן בישיבה, במסגרת שיעורי השל"ח, הן בתחילת הטיול, בהמשך הנסיעה באוטובוס והן בירידה מהאוטובוס, כאשר ריכזתי את כל התלמידים והמלווים בחצי גורן במקום בו ישנן מספר מציבות של מטיילים שנהרגו באיזור" (סעיפים 19-20 לתצהירו). כך גם טען יגאל מתנאל כי "במהלך הנסיעה באוטובוס חזר מאיר זליקוביץ על אמצעי הזהירות, על אופי הנחל, על תוואי הדרך ועוד. לאחר שירדנו מהאוטובוס נעמדנו בחצי גורן סביב מאיר אשר חזר והדגיש כי יש ללכת בזהירות להישמע להוראות המדריך וללכת באופן כללי הזהירות, ההנחיות ניתנו לגבי אחיזה ביתדות, אחיזה בחבלים, הקפדה על מדרך כף רגל... מאיר באופן ספציפי לקח אותנו הצידה למקום בו יש מציבות לזכר מטיילים שנהרגו בנחל ושם ליד המציבות חזר והדגיש את כללי הבטיחות השונים וחשיבותם" (סעיפים 12-14 לתצהירו). גם מחנך הכיתה המקבילה, חנוך כהנא, מצהיר כי ניתנו הוראות בטיחות כאמור, בכיתה בנוכחותו (סעיף 3 לתצהירו). וכי בתחילת הטיול "ירדנו מהאוטובוס והלכנו למצבות. שם קיבלנו תדריך של מאיר בנושא בטיחות, כי שמה נפלו אנשים..." (עמוד 49 לפרוטוקול).

12.               בעניין זה אני סבור שיש להעדיף את גרסת הנתבעים. ראשית, יש לתמוה על גרסתו של התובע לפיה, לא רק שלא ניתנו הוראות בטיחות בכיתה לטיול זה, אלא שלא ניתנו הוראות בטיחות בכיתה לקראת כל הטיולים אליהם יצא התובע מטעם הישיבה התיכונית. יתרה מכך, מעדותם של עדי התביעה עולה כי הם זוכרים שניתן תדריך כלשהוא אלא שהם אינם זוכרים את פרטיו. כך מעיד איתן קופרשטוק כאשר נשאל אם ניתן תדריך בטיחות במסלול הטיול כי "אני לא זוכר מהדבר הזה. 10 שנים, בכל זאת." ובהמשך "נכון, אני לא זוכר אם היה תדרוך ספציפי" (עמוד 36 לפרוטוקול). גם חברו, שי אהרוני אשר הצהיר, כאמור, כי יתכן וניתן תדריך בטיחות, מעיד כי "אני לא זוכר מה נאמר בהסבר הזה של הטיול הספציפי" (עמוד 41 לפרוטוקול). גם לטענת התובע ניתן תדריך בתחילת המסלול על-ידי המורה לשל"ח, אלא שלטענתו מדובר היה בסקירה טופוגרפית ומקראית בלבד של האזור. (סעיף 12 לתצהירו). לעומתם, גרסתם של הנתבעים סדורה ואחידה, לפיה התקיים תדריך בטיחות אל מול מצבות מטיילים שנפגעו באזור נחל דרגות, אשר כלל פירוט בדבר אופי הנחל ודגשים ספציפיים להליכה בערוץ הנחל.

יציאה לטיול בסנדלים

13.               "הבחירה לטייל באזור מסוים עשויה להיות סבירה רק בהינתן הקפדה על אמצעי זהירות למניעת סיכונים האופייניים לאותו אזור; בלא נקיטה באמצעי זהירות אלה, ניתן לומר כי עצם הבחירה לקחת את הילדים לאותו אזור, היא עצמה נגועה ברשלנות". (ע"א 10083/04 הנ"ל, בפסקה 12 לפסק הדין). לטענת התובע, אחריות הנתבעים לנזק שנגרם לו עולה מכך שהם לא הקפידו על הוראות הבטיחות ואפשרו לו לצאת לטיול נעול בסנדלים ולא עם נעליים סגורות. לטענתו, במהלך הצעידה בערוץ הנחל, לאחר שעבר מספר גבים, אשר חלקם היו עם מים וחלקם ללא מים, נרטבו סנדליו, הוא החליק ונפגע, דבר שהיה יכול להימנע באם היה נעול בנעליים (סעיף 10 לתצהירו, עמוד 25 לפרוטוקול). לטענת הנתבעים, התובע יצא לטיול נעול בנעליים, על-פי הוראות הבטיחות, ואם החליף במהלך הטיול את הנעליים בסנדלים, הרי שעשה זאת על דעת עצמו.

14.                 הסיכון כי תלמיד היוצא לטיול נעול בסנדלים, אשר אחיזתם את הרגל פחותה מזו של נעליים סגורות, עלול להחליק וליפול, הינו צפוי. במהלך הטיול במסלול הנחל חוצה המטייל שטח שאינו מוכר לו, כאשר פני השטח אינם נוחים להליכה ולעיתים משופעים במכשולים, מהמורות וירידות תלולות. הקפדה על מדרך נכון של כף הרגל במהלך הטיול, יכולה למנוע נפילות רבות, וחובה על מורה המוציא תלמידים לטיול, לצפות כי תלמיד שיוצא למסלול הטיול נעול בסנדלים יתקשה בשמירה על יציבות מדרך כף הרגל ועל כן עלול ליפול ולהינזק. החובה לצאת לטיול ב"נעליים חזקות ונוחות" אף מופיעה בחוזר המנכ"ל, כחלק מהנושאים וכללי הבטיחות עליהם יש לתדרך את התלמידים טרם יציאתם לטיול (סעיף (ד)(2)(ד) בפרק 3 לחוזר). יתירה מכך, האמצעים למניעת סיכון זה הינם פשוטים ומתמצים בבדיקה של יישום הוראות הבטיחות טרם היציאה לטיול. על כן, על הנתבעים היה, לא רק ליידע את התלמידים על החובה לצאת לטיול עם נעליים, אלא גם להקפיד על כך שהתלמידים ימלאו אחר הוראה זו.

15.               האם התובע יצא לטיול נעול בסנדלים? לגרסת התובע, כי יצא לטיול כשהוא נועל סנדלים, ניתן למצוא חיזוק בעדויות חבריו לטיול. הגם שאלו אינם מעידים כי ראו את התובע נעול בסנדלים במהלך הטיול, מתצהיריהם עולה "[ש]גם בטיולים אחרים לא היתה הקפדה על נושא נעילת נעליים. לכן, נשמע לי הגיוני שגם בטיול הזה לא היתה הקפדה על כך" (סעיף 9 לתצהירו של שי אהרוני). כך גם מציין איתי קופרשטוק, כי "בטיולים רבים השתתפות תלמידים כאשר הם נועלים סנדלים ולא נעליים, ובאופן כללי לא היה כל פיקוח מצד המורים או הישיבה על הנושא הזה" (סעיף 7 לתצהירו).

16.               מאידך, גרסת התובע לא נסתרה על-ידי הנתבעים. כך מציין יגאל מתנאל כי "באמת אינני זוכר אם [התובע] היה עם סנדלים" (סעיף 26 לתצהירו, ההוספה לא במקור). גם בתצהירו של מאיר זליקוביץ לא צוין כי התובע נעל נעליים, עם זאת נטען, ש"אם יוגב נעל סנדלים בעת התאונה... הרי שהוא החליף נעליים ללא אישור שלנו, בניגוד מוחלט להוראות ולחלוטין על דעת עצמו" (סעיף 26 לתצהירו). לעומתם מצהיר חנוך כהנא, מחנך הכיתה המקבילה, כי "יוגב נעל נעליים ולא סנדלים" (סעיף 9 לתצהירו), אלא שעיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי קביעה זו איננה נסמכת על כך שהוא ראה את התובע נעול בנעליים בזמן הטיול, אלא על יסוד כך שהנתבע זוכר כי העיר לתלמידים בנושא זה והנחה אותם לצאת לטיול בנעליים בלבד (עמודים 46-47 לפרוטוקול):

"ש. אתה נתת תדריך בטיחות?

ת. ...בכיתה שלי שיננתי. וגם לפני שהם עלו לאוטובוס וידאתי שלכולם יש את הנעליים, בכיתה שלי.

ש. יוגב היה בכיתה שלך?

ת. לא.

ש. אז כל מה שאתה אומר לנו עכשיו הוא יפה ואולי חשוב, אבל לא רלוונטי לגבי יוגב עצמו. זה נכון?

ת. כן, חוץ מירידה אחת מהאוטובוס, היתה אז המצאה של 'סנדלי שורש',  התלמידים ניסו לשכנע אותי לאפשר להם לנעול את סנדלי השורש, שהם קראו לזה 'סנדלי הרים', ואני אמרתי שום דבר לא. בתוך האוטובוס, היתה ערבוביה של שתי הכיתות, אז חלק היו תלמידים שלי, וודאי שעמדתי על זה שיהיו להם נעליים. אבל אם באו ילדים מכיתה אחרת ושאלו אם הם יכולים לנעול את הסנדלים, אמרתי שלא.

ש. יוגב בא ושאל אותך?

ת. לא זוכר. אני לא זוכר אפילו את התלמידים שלי ששאלו".

17.                 יתרה מכך, מעדותם של הנתבעים עולה כי הם התירו לתלמידים להביא לטיול סנדלים בנוסף לנעלים. כך מעיד יגאל מתנאל כי "ישנם טיולים מיוחדים שבהם יש מים, ובהם מאפשרים באופן חריג להביא סנדלים, מכיוון שלא יעלה על הדעת שבחור יצטרך ללכת 10 ק"מ בתוך מים עם נעלים סגורות מלאות מים. בטיול הזה, כיוון שאנו יודעים שיש בחלקים בו מים, אז ניתנה אפשרות לתלמידים להביא, למי שרצה, וזה לא היה חובה, להביא סנדלים לצורך חציית הגבים. ..." (עמוד 55 לפרוטוקול). גם המורה לשל"ח, מאיר זליקוביץ, מעיד שאישר לתלמידים להביא סנדלים לטיול וכי "כאשר חוצים גבים, ומי שיש לו נעליים יקרות, שאחרי כן יהיה לו יותר בעיה לטייל, אפשרי שאישרתי לו להיכנס לגבים עם סנדלים" (עמוד 67 לפרוטוקול).

18.               גם טענתו של מאיר זליקוביץ, לפיה התובע יצא לטיול בנעלים, אך החליף אותן בסנדלים במהלך הטיול ללא אישורם של הנתבעים, איננה סבירה, כיוון שבשלב זה של הטיול, על-פי עדותו של מאיר זליקוביץ (סעיף 14 לתצהירו) המטיילים טרם הגיעו לגבים עם המים, ועל כן לא היה "צורך" אף לשיטתו, בהחלפה לסנדלים. יתרה מכך, גרסה זו, לפיה התלמידים שהביאו סנדלים החליפו את נעליהם בסנדלים וחוזר חלילה, מעוררת תמיהה, שכן במסלול הטיול קיימים בין 5 ל-10 גבים - כך לפי עדותו של מאיר זליקוביץ - דבר שהצריך החלפת נעליים בסנדלים פעמים רבות במהלך הטיול. אכן, לשאלת בית המשפט בעניין זה, השיב יגאל מתנאל כי "זה נכון, זו באמת סתירה. זה כמו עבודת כהן גדול, נכנס, יוצא, מחליף, ושוב נכנס ושוב מחליף. אני למשל אין לי כוח לחלוץ ולנעול כל פעם, לכן אני תמיד נועל נעליים". 

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.