אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בתאריך: 21/08/2006


בפני:
1. כב' השופט/ת ארנה לוי
תובעים:
1. שלום אורנה
- נגד -
נתבעים:
1. ד"ר שפלן מיכאל
ב"כ תובעים:
1. עו"ד דורון נוביץ
ב"כ נתבעים:
1. עו"ד איתן האזרחי ומריאנה נובק-מנדל

פסק-דין

כללי

  1. התובעת פנתה לנתבע, רופא מומחה בכירורגיה פלסטית, המבצע ניתוחים פלסטיים שונים במסגרת הרפואה הפרטית, על מנת לבצע ניתוח מתיחת בטן. ביום 16.4.97 ניתח הנתבע את התובעת. התובעת טוענת, בתמצית, כי הניתוח שבוצע בה אינו ניתוח מתיחת בטן אלא לכל היותר ניתוח של שאיבת שומן, כי לא ניתנה הסכמתה מדעת לטיפול הרפואי שעברה וכי הטיפול אשר בוצע בה לא הביא לתוצאות אשר היו אמורות להתקבל לאחר ניתוח מתיחת בטן. התובעת טוענת כי בעקבות הניתוח המיותר אשר בוצע בה נותרה לרוחב בטנה צלקת גדולה, מכוערת ומטרידה. הנתבע מכחיש טענות אלו וטוען כי הניתוח שבצע בתובעת הוא הניתוח שסוכם עמה. עילות התביעה הן, ראשית, עילה חוזית, לאמור, הפרת ההסכם לבצע ניתוח מתיחת בטן ושנית, עילות נזיקיות - רשלנות ותקיפה.
  1. מטעם התובעת העידו היא עצמה; מומחה מטעמה, ד"ר חיים אשכנזי; אחותה, הגב' אטי פרנק ובעלה (בני הזוג התגרשו פורמלית אך חזרו לחיות יחדיו), מר אורי שלום. מטעם הנתבע העידו הוא עצמו וכן ד"ר אייל גור, מומחה מטעמו.

העובדות  שאינן שנויות במחלוקת

  1. לגבי חלק ניכר מהעובדות הרלוונטיות אין מחלוקת של ממש בין הצדדים ונפרטן, בהסתייגויות המתאימות, להלן.

התובעת, ילידת 1958 ואם לשלושה, החלה להתעניין בראשית שנת 1997 בניתוח למתיחת בטן. התובעת העידה בתצהירה, עדות שלא נחקרה עליה ולא נסתרה, כי " משך השנים ולאחר לידת שלושת ילדי הבטן שלי הפכה רפויה ונפולה וחשתי חולשה בשרירי הבטן בהשוואה למה שהייתי בצעירותי. כל השנים רציתי בטן מתוחה ושטוחה, רצון זה לא עזב אותי עם השנים, טרד את מנוחתי והווה עבורי חלום. בתחילת 1997 החלטתי להגשים את החלום ולעבור ניתוח למתיחת בטן".

הפגישה הראשונה

  1. תחילה פנתה התובעת לרופא אחר וקיבלה פרטים והצעת מחיר. לאחר מכן הגיעה התובעת למרפאתו של הנתבע. ביום 31.3.1997 התקיימה הפגישה הראשונה בין התובעת לנתבע במרפאתו אז, במדיקל סנטר בהרצליה. לגבי חלק מהדברים שנאמרו בפגישה עדויות הצדדים שונות ובהבדל המהותי בין הגרסאות נדון להלן. עם זאת, אין חולק כי התובעת  קיבלה טרם כניסתה לנתבע את נ/13, טופס פנייה לייעוץ ללא כותרת  בן עמוד אחד אותו התבקשה למלא ובו, בין היתר, פרטיה האישיים, על ידי מי הופנתה, מצב בריאותה, תרופות בהן היא משתמשת, משקל וגובה. בטופס התבקשה התובעת למלא באיזה ייעוץ היא מעונינת ורשמה: " מתיחת בטן". בצדו השני של הדף שורות ריקות ובראשו מודפס: " הערות הרופא". אין חולק כי אותו טופס נותר אצל הנתבע והתובעת לא קבלה כל העתק ממנו. את טענות הצדדים בהתייחס למה שנרשם בכתב ידו של הנתבע במסגרת "הערות הרופא" נפרט בהמשך.
  1. אין חולק כי במהלך פגישה  זו נבדקה  התובעת על ידי הנתבע, הם שוחחו וניתנה הצעת מחיר. הנתבע אף הראה לתובעת את המיקום בגופה בו תהיה הצלקת לאחר הניתוח. בהתאם לעדות התובעת הפגישה ארכה כ - 40 דקות, כולל מילוי הטופס נ/13 על ידה לפני שנכנסה לנתבע וכולל הפסקות לצורך שיחות טלפוניות שערך הנתבע ולצורך הכנת קפה (סעיף 3 לתצהירה). בהתאם לעדות הנתבע הוא אינו זוכר במדויק כמה זמן ארכה הפגישה אך בדרך כלל פגישות מסוג זה נמשכות כ- 45 דקות עד שעה (סעיף 19 לתצהירו) כך שגם  בנושא זה אין מחלוקת של ממש. אין חולק כי התובעת הציגה את מטרת ויעד פנייתה היחיד לנתבע כהשגת בטן שטוחה ולא הוצג כל יעד אחר (סעיף 2 לתצהיר התובעת; עדות התובעת עמ' 59 שורות 21-24; סעיף 10 לתצהיר הנתבע).

חוברת ההסבר

  1. בסיום הפגישה נמסרה לתובעת החוברת ת/11 על מנת שתעיין בה בביתה " לצורך גיבוש עמדתה לקראת הניתוח והבנתה את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בו", כך על פי עדות הנתבע עצמו (סעיף 20 לתצהירו). הנתבע הוסיף והעיד כי " תופעה מאד מוכרת בכירורגיה הפלסטית הינה פציינטים שלאחר פגישה עם המנתח אינם זוכרים את עיקר ההסברים שניתנו על ידם, לעיתים מדחיקים פרטים מסוימים כגון סיבוכים הכרוכים בניתוח ודווקא קבלת חומר לקריאה בבית מסייע בידם כדי לגבש מודעות לסיכונים הכרוכים בניתוח ולמרות שאינפורמציה זו נמסרת להם קודם לכן בע"פ. נוכח האמור ולצורך גיבוש עמדתם של הפציינטים הפונים אלי (ובהם התובעת) באשר לרצונם האמיתי לעבור את הניתוח והבנתם את הסיכונים הכרוכים בניתוח לאחר שנמסרה להם מלוא האינפורמציה הנדרשת בע"פ אני נוהג לתת חוברת זו" (סעיף 21 בתצהיר). מדובר בחוברת או ליתר דיוק "ספרון" בן 90 עמודים, אשר נכתב על ידי הנתבע וכותרתו " ניתוחים פלסטיים". בחוברת מפורטים ניתוחים פלסטיים שונים בכל חלקי הגוף, לרבות ניתוח " מתיחת בטן". אין חולק כי בשום שלב לא נמסר לתובעת כל חומר כתוב אחר הכולל הסברים לגבי הניתוח אותו היא אמורה לעבור למעט אותה חוברת (טפסי ההסכמה ידונו להלן אך כבר נאמר כי בהם אין הסברים על מהות הניתוח). התובעת העידה כי הנתבע אמר לה כי " הכל כתוב בספר" (עמ' 61 שורה 2). מפאת חשיבות החוברת נביא את עיקרי הדברים הרלוונטים לענייננו  אשר נרשמו בה.
  1. פרק 12 בחוברת דן בנושא של " פיסול הגוף". במסגרת פרק זה חמישה תתי פרקים: שאיבת שומן, המסת שומן, הזרקת שומן, מתיחת בטן, הרמת פלג הגוף התחתון. בתת הפרק של " מתיחת בטן" (עמ' 78- 80) נרשם כך:

" בטן נפולה או גדולה יכולה להיגרם מכמה סיבות: עודפי עור, עודפי שומן וחולשת שרירים. לפני כל ניתוח שבא לתקן מצב כזה יש לאבחן איזה מהגורמים אחראי למצב הנתון, ומה הדרך הטובה ביותר לשיפור המצב. ניתוח למתיחת בטן סטנדרטי משלב בדרך כלל הסרה של עודפי  עור מיותרים, הידוק שרירי הבטן וקשירתם ושאיבה של שומן מיותר.

הניתוח מבוצע בהרדמה כללית, ארכו כשלוש שעות והוא מצריך לילה או שנים של אשפוז בבית החולים וכשבועיים עד שלושה שבועות של החלמה בבית. הצלקת שנותרת בעקבות ניתוח מתיחת בטן סטנדרטית נמצאת לרוחב הבטן התחתונה, מעל לשיער הערווה. מיקומה המדוייק ואורכה של הצלקת יקבעו על פי היקפי עודפי העור הקיימים ועל פי אופי הביגוד התחתון ובגד הים שתחפוץ המנותחת ללבוש דרך קבע. ניתן לכוון את מיקומה המדוייק של הצלקת כך שתהיה מוסתרת ומוצנעת לחלוטין מתחת לתחתונים או לבגד הים הרצוי.

בניתוח כזה יש צורך בדרך כלל בצינורות מנקזים למשך כמה ימים ובחבישה תומכת לתקופה של כחודשיים ימים. בדרך כלל ניתן לחזור לכל הפעילויות, כולל התעמלות ועבודה מאומצת, תוך חודש ימים מיום הניתוח.

הסיבוכים אחרי ניתוח למתיחת בטן נדירים יחסית, ניתנים לטיפול והפיכים. נמנים עמם זיהום, דימום, בצקות ונפיחות בדופן הבטן וצלקות מרובות. תופעות אלו יכולות להופיע במהלך השבועות והחודשים הראשונים שלאחר הניתוח, וניתן לטפל בהן ביעילות באופן שלא תשפענה על התוצאות הסופיות של הניתוח. סיבוכים קשים יותר כמו תסחיף שומני ונמק הם נדירים ביותר, אך יכולים להופיע אצל אנשים שמנים מאד או אצל מעשנים כבדים ועלולים להצריך אשפוז וטיפולים נוספים.

לעיתים, כאשר המצב אינו חמור במיוחד, ניתן לבצע מתיחת בטן בעזרת שאיבת שומן וקשירה של שרירי הבטן בשיטה האנדוסקופית. בשיטה זו מוחדרת מצלמה זעירה מתחת לעור, שנועדה לסייע בהידוק השרירים. יתרונה בכך שהיא מותירה צלקות קטנות ומוסתרות היטב, יותר מצלקות הניתוח הסטנדרטי .

במקרים קלים עוד יותר, כשהסיבה היחידה לבטן הנפולה היא מצבור לא פרופורציונלי של שומן, ניתן להשיג תוצאות מצוינות בעזרת שאיבת שומן פשוטה, תוך גרימת צלקות מזעריות". 

כל ההדגשות בקו אינן במקור. לחוברת זו עוד נשוב בהמשך.

הפגישה השניה

  1. ביום 7.4.97 הגיעה התובעת עם אחותה, הגב' פרנק, לפגישה שניה עם הנתבע. אין חולק כי בפגישה זו, שהייתה קצרה ביותר, כ- 10- 15 דקות, סוכם, למעשה, סופית, כי התובעת תעבור הניתוח אצל הנתבע, נסגרו פרטי התשלום ותואם מועד הניתוח (עדות התובעת עמ' 65 שורות 9-13, עדות הגב' פרנק עמ' 27 שורות 4-10). התובעת העידה כי הנתבע שאל אותה " אם קראתי את החוברת" ולא ניתן הסבר נוסף (עמ' 65 שורה 12). הנתבע בתצהירו מציין כי בפגישה הוסברו לתובעת דברים שונים (סעיף 23)  אך יש לציין כי אין כל עדות כתובה ברישומי הנתבע שהוצגו בביהמ"ש לגבי עצם קיום פגישה זו ולא נרשם לגביה דבר על ידי הנתבע ברישומיו, כך שלא ברור על מה מתבססת עדותו זו של הנתבע. מכל מקום, אין חולק, כאמור, כי לא נמסר לתובעת כל חומר הסבר נוסף בכתב מעבר לחוברת ההסבר ת/11 . מועד הניתוח נקבע ליום 16.4.97.

טופס ההסכמה

  1.  ביום 14.4.97, יומיים לפני הניתוח, הוזמנה התובעת  למשרדי הנתבע  על מנת לחתום על טופס הסכמה לניתוח ולהסדיר התשלום עבור הניתוח. התובעת טוענת כי במועד זה הנתבע לא היה במקום וכי חתימתה, כמו גם הסדרת התשלום, נעשתה בפני מי מהעובדות במקום. הנתבע מכחיש זאת וטוען כי הטופס נחתם בפניו. הטופס שנחתם במועד זה הוא נ/1. כותרתו " טופס הסכמה לניתוח על ידי ד"ר מיכאל שפלן". מדובר בטופס סטנדרטי בן עמוד אחד, עליו מלאה התובעת את  פרטיה. בראשית הטופס נרשם כך: " לאחר שקיבלתי הסבר מפורט  בעל פה מד"ר מיכאל שפלן וקראתי את  חוברת ההסברה  בנושא ניתוח מסוג מתיחת בטן (שתי מילים אלו הוספו בכתב יד, ההדגשה בקו אינה במקור ) לרבות על התוצאות המקוות, על הסיכונים הכרוכים בו ועל דרכי הטיפול החילופיות האפשריות בנסיבות המקרה, לרבות הסיכויים והסיכונים בכל אחד מהליכים אלה, והבדיקות והטיפולים הכרוכים בכך אני נותן/ת בזה את הסכמתי לבצוע הניתוח כאמור לעיל בבית החולים (להלן - הניתוח העיקרי)". בשולי הטופס חתומה התובעת ולאחר מכן מצויה חתימתו של ד"ר שפלן, אשר לגביה טוענת התובעת, כאמור, כי הוספה לאחר חתימתה ולא בפניה.

הניתוח

  1. ביום 16.4.97 הגיעה התובעת לבצע את הניתוח במדיקל סנטר בהרצליה. במועד זה התבקשה התובעת לחתום על טופס הסכמה נוסף (נ/2) וכן על טופס בקשה להתקבל לבי"ח (נ/3).  התובעת טוענת כי גם במעמד זה לא היה נוכח הנתבע, אשר לגביו נמסר לה כי הוא מבצע ניתוח אחר. היא העידה כי הנתבע פגש בה  רק  בסמוך לתחילת הניתוח על מנת לצלמה, כך שחתימתו על גבי נ/2 הוספה גם כן רק לאחר חתימתה. הנתבע מכחיש זאת. אין חולק כי על גבי נ/2  וכן נ/3 נרשם במדבקת פרטי הניתוח כי מדובר בניתוח מסוג " ABDOMINOPLASTY ". במשמעות מונח זה נדון עוד להלן. בנ/2, טופס ההסכמה, נרשם כי  מדובר בניתוח " ABDOMINOPLASTY + LIPOSUCTION", מונח נוסף שלגביו אין מחלוקת כי מדובר בשאיבת שומן. לפני הניתוח צולם גופה של התובעת  על ידי הנתבע מספר תמונות בערום, לאחר שצייר על גופה (נספח ז' לתצהיר הנתבע).
  1. הנתבע ניתח את התובעת ביום 16.4.97. הניתוח ארך כשלוש שעות. אין חולק כי במהלך הניתוח נשאב שומן מאזור המתנים והירכיים בנפח כולל של 4,450 סמ"ק ובוצעה כריתת קטע קטן של עור מהבטן התחתונה (תצהיר הנתבע סעיף 37). הנתבע העיד בתצהירו כי בוצעה שאיבת שומן גם מהבטן  אם כי בהתאם למכתב מטעמו - ת/3 - אשר ידון  להלן - לא צוין כלל כי בוצעה שאיבת שומן מהבטן אלא רק מהמתנים והירכיים. גם התובעת בחקירתה ציינה כי בוצעה שאיבת שומן מהירכיים ומ"הצדדים" (עמ' 68 שורות 8-10).  אין חולק כי במהלך הניתוח לא נעשה כל טיפול בשרירי הבטן לרבות הידוקם וקשירתם ולא הופרד העור מעל כל הבטן עד הצלעות לצורך חשיפת שרירי הבטן, מתיחת העור  והסרת העודפים, תוך ניתוק הטבור והסטתו.  עוד אין חולק, כי התובעת נותרה עם צלקת באורך של כ - 20 - 25 ס"מ בשיפולי בטנה ומעל לשיער הערווה, אשר בצדה עודפי עור ואשר אותה ניתן לראות היטב בתמונות.

 לאחר הניתוח

  1. התובעת נותרה באשפוז לאחר הניתוח ושוחררה למחרת, ביום 17.4.97, עם חבישה באזור הניתוח ונקז. ביום 18.4.97 הוצא הנקז במרפאתו של הנתבע. לאחר מכן בוצעו ביקורות במרפאת הנתבע בתאריכים 23.4.97 וכן 30.4.97, אז נרשם " עדיין בצקתית, נשלחה למס'ז לימפתי, הוצאו תפרים חלקי". ביום 6.5.97 הוצאו יתר התפרים. התובעת העידה בתצהירה כי בהמלצת הנתבע רזתה אך " היה ברור שהבטן נראית רע...במקום להיראות טוב יותר מבעבר נוכחתי לדעת כי ... הניתוח לא מתח ולא שיטח כלל את בטני". ביום 27.5.97 התבצעה ביקורת נוספת בה ציין הנתבע, הפעם בכתב ידו (לעומת הביקורות הקודמות שתיעודן לא נרשם בכתב ידו): " מאד רזתה, נראית נפלא, זקוקה למקצה שיפוצים בצלקת ואולי אף תוספת שאיבה". ביום 4.8.97 בוצעה ביקורת נוספת ואז רשם הנתבע בכתב ידו: " לתיקון בסתיו, שוב שמנה + LPG" ( כל הביקורות  - נספח ח' לתצהיר הנתבע).
  1. ביום 3.11.97 התקיימה ביקורת נוספת (נספח ח' לתצהיר הנתבע). בביקורת זו צילם הנתבע את התובעת מספר צילומים (נספח ז' לתצהיר הנתבע). יש לציין מיד כי מהשוואת התצלומים שצולמו במועד זה לעומת התצלומים שצולמו ביום הניתוח  עולה כי לא חל כל שינוי שניתן לראותו במראה  הבטן של התובעת ובוודאי שאין מדובר בבטן שטוחה או מתוחה. במועד זה רשם הנתבע כך: " רוצה לעשות ניסיון הרזייה לחודש חודשיים ואח"כ תיקון...(מילה בלתי ברורה ) בטן + שאיבה. יש צורך בשאיבה קלה נוספת 1. באזור הבטן. 2. אולי באזור ... (מילה בלתי ברורה). 3. הוצאת עודפי עור מבטן תחתונה". במעמד אותה הפגישה ציין הנתבע בפני התובעת כי בגין הניתוח המתקן תצטרך לשלם עלויות חדר ניתוח והפנה אותה לטופס ההסכמה נ/1 אשר לטענתו מסדיר נושא זה. התובעת העידה כי הנתבע סיפר לה כי הוא עומד לפתוח מרכז רפואי חדש בבעלותו בקרית עתידים  וכי כדאי להמתין עד להשלמתו ולבצע שם את הניתוח המתקן. 
  1. הפגישה הבאה בין התובעת לנתבע התקיימה ביום 9.2.98. התובעת הגיעה לפגישה שהתקיימה במרכז הרפואי החדש של הנתבע בקריית עתידים, אשר עמד להיפתח, יחד עם אחותה, הגב' פרנק. התובעת ציינה כי הנתבע " שינה את טון דיבורו" והפך ל" פחות סמפטי" אך  הסכים כי יש צורך בניתוח מתקן. הגב' פרנק העידה אף היא כי " האוירה כבר לא היתה טובה" בעיקר על רקע מחלוקת כספית לעניין תוספת התשלום שביקש הנתבע לצורך בצוע הניתוח המתקן (עמ' 29 שורות 21-25).  בהתאם לתרשומת הנתבע (ת/16): " הבטחתי לנתח אותה בעתידים ולצמצם את עלויות ח"נ למינימום האפשרי".
  1.  הפגישה הבאה בין התובעת והנתבע התקיימה ביום 9.8.98, אם כי הנתבע אינו מציין פגישה שכזו בתצהירו ולא הוצגה על ידו  תרשומת לגביה. התובעת העידה כי בפגישה זו הנתבע היה " לחוץ, הפך מרוגז והתייחס אלי לא יפה ודרש תשלום לניתוח נוסף אך הודה שצריך לעשות שוב ניתוח". התובעת העידה כי בעקבות פגישה זו התקשרה למשרדו וביקשה לקבל את עמדתו בכתב. ביום 16.8.98 אכן הוצא מטעם הנתבע מכתב לתובעת - נספח ט' לתצהיר הנתבע. המכתב חתום על ידי " רחל - מנהלה מרכז רפואי עתידים". התברר כי רחל היא הגב' רחל שפלן, אשת הנתבע, אשר שמשה באותו המועד כמנהלת האדמיניסטרטיבית של המרכז הרפואי של  הנתבע. המכתב הוצא אמנם בחתימת גב' שפלן אך לאחר התייעצות עם הנתבע ועל דעתו (עדות הנתבע עמ' 84 שורות 5 ואילך). במכתב נרשם, בין היתר, כך:

" בהמשך לשיחתנו מיום ה', 13.8.98 ולבקשתך, אני כותבת אלייך מכתב זה.

נותחת  על ידי ד"ר שפלן במרכז הרפואי בהרצליה ב- 16.4.97. בניתוח בוצעה שאיבה מאזור המתניים, הירכיים החיצוניים והירכיים הפנימיים. סה"כ נשאבה כמות של 4450 סמ"ק. בנוסף בוצעה לבקשתך, כריתה קטנה של עור בבטן התחתונה. אם כי תוצאות הניתוח הראו בדרך כלל על שיפור, ניתן לשפר את התוצאה על ידי ניתוח מתקן. בפגישותייך עם ד"ר שפלן הוסכם לבצע מקצה שיפורים והובטח לך שתנותחי במרכז רפואי עתידים, תוך צמצום עלויות חדר ניתוח למינימום האפשרי. " (ההדגשות בקו הוספו).

  1. התובעת העידה כי קבלה בתדהמה את המכתב האמור. ניתן להבין תדהמה זו, שהרי במכתב לא מצוין כלל כי התובעת עברה ניתוח של מתיחת בטן כמפורט בחוברת ת/11 אלא ניתוח של שאיבת שומן, אף לא בבטנה אלא רק במתנים ובירכיים, כאשר " לבקשתה" בוצעה " כריתה קטנה של עור בבטן התחתונה" וכדברי התובעת: " פתאום נאמר לי שבאתי בכלל לשאיבת שומן ועל הדרך עשו לי טובה והחליטו לכרות לי קצת עור מהבטן התחתונה כמו בונוס" (עמ' 72 שורות 4-5).
  1. לאחר קבלת המכתב  ערכה התובעת התייעצויות שונות עם רופאים אחרים ואז, לעדותה, ובשלבים, החלו להתעורר בקרבה סימני שאלה אם הניתוח שבוצע בה אכן  היה ניתוח של מתיחת בטן (עמ' 62 שורות 11-14, עמ' 74 שורות 1-16). אחד מהרופאים עמם התייעצה התובעת אף טרח להתקשר לנתבע, להודיע לו אודות ההתייעצות ולספר לו ששלח את התובעת חזרה לנתבע (תרשומת הנתבע בת/16 תחת הכותרת "אפריל 2000").
  2. ביום 8.2.01 נפגשה שוב התובעת  עם הנתבע. זו הייתה הפגישה האחרונה ביניהם עד הגשת התביעה. הנתבע כבר ידע על ההתייעצויות שערכה התובעת ולעדותה " הוא היה לחוץ מאד...הוא השתלח בי כאחוז אמוק, צרח בצורה מפחידה שאני מוציאה לו שם רע". בתרשומת שערך הנתבע מאותה הפגישה (ת/16) ציין הנתבע: " מציעה שלוש אפשרויות. או שאחזיר כספה. או שאתקן לה תלוי במחיר. או שתתבע אותי. בדקתי אותה. נראה שמאד שמנה מאז וקיימים עודפי עור גדולים בבטן תחתונה + חולשה ניכרת של שרירי הבטן הגדולים... יש היום צורך בניתוח מתיחת בטן פורמלי. אמרה שמסכימה (אם כי אני עוד לא הסכמתי לנתחה) ורוצה לדעת עלויות ..." (ההדגשה בכתב הוספה).
  1.  לאחר הפגישה הודיע הנתבע לתובעת כי החליט להחזיר לה את עלויות הניתוח וביום 15.2.01 נשלח לתובעת כתב ויתור וסילוק כנגד החזר הכספים ששולמו לנתבע. התובעת לא חתמה על כתב הסילוק. ביום 21.1.04 הוגשה התביעה בתיק זה.

העובדות השנויות  במחלוקת

  1. בסיכומי הנתבע, כמו גם במהלך שמיעת הראיות, נעשה מאמץ רב  לכוון את מרכז הכובד של התיק לכוון השאלה, אם הטיפול הרפואי שבצע הנתבע בתובעת יכול להיקרא, ב"ז'רגון" רפואי מסוים, או  לדעת רופאים או מומחים שונים, או לדעת כותבים באתרי אינטרנט  שונים, כ"סוג" של "מתיחת בטן", כאשר הנתבע טוען כי כך הוא הדבר. לטעמי - זהו אינו מרכז הכובד של התיק ומדובר בשאלה משנית לשאלה העיקרית. השאלה העיקרית אותה יש לבחון לצורך הכרעה בתיק היא איזה מידע נמסר בדיוק על ידי הנתבע  לתובעת, אשר אין חולק כי אינה נמנית עם קהילת הרופאים המומחים בתחום הפלסטיקה,  טרם בצוע הניתוח. מה נאמר לה, אלו הסברים קיבלה, בכתב ובעל פה, מהן  החלופות שהוצגו לה, מהו ההסבר שניתן, אם ניתן, לגבי כל חלופה, מהן התוצאות האפשריות שהוצגו לה לגבי כל חלופה, אם הוצגו. למה ניתנה הסכמת התובעת טרם הניתוח. איזה מצג הוצג לה. גם אם ימצא צודק הנתבע בטענתו, אשר תדון עוד בהמשך, כי רופאים ומומחים שונים סבורים כי ניתן לכנות את הטפול שעברה התובעת כ "סוג של מתיחת בטן" - לא על פי כך תינתן ההכרעה בשאלות הרלוונטיות בתיק. מה שחשוב, בראש ובראשונה, הוא מה ידעה התובעת, הספציפית, בנסיבות העניין. מה הוסבר לה. מה נמסר לה בדיוק על ידי הנתבע ובאיזו דרך וכאמור, למה הסכימה. לאחר בחינה עובדתית זו ניתן יהיה לדון בטענות הצדדים לעניין סוגיית ההסכמה מדעת.

הפגישה הראשונה

  1. לפני הניתוח היו ארבע נקודות זמן רלוונטיות לבחינת המידע שנמסר לתובעת: הפגישה הראשונה, הפגישה השניה, מועד חתימת טופס ההסכמה הראשון ויום הניתוח. נבחן נקודות אלו. הפגישה הראשונה, כאמור, התקיימה ביום 31.3.97, אז מילאה התובעת את טופס הייעוץ נ/13 ואז נמסרה לה החוברת ת/11.  לעניין הדברים שמסרה התובעת לנתבע  כמטרת ויעד פנייתה היחיד אין למעשה מחלוקת. התובעת העידה  כי כל שעניין אותה היה ניתוח של מתיחת בטן על מנת לקבל בטן שטוחה  וזה היה חלומה. עוד אין חולק כי התובעת מסרה לנתבע בצורה מפורשת וברורה כי היא מעונינת לעבור ניתוח של מתיחת בטן. היא אף רשמה זאת בטופס הייעוץ נ/13. באשר ליתר הדברים שנאמרו על ידי הנתבע בפגישה זו הוצגו גרסאות מנוגדות על ידי התובעת והנתבע.
  1. בהתאם לעדות התובעת, " הנתבע אמר לי כי הוא יערוך לי ניתוח מתיחת בטן שישטח לי את הבטן. הוא הסביר כי מדובר בניתוח רציני ואמר שאקרא על כך בבית בחוברת שכתב...בחוברת של הנתבע שקיבלתי לבית הוא כתב שניתוח מתיחת בטן כולל הסרת עודפי עור; הידוק שרירי הבטן, קשירת השרירים; ושאיבה של השומן...בהמשך ספרו של הנתבע קראתי כי רק כאשר המצב אינו חמור במיוחד, ניתן לבצע מתיחת בטן בשיטה האנדוסקופית, דבר שמאפשר הסתפקות בצלקות קטנות מוסתרות היטב, בשונה מצלקת הניתוח הסטנדרטי (אך המחייב גם כן לפי הכתוב קשירה של שרירי הבטן!)...לי הנתבע כלל לא הציע ניתוח כזה או אחר ודיבר בלבדית על ניתוח מתיחת בטן. גם את הפרוצדורה של שאיבת שומן עם צלקות מזעריות של 0.5 ס"מ הנזכרת בספר...הנתבע לא העלה כלל. אני בקשתי לעבור ניתוח מתיחת בטן על מנת לשטח את הבטן שלי והנתבע אמר לי כי הוא יבצע לי ניתוח מתיחת בטן לצורך כך" (סעיף 3 לתצהיר). בנוסף למתיחת הבטן דובר גם על שאיבת שומן " בצדדים", כאשר " שאיבת השומן הייתה דבר משני. ד"ר שפלן הסביר לי שאת שאיבת השומן עושים כחלק מהניתוח לקבל צורה יותר יפה, מהצדדים..." (עמ' 68 שורות 1424; עמ' 69 שורות 1-2). התובעת העידה כי " ד"ר שפלן לא רשם שום דבר לאורך כל הפגישה" (עמ' 63 שורות 9-10).  
  1. גרסת הנתבע שונה. בהתאם לתצהירו: " לאחר בדיקתי את התובעת וכשם שציינתי בדו"ח הייעוץ בעמוד השני תחת הפרק "הוראות הרופא" - הסברתי לתובעת כי במצבה נראה לי שהאופציה המועדפת לקבלת בטן שטוחה (עד כמה שניתן) ולהצרת היקפים באזור המתניים והירכיים הינה אפשרות של ניתוח מיני מתיחת בטן בצלקת קצרה, שאיבת שומן בבטן תחתונה ועליונה, שאיבה בירכיים צדדיים ובמותניים והמסת שומן בין הרגליים....מאחר ובאזור בטנה של התובעת לא היה מספיק עור למתיחה - ציינתי בפניה כי בשלב זה אין מקום למתיחת בטן מלאה פורמלית ועל כן גם איני ממליץ על כך, שכן אין מספיק עור למתוח, את השרירים ניתן לחזק בתרגול ואת השומן ניתן לשאוב, הכל כשם שציינתי מפורשות בדף הייעוץ". (סעיף 11 לתצהיר). הנתבע מוסיף ומעיד בתצהירו (סעיפים 13-16) כי הסביר לתובעת את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בשאיבת שומן והמסת שומן. בסעיף 17 לתצהירו רשם כך: " מאחר ובמקרה של התובעת לא היה מספיק עור למתיחה - הסברתי לה כי אין מקום לבצע מתיחת בטן מלאה פורמלית ועל כן אף המלצתי בפניה בדבר בצוע ניתוח מיני מתיחת בטן הכולל כריתת עור צנוח מהבטן התחתונה ושאיבת שומן מאזור המתניות ומהבטן העליונה והתחתונה". וכן :" בתום הבדיקה הנ"ל מסרתי לתובעת חוברת שנכתבה על ידי - וזאת לצורך גיבוש עמדתה לקראת הניתוח והבנתה את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בו" (סעיף 20 לתצהיר). 

דף הייעוץ

  1. הנתבע, כאמור, מפנה להערות בכתב ידו שנרשמו על גבי צדו השני של נ/13, הוא  טופס הייעוץ אותו מלאה התובעת בפגישה הראשונה. מקור הטופס הוצג בבית המשפט. בצדו השני של הטופס, כאמור, קיים מקום ל" הערות הרופא" (ולא "הוראות הרופא" כפי, שמשום מה, ציין הנתבע בתצהירו). בעמוד זה לא רשום כל תאריך.  נרשם בעט ירוק בכתב ידו של הנתבע: " מיני מתיחת בטן בצלקת קצרה. שאיבת שומן בבטן תחתונה ועליונה. שאיבה בירכיים צדדים ומתניים. המסת שומן בין הרגליים". עוד נרשמו, בעט הירוק, מחירים לשתי חלופות - עם מתיחת ירכיים וללא מתיחת ירכיים. בתחתית אותו עמוד לאחר מספר שורות ריקות ומרווח נרשם, הפעם  בעט שחור,  בכתב ידו של הנתבע: " נ.ב. נראה לי שאין מקום בשלב זה למתיחת בטן מלאה פורמלית שכן אין מספיק עור למתוח, שאת השרירים ניתן לחזק בתרגול ואת השומן ניתן לשאוב".
  1. הנתבע השיב בחקירתו כי את אותו עמוד אחורי בטופס הייעוץ " כתבתי ברצף אחד, בנוכחותה. יכול להיות שזה היה בתחילת הפגישה או בסופה. אבל לא ישבתי וכתבתי מהתחלה ועד הסוף, אבל זה הכל נכתב באותו יום, בנוכחותה" (עמ' 91 שורות 2-5). ובהמשך, כאשר נשאל מדוע רשם " נ.ב." ואם אין הדבר מלמד על כך שהדברים נרשמו בדיעבד ועל מנת להשלים את שהיה חסר השיב: " באה בחורה שרוצה ניתוח אבדומינו פלסטי, ורוצה שנקשור לה את השרירים ואני בבדיקה מוצא ששריריה תקינים ושאין לה כמויות עור הניתנות למתיחה כמו בניתוח פורמלי שבין הטבור לשיער הערווה ואני מסביר לה שמה שניתן לעשות זה מיני מתיחת בטן בצלקת קצרה וסך הכל אני הולך להוציא לה כמות קטנה של עור מזו שחשבה, ולהשלים את היתר בשאיבת שומן, אז עלו שאלות במהלך הפגישה כי היא לא הייתה בטוחה שהניתוח הזה זה מה שסיפרו לה עליו, אולי הרופא הקודם שהייתה אצלו...אורנה רצתה להבין למה אי אפשר לבצע מתיחת בטן כפי שאמר לה ד"ר גלעדי שאמר לה ניתוח אחר"(עמ' 91 שורות 15 ואילך). הנתבע הוסיף וציין עוד בחקירתו: " היה דיון ביני לבינה למה אינך עושה לי את הניתוח שאמר לי הרופא הקודם איתו התייעצתי...אמרתי אי אפשר לעשות לך אבדומינופלסטי רגיל, או מלא..." (עמ' 93 שורות 17-20). יש להעיר כי אותו "דיון" אשר לרצונה של התובעת בניתוח מתיחת בטן מלא לא צוין על ידי הנתבע בתצהירו וגם לא בכל מקום אחר אלא עלה לראשונה רק בחקירתו הנגדית, בנסותו להסביר את הרישום הנוסף בטופס תחת הכותרת "נ.ב.".
  1. הנתבע, בחקירתו, כאשר נשאל לגבי המידע  וההסברים שנמסרו והוצגו לתובעת ואופן הצגתם, השיב כי לא הציג לתובעת תמונות של "לפני ואחרי" לגבי הניתוח שהוא מציע לה לעבור אלא היו  אלבומי תמונות בחדר ההמתנה (עמ' 96 שורות 4 ואילך). הוא גם לא שרטט לה את מהלך הניתוח הצפוי ואת החלופות האפשריות, לרבות ההבדלים בין ניתוח מלא לחלקי, כפי שעשה, למשל, ד"ר גור, במהלך חקירתו בבית המשפט, בצורה בהירה ומהירה (ת/4, ת/5). הנתבע השיב כך: " אני לא מצייר לאנשים דברים שאין להם. אני לא מדבר איתם על ניתוחים שהם לא צריכים...אין ולא היה מסמך...שאפשר היה להראות למטופלת באותה התקופה" (עמ' 95 שורות 5 ואילך). 
  1. בהתייחס לחוברת ההסבר שנמסרה לתובעת, ת/11, ואשר, כאמור, אין חולק כי זה היה חומר ההסבר הכתוב היחיד שניתן לתובעת בהתייחס לניתוח הצפוי לה ואשר בה לא מוזכר ניתוח מסוג "מיני מתיחת בטן" או דבר דומה לו אלא רק ניתוח מתיחת בטן מלא,  "סטנדרטי", וכן סוג נוסף של ניתוח, בשיטה האנדוסקופית, אשר גם במסגרתו נעשה טיפול בשרירי הבטן, אך בצלקות קטנות ומוסתרות, העיד הנתבע כי " זו חוברת שכתבתי ב 1996 שבאה לתת מושג כללי על ניתוחים פלסטיים לקהל הרחב, והיא נמכרת בסופרים ובמרכולים ליד המסטיקים והסיגריות, ואני מסרתי אותם מהיום שהוצאתי אותם כחלק מהאינפורמציה הכללית שאני מוסר לכל פציינטית, גם אם אותו ניתוח ספציפי לא מוזכר בדוח הזה...הספר לא נועד לשמש כתחליף לייעוץ רפואי ומטרתו להקנות לקורא ידע כללי בלבד. ולכן לא כל סייג  בתוך כל ניתוח נמצא בתוך החוברת הזו..."(עמ' 89 שורות 3-10).

מתיחת בטן פורמלית ומיני מתיחת בטן

  1. בשלב זה מן הראוי לפנות להסברים שניתנו מטעם הצדדים באשר להבדלים בין " מתיחת בטן מלאה" או  " פורמלית" ובין " מיני מתיחת בטן" או " מתיחת בטן חלקית". ותחילה - עדותו של הנתבע עצמו. הניתוח ה" פורמלי", שנקרא, בהתאם לעדות הנתבע, " ABDOMINOPLASTY" הוא " ניתוח שבו כורתים את כל העור והשומן בין הטבור ושיער הערווה בצורת אליפסה גדולה ומפרידים את יתרת העור והשומן מכותלות השרירים, מעטפת השרירים ועד לעצם החזה. או אז בהתאם לצורך קושרים את השרירים אחד על השני, מותחים את העור שנשאר לכוון שיער הערווה, חותכים את העודפים, תופרים את זה ומוציאים את הטבור במקום חדש" (עמ' 88 שורות 16-20). הוא חזר ופרט כי בניתוח זה מתבצעת " הפרדת העור והשומן, קשירת השרירים, שאיבת שומן, כריתת עודפי עור גדולים ומיקום חדש של הטבור" (סעיף 54 לתצהיר הנתבע). בהתאם לעדות הנתבע " כל דבר פחות מזה יכול להיקרא פרטיאל אבדומינל פלסטי" (עמ' 88 שורות 20-21), דהיינו מתיחת בטן " חלקית" או " מיני מתיחת בטן". אם כי, לדעתו, מבחינה מקצועית, הכל יכול להיכנס  גם תחת המונח: " ABDOMINOPLASTY ", ולכן, הסביר, נרשם מונח זה בלבד בטפסי ההסכמה של התובעת.
  1. ב"כ התובעת הציג דפי הסבר מאתר האינטרנט של המרכז הרפואי של הנתבע  משנת 2005. תחת הכותרת " מתיחת בטן" נרשם כך: " במהלך הניתוח כורתים את עודפי העור והשומן מהבטן התחתונה, מהדקים את שרירי הבטן, מותחים את העור והשומן לכוון הבטן התחתונה ומקבעים מחדש את הטבור. לעיתים מבצעים גם שאיבת שומן בחלקי בטן שונים". (ת/6). וכן: " ניתוח זה נועד להסיר עודפי עור ושומן עודפים מהבטן ולמתוח את שרירי הבטן. הבטן מקבלת מראה חלק מתוח ושטוח והצלקת המתקבלת היא אופקית לרוחב הבטן התחתונה" (ת/14). באתר - למועד שהוצג- לא קיים הסבר למונח " מיני מתיחת בטן" או " מתיחת בטן חלקית".
  1.  המומחה מטעם הנתבע, ד"ר גור, הבהיר כי " בניתוח מיני מתיחת בטן לא מבוצע הידוק לשרירי בטן" (עמ' 33 שורה 20) לעומת מתיחת בטן מלאה בה נעשה הידוק של שרירי הבטן ו" צריך לחשוף את השרירים עד רום הבטן". החשיפה מתבצעת, הסביר ד"ר גור, " על ידי סכין או סכין חשמלית, הרמת עור הבטן שכוללת עור ושומן  ...עד לקו הצלע התחתונה ועצם הקסיפואיד" (עמ' 38 שורות 2-10).
  1. ד"ר אשכנזי, המומחה מטעם התובעת, הבהיר גם הוא כי ניתוח מתיחת בטן " קלאסי"  הוא ניתוח הכולל את קשירת שרירי הבטן לאחר חשיפתם. הוא הסביר כי ניתוח אותו ניתן לכנות " מיני מתיחת בטן" נולד בעקבות פרוצדורות של שאיבת שומן: " לימים גילינו שבעקבות שאיבת השומן בבטן נוצרים מצבים, נשארות אצל נשים כמות עור רפויה ורפוסה שאפשר למתוח אותה או להסיר אותה..כך נוצר המושג מיני. המיני נוצר כמושג בעקבות שאיבת השומן..." (עמ' 13 שורה 20 ואילך).  ד"ר אשכנזי, אם כן, מכליל את ניתוחי ה"מיני" בתוך הקטגוריה של ניתוח שאיבת שומן (עמ' 14 שורות 8-10). בכל מקרה, סיכם ד"ר אשכנזי, " ההבדל המהותי בין מתיחת בטן קלאסית וכל ההתברברויות הללו הוא שבמתיחת בטן קלאסית מנתקים את הטבור, מותחים את כל העור מלמעלה עד למטה ויש הזדמנות להדק את שרירי הבטן" (עמ' 14 שורה 24 ואילך).  
  1. הנתבע הבהיר בחקירתו עובדה חשובה לענייננו, כי " בין 90% ל- 80% מהנשים שבאות לניתוח בטן, עוברות מתיחת בטן מלאה, משום שבהגדרה צריך לתקן את הדורש תיקון ואצל רובן יש להוציא כמויות גדולות של עור ושומן...רק 10% נזקקות למתיחת בטן פחות ממלאה, והתובעת נופלת בתוך ה- 10% האלה. רוב מתיחות הבטן הן מלאות ...לכן גם בספר אני מתייחס רק למתיחת בטן מלאה" (עמ' 94 שורות 14-21; עמ' 100 שורות 11-14) וכן: "כשמדברים על ניתוח סטנדרטי מדברים על הדרך בה מבוצעים רוב הניתוחים, דהיינו מתיחת בטן מלאה" (עמ' 104 שורות 8-9) .
  1. שני הצדדים הציגו מאמרים ודפים  מאתרי אינטרנט שונים מהם ניתן ללמוד, לטענתם, על ההבדלים - או העדר ההבדלים - כל אחד על פי דעתו -  בין מתיחת בטן מלאה וחלקית. אין בכוונתי לדון באופן מפורט באלו ואין צורך בכך. ניתן רק לציין, כפי שלמעשה ניתן ללמוד  מעדויות כל המומחים שהעידו, לרבות הנתבע עצמו, כי אין חולק כי קיימת פרוצדורה רפואית השונה מפרוצדורה של ניתוח "מתיחת בטן" רגילה, או מלאה (" ABDOMINOPLASTY") הנקראת מתיחת בטן חלקית - " PARTIAL ABDOMINOPLASTY" או " MINI TUMMMY TUCK", אשר בדרך כלל אינה כוללת טיפול בשרירי הבטן ומתיחת כל העור לאחר ניתוק הטבור (למשל: ת/17, נ/8). כדרך אגב ניתן לציין כי בחיפוש ראשוני של המושג " מתיחת בטן" ברשת האינטרנט המידע שמתקבל בעשרות רבות של אתרים בארץ ובעולם הוא לגבי מתיחת בטן " מלאה", שנועדה בראש ובראשונה להידוק שרירי הבטן, ללא התייחסות לגרסה "חלקית" כלשהי. כך, למשל, גם במילון למונחים הרפואיים באתר      http://www.infomed.co.il/medGlossary.asp מתיחת בטן מוגדרת   כ -     " BELLY STRETCHING", שתפקידה " לפתור בעיות של התרופפות שרירי דופן הבטן ועודפי עור ושומן". הדברים אינם מובאים לצורך שקילתם במסגרת מסכת הראיות אלא כדי לחזק דווקא את עדותו של הנתבע, על פיה  רוב רובם של הניתוחים למתיחת בטן, כ- 90%, הם הניתוחים ה"פורמלים" או "המלאים", הכוללים פעולות של חישוף שרירי הבטן, קשירתם  והידוקם. רק במיעוטם של המקרים ובאופן חריג מבוצע ניתוח שאינו "פורמלי" ואשר אינו כולל פעולות אלו. אין חולק כי לתובעת לא בוצע ניתוח מתיחת בטן "מלא" או "פורמלי". הניתוח שנעשה לתובעת, אם כן, גם על פי עמדת הנתבע וגם בראייתם של אנשי מקצוע, הוא ניתוח חריג ויוצא דופן, כאשר מדברים על ניתוחים ל"מתיחת בטן". עובדה זו חשובה לענייננו. 

הפגישה השניה וטפסי ההסכמה

  1. ובאשר לפגישה השניה מיום 7.4.97. התובעת, כאמור, העידה כי בפגישה קצרה זו שאל אותה הנתבע אם קראה את החוברת וסוכמו סופית פרטי התשלום ומועד הניתוח. הגב' פרנק שנלוותה אל התובעת לפגישה זו העידה בתצהירה כי " בפגישה אמר הרופא במפורש כי הוא יבצע ניתוח מתיחת בטן שישטח לאורנה את הבטן...הוא הסביר לאורנה כי בנוסף למתיחת בטן הוא ישאב לה שומן בצדי הגוף כדי לשמור על פרופורציות. הרופא אמר לאורנה כי אחרי הניתוח היא תוכל ללכת עם ביקיני בים". " הוא הסביר שהוא יעשה לה מתיחת בטן ושאיבת שומן כמו פיסול של הגוף. הוא אמר שיעשה לה יותר יפה". הנתבע בתצהירו (סעיף 23) טען, בהתייחס לפגישה זו,  כי " שבתי וציינתי בפניה את האלטרנטיבות הטיפוליות העומדות לרשותה, את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח...סיכמנו כי היא תעבור ניתוח מיני מתיחת בטן הכולל כריתת עור צנוח מבטן תחתונה, שאיבת שומן מאזור המתניות, הבטן העליונה והתחתונה ומהירכיים העליונות, החיצוניות והפנימיות". יש להזכיר כי לפגישה זו אין כל תיעוד ברישומי הנתבע. הנתבע העיד כך, אם כן, כמו לגבי פרטים מהותיים רבים, בהתאם לזיכרונו בלבד. לעניין המשקל שיש ליתן לזכרונו זה  עוד נתייחס בהמשך.
  1. ביום 14.4.97 חתמה התובעת על טופס ההסכמה נ/1 והסדירה את התשלום. התובעת טוענת כי הנתבע כלל לא היה במועד חתימתה, הנתבע מכחיש הטענה וטוען כי החתימה נעשתה בפניו. הנתבע מוסיף ומציין בתצהירו כי " שבתי והסברתי לתובעת את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בבצוע הניתוח" (סעיף 27). אין תיעוד לכך ברישומי הנתבע ושוב, מדובר בעדות הנשענת רק על זכרונו. כזכור, בטופס ההסכמה נרשם כי מדובר בניתוח מסוג " מתיחת בטן" (בעברית) תוך הפנייה לחוברת ההסבר. הנתבע מציין בהקשר זה  כי " הניתוח שבוצע ולגביו אף סוכם עם התובעת הינו אחת מהטכניקות לבצוע ניתוח מתיחת בטן וטופס ההסכמה אינו המקום בו נהוג לפרט את טכניקת הניתוח, כי אם את סוגו".
  1.  ביום הניתוח, 16.4.97, הוחתמה התובעת על טופס הסכמה נוסף, נ/2, שם נרשם כי מדובר בניתוח " ABDOMINOPLASTY "+ שאיבת שומן. התובעת העידה כי גם טופס זה לא נחתם בנוכחות הנתבע. הנתבע, גם כאן, העיד כי " מאז ומתמיד הקפדתי על נהלי החתמת הפציינטים על טפסי ההסכמה...הקפדתי כי כל פציינט המנותח על ידי יחתום על שני טפסי הסכמה וכשחתימתם נעשית בפני" (סעיף 35 לתצהיר).  
  1. התובעת, כאמור, העידה, כי במהלך פגישתה עם הנתבע טרם הניתוח  לא רשם הנתבע דבר. עוד העידה התובעת כי הנתבע לא אמר לה מעולם כי הוא מציע לבצע בה " מיני מתיחת בטן", להבדיל מ" מתיחת בטן מלאה פורמלית", ולא ציין בפניה כלל מושג זה.  התובעת העידה כי הערות הנתבע לגבי אי התאמתה ל" מתיחת בטן מלאה פורמלית"  בטופס הייעוץ לא נאמרו לה ולא הוסברו לה בשום שלב טרם בצוע הניתוח, בודאי לא בכתב, אך גם לא בעל פה. את המושג " מיני מתיחת בטן" שמעה התובעת לראשונה רק לאחר הגשת התביעה. אין חולק כי את אותו עמוד אחורי של טופס הייעוץ לא ראתה התובעת עד לגילוי המסמכים במסגרת התביעה. ייתכן ועורכי הדין שלה נתקלו במושג "מיני מתיחת בטן" במכתב שיצא אליהם, כפי הנראה, מטעם מבטחי הנתבע, מיום 25.3.02 (נספח יא' לתצהיר הנתבע, המכתב אינו חתום ואינו נושא כל לוגו). התובעת עומדת על כך כי לא ניתן לה על ידי הנתבע כל הסבר מעבר לחוברת שנתן לה ואשר ממנה הייתה אמורה ללמוד על ניתוח מתיחת הבטן אותו היה אמור לבצע הנתבע. בחוברת, כאמור, לא נאמר דבר או חצי דבר על " מיני" מתיחת בטן או " מתיחת בטן חלקית". בחוברת מוסבר הניתוח המלא, הרגיל, ה"סטנדרטי", הכולל הידוק שרירי הבטן, אשר על פי הבנתה וההסבר שניתן לה ועל פי רצונה, זה היה אמור להיות הניתוח אותו הייתה אמורה לעבור.  בסיכומי התובעת נטען כי לא ברור מתי נעשה הרישום בצדו השני של טופס הייעוץ, כי סביר (לאור השינוי בצבע העט וכן לאור המילים "נ.ב.") כי כל ההסבר לאחר המילים "נ.ב." הוסף בדיעבד, לאחר ש"החלו הבעיות" ולא במעמד הפגישה וכי בכל מקרה, לא הוכח כי נאמר לתובעת דבר על כך שהניתוח שעומד הנתבע לבצע בה אינו הניתוח שלמענו הגיעה ואשר אותו ביקשה, לאמור, ניתוח מתיחת בטן במובן הרגיל של המונח.

סיכום ביניים

  1. לסיכום הפרק העובדתי וטרם נעבור לדיון והכרעה ניתן לסכם בקצרה דברים אלו, לגביהם עולה מחומר הראיות כי אין, למעשה, מחלוקת. התובעת הגיעה לנתבע, לאחר שערכה ברורים, בין היתר, עם רופא אחר, על מנת לעבור ניתוח "מתיחת בטן" במובן הרגיל של המונח, לאמור, ניתוח מלא, סטנדרטי, הכולל הידוק שרירי הבטן. היא אמרה לנתבע כי רצונה בניתוח כזה, לגביו ערכה הבירורים הקודמים. היא אמרה לנתבע באופן ברור וחד משמעי כי רצונה וחלומה  הוא בטן שטוחה וכי הניתוח נועד לצורך כך. לתובעת ניתנה חוברת הסבר אשר כוללת הסבר על ניתוח מתיחת בטן מלא, סטנדרטי, לרבות הידוק שרירי הבטן. התובעת התבקשה לקרוא את החוברת על מנת להבין את הניתוח אותו היא עומדת לעבור. בחוברת לא צוינה כל פרוצדורה רפואית אחרת תחת הכותרת "מתיחת בטן" אשר אינה כוללת הידוק של שרירי הבטן. רוב ניתוחי מתיחת הבטן שנעשים הן ניתוחים סטנדרטיים, מלאים, הכוללים הידוק של שרירי הבטן. רק כ- 10% מהניתוחים הם ניתוחים שאינם כוללים טיפול בשרירי הבטן והם מהווים חריג לניתוח הרגיל והמלא. התובעת קראה את החוברת, הבינה אותה והסכימה לעבור את הניתוח אצל הנתבע. בטופסי ההסכמה עליהם הוחתמה התובעת נרשם, פעם אחת, כי מדובר בניתוח " מתיחת בטן" תוך הפניה לחוברת ההסבר. בפעם השניה, כי מדובר ב - " ABDOMINOPLASTY" עם שאיבת שומן. מונח זה מתייחס, ככלל, לניתוח מתיחת בטן רגיל, סטנדרטי. לא ניתן לתובעת כל חומר הסבר אחר כתוב לגבי הניתוח. בסופו של יום עברה התובעת ניתוח אשר לא כלל כל טיפול בשרירי הבטן וגם לא הרמת כל העור והשומן והסטת הטבור, אלא שאיבת שומן באזורים שונים (כאשר יש מסמכים סותרים לגבי שאיבה באזור הבטן) וחיתוך קטע עור קטן בבטן התחתונה. ייתכן וניתן לכנות את הניתוח שעברה התובעת "מיני מתיחת בטן", יתכן וניתן לכנותו ניתוח של "שאיבת שומן" עם תוספת חיתוך עור, אך בכל מקרה, אין חולק כי התובעת לא עברה ניתוח מתיחת בטן "קלאסי","פורמלי", "סטנדרטי" או "מלא", יהא כינויו אשר יהא. לתובעת נותרה צלקת לרוחב בטנה, אותה צלקת אשר הייתה נותרת לה אם היה מבוצע בה ניתוח מתיחת בטן "מלא". בטנה של התובעת נותרה בלתי שטוחה כשהייתה.

המחלוקת העובדתית העיקרית שנותרה  היא איזה מצג הוצג בפני התובעת טרם הניתוח. האם, וכיצד, הוסבר ונאמר לתובעת, טרם הניתוח, כי היא עומדת לעבור ניתוח שאינו מתיחת בטן "מלא" או "פורמלי", האם הוסבר לה מה מהותו של ניתוח זה שהוצע לה ובמה הוא שונה מהניתוח אותו בקשה לעבור, האם הוסברו לה התוצאות האפשריות מבחינת קבלת בטן שטוחה על פי כל חלופה ולמה ניתנה הסכמתה.

טרם דיון בשאלה זו נדון, תחילה, במהותה, טיבה והיקפה של חובת הגילוי ומסירת המידע שהייתה מוטלת על הנתבע לצורך קבלת הסכמתה מדעת של התובעת.

הסכמה מדעת

הכלל

  1. לצורך בצוע טיפול רפואי וטרם ביצועו על רופא לדאוג ולקבל מהמטופל הסכמה מדעת. הדברים הם בבחינת מושכלות יסוד. בצוע טיפול רפואי בהעדר הסכמה מדעת הוא התרשלות אשר עשויה לבסס עוולות נזיקיות של רשלנות ותקיפה וכן עילות תביעה חוזיות כמו ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, הטעייה והפרת חוזה. הפסיקה עסקה במספר הזדמנויות עוד מראשית שנות ה- 90 במהותה ובהיקפה של אותה הסכמה מדעת שעל רופא לדאוג לקבלה ממטופל. נקבע כי חובת הרופא היא למסור למטופל " מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיבות טיפוליות סבירות לטיפול האמור. החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של  'הסכמה מדעת'" (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526, 552). נפסק כי " הגישה הפטרנליסטית, הגורסת כי הרופא יצא ידי חובתו כלפי המטופל לעניין מסירת מידע אם נהג על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, נדחתה אפוא...המבחן למידע שחובה למסור למטופל אינו אפוא הנוהג המקובל בקרב הרופאים אלא צרכיו של המטופל למידע כדי להחליט אם לקבל את הצעת רופאו. צרכים אלו נקבעים על פי קנה מידה אובייקטיבי. על הרופא מוטל למסור למטופל את כל האינפורמציה שאדם סביר היה נדרש לה כדי לגבש החלטה אם להסכים לטיפול המוצע" (ע"א 434/94 ברמן, קטינה, באמצעות הוריה ואח' נ' מור- המכון למידע רפואי בע"מ, פ"ד נא(4) 205, 213). סטנדרט הגילוי מבוסס על " מבחן ציפייתו הסבירה של החולה", שהוא סטנדרט גילוי גבוה יותר ומבוסס על יחסי נאמנות ואף תלות בין המטופל ורופאו ו" אין להמיר את המבחן הזה במבחן הפרקטיקה המקובלת" (דנ"א 461/06 קופת חולים הכללית ואח' נ' סידי ואח' ,17.7.06). " המבחן למסירת המידע אינו טכני כי אם מהותי" (ע"א 522/04 מרכז לייזר ניתוחי קרנית בע"מ נ' מחמד דיראוי , 28.6.05 וראה עוד ע"א 4384/90 ואתורי ואח' נ' בית החולים לניאדו ואח', פ"ד נא(2) 171; ע"א 3108/91 נועם רייבי נ' ד"ר קורט וייגל, פ"ד מז(2) 497; ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 535).

ניתוחים שאינם חיוניים, ניתוחים אסתטיים ורפואה פרטית

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.