כללי
1. ביום 7.6.09 הורשע הנאשם, שחר מזרחי, בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, בגין אירוע שאירע בתאריך 3.7.06, בשעת לילה, בפרדס חנה, שבו ירה למוות במחמוד גנאיים (להלן: "המנוח").
בישיבה ביום 14.7.09 הובאו ראיות ונשמעו טיעוני הצדדים לעניין העונש. עתה עליי לשקול את שיקולי הענישה השונים בפרשה רגישה וטראגית זו, ולגזור את הדין.
העובדות שנקבעו
2. עיקרי הממצאים העובדתיים שבהכרעת הדין הם אלה: הנאשם היה בעת האירוע ראש צוות שוטרים שעסק בפעילות יזומה כנגד פריצות לכלי רכב. המנוח זוהה "על חם" בעת שפרץ לרכב. כאשר הזדהה הנאשם כאיש משטרה וביקש לעוצרו, נמלט המנוח, והנאשם רדף אחריו לאורך כמה מאות מטרים, עד שהצליח להדביק אותו כאשר המנוח הגיע אל המקום שבו החנה את רכבו. לא שללתי את האפשרות כי לפני כניסתו לרכב, ניסה המנוח לתקוף את הנאשם באמצעות מברג, אם כי הנאשם לא נפגע. לאחר שהמנוח התיישב במושב הנהג הוא התניע את הרכב, ואף החל לפנות שמאלה כדי לנסות לצאת מהחנייה ולהימלט. יחד עם זאת מדובר היה בתזוזה ראשונית של הרכב ובמהירות נמוכה מאוד. נוצר מגע בין הרכב לבין הנאשם, ואולם הנאשם לא נפגע ממש. בהכרעת הדין נקבע כי כאשר הגיע הנאשם אל המנוח שהתיישב במושב הנהג, הוא ניפץ את שימשת החלון, והתקיימו חילופי דברים מהירים בינו לבין המנוח. הירי של הנאשם במנוח היה מטווח קצר, ולאחר ניפוץ השימשה.
עוד נקבע בהכרעת הדין כי הנאשם לא היה במצב של סכנת חיים בעת שירה במנוח. הסיבה לירי הייתה רצונו של הנאשם למנוע את הימלטותו של המנוח. ייתכן שיש לצרף לכך גם את העובדה שנפגע קלות מהרכב. ואולם, גם אם חש הנאשם סכנה מסוימת כתוצאה מפגיעה זו, אין לקבל כי הוא היה במצב של סכנת חיים מוחשית או כי חש סובייקטיבית בסכנה כזו (סעיפים 94 ו-95 להכרעת הדין).
עדויות לעונש
3. בישיבה ביום 7.6.09 העיד דודו של המנוח, ואילו מטעם הנאשם נשמעו עשרה עדים.
דודו של המנוח, אוואג'י גנאיים, מסר כי משפחת המנוח כואבת זה שלוש שנים את מותו של המנוח. נערכו חתונות במשפחה ללא טקס חתונה. אביו של המנוח סובל ממחלות קשות, והאם יושבת כל יום ליד קברו ובוכה. העד ציין כי אין למשפחה תשובה מדוע נורה המנוח.
4. נצ"מ בועז גולדברג הוא סגן מפקד מרחב חוף, ושימש בעת האירוע כמפקד תחנת חדרה וכמפקדו של הנאשם. הוא ציין כי בתקופת האירוע התמודדה המשטרה עם גל של התפרצויות באזור פרדס חנה, וכנגד פעילות עבריינית זו הופעלו בלשי התחנה בפעילות יזומה. לדבריו, הולכת וגואה התופעה של פגיעה בשוטרים הממלאים את תפקידם. הנאשם עצמו נפגע על ידי עבריין, במסגרת מילוי תפקידו כשוטר, כשלושה חודשים לפני האירוע דנן. העד מסר כי הכיר אישית את הנאשם, ושיבח אותו כשוטר מצוין ובעל הישגים רבים.
באשר לאותו אירוע שבו היה מעורב הנאשם, הובא בפניי כתב האישום שהוגש נגד שלמה בן דוד (בתיק פ 1647/06; בית משפט השלום בחדרה). בן דוד הואשם כי בתאריך 4.4.06 פרץ לדירה בבנימינה ונמלט ברכב לפרדס חנה עם שלל הפריצה. הוא ביקש למשוך סרטים בוידאומט, תוך שהשאיר את רכבו חונה כשמנועו פועל, ואז הבחינו בו הנאשם ושוטר נוסף. הנאשם עיכב את הפורץ וניגש עמו לרכב. במהלך הדברים התיישב הפורץ במושב הנהג, והנאשם עמד ליד דלת הנהג הפתוחה. במצב זה ניסה הפורץ להימלט כשהוא נוסע לאחור במהירות, ותוך כדי כך גרר את הנאשם עד שזה נשמט והתגלגל לצד הרכב. לנאשם נגרמו פצעי שפשוף ושפשופי עור במקומות שונים בגוף.
5. סנ"צ אלי קריספין הוא מפקד תחנת נצרת, ובעת האירוע שימש כקצין אג"מ מרחב חוף. לפני כן שימש כמפקד תחנת חדרה. הוא קלט את הנאשם כשוטר חדש, ואחרי תקופה קצרה הבחין ביכולותיו הגבוהות והעביר אותו מיחידת הסיור ליחידת הבילוש. הקצין ציין לשבח את המקצועיות, האיפוק והחוסן הנפשי שגילה הנאשם בעבודתו הקשה.
רב פקד מעוז בן סעדו היה בעת האירוע ראש יחידת הבילוש בחדרה ומפקדו של הנאשם. הוא שיבח את המקצועיות שגילה הנאשם, את דבקותו במשימה ונחישותו, וכן את אמינותו הגבוהה.
רב פקד רן אופיר הוא מפקד תחנת צפת, ובעבר היה סגן מפקד תחנת חדרה. העד עמד על תכונות הנאשם כאיש עבודה וכחבר היודע לעזור. העד הדגיש כי גם אם ניתן היה לצפות שמקרה זה יוציא את הנאשם ממסלול עבודתו, הרי שלא כך אירע, והנאשם המשיך בעבודתו המועילה כשוטר.
רס"ב זכריה סיידוף הוא רכז מודיעין בתחנת חדרה. הוא מסר כי הוא מכיר היטב את משפחת הנאשם, ואת הנאשם עצמו מגיל צעיר. לדבריו, היה הנאשם שוטר מצטיין ונועז, ובעל שיקול דעת רחב, קור רוח ויוזמה אישית. הנאשם התבלט ביחידת הבילוש והיה מיועד לקידום.
6. תנ"צ בדימוס ירחמיאל הלפרין שימש בעבר כסגן ראש אגף החקירות במטה הארצי, והוא מכיר מקרוב את הנאשם ואת משפחתו. העד ציין כי מדובר במשפחה למופת שחינכה חינוך ערכי את ילדיה. את הנאשם תיאר העד כאדם חיובי, מסור, צנוע ועדין. העד סיפר שניהל כמה שיחות עם הנאשם והתרשם כי הוא מתייסר על האירוע הטראגי: "
מצד אחד מבין שהוא היה במשימה לשמור על ביטחון הציבור. מצד שני, הוא לא מתעלם לרגע מהצער והכאב של המשפחה שאיבדה את בנה באירוע הטרגי".
רב פקד בדימוס שאול לוי היה בעבר ראש לשכת גיוס מודיעין של תחנת חדרה וקלט את הנאשם כבלש בתחנה. לדבריו, בלט הנאשם כשוטר משכמו ומעלה, ותיפקד בתקופה קשה באופן בוגר ובקור רוח.
7. סא"ל אשר דבש משמש כמג"ד בפיקוד מרכז והכיר את הנאשם בשנים 2000-2001, בעת שהיה מפקד הפלוגה של הנאשם בפלוגת חיל קשר בחטיבה המזרחית בדרום לבנון. מדובר בתקופה קשה, רצופה בפעילות מבצעית. הנאשם היה אחד מעמודי התווך של הפלוגה, מקצועי, אמין ומבין את גודל האחריות, ויחד עם זאת רגיש ופגיע. הוא ביצע משימות קשות ומסוכנות. העד שיכנע את הנאשם להתנדב לשירות קבע (שלאחריו התגייס למשטרה).
8. מר דוד אמסלם, מנהל איזור השרון באיגוד השופטים בהתאחדות הכדורגל, סיפר על הנאשם כשופט כדורגל. לדברי העד הצליח הנאשם בתפקידו כשופט כדורגל, אך שירותו במשטרה גרם לכך שהוא הפסיק לעבוד בתפקיד זה.