אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט המחוזי בתל אביב
בשבתו כבית המשפט לערעורים פליליים
בתאריך: 30/06/2006


בפני:
1. כב' השופט/ת ד' ברלינר, סג"נ - אב"ד
2. כב' השופט/ת ז' המר
3. כב' השופט/ת י' שיצר
מערערים:
1. גבריאל בן חיים
- נגד -
משיבים:
1. מדינת ישראל - על-ידי פרקליטות מחוז ת"א (פלילי)
ב"כ מערערים:
1. עו"ד יגאל חקק
ב"כ משיבים:
1. עו"ד סנאית פישר-אהרוני

פסק-דין

השופטת י' שיצר :

כללי:

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט מ' פלד), מיום 29/04/04 בת"פ 9658/01. המערער הורשע בעבירה של הפרת סודיות, לפי סעיף 16 ל חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981 (להלן: החוק).

עיקרי העובדות:

2.       בין גבריאל בן חיים (להלן: המערער) לבין שבתאי בלי (להלן: המתלונן), התנהלו הליכים משפטיים. בין היתר התנהל הליך משפטי בע"א 3505/99, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (להלן: ההליך האזרחי), שבו הגיש המתלונן בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון.

3.       על פי כתב האישום - המערער, שעבד כמוציא לפועל במס הכנסה, חדר למאגרי המידע במחשב, במועדים שונים בין החודשים מרץ ליוני 2000, וביצע עשרות שאילתות על מנת לאסוף מידע בנוגע למתלונן.

4.       המערער גילה את המידע שהשיג במכתב אותו שלח לעו"ד רבקה אדלר מהאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים (ת/1), ובהודעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, במסגרת ההליך האזרחי (ת/2).

סעיף 5 לכתב האישום מייחס למערער גילוי של פרטי מידע, אשר הושגו באמצעות השאילתות ממאגרי המידע, כדלקמן:

א.      למתלונן מספר ציבורי להפעלת מונית אותו רכש בסכום של 118,332 ש"ח בתאריך 13/07/99, ומספר רישיון המונית הוא 14583 (סעיף 5(א) לכתב האישום);

ב.      בתאריך 01/08/99 רכש המתלונן מונית מתוצרת סקודה משנת יצור 1999 ומספר רישוי 4774225, ולאחר מכן מכר אותה (סעיף 5(ב) לכתב האישום);

ג.        בשנת המס 1999 היה למתלונן מחזור הכנסות של 208,580 ש"ח (סעיף 5(ג) לכתב האישום);

ד.      בתאריך 13/11/99 יצא המתלונן לחו"ל, וחזר בתאריך 22/11/99 (סעיף 5(ד) לכתב האישום);

ה.      המתלונן ירש זכויות ברבע דירה, מאביו יהושע בלי ז"ל (סעיף 5(ה) לכתב האישום).

5.       על יסוד עובדות אלה, הואשם המערער בעבירה של הפרת סודיות לפי סעיף 16 לחוק.

ההליך בבית משפט קמא:

6.       המערער הודה בבית משפט קמא כי חדר למאגרי המידע לצורך הצגת שאילתות בנוגע למתלונן, אך הכחיש כי עשה שימוש במידע שהתקבל. לגירסתו, כל הפרטים בנוגע למתלונן שהופיעו בת/1 ו- ת/2 ושפורטו בכתב האישום, היו ידועים לו ממקורות אחרים, דהיינו: ממסמכים שהמתלונן הגיש במסגרת ההליכים האזרחיים ביניהם ומחקירות שערך לגבי המתלונן, עוד טרם ביצע את השאילתות. בין היתר, הובא המידע לידיעתו דרך אחיו, שהוא נהג מונית, וכן על-ידי נהגי מוניות שעבדו בתחנה בה עבד המתלונן.

לטענת המערער, היה עליו להתאמן בהפעלת מאגרי המידע הממוחשבים במסגרת עבודתו, והוא בחר לבצע את השאילתות על-ידי הזנת פרטיהם של המתלונן ובני משפחתו, מאחר וכל הפרטים בנוגע למתלונן היו ידועים לו (ראו: פרוטוקול דיון מיום 23/02/04 ובעיקר עמוד 17, שורות 14-16, 23-25; ראו גם: ת/3, עמוד 4 שורה 41; ת/5, עמוד 8 שורה 8).

7.       בית משפט קמא קבע, כי חלק מהפרטים שהופיעו בת/1 ו- ת/2, דהיינו, הזכות הציבורית להפעלת מונית והזכויות בדירה שירש המתלונן מאביו המנוח (סעיפים 5(א) ו- 5(ה)), אכן הגיעו למערער עוד בטרם נכנס למאגרי המידע, אך המערער אישר מידע זה שוב ושוב באמצעות הקשת פרטי המתלונן במחשב.

אשר לרכישה ולמכירה של המונית מדגם סקודה (סעיף 5(ב)), נקבע כי המערער לא ביצע כל עבירה, מאחר ולא הוכח שהמערער הוציא מידע זה ממאגרי המחשב.

אשר לנסיעתו של המתלונן לחו"ל (סעיף 5(ד)), ציין בית משפט קמא כי המערער לא אישש גרסתו כי הפרטים נודעו לו מאחיו ומנהגי מוניות אחרים, ואילו לגבי המידע בדבר מחזור ההכנסות של המתלונן (סעיף 5(ג)), קבע בית משפט קמא כי המערער לא יכול היה ללמוד על מידע זה אלא ממאגרי המידע.

8.       עוד קבע בית משפט קמא כי טענת המערער, לפיה ביכר לערוך את אימוניו במחשב באמצעות הזנת פרטי המתלונן בשאילתות, אך מתוך נוחות " כי הפרטים שלו תמיד היו לי בראש" - היא טענה מיתממת שאין עמה ממש. בית המשפט הגיע למסקנה כי השאילתות שביצע המערער, נועדו לצורך " דליית פרטים טריים על המתלונן", ולצורך אימות המידע שצבר לגביו ממקורות אחרים.

9.       עם תחילת המשפט העלה ב"כ המערער טענה מקדמית, לפיה כתב האישום אינו כולל את כל העובדות הרלוונטיות להתגבשות העבירה. דהיינו, בכתב האישום לא נאמר מהי הפגיעה הממשית שנגרמה למתלונן בשל המעשים המיוחסים למערער ומהן העובדות המקימות אותה, כנדרש לטענתו בהתאם לסעיף 6 לחוק.

בהחלטה מיום 30/12/02, דחה בית משפט קמא טענה זו וקיבל את תשובת המדינה כי " סדרת המעשים המפורטים בכתב האישום... היא המצביעה על כך שעלולה להיגרם פגיעה של ממש בין השאר, גם בציבור הרחב" (ראו עמוד 1 לפרוטוקול שורות 12-15).

בהכרעת הדין, שב בית משפט קמא לטענה זו וקבע, כי העובדות שהוכחו מעלות פגיעה של ממש במתלונן, כמו גם בציבור, נוכח המעילה באימון שנובעת מביצועה של העבירה.

10.   לאור כל אלה הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירה של "הפרת סודיות", וגזר עליו:

8 חודשי מאסר, מתוכם חודשיים מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה לפי סעיף 16 לחוק;

קנס בסך 6,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו.

הערעור לפנינו מתייחס הן להכרעת הדין והן לגזר הדין.

נימוקי הערעור :

11.   הערעור מתמקד בשלוש טענות מרכזיות:

א.                  טעותו של בית משפט קמא בקביעה העובדתית, לפיה לא כל המידע הגיע אל המערער ממקורות אחרים, בטרם ביצע את השאילתות במחשב;

ב.                  טעותו של בית משפט קמא בקביעתו המשפטית, כי העבירה של "הפרת סודיות", כוללת גם גילויו של מידע שנאסף ממקורות אחרים ורק אומת באמצעות שימוש שלא כדין במאגר המידע;

ג.                    הטעות בקביעה המשפטית, כי פגיעה באינטרס האמון של המתלונן ושל הציבור בכללותו במערכת גביית המס, מהווה "פגיעה של ממש" לצורך סעיף 6 לחוק, אשר ניתן להגיש בגינה כתב אישום. המערער מוסיף כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי לא היה צורך לפרט בכתב האישום מהי הפגיעה של ממש שנגרמה כתוצאה ממעשי המערער.

דיון :

הפן הנורמטיבי

12.   עיון בהיסטוריה החקיקתית של חוק הגנת הפרטיות מלמד, כי חוק זה נועד להתמודד עם ההתפתחויות הטכנולוגיות בשנים האחרונות, אשר הקלו את החדירה לתחום הפרט, וכפי שנאמר בדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הפרטיות תש"ם-1980 (ראו ה"ח 1453, י"ט באייר תש"ם, 05.05.1980, עמ' 206-208):

"התרחבות אמצעי התקשורת ההמוניים, ההתפתחות וגידול התפוצה של מכשירים טכנולוגיים המאפשרים האזנה, התחקות ובילוש ממרחק, התרחבות האיסוף והריכוז של מידע בידי גורמים ציבוריים ופרטיים ... כל אלה מביאים להחמרת הפגיעות בפרטיות. הפרט מוצא עצמו חשוף לעין כל בנושאים שהצנעה יפה להם והוא חש שעניניו האישיים האינטימיים ייהפכו - ללא הצדקה - לנחלת הציבור. מצב חדש זה יצר את הצורך לשריין את ההגנה על זכותו של האדם לפרטיות, ולמלא חלל משפטי בנושא שחשיבותו גדלה והולכת".

בדומה לכך מציין פרופ' ז' סגל, כי הזכות לפרטיות מגלמת את אינטרס היחיד שלא להיות מוטרד בצנעת חייו, וככל שגוברת היכולת לחדור לתחום הפרט באמצעים טכנולוגיים משוכללים ובריכוז מידע באמצעות מחשבים, כך גובר הצורך בהגנה על הפרטיות (ראו פרופ' ז' סגל " חופש העיתונות, בין מיתוס למציאות" 101 (1996) (להלן: סגל)).

13.   על הסכנה המוגברת לפגיעה בפרטיות בהקשר של עובדי ציבור , וספציפית באשר לעובדי מס הכנסה, עמדה כב' השופטת ד' ביניש בעש"ם 6843/01 יפתח בן דוד נ' נציב שירות המדינה  (פ"ד נו(2), 918, 924-925:

"מאגרי המידע המצויים בידי הרשויות בכלל ובידי מס הכנסה בפרט, נותנים בידי עובדי הציבור הנגישים אליהם, יכולת ועוצמה לאסוף מידע רב על כל אדם מהציבור בישראל בכל היבט מתחומי חייו. חזונו האפוקליפטי של ג'ורג' אורוול בדבר "האח הגדול", עלול על נקלה להפוך למציאות חיים אם לא יושמו הגבולות לנגישות למאגרים ולשימוש בהם מעבר למטרה המוגבלת שלשמה ניתנה הסמכות למופקדים על מאגרי המידע. מטבע הדברים, מפקח מס הכנסה נחשף במסגרת תפקידו למידע הרב המצוי בידי רשויות המס אודות אזרחי המדינה, ובמיוחד במאגרים הממוחשבים של נציבות מס הכנסה. על מנת לוודא שמידע זה ישמש את עובדי מס הכנסה אך ורק לצורך ביצוע התפקיד המוטל עליהם, כפופים עובדי מס הכנסה לשורה ארוכה של הוראות חוק והנחיות מינהליות המגבילות את השימוש במידע שהם נגישים לו".

על רקע זה נבחן את הטענות הספציפיות של המערער.

מקור המידע שגילה המערער

14.   אשר לפן העובדתי - אינני מקבלת את טענת המערער כי לא נסתרה גירסתו, לפיה המידע היה ברשותו עוד בטרם פנה למאגרי המידע, ואף לא הוכח שהמידע הופיע במאגרי המחשב בעת הפניית השאילתות על ידו.

על יסוד הודאתו של המערער בחקירתו (ת/3 עמוד 3, שורה 11 ; ת/5 עמוד 7, שורות 19-25), קבע בית משפט קמא, כי המערער השתמש במאגרי המידע כדי למשוך אינפורמציה בדבר נסיעתו של המתלונן לחו"ל, ובדבר יתרות המע"מ של המתלונן (עמוד 6 שורות 12-14 ועמוד 8 שורות 14-15 להכרעת הדין).

הודאת המערער בחקירה כי חדר למאגרי המידע ובדק פרטים בנוגע לענייניו של המתלונן, העבירה אליו לפחות, את "הנטל הטקטי" ליתן הסבר למעשיו אלה. משלא הביא המערער עדים או ראיות של ממש, לאישוש טענתו, כי קיבל את המידע על נסיעתו של המתלונן לחו"ל מאחיו ומנהגי מוניות אחרים - צדק בית משפט קמא כשזקף לחובת המערער את אי-הרמת הנטל הראיתי.

15.   באשר למידע בדבר מחזור ההכנסות של המתלונן בשנת 99, מתבססת טענת המערערים על כך שהמידע שאותו העביר היה שגוי, לפיכך לא יתכן שנלקח ממאגרי המידע.

אכן, הסתבר בדיעבד כי המידע שהמערער גילה בענין ההכנסות של המתלונן, איננו תואם את הדו"ח השנתי לשנת 99 שהגיש המתלונן למס הכנסה. אולם, יש לקחת בחשבון כי הדיווח של המתלונן למס הכנסה מיום 09/12/00 עדיין לא בא לעולם במועד ביצוע העבירה, קרי כתיבת המכתב לעו"ד רבקה אדלר מיום 22/06/00 (ת/1), כך שמטבע הדברים הנתונים לא יכלו להיות מבוססים על דיווח זה והמערער לא יכול היה לצטט אותו במכתב ת/1.

המערער לא יכל היה לדעת מראש איך יהיה בנוי הדו"ח של המתלונן שהגיש בסוף שנת המס, וממילא יש שוני בין הדו"ח המוגש למס הכנסה לבין הדיווח השוטף למע"מ, לאור האופי השונה של הדיווחים. יש להבהיר כי המידע שגולה על-ידי המערער לא נמצא בידיעת כל בר-בי-רב ואינו נמצא במקורות גלויים. הנתונים האחרים שיכלו להגיע לידיעת למערער, הם רק הדיווחים למע"מ שהם דיווחים עיתיים, ונתונים שנמצאו במאגרי המידע עובר ליום 22/6/00. 

המערער הודה בחקירתו במשטרה (ראו: ת/3, עמוד 4, שורות 35-48) כי נכנס למאגרי המידע לפי פרטיו של המתלונן, כדי לבדוק אם למתלונן ישנן חובות למע"מ:

"ש. האם כשבדקת אותו בחודש מרץ אפריל ומסרת שבאקראי [כך במקור] האם גילית שיש לו חובות למע"מ ?

ת. לא היו לו חובות, כי אם היו לו חובות הייתי ממשיך לטפל ומעביר לטיפול מס הכנסה.

ש. אם גילית שאין לו חובות מדוע חזרת לבדוק אותו כל חודש ?

ת. כי כמו שאמרתי כל חודש הייתי בודק כי הפרטים שלו תמיד היו לי בראש.

ש. האם אתה נציג מע"מ ?

ת. לא רק מס הכנסה.

ש. מדוע נכנסת לשאילתות יתרת מע"מ לעוסק מורשה ?

ת. כדי לברר מס טלפון של שבתאי וגם חובות שיש לו דרך מע"מ".

מדברים אלה עולה הודאה ברורה כי המערער בדק את נתוניו של המתלונן. הודאה זו יש בה כדי להעביר את הנטל הטקטי למערער להראות, או ליתן הסבר כיצד הגיע למידע ומה היה המקור למידע זה.

משלא נתן המערער כל הסבר מתקבל על הדעת מה היה המקור ששימש אותו בכתיבת המכתב ת/1, או כיצד הגיע מידע זה לידיעתו - הרי שמקור המידע הוא כניסתו למאגרי המידע של מע"מ, שבכך הודה. כל זאת במיוחד לאור העובדה שהמערער נתן הסברים למקור המידע של יתר פרטי האישום (המספר הציבורי להפעלת המונית, הנסיעות לחו"ל והזכויות בדירת אביו של המתלונן).

דרך אחרת גם אינה מתיישבת עם ההיגיון, ניסיון החיים והעקרונות של שמירת הסודיות של המידע הנוגע לדיווחים לרשויות המס. להבדיל מנתונים על רכב, שהם נתונים זמינים יותר שאף נראים לעין - נתונים על הכנסות, הם מטבעם נתונים חסויים. הם יכולים להימצא רק אצל הנישום, או במאגרי רשויות המס. כך עולה גם מהנחת היסוד שבבסיס ההלכות הנוגעות לשמירת הסוד והחיסיון של המידע הנמצא ברשות המדינה:

"החסיון שנקבע בפקודת מס הכנסה נקבע לטובת הנישום והמדינה כאחד. הוא נקבע לטובת הנישום, כדי להניע את זה למלא את חובתו, ולגלות את הכנסתו לפקיד השומה ללא חשש שהידיעה תגיע לכל מקום אחר ; לטובת המדינה, בכך שזהו אחד האמצעים להגיע לגביית מס אמת ... משהורחבו הידיעות אשר פקיד השומה זכאי לקבלן. חובת הסודיות המוטלת עליו היא חשובה פי כמה וכמה" (ראו: בג"צ 207/70 רות יהלומי נ' שר האוצר, פ"ד כח(1) 126, בעמ' 128-129) .

זאת ועוד. עצם הגשת הדו"ח השנתי למס הכנסה על סכום שונה, אינו שולל את העובדה כי במועד אחר הופיעו במאגרי המידע סכומים אחרים בנוגע לעסקאות שביצע המתלונן בשנה 99. מכאן, צדק בית משפט קמא בקביעתו, כי עובר להצגת השאילתות על-ידי המערער, לא היה בידיו המידע בדבר מחזור ההכנסות של המתלונן (סעיף 5(ג)), והוא הושג שלא כדין באמצעות מאגרי המידע.

אימות מידע והפרת סודיות

16.   לטענת המערער, המידע האישי של המתלונן היה בידיו עוד בטרם הצגת השאילתות במאגרי המידע, ומידע זה רק "אומת" על ידו, לאחר שבבדיקה אקראית של מספרי רכב "צץ" שמו של המתלונן. עוד טען המערער, כי התאמן בשליפת שאילתות במהלך תפקידו, לפי שמו של המתלונן, מאחר ומספר רישוי המונית של המתלונן נשאר חקוק בזכרונו (ראו עמוד 17 לפרוטוקול).

סבורה אני, כפי שסבר בית משפט קמא, כי המערער אינו יכול להיתלות בטענת האקראיות, בכדי להסביר את הכניסות החוזרות והנשנות למאגרי המידע, דווקא על שמו של המתלונן. מה גם שבית משפט קמא גם מצא, בהתנסחותו של המערער עצמו, סייג מסויים, אותו הסיק מכך שהמערער השיב בחקירתו " בין היתר - זה היה אימון בשבילי" [ההדגשות אינן במקור] (ראו: ת/3, עמוד 3, שורה 17). דהיינו, האימון לא היה המטרה הבלעדית.

17.   באשר לטענת המערער, כי "אימות" הנתונים שהיו מצויים בידיו אינו "נתפס" ברשתו של חוק הגנת הפרטיות - אומר מיד, כי לא מצאתי בטענה זו ממש.

עבירת הפרת הסודיות קבועה כאמור, בסעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות, הקובע כך:

"לא יגלה אדם מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו כעובד, כמנהל או כמחזיק של מאגר מידע, אלא לצורך ביצוע עבודתו או לביצוע חוק זה או על פי צו בית משפט בקשר להליך משפטי; אם הוגשה הבקשה לפני תחילת ההליך תידון הבקשה בבית משפט השלום. המפר הוראות סעיף זה, דינו — מאסר 5 שנים".

כאמור, בית משפט קמא קבע לקונית, כי מקור המידע שגילה המערער בת/1 ו- ת/2 הוא מחדירת המערער למאגרי המידע במחשב, וזאת גם אם מדובר באימות מידע שהיה קיים בחלקו בידי המערער, ממקורות אחרים (עמוד 8 שורות 19-22 להכרעת הדין). ואולם הוא לא פירט מעבר לכך.

המערער מצידו התייחס לענין כסוגיה פרשנית. הוא נתלה בביטוי "גילוי" בו השתמש המחוקק בסעיף 16. לשיטתו, ביטוי זה בא להשמיענו, כי האיסור מתייחס רק לגילוי מידע שלא היה בידיעת העובד, בטרם כניסתו למאגר, ואין הוא כולל "אימות" מידע, שכן המידע כבר היה ברשותו ממקור אחר. אני סבורה כי פרשנות זו, איננה הפרשנות הראויה לסעיף וזאת מהטעמים הבאים:

18.   עצם ריכוזו של המידע במאגרי מס הכנסה, יש בו כשלעצמו, פגיעה בזכות לפרטיות. אולם הדבר נעשה לצורך הבטחת אינטרסים של גביית מס אמת. המחוקק יצר מערכת משולבת של הוראות היוצרת איזון בין האינטרסים המתנגשים: מצד אחד, זכותו של האדם לפרטיות ומן הצד השני, צרכים חברתיים שונים.

בבסיס ההסדר החוקי עומדות שלוש מטרות עיקריות: האחת, עידוד נישומים למסור דיווחי אמת על הכנסתם, מתוך ביטחון מלא כי מידע זה ישמר בסודיות בידי עובדי מס הכנסה. השנייה, שמירה על חיסיון מקורות המידע של רשויות המס, כדי שניתן יהיה לגבות מס אמת. והשלישית, שמירה על פרטיותו של אדם, ומניעת שימוש לרעה במידע המצוי בידי מס הכנסה (ראו פרשת יפתח בן דוד בעמודים 925-926).

מכאן שכל חריגה משלוש המטרות הללו מפירה את האיזון אותו יצר המחוקק, ואין להתירה בדרך של "פרשנות יצירתית" של כל עובד, או גורם, שמבקש לעשות שימוש במידע בצורה שלא הותרה במפורש בחקיקה, לה כפופים כמובן גם עובדי מס הכנסה. כך נקבע בסעיף 231(א) לפקודת מס הכנסה, כי: " הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו, כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו".

גם ידיעה המגיעה לפקיד מס הכנסה, בדרך של אימות מידע אישי על-ידי בדיקה במאגרי מס הכנסה, היא בגדר ידיעה שהגיעה אליו במסגרת תפקידו, ועל כן חובת שמירת הסודיות חלה עליה.

19.   הגנת הפרטיות היא תולדה של מוסכמה חברתית, לפיה זכאי הפרט "להיעזב במנוחה" ולהיות מוגן גם מעבר להגנה מפני חדירה פיזית לרשות היחיד (ראו סגל, עמ' 103). החדירה "האלקטרונית", משולה לחדירה למבצרו של היחיד בו אמור הוא לחוש מוגן. אימות הנתונים שביצע המערער הוא כחיטוט במגירותיו ובחפציו של המתלונן, המכילים פרטים אישיים, אף אם יש לגביהם מידע מוקדם.

עצם האימות הפך את המידע הראשוני שהיה בידי המערער, לעדכני ואמיתי למועד הבדיקה. באמצעות האימות נעשה שימוש במידע רלוונטי והגילוי היה של מידע עדכני, כאשר המערער הבטיח עצמו שאינו מגלה מידע שאבד עליו הכלח. נתונים עובדתיים, מעצם טיבעם, עשויים להשתנות. עדכניות הנתונים היא חלק מהותי של המידע.

עדכון המידע על-ידי השוואתו לנתונים במאגר המידע - אליהם לא יכול היה המערער להיחשף אלמלא תפקידו, היא שהוסיפה למידע הקיים נדבך נוסף, או משמעות נוספת, שלא היו קיימים בו קודם לכן. בשל כך פעולת האימות מבחינה מהותית, זהה לפעולת הגילוי של חומר שהוצא מלכתחילה מהמחשב.

במקרה דנן, אין חולק כי המידע נחשף והובא לידיעת גורמים להם אסור היה למערער לגלות את המידע, שהגיע אליו במסגרת תפקידו.

סיכומו של דבר:

צדק בית משפט קמא במסקנתו, כי "מקור המידע" שגילה המערער, כמפורט בסעיפים 5(א), 5(ג), 5(ד) ו-5(ה) לכתב האישום, הוא ממאגרי המידע במקום עבודתו.

פגיעה של ממש

20.   טענתו המשפטית הנוספת של המערער, מתמקדת בכך שגם אם התקיים היסוד העובדתי של עבירת הפרת הסודיות, הרי שזו פגיעה שאין בה ממש, ועל כן חל הסייג שבסעיף 6 לחוק הקובע: " לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש".

אינני מקבלת גם את טענתו זו של המערער כי בכל מקרה לא התקיימה פגיעה של ממש.

ההגנה של פגיעה "שאין בה ממש" תחול במקרים בהם הפגיעה היא מזערית, שולית וזניחה, שאדם בר-דעת ומזג רגיל לא היה מטריד עצמו בגינה לבית המשפט - כפי שגם נפסק לענין סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הדן בהגנת מעשה של מה בכך, שהיא ההוראה המקבילה לעניינינו (ראו: דין וחשבון הועדה להגנה בפני פגיעה בצנעת הפרט, ספר יצחק כהן (תשמ"ט-1989), עמ' 114; ע"א 165/83 יתרו בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ ואח', פ"ד לח(4), 554,  561).

בנסיבות המקרה דנן, המערער ניצל לרעה את נגישותו למאגרי המידע מתוקף תפקידו, והתחקה אחר המתרחש בחייו הפרטיים של המתלונן, תוך שהוא מפנה עשרות שאילתות בנוגע למתלונן בתחומי חיים מגוונים, כגון מצב נכסיו, מצבו הפיננסי, בני משפחתו ונסיעות שביצע המתלונן לחו"ל (ראו עמוד 8 להכרעת הדין).

זאת ועוד המערער הגדיל לעשות, כאשר גילה את המידע האישי הנוגע למתלונן לגורמים המעורבים בהליך המשפטי שניהל מול המתלונן, בכדי להעניק לעצמו יתרון מחד, ולפגוע במתלונן מאידך. דהיינו, המטרה לפגוע היא מובהקת.

אינני רואה מעשים אלה של המערער כקלי ערך. התוצאה, כשלעצמה, איננה רלוונטית. די בכך שהמערער פגע פגיעה ממשית בצנעת הפרט של המתלונן, או לפחות, היה במעשיו פוטנציאל משמעותי לפגיעה של ממש.

21.   צדק בית משפט קמא בקובעו, כי לפגיעה במתלונן נלווית פגיעה בציבור בכללותו, עקב התערערות אמון הציבור בשמירת המידע החסוי על-ידי הרשויות, וכפועל יוצא, התערערות היסודות עליהם מושתתת פעילותה הסדירה של מערכת גביית המס.

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.