|
בעניין: בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית מיום: 28.01.13
|
פניי בקשה, לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, לאשר הסדר פשרה.
סעיף 4ב לחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 (להלן: חוק חניה לנכים), קובע לאמור:
מקום ציבורי שהגישה הנגישה היחידה אליו לאדם עם מוגבלות היא דרך חניה במקום הציבורי הכרוכה בתשלום, תחול על המפעיל או המחזיק של המקום הציבורי חובה לשלם בעד חניה במקום האמור, בשל האדם עם המוגבלות, ככל שנדרש לאדם כאמור מקום חניה[...]
על סעיף זה, וכן על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, סבה התביעה. המבקש ביקש לתבוע בשם
כל אדם עם מוגבלות העונה על ההגדרה בסעיף 5 לחוק השוויון לאנשים עם מוגבלות, היינו כל אדם עם לקות פיזית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית אשר בשלם הוגבל תפקודו באופן מהותי לתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים, ו/או כל אדם הנושא תעודת נכה ו/או כל אדם הנושא תו חניה לנכה (לרבות תו עגלה ותו משולש) אשר ביקש להיכנס למתחמו של מרכז הקניות גן העיר בתל-אביב, באמצעות חניון המתחם המוצע לציבור בתשלום ושילם דמי חניה מלאים וכל זאת החל מיום 07/04/05 ועד למתן פסק הדין בתביעת המבקש [...]
7 באפריל 2005 היה יום כניסתו לתוקף של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 2), התשס"ה-2005, ס"ח 288, 333 (תיקון עקיף לחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993), שבו נוסף סעיף 4ב לחוק חניה לנכים. המבקש טען כי בגבותה תשלום מן הנכים אף הטעתה משיבה 1 - הנתבעת היחידה בתיק דאז, שלטענת המבקש הייתה בעלת הקניון והחניון - את הצרכנים וניצלה את מצוקתם (סעיפים 2, 3 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981) ועשתה עושר ולא במשפט. הוא ביקש מבית המשפט:
א) ליתן פסק-דין המחייב את משיבה 1 להפסיק מיד את חיובם של נכים ושל אנשים בעלי מוגבלות בדמי חניה בחניון הקניון;
ב) ליתן פסק-דין המצהיר כי על משיבה 1 להציב בעמדת התשלום לחניה שבקניון ובחניון שלטים גדולים וברורים המבהירים כי כל אדם הנמנה עם ציבור הנכים וציבור האנשים בעלי המוגבלות יהא פטור מתשלום בעד החניה;
ג) להשיב למבקש ולחברי הקבוצה את כל הסכומים שנגבו מהם בגין חניה בחניון מאז יום 7 באפריל 2005;
ד) ליתן פיצוי הולם למבקש ולחברי הקבוצה בגין הנזק הלא-ממוני והפגיעה באוטונומיה אשר נגרמה להם בשל ההפרה כאמור לעיל;
ה) לחלופין, ליתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא בית המשפט לנכון בנסיבות העניין;
ו) לחלופין, ליתן פסק-דין המצהיר כי המשיבה הפרה את הוראות הדין כמבואר בבקשת האישור;
ז) לחלופי חלופין, ליתן כל פסק-דין הצהרתי הנראה לבית-המשפט נכון וצודק בנסיבות העניין;
ח) לחייב את משיבה 1 לשלם למבקש הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך-דין כפי שיחליט, בתוספת מע"מ כחוק.
(סעיף 75 לבקשת האישור)