פסק דין
רקע וטענות הצדדים
1.התובע פנה לנתבעת ביום 22/3/11 לשם רכישת רכב מסוג ג'טה תוצרת פולקסווגן שנת ייצור 2009 . לתובע נמסר כי מחיר המחירון של הרכב הינו 99,000 ₪ וסוכם כי הוא יקנה אותו במחיר של 86,202 ₪.
2.התובע שילם את המחיר המוסכם, וסוכם כי הסכם המכירה ייחתם ביום למחרת.
3.התובע טוען כי באותו יום גילה כי מחיר המחירון של הרכב הינו 88,000 ₪, מחיר הנמוך ב- 11,000 ₪ מהמחיר שנמסר לו ע"י הנתבעת, ולכן הוא פנה למחרת לנתבעת וביקש לבטל את העסקה ולהחזיר לו את כספו.
4.ביום 22/4/11, חודש לאחר הרכישה, נמסר לתובע שיק על סך של 83,702 ₪ בלבד, סכום החסר ב, 2,500 ₪ מהסכום אשר הוא שילם לנתבעת. לטענת התובע הובטח לו כי הסכום החסר יוחזר לו, אך טרם החזירה אותו הנתבעת.
5.התובע טען עוד בתביעתו כי בגלל האיחור בהחזרת כספו, נגרמו לו הוצאות בדמות שכירת רכב חלופי, שכן נמנע ממנו לרכוש רכב, לאחר שכספו הוחזק בידי הנתבעת לתקופה של חודש ימים, כאשר עלות שכירת הרכב הינה 3,000 ₪.
6.התובע דרש מבית המשפט לחייב את הנתבעת בהחזרת ההפרש על סך של 2,500 ₪, הפרשי הצמדה וריבית על סך של 898 ₪, הוצאות השכרת רכב חלופי על סך של 3,000 ₪ וכן בגין עגמת נפש סך של 3,000 ₪ ועל כן הוא מעמיד את תביעתו על סך של 9,398 ₪.
7.הנתבעת הגישה כתב הגנה, והודתה כי אכן נפלה טעות בתום לב אצל הנציג מטעמה עת מסר לתובע את מחיר המחירון וכי המחיר הנכון הוא פחות 4,000 ₪ ממה שנמסר לתובע, ולכן הוצע לתובע להפחית לו מהתמורה שהוא העביר סך של 6,000 ₪ אך התובע סירב, ועמד על ביטול העסקה.
8.לאור ביטול העסקה, החזירה הנתבעת לתובע את הסכום אשר הוא שילם בקיזוז סך של 2,500 ₪, סכום אשר גבתה מאת התובע בגין ביטול העסקה, ואשר נועד לשם כיסוי הוצאותיה אשר הוציאה עקב ובהסתמך על התנהגות התובע, ובין היתר הוצאות עבור שינוע הרכב, עבור בדיקה במכון הרישוי עבור פחחות וצבע, אך לפנים משורת הדין, הציעה היא לתובע להשיב סכום זה כמחווה שירותית גרידא, אך התובע סירב.
9.הנתבעת הוסיפה וטענה כי יתר דרישותיו של התובע הינן מופרזות ומוגזמות, ומהוות ניצול לרעה של הליכי בית המשפט.
10.ביום 20/12/11 התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם.
דיון ומסקנות
11.אין מחלוקת בין הצדדים כי העסקה לרכישת הרכב בוטלה, וכי היה על הנתבעת להחזיר לתובע את הסכום שהעביר לנתבעת תמורת הרכב . גם אין מחלוקת כי הנתבעת החזירה סכום החסר ב- 2,500 ₪ מהסכום אשר הועבר לה ע"י התובע. הנתבעת לא הצביעה על הסכם ממנו ניתן ללמוד כי התובע הסכים שכל הבדיקות או התיקונים אשר בוצעו ע"י הנתבעת טרם מסירת הרכב יחולו על התובע, וכתב האופציה אליו התייחסה נציגת הנתבע בדיון, לא הוצג בפניי, ולכן לא ניתן להתייחס אליו כלל וכלל. הנתבעת גבתה את הסך של 2,500 ₪, כאשר לא הייתה צריכה לגבות אותו, ועל כן עליה להחזיר סכום זה לתובע.
12.אין מחלוקת בין הצדדים כי התמורה הוחזרה לידי התובע לאחר חודש מיום העברתה לנתבעת. אומנם הנתבעת הסבירה את האיחור, וטענה כי החזרת כספים מחייבת החתמת מנכ"ל או סמנכ"ל של הנתבעת על אישור החזרת הכסף, ועד להחתמתם חלף חודש ימים, אך ברור הוא כי נוהלי הנתבעת בהחזרת הכספים אינו מעניינו של התובע.
התובע ביקש לחייב את הנתבעת בהוצאות השכרת רכב לתקופה של חודש ימים, על סך של 3,000 ₪. לתמיכה בטענה זו הגיש התובע לבית המשפט חשבונית מטעם חברת ההשכרה "Budget" על סך של 958 ₪ וכן אישור מחברת כרטיס האשראי אמריקן אקספרס, המראה כי הועבר תשלום על סך של 958 ₪ לטובת חברת ההשכרה "Budget" . התובע הוכיח כי הוציא על השכרת רכב חלופי ב -חודש 3/11 סך של 958 ₪, בלבד,ולא כנטען ע"י סך של 3,000 ₪, כאשר הסיבה להוצאות אלו נעוצה בנתבעת ובהחזרת הכסף לתובע באיחור. על כן אני מחייבת אתה הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 958 ₪ בלבד.
13.הוא הדין לגבי בקשת התובע לחייב את הנתבעת לשלם הפרשי הצמדה וריבית בגין האיחור. בהעדרה של מחלוקת כי הסכום הוחזר לתובע לאחר חודש ימים ללא כל סיבה מוצדקת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 969,25 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית.
14.כאמור לעיל התובע ביקש מבית המשפט לחייב את הנתבעת לפצותו בגין עוגמת נפש. התובע לא הרים את נטל ההוכחה ולא הוכיח כי נגרם לו עוגמת נפש,הגם שהסכום הוחזר לתובע באיחור של חודש ימים, וזאת בשים לב לכך כי הסכום הוחזר בסופו של יום לתובע, ושאר הוצאותיו אף הם יוחזר לתובע כפי שקבעתי לעיל, ואין מקום לפסוק לו מעבר לכך.
לסיכום
15.לכל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 2,500 ₪, לרבות סך של 958 ₪ בגין השכרת רכב חלופי לרבות הסך של 969,25 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית ובסך הכל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתבוע סך של 4,427 ₪ . סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.