אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט המחוזי בתל אביב
בתאריך: 21/06/2006


בפני:
1. כב' השופט/ת יהושע גרוס, סגן נשיא - אב"ד
2. כב' השופט/ת אסתר קובו
3. כב' השופט/ת מיכל רובינשטיין
מערערים:
1. קווי אשראי לישראל (ליסינג) בע"מ
- נגד -
משיבים:
1. מנורה חברה לביטוח בע"מ
ב"כ מערערים:
1. עו"ד ש. רוטשילד
ב"כ משיבים:
1. עו"ד ד. קולקר

פסק-דין

השופטת אסתר קובו:

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בת.א. 82191/97 (כבוד השופט טל שחר) לפיו נדחתה תביעתה של המערערת לקבלת תגמולי ביטוח בגין גניבת כלי רכב שבבעלותה (להלן: " פסק הדין").

רקע

1.         המערערת (והמשיבה שכנגד) הינה חברת ליסינג העוסקת בהשכרת רכבים. במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה היתה המערערת הבעלים של משאית ונגרר (להלן: " כלי הרכב") אשר הושכרו לשוכר, מר רוני פרנסיה (להלן: " השוכר") במסגרת עסקת אשראי/ליסינג.

2.         המשיבה (והמערערת שכנגד) הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את כלי הרכב בפוליסת ביטוח המכסה, בין היתר, סיכון של גניבה (להלן: " הפוליסה"). המבוטחים על פי הפוליסה, שהונפקה באמצעות סוכנות הביטוח "ניליביט" (להלן: " סוכנות הביטוח"), הינם המערערת ו/או השוכר. עוד נציין כי בהסכם שבין המערערת לשוכר, מימוש תגמולי הביטוח מוקנה למערערת, ששעבדה את כלי הרכב, כמו גם את זכותה למימוש תגמולי הביטוח בגינם, לטובת בנק אמריקאי ישראלי בע"מ.

3.         בתאריך 14.11.96, בתוך מועד הביטוח, הודיע השוכר למשטרת ישראל על גניבת כלי הרכב ממקום חנייתם במגרש הסמוך לבית אחיו במושב בני עייש, ופנה למשיבה על מנת לשפותו בגין אובדן כלי הרכב בהתאם לפוליסה.

4.         המשיבה, מטעמיה, החתימה את השוכר על הסכם לפיו יעבור בדיקת פוליגרף שתוצאותיה ומסקנותיה תחייבנה את הצדדים. השוכר חזר בו במהרה מהסכמתו זו. לטענתו, נחתמה לאחר שהיה "מותש" מחקירה שנערכה לו על ידי חוקר פרטי מטעם המשיבה.

בנסיבות אלה דחתה המשיבה את דרישת התשלום בטענה, בין היתר, כי המערערת והשוכר הכשילו אותה במרמה במתן פרטים כוזבים, יצרו שינויים בעניינים מהותיים מבלי להודיע לה על כך והתרשלו בשמירה על כלי הרכב כשהשאירו אותם במקום שומם. כן דחתה המשיבה את דרישת התשלום מהטעם שהשוכר לא קיים את תנאי הפוליסה הנוגעים לאמצעי מיגון כלי הרכב או שלא הפעיל אותם עובר לגניבתם, וכי הגניבה בוימה על ידי השוכר או אדם שפעל מטעמו.

5.         בדרישת המערערת לתגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה ובטענות המשיבה דלעיל דן בית משפט השלום במסגרת התביעה אותה הגישה המערערת. השוכר לא היה צד לתביעה שלה.

בפסק דין מנומק דחה השופט המלומד את מרבית טענות המשיבה.

א.         לעניין חזרתו של השוכר מהסכמתו להבדק בפוליגרף, נפסק כי היא מוצדקת משום שעצם הדרישה הועלתה רק לאחר קרות מקרה הביטוח, במצב דברים בו יחסי הכוחות אינם שווים ומשום שהמערערת כלל לא היתה צד להסכם זה ואין זה ראוי לחוב אותה שלא בפניה.

נדחתה הטענה כי המבוטח כיזב בשתי שאלות שנשאל בהצעת הביטוח באופן המקנה למשיבה פטור מתשלום. השוכר אמנם ענה בשלילה לשאלות שנשאל בענין ביטול פוליסות ביטוח קודמות לכלי הרכב ולעניין תאונות קודמות אותן עברו  אולם קבע בית המשפט כי אין די בכך שהשוכר מסר עובדות כוזבות, אפילו ביודעין, כדי לפטור את המשיבה מתשלום תגמולי ביטוח, לשם כך עליה להוכיח כי אי הגילוי נעשה בכוונת מרמה (סעיפים 7(ג)(1) ו - 25 לחוק חוזה הבטוח, תשמ"א - 1981, להלן: " חוק חוזה הביטוח"), וזאת לא נעשה על ידה. יתכן שהמשיבה היתה זכאית לשלם תגמולי ביטוח מופחתים, אך היא לא הביאה ראיות לגבי השעור ההפחתה הראוי.

בית המשפט אף דחה את טענת המשיבה כי השוכר הפקיר את כלי הרכב, בניגוד לתנאי הפוליסה ולחובתו על פי דין לנקוט באמצעי אמצעי זהירות סבירים למניעת נזקים או אובדן. קביעתו זו של בית המשפט היתה מחמת הספק לאחר שהעלה תמיהות לעניין תום ליבו של השוכר ומניעיו. עוד דחה בית המשפט את הטענה שמקרה הביטוח נגרם במכוון על ידי השוכר, לאחר שקבע כי המשיבה לא הרימה את נטל להוכיח כי הנזק נגרם בכוונה.

ב.         עם זאת, קיבל בית המשפט הנכבד בפסק הדין את טענתה של המשיבה כי תנאי מוקדם להקמת חבותה על פי פוליסה היה התקנת אמצעי מיגון מסוג "ביטכונית" והפעלתו כל זמן שהנהג נמצא מחוץ לכלי הרכב.  שלילת חשד זה היה מוטל על המערערת אשר לא עמדה בו. יתרה מכך המשיבה - הגם שלא הביאה עדים מטעמה -הצליחה להוכיח היפוכו של דבר, כי המיגון לא היה מותקן בכלי הרכב עובר להעלמותם. גרסת השוכר בנושא זה נקבעה כבלתי מהימנה לאחר שהתעוררו סתירות, תמיהות ובלבול בעדותם שלו ושל אחיו. לא התבהר הערפל העובדתי מי מביניהם ראה את כלי הרכב לאחרונה, מי הניע אותם, ומי נעל אותם והפעיל את מערכת האזעקה. חוסר מהימנות זה מתיישב היטב עם עדותו של מתקין אמצעי המיגון על שיטה לפיה ברצותו מתקין השוכר את הבטכונית, ברצותו מסיר, וברצותו מתקין מחדש לפי צרכי הביטוח ונסיבות מקרי הביטוח.

ג.          המערערת העלתה טענה חלופית לפיה היא , להבדיל מהשוכר, הינה "מבוטח תם לב" קרי, שגם אם אין אחריות ביטוחית המכסה את הארוע עקב מעשיו של השוכר כמובטח, איו להחיל עליה תוצאה זו.

טענה זו נדחתה, בין היתר, בהסתמך על הנמקתו של בית המשפט העליון בע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837 (1993) (להלן: " פסק דין וייסנר") כי שיקולים של תקנת הציבור מחייבים שלא יצא חוטא נשכר, בעקיפין, על ידי שיפוי שותף תמים כאשר מדובר בשניים בעלי אינטרס זהה. משל עצמו הוסיף בית המשפט כי המערערת בחרה להיות מבוטחת יחד עם השוכר כשני מבוטחים במשותף, ובהעדר הסדר אחר בחוק דינם כמבוטח אחד. לשון הפוליסה ורוחה אינן כאלו המצדיקות תשלום למבוטח אחד גם בהתרחש החרגה בפוליסה מצד מבוטח אחר. הרחבה כזו מחייבת הסכמה מפורשת מראש ובכתב והוספת תשלום פרמיות ביטוח מצד המבוטחים, זולת אם ויתר עליהם המבטח. כל זאת על רקע נסיון החיים והרף המוסרי העגום של תביעות נגד חברות ביטוח בארץ, שעלול להביא לקנוניות כלפי מבטחים לו יופרדו המבוטחים.

מוסיף וקובע בית המשפט כי גם אם המערערת לא חתמה על ההצעה לביטוח, חייבת היא  בחובת גילוי - כמבוטחת משותפת - באופן ישיר ועצמאי של כל אותם פרטים שהיו בידיעתה הרלוונטיים לביטוח, כגון ביטול פוליסת ביטוח קודמת בשל העדר תשלום ותאונות קודמות. לא זו אף זו, אלא שהמערערת שלטה על הליך הביטוח וטרחה כי יעשה דווקא בסוכנות עימה היא עובדת על מנת לשמור על האינטרסים שלה, ובנסיבות אלו היה עליה לוודא בעצמה את נכונות המוצהר בהצעת הביטוח. לפחות אשם תורם חוזי יש כאן השולל מהמערערת את תום ליבה הנטען. בנוסף, היה על המערערת לוודא מעת לעת שהשוכר מקיים את תנאי הביטוח, לרבות קיומם והפעלתם של אמצעי מיגון.

סיכומו של דבר, לא הוכח נתק בין האינטרסים של המערערת לזה של השוכר המצדיק דיון בהפרדה ביניהם, וכחיזוק מעיר בית המשפט כי המערערת יכולה היתה להפרע ממי שגרם להחרגת פוליסת הביטוח - השוכר, אך היא לא פתחה בכל הליך משפטי נגדו למרות שידעה מראש את נימוקיה של המשיבה לדחיית תשלום תגמולי הביטוח.

ד.         סוף דבר הוא שהתביעה נגד המשיבה נדחתה, ובהתחשב בשאלה המשפטית החדשנית שנדונה, וכהקלה ניכרת עם המערערת בשים לב לתוצאות דחיית תביעתה, לא ניתן צו להוצאות.

מכאן לערעורים שלפנינו;

6.         ערעור המערערת (ע"א 3083/01)

ערעורה של המערערת מתמקד, בעיקר, בשניים:

(א)        דחיית תביעתה בשל העדר אמצעי מיגון והפעלתם - לטענת המערערת הנטל להוכיח שאמצעי המיגון היה מותקן ומופעל אינו לפתחה, ומכל מקום עולה מעדותו של מתקין אמצעי המיגון, אף שהיתה עוינת, כי אלה הותקנו בכלי הרכב עובר לגניבתם. ככלל, חולקת המערערת על המשמעות שייחס השופט המלומד לעדותו של המתקין, לרבות שמצא בה עדות לשיטה מצד השוכר לפיה נהג להסיר ולהתקין את הבטכונית כרצונו.

 (ב)       דחיית טענתה על היותה "מבוטח תמים" הזכאי לתגמולי הביטוח - המערערת טוענת כי לא היתה מעורבת במעשים ובמחדלים המיוחסים לשוכר, ולכן הינה מבוטח תמים הזכאי לתגמולים במנותק ממעמד השוכר. לטענתה, אין תשובה בחוק או בהלכה פסוקה לשאלה האם מעשהו הפסול של מבוטח אחד מקנה למבטח פטור גם כלפי אחרים. על כן, יש לילך על פי פסיקה זרה - הנסמכת על כללי פרשנות החלים גם בארץ - בדבר פרשנות נגד המנסח ופרשנות מעניקה כיסוי ביטוחי בכל מקרה של ספק ביחס לכיסוי המוענק במסגרת הפוליסה. המערערת מצביעה על כי הנאמר בפרשת וייסנר הינו אמרת אגב, שכן שם הוכח לבסוף שיתוף פעולה מצד כל המבוטחים בגרימת מקרה הביטוח, ומכל מקום מבקשת לתמוך עמדתה גם בפסק דינו של כבוד השופט גולדברג בעניין זה העורך הפרדה בין מבוטחים משותפים שלהם אינטרסים זהים בנכס - שאז יש לשלול את תגמולי הביטוח מכולם, לבין מבוטחים שלהם אינטרסים שונים, שאז יש לזכות את המבוטח התמים בתגמולים. לדידה של המערערת, היא איננה בעלת אינטרס המשותף לשוכר, בפרט כאשר תגמולי הביטוח שועבדו לצד שלישי (בנק), ועל כן היה מקום להפריד עניינה מעניינו של השוכר. מפנה המערערת גם לפסק דינו של כבוד השופט אז"ר, ז"ל בה"פ 175961/97 עזבון המנוח מונירה לוי, ז"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום, כרך יג 307 (1998). שם, נקבע כי בהעדר הלכה פסוקה יש לפרש את סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, הפוטר את המבטח מתשלום במקום שבו גרם המבוטח בכוונה למקרה הבטוח,  מתוך עקרונות היושר והצדק תוך נסיון להגשים את תכלית החקיקה, באופן שבו אין להעניק למבטח פטור גורף לגבי כל המבוטחים שלא גרמו במתכוון למקרה הביטוח.

ג.          בשולי ערעורה חולקת המערערת על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לרבות אלו המתייחסות לתום ליבו של השוכר ולכך כי לא הוכח שיש אפשרות לרכוש פוליסה משלימה בה המערערת הינה מבוטח נפרד.

7.         הערעור שכנגד

המשיבה, בערעורה שכנגד, מלינה בעיקר על הוצאות המשפט ושכר הטרחה שלא נפסקו לה חרף דחיית התביעה נגדה. עוד נטען כי היה על בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים חמורים הן כלפי השוכר והן כלפי המערערת. אשר לנושא המבוטח התמים טוענת המשיבה כי כתב התביעה לא כלל כל טענה מצד המערערת בדבר פיצול המעמד המשפטי בין מי מהמבוטחים, והמערערת הציגה עמדה המשותפת לה ולמבוטח השני (השוכר). רק בשלב הסיכומים הועלתה הטענה כי יש להבחין בין השנים, בעוד שלמשיבה באותה עת כבר לא היתה אפשרות להתגונן מפני טענה זו באמצעות הבאת ראיות הנוגעות להעדר תום הלב, לטענתה, של המערערת.  בנסיבות אלו, שגה בית המשפט שכלל נאות לדון בסוגיה זו.  מוסיפה וטוענת המשיבה כי המערערת ממילא איננה "מבוטח תמים", הן מהטעמים שפורטו בהכרעת דינו של בית משפט השלום והן משום שהדרישה למלוא תגמולי הביטוח, בעוד הנזק שנגרם לה אינו אלא בגובה יתרת החוב שעל השוכר לשלם לה, עולה לבדה כדי תרמית.


דיון

8.         לאחר שקראנו את כתבי בי-הדין, על צרופותיהם ואסמכתאותיהם, ולאחר ששמענו את דברי באי כוח הצדדים ואף אפשרנו להם להשלים בכתב את עיקרי טיעוניהם בשאלת "המבוטח התמים", הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור והערעור שכנגד.

התערבות בממצאים עובדתיים

9.         שני הצדדים חולקים, במובן זה או אחר, על הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית; המערערת, על הקביעות הלא מחמיאות, בלשון המעטה, לחובת השוכר, ואילו המשיבה על כך כי בית המשפט לא החמיר דיו, לא עם השוכר ואף לא עם המערערת.

הלכה מושרשת היא כי אין בית המשפט של ערעור מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה והתרשמה מן העדויות שהובאו בפניה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, וכאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה (ראו ע"א 1064/03 אליהו חברה לבטוח נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה, ז"ל  (2006) (טרם פורסם, פסק דין מיום 8.2.06) 9555/02 זידאן זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, דינים עליון סט 67 (2004); ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ואמירה ברקול, דינים עליון סח 562 (2004)). לא מצאנו כי מקרה זה מצדיק התערבותנו, משלא נפלה בממצאי בית משפט השלום כל טעות עקרונית היורדת לשורשם של דברים. הממצאים העובדתיים מעוגנים בעדותם של השוכר ואחיו אשר לא נמצאו מהימנות; בכזב שבהצעת הביטוח; בעדותו של השוכר כי נהג להניע את כלי הרכב למרות שלא היה לו רישיון בר-תוקף; בעדותו של המתקין - אשר חרף היותו עד מטעם המערערת עצמה, לא תמך בגרסתה, ובעדותו של מנהל המערערת כי ידע שמדובר ב"לקוח בעייתי" ודאג שהביטוח יעשה דרך סוכנות ביטוח המוכרת לו על מנת שבבוא העת תוכל המערערת לגבות את דמי הביטוח.

זאת ועוד, מקריאת פסק דינו המנומק של השופט המלומד עולה כי התרשמותו מהשוכר והתנהגותו קשה, ואך כפסע היה בין קביעת ממצאים חמורים יותר לגביו, בעיקר הדברים אמורים לגבי גרימת מקרה הביטוח במכוון. הערכאה הדיונית נקטה בגישה מקלה זו, בין היתר משום שכל קביעה לגבי השוכר משפיעה על תביעתה של המערערת.

על כן, ומכל הטעמים דלעיל ראינו לדחות את ערעורה של המערערת בעניין זה.

הדברים יפים גם לערעור שכנגד; בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתו של השופט המלומד, ואם זה - לאחר ששקל את הנתונים שבפניו - לא מצא לנכון לקבוע ממצאים חמורים יותר, כטענת המשיבה, אף אנו כערכאת ערעור לא נעשה כן. עוד נציין כי המשיבה לא העידה עדים שונים אשר עשויים היו לחזק גרסתה ולא הביאה ראיות במקום שנזקקה להן; כך לעניין החוקר מטעמה שגבה את הסכמתו של השוכר לבדיקת פוליגרף, כך לעניין מנהל סוכנות הביטוח אשר לנסיבות חתימת הצעת הביטוח וידיעתו או אי ידיעתו על ביטולה של פוליסת ביטוח קודמת ב"הפניקס", וכך לעניין שעור ההפחתה בתגמולי הביטוח במקרה בו כיזב המובטח בהצעת הביטוח, שלא בכוונת מרמה. אין למשיבה להלין אלא על עצמה.

סיכומה של נקודה זו, המסגרת העובדתית לבחינת אחריותם המשפטית של הצדדים תהא זו אשר נקבעה על ידי בית משפט השלום. דברים אלו יפים בהסתייגות אחת; על פני הדברים צודקת המערערת כאשר טוענת כי שתי התאונות אותן עברו כלי הרכב ארעו לאחר מילוי טופס ההצעה לביטוח על ידי השוכר. הטופס מולא ביום 6.6.95 (נספח 13 לתיק המוצגים, מסומן כנ/3), ואילו התאונות ארעו לאחר מילוי ההצעה, ביולי 1995 ובאפריל 1996  (ראו עדותו של מנכ"ל המערערת עליה לא חלק גם ב"כ המשיבה, פרוטוקול מיום 5.5.99, בעמ' 17 שו' 26). מכל מקום, בית משפט השלום  - אף אם שגה בעניין עובדתי זה - ממילא נקט בגישה המקלה עם השוכר, ובמבחן התוצאה לא ראה בתשובתו הלא נכונה, לכאורה, בטופס ההצעה כנתון שיש בו כדי להכריע באופן בלעדי לחובת המערערת ולשלילת תגמולי הביטוח ממנה.

נטל ההוכחה בדבר קיומם של אמצעי מיגון

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.