אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט השלום ירושלים
בתאריך: 27/03/2012


ת"א 6218-05
בפני:
1. כב' השופט/ת ארנון דראל
ה תובעים:
1. ש' א'
2. מ' א'
3. ח' א'
- נגד -
נתבע ות:
1. מתר-מרפאות בע"מ
2. קופת חולים כללית

פסק דין

מבוא

התובע מס' 1, (להלן: "התובע"), יליד 20.7.2000 הוא בנם של התובעים מס' 2-3 (להלן: "ההורים", "האב" ו- "האם"). לפי הנטען בכתב התביעה ביום 22.5.03 בסמוך לשעה 21:40 בעת שהיה בין שנתיים ועשרה חודשים הוא חש בכאבים עזים בבטנו. הוא הוחש למרפאה שמפעילה הנתבעת מס' 1 (להלן: "מתר") בירושלים ונבדק על ידי ד"ר יהונתן רם, (להלן: "ד"ר רם"). ההבחנה שעשה ד"ר רם היא כי התובע סובל מתפליט בגרון והוא רשם לו אנטיביוטיקה.

בהמשך כתב התביעה מתואר כי כאבי הבטן לא פסקו ולמחרת בבוקר – עוד לפני השעה 08:00 - חש התובע עם אמו למרפאת הנתבעת מס' 2 (להלן: "קופת החולים") בבית צפאפה ונבדק על ידי ד"ר ילנה רחמן, (להלן: "ד"ר רחמן"). הוא שוחרר לביתו עם המלצה כי במידה והכאבים יחזרו עליו לגשת למיון.

לטענת התובעים ד"ר רם וד"ר רחמן לא בדקו את האשכים של התובע בשתי ההזדמנויות שבהן הגיע לטיפול רפואי.

כעבור יומיים, ביום 25.5.03, הוחש התובע שוב למרפאת קופת החולים, נבדק על ידי רופאה אחרת אשר הבחינה בנפיחות וכאבים בשק האשכים משמאל והפנתה אותו בדחיפות למרכז הרפואי שערי צדק. שם אובחן תסביב האשך, התובע נותח אך לא היה מנוס מכריתת האשך השמאלי וקיבוע האשך הימני.

התביעה שבפני היא כנגד מתר וקופת החולים והיא נשענת על הטענה כי שני הרופאים התרשלו בכך שלא בדקו את אשכי התובע ביום 22.5.03 בלילה וביום 23.5.03 בבוקר. התרשלות זו הביאה לכריתת האשך ביום 25.5.03.

שתי הנתבעות טוענות כי הרופאים פעלו כהלכה בשני הביקורים שנערכו בהינתן התלונות שהושמעו באוזני הרופאים וכי לא היה צורך בבדיקות נוספות לאלה שנעשו (ד"ר רחמן טוענת שבדקה את האשך בדיקה חזותית); בנוסף נטען לכך שתסביב האשך לא אירע באותו ערב אלא בשלב מאוחר יותר בסמוך להגעתו של התובע לבית החולים ובכך ניתק הקשר הסיבתי בין התרשלות אפשרית לבין הצורך בכריתת האשך.

במהלך בירור התובענה העידו הורי התובע, ד"ר רם וד"ר רחמן בכל הנוגע לפן העובדתי. כמו כן הוגשו חוות דעת של שני מומחים בתחום האורולוגיה, שני מומחים בתחום רפואת הילדים ושני מומחים בתחום הפסיכיאטריה שמסרו חוות דעת רק לעניין הנזק. נוכח המחלוקת ביניהם מונה בתחום זה גם מומחה מטעם בית המשפט. ארבעת המומחים שהתייחסו לשאלת האחריות והמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה אף נחקרו חקירה נגדית על חוות הדעת שנתנו.

העובדות

המסכת העובדתית נלמדת מעדותם של ההורים, עדותם של הרופאים והרשומה הרפואית שנרשמה בזמן שבו התרחשו הבדיקות ולאחר מכן. המחלוקת העובדתית היא מצומצמת ומתמקדת בעיקר בשאלות הבאות: האם בעת הבדיקה אצל הרופאים נבדקו האשכים של התובע; מה היה מצבו מבחינת תלונותיו והכאב שסבל ממנו בנקודות הזמן השונות.

המידע העולה מהרשומה

שני הרופאים ערכו רישום של הביקורים. ד"ר רם כותב כי התובע נבדק בשעה 21:40 לאחר שהגיע 'בגלל כאבים בבטנו'. בתיאור הבדיקה הוא כותב:

"ללא סימני גירוי קרומי בטן פריסטליים, ריאות נקיות, אוזניים תקינות, לוע תפליט, FT x D."

בהמשך הוא כותב כי נתן סירופ רפאפן וכי יש לקחת 4 CC שלוש פעמים ביום.

ברישום שערכה ד"ר רחמן ביום 23.5.03 נרשמו הדברים הבאים (כפי שבארה אותם בחקירתה (עמ' 22):

"תאריך 23.5.03. כאבי בטן במשך הלילה ללא שלשול וללא חום, בבדיקה מצב כללי טוב, לא נראה חולה, עור נקי, גרון תקין, ריאות, לב תקין, בטן רכה, רגישות דיפוזית על פני כל הבטן, אין אורגן או מוגלה או ריבאונד, יציאות תקינות.

אבחנות : אקוט אבדומינל פיין, קרמפי

שתן לסטיק, כדוריות אדומות RBC + 1 פרוטאין שלילי SG 1010 WBC שלילי

אופציה שניה בתכנית מעקב בינתיים"

ברישום מאוחר יותר מיום 30.6.03 כתבה ד"ר רחמן את הדברים הבאים:

"בן 11/12 2 פנה אלי ב- 23/5/03 בשעה 8:00 בבוקר עם התלונה של כאבי בטן במהלך הליה, ללא שלשול...

נבדק בזמן הכאב ע"י מוקד הלילה.

אובן דלקת בגרון – מומלץ טיפול ב- Rafapen ללא מ. גרון

למחרת בדקתי ילד לא בזמן הכאבים. ללא סימנים של Rebound', ללא סימנים של בטן חריפה.

הפסקתי טיפול ב- AB, המלצתי להמשך מעקב של רופא במידה של כאבים חוזרים לגשת למיון."

בעת הבדיקה ביום 25.5.03 נרשם בהפנייה לחדר מיון כי התובע סובל מכאבי בטן מלפני יומיים וחצי וכי היום יש לו חום. נמצאה נפיחות בשק האשכים, בצד שמאל אודם וכאבים.

התובע התקבל במחלקה האורולוגית של המרכז הרפואי שערי צדק ושם נכתב באנמנזה כי:

"מיום חמישי הופיעו כאבי בטן ללא בחילות או הקאות.

מיום שבת שמו לב לכאבים בשק האשכים ונפיחות ממוקמת.

נבדק על ידי רופא הילדים וטופל ב- Rafapen."

עדות אמו של התובע

האם כותבת בתצהירה כי התובע חש כאבים עזים בבטן ביום 22.5.03. מייד לאחר תחילת הכאבים היא ואביו העבירו אותו לטיפול רפואי במרפאת מתר והוא נבדק על ידי ד"ר רם שאבחן דלקת גרון חריפה. ד"ר רם לא מדד חום ולא בדק את האשכים של התובע. לדבריה היא הגיע לביקור ביחד עם בעלה בסביבות השעה 21:40. היא ובעלה שאלו את הרופא על סיבת הכאבים מהם סובל התובע בבטן התחתונה והרופא השיב כי זה הטוקסינים של החיידק.

בהמשך וחרף הטיפול כאבי הבטן לא הפסיקו ואף גברו והתובע כמעט ולא ישן כל הלילה.

למחרת בבוקר יום 23.5.03 ובשל התמשכות כאביו של התובע היא הגיעה ביחד איתו למרפאת קופת חולים בבית צפפה עוד לפני השעה 08:00 התובע נבדק על ידי ד"ר רחמן. הרופאה לא מצאה סימני בטן חריפה, שללה לחלוטין דלקת בגרון והפסיקה את מתן הרפאפן. הרופאה לא בדקה את האשכים והתובע נשלח הביתה.

באשר לביקור השני היא מדגישה בהמשך התצהיר כי האשכים לא נבדקו והרופאה לא הפנתה את התובע לחדר מיון למרות שלא חל שיפור במצבו. לא ניתנו לה הנחיות או הוראות מיוחדות באשר להדרדרות אפשרית במצבו.

בהשלמת החקירה הראשית היא התבקשה להתייחס לטענת ד"ר רחמן כי ביקשה לקבל דגימת שתן ולכן בדיקתו ללא הטיטול נעשתה ליד הרופאה והיא שללה זאת באמרה שבדיקת שתן לא נעשת בחדר הרופא אלא בשירותים (עמ' 5, ש' 16-17).

מחקירתה הנגדית עלה כי היא עבדה באותה מרפאה של קופת חולים כאחות כשלוש שנים לפני האירוע (עמ' 6, ש' 12-15). באשר ליום המקרה היא אמרה כי הם המתינו במרפאת טרם כחצי שעה לפני שנכנסו לד"ר רם (עמ' 7, ש' 5-6) ולפי הערכתה הגיעו למרפאה ב'תשע פלוס' אך לא בסביבות תשע (עמ' 7, ש' 9-11). התלונות של התובע על כאבי בטן החלו קרוב לשעה שמונה בערב או קצת לפני – זמן לא רב לפני הגעת אביו של התובע (עמ' 7, ש' 14-16). בתשובה לשאלה כמה זמן המתינה עד שהחליטה לקחת אותו למרפאה היא אמרה כי לא היה מדובר ב'כאבים רגילים' אלא כי התובע התפתל מכאבים כמו אישה יולדת עם צירים אך הדבר היה בא והולך (עמ' 7, ש' 28-28). לאחר שהחל להתלונן על כאבי בטן הושיבה אותו בשירותים אך לא זכרה בכמה זמן היה מדובר (עמ' 8, ש' 13-14). בהמשך עדותה היא אמרה כי ההחלטה ללכת לטיפול באותו ערב של יום חמישי לקחה 'סביב שעה וחצי שעתיים' (עמ' 8, ש' 28-31) וכי היציאה למרפאה הייתה בסביבות השעה תשע ועשרה, תשע ורבע (עמ' 9, ש' 1-4) ולכל המאוחר הייתה היציאה בשעה תשע (עמ' 9, ש' 11-12).

באשר לבדיקה אצל ד"ר רחמן היא אמרה כי הבדיקה נמשכה כמה דקות וכללה בדיקת אוזניים, בדיקת גרון, ריאות, בטן ואז ביקשה הרופאה לקבל בדיקת שתן. האם הלכה לחדר האחות, לקחה את הציוד וחזרה מחדר האחות ונכנסה לרופאה עם פתק (עמ' 10, ש' 27-31). היא עמדה על כך שתחתוניו של התובע לא הורדו בעת הבדיקה בחדר הרופאה (עמ' 11, ש' 5-9). הבדיקה הייתה לדבריה לפני השעה שמונה ובשעה חמש וחצי התובע נרדם לאחר שהכאבים נמשכו כל הלילה (עמ' 12, ש' 23-25). בזמן הבדיקה אצל ד"ר רחמן התובע לא התלונן על כאבים (עמ' 13, ש' 1-2).

בהמשך לבדיקה אצל ד"ר רחמן תארה האם בחקירה הנגדית כי במהלך ששי ושבת לא התלונן על כאבים ולא היה חום ורק ביום ראשון בבוקר שמה לב שהוא הולך עם רגליים פסוקות אף שלא התלונן (עמ' 13, ש' 7-13). דברים דומים עלו גם בחקירה החוזרת והאם אמרה כי הכאבים פסקו ביום ששי וביום שבת, לא היה חום והילד נרדם. לדבריה 'אמרתי זהו, העניין של הבטן נגמר' (עמ' 18, ש' 29-30).

עניין נוסף שעלה בחקירה נוגע לרישום המאוחר יותר בעת שהתובע הגיע לבית החולים ונרשם שם כי מיום שבת הבחינה בכאבים בשק האשכים ונפיחות מקומית. היא שללה שאמרה את הדברים (עמ' 11, ש' 24-28). טענתה הייתה כי אמרה לרופא שהדברים החלו ביום חמישי בערב (עמ' 12, ש' 9).

כאמור, כעבור יומיים ביום 25.5.03 החישו ההורים את התובע שוב למרפאה ושם נבדק על ידי רופאה אחרת שהבחינה בנפיחות וכאבים בשק האשכים משמאל. היא הפנתה את התובע לחדר מיון של בית החולים שערי צדק.

עדות אביו של התובע

האב נלווה אל התובע בביקור הראשון אצל ד"ר רם ולדבריו לאחר תחילת כאבי הבטן העביר את התובע עם אשתו למרפאת מתר. הרופא בדק את הבטן, הריאות והאוזניים ואבחן דלקת גרון. הוא לא מדד חום ולא בדק את האשכים. את תיאור הבדיקה הוא מפרט באופן זהה לאופן שבו פירטה האם. הוא השיב בחקירה הנגדית כי הגיע הביתה באותו ערב קצת לפני תשע או ברבע לתשע (עמ' 19, ש' 14-15).

עדות ד"ר רם

ד"ר רם תאר בחקירתו הראשית כי בעת שהתובע הגיע למרפאה הוא סימן לו שכואב לו בבטן העליונה. הוא בדק וכתב שהפעילות של המעיים הייתה מוגברת ולכן הדבר שלל אפנדציט (עמ' 33, ש' 5-9). הוא לא זכר מה היו תלונות ההורים אך ציין כי השכיחות לתופעה של תסביב אשך היא פעם בעשר שנים וכי נתקל בקריירה שלו שנמשכה עד עתה 40 שנה בארבעה מקרים (עמ' 33, ש' 16-20). הוא הבהיר כי אבחן דלקת בגרון ועמד על כך שבאותו ערב לא היה לתובע תסביב אשך (עמ' 35, ש' 31). הוא אישר כי באותה בדיקה לא חשב בכיוון של תסביב האשך וכי לא היה דיווח שזה יכול להיות הכיוון (עמ' 36, ש' 30-31). לדבריו 'אי אפשר על כל ילד שנכנס למרפאה לבדוק את האשכים ולבדוק אם יש לו עששת בשיניים ולהפשיט אותו ולראות אם יש לו בעיה בעור' (עמ' 37, ש' 2-4) וכי במקרה של תסביב אשך הכאבים ממוקדים באשך ולא מתחילים ככאבים בבטן (עמ' 37, ש' 5-8).

עדות ד"ר רחמן

ד"ר רחמן כותבת בתצהירה כי היא רופאה משנת 1995 ובעלת מומחיות בילדים משנת 2000. באותו בוקר היא בדקה את התובע בעקבות תלונה של כאבי בטן מהם סבל במשך הלילה. לתובע התלוותה אמו שהיא אחות במרפאה ודיווחה כי בערב שקדם לביקר הוא נבדק במרפאה אחרת ואובחנה אצלו דלקת גרון וניתנה לו תרופה אנטיביוטית.

בבדיקה במרפאה היא התרשמה כי מצבו הכללי טוב, הוא לא נראה חולה וחום גופו היה תקין. בבדיקת הבטן היא מצאה את הבטן רכה עם רגישות דיפוזית של כל הבטן ללא ממצא של ריבאונד, ללא סימני בטן חריפה וללא הגדלה של איברי הבטן. היציאות היו תקינות וללא שלשולים. היא לא מצאה ממצא מיוחד בגרון ושאר ממצאי הבדיקה הקלינית היו תקינים. במהלך הבדיקה ביקשה דגימת שתן ולשם כך הופשלו תחתוניו של התובע. היא מעריכה כי אם היו באותה עת סימנים אובייקטיביים לתסביב אשך כגון נפיחות או שינוי צבע של האשך הייתה מבחינה בכך ומתעדת ממצא כזה.

היא למדה מהרשומה הרפואית שבמהלך הבדיקה התובע לא סבל מכאב בטן פעיל ולא הייתה תלונה של כאב או נפיחות באיזור האשכים. היא ציינה אבחנה של כאבי בטן חריפים ובהיעדר ממצא בגרון לא מצאה לנכון להמשיך את הטיפול ברפאפן והפנתה את האם לחדר מיון במקרה של הופעת כאבים חוזרים.

בחקירתה הנגדית היא הסבירה כי הפסיקה את מתן הרפאפן לאחר שמצאה שלא הייתה שום קליניקה לדלקת בגרון (עמ' 22, ש' 19-20). היא הסכימה שמצאה רגישות דיפוזית בכל הבטן אך לא ידעה מה מקור הרגישות הזו (עמ' 23, ש' 7-10) וכי בזמן שבדקה את התובע לא מצאה את ההסבר לכאב אך המצב היה מדאיג מספיק כדי שתכתוב שיש צורך בהמשך מעקב (עמ' 23, ש' 16-17). בלשונה של הרופאה 'אני חשבתי שזה התחלה של תהליך שאין לו עדיין ביטויים קליניים או שזה לא יהיה בכלל שום דבר, או שנראה עם הזמן' (עמ' 24, ש' 25-26). באשר לאפשרות שחשדה בכיוון של תסביב אשך היא השיבה 'אני לא יודעת להגיד לך, זה היה לפני שמונה שנים' (עמ' 24, ש' 28)) וכי כי אינה חושבת שלא חשבה על אבחנה כזו (עמ' 24, ש' 29-30). היא הסבירה כי במסגרת שגרת העבודה שלה כאשר מגיע ילד עם תלונה על כאבי בטן הייתה חושבת על כך ומבחינת שגרת העבודה שלה זה דבר שצריך לבדוק. בתשובה לשאלה האם בדקה את האשך או לא היא השיבה כי היא מניחה שבדקה בהסתכלות אך הדבר לא נכתב וכי היא נהגה לערוך בדיקות נוספות לאלה שתיעדה (עמ' 25, ש' 3-18). היא אמרה כי היא פתחה את התחתון של התובע (עמ' 25, ש' 21-22). לדבריה היא הורידה את התחתונים בשביל לקחת בדיקת שתן, הציצה ובדקה בהסתכלות (עמ' 25, ש' 27-28).

העדה עומתה מדוע בשלב המאוחר יותר כאשר ערכה תרשומת של הדברים ביום 30.6.03 ובאותו שלב היה ברור מה אירע לאחר הבדיקה לא ציינה שבדקה את האשך והיא השיבה כי לא רצתה לחרוג ממה שנרשם ברשומה (עמ' 29, ש' 22-23).

הערכת הראיות והממצאים העובדתיים

כאמור, אין למעשה מחלוקת על כך שהתובע הגיע למרפאת מתר ביום 22.5.03 בשעה 21:40 לערך וכי יצא מביתו בין השעות 21:00 ל- 21:15. עוד עולה כי עוד קודם לכן חש כאבים עזים.

בבדיקת התובע על ידי ד"ר רם לא נעשתה בדיקה של האשכים אף שהיו תלונות על כאבי בטן ואובחנה דלקת גרון מבלי שנעשה משטח תוך שנרשם טיפול ברפאפן.

בהמשך סבל התובע מכאבים במשך כל הלילה שפסקו בשעה 05:30.

התובע הובא על ידי אמו לבדיקה במרפאת קופת חולים בבית צפאפה, שבה עובדת האם כאחות. הוא נבדק בסביבות השעה 08:00 לערך. הרופאה לא מצאה תימוכין לקיום דלקת הגרון והפסיקה את מתן הרפאפן.

באשר לשאלה האם באותה בדיקה נעשתה בדיקה חזותית של האשכים כפי שטוענת הרופאה הרי שלא מצאתי כי ניתן לקבל את העדות בעל פה שניתנה בעניין זה בחלוף שנים ארוכות מקום בו הרופאה אישרה כי איננה זוכרת את הדברים; אין לכך זכר ברישום המפורט יחסית של הבדיקות שנערכו ואף הטענה כי בדיקת השתן נעשית בחדר הרופאה אינה מתיישבת עם עדות האם לכך שבדיקה זו נערכת בחדר האחות ורק התוצאה נמסרת לרופאה. בעניין זה מצאתי, בין היתר בשל היעדרו של כל רישום, להעדיף את עדות האם על פני עדות הרופאה ולפיכך נקודת המוצא לבדיקת שאלת האחריות היא כי גם ד"ר רחמן לא ערכה בדיקה של האשכים – חזותית או במישוש.

בעת הבדיקה אצל ד"ר רחמן התובע לא סבל מכאבים וכך גם במהלך יום ששי ויום שבת. ביום ראשון הבחינה האם בכך שהתובע הולך עם רגליים מפוסקות, בדקה ומצאה אודם ונפיחות פנתה למרפאת קופת החולים ומשם הועבר התובע לבית החולים, אובחן וטופל.

אי עריכת בדיקה של האשכים

כאמור לעיל, נקודת המוצא העובדתית היא כי שני הרופאים לא בדקו את האשכים בעת שהתובע הגיע לבדיקה עם תלונה על כאבי בטן. שאלת הצורך בקיום בדיקה כזו נדונה על ידי שני מומחים רפואיים מתחום רפואת הילדים שחוות דעת מטעמם הוגשו על ידי הנתבעות וכן על ידי שני המומחים בתחום האורולוגיה.

ד"ר גדעון גרניט, המומחה מטעם מתר, מציין בחוות דעתו כי תלונה על כאבי בטן היא תלונה שכיחה ויש לכאבים אלה גורמים רבים: חלקם קשורים לאיברי הבטן וחלק בלתי מבוטל מתמקדים בבטן אך מקורם מחוץ לבטן. בגיל שלוש יכול הכאב לנבוע מדלקת אוזניים, דלקת ריאות ודלקת גרון. דלקת גרון היא תופעה שכיחה בגיל זה ולעיתים האבחנה נעשית על ידי תפליט, הגדלת שקדים עם גודש של כלי דם, רגישות במישוש ואישור להבחנה נעשה במשטח גרון. הוא מניח כי כאשר הגיע התובע למרפאת מתר ביום ה' בערב לא היה צורך לערוך משטח גרון ולכן התחלת הטיפול האנטיביוטי על ידי ד"ר רם הייתה סבירה. באשר לתופעת תסביב האשך הוא מציין כי מדובר בתופעה נדירה וכי למרות שבדק במשך השנים מעל 300,000 ילדים הוא נתקל בלא יותר מ- 15 ילדים עם תסביב אשך. תופעה זו נדירה מתחת לגיל 10 ובדרך כלל ילד הסובל מכאב באשך ימקם את תלונתו באיזור האשכים או במפשעה.

המומחה מציין כי רוב הילדים שיתלוננו על כאבי בטן וייבדקו על ידי רופא בקהילה לא ייבדקו באשכים אלא אם כן תהיה תלונה מכוונת. הוא מתפלא מדוע לא פנו ההורים לחדר המיון אלא לאחר שלושה ימים. מסקנתו היא כי הטיפול שניתן על ידי שני הרופאים בהפרש של 12 שעות היה סביר ומקובל ואין לקבוע כי מוטלת אחריות על הרופאים.

בחקירה הנגדית אמר ד"ר גרניט כי כאשר יש תלונה על כאבי בטן ראוי להפשיט את הילד ולבדוק את המפשעה ואת כל הדברים שקשורים לבטן למשל האשכים אך באופן פרקטי רופאים במוקדי חירום אינם מבצעים זאת אלא אם יש תלונה ממוקדת לאיזורים אלה (עמ' 79, ש' 14-18). משך הבדיקה הוא בין שניות לחצי דקה (עמ' 79, ש '19-20). הוא אישר כי מבחינת הזמן ניתן לבדוק את האשכים אך פרקטית הדבר לא מתבצע בכל מוקדי החירום (עמ' 79, ש' 27). תשובתו לשאלה האם הרופא לא צריך לבדוק אף פעם אשכים הייתה 'בוודאי שלא' אלא רק שבאופן פרקטי זה לא מתבצע על ידי מוקדי חירום. הוא מוסיף שכאשר הוא מלמד סטודנטים הוא מדריך אותם שחלק מהבדיקה כולל את בדיקת האשכים (עמ' 80, ש' 1-2). ד"ר גרניט אמר גם כי במרפאתו הוא בודק את האשכים במצבים כאלה (עמ' 80, ש' 9-15). הוא אמר שלא ניתן לדעת אם אכן הייתה לתובע דלקת גרון משום שלא נעשה משטח אך לדעתו לא היה לתובע שלשול ולכן לא סבל מגסטרואנטריטיס (עמ' 81, ש' 4-5).

מטעם קופת חולים הוגשה חוות דעתו של פרופ' גדעון פרת, מומחה לרפואת ילדים. הוא מציב את השאלה לדיון והיא האם בעת בדיקתו במרפאת מתר ובמרפאת קופת החולים היו סימנים מוקדמים שלא זוהו בזמן והאם התרשלו הרופאים באבחון, זיהוי וטיפול בכאבי הבטן. גם הוא מציין כי כאבי בטן הינם תלונה שכיחה וקיים קושי לזהות בשלב מוקדם את מהלך המחלה במיוחד כאשר התלונות אינן חד משמעיות. הוא אינו סבור כי הייתה בבדיקות שנערכו על ידי שני הרופאים עדות לתסביב האשך ובכל מקרה בשל כך שהתלונה על כאבי הבטן פסקה בשעה 05:00 והתחדשה לאחר 48 שעות הוא מניח כי מדובר בתסביב אינטרמיטנטי שחלף. הערכתו היא כי מדובר במקרה בלתי שגרתי של תסביב אינטרמיטנטי של האשך אשר התבטא תחילה בתסמיני מערכת העיכול וכי ידוע כי במחצית החולים הגורם למצב רפואי דחוף זה של תסביב האשך אינו ניתן לאבחון קליני באמצעות תשאול החולה ובדיקתו הגופנית. בחקירה הנגדית אמר פרופ' פרת שבמקרים שבהם יש תלונה על כאב בטן 'אתה מוריד לו את החולצה ומסתכל על הבטן ואחרי זה ממשש את הבטן ולוחץ על הבטן בכל מיני מקומות ומקשיב לבטן, ומסתכל שוב על שאר הדברים וכן בודק גם את האשכים...' (עמ' 62, ש' 22-24). בדיקת האשכים לדבריו כוללת הסתכלות אם האשך נפוח או אדם וכן מישוש (עמ' 62, ש' 25-31). הוא אמר בהחלטיות כי 'צריך לבדוק את האשכים וכי הדבר הוא חלק מהבדיקה (עמ' 63, ש' 5-10). הוא הבהיר כי הרופאה הייתה צריכה לבדוק את האשך ולהערכתו עשתה כן ולא מצאה דבר (עמ' 64, ש' 1-7).

ד"ר יעקב בן חיים, מומחה מטעם התובעים בתחום האורולוגיה, ציין בחוות דעתו כי ילדים בגילו של התובע אינם יכולים למקד את הכאב באשך ומתלוננים על כאב בטן ולכן לדעתו בכל תלונה של כאבי בטן על הרופא לבדוק גם את המפשעות ואיברי המין וברור כי במקרה זה לא בוצעה אבחנה במועד. לדעתו האבחנה שערך ד"ר רם על דלקת גרון חריפה אינה מבוססת והתפליט שנצפה בלוע יכול להיות שאריות מזון שנדבקו לחריצים על פני שטח השקדים. הוא מתייחס גם לבדיקה השניה למחרת שבה לא נבדקו האשכים. בחקירתו הנגדית הוא שב ואמר כי לדעתו כאשר יש תלונה על כאבי בטן מקובל לערוך גם בדיקת אשכים ומדובר בדבר בסיסי (עמ' 42, ש' 5-6). המומחה אמר כי הביטויים הקליניים המובהקים ביותר של תסביב האשך הם כאבים בשק האשכים, נפיחות ואדמומיות במפשעה אך לגבי ילדים הוא הוסיף כי אלה אינם יכולים לכוון ולהגדיר איפה כואב להם (עמ' 42, ש' 12-13). הוא ציין כי תופעות האודם והנפיחות הן בולטות והן מופיעות שעה- שעתיים לאחר הסיבוב (עמ' 42, ש' 30-31). בעדותו הוא שב ואמר כי חלק מהבדיקה הגופנית של ילד עם כאבי בטן זה לבדוק תסביב אשכים ואי אפשר לוותר על זה (עמ' 54, ש' 1-3).

ד"ר שמואל ציטרון, המומחה מטעם קופת החולים בתחום זה, כותב בחוות הדעת כי אבחון של תסביב האשך הוא בעייתי שכן במרבית מהאירועים אין התרחשות במלוא העוצמה ולעיתים התמונה המופיעה היא לסרוגין ומקשה על האבחון. כאשר מדובר בתינוק בן שנתיים ועשרה חודשים והתלונות הן לכאבי בטן עמדתו היא כי לא ניתן לראות באי בדיקת האשכים התרשלות. בחקירה הנגדית הוא הוסיף כי בדיקת האשכים מתחייבת 'כאשר חושבים שזה תסביב אשך' (עמ' 66, ש' 26). ההערכה שלו שגם ילד בן שלוש יכול למקם את הכאב (עמ' 67, ש' 15-16).

התובעים מבקשים לקבוע כי שתי הנתבעות התרשלו: מתר בשל כך שד"ר רם לא בדק את האשכים וקופת חולים בשל כך שד"ר רחמן לא עשתה זאת. הם למדים מעדויותיהם של פרופ' פרת וד"ר גרניט כפי שהובאו לעיל כי במקרה של תלונה על כאבי בטן יש צורך לבדוק את האשכים אף שד"ר גרניט הוסיף כי קיימת פרקטיקה אחרת במוקדי החירום. לדעת התובעים בהינתן פרק הזמן הקצר שנדרש לביצוע בדיקת האשכים, היעדר הצורך במכשור מיוחד או כלי עזר הרי שיש לקבוע כי הייתה מוטלת על הרופאים – כאשר מגיע ילד המתלונן על כאבי בטן - בשתי ההזדמנויות החובה לבדוק את האשכים ומקום בו הדבר לא נעשה יש לקבוע כי הפרו את חובתם. בהקשר לכך מפנים התובעים לעדותה של ד"ר רחמן ולפיה עשתה בדיקה של האשכים בהסתכלות על כך שגם לדעתה בדיקה כזו מתחייבת.

מתר טוענת ובתוקף כי לא מוטלת עליה החובה כמרפאה לרפואה דחופה לבדוק את האשכים מקום בו אין תלונה באשר לכאבים באיזור איברי המין או המפשעה. לשיטתה אין לדרוש מד"ר רם לערוך בדיקה בלתי רגילה של אשכים כאשר אין כל סימן פתולוגי לבעיה באיזור רגיש זה ובמיוחד כאשר לא אובחן כאב ממוקד ובלתי נסבל. היא סבורה בנוסף שמשיקולי מדיניות אין מקום לחייב כל רופא שנתקל בתלונה שכיחה שאין כדוגמתה של כאב בטן להפשיט ילדים כדי לבדוק את איברי מינם והאם יש מקום לחיוב עריכת בדיקה כזו במוקדי חירום. לחלופין טוענת מתר כי גם אם הייתה טעות באי ביצוע הבדיקה אין לראות בכך רשלנות במיוחד שהשכיחות לתופעה כזו בילדים היא נמוכה ולפי הסטטיסטיקה של ד"ר גרניט – 15 ילדים מתוך 300,000 שלהערכתו בדק – הרי שמדובר ב 0.005%.

עמדת קופת החולים היא כי ד" רחמן בדקה את איזור המפשעה והייתה יכולה לשלול נפיחות, אדמומיות או סימנים אחרים וכי הבדיקה הכוללת שערכה הייתה מספיקה כמו גם ההנחיה לפנות למיון במקרה של החמרה. בהתחשב בהסתברות הנדירה להופעת תסביב אשך על רקע ממצא של רגישות דיפוזית ללא כאבים בזמן הבדיקה היא אינה סבורה כי ניתן לייחס לד"ר רחמן התרשלות.

כפי שעלה מחוות הדעת של הרופאים כולם – רופאי הילדים והרופאים בתחום האורולוגיה – בדיקת האשך הן על ידי ד"ר רם והן על ידי ד"ר רחמן בהתחשב בתלונות שהושמעו בפניהם הייתה מתבקשת ומתחייבת. בכל הנוגע לד"ר רחמן הרי שגם מעדותה שלה, שעשתה בדיקה חזותית, עלה הצורך בבדיקה כזו וניתן ללמוד גם מכך על הסטנדרט הראוי (השווה בשינויים המחויבים לע"א 3056/99 רועי שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו (2) 936 (2002)).

למעשה הגורם היחיד שטען כי אין לחייב בבדיקה זו היא מת"ר שסבורה כי קיים סטנדרט שונה למרכז רפואה דחופה על פני גורם רפואי אחר בקהילה או בבתי החולים.

איני יכול לקבל עמדה זו. מתוך הניתוח שלעיל עולה כי מתבקש לדעת כל הרופאים, לרבות ד"ר גרניט, כי מקום בו עולה תלונה על כאבי בטן לבדוק גם את האשכים; המדובר בבדיקה קצרה יחסית שאינה מצריכה מעבר להסתכלות ולמישוש שימוש בכל מכשיר עזר ואין כל מניעה לבצעה. העמדת סטנדרט שונה למוקד רפואה דחופה מרופא ילדים בקהילה אינה נראית בנסיבות העניין סבירה או ראויה.

אני ער לכך כי המשמעות של חיוב בבדיקה כזו היא רחבה יותר שכן באותה נשימה יתכן וניתן לבדוק דברים רבים אחרים, כפי שציינו המומחים והרופאים המטפלים, ואולם לא הונחה כל תשתית לקבוע כי הנטל שיוטל על רופאי המוקדים לרפואה דחופה במקרה כזה, גם אם המשמעות היא צבר בדיקות נוסף ולא רק בדיקת האשכים, הוא בלתי סביר.

לפיכך, המסקנה היא כי שני הרופאים התרשלו בכך שלא ערכו בדיקה לאשכים של התובע בעת שבדקו אותו – ד"ר רם ביום חמישי בערב וד"ר רחמן ביום ששי בבוקר.

הנזק הראייתי מאי עריכת הבדיקות ונטל השכנוע

השאלה השנייה שיש לדון בה היא אם אכן מתקיים קשר בין ההימנעות מבדיקת האשכים של התובע בכל אחת מההזדמנויות לבין תסביב האשך שאובחן יומיים לאחר מכן.

בטרם אדרש לניתוח חוות הדעת הרפואיות בשאלה זו נדרשת קביעה באשר לשאלה מי נושא בנטל השכנוע. התובעים טוענים כי בשל כך שלא נערכו הבדיקות על ידי הרופאים נגרם נזק ראייתי מהותי המעביר את נטל השכנוע לנתבעות. הם נסמכים בעניין זה על ע"א 9328/02 לאה מאיר נ' ד"ר דן לאור, פ"ד נח (5) 54 (2004), (להלן: "מאיר") וכן על ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופ' הרישנו יובל, (פורסם במאגרים, 28.11.07), (להלן: "כדר"); ע"א 5586/03 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז (5) 35 (2003).

הנתבעות טענו בהקשר זה כי לא נגרם נזק ראייתי ולא נוצרה עמימות עובדתית בשל מעשה או מחדל רשלני בטיפול שכן הראיות מאפשרות לקבל תמונה מלאה על תלונות התובע ומצב המפשעה במהלך הבדיקה ובסוף השבוע. מכל מקום הנתבעות מסבירות כי המשמעות היחידה של הדברים היא כי רק אם תמונת המצב תהיה של תיקו ראייתי יהיה מקום לקבל את התביעה אך לא אם הראיות, כפי שהנתבעות סבורות שהן, נוטות בבירור לטובת אחד התרחישים.

במחלוקת זו מקובלת עלי עמדת התובעים כי אי עריכת הבדיקות על ידי שני הרופאים מעבירה את נטל השכנוע לנתבעות ובהקשר שלנו על הנתבעות הנטל להראות כי גם אם היו הבדיקות נערכות לא היה הדבר מביא לתוצאה שונה.

בעניין זה נקבע בפרשת מאיר כי:

"הלכה היא כי נזק ראייתי אשר יגרם על-ידי הנתבע מצדיק בנסיבות מתאימות את העברת נטל השכנוע מן התובע אל הנתבע. אם קיימת מחלוקת לגבי עובדות אשר היה ניתן להוכיחן לולא התרשלות הנתבע – לולא הנזק הראייתי שגרם – תיקבענה העובדות כטענת התובע, אלא אם ישכנע הנתבע שהעובדות הן כטענתו. במלים אחרות, נטל השכנוע לגבי אותן עובדות, אשר לגביהן נגרם נזק ראייתי בשל רשלנות הנתבע, עובר מן התובע אל הנתבע... כך גם במקרה של רשלנות מצד הנתבע באי קיומן של בדיקות רפואיות, אשר לו בוצעו היו יכולות להצביע על הגורמים לנזק. רשלנות כזו גם היא עשויה להעביר את נטל השכנוע אל שכמו של הנתבע" (עמ' 64-65)

העברת הנטל חלה אפוא על יסוד הקשר הסיבתי מקום בו לא נערכו בדיקות מתחייבות ואי עריכתן מונעת מהנפגע להוכיח את תביעתו (ר' מאיר,שם, וכן כדר, עמ' 32).

הקשר הסיבתי בין אי עריכת הבדיקה לבין ההכרח לכרות את האשך

מכאן יש לפנות לשאלה האם אכן אי עריכת בדיקת האשכים ביום חמישי בלילה וביום ששי בבוקר אכן גרמה לנזק שנגרם לתובע ושאלה זו מטבע הדברים מצריכה בחינה של התרחישים הרפואיים האפשריים.

חוות דעתו של ד"ר בן חיים

מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר יעקב בן חיים, מומחה בתחום האורולוגיה. ד"ר בן חיים כותב בחוות דעתו כי בעת שהתובע הגיע לבית החולים נמצא כי האשך מסובב שלוש פעמים ולא היה מנוס מכריתתו. לדבריו תסביב האשך גורם לחסימה של אספקת דם סדירה לאשך וככל שאינו מאובחן ומטופל תוך 6-12 שעות מופיע נמק בלתי הפיך של האשך שמחייב לכרות אותו. לעיתים תחילה יש סיבוב חלקי של האשך עם פגיעה באספקת הדם אליו אך ללא חסימה מלאה. כמו כן יש אפשרות גם לאירועים חוזרים של תסביב האשך עם שחרור ספונטי שלו לסירוגין. במצבים כאלה ניתן להציל אותו גם אם הכאבים נמשכו מעל 12 שעות. לדעתו של המומחה מטעם התובעים אם היו האשכים נבדקים בשתי הבדיקות, הייתה מבוצעת האבחנה של אשך חריף, הילד היה מופנה בדחיפות לניתוח ניתן היה להציל את האשך ולמנוע את התפתחות הנמק שחייב את כריתתו.

בחקירתו הנגדית אישר ד"ר בן חיים כי הממצא שנמצא עלידי ד"ר רחמן, רגישות דיפוזית בבטן, הוא ממצא שהסבירות שיצביע על תסביב אשך נמוכה" (עמ' 43, ש' 1-23).

על אף הדברים האלה אמר המומחה בהמשך כי הממצא של רגישות דיפוזית בבטן אינו מעיד על דבר שכן מדובר במשהו מאוד בלתי ספציפי ועמדתו הייתה ונותרה כי סביר שהיה סיבוב (עמ' 45, ש' 13-14).

עניין אחר שעלה בחקירתו של ד"ר בן חיים נוגע לסוגים השונים של תסביבי אשך. הוא הסביר כי תסביב אינטרמיטנטי – תסביב לסירוגין הוא כאשר האשך מסתובב סיבוב חלקי ומשתחרר ואינו חייב להסתיים במצב שהוא נשאר מסובב ועובר נמק. פרק הזמן עד לחזרת האשך למצבו המקורי הוא לא יותר משעה, שעה וחצי ובדרך כלל זמן קצר (עמ' 46, ש' 6-11). הוא אישר את הנתון שנכתב במאמר שצורף לחוות דעתו של ד"ר פרת (מאמר מס' 5 שהוגש כמוצג) שלפיו ב- 89% מהמקרים פרק הזמן של חזרת האשך למקומו בתסביב אינטרמיטנטי הוא דקות בודדות (עמ' 46, ש' 12-22). לדבריו במקרה כזה ברגע שהאשך חוזר למקומו הכאב מפסיק, נשארת רגישות והכאב משתפר מאוד (עמ' 46, ש' 28-29) ובלשונו 'ברגע שהאשך חוזר למקומו וזה קרה בפרק זמן קצר לרוב אין נזק בלתי הפיך לאשך והכל מסתדר' (עמ' 47, ש' 9-10). ד"ר בן חיים הבהיר כי תופעה של אשך מסובב שמשתחרר וחוזר ומסתובב היא תופעה אפשרית ולכן כאשר הדבר מתרחש נעשה קיבוע של האשך כדי שהאשך לא יסתובב פעם נוספת. באשר לאפשרות שבמשך 10 שעות יהיו מספר אירועים של תסביב, שחרור ועוד פעם תסביב הוא השיב כי 'זה אפשרי, זה לא שכיח, אי אפשר לשלול את האפשרות הזו' (עמ' 47, ש' 17-26).

באשר להסתברות שכך היה במקרה של התובע סבר המומחה כי האפשרות שהתסביב היה תסביב לסירוגין – אינטרמיטנטי – ולאחר 10 שעות משבע בערב ועד לחמש וחצי בבוקר הסתובב בחזרה הוא העריך כי מדובר בתסריט 'פחות סביר, גם לפי המאמר זה יכול לקרות ב- 11% מהמקרים'. להערכתו השחרור הוא בחצי שעה – שעה ראשונות. מכל מקום להערכתו אחרי 6 שעות יש נזק בלתי הפיך לאשך (עמ' 48, ש' 8-15). בהמשך דבריו הוא ציין כי התמונה מורכבת יותר ומושפעת מהיקף הסיבוב. מקובל להעריך כי עד 12 שעות ניתן להציל את האשך ולאחר מכן הסיכויים יורדים (עמ' 48, ש' 27-28). בהתחשב בכך שהממצא ביום א' בעת שהתובע הגיע לבית החולים היה של סיבוב של שלוש פעמים הניח ד"ר בן חיים כי בסבירות גבוהה כך היה מלכתחילה (עמ' 49, ש' 10-11). הוא הסכים עם ההנחה שככל שהרופאה, ד"ר רחמן, הייתה בודקת את התובע כשזה מצב הדברים, תסביב לסירוגין שחזר למקומו, לא הייתה מוצאת ממצא (עמ' 51, ש' 1).

אפשרות אחרת שעליה נשאל המומחה היא האפשרות שהתסביב היה תסביב חלקי – תסביב שבו האשך מסתובב סיבוב חלקי וגורם לחסימה חלקית של אספקת הדם. הוא אישר כי גם במקרה כזה הסימנים דומים והדבר ילווה בנפיחות ושינויי צבע לאחר כמה שעות (עמ' 49, ש' 21). הנזק שנגרם מושפע מאספקת הדם שנותרת לאחר התסביב החלקי (עמ' 49, ש' 24-25). הוא נשאל לגבי משמעות ההפסקה בכאבים בימים ששי ושבת והאם יתכן כי נגרם נזק עצבי שהיה חלק מהנמק כתוצאה מהתסביב והשיב כי הדבר לא סביר. לדבריו כאשר יש נמק לאשך הדבר כואב והכאב יורד לאט אך זה לוקח יותר מיום או יומיים. הוא הבהיר כי אין זה סביר שיהיה סיבוב של האשך ללא כאב או רגישות אך יתכן והתובע לא התלונן כי איכשהו למד לחיות עם הכאב אם כי 'זה לא סביר' (עמ' 50, ש' 1-3). האפשרות שתסביב חלקי ישתחרר לאחר 10 שעות נראתה בעיניו פחות שכיחה (עמ' 50, ש' 9-10).

שאלה אחרת הועלתה באשר לכך שהאם רחצה את התובע במהלך סוף השבוע ולא עולה כי הבחינה במשהו. המסקנה מכך היא שלא היה משהו בולט או זועק לשמיים אך האם אינה בודקת את האשכים וככל שאין משהו אדום בולט או נפיחות לא סביר שתבחין בכך. הוא העריך כי האם לא שמה לב עד ליום א' אך אין הדבר אומר שלא היה כלום (עמ' 50, ש' 16-19).

בהקשר אחר עלתה שוב ושוב במהלך החקירה השאלה של משמעות הפסקת הכאב בשעה 05:30 בבוקר יום ששי ועד ליום א'. המומחה אמר לבסוף שכאב הוא דבר סובייקטיבי, ומה שגורם לילד אחד ל'טפס על הקירות' אינו מביא לתלונות של ילד אחר, הכאב משתנה כל הזמן והגוף יוצר מנגנון שמחליש את הכאב ואדם יכול לחיות איתו או להכיל אותו (עמ' 51, ש' 20-22). הוא לא הסכים לאשר כי הפסקת הכאב מתיישבת יותר עם סיטואציה שהאשך חזר למקומו אלא לדבריו מדובר באפשרות, שבעיניו היא לא כל כך סבירה. הוא שב והסביר כי הרגישות בבטן מצביעה על כך שהייתה בעיה (עמ' 51, ש' 30-31). באותו שלב הציג לו בא כוח קופת החולים את האפשרות האחרת – שמה שהיה ביום חמישי בערב וביום ששי בבוקר הוא תופעה רגילה של כאבי בטן, גזים או כל סיבה אחרת וכי התסביב התרחש רק ביום שבת. עמדת ד"ר בן חיים הייתה כי האפשרות הזו פחות סבירה כי האשך נמצא בניתוח נמקי לחלוטין והדבר מלמד על כך שהתסביב היה כמה זמן קודם וימים לפני הניתוח (עמ' 52, ש' 5-6).

עם זאת המומחה אישר כי הממצא של רגישות דיפוזית בבטן אינו נובע מתלונה סובייקטיבית אלא מתאר בדיקה קלינית שנערכה וזה 'סימן שמשהו היה שם... או בבטן או קשור לבטן' (עמ' 45, ש' 20-25).

עוד נשאל המומחה על ההשוואה שבין הגעת התובע לבית החולים לבין התיאור שנתן כשהגיע לבדיקה אצל הרופאים במובן זה שכאשר הגיע לבית החולים ביום א' ידעו ההורים לומר כי שמו לב לכאבים ממוקדים באיזור שק ההאשכים. עמדת ד"ר בן חיים הייתה כי ילד בגיל הזה אינו יודע לכוון היכן כואב לו אלא פשוט מראה שכואב, בוכה ולא שקט. הוא הניח כי ההורים החליפו בגדים ושמו לב לנפיחות (עמ' 44, ש' 8-11). אין זה שכיח לדעתו שילדים בגיל זה יצביעו על דבר שכואב להם (עמ' 44, ש' 15-16).

בחקירתו החוזרת הוא אמר ד"ר בן חיים כי תסביב חלקי מסתיים באחת משתי אפשרויות: או שהוא הופך לסיבוב מלא או שהוא משתחרר וחוזר למצב הנורמלי. לדבריו אין תסביב של 90 מעלות שנשאר כך לאורך זמן (עמ' 57, ש' 25-27). בהמשך הוא אמר כי 'אין חצי סיבוב ואז חוזר חזרה' (עמ' 58, ש' 5).

חוות דעתו של ד"ר ציטרון

המומחה מטעם קופת החולים, ד"ר שמואל ציטרון, מנתח בחוות דעתו כי במקרה זה היה תסביב של שלושה סיבובים מעל 100 מעלות המעיד כי הנזק חל בצורה בולטת כבר בשעות הראשונות לאחר פרוץ המאורע. גם רופא הילדים מטעם קופת חולים, פרופ' פרת סבור כי הטיפול בתסביב חייב להעשות בתוך 6-12 שעות והנזקים נגרמו בשל השתהות האם בפנייה לחדר מיון. בחקירתו הנגדית הוא אמר כי פרק זמן של 18 שעות יכול להיות קצת מאוחר (עמ' 68, ש' 26) אך אין מדובר בפרקי זמן קבועים ונעשים ניתוחים להצלת האשכים גם בפרקי זמן העולים על 12 שעות.

באשר לכאבים הנובעים מתסביב אינטרמיטנטי אמר ד"ר ציטרון כי אלה נמשכים ויכול לעבור פרק זמן של יותר מיום או יומיים עד שיחלפו (עמ' 69, ש' 15-17). באשר לסבירות הוא אמר שהגיוני בעיניו שהאירוע הראשון כלל אינו קשור לתסביב אלא מיחושים בבטן שבדיעבד בגלל סמיכות של תסביב שלושה ימים לאחר מכן 'הולכים אחורה ומשייכים את זה לכך'. הוא מסביר שהכאבים בהתחלה היו טריוויאליים ונעלמו למשך יומיים שלושה; איש לא ראה דבר במיוחד כאשר אמו של התובע היא אחות ויומיים שלושה לאחר מכן היא רואה ורצה לחדר מיון (עמ' 69, ש' 18-22).

באשר לאפשרות כי המדובר בתסביב אינטרמיטנטי שבו האשך השתחרר אחרי 10 שעות – הרי שעמדתו היא כי הסיכוי לכך קלוש שכן תסביב כזה הוא קצר טווח. בכל מקרה היו צריכים להיות סימנים על האשך ועל המפשעה (עמ' 70, ש' 8-10). הוא העריך כסבירה את האפשרות שהתסביב התרחש במוצאי שבת ובסמוך יחסית להגעתו לבית החולים שכן נמצא בניתוח שהתסביב היה שלוש פעמים. במקרה כזה ההנחה היא שאספקת הדם פסקה גם עורקית וגם ורידית באופן מיידי והנזק לאשך הוא מהיר.

ד"ר ציטרון שלל בעדותו את האפשרות לכך שהתובע סבל מתסביב חלקי או מתסביב אינטרמיטנטי ביום חמישי. לדבריו לא הייתה יכולה להיות הפוגה בכאב כאשר האשך נפגע יומיים קודם לכן. ובלשונו 'אם היה נזק לאשך ולא ניתחנו אותו, זה לא שנגמר הכאב, יש נמק, הפוך לנמק דלקתי עד שהוא נספג, לוקח תקופה של כמה ימים עד שבוע שאתה צריך לתמוך בילד עד שהוא נרגע. ביומיים האלה אם היה נזק הוא היה חש בכך' (עמ' 71, ש' 5-7). עמדתו היא כי האפשרות של תסביב לסירוגין שחזר אינה מתיישבת עם הקליניקה כי הכאבים נעלמו בשעה חמש בבוקר ולא באו וחלפו (עמ' 71, ש' 14-15). הוא העריך מתיאור הכאבים כי הכאבים שהיו ביום חמישי בערב היו כאבים שנראים כנובעים ממערכת העיכול (עמ' 71, ש' 22). האפשרות לכך שהייתה הפוגה בכאבים ביום ששי בבוקר ואלה התחדשו רק במוצאי שבת או ביום ראשון נראתה בעיניו 'ביזארית ולא שגרתית' (עמ' 72, ש' 4-5).

האפשרויות השונות כפי שעולות מתוך חוות הדעת והערכת ההסתברות להתרחשותן

מתוך הדברים שלעיל עולה כי עומדות על הפרק כארבע אפשרויות עיקריות להסביר את שהתרחש:

אפשרות ראשונה – התרחשות תסביב מלא ביום חמישי בערב – תסביב מלא של האשך מתרחש כאשר האשך מסתובב סיבוב מלא (360 מעלות) והסיבוב מוביל לחסימה מלאה של אספקת הדם לאשך. לפי האפשרות הזו אירע תסביב מלא ביום חמישי בערב ובשלב מסוים ביום ששי בבוקר הכאב פסק אף שהתסביב נותר בעינו – כאשר ההסבר להפסקת הכאב ביום ששי בבוקר הוא כי התובע למד להכיל את הכאב וכי זה פחת בהדרגה.

אפשרות שנייה – התחרשות תסביב מלא במוצאי שבת והאירוע ביום חמישי עניינו כאב בטן ממקור אחר שאינו קשור לאשכים – זו האפשרות הקיצונית האחרת המשערת כי מה שאירע ביום חמישי וגרם לכאב בטן היה דבר אחר לחלוטין – למשל בעיות במערכת העיכול. ההנחה היא כי בשבת בערב ללא קשר התפתח תסביב אשך שאובחן על ידי האם ביום א' והתובע הובהל לבית החולים.

אפשרות שלישית – תסביב לסירוגין – תסביב אינטרמיטנטי – אפשרות זו היא כי ביום חמישי בערב הסתובב האשך והדבר גרם לתלונות התובע על כאב. האשך חזר למקומו בעת הפסקת הכאב ביום ששי לפנות בוקר וביום שבת אירע תסביב חוזר שגרם שוב לכאב והגעת התובע לבית החולים.

אפשרות רביעית – תסביב חלקי – ההנחה האפשרית היא כי התסביב שהיה לא היה תסביב מלא ולכן לא גרם לכאב מתמשך אלא לכאב חולף עד לכך שההפחתה בזרימת הדם לאשך הביאה לנמק.

עמדת התובעים היא כי האפשרות המסתברת ביותר בהינתן סמיכות הזמן כי הנתבעות כשלו באיתור תסביב האשך שהיה קיים בעת שהתובע ביקר במרפאת מתר ביום חמישי בערב ובמרפאת קופת החולים ביום ששי בבבוקר וכי אפשרות זו מסתברת יותר מכל אפשרות אחרת.

התובעים מבקשים לקבוע כי האפשרות השנייה שעליה שמות הנתבעות את יהבן אינה אפשרית שכן לא נמצאה סיבה אחרת לכאב הבטן. התובע לא סבל שלשולים, הקאות, לא היו תסמינים של מחלת גסטרו ונרשם כי כל היציאות תקינות. הם מפנים גם לכך שד"ר גרניט אישר כי התובע לא סבל מגסטרוארטרטיס.

אפשרות אחרת – חלופית - שבה תומכים התובעים היא כי המדובר היה בתסביב אינטרמיטנטי שחזר לעצמו בחלוף 10 שעות. ככל שכך היה עמדת התובעים היא כי גם בבדיקה אצל ד"ר רחמן ניתן היה לראות סימנים לקיומו של תסביב האשך שחזר לעצמו ולאחר מכן הסתובב שוב במוצאי שבת. אפשרות שלישית שהתובעים מניחים שיתכן ואירעה היא כי המדובר בתסביב חלקי שנמשך כל הלילה ובבוקר התובע 'למד איך שהוא לחיות עם הכאב' וזאת על אף הנחתם של רופאי הילדים כי מדובר בכאב עז וגם אם קיים נמק הם מתמשכים.

באת כוח התובעים לא התעלמה מהקשיים שמעוררת ההפסקה בכאבים החל מיום ששי בבוקר ועד ליום ראשון ואכן היא החלה את הטיעון בעל פה במילים כי 'רפואה זו אינה מתימטיקה'. מכאן היא למדה כי לא ניתן לדעת מה באמת אירע אך ברור שהאשך נפגע עוד בשלב מוקדם וניתן היה להצילו. כך היא גם מבקשת שלא לייחס כל משקל לכך שנמצאה בבדיקה הקלינית של ד"ר רחמן רגישות דיפוזית בבטן.

מכל מקום, אף אם מדובר בתסביב אינטרמיטנטי שחזר לעצמו הרי כי בשל אי אבחון התסביב נמנעה האפשרות לבצע קיבוע מניעתי לאשך ולכן נוצר הנזק הבלתי הפיך לאשך במוצאי שבת.

עמדת קופת חולים היא הפוכה. מתוך העדויות וחוות הדעת מסיקה קופת החולים כי ההסתמנות הקלינית של התובע אינה יכולה להתיישב עם מסקנה של תסביב לסירוגין או תסביב חלקי שהשתחרר ביחס לתקופה שהחלה ביום חמישי בערב והסתיימה ביום ששי בבוקר. הנתבעת נסמכת על כך שהתלונה שהושמעה הייתה של כאב מתמשך החל משעות הערב ועד לשעות הבוקר המוקדמות של יום ששי ולא מצב של אירועים קצרים של כאב והפוגה. הפסקת הכאב באופן מוחלט ביום ששי בבוקר והיעדרו של כאב ללא סימני אודם או נפיחות במפשעה בתקופה זו שוללים את האפשרות כי התובע סבל מתסביב שהחל ביום חמישי בערב – בין שהוא מלא, חלקי או לסירוגין ואין לקבל את ההשערה כי למד להכיל את הכאב. ההנחה כי מדובר בתסביב חלקי שנמשך 10 שעות, השתחרר ואירע שוב בשבת בערב אינה מתקבלת, לדעת קופת החולים, על הדעת. עצם האפשרות של תסביב לסירוגין שמשתחרר אחרי כל כך הרבה זמן מגיעה לפי המחקר שהובא ל- 11% מאותם מקרים שנבדקו. גם אם אפשרות זו קיימת תיאורטית היא אינה מאוד סבירה.

בהקשר זה מפנה קופת החולים לכך שעמדת ד"ר בן חיים הייתה שתסביב לסירוגין הוא תסביב מלא שהשתחרר ולא תסביב חלקי שהשתחרר (כפי שעלה מהדברים שאמר בחקירה החוזרת) וככל שכך אכן היה הרי שאז נגרם נזק בלתי הפיך בשלב מוקדם יותר ועוד לפני הבדיקה אצל ד"ר רם. מכל מקום גם בהנחה זו אין דרך להסביר את ההפוגה של יומיים בכאבים ביחס לאשך שנפגע יומיים קודם לכן. אפשרות כזו גם אינה מתיישבת עם קיום שלושה סיבובים של האשך בעת שהתובע נותח ביום א' ולכן יש להניח מתוך ממצא זה שכך היה מלכתחילה וכי מדובר בתסביב מלא שהשאלה היא מתי התרחש.

אפשרות אחרת של קיום תסביב חלקי לאורך כל הזמן אינה מסתברת לדעתה של קופת חולים שכן גם אפשרות זו אינה מתיישבת עם היעדרו של כאב במהלך יום ששי ויום שבת. במצב של תסביב חלקי מתמשך ההאטה בזרימת הדם לאשך הייתה אמורה להביא לכך שבאופן הדרגתי רקמות האשך לא היו יכולות להמשיך לחיות והדבר היה מביא לכאב מתמשך ולסימנים מובהקים של תסביב במהלך הזמן ולא רק ביום ראשון.

קופת החולים דוגלת אפוא בעמדת ד"ר ציטרון שלפיה מה שהיה ביום חמישי הוא אירוע נפרד של כאבי בטן ממקור אחר – ככל הנראה מערכת העיכול, כדוגמת גזים בבטן או עצירות חלקית וכי בשל סמיכות הזמן שויכה לתסביב האשך שהתרחש בשבת בערב. אפשרות זו, כך הטענה, מסתברת יותר, נוכח הקושי שנוצר בהערכת כל האפשרויות האחרות. חיזוק לגישה זו מוצאת הנתבעת בכך שבבדיקתה של ד"ר רחמן נמצאה רגישות דיפוזית בבטן שאינה תלונה הממתאימה לכאב באשך שמתאפיינת בכאב בבטן התחתונה ולא ברגישות בכל חלקי הבטן. כך הדבר גם באשר לבדיקתו של ד"ר רם במסגרתה הצביע התובע על כאב בבטן העליונה ולא בחלק התחתון של הבטן; ההנחה שאם היו סימני אודם או נפיחות בשלב מוקדם יותר הייתה האם, אחות במקצועה, מבחינה בהם בשלב מוקדם יותר וגישת ד"ר ציטרון כי שלושה סיבובים שנמצאו בבדיקה ביום א' מעלים כי מדובר במנגנון מהיר שגרם לנמק להבדיל ממנגנון איטי.

ככל שיקבע כי היה תסביב אינטרמיטנטי וכי האשך חזר למקומו ביום ששי בבוקר הרי שאז טוענת קופת חולים כי ד"ר רחמן לא הייתה יכולה לגלות דבר שכן באותו שלב אם האשך חזר למקומו אין כאבים, אין נפיחות ואין אדמומיות וכך גם לא תודגם תוצאה שלילית בבדיקות העזר ככל שהיו נערכות.

באשר למערכת היחסים שבין הנתבעות סבורה קופת חולים כי יש להטיל על מתר אחריות רבה יותר שכן ד"ר רם נדרש גם הוא לאתר את תסביב האשך ובפניו המדובר היה באירוע דחוף שהצריך הבחנה והפנייה לחדר מיון. מבחן האשמה המוסרית מחייב הטלת אחריות רבה יותר על ד"ר רם מאחר והוא הסתפק במציאת התפליט בגרון ונמנע מביצוע בדיקות נוספות ומעמיקות יותר.

עמדת מתר דומה לעמדת קופת החולים נוכח הזמן שחלף בהיעדר כאבים המצביע על כך שהסיבה העיקרית לנזק שנגרם אינה קשורה לבדיקה במתר אלא למה שאירע לאחר מכן. ככל שניתן היה לגלות את הנזק בבדיקת קופת חולים סוברת מתר כי מדובר ב'סיבה גוברת' וכי התרשלות קופת חולים בולעת כל התרשלות שהייתה של מתר.

הקביעה באשר לקשר הסיבתי מעוררת התלבטות וקושי. מחד קשה להתעלם מסמיכות הזמנים בין הופעת כאבי הבטן לראשונה ביום חמישי לבין אחריתו של התהליך כריתת אשך וקשה לקבל את הטענה כי מדובר במקריות. מן הצד האחר קשה להתעלם גם מהקשיים האחרים ובעיקר כי לא נצפה כאב החל מיום ששי לפנות בוקר באופן שאינו מוסבר בצורה משכנעת על ידי אף אחד מהתסריטים שהתובעים טוענים להם.

גם ממצב האשך ביום א' יש קושי ללמוד על המועד שבו אירע הנזק לאשך. בעניין זה היו דעותיהם של ד"ר בן חיים וד"ר ציטרון חלוקות. ד"ר בן חיים סבר כי מצבו של האשך מצביע על נמק ישן יחסית – מסקנה שנתמכת בעמדתו לכך שהתסביב אירע ביום חמישי; ד"ר ציטרון לעומתו סבור כי שלושת הסיבובים שהסתובב האשך תומכים בעמדתו כי מדובר באירוע חריף שהיה זמן קצר לפני שאובחן ביום ראשון בבוקר. הקושי עם עמדתו של ד"ר בן חיים בעניין זה ברור והוא עובר כחוט השני לאורך כל הדיון בתיק זה – היעדרו של כאב. ככל שהיה תסביב כה חמור של שלושה סיבובים ביום חמישי אין כל הסבר כיצד פסק הכאב. מן הצד האחר – אין כל נתון אחר המסביר את הכאבים שהיו ביום חמישי בערב עד ליום ששי בבוקר ועל רקע הקושי להתעלם מהתוצאה הסופית.

בחנתי את האפשרויות האחרות שהעלו הצדדים – קיומו של תסביב לסירוגין שחזר לעצמו בחלוף כ- 10 שעות. כפי שציין עו"ד דור בסיכומיו מדובר באפשרות תיאורטית מאוד שהסתברותה נמוכה - 11%. אין מדובר בהסתברות מבוטלת מבחינה רפואית אך איני סבור כי די בכך כדי להטות את הכף לטובת בחירת אפשרות זו על רקע כל הקשיים האחרים שעולים עם בחירתה של אפשרות זו – ובעיקר הפסקת הכאב לחלוטין ולא לסירוגין.

כך הדבר גם באשר לאפשרות של תסביב חלקי ממושך או תסביב חלקי לסירוגין. באשר לאפשרות האחרונה הרי שבתשובתו של ד"ר בן חיים בחקירה החוזרת נשללה אפשרות זו. גם האפשרות האחרת בעייתית שכן בהינתן משך הזמן שבו נמשך אותו תסביב חלקי הרי שהיעדרו של כאב לאורך כל הזמן יוצרת קושי עם קבלת גישה זו.

מנגד קיים גם קושי עם האפשרות שבה תומכות הנתבעות והיא שמה שאירע ביום חמישי היה 'משהו' אחר נוכח העובדה כי לא נמצאו ממצאים התומכים במחלה של דרכי העיכול ואין בפני כל נתון המצביע על בעיה אחרת.

למעשה – מתוך האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה אחת והיא שלא ניתן לקבוע בדרגת הסתברות העולה על 50% מה אירע ואיזה מהתרחישים התממש בפועל. כפועל יוצא מכך שנטל השכנוע הועבר לנתבעות – בשל הנזק הראייתי שגרמו לתובעים באי עריכת בדיקת האשכים - הרי שהתוצאה היא כי הן לא עמדו בנטל להוכיח ההתרשלות אינה קשורה סיבתית לנזק שנגרם ולכן יש לקבוע את אחריותן של שתי הנתבעות לנזקי התובע.

באשר לחלוקה ביניהן לא מצאתי לערוך הבחנה בין שתיהן ולטעמי מידת האשם המוסרי של כל אחת מהנתבעות זהה לאחרת. איני סבור כי ניתן לזקוף לחובת ד"ר רם אשם מוסרי גבוה יותר רק בשל כך שהפסיק את הבדיקה בשלב מוקדם יותר לאחר שאבחן דלקת גרון לעומת ד"ר רחמן שערכה בדיקה יסודית מקום בו שניהם לא ערכו בדיקה של האשכים.

הנזק

באשר להערכת הנזק שנגרם לתובע התייחסו שני המומחים בתחום האורולוגיה וכן הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים בתחום הפסיכיאטריה. בתחום האחרון מונה אף מומחה מטעם בית המשפט.

ד"ר בן חיים כותב בחוות דעתו כי לתובע נכות של 20% בשל כריתת האשך. הוא מציין כי מצב זה שבו יש אשך אחד יכוול לגרום לחרדה, מבוכה ביחסים אינטימיים עם בת זוג ולפגוע בסיכויים להינשא ולהקים משפחה. הוא מוסיף כי ניתן לערוך ניתוח שישפר את המצב באמצעות השתלת תותב מסיליקון והוא מבוצע החל מגיל 14-15 בעלות של 12,000-14,000 ₪. הניתוח אורך 30 דקות בהרדמה כללית ודורש שני ימי אשפוז. בחקירתו הנגדית הוא הבהיר כי מעל 50% מאלה שאיבדו אשך עוברים את הניתוח להשתלת תותב והוא ממליץ עליו במקרים שבהם ילד אומר שהוא מתבייש או שהדבר מפריע לו. אם הילד חי טוב עם אשך בודד אין בכך הכרח (עמ' 52, ש' 22-23).

ד"ר ציטרון סבור גם הוא כי הנכות היא בגובה של 20%. עמדתו היא כי התובע יכול לעבוד בכל המקצועות למעט דוגמנות עירום וכי אין כל הוכחה לפגיעה ביכולת הפריון או פגיעה בהנאה מיחסי מין. גם הוא מציע לשקול את האפשרות להשתלת תותב שנעשית בניתוח קטן שנעשה באישפוז קצר של יום אחד.

ד"ר שפיק מסאלחה, פסיכולוג קליני מומחה מטעם התובע, נתן חוות דעת פסיכולוגית שבמסגרתה העריך את נכותו של התובע בתחום זה ב- 25%. ד"ר תמר מוזס, מומחית לפסיכיאטריה מטעם קופת החולים, קבעה לתובע נכות נפשית בגובה של 5% והמליצה על הדרכת ההורים למשך ששה חודשים בתדירות של פעם בשבועיים בעלות של 350 – 400 ₪ לשעה. היא המליצה גם על טיפול רגשי לתובע בתקופת גיל ההתבגרות למשך שנה.

נוכח הפער בין המומחים מונה ד"ר יואב כהן מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו מתאר ד"ר כהן את הישגיו הלימודיים של התובע, את התיאורים של הוריו לגבי מצבו החברתי ואת התרשמותו שלו. הוא מוצא כי התובע מתפקד בצורה מצויינת מבחינה לימודים וחברתית. עם זאת הוא מזכיר כי להורים יש חרדה וקושי להסתגל לנכות וכי זו מקרינה על התובע. בכל מקרה הוא סבור כי אין השפעה על התפקוד היומיומי מעבר לרמה קלה אם בכלל . הוא מעריך כי ההשפעה הנפשית כלולה במסגרת הנכות הגופנית ואין מקום לנכות נוספת. המומחה מציין כי אפשרית החמרה עם תחילת ההתבגרות המינית ומציע להפחית סיכון זה ולסייע לו בטיפול פסיכותרפויתי. סיכום חוות הדעת הוא כי התובע אינו סובל מנכות פסיכיאטרית מעבר לזו הכלולה בנכות האורולוגית ואין לו אי כושר מבחינת לימודיו או יכולתו לעבוד בעתיד. בהינתן האפשרות להחמרה הציע המומחה לממן הדרכה למשך חצי שנה ולהבטיח טיפול עתידי.

בחקירתו הנגדית הוא ציין כי לתובע אין פגיעה נפשית כלל וככל שיש היא קלה (עמ' 83, ש' 23-25). במקרה של התובע הציונים שלו טובים מאוד ואין ללמוד מהירידה בציונים מ- 100 בכיתה ג' ל- 89 בכיתה ד' או ה' דבר אלא כי מדובר בתהליך טבעי. (עמ' 85, ש' 1-5). ד"ר כהן לא שלל אפשרות של החמרה בגיל ההתבגרות אך העריך כי המשקל העיקרי נוגע להתייחסות ההורים וככל שההורים יהיו מסוגלים לקבל את התובע כפי שהוא לא תהיה החמרה ובלשונו 'ככל שההורים יתעסקו עם זה פחות ויקבלו את המצב וירגישו גאים בילד כך כך מוצלח ובריא מבחינה נפשית גם לילד יהיה יותר קל ובגיל ההתבגרות להתמודד עם היחס של החברה' (עמ' 86, ש' 4-5). הוא ציין כי יכול מאוד להיות שתהיה תגובה נפשית חריגה בגיל ההתבגרות והדבר אפשרי (עמ' 88, ש' 11-12). הוא הבהיר כי אינו יכול לקבוע כעת אם תהיה לתובע נכות בגיל 18 אך להערכתו ככל שההורים יעשו את מה שהומלץ להם ויקבלו הדרכה יש סיכויים טובים שהתובע יגיע לגיל בגרות ללא נכות (עמ' 90\ ש' 4-9).

אמו של התובע כתבה בתצהירה כי ככל שהתובע מתבגר הישגיו הלימודיים יורדים ו'כל הכסף שבעולם לא יחזיר לו את בריאותו הגופנית ואושרו הנפשי'. היא מציינת הידרדרות ניכרת בלימודים בהשוואה לכיתות א' ו- ב' וכי בתקופה האחרונה הוא מגלה סימני שאלה רבים מדוע יש לו אשך אחד ולאחיו שניים. היא מספרת כי הוא מסתכל לה בעיניים כדי לדלות תשובות מדוע אינה מרשה לו לרכב על אופניים, מדוע אביו לא נושא אותו על הכתפיים ומדוע אוסרים עליו לשחק באופן חופשי כדורגל. היא מציינת כי היא מבלה איתו זמן רב בבית ושמה לב שהוא שקוע במחשבות ונוטה להתבודד. אביו של התובע נתן בתצהירו תיאור זהה.

האם נשאלה בחקירה הנגדית על הירידה בלימודים ואישרה כי רמת הציונים של התובע היא 89 אך קודם לכן הייתה 100 (עמ' 13, ש' 26-28). רמה זו של ציונים נשמרה גם במועד מתן העדות אך העדה שבה ואמרה כי בשלוש השנים האחרונות היו הציונים של התובע 100 והוא היה הראשון בכיתה (עמ' 14, ש' 1-6). החל מסוף כיתה ג' הוא החל להתבודד (עמ' 14, ש' 10-11). נקודת המבט של האם היא כי 'מדובר באוטו בלי גלגל רזרבי'. לדבריה אם לבעלה היה אשך אחד הייתה מסתכלת עליו כ'סוג ב' (עמ' 15, ש' 16-17). היא אישרה כי כאשר יגיע התובע לגיל המתאים יתעניינו בביצוע הניתוח.

התובעים חולקים על קביעותיו של ד"ר כהן והם סבורים כי אין מקום לכלול בתוך הנכות האורולוגית גם את ההשלכות הפסיכיאטריות. הם מבקשים לאמץ לפחות את קביעתה של ד"ר מוזס, המומחית מטעם קופת חולים, ולקבוע נכות של 5% בתחום הנפשי. על רקע זה הם מעריכים את נזקי התובע בראש הנזק הלא ממוני בסכום של 400,000 ₪ כאשר לסכום זה יש להוסיף ריבית ממועד האירוע וכן מבקשים כי יפסק לו פיצוי עבור הגריעה מכושר ההשתכרות על בסיס השכר הממוצע במשק ו- 10%; סכום של 28,000 ₪ עבור טיפולים נפשיים; 15,000 ₪ עבור השתלת תותב והפסד שכר להורים בסך של 10,000 ₪. עוד מבוקש פיצוי עבור עזרת צד ג', הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסכום של 80,000 ₪ , פגיעה בחיי המין ובסיכויים להינשא שעבורם יש לפצות בנפרד מהנזק הלא ממוני בסכום של 100,000 ₪.

הנתבעות טוענות כי אין לפצות את התובע על נזק עתידי שלא ברור מה ההסתברות שייתגבש ואין לפסוק פיצוי על בסיס הסתברות מקום בו קיימת סיבתיות עמומה באשר לקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לבין הנזק. באשר לנזק הן מעריכות אותו בסכום של 150,000 ₪ עברו הנזק הלא ממוני בהיעדר נכות נפשית.

במחלוקת שנפלה בין הצדדים באשר להערכת הנזק מקובלת עלי עמדתו של ד"ר יואב כהן המומחה מטעם בית המשפט כי אין לתובע כרגע נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי וכי החשש שלאחר גיל ההתבגרות מצבו יחמיר אינו חשש ממשי ככל שיינתנו טיפול והדרכה להורים. זאת ועוד בהתחשב באפשרות לביצוע קיבוע של האשך הרי שחלק מאותו נזק נפשי, ככל שהיה, יימנע.

בהתחשב במכלול השיקולים מצאתי להעריך את נזקו של התובע בסכום של 200,000 ₪ עבור הנזק הלא ממוני כאשר סכום זה מביא בחשבון את הרבית שנצברה מאז המקרה וכן את אותה אפשרות קלה יחסית לפגיעה נפשית שתגרע מעט מכושר השתכרותו. אני פוסק להורי התובע סכום של 10,000 ₪ עבור העזרה שהושיטו לו בעבר.

בנוסף לסכום הנפסק ישאו הנתבעות בעלות הניתוח להשתלת תותב ככל שזה יבוצע בתוך 6 שנים ממועד מתן פסק הדין וכן בעלות טיפולים נפשיים לתובע ולהוריו ככל שאלו יבוצעו בתוך מועד זה וזאת עד לסכום של 40,000 ₪ (עבור הניתוח על הכרוך בו והטיפולים על הכרוך בהם) הסכום יהיה צמוד למדד וישא ריבית כחוק. ככל שתומצא לנתבעות באמצעות באי כוחן קבלה על תשלום הוצאה כאמור ישולם הסכום הנקוב בקבלה בתוך 30 יום ממועד המצאתו וזאת עד לגובה הסכום האמור.

סיכום

אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד לשלם לתובע מס' 1 סכום של 200,000 ₪. סכום זה יועבר לחשבון שיפתח על שם הקטין תוך מתן הוראה כי הכספים שיופקדו בו לא יימשכו ממנו עד הגיע התובע לגיל 18. באת כוח התובעים תוודא הפקדת הכספים בחשבון בתנאים האמורים. השקעת הכספים תיעשה באפיק השקעה סולידי ארוך טווח או בהתאם להנחיות האפוטרופוס הכללי.

הנתבעות ישלמו כאמור לתובעים 2-3 סכום של 10,000 ₪. בנוסף ישאו הנתבעות בהוצאות עבור השתלת תותב וטיפולים נפשיים ככל שיבוצעו עד לסכום של 40,000 ₪ בהתאם לפירוט שלעיל ובתנאים שנקבעו.

הנתבעות ישלמו שכר טרחת עורך דין בסכום של 58,000 ₪ וכן יחזירו לתובעים את האגרה והתשלום ששולם לרופאים מטעם התובעים עבור חוות הדעת ולד"ר יואב כהן עבור חוות דעתו. הנתבעות אינן חייבות בהחזר התשלום לד"ר כהן עבור חקירתו בבית המשפט.

חלוקת נטל התשלום בין הנתבעות תיעשה בחלקים שווים.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ב, 27 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.




מסמך זה עשוי להכיל שינויים שהוטמעו ע"י מערכת אתר פסקדין. להסבר לחצו כאן...

יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.