אישור פשרה בת"צ נ' מינהל מקרקעי ישראל בטענה להפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט

1.       לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: " חוק תובענות ייצוגיות").

2.       המבקש הגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המשיב (להלן - "המינהל"). במסגרת הבקשה טען המבקש כי במקרים בהם המינהל משיב כספים לזכאים שונים - בהתאם לפסק דין או החלטה שיפוטית אחרת או בעקבות ביטול עסקה או מכרז - הוא איננו משערך את הכספים בהתאם לדין. לטענת המבקש, שיטת שערוך הכספים המוחזרים לוקה במספר פגמים, כדלקמן: (א) המינהל אינו משלם ריבית פיגורים מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, וזאת בניגוד לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 הקובע, כי מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין יש לחשב ריבית צמודה, ואילו מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל ריבית פיגורים (ששיעורה גבוה יותר); (ב) הריבית הצמודה (ביחס לתקופה שמיום הגשת כתב התביעה ועד ליום מתן פסק הדין) מחושבת באופן שגוי, לרעת הזכאי לתשלום; (ג) הפרשי ההצמדה והריבית אינם מחושבים ביחס לכל הסכום; (ד) המינהל אינו מחשב את הפרשי ההצמדה והריבית עד ליום התשלום בפועל אלא רק עד ליום החישוב.

המבקש טען, כי עסקינן בפעולות של המינהל כ"עוסק", המהוות הפרת חובה חקוקה בהיותן מנוגדות לחובה החוקית לציית לצווי בית משפט, כמו גם התעשרות שלא כדין. לטענתו, בעקבות ההתנהלות המתוארת נגרם לו נזק ממוני בסך 1332.95 ש"ח (נכון ליום הגשת בקשת האישור). בהיעדר נתונים אמד המבקש את הנזק המצרפי לחברי הקבוצה בסכום של כ- 10,000,000 ש"ח.

3.       המינהל הגיש תגובה לבקשת האישור במסגרתה כפר בטענות המבקש. איני רואה צורך לפרט כאן את עמדתו של המנהל בתגובתו באשר לאופן שערוכם של סכומים המשולמים בהתאם להחלטות שיפוטיות, שכן בסופו של דבר הסכים המינהל, כפי שיפורט בהמשך, לקבל את אופן החישוב שלו טען המבקש במסגרת בקשת האישור. אשר לאופן השערוך במקרים של ביטול עסקאות, סוגיה שעמדה בשוליה של בקשת האישור, הדגיש המינהל את העדר תחולתו של סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, כמו גם את הצורך לבצע בירורים פרטניים במטרה להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים בכל מקרה ומקרה.

4.       במסגרת הדיונים המקדמיים, ולאחר שיג ושיח, הצעתי לצדדים לנסות לגבש הסכם פשרה ולצורך זה קיימו הצדדים הליך של גישור. לאחר משא ומתן ארוך הגישו הצדדים, ביום 9.12.2013, בקשה לאישור הסדר פשרה, אשר תוקנה פעמים מספר בעקבות הערות בית המשפט ונוסח סופי מתוקן שלה הוגש ביום 16.2.2014. ב"כ המינהל הודיע, כי היועץ המשפטי לממשלה הקדים ואישר את הסדר הפשרה עוד קודם להגשתו לאישור בית המשפט.

5.       ביום 17.2.2014 הוריתי על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה דנן בעיתונים ומשלוח העתק ממנה לממונה על הגנת הצרכן ולמנהל בתי המשפט. בהינתן אישור היועץ המשפטי לממשלה לא נדרשה המצאה נוספת לידיו. במסגרת ההודעה שפורסמה כאמור, פורטו עיקרי ההסדר והוגדרה הקבוצה. כמו כן, צוין בה, בין היתר, כי בתוך 45 ימים ממועד הפרסום רשאים חברי הקבוצה להגיש התנגדויות להסדר או לבקש רשות לצאת מן הקבוצה. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות.

6.       לאחר הפרסומים הנ"ל לא הוגשו התנגדויות כלשהן מצד חברי קבוצה ואף לא אחד מהם ביקש שלא להימנות עליה לעניין הסדר הפשרה.

7.       סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי " בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין." סעיף 19(ג) מוסיף וקובע, כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה אם לאו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה, את עילות התובענה, את השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים ואת עיקרי הסדר הפשרה. בהחלטתו יתייחס בית המשפט, בין היתר, לפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה יכולים היו לקבל אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, להתנגדויות שהוגשו וההכרעה בהן, לשלב שבו נמצא ההליך, לחוות דעת הבודק, לסיכונים ולסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה, ולעילות ולסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר. להלן אבחן את הסדר הפשרה המוצע על פי אמות מידה אלה.

8.       עילות התביעה עליהן התבססה בקשת האישור הן הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט.    

9.       חברי הקבוצה עליהם חל הסדר הפשרה הם " כל מי שקיבל מהנתבע, החל מיום 14.12.2003 ועד ליום אישור ההסכם, מכוח החלטה שיפוטית, סכום כסף כלשהו הכולל או אמור לכלול הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה". רואים אנו, כי

מצד אחד הרחיב הסדר הפשרה את תקופת הזכאות אל השנים שלאחר הגשתה של בקשת האישור. מצד שני, מגדר חברי הקבוצה הוחרגו מי שקבלו מהמינהל כספים שלא על פי החלטה שיפוטית ובהסדר הפשרה לא יהיה כדי להקים נגדם מעשה בית דין.

10.     השאלות המהותיות שבעובדה ובמשפט, המשותפות לכאורה לכל חברי הקבוצה הן:  (א) האם המשיב אינו משערך כדין את הסכומים שהוא משלם לזכאים בהתאם להחלטות שיפוטיות הניתנות נגדו; (ב) האם התנהלות זו העשירה שלא כדין את קופת המינהל והאם היא עולה כדי הפרת חובה חקוקה;  (3) האם חברי הקבוצה זכאים לפיצוי או להשבה.

11.     במסגרת הסדר הפשרה התחייב המינהל לשלם לחברי הקבוצה הפרשי ריבית והצמדה (מבלי שיש בהסכמות או בתשלום כדי להוות הודאה בנכונות דרך החישוב), שיחושבו כדלקמן:

(א)     קרן הסכום הפסוק תישא (אלא אם נפסק אחרת בהחלטה שיפוטית) הפרשי הצמדה וריבית צמודה התואמת את החישובים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה כפי שאלו מבוצעים בתוכנות החישובים הפיננסיים "חשב" או "כל נתון" עד למועד פסק הדין, וכן הפרשי הצמדה וריבית פיגורים צמודה ממועד פסק הדין ואילך.

(ב)     במסגרת החישוב ייקבעו שיעורי הריבית השנתית על פי פרסומי החשב הכללי במשרד האוצר בדבר שיעורי הריבית הצמודה וריבית הפיגורים הצמודה, המתבצעים מדי רבעון בהתאם לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), התשס"ג-2003.

(ג)      הריבית והפרשי ההצמדה יצורפו לקרן אחת לשנה; לעניין זה "קרן" - סכום כסף פסוק, בתוספת הפרשי ההצמדה והריבית שנזקפו כאמור בתום כל שנה לקרן, עד תום אותה שנה. עד מועד צירוף הריבית לקרן, כאמור, תחושב הריבית לפי מספר הימים שחלפו מהמועד לתשלום או מהמועד בו צורפה לאחרונה הריבית לקרן, לפי העניין, ועד למועד החישוב, כשסך זה מחולק במספר הימים באותה שנה (365 או 366) ומוכפל בשיעור הריבית כאמור לעיל.

(ד)     חישובי ההצמדה יבוצעו על פי המדד הידוע במועד החישוב על בסיס טבלת המדדים המפורסמת על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (בסיס ספטמבר 1951).

(ה)     הפרשי ההצמדה והריבית יחושבו על הסכום הפסוק כולו, לרבות המע"מ.

הצדדים הסכימו, כי לצורך חישוב סכום הפיצוי לחברי הקבוצה בהתאם לאמור לעיל ולשם בדיקת תהליך התשלום ימונה על ידי בית המשפט רו"ח אילן שגב (מרחוב בית הדפוס 22 ירושלים) (להלן - "רואה החשבון"). שכר טרחתו ישולם על ידי המשיב וזאת עד לסך של 20,000 ש"ח. ככל שיידרש תשלום מעבר לשיעור האמור הוא ישולם על ידי המבקש. רואה החשבון יתחיל בביצוע בדיקותיו בסמוך לאחר אישור הסכם הפשרה על ידי בית המשפט, ויגיש לאישור בית המשפט, בתוך 90 ימים מיום מינויו, דו"ח הקובע מהו סכום הפיצוי שישולם לכל חבר קבוצה. יום אישור דו"ח רואה החשבון על ידי בית המשפט יהיה " המועד הקובע". לשם הכנת הדו"ח יעביר המינהל לרואה החשבון בתוך 14 ימים מדרישתו את כל הנתונים הרלוונטיים הדרושים לו לחישוב סכום הפיצוי לכל אחד מחברי הקבוצה, אשר ניתן להעמידם באמצעים סבירים. ככל שיהא בכך צורך ייפגשו נציגי המינהל עם רואה החשבון לשם מתן הבהרות והסברים, והוא יאפשר לצדדים להציג בפניו את הערותיהם. הצדדים הסכימו כי רואה החשבון ימונה בהתאם לסעיף 20(ב) לחוק תובענות ייצוגיות ויחולו כל הוראות אותו סעיף, לרבות הזכות לפנות לבית המשפט בעניינים הנוגעים לדו"ח האמור.