אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט השלום חיפה
בתאריך: 09/05/2007


בפני:
1. כב' השופט/ת אברהם אליקים
תובעים:
1. חמאדה רביע ת.ז. 025987934
- נגד -
נתבעים:
1. קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, בית חולים כרמל
2. מגן דוד אדום בישראל
ב"כ תובעים:
1. עו"ד חלבי איוב
ב"כ נתבעים:
1. עו"ד ניסני מרים
2. עו"ד אלרום אבשלום

פסק-דין

מבוא וטיב המחלוקת

  1. הצורך בביצוע הליך אינטובציה- הכנסת צינור לקנה הנשימה, עומד במרכז המחלוקת בתיק זה. יובהר כבר עתה כי פעולת האינטובציה הינה פעולת הכנה שנועדה ליצור אפשרות של הנשמה באמצעות אותו צינור ואין מחלוקת כי הנשמת חולה ישירות באמצעות צינור בתהליך שכזה מסדירה ומבטיחה בדרך כלל אספקת חמצן תקינה למוח.  השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא האם חובה היה על המטפלים השונים שטפלו בתובע לבצע הליך אינטובציה (ולהנשימו בהתאם באמצעות אותו צינור).
  1. ביום 17.9.98 נחבל התובע בתאונה שארעה בביתו, הוא פונה לבית חולים כרמל, אושפז לטיפול ושוחרר לביתו  ביום  19.9.98 במצב כללי טוב. ביום 25.9.98 בשעה 00:19 הגיע התובע לחדר המיון של בית החולים כרמל בטענה כי בערבו של אותו יום, הוא הקיא, סבל מכאבי ראש וטשטוש ראיה ואף איבד הכרתו בפתאומיות. בחדר המיון התובע גם פרכס מספר פעמים. לאחר מספר שעות של טפול, מעקב ובדיקות בחדר המיון, על מנת לשלול אפשרות של מפרצת בכלי דם במוח ודמם  תת עכבישי, הוחלט להעביר התובע להמשך בירור ומעקב במיון הנוירוכירורגי, (בבית חולים כרמל לא קיימת מחלקה נוירוכירורגית). לשם ביצוע ההעברה הוזעקה ניידת טפול נמרץ של מד"א והתובע הועבר באמצעותה לבית החולים רמב"ם. שם אושפז, טופל ונמצא כי לא קיימת מפרצת בכלי הדם במוח וכי לתובע נגרם אוטם בגזע המוח משמאל.
  1. התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין רשלנות בטפול הרפואי אותה הוא מייחס הן לבית החולים כרמל והן לצוות מד"א, רשלנות המתמקדת בשאלה מרכזית אחת בלבד, האם חובה היה על הנתבעים (בחדר המיון ולאחר מכן בעת העברתו בנט"ן) להנשימו, הנשמה המבוצעת בעזרת תהליך האינטובציה- החדרת צינור לקנה הנשימה, (התובע בסכומיו מעלה טענות נוספות אליהן אתייחס בהמשך).
  1. על מנת למקד המחלוקת חשוב לדעת כי סמוך לאחר הגעת התובע לחדר המיון, בשעה 00:30 ועד לשעה 3:20 בוצעה לתובע אינטובציה. בשעה 3:20 בוצע תהליך של אקסטובציה והתובע נשם באופן עצמאי. בשעה 4:57 יצאה ניידת טפול נמרץ של מד"א ביחד עם התובע מבית החולים כרמל אל בית חולים רמב"ם וגם במהלך הנסיעה בנט"ן לא הוחדר צינור לקנה הנשימה והתובע  לא הונשם.
  1. לטענת התובע אי ביצוע ההנשמה בחדר המיון של בית החולים כרמל (בין השעה 3:20 לבין השעה 4:57) ובמהלך דקות הנסיעה בנט"ן עד ההגעה לבית חולים רמב"ם, הוחמר הנזק שנגרם למוחו, החמרה שהוערכה ע"י התובע ב-50% מתוך הנזק שנגרם לו בגין אותו אוטם בגזע המוח.
  1. מאחר ואין מחלוקת כי התובע הגיע למיון בית חולים כרמל כשלו אוטם בגזע המוח, דהיינו כי לתובע פגיעה מוחית שאינה קשורה במי מהנתבעים ומאחר ואין מחלוקת כי ההחלטה להעביר התובע לבית חולים רמב"ם היתה החלטה נכונה, יש לבחון האם התרשל בית חולים כרמל כלפי התובע בעת שהופסק הליך האינטובציה (וההנשמה) והאם התרשל מד"א בעת שהסיע את התובע אל בית חולים רמב"ם במצבו ללא אינטוביציה (והנשמה). בעת בירור חבותו של בית חולים כרמל תשאל השאלה האם רשאי התובע לעורר טענה זו בשל אי איזכורה המפורש בכתב התביעה או שמא מדובר בהרחבת חזית.
  2. יש לבחון שאלה נוספת והיא האם קיים קשר סיבתי בין אי ביצוע האינטובציה וההנשמה בהתאם (גם אם היתה חובה לעשות כן) לבין מצבו הרפואי של התובע, או במילים אחרות האם הנזק שגרם אותו אוטם בגזע המוח התגבש לכל המאוחר בשעה 3:20 המועד בו הופסקה ההנשמה לקנה. במידה ותקבע רשלנות, יש לבחון חלוקת החבות בין הנתבעים ואת גובה הנזק שנגרם לתובע.
  1. בשאלת הרשלנות והנכות הסתמך התובע על חוות דעת המומחים דר' ז'אן סוסטיאל ופרופ' פרידמן שגם נחקרו על חוות דעתם. 
  1. בשאלת הרשלנות והנכות הסתמך בית חולים כרמל על חוות דעת המומחה דר' משה הוברמן ומד"א הסתמך על חוות דעתו של פרופ' מרין שגם הם נחקרו על חוות דעתם.
  1. בנוסף למומחים, העידו התובע, דר' אלכסנדר סולבייצ'ק המרדים מבית חולים כרמל שביצע את פעולת האינטובציה, דר' לב גיזונטרמן הנוירולוג שטפל בתובע בחדר המיון, הרופא הניורולוג שהיה בנט"ן ד"ר אלכסיי סטריגין והפרמדיק מר בני קציר. לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

כרונולוגיה לפי שעות של ארועי יום 25.9.98

00:19- הגעת התובע לחדר מיון כרמל.

00:30- התובע נבדק ע"י נוירולוג דר' גיזונטרמן וע"י דר' סולבייצ'יק רופא מרדים אשר בשלב זה ביצע פעולת אינטובציה-הכנסת צינור לקנה, (נספח א' לנ/5).

1:03- בוצע צילום C.T.  (נספח י' לת/3).

1:04 -הגיעו תוצאות בדיקת דם, (נספח י' לת/3).

1:12- תוצאות בדיקות דם באמצעות radiometer , (נספח י' לת/3).

1:24- הגיעו תוצאות בדיקות דם,  (נספח י' לת/3).

2:30 -בוצע עירוי נוזלים, (נספח י' לת/3).

2:46 -הגיעו תוצאות בדיקת דם, (נספח י' לת/3).

3:20 -דר' סולובייצ'ק ביצע אקסטובציה, הוצאת הצינור מקנה הנשימה.

 3:30-הגיעו תוצאות בדיקת ניקור מותני, נערכה בדיקה מסכמת ע"י הנוירולוג דר' גיזונטרמן והוחלט להעביר התובע למיון נויורכירורגי ברמב"ם.

4:15 -נרשמה תוצאת בדיקת לחץ דם במיון, (נספח י' לת/3).

4:26- התקבלה הודעה במד"א על הזמנת נט"ן לבית חולים כרמל, (נספח א'  לנ/9).

4.30- יצאה ניידת טפול נמרץ לבית חולים כרמל, (נספח א'  לנ/9).

4:30- נרשמה תוצאת בדיקת לחץ דם במיון (נספח י' לת/3).

4:45- הגעת נט"ן לחדר מיון בית חולים כרמל, (נספח א'  לנ/9).

4:57- יציאת נט"ן עם התובע לכיוון בית חולים רמב"ם, (נספח א' לת/9).

5:12- הגעת התובע לרמב"ם (עמ' 14 לפרוטוקול).

5:35- מבוצעת לתובע אינטובציה בבית חולים רמב"ם, (עמ' 14 לפרוטוקול).

דיון

המומחה מטעם התובע  והרחבת החזית

  1. העד המרכזי מטעם התובע בשאלת המומחיות הינו המומחה דר' ז'אן סוסיטאל, נוירוכירורג. גם בטרם אבחן עדותו של המומחה אבהיר כי התובע כשל בעצם בחירת המומחה מטעמו.
  1. מומחה התובע עובד בבית חולים רמב"ם, מקום בו טופל התובע מיד לאחר העברתו מבית חולים כרמל ואזכיר כי התובע מלין כי במשך דקות הנסיעה (הבודדות) שבין בית חולים כרמל לבין בית חולים רמב"ם לא בוצעה לו אינטובציה (והנשמה) בניידת טפול נמרץ כשהוא מתעלם כי הוא הגיע לבית חולים רמב"ם בשעה 5:12 (לאחר התראה מקדימה בעקבות שיחה עם רופא תורן ניורוכירורג -ר' עמ' אחרון בנספח ג2' לנ/5) ורק בשעה 5:35 בוצעה לו בבית חולים רמב"ם אינטובציה ולא רק שהיתה התראה מוקדמת על בואו, אלא שלגרסת בית חולים רמב"ם (לפי גליון סיכום האשפוז נספח יב' לת/3) הוא הגיע מפרכס וחסר הכרה מה שחייב תשומת לב מוגברת ועל מנת להבין משמעות אותן 23 דקות בבית חולים רמב"ם אין לי אלא להפנות לתשובת המומחה מטעם התובע בעדותו כמתואר בעמ' 14 "לשאלתך האם נכון שנזק מוחי נגרם מרגע הופעת הפרכוסים ועד להכנסת הטובוס אני משיב שבהחלט כן. נזק מוחי יכול להיגרם בפרק זמן של 20 דקות".
  2. הכיצד 15 דקות נסיעה בנט"ן ללא אינטובציה נחשבות בעיניו של התובע כה מזיקות עד כדי גרימת 50% מהנזק המוחי שנגרם לו והמתנה לביצוע אינטובציה במשך 23 דקות במיון ברמב"ם כשהוא מפרכס וחסר הכרה לא רק שנחשבת סבירה בעיני התובע אלא הוא נעזר במומחה מבית חולים רמב"ם כדי לשכנע ברשלנות הגורמים האחרים. טוב היה עושה התובע לו היה  נעזר בשירותי מומחה שאינו קשור במישרין או בעקיפין לטפול בו. לכך אוסיף כי עדותו של דר' סוסטיאל לא היתה משכנעת והוא חרג בצורה משמעותית מעדותו של עד מומחה ניטרלי לכאורה. לא רק שייתכן ודר' סוסטיאל טיפל אישית בתובע כדבריו, הוא בחר לבצע שיחות עם הרופא המטפל ברמב"ם, (שיחות שלא הוזכרו בחוות דעתו והפכוהו למעין חוקר או בורר המסתמך על שיחות בע"פ שתוכנן אינו ידוע), ר' למשל עדותו כמתואר בעמ' 16 בה הוא מתאר שיחות עם אותו רופא ומוסיף "אני מכיר את הרופא שטיפל בזה, אני מכיר את התיאור שלו ואת ההתרשמות שלו ואם הוא כתב שהחולה מפרכס. אני לא יודע אם התרופות נרשמו בזמן... לא סביר שהרופא ראה אותו מפרכס והמתין עשרים דקות", אמירה שנועדה להגן על בית חולים רמב"ם.
  1. אפשרות התרחשות נזק לתובע גם בבית חולים רמב"ם, אושרה ע"י מומחה התובע כמתואר בעמ' 17 "אם אתה אומר שאם כך ההחמרה הקלינית במצבו של התובע באופן כזה שבא לידי ביטוי בפרכוס היה באותן דקות שהגיע לרמב"ם ועד שעבר את הפרכוס בשעה 5:35 אני משיב שבכל הנוגע לפרכוס אני לא יכול להגיד שלא נגרם נזק כתוצאה מהפרכוס או משהו כזה. פרכוס זה דבר לא טוב. אם אתה אומר שההחמרה בתובע היתה בין השעה שהגיע לרמב"ם ועד שעה 5:35 אני משיב שחלק" ושוב נשאלת השאלה עד כמה יכול מומחה  התובע להעיד באובייקטיביות כאשר לכאורה בתקופת החזקתו בבית חולים בו הוא עובד נגרם לתובע כדבריו חלק מהנזק ואין מחלוקת כי במשך 23 דקות מרגע הגעת התובע לרמב"ם הוא לא הונשם!.
  1. לא במקרה מצא עצמו המומחה דר' סוסטיאל מגן על בית חולים רמב"ם כמתואר בעמ' 17 "לוקח זמן להתרשם מהחולה. חמש עשרה דקות לקחו כדי שיתרשמו ממצבו של החולה, שיקחו את הדם, שישימו מסכה, שיבוא המרדים וזה בגדר הסביר בהחלט...את הטובוס ברמב"ם היה צריך לשים כמה שיותר מהר אני אומר שברור שכלל שהפעולה נעשית יותר מהר התוצאה תהייה טובה יותר... עשיית טובוס תוך עשרים דקות זה זמן סביר אבל לא חיכו. עשרים דקות זה זמן סביר להעריך את מצב החולה, את הצורך לשים את הטובוס ולבצע".
  1. הכיצד אותו מומחה המעניק לרופאי רמב"ם 15-20 דקות חסד, סבור כי לאנשי מד"א לא נדרש זמן להתרשם מהחולה והכיצד נסיעתם המהירה בין שני בתי החולים במשך חמש עשרה דקות אינה בגדר הסביר בהחלט כהגדרתו!? האם זהותו של הגורם המטפל משפיעה על מסקנותיו של המומחה?.
  1. זה השלב להבהיר כי עיון מדוקדק בחוות דעת המומחה מטעם התובע ת/1 מראה כי אין בה ולו ברמז כל טענה כנגד הטפול בבית חולים כרמל. לאחר ניתוח משמעותה של הנשמה, מגיע המומחה בסעיף 2 לחוות דעתו למסקנה אחת בלבד והיא "העברת מר חמאדה מחדר המיון רמב"ם לא ענתה כלל על דרישות בטיחותיות בסיסיות". גם בפרק המסקנות של מומחה התובע בקשר לגובה הנכות, אין אזכור לבית חולים כרמל. לטענת מומחה התובע, יש לייחס מחצית מנכותו ל" אופן העברתו ע"י צוות מד"א".

אין לי אלא להזכיר כי בשאלת רשלנות רפואית שהינה שאלה מתחום המומחיות, חובה על התובע להסתמך על חוות דעת מומחה ולתובע אין חוות דעת שכזו ככל שמדובר בבית חולים כרמל.

לא במקרה בתיאור העובדתי בכתב התביעה חוזר התובע בהדגשה מספר פעמים על  המלים " ללא הנשמה", בכל המקרים הוא מדבר בהקשר זה רק על מד"א. בתיאור העובדות הספציפיות בכתב התביעה אין תאור מחדל כלשהו מצידו של בית חולים כרמל ומשום מה וללא כל בסיס משפטי ותמיכה בחוות דעת מומחה הוגשה התביעה גם כנגד בית חולים כרמל. התובע בסיכומיו מנסה למצוא מפלט בתוכן סעיף 33ד' לתביעה "לא נתנו לתובע טפול מתאים והולם בנסיבות הענין לפני ובמהלך ההעברה לבי"ח רמב"ם" אלא שמדובר בסעיף כללי ואמירה סתמית ללא תאור ספציפי וללא תמיכה מפיו של מומחה. במהלכו של המשפט שנמשך חודשים ארוכים עשה ב"כ התובע תפנית וייחס רשלנות גם לבית חולים כרמל, טענות שהתעוררו במפתיע במהלך חקירות נגדיות של העדים השונים כבמעין אלתור לפי המקרה והשעה.

  1. מיותר לציין כי  הדרך בה בחר התובע לנהל תביעתו ולהוסיף במהלך שמיעת העדויות טענות כנגד בית חולים כרמל, מנעה מבית חולים כרמל להערך כראוי להגנתו ואמחיש זאת בדוגמא. בסעיף 92 לסיכומיו טוען התובע באותיות קידוש לבנה "משעה 3:30 עד 4:48 התובע הוזנח לחלוטין" והוא מפרט כי התובע הושאר במיון ללא כל השגחה במשך שעה ו-28 דקות, אלא שלטענה זו אין זכר בכתב התביעה, בחוות דעת מומחי התובע או בתצהירו. רק לאחר שהושלמה החקירה הנגדית של כל עדי התביעה במהלך חקירה נגדית של דר' סולבייציק נזכר התובע לעורר את הנושא לראשונה (ר' עמ' 49 לפרוטוקול). הכיצד צריך היה לנחש הנתבע שהגיש תצהיריו במועד, בהסתמך על כתב התביעה ועדויות התובע כי בחלוף 10 ישיבות בית משפט (בעיצומה של ישיבת ההוכחות הרביעית) ייזכר התובע לעורר טענה שניתן היה לסותרה למשל ע"י הבאת עדויות מפי הצוות הרפואי שנכח בחדר המיון באותו מועד ואבהיר כי ב"כ הנתבע מס' 1 התנגדה לאורך כל הדרך להרחבת החזית (ר' עמ' 6,41,55 לפרוטוקול).
  1. בהסתמך על החזית כפי שהוגדרה ע"י התובע בכתב תביעתו ובחוות דעת המומחה מטעמו דין התביעה כנגד הנתבע מס' 1 בית חולים כרמל להדחות.
  1. למעלה מן הצורך אבחן את התנהגות רופאי בית חולים כרמל והטפול בתובע בבית חולים כרמל שכן יש חשיבות לשאלות אלו גם באשר לקביעת חבותו של מד"א. אזכיר כי אנשי מד"א לא באו לאסוף התובע מביתו או מהשטח, הם באו לאספו מבית חולים לאחר שהוא שהה וטופל בו יותר מ-4 שעות ולאחר מצגים שונים שהוצגו בפניהם. לתובע (גם במסגרת חזית הטענות המורחבת) אין טענות לגבי הטפול בו עד לשעה 3:20, מועד בו הוצא הצינור מקנה הנשימה ולתובע גם אין טענות באשר לעצם ההחלטה על העברתו לבית חולים רמב"ם, או כדברי המומחה מטעמו כמתואר בעמ' 14"לשאלתך האם נכון שהשיקול שלו שהוא מעביר אותו לצורך השגחה ברמב"ם אני משיב שהוא צודק, שיקול נכון...היה לו אוטם בגזע המוח. ברור שהאוטם לא נגרם על ידי הרופאים".

מדוע נדרשה פעולת האינטובציה עם הגעת התובע לבית חולים כרמל?

  1. התובע הגיע לחדר המיון בבית חולים כרמל בהכרה מעורפלת, תוך 10 דקות מהגעתו הוא נבדק ע"י הנויורולוג דר' גיזונטרמן שהסביר כי כבר באותו שלב ראשוני " התובע נשם כרגיל והוא עדיין לא נזקק להנשמה", (סעיף 4.3 לנ/5) ומיד מתעוררת השאלה מדוע הורה דר' גיזונטרמן כבר בשעה זו 00:30 לבצע אינטובציה-הכנסת צינור לקנה הנשימה. התשובה ניתנה מפיו כמתואר בעמ' 62:

"ש.       לפי תעודת חדר המיון אתה נתת הוראה לסיטי דחוף ולאינטובציה מדוע ניתנה הוראה לאינטובציה?

  ת.       החולה היה לפני סי.טי. ולא היה ברור מה הסיבה למצבו. יכול להיות שהיה אפשר להניח שהיה לו דימום מסיבי תוך מוחי אשר גורם ללחץ תוך גולגלתי אשר היה אמור לגרום להתדדרות במצבו. סיבה שנייה שבסי.טי. החולה אמור היה להיות במצב שלא לזוז ולכן במקרה שהיה צריך לתת לו תרופות הרגעה כדאי שהוא יהיה עם הטובוס".

            ושוב אפנה לתצהירו של דר' גיזונטרמן, נ/5-סעיף 4.4 בו הוא מתאר כי פעולת האינטובציה היתה פעולת הכנה לביצוע הנשמה במידת הצורך ולא יותר מכך והוא חוזר ומסביר באותו סעיף "יצויין כי לא היתה  הפסקת נשימה אצל התובע...". אם כי נשימתו לא היתה מספיקה.

  1. דר' גיזונטרמן הסביר זאת מפורשות גם בחקירה הנגדית כמתואר בעמ' 57:

"ש.       בשעה 03:30 אין לך וודאות שאין לו מפרצת, או לגבי הנוזל, אין לך בדיקת דם, אין לך כלום. במצב כזה במשך שעה ורבע לא היה נכון כדי למנוע סיבוך במוח כדי שתהייה אולי הנשמה?

  ת.       לא. כנראה אתה שוכח שהחולה הזה כלל לא היה צריך הנשמה. ההנשמה שבוצעה במיון בוצעה רק לצורך סי. טי. ולא לצורך טיפול או לצורך מניעה.

  ש.       אבל הנשמה באה למנוע נזק עתידי.

  ת.       לא נכון.

  ש.       אם לא מגיע חמצן למוח, זה יכול לגרום נזק?

  ת.       אם לחולה הזה לא היו עושים סי.טי. מוח .בכלל לא היינו מנשימים אותו, זה חולה שנושם באופן ספונטני. לא כל חולה שיש לו דימום אפילו דימום מסיבי עושים לו אינטובציה". הסבר דומה ניתן מפיו של דר' סולביציק בעדותו בעמ' 53.

  1. על פי עדותם של הרופאים המטפלים בתובע, עדות המקובלת עליי לא היה צורך רפואי הכרחי להנשים את התובע בשלב כלשהו מעת הגעתו למיון ופעולת האינטובציה שנעשתה כהכנה להנשמה אפשרית במקרה של החמרה או כדי למנוע תזוזה בעת בדיקת ה-c.t. נעשתה בתחילת הבדיקות והבירור הרפואי כאשר מצבו של התובע לא היה ברור.

האם היתה הצדקה לביצוע אקסטובציה בשעה 3:20?

  1. שני הרופאים המטפלים, דר' גיזונטרמן ודר' סולובייצ'ק שוכנעו כל אחד מנקודת מבטו כי אין כל הצדקה להמשיך ולהחזיק צינור בקנה הנשימה של התובע (ובכלל זה כי אין צורך בפעולת הנשמה).
  1. הנויורולוג דר' גיזונטרמן הגיע למסקנה זו לאחר קבלת תוצאות משתי בדיקות, בדיקת c.t.  ובדיקת ניקור מותני (L.P). בבדיקת ה-c.t.   מוח שבוצעה בשעה 1:03 הסתבר כי אין דימום תוך מוחי ותת עכבישי "אין סימני דימום אינטרה קרניאלי, אין סימני שבר בעצמות הגולגולת... רקמת המוח תקינה פרט לספק מוקד קטן היפודנסי באזור הטמפורלי. אוטם קטן?". על מנת לנסות לזהות גם דימום לא משמעותי הורה דר' גיזונטרמן לבצע גם בדיקת ניקור מותני שלא נתנה תוצאה חד משמעית עובדה שהביאה למסקנה כי יש מטעמי זהירות להעביר התובע לבית חולים רמב"ם על מנת לשלול באופן ודאי דימום תת עכבישי.
  1. חשוב לזכור כי משעה 00:30 ועד לשעה 3:20, הוחדר צינור לקנה הנשימה של התובע, אך לא בוצעה הנשמה במשך כל אותו זמן (זמן לגביו אין לתובע טענות או תלונות). כך למשל מתאר דר' סולובייציק את המפגש עם התובע בשעה 3:20, (סעיף 3.3 לתצהירו נ/4) "שבתי ובדקתי את החולה בשעה 3:20 מצאתי כי הוא חזר להכרה ונמצא על TUBE T כלומר יש חיבור לחמצן, אך לא להנשמה". גם עובדה זו תומכת בטענת הנתבעים (המבחינים הבחן היטב בין אינטובציה לבין הנשמה), לפיה ההנשמה באותו שלב לא היתה פעולה הכרחית (וללא הנשמה אין צורך באינטובציה המהווה הכנה לאותה הנשמה).

לא רק שדר' סולובייציק פגש את התובע כשהוא לא מונשם, הסתבר כי פעולת הנשימה והרפלקסים של התובע תקינים או כדבריו בתצהירו נ/4 התובע " מחזיק את הסטורציה על  100% ונושם היטב, מגיב על ההוראות ומבצע את הפקודות  אך ישנוני, נעשתה אקסוטבציה ועם מסיכת חמצן יש לו 98%, החולה נושם באופן סדיר, רפקלסים תקינים" והוא מוסיף ומסביר בתצהירו כי גם gag-reflax המגן על נתיב האוויר היה תקין בשלב זה". בחקירתו הנגדית הבהיר דר' סולובייציק את השיקולים לביצוע האקסטובציה בשעה 3:20  כמתואר בעדותו בעמ' 43: "...החולה הזה הוא היה כאשר אני ביצעתי לו אקסטובציה בגלל שהוא ענה על קריטוריונים של אקסטובציה. הוא היה בהכרה מלאה. הוא היה ברפלקסים הגנתיים טובים, הוא נשם בצורה סדירה ללא הפרעה עם סטורציה של 98% זה אחרי אקסטובציה ולא היה לי ולו ספק שהחולה הזה יכול לבוא סכנה כלשהי לאחר האקסטובציה", (ר' גם הסבריו בעמ' 48 ו-53), לא מצאתי כל פגם בשיקולים אלו.

  1. אין מחלוקת כי חלה החמרה במצבו של התובע מרגע הגעתו למיון ועד לשעה 3:20, ממצב של אישונים שווים, הסתבר כי אישון אחד הפך למורחב אך הנויורולוג דר' גיזנוטרמן היה מודע למצב והבהיר כי פעולת הנשמה לא היתה דרושה במקרה זה, ר' הסברו כמתואר בעמ' 55:

"ש.       האם אישון מורחב יכול להיגרם עקב לחץ במוח שישפיע על המוח?

  ת.       באופן תיאורטי כן אבל אז צריכים להיות סימנים אחרים של עליה בלחץ תוך גולגלתי שלא היו במקרה הזה. הרחבת אישון יכול להיות שזה סימן של לחץ מוגבר אך במקרה הזה זה פגיעה מוחית נקודתית של גזע המוח".

  1. חשוב לזכור כי מסקנתו של דר' גיזונטרמן נתמכת בתוצאת בדיקת ה-c.t.  והוא הסביר זאת בעמ' 57:

"ש.       אנחנו מדברים על חולה שיש לו משהו במוח?

  ת.       זה חולה שאנחנו יודעים שאין לו דימום מסיבי. זה חולה אחרי סי.טי. ואין לו בצקת במוח ואין לו דימום במוח.".

ובעמ' 58:

"ש.       במקרה שלנו אתה לא יכול להגיד בוודאות שלא היה לחץ בגולגלות?

  ת.       אני כן יכול להגיד. אני ראיתי את הסי.טי. שלו.

  ש.       במה האישון היה יותר מורחב?

  ת.       האישון מורחב בגלל הפגיעה הנקודתית בגזע המוח....

  ש.       איך מטפלים במצב של אישון מורחב, מה צריך לעשות כדי למנוע מצב של החמרה?

  ת.       במקרה הספציפי האישון המורחב היה סימן של פגיעה נקודתית בגזע המוח. כתוצאה מאירוע מוחי . אין שום טיפול לזה. לא יכולים לשפר את המצב של האישון.

 ש.        האם אינטובציה יכולה לשפר את המצב?

 ת.        לא.

 ש.        למה

 ת.        כי  ההבדל באישונים לא נובע מלחץ תוך גולגולתי מוגבר. אני רוצה להוסיף שאם היה חשד ללחץ מוגבר תוך גולגלתי לעולם לא הייתי עושה לו ניקור מותני כי זה קונטרה אינדקציה".

  1. למעשה גם העובדה כי לאחר פעולת האקסטובציה לא חל החמרה במצבו של התובע, מראה כי האינטובציה לא תרמה למצבו הרפואי. עובדה זו אושרה גם ע"י מומחה התובע דר' סוסטיאל כמתואר בעמ' 11 " אני מאשר שאין בתיעוד הרפואי סימן של הרעה במצבו הרפואי, וזה בין 3:20 ועד להוצאות מכתב העברה לרמב"ם שאין עליו שעה (נספח ד' לתצהיר גיזונטרמן)" ובעמ' 12 "כאשר מסתכלים באופן כללי על ממצאי הבדיקות שמופיעים גם בדו"ח הפרמדיק ושכמעט תואמים לדו"ח הרופא, אני מסכים שמצבו היה דומה למצבו בשעה 3:20, וזאת בהתעלם מכל העובדות ומכל ידע רפואי בסיסי".  בהמשך עדותו של מומחה התובע שכזכור ייחס בחוות דעתו רשלנות רק לצוות מד"א, בחר דר' סוסטיאל להדגיש כי הוא מייחס האחריות למד"א " זאת גם דעתי לאור העובדה שמצבו בבי"ח כרמל השתפר באותה שעה 3:30 באופן משמעותי", (עמ' 13) ומיד צריכה להשאל השאלה, אם בשעה 3:20 בוצעה אקסטובציה ומצבו של התובע השתפר באופן משמעותי לאחר מכן כגרסת המומחה מטעמו, על מה מלין התובע?.
  1. לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי החלטת הצוות המטפל בתובע לבצע פעולת אקסטובציה בשעה 3:20 תאמה את מצבו הרפואי של התובע, מצב שלא דרש הנשמה ומכאן שגם לא נדרשה אינטובציה בשלב זה. היטיב להסביר זאת דר' גיזונטרמן בסעיף 8 לתצהירו נ/5, "החולה התאושש וחזר להכרה, הנשימה היתה סדירה וספונטנית", (ר' האמור במכתב השחרור נספח ד' לנ/5). בשלב זה ועד להגעת התובע לבית חולים רמב"ם לא ארע החמרה במצבו ואת התרחבות האישון יש לייחס לפגיעה המוחית הנקודתית (ר' עדות דר' גיזונטרמן בעמ' 55 ועדות מומחה התובע בעמ' 11).
  1. לכל אורך הטפול בבית חולים כרמל, קבל התובע טפול מקצועי וראוי מבלי שהופרה חובת הזהירות כלפיו בשלב כלשהו משלבי הטפול בו.

אחריות מד"א

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.