טפטה טנגוט תמר ואח' נ' רומנו מנחם

פסק דין

עסקינן בתביעות הדדיות שבין משכיר דירה לשוכרה באשר לנזקים וחיובים הנובעים מהפסקת יחסי השכירות ומפינוי השוכרים מהמושכר במהלך של סעד עצמי בו נקט המשכיר.

א. רקע

בחודש אוקטובר, בשנת 2003 נחתם הסכם שכירות (להלן: "ההסכם") לגבי דירת מגורים (להלן: "המושכר") בין השוכרים (התובעים ונתבעים שכנגד) (להלן: "התובעים") לבין המשכיר (הנתבע והתובע שכנגד) (להלן: "הנתבע"). על פי ההסכם עסקינן בשכירות בלתי מוגנת לתקופה של שנה החלה מיום 28.10.03 ועד ליום 27.10.04. ההסכם כלל בסעיף 14, אופציה לשנה נוספת ובלבד שהשוכר יודיע על כך בכתב למשכיר חודשיים לפני תום תקופת השכירות (להלן: "סעיף האופציה")

עד לשנת 2007 חתמו הצדדים מדי כל שנה על חוזה שכירות בנוסח זהה, לתקופה של שנה, הכולל את סעיף האופציה. החוזה האחרון בין הצדדים, נחתם ביום 28.10.06, אשר קבע תקופת שכירות בת שנה, עד ליום 27.10.07 עם אופציה לשנה נוספת.

בשנת 2007, שלהי שנת השכירות הרביעית, התגלע סכסוך בין הצדדים באשר להארכת תקופת השכירות ומימוש האופציה. לאחר דין ודברים שהוחלפו בין הצדדים, ביום 24.10.07 שיגר ב"כ הנתבע מכתב לתובעים לפיו הם נדרשו לפנות את המושכר, באשר בנו של הנתבע מתעתד לעבור לגור בו. ביום 28.10.07 טען ב"כ התובעים במכתב תשובה כי האופציה מומשה ולכן הדרישה לפינוי המושכר מנוגדת להסכם.

ליבת טענתם של התובעים ממוקדת באירוע מיום 7.11.07, במהלכו פונה המושכר ע"י הנתבע ללא ידיעת התובעים. במועד זה הגיעו למושכר הנתבע ועוד חמישה ממכריו, ביניהם, בנו של הנתבע, אסא רומנו (להלן: "אסא" ) וחבר בשם יואב מיזלין (להלן: "יואב") וכן שני מאבטחים אותם שכר הנתבע לצורך ביצוע הפינוי. במהלך העדרם של התובעים את המושכר נכנסו הנתבע והאנשים מטעמו למושכר, הוציאו את מטלטלי התובעים והעבירו אותם לחצר המושכר.

כששבו התובעים למושכר התרחש בין הנוכחים עימות אלים. בסופו, הנתבע ואנשיו עזבו את המושכר והתובעים החזירו את מיטלטליהם חזרה והמשיכו להתגורר במושכר.

ביום 26.11.07 הוגשה תביעה לפינוי מושכר לבית משפט השלום בהרצליה (ת.א.ק 5338-11-07) במסגרתה הושגה פשרה שקבלה תוקף של פס"ד ביום 12.2.08 לפיה:

התובעים יפנו את המושכר עד ליום 10.7.08.

התובעים ישלמו את דמי השכירות הקבועים בהסכם (600$) בגין החודשים פברואר – מרץ 2008 לידי הנתבע ואילו התשלומים בגין החודשים אפריל – יולי יופקדו בקופת בית המשפט בהרצליה.

ע"פ ההסכם נשמרו טענות הצדדים בהתיחס למחלוקת הכספית.

בפועל ההסכם בוצע והתובעים פינו את המושכר ביום 1.7.08.

ב. טענות התובעים

1.התובעים טוענים כי הנתבע ביקש לפנותם, על אף שסעיף האופציה מומש כדין.

2.לטענתם, למרות שבהסכם נקבע כי מימוש האופציה יעשה חודשיים מראש ובכתב, הרי שבמהלך כל תקופות השכירות השתרש נוהג בין הצדדים לפיו האופציה מומשה בדרך של הודעה בעל – פה, ללא צורך בהודעה בכתב. כך היה גם בנוגע לחידוש הסכם השכירות האחרון מיום 28.10.06. בחודש אוגוסט 2007 כבכל שנה התקשר הנתבע אל התובע ווידא עימו כי בכוונת התובעים לחדש את הסכם השכירות . התובע השיב בחיוב ומשכך, לשיטתם, מומשה האופציה ותקופת השכירות הוארכה עד ליום 27.10.08. אלא שלאחר מימוש האופציה הודיע הנתבע טלפונית כי בנו וכלתו לעתיד מעוניינים למושכר וביקש לפנותו עד ליום 27.10.07, הכל תוך הפרה של הסכם השכירות.

3.התובעים טוענים כי בפעולת הפינוי האלימה שבא נקט הנתבע נגרמו להם נזקים רבים. מיטלטליהם, הוצאו מהמושכר באגרסיביות, חלקם נשבר והוצא מכלל שימוש . בגין נזקיהם הכספיים עתרו התובעים לפיצויים בסך 180,000 ₪.

4. בנוסף, עותרים התובעים לחיוב הנתבע ע"ס 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, בשל ההתנהגות האלימה והבריונית של הנתבע ואנשיו שגרמה לעוגמת הנפש רבה לתובעים וילדיהם ופגיעה בכבוד התובעים באשר פרצו לביתם זרים ופינו את חפציהם האישייים.

התובעים העמידו את תביעתם ע"ס 200,000 ₪.