אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
בתאריך: 07/06/2010


בפני:
1. כב' השופט/ת חגית שגיא - סגנית נשיא
תובעים:
1. אורי פרייס, עו"ד
- נגד -
נתבעים:
1. מכללת רמת גן
ב"כ נתבעים:
1. עו"ד יובל ינאי

פסק-דין

1.         השאלות הטעונות הכרעה בענייננו הינן האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ואם כן - מהן הזכויות המגיעות לתובע בגין תקופת עבודתו.

2.         אלו העובדות העולות מחומר הראיות ושאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים :

א.                  התובע שימש כמרצה בחוג לחשבונאות של הנתבעת (להלן גם: "המכללה") במקצועות יסודות המשפט, דיני מסחר ועבודה ודיני תאגידים, וזאת בשתי תקופות העסקה: התקופה הראשונה - 6/94 - 12/00, והתקופה השנייה - 7/02 - 7/03.

היקף שעות ההוראה של התובע במכללה השתנה מעת לעת.

ב.                  התובע דווח כעצמאי לשלטונות המס.

מדי חודש הגיש התובע למכללה דו"ח שעות עבודה והתמורה שולמה לו כנגד חשבונית.

ג.                    במהלך תקופות הקשר בין הצדדים נדרש התובע לחתום, מדי תחילת סמסטר, על "הסכם למתן שירותי הוראה לקבלן עצמאי" שבהם נכללו "סעיפי גדרון" אשר קבעו תעריפים חלופיים להם יהיה זכאי התובע במידה וייקבע, בדיעבד, כי בין הצדדים שררו יחסי עובד ומעביד.

בפני הוצגו 8 הסכמים. התובע חתום על חלקם והמכללה חתומה על הסכם אחד בלבד:

(1)     הסכם מיום 21.12.97 (נספח נ/13 לתצהירו של מר עודד דוברת, נשיא המכללה).

ההסכם קובע כי בגין שעת הוראה תשלם הנתבעת לתובע תמורה בסך 195 ש"ח.

באותו הסכם נכלל סעיף הקובע:

"הקבלן מצהיר כי הינו קבלן עצמאי לכל דבר וענין, בעל עסק עצמאי הנותן שירותים לגופים נוספים, ובעל תיקים עצמאיים במס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי, וכי אין בהתקשרות זו כדי ליצור יחסי עובד-מעביד בינו לבין המכללה. הקבלן מצהיר כי ידוע לו שהתקשרות המכללה עימו מבוססת על הצהרתו זו, וכי המכללה משלמת לו סכומים גבוהים מאלו שהיתה משלמת לו, לו מעמדתו היה שונה. מוסכם ומוצהר ע"י הצדדים, לשם הזהירות, כי במידה וייקבע בניגוד לדעתם כי קיימים יחסי עבודה בין הצדדים, יקבעו זכויות הקבלן למפרע לפי השכר שהיה מקבל לו היה עובד שכיר, הינו                           *                  ש"ח ברוטו לשעת הוראה והוא יהא חייב להשיב למכללה לאלתר את מלוא התמורה העודפת שקיבל."

מתחת לסעיף זה נכתב בכתב יד גובה השכר "שלפיו ייקבעו זכויות התובע במידה וייקבעו קיומם של יחסי עובד ומעביד:

" 126.7 ש"ח עבור משפט, דיני מסחר, 136.5 ש"ח עבור דיני תאגידים"

תוספת זו, שנכתב כאמור בכתב יד, נמחקה.

התובע חתם על הסכם זה.

(2)     הסכם מחודש 7/98 (נספח נ/12 לתצהירו של מר דוברת)

ההסכם קובע תמורה בסך 185 ש"ח בגין שעת הוראה בדיני תאגידים ובסך - 181 ש"ח בגין שעת הוראה במשפט ודיני מסחר.

באותו הסכם נכתב בכתב יד מתחת לסעיף גדרון כי אם בדיעבד ייקבעו קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים אזי ייקבעו זכויות התובע לפי שכר של:

" 136.5 ש"ח - דיני תאגידים. 126.7 ש"ח - דיני מסחר, משפט"

התובע חתם על הסכם זה .

(3)     הסכם מיום 31.1.99 (נספח נ/11 לתצהירו של מר דוברת)

הסכם זה קובע תמורה בסך 195 ש"ח בגין שעת הוראה בדיני תאגידים ובסך-  181 ש"ח בגין שעת הוראה בדיני משפט ודיני מסחר.

באותו הסכם התוספת בכתב קבעה: "117 ש"ח - דיני תאגידים, 108.6 ש"ח -יסודות משפט, דיני מסחר ועבודה".

שני הצדדים חתמו על הסכם זה.

(4)     הסכם מיום 22.6.99 (נספח נ/10 לתצהירו של מר דוברת)

הסכם זה קובע תמורה בסך 195 ש"ח בגין שעת הוראה בדיני תאגידים ותמורה בסך 181 ש"ח בגין שעת הוראה בדיני משפט ומסחר.

כן נקבע באותו הסכם כי אם ייקבעו בדיעבד יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ייקבעו זכויות התובע לפי שכר בסך 108.6 ש"ח לשעה.

התובע חתם על הסכם זה.

(5)     הסכם מיום 2.1.00 (נספח נ/9 לתצהירו של מר דוברת)

הסכם זה קובע תמורה בסך 181 ש"ח בגין שעת הוראה בדיני מסחר ותמורה בסך 160 ש"ח בגין שעת הוראה בחשבות שכר.

כן נקבע באותו הסכם, כי אם ייקבעו בדיעבד יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ייקבעו זכויות התובע לפי שכר בסך 109 ש"ח לשעה.

התובע חתם על הסכם זה.

(6)     הסכם מיום 1.7.00 (נספח נ/8 לתצהירו של מר דוברת)

הסכם זה קובע תמורה בסך 181 ש"ח בגין שעת הוראה בדיני מסחר.

כן נקבע באותו הסכם כי אם ייקבעו בדיעבד יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, יקבעו זכויות התובע לפי שכר של 109 ש"ח לשעה.

הסכם זה אינו חתום.

(7)     הסכם מיום 1.7.02 (נספח נ/7 לתצהירו של מר דוברת)

בהסכם זה נכלל סעיף גדרון הקובע:

" במידה ויקבע בניגוד לדעתם כי מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, יקבעו זכויות המרצה למפרע לפי השכר שהיה מקבל לו היה עובד שכיר, היינו 45% פחות מהסכום הנקוב לשעת הוראה והוא יהיה חייב לשפות את המכללה...".

הסכם זה אינו חתום.

נספח לאותו הסכם (שצורף כנספח לתצהירו של התובע)  קובע כי בתקופה 1.7.02 -31.12.07 ילמד התובע 5 שעות שבועיות והתמורה תהא 100 ש"ח לשעה.

נספח זה אינו חתום.

(8)     הסכם מיום 24.1.03 (נספח נ/6 לתצהירו של מר דוברת)

בהסכם זה נכלל סעיף גדרון זהה לזה שבהסכם מיום 1.7.02 וגם הסכם זה אינו חתום.

נספח לאותו הסכם - "נספח תעריף שעה" (שצורף לתצהירו של התובע) - קובע כי בתקופה 1.1.03 - 30.6.03 ילמד התובע 6 שעות שבועיות. נספח נוסף לאותו הסכם (שצורף אף הוא לתצהירו של התובע) קובע כי התמורה תהא בסך 110 ש"ח + מע"מ בגין כל שעה.

התובע חתם על נספח זה.

כמפורט לעיל, התובע חתם רק על חלק מההסכמים והנתבעת - על הסכם אחד בלבד.

ד.                  התובע העביר את ההרצאות בכיתות של המכללה. ציוד שנדרש לתובע, כדוגמת צילומים, מכשירי כתיבה וארונית סופק לתובע על ידי המכללה.

ה.                  כל אחת משתי התקופות הסתיימה ביוזמת המכללה כשעובר להפסקת הקשר בין הצדדים לא נערך לתובע שימוע ולא ניתנה לו הודעה מראש על סיום ההתקשרות עמו (כמוסכם על ידי הצדדים בישיבת קדם המשפט מיום 31.3.05).

ו.                    במקביל להתקשרותו עם המכללה, הרצה התובע, בכל הזמנים הרלוונטים לתביעה גם במכללה למנהל, בהיקף שעות שלא פחת מהיקף שעות ההוראה של התובע בנתבעת. בנוסף היו תקופות במהלכן הרצה התובע במכללות נוספות ובבתי ספר תיכון וכן עסק בעריכת דין באופן עצמאי.

3.         עיקר טענות התובע:

א.                  לכל אורך תקופת ההתקשרות בין הצדדים התקיימו ביניהם יחסי עובד ומעביד. הסכמי ההעסקה עליהם נדרש התובע לחתום היו הסכמים חד צדדיים שהוכנו על ידי המכללה כחוזים אחידים והובהר לתובע פעם אחר פעם כי שכרו החודשי יעוכב אם יסרב לחתום על החוזים. בשנת עבודתו האחרונה במכללה סירב לחתום על ההסכמים.

עיסוקו של התובע כעורך דין עצמאי היה בהיקף שולי בלבד ועיקר פרנסתו היתה בהוראה בנתבעת ובמכללה למנהל.

ב.                  משיש להכיר ביחסי עובד ומעביד בין הצדדים, זכאי התובע לסעדים הבאים (כשאת שכרו של התובע לצורך חישוב זכויותיו יש לחשב על פי ממוצע שכרו בהתאם לחלקיות משרתו במהלך תקופות ההעסקתו):

(1)                 פיצויי פיטורים בסך 68,310 ש"ח (7.5 שנים X 9,108 ש"ח ממוצע לחודש)

(2)                 פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 109,296 ש"ח, בגין פיטורים ללא הודעה מוקדמת, בחוסר תום לב וללא שימוע

(3)                 פדיון חופשה בסך כולל של 47,455 ש"ח

(4)                 החזר הוצאות נסיעה בסך של 22,670 ש"ח

(5)                 פדיון הבראה בסך 6,426 ש"ח

(6)                 תמורת הודעה מוקדמת בסך כולל של 12,614 ש"ח

4.         עיקר טענות הנתבעת:

א.      בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעביד אלא התובע היה בעל עסק עצמאי למתן שירותי הוראה. מעבר לכך, התובע הינו עורך דין, מומחה לדיני עבודה, ומעולם במהלך תקופת הקשר בין הצדדים לא טען בפני המכללה ליחסי עובד ומעביד בין הצדדים והוא אף חתם על הסכמים בהם הצהיר כי הוא קבלן עצמאי. רק בחודש 1/03 סירב התובע לראשונה לחתום על ההסכם וזאת רק מאחר שהמכללה הפחיתה את היקף העסקתו.

ב.      היה וייקבע קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים הרי שיש לאכוף את תניית גדרון עליה חתומים הצדדים, בכל אחד מההסכמים ביניהם, ולחייב את התובע להשיב למכללה את ההפרש בין התמורה ששולמה לו כעצמאי לבין התמורה הנקובה בסעיפי גדרון, כשהפרש זה עומד על שיעור של 35% מהתמורה ששילמה לו הנתבעת בגין הרצאותיו.

ג.        תקופת ההתקשרות הראשונה בין הצדדים הסתיימה בעקבות התנהגותו של התובע שכללה איחורים להרצאות, היעדרויות ותלונות של סטודנטים על הופעה בלתי מכובדת של התובע.

תקופת ההתקשרות השנייה הסתיימה בעקבות התנהגות התובע שפעל בניגוד להסכמת נשיא המכללה, כאשר בפגישה שהתנהלה בין נציגי המכללה לבין מועצת רואי החשבון, האשים התובע את מועצת רואי החשבון בהתנהגות בלי חוקית ובכך העמיד את המכללה במצב מביך מול מועצת רואי החשבון וגרם לה נזק.

בנסיבות סיום ההתקשרויות עם התובע לא היתה חובה לקיים לו שימוע וייש לראות את כל אחד מהסמסטרים כתקופת עבודה קצובה אשר אינה מחייבת במתן הודעה מוקדמת לפיטוריו.

לנוכח נסיבות סיום העסקתו של התובע יש לשלול ממנו פיצויי פיטורים ואין כל עילה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

ד.      התביעה לפדיון חופשה התיישנה.

5.         יצויין כי ההליכים המקדמיים בתיק זה התמשכו זמן רב, הן בשל בקשה לעיון במסמכים שהגישה הנתבעת ושנדונה בכמה ערכאות והן בשל בקשות רבות, שאת רובן הגיש התובע, לדחיית מועדי הדיון המקדמיים שהיו קבועים בתיק.

6.         מטעם התובע העידו התובע ורו"ח יום טוב רון שהועסק כמרצה שכיר בחוג לראיית חשבון במכללה.

            מטעם המכללה העידו: נשיא המכללה מר עודד דוברת, מנהלת הכספים של המכללה הגב' לאה ערמון ורכזת לימודי חשבונאות ויועצת לימודים הגב' מירב ימיני פלורנטין.

            הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

7.         לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני, אני קובעת כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעת, במהלך כל אחת משתי תקופות ההעסקה, וזאת מן הנימוקים הבאים:

א.                  המבחן אשר נקבע בפסיקה לבחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד הינו המבחן המעורב הכולל מספר מבחני משנה, ביניהם מבחן ההשתלבות.

מבחני המשנה הינם אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, כפיפות, אספקת הציוד, ביצוע העבודה באופן אישי, צורת תשלום השכר ודרך ניכוי המיסים, משך ההתקשרות וכיו"ב (ראו בג"ץ 6194/97 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה).

למבחן ההשתלבות, המבחן המרכזי, שני פנים - החיובי והשלילי. במסגרת הפן החיובי יש לבחון האם מבצע העבודה משתלב בעסקו של נותן העבודה ומהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ואיננו בגדר גורם חיצוני. הפן השלילי משמעו כי מבצע העבודה אינו בעל עסק משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני. סימני ההיכר המלמדים באלו נסיבות נחשב אדם כגורם חיצוני הנותן שירותים למפעל הינם בין השאר אמצעי ייצור, הוצאות ייצור, העסקת עובדים, סיכוני רווח והפסד וכיו"ב (ראו ע"ע 568/06 ששון נ' קל שירותי נופש ותיירות בע"מ).

בסופו של יום, ההכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד תיעשה על פי מכלול הסממנים והעובדות הנותנים במצטבר תמונה כוללת ושלמה (ראו בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628; דב"ע מח/137-3 אדר נ' פרסום מלניק בע"מ, פד"ע כ 60).

ב.                  לעניין הפן החיובי של מבחן ההשתלבות - המכללה מהווה "מפעל" שניתן להשתלב בו ובמסגרת עבודתו כמרצה, השתלב התובע בפעילות המכללה, כמי שנמנה על צוות המרצים של המכללה במשך 6 שנים וחצי בתקופה הראשונה ובמשך שנה נוספת בתקופה השנייה. כמרצה במכללה אין לראות בתובע "גורם חיצוני".

לעניין הפן השלילי של מבחן ההשתלבות - לטענת המכללה לתובע היה עסק עצמאי של מתן שירותי הוראה, שכן הרצה במקומות שונים, ובנוסף היה בעל משרד עו"ד עצמאי.

בחקירתו הנגדית העיד תחילה התובע כי עבודתו בנתבעת היתה עיקר פרנסתו (ראו סעיף 13 לתצהירו ועדותו בעמוד 15). עם זאת, בהמשך חקירתו הנגדית, ולאחר שעומת עם העובדה שבתביעה שהגיש נגד המכללה למנהל טען כי הכנסתו באותה מכללה היתה מקור פרנסתו העיקרי (תצהירו באותה תביעה - נ/13) אישר התובע כי הכנסותיו משתי המכללות גם יחד היוו את עיקר הכנסתו בתקופה הרלוונטית (עמוד 16).

בנוסף לימד התובע מספר שעות בשבוע בבית ספר תיכון, במכללת הדרום באשדוד ובמכללה להישגים ברמת אפעל (גרסת התובע ב"תצהיר גילוי מסמכים משלים אחרון" - נ/41) והוציא קבצי חקיקה. בגין כל עיסוקיו אלו הוציא התובע חשבוניות ודווח כעצמאי (נ/25 לתצהירה של הגב' לאה ערמון, נ/47).

כן עסק התובע כעורך דין באופן עצמאי. בתחילת חקירתו הנגדית טען התובע כי היה לו משרד למשך תקופה קצרה בשנת 96', שכן היו לו הפסדים כעו"ד פרטי (עמוד 15) אולם בהמשך חקירתו הנגדית אישר כי היה לו משרד בין השנים 96'- 00' (עמוד 25).

כן עולה מהראיות כי התובע קיזז מהכנסותיו בדיווחיו לשלטונות המס הוצאות כגון הוצאות טלפון, הוצאות רכב, הוצאות משרד (גם בגין תקופה שלטענתו המשרד היה סגור ונאלץ לשלם דמי שכירות לשווא), שכר לעובדים, 1/3 מהוצאות הדירה בה התגורר ששימשה גם כמשרד (עמודים 26,27).

הוצאות אלו הוצאו על ידו במסגרת עיסוקו כעורך דין עצמאי.

על פי הפסיקה, העובדה שעובד מועסק במקומות עבודה נוספים אינה שוללת את מעמדו כעובד (ראו ע"ע 548/08 לוי נ' מוסך עלית לוי 93 בע"מ, מיום 22.11.09)  וכאשר אדם מועסק בהיקף משרה חלקי אין מניעה כי יועסק במקומות עבודה נוספים. כך גם נקבע בפסיקה כי אדם יכול לחלק את זמנו בין היותו עצמאי לבין היותו עובד שכיר (ראו למשל דב"ע נב/158-3 רות יאיר נ' אהרון גליברמן, פד"ע כה 31).

מכאן שהעובדה שהתובע הרצה במוסדות אחרים, כמו גם העובדה כי היתה תקופה במהלכה היה בעל משרד עו"ד עצמאי- אין בהן כדי לשלול את מעמדו כעובד הנתבעת.

בכל הנוגע לעבודתו של התובע כמרצה בנתבעת - התובע לא העסיק עובדים, לא השקיע באמצעי ייצור ולא היו לו סיכוני רווח או הפסד.

ערה אני לעובדה כי היו לתובע סיכוני רווח והפסד בהיותו עו"ד עצמאי המעסיק עובדים וכן בכל הכרוך בהוצאת ספרי החקיקה שהוציא. עם זאת, סיכוני רווח והפסד אלו אינם קשורים לעבודתו כמרצה במכללה (הגם שניצל את קשריו עם המכללה על מנת למכור לה את ספריו).

ג.                    ההתקשרות בין הצדדים נמשכה 6 שנים וחצי בתקופה הראשונה ושנה נוספת בתקופה השנייה, כשבמשך כל תקופת ההתקשרות ביצע התובע את עבודתו באופן אישי (ראו עדות הגב' ימיני בעמוד 31).

התובע העביר הרצאותיו בבניין המכללה, בכיתות שבבעלותה ותוך שהועמדו לרשותו עזרי לימוד ותא אישי (עדותה של הגב' בנימיני בעמוד 31).

הגב' מירב ימיני טענה כי המכללה לא הכתיבה לתובע את מערכי ההרצאות ואת זמני ההרצאות אלא העבירה להתייחסותו הצעה למערכת שעות ואם השעות לא התאימו לתובע - הוא נתן מועדי הרצאה חלופיים כך שהצדדים תיאמו ביניהם את מערכת השעות (סעיף 16 לתצהירה).

משאין חולק כי לתובע היו עיסוקים אחרים, והנתבעת ידעה על כך, אין בעובדה כי המכללה תיאמה עם התובע את מערכת השעות כדי לקבוע כי לא היתה מעסיקתו. ובאשר לתוכן ההרצאות -משהיה התובע מרצה ובעל ידע בתחומו הרי שלא היה מקום כי מי מטעם המכללה יכתיב לתובע את תוכן הרצאותיו, אם כי עולה מהראיות כי היה פיקוח על התובע, שהתבקש להגיע בזמן לשיעורים, ובהופעה מכובדת.

ד.                  לטענת עודד דוברת, גם התנהגותו של התובע הצביעה על כך שלא ראה עצמו כעובד המכללה.

בתצהירו העיד מר דוברת על מקרה בו התקיימה פגישה בין נציגי המכללה לבין ראש מועצת רואי החשבון, אליה הגיע התובע באופן מפתיע, אף שבקשתו להצטרף לאותה פגישה - סורבה. לטענת דוברת, משהופיע התובע לפגישה הוא התחייב בפני מר דוברת שלא לפנות אל ראש המועצה ללא רשות ולמרות זאת מסר לפתע לראש המועצה מכתב מלא השמצות נגד המועצה (נ/31 לתצהירו של דוברת) ואף התברר למר דוברת כי יומיים קודם לכן שלח התובע את המכתב לגורמים אחרים, כל זאת בניגוד גמור לדעתו ולהסכמתו של מר דוברת. לטענת מר דוברת, כאשר פנה אל התובע בכעס וטען בפניו כי גרם נזק למכללה, השיב לו התובע כי אינו חב דבר למכללה, כי אינו עובד שלה וכי הוא פועל על דעת עצמו (סעיף 31 לתצהיר דוברת).

באמירות התובע אין כדי לשקף את אופי היחסים בין הצדדים, ודאי על הרקע בו נאמרו - בתגובה לצעקות שהטיח בו מר דוברת וכן משאין חולק כי הצדדים הגדירו את היחסים ביניהם כיחסים קבלן ומזמין שירותים.

עם זאת, בית הדין הארצי פסק לא אחת כי הדרך בה מתוארים היחסים בחוזה שבין הצדדים אין בה כדי לקבוע מעמד ואף הסכם חד משמעי הקובע כי היחסים בין השניים אינם יחסי עובד ומעביד לא יעמוד, עת מהותם של היחסים מצביעה על קיומם של יחסי עובד ומעביד (דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה - דוד בירגר פד"ע ג' 177, ע"ע 548/08 לוי נ' מוסך עלית לוי 93 בע"מ, מיום 22.11.09).

כך גם העובדה שהתובע דווח לשלטונות המס כעצמאי אינה נתון שיש ליתן לו משקל מכריע בבואנו לבחון עת שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד.

לסיכום נקודה זו - למרות קיומם של מספר סממנים המצביעים על היעדר יחסי עובד ומעביד בין הצדדים אשר פורטו לעיל, הרי שהתמונה הכוללת העולה ממכלול הראיות הינה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

ה.                  באשר לשאלה מי מהצדדים יזם את אופן ההעסקה -

בכתב התביעה טען התובע כי צורת ההעסקה בחשבונית מס חודשית הוצעה לו על ידי המכללה מתחילת תקופת ההתקשרות בין הצדדים וכי כאשר ביקש לבחון את האפשרות לעבור להיות מועסק בתלוש שכר, הובהר לו כי הדבר מעורר קשיים חשבונאים.

בחקירתו הנגדית העיד:

"לשאלה מי הבהיר לי את החשש מקשיים חשבונאים - אני אומר שיתכן שהנהלת החשבונות של המכללה הבהירה לי. כך אני חושב. אולי גם רו"ח שלי אישר זאת. (הדגשה שלי - ח.ש.) הובהר לי, שכעובד על תלוש יש ניכוי במקור ואילו כעצמאי - היה לי פטור מניכוי במקור. לפיכך, אם הייתי עובד עם תלוש - היו עלולים להיווצר לי קשיי נזילות חמורים, בטווח קצר.

בסוף השנה זה היה מתאזן.

שיעור המקדמות שלי באותה תקופה היה נמוך מאד ולכן אם הייתי עובד עם תלוש שכר - הניכוי במקור היה גבוה מהמקדמות ששילמתי.

כל שנה נקבע שיעור מקדמות שונה.

השיעור המקסימאלי ששילמתי היה כ - 15%. לעיתים ביקשתי ביטול מקדמות. הפער נובע מהוצאות שכללתי בדו"ח והגשתי למס הכנסה וגם משיטת המס. ההוצאות הן: חשבונות טלפון, רכב.

אינני יודע מה שיעור המס ששילמתי בכל שנה.

שיעור המס היה כ - 15 או 20 אחוז, מעבר למה ששילמתי כמקדמות.

כך היה ב - 1996.

לאחר מכן, שכרתי משרד והיו לי הפסדים כבדים, כי הייתי בהרצאות מבוקר עד ערב. את המשרד שכרתי בשנת 1996. סגרתי אותו בשנת 1998.

את המשרד ניהלתי מהבית. ניכיתי הוצאות הבית בשיעור שליש, בגין ניהול המשרד ודיווחתי למס הכנסה.

המשרד שימש לפעילות כעורך דין.

מ - 96' ועד 98' - היה לי משרד ששכרתי ושילמתי שכר דירה.

את ההפסד לא קיזזתי כנגד הכנסות מהרצאות. הקיזוז נעשה אוטומטית בדו"ח השנתי."

(עמודים 18-19).

לעומת זאת טען מר דוברת כי המכללה מעדיפה להעסיק מרצים כעובדים שכירים ולא כעצמאיים אולם לעיתים מרצים אינם מעוניינים לעבוד כשכירים (סעיף 44 לתצהירו).

עולה איפוא מהראיות, ובין היתר מעדותו של התובע עצמו, כי המכללה הציעה לתובע לבחור את צורת ההעסקתו והוא, משיקוליו, העדיף להיות מועסק כעצמאי ואף ניצל את היתרונות שהיו כרוכים בדרך העסקה זו.

ו.                    לטענת הנתבעת, משהתובע בחר להיות מועסק כעצמאי ומשבמהלך כל שנות העסקתו על ידי המכללה לא דרש זכויות של עובד שכיר - מושתק הוא כעת מלטעון לזכויותיו כעובד.

אכן קיימת מידה לא מבוטלת של חוסר תום לב בהתנהגותו של התובע - עורך דין ומרצה לדיני עבודה שהעדיף להיות מועסק כעצמאי - ורק לאחר שהסתיימה תקופת ההתקשרות בין הצדדים טען לזכויותיו כעובד.

עם זאת, אין מדובר באותם מקרים חריגים וקיצוניים אשר מצדיקים שלילת זכויותיו כעובד.

ז.                   ראוי לציין כי במהלך עדותו מסר התובע, לא פעם, גרסאות בלתי אמינות על מנת לתמוך בטענתו כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ובאופן כללי לא דבק באמת: כך למשל בתצהירו טען כי התמורה ששולמה לו מהנתבעת היתה עיקר פרנסתו ורק במהלך חקירתו הנגדית הודה כי הכנסותיו מהנתבעת ומהמכללה למנהל גם יחד היוו את עיקר פרנסתו. כן טען התובע בתצהירו כי " הכין את ספרי המקורות לתלמידים באמצעות הנתבעת וחברת הוצאה לאור ואך ביקש כי שמו יופיע כעורך הקבצים כמקובל" (סעיף 66). בחקירתו הנגדית אף טען כי חברת ההוצאה לאור לא היתה בבעלותו. עם זאת בהמשך אישר כי היה בעל 5% ממניות החברה וכי כתובת החברה היתה כתובת ביתו (עמוד 16) כפי שאף עולה מדו"ח רשם החברות שהוצג בפניו בחקירתו הנגדית (נ/44).

כך למשל בתחילת חקירתו הנגדית טען: "לא היה לי משרד למעט זמן קצר בשנת 96'." (עמוד 15), בהמשך חקירתו הנגדית העיד: "את המשרד שכרתי בשנת 1996. סגרתי אותו בשנת 1998." (עמוד 19) ובהמשך חקירתו הנגדית שהתקיימה במועד אחר העיד: "בשנים 96' עד 2000 - היה לי משרד ששכרתי מחוץ לדירתי". (עמוד 25). התובע הסביר את חוסר העקביות בגרסאותיו בכך שסגר את המשרד בשנת 98' אך במשך שנתיים נוספות נאלץ להמשיך ולשלם דמי שכירות.

ח.                  עם זאת, משכאמור עולה מהראיות, כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים במהלך שתי תקופות ההעסקה - יש לבחון מהן הזכויות המגיעות לתובע כעובד והאם יש מקום לקזז מהסכומים המגיעים לו סכומים שקיבל ביתר כעצמאי.

קיזוז והשבה

ט.                  שני פסקי הדין האחרונים הדנים בשאלת הקיזוז וההשבה, במקרים שבהם מוכרים בדיעבד יחסי עובד ומעביד הם ע"ע 570/07 טיברמן נ' מקורות חברת מים בע"מ, מיום 24.12.09 ו - ע"ע 450/07 גלובוס גרופ בע"מ נ' יואל מלכא, מיום 7.3.10.

בענייננו לא הוגשה תביעה שכנגד להשבה אלא רק נטענה טענת קיזוז.

בפסק הדין בעניין טיברמן נ' מקורות קבע כב' הנשיא אדלר כך:

"אשר להוכחת טענת קיזוז, נטל הראייה מוטל על המעסיק. עליו להוכיח את הפרש השכר בין מי שהוגדר כ"קבלן עצמאי" ובדיעבד הוכר מעמדו כ"עובד". כך גם, מקל וחומר, בכל הנוגע לתביעת השבה שמעצם היותה בעלת מעמד דיוני עצמאי נגזר כי על המעסיק להרים את נטל הוכחה לעניין הפרש השכר כאמור."

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.