"ותרא רחל, כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל, באחתה; ותאמר אל-יעקב הבה-לי בנים, ואם-אין מתה אנכי". בראשית ל' פסוק א'.
1. התובעת, מורה באולפנה דתית, הודיעה לנתבעת על היותה בהריון ועל בחירתה להרות כרווקה, כאם יחידנית. כפועל יוצא מכך החליטה הנתבעת להפסיק את העסקתה. השאלה הבאה לפתחינו בתיק זה, האם שיקולי הנתבעת בכל הנוגע להפסקת העסקת התובעת- ערכי דרך החינוך של האולפנה לחיי משפחה, עומדים בקנה אחד עם הוראות חוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן:
"חוק עבודת נשים") וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן:
"חוק שוויון הזדמנויות) או שהם חוסים בצילו של החריג לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה - סעיף 2(ג) - בשל אופיו ומהותו של התפקיד שביצעה התובעת בנתבעת או נעשו בהתאם להוראת סעיף 18 לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 (להלן:
"חוק חינוך ממלכתי") המתיר למועצה לחינוך ממלכתי דתי להפסיק העסקה של מורה בחינוך הדתי, משיקולים דתיים.
הצדדים
2. התובעת, היתה במועד הגשת התביעה רווקה ואם לתינוק בן ארבעה חודשים והיום היא אמא לתינוק נוסף שנולד במזל טוב, לאחר הגשת התביעה. התובעת הינה, בעלת ותק של 16 שנים בהוראה, בעלת רישיון הוראה קבוע וחברה בארגון המורים העל יסודי. התובעת מקיימת אורח חיים דתי.
3. הנתבעת 1 ( להלן: "
הנתבעת") הינה אולפנה לבנות שהוקמה על ידי מרכז ישיבות בני עקיבא. האולפנה היא מוסד שש שנתי ולומדות בה בנות בכיתות ז' - יב'. הנתבע 2, הינו ראש האולפנה.
4. בית הדין איפשר לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה (להלן:"
הנציבות") ולארגון "קולך - פורום נשים דתיות" ( להלן:"
ארגון קולך") להצטרף כידידי בית הדין לתיק זה ולהביע את עמדתם, נוכח הסוגיות העקרוניות העומדות להכרעה.
אלו העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין
:
5. התובעת עבדה כמורה בנתבעת החל מיום 24.9.97. החל משנת 1999 עבדה כמורה באולפנה. היקפי משרתה השתנו במהלך תקופת העסקתה והחל מחודש 9/05 עמד היקף משרתה על 18.5 ש"ש - 77.08% אחוז משרה (נספח 1 לתצהיר הנתבע 2).
החל משנת הלימודים תשס"ז - 2007 ועד לשנת 2009 שהתה התובעת בשנת שבתון ובשנתיים חל"ת, שאושרו על ידי האולפנה (סעיף 8 לתצהיר התובעת).
6. ביום 30.3.09 פנתה התובעת במכתב אל הנתבע 2, והודיעה לו כי היא מתכוונת לחזור לעבודתה באולפנה בשנת הלימודים תשס"ט-תש"ע בהיקף משרה של 18.5 ש"ש. כן הודיעה התובעת במכתב זה כי היא בהריון (נספח ג' לתצהיר התובעת). יש לציין כי במידה ולא היתה חוזרת להמשיך וללמד בשנת הלימודים תשס"ט, היתה מאבדת את רצף זכויותיה בנתבעת.
7. לאחר שליחת מכתב זה (בתאריך לא ידוע) נערכה פגישה בין התובעת לבין הנתבע 2, בה הסביר הנתבע 2 לתובעת כי היא אינה יכולה להמשיך ולשמש מורה ומודל חיקוי באולפנה, כאשר אורח חייה אינו עולה בקנה אחד עם הערכים המשפחתיים והנורמטיביים הנלמדים שם (סעיף 4 לתצהיר הנתבע 2).
8. ביום 21.5.09 פנתה התובעת בכתב לנתבע 2 והבהירה לו כי למרות דבריו, בכוונתה לשוב לעבודה בשנת הלימודים הבאה (נספח ד' לתצהיר התובעת). עוד באותו היום השיב הנתבע 2 לתובעת במכתב בו הבהיר את עמדתו, כמצוטט:
"
כפי שהבהרתי לך, בפגישתנו שנערכה לאחר מכתבך מיום 30.3.09 הבהרתי לך באופן חד משמעי שמצבך האישי כפי שפרטת אותו במכתבך הנ"ל אינו מאפשר הוראה באולפנה, כיוון שהדרך בה פעלת עומדת בסתירה מוחלטת לערכי האולפנה ותפיסתה באשר לחינוך לערכי המשפחה. כידוע לך נושא זה עומד בראש סדר העדיפות הערכי במוסד שלנו. כפי שאמרתי לך, לאחר שהתייעצתי עם אנשי המקצוע הקשורים לעניין ועם הרבנים המנחים אותנו בדרכנו החינוכית, התברר שאין כלל מקום להפעלת שיקוד ( צ.ל שיקול א.ר.ב) שונה במצב שנוצר עקב פעולתך החד צדדית. מובן שהן לך והן לנו עומדות האפשרות לעמוד על זכויותינו החוקיות".
9. ביום 8.6.09 פנה ב"כ התובעת אל הנתבע 2 במכתב, בו טען כי פיטורי התובעת נעשו שלא כדין, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים ולהוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. משכך, הבהיר כי פיטורי התובעת חסרי כל תוקף משפטי ודרש מהנתבע 2 להודיע לאלתר על ביטול פיטוריה (נספח ו' לתצהיר התובעת).
10. ביום 20.6.09 השיב הנתבע 2 לב"כ התובעת והבהיר כי בחירתה של התובעת להרות ללא נישואין מהווה בעיה ערכית העומדת בסתירה לאורח החיים בחינוך הדתי תורני באולפנה. עוד נכתב באותו מכתב:
" אנחנו עומדים על זכותנו החוקית שלא להעסיק עובדת שאורח חייה סותר את ערכי החינוך הדתי אך זכותה החוקית לעבור שימוע במועצת חמ"ד, ואשר על כן אתם מתבקשים לפנות ..., ליו"ר מועצת חמד בכדי לקבוע שימוע" (נספח ז' לתצהיר התובעת).
11. ביום 30.6.09, פנה יו"ר מועצת חמ"ד, אל הנתבע 2, בעקבות פנייתו בנוגע לתובעת והבהיר לו, כמצוטט:
"... מועצת חמ"ד מופקדת על פי חוק חינוך ממלכתי התשי"ג (1953) סעיפים 13-17 והתקנות הנלוות על עיצוב אופיו ואורח חייו של החינוך הדתי בישראל. במסגרת סמכויות אלה מצוייה גם הסמכות להפסיק את עבודתו של עובד הוראה בחינוך הדתי אשר אורח חייו או מעשיו אינם עולים בקנה אחד עם אופיו של החינוך הדתי. זוהי ההגנה הנדרשת לחינוך הדתי כדי לשמר את עצמאותו החינוכית והפדגוגית שהיא מהות קיומו. כאשר עולה שאלה בנושא זה עלינו לבחון את הנושא מכל היבטיו ולפני קבלת החלטה אנו נזמין את עובד ההוראה לשימוע ולבדיקת עמדתו. במידה ומתברר שישנו פער וחוסר התאמה בולט בין אורח חייו או מעשיו של עובד ההוראה לבין אורח חייו, ערכיו הדתיים ויסודות החינוך לאמונה ולשמירת מצוות של המוסד החינוכי תפעיל מועצת חמ"ד את סמכויותיה בנידון. על כן אם תמצא לנכון תוכל לפנות אלינו על מנת שנוכל לקיים בירור ממצה ולקבלת החלטה" (נספח ט' לתצהיר הנתבעים).