החלטה בתיק בש"פ 3390/14

• 1.        לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.4.2014 (ע"ח 54903-11-13, השופט צ' קאפח). בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי ערר שהוגש על החלטתו של בית משפט השלום מיום 10.11.2013 (צ"א 33521-09-13, השופט ש' מלמד).  

• רקע והליכים קודמים

• 2.        שורשיה של הבקשה דנן נעוצים הרחק בשנת 1985, שבה נפתח נגד המבקש הליך פלילי. באותה שנה נחקר המבקש כחשוד בעבירות מרמה והפרת אמונים. במסגרת חקירתו, הפקיד המבקש את דרכונו במשטרה. בהמשך לכך, הוא הגיש בקשה לבית משפט השלום כי דרכונו יושב לו על מנת שיוכל לצאת  לחו"ל לצורכי עבודה. במסגרת הבקשה הצהירה באת-כוחו דאז של המבקש, עו"ד ארנה קדר: "המבקש יתייצב כמובן לחקירה נוספת או להליך כלשהו אם וכאשר יתבקש לכך בהודעה מוקדמת בת 10 ימים. לבקשת המשיבה, מסכים המבקש להעמיד ערבות צד ג' של מר מנחם אילון... בסך של 15,000,000 שקל...".  
•  
• 3.        המשטרה נתנה הסכמתה לבקשה זו של המבקש להשבת דרכונו, וביום 25.10.1985 חתם המבקש על כתב ערובה בסך של 15,000,000 שקלים ישנים (שהיו באותה עת ההילך החוקי). כמו כן, חתם על כתב הערובה גם אדם נוסף בשם מנחם אילון, שהתחייב להעמיד ערבות צד ג' באותו סכום (להלן: הערב).
•  
• 4.        בשל תקלה שמקורה אינו ידוע, לא הותאם הטופס שעליו חתמו המבקש והערב לתנאים הקונקרטיים שנקבעו בהחלטה. במלים אחרות, הגם שהטופס כלל חלופות שונות, שאת חלקן היה צורך לסמן בקו ולגבי חלק אחר מהן נאמר "מחק את הבלתי מתאים", אף חלופה לא סומנה או נמחקה. למעשה, הפרט היחיד שצוין בו הוא סכום הערבות, אם כי גם זה נקבע מבלי לציין באופן מפורש את שם המטבע (נכתב הסכום 15,000,000, ללא כל תוספת). ביום 16.7.1986 האריך בית משפט השלום את תוקפו של כתב הערובה ב-180 ימים נוספים לבקשת המשטרה, במעמד צד אחד.

•  5.       ביום 3.9.1986 הוגש כתב אישום נגד המבקש שייחס לו עבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד וקשירת קשר להונות (ת"פ 8938/86). המבקש לא התייצב לדיונים שנקבעו ובא-כוחו הודיע כי אינו יודע מתי המבקש ישוב לישראל.

• 6.        ביום 5.12.1986 הוגשה לבית משפט השלום בקשה לחילוט הערובה נוכח העובדה שהמבקש לא התייצב לדיונים במשפט שהתנהל נגדו. בהמשך לכך, ביום 9.2.1987 נתן בית משפט השלום, במעמד צד אחד, החלטה לפיה המבקש והערב ישלמו את הסכום הנקוב בכתב הערובה (ב"ש 1127/85, השופט ר' זיו) (להלן: החלטת החילוט).

• 7.        הערב הגיש ערר על החלטת החילוט, וערר זה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי. אולם, בית משפט זה קיבל את הערר שהגיש הערב על החלטתו של בית המשפט המחוזי (ב"ש 273/87 אילון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 651 (1987) (להלן: ההחלטה בעניין הערב)), לאחר שקבע כי לא ניתן לחייב את הערב בגין הפרתם של תנאי הערובה בנסיבות שבהן מכתב הערובה לא ניתן ללמוד מהם התנאים שנקבעו לצורך החזרת הדרכון. כפי שציין השופט א' וינוגרד:"המשטרה הייתה צריכה לדאוג, שהתנאים הכתובים בבקשה של עו"ד קדר יופיעו ויירשמו בגוף הערובה. אילו כך היה - לא היה פתחון-פה למר אילון לטעון, שלא ידע על טיב ערבותו" (שם, בעמ' 655).
•  

8.        יצוין כי במהלך התקופה שבה שהה המבקש בחו"ל הוא העיד במסגרת חיקור דין במשפטם של אחרים שהתנהל באותן שנים (כפי שעולה מע"פ 399/88 בלאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 705 (1990)).

• 9.        בשנת 1997, כעשר שנים לאחר המועד שבו ניתנה החלטת החילוט, נפתח נגד המבקש תיק הוצאה לפועל על יסודה. עוד קודם לכן, המבקש חזר לישראל בשנת 1995, ומאז יצא לחו"ל וחזר לישראל פעמים רבות, ללא הפרעה או עיכוב מצד הרשויות. במסגרת כך, שהה המבקש בארץ ברציפות גם תקופות ארוכות בנות מספר שנים. קורותיו של כתב האישום שהוגש נגד המבקש בשנת 1986 לא הובהרו עד תום במסגרת ההליכים שעליהם נסבה הבקשה דנן, אך עולה מהם כי זה לא הוגש מחדש עם חזרתו של המבקש לישראל או בשנים שחלפו מאז.

• 10.      מהון להון, בגדרם של הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים בעניינו של המבקש הוטלו עליו בחודש נובמבר 2012 שורה של הגבלות, ובהן צו עיכוב יציאה מהארץ ואי חידוש דרכון. לטענת המבקש, רק בשנת 2013 הוא התוודע לראשונה לכך שניתנה החלטת החילוט בעניינו ולפתיחת תיק הוצאה לפועל נגדו. זאת, לאחר שעובדה זו נמסרה לו בעת שפנה לקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס לצורך חידוש דרכונו הישראלי.
•  
• 11.      בשלב זה פנה המבקש לבית משפט השלום בבקשה לביטולה של החלטת החילוט. בעקבות הבקשה נפתח הליך חדש בעניינו (צ"א 33521-09-13). בבסיס הבקשה עמדה ההחלטה בעניין הערב. המבקש סבר כי אותם שיקולים שהובילו את בית משפט זה לקבוע שהערב לא הפר את תנאי הערובה, צריכים לחול גם בעניינו, בהתחשב בכך שהמבקש והערב חתמו על אותו כתב ערובה. המבקש הצביע על כך שכל תוצאה אחרת תוביל לדיבור "בשני קולות" מצדו של בית המשפט. המבקש ציין עוד כי יש לבטל את החלטת החילוט נוכח השיהוי הרב שנפל במימושה.   
•  

12.      ביום 10.11.2013 דחה בית משפט השלום את הבקשה לביטולה של החלטת החילוט. ראשית, קבע בית משפט השלום כי הוא נעדר סמכות לדון בבקשתו של המבקש בשים לב שהיא מהווה, לשיטתו של בית משפט השלום, בקשה "לעיון חוזר" בהחלטה החילוט. בית משפט השלום נדרש לעניין זה ליחס שבין סעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) (אשר מקנה לבית המשפט את הסמכות להורות על חילוט הערובה במקרה של הפרת תנאי שחרור) וסעיף 52 לחוק המעצרים (אשר מסדיר את ההליך של עיון חוזר בהחלטות בית המשפט הנוגעות למעצרים). בית משפט השלום עמד על כך שלפי לשונו של סעיף 52 הנ"ל בית המשפט מוסמך לערוך עיון חוזר רק בהחלטות הנוגעות ל"מעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה". מכך למד בית משפט השלום כי סעיף 52 לחוק המעצרים אינו מסדיר את האפשרות לעיון מחדש בהחלטות הנוגעות לחילוט ערובה. על כן, קבע בית משפט השלום שאין הוא מוסמך לדון בבקשתו של המבקש לבטל את החלטת החילוט.