1. עניינו של ערעור זה בשלושה צווי תפיסה, שהוציא המשיב 1 (להלן: "
המשיב") על פי החוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת חירום, תש"י- 1949 (להלן: "
החוק"): האחד, צו תפיסה מחודש מרץ שנת 2006 (62/06), השני צו תפיסה משנת 2007 (75/07) והשלישי צו תפיסה משנת 2011 (02/11). שלושת צווי התפיסה הוצאו לעניין תוואי הגדר באזור בית ג'אלה ושני המינזרים הסמוכים לבית ג'אלה, האחד מנזר הגברים הוא מנזר הקרמיזן, אשר לו קרקעות המשמשות בעיקר לכרמים (להלן:
"מנזר הגברים") והשני מסדר אחיות הסליזיאנים - מנזר הקרמיזן, שהוא מנזר הנשים, אשר בתוכו בית ספר יסודי (להלן:
"מנזר הנשים").
2. תיק זה התנהל במשך כשבע שנים, כאשר במהלך התנהלות התיק הצטרפו למערערים המקוריים, שהם רובם חקלאים המעבדים אדמות שתשארנה בתחום ישראל של הגדר, מערערים וגופים נוספים, כאשר המשיב באורך רוח ראוי לציון ולהערכה, הקל על המצטרפים הנוספים ואפשר לוועדה לבחון את טענות כל המערערים והטוענים כנגד צווי התפיסה השונים, גם כאשר הטוענים הצטרפו באיחור רב להליך. המשיב גם שינה את התוואי שלוש פעמים במהלך התקופה וזאת כהיענות לבקשות, וכניסיון לפתרון בעיות, שבהן נתקלו חלק מן המערערים כתוצאה מהתוואי, וכך התארך ההליך. ההליך החל כאשר קבוצה של חקלאים מהעיר בית ג'אלה, היושבת כולה בשטח הרשות הפלסטינית, ואשר כל תושביה הם תושבי הרשות הפלסטינית ואינם נושאים תעודות זהות ישראליות, ערערו כנגד התוואי הראשון - 62/06, בהקשר לקרקעות שנתפסו לצורך בניית התוואי עצמו וכן בהקשר לקרקעות חקלאיות השייכות להם, לטענתם, ואשר תשארנה בצד הישראלי של הגדר ותחייבנה אותם לקבל היתרים ולעבור דרך "שער חקלאי" בגדר המפוקח על ידי כוחות הבטחון, על מנת לעבד את אדמתם. יש לציין כי העיר בית ג'אלה, היא עיר אשר כולה בתחום הפלסטיני, מתגוררים בה בעיקר נוצרים-פלסטינים, והיא חלק ממרחב בית לחם שברשות הפלסטינאית, ויש בקרבת העיר שני מינזרים, כאשר בשלב מסויים הצטרף מנזר הנשים גם הוא לערעור כאחד המערערים, כפי שיתואר בהמשך. האדמות המעובדות על ידי תושבי בית ג'אלה, אשר תשארנה בתחום ישראל של הגדר, מצויות בתחום המוניציפאלי של ירושלים, כפי שנקבע ב-28.6.1967 על ידי שר הפנים באכרזת ירושלים (הרחבת תחום העיריה), תשכ"ז-1967 ונחקק על ידי הכנסת במסגרת תיקון בשנת 2000 לחוק יסוד: ירושלים (להלן: "
הקו המוניציפלי של ירושלים").
3. תוואי גדר הבטחון באזור, אשר אורכו הכולל כ- 12 ק"מ, עובר במרחב נחל גילה ובית ג'אלה, ומהווה את חלקו הדרומי של תוואי עוטף ירושלים, אשר אורכו הכולל כ- 140 ק"מ, כאשר בסמכות הוועדה מקטע בן כ-1.5 ק"מ בלבד, אשר הוא בתחום המוניציפאלי של עיריית ירושלים, כאשר יתרת התוואי בשטח איו"ש, דהיינו בסמכות בג"ץ. יש לציין כי במהלך השנים כבר נבנה רובו של התוואי בן 12 הקילומטרים, לאחר שחלק מן העתירות והערעורים כנגדו אושרו, וחלק אחר נמחק ולא ניתן צו ביניים נגד המשך עבודות בניית הגדר. בין היתר, אנו מפנים לתיקים הבאים: וע 738/06
עבד רבה נ' משרד הבטחון- אזור הוואלג'ה, 9.11.06, מעין יהל בואך מנזר הקרמיזן; וע 738/06
אלאטרש נ' משרד הבטחון, 29.10.06, אזור הוולאג'ה; בג"ץ 1769/10
עיריית בית ג'אלה נ' המפקד הצבאי ביהודה ושומרון, 16.3.10, בו נדחתה בקשה לצו ביניים כנגד תוואי 1/06; בג"ץ 5330/11
מועצת הכפר וולאג'ה נ' שר האוצר, 27.9.11, נדחתה עתירה; בג"ץ 9516/10
מועצת הכפר וולאג'ה נ' המפקד הצבאי ביהודה ושומרון, 22.8.11 נדחתה עתירה כנגד התוואי שמוולאג'ה לכפר בתיר.
4. התוואי בו מדובר בתיק זה, כפי שהצהירו עדי המשיב בפניי, הוא החלק האחרון של התוואי בעוטף ירושלים, דהיינו מדובר בקילומטר וחצי, אשר המשיב מבקש לבנות כגדר בטחון, על מנת להשלים ולסיים את בניית הגדר בכלל עוטף ירושלים, שאורכה כאמור כ- 140 ק"מ. התוואי נמצא מול שכונת גילה, שהיא חלק מן העיר ירושלים, ובסמוך לישוב הקהילתי הר גילה. בנוסף התוואי נמצא בסמוך לבתי העיר בית ג'אלה וליד המינזרים. יש לציין כי התוואי הנוכחי, למעט אותם קילומטר וחצי אחרונים אושר בבג"ץ או נבנה כבר בשלב זה באישור בג"ץ, דהיינו כאשר לא הוצא צו ביניים המפסיק את העבודות, ואף וועדה זו אישרה חלק מתוואי זה בשני הליכים קודמים.
5. צו התפיסה המקורי הנדון כאן הוא שני מקטעים המצויים בתחום ישראל ומתחברים לתוואי המכשול העובר באיו"ש. הקטע המזרחי מתחיל בחיבור לתוואי קיים בסמוך לכביש המנהרות, ומנקודה זו הוא עובר בשטח מדינת ישראל לאורכו של הגשר עליו עובר ציר 60, תוך הותרת הגשר בצד הישראלי של הגדר ועד לחיבור עם התוואי העובר באיו"ש ועוטף את ציר 60 עד הכניסה למנהרה. המקטע המערבי יוצא מנקודת החיבור לתוואי לאיו"ש הסמוכה לגשר המנהרות ונמשך לכיוון מערב עד לנקודת החיבור הבאה עם התוואי באיו"ש מצפון לבית ג'אלה ובסמוך למנזר הגברים, משם ממשיך התוואי לאיו"ש לכיוון הישוב הר גילה. לאור פסק דין בבג"ץ 9961/03
המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר ואח' נ' ממשלת ישראל ואח' (פורסם 5.4.2011) (להלן: "
פסק דין
המוקד") נראה כי יש מקום להדגיש, כי התוואי מושא דיוננו הוא בתוך תחומי הקו המוניציפאלי של ירושלים ולא בתחום איו"ש, ולכן אינו יוצר "מרחב תפר" כהגדרתו באותו פסק דין (סעיף 2 לפסק הדין הנ"ל).
6. אשר לטופוגרפיה, הרי שבית ג'אלה מהווה את חלקו הדרומי של רצף אורבני הנמצא מדרום לירושלים וכולל גם את העיר בית לחם הגובלת בבית ג'אלה ממזרח. בית ג'אלה ממוקמת על רכס שולט, כאשר בינה ובין שכונת גילה הנמצאת על השלוחה שמנגד מפריד ערוץ נחל גילה. אין מחלוקת כי בית ג'אלה ממוקמת בטווח הליכה ובמרחק מאות בודדות של מטרים בקו אווירי מבתי שכונת גילה.
7. לאחר הוצאת הצו הראשון משנת 2006, התברר כי מספר בתים של תושבי בית ג'אלה נשארו על פי התוואי הראשון בצד הישראלי של הגדר, ולכן הוצא צו התפיסה השני 75/07, במסגרתו שונה התוואי כך שיצר מעין "לולאה" מסביב לאותם בתים והותיר אותם בצד איו"ש של הגדר.
8. בשנת 2011, יצא צו נוסף (02/11) המשנה את התוואי, כך שמנזר הנשים, על פי בקשת המנזר לאחר שהצטרף להליך כאן, באופן אשר עוד יפורט להלן, נשאר בצד איו"ש של הגדר.
ההליכים בפני הוועדה
9. הודעת הערעור הראשונה בשם החקלאים הוגשה כאמור בשנת 2006 ובמקביל לערעור נתבקש צו מניעה למנוע את הבנייה בתוואי זה, ולאחר דיון הוצא צו כמבוקש.
10. להודעת הערעור צורפו התצהירים של החקלאים המתנגדים לתוואי בטענות שעיקרן פגיעה בחלקות המקרקעין של המערערים שהגדר תיבנה בשטחם ממש, וכן פגיעה נוספת במערערים שהאדמות החקלאיות שלהם, אותם הם מעבדים עשרות שנים, יישארו בצד ישראל של הגדר וכך הגדר תפריד בין התושבים לבין אדמותיהם. המערערים טענו לעניין זה כי מדובר באזור חקלאי הנטוע עצי זית, גפנים, תאנה ועצי פרי אחרים המשמשים אותם ואת משפחותיהם.
11. המשיב הגיש כתב תשובה ולאחר מכן נקבע התיק לדיון. בהמשך הוסף הצו הנוסף משנת 2007 ובגינו הוגש ערעור מתוקן ולאחר מכן הוגש כתב תשובה מתוקן. בינואר 2009 שמעה הוועדה את מרבית העדים החקלאים, וכן את מהנדסת עיריית בית ג'אלה, סאמיה חליליה. ביום 6.3.2009 יצאה הוועדה לסיור בתוואי, כאשר לסיור הצטרף מר שאול אריאלי, אשר התייצב בשם המועצה לשלום ובטחון, אשר הצטרפה לתיק במעמד של "ידיד בית המשפט". המועצה לשלום ובטחון הצטרפה לתיק בפועל בחודש מרץ 2009 לאחר שביקשה את הסכמת הוועדה לכך, וכאשר הצד השני לא התנגד להצטרפותה. המועצה לשלום ובטחון פרשה מן התיק בדיון ביום 19.7.10 וביקשה למשוך את תצהיריה מהתיק. באוגוסט 2009 הצטרף על פי בקשתו כמשיב נוסף, הוועד המקומי של הישוב הר גילה, שהוא אחד מיישובי המועצה האזורית גוש עציון והתוואי עובר בסמוך אליו, והוא תומך בתוואי המוצע על ידי המשיב.
12. ביום 25.11.10 הגיש מנזר הנשים בקשה להצטרף להליך. בבקשתו להצטרף להליך, אשר כזכור התנהל עד לאותו שלב, כאשר המערערים ערערו על גישה לאדמותיהם החקלאיות וכן פגיעה באדמותיהם, הרי שמנזר הנשים הצטרף לערר בנימוקים הנוגעים לקרקעות של המנזר, לחינוך האוכלוסיה בבית ג'אלה, וטענות נוספות אשר יפורטו.
13. יש לציין כי במהלך כל השנים נשמעו עדים משני הצדדים כאשר עם כל שינוי שנעשה בתוואי הגדר ובצווי התפיסה הגיעו עדים נוספים הן חקלאים והן עדים הקשורים למנזרים וכך גם הגישו עדי המשיב תצהירים נוספים, כאשר כל העדים נחקרו.
14. בפני הוועדה נשמעו במהלך השנים עשרות עדויות של חקלאים: למיא אלאערג', עודה חליליה, עיסא חליליה, ריאד אבו מוהר, נחלה אבו עיד, אנטון אלתית, יוסרא נאוי, אלסקנדר אבו רומן, סמיה חלילי, עלי אזירנא, פרח אלעלמם, עיסא שתלה, ג'ורג' רשמאווי, עיסא קצאצפה, עבד עלמי, מוסא חגאגה, וליד נעים קוסיה, בשארה עווד, ריקארדו גויגאת. בנוסף, העידו מטעם המנזרים, הנזירה איבתיסאם קסיס, והאב ברונו קוואזין, כמו כן העידו מטעם המערערים גב' נעמה אבו מאהר, ודוקטור בשארה אליאנס, הגב' מיכל פישר, עובדת בארגון "מחסום ווטש" ועבד אלכרים סעדי, חוקר שטח "בצלם- מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים" באזור טולכרם וקלקליה. כמו כן הגישו המערערים חוות דעת של פרופסור ג'ודי גרין, שהיא אדריכלית נוף. כאמור בשלב מסוים הצטרפה המועצה לשלום וביטחון כ"ידיד בית המשפט", ומטעמה נשמעו עדויות של מר שאול אריאלי, אשר הצטרף גם לסיור שערכה הוועדה בתוואי הגדר, כמו כן העיד מר גבעולי. נציין כי בפרוטוקול הדיון מיום 19.07.2010, כאשר פרשה המועצה לשלום ולביטחון מן התיק, היא ביקשה למשוך את תצהיריה.
15. מטעם המשיבים, העיד אל"מ עופר הינדי, ראש מנהלת צבעים, שהוא האחראי על תוואי גדר הביטחון, וכן העיד מת"מ יהודה יהושע, ששימש בתפקיד מפקד עוטף ירושלים במג"ב וכן העיד מטעם הישוב הר גילה, מר שאול גולדשטיין, המכהן כראש המועצה האזורית גוש עציון. עוד יש לציין כי הצדדים הציגו בפני הוועדה מפות ותצלומי אוויר של השטח המדובר והתוואים השונים, שנדונו בפני הוועדה, וזאת בנוסף לסיור במקום שערכה הוועדה.
16. לאחר שנשמעו כל העדים, במהלך דיונים רבים, נשמעו סיכומים בעל פה, במשך יום שלם.
טענות המערערים החקלאים
17. טענות החקלאים מתרכזות בכך, שהגדר בתוואי המוצע, על כל השינויים שנעשו בו יגרום לפגיעה בתושבי המקום, משום שחלק מאדמות התושבים יושחתו על ידי עצם הקמת הגדר, ואילו אדמות חקלאיות אחרות השייכות למערערים יישארו בצד הישראלי של הגדר. החקלאים שהגישו הערעור הם בעלים ו/או מחזיקים באדמות באזור המדובר, ולכן ייפגעו מהקמת התוואי.