ביהמ"ש המחוזי לא אשר תביעה ייצוגית נגד רכבת ישראל

1.         בקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית.

2.         המבקשים רכשו כרטיסי נסיעה ברכבת ליום 30.4.07.

באותו יום, סמוך לשעה שמונה בבוקר נפסקה תנועת הרכבות בכול הארץ, כתוצאה מאסיפות הסברה שערך ועד עובדי הרכבת. כתוצאה מכך, נגרמו למבקשים לטענתם נזקים, ונזקים דומים נגרמו לכול חברי הקבוצה - כל הנוסעים שנסעו ברכבת בבוקר 30.4.07, בשעה בה הופסקה תנועת הרכבות.

חלק מהנוסעים שהחזיקו בכרטיסי נסיעה, כלל לא עלו על הרכבת באותו בוקר, ונסעו ליעדיהם באמצעי תחבורה חלופיים; חלק מהנוסעים ירדו מהרכבת והלכו לתחנה הקרובה ומשם המשיכו בדרכם באמצעים אלטרנטיביים; ואחרים נותרו ברכבת, והגיעו ליעדם באיחור.

תנועת הרכבות נפסקה לפרק זמן של למעלה משעה, אם כי המבקשים טוענים כי האיחורים והשיבושים נמשכו גם מספר שעות לאחר מכן.

3.         המבקשים טוענים כי הפסקת תנועת הרכבות היוותה הפרה של ההסכם ביניהם לבין הרכבת. כן הם טוענים כי הרכבת התרשלה, בין היתר משום שהיא ידעה על השביתה המתוכננת מבעוד מועד, ויכלה לכן להודיע לנוסעים לפני תחילת השביתה על החשש לקיומה - כדי שהנוסעים יוכלו לכלכל צעדיהם בהתאם. עוד נטען כי העובדות שתוארו לעיל מקנות למבקשים ולקבוצה עילה של עשיית עושר ולא במשפט נגד הרכבת.

המבקשים טענו כי נגרמו להם נזקים ממוניים ישירים כתוצאה מהאמור לעיל -  המבקשת 1 נסעה ליעדה במונית, והמבקש 2 רכש כרטיס נסיעה אך הגיע ליעדו באיחור. יוער כי כעולה מהאמור בסיכומי המבקשים, הם אינם עותרים לפיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו להן עצמם, או למי מחברי הקבוצה. הם תובעים פיצוי בגין נזקים ישירים, של עלות כרטיס הרכבת והוצאות שהיה עליהם להוציא עקב הפסקת תנועת הרכבות, וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לכול חברי הקבוצה.

4.         מנגד, טענה הרכבת כי יש לדחות את הבקשה.

לטענתה, למבקשים אין עילת תביעה אישית מכוח חוזה, משום שמערכת היחסים בין הרכבת לבין הנוסעים איננה מערכת יחסים חוזית (משום שהרכבת היא רשות שהוקמה ופועלת מכוח דין, והשירותים שהיא נותנת הם על בסיס סטטוטורי).

אם נכרת חוזה, הרי שתנאיו כפופים לחוק ולתקנות מסילות הברזל (תנאי נסיעה ברכבת) תש"ס - 2000 (להלן: " התקנות"). בתקנה 8 לתקנות, נקבע נוהל פיצוי (להלן: " הנוהל"), בגין איחורים של הרכבת. כך, בגין איחור של למעלה מחצי שעה הפיצוי נקבע להיות כרטיס נסיעה אחד, ובגין איחור של למעלה משעה - שני כרטיסי נסיעה. לטענת הרכבת, זהו הפיצוי המקסימאלי שהנוסעים זכאים לו, והיא הסכימה לפצות אותם בפיצוי זה.

5.         הרכבת טוענת כי במסגרת תביעה ייצוגית, לא ניתן לתקוף את הנוהל בתקיפה עקיפה. עוד נטען כי הנוהל הוא סביר, משום שהוא נוגע למוביל ציבורי המחייב את נוסעיו בתעריפים קבועים מראש. מתן אפשרות תביעה בסכומים בלתי מוגבלים כנגד הרכבת על נזקים שנגרמים כתוצאה מאיחורים, היתה מחייבת את העלאת מחיר הנסיעה. הרכבת טענה כי הנוהל מהווה חלק מההסכם בין הרכבת לבין נוסעיה - ככול שהסכם כזה אכן קיים.

הרכבת טענה עוד כי אם קיים חוזה בין הצדדים, הרי שהוא סוכל. כן נטען כי למבקשים אין עילת תביעה כנגד הרכבת - משום שמתן זכות תביעה תפגע למעשה במוסד השביתה. הרכבת טענה כי היא עצמה הנפגעת העיקרית מהשביתה.

6.         הרכבת טענה כי לא ניתן לייחס לה כל רשלנות משום שהיא לא צפתה ולא יכלה לצפות את האירוע, ואף לו היתה צופה אותו - היא לא היתה יכולה - בפרק הזמן שעמד לרשותה - לנקוט אמצעים כדי למנוע אותו.

הרכבת הוסיפה וטענה כי לא עומדת למבקשים עילה מכוח עשיית עושר ולא במשפט, בין היתר משום שהרכבת הסכימה לפצות את הנוסעים במחיר של כרטיס נסיעה, ומכאן שהיא לא התעשרה (ואף הפסידה) כתוצאה מאירועי בוקר 30.4.07.

הרכבת טענה כי התביעה אינה ראויה להתברר כתביעה ייצוגית, בין היתר משום שקיימת שונות רבה בין חברי הקבוצה, ובין הנזקים שנגרמו להם.

הפרת הסכם

7.         אני סבורה כי בין הרכבת לבין נוסעיה קיים הסכם. העובדה שהרכבת פועלת מכוח הדין - איננה משנה זאת.

חלק מתנאי ההסכם מתייחסים לשעה בה הרכבת אמורה לצאת ליעדה, ולשעה בה היא אמורה להגיע ליעדה.

8.         אני סבורה שהרכבת הפרה את התחייבותה כלפי הנוסעים שרכשו כרטיסי נסיעה ביום 30.4.07, משום שהרכבות לא יצאו או לא הגיעו במועד בו הן היו אמורות לצאת ולהגיע. השבתת הרכבות גרמה לאיחורים בלוח הזמנים של הרכבות, דבר המהווה כאמור הפרה של ההסכם, משום שלוח הזמנים והעמידה בו הם חלק מהתחייבות הרכבת בהסכמים שלה עם נוסעיה.