אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט השלום ירושלים
בתאריך: 13/07/2010


בפני:
1. כב' השופט/ת יואל צור, אב"ד
2. כב' השופט/ת אריה רומנוב
3. כב' השופט/ת עודד שחם
מאשימים:
1. מדינת ישראל
- נגד -
נאשמים:
1. צחי הנגבי
2. שמואל הרשקוביץ
ב"כ מאשימים:
1. עו"ד ארז פדן
2. עו"ד נעמה דברת-סולטניק
3. עו"ד יפעת פנחסי
ב"כ נאשמים:
1. עו"ד ד"ר יעקב וינרוט
2. עו"ד ד"ר גרשון גונטובניק
3. עו"ד עודד גזית - ממשרד עו"ד וינרוט
4. עו"ד עפר ברטל
5. עו"ד אתי עמר - ממשרד עו"ד ברטל

הכרעת דין

 


תוצאת הכרעת הדין

1.         בכתב האישום המונח בפנינו, שני אישומים:

       האישום הראשון מופנה נגד שני הנאשמים, צחי הנגבי ושמואל הרשקוביץ. מיוחסת להם עבירה של הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. להנגבי מיוחסת גם עבירה של שוחד בחירות ועבירה של ניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה.

            האישום השני מופנה נגד הנגבי לבדו. הוא מואשם בביצוע עבירות של עדות שקר ושבועת שקר, לפי סעיפים 237 ו-239 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2.         דעות השופטים הן אלה:

א.         האישום הראשון - עבירה של מרמה והפרת אמונים.

לדעת השופט צור, בעת שנעשו המעשים שהוכחו באשר להנגבי, אלו לא היוו עבירה של מרמה והפרת אמונים, מה גם שכך נהגו כל קודמיו של הנגבי בתפקיד ומאחר ואת המינויים למיניהם שהציע הוא העביר להחלטת הדרג המקצועי אשר הפעיל שיקול דעת לגבי כל מינוי ומינוי ודחה הצעות למינויים רבים שהציע הנגבי.

מאידך, השופטים רומנוב ושחם מקבלים את הטענה המשפטית העקרונית שהועלתה על ידי המאשימה בתיק זה ולפיה, מינויים פוליטיים, בנסיבות המתאימות, מהווים, והיוו בתקופה הרלוונטית, עבירה של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. דעת השופטים רומנוב ושחם היא, שהוכח כי שני הנאשמים, כל אחד לפי חלקו, עבר עבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי הסעיף האמור.

לגבי הרשקוביץ

למרות המסקנה דלעיל,  השופטים רומנוב ושחם שותפים לדעה, שיש לקבל את טענת ה" הגנה מן הצדק" אותה העלה הרשקוביץ. התוצאה הנובעת מעמדות שלושת השופטים בעניינו של הרשקוביץ היא, שהוחלט ברוב דעות השופטים רומנוב ושחם, לבטל את האישום הראשון, ככל שהוא מופנה נגד נאשם זה. מאידך, דעת השופט צור היא שיש לזכותו מעבירה זו.  

לגבי הנגבי

לעניין תחולת ה" הגנה מן הצדק" בעניינו של הנגבי, נחלקו דעות השופטים רומנוב ושחם. דעת השופט רומנוב היא, שיש לקבל את טענת ה"הגנה מן הצדק" גם ככל שהועלתה על ידי נאשם זה. מנגד סבור השופט שחם, שאין לקבל את טענת ה"הגנה מן הצדק" שהעלה הנגבי, אלא יש להרשיעו בעבירה של מרמה והפרת אמונים.

התוצאה לגבי העבירה של מרמה והפרת אמונים ביחס להנגבי

יוצא, אפוא, שככל שמדובר בעבירה של מרמה והפרת  אמונים, ביחס להנגבי, ישנן 3 דעות: דעת השופט צור היא שיש לזכות את הנגבי, דעת השופט רומנוב היא שיש לבטל את האישום שהוגש נגדו בהקשר זה, ודעת השופט שחם היא שיש להרשיע את הנגבי. סעיף 80 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע את כללי ההכרעה בבית משפט שנחלקו בו הדעות. סעיף זה קובע, כי " באין רוב לדעה אחת בעניין פלילי - יראה בית המשפט אם יש רוב דעות לגבי כל ממצא עובדתי, יסוד מיסודות העבירה או נושא אחר, המחייבים הכרעה לחיוב או לזיכוי, ויכריע בהתאם." דעת הרוב בעניינו של הנגבי היא, כי הוכח שעבר עבירה של מרמה והפרת אמונים. דעה זו גוברת על דעת המיעוט הגורסת שיש לזכותו. לעניין תוצאות המחלוקת הקיימת בין שופטי הרוב בשאלת קבלת טענת ה"ההגנה מן הצדק" שהעלה הנגבי, הרי שהדעה המקלה עם הנגבי גוברת על זו המחמירה עימו. התוצאה הנובעת מכל האמור לעיל היא, שבכל הנוגע לעבירה של מרמה והפרת אמונים המיוחסת להנגבי, הוחלט לבטל את האישום, ככל שהוא מתייחס לעבירה זו.

ב.         באשר לעבירות הנוספות המיוחסות להנגבי באישום הראשון: שוחד בחירות וניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה - דעת השופטים צור ורומנוב היא, שיש לזכות את הנגבי מביצוען של עבירות אלה. דעת השופט שחם היא, שיש להרשיע את הנגבי בעבירות אלה, ככל שהן מתייחסות לפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים". התוצאה היא, שביחס לשתי עבירות אלה הוחלט, ברוב דעות, לזכות את הנגבי.

ג.          האישום השני - עבירות של עדות שקר ושבועת שקר -

דעת השופטים רומנוב ושחם היא, שעלה בידה של המאשימה להוכיח, מעבר לספק סביר, את שהיא מייחסת להנגבי באישום זה. השופטים רומנוב ושחם סבורים, כי יש לראות את התצהיר שמסר הנגבי ואת העדות שהעיד בעל פה, כמכלול אחד. מאידך, דעת השופט צור היא שהמאשימה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר עדות שקר או שבועת שקר מצד הנגבי. בשל כך, ובשל מחדלי חקירה שהיו באשר להוכחת אישום זה, החליט השופט צור לזכות את הנגבי מהעבירות נשוא האישום השני. התוצאה היא, שהוחלט, ברוב דעותיהם של השופט רומנוב ושחם, וכנגד דעתו של השופט צור, להרשיע את הנגבי בביצוע עבירה של עדות שקר.

3.         בתיק זה צעדנו כברת דרך ארוכה. ליוו אותנו עורכי הדין מטעם שני הצדדים. הם הפגינו יכולת מקצועית גבוהה. הם גילו גישה עניינית. הם ניהלו את התיק באווירה שקולה וראויה. אנו מכירים להם תודה על כל אלה.

       ניתנה היום במעמד הצדדים היום 13.7.2010 ב' באב תש"ע.

יואל צור, שופט

אב"ד

אריה רומנוב, שופט

עודד שחם, שופט

 


השופט יואל צור, אב"ד:

תוכן עניינים כללי

שער ראשון - על מינויים פוליטיים והנחיית הנגבי בעניין מינויים במשרדו

*           מבוא-כתב אישום                                                                                   סע'       1 - 4

*           מתודה                                                                                       סע'       5 - 8

*           נתונים סטטיסטיים וכמה מסקנות מהנתונים                                            סע'       9 - 17

*           המודל האמריקאי והמודל הבריטי באשר ליחס שבין שירות המדינה

            לבין הדרג הפוליטי                                                                      סע'       18 - 20

*           וועדת הולנדר וועדת רביבי                                                         סע'       21 - 22

*           שאלת המינויים הפוליטיים / עקרונות יסוד העולים מהפסיקה                    סע'       23 - 26

*           וועדות ציבוריות עיקריות שעסקו בעניין המינויים הפוליטיים                     סע'       27 - 31

*           עמדת מבקר המדינה עד לדו"ח בעניין המשרד לאיכות הסביבה                  סע'       32 - 41

*           דו"ח וועדת ברגר אלשטיין (נ/169) לעניין מצב המינויים במשרדי

            ממשלה אחרים                                                                           סע'       42 - 50

*           החלטת הממשלה מיום 25.3.03 (ת/885) והנחיית היועמ"ש

            לממשלה (נ/168) מיום 24.10.04                                                    סע'       51 - 52

*           הצעה לתיקון חוק העונשין בכל הנוגע לעבירה של

"מרמה והפרת אמונים"                                                                        סע'       53 - 55

*           עמדת ביהמ"ש העליון בפסיקה שניתנה לאחרונה בעניין

            "מינויים פוליטיים"                                                                 סע'       56 - 57

*           מעורבות שרים ואנשי לשכותיהם במשרד לאיכות הסביבה

            לפני כהונת הנגבי                                                                                    סע'       58 א'-ח'

*           היבטים ראייתיים הנוגעים להוכחת מינויים פוליטיים                               סע'       59

*           ההנחייה של הנגבי בנושא המינויים                                                          סע'       60 - 91

*           לעניין טענת המאשימה לנזקים למשרד בעקבות המינויים              סע'       92 - 105


שער שני

ניתוח מינויים בהתחייס לנטען בכתב האישום

*           טענות המאשימה בסעיף 12 לכתב האישום                                                סע'       106 - 108

*           ממצאים ראייתיים לעניין מינויים למשרות במשרד בהתייחס

            לנטען בסעיף 12 לכה"א                                                               טבלה בעניין 49 מינויים

*           הוועדה הקבלנית                                                                                    סע'       109

*           ניתוח מינויים בוועדה הקבלנית                                                   טבלה בעניין 13 מינויים

*           מינויים שאושרו בוועדת רביבי                                                    סע'       110 - 112

*           טבלת מינויים בוועדת רביבי                                                        טבלה בעניין 4 מינויים

*           מינויים בלשכת השר והמנכ"ל                                                     סע'       113 + טבלה

*           טענות המאשימה בדבר מעגל רחב יותר של מינויים                                   סע'       114 - 116

*           טבלה בעניין מעגל רחב של מינויים - ללא נפקויות מבחינת הנאשמים         טבלה בעניין 15 מינויים

*           ניסיונות למינוי שלא פורטו בכתב האישום במסגרת "פרטים נוספים"

            אך הופיעו ב"הודעה המשלימה" מטעם המאשימה                                     סע'       117

*           טבלה באשר לניסיונות למינוי                                                      טבלה בעניין 39 מועמדים

*           מועמדים המופיעים בנספח א' לכתב האישום אך לא נכללו

בכתב האישום                                                                            סע'       118 + טבלה

*           עובדים שפוטרו בתקופת הנגבי (+טבלה עם 8 שמות)                                  סע'       119 - 120

*           מסקנות העולות מבג"צ 4284/08 העוסק ב"פיטורין פוליטיים"                     סע'       120א'

*           מינויים במשטרה הירוקה                                                                        סע'       121 - 125

*           מינויים ברשויות הנחלים (רשות נחל הירקון ורשות נחל הקישון)    סע'       126 - 128

*           טבלת מינויים במשטרה הירוקה                                                  טבלה בעניין 13 מינויים

*           ניסיונות למינויים במשטרה הירוקה +

טבלת ניסיונות למינוי (50 מועמדים)                                             סע'       129 + טבלה

*           רשות הטבע והגנים                                                                     סע'       130 - 155

*           מינוי יועצים לוועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות

(ות"ל)                                                                                        סע'       156 - 166

*           מינוי נציגי ציבור למועצה הלאומית לאיכות הסביבה

וקרן צער בעלי חיים (צב"ח)                                                         סע'       167 - 173

*           טבלת מינוי נציגי ציבור למועצה הלאומית לאיכות הסביבה וקרן צב"ח       טבלה בעניין 13 מינויים

*           מינוי פרוייקטורים במועצות האיזוריות                                        סע'       174 - 178

*           ישיבות הצוות                                                                             סע'       179 - 183

*           ניסיונות מינוי                                                                             סע'       184 - 187

*           טבלת ניסיונות למינויים                                                                         טבלה בעניין ניסיונות למינויים

שער שלישי

היבטים משפטיים ומסקנות באשר לעבירות המיוחסות לכ"א מהנשאמים באישום 1

*           מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין                                     סע'       188 - 200

*           היסוד הנפשי                                                                              סע'       201 - 219

*           NULLUM CRIMEN SINE LEGE                                         סע'       220 - 227

*           הגנת "טעות שבדין"                                                                    סע'       228

*           סיכום לעניין העבירה של מרמה והפרת אמונים בהתייחס לנאשם 1            סע'       229 - 230

*           "מחדלי חקירה" וסיכום                                                              סע'       231 - 233

*           ממצאים עובדתיים המתייחסים לנאשם 2                                                 סע'       234 - 252

*           בחינת העובדות המתייחסות לנאשם 2 לאור הלכת שבס                 סע'       253 - 260

*           לעניין עבירת שוחד בחירות וניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה

            המיוחסת לנאשם 1 בלבד                                                                         סע'       261 - 265

שער רביעי

פרשת "המודעה"/"כתבה" שכותרתה "חשיפה: השר צחי הנגבי - שיא לאומי

במינוי חברי ליכוד" שפורסמה בעיתון "מרכז העניינים" (נספח א' לכתב האישום)

ואישום 2

*           המיוחס להנגבי בכתב האישום ובטיעוני המאשימה בעניין

המודעה/כתבה                                                                           סע'       266 - 270

*           עמדת הנגבי לעניין המודעה/כתבה ומהו הפרסום (מודעה או כתבה)            סע'       271 - 272

*           ניתוח דברי העדים: מיכאל קשת, שרון אחדות והנגבי                                סע'       273 - 297

*           טעויות המופיעות בכתבה שהנגבי לא היה טועה בהן                                  סע'       298

*           מסקנות וסיכום לעניין הכתבה/נספח א' לכתב האישום                              סע'       299 - 311

*           ניתוח משפטי של העבירות המיוחסות להנגבי באישום 2                 סע'       312 - 331


שער ראשון-על מינויים פוליטיים

והנחיית הנגבי בעניין מינויים במשרדו

מבוא-כתב האישום

1.       זהו התיק הפלילי הראשון העוסק במינויים על רקע פוליטי. זו הפעם הראשונה ששר לשעבר בישראל ומי שהיה יועצו ולאחר מכן מנכ"ל משרדו מועמדים למשפט פלילי בשל מינויים וניסיונות למינויים שנטען שנעשו על רקע פוליטי.  בעבר עלתה סוגיית המינויים על רקע פוליטי לא אחת, אך היה זה רק במישור המינהלי ולא במישור הפלילי.

2.       בתיק זה קויימו 128 ישיבות בית המשפט כאשר משכה של כל ישיבה היתה בין 7-8 שעות. פרוטוקול הדיון והסיכומים בכתב ובע"פ ביחד מגיעים למעל ל--17,000 עמודים ולצידם מוצגים רבים שחלקם בהיקף של קלסרים. בסופו של יום כתב האישום למרות אורכו כולל 3 חטיבות, ואלו ישמשו כשלד להכרעת הדין של הח"מ:

שאלת המינויים במשרד לאיכות הסביבה- בהקשר זה נטען בכתב האישום שבמהלך כהונתו כשר במשרד לאיכות הסביבה (להלן- המשרד), פעל הנגבי באופן מתוכנן ושיטתי, בעצמו ובאמצעות אחרים ובראשם הרשקוביץ, להביא למינוים של חברי המרכז ומקורביהם (בניהם, בנותיהם, חבריהם וכיוצא בזה) למשרות ולתפקידים רבים ככל האפשר במשרד ובגופים הקשורים אליו, תוך פגיעה באפשרות של הציבור הרחב להתחרות על משרות ותפקידים אלה ולעיתים מבלי להקפיד על כישוריהם ועל התאמתם לתפקיד. פעילות זו נעשתה תוך ניצול משאבים ציבוריים לטובת אינטרסים פוליטיים ואישיים שאינם מתיישבים עם טובת הציבור, כשבכך נגרמים הנזקים הכרוכים במינויים פוליטיים ובהם: פגיעה בעיקרון השוויון בתעסוקה בשירות הציבורי; הכתמת השירות הציבורי באלמנט פוליטי - מפלגתי; פגיעה באיכות העובדים בשירות הציבורי ובאיכות השרות הניתן לציבור; פגיעה בטוהר המידות של שירות הציבורי; פגיעה באמון הציבור בשירות הציבורי, ופגיעה בהיררכיה המשרדית. עוד נטען בכתב האישום שהנגבי פעל במהלך כהונתו לקידום מינויים של עשרות חברי מרכז ומקורביהם, מרביתם למשרות ולתפקידים זוטרים במשרד ובגופים החיצוניים הקשורים למשרד. כל זאת עשה הנגבי במטרה לזכות באהדתם ובתמיכתם הפוליטית של חברי המרכז וכדי לחזק את כוחו הפוליטי במרכז, כאשר הרשקוביץ פועל כאיש אמונו לסייע בידו בכך.

ה"מודעה" (כפי שקראה לכך המאשימה) או ה"כתבה" (כפי שקרה לכך הנגבי) שכותרתה "חשיפה: השר צחי הנגבי - שיא לאומי במינוי חברי ליכוד" (נספח א' לכתב האישום) (מכאן ולהבא ייקרא מסמך זה "הפרסום" או "נספח א' לכתב האישום")  -בעניין זה נטען בכתב האישום שלקראת הבחירות שנערכו במרכז ביום 8.12.02 לקביעת רשימת מועמדי "הליכוד" בבחירות לכנסת ה-16,  חיבר ההנגבי  "מודעה" שכותרתה "חשיפה: השר צחי הנגבי - שיא לאומי במינוי חברי ליכוד" ופרסם אותה בעיתון המופץ בקרב חברי המרכז.  לעניין "מודעה" זו נטען בכתב האישום שהיא התיימרה להיראות ככתבת תחקיר שכביכול חוברה על ידי אחר. נטען שב"מודעה" התגאה הנגבי ברשימה של 74 מינויים, שנעשו על ידו בתקופה קצרה במשרד לאיכות הסביבה ובגופים הקשורים אליו, תוך הדגשה כי מדובר ב"רשימה חלקית". כמו כן נטען בכתב האישום שהודגש ב"מודעה",  כי הנגבי פעל בתחום המינויים כשהוא "מנצח אישית על המלאכה ומוודא שחברינו מאיישים את כל המשרות הפנויות". לאור הצלחתו למנות כה רבים מחברי התנועה והמרכז ומקורביהם במשרד ממשלתי קטן, ביקש הנגבי ב"מודעה" זו את תמיכתם של חברי המרכז תוך הבטחה לפעול למינויים רבים עוד יותר של חברי מרכז "במשרד גדול הרבה יותר שצפוי להינתן לו בעקבות הבחירות הבאות".

בשל מעשים אלה מיוחסת לשני הנאשמים עבירת מרמה והפרת אמונים - עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") . להנגבי מיוחסת מעבר לעבירה הנ"ל עבירות של שוחד בחירות (שחיתות ואיום) - עבירה לפי סעיף 10(א)(1)(א) לחוק בחירות לגופים ציבוריים, תשי"ד-1954 בצירוף סעיף 17 לחוק המפלגות התשנ"ב-1992 ועבירת ניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה - עבירה לפי סעיף 28(א)(3) לחוק המפלגות, התשנ"ב-1992 .

בנוסף לאמור לעיל, מציין כתב האישום שלאחר פרסום ה"מודעה"/ה"כתבה" הנ"ל, במסגרת דיון בעתירה שהוגשה ליו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה- 16 למניעת המשך פרסומה,  הגיש הנגבי תצהיר כוזב ומסר עדות שקר בפני וועדת הבחירות הנ"ל , במטרה להסתיר את הקשר שלו ליצירת ה"מודעה" ולפרסומה. בעניין זה מיוחסות להנגבי עבירות של עדות שקר ושבועת שקר לפי סעיפים 237 ו-239 לחוק העונשין הנ"ל.

3.          טווח השנים שבו אנו עוסקים הוא מ-7.3.2001 תאריך בו התמנה הנגבי לתפקיד השר במשרד לאיכות הסביבה (להלן: "המשרד") ועד ליום 27.2.2003 מועד בו סיים תפקידו במשרד הנ"ל ומונה לתפקיד השר לביטחון פנים. למעשה, תקופת כהונתו של הנגבי כשר לאיכות הסביבה הינה התקופה הרלוונטית לכתב האישום.

4.         עניינו של הרשקוביץ (להלן- הרשקוביץ) יידון בעיקרו במשולב עם הנגבי אך ייוחד לו פרק משפטי מיוחד שיבחן את השאלה האם הוא אחראי לביצוע העבירה המיוחסת של מרמה והפרת אמונים.  כבר בשלב זה יצויין שהרשקוביץ היה בעת הרלוונטית לכתב האישום איש אמונו של הנגבי. עד לשנת 2000 שימש הרשקוביץ מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. בסמוך לאחר כניסתו לתפקיד השר לאיכות הסביבה, מינה הנגבי את הרשקוביץ לתפקיד יועץ בכיר לשר בלשכתו, כשהוא מחזיק דרגה אישית של מנכ"ל. בחודש יוני 2002 מינה הנגבי את הרשקוביץ, לתפקיד מנכ"ל המשרד, והוא שימש בתפקיד החל מיום 16.6.02 עד ליום 27.4.03. בסמוך לאחר מכן, מונה הרשקוביץ על ידי הנגבי, שהיה באותה עת השר לביטחון פנים, לתפקיד מנכ"ל המשרד לביטחון פנים.

מתווה

5.       המאשימה טענה שאין לקבל את התיזה של ההגנה לפיה מעשי הנאשמים היתה בבחינת "העברת מועמדויות" ומדוע? מפני שטענה זו "מתעלמת מהעובדות המלמדות על פעולה שיטתית המכוונת לביצוע מינויים רבים ככל האפשר". כפי שנראה בהמשך הדברים, הראיות הצביעו שלא היתה פעולה שיטתית, להיפך, היה מצב של חוסר שיטתיות. מועמדים הועברו גם ע"י הנגבי, ע"י הרשקוביץ, ע"י הורוביץ, ע"י בניזרי  וע"י המנכ"ל הקודם (גורן). לא מונו כל המועמדים שקורות חייהם הועברו אל הדרג המקצועי כדי שהיה אמור להחליט אם למנות או לא למנות את המועמד המוצע.

6.       עמדת המאשימה היתה שכל המינויים והמעשים המיוחסים באישום 1 הם פרשה אחת ועבירה אחת של מרמה והפרת אמונים מצד נאשמים 1-2; ולטענת המאשימה המעשים שבאישום 2 מחזקים לגבי נאשם 1 את המסקנה שעבר עבירת מרמה והפרת אמונים. המסקנה מכך היתה צריכה להיות שאין כל צורך בפירוט כל המינויים; ואין כל צורך לדון בכל "פירור של ראיה" לרבות תרשומות בכתב יד גמלוני שמאן דהוא רשם על מכתב כלשהו.  תיק זה  צריך להיות מוכרע לא על פי כל מעשה ומעשה אלא על פי מאפיינים משותפים לפעולות מסויימות ועל פי מכלול ההתרשמות. לכן, לא נדרש פירוט עד כדי אטומיזציה של כל מקרה ומקרה, כפי שעשו ב"כ הצדדים בשלב ההוכחות ובשלב הסיכומים.

7.        לחיזוק טענתה של המאשימה שמדובר במסכת שבגינה מיוחסת לנאשמים עבירה אחת, הסתמכה המאשימה על כמה פסקי דין של ביהמ"ש העליון, אך ניתוח פס"ד אלה מראה כי  אף אחד מהם איננו תומך בגישתה. אפרט בקצרה את פסה"ד  שהובאו אחד לאחד:

א.      ע"פ 742/78  אליעזר טל נ' מ"י - באותו עניין הועמד מר טל לדין על עבירות מרמה והפרת אמונים, בנסיבות מחמירות, בעת ששימש כמנהל המועצה הלאומית למחקר ופיתוח. המאשימה הפנתה לקטע בפסק דינו של כב' השופט שמגר שאמר כך:

                      " כאשר בוחנים את מערכת העובדות אשר שימשה יסוד להכרעתו של ביהמ"ש המחוזי, לא ניתן ליצור מעין מידור בין קטע לקטע ולראות כל אירוע כמנותק מרעהו. כאשר מדובר על פעולות המבוצעות ע"י פלוני בתקופה נתונה צריך לראות את מעשיו ומחדליו, בהקשרם זה עם זה שהרי כל פעולה אותה ביצע וכל הימנעות אשר יוצרת מצג, אירעה כאשר גם יתר פעולותיו אותה עת היו בתחום ידיעתו ועל כן רשאי ביהמ"ש להסיק בנסיבות כגון אלה כי פלוני ער, לא רק למשמעותו של מעשה בודד זה או אחר, אלא גם לכל יתר מעשיו והצהרותיו המקבילים, באותה עת".

 אלא שיש כמה טעמים שמביאים אותי שלא לקבל תיזה זו של המאשימה:

·        כב' השופט שמגר היה בדעת מיעוט באותו תיק.

·        משך הזמן שבו היה מדובר באותה פרשה היה בין 21.6.76 ועד 3.7.76 (היינו 12 יום) ולא כמו במקרה שלפנינו מ-7.3.01 תאריך בו התמנה הנגבי לתפקיד השר במשרד ועד ליום 27.2.03  (היינו קרוב לשנתיים) מועד בו סיים תפקידו במשרד הנ"ל ומונה לתפקיד השר לביטחון פנים. אצל הרשקוביץ מדובר בתקופה ארוכה יותר שכן סיים תפקידו ב-27.4.03 (היינו כחודשיים נוספים אחרי שהנגבי עזב את המשרד).

·        במקרה דנן לא מדובר בפרשייה אחת. מדובר בפרשיות שונות ומאפיינים שונים אם כי יש קווי דמיון בין כמה קבוצות של מקרים. מדובר במינויים שונים, כאשר לא בכל המקרים העביר הנגבי את קורות החיים של המועמדים אלא היו אחרים מלשכתו שעשו זאת.

·        הפרשיה נשוא ע"פ 742/78 הנ"ל היתה פרשיה אחת של נסיעה אחת וחשד לעבירות מרמה שנגעו לחשבון הוצאותיו של הנאשם באותה נסיעה.

·        במקרה נשוא ע"פ 742/78 הנ"ל, היה, כאמור,  מדובר בחשד לעבירת מרמה באשר לחשבון ההוצאות של הנאשם. במקרה דנן, כפי שנראה בהמשך הדברים, לא מדובר במעשים שבעת עשייתם היו עבירה ונעדר מהם יסוד ה"מרמה" והיסוד הידוע בשם MALA PER SE שיידון בהמשך הדברים במפורט. 

        ב.    דנ"פ 4603/97 משולם נ' מ"י - באותו עניין הנאשם המתגורר בישראל, חב כספים למתלונן, תושב ארה"ב. נטען שהנאשם הפעיל על המתלונן, באמצעות אחרים, אמצעי סחיטה ואיומים בביתו שבארה"ב, כדי להביא את המתלונן לוותר על החוב. אחרי שהמתלונן הגיע לישראל, נטען שהנאשם איים עליו אישית בשתי הזדמנויות נוספות. כתב האישום כנגד הנאשם פירט את מעשי הסחיטה באיומים שבוצעו בארה"ב ולעותר יוחסה אחריות לביצועם כקושר וכמשדל. בכתב האישום לא צויינו מעשי הסחיטה באיומים שבוצעו ע"י העתר בישראל. המאשימה מסתמכת על קטע מפסק דינו של השופט ברק שכתב כדלהלן:

                  "מתי ניתן אפוא להתייחס אל מעשה או אל מחדל ביחס לכמה פריטים - אשר כל אחד מהמעשים ביחס לאחד הפריטים מהווה מעשה או מחדל בגדריה של עבירה רגעית עצמאית - כחוברים יחד לעבירה רגעית עצמאית בעלת כמה פריטים? מתי נאמר כי כמספר הפריטים כן מספר העבירות, ומתי נאמר כי מספר הפריטים אינו קובע את מספר העבירות, שכן ניתן לקבץ את ריבוי הפריטים לאחדות עבריינית? התשובה לשאלה זו היא לדעתנו זו: כאשר הפריטים השונים מהווים רצף אחד, הנעשה בגדריה של תכנית עבריינית אחת, ניתן להשקיף עליהם לא רק כעל עבירות רגעיות ונפרדות אלא גם כעל עבירה רגעית אחת, המתבצעת ברצף של זמן, בעלת ריבוי של פריטים. עמד על כך פרופ' פלר, בציינו:

                   "באלטרנטיבה בין עבירה אחת רבת-פריטים ובין ריבוי עבירות כמספר הפריטים, מבחן הבחירה של החלופה הראשונה הוא בהצטיירות הפריטים כרצף גלובאלי אחד במתכונת אירוע עבריני מלוכד מבחינה נפשית ועובדתית" (בספרו הנ"ל (כרך ג) [27], בעמ' 287).

                   ודוק: האופי ה"רגעי" של העבירה אינו מחייב בו-זמניות. עבירה עשויה להיות "רגעית" גם אם היא משתרעת על רצף של זמן, ובלבד שהזמן אינו מרכיב קונסטיטוטיבי. במצב דברים זה - כאשר משקיפים על המכלול כיחידה אחת - תשתכלל העבירה הרגעית עם סיום הפריט האחרון (ראה, ש"ז פלר "לעיתוי ההשלמה של עבירת הגניבה" [31]). על-כן, עשויות נטילות מספר של פריטים מספר, הנעשות בפרקי זמן שונים, להוות עבירה עצמאית אחת של נטילת הפריטים כולם (ראה פרשת קטורזה [2]).

                   בדומה, איומים מספר, הנעשים כלפי קורבן מסוים, בזמנים שונים, עשויים להוות 512275882עבירה עצמאית אחת של איומים; מסירות מספר של ידיעות לאויב, הנעשות בזמנים שונים, עשויות להוות עבירה עצמאית אחת של בגידה. אכן, המאפיין את העבירה רבת-הפריטים הוא במחשבה פלילית אחת ובתכנון פלילי אחד, המקיף את הרצף כולו, וסוגר עליו. כן מתאפיינת עבירה זו בסדרת מעשים, המהווים ביטוי לדחף עברייני אחד. פרקי הזמן שבין פריט לפריט צריכים, מטבע הדברים, שלא להיות ארוכים מדי".

   אלא שגם באשר לפס"ד זה יש כמה טעמים שמביאים אותי שלא ליישם אותו על המקרה שלפנינו:

·    ההלכה הנ"ל הופעלה במקרה המיוחד שעמד בפני ביהמ"ש כקבוע בסעיף 26 לפסק דינו של השופט ברק שם כתב כדלהלן: " האם יש מקום להחיל את העבירה רבת-הפריטים לעניין סמכות השיפוט של בתי-המשפט (על-פי סעיף 3 לחוק העונשין )? תשובתנו היא בחיוב. כאשר כמה פריטים מהווים רצף אחד, הנעשה בגדריה של תכנית עבריינית אחת, ראוי הוא להעניק סמכות לבתי-המשפט בישראל, גם אם חלק מהפריטים בוצעו מחוץ לישראל".

·    בסעיף 25 לפסק דינו מציין השופט ברק ש" המושגיות של העבירה רבת-הפריטים תחול רק באותם מקרים שבהם תחולתם היא ברורה וחד-משמעית" (ההדגשה שלי -י.צ .). אלא שאין זה לחלוטין המקרה שלפנינו. התחולה במקרה שלפנינו אינה ברורה ואיננה לחלוטין חד משמעית. אין זהות ובמקרים רבים אפילו לא דמיון בין כל מקרה ומקרה.

  ג.  ע"פ 2103/07 אביהו הורוביץ נ' מ"י -כתב האישום ייחס לנאשמים ארבע פרשות הנוגעות לקבוצת חברות קשורות (להלן: קבוצת ישטק) ועניינן פעולות שונות שבוצעו בין השנים 1994 - 1995 על-ידי חמישה נושאי משרה וממלאי תפקידים בקבוצת ישטק, שתכליתן ניצול כוח הניהול והשליטה בחברות הציבוריות שבקבוצה לשם העברת כספים של חברות אלו, בין במישרין בין בעקיפין, לכיסיהם של חמישה נאשמים. ההפניה של המאשימה היתה מפיסקה 45 ואילך. אותו חלק של פסה"ד עוסק ב" מבצעים בצוותא". בפסקה 48 קובע ביהמ"ש כדלהלן:

                                  " הביצוע בצוותא מחייב תכנון משותף ומבוסס על חלוקת עבודה בין המבצעים (עניין פלונים, בעמ' 402/3­). בהקשר זה נבחן מעמדו של משתתף בהתאם למידת הקרבה של מעשהו למשימה המשותפת של המבצעים בצוותא. על חלקו של המבצע בצוותא להיות מהותי להגשמת התכנית המשותפת, עליו להיות "חלק פנימי של המשימה העבריינית" (עניין מרדכי, בעמ' 250; דנ"פ משולם, בעמ' 22). ודוק: חלוקת העבודה הכרוכה בביצוע בצוותא והמשמעות הרחבה הניתנת למונח "ביצוע" שבסעיף 29(ב) לחוק העונשין, אינן מחייבות נוכחות פיזית של כל אחד מן המבצעים בעת ביצוע העבירה (עניין פלונים, בעמ' 403; דנ"פ משולם, בעמ' 30, 38, 49, 64; עניין מרדכי, בעמ' 249). בכך בא לידי ביטוי העיקרון לפיו שותפותו של אדם במעשה העבירה תיבחן בהתאם לתרומתו המהותית בביצוע המסכת העבריינית ולא בהתאם לנוכחותו בעת הביצוע (והשוו: דנ"פ משולם, בעמ' 38). כך מתאפשרת הכתרתו כמבצע בצוותא גם של העומד בראש המדרג העברייני, אם נמנע מלקיחת חלק פעיל בביצוע העבירה ושלח מי מטעמו לבצעה. באופן זה יסווג הלה באופן התואם את תפקידו בתכנית העבריינית, תחת שיסווג כמשדל (והשוו: דנ"פ משולם, בעמ' 30; אהרן אנקר "על ההבחנה בין המבצע בצוותא למסייע" מחקרי משפט יז 339 (תשס"ב), להלן: אנקר)".

             המקרה שלפנינו רחוק לחלוטין מהמקרה המתואר לעיל.

·        לא היה כל ביצוע בצוותא של עבירה. לא רק מפני שמעשים לא היו בבחינת עבירה בעת עשייתם, אלא מפני שלא היתה "חלוקת עבודה" המאפיינת "ביצוע בצוותא". מועמדויות הועברו בדרכים שונות לטיפול הדרג המקצועי. 

·        משהועברו מועמדויות הן עמדו לבחינה ובדיקה של הדרג המקצועי.

·        כל מי שפעל בנושא המינויים, ועל כך נראה דיון מפורט בהמשך הדברים, לא עשה פעולות מהותיות "להגשמת התכנית המשותפת". מעבר לכך, לא כל מי שמועמדותו הוצגה ע"י הנגבי או מי מלשכתו התקבל בסופו של דבר. הדרג המקצועי בחן את המועמדים השונים והחליט לקבל או שלא לקבל את המועמדים והיו רבים שמועמדותם נדחתה או שכלל לא טופלה.

·        כל האמור בקטע המצוטט רלוונטי לעבירות למיניהן שהן עבירו שהיו MALA PER SE שאין להן דמיון ולו לא חלקי למעשים שהם נשוא דיוננו,  שבעת עשייתם לא היו בכלל עבירות פליליות ומכל מקום נעשו מעשים שונים, ע"י אנשים שונים, שהשתנו בין קבוצת מקרים לקבוצת מקרים אחרת.

             ד.  ע"פ 8573/96 מרקדו נ' מ"י - באותו עניין היה מדובר בעבירות בתחום ניירות הערך. נראה כי התביעה הפנתה לפס"ד זה לצורך טענתה שהנגבי והרשקוביץ היו מבצעים בצוותא ויש לבחון את עניינם לפי " המבחן המשולב" שנקבע בפס"ד זה , שלפיו ככל שהיסוד הנפשי מובהק יותר, או החלק של המבצע בתכנון רב יותר, די בתרומה איכותית נמוכה יותר במישור העובדתי, כדי להכניס את העושה לגדר " מבצע עיקרי" וככל שהחלק ההתנהגותי רב ומשמעותי יותר, די ביסוד נפשי מוחלש יותר.  התביעה הפנתה לעמ' 549 לפסה"ד שבו נאמר כדלהלן:

                             " המבחן המשולב כמוהו כמקבילית כוחות. ככל שהיסוד הנפשי של עושה העבירה (מבחינת מידת העניין שלו בביצועה) רב יותר, יש מקום להסתפק בדרגה נמוכה יותר של היסוד העובדתי. ברוח זו כבר נאמר כי "משהוכח יסוד 'נפשי' זה..., אין עוד חשיבות לחלוקת התפקידים בין המעורבים באירוע" (ע"פ 4188/95, 5235 הנ"ל [43], בעמ' 550). ולהיפך, ככל שמידתו של היסוד העובדתי אצל עושה העבירה, מבחינת איכות תרומתו לביצועה, רבה יותר, כן ניתן להסתפק בדרגה נמוכה יותר של היסוד הנפשי".

               אלא שאת האמור לעיל אין להחיל במקרה דנן מהטעמים הבאים:

·        בפסקה 89 כותב השופט גולדברג כדלהלן: " נציין, כי ניתן לטעון שלא כל תרומה פיזית, מינימאלית ככל שתהא, די בה כדי "להפעיל" את מקבילית הכוחות. מי שתרומתו הפיזית לביצוע העבירה לא עברה רף איכותי מינימאלי, אינו ראוי כלל להיקרא "מבצע" של אותה עבירה, זאת גם אם מבחינת היסוד הנפשי הוא שאף כי העבירה תבוצע. ההיגיון העומד מאחורי סינונן המקדמי של התרומות הפיסיות הוא, כי מידת האנטי-חברתיות שאוצרת תרומה מינימאלית לעבירה אינה מספיקה להטלת האחריות החמורה של מבצע בצוותא. יוצא אפוא, כי תנאי מקדמי לבחינת המרכיב הנפשי שבמקבילית הכוחות הוא תרומה פיזית בת-ערך לביצועה של העבירה" (ההדגשה של י.צ.). במקרה דנן, כפי שנראה בהמשך הדברים, לא היה במעשי הנאשמים בעת עשייתם כל עבירה, אך גם אם תמצי לומר שהיתה עבירה, תרומתם הפיזית של כל אחד מהנאשמים "לביצוע העבירה" היתה קטנה עד אפסית שכן נשמר שיקול הדעת של הדרג המקצועי. העברת קורות החיים לדרג המקצועי, לא הייתה בבחינת "כזה ראה וקדש"; ושיש לקלוט כל מועמד שמועמדותו מוצעת ע"י לשכת השר. 

·        הנאשמים לא חסמו את הדרג המקצועי מלשתף אחרים חוץ ממועמדי השר. הנאשמים לא כפו על הדרג המקצועי לקבל את מועמדי השר או אנשי לשכתו.

·        הנאשמים לא היו היחידים שהעבירו מלשכת השר קורות חיים לצורך בחינתו ע"י הדרג המקצועי. 

·        בעת ביצוע העברת המועמדויות ע"י השר ואנשי לשכת השר, לא היה מדובר בעבירה, איש לא ראה בכך עבירה ועמודי תווך כמו היועמ"ש של המשרד (עו"ד רוטנברג), הסמנכ"ל הורוביץ, מבקרת המשרד והחשבת ואף נציבות שירות המדינה, לא ראו בכך עבירה. 

8.       המסקנה העולה מהאמור לעיל, הוא שבייחוס עבירה פלילית אחת לכל המעשים שמתוארים בכתב האישום יש קשיים מיוחדים-לא רק שבעת עשייתם לא היתה בהם בבחינת עבירה, אלא גם לא ניתן לבחון אותם ע"י בחינה מיקרוסקופית ומכאן שיש צורך לבחון קווי פעולה משותפים ולהסיק מהם את המסקנות המשפטיות.  במובן זה מקבל אני את טענת ב"כ נאשם 2 שלפיה יש להיזהר מאד, עת עוסקים אנו בעובדות הרבות ובפרטי הפרטים של תיק זה. כל אחד מהצדדים "מלהטט בעובדות הנוחות לו, כמיטב מומחיותו וידיעותיו" (כלשון ב"כ נאשם 2). לכן, סבור היה ב"כ נאשם 2 שעל בית המשפט בתיק זה, להסתמך על "עובדות גדולות" ולא על פרטי פרטים של פרשיות ספציפיות, אודות מינויים ספציפיים, או ניסיונות מינוי. " הדרך הנכונה, היחידה וזו שתקרב אותנו ככל האפשר 'לאמת' בתיק זה, היא באמצעות איתור הזרמים המרכזיים והעובדות הגדולות הנ"ל". אני מסכים לכל מילה בעניין זה וכך אשתדל לפעול ברוב המקרים בהכרעת דין זו.

נתונים סטטיסטיים

וכמה מסקנות מהנתונים

9.          בטרם שאדון לפני ולפנים בנושאים השונים התלויים ועומדים להלן כמה נתונים מספריים העולים מכתב האישום:

א.   בסעיף 4 לכתב האישום מוזכר שהיו במרכז הליכוד, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום,  כ - 3000 חברים המייצגים ברובם את הסניפים השונים ברחבי הארץ.

ב.    בסעיף 12 לכתב האישום נטען ע"י המאשימה שבמהלך כהונתו של הנגבי מונו בסך הכל כ- 49 עובדים ובעלי תפקידים במשרד, ועוד כ - 20 בעלי תפקידים בגופים הקשורים למשרד, שהנם חברי מרכז או מקורביהם וכן מספר אנשים המקורבים אל הנגבי אישית.  מינויים אלה אינם כוללים חברי מרכז במשרות אמון ובתפקידים בגופים חיצוניים למשרד שאושרו על ידי ועדת רביבי. 

ג.    בסעיף 7 לכתב האישום נטען, שבמודעה/כתבה שכותרתה "חשיפה: השר צחי הנגבי - שיא לאומי במינוי חברי ליכוד", שפורסמה בעיתון הליכוד "מרכז הענייינים" מופיעה רשימה של 74 מינויים.

10.   בסיכומיה בכתב בפרק שאותו כינתה " האמת מאחורי במספרים"  חלו שינויים במספרים הנ"ל. אך במקום להביא את "הספירה" של המאשימה אל מול זו של ב"כ הנאשמים, אביא להלן את ממצאיי:

א.      על פי נספח א' ל-נ/366 היו 519 עובדים שעבדו במשרד לאיכות הסביבה בראשית שנת 2003. מספר זה אינו כולל את הפרוייקטורים שהועסקו במשרד באופן שוטף.

ב.      בתקופת כהונת הנגבי כשר הגיעו למשרד 384 קורות חיים וזאת לפי נתון שהמציאה המאשימה ושעליו לא חלקו ב"כ חה"כ הנגבי . הנני מאמץ את הנתון של המאשימה ש-384 קורות חיים הגיעו ללשכה אם כי נתון זה מופק מקלסר בניזרי נ/171 שהוא נכון עד ליולי 2001. כבר בשלב זה אציין שמכאן עולה, שמרבית קורות החיים למשרד לא הועברה לטיפול הדרג המקצועי; פשוט לא טופל בקורות חיים אלו. עובדה (שלצד ממצאים אחרים שאפרט), שכפי שנראה בהמשך הדברים, שוללת את טענת " התכנית השיטתית" בביצוע המינויים שטענה לה התביעה. 

ג.        הנגבי העביר מועמדויות של לא פחות מ-70 איש שלא היו חברי  מרכז, ו לרובם המכריע גם לא הייתה זיקה פוליטית או אישית כלשהי.  כאן נשאלת השאלה, אם השר היה "שקוע עד צווארו" (כטענת המאשימה) במינויים של חברי המרכז, מדוע הוא העביר את מועמדותם של  70 איש,  שאין להם שום קשר איתו וכאשר לא מוכחת זיקתם הפוליטית?  עובדה זו צריכה לפעול לטובת ההגנה.

ד.      עשרות רבות של פניות מצד חברי מרכז או מקורבים להם, אפילו לא הועברו על ידי השר לבחינה של הדרגים המקצועיים. אם המוטיבציה של השר היא מוטיבציה שכולה פוליטית, הוא היה מתעלם מהכישורים המקצועיים, הרי מבחינתו של השר אם הוא היה מעביר את המועמדות, אז גם אם ועדת המינויים הייתה פוסלת את המועמד, הוא יכול היה להתפאר בפני האנשים, הצגתי את המועמדות שלכם, מה אני יכול לעשות, אני חסר אונים. אך הוא לא עשה זאת.

ה.      בתקופתו של השר מונו 279 איש. רבים מהם מונו למשרות זוטרות שלא טעונות מכרז ולא טעונות קיום של תהליך תחרותי.  גם במקרים שבהם היה תהליך תחרותי, ניתן היה להציג מועמדויות.  והנה מסתבר שברוב המכריע של אותם 279 מקרים, השר לא נקף אצבע. מתוך 279 עובדים שמונו בתקופה הרלבנטית - 210 אינם מופיעים בכתב האישום (בהתעלם מהעובדים שמונו בלשכת שר/מנכ"ל ומהעובדים אשר מונו ומופיעים בכתב האישום).

ו.        הסמנכ"ל הורוביץ סיכם בכתב ידו במוצג ת/879 את רשימת המועמדים שנדחו. מדובר בעשרות רבות של מועמדים שהגיעו מאנשים שונים בלשכתו של הנגבי אך נדחו  ע"י הדרג המקצועי.

ז.       בסוף הכהונה של הנגבי כשר נופלות לידיו "כפרי בשל" 15 משרות פנויות שכונו משרות טב"ק, (טרור בלתי קונבנציונאלי). הרשקוביץ עסק במינויים הללו, וגם השתתף בראיונות של האנשים.  בכל  15 המינויים האלה, לא מונה איש אחד, שיש לו קשר כלשהו עם השר.

ח.      86 עובדים מונו באמצעות חברות כוח אדם, מתוכם: 67 עובדים אינם מופיעים בכתב האישום. 8 עובדים מונו בלשכת שר/מנכ"ל. 11 עובדים מופיעים בכתב האישום.

ט.      128 פרוייקטורים ויועצים, מתוכם 116 עובדים אינם מופיעים בכתב האישום. 1 מונה בלשכת השר. 11 עובדים מונו ומופיעים בכתב האישום.

11.   המאשימה ניסתה לתאר תמונה שחורה משחור שכביכול הנאשמים היו מעורבים בכל מינוי ומינוי בתקופה בה כיהן הנגבי במשרד כשר. בסיכומיה חשה התביעה שהתמונה שניסתה לתאר אינה קיימת במציאות ואז נטען בסיכומים שהיה מצב שאותו כינתה "טולרנס" לאמור, שלא בכל המקרים ההנחייה (מצד הנגבי) שטענה לה המאשימה התקיימה.  אלא שהמציאות היתה אחרת לחלוטין. ככל שהיתה הנחייה מצד הנגבי (ובכך אדן בהמשך הדברים) ותוכנה הוא משוער וכלל לא ברור, היא ברובה הגדול ביותר לא התקיימה. 

12.   מהראיות שהובאו ניתן לקבוע את הממצאים והמסקנות הבאים:

הנגבי ביקש ממר הורוביץ ליידע אותו ואת לשכתו על משרות פנויות במשרד אך לא היה דפוס פעולה אחיד עם בקשה/הנחייה זו. הראיות מצביעות על כך שהמועמדויות היו יכולות להיות מועברות לטיפול מגורמים שונים ובהם הנגבי עצמו, בניזרי הרשקוביץ והורוביץ. לא נקבע מי יבצע סינון של המועמדויות ולא היה גם דפוס אחיד למי תועברנה המועמדויות. עולה, אם כן, שלשכת השר פעלה באופן לא שיטתי ולא קשיח בכל הנוגע להצגת מועמדויות. וטיפול בקורות חיים שהגיעו אליהם .

     ב.   היו גם עובדים בלשכת השר שכלל לא ידעו מה עושים עם קורות החיים כמו למשל: טלי ויינשטיין או מיכאל טאוב שהיה יועץ פוליטי לשר . גם ג'ורג' שטרן ששימש כעוזר השר במשך שנה ציין שלא קיבל כל הוראה כיצד עליו לפעול כשיש קורות חיים. שטרן למשל מיוזמתו העביר קורות חיים לבניזרי דווקא . עובדות אלה מלמדות על העדר תכנון אסטרטגי, או שיטתיות או תכנון מראש של נושא המינויים.

     ג.     מתוך 49 השמות שבסעיף 12 לכתב האישום, לגבי 24 אנשים אין כל ראיה ישירה למעורבות הנגבי במינויים. האנשים הם: דניאל בן דוד, דוד מלכה, אירית בוקריס לוי, חיים ברדה, יעקב שטרית, מאיה שקלאר, איתן לוי, אריק זמיר, יצחק לביא, עאטף אלקירנאווי, שרון ניסים, קארין שאשא, אושרת יוסף, גדי דקל, הדר תיכון, דביר מנוס, מאיר עמר, שרון עדי, עאמר עאמר, קובי בר לב, יוסי מלול ודב סין-הרשקו. על כך יש להוסיף את פרדי אוריאל, שגם המאשימה אינה טוענת למעורבות ישירה של הנגבי בתפקיד הפרוייקטור לאיסוף סוללות, וכן את מר בן עמרה, שהנגבי לא היה מעורב במינויו לתפקיד הפרוייקטור אליו נבחר.   מתוך 25 השמות הנותרים, לגבי 12 מהם הראיות מלמדות על מעורבות ישירה של השר הנגבי בהעברת קורות החיים של המועמד, ובאשר ליתר, 13 מועמדים, הראיות מלמדות כי הקשר היחיד של השר למינוי הייתה הפנייתו של המועמד לאחד מהעוזרים (הרשקוביץ או בניזרי). הא ותו לא. כלומר, מתוך 49 השמות המופיעים בכתב האישום, הנגבי הציג אישית את מועמדותם של 12 אנשים.

    ד.      הנגבי לא הנחה או ביקש להבחין בין משרות בכירות ללא בכירות. הציפייה שלו היתה שהעיסוק שלו יתמקד במשרות הבכירות אך גם בעניין זה דפוס הפעולה לא היה אחיד . אם כי בדיקת המקרים שבהם הנגבי היה מעורב אישית בהעברת קורות החיים, מלמדת שהמדובר היה במשרות בכירות דווקא. למשל: - גלעד אבני, שרון אחדות, אבי צור, ניסים אקוקה, פרדי אוריאל, יואל איפרגן, עזרא מועלם, זהבה תנא, יוסי רענן. כמו כן עסק השר הנגבי במועמדים שמונו למועצה הלאומית לאיכות הסביבה.

     ה.   עם זאת, היו 5 מקרים של משרות זוטרות שבהן הנגבי היה מעורב אישית בהעברת קורות החיים. המדובר הוא באביטל ברוכי, שירי דיאמנט, דבורית שגיא, עודד ווסוק, אורית מליחי.

     ו.     הרוב המכריע של קורות החיים לא נותבו מראש ע"י הנגבי והופעל לגבי העברתם שיקול דעת. הנגבי   נ/171 היה אצל עמרם בניזרי. אין כל הוכחה שהנגבי החזיק אישית קלסר קורות חיים.

     ז.      למעשה עדים מרכזיים העידו שהמעורבות האישית של הנגבי היתה קטנה ביותר. הורוביץ העיד על 10% מקורות החיים שהגיעו מהשר ואילו גב' חזנובסקי העידה שמהנגבי הגיעו מזכרים בודדים ביותר על מועמדים שהעביר .

    ח.     למעשה ב"כ נאשם 2 לא חלק על כך  שמרבית קורות החיים שהגיעו אל הרשקוביץ לא הגיעו אליו מהשר . אני דוחה, איפוא, את הטענה שהנגבי היה מעורב בכל מינוי ומינוי.

    ט.     המאשימה בנתה טיעון על ת/700 שהנגבי היה מעורב בכל השמות שמופיעים במסמך זה. ולא היא! הנגבי העיד לעניין מסמך זה שלדעתו זהו מסמך פנימי של הורוביץ שכן במסמך זה מופיעים שמות שהנגבי לא היה קשור אליהם . גם הורוביץ לא היה נחרץ בכך שדן עם הנגבי בעניין השמות המופיעים במוצג .

    י.      פעולות כמו פיטורי רכזי הצב"ח לא היו ביוזמת הנגבי. הרשקוביץ  עצמו העיד שההחלטה על פיטורי הרכזים היתה שלו והנגבי היה מופתע כשחלק מהרכזים פוטרו . גב' אליאב, חשבת המשרד אישרה שפיטורי רכזי הצב"ח היו בשל קושי תקציבי .  לכן, הנני דוחה את הטענה ש"כל" מי שהנגבי "הביא" פרשו כשהוא פרש.

   יא.      בניזרי היה יועץ פוליטי של הנגבי , עם עבר מפלגתי עשיר. בעברו הוא ניסה להתמודד לכנסת מטעם הליכוד.  בניזרי עצמו היה בקשרים עם דרגים מקצועיים והוא עצמו העביר קורות חיים להרשקוביץ. הנגבי העביר לבניזרי את האחריות לטפל בכל הפניות הרבות שהגיעו למשרד. בניזרי פוטר ע"י הנגבי ובזמן חקירת המשטרה הוא לא היה בקשר עם הנגבי. לבניזרי היה מעמד פוליטי בכיר בתוך הליכוד עם שאיפות פוליטיות כך שהיה לו אינטרס אישי מול חברי המרכז . בניזרי הודה שקורות החיים שהיו מגיעים ללשכה היו מופנים אליו . היו כמה עובדים שלפי עדותם הם המציאו את קורות חייהם לבניזרי: רפי בן זיכרי ,זהבה בן חמו , מאיר אביטן . התנהלותו של בניזרי בנושא כוח האדם הכעיסה את הורוביץ שטען שבניזרי "מסתובב לו במגרש" .

    יב.   בניזרי הבהיר שלא קיבל מהנגבי כל הנחיה בעניין הטיפול בקורות החיים. מבחינת בניזרי הטיפול היה "לתת לפונים הרגשה טובה" ולא בהכרח להביא למינויים. מכל מקום בניזרי לא הבטיח דבר לפונים אליו. עם זאת, בניזרי אישר מעורבות שלו בהצגת מועמדותם של: שלמה בן עמרה, עופר פרחן, זיוה בן חמו, עאטף אלקירנאווי, בני אבריקי, יעקב שטרית, מאיר עמר, רפאל בן זכרי, יובל ימיני, עמרם בר חמא, שלמה מגורי כהן, נזי עבדאללה, רבקה דרנוב, דוד מלכה (בחקירה הראשית), אילן יפת, יוסי מלול, עדי שרון, רועי הראל, בן צברי, מאיר קטן, ציון עמר, דניאל בן דוד ודביר מנוס.

13.   באשר להרשקוביץ אין מחלוקת על כך שהנגבי ביקש מהרשקוביץ לטפל בנושא העברת קורות חיים לדרג המקצועי. הנגבי תיאר את השיח שבינו לבין  הרשקוביץ  כך :

                          "זה לא הנחיה זה שיח בין שר ליועץ שלו. מה המדיניות שאני מוביל. ומה תפקידו במדיניות הזאת. אז מדברים על זה דקה. זה לא דבר שמחייב דילמות. זה לא דבר שהוא אמר לי אתה בטוח? אני יכול להתעסק בקורות חיים או משהו כזה. זה נראה טרוויאלי הוא מכיר את זה מתוקף תפקידו הקודם."

  הרשקוביץ  אישר בעדותו את דברי הנגבי .  הרשקוביץ  ציין שלא הוגדרה לו הגדרה מפורטת של התנהלות . תפקידו היה להיות איש קשר מול הורוביץ בתחום כוח האדם .

14.   הנגבי הבהיר בעדותו שהוא ציפה שהרשקוביץ יבדוק היכן עומד הטיפול במועמדים אך לא ביקש ליתן עדיפות למועמדיו ואף ציפה שיועברו מועמדים מתאימים למשרה הפנויה .  הרשקוביץ  הבהיר שנושא המינויים לא היה נושא מרכזי בפעילותו והוא הדגיש שהיה מדובר בזמן מועט ביותר שהוקדש לנושא זה . הרשקוביץ  העיד שלא ראה במטלה להעביר קורות חיים בעייתיות נורמטיבית. הוא העיד ששמע מאבי בלשניקוב ראש לשכתב של השרה דליה איציק שהיה מקובל שלשכת השר מטפלת בקורות חיים .

15.   הנגבי לא היה מעורב ומיודע בכל הפעולות שעשה  הרשקוביץ. במסגרת המטלה שהרשקוביץ קיבל מהנגבי, היתה לו אוטונומיה ביחס לסגנון המזכרים והמעקבים שקיים מול הדרג המקצועי. הנגבי ציין שלא ידע לעיתים איזו מועמדות מועברת ומתי . הנגבי הוסיף וציין שגם לא ציפה שהנגבי יעדכן אותו ויתייעץ עימו בתחום כוח האדם . אכן, הרשקוביץ אישר שהעשייה שלו בנושא העברת מועמדויות אפיינה את התנהלותו בכל הנושאים האחרים בהם טיפל, ולא קיבל פירוט או הנחיות קונקרטיות כיצד לפעול .

16.   המאשימה טענה לכך  שהרשקוביץ פעל אינטנסיבית בעניין הזרמת המועמדים. אך זו לא היתה המציאות ולא כך ראו זאת הדרגים המקצועיים. הורוביץ למשל טען שהאינטנסיביות של  הרשקוביץ  היתה לצורך קבלת תשובה ולא לצורך קליטת מועמדים שהעביר לטיפול . הורוביץ ציין שלא משנה מה היה נוסח מזכריו של  הרשקוביץ  הוא התייחס לכולם באותו האופן . באותה רוח התבטא סמנכ"ל האכיפה בן דוד (בנדה) וכן גב' חזנובסקי וכן מנהל מחוז הצפון רוברט ראובן .

17.   הרשקוביץ  הבהיר חד משמעית שסגנון המזכרים שיקף את סגנון העשייה הכללי שלו גם בתחומים אחרים . הרשקוביץ ציין שאיש לא ביקש ממנו לכתוב מזכרים בעניין המועמדים שהעביר לטיפול הדרג המקצועי, וזו היתה החלטה שלו בלבד ; והוא הדין לעניין מעקב פעולות.  הרשקוביץ  ציין שזה היה דפוס פעולה שלו גם בתחומים אחרים שבהם טיפל .

המודל האמריקאי והמודל הבריטי

באשר ליחס שבין שירות המדינה לבין הדרג הפוליטי

18.  קיימים בעולם כמה מודלים העוסקים ביחס שבין שירות המדינה לבין הדרג הפוליטי. כך למשל המודל האמריקאי מבטא בחירה מודעת ומפורשת של שליטה פוליטית על המינהל. השיטה הנוהגת בארה"ב שונה מן השיטות הנוהגות במדינות האחרות. בממשל הפדראלי הסגל המינהלי הבכיר שותף לדרכו הפוליטית של כל נשיא נבחר, ולכן השיטה הנוהגת היא שיטה של מינויים נשיאותיים. המינויים הפוליטיים הם כאמור חלק משיטת הממשל. הנשיא מביא עמו לבית הלבן רבים מנושאי המשרות המקצועיות, והם עוזבים עמו בעת חילופי נשיאים. גם מנהלי ועדות הקונגרס מזוהים פוליטית עם יושבי-ראש הוועדות. משרות רבות בממשלה מאוישות בשיטת המינויים הפוליטיים, חלקן בידי הנשיא עצמו. הבולטים הם ראשי משרדים ובכירים במשרדים ושופטים בבתי-המשפט הפדראליים. המינויים מתפרסמים מדי שנה בספר "Plum Book". בשנת 2003 למשל היו 6,722 משרות "במינוי שאינו תחרותי", היינו - "מינוי פוליטי". הגוף המאשר מינויים פוליטיים הוא על-פי רוב הסנאט. עם זאת, יש מעט יותר מ-200 משרות שהנשיא יכול למנות בלא אישור הסנאט (recess appointments). משרות אלו הן משרות לא-מפלגתיות. ועדות הסנאט יכולות לקיים שימוע פומבי למועמד זה או אחר. על-פי רוב יידחה מועמד מטעמים של אי-התאמה לתפקיד; דחיית מועמד בסנאט היא סופית. יש לציין כי הסנאט כמעט אינו פוסל מינויים. יוצאת דופן בעניין זה היא סוגיית מינוי השופטים, שבה מתגלעים עיקר המאבקים בין הקואליציה לבין האופוזיציה בהקשר של המינויים הפוליטיים. עיכוב מינויים בסנאט הוא כלי פוליטי להפעלת לחץ על הנשיא כדי שיטפל בנושאים שסנטור זה או אחר מעוניין בהם. מאז ימיה הראשונים של השיטה ב-1789, הסנאט דחה פחות מ-2% מהמינויים הפוליטיים, אך בכלל זה חסימה של כ-18% מהמינויים הפוליטיים לבית-המשפט העליון. ג'ימס פינר ציין שמתוך 2990 מישרות (שכוללות שופטים, שגרירים, ראשי מחלקות וסגניהם ועוד) כ-25% הם מינויים נשיאותיים הנתונים לשיקול דעתו של הנשיא הנכנס. המשרות האחרות בשירות הפדראלי נתונות לשיקול דעתם של ראשי המחלקות שמינה הנשיא. המערכת האמריקאית מקבלת מינויים פוליטיים אלה כלגיטימיים. החוקר הנ"ל מציין שהתחלופה התכופה בכוח אדם וחוסר העקביות במדיניות הממשל הם מחיר קטן שמשלמת המערכת עבור האחריות כלפי ציבור הבוחרים ומבטיחה שמידי מספר שנים יגיעו למסדרונות הבירוקרטיה "דם חדש" רעיונות חדשים ודרכי ניהול חדשות.

19.   מאידך, המודל הבריטי הוא המודל הקלאסי של CIVIL SERVICE . בריטניה היא דוגמה נגדית לשיטה האמריקנית. על-פי השיטה הבריטית, השירות הציבורי נתון בידי פקידות מקצועית בלבד.בבריטניה ממלאים את תפקידי המפתח בממשל פקידים שצמחו בשירות הציבורי, והם נדרשים למלא את תפקידם בלא הטיה פוליטית. גם המנכ"לים במשרדי הממשלה (permanent secretaries) הם מינוי של המינהל הציבורי, בלא השתייכות מפלגתית, ומתפקידם לפעול לפי הנחיות הדרג הפוליטי. הליך בחירתם לתפקיד נתון בידי ועדה מיוחדת לבחירת מועמדים לכהונה במשרות הבכירות בשירות הציבורי (Senior Appointments Selection Committee). הוועדה מעבירה את המלצותיה ל-Head of the Home Civil Service, והוא מעביר את המלצותיו לראש הממשלה, שבידו ההחלטה הסופית. במקביל יש יועצים מיוחדים בלשכות השרים, הממונים מינוי פוליטי שבבסיסו נאמנות אישית לשר. תחומי הסמכות של יועצים אלו התרחבו עם השנים, התרחבות שהובילה לטענות בדבר הגברת הפוליטיזציה של הפקידות הבכירה בבריטניה. דאגה ציבורית בנוגע לשקיפות מינויים של אנשי ציבור בכירים הובילה לדיונים בוועדה בלתי תלויה, העוסקת בנושא הסטנדרטים המקובלים בשירותים הציבוריים. הוועדה הדגישה את הצורך בביסוס מינוי למשרה בגוף ציבורי (סמכות הנתונה בידי שרי הממשלה) על היות המועמד ראוי למשרה. בעקבות עבודת ועדה זו, הוגדר תפקיד של נציב בלתי תלוי למינויים ציבוריים כדי לפקח על תהליך המינוי למשרות ציבוריות, וכדי שייצור קוד מחייב להסדרת תהליך המינויים בשירות הציבורי. ניסוח הקוד המחייב בא לפתור את בעיית העדר בדיקה קפדנית חיצונית ובלתי תלויה של המינויים. התיקון שהומלץ לכך היה שימוש בוועדות מייעצות. קוד המינויים בשירות הציבורי חל על כל מינוי למשרות ניהוליות (executive non-departmental public bodies) בגופים ציבוריים ובשירותי הבריאות הציבוריים, ומתבסס על העקרונות הבאים:

אחריות מיניסטריאלית למינויים- מאחר שמדובר במינויים הנתונים בידי השר, וכדי להקל עליו את עבודתו, יוודאו עובדי משרדו שיובאו לפניו רק מועמדים המתאימים לתנאי המשרה המוצעת.

היות המועמד ראוי- הבחירה בין המועמדים מתבססת על התאמת יכולתם, ניסיונם וכישוריהם לנדרש בגוף הציבורי שבו הם מבקשים לעבוד.

בדיקה בלתי תלויה- כל מינוי, בטרם יכנס לתוקף, ייבדק בדיקה יסודית בידי צוות בלתי תלוי או בידי קבוצה שבה חברים בלתי תלויים במחלקה הרלוונטית.

שוויון הזדמנויות בין המועמדים.

הגינות- על המועמד להיות מחויב לעקרונות ולערכים של השירות הציבורי ולמלא את תפקידו ביושרה.

פתיחות ושקיפות- הדרישה לפתיחות הממשל ולשקיפות חלה גם על מינויים בשירות הציבורי ועל ההליך הקודם להם.

פרופורציונליות- הליכי המינוי צריכים להתאים לאופי המשרה המוצעת ולנטל האחריות הכרוך בה.

כל שלבי המינוי צריכים להיות מתועדים במלואם, ומידע עליהם צריך להיות נגיש לכול.

   ט.    ועדות הבית התחתון (commons committees) מקיימות הליכי שימוע לאישור מינויים לדרגות בכירות בשירות הציבורי. הפיקוח על הפקידות נתון בידי גוף מרכזי (הדומה לנציבות שירות המדינה בישראל).  מודל זה מציב מספר דרישות: מיון המועמדים למישרה בשירות המדינה על פי הכושר. בדרך כלל הכוונה היא לעמידה בבחינות תחרותיות, או לפחות במכרז פומבי. המשרות הבכירות בשירות מאויישות כולן אך ורק מתוך השירות עצמו. קידום בדרגה נעשה לפי ותק ומיומנות.

20.   בין שני הקטבים הללו קיימים קטבים שונים ואזכיר את המודל הקיים בניוזילנד ובאוסטרליה. לפי מודל זה, כדי לקדם את האחריות של המינהל בפני הדרג הפוליטי ולייעל את תוכניות הממשל, הוא נוקט בתפיסה ביזורית המעניקה חופש פעולה לכל משרד בגיוס כוח אדם, בקידום עובדים, בפיטורין ואף בקביעת השכר.

וועדת הולנדר וועדת רביבי

21.   ועדת המינויים בראשות נציב שירות המדינה פועלת מכוח החלטות ממשלה שנתקבלו בשנת 1999. כאשר מוצע לממשלה מועמד למשרה בכירה, תפקידה של הוועדה לצרף להצעת המינוי שלו את חוות דעתה עליו. החלטות הממשלה נתקבלו על בסיס תיקונים ב חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, המקנים לממשלה, בין השאר, סמכות למנות מנכ"לים, לפטור משרות מסוימות מחובת מכרז ולאשר מינויים למשרות שמפורטות בתוספת לחוק. ועדת המינויים מכונה גם " ועדת הולנדר", על שם היו"ר - עו"ד שמואל הולנדר, נציב שירות המדינה.

החלטות הממשלה שמכוחן פועלת ועדת הולנדר:

 החלטת הממשלה מ-3 במאי 1999 - הודעה בדבר תנאים למינוי למשרות מסוימות. בהודעה זו הוחלט על הקמת ועדה שתחווה את דעתה על מועמדים למשרת מנהל כללי או לאחת המשרות המפורטות בתוספת לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959. ראש הממשלה הוא הממנה את נציב שירות המדינה ושמונה אנשי ציבור. נציב שירות המדינה משמש יושב ראש הוועדה, ובכל ישיבה נוכחים שניים מתוך שמונת חברי הוועדה. אנשי הציבור צריכים להיות בעלי ידע או ניסיון בתחומי המינהל הציבורי, בלא זיקה אישית, עסקית או פוליטית לחבר ממשלה. מינוים לחברים בוועדה נעשה לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה ועם נציב שירות המדינה. על השר הממונה להגיש לממשלה את חוות דעתה של הוועדה על מועמד שעליו הוא ממליץ לפני אישור המינוי.

ב.       החלטת הממשלה מ-10 במאי 1999 - הודעה בדבר פטור ממכרז למשרות דיפלומטיות מסוימות. מכוח החלטה זו, יש 11 משרות של ראשי נציגויות דיפלומטיות שהמגישים מועמדות למילוין פטורים מן התנאי של שייכות לסגל משרד החוץ. התנאי לפטור ממכרז במקרים אלו הוא בחינת ההתאמה של המועמד למשרה בוועדת המינויים. כאמור, חוק שירות המדינה (מינויים) מקנה לממשלה את הסמכות לאשר את המינויים, והחלטות ועדת המינויים הן בגדר המלצה בלבד.

22.  הוועדה הציבורית לבדיקת מינויים (ועדת רביבי) -הוועדה הציבורית לבדיקת מינויים פועלת מכוח תיקון משנת 1993 לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 (סעיף 18ב). היוזמה להקמת הוועדה עלתה בעקבות דו"חות מבקר המדינה שעסקו בסוגיית המינויים הפוליטיים בחברות הממשלתיות, ובייחוד דו"ח המבקר לשנת 1988. תיקון החוק מסדיר הקמת ועדה ציבורית לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות. הוועדה דנה במינויים לחברות ממשלתיות ובמינויים לתאגידים ציבוריים מכהנים. בטיפול הוועדה כ-100 חברות וקרוב ל-100 תאגידים. בראש הוועדה עומד נציג שקבע היועץ המשפטי לממשלה הכשיר לכהן כשופט של בית-משפט מחוזי, שבא מקרב עובדי המדינה או מקרב עובדי השירות הציבורי. את רשימת חברי הוועדה קובעים שר האוצר ושר המשפטים. מתקיימים בהם תנאי הכשירות הקבועים בחוק זה ליושב ראש דירקטוריון ואין להם זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה; עם חברי הוועדה נמנה גם נציג רשות החברות הממשלתיות. מטרת תיקון החוק היתה למנוע מצב שבו חברים במרכזי מפלגות ומקורבים אחרים ימונו על רקע פוליטי לתפקיד דירקטור, יושב ראש דירקטוריון או מנהל כללי בחברה ממשלתית. תיקון מס' 6 לחוק החברות הממשלתיות (1993) קובע דרישות סף למינויים האלה, ובין השאר על המועמד להיות בעל השכלה או ניסיון רלוונטיים למילוי התפקיד. כמו כן, נקבעו בחוק עילות לפסילת מינוי. את יו"ר הוועדה בוחר היועץ המשפטי לממשלה ואת חברי הוועדה בוחרים שר האוצר (בנושא החברות הממשלתיות) ושר המשפטים (בנושא התאגידים). יו"ר הוועדה בוחר מתוכם שני נציגים לכל דיון של הוועדה. בדיון בנושא החברות הממשלתיות תמיד ישב בוועדה נציג רשות החברות ונציג נוסף מתוך רשימת חברי הוועדה. עבודת הוועדה נעשית על סמך מסמכים הנוגעים למועמד (תעודות, שאלון שממלא המועמד וכיוב') בלי להיפגש עמו. בעיקרון, למועמד שיש לו זיקה פוליטית לשר הממנה נדרשים כישורים מיוחדים. בבג"ץ 932/99 התנועה לאיכות השלטון נ' יו"ר הועדה לבדיקת מינויים נקבע מהי, הדרישה ל"מיוחדות" המוצאת ביטוי בסעיף 18ג'(א) כך: מועמד בעל זיקה לשר כשיר לעבור את תנאי הסף של "כישורים מיוחדים" או "כשירות מיוחדת", רק אם בשל כישוריו המיוחדים משקלה הסגולי של תרומתו לחברה צפויה להיות כה מכרעת, עד כי הדבר מצדיק לקחת את הסיכון הטבוע במינויו בשל קשריו עם שר משרי הממשלה. מכל מקום, אין די בקיום כישורים התואמים את תחומי הפעולה בחברה הממשלתית הנדונה, אם כישורים אלה אינם יוצאי דופן, "מיוחדים".החלטת הוועדה מחייבת ומועמד שנפסל בוועדה לא ימונה.   ואולם:

·        הוועדה יכולה להסתייג ממינוי אדם שנמצא כשיר מבחינת החוק, אך אינה יכולה למנוע את מינויו (למשל, אדם שיש לו השכלה רלוונטית ומלאו לו 25, אך הוא חסר ניסיון ורקע מתאימים לתפקיד).

·        כאשר הוועדה מוצאת שמועמד אינו כשיר (הוא בעל זיקה פוליטית לממנה וחסר כישורים מיוחדים כנדרש בחוק), באפשרות השר הממליץ להביא את סוגיית מינויו לפני מליאת הממשלה ולהעלות את השגותיו באשר לפסילה. מליאת הממשלה יכולה לאשר את השגותיו ואת המינוי.

שאלת המינויים הפוליטיים/עקרונות יסוד

העולים מהפסיקה

23.                    בטרם שאפתח בדיון לגופו של עניין בפעולותיהם של הנגבי והרשקוביץ בכל מה שכינתה המאשימה " מינויים פוליטיים" להלן כמה עקרונות יסוד העולים מהפסיקה המינהלית בישראל, שכיום איש לא חולק עליהם:

התפיסה הבסיסית של שיטת המינהל הציבורי בישראל רואה בשירות המדינה שירות בעל אופי ממלכתי מקצועי וא-פוליטי. הבסיס המוסרי-ערכי לשלילת המינוי הפוליטי וחובתה של הרשות הציבורית להימנע ממינוי אך בשל השתייכותו הפוליטית של המועמד, נגזרים ממעמדה של הרשות הציבורית כנאמן הציבור . עם זאת, המציאות, למרות התפתחויות נורמטיביות שכלל לא היו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, אינה כזו, כפי שנראה להלן.

משרות בשירות הציבורי הן משאב ציבורי. ככל משאב ציבורי חלוקתן והקצאתן, צריכה להתבצע על פי עקרונות יסוד של טובת הציבור, שוויון, מניעת שיקולים זרים והיעדר אפליה מסוג כלשהו.  הביטוי לעיקרון יסוד זה מצוי בין היתר ב חוק שירות המדינה (מינויים) תשי"ט - 1959, לפיו איוש משרות בשירות הציבורי מחייב מכרז , וכן בכללים נוספים שעניינם שוויון הזדמנויות בקבלה לעבודה בשירות המדינה .

    בבג"צ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית נגד מדינת ישראל נקבע שהמינוי הפוליטי מביא גם לניגוד עניינים ולחשש לשקילת שיקולים זרים על-ידי העדפת מפלגה או עניין מפלגתי על אינטרס ציבורי; הוא עלול להביא להשחתת המוסר הציבורי; הוא עלול לגרום לתחלופה בשירות הציבורי כל אימת שמתחלף הדרג הפוליטי, ולגרום על-ידי כך לחוסר יציבות ולחוסר מקצועיות; הוא עלול לפגוע בסדרי מינהל תקין ובטוהר המידות; הוא עלול לפגוע במורל העובדים בשירות הציבורי, להשפיע על איכותו של השירות ולפגוע בדימויו.

בכל הקשור למשרות שאינן מחייבות מכרז כמו משרות של כוח אדם, של מילוי מקום, של קבלנים בחוזי ייעוץ וכו' אלו משרות שהמחוקק  בחוק שירות המדינה מינויים לא התייחס אליהן. הקביעה היחידה שניתן למצאה בכל הקשור למשרות ללא מכרז מצויה בסעיף 15א' לחוק שירות המדינה (מינויים) תשי"ט - 1959 הנ"ל שמצווה ש" יינתן ביטוי הולם, בנסיבות העניין, לייצוגם של בני שני המינים, של אנשים עם מוגבלות, של בני האוכלוסיה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית, ושל מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה". עם זאת, בבג"צ 154/98 הנ"ל נקבע שהמינוי הפוליטי כשאין מכרז פוגע בעקרון השוויון; פוגע ברמה המקצועית של עובדי הציבור שאינם נדרשים להוכיח במסגרת מכרז, את היותם הטובים ביותר; עלול להביא לתופעה שבה הקשרים קודמים לכישורים, והפוליטיקה במובן הצר הופכת לגורם המרכזי למינוי; עלול להביא לניפוח המערכת על-מנת לקלוט "מיודעים", ולגרום ליצירת תפקידים חדשים שלא לצורך ולקידום מהיר של מי שרוצים ביקרו; והוא עלול להסיט את שיקולי הרשות משיקולים ענייניים.

השירות הציבורי בישראל הוא שירות מקצועי א-פוליטי. על פי הדין זיקה פוליטית איננו אמורה להיות ממין הנושאים שנבדקים עם קבלתו של מועמד לעבודה.

   למרות ששאלת הזיקה הפוליטית של מועמד אמורה להיות ניטראלית בהליכי בחינת המועמדות לעבודה בשירות המדינה, הדין מאפשר לשר למנות אנשים למשרות ציבוריות על בסיס זיקה אישית, פוליטית או אחרת במספר מוגבל, אלה הן " משרות האמון".

   נכון להיום השרים,  אינם בעלי מעמד כלשהו בהליכי האיוש של משרות בשירות הציבורי. 

" מינוי פוליטי" הוא מינוי שבו הזיקה, ההשתייכות והקשר הפוליטי מהווה שיקול דומיננטי במינוי למשרה בשירות הציבורי.במילים אחרות, השתייכות פוליטית כשלעצמה אינה מהווה מכשול למינוי אדם לתפקיד בשירות המדינה כל עוד שהשיקול הפוליטי לא היה שיקול דומיננטי. אחרת, היה נפגע עקרון השוויון במינוי ועקרון שוויון ההזדמנויות. כדי לסווג מינוי כמינוי פוליטי, המאשימה נדרשת להוכיח שהזיקה הפוליטית הייתה השיקול הבלעדי או למצער השיקול הדומיננטי למינוי. אם למשל אדם שנבחר לתפקיד משתייך השתייכות פוליטית כלשהי אך מועמדותו נבחנה ונמצא שיש לו הכישורים להתמנות, כל עוד שלא הוכח שהשיקול הבלעדי או הדומיננטי למינוי היה שיוכו פוליטי, לא יהיה כל פסול במינויו. בה במידה כל עוד שלא הוכח שהשיקול הבלעדי או הדומיננטי היה שיקול זר כלשהו, לא יהיה פסול במינוי.  הדבר ניתן להילמד מבג"ץ  154/98. באותו עניין,  העתירה סבה סביב מינויו של שמעון איינשטיין שכיהן כיועץ סגן שר הבינוי והשיכון לענייני התיישבות, למנהל המינהל לבנייה כפרית במשרד הבינוי והשיכון. המינוי נעשה ללא מכרז ועל-פי סעיף 23 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 קודם למינוי, החליטה הממשלה להוסיף את משרת מנהל המינהל לרשימת המשרות שבתוספת לפי סעיף 23 לחוק, משרות שנחשבו פטורות ממכרז, תוך הגבלת תוקף ההחלטה לתקופת כהונתה של הממשלה דאז. זמן קצר לאחר מכן, החליטה ועדת מינויים הפועלת מכוח החלטת הממשלה להמליץ בפני הממשלה על מינויו של המשיב לתפקיד מנהל המינהל ונכרת עם המשיב חוזה העסקה זמני. על כך הוגשה עתירה לבג"צ נגד המינוי. באותו מקרה נפסל מינויו של המועמד הנ"ל מאחר ונמצא שמינויו היה פוליטי, לאמור השיקול הדומיננטי במינויו היה פוליטי. בג"צ קבע בין שאר קביעותיו לעניין המינוי הנ"ל שמינויו של המועמד הנ"ל, שנעשה שלא על-פי מכרז, ושלא על-פי הדרך הקבועה בסעיף 21 לחוק המינויים, נעשה בחוסר סמכות מאחר ולא היו למועמד הכישורים הדרושים כתנאי סף למשרת מנהל המינהל בעוד  שתנאי הסף נדרשו כתשתית שוויונית לכל המועמדים מכאן שהממצא של בג"צ היה שהשיקול הדומיננטי ואולי הבלעדי למינויו של המועמד הנ"ל היה שיקול של השתייכות פוליטית ולכן נפסל המינוי. 

 בבג"צ 67 / 313 אברהם אקסלרוד, סגן ראש עירית ירושלים ויצחק דרורי נ' שר הדתות, ו-2 אח' העובדות היו כדלהלן: שר הדתות עשה שימוש בסמכותו לפי חוק תקציבי השירותים הדתיים היהודיים, תש"ט- 1949, והקים מועצה דתית לירושלים, קבע את מספר חבריה והציע חלק מהם. לטענת העותר נפגע עקרון הייצוג במועצה הדתית בירושלים עקב חוסר פרופורציה בין כוחה של מפלגתו - גח"ל - ובין ייצוגה במועצה הדתית, לעומת ייצוגן של המפלגות הדתיות האחרות. ביהמ"ש העליון קבע את העיקרון שלפיו סמכותו של השר בתחום זה הינה סמכות מינהלית, וכזו אינה ניתנת לניצול לשם שמירה על אינטרסים מפלגתיים.

    בבג"צ 90 / 4566 דוד דקל נ' שר האוצר ו-22 אח' , נקבעו כמה הלכות בסוגיית מינויים. העתירה נסבה על החלטתו של דירקטוריון חברת החשמל לישראל בע"מ  לבחור בסילבן שלום כיושב-ראש הדירקטוריון. העותר היה פנסיונר שעבד בחברת החשמל ובעל מניות בה. העותר טען בעתירתו שבחירתו של הנ"ל כיושב-ראש הדירקטוריון היא פגומה. שורש הפגם נעוץ בכך - לטענת העותר - שהדירקטורים לא הפעילו שיקול-דעת עצמאי ובלתי תלוי, ואף דאגו מראש להרכב של דירקטורים אשר יבטיח את בחירת הנ"ל כיושב ראש. ביהמ"ש העליון פסק שרשות ציבורית, הממנה עובד בשירות הציבור, פועלת כנאמן הציבור, ונאמנות זו צריך שתופעל בהגינות, ביושר, ללא שיקולים זרים ולטובת הציבור, שמכוחו ולמענו מסורה סמכות המינוי בידי הרשות הממנה. כאשר איש ציבור ממנה עובד בשירות הציבור על-פי שיקולים זרים של אינטרסים פוליטים-מפלגתיים, מינוי כזה פסול הוא, ויש בו משום מעילה באמון של הציבור שהסמיך את הרשות הממנה. עוד נקבע באותו פס'ד שהפסול שבמינוי פוליטי הוא כאשר הקשרים קודמים לכישורים ויש בה כדי להביא לפגיעה חמורה הן ברמתו המקצועית של השירות הציבורי והן באמון הציבור בתקינות פעולות המינהל. בהמשך הדברים קבע ביהמ"ש העליון כלל ראייתי, אשר הוא יכול להיות נכון למשפט המינהלי אך בוודאי שלא למשפט הפלילי. נקבע שדי ביצירת ספק מהותי, שיסודו בחשד סביר וממשי בדבר קיומו של מניע פוליטי-מפלגתי ואז יש פסול במינוי ומשהוכח ספק מהותי, עובר נטל הראיה על בעל המינוי, ועליו להוכיח שאין במינויו משום מינוי פוליטי פסול . מכל מקום באותו עניין נדחתה העתירה לבטל את מינויו של סילבן שלום מפני שהעותר לא הניח תשתית עובדתית לטענתו, כי בפועל התפרקו הדירקטורים משיקול-דעתם וביטלו דעתם מפני דעת השרים .

השופט זמיר במאמרו " מינויים פוליטיים בביקורת שיפוטית " כותב ש"מסתבר, כי לא פעם רק בית-המשפט מסוגל להתייצב בחזית פרוצה זו, ובכוח צו למנוע מינוי פוליטי או לבטל מינוי פוליטי. אמנם, בית-המשפט מואס בעניינים פוליטיים, שכן מעורבות בעניינים כאלה חושפת אותו לזיהום ולסכנה. אף-על-פי-כן הוא מקבל עליו את הדין. הוא מבין כי המחויבות שלו להגן על ערכים בסיסיים של החברה מחייבת אותו לקבל על עצמו את המלאכה ואת הסכנה. כך בעניין ההסכמים הפוליטיים וכך גם בעניין המינויים הפוליטיים. ברור שגם בעניינים אלה בית-המשפט מתרחק מכל שיקול פוליטי ופוסק רק על יסוד כללי משפט. צריך לברך על כך. בכך יש פתח תקווה למאבק נגד המינויים הפוליטיים". הדרך השיפוטית שהוא עוסק בה במאמרו הנ"ל היא באמצעות המשפט המינהלי, היינו ביטול המינוי מפאת אי היותו ממלא אחרי אמות המידה שנקבעו בפסיקה.

השופט יצחק זמיר במאמרו הנ"ל " מינויים פוליטיים", מגדיר מהו מינוי פוליטי לשיטתו. מינוי למשרה ציבורית שלא היה נעשה אילו אותו אדם לא היה אישיות פוליטית.  השופט זמיר סבור שאין למעשה הבדל בין מעילה בכסף ובין מעילה שבמינוי פוליטי ויסוד השחיתות בשניהם זהה. בהערת שוליים מספר 28 קובע זמיר שאפשר שבנסיבות מסוימות מינוי פוליטי יהווה גם עבירה פלילית. הוא מתאר כאן שני מצבים: מצב אחד שמינוי פוליטי נעשה בתמורה לטובת הנאה במישור המפלגתי או האישי עשוי להיות שוחד,  ובנסיבות מסוימות מינוי פוליטי עשוי להיחשב עבירה של הפרת אמונים שפוגעת בציבור.

24.    בדומה למערכות שלטון בדמוקרטיות המערביות, משקף מעמדו ואופיו של שירות המדינה בישראל מתח בין שני עקרונות פוליטיים מנוגדים: "ממלכתיות" מצד אחד ו" מפלגתיות" מצד שני. הראשון תופס את תפקיד הפולטיקאי המחזיק במשרה הציבורית כנאמן הציבור כולו, והשני תופס את הפוליטיקאי כשליח של ציבור תומכיו, ולכן קובע כי מישרה ממלכתית מעניקה לנבחר הציבור הזדמנות לגיטימית להגשים את מצעו ואת תפישתו הערכית , כשליחו של ציבור מסויים. למרות הניגוד בין העקרונות, כל מערכת ממשל דמוקרטית חובקת במידה זו או אחרת את שניהם; אין ממלכתיות ללא מפלגתיות . 

25.   פרופ' זמיר במאמרו " מינויים פוליטיים" מבהיר מדוע המודל האמריקאי לא מתאים לישראל. להלן הטעמים שהוא הביא היו כדלהלן:

 בארה"ב מדובר בקבוצה קטנה יחסית ומוגדרת היטב של משרות בכירות. לעומת זאת, בישראל השיטה אינה מוגבלת לא מבחינה מספרית ולא לפי הגדרת המשרות למשרות בכירות.

  המינויים הנשיאותיים מוגבלים לתקופת כהונתו של הנשיא ואילו בישראל אין חפיפה בין תקופות המינוי של מי שממנה ומי שממונה.

 בארה"ב, כמו בצרפת ובמערב גרמניה קיימים כללים ומנגנונים המיועדים להבטיח שגם המינויים הפוליטיים יענו על המבחן של הכשירות המקצועית הנדרשת למילוי התפקיד. בישראל, קיימת אמנם שיטת המכרז המכבידה על מינויים פוליטיים בשירות המדינה, אם כי אינה מצליחה למנוע אותם באופן מלא. ביטא זאת כב' הנשיא שמגר בבג"צ 606/86 עבדל חי נ' מנכ"ל משרד החינוך והתרבות , שם מוזכרת ה" לחישה לאוזנו של חבר וועדה". באותו פס"ד מציין כב' הנשיא שמגר שאם יש המלצה (ואף כי לא נכתב הדבר במפורש זה כולל כמובן המלצת שר-י.צ.) עליה להיות מובאת, במידת האפשר לידיעת כל חברי הוועדה ולשיקול ולדיון לפניהם " ואם כך ינהגו, יהיה בכך כדי למנוע רינונים ואווירה בלתי רצויה".

שאלה היא אם השיטה הקיימת בארה"ב היא חיובית וראוי שתשמש לנו דוגמא במיוחד בשים לב לתנאים ולתרבות הפוליטית היכולים להוביל אותה שיטה לתוצאות שונות במדינות שונות.

26.   במאמר הנ"ל מציין פרופ' זמיר שהמינויים הפוליטיים היו תופעה נפוצה בשירות הציבורי בשנים שלאחר הקמת המדינה. אלא שבמשך הזמן הלכה התופעה ונחלשה במיוחד לאחר חוק שירות המדינה (מינויים) תשי"ט-1959. הכלל שנקבע בחוק זה, בכפיפות לחריגים אחדים, הוא שלא יתמנה עובד מדינה אלא למשרה פנויה בתקן, לאחר שנציב שירות המדינה הכריז על המשרה בפומבי. סדרי המכרז נקבעו ע"י וועדת-השירות. סעיף 40 לכללי שירות המדינה(מינויים) (מכרזים, בחינות ומבחנים), תשכ"א-1961קבע ש" לא יישאל מועמד שאלה בדבר השתייכותו המפלגתית ויש להימנע ככל האפשר משאלות השנויות במחלוקת בין מפלגות במדינה". עמדה זו באה לידי ביטוי גם בכללי האתיקה לעובדי המדינה. בכללים שיצאו מטעם נציב שירות המדינה ביום 28.6.87 , נאמר בין היתר " בשיקוליו במינוי ובקידום עובדים יביא הממונה בחשבון אך ורק גורמים הנוגעים לכישוריו של העובד והתאמתו לתפקיד". פרופ' זמיר במאמרו מציין שבשנות ה-60 וה-70 רכש לעצמו שירות המדינה יותר ויותר מעמד של שירות ממלכתי וא-פוליטי. אלא שבהמשך השתנה הדבר ואלה דברי פרופ' זמיר " אולם בשנות ה-80 חל שינוי במצב. המינויים הפוליטיים חזרו ונעשו תופעה רווחת המזכירה את המצב בשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה ומאיימת על המעמד והרמה של השירות הציבורי" . גם המאשימה עצמה עמדה על התופעה של מינויים פוליטיים וכתבה כדלהלן :

      "אם בעבר דובר בתופעה של מינוי "אנשי שלומנו", בדומה למינוי על בסיס קרבת משפחה או חברות אישית, הרי שינוי המבנה הפוליטי של המפלגות בישראל באופן שהעניק למרכז המפלגה כוח פוליטי רב, לקבוע את רשימת חברי הכנסת, הפכו את המינויים הפוליטיים לכלי בידי השרים להעניק טובות הנאה לחברי המרכז".

וועדות ציבוריות שעסקו בעניין המינויים הפוליטיים

27.   בשנת 1986 מונה מר חיים קוברסקי, על ידי ראש הממשלה דאז שמעון פרס, לעמוד (יחד עם פרופ' יחזקאל דרור) בראשות ועדה לרפורמה במנהל הציבורי, אשר נקראה על שמו ועדת קוברסקי. וועדה זו כונתה הוועדה הציבורית-מקצועית לבדיקה כוללת של שירות המדינה ושל גופים הנתמכים מתקציב המדינה-להלן וועדת קוברסקי).  וועדה זו, המקיפה ביותר בנושא זה מאז קום המדינה, גיבשה המלצות מבניות רבות לייעול מגזר זה, שאושרו בהמשך בממשלה, אך מרביתן לא יושמו בפועל. הוועדה הכינה תוכנית לרפורמה מבנית בכל רמות המנהל הציבורי בישראל, תוך קריאה לצמצוצו. בין היתר, סקרה ועדה זו את נושא המינויים הפוליטיים בישראל. לדבריה, בשנים הראשונות של המדינה היה שירות המדינה נגוע בפוליטיזציה רבה. בשנות השישים והשבעים החל תהליך של הדגשת הממלכתיות בשירות, אך החל מהמהפך של שנת 1977, חלה שוב נסיגה ותופעת המינויים הפוליטיים הגיעה לשיא. דו"ח וועדת קוברסקי מציין שהשר זכאי ואף חייב להפעיל את המשרד עליו הוא ממונה לאור תפיסותיו המדיניות, במסגרת החלטות הממשלה ומדיניותה. לכן, הומלץ ע"י הוועדה לאפשר לשר למנות מספר עובדים לתפקידים קבועים מראש לפי שיקול דעתו, בתנאי שיעמדו בקריריונים מקצועיים נאותים. בכל הקשור למשרד לאיכות הסביבה לא נקבעה רשימה כזו. עוד ציינה הוועדה בדו"ח שלה ש" השילוב בין שיקולים ערכיים ופוליטיים-מדיניים מחד גיסא, לשיקולים מקצועיים מאידך, הינה סוגיה לא פשוטה, שלא מצאה מענה חד משמעי בשום מדינה" .  וועדת משנה שפעלה במסגרת וועדת קוברסקי קבעה מפורשות שעובד מדינה חייב " לבצע את מדיניות והוראות השר, בכפוף לחוק". יחד עם זאת, המליצה על שורת צעדים שיש בהם כדי לעודד " מקצועיות ואוטונומיה של עובדי מדינה בכירים" למשל, זכותו של עובד לפנות ישירות לשר הממונה עליו, למבקר המדינה, ובנושאים עקרוניים גם לראש הממשלה, אם הוטל עליו לבצע מדיניות שלדעתו יש בה משום טעות חמורה ונזק רציני לציבור. או המלצה להתיר לעובד מדינה בכיר להציג בפני וועדות הכנסת חוות דעת מקצועית (החולקת על עמדת השר) לאחר שהציג את דעת השר . דו"חות וועדות המשנה של וועדת קוברסקי  מתייחסים לגופים במדינה שהם בבחינת "יחידות ניהול מרכזיות". הגופים הם: מזכירות הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה, אגף התקציבים באוצר, נציבות שירות המדינה והיחידה לשכר והסכמי עבודה, החשב הכללי ועוד גופים נוספים שקצרה היריעה מלפרטם. באשר לנציבות שירות המדינה מציין דו"ח וועדת המשנה ליקויים רציניים ביותר וכך נכתב בדו"ח :

                       " תפיסת העולם הבסיסית של שירות המדינה כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק שירות המדינה (מינויים) היא של CIVIL SERVICE. ...המציאות שונה בתכלית ובשנים האחרונות אף חלה נסיגה נוספת מעקרון הממלכתיות בשירות. מסיבות שונות ועקב תהליכים חברתיים ופוליטיים, הפכו גם משרדי ממשלה ותאגידים שהוקמו על פי חוק להיות בסיס להגברת כוח פוליטי.לא אחת מוצאים עצמם עובדים מוכשרים ומסורים חסומים בפני קידום לתפקידים להם היו ראויים. 'מכרזים תפורים' הפכו לדבר שבשגרה; ובאותם מקרים בהם לא היה הדבר אפשרי, נעשה שימוש בשיטת החוזים האישיים- צורת העסקה רצויה כשלעצמה, במקרים המחייבים זאת אובייקטיבית, אך לא כדרך לעקיפת הוראות חוק. כן הוגדל מספר המשרות שמינוין טעון אישור הממשלה, כדי לעקוף את הצורך במכרז וכדי להתגבר על היעדר הכישורים הפורמאליים של המועמד".

28.   ועדות ציבוריות שונות קמו במהלך השנים במטרה לבחון את תופעת המינויים הפוליטיים בשירות הציבורי, ולשכלל את הפתרונות למניעתה  למשל " ועדת גבאי" בשנת 1981; " ועדת דרור" בשנת 1986; ו" ועדת בן דרור" בשנת 1994.

29.   ב-2/1986 מונתה וועדה ציבורית בראשותו של פרופ' יחזקאל דרור " לבדיקת המינויים הפוליטיים והפעילות הפוליטית של עובדי המדינה". הוועדה הגישה את הדו"ח שלה לנציב שירות המדינה במרץ 1989. אחת ההמלצות החשובות היתה לסייג את הפעילות הפוליטית של עובדי מדינה משום שיש לחץ מפלגתי על שרים. בנוסף, אם חבר במרכז מפלגה מתמנה ע"י שר למשרה בשירות המדינה, יהיה עליו להתפטר מחברותו במרכז המפלגה. עם זאת, פרופ' זמיר כשניתח את מסקנות וועדת דרור במאמרו " מינויים פוליטיים" הנ"ל מציין שהמלצה זו מעוררת את השאלה האם ראוי הוא שעצם החברות בגוף מפלגתי, פעילות שהיא חוקית, תפסול אדם למינוי במשרה בשירות המדינה? הרי פסילה של אלפי חברים במרכזי המפלגות, שהם בדרך כלל בעלי עניין וניסיון בפעילות ציבורית, עשויה למנוע העסקה של אנשים מוכשרים בשירות הציבורי. אך פרופ' זמיר מגיע למסקנה שהדרך המחמירה של וועדת דרור היא הדרך הנכונה, שכן עלולה להיות השפעה פסולה של העובד על השר במילוי תפקידו במשרד הממשלתי.

30.   ביום 25.6.06 החליטה הממשלה בהחלטה 194 להקים וועדה לעניין גיבוש כללי אתיקה לחברי ממשלה שיקבעו כללים לעניין התנהלותם של חברי ממשלה ושל המערכת הפועלת באחריותם. בראש הוועדה עמד מי שהיה נשיא ביהמ"ש העליון, השופט מאיר שמגר. הוועדה הגישה לראש ממשלה דין וחשבון בחודש מאי 2008, ובו המלצה לאמץ קוד אתיקה מקיף לחברי הממשלה. בין המלצות הוועדה מופיע סעיף שכותרתו " מינויים ראויים" וזו לשונו:

                   " א. חבר ממשלה יפעל כדי שייבחרו ויקודמו במשרדו ובכל חבר בני אדם שבאחריותו כחבר ממשלה, המועמדים המתאימים ביותר על פי נתוניהם המקצועיים ועל פי הוראות הדין.

                    ב. מינויים, פסילת מינויים או קידום במשרה או בדרגה, מטעמים שעיקרם זיקה מפלגתית,זיקה אישית,או זיקה עיסקית- הם פסולים".

         בסעיף אחר שכותרתו " מינויים מרכזיים" נאמר כך:

                    " מחובת חבר ממשלה להיוועץ מראש בראש הממשלה באשר לכל מינוי בכיר במשרדו או בגופים שבתחום אחריותו; בהיוועצות זו יפרט חבר ממשלה את הנימוקים למינוי וכל מגבלה או מגרעת אפשרית העולים בקשר לכך".

יצויין כי ביום 12.10.09 בהחלטה 789 החליטה הממשלה למנות וועדת שרים לעניין כללי אתיקה לחברי הממשלה. וועדה זו אמורה לעדכן את הממשלה בתוך חצי שנה באשר לבחינת המלצותיה של הוועדה הציבורית (וועדת הנשיא בדימ. שמגר).

31.  מהאמור לעיל רואים אנו שעדיין ישנו "גישוש" בקביעת הנורמות בכל הקשור למינויים למיניהם. לכן, יש צורך בזהירות רבה מאד בהושבת שר לשעבר ויועצו לשעבר ולימים מנכ"לו על ספסל הנאשמים.


עמדת מבקר המדינה עד לדו"ח בעניין המשרד לאיכות הסביבה

32.  במסגרת מוצג ת/1202 הועברו לביהמ"ש מספר דו"חות של מבקר המדינה בעניין מינויים פוליטיים. הדו"חות הם:

            א.  דו"ח מבקר המדינה מס' 39 מיום 4.12.89

            ב.  דו"ח מבקר המדינה מס' 41 מיום 22.5.91

            ג.  דו"ח מבקר המדינה מס' 43 מיום 1.4.93

            ד.  דו"ח מבקר המדינה מס' 44 מיום 21.4.94

            ה.  דו"ח מבקר המדינה מס' 46 מיום 15.4.96

            ו.  דו"ח מבקר המדינה מס' 47 מיום 16.4.97

            ז.  דו"ח מבקר המדינה מס' 48 מיום 9.4.98

33.  בדיקת הדו"חות הללו מגלה שמבקר המדינה לא גילה פגם  per seבהצגת מועמדים בעלי זיקה ע"י שרים או סגניהם או ע"י אנשי לשכת השר. הדגש בדו"חות השונים הושם על כך שהופעל ע"י הדרג המקצועי שיקול דעת ובחינה עניינית של המינוי. דו"ח המבקר מס' 39 (מיום 4.12.89) מתייחס לנושא המינויים הפוליטיים וכך נכתב בו:

          "הביקורת העלתה, כי תופעת  המינויים הפוליטיים הפסולים רווחת בשירות הציבורי על כל  מגוון  תפקידיו.  הממצאים  שהועלו  מצביעים על עירוב שיקולים פוליטיים  בחלק  מהמינויים  בכל הדרגים, החל בפקידים בתחילת המסלול המקצועי  וכלה  במנהלי גופים ומוסדות. תופעה זו אינה אופינית רק למגזר זה או אחר אלא מתפרשת על חלקים נרחבים מהמינהל הציבורי. ..............

            דו"ח ביקורת זה מראה עד  כמה  התפשטה התופעה. אמנם הביקורת עסקה במינויים שנעשו  בשנים  האחרונות  אולם  אין ספק כי תופעה זו תחילתה לפני שנים הרבה  ולא  ניתן  למקד  אותה  במקום  זה או אחר או לייחסה דווקא לאדם מסויים  או  לצד  זה  או  אחר בקשת הפוליטית. חשוב ביותר אפוא לשמור על   השרות  הציבורי  ה- civil service   מפני  הפגיעות המצטברות מכל צד שהוא."

            

            בדו"ח זה ציינה המבקרת פגמים במינויים כאשר לא נערך מכרז אף כי המשרות היו חייבות מכרז. נמצאו פגמים בעניין זה במשרד העבודה והרווחה, במשרד הבינוי והשיכון, במשרד הדתות, במשרד התחבורה, ברשות הנמלים, במוסד לביטוח לאומי, אין אמירה בדו"ח שאסור לשר או לאנשי לשכתו להיות מעורבים בכלל בהליכי מינויים שכאלה. המבקרת קבעה בדו"ח " שיש להקפיד על הליך המינויים התקין. יש להקפיד על טוהר השיקולים". אך אין במסקנותיה אף לא מילה המציינת את הפסול שבמעורבותם של השר או אנשי לשכתו בהליכי המינויים של מועמדים בעלי זיקה פוליטית. יש להניח שאילו ראתה המבקרת את תופעת מעורבות שר או אנשי לשכתו במינוי כדבר אסור, היא לא היתה נמנעת מלציין את הדבר.

34.  דו"ח מבקר המדינה מס' 41 (מיום 22.5.91) מציין את הצעדים שננקטו בעקבות הדו"ח (מס' 39). וכך כתבה מבקרת המדינה (בעמ' 2 לדו"ח):

"בתיקון לחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי"ט- 1959, שהתקבל ביום 28.5.90 (להלן - חוק הסיוג) נאסר על עובד מדינה שדרגתו היא אחת מארבע הדרגות העליונות בכל סולם דירוג להיות חבר ב-"גוף בוחר" כהגדרתו בחוק.  עובד מדינה או נושא משרה בשכר בחברה ממשלתית, שהוא חבר בגוף בוחר, לא ישתתף בבחירות הנערכות באותו גוף. מי שבהיותו חבר בגוף בוחר נתמנה להיות עובד מדינה תיפסק כהונתו כחבר בגוף הבוחר עם מינויו. חוק הסיוג, שנתקבל, בין היתר, בעקבות הממצאים החמורים שהועלו בדוחות מבקר המדינה, הוא צעד חשוב במלחמה בנגע המינויים הפוליטיים."

גם בדו"ח זה דוגמאות לעשרות מינויים בלתי תקינים, שוב ניתן למצוא בו מינויים החייבים במכרזים, שהתבצעו ללא עריכת מכרז כראוי (עמ' 5 לדו"ח ואילך). גם בקטגוריה זו ניתן למצוא דוגמאות למינויים שבהם היתה מעורבות של השרים או של אנשי לשכתם. ליקויים בתחום זה נמצאו במשרד הבריאות,  ברשות הנמלים והרכבות, במשרד החקלאות ובמשרד האנרגיה והתשתית.  הדו"ח התייחס גם לאותם מינויים המצויים בסמכותו הישירה של השר כמו דירקטורים בחברות הממשלתיות השונות וציין שמרבית הדירקטורים מקרב הציבור שמינו השרים היו חברים במרכזי המפלגות הגדולות . בדו"ח הובאה טבלת מינויים כאלו ואציין שעולה ממנה שמתוך 100 בעלי התפקידים המכהנים שמונו על ידי שרים בחברות הממשלתיות במשרד התעשייה והמסחר 73 היו חברי מרכז של מפלגות שונות; 30 מתוך 37 במשרד התחבורה; 66 מתוך 88 במשרד האנרגיה; 32 מתוך 36 במשרד התיירות. בסיכום כתבה המבקרת כדלהלן:

           "במהלך השנתיים שעברו מאז פרסום הדו"חות האמורים חלה התקדמות ניכרת בקביעת נורמות בדבר האסור והמותר בנוגע לתחום המינויים בשירות הציבורי. ראויים לציון ההוראה שנקבעה בחוק, האוסרת על עובדי מדינה בכירים להיות חברים ב"גוף בוחר" של מפלגה, והכלל שקבע בית המשפט העליון, ולפיו משהועלה ספק מהותי שמא עורבו שיקולים פוליטיים בתהליך מינוי, עובר נטל הראיה על בעל המינוי ועליו להוכיח שהמינוי איננו מינוי פוליטי פסול".

ובהמשך כתבה:

           "למרות ההתקדמות האמורה שחלה בתחום קביעת הנורמות, העלתה ביקורת המעקב, כי תופעת המינויים הפוליטיים הפסולים נמשכת וכי היקפה לא צומצם. עוד העלתה ביקורת המעקב, שנעשו ניסיונות לעקוף נורמות שנקבעו, בדרכים שונות, כגון: העסקת "יועצים" בחוזה קבלני, העסקת עובדים בחוזה מיוחד, העסקת עובדים באמצעות חברת כוח אדם או העסקת עובדים באמצעות חברות ממשלתיות".

            שוב אין במסקנותיה אף לא מילה המציינת את הפסול שבמעורבותם של השר או אנשי לשכתו בהליכי המינויים של מועמדים בעלי זיקה פוליטית. יש להניח שאילו ראתה המבקרת את תופעת מעורבות שר או אנשי לשכתו במינוי כדבר אסור, היא לא היתה נמנעת מלציין את הדבר. מבקרת המדינה מבקרת את הליכי האיוש. היא עומדת על החשש ששיקול השתייכותו הפוליטית של הממונה היווה שיקול שהפך את המינוי למינוי פוליטי. היא לא מצביעה על כל בעייתיות בעצם המעורבות של השרים בהליכי המינויים. 

35.  דו"ח מבקר המדינה מס' 43 (מיום 1.4.93) מציין אף הוא ליקויים במינויים ומתייחס למעורבות שרים ובגני שרים בהצגת מועמדויותיהם של מועמדים. בעמ' 4 לדו"ח מצטטת המבקרת מהנחיית היועמ"ש לממשלה אל החברות הממשלתיות שזו לשונה:

           "סבורני כי טוב וראוי יעשה הדירקטוריון של החברה הממשלתית, אם בטרם ישקול מינויו של מאן דהוא שנוצרה לגביו חזקה כי בשל הנסיבות העובדתיות הקשורות באותו מועמד לכהונה נתערבו במעשה המינוי שיקולים פסולים - הכל כמפורט בהנחייתי מיום 2.1.91 - יפנה הוא אל השר הממונה ... ויבקש ממנו לכונן ועדה אשר תשקול את המינוי המוצע ואת כל נסיבותיו. אותה ועדה תבדוק אם נתקיימה במועמד חזקת פסלות כלשהי, ואם כן - אם אכן נתקיימו במועמד סגולות מיוחדות של כישורים בתחומי פעולתה של החברה, או שקיימים לגביו שיקולים של כשירות מיוחדת אחרת העושים אותו למועמד עדיף, ואשר לאורם נמוג החשש כי נתערבו במינוי שיקולים פסולים."

    במילים אחרות,  היועמ"ש לממשלה סבר שיש שיקולים פסולים במינוי כאשר יש חזקת פסלות כלשהי ואם כן, יש לבדוק אם התקיימו במועמד סגולות מיוחדות של כישורים או שיקולי כשירות מיוחדת העושים אותו למועמד עדיף. כלומר, לשיטת היועץ המשפטי לממשלה אם מתקיימים הכישורים המיוחדים, וההליך הינו תקין, נמוג החשש למינוי בלתי תקין. המבקרת הסכימה להנחייה זו וציטטה אותה בדו"ח שלה. בדו"ח הזכירה המבקרת מקרה שבו מינה שר הכלכלה והתכנון מזכיר למועצת הנגב בעל זיקה פוליטית ישירה וכל שדרשה הוא את פיטורי המועמד מחברותו במרכז.  היא לא התייחסה במילה להיבט האחריות של השר בעניין מינוי זה. מבקרת המדינה לא ראתה פסול בעצם העברת המועמדות בעלת הזיקה על ידי השר עצמו. אילו ראתה בכך פגם לא היתה ממליצה למשל מהמועמד להתפטר מחברותו במרכז המפלגה.

36.  דו"ח מבקר המדינה מס' 44 (מיום 21.4.94) -הדו"ח מציין שהמפלגות הגדולות צעדו בכיוון של דמוקרטיזציה פנימית, והחליטו על קיום בחירות מקדימות (פריימריס) לאיוש התפקידים השונים ולשיבוץ המועמדים של המפלגות ברשימות לכנסת. על רקע זה פחתה חשיבות החוק שהטיל מגבלות על הצבעה וכהונה של חברי המרכז שהינם עובדי מדינה. בד"וח מובאת דוגמא העוסקת במינויו של היועץ המיוחד לשר התעשייה והמסחר שתפקידו היה "ליזום יוזמות מיוחדות וחדשניות בתחומי האחריות של משרד התעשייה והמסחר".  מדובר היה בחבר מרכז מפלגת העבודה שבה היה חבר השר. אותו יועץ היה גם בעל חברה העוסקת בניהול תיקי השקעות וקרנות נאמנות. מדובר במשרת יועץ שהמשרד התקשר עימו לשם הספקת שירותים מיוחדים (ולא במשרת אמון). המשנה ליועץ המשפטי לממשלה פנתה בפברואר 1993 אל היועץ המשפטי של המשרד, כדי לברר את אופן ההתקשרות עם היועץ מפני שהיה חשש לניגוד עניינים. ואכן , הוועדה למניעת ניגוד עניינים הפועלת בשירות המדינה, בדקה את הנושא ומצאה כי קיים ניגוד עניינים, על רקע פעילותו העסקית הפרטית שבגין תפקידו הוא יכול לקבל יתרון לא הוגן בקידום עסקיו הפרטיים. איש לא בדק ולא העיר על מעורבותו הישירה של השר במינוי יועץ מקצועי שהוא חבר מרכז המפלגה שלו. בזמן אמת איש לא ראה במעורבות לשכת השר או השר במינוי חבר המרכז כמעוררת קושי, ובלבד שהמינוי ייעשה על פי הנהלים, ובין השאר כללי ניגוד העניינים. בעצם מעורבות השר במינוי לא נמצא ניגוד עניינים.

37.  יצויין כי בתיקון לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה - 1975, שנעשה בשנת 1993 הוקמה ועדה (שהוזכרה כבר לעיל) לבדיקת כשירותם והתאמתם של מועמדים לכהונת דירקטור, יו"ר דירקטוריון או מנהל כללי בחברה ממשלתית. במקרים של זיקה אישית או פוליטית נדרשה כשירות מיוחדת או אחרת לתפקיד, בנוסף לכשירויות הסף הקבועות בחוק . מדובר בוועדה שבראשה עמד לימים השופט (בדימ') רביבי, ושכיום עומדת בראשה עו"ד שפניץ, שכיהנה בתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. לא מבקרת המדינה דאז ואף לא המחוקק לא ראו כל בעייתיות מובנית (או שוחד בחירות-כפי שסבורה המאשימה במקרה שלפנינו) בכל הנוגע לקשר הפוליטי שבין השר  הממנה לבין המועמד שהוא חבר המרכז.

38.  דו"ח מבקר המדינה מס' 46 (מיום 15.4.96)- דו"ח זה עוסק בין השאר בפרשת מינויים במשרד הדתות. שר הדתות, מוסמך למנות אדם הנראה לו מתאים למלא מטלות המוטלות על המועצה הדתית, תוך התייעצות עם ראש הרשות המקומית. שר הדתות הקודם מינה ממונה על המועצה הדתית ראש העין. לאחר כחמש שנים, שר הדתות חפץ להחליף את הממונה הקודם בממונה חדש. ראש העיר השיב כי הממונה הקודם ממלא תפקידו כהלכה ואין מקום להחלפתו. על רקע זה נוצר סכסוך בין שר הדתות לראש העיר. מבקרת המדינה עמדה על כך שלא קוימה חובת היוועצות כסדרה, והסתפקה בתשובתו של השר כי להבא יקפיד יותר על היוועצות. גם במקרה זה שמה מבקרת המדינה את הדגש על הליכי המינוי. אין מילה או חצי מילה על בעייתיות מובנית (או שוחד בחירות-כפי שסבורה המאשימה במקרה שלפנינו) בכל הנוגע לקשר הפוליטי שבין השר  הממנה לבין המועמד שהיה איש פוליטי ממפלגתו של השר דאז.

39.  דו"ח מבקר המדינה מס' 47 (מיום 16.4.97) -בדו"ח זה התייחסה מבקרת המדינה להנחיות ולהוראות שהוציא נציב שירות המדינה הקודם בעניין כישורים הנדרשים גם במשרות אמון, ובעניין פיקוח ובקרה על העסקת יועצים מתנדבים. יצוין כי מהדו"ח עולה שהתגלעה מחלוקת סביב השאלה האם ניתן להעסיק יועץ לשר על פי חוזה קבלני. היועצת המשפטית של המשרד לקליטת עלייה סברה כי לא היה מדובר באיסור מוחלט, ונקלעה לויכוח מקצועי עם נציבות שירות המדינה. עוד מופיע בדו"ח הנ"ל תיאור אירוע שבו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, זמן קצר לאחר כינון הממשלה, זימן אליו את היועץ המשפטי של המשרד לשיחה, ציין בפניו את הכוונה למנות עורך דין אחר תחתיו. היועץ החדש היה חבר מרכז ופעיל מפלגה. למרות שהיועץ המשפטי של המשרד התנגד, ואמר כי אין המנכ"ל המיועד רשאי להורות על כך, אך למרות ההתנגדות החל היועץ המשפטי החדש לעבוד במשרד, והעסקתו של היועץ הקודם הופסקה 20 ימים לפני מועד תום כהונתו "בהתאם לסיכום". ליועץ המשפטי החדש, לא היו כישורים הנדרשים על פי התקש"יר. לכן, לא מונה היועץ המשפטי החדש, ותחת זאת הוא מונה לתפקיד יועץ מיוחד לראש הממשלה. נציבות שירות המדינה הכינה חוזה העסקה בשבילו לתפקיד "יועץ ראש הממשלה לתפקידים מיוחדים". הוא לא חתם על חוזה העסקה, והוצמדו לו רכב ושולמה לו משכורת גם על העסקתו בדיעבד. מבקרת המדינה ציינה כי התעורר כאן חשש שהכוונה להעסיק את היועץ המשפטי נבעה משיקולי זיקה פוליטית. גם כאן, לא נאמרה אף לא מילה אחת על הפסול בכך שמנכ"ל המשרד טיפל בעניינו של מי שנושא זיקה פוליטית.

40.  דו"ח מבקר המדינה מס' 48 (מיום 9.4.98)- זהו הדו"ח האחרון שבו עסקה מבקרת המדינה מרים בן פורת בסוגיית המינויים הפוליטיים. הדוגמא הראשונה המופיעה בדו"ח התבררה לאחר שנכתב הדו"ח ופורסם בבג"ץ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל.

באותו עניין דובר בעוזרו של סגן שר הבינוי והשיכון, שמונה לתפקיד ממלא מקום ראש המינהל לבנייה כפרית (מינהל שטיפל בעניינם של יישובים ביהודה ושומרון). סגן נציב שירות המדינה אישר את המינוי אך ציין כי אין לו את הכישורים הנדרשים לגשת למכרז הפומבי שייערך לתפקיד. חוזהו הוארך אך הפעם לתפקיד ראש המינהל, וזאת בניגוד לדין. גם כשהורה סגן הנציב על הפסקת העסקתו המשיך אותו עובד להיות מועסק. הממשלה החליטה להוסיף את המשרה לרשימת המשרות הטעונות את אישורה. בכך סברה הממשלה (כמו גם היועץ המשפטי לממשלה) שהמשרה פטורה ממכרז. אלא שהשופטת שטרסברג כהן הבהירה כי אין די באישור הממשלה כדי לפטור את הליך המינוי ממכרז. להלן דברי השופטת שטרסברג-כהן באותו פס"ד:

           "הליך מינויו של מר אינשטיין למשרת מנהל המינהל כמפורט בסעיף 1 דלעיל לא היה תקין. מר אינשטיין יכול היה להתמנות למשרת מנהל המינהל באחת משתי דרכים: האחת, דרך המכרז לפי סעיף 19 לחוק; השנייה, דרך הפטור ממכרז לפי סעיף 21 שבו. הוא לא מונה כך. הוא מונה ללא מכרז בעקבות הוספת המשרה על -ידי הממשלה לתוספת לחוק, והמינוי אושר על -ידי הממשלה. ההליך שננקט אינו הליך תקין מבחינת החוק ואינו הליך ראוי מבחינה נורמטיבית. הוספת המשרה לתוספת הכפיפה את המינוי למשרה לאישור הממשלה, אולם לא היה בכוחה לפטור אותה ממכרז. לפיכך, נעשה המינוי תוך חריגה מסמכות."

     ביהמ"ש העליון לא קבע שיש פסול בעצם הצגת המועמדות של מועמדים בעלי זיקה פוליטית לשרים. הוא שם את הדגש במשקל שקיבל השיקול הפוליטי בהליך המינוי ובתקינותו של הליך המינוי עצמו.

41.  דוגמא נוספת הנוגעת לענייננו שנדונה ע"י מבקרת המדינה בדו"ח מתייחסת למינוי מנכ"ל האגודה לתרבות הדיור, המצויה תחת אחריותו של משרד הבינוי והשיכון, ואשר חל עליה חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה - 1975. בשנת 1996 פנו המשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה ומנהלת לשכת סגן שר הבינוי והשיכון לרשות החברות הממשלתיות בדרישה למנות מנכ"ל לאגודה. אותו מועמד היה בעל זיקה פוליטית. רשות החברות הממשלתיות ציינה בתגובה שלא ניתן לאשר את המינוי מן הטעם הפשוט, שדירקטוריון החברה שלגביה התבקש המינוי, לא נדרש בכלל לנושא. בהמשך, דן דירקטוריון האגודה במועמדות של המועמד ללא שהציג את עצמו אישית בפני מי מחברי הדירקטוריון, ואחד החברים אף אמר כי הוא מצביע בעד המינוי רק בגין כבודו של סגן השר. מבקרת המדינה כתבה בהקשר זה  כך :

                         " לדעת משרד מבקר המדינה, העובדה לבדה שחברי הוועד ידעו שסגן השר מעוניין במינויו של עובד ד' לתפקיד האמור אין בה פסול. ההנחה היא שגם אם ידיעה זו יש בה כדי להשפיע על חברי הוועד בהחלטתם, הרי שביסודו של דבר שיקול הדעת קיים ונעשה בו שימוש. לעומת זאת, אם יש בעובדות כדי לשלול הנחה זו, והן מצביעות על כך ששיקול הדעת ניטל לחלוטין, כי אז הדיון והמסקנות שאליהן הגיעו במצב כזה הן חסרות כל תוקף. כללים אלה נקבעו בין היתר בבג"ץ 4566/90 [דקל נ' שר האוצר, פ"ד מה(1) 28] שפסק, כי '...אין...פסול בכך שדעתם העניינית של השרים באשר לנושאים בתפקידי המפתח תובא לידיעת חברי הדירקטוריון בטרם בחירת היושב-ראש, כל עוד אין בכך כדי להביא לפגיעה בשיקול-דעתם העצמאי...אמנם כן לדעתם של השרים הנוגעים בדבר עשויה להיות השפעה על שיקול-דעתם של חברי הדירקטוריון, אך אין לראות בכך השפעה פסולה..."(ההדגשה שלי י.צ.).

            מבקרת המדינה לא ראתה פסול בעצם הצגת המועמדות של בעל זיקה לסגן השר, על ידי סגן השר. היא אף הוסיפה וכתבה במפורש שאין פסול בכך שהדירקטוריון הממנה ידע על כך שסגן השר היה מעונין במינוי. היא שבה וחזרה על העיקרון שיש להקפיד על תקינות ההליכים, ואין למצוא פסול שורשי בהצגתם של מועמדים בעלי זיקה על ידי השרים או סגניהם. אין גם למצוא פסול בכך שהדרגים המקצועיים יודעים כי השר חפץ במינוי, ובלבד שהלכה למעשה הפעילו שיקול דעת ענייני ועצמאי .


דו"ח וועדת ברגר אלשטיין(נ/169)

לעניין מצב המינויים במשרדי ממשלה אחרים

42.  לאחר דו"ח מבקר המדינה בעניינו של המשרד לאיכות הסביבה מינה היועהמ"ש לממשלה ונציב שירות המדינה צוות משותף לבחינת ממצאי דו"ח מבקר המדינה מאוגוסט 2004 ולגיבוש נהלים חדשים להבטחת תקינות המינויים בשירות המדינה. כך מונתה וועדה הקרויה וועדת ברגר-אלשטיין .  בנוסף לכך העיד בפנינו מר ברגר חבר הוועדה.

43.   במקביל להקמת הצוות הנ"ל החליט נציב שירות המדינה, על דעת היועמ"ש לממשלה, לבדוק את תופעת המינויים שתוארה בדו"ח מבקר המדינה לגבי המשרד לאיכות הסביבה, במשרדי ממשלה אחרים, ובאלו היקפים. לשם כך נעשתה בדיקה בפילוח ל-3 קבוצות: מינויים למשרות זוטרות הפטורות מחובת מכרז, עובדים שהועסקו ע"י קבלני כוח אדם מאז 1.1.2000 ונקלטו לשירות המדינה, ועובדים שהתקבלו בדרך של מילוי מקום.

44.   להלן כמה קביעות העולות מהדו"ח:

  נמצאו שני סוגים מרכזיים של התערבות והשפעת הדרג הפוליטי על מינויים בתוך המשרדים: האחד, מדובר בניסיונות הדרג הפוליטי להכניס את אנשי שלומם למשרות בכירות יחסית במשרד והתערבות בעיקר עקיפה באיוש המשרות בדרג הנמוך. והסוג השני של התערבות מתרחש בגופים הרחוקים יותר מלב המשרד (חברות ממשלתיות,תאגידים סטטוטוריים ועוד).

                 ב.   בכל הנוגע לאיוש תפקידים באמצעות עובדי כוח אדם ויועצים חיצוניים," התמונה המצטיירת היא של העדר נהלים ברורים ומסודרים להעסקת קבלני כוח אדם ויועצים". הדו"ח מציין שבמהלך שנת 2004 בעקבות עבודת מטה של נציבות שירות המדינה, החשב הכללי ואגף התקציבים במשרד האוצר מול משרדי ממשלה שונים, אשר בוצעה במסגרת היערכות המדינה לכניסתו לתוקף של סעיף 12א' לחוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 ולנוכח פסיקת בתי הדין לעבודה, נקלטו רוב עובדי קבלני כ"א אשר הועסקו במשרדי הממשלה ויחידות הסמך לשירות המדינה כעובדים מן המניין. במקביל פורסמו הנחיות להסדרת אופן ההעסקה בפועל של עובדי קבלני כ"א במשרדי הממשלה מכאן ואילך.  בהקשר זה הדו"ח ציין שבמסגרת ההנחיות הוגדרו מאפייני התפקידים להעסקת עובדי קבלני כ"א למשימות זמניות, חד פעמיות ועונתיות בעבודה שבמהותה היא טכנית, והובהר שאין להעסיק בפועל בדרך זו ובתפקידים מקצועיים ו/או סטטוטוריים. כמו כן הוגבל משך ההעסקה בפועל של עובדי הקבלן עד 6 חודשים, ובמקרים מיוחדים עד 8 חודשים. בנוסף הוקמה וועדת חריגים, בשיתוף נש"מ, המוסמכת לאשר העסקה בפועל של עובדי קבלני כ"א, ונקבע מנגנון פיקוח ובקרה על ניהול מערך עובדי כ"א, בהתאם לכללים הנ"ל.

              ג.      בסעיף 7(א) להמלצות הדו"ח ישנה התייחסות לנושא " מעורבות הדרג הפוליטי (שר, סגן שר)".  אחת ההמלצות (שעצם ההמלצה מלמדת שלא כך היה המצב בתקופת כהונת הנגבי כשר במשרד לאיכות הסביבה) היתה כדלהלן:

 " לכן ממליץ הצוות לקבוע, כי הדרג הפוליטי במשרד יהיה רשאי לדרוש מהדרג המקצועי מידע הנוגע למצבת המשרות הפנויות במשרד, רק אם מדובר במידע הדרוש לצורך קביעת מדיניות הדרג הפוליטי במשרד. במקביל יש לקבוע הוראה המתייחסת לדרג המקצועי במשרד, לפיה יהיה רשאי למסור מידע כאמור לשר או לסגנו, רק לאחר שוידא כי מדובר במידע כאמור". 

        ד.   בסעיף 7(ב) לדו"ח הומלץ להוסיף לתקשי"ר הוראה נוספת ברורה ומפורשת הדנה באיסור מוחלט החל על עוזר/יועץ שר להתערב בכל דרך שהיא בין במישרין ובין בעקיפין, בנושא כוח אדם, לרבות מינויים למשרות פנויות במשרד. כמו כן הומלץ לקבוע בתקשי"ר איסור מוחלט על עוזרים או יועצים בלשכת שר או סגן שר לדרוש את רשימת המשרות הפנויות, ואיסור על עובדי המשרד למסור להם רשימת משרות כאמור.

       ה.   באשר להתקשרויות עם יועצים וקבלנים עצמאיים הציע הדו"ח לקבוע מגבלות ברורות ונוקשות על העסקת יועצים חיצוניים בתפקידים מקצועיים בשירות המדינה, אשר צריכים להתבצע ע"י עובדי מדינה. צויין שזו הפרשנות התכליתית הנכונה והראויה של סע' 13-14 לחוק שירות המדינה,(מינויים), התשי"ט-1959. 

      ו.     בדו"ח נאמר בעניין מצב המינויים במשרדי ממשלה אחרים מהמשרד לאיכות הסביבה כדלהלן:

  "תופעה נוספת, שהוזכרה בדו"ח מבקר המדינה וחזרה על עצמה בעדויותיהם של רוב הדוברים עימם נפגש הצוות, נוגעת להתערבות יועצי ועוזרי השרים בעניינים המקצועיים של המשרד בכלל ובנושאי כוח אדם ומינויים בפרט. בקליפת אגוז, מדובר בתופעה שחזרה על עצמה, ללא יוצא מן הכלל, בכל המשרדים שהדוברים השונים נמנו עליהם וללא קשר לזהות השר שעמד באותה עת בראש המשרד. עוצמת ההתערבות ודרך ההתערבות של עוזר/יועץ השר השתנתה בהתאם לזהות השר, אך אין בכך כדי לשנות את העובדה כי יועצים או עוזרי שרים, ברמת עידוד והנחיה משתנה משר לשר, ביקשו להתערב ולהשפיע על המינויים במשרד.

 בחלק מהמשרדים אף הגדילו השרים לעשות, כאשר מינו בתחילת דרכם במשרד את אחד מעוזריהם הבכירים לאיש הקשר שלהם מול הסמנכ"ל הבכיר למינהל ומשאבי אנוש ושאר הגורמים המקצועיים במשרד בנושא כוח אדם ומינויים. עיקר עיסוקו של אותו עוזר היה לטפל בנושא כוח האדם במשרד. במסגרת תפקידו זה, ועל פי הוראות שקיבל מהשר, נהג אותו עוזר לבקש מהסמנכ"ל הבכיר למינהל ומשאבי אנוש את מצבת המשרות הפנויות במשרד, ידע על כל המינויים במשרד ובחלק מהמקרים אף ביקש לדעת מי יושב כנציג המשרד בועדת המכרזים לתפקידים בכירים במשרד, והכל כדי להשפיע על המינויים במשרד."  (ההדגשות שלי-י.צ.)".

45.    ניתן להפיק מעדותו של מר ברגר את הממצאים הבאים:

מבחינת כמות המועמדים שהועברו מלשכת השר, לא חרג השר הנגבי ממשרדים אחרים.

               ב.   גם במשרדי ממשלה אחרים, התבקשו הסמנכ"ל למינהל לדווח על משרות פנויות ולהעביר רשימות הכוללות פירוט המשרות הללו. בחקירתו הנגדית למאשימה אמר מר ברגר כי לא היה סמנכ"ל אחד למינהל שלא ציין שהיו מינויים פוליטיים בעוצמה משתנה. בעניין זה הסמנכ"לים למינהל היו תמימי דעים .

               ג.    בני גוד לשר הנגבי, אצל חלק מהשרים היה עוזר מיוחד שכל תפקידו לא היה אלא לפעול בתחום המינויים ולהציף מינויים של השר בפני הדרג המקצועי .

               ד.    בחלק מהמקרים הגדילו עשות במשרדים אחרים, שבהם הופעלו לחצים על הדרג המקצועי לעוות את כללי ההעסקה ולסטות מהם, דבר שאפילו המאשימה איננה מייחסת לשר הנגבי .  

א.         יועצים משפטיים במשרדים ידעו על מעורבות לשכות השרים בהליכי המינויים, ולא עשו את המוטל עליהם, כלומר, לא העירו שאל להן ללשכות השרים להתערב בעניינים אלה .

ב.          מר ברגר התייחס בעדותו לעניין מעורבות לשכות שרים במינויים ובעדותו אמר כך:

                       " אנחנו אמרנו אנחנו לא יכולים לפסול את זה באופן מוחלט, את העניין הזה אבל אנחנו כן אמרנו בצורה חד משמעית...שצריך לחדד את ההוראות, שלא תהיינה שום אי הבנות בעניין הזה של הדרג הפוליטי.... ...[ה]אוסרות להתערב בכל  צורה שהיא במינויים למשרות מקצועיות במשרד, תהיה הדרך של המינוי כפי שתהיה, זה לא משנה אם מדובר על משרות שהן פטורות ממכרז, או משרות שהן מועמדות למכרז או בועדות איתור או בכל דרך שהיא."

                        ובמקום אחר בעדותו עמד על אי הבהירות שבחוק " לא כתוב שם ברור בחוק ששר לא יכול להתערב או כן יכול להתערב".

46.   מר ברגר ציין בעת חקירתו בביהמ"ש שמבחינת היקף המינויים הפוליטיים משרד הבינוי והשיכון ומשרד הפנים בלטו בהיקף המינויים הללו.  הוא הוסיף וציין שהופתע מהיקף המינויים במשרדים האחרים . חיזוק לממצאיו ועדותו של מר ברגר ניתן למצוא בדברי ביהמ"ש העליון (מפי כב' השופט רובינשטיין) בבג"צ 4284/08 שמואל קלפנר נ. חב' דואר ישראל בע"מ ואח' . בסעיף יט' לפסה"ד מתוארת מציאות שהיתה בשנת 2001 שלפיה רשות הדואר היתה " רבת שכבות גיאולוגיות" ממפלגות שונות לפי השר המכהן. ישנו גם ציטוט ממכתבו של השופט רביבי אשר כתב ש" ממסכת הדברים עולה תמונה עגומה של רשות, אשר תופעת המינויים הפוליטיים פשתה בה תחת משטרו של כל שר". דברים אלה תומכים בתיאור שהובא לעיל על מצב המינויים הפוליטיים בישראל בעת שהנגבי נכנס לתפקידו. כל שר מינה מינויים פוליטיים ואיש לא פצה פיו וצפצף.

47.   גם סמנכ"ל המשרד מר הורוביץ בעדותו בעדותו את המצב במשרדים אחרים באופן חד משמעי בהעידו :

            "על סמך זה שאני עובד 17 שנה במשרד הממשלה, אני מכיר את ההתנהלות במשרדי, אני מכיר את ההתנהלות במשרדים אחרים, אני שוחחתי רבות עם סמנכ"לים אני קראתי דוחות מבקר המדינה, אני קובע פה שהשמירה הזאת על ההירארכיה, כאילו לשכת שר, רק במשרד להגנת הסביבה בתקופת צחי הנגבי התערבה מינויים, היא קביעה לא נכונה".

             ובהמשך  אותה עדות מוסיך הורוביץ ומעיד:

           "אני יודע מסמנכ"לים של אותם משרדים, שהתופעה של שליחת קורות חיים ועם מעורבות של לשכת השר במינויים, היא תופעה שרווחת גם אצלם, ואתה לא רוצה לא קביל בעיניך לא קביל, אני מרגיש חובה להגיד את זה לבית המשפט."

48.  בהמשך עדותו מזכיר הורוביץ ברחל ביתך הקטנה שמות משרדים ושרים שהיו מעורבים במינויים וכך העיד בעניין זה :

 " אני אמרתי שבמשרד הבריאות בתקופה של השר בניזרי, קומות שלמות פתאום הופיעו נשים עם שביס על ראשן, במשרות שלא חייבות מכרז. זאת אומרת היו שמה עשרות רבות של מינוים של אנשים מקורבי השר בניזרי. להגיד לך הוכחות? לא עשינו חקירת משטרה כזאת אינטנסיבית ...........אני מעדיף מראש להגיד לך שיש איזה COMMON KNOWLEDGE בקרב סמנכ"לים, יש איזה ידע, דברים ידועים בקרב סמנכ"לים. אנחנו  יודעים שפואד מינה מאות אנשים, אנחנו יודעים, פואד הרי רק לאחרונה, כשדיברו על השפעות בחברת חשמל, דיברו על מאה אנשים שהוא ניסה לקדם אותם בחברת החשמל, את המינוי שלהם ואת התנאים שלהם".

49.  במקום אחר בעדותו העיד הורוביץ:

"... 92 מהמנהלים הבכירים מהסוג שלי, מנכ"לים, סמנכ"לים למינהל, יועצים משפטיים, אמרו שאין בידיהם את הכלים למנוע את ההתערבות. זאת אומרת ההתערבות הזאת הייתה בכל המשרדים, באינטנסיביות משתנה, ......אי אפשר היה למנוע את זה, כי לא היו הוראות של למנוע את זה, זה היה כל כך פשוט למנוע את זה, בהוראה אחת פשוטה, כפי שב- 2004 נקבעה על ידי היועץ המשפטי לממשלה לשרים וכפי שנקבעה על ידי נציב שירות המדינה לסמנכ"לים, פשוט לכתוב בתקשי"ר שאסור לשר להעביר קורות חיים, שאסור לשר להתערב במינויים, זה לא נעשה, אני לא חושב שזה מקרה שזה לא נעשה, אפשר לראות בזה רשלנות, לפי דעתי זה הרבה מעבר לרשלנות, זה עצימת עיניים, או שיתוף פעולה מכוון של המערכת לאפשר לשרים להעביר קורות חיים לאותם מינויים שלא מחייבים מכרז".

50.  גם עדים אחרים עמדו בעדותם על התופעה של מעורבות שרים במינויים ואזכיר על דרך הקצרה כמה מהם: אפתח בנציב שירות המדינה עצמו שלא ראה פסול או פגם בקורות חיים שמגיעים מלשכת השר , עו"ד רוטנברג היועמ"ש של המשרד לאיכות הסביבה ציינה ש" זה לא איזה דבר עלום ", שמואל זמורה מי שהיה עוזרו של נאשם 2, כאשר כיהן כמנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים העיד על מצב דומה במשרד התחבורה , מר בועז כבל שכיהן במשרד לאיכות הסביבה כממונה על היחידות הסביבתיות מר קשת העיד תוך שהשווה בין כמות המינויים אצל הנגבי ואצל אחרים הסתבר לו שאחרים " עקפו אותו בסיבוב" כלשונו . לבסוף אזכיר את עדותו של הנגבי עצמו שהעיד על מאות מינויים של השר פואד בן אליעזר ברשות הדואר. הוא מנה כ-400 מינויים שמסתבר שלא דווח שמי מגורמי המשטרה חקר זאת. לצד אלה אין להתעלם מעדותה של גב' יוסף , הרפרנטית של המשרד לאיכות הסביבה בנציבות שירות המדינה. היא העידה שלא הבחינה בשום התנהלות חריגה מבחינת המשרד בתקופת כהונתו של הנגבי כשר המשרד .


החלטת הממשלה מיום 25.3.03 (ת/885)

והנחיית היועמ"ש לממשלה (נ/168) מיום 24.10.2004

51.  בשנים 2003 ו-2004 נעשו שתי פעולות לעצירת התופעות של מינויים של עובדי כוח אדם, אשר פתחו פתח למינויים פוליטיים וכן לעצירת התופעה ששל טיפול שרים בפניות להגשת מועמדויות לעבודה כשאלו מוגשות ע"י "חברי גוף בוחר" . הפעולות היו כדלהלן:

כדי לסתום את התופעה שתוארה בדו"ח ברגר אלשטיין שכתב כדלהלן:

 "...השיטה הנהוגה בשירות המדינה כיום, המאפשרת לאייש תפקידים מקצועיים רבים, לעיתים בכירים ורגישים, באמצעות עובדי קבלן ויועצים חיצוניים ולא באמצעות עובדים שגויסו בהתאם להליכים המוסדרים על פי החוק והתקשי"ר, וזאת כמעט ללא ביקורת או פיקוח על גיוס המועמד המתקבל כעובד קבלן, מזמינה לחצים פוליטיים ואישיים של גורמים המבקשים לאייש את המשרה באנשי שלומם או במי שהם חפצים ביקרו" .

      ב-25.3.03 התקבלה החלטת ממשלה (ת/885) בעניין העברת עובדי כוח אדם למשרות תקניות. בהחלטה זו מציינת הממשלה שהיא מאמצת את מסקנות הצוות המשותף לנציבות שירות המדינה, אגף התקציבים ואגף החשב הכללי באוצר בעניין קליטת עובדי קבלני כוח אדם לשירות המדינה. ההחלטה כללת פיסקה  " להפחית את התקציבים והכמויות המיועדים לקניית שירותי כוח אדם בבסיס תקציבי הממשלה לשנת 2003 בהתאם לאמור לעיל." החלטה זו מלמדת על היקף התופעה של העסקת עובדי כוח אדם בשירות המדינה בכלל .

 ביום 24.10.04 הפיץ היועמ"ש לממשלה מר מזוז (לראש הממשלה, השרים וסגני השרים) את ההנחייה מס' 1.1708 שכותרתה " הגבלות על טיפול בפניות חברי גוף בוחר ע"י נבחרי ציבור". לפי הנחייה זו " חבר גוף בוחר"  הוא " חבר בגוף שתפקידו, או אחד מתפקידיו, לבחור מועמדים לכנסת, או לכהונת ראש הממשלה, או לכהונת שר או סגן שר בממשלה, למעט בבחירות ישירות בהן המשתתפים ככלל החברים של מפלגה או גוף מדיני (פריימריס)"; או מי  שהוא " בעל השפעה של ממש על חברי גוף בוחר" כאמור לעיל; או "בעל השפעה של ממש על בחירת מועמדים מטעם מפלגה לכנסת, או לכהונת ראש הממשלה, או לכהונת שר או סגן שר בממשלה, אף בהעדר גוף בוחר פורמאלי". ההנחייה מציינת שטיפול של נבחר ציבור בפנייתו של חבר גוף בוחר, מעלה חשש לניגוד עניינים, לשיקולים זרים, ולמשוא פנים ואפליה. צויין שמעשים מעין אלו עלולים לעלות גם כדי עבירה פלילית. צויין שמדובר ב-3 סוגי פניות של "חבר הגוף הבוחר": פניות לקידום עניינים אישיים, פניות לקידום אינטרסים עיסקיים-כלכליים ופניות של שתדלנות בשכר (ספסור בכוח השפעה).בסעיף 6 להנחיית היועמ"ש לממשלה נאמר כדלהלן:

                   " מדובר, כאמור, בדפוסי התנהגות אסורים. טיפול בפנייה בנסיבות האמורות אינו תקין,ועלול לגרום תוצאות משפטיות בתחום הרחב שבין המשפט המינהלי, הדין המשמעתי, ועד למשפט הפלילי. במישור המינהלי- יכול שמעורבות השר או לשכתו בטיפול בפנייה תביא לבטלות ההחלטה; במישור המשמעתי-יכול שמעורבות עובד המדינה (כגון מנכ"ל המשרד) בפעילות כזו תביא לפתיחה בהליכים משמעתיים נגדו;במישור הפלילי-מעשים מעין אלו עלולים, בנסיבות מסויימות, לעלות כדי עבירה פלילית" (ההדגשה שלי י.צ.).

      בסעיף 8 להנחייה נאמר כך:

                         " באשר לנבחרי ציבור, יכולים המעשים לעלות, בנסיבות מסויימות, כדי עבירה של מרמה והפרת אמונים ואף לכדי עבירת קבלת שוחד, לפי דיני השוחד הכלליים או לפי דיני שוחד בחירות. עם זאת יודגש, כי לא כל מקרה מעין זה חוצה את הרף הפלילי, והדברים ייבחנו בהתאם לנסיבות המקרה ולחומרת המעשים".

52.    כפי שכבר ציינתי לעיל, רמז לאפשרות שיש להביט על נושא המינויים הפוליטיים במשקפיים של המשפט הפלילי מצוי במאמרו של פרופ' יצחק זמיר, " מינויים פוליטיים " בהערת שוליים 28 למאמר שם כתב כדלהלן:

"האם איסור זה, שתחולתו במשפט המינהלי, חל גם במשפט הפלילי?להלכה אפשר, שבנסיבות מסויימות מינוי פוליטי יהווה גם עבירה פלילית. למשל: מינוי פוליטי שניתן בתמורה לטובת הנאה במישור המפלגתי או במישור האישי עשויה להיות שוחד, בניגוד לסעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. אפשר גם שבנסיבות מסויימות מינוי פוליטי ייחשב מעשה של הפרת אמונים הפוגע בציבור, בניגוד לסעיף 284 של אותו חוק, אולם נראה כי למעשה, בנסיבות הקיימות, אין לצפות כי יוגשו תביעות פליליות במקרים כאלה" (ההדגשה שלי י.צ.).

החוק לתיקון חוק העונשין

בכל הנוגע לעבירת של "מרמה והפרת אמונים"

53.  בשנת 2009 הוכן תזכיר הצעת חוק לניסוח מחדש של עבירת המרמה והפרת אמונים. ההצעה פותחת בכך שההצעה מוצעת תוך ניסיון לאזן בין השאיפה לנסח את העבירה ברמת פירוט שתצמצם ככל הניתן את אי הבהירות הקיימת כיום בעבירה של מרמה והפרת אמונים, באופן שייענה על עקרון החוקיות ויסייע למערכת האכיפה ולבתי המשפט באכיפת האיסורים שביסודה; ועם זאת, באופן שלא יצמצם את תחולת העבירה יתר על המידה, כך שתכסה את כלל מעשי השחיתות השלטונית אותם היא נועדה לכסות. ההצעה היא שמבנה העבירה החדש יהיה מבנה שכולל הגדרה כללית של יסודות העבירה, פירוט של 4 סוגי מקרים אופייניים מובהקים של התנהגות המהווה " מעשה מרמה והפרת אמונים" וכן " הגדרת סל" משלימה של סוגי מעשים המהווים " מרמה והפרת אמונים", אשר אינם נופלים בגדר המקרים הטיפוסיים שנקבעו אך הם בגדר ההגדרה הכללית. בהסתמך על הלכת שבס  נקבע מבחן סף כללי שלפיו על מנת שמעשה ייכנס לגדר העבירה, על התביעה יהיה להוכיח כי יש במעשה כדי לפגוע " פגיעה מהותית" באחד משלושת הערכים המוגנים שבבסיסה; ערכי טוהר המידות של עובדי הציבור, אמון הציבור בשירות הציבורי, או פעולתו התקינה של השירות הציבורי, ובכלל זה באינטרס הציבורי עליו מופקד עובד הציבור או הגוף הציבורי בו הוא נושא משרה או תפקיד. מבחן זה הוא נורמטיבי חיצוני, ולכן לא נדרשת הוכחת מודעות המבצע לכך שפגע בערכים המוגנים.

54.  בהצעה צויין שיש 3 רמות חומרה: יש מעשים המצדיקים את הכללתם בתחום הפלילי , אחרים ראוי לטפל בהם במישור המשמעתי (מקום שקיים הסדר משמעתי) ויש שהמעשה ונסיבותיו נופלים בגדר התנהגות לא תקינה אך אינם מצדיקים סנקציה עונשית או משמעתית. מבחן הסף הנ"ל נועד להבטיח את הנורמה הפלילית רק על אותן ההתנהגויות הנמצאות ברמת החומרה המצדיקה את הכללתן בתחום הפלילי.  בהצעה יש פירוט של 4 סוגי מקרים של " מרמה והפרת אמונים" ואלו הם:

מעשה שנעשה בקשר עם מילוי תפקידו תוך שימוש במעמדו כעובד הציבור במצב של ניגוד עניינים, המשפיע או העשוי להשפיע על עניין אישי.

קבלת טובת הנאה ע"י עובד הציבור או ע"י קרוב של עובד הציבור, אשר ניתן לו או לקרוב, באשר הוא עובד הציבור, למעט קבלת טובת הנאה המותרת על פי דין.

שימוש במידע פנימי שהגיע לעובד הציבור במסגרת תפקידו או בקשר עם מילוי תפקידו, לרבות העברת מידע כאמור לאחר, והכל לשם קידום עניין אישי.

יצירת  מצג שווא בקשר עם מילוי תפקידו או תוך שימוש במעמדו כלפי עובד ציבור אחר, או מסירת דיווח כוזב לעובד ציבור או לגוף ציבורי, לרבות הסתרת מידע שבנסיבות העניין היה מוטל עליו לגלותו לעובד הציבור האחר, כאשר יש בכך כדי להשפיע על שיקול דעתו של עובד הציבור האחר במילוי תפקידו.

מעשה מרמה או הפרת אמונים אחר אחר שנעשה ע"י עובד הציבור בקשר עם מילוי תפקרידו או תוך שימוש במעמדו, שאינו נופל בגר המקרים הטיפוסיים שנקבעו. ההצעה מציינת שנוכח העובדה שיסודותיה העובדתיים של חלופה זו, אינם ניתנים לתחימה ברורה מראש, ועל כן האישום בה מחיב זהירות והחלת מדיניות אחידה, מוצע כי אישום לפי סעיף זה יחייב אישור של היועמ"ש לממשלה.

בנוסף יש בהצעה גם החמרה של העונש בצד העבירה.

55.  אם הצעה זו תיהפך לחוק בישראל, גם אז כדי להרשיע ב"מינוי פוליטי" (בהתאם להגדרה שניתנה לביטוי זה בפסיקה-אשר כפי שנראה בהמשך הדברים לא תואמת את שהוכח לגבי שני הנאשמים במקרה דנן), על התביעה יהיה להוכיח כי יש במעשה כדי לפגוע " פגיעה מהותית" באחד משלושת הערכים המוגנים שבבסיסה; ערכי טוהר המידות של עובדי הציבור, אמון הציבור בשירות הציבורי, או פעולתו התקינה של השירות הציבורי, ובכלל זה באינטרס הציבורי עליו מופקד עובד הציבור או הגוף הציבורי בו הוא נושא משרה או תפקיד ושהוא נכנס ל-ד' אמותיו של אחד מסוגי המקרים האופייניים של " מרמה והפרת אמונים".

עמדת ביהמ"ש העליון בפסיקה שניתנה לאחרונה

בעניין מינויים פוליטיים

56.  לאחרונה דן ביהמ"ש העליון (בהיבט המינהלי) בפרשת מינויים פוליטיים שנעשו לאחר הנחיית היועמ"ש וגם מפסיקה זו ניתן ללמוד שעדיין יש אי בהירות בנושא העמדה לדין בפרשיות של מינויים פוליטיים. בבג"צ 5305/08 היה מדובר בעתירה כנגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד בנימין בן אליעזר בגין חשד לביצוע עבירות לכאורה של הפרת אמונים על פי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ושוחד לפי חוק בחירות לגופים ציבוריים, תשי"ד-1954 ולפי חוק המפלגות, התשנ"ב-1992, וזאת בתקופת כהונתו כשר בממשלת ישראל. הרקע להגשת העתירה קשור לדו"ח מבקר המדינה מס' 58א' בו נקבע שמר בן אליעזר, בהיותו שר התשתיות הלאומיות, הפנה בשנים 2005-2006 כ-100 פניות במישרין או בעקיפין לחברת החשמל  בבקשה שתסייע לקדם עניינים הנוגעים להעסקת עובדים מסוימים בחברה. רוב הפניות לחברת החשמל הופנו באמצעות מנהלת לשכתו. 15 מן הפניות הללו הופנו לחברת החשמל לאחר שחברי מרכז מפלגת העבודה פנו לשר בבקשה שיסייע לקדם עניינים הנוגעים לבני משפחתם או לאנשים אחרים, והן נעשו בניגוד להנחיה שפרסם היועץ המשפטי לממשלה בנדון . ביהמ"ש העליון דחה את העתירה תוך שקבע בסעיף 10 לפסק דינו כדלהלן: " המשיבים גם לא מצאו בתשתית הראייתית הקיימת, אשר הועברה אליהם עם ממצאי דו"ח המבקר, רמזים לכך שבן אליעזר הפעיל את סמכותו כדי להשפיע על החלטות התעסוקה או שפעולותיו בעניין זה אופיינו בקידום אינטרסים אישיים או פוליטיים". קביעה דומה ניתן לומר גם בעניינו של הנגבי שהרי גם הוא " לא הפעיל את סמכותו כדי להשפיע על החלטות התעסוקה או שפעולותיו בעניין זה אופיינו בקידום אינטרסים אישיים או פוליטיים".

בסעיף 12 לפסק הדין קבע ביהמ"ש את הקביעה הבאה "בשולי פסק הדין"; וכך קבע:

                "גם אם כטענת היועץ המשפטי לממשלה לא הייתה כאן תעשיית מינויים פוליטיים המונעת משיקולים זרים, ואף אם כנטען לא הופעל מכבש לחצים, הרי ההתנהגות הייתה שלא על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין. כפי שנטען בתגובת המדינה, התנהגות פסולה הכרוכה בפעילותם של אישים פוליטיים או נבחרי ציבור לקידום מועמדים משיקולים זרים ולא על בסיס ענייני עשויה להיות מסוגים שונים. היא מדורגת על פי מידת חומרתה בין מעשים פליליים לבין מעשים של אי תקינות מנהלית, בין אם יש בה עבירה משמעתית ובין אם פגם אתי בלבד. ההתנהגות נבחנת על פי מידת הפגיעה בערכים הבסיסיים, היקף הפעילות ויחסי ההשחתה שיש במינוי".

אם ניישם דברים אלה על המקרה שלפנינו הרי שאין בעניין הנגבי הוכחה של קיום " תעשיית מינויים". אין גם "תופעה של מינויים". ישנה תופעה ספוראדית של העברת מועמדויות על ידי הנגבי או אנשי לשכתו מבלי למנוע אפשרות בדיקת מועמדים אחרים ומבלי להגביל את שיקול הדעת של הדרג המקצועי מי יתקבל ומי לא. בעניינו של השר בן אליעזר בשונה מהמצב הנורמטיבי שבו פעל הנגבי, היתה קיימת הנחייה הנחייה של היועמ"ש לממשלה, אשר לא היתה קיימת בתקופה נשוא כתב האישום.

         מקרה אחר שנדון לאחרונה בפסיקת ביהמ"ש העליון הוא בג"צ 4284/08 שמואל קלפנר נ. חב' דואר ישראל בע"מ ואח'   . בעניין זה היתה עתירה לבג"צ של 3 עותרים שטענו כנגד פסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה שבו נפסקו לעותרים פיצויים כספיים על שפוטרו פיטורין פוליטיים ולא נאכפה בעין השבתם של העותרים לעבודה בחברת דואר ישראל בע"מ. בסיומו של ההליך הגדיל בג"צ את הפיצויים לכל אחד מהעותרים על 12 חודשי שכר במקום 6 חודשי שכר שנפסקו לעותרים בביה"ד הארצי לעבודה וכן נפסק לכ"א מהעותרים פיצוי בגין עוגמת נפש ע"ס 60,000 ש"ח . אך לא התקבלה העתירה להחזיר את העובדים לעבודה בחברת דואר ישראל בע"מ. העסקתם של העותרים הסתיימה בטענה של הליכי התייעלות והצורך בצמצומים בעוד שהעותרים טענו שבבסיס פיטוריהם עמדו שיקולים פוליטיים זרים ופסולים על פניהם. כל ההתנהלות המשפטית סביב העתירה דנן מראה שהטיפול במינוי שיש חשד להיותו פוליטי, לא נעשה במישור הפלילי כנגד מי שביצע את המינוי אלא במישור החוזי (פיצוי בהליך שנעשה בביה"ד לעבודה) או במישור המינהלי על דרך של עתירה לבג"צ. כך למשל בפסה"ד הנ"ל מציין כב' השופט רובינשטיין בסעיף כה' לפסק דינו "אכן, הפסיקה העקבית של ביה"ד לעבודה היתה מקדמת דנא כי דרך המלך במקרה של פיטורין שלא כדין היא תרופת הפיצויים". בסעיף לז' לפסה"ד מציין ביהמ"ש העליון אפשרות של תביעה אזרחית כנגד מי שפיטר פיטורים פוליטיים ואלה דברי ביהמ"ש: "ככלל סבורני כי על הרשויות לשקול תביעה כספית אישית נגד הגורם שפיטר פיטורים פוליטיים, ושבגינו נאלצו לשלם כסף רב, כספי ציבור, כמות שאירע במקרה דנא. אם יידעו "המפטרים הפוליטיים" כי עלולים הם להיחשף לתביעה אישית נגדם על פעלם, על הנזק שגרמו לקופת הציבור, אולי יירתעו ממעשיהם". שוב, הכתוב מדבר על תביעה אזרחית ובוודאי שלא על אישום בפלילים .

מעורבות שרים ואנשי לשכותיהם במשרד לאיכות הסביבה

לפני כהונת הנגבי

57.  בנושא זה התבררה תמונה קשה של מינויים פוליטיים שהיו בחלקם פרי של לחצים ובחלקם איומים בפיטורין כלפי הדרג המקצועי. בטרם אציין את הראיות שיש בנושא זה אדגיש שמדובר בעדויות של עדים שהעידו על מעורבותם של שרים ולשכות שרים שכיהנו בעבר במשרד לאיכות הסביבה. על מנת שלשונות רעות לא יטענו כנגד אותם שיוזכרו להלן, אציין שבמסגרת הכרעת דין זו לא ניתן לקבוע אם העדויות נכונות באשר לאישים שיוזכרו להלן. עם זאת, אין להתעלם מעדותם של עדים מרכזיים (שהופיעו כעדי תביעה) שהיו עובדים ותיקים במשרד ומעמודי התווך של המשרד לאיכות הסביבה, אשר הכירו את מצב העניינים במשרד לפני ולפנים ואשר לא באו להעיד מתוך אג'נדה שהיא נגד אותם אישים שמוזכרים להלן או מתוך אג'נדה של סיוע לשר לשעבר הנגבי . אין בהבאת העדויות בפרק זה כדי  לקבוע שנעשתה עבירה כלשהי ע"י מי מהאישים המוזכרים כאן. המגמה היא להראות שהתופעה שהיתה בתקופתו של הנגבי היתה תופעה שהתרחשה גם אצל של שרים אחרים שכיהנו באותו משרד וזאת לפי עדותם של אישי מפתח במשרד לאיכות הסביבה. במילים אחרות, ניתן להסיק מכך לענייננו שזו היתה הנורמה הכללית ואיש לא ראה בכך עבירה .  אזכיר כמה דוגמאות בלבד מהראיות שהובאו בפנינו:

א.      מר רוני מילוא ששימש כשר במשרד נשוא דיוננו , קידם את מינויים של שרי צימרמן (הדוברת הראשונה של המשרד) נפתלי כהן ואמיר לוין שהיו חברי המרכז.  לוין לימים שימש כמפקד ה"משטרה הירוקה". לוין העיד בפנינו על היותו ליכודניק ועל חברותו לשר הנ"ל . אמיר לוין אישר את מעורבות השר הנ"ל גם באשר למינויים של ראובן בן סימון ומשה דהרי .

ב.         מר יגאל ביבי , ששימש כשר במשרד נשוא דיוננו, קידם את מינויו של רוברט ראובן שלימים שימש כמנהל מחוז חיפה. על כך העיד מר גורן, מי שהיה מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה .

ג.          מר רפאל איתן, ז"ל,ששימש כשר במשרד נשוא דיוננו, קידם את מינויה של מיקי איתן, תחת לחץ של דן מרידור. על כך העיד המנכ"ל גורן . גם הסמנכ"ל לאכיפה, בן דוד, העיד על מעורבות השר רפאל איתן במינויו של מי שהיה "מפקח זיהום ים" באגף ים וחופים. משה רגב, שהיה חבר מפלגתו של השר איתן, ז"ל, הגיע לתפקיד ברשות שמורות הטבע בעזרת השר איתן . רמי בן ארי, העיד על עצמו שהגיע למשרד דרך חבר שהיה מקורב לשר איתן .

ד.         גב' אורה נמיר, ששימשה כשרה במשרד נשוא דיוננו, קידמה קליטת מועמדים מטעמה. אמיר לוין- מי שהיה מפקד במשטרה הירוקה העיד על אירוע בו אמרה לו השרה " אם לא תקבל אותם תלך הביתה ". האנשים שהוא נדרש לקבל היו חיים אלבז (מי שהיה ראש אגף אסבסט ארצי) ומוטי לוי.

ה.      מר יוסי שריד, ששימש כשר במשרד נשוא דיוננו, קידם, לפי עדותו של הסמנכ"ל הורוביץ , את מינויים של נפתלי רז ואסתר כהן אנקרי כעובדי המשרד. להלן עדותו של הורוביץ באשר לשר יוסי שריד:

                       "אני תמיד אוהב להגיד את יוסי שריד, כי זה דוגמא מובהקת של אחד שכאילו הוא ומינויים פוליטיים זה דבר שלא הולך, ואני והוא הביא אחד בשם נפתלי רז, נפתלי רז הוא מסתבר בדיעבד, גם אז לא בדקנו זיקות פוליטיות, מסתבר בדיעבד שהוא חבר מרצ והוא מינה אותו כממונה על שנת איכות הסביבה במשרד. הייתה עוד גברת אחת, אסתר כהן אנקרי, שהייתה דוברת או משהו בדוברות של מרצ, וישבה איתי בחדר, כשהייתי עובד צעיר במשרד, ומונתה באמצעות חברת כוח אדם. גם היה לו יועץ בשכר, פרויקטור  בתוך לשכתו. אז זה יוסי שריד".

ו.        גב' דליה איציק, ששימשה כשרה במשרד נשוא דיוננו, היתה מעורבת בכמה וכמה נושאים של כוח אדם. לפי עדותו של מר ורדי, מי שהיה מנהל הרשות לטבע וגנים (להלן-הרשט"ג) אבי בלשניקוב אמר לורדי לראיין את בועז כבל (אחיו של חה"כ איתן כבל) ואמר לו שדליה איציק עוזרת לרשות בתקציב ולכן ורדי צריך לעזור . מר מתן אושרי אמור היה לסיים את עבודתו ברשות. לשכת השרה איציק לחצה להשאיר אותו, אך לורדי לא היה תקציב. אנשי איציק הוציאו אותו באמצע דיון ואמרו לו שאם אינו רוצה שהיחסים עם איציק יתדרדרו, שישאיר את אושרי. ורדי פעל להשאירו עוד כמה חודשים . סיני ברזני - מונה על ידי רפול, ורדי רצה לפטרו, והשרה איציק אמרה שיש עליה לחצים פוליטיים להשאירו . מר גמליאלי נחום עבד כרואה חשבון חיצוני לרשות. מר ורדי העיד שהיו לרשות מספיק אנשים במקצוע הזה לאחר שהרשות אוחדה, אולם השרה איציק התערבה ומר גמליאלי נותר בתפקידו . מחומר הראיות עולים 15 מינויים, שלשכת השרה היתה מעורבת בהם במשרד לאיכות הסביבה (שי חכם, נתן כהן, יפה רוזנקרץ, איברהים אבו-כיף, הישאם כמאל, מועין קאסם, אלכס קפלן, רקפת בר-לב, צחי דותן, עמיהוד אתגר, בועז כבל, רכז תלונות ציבור במחוז ירושלים, נאור ירושלמי, בוקי ליכטמן ורוני עיד). במועצה הלאומית לאיכות הסביבה שהוקמה ע"י השרה איציק מונו נציגי ציבור שלפי נ/288ב מנו 30 מהם שהיו חברי מפלגת העבודה. המנכ"ל גורן בתשובה לשאלתי כמה מינויים בעלי אופי פוליטי או אישי מינתה השרה דליה איציק השיב שלא מדובר " בכמה כפות ידיים" אלא גם " כפות רגליים ואף אחד באמת לא היה נכה שם" אם  כי בהמשך "תיקן" ואמר " עשרה פלוס וייתכן שהיו עוד כמה בודדים מעל זה" .

ז.        ד"ר יוסי ענבר, מי ששימש כסמנכ"ל תשתיות במשרד,  העיד עדות חשובה ביותר על תקופת השרה איציק כדלהלן :

           "בתקופת שרים אחרים היו מינויים פוליטיים גם, אולי לא בצורה כל כך בוטה. בתקופת דליה איציק היו  מספר, אני לא ספרתי אבל היו מספר רב של מינויים, יחסית . תקופה לפני דליה איציק היה רפול, והיו פחות, אבל שוב, היו גם מספר מינויים, בתקופת יוסי שריד אני מניח שהיו פחות מינויים, אבל זה לא, זה לא היה זר לנו, זה לא שהופתענו כשהגיע השר צחי הנגבי ויש מינויים פוליטיים. אנחנו חיינו עם זה כפקידים ממשלתיים והמשכנו הלאה, זאת אומרת -

             ש. מבחינה כמותית, איך בתקופה הזאת ?

             ת.  אני חושב שהתקופה של צחי הנגבי היתה הבולטת ביותר, אבל גם בתקופת דליה איציק היו די הרבה מינויים פוליטיים. אם אני צריך להשוות מכל השרים שעברתי, אז דליה איציק אני מניח יכלה להתחרות .

ש. מה היא ?

ת. יכלה להתחרות במינויים הפוליטיים עם צחי."

ח.   ד"ר ענבר העיד על כמה נושאים שמפאת חשיבותם אביאם להלן:

גם אצל שרים קודמים היה מקובל לבקש רשימות של משרות פנויות .

לא היה יוצא דופן אצל שרים קודמים להציג מועמדים מטעמם מול רשימת משרות פנויות

אצל שרים קודמים ביקשו רשימות עובדים מכהנים ופירוט לגביהם .

 מר ענבר הבהיר הבהר היטב כי הוא מדבר על משרות שהן מעבר למשרות האמון שבלשכות השרים .

היבטים ראייתיים

58.   בפרק זה אפרט כמה קשיים ראייתים שהתעוררו בתיק זה בכל הקשור למינויים למיניהם שהמאשימה טוענת לגביהם, שיש בהם משום "מרמה והפרת אמונים" מצד הנאשמים. על הקושי הראייתי בתחום של "מינויים פוליטיים" עומד פרופ' זמיר במאמרו הנ"ל " מינויים פוליטיים" . במאמר נדונה, בין היתר, האופציה שאדם יפתח בהליך תביעה (אזרחית, או עתירה מינהלית) ויהיה עליו להוכיח שמינוי מסויים הוא פסול מכיוון שנבע משיקולים מפלגתיים. אך פרופ' זמיר שואל את עצמו " אולם כיצד יוכיח מה הניע את השר או המנהל שיזמו את המינוי? מי שיזם או אישר את המינוי יטען בדרך כלל כי הוא בחר באדם כשיר ומתאים לתפקיד, על יסוד שיקולים ענייניים ולא על יסוד שיקולים פוליטיים, ואך מקרה הוא שאותו אדם חבר, כמוהו, במפלגה מסויימת או במרכז של אותה מפלגה" . בהמשך הדברים ממליץ פרופ' זמיר לקיים חקירה של מצהירים באשר למינוי. אך גם חקירה לא יכולה להביא למסקנה שמינויו של פלוני מתבססת על שיקול מפלגתי. בבג"צ 606/86 עבדל חי נ' מנכ"ל משרד החינוך והתרבות , בין העובדות שהתבררו היתה העובדה שחבר כנסת ממפלגה מסויימת טלפן אל יו"ר וועדת מכרזים, שהיה חבר באותה מפלגה, והמליץ על מועמד מסויים ובסופו של דבר נבחר אותו מועמד. יו"ר וועדת המכרזים טען שלא הושפע מפניית חבר הכנסת. בעתירה לבג"צ התקבלה העתירה והמינוי הנ"ל נפסל (מינהלית) תוך שכב' השופט שמגר קבע " נוצר ספק מהותי בדבר תקינות ההליכים". ה" ספק המהותי" הנ"ל הספיק לביהמ"ש לצורך פסילת המינוי באורח מינהלי .  פרופ' זמיר ראה בהלכה הנ"ל בחזקת הלכה חשובה שכן " בית המשפט מוכן בהקשר של חשד למינוי פוליטי להסתפק במעט כדי לערער את חזקת כשרות המינוי". כאשר מדובר במשפט פלילי הקשיים הראייתיים הנ"ל מתעצמים שכן יש צורך ברמת ראיות שהיא מעל לכל ספק סביר. ספק כנ"ל לא די בו לצורך הליך פלילי ככל שמדובר בעבירה של מרמה והפרת אמונים. יש לזכור שאיננו עוסקים כאן בשאלת פסילת מינויים למיניהם במישור המינהלי. כאן יושבים על ספסל הנאשמים שר ויועצו לשעבר ולימים מנכ"ל משרדו שביצעו מעשים שגם אם יוכחו מעל לכל ספק סביר בכלל לא נאסרו, בתקופת עשייתם,  ע"י דבר חקיקה או נורמה כלשהי.

ההנחייה של הנגבי בנושא המינויים

59.   בנאום הפתיחה של המאשימה בישיבת ההוכחות הראשונה של ביהמ"ש אמרה המאשימה בנושא זה כדלהלן :

 " התביעה תוכיח שלמעשה כדי להצליח במינוי פוליטי, בפרט במשרה זוטרה, לרוב לא מקצועית, לא בהכרח נדרשת הוראה מפורשת למנות את פלוני למשרה מסוימת .

התביעה תראה שבהתחשב במעמדו של השר, די בכך שמועבר מסר כללי לפיו השר מעוניין וחפץ בכך שימונו  מועמדים מטעמו . נקרא לזה המסר הכללי, שבעקבותיו בא מסר ספציפי, שממלא פעולה שלכאורה יכולה להיראות מינורית, כשבוחנים אותה נקודתית, של העברת קורות חיים עם בקשה לבחון את המועמד . של התעניינות אצל הדרג המקצועי מה קרה אצל אותו מועמד . בקשה לדווח מה קורה עם מועמד מסוים . לעתים גם הנחיות יותר מפורשות . נא לבחון את מועמדותו לתפקיד מסוים, נא לקחת אותו לתקופת ניסיון . במספר מקרים גם הוראה מפורשת .

אנחנו נראה שעל המדרג הזה, על הספקטרום הזה שנקרא ספקטרום האגרסיביות של ההתערבות, ישנם כל מיני אופנים . אבל ביסודו של דבר מדובר בפעולה במצב של ניגוד עניינים, כשהשר פועל לקדם את העניינים של חברי הגוף הבוחר באותה מפלגה ".

            בכתב האישום נטען בעניין זה כהאי לישנא:

".. הורה הנאשם 1, מיד עם כניסתו לתפקיד, למנכ"ל המשרד דאז יצחק גורן (להלן - "גורן"), וכן לסמנכ"ל לכספים ולמשאבי אנוש, יורם הורביץ (להלן - "הורביץ"), לדווח לו על מצב כוח האדם במשרד ובעיקר על כל המשרות הפנויות במשרד, לרבות משרות זוטרות. כמו כן, הורה הנאשם 1 לדווח לו על כל המשרות הפנויות בגופים הקשורים למשרד שבהם הוא מוסמך להיות מעורב במינוי. הנאשם 1 הודיע להורביץ שבכוונתו להציג מועמדים מטעמו למשרות הפנויות, כי מועמדיו "מצוינים" כהגדרתו, כי לשיטתו הם מתאימים לתפקידים השונים, והבהיר כי הוא מעוניין במינוי מועמדיו."

60.   הנגבי העיד שבסמוך לאחר כניסתו לתפקיד במשרד הוא שוחח עם מר הורביץ, הסמנכ"ל למינהל, וביקש ממנו, בין היתר, מידע על המשרות הפנויות; ואלו דבריו :

       "בפתיח ביום, בשבוע הראשון שישבתי עם כל סמנכ"ל מכל אחד קיבלתי עדכונים ראשוניים על מה שהתרחש בממלכתו וכל אחד, ביקשתי מכל אחד את המידע הרלוונטי לי להמשך הדרך. הוא הופקד על ממלכת כוח-אדם, לעניין הזה אמרתי לו שחשוב לי לקבל מידע, לא רק על משרות מתפנות, על כלל הסוגיות שבאחריותו. מעבר לזה אני לא חושב שדיברתי אתו אי-פעם על זה, אני לפחות לא זוכר שיחה נוספת. "

61.  באותו כיוון העיד מר הורביץ, הסמנכ"ל למינהל:

                "...עם כניסתו של צחי הנגבי לתפקידו הוא ביקש ממני להודיע לו על כל משרה ותפקיד פנויים במשרד לאיכות הסביבה. הוא ביקש לאפשר לו להציע מועמדים לתפקידים, בקשה זו קיבלתי גם למיטב זיכרוני מיועצו הבכיר שמוליק הרשקוביץ, ממנכ"ל המשרד יצחק גורן. לשאלתכם, גם מיצחק גורן קיבלתי בקשה ליידע את השר על כל משרה פנויה, ולאפשר לו להציג מועמדים מטעמו ". 

62.   גם במקום אחר בעדותו ציין הורוביץ שהוא קיבל את הנחייתו של הנגבי  גם באמצעות גורן אלא שהוא הוסיף וציין שגורן הפיץ אותה "גם לאחרים" וכלשונו של הורוביץ " ההנחייה הזאת הופצה והיתה ידועה, אני יכול להגיד בצורה, מבלי שאני מגזים, לכל גורמי המשרד. ההנחייה לאפשר לשר להביא מועמדים, היתה ידועה לכל גורמי המשרד, אני לא יכול להגיד שעד אחרונות המזכירות במחוז הדרום, אבל ככלל היא היתה ידועה לגורמים המרכזיים הרבים במשרד, המשרד הראשי ובמחוזות של המשרד".

63.  באותו כיוון העיד מר יצחק גורן, מי שהיה מנכ"ל המשרד . באותו כיוון העיד במשטרה גם מר אמיתי, מי שהיה מנכ"ל הרשט"ג,  שהנגבי לא לחץ עליו למנות אנשים לתפקידים השונים, אך הוא ביקש להתעדכן בנושא המינויים ולדעת על כל שינוי ברשות .  ההנחיה הייתה אפקטיבית בראשית תקופת כהונתו של הנגבי. בפועל ההנחיה הזאת לא נאכפה , בוודאי שלא על ידי הסמנכ"ל הורוביץ, הורוביץ העיד על עצמו " פשוט התעלמתי. אבל גם אפשר להגיד שגם לשכת השר לא אכפה את ההנחיה שלה בעצמה" (ההדגשה שלי-י.צ.).  במקום אחר בעדותו אמר הורוביץ "...אני לא זוכר את השר במועדים היותר מאוחרים מתעקש על ההוראה שלו וחוזר עליה שוב ושוב...".

64.   המנכ"ל גורן היה הראשון שהוציא את ההנחייה אל הפועל. הראיה המרכזית הקושרת את גורן להוצאת ההנחייה אל הפועל היא ת/687 בו גורן מבקש מהורוביץ בשם הנגבי לדעת על משרות פנויות.  בהתאם לעדותו הוא ראה בהנחייה צד חיובי ולכן פעל להוציאה אל הפועל, ואלו דבריו :

  "...ואז הוא אמר לי צחי כן, אני דורש מבקש שכל משרה פנויה וכל העלאה בדרגה במשרד, תועבר לידיעתי, אני לא רוצה להיות מופתע, ולגלות דברים שלא חשבתי עליהם קודם. אני בזמנו ראיתי את זה כדבר מאוד חיובי אפילו, עוד פעם, זה על רקע הגישה השונה של צחי אל כוח אדם, מדבר בגובה העיניים עם אנשים, מכיר שמות של אנשים, אז חשבתי כמו בצבא, שכל אחד רוצה, כל אחד מכיר את כל האנשים שלו, עד לרמת השרוך, וראיתי בזה דבר יפה וטוב. זה מה שראיתי ולכן אני לא התווכחתי, אמרתי בסדר גמור, נתתי הוראה כזו, נתתי ליורם הורוביץ את האישור לעשות את זה, וזהו, וככה נהגנו".

65.    הסבר להנחיה הנ"ל מופיע בתגובת הנגבי לפרסום המהווה את נספח א' לכתב האישום, ודהיינו:

                      " .....כל אימת שיכולתי להציע למישהו מחברינו תפקיד שהולם את כישוריו - ביקשתי שיגיש מועמדות. הליכוד לא יכול להטיף למדיניות מסוימת - וכאשר צריך ליישם אותה בפועל, אין לנו יכולת להשפיע. לא השרים והח"כים אלא משרדי הממשלה מנהלים את המדינה, וחשוב שחברי התנועה ייטלו אחריות, ויהיו שותפים מרכזיים בניהול המדינה, כמובן - על בסיס התאמתם לתפקיד המוצע להם ונכונותם להשקיע, להפגין חריצות ולגלות גישה ממלכתית ומקצועית. אני גאה בכל אחד ואחת מן האנשים שמונו, ואשר הביאו לכולנו גאווה גדולה."    

66.  המאשימה בנאום הפתיחה שלה ציינה ש" נאשם 1 כשר מנוסה, הכיר את נקודות התורפה בנושא של משרות בשירות הציבורי. יש נקודת תורפה באותן משרות שאינן מחייבות מכרז, שהדרישות המקצועיות לגביהן הן מינימאליות, שלגביהן ...בעצם הדרג המקצועי שכפוף לשר, הוא זה שמקבל את ההחלטה, עובד כוח אדם, יועץ וכדומה . לשם מוקדו וכוונו המאמצים " .  הראיות מצביעות דווקא על פעילות מצד הנגבי לצמצם את התופעה של העסקה באמצעות עובדי כוח אדם . ניתן לראות זאת, למשל, במוצג ת/729 שבו פירוט צעדים מתוכננים לצמצום היקף ההעסקה באמצעות עובדי כוח אדם . אילו הנגבי היה מעוניין לפתח את נושא המינויים היה נמנע ממהלכים שבוצעו לצמצום התופעה.

67.  ניתוח מכלול הראיות מצביע על הממצאים הבאים:

הנגבי לא ראה פסול בכך שאנשי ליכוד מגישים מועמדות לתפקידים בשירות הציבורי. לדעתו איש ליכוד לא צריך להיפסל מאיוש תפקיד ציבורי רק בגלל שהוא איש ליכוד.

על כל המועמדים לעמוד בדרישות ההתאמה המקצועית. העידה על כך מירי רחמים, מאגף משאבי אנוש כיצד היא טיפלה במועמדים וכיצד התייחסה לעובדה שהמועמדים באו מלשכת השר :

                "ש......כלומר את בדקת את הדברים לגופם. לא הפגנת יחס שונה לקורות חיים שהגיעו מלשכת השר או לכאורה מלשכת השר או לקורות חיים אחרים.

                ת. לא. בדקתי התאמה למשרה."

באותו כיוון העידה למשל עו"ד זוהר שקלים שהעידה כך :

                 "תיאורטית אם הייתי יודעת שהגיע מלשכת השר, זה לא היה מטריד אותי ..... הייתי צריכה עובדים, פניתי למשאבי אנוש קיבלתי קורות חיים, לא השפיע, אני יכולה להגיד בכל השנים שבמהלך כהונתו של צחי הנגבי וגם אחר כך, הנושא הזה לא השפיע על התפקוד היום יומי וקבלת עובדים וכו'."

חשוב היה להנגבי שפניות המופנות אליו או ללשכתו יזכו לטיפול ולמענה .

להנגבי היה הרצון להצטייר שר קשוב ולא מרוחק וכמי שפועל באופן בלתי אמצעי מול הציבור הרחב, ומול חברי התנועה המרכז. 

הנגבי ראה תופעה ברוכה בעובדה שאנשים בעלי תודעה של עשייה ציבורית ופוליטית מוכנים ליטול על עצמם השתלבות בשירות המדינה.

אנשים פוליטיים הם כתובת לפניות . לא ניתן לעצור פניות אל השר. לא כל הפונים היו חברי מרכז. היו גם חברי מפלגה (ולא בהכרח חברי מרכז) שפנו אל הנגבי בענייני העסקתו של מי שהיתה מכרה שלהם . מר הורביץ העיד מניסיונו שקיימת פרקטיקה מקובלת של פניות מטעם הציבור הרחב ישירות ללשכות שרים לשם הצגת מועמדות לתפקידים שונים במשרדים שבהם הם מכהנים .

הנגבי חפץ לקבל מידע על משרות פנויות מתוך רצון להיות מעודכן בעשייה השוטפת של המשרד, גם בתחום כוח האדם, כמו גם בתחומים אחרים. אחד המאפיינים הבולטים בפעילותו המקצועית של השר הנגבי, כשר המופקד על משרד ממשלתי, היה גילוי מעורבות בעשייה המהותית של המשרד, ירידה לפרטים, ורצון לקבל מידע רב על העשייה, בכל התחומים. למעשה לא היה דבר מיוחד ברצונו של הנגבי לקבל מידע בתחום המשרות המתפנות. הנגבי ביקש לקבל מידע על משרות כשם שביקש לקבל מידע רוחבי בתחומים אחרים במשרד.

68.   המאשימה טענה שהנגבי פעל בנושא המינויים במשרדו במטרה לזכות באהדתם ובתמיכתם הפוליטית של חברי המרכז וכדי לחזק את כוחו הפוליטי במרכז. במילים אחרות, טענה שהמוטיבציה של הנגבי היתה רווח פוליטי של שוחד. אני דוחה טענה זו מהטעמים דלהלן :

·    כל הראיות, בלי יוצא מהכלל מראות, חד משמעית, שמעולם לא הובטחה ע"י הנגבי או מי מטעמו, משרה לאיש, תמיד נאמר והודגש שהקבלה לתפקיד מותנית בכישורים, ואיש לא דיבר על תמיכה פוליטית באופן הקשור להצגת המועמדויות.

·  עצם זהות המועמדים שהועברו ע"י הנגבי לבחינת הדרג המקצועי מראה שלא היה מניע של שוחד. כפי שכבר ציינתי לעיל, מסתבר שהיו כ-70 מועמדים שאינם חברי מרכז ואינם קרובי משפחה של חברי מרכז.

·הנגבי לא מינה אנשים פוליטיים לתפקידים חשובים שהיתה לו שליטה עליהם ושהיו יכולים בשל מרכזיות התפקיד להביא לו רווחים פוליטיים. משנכנס לתפקידו, הנגבי הותיר את המנכ"ל המכהן גורן בתפקידו, וכשגורן עזב את תפקידו, הנגבי מינה את שמואל הרשקוביץ (נאשם 2 ) שאין לו כל זיקה פוליטית שהיא. אילו מינה לתפקיד כזה חבר מרכז היה זוכה ל"רווח" פוליטי. יודגש כי בכל המשרדים שבהם הנגבי כיהן כשר הוא לא מינה לתפקיד המנכ"ל או לא החליף מנכ"ל קודם באישיות ממפלגתו. דוגמאות למנכ"לים במשרדים בהם כיהן הנגבי: נילי ארד במשרד המשפטים; גבי ברבש במשרד הבריאות; בן-ציון סלמן במשרד התחבורה ושמואל הרשקוביץ במשרד לביטחון פנים  ואלי אמיתי כמנכ"ל רשות הטבע והגנים. 

·     בין עדי ההגנה הובא לעדות דוד אמסלם שבתקופה הרלוונטית שימש כראש מועצת סניף מרכז הליכוד בירושלים, הכולל בתוכו את " הקבוצה הירושלמית" שהיא גרעין חזק בליכוד ומר אמסלם היה אחד משלושת ראשיה. הלה רצה להתמנות כיו"ר רשות הטבע והגנים. אילו התמנה ניתן היה לטעון שהנגבי מעוניין לחזק את מעמדו בקרב אותו גרעין. אלא שהנגבי לא בחר בו וסרב לראות בו מועמד לתפקיד הנ"ל. על רקע זה פרץ סכסוך בין השניים . ראוי להביא את דבריו של אמסלם בעדותו שיש בה כדי להראות מה ציפו מהנגבי במפלגה ומה הנגבי לא נתן והמצביעה על כך שאם היה מעוניין בהון פוליטי הוא לא היה מגיע למצב בו ייאמרו עליו הדברים דלהלן :

          "צחי הנגבי לא מינה שום מינוי משמעותי במשרדים שהוא היה בהם, מבחינת חברי מרכז הליכוד. דרך אגב יש במרכז הליכוד אנשים נפלאים וטובים, אנשים בעלי כישורים גבוהים מאוד. אין שום סיבה שהם לא יהיו חלק - אני לא אומר שצריך לבחור כל חבר מרכז לכל תפקיד, אבל אין שום סיבה שחברי מרכז הליכוד לא יהיו חלק מקאדר שייבחן, אם יש ועדה, אז למה חבר מרכז הליכוד צריך להיפסל................מבחינתי תפקיד משמעותי הוא צריך להיות ברמה אופרטיבית, מנכ"ל, משנה, אתה יודע מה, את המנכ"ל שלו, להיות המנכ"ל שלו. היום מנכ"ל זה משרת אמון, אין לי שום בעיה להביא חבר מרכז הליכוד, אם הוא מתאים בכישורים שלו להיות מנכ"ל, למנכ"ל שיביא אותו להחלטת ממשלה או אני לא יודע איך. למה את זה הוא לא עשה? למה את זה? כשהוא בא למשרד המשפטים דרך אגב, הוא השאיר את כולם שמה. גם את המנכ"ל, הוא היה יכול להחליף את המנכ"ל, אין שום בעיה. דרך אגב הוא היה מקבל הרבה מחיאות כפיים בתוך מרכז הליכוד, אני  יודע את זה.  .... כשהוא הביא את הרשקוביץ, הרשקוביץ אני לא יודע מאיפה הוא בא בכלל, אין לנו מושג, אנחנו מאוד כעסנו על זה, למה, חסר לנו? יש לנו דוקטורים בקבוצה, יש לנו אנשים מצוינים, עשר, למה? מה חסר איפה?...........מאז את הסיפור שלי, אנחנו בקבוצה לא הצבענו עבור צחי הנגבי, לא בגללי רק, בגלל שאני הרגשתי מאוד לא טוב עם זה, סיפרתי את זה לחברים והבנתי שאם הוא עשה לי את זה, אין שום סיבה שהוא יעשה את זה פה לכולם, ואז מה הטעם".

  • ·        כפי שראינו לעיל עם הזמן ירדה האינטנסיביות של משלוח קורות החיים. דווקא הירידה באינטנסיביות מתיישבת עם כך שלא היה להנגבי מניע של שוחד בחירות, שכן אילו היה מניע כזה, היה מקום שהאינטנסיביות במינויים הפוליטיים תגדל לקראת הבחירות.
  • ·        מסתבר שהיועץ הפוליטי של הנגבי מר מיכאל טאוב (אשר מונה לתפקידו בחלקה השני של שנת 2002), למשל, אשר החליף את היועץ בניזרי כלל לא היה מודע לקיומה של ההנחייה הנ"ל. הדעת היתה נותנת שדווקא היועץ הפוליטי יהיה מעודכן באשר לצורך במינויים פוליטיים ככל שמשמש ובא מועד הבחירות. עובדה זו כשהיא מצטרפת לעובדות האחרות שצויינו לעיל, מקהות את חודה של הטענה בדבר רצון מצד הנגבי לשחד את בוחריו. היו גם אחרים בלשכתו של הנגבי שלא היו מודעים להנחיה הנ"ל כמו למשל: אורית טננבוים וכן טלי ויינשטיין .
  • ·        הנגבי הבהיר בכל הזדמנות שאיוש המשרות תלוי בכישורים ובעמידה על נהלים. בהקשר זה העיד הנגבי חד משמעית " אני לא ידעתי את תנאי הקבלה הספציפיים בכל משרה, אבל ידעתי באופן עקרוני שאין דבר כזה להתקבל ללא עמידה בתנאים המובהקים הספציפיים שנתון לכל משרה ".  היו כמה וכמה עדים שאישרו את הדבר ואסתפק ב-4 דוגמאות של עדים שאישרו גישה זו אף כי יש עשרות דוגמאות. העדים שאישרו זאת היו אבריקי , עאטף אל קרנאווי ,  נזי עבדאללה או אורית מליחי שתיארה ראיון אצל הנגבי ללא כל הבטחה מצידו .הורוביץ העיד שבכל הפרוצדורות הנוגעות למינויים היו "כללי משחק ברורים", ואלה הכללים :

            "אני אומר לך, זה השר עצמו והרשקוביץ עצמם, הם הבינו את כללי המשחק, ... הכללי משחק היו שמותר להם להביא מועמדים, והכללי משחק העוד יותר ברורים היו שאם המועמד לא מתאים, הוא לא נכנס,..הם לא בכלל ניסו אפילו להכניס בכוח, הם לא ניסו. ככה כולנו הבנו וככה נהגנו."

  • ·הנגבי לא ביקש שמועמדיו יהיו מועמדים יחידים. הוא האמין שמועמדיו מצטרפים למועמדים אחרים. בהקשר זה העיד הנגבי כדלהלן :

  "לא הייתה ממני שום אמירה, שום ציפייה, שום רמיזה, שזה בבחינת כזה ראה וקדש ועכשיו תגלה עצלנות ואל תחפש אחרים, להיפך, אני תיארתי לעצמי שאנשים נבחנים על רקע מאגרים נוספים שכאלה."

    באותו כיוון העיד נאשם 2 -הרשקוביץ :

                "אנחנו אמרנו למישהו מהאנשים המקצועיים שלא תעז אחרת נוריד לך את הראש, שלא תעז להביא עוד מועמד? זה לא היה ולא נברא דבר כזה".

  • ·    ובאותו כיוון העיד הסמנכ"ל מר הורוביץ :

                " האם צחי הנגבי אמר לי פעם - יורם,  אתה לא מביא אף מועמד אחר ואתה מביא רק את המועמדים מהתיק החום?  לא היה דבר כזה. באמת אני מנסה לשחזר , מנסה לשחזר האם הוא נתן לי איזה שהיא אמירה חד משמעית, שמנעה ממני ללכת ולהביא מועמד אחר, הוא לא אמר מילה כזאת."

  • ·    גילה חזנובסקי אישרה בביהמ"ש באותו כיוון :

     "ש. וכאשר את נתקלת במועמד לא אידיאלי, בטריטוריה שלך, בחלקת האלוהים הקטנה שלך, את חושבת שהוא לא אידיאלי, את פונה לחברות כוח אדם ומבקשת מועמדים נוספים, זה מה שאת אומרת . נכון ?

        ת. נכון ".

  • ·    דוגמא מעניינת לכך שהנגבי כלל לא יצר קישור בין ציפייה לתמיכה פוליטית  לבין הצגת מועמדות לתפקיד מצויה במינויו של עקיבא נוף לתפקיד במועצה הלאומית לאיכות הסביבה. נוף לא תמך בהנגבי תמיכה פוליטית מטעמים אידאולוגיים .
  • ·    התביעה השמיעה בין עדיה את ראובן אברג'יל שהעיד על כנס שבו נכח כמה חודשים אחרי תום כהונתו של הנגבי במשרד לאיכות הסביבה והעיד על התבטאויות של יו"ר הכנסת מר ראובן ריבלין, אותם העלה באתר האינטרנט שלו. יש לזכור שדברים אלה הועלו לאתר שנה אחרי אותו כנס אלא שחוקרי המשטרה לא וידאו את תוכן עדות העד עם מר ריבלין , והנגבי התכחש אליהם מכל וכל .
  • ·    הנחיית הנגבי לא נועדה לשלול את שיקול דעתו של הדרג הממנה. בזמן אמת, אכן הדרג המקצועי הפעיל שיקול דעת ולא מינה את כל מועמדי השר. הורוביץ ציין בעדותו שהנגבי מעולם לא הנחה לקלוט אדם שאינו מתאים ומעולם הורוביץ לא נתקל בבקשה שכזו לכל אורכה של התקופה. הורוביץ ראה ב"הנחיית" הנגבי בבחינת בקשה. כך הורוביץ ניסח זאת בעת הודעתו במשטרה (כפי שצוטטה לפרוט' ביהמ"ש) :

                  " העברת קורות חיים מטעם השר, הייתה מבחינתי בקשה. אני יכול להגיד יותר מזה. אפשר לראות בה הנחיה לקלוט מועמדים מטעמו, אולם אני בכל מקרה טיפלתי בדברים באופן הבא, וידאתי שאכן התפקיד נחוץ והמועמד מתאים, היו משרות רבות שלא נדרשו  מיומנויות גבוהות, כמו מזכירות, רכזי צבחים שלגביהם לא דרושה בדיקה פרטנית, וניתן היה לשבצם בתפקיד, כל עוד התפקיד היה נחוץ, התקיימו דרישות מינימום. (ההדגשה שלי-י.צ.)"

  • ·    גם המנכ"ל גורן התבטא באותו כיוון שהבין כי מועמדי השר מצטרפים למועמדים אחרים וכך העיד :

                  " אני יודע שיש תנועה של קורות חיים ופתקאות מכיוון לשכת השר, מכיוון הרשקוביץ אל יורם הורוביץ, אני לא רואה כל אחד מהם, אני יודע שיש תנועה כזאת. אבל אני יודע שזה שיש קורות חיים, זה עדיין לא הופך את זה לבן אדם במשרד. יש מערכת בחינה, יש קורות  חיים של אנשים נוספים שצריך להכניס לתוך המערכת, יש מכרזים, יש מערכת שלמה...".

  • ·    בתקופה בה הנגבי כיהן כשר במשרד לאיכות הסביבה, היה מספר לא מבוטל של משרות שהתפרסמו באינטרנט להלן כמה דוגמאות: נ/27,ת/261, ת/261, נ/30, ת/102,נ/31 ש' 14, נ/211,, נ/116, נ/213,  נ/214, נ/50, נ/49, ת/195, נ/115,נ/38, נ/39, נ/119.ד"ר הרן העידה שבאותן משרות הפטורות ממכרז, משרות של מילוי מקום נשמרה הפרקטיקה  של חבר מביא חבר .
  • ·    קיימות דוגמאות למכביר בהן הדרגים המקצועיים בחרו בתקופת הנגבי עובד מבין כמה מועמדים, ואזכיר רק כמה דוגמאות אף כי יש דוגמאות למכביר: עדות יעל אליאב , עדות ד"ר מיקי הרן ,  עדות הורוביץ   וכו'.
  • ·    אף כי הנגבי ביקש לקבל דיווחים על משרות פנויות, הוא לא הנחה ולא הורה שלא ניתן לאייש משרות פנויות ללא אישורו או אישור הגורמים השונים בלשכתו. אמנם חזנובסקי העידה בכיוון זה והמאשימה הסתמכה על עדותה, אלא שהורוביץ העיד שלא כך היה . מבין שתי העדויות אני מעדיף את עדותו של הורוביץ.  הורוביץ נבחר לתפקיד הסמנכ"ל במכרז בו הוא גבר על מועמדים אחרים ובהם חזנובסקי שכיהנה אז כ-17 שנים . הוא שלט גם בתקציבי המשרד בהיותו תקציבן.  באשר לקבלת מועמדים מלשכת הנגבי הוא קיבל מסרים שאין בעיה בלתי חוקית בכך. לא המנכ"ל גורן, לא היועמ"ש עו"ד רוטנברג ולא עובדים אחרים , לא הציגו בפניו מצג שיש קושי או אי חוקיות בקבלת מועמדים מלשכת השר.
  • 69.  אני דוחה מכל וכל את הטענה שניסתה המאשימה לטעון שלפיה הגה הנגבי תכנית, כביכול, לזכות בתמיכה פוליטית על דרך של ביצוע מינויים רבים ככל הניתן. הנגבי תיאר את החקירה שעבר בפרשת "דרך צלחה" כסיוט, וכך העיד:

             "אני הייתי אחרי ארבע שנים מ-97 עד 2001 ממוקד של חקירה שנדמה לי שהייתה בין הנמרצות שאני חושב שהיו קיימות בכלל בהקשר של נבחרי ציבור ושרים לא הכי הכי דרמטית אבל המשאבים שהושקעו בשנים האלה, החוויות שאני חוויתי בשנים האלה היה בהם די כדי להכניס כל אדם נורמלי אפילו אדם שמשתדל להיות שליו ומאופק כמו שאני משתדל להכניס אותו במינימום לטראומה לא פשוטה. אני נחקרתי כ-30 פעם. כל פעם בין שמונה לתשע שעות. חשבונות הבנק שלי, חשבונות הויזה שלי, חשבונות הויזה של אשתי כולם נסרקו במסרקות ברזל על ידי טובי החוקרים לאתר איזה שהוא פגם. היו האזנות סתר בתיק הזה של תשעה חודשים רצופים. הייתי צריך לשבת ולהסביר על כל הוצאה ועל כל הכנסה ועל קבלות על חנייה של 12 שקל. מאיפה הם הגיעו? ומה מטרותיהם ולתת על כל דבר מהסוג הזה הסבר. אז החוויה הסתיימה באותו יום. אבל לחשוב שאני אחרי יום או שבוע או שבועיים אכנס למשרד החדש שלי כשאני סוף סוף משוחרר מהסיוט הזה וכל מה שאני חושב עכשיו לעשות זה איך לעשות איזה סוג של השתלטות עוינת על המשרד ולהחדיר אליו בכוחניות אנשים לא מתאימים אני חושב שזה לא דבר הגון. זה לא דבר שבכלל ניתן לקבל אותו כדבר אפשרי והגיוני. וזה לא היה המצב כמובן לחלוטין לא."

70.   מעמדו של הנגבי במרכז הליכוד היה חזק. הוא לא היה צריך לשחד חברי מרכז כדי לחזק את מעמדו. להלן כמה ממצאים בעניין זה:

הנגבי נבחר כבר בשנת 1997 לכהונה של יו"ר מרכז הליכוד ונבחר לתפקיד זה יותר מפעם אחת. בכל הבחירות הפנימיות בליכוד הגיע הנגבי למקומות גבוהים ברשימת חברי הכנסת .

בני אבריקי, העיד שהנגבי לא צריך היה את הקול שלו, מאחר שהשר הנגבי היה אז "מר ליכוד " .

71.  לצד העובדות הנ"ל ששוללות את התיזה של התביעה שהמינויים היה בהם רצון להשיג תמיכה פוליטית  עולה גם מכך ששיטת הבחירות בליכוד היתה כזו שאפשרה לכל מצביע לבחור חמישה עשר מתמודדים ברשימה הארצית. ח"כ הנגבי התייחס לדברים והסביר כי שיטה זו גורמת לכך שמרחב התמרון של הבוחר היה קטן יחסית, כי ממילא רוב חברי המרכז הצביעו לשרים ולחברי הכנסת הבכירים .

72.  התודעה של הנגבי בזמן אמת היתה שמינויים שהוא או לשכתו מעבירים אותם לדרג המקצועי שללה מהם את זכות הבחירה במרכז. היינו, בכל הנוגע לחלק מחברי המרכז שהיו מועמדים לתפקידים בעצמם, התודעה של הנגבי היתה שהם ממילא היו נגרעים ממצבת המצביעים הפוטנציאליים, ומשכך נשללת כל התיזה של התביעה שהוא שיחד או ניסה לשחד אותם ע"י מינויים כדי שיתמכו בו. תודעה זו גם נתמכה בתיקון לחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים) התשי"ט-1959 שמאוזכר בדו"ח מבקר המדינה מס' 41   (הנמצא בתוך ת/1202). כך למשל שרון ניסים העידה כי כאשר תועדה בתמונה בעיתון משתתפת בכנס של מרכז הליכוד היא קיבלה מכתב מיורם הורביץ שמורה לה להתפטר מהמרכז . עו"ד הברמן, היועמ"ש של הליכוד העיד שבליכוד לא ערכו הבחנות בין עובדי מדינה לעובדי קבלן לעניין האיסור לעסוק בפעילות פוליטית .

73.  לסיכום נקודה זו אצטט מדברי הנגבי עצמו בסיום עדותו הדוחה מכל וכל את טענת שוחד הבחירות ואביא אותה כלשונה :

             "אני מרגיש חובה לומר שגם העובדות לא מאפשרות את הגישה הקיצונית הזאת של ההשתלטות. עובדה שהיו לא פעם ולא פעמיים פניות שלי לאנשים שאין להם שום זיקה פוליטית ודווקא בתפקידים בכירים כמו יואל איפרגן או אלי אמיתי. או דליה דורון ואחרים. היו פניות לאנשים שלא היו אנשים פוליטיים שסרבו לתפקיד כמו אנשים שהזכרתי. אפילו היום הזכרנו אחד תת אלוף שלמה כהן והיה את עמידרור ואת יוסי בן חנן והיו אנשים אלה שכן מונו בסוף שלא היו בעלי זיקה פוליטית . כלומר הדברים כפי שאני הרגשתי באותה תקופה זה שאני צריך בין יתר תפקידי ומאד במקום זניח בתפקידי זה גם לאפשר לאנשים שפונים אלי ושאני מאמין ביכולותיהם ובזכותם להיות מועמדים לאפשר להם את התהליך הזה. כיוון שהתהליך הזה בא לידי ביטוי בכך שאני מבהיר לכולם אחד אחרי השני מראש שאין הבטחה וההחלטה בסוף היא החלטה מקצועית של הדרג המקצועי. ושהמבחן הוא מבחן הכישורים. ולא לחינם כל מי שהעיד במשפט הזה ועוד עשרות שלא העידו בפני כבודכם אבל היו במשטרה הדגישו את העניין הזה שזה מה, זה המסר שהם שאבו ממני. זה לא בכדי הרי בכל הדברים האחרים יש בתוכם מחלוקות וגוונים וניואנסים וסתירות וכמעט לא מוצאים עדות אחת שהיא ממש זהה לעדות של אדם אחר. אבל בעניין הזה זאת הייתה ההתרשמות של כולם. התרשמו כך כי אני דאגתי להבהיר את המסר הזה באופן הכי חד שאני יכול. אין הבטחה. שלח קורות חיים. יהיה בחינה מעשית של היכולות שלך אם תצליח אני שמח יחד איתך ואם לא - תדע שזה על רקע ענייני לחלוטין.

                אני רוצה גם לכפור באמירה של הפרקליטות לפיה ההתנהגות הזאת היא למעשה מהווה שוחד בחירות. כלומר שאני הבאתי בפני אנשים את העסקה הזאת. אתם נכנסים למשרד ויש כמובן תמורה אתם תצביעו עבורי בבוא היום. כבר דיברנו פה ארוכות על כך שרוב האנשים או חלק גדול מהאנשים בכלל איבדו את הזכות להצביע ברגע שהם נכנסו למשרד. אבל מעבר לכך אם זה גם לא היה קורה והם כולם היו נשארים במרכז וגם הנציבות לא הייתה מחייבת יציאה זה בכלל לא היה בעיני שום קריטריון לא הייתה אמירה כלשהי שנוגעת לאיזה שהיא עיסוק כזה של מחשבה. ההיפך ברגע שאתה אומר לבן אדם שהמבחן הוא לא מה אני חושב עליו או מה אני רוצה. אלא המבחן היחיד זה היכולת שלו בסופו של דבר להוכיח התאמה ספציפית לתפקיד ספציפי על רקע כישורים ספציפיים כל העניין הזה שממש אף אחד לא תופס אותו כדבר רלוונטי. אף אחד לא חשב שהוא בכלל רלוונטי כל העניין הזה של ההקשר הפוליטי העתידי של שוחד וכו' וכו'. כמובן שלא היה קיים. לא בתודעה ולא באופן הכי מינורי שאפשר לחשוב עליו."

74.   הראיות מצביעות על כך שאין שיטת פעולה סדורה ועקבית בנושא העברת המועמדויות מהנגבי ואנשי לשכתו לדרג המקצועי. לא היתה דרך פעולה אחת והעובדות מצביעות על כך שהמצב העובדתי היה רחוק מלהיות (בניגוד למה שטענה המאשימה) שיטתי. להיפך, היה חוסר שיטתיות מוחלטת. לא היתה חלוקת תפקידים קשיחה וסדורה בעניין טיפול במועמדי השר ולשכתו. הנגבי מעולם לא הגדיר מסלולי טיפול בקורות החיים שהגיעו ללשכה . טלי ויינשטיין, למשל, שהיתה עוזרת השר בתחום הפוליטי העידה שלא קיבלה כל הנחייה מה צריכים לעשות עם קורות החיים ולכן היא פשוט העבירה אותם הלאה . כך גם מרדכי טאוב ששימש עוזר לשר אף הוא ציין שאיש לא הנחה אותו מה לעשות עם קורות החיים .

75.   בסעיף 12 לחלקו הראשון של כתב האישום ישנם 49 שמות של מינויים שהתקבלו לעבודה במשרד לאיכות הסביבה . מתוך שמות אלה (אשר עניינם יידון בשער השני של הכרעת דין זו) , כפי שנראה בניתוח של כל אחד מהמינויים המתייחסים לאנשים הללו, לגבי 24 אין כל ראייה ישירה למעורבות כלשהי של השר הנגבי. ואלו הם המינויים האמורים: דניאל בן דוד, דוד מלכה, אירית בוקריס לוי, חיים ברדה, יעקב שטרית, מאיה שקלאר, איתן לוי, אריק זמיר, יצחק לביא, עאטף אלקירנאווי, שרון ניסים, קארין שאשא, אושרת יוסף, גדי דקל, הדר תיכון, דביר מנוס, מאיר עמר, שרון עדי, עאמר עאמר, קובי בר לב, יוסי מלול ודב סין-הרשקו.לאלה יש להוסיף את פרדי אוריאל, שגם המאשימה אינה טוענת למעורבות ישירה של השר הנגבי בתפקיד הפרוייקטור לאיסוף סוללות, וכן את מר בן עמרה, שכפי שנראה באנליזה של כל המקרים, השר הנגבי לא היה מעורב במינויו לתפקיד הפרוייקטור אליו נבחר.  מתוך 25 השמות הנותרים, לגבי 12 מהם הראיות מלמדות על מעורבות ישירה של השר הנגבי, ובאשר ליתר, 13 מועמדים, הראיות מלמדות כי הקשר היחיד של השר למינוי הייתה הפנייתו של המועמד לאחד מהעוזרים (הרשקוביץ או בניזרי). כלומר, מתוך 49 השמות המופיעים בחלק זה בכתב האישום השר הנגבי הציג אישית את מועמדותם של 12 אנשים.

76.  הציפייה של הנגבי היתה שהעיסוק שלו  יתמקד במשרות הבכירות יותר ולא בזוטרות . אכן, הרוב היחסי של המועמדים שהועברו אישית על-ידי השר הנגבי היה למשרות הבכירות - גלעד אבני, שרון אחדות, אבי צור, ניסים אקוקה, פרדי אוריאל, יואל איפרגן, עזרא מועלם, זהבה תנא, יוסי רענן. כמו כן עסק השר הנגבי במועמדים שמונו למועצה הלאומית לאיכות הסביבה. אך היו חמישה מקרים של משרות זוטרות בהם היה השר הנגבי מעורב באופן אישי בהעברת המועמדות: אביטל ברוכי, שירי דיאמנט, דבורית שגיא, עודד ווסוק, אורית מליחי. ניתן לומר שהציפייה האישית של השר הנגבי לעסוק במשרות הבכירות התממשה ברובה.

77.  מכלול הראיות מלמד גם כן כי המעורבות האישית של השר הנגבי היתה קטנה עד קטנה מאד. יורם הורביץ ציין שרוב קורות החיים הגיעו אליו מהרשקוביץ, ואילו השר העביר כמות הרבה יותר קטנה, שהוא אומד ב- 10% מקורות החיים שהגיעו מהשר עצמו . דרכי הפעולה של הנגבי היו מגוונות. היו מועמדויות שבהן טיפל אישית והיו מועמדויות שאותן הפנה ללשכה והיו אחרות שכלל לא היה מעורב בטיפול בהן.

78.   המאשימה הסתמכה על ת/700  שהוא מסמך ריכוז נתונים שערך לעצמו הורוביץ לקראת סוף תקופת כהונתו של הנגבי ומנסה לבסס טענה לפיה הנגבי היה מעורב בכל החלטה הנוגעת למועמדים שהתקבלה מלשכתו בתקופת כהונתו.  הורוביץ לא היה בטוח בתשובתו לגבי מסמך זה " אני מניח שזה אינפורמציה שהועברה לשר, זה יכול להיות שזה סיכום שיחה עם השר..." .  הנגבי לעומתו ציין, שלדעתו מדובר במסמך פנימי של הורוביץ והוא לא קיים ישיבה כזו עם הורוביץ וברמה הקונקרטית הוא כמעט ולא היה במשרד באותם ימים (יומיים לפני הבחירות) .  המאשימה ניסתה לבסס טענה לפיה פיטורין של עובדים מסויימים בסמול לפני סיום תפקידו כשר (ובעניין זה אדון במפורט בהמשך הדברים) מלמד על כך שמינויים של אותם מפוטרים היה מינוי פוליטי שקשור עם כהונתו של הנגבי כשר ומשזה אמור היה לסיים תפקידו הוא דאג לסיים את תפקידם של אותם עובדים. אינני מקבל טענה זו. אין גם היגיון בכך שהוא יפטר את אלה שהוגשה מועמדותם על ידו או ע"י לשכתו, הרי מבחינתו עדיף היתה להותיר זאת לשר הבא, גם אם עובדים אלה תמכו בו פוליטית;  שהרי הוא ממשיך לעסוק בפוליטיקה.  דווקא המסמך ת/406 יש בו ערך רב יותר בכך שהוא נערך ב-10.3.03 לבקשת השרה יהודית נאות והוא משקף את התודעה של הורוביץ לגבי מי שהיו מועמדי השר הנגבי שיש לפטרם; מדובר היה ב-11 עובדים ו-7 פרוייקטורים שהיה צריך לקבוע את עתידם עם כניסת השרה נאות לתפקידה .

79.   למען שלמות התמונה, ואינני רוצה לדון בכל הדקויות של פעולותיו, מי שעסק בהעברת קורות חיים ומועמדויות היה דווקא בניזרי. אך מאחר ולא קיים כל הליך פלילי או אחר לגבי פעילותו, אזכיר רק שהלה היה יועץ פוליטי לשר. הוא היה יועץ מנוסה עם עבר מפלגתי עשיר ועם קשרים עם אנשים רבים מהמפלגה. הראיות מצביעות על כך שהוא היה בקשר עם דרגים מקצועיים, העביר קורות חיים הן להרשקוביץ והן להורוביץ,  כאשר לעיתים הנגבי ידע על כך אך על פי רוב לא ידע. בניזרי אף נחקר כחשוד במשטרה. יצויין כי הוא פוטר ע"י הנגבי ומאז פיטוריו הם כמעט ולא היו בקשר.  מלבד העובדה שהוא ריכז את קורות החיים (הקלסר נ/171) היו מקרים שבניזרי קיבל קורות חיים ישירות לידיו. על התערבותו בענייני כוח אדם ניתן ללמוד מעדותו של הרשקוביץ .

80.   באשר לפעילותו של הרשקוביץ בעניין העברת קורות חיים אעיר את ההערות הבאות:

גם לגביו לא ניתן לקבוע מאפיין אחד ויחיד. הנגבי היה מעורב בחלק מהמקרים בהם פעל הרשקוביץ אך בחלק אחר הוא לא היה בתמונה. תפקידו של הרשקוביץ בטיפול בקורות החיים נבע משיחה קצרה שנמשכה דקה. הנגבי תיאר זאת כך: " זה לא הנחיה, זה שיח בין שר ליועץ שלו. מה המדיניות שאני מוביל ומה תפקידי במדיניות הזאת. אז מדברים על זה דקה. זה לא דבר שמחייב דילמות. "

הרקשוביץ אישר בעדותו שהשר אמר לו שהוא (הרשקוביץ) יעסוק בנושא כוח אדם מול יורם הורוביץ ויעביר אליו קורות חיים לבחינה והערכה .   לא היה פה שיח מתמשך או הנחיות חוזרות ונשנות. הרשקוביץ הבהיר שההנחייה לא היתה מרכזית בלשכה והעיסוק בה לא הוגדר כמהותי. הזמן ותשומת הלב שהושקעו בנושא היו לדברי הרשקוביץ " בסדרי גודל של פרומיל ".

הנגבי לא היה מעורב בפעילותו של הרשקוביץ. לעיתים באופן חריג הוא קיבל מידע אך ככלל הרשקוביץ היה עצמאי בפעולותיו .

דפוסי הפעולה של הרשקוביץ בענייני כוח אדם לא התאפיינו בלחץ ששלל את שיקול הדעת של הדרג המקצועי. באשר למסמכים שהוציא ומעקבים שניהל אחרי ביצוע הבהיר הרשקוביץ שאלו לא התייחדו לפעילות בנושא של הצגת מועמדויות, אלא זה היה דפוס פעולה כללי שלו בכל התחומים ולפיו הוא לא הוציא מסמך ללא מרכיב של בקרה .

קורות החיים הגיעו להרשקוביץ ממקורות שונים ומגוונים ולא בהכרח מהנגבי . הרשקוביץ העביר קורות חיים ללא כל צורך בקבלת אישור ממאן דהוא (כדוגמא ניתן להזכיר את הטיפול של הרשקוביץ בעניין שחר גורביץ).

ניתן לסכם ולומר שהיו מקרים בהם קיבל הרשקוביץ קורות חיים ממוענים והיו מקרים שלא והוא הפעיל שיקול דעת בעניין הטיפול במועמדים השונים.  הוא לא פעל תחת אילוצים של פחד או צורך למלא אחרי ההוראות. ניתן לומר שמה שאפיין את פעילותו על פי רוב היה העברתם של מועמדים בעלי כישורים מהציבור הרחב לבחינתם של הדרגים המקצועיים.

81.   באשר לטענת המאשימה ל" רוח המפקד" שדרשה להבטיח את איוש התפקידים השונים- גם בטענה זו לא מצאתי ממש. הנגבי לא ידע על כל הפעילות המתרחשת בתחום העברת המועמדויות. היו הליכים שבניזרי או הרשקוביץ היו מעורבים בהם, והנגבי לא היה מיודע להם.  מה שהנגבי ידע הוא שמועמדותם של מועמדים שונים הועברה לבחינתם של הדרגים המקצועיים. הראיות מצביעות על כך, דווקא בכל הקשור לפרק שעניינו " הניסיונות למינוי" שהדרג המקצועי דחה מועמדים שהועברו ע"י הנגבי עצמו. הדרג המקצועי לא היסס לעשות זאת. הנגבי לא ניסה להשפיע על בחינת המועמדים, ולא ניסה להתערב בשיקול הדעת של הגורמים המקצועיים שאמורים היו להחליט באשר לכל מועמד ומועמד. המסר האמיתי של השר היה שהדרג המקצועי הוא הדרג המחליט בכל הנוגע לקליטה ולהתאמה.  גם אם היו מזכרים מטעמו של הרשקוביץ אלו היו מזכרים שלא חייבו קליטה אלא חייבו מענה. הרשקוביץ לא התערב בשאלה את מי יש לקלוט בסופו של דבר.

82.   אינני מקבל גם את הטענה שהעלתה המאשימה שנוצרו במשרד " צרכים מלאכותיים" כדי לאפשר קליטה של מועמדים של השר או אנשי לשכתו. הורוביץ העיד חד משמעית שב-95% מהמקרים לא היתה שאלה לגבי נחיצות תפקיד ולא היה לחץ לקלוט מישהו בתפקיד לא נחוץ . עוד טענה המאשימה שהיו מקרים בהם הופנו מועמדים ללא קיומו של צורך ספציפי אלא לשם בחינה כללית של התאמתם. אלא שגם מטענה זו לא יכולה המאשימה להיבנות. הורוביץ הבהיר  שאפיק זה משקף פנייה מהציבור הרחב. הפנייה כזו איננה חריגה והיתה לפני תקופת הנגבי, בתקופתו ולאחריה .  אין להסיק כל מסקנות בתחום הפלילי לעניין מפגשים שהנגבי קיים עם מועמדים מאחר ופגישותיו היו בעיקר עם מועמדים נטולי זיקה פולטית (כמו למשל יובל כהן שלומד אצל המורה של הנגבי לקרטה) .

83.   בסעיף 7 לכתב האישום טענה המאשימה ש" במספר מקרים הופסקה העסקתם של עובדי חברות כוח אדם אשר מונו בתקופת קודמתו של הנאשם 1  בתפקיד, השרה דליה איציק, אשר נמסר לנאשם לגביהם כי הם בעלי זיקה פוליטית למפלגת העבודה.  הנאשם 1 בעזרת הנאשם 2, פעל למנות תחתיהם חברי מרכז או מקורביהם". במילים אחרות, המאשימה טענה שהעסקתם של מספר עובדים במשרד הופסקה על רקע של זיקתם הפוליטית למפלגת העבודה. גם בטענה זו אין ממש. מהטעמים הבאים:

אין כל ראיה שהנגבי הורה על פיטורין כנטען בכתב האישום למעט במקרה של דובר המשרד. מר ירושלמי שקדם למר אחדות. באשר לדובר ירושלמי הסתבר שהיתה אי שביעות רצון מרמתו המקצועית וזה היה הרקע לפיטוריו (עניינו יידון בשער השני של הכרעת דין זו).

הנגבי כפר בכך שהורה על הפסקת העסקתם של עובדים בעלי זיקה פוליטית לשרה איציק . כך למשל, הנגבי הותיר בתפקידם את רקפת בר לב, את צחי דותן. במילים אחרות, הנגבי התעניין במשרות פנויות או משרות שהתפנו, והוא לא גרם לפינויין של משרות מאויישות וזאת מתוך שיקול של אי פגיעה בפרנסתו של אותו עובד .  הורוביץ אישר דברים אלו . המקרה היחידי שבו ניתן לערב את הנגבי בהפסקת העסקתו של עובד היה המקרה של בועז כבל, וזאת בשל עדותו של הורוביץ שכרכה את הנגבי בעניין זה .  אלא שהנגבי התכחש לכך שאמר להורוביץ שצריך לפטר את כבל. בועז כבל לא נחקר במשטרה, אך הוא נקרא להעיד כעד הגנה. מר כבל שהיה הממונה על היחידות הסביבתיות ואח של חה"כ איתן כבל, הובא למשרד ע"י דליה איציק. בעדותו ציין כבל שלאחר הבחירות היה לו ברור שהוא ממשיך עם דליה איציק למשרד שאליו מונתה .

אם הופסקה העסקתם של אי אלה עובדים, לכל מקרה היתה סיבה שלא קשורה להנגבי. כך למשל: לודמילה אורצקי, העסקתה הופסקה ע"י שרון אחדות בשל כך שעבדה בחצי משרה והיא עבדה מהבית . רכז חינוך בדרום אברהים אבו כיף הועסק ע"י חברת כוח אדם בחצי משרה והעסקתו הופסקה בעקבות מכתבו של הורוביץ לאריק בר שדה מנהל מחוז דרום שתקציב העסקת עובדי חברות כוח אדם קוצץ בלמעלה מ-750,000 ש"ח . על רקע זה הודיע הורוביץ לבר שדה שהעבודה מול המגזר הבדואי תיעשה באמצעות היחידות הסביבתיות וכהונת אבו כיף תופסק . הנגבי לא הורה לפטר את אבו כיף. לאחר מכן הוברר שיש צורך ברכז בדרום וחזרו למתכונת ההעסקה הקודמת . רכז חינוך במחוז צפון מר כמאל עישאן פוטר על רקע דיווח שתפוקתו היתה מועטה. הנגבי לא היה קשור לפיטורין אלה. מר כץ מנהל מחוז צפון העיד שלנוכח הדרישה של הורוביץ להתייעלות הוא העלה את שמו של עישאן . מר כץ העיד שלמרות הקיצוץ הוא הבהיר את הצורך במשרה ואת רצונו להעסיק את עאמר.

גם פיטורי 3 רכזי צב"ח מתקופת דליה איציק לא נעשתה ע"י הנגבי או הרשקוביץ או לפי הוראתו. המהלך של פיטורי רכזי הצב"ח היה מוסכם על הדרג המקצועי הרלוונטי . הרשקוביץ כפר בכך שהנגבי הורה על פיטוריהם . כך גם הנגבי כפר בכך, תוך שציין שלא הורה לפטר אפילו לא בכיר מהם, מר דותן . הרשקוביץ כלל לא הכיר את רכזי הצב"ח לא הישנים ולא החדשים. הראיות מצביעות על כך שההחלטה לפטר את רכזי הצב"ח היתה החלטה מקצועית שהרשקוביץ קיבל בתוקף תפקידו כמנכ"ל. הרשקוביץ שלל טענה באשר להשפעה לא עניינית בביצוע הפיטורין .

בסיכומו של דבר הליך הפסקת ההעסקה של כמה עובדים שמונו בתקופת השרה דליה איציק  נעשה משיקול מקצועי של קיצוצים (וחשבת המשרד-יעל אליאב אישרה את הדבר ) וחוסר תפקוד מצד אותם עובדים וללא מעורבותו של הנגבי או הרשקוביץ;  ואין מקרים אלה מקימים אחריות בפלילים. 

84.   המאשימה טענה לנזקים שונים שנגרמו לדעתה למשרד לאיכות הסביבה. הנזקים הנטענים היו: אווירה עכורה ששררה במשרד, עיכובים שלכאורה נגרמו בשל רצון המשרד להעסיק מועמדים, פגיעה בשוויון ההזדמנויות של מועמדים שלא באו מלשכת השר, מתן יחס מועדף למועמדי השר גם לאחר שהתקבלו לעבודה ועוד.

85.   אשר לטענות שעניינן אווירה עכורה ששררה במשרד- יש לזכור שערכן הראייתי של עדויות כאלה הוא אפסי. יש לזכור שמדובר במשפט פלילי בו הראיות אמורות להיות מעל לכל ספק סביר. אווירה הינה נתון שמשתנה מיום ליום ומאדם לאדם ואין בו כדי להטיל אחריות על שר או על מנכ"ל במישור הפלילי. מעורבות לשכת השר ולא תמיד מדובר בנאשמים עצמם, לא פגעו בעבודת המשרד או במשימות שהיה על המשרד לבצע. אין שמץ של הוכחה לכך שמי מהנאשמים היה מודע לאווירה במשרד השונה מבמשרדים אחרים (ככל שבכלל היתה כזאת).

86.   עו"ד איילת רוזן שהיתה מבקרת הפנים במשרד העידה על תלונות נקודתיות בגין פעילות בענייני כוח אדם. אלה לא משקפות אווירה קודרת בכל המשרד. איש מעובדי המשרד לרבות לא העובדים הבכירים, לא הפנה אל אל המבקרת את נושא מינויי העובדים כבעייה .  מה שניתן לומר הוא שלא ניתן לקבוע ממצאים על סמך שמועות המבוססות על "שיחות מסדרון".

87.  דרגי המקצוע השונים לא דיברו עם הנגבי בצורה ישירה על המועמדים ועל העברת מועמדותם של מועמדים למיניהם.  אריק בר שדה, מנהל מחוז דרום, ציין שמעולם הנגבי לא פנה אליו בתחום כוח האדם לגבי עובד או עובדת . גם מנהל מחוז ירושלים מר יניב,  העיד כי הנגבי לא פנה אליו אף לא בקשר למינוי אחד שהתקיים במשרד . גם מנהלת מחוז מרכז, הגב' בת שבע קופטש, ציינה כי לא שמעה על ההנחיה הנטענת מהשר הנגבי . גם מנהל מחוז חיפה רוברט ראובן ציין כי השר עצמו לא שוחח עימם כלל על נושא המינויים . גם סמנכ"ל התשתיות מר ענבר העיד כי לא שמע על הבקשה מהשר או מלשכתו . העובדה שמנהלת תחום משאבי אנוש גב' חזנובסקי טענה שהורוביץ העביר את "הנחיית" השר בישיבת ההנהלה שלפיה "יתקבלו לעבודה רק מועמדי שר בתנאי שהם מתאימים לתפקיד" אינה בעלת משקל מפני שהיא לא מתיישבת עם העדויות ומפני שהוברר שחזנובקי כלל לא נכחה בישיבות הללו . חזנובסקי לא יכלה להשיב תשובות ענייניות על נ/120 (שעוסק בהליכי בחירה בוועדה הקבלנית, שלפיו נבחרו מועמדים שאינם מטעם לשכת הנגבי ולא נמסר עליהם מידע ללשכתו .

88.   עו"ד רוטנברג ציינה, שהיא עבדה עם 15 שרים שונים ובתקופת הנגבי לא היה " מצב יוצא מהכלל, מבחינתי מעבר לעבודה השוטפת" . דברים אלה יש להם משמעות רבה שכן אילו היו טענות ומענות בנושא המינויים היו לבטח פונים אליה. מה שעולה ממכלול העדויות הוא שנושא האווירה נופח מאד ע"י המאשימה עד כדי קיצוניות, מעבר למציאות ששררה בזמן אמת.

89.   הנגבי והרשקוביץ לא חשו ולא היו מודעים לנושא האווירה במשרד. להיפך, הנגבי העיד על אווירה קודרת כשנכנס לתפקידו. אז היתה תחושה במשרד של פוטנציאל בלתי ממומש .   תנופת העשייה מצאה את ביטויה במסמך נ/266-נ/266א' ככולל את עקרונות המדיניות של המשרד שפורסם ביום 5.6.01 (יום איכות הסביבה הבינלאומי) . אחד מתחומי העשייה המשמעותיים באותה התקופה היה חוק הפיקדון על מיכלי משקה . תחום עשייה נוסף בוטא ב-נ/267 שהוא החלטת ממשלה מיום 14.5.03 בנוגע לתכנית אסטרטגית לפיתוח בר קיימא בישראל . הרשקוביץ תיאר בעדותו את הנגבי כשר מעורב מאד, מקצועי, שהקנה למשרד תחושה של צעידה קדימה . ניתן למצוא עדויות למכביר על אווירת העשייה במשרד ועל התחושה של עלייה בדרגה מהבחינה המקצועית בתקופת הנגבי .

90.   המאשימה ייחסה לסמנכ"ל למינהל ולדרגים מקצועיים יחס מועדף לאותם עובדים שהתקבלו לעבודתם שמועמדותם הוצגה ע"י הנגבי או אנשי לשכתו. ולא היא! הראיות מצביעות על כך שאם הנגבי קיבל תלונה על עובד כפי שהיה, למשל, בעניין תלונתו של אריק בר שדה על עאטף קרנאווי, הנגבי התערב . הבעיה היא שהנגבי לא תמיד ידע על חלק מהתלונות כלפי עובדים מסויימים [למשל בעניין אריק זמיר] . העולה מהראיות הוא, אם כן, שהנגבי לא ציפה שיינתן יחס מועדף לעובדים שמועמדותם הוצגה מלשכתו, ובזמן אמת הוא הביע את עמדתו שאין ליתן יחס מועדף לעובדים אלה, ושיגר מסר ברור של גיבוי שניתן לדרגים המקצועיים בכל הנוגע לעניין תפקוד העובדים.

91.  הורוביץ שלל טענה שבה הנגבי או אנשי לשכתו הורו לו להמשיך ולהעסיק עובד בכל מחיר גם אם היה עובד גרוע .  הורוביץ גם לא נתן כל  העדפה בעניין תנאי ההעסקה למועמדי השר או מועמדי אנשי לשכתו . כלל זה ננקט לא רק ע"י הורוביץ עצמו אלא גם ע"י הדרג המקצועי . הורוביץ הבהיר בעדותו את הקושי שיש לפטר עובדים בשירות המדינה ואת ההיבט האנושי שמונע לפטר עובדים ולצידם את ההיבט שתמיד אפשר להוציא תפוקות מעובד . הורוביץ ראה בפיטורין צעד אחרון, שאין למהר לנקוט בו. גישה זו יישם הורוביץ, למשל, בעניין אבני (ומערכת יחסיו עם בינה בראון) . הורוביץ הדגיש בעדותו שכלפי עובדים שתפקדו בצורה לקויה בין שנקלטו כמועמדי השר או לשכתו ננקטו אותם אמצעים למשל ניתן לראות זאת בדוגמא שמתייחסת לעניינו של ברדה, ששימש כרכז צב"ח דרום, שהתמודד על מקום ברשימת הליכוד, בתקופת הבחירות, ולא אושרו לו שעות העבודה עליהן דיווח . הורוביץ היה קפדן שבקפדנים ודוגמא קלאסית לכך ניתן לראות בדרישות הדיווח שדרש מהרשקוביץ עצמו בכל הנוגע לשעות העבודה שלו.  הנגבי לא ציפה ולא הורה ליתן עדיפות בתנאי ההעסקה של עובדים שמועמדותם הוצגה ע"י אנשי לשכתו. הוא גם בכלל לא היה מעורה בתנאי העסקת העובדים .

לעניין טענת המאשימה לנזקים למשרד בעקבות המינויים

92.   בין טענות המאשימה, הועלתה טענה שמעורבות לשכת הנגבי בנושא כוח אדם, הינו פגיעה בהיררכיה המשרדית, כתוצאה מהקשר הישיר שבין השר לבין עובדים המזוהים עימו. בהקשר זה נטענו טענות סביב ישיבות הצוות  (נושא שאדון בו בפרק שבהכרעת הדין המתייחס לישיבות הצוות), כמו כן נטען שעובדים המקורבים לשר או ללשכתו יוצרים קשר ישיר בינם לבין השר שלא בתאום עם הדרגים הממונים עליהם ובכך נפגעת ההיררכיה המשרדית. טענה זו אני דוחה מכל וכל. הנגבי מעולם לא ביקש ובפועל לא נתן כל יחס מועדף למי שישבו עימו בישיבות צוות וכאשר היו למשל תלונות כנגד אחד מהם (למשל עאטף קרנאווי) הוא נקט בגישה קשה.  המאשימה ביססה טענה זו סביב טענותיה של המשנה למנכ"ל גב' בראון. בהקשר זה יצויין באשר לגב' בראון, שהן מר איפרגן והן מר אקוקה השתתפו בישיבות צוות עם הנגבי אך לגב' בראון היו חיכוכים רק עם איפרגן. מכאן שמערכת היחסים של גב' בראון עם העובדים לא היתה קשורה לדבר השתתפותם או אי השתתפותם בישיבות הצוות. גם אם היו אלו מהעובדים שהתרברבו בכך שיש להם קשר עם לשכת השר, עדיין אין זה אומר שעובדים אלה קיבלו יחס מועדף מהדרג המקצועי. לגירסתה של גב' בראון ההתנהלות המשרדית בתקופת גורן התנהלה ביושרה מקצועית .  אך דווקא בתקופת גורן כמנכ"ל התבצעו מרבית המינויים שטענה לגביהם המאשימה בתיק זה. מכאן שאין לומר שהיה קשר בין הצגת מועמדויות מטעם לשכת השר לבין התנהגויות וחיכוכים במשרד. ראש אגף תיאום אכיפה, עו"ד זוהר שקלים התייחסה לנושא וקבעה שלא ניתן כל יחס מפלה, לא לטובה ולא לרעה . 

93.   אני דוחה את טענת המאשימה באשר לנזק שמקורו באי תפקוד עובדים שמועמדותם הוצגה מלשכת השר. כפי שהובהר במפורט בהכרעת דין זו, הדרג המקצועי הפעיל שיקול דעת ובחן כל מועמד. הנגבי לא הכתיב לקבל מי שלא מתאים לתפקידו. להיפך, הוא חפץ שיבדקו כישוריו של כל מועמד . הורוביץ ציין בעדותו שכאשר לוקחים בחשבון את רמת העובדים הממוצעת בשירות הציבורי, הרמה של העובדים במשרד לאיכות הסביבה היתה שגרתית .

94.   המאשימה טענה לנזק נוסף, כביכול, והוא נזק של תחלופה. לעניין זה נטען ש-27 עובדים הפסיקו לעבוד בסמוך לאחר תום כהונתו של הנגבי כשר במשרד. גם בטענה זו אין ממש בשים לב לכך שחלק מהעובדים היו במעמד של ממלאי מקום, ובשים לב לכך שחלק מהם הם פרוייקטורים שחוזי ההעסקה שלהם הם לזמן קצוב. בנוסף לכך, היו גם שהתפטרו מסיבות אישיות  . לכן, אינני מקבל את הטענה הנ"ל של המאשימה.

95.   אשר לטענת המאשימה שמעורבות לשכת השר הביאה לפגיעה בשוויון ובאפשרות של הציבור הרחב להתמודד על תפקידים, אף טענה זו אינני מקבל. בהקשר זה יצויין שבמשרד לאיכות הסביבה , כמו במשרדי ממשלה אחרים, עשו שימוש במשרות "כוח אדם", משרות אלה, כמו משרות של מילוי מקום, לא היו חייבות בהליכים תחרותיים. אכן האופן בו אויישו משרות אלה הקרויות "משרת כוח אדם", נעשו באמצעות חברים ובאמצעות הצגת מועמדויות מקרב אנשי המשרד. בתקופה בה פעל הנגבי כשר, לא היתה כל חובה שבדין להביא את המשרות לידיעת הציבור. כך היה לפניו וכך היה בתקופתו. גב' חזנובקי העידה שמתוך מעל 500 עובדים שהיו במשרד לאיכות הסביבה, מעל 200 איש עבדו כעובדי כוח אדם . זו היתה דרך פשוטה ויעילה להעסקת עובדים. הגידול בצרכי המשרד לא לווה בגידול בתקנים ולכן השימוש בעובדי כוח אדם ובעובדי קבלן היתה הדרך לממש את צרכי המשרד ודרך זו הוכרה הן ע"י האוצר והן ע"י הנציבות . הורוביץ ציין בעדותו שההעסקה דרך חברות כוח אדם לא היתה בחירה אלא אילוץ שנכפה ע"י האוצר . היו בעלי משרות בכירות שעבדו במשך תקופה באמצעות חברות כוח אדם כמו: עו"ד שירלי ברנע שממונה על התקציבים ורכזת הוועדה הקבלנית , מנהל אגף צב"ח וכן רכזי אכיפה ורישוי עסקים . המשרד דיווח על עובדי כוח אדם לנציבות שירות המדינה כך שהדבר היה בידיעתה . מירי רחמים שהיתה ממונה על העסקת עובדי כוח אדם באגף משאבי אנוש העידה שעוד לפני כהונת הנגבי העסיקו עובדי כוח אדם רבים, ולא היה כל שינוי בתקופת הנגבי ממה שהיה לפניו . גב' דיין מסניף רחובות של חברת כוח האדם "תגבור" העידה שהמשרד היה בוחר מועמדים וההתקשרות של חברת כוח אדם עם המועמד נעשתה אחרי הבחירה.היא הבהירה שלא היה כל חריג בעניין זה בתקופת הנגבי .

96.   הראיות מצביעות על כך שהמשרד לא פרסם ברבים משרות שאינן דורשות פרסום לפי כללי הנציבות (היינו, משרות שאינן דורשות מכרז), וזאת ללא כל קשר למועמדי לשכת השר. בכל הנוגע למשרות מתפנות, הרי שבהיעדר פרסום מרבית המועמדים הגיעו מקרב מכרים ומקורבים לאנשים בתוך המשרד ששמעו על התפנות המשרה. בין אם המדובר בשיטת "חבר מביא חבר", ובין אם מדובר בפניה לעמיתים מקצועיים לשם קבלת מועמדים. מאחר שבפועל לא היתה בדרך כלל התמודדות בין מספר מועמדים בו זמנית, הרי שבמקרים רבים הוביל הדבר לכך שאם המועמד שנבחן היה מתאים, הוא התקבל . הגישה שהורוביץ נקט בה היתה של הקפדה על דרישות משרה שמקבילות לאלה שהיו קיימות אצל עובדי המדינה המקבילים . הורוביץ העיד שאחת הפרצות שהיו בכל משרדי הממשלה התייחסו לממלאי מקום. בתקופת הנגבי היו 6-9 מקרים כאלה בעוד שבמשרדים אחרים היה מדובר במעל 100 עובדים כאלו. המשרדים שהורוביץ מנה היו לדבריו " בפרקליטות המדינה, בהנהלת בתי המשפט, בכל משרדי הממשלה, במשרדים האמונים על שמירת שלטון החוק" . מכאן שכל עניין הפגיעה בשוויון נובע ממהות ההליך עצמו שאפשר איוש משרה ללא פרסום ואין לכך כל קשר עם היות העובד מועמד השר או לשכתו , אם לאו .

97.   ברגר- אלשטיין כתבו באשר לתופעה הנ"ל ובאותו כיוון העידה גב' מרי יוסף, הרפרנטית של המשרד לאיכות הסביבה בנציבות שירות המדינה וציינה את היעדר קיומן של הנחיות איוש בתקופה הרלבנטית, ולא ידעה להצביע על הליכים "מעין מכרזיים" במקום שבו לא הייתה חובת מכרז .  הורוביץ בעדותו התייחס, למשל, למשרד המשפטים וציין ש-64% מהעוזרים המשפטיים שאמורים היו לעבור וועדת איתור, נכנסו לתפקידם בלא שקויים הליך שהבטיח שוויון הזדמנויות. זו הסיבה שב-25.3.03 התקבלה החלטת ממשלה (ת/885) בעניין העברת עובדי כוח אדם למשרות תקניות. החלטה זו מלמדת על היקף התופעה של העסקת עובדי כוח אדם בשירות המדינה בכלל .

98.  הורוביץ ציין שלשכת השר לא קבעה אלו משרות יועסקו באמצעות עובדי חברות כוח אדם ואלו באמצעות פרוייקטורים . הנגבי ואנשי לשכתו לא התערבו בהליכי האיוש עצמם ולא היו מודעים למהות ההליכים הללו . כפי שציינתי בהזדמנויות אחרות, הנגבי לא חסם בפני הורוביץ את האפשרות להוסיף מועמדים נוספים על אלה שהוא או לשכתו העבירה . דווקא הנגבי פעל לצמצום הפרצה של העסקת עובדי כוח אדם במשרדו .

99.   נושא נוסף שהיתה בו פירצה ולא באשמתו של הנגבי היה נושא מינוי פרוייקטורים. בעניין מספרם היו גירסאות שונות . כתב האישום מנה 13 פרוייקטורים שהם כ-10% מהפרוייקטורים במשרד. מכאן שאין לקבל את הטיעון על הגבלה מצד הנגבי לקבלת פרוייקטורים ממאגרים אחרים כפי שבפועל היה. במאמר מוסגר ייאמר שלפי נ/171 היו מועמדים בעלי כישורים מצויינים כפי שניתן לראות מקורות החיים שלהם.

100.    במאגר קורות החיים נ/171 היו כ-250 קורות חיים. כלומר הרוב הגדול של קורות החיים לא הועבר הלאה. בתוך נ/171 היו עשרות רבות של חברי מרכז שלא מונו ושקורות החיים שלהם לא הועברו ולא טופלו. כבר מכאן ניתן לדחות את טענת המאשימה בדבר מוטיבציה משחדת. יש  עשרות רבות של מועמדים שקורות החיים שלהם הועברו לטיפול ומועמדותם נדחתה ע"י הדרג המקצועי. ניתן לסכם ולקבוע שהליכי האיוש במשרד והנתונים שוללים תכנית שיטתית מצד הנאשמים שטענה לה המאשימה בכתב האישום.

101.    המאשימה טענה בין השאר לנזק של עיכובים כתוצאה מהעברת המועמדויות ע"י הנגבי או אנשי לשכתו. גם טענה זו לא הוכחה כל עיקר. הנגבי שלל זאת ואם היו עיכובים כלשהם הוא לא היה מודע להם .  הורוביץ אף הוא שלל זאת ודיבר בעדותו על ימים עד שבועות . מכל מקום דווקא הליכי איוש תחרותיים לוקחים הרבה יותר זמן מפני שיש מגבלות זמן לפרסום מכרז, בחינות מיון ועוד. אין כל הוכחה מצד המאשימה מה משכי הזמן שאמורים לעבור כאשר האיוש נעשה במכרזים ובחינות לעומת הליכי האיוש שהיו בתקופת הנגבי, כך שאינני רואה כל צורך לדון בכל מקרה ספציפי שהתעורר עיכוב נטען כלשהו ככל שהיה עיכוב כזה.

102.    .בסיכומו של דבר המאשימה לא הוכיחה תשתית עובדתית לנזקים כלשהם שיש בהם כדי להקים אחריות פלילית מצד מי מהנאשמים.

103.    המאשימה העלתה טענות לעניין הורוביץ גורן והרשקוביץ תוך ניסיון להראות שהיה מניע של שוחד  לגביהם וכך טענה:

לגבי הורוביץ-הארכת תקופת הנסיון של הורביץ על ידי הנגבי נועדה להשפיע, והשפיעה  בפועל על הורביץ. בהקשר זה טענה המאשימה שהנגבי ניצל את העובדה שהורוביץ היה  להוט להוכיח את עצמו בתקופת הניסיון, הוא היה מינוי טרי, היה חשוב לו גם שיתוף הפעולה עם השר, כדי להצליח בתפקיד שלו. לגבי גורן- התפקיד שקיבל בסיום תפקידו (בניגוד לדעה המקצועית במשרד וכהחלטה ישירה של הנגבי) - היתה הטבה חומרית נאה, שלא ניתן להתעלם מהשפעתה על יחסו של גורן להנגבי (והתנהלותו בנושא המנויים)  גם לאחר פרישתו מהמשרד.

לגבי הרשקוביץ- היה מניע של רצון לרצות את הנגבי ובכך (בתקופת היותו יועץ בכיר לשר) לקדם את עצמו למנכ"ל.

לגבי גורן- נטען ע"י המאשימה שמעמדו כמנכ"ל עם תחילת כהונתו של הנגבי כשר היה תלוי ברצונו הטוב של הנגבי, ולכן ריצה אותו ולא התעמת איתו. בנוסף ציינה המאשימה שגורן קיבל תפקיד בסיום תפקידו כמנכ"ל (בניגוד לדיעה מקצועית במשרד) והיה בכך הטבה חומרית נאה שלא ניתן להתעלם מהשפעתה על יחסו של גורן להנגבי והתנהלותו בנושא המינויים גם לאחר פרישתו מהמשרד.

104.  אלא שאין ממש בטענות אלה כפי שיפורט להלן:

א.      לגבי הורוביץ- הוא התכחש לחלוטין באשר לטענה שהעלתה המאשימה. לעניין זה ציין  הורוביץ :" אפשר עדיין להגיד אמירה כללית, שהיא נגזרת מהמספרים הגדולים. אם היו 200 משרות פנויות במשרד, ו - 50 היו מועמדי השר או ארבעים וכמה היו מועמדי השר, והיו לשר קורות חיים מ- 150 נוספים, אפשר היה לכאורה כשאתה לוקח לידי קיצוניות את הרצון למנות מועמדי השר, לשלב בין אותם 150 משרות פנויות, לבין אותם 150 קורות חיים של השר. זה לא קרה, זה לא קרה, כי נבחרו גם הרבה מאוד מועמדים לא של לשכת השר, מסיבות שציינתי אתמול, לא התאימו, לא היו זמינים, לא היו מתאימים, המידע לא הובא לידיעת לשכת השר מסיבות מגוונות, אבל הסטטיסטיקה מראה שבתקופה הזאת במשרד להגנת הסביבה, נבחרו כמה עשרות מועמדי שר וכמות הרבה, הרבה יותר גדולה, שמונים אחוז מתוך כלל המועמדים, היו לא מועמדי השר." מתוך דבריו של מר הורביץ ברור כי לו היה פועל מתוך מוטיבציה דומיננטית של ריצוי השר, יכול היה להוביל לאחוזי קליטה גבוהים יותר של מועמדים מטעם לשכת השר, כמו גם ליישום דווקני יותר של בקשתו.

ב.      לגבי גורן-בעת שגורן ביצע את כל המינויים למיניהם לא עמדה בכלל לדיון שאלת התפקיד שיקבל לאחר סיום תפקידו. הותרתו של גורן בתפקיד המנכ"ל מלמדת דווקא על חוסר מניע של שוחד או מניע כפי שמייחסת המאשימה של ביצוע מינויים רבים ככל הניתן. גורן עצמו מציין שלא ביצע ולא עברו דרכו כל המועמדויות שהוצגו; אין קצה של ראיה שלפיה נדרש גורן ע"י הנגבי לשתף פעולה בנושא העברת המועמדויות כתנאי להארכת העסקתו כמנכ"ל. יש לזכור שהנגבי היה חדש בתפקידו כמנכ"ל בעוד שגורן היה ותיק, והסיבה שהנגבי הותיר את גורן בתפקידו היתה כדי שהמשרד ימשיך לתפקד כיאות ויימנעו זעזועים. לגבי התפקיד שקיבל גורן בסיום תפקידו, אין לקשור אותו כל עיקר לנושא העברת המינויים. התפקיד היה קשור להכנת וועידה בינלאומית בתחומים שגורן יכול היה לתרום מניסיונו.

ג.        לגבי הרשקוביץ-  הרשקוביץ העיד על עצמו, ואין על כך מחלוקת, כי את העולם הפוליטי של חברי המרכז, מעמדם ועוצמתם היחסית הוא לא הכיר. השר הנגבי ידע היטב כי מר הרשקוביץ הוא איש מקצוע, וזו הייתה הסיבה שביקש כי יצטרף לצוות לשכתו ויעמוד בראשו. ברור שגם השר הנגבי ידע היטב כי מר הרשקוביץ לא ניחן בחושים לדעת מה עוצמתם הפוליטית של המועמדים השונים. הנגבי ביקש מהרשקוביץ להעביר קורות חיים כיוון שראה בו גורם מקצועי, וכיוון שראה בהעברת קורות החיים לדרגי המקצוע במשרד כעניין מקצועי . אם אכן המוטיבציה של השר הנגבי הייתה מוטיבציה משחדת, מדוע הופקד על המשימה הרגישה גורם, שלא יודע מי המועמד שבעבורו יש להשקיע מאמצים ניכרים יותר ומיהו המועמד שאינו בעל עוצמה פוליטית, שבעבורו תמריץ ההצלחה קטן? הכיצד הנגבי לא נתן סימנים במועמדים השונים בפני הרשקוביץ, כדי שניתן יהיה להפיק את הרווחים הפוליטיים המקסימליים מהעברת המועמדויות? ביטוי מובהק להיעדרו של קשר סיבתי בין מר הרשקוביץ לבין מינויים למיניהם, אפשר למצוא באופן התנהלותו כשהפך למנכ"ל המשרד. כמובן שכמנכ"ל יכולתו להוביל למינויים רבים עלתה, והנה דווקא בתקופתו כמנכ"ל מונו מועמדים בודדים שהגיעו מלשכת השר. די בנתון זה כדי למוטט את טיעונה של המאשימה ביחס למר הרשקוביץ, וכן ביחס להפנמה שלו את "רוח המפקד" של השר הנגבי. הוא ציפה כי מר הרשקוביץ יפעיל שיקול דעת מסויים ולא יעביר את כל המועמדויות המגיעות אליו באופן אוטומטי . גם מר הרשקוביץ מציין כי הפעיל שיקול דעת מסויים ביחס לקורות החיים שהצטברו על שולחנו, ולא העביר את כולם ללא הפעלה כלשהי של שיקול דעת.  להרשקוביץ אכן היה רצון לרצות את הנגבי והיה לו רצון להתמנות כמנכ"ל אך התנהלותו הכוללת בכל התחומים היתה יעילה ואין לומר שראה את גולת הכותרת בפעילותו בנושא המינויים שהנגבי ביקש להעביר שהיה נושא שולי בפעילויות ובמדיניות שהמשרד חפץ לקיים. 

                         


שער שני

ניתוח מינויים בהתייחס לנטען בכתב  האישום

טענות המאשימה בסעיף 12 לכה"א

106.  בסעיף 12 לכתב האישום נטען ע"י המאשימה שבמהלך כהונתו של הנגבי מונו בסך הכל כ- 49 עובדים ובעלי תפקידים במשרד, ועוד כ - 20 בעלי תפקידים בגופים הקשורים למשרד, שהנם חברי מרכז או מקורביהם וכן מספר אנשים המקורבים אל הנגבי אישית.  מינויים אלה אינם כוללים חברי מרכז במשרות אמון ובתפקידים בגופים חיצוניים למשרד שאושרו על ידי ועדת רביבי. 

   107.  בהודעה משלימה לכתב האישום ציינה המאשימה ש" גישתה של המאשימה הינה כי מדובר בפרשת אישום אחת, מרובת פרטים, וכי התנהלות הנאשמים הולידה עשרות רבות של מינויים ועשרות רבות של ניסיונות למינויים, במשרד לאיכות הסביבה ובגופים החיצוניים הקשורים אליו". עוד ציינה המאשימה בהודעה הנ"ל ש" המינויים המפורטים בכתב האישום  וניסיונות המינוי (שהוספו כ"פרטים נוספים" לסעיף 13 לכתב האישום) אינם ממצים את כל המקרים בהם היתה מעורבות של הנאשמים במינויים במשרד, כך למשל, לא מונה כתב האישום מינויים ב"משרות אמון" בלשכת השר, מינויים בגופים חיצוניים שעברו ועדת רביבי או מקרים בהם קיימות ראיות ברורות למעורבות הנאשמים אך לא נמצאו ראיות לזיקה פוליטית או אישית לנאשם 1, או שנמצאו ראיות ברמה שאינה מספקת". מטבע הדברים, הכרעת דין זו תתרכז במה שמופיע בכתב האישום , אשר הוא כשלעצמו לא קטן, ולא תעסוק במינויים שהמאשימה עצמה לא ראתה להזכירם בכתב האישום או בהודעה הנוספת הנ"ל, כאשר לא היו ראיות ברורות לזיקה פוליטית או אישית להנגבי. הערה זו גם רלוונטית לאמור בסעיף 7 להודעה המשלימה הנ"ל שלפיו " המאשימה מבקשת להבהיר כי רשימת המינויים המפורטים כמינויים פסולים בכתב האישום לא הוצגה כ"רשימה סופית" שאין בלתה".

108. לנוחיות הקוראים, מצורפות בסוף הכרעת דין זו 3 טבלאות בדבר בעלי התפקידים במשרד בתקופת כהונת הנגבי כשר.


  ממצאים ראייתיים  לעניין מינויים למשרות במשרד בהתייחס לנטען בסעיף 12 לכה"א

שם

תקופת העסקה

תפקיד במשרד וסוג העסקה

זיקה פוליטית למרכז הליכוד

(או זיקה אישית לנאשם )

ממצאים ראייתיים

1.      

ענת רז

1.5.01 עד היום

פקח משטרה ירוקה

זיקה אישית. זוגתו של אייל ארליך חברו של הנגבי.

עברה בחינות נש"ם ב-4.4.01 היא נבחנה ונמצאה מתאימה לתפקידה. היה צורך אמיתי בתפקידה. ראה דיון כולל  בפרק שיעסוק במשטרה הירוקה.

2.      

אביטל ברוכי

10.5.01 - 30.4.03

מנהלת לשכת מנכ"ל (גורן)  ואח"כ מרכזת פניות הציבור

היכרות אישית קרובה  עם הנגבי. התפקדה בעבר לליכוד. אחיה אילן דורון ומנחם מקייטון חברי מרכז .

המנכ"ל גורן היה זקוק למנהלת לשכה שתחליף את זו שפרשה . מי שיזם את הפניה לגב' ברוכי היה הנגבי . הנגבי הכיר את ברוכי מלשכת רה"מ .ברוכי עברה בחינות נש"ם ב-10.2.03. גורן ראיין 3 מועמדות ואיש לא מנע ממנו לראיין נוספות והוא שמח על המלצת השר . הנ"ל לא נמצאה מתאימה לתפקיד והועברה ע"י גורן ללא הודעה להנגבי לתפקיד אחר . ההחלטה בעניין ההעברה היתה של גורן בלבד .  איש משני הנאשמים לא היה מעורב בכך.


3.      

 גלעד אבני

13.5.01- 3.3.03

ממונה יחידות סביבתיות

יו"ר סניף  הליכוד עזתה, חבר מרכז הליכוד

התפקיד היה דרוש. לעובד היו כישורים מתאימים (נ/294) לפניו שימש בתפקיד בועז כבל שהיה בעל זיקה לשרה דליה איציק. בועז כבל אישר שהנגבי לא הורה על פיטוריו או זירוז עזיבתו . הנגבי לא שלל בחינת מועמדים אחרים עימו. בעניינו היתה פנייה של הפרקליטות על כך שהוא מועסק בעוד שמתנהל הליך אזרחי בעניינו. בנושא טיפלה עו"ד גתי מהמשרד ואין ראיות שהנגבי היה בתמונה בעניין זה . נעשה עימו "חוזה בכירים" והיתה הצדקה לכך בהתחשב בפונקציה שבה דובר הוא נמנה על משתתפי ישיבות הצוות לפי הרשימה שהגישה המאשימה לביהמ"ש.  הנגבי ביקש להכניסו כיועץ כלכלי אך לא היתה לו, לטענתו, מעורבות במינויו כפרוייקטור.  הרשקוביץ  כינס ישיבה בעניינו וסיכם את הרחבת ההתקשרות עימו. המאשימה טענה באשר אליו. שאבני, מגובה במעמד מיוחד של מקורב לשר, הרשה לעצמו להתנהג בניגוד לכללים בסיסיים של היררכיה וההתנהגות בשירות הציבורי. פעם אחר פעם לא מילא אחר הנחיות הממונה עליו בינה בראון. נתן התחייבויות תקציביות ללא הרשאה לעשות כן, פעל באופן עצמאי ולא מתואם עם גורמי המשרד. על אף התנהגותו ונזיפות חוזרות שקיבל מבינה בראון לא סר למשמעתה של הממונה עליו. בינה פנתה אל השר מספר פעמים. השר זימן אליו את אבני והורה לו מספר פעמים לקיים את הוראותיה של בינה אך הדברים נמשכו. הנגבי נמנע מלהורות על הפסקת העסקתו ואף הפעיל את הרשקוביץ שהיה מעורב בפתרון היצירתי של העברתו תחת הורביץ. התביעה טענה שאבני בהתנהגותו מגלם את אחת התוצאות השליליות של המינויים הפוליטיים בדמות שבירת ההיררכיה המשרדית. מסתבר שההתרחשויות שהיו בין אבני לבין בינה בראון קשורות במערכת יחסים אישית שבין השניים ומעמדה הנוקשה של בינה בראון, ואין להם דבר או חצי דבר עם הנגבי או הרקשוביץ. אין כל מקום לייחס למי מהנאשמים עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים באשר למערכת היחסים של אבני-בינה בראון.

4.      

שלמה בן עמרה

-1.6.01

31.12.03

פרויקטור לייעוץ כלכלי למשרד ולשר

חבר מרכז הליכוד, חבר ומקורב של הנגבי שימש כרכז מטה הבחירות של הנגבי 1 בפריימריז 2002. 

ראו דיון עליו בפרק שיעסוק בפרוייקטורים.

5.      

שרון אחדות

3.6.01   עד היום

דובר המשרד וממונה על פניות הציבור

חבר מרכז הליכוד כשבע שנים עד 2002. מכיר את נאשם משנת 1992/93 וחבר בעמותה בראשה עמד הנגבי מיום הקמתה ב- 1995

אין מחלוקת על הצורך בתפקיד. תפקודו היה מוצלח. הנגבי הציג את מועמדותו לתפקיד דובר המשרד.  הוא גם מדברר את השר . לפניו שימש בתפקיד דובר המשרד מר נאור ירושלמי. הנגבי לא היה מרוצה מתפקודו של ירושלמי בשל היותו חסר ניסיון . ירושלמי לא ניגש למכרז לתפקיד דובר. בוועדת המכרזים לא נבחר איש לתפקיד .  אחדות מונה כממלא מקום לפי סע' 12.2.51 לתקשי"ר. יש מזכר של  הרשקוביץ   בעניינו מיום 21.5.01.  אין לראות באי העסקת יועץ תקשורת עבירה כלשהי .  הוא נמנה על המוזמנים לישיבות הצוות עם הנגבי בהתאם לרשימה שהגישה המאשימה.

6.      

דניאל בן-דוד

-17.6.01

31.12.02

פקח במשטרה הירוקה

אביו חבר מרכז. הוא עצמו  התפקד לליכוד ונבחר למרכז סמוך לסיום העסקתו.

אין שום ראיות למעורבות הנגבי במינויו. אין גם ראיות למעורבות הורוביץ או הרשקוביץ . הוא עבר בחינות נש"ם ב-30.5.01. אביו העביר את קורות החיים שלו לבניזרי. אביו אינו מכיר את  הרשקוביץ .

7.      

עאטף אלקירנאווי

17.6.01-31.1.03

רכז חינוך דרום

יו"ר סניף הליכוד רהט, חבר מרכז

התפקיד שהיה למעשה " רכז בנושאי הבדויים" היה דרוש . הוא נמנה על המוזמנים לישיבות הצוות עם הנגבי בהתאם לרשימה שהגישה המאשימה. הנגבי העיד שלא היה מעורב בהגשת מועמדותו .טען שהיה בקשר עם בניזרי ועם גלעד אבני שהמליץ עליו. יש באשר אליו מזכר של  הרשקוביץ  עם העתק לעמרם בניזרי . עאטף נהג להציג עצמו בתואר "יועץ לשר" אך להנגבי לא היתה נגיעה לכך . לאריק בר שדה שקלט אותו היה שיקול דעת בקליטה ואיש לא כפה אותו בכך .תפקודו היה לקוי . מנהל המחוז התלונן על תפקודו ובשלב מסויים פנו להנגבי והנגבי העיר לו על מעשיו ומשלא השתפר הוא פוטר. הנגבי לא היה קשור לפיטוריו .

8.      

דוד מלכה

17.6.01  עד היום

מינהלן בבי"ס לחומרים מסוכנים

בנו של חבר מרכז הליכוד גסטון מלכה

המאשימה טענה שמשרת מנהלן בביה"ס לחומרים מסוכנים היתה מאוישת במינוי של דליה איציק (מועין קאסם), שהתפנתה בסמוך לאחר כניסתו של הנגבי לתפקיד. המשרה דווחה כפנויה לפי ההנחיה. השר באמצעות בניזרי, העביר לתפקיד את גדי דקל שלאחר הראיון אמר שאינו מעוניין (מונה מאוחר יותר לאחד התקנים במשטרה הירוקה), ולאחר מכן העבירו את דוד מלכה לתפקיד. לא נבחנו לתפקיד מועמדים נוספים.  למעשה,  אין כל ראיות על מעורבות הנגבי בהעברת מועמדותו . התפקיד היה דרוש ת/1047 מצביע על שיחות של בניזרי עם דוד מלכה. דוד מלכה התאים לתפקיד ואף זכה בפרס עובד מצטיין .

9.      

עו"ד אירית בוקריס לוי

1.7.01-31.1.02

מרכזת (אכיפה) במחוז חיפה

חברת תנועת הליכוד. אביה המנוח היה יו"ר סניף הליכוד בנהריה נפטר במאי 2002. אחיה יצחק ירון חבר מרכז הליכוד.

אחיה של איריס שוחח עם בניזרי . הנגבי הכיר את אביה המנוח של איריס וביקר בביתם בשבעה. רוברט ראובן העיד שהמחוז פנה לירושלים לבקש מועמד לתפקיד . עו"ד בוקריס לוי העידה שהיתה בראיון עם מנהל המחוז בו נכחו רכזים מתחומים שונים . הנגבי לא זכר שהיה מוערב בעניין מועמדותה . אין טענה על תפקודה. היא הפסיקה את העבודה מתוך תחושה של מיצוי . אין מזכר של הרשקוביץ בעניינה. הרשקוביץ לא שלל אפשרות שהוא העביר את קורות חייה . מכל מקום הרשקוביץ לא הכיר אותה או מי מבני משפחתה.

10.   

חיים ברדה

1.7.01 - 31.3.03

רכ"ז צער בעלי חיים (להלן: "רכז צב"ח") מחוז מרכז

יו"ר סניף הליכוד באשקלון, חבר מרכז הליכוד. הוא החל להיות חבר המרכז באוקטובר 2002.

הנגבי העיד שלא היתה לו מעורבות בהצגת מועמדויות של רכזי צב"ח . עובדה זו לא הופרכה ע"י התביעה . בביהמ"ש טען שהכיר את  הרשקוביץ. גם לפי ת/321 גילה חזנובסקי מצאה לנכון לעדכן את  הרשקוביץ  באשר לעובד. תפקודו לא היה טוב אך מנהלת המחוז בת שבע קופטש לא זוכרת שדיווחה בכלל ליורם הורביץ על הראיון עם חיים ברדה . הוא נמנה על המוזמנים לישיבות הצוות עם הנגבי בהתאם לרשימה שהגישה המאשימה.

11.   

יעקב שטרית

1.7.01 - 31.3.03

רכז צב"ח מחוז דרום

חבר מרכז הליכוד

הנגבי העיד שלא היתה לו מעורבות בהצגת מועמדויות של רכזי צב"ח . העובד ציין שהיה בקשר עם בניזרי. אם כי מתוך ת/1084 עולה שהוא ביקש לשוחח עם הנגבי. לא ברור אם בפועל שוחח עם הנגבי, ועל מה, ואין להסיק מכך דבר.  צחי דותן   העיד כי שטרית סייע בהקמת כלביה "מפוארת" בבאר שבע, והיה איש הקשר של המשרד שליווה את הקמתה, וזהו אחד ההישגים הראשונים של המשרד בעניין. העסקתו סויימה ללא שיתוף וידיעת הנגבי. הוא נמנה על המוזמנים לישיבות הצוות עם הנגבי בהתאם לרשימה שהגישה המאשימה.

12.   

אבי צור

10.7.01

-18.3.03

פרויקטור למחזור במשרדי ממשלה

חבר מרכז הליכוד

ראה דיון כולל בפרק שיעסוק במינויים בוועדה הקבלנית.

13.   

ניסים אקוקה

25.7.01-1.8.03

פרויקטור לקשר עם הארגונים הירוקים

חבר מרכז הליכוד מסניף נצרת עלית עד 12/02

ראה דיון כולל בפרק שיעסוק במינויים בוועדה הקבלנית.

14.   

עו"ד רון ורם

1.8.01 עד היום

מרכז (אכיפה) מחוז

ת"א

חמותו שושנה סנדלר פעילה בליכוד מסניף אשדוד, בעבר חברת מרכז. חברה אישית של גאולה כהן, אמו של הנגבי.

הנגבי ציין שהוא לא זוכר את הפרטים, אבל סביר שאם קיבל פניה אמר לגב' סנדלר ליצור קשר עם הרשקוביץ . הרשקוביץ אכן העביר את קורות חייו של ורם להורוביץ ולבנדה . עו"ד רון ורם ציין שלא שוחח עם הנגבי. הוא העיד כי איש לא הבטיח לו דבר לגבי הקליטה לעבודה, ולמיטב ידיעתו גם לגב' סנדלר לא הובטח דבר . הוא נבחר לאחר ראיון בין 2-3 מועמדים . לעו"ד זוהר שקלים (המראיינת) כלל לא היתה ידיעה שהוא מועמד מטעם לשכת השר . לעניין תרשים הזרימה של קורות החיים, ממי הגיע לפני שנשלח ע"י הרשקוביץ ישנן גירסאות שונות, ספקולציות שונות ולא ניתן לקבוע ממצא שהוא מעל לכל ספק סביר.

15.   

מאיה שקלאר

19.8.01  עד היום

עוזרת דובר המשרד

אשת חבר מרכז ליכוד (ולדימיר שקלאר)

הנגבי הכחיש שהיה לו קשר להצגת מועמדותה .בעלה העיד שהיה לו קשר עם אחד מעוזרי הנגבי ושלא היה לו קשר עם הנגבי עצמו . אמנם נקבעה לו פגישה עם הנגבי ב-4.4.01 אך כלל לא ברור באיזה נושא. העובדת טענה שאינה מכירה כלל את  הרשקוביץ  התפקיד היה נחוץ כדי להגיע לאוכלוסיות פרפריאליות .לא היתה חובת מכרז . שרון אחדות העיד שההחלטה לקבלה היתה שלו .  לפי גיליון ההערכה נ/223 היא ביצעה את תפקידה כהלכה. אין ראיה שהיא תפקדה בצורה לקויה בתקופת הנגבי.

16.   

בנימין אבריקי

1.9.01 - 31.3.03

רכז צב"ח מחוז צפון

חבר מרכז הליכוד

אין ראיות לגבי מעורבות הנגבי במינויו . ישנו מזכר של  הרשקוביץ בעניינו בו נכתב "אבקש טיפולך לקליטתו" החוזה עימו לא חודש והעסקתו הופסקה. דווקא אילו היתה "רוח מפקד" של הנגבי, הדעת היתה נותנת שהיו ממשיכים להעסיקו ולא מפטרים אותו. לפי ת/996 השתתף בישיבות צוות עם הנגבי.

17.   

איתן לוי -

4.9.01-30.6.03

פרויקטור לאכיפת צווי זיהום אויר כנגד אגד ודן

חבר מרכז הליכוד משנת 82 וחבר לשכת הליכוד.

ההגנה ויתרה על העדתו בשל מצבו הרפואי. מכל מקום ראה גם דיון כולל בפרק שיעסוק במינויים בוועדה הקבלנית

18.   

אריק זמיר

12.9.01-31.12.02

פרויקטור לייעוץ כלכלי

חבר מרכז הליכוד עד 2002 ומקורב לנאשם. שימש כיועץ השר במשרד הבריאות ובתפקידים במשרד המשפטים בעת כהונת הנגבי כשר המשפטים.

ראה גם דיון כולל בפרק שיעסוק במינויים בוועדה הקבלנית.

19.   

יצחק לביא

4.11.01-15.4.03

פרויקטור פסולת בנין במחוז מרכז

חבר בסניף הליכוד ברמת-גן וחבר מרכז הליכוד עד 2002.

ראה גם דיון בפרק שיעסוק במינויים בוועדה הקבלנית.

20.   

שרון ניסים

11.11.01 עד 17.3.06

מרכזת תשתיות ורישוי עסקים

התפקדה לליכוד לאחר מינויה ומאוחר יותר נהייתה חברת מרכז.

היא הועברה כמועמדת למרות שלא היתה לה כל זיקה פוליטית בזמן אמת . היה צורך במילוי התפקיד לאחר שמי שמילא את התפקיד עבר לשירות במשרד הביטחון . מנהל המחוז, רוברט ראובן היה מעוניין בהעסקתה עוד לפני כהונת הנגבי. היא בעלת כישורים בתחום איכות הסביבה . ישנו מזכר של  הרשקוביץ לרוברט ראובן בעניינה של העובדת . אך לעובדת לא ידועה על מעורבות של  הרשקוביץ.  בתחילה הועסקה על בסיס ניסיון . כיום מנהלת רשות נחל הקישון.הרשקוביץ בזמנו קיבל את קורות החיים של המועמדת כשהיה ידוע על תפקיד פנוי במחוז הצפון ולכן העביר אותה לשם. רוברט ראובן העיד ששרון עבדה בטכניון ואחת העובדות הפנתה את שרון לראיון אצל רוברט ראובן .

21.   

קארין שאשא

19.11.01 עד 21.1.06

עוזרת ממונה צב"ח

אביה אריה שאשא- חבר מרכז ליכוד, אחיה אודי שאשא חבר מרכז הליכוד, אחותה לימור ארביב חברת מרכז הליכוד, דוד שלה ציון מרציאנו - חבר מרכז ליכוד,

המאשימה טענה שאביה פנה לשר הנגבי, בין במישרין או באמצעות אחד העוזרים בבקשה להעסיקה במשרד.

העניין טופל על ידי הרשקוביץ שאף שוחח עמה והעביר אותה לצחי דותן על מנת שתאייש את התפקיד. המשרה התפנתה עקב יציאת המזכירה לחופשת לידה. אולם לבקשת הרשקוביץ, המשיכה להיות מועסקת גם לאחר חזרתה של העובדת הקבועה. אלא שבדיקת הראיות מגלה שאין ראיה למעורבות אישית של הנגבי במינוי . צחי דותן האחראי על תחום הצב"ח ראיין אותה עם עוד מועמד והעדיף אותה כמתאימה . ישנו מזכר של צחי דותן מיום 19.11.01 בו הוא מציין שהרשקוביץ שלח אותה אליו. שאשא ציינה שלא הכירה את  הרשקוביץ לפני שהתחילה לעבוד ויכול להיות שהוא התקשר אטליה אחרי ששלחה קורות חיים ללשכה. אביה העיד שהוא מכיר את בניזרי ולא את  הרשקוביץ.  אשא העידה שמי שיזם את הארכת העסקתה היה יואב מדינה ולא הופרכה עדות זו . נראה כי בניזרי היה זה שהעביר את קורות החיים שלה-בניזרי אישר שפנה להורוביץ בעניין תנאי העסקתה [ראו פ67 עמ' 7814 ש' 35]. הרשקוביץ היה זה שהעביר את קורות חייה לטיפול הדרג המקצועי.

22.   

אושרת יוסף

20.11.01  עד היום

מזכירה במחלקת פרסומים

הגיעה דרך הדוד דני גלבוע חבר מרכז הליכוד

המאשימה טענה בעניינה שחבר המרכז דני גלבוע שמכיר את הנגבי הפנה את קו"ח של אשרת ללשכת הנגבי שעל הפנייה הוא מציין כי היא מומלצת על ידו.  קו"ח של אשרת יוסף הועברו על ידי הרשקוביץ להורביץ בבקשה למצוא לה משרת מזכירה. המשרה פנויה של מזכירה באגף פניות הציבור אף דווחה בהתאם להנחיה להרשקוביץ. במענה לדיווח נשלחו לתפקיד על ידי הרשקוביץ תחילה מירי אלבז (זיקתה להנגבי אינה ידועה למאשימה), שלא רצתה בתפקיד, ולאחר מכן נשלחה לתפקיד אשרת יוסף. אלא שבדיקת הראיות מגלה ממצאים אחרים. להנגבי לא היתה מעורבות בהצגת המועמדות . אושרת יוסף העידה במשטרה  על תהליך קבלתה שכלל ראיון . דני גלבוע ששמו מופיע על קורות החיים הוא דוד של גב' יוסף. הוא העיד במשטרה שהוא לא שוחח עם הנגבי בעניינה . אמנם הרשקוביץ העביר את קורות החים שלה במסגרת מזכר, אך בכך תמה פעולתו בעניינה.אושרת הגיעה למשרד דרך דוד שלה דני גלבוע. הוא נתן לה מס' פקס ואמר לה לשלוח לשם את קורות החיים. לאחר ששלחה את הפקס הזמינה אותה שרי צימרמן לראיון.לטענתה היא לא דיברה עם הנגבי או מישהו מלשכתו, לרבות לא עם  הרשקוביץ . היא עברה בחינות נש"ם ב-18.2.02 ועברה לתקן ב-1.1.04

23.   

גדי דקל

31.1.02 עד היום

פקח במשטרה הירוקה

מתפקד לליכוד. גיסו בני תבין חבר מרכז

ראה דיון כולל  בפרק שיעסוק במשטרה הירוקה.

24.   

עמרם בן חמא

31.1.02 עד היום

פקח במשטרה הירוקה

שני אחיו חברי מרכז. אחיו מוסא פעיל ליכוד בסניף נהרייה שנים רבות.

ראה דיון כולל  בפרק שיעסוק במשטרה הירוקה.

25.   

דביר מנוס

31.1.02עד היום

פקח במשטרה הירוקה

אמו מלכה חברת מרכז 10 שנים. גם אביו היה חבר מרכז

ראה דיון כולל  בפרק שיעסוק במשטרה הירוקה.

26.   

רו"ח אבשלום מדמוני

1.2.02-1.8.02

 פרויקטור בקרה על תמיכות לעמותות

אחותו - מיכל מנצור -  חברת מרכז ופעילה פוליטית.

ראה גם דיון כולל בפרק שיעסוק במינויים בוועדה הקבלנית.

27.   

מאיר אמר

28.2-11.4.02

פקח במשטרה הירוקה

חבר מרכז הליכוד בבת-ים

ראה דיון כולל  בפרק שיעסוק במשטרה הירוקה.

28.   

עו"ד שירי דיאמנט

17.3.02-25.10.03

מרכזת (אכיפה)

במחוז חיפה

אמה פעילה במרכז הליכוד, אינה חברת מרכז. חברה אישית של אמו של הנגבי.

הנגבי העביר את מועמדותה , אך העביר את ההחלטה לדרגים המקצועיים. התפקיד היה דרוש.אימה של העובדת ציינה ששוחחה עם הנגבי אודותיה אך הבהירה שהנגבי לא הבטיח דבר . הנגבי ציין שהעבודה מחייבת תואר ראשון במשפטים אך זו לא עבודה משפטית. גם העובדת ציינה שהנגבי לא הבטיח לה דבר . יש ראיות על קשר ישיר שנעשה עם רוברט ראובן . רוברט ראובן ראיין אותה והיא הצליחה בראיון . גם עו"ד זוהר שקלים ובנדה ראיינו את העובדת והיא הצליחה בראיון . אין מסמכים המאשרים את מעורבותו של הרשקוביץ בעניינה זולת עדותו של רוברט ראובן שטען שקיבל את שמה  מהרשקוביץ .

29.   

דבורית שגיא

17.3.02 - 31.8.03

רכזת בכירה באגף יחסים בינ"ל

הוריה חברי מרכז הליכוד. אביה היה ח"כ מטעם הליכוד וראש עיריית בת ים.

המאשימה טענה שאביה של דבורית פנה אל הנגבי בבקשה לבדוק אפשרות העסקתה של דבורית במשרד. הנגבי הזמין את דבורית וראיין אותה ובאמצעות הרשקוביץ העביר אותה לשיבוץ במשרה באגף יחב"ל. דבורית התקבלה לעבודה במילוי מקום בידיעה של הממונה כי היא מועמדת שר וכמועמדת יחידה לתפקיד. נסיבות קבלתה השפיעו לרעה על יחסה של הממונה עליה, וזאת בנוסף לכך שדבורית תפקדה בצורה לא טובה.  למרות חוות דעת ועמדת הממונה עליה, חידש והאריך הורביץ את ההתקשרות עמה מעת לעת, כשהוא מביא בשיקוליו את היותה מועמדת שר. זמן לא רב לאחר סיום כהונת הנגבי, הופסקה העסקתה במשרד. מהראיות מסתבר שדבורית הועברה כמועמדת ע"י הנגבי עצמו . היא מופיעה ב-ת/1210- סיכום פ.ע. מיום 26.2.02 ונרשם שם "ייבדק עם אורי לבנה צורת איוש בדרגת שיבוץ". איוש המשרה באגף יחב"ל לא היה שונה מהרגיל. היא נבחנה ע"י ראש האגף והתקבלה לעבודה. הייתה פנייה של אורי לבנה למשאבי אנוש לצורך איוש המשרה במילוי מקום והתקבלו מאגף כ"א כמה קורות חיים . איש לא טען ששגיא "הוכתבה" לא אורי לבנה, לא ולרי ברכיה, לא יורם הורוביץ ולא חזנובסקי. עד לשלב מאוחר לא עלה רצון לסיים את העסקתה . הנגבי לא היה מודע לעניין העברתה לתפקיד אחר או אי שביעות רצון של אורי לבנה .

30.   

ציון עמר

24.3.02 עד היום

פקח במשטרה הירוקה

חבר מרכז מזה 10 שנים

ראה דיון כולל  בפרק שיעסוק במשטרה הירוקה.

31.   

הדר תיכון

24.3.02 עד היום

 פקח במשטרה הירוקה

בנו של דן תיכון, לשעבר יו"ר הכנסת ח"כ מטעם הליכוד וחבר מרכז. בעבר היה חבר מרכז למשך שנה.

ראה דיון כולל  בפרק שיעסוק במשטרה הירוקה.

32.   

נזיה עבדאללה

1.4.02 - 31.12.02

רכז חינוך למגזר הלא יהודי  בצפון.

שימש כיועץ לשר ובמשך שנה קודם לכן הועסק ביחידה הסביבתית פקיעין.

יו"ר סניף הליכוד כסרא סמיע, חבר מרכז הליכוד

המאשימה טענה שהיה לגביו מעורבות אישית של הנגבי מעבר להנחיות הכלליות שנתן בעניין המנויים. נזיה פנה אל הנגבי וביקש ממנו תפקיד הולם.  הנגבי רצה שנזיה, המוכר במגזרו, יתלווה אליו לצורך קידומו הפוליטי. הנגבי והרשקוביץ הנחו את הורביץ לקבל אותו וגם עסקו בסיכום תנאי העסקתו. בתחילת התקופה הועסק בכלל דרך יח"ס פקיעין (במימון המשרד). מאוחר יותר, עם "התפנות" תקן בצפון (מינוי אחר של דליה איציק שפוטר - לצורך העסקתם של נזיה ועאמר) הוא הועסק על תקן "רכז חינוך" במחוז צפון למרות שבפועל מעולם לא עסק בכך אלא עבד בפועל כיועץ השר -  מעבר למכסת היועצים. מבחינת ההליך המנהלי, אין אף אחד בדרג המקצועי שראיין אותו והחליט לקבל אותו. כץ לא רצה לקבלו אבל הוא נכנס בכל זאת לעבוד במשרד ולכן הוכפף מנהלית לאגף חינוך, כביכול תחת פיקוחו של  ראש אגף החינוך - איפרגן (אף הוא מינוי של הנגבי) , למרות שגם הוא התייחס אליו כאל "הנחתה"  שלא בחר, ולמעשה גם לא פיקח עליו באופן  מעשי.  בפועל הורביץ אישר חלק ניכר מדוחות השעות שלו.נזיה השתתף בישיבות הצוות עם מינויו לתפקיד ביח"ס פקיעין. הראיות מצביעות על ממצאים . נזיה  העיד על עברו וכישוריו . הרשקוביץ נפגש עימו והעבירו לטיפול הורוביץ . הנגבי לא ידע על ההעסקה ביחידה הסביבתית פקיעין . גם הרשקוביץ לא ידע זאת . הנגבי לא ידע גם על מתכונת ההעסקה בצפון . הנגבי סבר שעבדאללה הוא איש קשר עם המגזר הערבי. נזי לא היה רכז חינוך כי לא התאים לכך והורוביץ הצמידו לאיפרגן .  הקשר של הנגבי לעבדאללה היה מינורי . הוא הציג עצמו כיועץ השר ללא קשר להנגבי . הרשקוביץ העיד שאינו זוכר שהנגבי התערב בהליכי פיטורין של עבדאללה כשרץ לבחירות לכנסת . הוא נמנה על המוזמנים לישיבות הצוות עם הנגבי בהתאם לרשימה שהגישה המאשימה.

33.   

עו"ד עודד ווסוק

7.4.02-31.11.03

עו"ד בלשכה המשפטית במשרד הראשי

חבר תנועת הליכוד. אבי גולן  הוא בן משפחה וחבר מרכז, שהיה איש הקשר בינו לבין הנגבי.

אין טענה מצד המאשימה בדבר חוסר צורך במשרות. המאשימה לא העלתה טענות לעניין כישוריו , או תפקודו.  המועמד הזה כמו דוד אמסלם הועברו לבחינת היועצת המשפטית. היא ציינה שבדקה גם אחרים .ישנו מזכר של הרשקוביץ בעניינו . יוזכר שאבי גולן ציין שפנה להנגבי וביקש שימצא משרהלווסוק.הנגבי קיבל קורות חיים וראיין את ווסוק. .השר התרשם מציוניו, עיין בהמלצות אך לא הבטיח דבר.

34.   

פרדי (שלום) אוריאל

7.4.02 - 31.12.03

פרויקטור לאיסוף סוללות

חבר מרכז הליכוד

ראה דיון כולל בפרק שיעסוק במינויים בוועדה הקבלנית.

35.   

עמאר עמאר

9.4.02 - 31.12.03

רכז חינוך במגזר הלא יהודי

חבר מרכז הליכוד

המאשימה טענה שעאמר פנה אל הנגבי בבקשה לתפקיד. הוא הועבר להורביץ למציאת תפקיד.  מונה לתפקיד רכז חינוך למגזר הערבי בחצי משרה (חצי משרה לנזיה עבדאללה), במחוז צפון החל מ 9.4.02 במקום עישאן כמאל שפוטר 21.3.02 כביכול בגלל "קיצוצים", בפועל על מנת לפנות להם מקום. נטען שהנגבי העיד כי הוא מכיר אותו מהפעילות המפלגתית וכי הלה התלונן בפניו על התנכלות על רקע פוליטי. מכאן גם ניתן להבין את המהלכים של הנגבי למינויו.

 בדיקת הראיות מגלה את הממצאים הבאים:  למועמד היו כישורים מתאימים לתפקיד . להנגבי לא היתה שום נגיעה למינויו. לעובדת היותו בקלסר נ/171 אין משמעות מפני שאין ראיה שלהנגבי היתה נגיעה לקלסר זה . אף כי ב-ת/1084 ישנה הודעה טלפונית שעמאר עמאר רוצה לדבר עם השר, לא ברור אם בפועל התקיימה שיחה וככל שהתקיימה מה היה תוכנה.עמאר ציין בעדותו שלא דיבר עם הנגבי על התפקיד . גלעד אבני הפנה אותו לתפקיד במחוז . מנהל המחוז מצא שעאמר מתאים לתפקיד והבהיר שאיש לא לחץ עליו לקבלו .שלמה כץ כתב לגלעד אבני בעניינו של עמאר.  חזנובסקי ציינה שעאמר היה עובד מצויין ובשל קיצוצי תקציב הוחלט להפסיק את ההתקשרות עימו .

36.   

ניסים צמח

28.4.02 עד היום

פקח במשטרה הירוקה

אחיו עובד עם יוסי בוננו בחברת חשמל. בוננו שימש יו"ר סניף הליכוד בבאר-שבע 1993-2003.

ראה דיון כולל  בפרק שיעסוק במשטרה הירוקה.

37.   

אורית בן שלום

26.5.02 -30.4.03

ראש ענף (תשתיות ורישוי עסקים) במשרד הראשי בי-ם

התפקדה לליכוד. אביה חנניה בן שלום היה חבר מרכז כ- 7 שנים עד 2002 ונמנה בין מחנה פעיליו  של הנגבי

התביעה טענה ש אביה חנניה - חבר מרכז, פנה להנגבי בבקשה למצוא עבודה לאורית והנגבי אף כתב לו מכתב כי שמח לקבל את אורית למשרד. הנגבי העביר את העניין לטיפול הרשקוביץ שזימן את אורית לפגישה על מנת לבחון את אפשרויות העסקתה במשרד.  הרשקוביץ הנחה את הורביץ למצוא לה תפקיד ופועל מולו לנסות לשבצה בתפקידים שונים במשרד (נדחתה על ידי מיכל בר-טוב כבלתי מתאימה). הרשקוביץ גם פועל מול מוטי סלע לשכנעו לקבלה אצלו באגף. מוטי מתנגד לקבלה אך היא בכל זאת מוצבת אצלו באגף. תפקודה באגף גרוע ובסופו של דבר היא מועזבת מהאגף והרשקוביץ לוקח אותה להעסקה בלשכתו עד לסמוך לסיום כהונת הנגבי אז מסיימת תפקידה במשרד (מרץ 03). הראיות מצביעות על כך שהנגבי העביר את קורות החיים שלה להרשקוביץ . לאחר מכן להנגבי לא היתה מעורבות או ידיעה על בחינתה . היא בעלת כישורים . הרשקוביץ העיד שלא הכיר יוזמה של הנגבי בטיפול בגב' בן שלום . אין ללמוד מהמכתב ת/668 שיש בו הנחייה למצוא עבודה למועמדת. זהו מכתב מנומס ותו לא . מכל מקום פרט להעברת המעמדות אין להרשקוביץ כל מעורבות בעניין מועמדת זו. היא נדחתה ע"י מיכל ברטוב לתפקיד באגף חומס- דבר המלמד על אי כפיה .הורוביץ ציין ששמע מסלע תלונות על בן שלום אך ציין שהיתה בעייה ביחסי העבודה של סלע . היה זה מוטי סלע שביקש להעבירה לתפקיד אחר ונפתלי כהן הממונה על זיהום אויר לא קיבל אותה . ניסו למצוא לבן שלום תפקיד גם אחרי תקופת הנגבי .

38.   

שרון עדי

1.6.02 עד היום

פקח במשטרה הירוקה במסגרת ים וחופים. קודם לכן שימש כפרויקטור פסולת מוצקה במחוז חיפה.

אביו (שלום) חבר מרכז עד 10/2002.

ראה דיון כולל  בפרק שיעסוק במשטרה הירוקה.

ראה גם דיון כולל בפרק שיעסוק במינויים בוועדה הקבלנית.

39.   

יואל איפרגן

2.6.02 עד היום

ראש אגף חינוך ולאחר מכן מנהל מחוז ת"א  (הועסק באמצעות חברת כוח אדם)

זיקה אישית לנאשם. בעברו מועמד מטעם הליכוד לראשות עיר. 

הראיות מצביעות על כך שהמשנה למנכ"ל בינה בראון פנתה להנגבי באשר לצורך בתפקיד . אין לאיפרגן זיקה לשר אלא למפלגת ישראל אחת . קורות חייו וניסיונו מרשימים .הנגבי לא נקט עמדה כמה מועמדים יתמודדו על התפקיד . המנכ"ל גורן טיפל בעניין המכרז למנהל מחוז ת"א . הנגבי קיבל עדכון מהמנכ"ל גורן ומהורוביץ אך לא הורה לפסול מועמדים כדי למנות את איפרגן ן. המאשימה טענה לגביו

שבתחילה תפקד איפרגן היטב אך לאחר כחצי שנה התעמת איפרגן קשות עם בינה בראון, הדבר כלל אי קבלת סמכות, "העלמויות", פעולות לא מתואמות ולא מוסמכות בתחום חלוקת תקציבים וכיוב'. בינה העלתה את הדברים בפני הנגבי. בהמשך פעל הנגבי למנות את אפרגן לתפקיד מנהל מחוז תל-אביב. במסגרת זאת גם פעל להשפיע על הליכי המכרז, בין היתר באמצעות דחייתו על מנת שהרשקוביץ יוכל להיות נציג המשרד בוועדה, ולהימנע מלבחור באיש מהמועמדים האחרים באופן שיסלול את הדרך למנויו של אפרגן. הרשקוביץ אכן פעל כאמור והשפיע על הועדה להימנע מלבחור במי מהמועמדים. כך נסללה הדרך למנוי אפרגן לתפקיד מנהל המחוז ללא מכרז. בהתערבות הנציבות בוטל המנוי לאור פרסום היותו 'מינוי פוליטי' בלתי תקין, אך אפרגן פנה לביה"ד לעבודה וקיבל צו מניעה זמני (לאור הליקויים בהליך ואי-קיום שימוע, אך מבלי להכריע בעניין  לגופו). אפרגן המשיך לכהן בתפקיד מכח צו המניעה עד שבמסגרת התיק העיקרי הושגה פשרה לפיה אפרגן יתמודד במכרז (ללא צורך בבחינות). במכרז שהתקיים נבחר ברוך ובר ואפרגן לא נבחר אפילו ככשיר לתפקיד. במהלך כהונתו היה אפרגן מקורב להנגבי, השתתף בישיבות הצוות ואף ביצע באגף החינוך שני מנויים של מועמדי השר - עזרא מועלם, יוסי מלול, ואישר שעות של נזיה עבדאללה - למרות שכלל לא עבד אצלו אלא עם השר. לאף אחד מהנאשמים אין כל אחריות ובוודאי שלא פלילית להתנהלותו של איפרגן. כפי שראינו בהקשרים אחרים מערכת היחסים שבין בינה לכפופים אליה היו קשים ולנאשמים אין אחריות לכך.

40.   

רועי הראל

16.6.02 עד היום

פקח במשטרה הירוקה

הוריו היו חברי מרכז עד 2002

ראה דיון כולל  בפרק שיעסוק במשטרה הירוקה.

41.   

עו"ד קובי בר לב

26.6.02 עד 6.10.06

עו"ד בלשכה המשפטית

שימש כעוזר  פרלמנטארי של ח"כ עוזי לנדאו.

למרות שהנ"ל מופיע בנספח א' לכתב האישום , המאשימה חזרה בה מטענתה ומהכללתו בכתב האישום .  יצויין כי לפי הודעתו הוא התקבל להתמחות לפני שהנגבי או  הרשקוביץ  נכנסו למשרד.

42.   

יוסי מלול

4.8.02 עד 3.8.03

פרויקטור באגף חינוך לשיקום נחלים- היה ניסיון קודם למנותו כפרוייקטור במועצה אזורית גולן.

חבר מרכז הליכוד מסניף טבריה

ראה גם דיון כולל בפרק שיעסוק במינויים בוועדה הקבלנית.

43.   

רוני דניאל

11.8.02  - 10.3.03

מרכזת תעשיות ורישוי עסקים במחוז דרום

חוזה מילוי מקום

התפקדה לליכוד בעת הרלוונטית והיתה מעורבת בכנסים פוליטיים, במסגרתם פנתה ישירות להנגבי

המאשימה טענה לגביה שפנתה אל הנגבי ישירות: פעם אחת טלפונית ופעם נוספת בכנס ליכוד באשקלון בבקשה לקבל עבודה במשרד. הנגבי פעל לשבצה באמצעות הרשקוביץ שאף נפגש וראיין אותה ופעל למצוא לה תפקיד במשרד. הועברה מהרשקוביץ לבר-שדה, שערך לה ראיון קבלה (לא ראיון מיון) והעסיק אותה במחוז. תפקדה בצורה גרועה אך העסקתה נמשכה עד לסמוך לעזיבת הנגבי אז הסתיימה העסקתה במשרד (מרץ 03).

הראיות מצביעות על כך שגב' דניאל לא היתה חברת מרכז הליכוד בזמן הרלוונטי לכתב האישום .היא פנתה להנגבי בעניין העסקתה . היא הופנתה ע"י הרשקוביץ לבחינת התאמה לאגף רישוי עסקים . אריק בר שדה, מנהל מחוז הדרום ציין שלא נבחנו עוד מועמדים כי היה מדובר במילוי מקום . בר שדה ציין שבראיון עשתה רושם מצויין . קופטש לא ידעה שהיא מועמדת מלשכת הנגבי . עם כניסתה לעבודה פנה המשרד לנציבות לקיים מכרז חיצוני . תפקודה לא השביע רצון בשל היותה דומיננטית . עבודתה הופסקה כי לא נבחרה במכרז .

44.   

דב סין הרשקו

10.9.02-31.12.02

פרויקטור לפסולת יבשה ופסולת בנין במחוז חיפה

חבר מועצת סניף הליכוד בחיפה

ראה גם דיון כולל בפרק שיעסוק במינויים בוועדה הקבלנית.

45.   

אורית מליחי

11.9.02 - 31.3.03

מזכירה בענף חומרים מסוכנים

בעלה אהרון מליחי היה חבר מרכז בשנים 1997-2002

המאשימה טענה שבעלה של אורית פנה אל הנגבי בבקשה לסייע במציאת עבודה לאשתו. אורית זומנה לראיון אצל הנגבי עצמו. הנגבי אמר לאורית בראיון כי הוא יבחן את האפשרות לשבצה בתפקיד במשרד, ואכן פעל לכך. היא הועברה באמצעות הרשקוביץ לתפקיד מזכירה במחוז מרכז במילוי מקום. הראיות מצביעות על כך שאורית נדרשה להחליף במילוי מקום מזכירה שיצאה לחופשת לידה . היה לה ניסיון רב כמזכירה . בהודעתה במשטרה היא טענה שהיתה בראיון אצל הנגבי . העובדה שהיו שיחות עם הנגבי באשר אליה או לא היו, לא רלוונטית. היא עברה תהליכי בדיקה וקליטה רגילים. הדרג המקצועי עשה מאמצים לקלוט אותה אחרי סיום תקופת מילוי המקום . בסופו של דבר לא הוארכה בעסקתה.

46.   

ניסים צרור

1.10.02 עד היום

פקח במשטרה הירוקה

זיקה אישית. מכיר את הנגבי  מתקופת הצבא והמילואים ומתקופת היותם סטודנטים.

ראה דיון כולל  בפרק שיעסוק במשטרה הירוקה.

47.   

אהוד גילווארג

5.1.03 עד 3.6.05

פקח במשטרה הירוקה-נבחר קודם לכן כפרוייקטור פסולת מוצקה במחוז חיפה- במקום עדי שרון- אך ויתר.

חמיו שלום יצחק, חבר מרכז עד אוקטובר 2002.

ראה דיון כולל  בפרק שיעסוק במשטרה הירוקה.

48.   

עזרא מועלם

נבחר אך לא הועסק בפועל

פרויקטור לשיקום נחלים

חבר מרכז הליכוד

ראה גם דיון כולל בפרק שיעסוק במינויים בוועדה הקבלנית.

49.   

מאיר הלטובסקי

נבחר אך לא הועסק בפועל

פרויקטור למגזר החרדי

חבר מרכז הליכוד

ראה גם דיון כולל בפרק שיעסוק במינויים בוועדה הקבלנית.


הוועדה הקבלנית

       109.    היו כמה מאפיינים למינויים בוועדה הקבלנית. המאפיינים היו:

א.      עו"ד לימור גתי העידה על התנהלות גרועה של הוועדה הקבלנית; ואלו היו דבריה :

        " לצערי בשלב הזה, העבודה של הוועדה הקבלנית לא הייתה עבודה מאוד מסודרת, בלשון המעטה, זאת אומרת אנחנו היינו נסמכים בעיקר על ההמלצות של ועדת המשנה, לא היינו בוחנים את ההצעות גופן בעצמנו, גם המפרטים עצמם היו מפרטים מאוד לא רציניים, אני אקרא לזה כך, הם לא ממש שיקפו תחרות אמיתית, לא היו משקלות הרבה פעמים לאמות המידה, המחיר הרבה פעמים לא היה נתון בכלל לתחרות. באופן כללי הרמה שלהם לא הייתה רמה גבוהה, לא כפי הרמה שאנחנו נוהגים בה כיום.....העבודה של הוועדה לא היתה עבודה תקינה בלשון המעטה".

ב.      הפרוטוקולים היו נחתמים באיחור ניכר מאד .

ג.        נעשה שימוש בסעיפי פטור ללא קשר להנגבי .

ד.      סעיפי התכ"ם (תקנות כספים ומשק של החשב הכללי) היו פלואידיים ולא סייעו לוועדה במתן משקל נאות לכל מרכיב.

ה.      היו עשרות מכרזים בהם היה מועמד אחד . היו מכרזים שהיה בהם פטור ממכרז מסיבות שונות.

ו.        החשבת אליאב העידה שהוועדה היתה עמוסה מאד ולא היה לה זמן להתעמק בכל מקרה ומקרה המגיע אליה .  היא ציינה שלא תמיד אוישו וועדות המשנה כראוי, לא תמיד נערכו טבלאות השוואה מסודרות ולא תמיד עברו על המפרטים בצורה מסודרת והיא חתמה על הפרוטוקולים לפעמים בדיעבד ומבלי שכל המסמכים עמדו לנגד עיניה, ולעיתים מבלי שנכחה בדיון מפני שנדרשה חתימתה.

ז.       בכל זאת ההתנהלות היתה גם מקצועית. כך למשל עו"ד שירלי ברנע העידה שהיו דיונים פתוחים בוועדה וכל אחד יכול היה להביע דעתו . למעשה, איש לא התערב בשיקול דעת הוועדה .

ח.      היו דוגמאות שלא אישרו מועמדי שר  למשל במחוז חיפה .

ט.      עו"ד לימור גתי שללה את טענותיה של חזנובסקי שהיתה חובה לבחור במועמדי השר .

י.        המנכ"ל גורן העיד שהוא לא שמע על התנהלות בעייתית. יש לציין שהוא היה זה שאמור היה לחתום על העסקת כל פרוייקטור .

ניתוח מינויים בוועדה הקבלנית

מספרו בסעיף 12 לכתב האישום

שם

תקופת העסקה

תפקיד במשרד וסוג העסקה

זיקה פוליטית למרכז הליכוד (או זיקה אישית לנאשם)

ממצאים ראייתיים

4

שלמה בן עמרה

-1.6.01

31.12.03

פרויקטור לייעוץ כלכלי למשרד ולשר . בנוסף, הורחבה העסקתו במשרד באגפים שונים.

חבר מרכז הליכוד, חבר ומקורב של הנגבי שימש כרכז מטה הבחירות של הנגבי 1 בפריימריז 2002. 

הנגבי ביקש למנות את בן עמרה כיועץ בלשכה אלא שהורוביץ התנגד להעסקתו במעמד קבלני . בשיחה בין הנגבי והורוביץ עלתה שאלת העסקתו של בן עמרה כיועץ בלשכת השר או כפרוייקטור.בשלב שני הוצגה מועמדותו לשמש כפרוייקטור. בשלב השני לא היתה להנגבי כל מעורבות. חזנובסקי ציינה שבזמן כהונת הנגבי לא היו הוראות חד משמעיות לעניין אי העסקת פרוייקטורים בלשכת השר . באופן דומה הועסק אבי אזולאי כפרוייקטור . המנכ"ל גורן העיד שהיה צורך בפרויקטור והוא הבין שהוא קרוב של בניזרי . אכן בן עמרה הוא גיסו של בניזרי.  בניזרי הפנה את בן עמרה לגורן . בוועדה הקבלנית לא ידעו שבן עמרה בא מלשכת השר .החשבת יעל אליאב סברה שהצעת בן עמרה היתה הטובה ביותר . החשבת אליאב סברה לא היתה כל חובה לפנות ולחפש מועמדים במאגר חשכ"ל . הליך המינוי היה תקין לחלוטין. בן עמרה אף כי דימו שהוא יועץ השר היה בפועל יועץ המשרד . באשר להגדלת שעות העבודה של בן עמרה -הנגבי לא היה מעורב בכך . אילן ניסים העיד שהיה צורך בתוספת השעות הללו . עו"ד לימור גתי סברה שדבר הגדלת השעות היתה תקינה וכך גם יוסי ענבר סבר . הוא נמנה על המוזמנים לישיבות הצוות עם הנגבי בהתאם לרשימה שהגישה המאשימה.

12

אבי צור

10.7.01

-18.3.03

פרויקטור למחזור במשרדי ממשלה

חבר מרכז הליכוד

הועסק כפרוייקטור להטמעת רפורמת המיחזור במשרדי הממשלה השונים. יעד המיחזור היה אחד היעדים שהציב לעצמו הנגבי .הורוביץ ציין שהיה צורך אמיתי בתפקיד .המנכ"ל גורן ראה במר צור מועמד מתאים . ישנו מזכר של  הרשקוביץ  באשר לצור (ת/773) וצויין " הנושא בהמשך לסיכום שר- מנכ"ל".  אבי צור העיד שהנגבי לא היה זה שעניין אותו בתפקיד .לפי ת/775 היו 5 מתמודדים לתפקיד. הנגבי לא היה מעורב בהליכי וועדת המכרזים שבחרה בצור . לאבי צור היה ניסיון ביצועי רב מאד . מר ניסים לא העלה כל טרוניות בעניין הליך הבחירה בצור . צור תרם רבות להטמעת המיחזור במשרדי הממשלה.דעת הצמרת (הנגבי, הורוביץ, סמנכ"ל תשתיות-ענבר ואילן ניסים) תפקודו היה מצויין . צור לא קיבל כל תשלום עבור שירותיו במשך חודשים רבים. הוא עשה עבודה בהתנדבות עת רבה . החשבת אליאב לא העבירה תשלומים לצור עד שחתם על חוזה . מכל מקום חד משמעית אני קובע שצור לא קיבל יחס מועדף בשום תחום. הוא נמנה על המוזמנים לישיבות הצוות עם הנגבי בהתאם לרשימה שהגישה המאשימה.

13

ניסים אקוקה

25.7.01-8.03

פרויקטור לקשר עם הארגונים הירוקים

חבר מרכז הליכוד מסניף נצרת עלית עד 12/02

המאשימה טענה שהמשרה נוצרה ומינוי הפרוייקטור נעשה ע"י הנגבי. לעניין זה טענה המאשימה שהנגבי קיבל דיווח על הרעיון ליצירת תפקיד ובתגובה העלה את שמו של אקוקה כמתאים למלא את התפקיד והפגיש אותו עם בינה. בנוסף, טענה התביעה שהנגבי פעל מול הורוביץ ליצור את המשרה ולהעביר את פרטיו של אקוקה כמי שמתאים למלא אותה. עוד נטען שההליכים בועדת המכרזים היו מכוונים כדי לבחור באקוקה. הממצאים מגלים שהנגבי היה מעורב בהעברת המועמדות של אקוקה לתפקיד פרוייקטור והוא עשה זאת בעקבות פניה אליו מבינה בראון . זו האחרונה מאשרת את הדבר . בינה בראון אישרה את הצורך בתפקיד, הצעה שעלתה עוד בתקופת השרה דליה איציק .הנגבי העיד שלאחר הצגת המועמדות לא היתה לו מעורבות או ידיעה על ההליך המינהלי הקשור למינוי . היתה טענה מצד המאשימה להתאמת המפרט של דרישות המשרה לקורות החיים של אקוקה . חזנובסקי אישרה שהשינוי בדרישות לתפקיד היה שינוי ראוי ואקוקה היה מתאים לתפקיד . עו"ד שירלי ברנע העידה שהורוביץ הנחה אותם לקבל שמות מועמדים נוספים מעבר לאקוקה . הורוביץ ציין שהבחירה נעשתה יחד עם עו"ד שירלי ברנע ובינה בראון [ראו פ39 עמ' 4723 ש' 33]. חברי וועדת המכרזים אישרו את אקוקה . עבודתו של אקוקה היתה מצויינת וזו היתה דעת הכל . עזיבתו לא היתה קשורה להנגבי . הוא נמנה על המוזמנים לישיבות הצוות עם הנגבי בהתאם לרשימה שהגישה המאשימה.

17

איתן לוי

4.9.01-30.6.03

פרויקטור לאכיפת צווי זיהום אויר כנגד אגד ודן

חבר מרכז הליכוד משנת 82 וחבר לשכת הליכוד.

המאשימה טענה שפעולות הנגבי למינויו נעשו באמצעות  הרשקוביץ .עוד נטען שתחילה נעשה ניסיון למנותו לתפקיד בכיר של מנהל קרן הניקיון, אך לאור התנגדות גורן שהחזיק בתפקיד זה, ובהתערבותו של  הרשקוביץ, חיפשו ללוי תפקיד אחר. נטען שבישיבה של  הרשקוביץ, גורן, הורוביץ, ואיתן לוי, ובהשתתפותו של בנדה, הציע בנדה תפקיד של אכיפת צווים נגד זיהום אוויר. הראיות מצביעות על כך שאכן  שבשלב ראשון הוא הועבר כמועמד לתפקיד בקרן הניקיון . גורן לא אישר את מינויו. אך גורן יזם את המינוי כפרוייקטור .  התביעה לא הוכיחה מעורבות ישירה של הנגבי.  ישנו מזכר של  הרשקוביץ  לגורן בעניינו מיום 26.5.01 ובו הוא מציין " בהמשך לשיחתנו" .  ביום 3.6.01 חתם הנגבי על צווים כנגד אגד ודן  והיה צורך בפרוייקטור . לאיתן לוי היו כישורים לתפקיד . הנגבי העיד שמלבד החתימה על הצווים לא היה מעורב בנושא הפרוייקטור לפי ת/254 הוועדה הקבלנית החליטה שעד לסוף תקופת ההעסקה הראשונה ייערך הליך מכרזי פומבי . אין ראיה שהנגבי היה מעורב או מיודע בעניין תנאי העסקתו של לוי . ההגנה ויתרה על העדתו בשל מצבו הרפואי. באשר להרשקוביץ-איתן לוי לא הכירו. מכל מקום  הרשקוביץ  כתב מזכר באשר אליו אך מי שטיפל אינטנסיבית באשר אליו היה גורן.

18

אריק זמיר

12.9.01-31.12.02

פרויקטור לייעוץ כלכלי

חבר מרכז הליכוד עד 2002 ומקורב להנגבי.

בעברו  שימש כיועץ בלשכתו של הנגבי כשר הבריאות.משעבר הנגבי למשרד המשפטים זמיר קיבל תפקיד בתחילה במועצת רואי החשבון ולאחר מכן באפוטרופוס. בכתב האישום אין מילה או חצי מילה באשר למרמה והפרת אמונים המתייחסת לאריק זמיר ועבודתו במשרד המשפטים. כל שנטען בכתב האישום מצוי ברובריקה המתייחסת לאריק זמיר בטבלה שבסעיף 12 לכתב האישום נאמר " שימש כיועץ השר במשרד הבריאות ובתפקידים במשרד המשפטים בעת כהונת הנגבי כשר המשפטים". רישום כזה איננו מקים צורך לדון בהתנהלות באשר לאיש שהיה במשרד המשפטים , מה גם שזמיר לא העיד בתיק זה. קורות החיים של זמיר הגיעו מלשכת הנגבי. הנגבי העיד שלא ידע על מועמדותו במשרד לאיכות הסביבה . הנגבי העיד שזמיר לא היה צריך מתווכים והוא הכיר את כל אנשי לשכתו של הנגבי . המנכ"ל גורן העיד שהורוביץ פנה אליו באשר לצורך בכלכלן, אך ציין שלא הנגבי ולא הרשקוביץ לא שוחחו עימו על זמיר . גורן העיד שהיה צורך בפרוייקטור לעניינים כלכליים . אין שמץ של הוכחה שהנגבי היה מעורב בהליך בחירתו . זמיר תפקד בצורה גרועה. להנגבי לא דווחו על התפקוד הלקוי . בשלב מסויים זמיר הועבר מאגף כלכלה לאגף פסולת מוצקה.הורוביץ פנה לחזנובסקי לבדוק אפשרות העברה כזו . משלא נמצא מתאים, ענבר החליט להפסיק את ההתקשרות עם זמיר .

19

יצחק לביא

4.11.01-15.4.03

פרויקטור פסולת בנין במחוז מרכז

חבר בסניף הליכוד ברמת-גן וחבר מרכז הליכוד עד 2002.

בת שבע קופטש העידה שזה היה תפקיד נדרש . אילן ניסים, ראש אגף פסולת מוצקה העיד שבת שבע קופטש ראיינה כמה מועמדים, ואת לביא הפנתה לראיון נוסף . לביא אמנם הגיע מלשכת הנגבי אלא שאין שמץ של ראיה למעורבותו הישירה של הנגבי. מי שהעביר את קורות החיים של לביא (חיים פליגלטאוב-חבר מרכז הליכוד) העיד שלא שוחח עם הנגבי על לביא כי אם עם אחד מעוזרי השר . קורות החיים הוכנסו לקלסר בניזרי (נ/171). בראיון, בת שבע קופטש התרשמה מלביא באופן חיובי . משם עבר לביא לבחירה בוועדת המכרזים ת/64 וזו בחרה בו ולא במר וענונו. הורוביץ העיד שהמפרט לתפקיד פורסם באינטרנט . הורוביץ ציין שבתחילה הוא לא תפקד כפי שצריך אך אח"כ הצליח להקים בסיס נתונים סביר במחוז . לביא סיים את העסקתו אחרי תום כהונת הנגבי . היתה מחלוקת אם לביא זומן לביקור השר ברחובות; אין ראיה לכך שזומן . הרשקוביץ שלח בזמנו פקס באשר למועמד זה אך לא טיפל בענינו מעבר לכך. הורוביץ זכר רק באופן עמום אפשרות של שיחה עם הרשקוביץ בעניין המועמד.

26

רו"ח אבשלום מדמוני

1.2.02-1.8.02

 פרויקטור בקרה על תמיכות לעמותות

אחותו - מיכל מנצור -  חברת מרכז ופעילה פוליטית.

המאשימה מודה שהנגבי והרשקוביץ לא נתנו הוראה להורוביץ למנותו אף כי  הנגבי העיד שמיכל מנצור אחותו של מדמוני פנתה אליו . היה צורך בתפקיד . קורות החיים היו במאגר בניזרי נ/171. הורוביץ לא זכר מעורבות של הנגבי . גב' אליאב חשבת המשרד טענה שלא היתה חובה לפנות למאגר רו"ח של חש"כל . בהליך הבחירה היו מועמדים לתפקיד גם אריק זמיר ובן עמרה ומבין השלושה נבחר מדמוני. המאשימה טענה שהמכרז היה פיקטיבי, אלא שאין ראיות לכך, שמכרז זה היה "יותר פיקטיבי" ממכרזים אחרים.

34

פרדי (שלום) אוריאל

7.4.02 - 31.12.03

תחילה הוצע לו תפקיד קב"ט המשרד, אלא שההצעה לא יצאה אל הפועל מפני שהקב"ט המכהן דורון מרום החליט שלא לפרוש מהמשרד. אח"כ מונה כפרויקטור לאיסוף סוללות

חבר מרכז הליכוד

בעברו שימש כראש המועצה האזורית באר טוביה. הוא פנה אל הנגבי בבקשה למציאת תפקיד.

 תפקיד הקב"ט-

קב"ט המשרד דורון מרום חפץ לפרוש כדי לעבור למשרד אחר. מרום עדכן את הנגבי באשר לדרישות מקב"ט, אופן בחירתו ועבודתו. הנגבי הציע את התפקיד לפרדי אוריאל .דורון מרום העיד שבהליך היו 3-4 מועמדים . אוריאל בעברו היה סנ"צ במשטרה ובעל ניסיון לשמש כקב"ט . אין כל פגם בהליך הנוגע למינוי כקב"ט שלא יצא אל הפועל.

פרוייקטור לאיסוף סוללות-

להנגבי לא היתה כל מעורבות במינוי . התפקיד היה דרוש . התפקיד פורסם לציבור . גם הרשקוביץ וגם הורוביץ שללו מעורבות של הנגבי במינוי . עו"ד לימור גתי וגב' אליאב החשבת שהיו בוועדה שבחרה בפרדי אוריאל טענו שלא ידעו בכלל על קשר שלו עם הנגבי . אין כל פגם פלילי במינויו של פרדי אוריאל.

38

שרון עדי

1.6.02 עד היום

פקח במשטרה הירוקה במסגרת ים וחופים. קודם לכן שימש כפרויקטור פסולת מוצקה במחוז חיפה.

אביו (שלום) חבר מרכז עד 10/2002.

המאשימה טענה שהוא הועבר ע"י  הרשקוביץ לתפקיד פרוייקטור במחוז חיםה. נטען שהוא התקבל כמועמד יחיד למרות העדר על רקע מקצועי.מנהל המחוז סבר שאין לו נתונים אך החליט לקבלו לתקופת ניסיון מתוך כבוד לעובדה שהועבר ע"י היועץ הבכיר לשר. הוא התקבל לניסיון מתוך חשש שאחרת המשרה תישאר בלתי מאויישת. להנגבי לא היתה כל מעורבות בהצגת המועמדות לתפקיד במחוז חיפה או לפקח במשטרה הירוקה. אביו של עדי שרון (שלום) העיד שמעולם לא שוחח עם הנגבי אודות בנו . אביו של עדי שרון ציין שיצר קשר עם עמרם בניזרי . הוא הועבר לתפקיד פרוייקטור לפסולת בניין . אביו של עדי שרון ציין שיצר קשר עם עמרם בניזרי . הוא הועבר לתפקיד פרוייקטור לפסולת בניין בשל הצורך בפונקציה זו .הרשקוביץ לא הכיר את המועמד או את אביו. לעומת זאת האב הכיר את בניזרי. הרשקוביץ לא היה מעורב בהעברת עדי שרון למשטרה הירוקה. העברת שמו למשרת פרויקטור בחיפה, אחרי שבניזרי שוחח עם אביו מלמדת שבניזרי היה הגורם המעביר. עדי שרון רואיין ונמצא ע"י הסמנכ"ל רוברט ראובן מתאים. גם אילן ניסים אישר את מועמדותו של עדי שרון . שרון החליט לסיים עבודתו מיוזמתו.  הוא עבר למשטרה הירוקה ללא מעורבות של הנגבי או לשכתו. הסמנכ"ל בנדה העיד שאביו של עדי שרון שוחח עימו באשר למעבר למשטרה הירוקה .

42

יוסי מלול

4.8.02 עד 3.8.03

פרויקטור לשיקום נחלים באגף חינוך

היה ניסיון קודם למנותו כפרוייקטור במועצה אזורית גולן.

חבר מרכז הליכוד מסניף טבריה

המאשימה טענה שהניסיון הראשון נעשה למנות את מלול ביחידה הסביבתית גולן לאחר שהנגבי אישר את הקמתה במסגרת סיור במועצה.  נטען שהרשקוביץ פעל באופן נמרץ ללחוץ על ראש המועצה וסגנו לקבל את מלול לתפקיד, אך לאחר שראש המועצה התנגד, הוחלט לבטל את הקמת היחידה באמתלה של קיצוץ תקציבי (לעניין זה ראה התייחסות בהמשך פרק שיעסוק במינויים ליחידות אזוריות).לאחר מכן העובר מלול למינוי כפרוייקטור לשיקום נחלים. הדבר נעשה לאחר שעזרא מועלם לא רצה בתפקיד. את התפקיד יזם יואל איפרגן . הורוביץ אישר את הצורך בתפקיד . קורות חייו היו בקלסר של בניזרי נ/171. להנגבי לא היתה כל מעורבות בהצגת מועמדותו . בניזרי העיד שמלול דיבר איתו בעניין התפקיד . התפקיד פורסם באינטרנט . הדרישות הראשוניות לתפקיד היו מחמירות ולכן הנמיכו את הדרישות במכרז השני . העובדה שבמסמך ת/795 נרשם "מיועד ליוסי מלול" לא מחייבת שלא היה תהליך תחרותי .מלול סיים תפקידו ומחליפתו דליה דורון ציינה שלא ידוע לה על אי תפקודו של מלול . הנגבי לא ידע דבר על תפקודו או אי תפקודו של מלול . הרשקוביץ לא קשור כלל למינוי זה.  לא היתה כל היכרות מוקדמת בין הרשקוביץ למלול קודם מינויו של מלול.

44

דב סין הרשקו

10.9.02-31.12.02

פרויקטור לפסולת יבשה ופסולת בנין במחוז חיפה

היו ניסיונות קודמים למנותו כפרוייקטור במחוז חיפה.

חבר מועצת סניף הליכוד בחיפה;שימש כסן ראש העירייה חיפה מטעם הליכוד

המאשימה טענה שהרשקוביץ פנה בעניינו ישירות למנהל המחוז-רוברט ראובן-שסבר שהמועמד אינו מתאים. לאחר כמה חודשים פנה  הרשקוביץ אל רוברט והציע שהרשקו ימונה לתקופת ניסיון ורוברט נענה לכך, אלא שנטען שהוא תפקד בצורה ירודה וכעבור כמה חודשים הופסקה העסקתו. הראיות מצביעות על כך שאף כי הרשקו  הועבר כמועמד מלשכת הנגבי אך להנגבי לא היתה מעורבות במינויו . הנגבי לא הכיר את הרשקו . בזמנו הרשקוביץ ביקש לקולטו לתקופת ניסיון. הרשקוביץ העביר את קורות החיים של סין הרשקו לטיפולו של רוברט ראובן. בהפנייה זו לא היתה כל כפייה.  רוברט ראובן, מנהל המחוז, פנה להאריך את העסקתו אלא שהורוביץ התנגד לכך. היה צורך לאייש משרת פרוייקטור לפסולת בניין .שמו מופיע בקלסר בניזרי נ/171. המאשימה טענה שהיה מסר מהנגבי  להרשקוביץ לקלוט את הרשקו אך אין ראיות חד משמעיות לעניין זה. זו ספקולציה גרידא.

48

עזרא מועלם

נבחר אך לא הועסק בפועל

פרויקטור לשיקום נחלים

חבר מרכז הליכוד

הוא בעל כישורים בתחום החינוך ואיכות הסביבה . מועלם פנה להנגבי, אשר לא נתן לו כל הבטחה , והנגבי העביר את פרטיו לאיפרגן . יודגש שמועלם נפגש עם הנגבי ב-5/01 אך רק ב-12/01 עולה מועמדותו ובפועל איפרגן המליץ עליו בפני הוועדה רק ב-4/02. לאחר העברת קורות החיים, הנגבי לא ידע מה מתרחש בעניין מועלם .איפרגן העיד שהוא היה מועמד טוב ביותר . הורוביץ לא ידע שיש למועמד זיקה לשר. המועמדות הגיעה מאיפרגן . עו"ד גתי הבהירה שלא ידעה על הקשר שלו להנגבי ושלא משתמעת מהפתק ת/642 כוונה שלא יהיה מכרז לתפקידו. לאחר שנבחר מועלם הודיע שהוא לא מעוניין בתפקיד .

49

מאיר הלטובסקי

נבחר אך לא הועסק בפועל

פרויקטור למגזר החרדי

חבר מרכז הליכוד

המינוי מקורו בפגישה שהיתה אצל הנגבי ב- 4/2002 . ישנו המזכר ת/831 לפיו  הרשקוביץ  כתב " יש סיכום שר". בהודעתו במשטרה תע/664 אמר הלטובסקי שמישהו הפנה אותו  להרשקוביץ. הוא לא ציין מי.  הרשקוביץ  אמר שהתקיימה פגישה עם הנגבי;  הנגבי לא שלל אפשרות זו.  המגמה היתה קידום פעילות מול המגזר החרדי . ב-11/02 -4 חודשים אחרי העברת שמו של הלטובסקי פנה הורוביץ לוועדה הקבלנית והוועדה החליטה להעסיקו .  אף כי נבחר הוא לא הועסק בפועל.


           מינויים שאושרו בוועדת רביבי

110. בסעיף 4 לכתב האישום ציינה המאשימה ש"המינויים המפורטים בכתב האישום  וניסיונות המינוי (שהוספו כ"פרטים נוספים" לסעיף 13 לכתב האישום) " אינם ממצים את כל המקרים בהם היתה מעורבות של הנאשמים במינויים במשרד, כך למשל, לא מונה כתב האישום מינויים ב"משרות אמון" בלשכת השר, מינויים בגופים חיצוניים שעברו ועדת רביבי או מקרים בהם קיימות ראיות ברורות למעורבות הנאשמים אך לא נמצאו ראיות לזיקה פוליטית או אישית לנאשם 1, או שנמצאו ראיות ברמה שאינה מספקת" .

111. בהודעה המשלימה פירטה המאשימה את השמות הרלוונטיים לאמור לעיל וטענה שמינויים אלה היו חלק ממגמת הנגבי למנות ככל שניתן,  חברי מרכז או אנשים בעלי זיקה אישית אליו לתפקידים שונים במשרד לאיכות הסביבה ובגופים הקשורים לו. נטען שהנגבי אף התגאה במינויים אלה במודעה  - נספח א' לכתב האישום. מינויים אלה עברו אישור ועדת רביבי ועל כן המאשימה לא מנתה אותם כחלק מהמינויים הבלתי תקינים בכתב האישום, כפי שצוין בסעיף 12 לכתב האישום, אולם לטענת המאשימה, בהודעה המשלימה, הם מהווים נדבך ראייתי למגמה של הנגבי כאמור לעיל.

112. אם מינויים אלה עמדו בקריטריונים של וועדת רביבי, הם לא היו צריכים להיכלל בכלל במסגרת המעשים שיש בהם משום עבירה של הפרת אמונים.

טבלת מינויים בוועדת רביבי היו כדלהלן:

תפקיד

זיקה פוליטית או אישית

שם

דירקטור מטעם הציבור בחברה לשירותי איכות הסביבה

חבר מרכז

שלמה בן לולו

דירקטור מטעם הציבור בחברה לשירותי איכות סביבה

פעיל בליכוד ומכר ותיק של הנאשם 1

עו"ד דני ברוכין

דירקטורית מטעם הציבור בחברה לשירותי איכות הסביבה.

היה ניסיון קודם למנותה במשרד לאיכות הסביבה בתפקיד רכזת אכיפה במחוז מרכז

בת של חבר מרכז

עו"ד אורנית צור לוטן

דירקטורית בחברה לשירותי איכות הסביבה

מתפקדת לליכוד, בעלה פעיל בליכוד שנים רבות ולימים חבר מרכז,  מכר של הנגבי מפעילות בליכוד

איריס שחר

מינויים בלשכת השר והמנכ"ל

113.  בהודעה המשלימה פירטה המאשימה מינויים שנעשו בלשכת השר והמנכ"ל . מדובר ב-18 מינויים . מטבע הדברים, מאחר ומדובר במשרות אמון, יש זכות למנותם כראות עיני השר והמנכ"ל. 

תפקיד

               שם

יועץ בכיר - לימים מנכ"ל המשרד

שמואל הרשקוביץ

1

יועץ פוליטי - לימים יועץ בכיר

עמרם בניזרי

2

מנהלת לשכת שר

דורית שמעון

3

נהג שר (משנת 1996)

גדעון אברהם

4

יועצת לשר

טלי ויינשטיין

5

יועצת לשר

אורית טננבוים סובול

6

יועץ לשר

מרדכי טאוב

7

יועץ לשר

מאיר יוסף

8

יועץ בלשכת שר (סוף התקופה)

ארז סופר

10

מנהלת לשכת השר בת"א

רבקה דרנוב

11

היתה מועמדת למשרה כמזכירה במחוז ירושלים ולא מונתה, לבסוף

מונתה כמזכירה בלשכת השר ואח"כ הועברה לבנא"מ

זיוה (זהבה) בן חמו

12

כותב נאומים לשר (פרוייקטור)

אבי מאור אזולאי

13

מזכירה בלשכת שר

מיכל שמואל חי

14

מזכירה בלשכת שר

איילת לוי

15

מזכירה בלשכת השר

קרן מתיתיהו

16

נהג מנכ"ל

אלי בוזגלו

17

מזכירה אישית של הרשקוביץ

רחל ביטון

18

טענות המאשימה בדבר מעגל רחב יותר של מינויים

114.  במסמך משלים שהגישה המאשימה, היא פירטה את מה שכינתה " מינויים אחרים" מעבר לאלה שבסעיף 12 לכתב האישום. לגביהם ציינה המאשימה  שקיים " מעגל" רחב יותר של מינויים, אשר מהווים חלק מהתמונה המתוארת בכתב האישום, אם כמינויים ישירים או כ"טרמפיסטים" לשיטה,  אשר מסיבות שונות, לא נכללו במסגרת פירוט כתב האישום, בעיקר בשל כך שפרט כלשהו במארג הראיות המבססות את היותם חלק מאותו "מנגנון מינויים" היה חסר במידה זו או אחרת. לעיתים היה זה היעדר ראיה לזיקה פוליטית להנגבי (כך למשל סמאח בישארה אשר המסמכים הנוגעים למינויה  נתגלו רק במהלך ניהול התיק ולא נעשתה חקירה בעניינה או דליה דורון שלא נמצאה לגביה זיקה פוליטית), או היעדר ראיה מספקת למעורבות הנאשמים במינויה (כך למשל אילנה עמק שהעובדות בעניינה לא היו ידועות בעת גיבוש כתב האישום שכן היא שינתה גרסתה במהלך רענון זיכרון והודתה כי הגיעה באמצעות חבר המרכז דוד לוי. כמו כן, קיימים מינויים אשר קיים ספק אם הם "טרמפיסטים לשיטה" , דהיינו קיים ספק באשר לקיומו של שיקול הומניטארי או "פרוטקציה רגילה" של "מקורב שר" זה או אחר, שהיה המניע למינוי (כדוגמת משה חודג'ייב, רבקה דרנוב או תהילה אלה).

115.  אם היה חסר פרט זה או אחר, ציינה המאשימה שהיא- לא תבקש מבית המשפט לקבוע כי ביחס למינויים ספציפיים אלה, התגבשה עבירה פלילית בפני עצמה. עם זאת, ציינה המאשימה שמכלול הראיות הנוגעות למינויים אלה הנם חלק מחומר החקירה בתיק ומהוות חלק בלתי נפרד ממארג הראיות שבידי המאשימה להוכחת טענתה בדבר מהלך שיטתי של הנאשמים לפעול למינויים של כמה שיותר בעלי זיקה פוליטית להנגבי, במטרה לקדם את מעמדו הפוליטי, כמפורט בכתב האישום. כפי שנראה בהכרעת דין זו, לא היה כל מהלך "שיטתי" במינויים; ואין כל הוכחה שמטרת המינויים למיניהם היתה לקדם את מעמדו הפליטי. העברת המועמדויות נעשתה באופן בלתי שיטתי לחלוטין.

116.    המאשימה ציינה שהיא " מכירה בכך כי על אף הפעולה היסודית והשיטתית של הנאשמים למינוי מקורבים רבים ככל האפשר, לא נוצרה במשרד מערכת הרמטית לחלוטין, ואכן, .... מונו במשרד באותה תקופה גם עובדים שאינם מקורבים לשר".  מטבע הדברים, לאור הערות אלה, ומאחר והיריעה בכתב האישום היא מספיק רחבה, אינני מתכוון להקדיש דיון נרחב לגבי מינויים אלה ואסתפק בהערות קצרות לגבי כל אחד מ-15המועמדים המוזכרים.

טבלה בעניין מעגל רחב של מינויים-שאין לה נפקויות משפטיות מבחינת הננאשמים

תפקיד

זיקה

הערות

שם

מס' סידורי

מזכירה באגף רישוי עסקים (החלה ב-5.11.01 כיום עובדת כרכזת לשכה באשכול תכנון במשרד לאיכ"ס).

חברה של חבר המרכז דוד לוי - נקבעה לדוד לוי פגישה עם השר ביום 29.5.01.

על קו"ח שלה כתוב לרחל

אילנה עמק

1

קלדנית במערך ברירות משפט

הגיעה באמצעות חבר המרכז משה ביבי

ראו ת/239 א'.

ריקה חריש (הרוש)

2

מזכירה באגף אכיפה

אביה דוד כהן חבר מרכז ליכוד (לא ברור אם מתאים אך לדודו כהן נקבעה פגישה עם השר ביום 14.5.01)

נכשלה בחינת נש"מ ב-5.2.02 ועברה ב-19.6.02. עברה לתקן ב-1.1.04.

ראו ת/321 - גילה חזנובסקי מעדכנת את  הרשקוביץ

ליאת (כהן) לוי

3

מ"מ מזכירה בלשכת המשפטית

אביה ישראל אמויאל חבר מרכז

עברה בחינת נש"מ ב-18.2.02. עברה לתקן ב-1.1.04.

מורן אמויאל דגן

4

מזכירה במחוז ירושלים

מתפקדת לליכוד ופעילה במטה של אולמרט.

מוזכרת ברשימה ת/1210-סיכום פ.ע מיום 26.2.02

תמר סמילנסקי

5

מזכירה בלשכת הדובר

הגיעה באמצעות חבר מרכז אבי פרחן (אביו של עופר פרחן)

/

אתי נתן

6

פרוייקטור באגף אכיפה

בנה של רבקה דרנוב, מנהלת לשכת השר בת"א (ומינוי של הנאשם 1)

ישנה אמירה של פדן ששמוליק הביא את דרנוב בישיבה מיום 10.1.08.

יונתן דרנוב

7

אגף חומרים מסוכנים

גיסו של שרון אחדות, דובר המשרד (ומינוי של הנאשם 1)

מזכר של  הרשקוביץ  מיום 29.9.01 "אבקש לראותו כמועמד".

ת/1210 - סיכום פ.ע מיום 26.2.02: "מבקש לזרז המכרז לאיושו".

ד"ר משה חודגייב

8

מזכירה בלשכת גורן ואח"כ בלשכת משנה למנכ"ל בינה בראון עד 2004 ומאז בלשכת הדובר ופניות ציבור

אביה הוא בן דוד של גדעון אברהם (נהגו של הנאשם 1)

עברה בחינת נש"מ ב-18.2.02. עברה לתקן ב-1.1.04. כמו כן ישנו מזכר של  הרשקוביץ  מיום 21.11.01ת/1210-סיכום פ.ע מיום 26.2.02: "עובדת בלשכת מנכ"ל".

תהילה אלה

       9 

פרוייקטורית במחוז צפון

לא נבדקה זיקה לנאשם 1  בשל השלב בו התגלה המינוי (מהלך פרשת התביעה)

/

סמאח בישארה

       10   

סגנית ראש אגף חינוך

החקירה לא הצליחה לפענח עד הסוף את טיב הזיקה לנאשמים

נקבעה לה פגישה עם השר ביום 15.7.01

לפי ת/322 א' גילה מעדכנת את  הרשקוביץ  בעניינה ביום 5.6.02 - הרכב שכר.

דליה דורון

      11

ממונה חוזים והתקשרויות

זיקה אישית לנאשם 1 - היכרות מעת עבודתו במשרד עו"ד וגמן בעת שייצג את הנאשם בפרשת "דרך צלחה"

/

עו"ד ערן סחר

      12 

עו"ד בלשכה המשפטית

זיקה אישית לנאשם 1 באמצעות אביו של  אמסלם.

המאשימה טוענת שמשרתו והמשרה של ווסוק נוצרו בחריגה מהתקן.  משרות אלו היו בלשכה המשפטית והיועמ"ש של המשרד לא טענה דבר בעניין זה. נקבעה לו פגישה עם השר ביום 19.3.01 ו-.7.11.01  בת/1084 חיים אמסלם מבקש לשוחח עם השר - 24.9.01. אך לא ברור אם בפועל התקיימה שיחה ומה היה תוכנה. ישנו מזכר ת/427-מזכר של  הרשקוביץ  מיום 3.9.01 בעניינו של  הנ"ל.

עו"ד דוד אמסלם

      13

עו"ד במחוז דרום

אין לה זיקה פוליטית או אישית לנאשם 1 אלא קשר עקיף למינוי באמצעות חבר מרכז- ר' מועצת להבים, אליו פנה הנאשם 1

ישנו סיכום ראיון של  הרשקוביץ  איתה מיום 23.3.03

עו"ד שרון מדל ארצי

      14

פרוייקטורית באגף חינוך

בעלה חבר מרכז.

הומלצה לועדת המכרזים על ידי יואל איפרגן - שהוא עצמו מינוי של הנגבי.אלא שאין זיקה מפלגתית בין הנגבי לאיפרגן.

גילה לבנון

       15

ניסיונות למינוי שלא פורטו בכתב האישום במסגרת "פרטים נוספים"אך הופיעו ב"הודעה המשלימה" מטעם המאשימה

117.  בהודעה המשלימה פירטה המאשימה עוד שמות של מועמדים, אשר יש בידי המאשימה ראיות בעוצמה משתנה למעורבות הנאשמים בניסיון למנותם לתפקידים שונים, אולם אין בידי המאשימה ראיות לטיב זיקתם להנגבי,  או שהראיות מצביעות על זיקה "חלשה" להנגבי. אך בהמשך צויין שבהעדר ראיות מספיקות לזיקה פוליטית או אישית להנגבי, המאשימה לא ייחסה לנאשמים ניסיונות אלה במסגרת ה"פרטים הנוספים" לסעיף 13 לכתב האישום, אולם ניסיונות אלה מהווים לטענתה חלק מתמונת המינויים במשרד וחלק ממקרים אלה הנם ראיות לאופן בו התנהל הטיפול ב"מועמדי שר". כפי שציינתי לעיל, ההתנהלות בכל נושא המינויים לא היה לה מאפיין קבוע ומכל מקום מה שייחד את המינויים הללו הוא הצעת שם המועמד אך הותרת הנושא לשיקול דעתו של הדרג המקצועי. דווקא הניסיונות הללו מחזקות את טענת ההגנה, שנושא המינויים נותר להחלטת הדרג המקצועי, ללא כפייה לקלוט דווקא את מועמדי השר או אנשי לשכתו. 

ממצאים ראייתיים

שם

מס סידורי

לא נמצאה זיקה פוליטית. ישנו מזכר ת/1210 - סיכום פ.ע מיום 26.2.02: "הנושא ייבדק לאור החלטה בעניינו של סם לוי במחוז דרום".לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

שרון כתב

1

לא נמצאה זיקה פוליטית. קיים מזכר של בניזרי בעניינו. המועמד לא התקבל.

ירון כהן

2

לא נמצאה זיקה פוליטית. קיים מזכר של  הרשקוביץ  מיום 3.11.01 "אבקש לראותו כמועמד מתאים". לפי ת/879- מצוי ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

ד"ר שלום לוי

3

לא נמצאה זיקה פוליטית. אין פרטים

מלכה גרציה

4

ישנו מזכר של  הרשקוביץ  בעניינו. נקבעה לו פגישה עם השר ב-26.8.01 לא  ידוע אם בפועל נפגש ומה עלה בשיחה. לפי ת/879- מצוי ברשימה של מועמדי שר שנדחו. לא נמצאה זיקה פוליטית.

דורון איינשטיין

5

לפי ת/879- מצוי ברשימה של מועמדי שר שנדחו.לא נמצאה זיקה פוליטית.

יניב תם

6

לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.לא נמצאה זיקה פוליטית.

יסמין כהן מנהיים

7

יש מזכר של  הרשקוביץ  בעניינה מיום 2.6.01: "אבקש טיפולך לקליטתה. לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.לא נמצאה זיקה פוליטית.

ונינגר שלומית

8

ישנו מזכר של  הרשקוביץ  בעניינו. לפי ת/879- מצוי ברשימה של מועמדי שר שנדחו. לא נמצאה זיקה פוליטית.

יבגני וולפוב

9

ישנו מזכר של  הרשקוביץ  מיום 15.9.01 " תפעל בהקדם לקליטת" העתקים לבנדה, צימרמן וחזנובסקי. בפועל לא נקלטה. היא ויתרה על התפקיד לפי עדות צימרמן. לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.לא נמצאה זיקה פוליטית.

מירי אלבז

10

ישנו מזכר של  הרשקוביץ מיום 17.12.01 " אנא טפל בקליטתה". לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית.

ענת ברגמן

11

מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  של מועמדים לתפקידי פיקוח.  לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית.

יעקב פנחסי

12

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית.

דוד כהן

13

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. הנגבי העביר את פרטיה של גב' קרן כהן לשם בדיקת האפשרות לשלבה כמתמחה בלשכה המשפטית של המשרד . לגב' קרן כהן אין כל זיקה פוליטית, וודאי שאין לייחס לשר הנגבי כל מניע פוליטי בהעברת מועמדותה.

קרן כהן

ת/692

14

 מיטל ניסים הייתה בראיון אצל יורם הורביץ. לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. . לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

מיטל ניסים

15

 לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית.

לימור כהן

16

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית.

ליאור כהן

17

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. .

ציון שאול

18

מוזכרת במוצג ת/1210 עם תרשומת "מתמחה בלשכה המשפטית". לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. . לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

קרן וקנין

19

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית.

אורן אלעד

20

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצוי ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

אופיר בן יאיר

21

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

שרית לוי

22

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

שלי מימון

23

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

תהילה אילוז

24

מוזכר בטבלה של  הרשקוביץ של מועמדים לתפקידי פיקוח. לפי ת/879- מצוי ברשימה של מועמדי שר שנדחו. לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית.

יורם בואהרון

25

מוזכר במוצג ת/1210- סיכום פ.ע מיום 26.2.02 וצויין ש"יעשה מאמץ למצוא מקום עבודה מחוץ למשרד". לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

גיא מנצור

26

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצוי ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

ברוריה ברק

27

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

גלי שטמכר

28

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצוי ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

יובל כהן

29

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצוי ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

אלעד תורם

30

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

ורד בלס

31

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

מיכל צימרמן

32

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצוי ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

יהודה אלבז

33

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצוי ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

שמאי גולן

34

לא נעשתה ע"י המאשימה , לפי הצהרתה בהודעה המשלימה, כל בדיקה בעניין  זיקה פוליטית. לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

כרמית אלמליח

35

המאשימה טענה לזיקה עם  הרשקוביץ .אכן יש מזכר של  הרשקוביץ  לגביו.

שחר גורביץ

36

ישנם 2 מזכרים של  הרשקוביץ בעניינה מזכר כמנכ"ל מיום 23.6.02

ועוד מזכר מיום 3.7.02 המאשימה טענה בהודעה המשלימה שיש זיקה "חלשה" להנגבי. . מכל מקום, לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

שרה ברינה

37

המאשימה טענה בהודעה המשלימה שיש זיקה "חלשה" להנגבי.קיים מזכר של  הרשקוביץ  מיום 17.7.02.  לפי ת/879- מצויה ברשימה של מועמדי שר שנדחו.

דורית יהושוע

38

המאשימה טענה בהודעה המשלימה שיש זיקה "חלשה" להנגבי. אין ראיות למעורבות במינוי שלא צלח ואין כפיית מועמדותו.

אלון סומברג

39

מועמדים המופיעים בנספח א' לכתב האישום

אך לא נכללו בכתב האישום

 118.  בהודעה המשלימה ציינה המאשימה שמות של שני עובדים שמופיעים בנספח א' לכתב האישום אך לא נכללו בכתב האישום.

ממצאי הח"מ לעניין טענות המאשימה

טענת המאשימה

שם

אין ראיות ברמה של מעל לכל ספק סביר לטענה זו. איזכורה בפרסום / נספח א' לכתב האישום לא בא מהנגבי. דווקא העובדה שנזכרה במסמך זה מבלי שפעל למינויה  מצביעה על כך שהנגבי כלל לא שלט בתוכן המסמך ובשמות המופיעים בו, כפי שאראה בדיון הנוגע למודעה ולאישום 2. 

קרובת משפחה של חבר   מרכז יעקב שטרית. אין טענה כי השר היה מעורב במינויה אולם המאשימה תטען כי לאחר שנודע להנגבי על מינויה - ביקש לעשות מהמינוי רווח פוליטי בהכללת שמה במודעה.

איה אביטוב

אין ראיות ברמה של מעל לכל ספק סביר לטענה זו. איזכורו בפרסום / נספח א' לכתב האישום לא בא מהנגבי. דווקא העובדה שנזכר במסמך זה מצביעה על כך שהנגבי כלל לא שלט בתוכן המסמך ובשמות המופיעים בו, כפי שאראה בדיון הנוגע למודעה ולאישום 2. 

אין לו זיקה פוליטית או אישית להנגבי והחל לעבוד בהעסקה זמנית במשרד לפני תחילת כהונתו של הנגבי. יחד עם זאת, נאלץ להפעיל קשריו עם חבר מרכז לצורך מעבר וקידום בתפקיד במשרד והנגבי ביקש לעשות רווח פוליטי בהכללת שמו במודעה.

אבי רדעי


עובדים שפוטרו בתקופת הנגבי

119.  בסעיף 7 לכתב האישום נטען שבמספר מקרים הופסקה העסקתם של עובדי חברות כוח אדם אשר מונו בתקופת קודמתו של הנגבי  בתפקיד, השרה דליה איציק, אשר נמסר לנאשם לגביהם כי הם בעלי זיקה פוליטית למפלגת העבודה.  הנגבי בעזרת הרשקוביץ פעל למנות תחתיהם חברי מרכז או מקורביהם.

      120.בהודעה המשלימה פורטו שמותיהם של עובדים אלה. להלן טבלה המתייחסת לכך, כאשר ההתייחסות הכוללת נעשתה בגוף הכתובים. 

מס'

שם

תפקיד

הוצב במקומו

ממצאים ראייתיים

1

נאור ירושלמי

דובר המשרד

במקומו  - שרון אחדות

נאור ירושלמי שימש בתפקיד דובר המשרד לפני שרון אחדות. הנגבי לא היה מרוצה מתפקודו של ירושלמי בשל היותו חסר ניסיון . ירושלמי לא ניגש למכרז לתפקיד דובר. בוועדת המכרזים לא נבחר איש לתפקיד .  אחדות מונה כממלא מקום לפי סע' 12.2.51 לתקשי"ר. לאחר מספר חודשים הוגש שרון אחדות כמועמד יחיד לפי הוראות התקשי"ר, ונבחר כעובד מהמניין. ראו בטבלת המינויים פרטים על שרון אחדות.

2

איברהים אבו כיף

רכז בדווי

במקומו - עאטף אלקרנאוי

הנגבי לא היה מעורב לא בקליטתו ולא בפיטוריו של אבו כיף. אבו כיף עבד בחצי משרה. הוא התקבל  לתפקיד בתקופת דליה איציק. הוא עצמו העיד במשטרה  שהוא פוטר בשל קיצוץ תקציבי. הורוביץ העיד שלא היה קשר בין הפסקת העסקתו של אבו כיף וקליטתו של עאטף . למעשה עאטף היה מתוכנן לפעול במסגרת רשות מקומית בדרום אך משלא הסתייע הדבר הוא הוצב לשמש  כ"רכז בנושאי הבדויים", תפקיד  שהיה דרוש . הנגבי העיד שלא היה מעורב בהגשת מועמדותו של עאטף .עאטף טען שהיה בקשר עם בניזרי ועם גלעד אבני שהמליץ עליו. יש באשר אליו מזכר של  הרשקוביץ  עם העתק לעמרם בניזרי . ראו בטבלת המינויים פרטים על עאטף אלקרנאוי

3

עישאן כמאל

רכז חינוך במגזר הערבי

במקומו שניים: עאמר עאמר ונזי עבדאללה

הודעתו של שלמה כץ במשטרה

1.             נזיה עבדאללה התחיל לעבוד ב1.4.02 על חצי מהתקן של עישאן ועמאר עאמר ב 9.4.02 על חצי התקן השני. כץ העיד כי עישאן כמאל לא תרם דבר.כץ ציין שכל ההליכים הקשורים לפיטורי עישאן וקבלת האחרים היו תקינים לחלוטין וללא השפעת השר.

באשר לעאמר עאמר -ראו לעיל מינוי מס' 35.

4

שי חכם

רכז צב"ח   במחוז צפון

במקומו - בני אבריקי

הנגבי טען שהמשרד דרש את חילופי הרכזים הקודמים, בשל תיפקודם הלקוי. אין הוכחה חד משמעית לשאלה מי נתן את ההוראה לפטרם. מסלול הקליטה של כל רכזי הצב"ח נעשה ע"י הצגת מועמדותם מלשכת השר. לגבי העובדה שגם הרכזים המחליפים פעלו באופן לקוי לא היתה ידועה להנגבי אלא מדו"ח המבקר.  הרשקוביץ  טען שלא ראה את הרכזים הקודמים, לא פיטר אותם ולא הכיר אותם. לפי ת/355 שלל הורוביץ טיעון שמדובר בשיקולים לא עניניים או פוליטיים בפיטורין. לא היתה התמודדות עם נושא הפיטורין בערכאות. להארכת העסקתם של הרכזים ב-3 חודשים שמונו ואי פיטוריהם לאלתר יכולים להיות הסברים שונים ולא בהכרח על רקע פוליטי.  -ראו גם פרטים על בני אבריקי בטבלת המינויים.

5

נתן כהן

רכז צב"ח מחוז דרום

במקומו - יעקב שטרית

ראו האמור לעיל על שי חכם. ראו גם פרטים על יעקב שטרית בטבלת המינויים.

6

יפה רוזנקרנץ

רכז צב"ח   מחוז מרכז

במקומה - חיים ברדה

ראו האמור לעיל על שי חכם. ראו גם פרטים על חיים ברדה בטבלת המינויים.

7

לודמילה אוריצקי

עוזרת לדובר בשפה הרוסית

במקומה - מאיה שקלאר

לדברי אורצקי, כשנכנס הנגבי למשרד, המשיכה לעבוד כרגיל עד שב 19.6.01 קיבלה מכתב הפסקת עבודה מחברת כ"א. מסיבות אישיות לא היתה מעוניינת להישאר ועזבה מרצונה. מעדותו של אחדות עולה שהוא לא באמת ידע על העבודה שלה. לטענתו נאמר לו שהיא עובדת בחצי משרה והיא משדרת ברדיו ועובדת בבית. לדבריו ההחלטה להפסיק את עבודתה היתה שלו, בהבנה איתה.

8

בועז כבל

ממונה יחידות סביבתיות

במקומו - גלעד אבני

בועז כבל הוא אחיו של איתן כבל ממפלגת העבודה. בועז כבל אישר שהנגבי לא הורה על פיטוריו או זירוז עזיבתו .ראו גם פרטים בטבלת המינויים על גלעד אבני.

 


 

מסקנות העולות מבג"צ 4284/08 העוסק ב"פיטורין פוליטיים"

120א.  המאשימה הגישה את פסה"ד שניתן בבג"צ 4284/08 שמואל קלפנר נ. חב' דואר ישראל בע"מ ואח'   וביקשה ליישם כמה מההלכות שנקבעו בפס"ד זה על תיק זה. בעניין זה היתה עתירה לבג"צ של 3 עותרים שטענו כנגד פסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה שבו נפסקו לעותרים פיצויים כספיים על שפוטרו פיטורין פוליטיים ולא נאכפה בעין השבתם של העותרים לעבודה בחברת דואר ישראל בע"מ. בסיומו של ההליך הגדיל בג"צ את הפיצויים לכל אחד מהעותרים על 12 חודשי שכר במקום 6 חודשי שכר שנפסקו לעותרים בביה"ד הארצי לעבודה וכן נפסק לכ"א מהעותרים פיצוי בגין עוגמת נפש ע"ס 60,000 ש"ח . אך לא התקבלה העתירה להחזיר את העובדים לעבודה בחברת דואר ישראל בע"מ. העסקתם של העותרים הסתיימה בטענה של הליכי התייעלות והצורך בצמצומים בעוד שהעותרים טענו שבבסיס פיטוריהם עמדו שיקולים פוליטיים זרים ופסולים על פניהם. אך פס"ד זה תומך דווקא בעמנת ההגנה ולהלן טעמיי:

א.      בסעיף יט' לפסה"ד מתאר כב' השופט רובנישטיין מסמך הידוע בשם "מסמך איקי כהן" משנת 2001 שבו תוארו עובדים שונים של רשות הדואר ובכללם העותרים תוך "שרטוט דיוקנם הפוליטי". מסמך שאין כל טענה שהיה דומה לו אצל הנאשמים.

ב.      באותו סעיף יט' לפסה"ד מתוארת מציאות שהיתה בשנת 2001 שלפיה רשות הדואר היתה " רבת שכבות גיאולוגיות" ממפלגות שונות לפי השר המכהן. ישנו גם ציטוט ממכתבו של השופט רביבי אשר כתב ש" ממסכת הדברים עולה תמונה עגומה של רשות, אשר תופעת המינויים הפוליטיים פשתה בה תחת משטרו של כל שר". דברים אלה תומכים בתיאור שנתתי בשער הראשון של הכרעת דין זו בו תיארתי את מצב המינויים הפוליטיים בישראל בעת שהנגבי נכנס לתפקידו. כל שר מינה מינויים פוליטיים ואיש לא פצה פיו וצפצף.

ג.        בסעיף כב' לפסה"ד ישנה התמודדות של ביהמ"ש עם הגדרת ה" פיטורים הפוליטיים" וכפי שראינו בניתוח דלעיל, הפיטורים שנדונו בתיק זה רחוקים מלהיות פיטורין פולטייים. מהם אם כן פיטורים פוליטיים? כך נאמר בפסה"ד:

                                   " בנידון דידן עסקינן כאמור בפיטורים פוליטיים, ותיק זה מפנה זרקור נוסף לרעה חולה זו, פרי באושים של תופעת המינויים הפוליטיים. זו פוגעת במי שאת מקומם חמדו ממניהם של המינויים הפוליטיים, על ידי סילוקם בתואנות שווא וברגל גסה. כדי למנות מינויים פוליטיים יש צורך במקומות פנויים, ועל כן "מתבשלת" דרך לפטר, וכבר היו דברים מעולם, לא רק בארצנו. ג'ון דין, יועצו המשפטי של הנשיא ריצ'ארד ניקסון (דין עצמו הורשע בעקבות פרשת ווטרגייט), מתאר כיצד "בישלו" אנשי הנשיא ב-1969 את סילוקו של השופט אייב פורטס מבית המשפט העליון של ארה"ב, על ידי ניפוחה החקירתי של פרשה שהתנהגותו בה אולי לא היתה "נחמדה", אך היתה נפוצה באותם ימים ולא הצדיקה אותו לחץ (כולל טענות שקריות) שהופעלו להסרתו מן הדרך, והכל כדי ליצור מקום למינוי מטעם הנשיא המכהן".

                         במקרה נשוא תיק זה היה מדובר ב"פיטורין" שלכל אחד מהם היה הסבר כפי שפורט לעיל, כאשר כמה מהמפוטרים בכלל פוטרו בסיום תקופת כהונתו של הנגבי ולא היה לכך כל קשר לפינוי מקומם של המפוטרים כדי למנות מינויים פוליטיים תחת אלה שפוטרו.

ד.      כל ההתנהלות המשפטית סביב העתירה דנן מראה שהטיפול במינוי שיש חשד להיותו פוליטי, לא נעשה במישור הפלילי כנגד מי שביצע את המינוי אלא במישור החוזי (פיצוי בהליך שנעשה בביה"ד לעבודה) או במישור המינהלי על דרך של עתירה לבג"צ. כך למשל בפסה"ד הנ"ל מציין כב' השופט רובינשטיים בסעיף כה' לפסק דינו " אכן, הפסיקה העקבית של ביה"ד לעבודה היתה מקדמת דנא כי דרך המלך במקרה של פיטורין שלא כדין היא תרופת הפיצויים".

ה.      סעיף כט' לפסה"ד עוסק בשאלת כמות הראיות הנדרשת לצורך הוכחה שפיטורין של עובד היו פיטורין פוליטיים, ואלו דברי ביהמ"ש:

               " בנידון דידן ציינו בתי הדין באופן עדין - כעולה מדברי בית הדין הארצי - כי "אמנם אין עדות ניצחת ישירה לקיומם של שיקולים פוליטיים בהחלטה לפטר את העובדים שבפנינו, אך קיימות ראיות נסיבתיות ו'סימנים מעידים' למכביר המצביעים על כך. למצער ניתן לומר - כפי שעשה בית הדין האזורי - כי לא עלה בידי הרשות להפריך את החשד הסביר שהעלו העובדים בדבר קיומם של מניעים פוליטיים בהחלטה לפטרם, ודי בכך כדי להביא לביטולה של אותה החלטה". נזכר כי בית הדין האזורי אמר: "... נראה לנו שהרשות לא השכילה להוכיח את גרסתה, כי ההחלטה על הפסקת עבודתם של העובדים נעשתה מטעמים טהורים וענייניים בלבד של צורך בצמצומים למען הבראת הרשות, וכי לא השתרבבו להחלטה הנ"ל מניעים זרים-פוליטיים".

       משמעות האמור לעיל היא שלהוכחת פיטורין על רקע פוליטי די בקיומן של " ראיות נסיבתיות וסימנים מעידים". רמת הוכחות כנ"ל אין די בה לצורך ההליך הפלילי הדורש ראיות ברמה של מעל לכל ספק סביר.

ו.        בסעיף לז' לפסה"ד מציין ביהמ"ש העליון אפשרות של תביעה אזרחית כנגד מי שפיטר פיטוריםצפוליטיים ואלה דברי ביהמ"ש: " ככלל סבורני כי על הרשויות לשקול תביעה כספית אישית נגד הגורם שפיטר פיטורים פוליטיים, ושבגינו נאלצו לשלם כסף רב, כספי ציבור, כמות שאירע במקרה דנא. אם יידעו "המפטרים הפוליטיים" כי עלולים הם להיחשף לתביעה אישית נגדם על פעלם, על הנזק שגרמו לקופת הציבור, אולי יירתעו ממעשיהם ". שוב, הכתוב מדבר על תביעה אזרחית ובוודאי שלא על אישום בפלילים.

מינויים במשטרה הירוקה

121.  כתב האישום מייחס לנאשמים שבספטמבר 2001, לאחר התערבות הנגבי אל מול גורמים במשרד האוצר, אושרה למשרד תוספת של 10 תקני כוח אדם למשרות פקחים במשטרה הירוקה, תוספת תקנים אשר התבקשה ע"י המשרד עוד בטרם נכנס הנגבי לתפקידו כשר. מדובר בתוספת משמעותית של כשליש מכוח האדם הכולל של המשטרה הירוקה. נטען בכתב האישום שהנגבי עשה בעשרת התקנים החדשים כבתוך שלו. שמונה תקנים הקצה הנגבי לפקחים למשטרה הירוקה, תקן וחצי הוקצה על ידו להעסקתם של שני חברי מרכז ברשות נחל הירקון ורשות נחל הקישון - תפקידים שאינם אמורים להיות בשכר, ואת חצי התקן הנותר הקצה הנגבי  להעסקת עוזר בלשכתו בשכר.

122.   מיוחס לנאשמים שבסמוך לאחר אישור התקנים החדשים, העביר הנגבי בעזרת הרשקוביץ, אל הורביץ רשימה סגורה של מועמדים מטעמו למשרות פקחים. הרשימה עודכנה מעת לעת בכך שצורפו לה שמות נוספים במזכרים ששלח הרשקוביץ להורביץ ולאגף משאבי אנוש. הנאשמים הורו להורביץ לאייש את המשרות מתוך הרשימה האמורה, ולא התירו לו להוסיף מועמדים אחרים לרשימה, אף שהורביץ ביקש לעשות כן. הרשימה כללה בסך הכל שמות של 54 מועמדים. 51 מתוך 54 המועמדים היו חברי מרכז או קרוביהם. מועמד נוסף היה חבר של הנגבי מעת שירותו הצבאי. הרשקוביץ הורה לשלוח את כל המועמדים מהרשימה לבחינות בנציבות שירות המדינה, שעמידה בהן מהווה תנאי סף לקבלת המשרה. בכמה מקרים הורה הרשקוביץ על שליחת מועמדים שנכשלו לבחינה חוזרת ולעיתים גם לבחינה שלישית.

123.  כתב האישום מציין שהנגבי קבע מי יהיו המועמדים לשיבוץ במשרות השונות מתוך המועמדים שעברו את בחינות נציבות שירות המדינה, והפנה את מועמדיו לראיונות אישיים שנערכו על ידי מפקד המשטרה הירוקה וסמנכ"ל האכיפה במשרד. כאשר נמסר להנגבי או להרשקוביץ כי מי מהמועמדים שהפנו נדחה בשל כשלון בבחינה או עקב קיומו של רישום פלילי, וכן כאשר הוסרה מועמדותו מטעם אחר, קבע הנגבי מי יהיה המועמד אשר ייבחן במקומו.  בשיטה זו אוישו, בהנחייתו של הנגבי ובמעורבותו של הרשקוביץ כמתואר לעיל, שמונה מתוך עשרת התקנים החדשים וכן משרות פיקוח נוספות, שהתפנו במהלך תקופת כהונתו של הנגבי במשרד ע"י המועמדים מטעמו.

124.  עוד מציין כתב האישום שבמסגרת מהלכיו לאיוש המשרות במשטרה הירוקה, יזם הנגבי  לפחות שני כנסים עבור המועמדים - חברי מרכז ומקורביהם. בכנסים הוזמנו המועמדים ללשכתו של הנגבי (פעם אחת בתל-אביב ופעם אחת בירושלים), שם הם קיבלו הסברים מהנגבי וכן מהרשקוביץ על הליכי המיון ועל המבחן בנציבות שירות המדינה. הכנסים נערכו ללא שיתוף הדרג המקצועי במשרד וללא נוכחותו.  נטען בכתב האישום שמטרתו של הנגבי היתה להאדיר בכך את שמו בקרב המרכז כמי שדואג להשיג משרות לחברי המרכז. כמו כן נטען שהנגבי ערך, בשיתוף עם שר האוצר דאז סילבן שלום, כנס נוסף למתמודדים שזכו בתפקידים האמורים, במהלכו ברכו הנגבי  ושר האוצר את המתקבלים לעבודה ושיבחו האחד את חברו על הצלחתם באישור המשרות למרות "התקופה הקשה".להלן יובאו כמה ממצאים בנושא המשטרה הירוקה.

125.  הראיות מצביעות על הממצאים הבאים:

א.      התקנים שהשיג הנגבי ממשרד האוצר באופן חוקי היו תקנים הדרושים למשרד מאחר ואחד מהיעדים שהנגבי רצה להשיג הוא שיפור האכיפה כנגד מפגעים סביבתיים. למעשה סמנכ"ל האכיפה בנדה העלה את נושא הצורך בשיפור האכיפה מייד עם כניסתו של הנגבי לתפקידו .

ב.      נוכח הדחיפות באיוש התקנים (אשר תידון להלן) הנגבי פנה לבניזרי ולהרשקוביץ וביקש מהם להעביר קורות חיים (שהיו בלשכה) של מועמדים לבחינת הדרגים המקצועיים והוכנה לעניין זה רשימה של עשרות מועמדים (ת/240) לבחינת הדרג המקצועי. דרג זה הפעיל שיקול דעת מלא ובחן לפני ולפנים את התאמתם לתפקיד של המועמדים השונים.

ג.        המציאות שבה פעל הנגבי היא שבעבר היו גם כן שרים שהביאו את המועמדים למשטרה הירוקה. להלן, עדותו בעניין זה של הסמנכ"ל הורוביץ שהמאשימה לא הפריכה :

" במשטרה הירוקה למשל, אם תשאלו את אמיר לוין שהוא מנהל המשטרה הירוקה כבר הרבה שנים, הוא יגיד לך שיש את המועמדים שהוא הביא ויש את המועמדים שרוני מילוא הביא ויש את המועמדים שדליה איציק הביאה ויש את המועמדים שנחמה רונן הביאה ויש את המועמדים שצחי הנגבי הביא".

            גם סמנכ"ל האכיפה מר בן דוד (בנדה) אישר שגם לפני תקופת הנגבי, ההיכרות האישית היתה זו שאפשרה להציג מועמדות, לאור העובדה שהמשרות הללו לא פורסמו. הוא גם אישר את דבריו במשטרה ששרים לדורותיהם היו מעורבים מאד בהצגת המועמדים למשרות אלה, חלקם באופן אגרסיבי במיוחד . הורוביץ העיד שפעם אחת בלבד לאורך כל שנות המשטרה הירוקה היה פרסום של מודעה בעיתון כדי לנסות ולגייס מועמדים למשטרה הירוקה .

ד.      שיקול הדעת של הדרג המקצועי נשמר לאורך כל הקו. המועמדים רואיינו בד"כ ע"י 3 בוחנים. לגבי כל מועמד מולאו טפסים, עליהם נרשמו ציוני המרואיינים, נערכה התייעצות לגבי המרואיינים ואז ניתנה החלטה האם לקבל או שלא לקבל את המועמד .  סמנכ"ל האכיפה מר בנדה ציין שמבחינתו הרשימה לא היוותה תחליף להליך בחינה וקליטה מסודר . וועדת הראיונות בראשות בנדה קיימה למעלה מ-30 ראיונות .

ה.      הנגבי לא ביקש מעולם לשלול את האפשרות של מועמדים אחרים להתמודד לתפקידים. אין שמץ של הוכחה לכך שהיתה זו רשימה סגורה . לא מנכ"ל המשרד מר גורן ולא אמיר לוין , מפקד המשטרה הירוקה, שהיו מעורבים בהליכי איוש התקנים, לא נאמר להם, שמדובר ברשימה סגורה.  הרשקוביץ הבהיר שלא היה מדובר ברשימה סגורה והוא לא העביר הוראה שמדובר ברשימה סגורה . גם בניזרי טען שלא היה מדובר ברשימה סגורה . כאשר בנדה פנה לגורן בעניין הרשימה הנ"ל, גורן וידא שהליכי האיוש יהיו תקינים ושוחח כמה פעמים עם הורוביץ בעניין זה . בעניין זה העיד גורן " אמרתי למי שממונה על המשטרה הירוקה, לאלדד ואמיר לוין, מנהל המשטרה הירוקה לא לקלוט אף אחד שהם לא רוצים, נתתי הנחייה ליורם הורוביץ לקיים כל פסיק ותג בהליך הבחירה, כפי שמתחייב מהתקשי"ר מההוראות ומהפרוצדורות, וידאתי מספר פעמים את התהליך שזה אכן מתבצע... ".

ו.        מבין כל המועמדים לתפקידים שונים ובכללם במשטרה הירוקה יש עדות על שיחה אחת עם הנגבי באשר למר סיידוב שביחס אליו הועלתה טענה שהנגבי ביקש למצוא לו תפקיד אחר במשרד. גם באשר למועמד זה לא ביקש הנגבי ולא התכוון לשלול מהדרג המקצועי את האפשרות לבחון מועמדים נוספים. לעניין מועמד זה תהיה התייחסות נפרדת בהמשך.

ז.       באשר לשאלה האם חש הנגבי תחושת דחיפות לאיוש התקנים, בוודאי שהתשובה לכך חיובית. הנגבי חשש מתכניות קיצוצים במשרדי הממשלה וחשש מאד מכך שהתקנים שהושגו בעמל רב יאבדו . ביטוי לכך ניתן למצוא גם במכתבו של מנכ"ל המשרד דאז, מר גורן, אל מנכ"ל משרד האוצר , וגם בהודעת הדובר שפורסמה מייד אחרי המכתב הנ"ל . למעשה כל הפונקציונרים הבכירים במשרד חשו תחושת דחיפות באיוש התקנים הללו. גורן חשש שההישג של הנגבי בהשגת תקנים "יתמסמס" . בנוסף לאמור לעיל, את תחושת הדחיפות ניתן ללמוד גם ממכתבו של הנגבי לשר האוצר וממכתבו של מוטי אהרוני, מנהל אגף בכיר בנציבות שירות המדינה שמתייחס לאישור הנציבות לאיוש המשרות שתוקננו " לקלוט 10 המפקחים, שנבחנו בבחינות כניסה ....ונמסרה להם הודעה על קליטתם במשרדכם".

ח.      אשר לאי פרסום המשרות ברבים , יש לזכור שעמדתו של הורוביץ היתה שאין לנקוט בהליכים תחרותיים במשרות שאינן מכרזיות. בנדה העיד שגם לאחר תקופת הנגבי היה צריך להילחם בנציבות כדי לאפשר פרסום מודעה בעיתון. נוכח חשיבות הדברים שנאמרו בעדות זו אביאם כלשונם :

               " ...הם התנגדו לזה, הם גם התנגדו לפרסום עצמו, הם לא אמרו לא, אל תפרסמו. תבדקו, תפנו למועמדים ותבדקו מועמדים כאלה שפנו אליכם ואל תפרסמו מודעה בעיתון. הם במפורש התנגדו, הם התנגדו לתופעה הזאת של מודעת דרושים, הם אמרו אין כזה הליך בשירות המדינה. יש או מכרז או קבלת עובדים בכאלה שאספת את קורות החיים שלהם, אין הליך של מודעת דרושים בשירות המדינה, זו היתה ההתנגדות שלהם".

ט.      הנגבי קיים כנס בירושלים עם המועמדים לאייש את התקנים במשטרה הירוקה. התביעה טענה לעניין כנס זה שמטרתו של הנגבי היתה להרוויח מקיומו רווח פוליטי. הנגבי העיד שלכנס זה לא היתה שום "תכלית פוליטית" אלא, כלשונו, "נזק פוליטי" . מפני שבאותו כנס הנגבי הבהיר לכל הפונים אליו שתנאי ראשון ובלעדי לקבלה לתפקיד הוא בהתאמה המקצועית לתפקיד. מסר זה קומם עליו חלק מהמשתתפים בכנס, אך ההתקוממות לא שינתה את הדברים; המועמדים עברו הליך של ראיון מקיף של הדרגים המקצועיים (בנדה, לוין ומוזס, סגן מפקד המשטרה הירוקה). הנגבי לא ניסה לכפות לקבל את מועמדיו, כפי שלמשל השרה נמיר עשתה כשאיימה בפיטורי מפקד הסיירת אם לא ימנה את מועמדיה. ממשתתפי הכנס אין עד אחד שהעיד על אפשרות שמטרת הכנס היתה פוליטית או שהנגבי יכול היה להפיק מהכנס רווח פוליטי. מר שטרן שסייע בארגון המפגש העיד שהמועמדים התרעמו על הצורך לעבור הליך של מיון כפי שתואר בכנס . הרקשוביץ שנאם בכנס ציין שלא קיבל רושם שמדובר בכנס פוליטי . הנגבי הבהיר שמטרת הכנס היתה לייעל את ההליכים ולאתר את המועמדים שמעוניינים בתפקיד, תוך הבהרה שיהיה עליהם לעמוד בקשר מול דרגי המקצוע בהמשך . כמה ממשתתפי הכנס העידו כולם באותה רוח על הדברים שהשמיע הנגבי בכנס. ראו למשל עדויותיהם של יצחק שלום (שויתר על התפקיד במשטרה הירוקה לאחר שהבין שעליו לעבור בחינות) , אבי פינס (שהיה מועמד שנדחה) ודביר מנוס . הנני קובע שהוכח מעל לכל ספק סביר שלא היה מדובר בכנס פוליטי והנני דוחה את כל טענות התביעה בנקודה זו.

י.        התביעה טענה לכנס נוסף, ואכן היה כזה והוא נערך עבור המתמודדים שזכו בתפקידים. כנס זה היה במעמדו של שר האוצר דאז מר סילבן שלום. שר האוצר לא נחקר באשר לכנס זה אף כי הוא היה לצידו של הנגבי.  העדויות באשר לכנס מאד מעורפלות .

יא.   בנדה העיד שלא היתה דרך מקובלת אחת לקבלת מועמדים למשטרה הירוקה. הוא הסביר זאת בכך שרמת המפקח היא נמוכה ודומה למזכירה ולא דורשת מכרז או תכונות מיוחדות מצד המועמד.  גם רמת השכר נמוכה (כ-4,500 ש"ח ברוטו) .  לדברי בנדה גם כשהיה ניסיון להעלות את רמת המשרה ולקיים מכרז לקבלת מועמדים, נציבות שירות המדינה התנגדה לכך ועוד בעיצומה של בדיקת משרד מבקר המדינה . לפי בנדה לא היה פרסום של המשרות והשיטה פעלה לפי השיטה של " חבר מביא חבר".  הורוביץ העיד שזאת היתה שיטת האיוש במשך 15 שנה .

יב.    השיטה של " חבר מביא חבר" נהגה לא רק במשטרה הירוקה אלא גם במשרות אחרות במשרד לאיכות הסביבה. העידו בכיוון זה בת שבע קופטש , יוסי ענבר , אריק בר שדה ועוד.

יג.     הצדדים הקדישו דיון בשאלה האם היה צורך לקיים ראיון עם המועמדים בטרם הבחינות בנציבות או אחריהן. לעניין זה ישנה עדותה של מירי רחמים, שעבדה באגף משאבי אנוש של המשרד, שההוראה לשלוח לבחינות תחילה הגיעה מהנציבות .מכל מקום הנגבי לא היה מעורב בפרוצדורה הנוגעת לאיוש התקנים, שכן עסקו בכך רק דרגי המקצוע . המאשימה העלתה טענות לעניין מתן האופציה להיבחן בבחינות חוזרות אלא שהסמנכ"ל הורוביץ העיד שמבחנים חוזרים הם עניין מקובל ומעבר לכך מקובל לפטור מבחינה באישור וועדת חריגים והשימוש בפטור הזה לא ננקט באשר למועמדי הנגבי או אנשי לשכתו . בכיוון דומה העיד סמנכ"ל האכיפה בן דוד .מכל מקום הנגבי לא ידע על בחינות חוזרות והתוודע לנושא על בסיס עיון בחומר החקירה .

יד.    התביעה ניסתה ללמוד ממוצג ת/241ב' שהנגבי הכתיב לדרג המקצועי אילו מועמדים לראיין ואת מי לשבץ. אלא שהדברים הם פשוטים יותר ממה שהתביעה ניסתה ללמוד ממנו. הנגבי העיד בעניין מסמך זה שזה עדכון שהוא קיבל. הנגבי ציין שמתוך הרשימה של 8 אנשים הוא לא הכיר 7 ולא ידע על היכולות והכישורים שלהם. היחידי שהכיר מתוך הרשימה היה ג'קי בוארון. ת/241 הוא מסמך שעליו רשומים 8 מועמדים לפי שעות הראיונות שלהם. ת/241ב' הוא פתק בכתב יד הנגבי עם אותם 8 מועמדים. אין כל ראיה לכך שלאחר ת/241ב' (כטענת התביעה) זומנו אנשים לראיונות. לא ברור מדוע כל מי שעבר את הבחינה לא זומן לראיון. מכל מקום, אין לפנינו שמץ של ראיה שהנגבי קבע מי יבוא במקום מועמד שמועמדותו נפסלה או ירדה מעל הפרק. אין הוכחה מי היו אותם מועמדים שלא נקלטו למרות שהדרג המקצועי ביקש לקלוט בשל העדפות השר.

טו.   העובדות נשוא חלק זה של כתב האישום מיוחסות גם להרשקוביץ אך ניתוח מדוקדק מראה שרוב המועמדים למשטרה הירוקה הגיעו מתוך הקלסר נ/171 שניהל והחזיק בו בניזרי. לכן, חלקו של הרשקוביץ בעניין זה הוא זניח כפי שיפורט בגוף הטבלאות שיובאו להלן.

  מינויים רשויות הנחלים

126. בכל הקשור לרשויות הנחלים :

א.      כתב האישום מייחס להנגבי שהוא עשה בתקנים הנוגעים למשטרה הירוקה כבתוך שלו. 8  תקנים הוא הקצה לפקחים למשטרה הירוקה, תקן וחצי הוקצה להעסקת שני חברי מרכז ברשות נחל הירקון ורשות נחל הקישון- תפקידים שאינם אמורים להיות בשכר, ואת חצי התקן הנותר הקצה הנגבי להעסקת עוזר בלשכתו בשכר. מבקר המדינה היה סבור שבהעסקת זהבה תנא ויוסי רענן היו פיקציה.

ב.       הנגבי לא ידע על שיבוצם של תנא ורענן  על תקני המשטרה הירוקה .

ג.        היה קשר מוסדי בין רשויות הנחלים לבין המשרד לאיכות הסביבה, שכן הרשויות היו באחריות השר , המשרד גם מימן את הרשויות בתקציב מסויים . אין כל ממש בטענת המאשימה הנ"ל. כשהנגבי ביקש לקדם את נושא המינוי של נציגי ציבור לעמוד בראש רשויות הנחלים הוא פנה תחילה לתת אלוף שלמה כהן שלא היה לו כל קשר לליכוד . אישרה זאת עו"ד אחילאה הן בהודעתה במשטרה והן  בביהמ"ש. ההחלטה למנות יו"ר חיצוניים לרשויות הנחלים היתה החלטה המצויה במסגרת שיקול הדעת של השר. ההחלטה לא הונעה מטעמי שוחד ויש לדחות טענה זו מכל וכל. אחד משני המועמדים לתפקידים היה נטול זיקה פוליטית. הפתרון של שימוש בתקנים פנויים היה פתרון טבעי ולא ראו בו פסול. הנגבי הכיר את כישוריהם המקצועיים של ד"ר תנא ושל רענן . הנגבי אף נועץ בגורן בכל הקשור לתנא . עו"ד רוטנברג היועמ"ש של המשרד העידה שלא התריעה בפני הנגבי על הבעייתיות שבהעסקה . עו"ד רוטנברג ציינה שהיא העלתה מול השר את עניין תיקון החקיקה. לא היה כל עימות או ויכוח לעניין העסקתה של תנא, לדבריה פעלו יחד לתיקון החוק והצווים . המהלך שעשה הנגבי נעשה בתיאום עם משרד המשפטים . נ/302 הוא מכתבו של הרשקוביץ המודיע לוועדת רביבי שסוכם בין השר לבין עו"ד אחילאה שהמשרד יגיש הצעה לתיקון החוק, וכל עוד לא אושר התיקון תועסק ד"ר תנא כעובדת המשרד. עו"ד אחילאה ציינה שוועדה שהקים משרד המשפטים המליצה בשעתו שלתפקידים אלה ייבחרו נציגי ציבור ובישיבה פנימית במשרד המשפטים באשר לראשי רשויות הנחלים צויין שניתן יהיה למנות את המועמדים באופן זמני כעובדי מדינה עד לתיקון החוק . עו"ד אחילאה ביטאה את דעתם של המשנים ליועמ"ש לממשלה .

ד.       ראוי לציין שבדיון שהתקיים בכנסת באשר לתיקון החוק בכנסת נ/303 עולה שהנגבי היה סבור שלאחר התיקון ראשי הרשויות לא יקבלו שכר . הנגבי ראה בהעסקתם במשרד עניין זמני והיה ברור לו שלאחר תיקון החוק לא יקבלו ראשי הרשויות שכר.

ה.      ד"ר תנא הועסקה על תקן אחד ורענן כראש רשות הירקון הועסק בחצי תקן בהתחשב בהיקף הבעיות בנחל הקישון שהיה רב יותר מאשר בירקון.העיד על כך המנכ"ל גורן .הורוביץ העיד כי תנא עבדה היטב וביצעה תפקיד חיוני .

ו.        בעקבות מחלוקת שהיתה עם רענן עוד בתקופת הנגבי הוחלט שלא להאריך את העסקתו. רענן המשיך להתנדב לתפקיד יו"ר הרשות עד לתחילת שנת  2004 . הפסקת העסקתה של תנא נעשתה בשנת 2004 ע"י השרה נאות. יצוייו כי ביה"ד לעבודה דן בעניין הפסקת העסקתה של ד"ר תנא . בית הדין נתן תוקף להסכם פשרה במסגרתו שילמו לד"ר תנא סכום של כ - 37,000 ש"ח שכר ברוטו וכן פדיון חופשה. עוד נקבע שד"ר תנא תהיה רשאית להתמודד לתפקיד מנכ"ל הרשות, אם תרצה בכך. ברור הוא שאם היה מדובר בהעסקה בלתי חוקית, או פיקטיבית בית דין לעבודה לא היה נותן ידו למהלך שכזה.

    127.  המאשימה  ניסתה לטעון שהרשקוביץ כפה, כביכול, לקבל את מועמדי לשכת השר. אלא שלא כך היה במציאות. בנדה התבטא בכיוון זה שהעובדה שמועמדים הגיעו מהרשקוביץ לא חייבה אותו ולא השפיעה עליו. הוא קיבל רק את מי שהתאים .  אין לייחס להרשקוביץ אמירה או הנחייה לפיה יש לקבל מועמדים אך ורק מלשכת השר. אין גם שום תיעוד להנחייה כזו למרות שהמשרד תיעד כל שבריר של שיחה.

  128.  להלן רשימת המועמדים למשטרה הירוקה לפי סעיף 13 לכתב האישום. ניתן לראות שמתוך רשימה זו לא התקבלו כל המועמדים ולא כל אלו שמופיעים ברשימת המועמדים היה ניסיון למנות


טבלת מינויים במשטרה הירוקה

ממצאים ראייתיים

זיקה פוליטית למרכז הליכוד

(או זיקה אישית לנאשם )

שם

הוא אינו חבר מרכז או תנועה. הזיקה האישית רחוקה. הוא מכר של הנגבי מתקופת שירותו הצבאי. אין הוא חבר של הנגבי . הנגבי העביר את קורות חייו של צרור לאחר  שסבר שמועמדותו מתאימה . הנגבי לא כפה את מועמדותו, ואחרי העברת קורות החיים לא התערב בהחלטה על העסקתו. אין כל ראיה למעורבות הרשקוביץ במינוי זה; גם אין כל מזכר של הרשקוביץ בעניין המועמד.

זיקה אישית. מכיר את הנגבי  מתקופת הצבא והמילואים ומתקופת היותם סטודנטים .

ניסים צרור

1

עבר בחינות נש"ם ב-14.11.01.הוא פנה לבניזרי בעניין העסקה . הוא לא שוחח עם הנגבי.הנגבי לא ידע על מועמדותו . אין מצד המאשימה תשובה לשאלה מדוע בכלל שובץ בכתבה. הרשקוביץ העביר את קורות חייו יחד עם שמות אחרים. בהודעתו במשטרה מסר אמר שאמר פנה לבניזרי .

היכרות פוליטית  ללא קשר שוטף

מאיר אמר

2

חמיו שלום יצחק פנה להנגבי בעניין אהוד והנגבי השיב לו שעל אהוד ללכת לבחינות ואם יתאים יתקבל . היה מועמד למשטרה הירוקה בעת גיבוש רשימת המועמדים . הוא נבחן בחינות נציבות . ב-12.12.01 הוא התראיין לתפקיד במשטרה הירוקה ב-1/2003 ויחד עימו רואיינו מועמדים נוספים, למשל אבו רקון . הוא נמצא מתאים לאחר ראיון אצל בנדה (סמנכ"ל אכיפה) . הרשקוביץ העביר את קורות חייו של המועמד תוך שציין שהוא עבר מבחנים לתפקיד פקח . מעבר להעברת קורות חייו להרשקוביץ לא היתה מעורבות אחרת.

חמו יצחק שלום מכיר את הנגבי

אהוד גילווארג

3

ציון ציין ששלח קורות חיים למשרד ועובד המשרד רמי עברי סיפר לו על המשרה. בת שבע חזן העידה במשטרה על הדרישות של הנגבי לתפקיד במשטרה הירוקה . הנגבי דרש שיעבור מבחני התאמה, ראיונות ויוציא תעודת יושר. עבר בחינות נש"מ בצורה מוגבלת.  הרשקוביץ העביר את קורות חייו יחד עם אחרים לטיפול הדרג המקצועי. הרשקוביץ לא הכיר מועמד זה.  דווקא בניזרי העיד על היכרות ושיחות עימו בעניין המועמדות . הוא לא הכיר את  הרשקוביץ. נראה כי הוא העביר את קורות החיים  להרשקוביץ. בת שבע העידה שהיא וציון נכנסו לשר ואמרה לו שציון רוצה לעזוב את העבודה ןהאם יש לו תפקיד מעניין. הנגבי אמר שהגיל של ציון מהווה בעייה.

חבר מרכז מזה 10 שנים

ציון עמר

4

הוא עבר בחינות נש"ם. אדם בשם אביעד קאמרה מסר ליורם הורוביץ את קורות החיים של הדר תיכון . קאמרה העיד שהקשר של הדר תיכון עם אביו לא טוב . הדר תיכון סיפר שחברו אביעד קמארה סיפר לו שצריכים עובדים במשרד. אביו לא עזר לו למצוא עבודה. אביעד מסר שידע על המשרה מהורוביץ, והוא העביר קורות חיים ביד או ליחידת כ"א. הנגבי העיד שלא ידע על מועמדותו של הדר תיכון . בנדה העיד שבראיון הדר תיכון הוערך כמי שיכול להיות מפקח טוב . הרשקוביץ העביר מזכר בעניינו של המועמד ללא היכרות עימו. לא ניתן לקבוע ממצא חד משמעי בעניין ההעברה הראשונית של קורות החיים ללשכת הנגבי.

בנו של דן תיכון, לשעבר יו"ר הכנסת ח"כ מטעם הליכוד וחבר מרכז. בעבר היה חבר מרכז למשך שנה.

הדר תיכון

5

הנגבי לא ידע על המועמדות של דקל לפני שהוצגה לפניו . אין שום ראיה שלהנגבי היתה מעורבות ישירה בעניינו של דקל לא בעניין מועמדותו לתפקידים שונים ולא בעניין מועמדותו למשטרה הירוקה. הנגבי העיד שלא היה שותף לקליטת דקל כשברקע רישום פלילי כנגדו .  הרשקוביץ  לא נשאל בעניינו בחקירה המשטרתית. גדי טען שגיסו בני תבין היה מסוכסך איתו ולכן לא ייתכן שחיפש עבורו עבודה, מה גם שהוא עצמו היה מובטל.  בנדה העיד שהיה מדובר במועמד שהותיר רושם רב . בנדה ציין שהוא אחראי לתקלה שדקל החל לעבוד כשהיה לו רישום פלילי . הנגבי פנה לנשיא המדינה בבקשת חנינה ונימק זאת "לאור העובדה שדקל סיים בהצלחה קורס חקירות מטעם המשרד לאיכות הסביבה בציון גבוה" . הוחלט להשאירו במשרד לאחר כהונת הנגבי . הרשקוביץ העביר את קורות חייו של דקל יחד עם אחרים. הרשקוביץ לא הכיר את דקל. הרשקוביץ לא קיבל את קורות החיים ישירות מדקל.

מתפקד לליכוד. גיסו בני תבין חבר מרכז

גדי דקל

6

עבר בחינות נש"ם ב-19.11.01. הוא מופיע בטבלה של  הרשקוביץ של מועמדים לתפקידי פיקוח מיום 18.11.01. בראיון שעבר נשאל שאלות מקצועיות . אין שום ראיה שקושרת את הנגבי להעברת שמו כמועמד. קורות החיים הגיעו לבניזרי ונכתב עליהם " עבור עמרם בניזרי" . הרשקוביץ היה מעורב רק בהעברת קורות החיים של המועמד יחד עם שמות אחרים . גם כאן קורות החיים הגיעו מבניזרי   ובניזרי לא שלל את האפשרות שאימו של דביר שוחחה איתו על מינוי בנה . קורות חייו מופיעים בקלסר בניזרי נ/171. נראה כי מבניזרי עברו קורות החיים להרשקוביץ וזה העבירו לדרג המקצועי .

אמו מלכה חברת מרכז 10 שנים. גם אביו היה חבר מרכז

דביר מנוס

7

אימו של רועי פנתה להנגבי בעניין בנה . הנגבי השיב לה " שזה לא כל כך קל וזה לא הולך ככה ואני אחזור אליך ". בהמשך היא פנתה לבניזרי והוא ביקש לשלוח אליו קורות חיים . רועי עבר בחינות נש"ם ב-13.5.02 וב-011.6.02. נ/66 מעיד על כך שנשלחו קורות חיים לבניזרי שכן נרשם עליהם " לידי עמרם בניזרי מאת אסתר הראל". בנדה העיד טובות על רועי . אין שום ראיות למעורבות ישירה של הנגבי. חלקו של הרשקוביץ הוא בהעברת מועמדותו במקום מאיר אמר שעזב. הרשקוביץ קיבל את קורות החיים מבניזרי. הרשקוביץ לא קבע איזה מועמד יבוא במקום אחר .

הוריו היו חברי מרכז עד 2002

רועי הראל

8

קורות החיים של צמח הגיעו לבניזרי . כשהחל האיוש הוא צורף לרשימת המועמדים ת/240. הוא מופיע ברשימת המועמדים לתפקידי פיקוח. ניסים צמח נבחן בבחינות נש"מ. ערב הראיונות ב-1/2002 לא היה עוד מועמד שעמד בבחינות בדרום. היחיד שעבר היה ג'קי בוארון ובנדה נזקק למועמד נוסף . אמיר לוין ציין שהוא בחר בצמח מתוך 4 מועמדים. בנדה תיאר את צמח כאחד העובדים הטובים . ניסים צמח הוא איש מפלגת העבודה מתומכיו של עמיר פרץ . הרשקוביץ העביר את קורות חייו לטיפול הדרג המקצועי. הרשקוביץ לא הכיר את צמח ולא קיים כל קשר עימו.  נראה כי קורות החיים הגיעו מבניזרי שכן תוייקו בקלסר בניזרי נ/171.

אחיו עובד עם יוסי בוננו בחברת חשמל. בוננו שימש יו"ר סניף הליכוד בבאר-שבע 1993-2003.

ניסים צמח

9

אחיו של עמרם העיד במשטרה שלא שוחח עם הנגבי והקשר שלו היה עם עמרם בניזרי . הוא הועבר לבחינות למשטרה הירוקה. הוא עבר בחינות נש"מ ב- 1.11.01 . בר חמא העיד על נוכחותו בכנס במשרד האוצר. הנגבי טען שלא היה כנס כזה אך לא ניתן לקבוע ממצא מפני שסילבן שלום לא נחקר. בנדה טען שעמרם היה מועמד מתאים ומבטיח . הרשקוביץ העביר את שמו יחד עם 4 מועמדים אחרים לבחינות של פקחים. שמו הגיע להרשקוביץ מבינזרי. חיים מוסא (אחיו של המועמד) העיד שאכן היה בקשר עם בניזרי . גם עמרם מאשר את הדבר .

שני אחיו חברי מרכז. אחיו מוסא פעיל בסניף נהרייה. חיים מוסא היה בקשר עם בניזרי אך לא עם הנגבי

עמרם בר חמא

10

לא הנגבי ולא הרשקוביץ לא היו מעורבים במינוי זה. אביו של המועמד-ציון בן דוד- העיד במשטרה שהעביר את קורות חיי בנו לבינזרי. בנדה העיד שקיבל את שמו של המועמד ממשאבי אנוש . כלומר מסלול הטיפול היה בניזרי-בנדה.

אביו- ציון בן דוד- חבר מרכז

דניאל בן דוד

11

להנגבי לא היתה כל מעורבות בהצגת המועמדות לתפקיד במחוז חיפה או לפקח במשטרה הירוקה. אביו של עדי שרון (שלום) העיד שמעולם לא שוחח עם הנגבי אודות בנו . אביו של עדי שרון ציין שיצר קשר עם עמרם בניזרי . הוא הועבר לתפקיד פרוייקטור לפסולת בניין בשל הצורך בפונקציה זו . הרשקוביץ טען שלא הכיר את המועמד או את אביו. עם זאת, ישנו מזכר של  הרשקוביץ בעניינו. העובד מופיע גם במזכר ת/1210 כ"מיועד לסיירת ובמקומו אהוד גילוארד" לעומת זאת האב הכיר את בניזרי. הרשקוביץ לא היה מעורב בהעברת עדי שרון למשטרה הירוקה. העברת שמו למשרת פרויקטור בחיפה, אחרי שבניזרי שוחח עם אביו מלמדת שבניזרי היה הגורם המעביר.

אביו (שלום) חבר מרכז עד 10/2002.

עדי שרון

12

1.        ארליך העיד כעד הגנה והודעתו במשטרה הוגשה .  בהודעתו הכחיש ארליך כל קשר או מעורבות בהליך קבלתה לעבודה של רז ושלל כי יזם פנייה להנגבי או כי רז ביקשה ממנו לפנות להנגבי בקשר למציאת עבודה. אמנם גרסתו של ארליך הוצגה לרז עוד במשטרה והיא שבה והבהירה בביטחון כי ארליך עשה את הקשר בינה לבין הנגבי בכל הנוגע לעבודה, אלא שארליך מצידו זכר את הדברים אחרת, דהיינו שלא ביקש דבר מהנגבי והעיד כי לא פנה אל הנגבי לטובת רז - "לא פנייה ישירה" כדבריו אולם "עצם העובדה שהיינו ביחד באירוע חברתי ונכחתי באירוע וענת דיברה איתו על הנושא הזה..." . הנגבי העיד במשטרה כי או רז או ארליך סיפרו לו שרז עבדה בעבר במשטרה ומעוניינת לחזור לעבוד בתחום. לדברי הנגבי, הוא ביקש ממנה קורות חיים (למרות שאינו זוכר את הסיטואציה בה קיבל אותם) והעביר אותם ללשכתו או ישירות למשטרה הירוקה וכי מעבר לזה לא היתה לו מעורבות .

ענת עברה בחינות נש"ם ב-4.4.01 היא נבחנה ונמצאה מתאימה לתפקידה. היה צורך אמיתי בתפקידה. המאשימה מודה בסיכומיה בכתב שבהתבסס על עדויות הממונים עליה, אין  מחלוקת לגבי כישוריה וכשירותה של רז לתפקיד (והראיה היא שהיא בין המיעוט במינויי הנגבי שנותרו במשרד עד היום).

זיקה אישית. זוגתו של אייל ארליך חברו של הנגבי.

ענת רז

13

ניסיונות למינוי במשטרה הירוקה

129. כהערה מקדימה ייאמר שאין מחלוקת בין הצדדים שהועברה כמות גדולה מאד של מועמדים והדרג המקצועי בחר את המתאימים ומה שברור הוא שאין שמץ של ראיה המצביעה על כך שהיתה הנחייה לקלוט מועמד ספציפי.אין גם שמץ של ראיה, שהרשימה היתה סגורה.


ממצאים ראייתיים

זיקה

שם

אין הוכחה לכנס הנוסף הנטען ע"י המאשימה.

חבר מרכז

יצחק שלום

1

עבר בחינות נש"מ ב-19.11.01אוחיון לא רצה כלל בתפקיד לפני הראיון שאליו לא הגיע. אין כל הסבר אצל המאשימה כיצד הנגבי שיבץ (ככל שבכלל שיבץ מועמדים) במועמד שכלל לא רצה בתפקיד. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

בנו של חבר מרכז, יעקב אוחיון

רנן אוחיון

2

אין כל חשיבות לטענה שהנגבי ראה או לא ראה את קורות החיים של המועמד. הנגבי לא הכחיש שהיתה לו מעורבות בשלב הראשון של תחילת איוש התקנים במשטרה הירוקה. המועמדים הועברו לבחינה. מכל מקום קורות החיים של הנגבי היו במקבץ קורות החיים. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר מרכז

סלומון אוחנה

3

הוא הגיע למועמדות ולבחינה אחרי ששוחח עם בנדה וקיבל את מס' הפקס של בניזרי. אין לו קשר לליכוד.

הוא אחיו של יואב מדינה עובד המשרד .

ניסים מדינה

4

העיד שהוא שוחח עם בניזרי בלבד, ולא שוחח אף פעם עם הנגבי, למעט פעם שאמר שלום . ימיני ציין שבכנס עם הנגבי היו שהתרעמו על עצם הדרישה לעבור בחינות לצורך קבלה לתפקיד.

מתפקד לליכוד ונהגו של ח"כ ישראל כץ

יובל ימיני

5

מהודעתו של מאיר בן דוד, חותנו של יפת עולה שהוא היה בקשרים עם עמרם בניזרי או ג'ורג' שטרן. העובדה שנכתב על קורות החיים לידי השר צחי הנגבי אינה אומרת שהשר קיבל זאת.

מתפקד לליכוד וחמו, מאיר בן דוד, חבר מרכז

אילן יפת

6

הוא יצר קשר עם עמרם בניזרי בעניין עבודה במשטרה הירוקה ולא היה לו כל קשר להנגבי .

חבר מרכז

אלי עמר

7

הוא הועבר לתפקיד במשטרה הירוקה ע"י עמרם בניזרי . גם אביו של עופר, אבי פרחן העיד ששוחח עם בניזרי ועם בנדה.

מתפקד לליכוד ובנו של חבר המרכז אבי פרחן

עופר פרחן

8

בנדה העיד שאשל היה מועמד טוב . בנדה העיד שאשל התאים בגלל שגר ברמת הגולן. היה לו רישום פלילי בתחום התכנון והבנייה. פנו למשטרה בעניין מחיקת הרישום ומשלא ענתה פנה בנדה להנגבי . הנגבי אכן פנה ליועמ"ש של המשרד לביטחון פנים אך לא נענה. אין כל משמעות פלילית להתנהלות זו.

חבר מרכז

ציון אשל

9

בנדה ציין שהנגבי התעניין באשר לאפשרות לקבל מועמד זה אך בנדה אמר להנגבי שיש לבוארון רישום פלילי, והרושם בראיון לא היה טוב . באותן נסיבות הנגבי ויתר.

חבר מרכז

ג'קי בוארון

10

התראיין במחוז הדרום לאחר שגלעד אבני שלח אותו לראיון. הנגבי הבהיר שאינו מכיר את קדוש .

חבר מרכז

דוד קדוש

11

מקייטון לא מופיע בסיכומי המאשימה. מכל מקום מקייטון היה בקשר עם בניזרי, וציין שכאשר יצר קשר עם לשכת השר הוא הופנה לעמרם בניזרי.

חבר מרכז

אילן מקייטון

12

אין להנגבי ידיעה על הדפסת קורות החיים של צברי ת/305 בלשכה .

מתפקד לליכוד ובנו של חבר מרכז עמירם צברי

בן צברי

13

יעיש מכירו של הנגבי מתקופת ימית פנה להנגבי על בסיס הומניטרי בעניינו של מאיר קטן וקטן התקבל לעבודה אך חשש לחילול שבת. יעיש ביקש מהשר לשוחח עם קטן בעניין זה . לבסוף לא התקבל לעבודה. אין להסיק מהשתלשלות העניינים כל צד פלילי.

מתפקד לליכוד וחבר ועידת הליכוד הופנה ע"י חבר מרכז אשר יעיש.

מאיר קטן

14

הרשקוביץ העביר את המועמדות של מזרחי ליורם הורוביץ . הוא ביקש להזמין את מזרחי למבחני נש"ם.לא ברור מהראיות מי הפנה את קורות החיים להרשקוביץ.

חבר מרכז

דוד מזרחי

15

בניזרי העיד שהוא מכיר את אביטן, שכן הכיר את אביו ועל קורות החיים של אביטן נרשם " עבור עמרם בניזרי" . המועמד לא עבר בחינות נש"ם ב-21.11.01. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

מתפקד לליכוד. שני אחיו חיים ואליהו חברי מרכז

מאיר אביטן

16

היה נסיון למנותו כקב"ט. לבסוף מונה כפרוייקטור לאיסוף סוללות ראו דיון בעניינו במסגרת פקויקטורים.

חבר מרכז

שלום אוריאל

17

נקבעה לו פגישה עם השר אך לא ברור אם התקיימה בפועל. לפי ת/1047 היו שיחות של בניזרי עם בני אחירם. מופיע בטבלת  הרשקוביץ  לגבי מועמדים לתפקידי פיקוח.

חבר מרכז

בני אחירם

18

נכשל בבחינת נש"מ מיום 19.6.02. ישנו מזכר של  הרשקוביץ  באשר אליו.  לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר מרכז

יובל אלבו

19

לא עבר בחינת נש"מ ב-6.3.02.

מתפקד ליכוד ובנו של חבר המרכז, משה אלבז

ניר אלבז

20

נכשל בבחינת נש"מ מיום 19.11.01.מופיע בטבלה של שמוליק מועמדים לתפקידי פיקוח מיום 18.11.01. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר מרכז

אבי אלפסי

21

לא עבר בחינות נש"מ ב-6.2.02. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר תנועת הליכוד ובנו של חבר מרכז, יעקב אקסט

גיל אקסט

22

נקבעה לו פגישה עם השר ביום 14.8.01. לא ברור אם התקיימה ומה היה בה. לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. ישנו מזכר של  הרשקוביץ  ת/709 באשר אליו. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר מרכז

ציון אשל

23

ניסיון נוסף למנותו ליחידה סביבתית בערד באמצעות מחוז דרום.  לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. . לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר מרכז

יצחק בוארון

24

כתוב על קורות החיים שלו-" לידי עמרם בניזרי".ישנו מזכר של  הרשקוביץ  באשר אליו.  לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

הופנה על ידי בן דודו של דוד אפרתי, חבר ילדות של עמרם בניזרי

רפאל בן זכרי

25

עבר בחינות נש"מ מיום 28.11.01 ו-14.1.02. נקבעה לו פגישה עם השר ביום 14.8.01. לא ברור אם התקיימה ומה היה בה. לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. ישנו מזכר של  הרשקוביץ  באשר אליו. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר מרכז

דורון בן משה

26

עבר בחינת נש"מ ב-14.11.01. לא עובד. לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר תנועת הליכוד ובנו של חבר מרכז, יעקב בן סעדון

ליאור בן סעדון

27

נכשל בבחינות נש"מ מיום 19.11.01 ו-7.4.02. לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח.

חבר מרכז

נחמיאס גילברט

28

לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. נקבעה לו פגישה עם השר ביום 14.8.01. לא ברור אם התקיימה ומה היה בה. לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר תנועת הליכוד וכן אח של חבר מרכז - גיל חדד

שמעון חדד

30

נכשל בבחינות נש"מ מיום 3.12.01 ו-19.2.02 לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר תנועת הליכוד וכן נהגו של ח"כ ישראל כץ

יובל ימיני

31

עבר בצורה מוגבלת את בחינות הנש"מ מיום 12.11.01 ו-26.12.01. לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. . לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר מרכז

פיני כהן

33

על קורות החיים: "במידה ואפשר למצוא משהו הולם את כישוריו בתודה אהובה פרידמן". ת/320 א' -מזכר של  הרשקוביץ  בעניינו מיום 18.6.01. 02 לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. טלפונים נכנסים לשר מתוך ת/1084 ביום 10.10.01: "זמיר פרידמן מוסר ד"ש ושואל בקשר לעבודה בשביל דגן לוינזון". דגן לוינזון, אחד המועמדים למשטרה הירוקה, ציין כי השר הנגבי התקשר אליו ואמר לו כי יוכל לסייע במועמדותו לאור הרקע המקצועי שלו, שכלל שירות בשייטת כלוחם במשך חמש שנים.

חבר תנועת הליכוד וכן הופנה ע"י חברים של אביו של דגן, חברי המרכז אהובה וזמיר פרידמן

דגן לוינזון

34

נקבעה לו פגישה עם השר ביום 2.4.01. לא ברור אם התקיימה ומה היה בה. לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר תנועת הליכוד וכן חבר מרכז ואח של חבר מרכז דוד לסרי

יהודה לסרי

35

על קורות החיים שלו כתוב לידי מר שמוליק הרשקוביץ מישאל יהושוע.

חבר מרכז

דוד מזרחי

36

ישנם מזכרים של  הרשקוביץ באשר אליו . לפי ת/879 - נמנה על מועמדי השר שנדחו

בן של מרים שוכמן וכן הופנה על ידי חברי המרכז, מרים וישראל שוכמן

אלכס מינצר

37

עבר בחינת נש"מ ב-21.11.01 ו-14.1.02. לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר תנועת הליכוד וכן חמו, פנחס ווקנין, חבר מרכז

ניסים ממן

38

נקבעה לו פגישה עם השר ביום 23.8.01. לא ברור אם התקיימה ומה היה בה. לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. ישנו מוצג נוסף בו גילה חזנובסקי מעדכנת את  הרשקוביץ  שהמועמד לא צריך לעבור בחינה נוספת.

חבר מרכז

אילן מקייטון

39

נכשל בבחינת נש"מ מיום 28.11.01. לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו. מונה לבסוף כפרוייקטור במועצה אזורית (מופיע ברשימת המינויים הבלתי תקינים בכתב האישום). פירוט נוסף ברשימת המינויים שבסעיף 12.

חבר מרכז ואח של חבר מרכז, אמנון נפתלי

עזרא נפתלי

40

ישנו מזכר של  הרשקוביץ  באשר אליו .  לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו

חבר מרכז

אלי עמר

41

לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר מרכז

משה ענקי

42

נכשל בשלוש בחינות נש"מ - 21.11.01, 29.4.02 (ביום 5.6.02 - ביקשו עבורו בחינה חוזרת 3.) אך נכשל גם ב-30.6.02. נקבעה לאימו אסתר פינס פגישה עם השר ביום 19.4.01ישנו מזכר של  הרשקוביץ  באשר אליו .  לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר תנועת הליכוד וכן בנה של חברת מרכז, אסתר פינס

אבי פינס

ביום 5.6.02 - ביקשו עבורו בחינה חוזרת 3.

43

עבר בחינת נש"מ ב-21.11.01. . לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר תנועת הליכוד והופנה ע"י חבר מרכז הליכוד, חיים מוסא

יעקב פנחסיאן

44

עבר בחינות נש"מ ב-18.9.02 ו-26.11.02 לא עובד. קיים מזכר של בניזרי באשר אליו.  לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר תנועת הליכוד וכן בנו של חבר מרכז, אברהם פרחן

עופר פרחן

45

עבר בחינת נש"מ ב-12.11.01. לא עובד. על קורות החיים שלו נרשם "לידי רחל". מופיע ברשימה ת/241 ב'.לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר תנועת הליכוד וכן בנו של חבר מרכז, עמירם צברי

בן צברי

46

על קו"ח כתוב "לידי רחל"נקבעה לו פגישה עם השר ביום 8.5.01 אך לא ברור אם התקיימה ומה התרחש בה. קיים מזכר של הרשקוביץ בעניינו . היה נסיון נוסף למנותו ליחידה סביבתית בערד  באמצעות מחוז דרום, או תפקיד אחר במשרד לאיכות הסביבה. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר מרכז

דוד קדוש

47

עבר בחינת נש"מ מיום 28.11.01.מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  של מועמדים לתפקידי פיקוח מיום 18.11.01. קיים גם מזכר של  הרשקוביץ . מופיע בטבלה של צחי ת/241 ב'.  לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר תנועת הליכוד וכן חבר ועידת הליכוד. הופנה על ידי חבר מרכז, אשר יעיש

מאיר קטן

48

לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר מרכז

יצחק שלום

49

נכשל בבחינות נש"מ מיום 19.11.01 ו-20.1.02. נקבעה לו פגישה עם השר ביום 17.4.01, אך לא ברור אם התקיימה ומה עלה בפגישה זו. מופיע בטבלה של צחי ת/241 ב'.  לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

חבר מרכז

משה שמחון

50

             רשות הטבע והגנים

130.  בסעיפים 20-26 מגוללת במאשימה את טענותיה כנגד הנגבי בכל הנוגע לרשות הטבע והגנים (להלן- רשט"ג):

א.      הנגבי, בתוקף תפקידו כשר לאיכות הסביבה, היה השר האחראי על רשות הטבע והגנים הלאומיים. מנהל  רשט"ג  היה  אהרון ורדי. על פי חוק, השר לאיכות הסביבה מוסמך להמליץ לממשלה על מינוי מנהל רשט"ג, אך אין בסמכותו לפטר אותו.

ב.      כתב האישום מציין שעם מינויו כשר לאיכות הסביבה, הבטיח הנגבי למקורבו, חבר המרכז ג'ורג' שטרן שהוא יפעל להחזירו למשרה ברשט"ג, לאחר ששטרן פוטר מתפקידו כמנהל חוף בית ינאי בסוף שנת 2000. בכתב האישום נטען שהנגבי פעל נמרצות בעניין זה מול ורדי, כמפורט להלן. הנגבי  פנה לורדי, במסגרת פגישות עבודה,  בבקשה להחזיר את שטרן לרשט"ג. כמו כן, פנה הנגבי לורדי באמצעות אחרים ובראשם הרשקוביץ, בבקשה כי יחזיר את שטרן לעבוד ברשט"ג. הרשקוביץ פנה אל ורדי מספר פעמים בטלפון ואף נפגש עם ורדי ביום 31.5.01 וניסה לשכנעו להיעתר לבקשת הנגבי להחזרת שטרן לעבודה. ורדי הבהיר הן להנגבי והן להרשקוביץ שלא יוכל להיענות לבקשה.

ג.        בתאריך 20.7.01 התקיימה פגישת עבודה בין הנגבי  לורדי, במהלכה העלה הנגבי את הבקשה להחזיר את  שטרן לרשט"ג. ורדי הסביר כי אינו יכול להיענות לבקשה והנגבי ביקש להיפגש עם מליאת רשט"ג, שהיא הגוף הניהולי הבכיר הממונה על ורדי, כדי לשכנע את חבריה להחזיר את שטרן לעבודתו. ורדי הסכים להצעה, אלא שכעבור יומיים, ביום 22.7.01, עוד בטרם הופיע בפני מליאת רשט"ג, מינה הנגבי את שטרן למשרת אמון כיועץ בלשכתו לענייני רשט"ג. ביום 26.8.01 התקיימה פגישת עבודה נוספת בין הנגבי לורדי, בתחילתה חזר הנגבי על דרישתו להחזיר את שטרן לעבודתו. משעמד ורדי בסירובו, קטע הנגבי את הישיבה עם ורדי ועזב בכעס את החדר.

ד.      בהמשך, מציין כתב האישום שבתקופה האמורה, נקלעה רשט"ג למשבר כלכלי אשר סיכן את עצם המשך קיומה. הנגבי הפעיל לחצים על ורדי ועל רשט"ג במטרה להחזיר את שטרן לעבודתו, זאת בנוסף ללחצים שהפעיל במטרה לגרום להתפטרותו של ורדי או לפיטוריו בידי מליאת רשט"ג. במסגרת זו הנגבי פעל לעכב ולמנוע העברת תקציבים חיוניים של מיליוני ש"ח שהופנו ע"י משרד האוצר לרשט"ג. בשיחות שקיים הנגבי עם חברי מליאה וממלאי תפקידים ברשט"ג, וכן בישיבת מליאת רשט"ג ביום 19.12.01, דרש הנגבי את פיטוריו של ורדי כתנאי לפעולותיו להשגת תקציבים לרשט"ג ולהצלתה. ביום 14.1.02 הסכים ורדי להתפטר מתפקידו כמנהל רשט"ג בתמורה להסכמת הנגבי למספר תנאים שעניינם שיתוף פעולה עם רשט"ג וכן התחייבות הנגבי לפעול לאישור ולהשגת תקציבים עבור רשט"ג. ביום 7.4.02 או בסמוך לכך חיבר הנגבי כתבה עבור עיתון "מרכז העניינים" המופץ לכלל חברי המרכז (להלן - עיתון "מרכז העניינים"),  בה תיאר את פועלו למינויו מחדש של  שטרן לרשט"ג. הכתבה, אשר פורסמה תחת הכותרת "הטבע של צחי" התיימרה להיראות כתחקיר עיתונאי שנכתב כביכול ע"י אחר. במסגרת הכתבה התגאה הנגבי  בכך שהביא להתפטרותו של ורדי על רקע סירובו להחזיר את שטרן לעבודה  ואף נאמר בה כי "השר הנגבי נתן דוגמא לכל השרים שלנו איך צריך לשלוט, איך צריך להדוף לחצים, ובעיקר איך לשמור על חברי התנועה". הנגבי העביר את הכתבה לפרסום בעיתון "מרכז העניינים" והיא פורסמה בגיליון חודש מאי 2002.

131.       למעשה יש שתי מחלוקות מרכזיות בין המאשימה לבין הנגבי בפרשה זו:

א.      מהות הבקשה שביקש השר הנגבי מורדי בעניין שטרן.

ב.      האם הנגבי חפץ לפטר את ורדי בשל פרשת שטרן או שהיו טעמים אחרים לכך.

132.   קודם שאדון במחלוקות הנ"ל אציין שעם כניסתו של הנגבי לתפקידו, היו שני שרים ששוחחו עם הנגבי באשר לורדי. האחד היה רפאל איתן, ז"ל, מי שמינה את ורדי לתפקידו כמנכ"ל רשט"ג ושניה היא תבל"א השרה דליה איציק. שניהם דיברו עם הנגבי בעניין תפקודו הלקוי של ורדי .

133.    שטרן היה עובד הרשות וסיים את תפקידו בנסיבות בלתי רגילות. הוא היה בתחושה קשה ביותר לגבי סיום עבודתו והנגבי ידע על תחושה זו . הנגבי ראה בפרשת שטרן עניין הומניטארי. שטרן טען שנתפר לו תיק ברשט"ג בגין הטרדות מיניות וטענת שטרן היתה שמדובר בתלונות שיקריות . נ/132 מצביע על כך שהיתה ועדת בדיקה שהקימה רשט"ג וזו מצאה שהיתה קנוניה להפיל את שטרן. ורדי טען שסיבה זו היתה מהסיבות שהביאו לפיטורי שטרן .  כאשר מונה הנגבי לתפקיד השר לאיכות הסביבה, הוא חשב שיוכל לתקן את העוול שנגרם לשטרן .  שטרן לא היה איש בעל עוצמה במפלגה ואין לי כל צל של ספק שהמניע להתערבותו של הנגבי בעניינו היה מניע הומניטארי בלבד. הרי הנגבי לא חשש בזמנו שלא למנות  את דוד אמסלם כמנהל הרשט"ג אף כי אמסלם שלט על 100 חברי מרכז בירושלים. כל המחלוקות עם ורדי עבור שטרן לא היו מביאים להנגבי כל עוצמה פוליטית. אני מקבל במלואו את ההסבר של הנגבי שפעל עבור שטרן כדי להסדיר את תחושת העוול שהיתה לשטרן.

134.  באשר לנקודת המחלוקת הראשונה שבין התביעה לבין הנגבי שעניינה- מהות הבקשה שביקש הנגבי מורדי בעניין שטרן- התשובה נמצאת במוצג ת/509 שהוא המסמך שערך ורדי בסיום פגישתו עם הנגבי ביום 20.7.01. הסיכום היה שנוכח הטענות של שטרן, ועל רקע אנושי, יובא העניין לבירור ודיון בפני מליאת הרשות. חד משמעית היה מדובר במסמך זה בבירור הנושא במליאה ולא קליטה של שטרן . הנגבי ציין שלא היו לו את הכלים להכריע מי צודק בויכוח, מר שטרן או מר ורדי, ולכן הפיתרון של בדיקת הדברים במליאה, היה בפיתרון הראוי .  ורדי עצמו היה מרוצה מהפתרון . בהקשר זה יצויין כי שטרן עצמו העיד שהנגבי אמר לו שעניינו יידון במליאה .

135. הרשקוביץ נפגש עם ורדי מתוך רצון למצוא פתרון לבעיה האנושית של שטרן. הוא לא עשה זאת בעקבות בקשה מהנגבי . אין ללמוד ממפגש זה דבר על רצון להכתיב קליטה של שטרן בעבודה מסויימת.  שטרן עצמו העיד  שבשלב כלשהו הוצע לו תפקיד אחר ברשות, על ידי ורדי, אך הוא סירב . שטרן לא היה מודע למה שנעשה מאחורי הקלעים בעניינו. הוא ידע על כך רק כשעבר לעבוד בלשכה .

136. הסיכום שאליו הגיעו הצדדים ב-ת/509 לא יצא אל הפועל. שני הצדדים ניסו לתת לכך הסברים למיניהם. אך לצורך משפט פלילי בו דרושות ראיות מעל לכל ספק סביר, אומר שאין כאלו ואין כל צורך להשחית מילים על ניחושים. מכל מקום שטרן מונה לתפקיד בלשכת השר ובכך פתר הנגבי את מצוקתו של שטרן ובעקבות אי קיום המוסכם בין הצדדים נוצר משבר בין הנגבי לורדי שהתבטא גם במפגש קשה בין השניים ביום 26.8.01. משבר זה הביא לתחושה שלילית של הנגבי כלפי ורדי. מה שהתרחש לאחר מכן והרקע לעצירת התקציב היה מקצועי. 

137. בחקירתו במשטרה ובעדותו בביהמ"ש, הבהיר הנגבי כי הפעולות אותן הוביל ביחס לרשות, בתקופת כהונתו, נבעו מתוך הבנה כי מצבה של הרשות בכי רע, כי המשרד צריך להדק שליטתו בתקציב הרשות, כי יש לפעול לשינוי תפיסתי ברשות, כי לעומד בראשה, אהרון ורדי, יש אחריות למצב זה, וכי החלפתו של ורדי תסייע לרשות . למעשה מייד עם כניסתו לתפקידו קיבל הנגבי מסר חד משמעי מהשרה דליה איציק, והשר שכיהן לפניה רפאל איתן, אודות מר ורדי. הרושם של הנגבי לגבי ורדי לא החל להתגבש בפרשת שטרן אלא מייד עם כניסתו לתפקידו . המשטרה משום מה נמנעה מלחקור את הגב' איציק על נכונות הדברים של הנגבי. יצויין כי הוגש מכתבה של הגב' דליה איציק נ/279 ובו אישרה ח"כ איציק כי בישיבת הממשלה הראשונה בה פגשה בהנגבי אמרה לו דברים ברוח הדברים שציטט הנגבי בהודעתו, היינו, כי ורדי מהווה בעיה, כי הוא הרס את רשות הטבע והגנים, כי הוא מנהל גרוע וכיוצ"ב .

138. באשר לתפקודו הלקוי של ורדי שמע הנגבי גם מאנשי הרשט"ג עצמם כגון: רוני מלכה, יובל פלד, משה גבאי ועוזי ברזילאי .  עוזי ברזילי - שהיה האחראי על השיווק ברשט"ג, העיד על חוסר עניין של ורדי בנושא השיווק, ועל השלמה עם גורל הירידה בתיירות. ברזילי תיאר תקופה של "מרה שחורה" ברשות, בגלל מנכ"ל שאמר לעובדים מפורשות "אין מה לעשות". ברזילי ציין כי בתקופת ורדי הוא לא התבקש ולו פעם אחת לחפש מקורות להגברת ההכנסות וההתייעלות ברשות . עד נוסף שסיפר להנגבי על כשלים בתפקוד הרשט"ג בתקופת ורדי היה הסמנכ"ל סיני בראזני . כמו כן הוגשו מספר מוצגים בעניין זה - נ/128 (א)-(ב) ו-נ/130 - כולם מכתבים בנושאים פנימיים ברשות, שמלמדים על טענות קשות נגד המנכ"ל ורדי .  עו"ד מירב קנולר העידה שתופעת המכתבים האנונימיים כנגד ורדי מצד עובדי הרשות התקיימה כבר מתחילת כהונתו של ורדי וגם יצחק גרוסמן, חשב הרשות, מאשר כי היו בעיות בתחום יחסי העבודה בתוך הרשות . עוד יוזכר כי הרבה קודם לכהונתו של הנגבי, אחת מהיחידות המרכזיות ברשות, הסיירת הירוקה, עשתה מאמצים להתנתק מהרשות ולעבור לאחריותו של משרד ממשלתי אחר . על רקע החומר הנ"ל אין לקבל את הטענה שהנגבי גרם לתסיסה ברשות. להיפך, היא היתה במצב תסיסה מלפני כניסת הנגבי לתפקידו.

    139.  גב' בינה בראון שהיתה סמנכ"ל המשרד וחברת מליאת הרשט"ג העידה על מצב קשה מאוד שבו לא היתה ברשות חשיבה כלכלית, כאשר היא מציינת את עוזי ברזילי כאדם שכן החזיק בתפיסה כלכלית נכונה. בינה בראון העידה, כי ורדי לא ראה את החשיבות של הנושא, ולא הביא תוצאות . בינה בראון הסבירה כי המשבר ברשט"ג והצורך בכספים הניע את השר לדרוש שליטה על התקציב כדי שהמשרד יהיה זה שיחליט על הקצאות ולא האוצר. ביחס לפיטורי ורדי - גב' בינה בראון העידה שהסיבה העיקרית היתה " המשבר העמוק והסכנה לקריסה טוטאלית של הרשות בשל דרך הניהול שהתווה ורדי, שלא התאימה למציאות המשברית בתקופת האינתיפאדה ". עו"ד קנולר, היועצת המשפטית של הרשות שנכחה בישיבות המליאה, העידה שבמסגרת ישיבות המליאה השמיעו בינה בראון, וחברי מליאה נוספים, ביקורת על בזבוז כספים והתנהלות לא ראויה שתורמים לגירעון, להבדיל מחברי מליאה אחרים שהתעקשו שהסיבה היחידה לירידה בהכנסות, היא הפגיעה בתיירות .

140.   היו גם פונקציונרים אחרים במשרד שדיברו על מצבה הגרוע של הרשט"ג ועל ליקויים בניהול בתקופתו של ורדי. ראו למשל עדותם של גורן , הורוביץ  והרשקוביץ בעניין זה. על רקע זה ניתן להבין את העובדה שהנגבי עמד על כך שתקציב הרשט"ג יעבור דרך המשרד לאיכות הסביבה. הורביץ התייחס לנושא של בקשת הנגבי להעביר את התקציב של רשות שמורות הטבע דרך המשרד, הבקשה שלמעשה עוררה את "המהומה". הורביץ הסביר שמדובר בבקשה שהוא תמך בה והיא נסובה על שיקולים ענייניים. הוא אמר את הדברים בהתייחס ל-נ/134 (ישיבת ועדת הכספים של הכנסת מיום 12.9.01) שם אמר שתקציב רשות הטבע והגנים חייב להיות בתוך תקציב המשרד; בעדותו הוא התייחס לסיבות לכך .  

141. מצבה הכספי הקשה של הרשט"ג עולה גם ממוצג ת/473 שהוא פנייה של סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר לאהרון ורדי. מ-ת/479, (פרוטוקול מישיבת המליאה שהתקיימה ביום 28.4.99) עולה מהישיבה שהיה קיים גירעון של 10.5 מיליון ש"ח . מהמסמך עולה שנבדקה האפשרות לסגור שלושים אתרים שאינם רווחיים .

142. אלי אמיתי שהחליף את ורדי כמנכ"ל הרשות תיאר את מצב הרשט"ג כאשר קיבל את ניהולו כך :

                      "... אני מקבל אירגון עם גירעון של כ- 80 מליון ש"ח. בזמן החפיפה אני מבין שעובדי הרשות רוצים לעלות להפגנה בי-ם, יש איום על סגירת אתרים, מערכת יחסים מתוחה בתוך הארגון, ואני חושב שגם היה איום על שכר, ובעיות עם הסיירת הירוקה. אני מרגיש שאני בא לאירגון שצריך לעשות מהפכה ואירגון. "

143. בכל הקשור לטענה בדבר " עצירת תקציבים" לרשט"ג ייאמר שהמנכ"ל גורן העיד שהנגבי מעולם לא פעל למנוע תקציבים מהרשות אלא רק לשמר את הכוח המוסדי בידו . המהלך של הנגבי לפעול להעברת תקציב הרשות דרך המשרד לאיכות הסביבה ולא ישירות מהאוצר היה מהלך לגיטימי והיה בו כדי לשקף את התכלית של פיקוח באופן הדוק על תקציב הרשט"ג, ואין לעובדה זו כל קשר למתח שהיה להנגבי עם ורדי. הורוביץ העיד שניצני התכנית הנ"ל היו עוד לפני הנגבי . גם יו"ר וועדת הכספים בכנסת ראה חשיבות בעניין .  בעקבות הדיון נחתם ביום 20.9.01 המסמך נ/165 ובסעיף 8 בו נכתב כי תיבחן העברת תקציב הרשות דרך המשרד. ואכן, ביום 18.10.01 יצא מכתבו של  הנגבי ת/539 לשר האוצר, בפניה מסודרת ומנומקת בדבר אופן העברת התקציב. מכל מקום, ציין ח"כ הנגבי כי יש להבין שהויכוח לא היה על כל התקציב של הרשות אלא על מרכיב ההשתתפות הממשלתית .

144. המאשימה טענה בסיכומיה שהנגבי פעל לעכב סכום של 27 מיליון לרשות. מדובר בעיכוב, לשיטתה, של הסכום שהאוצר התחייב אליו במסמך ת/545 מיום 3.9.01.  אך חשב הרשות גרוסמן אישר שממילא לא היה מדובר על העברה מיידית, אלא בסכום שצריך היה להתקבל ברבע האחרון של שנת 2001 .   מכל מקום, התנהלותו של הנגבי בעניין זה היתה לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח - 1998 הקובע בסעיף 12 שלו כדלהלן:

12. (א) "התקציב שאושר על ידי הממשלה, יהיה תקציב הרשות לאותה שנת כספים (להלן - תקציב שנתי); לא ישולם סכום מכספי הרשות אלא על פי תקציב זה ולא תתחייב הרשות בשום התחייבות אלא לפיו.

     (ב)  על אף האמור בסעיף קטן (א), קיבלה הרשות הכנסות נוספות, לרבות תרומות, עזבונות, מתנות ומענקים מעבר לאומדן שנקבע בתקציב השנתי, תהא הרשות רשאית לשלם ולהתחייב גם מתוך סכומים אלה, לאחר שאושרו כדין כתקציב נוסף, וניתנה על כך הודעה לשר "

145. עוד ייאמר שהנגבי התייחס לסוגיית העברת 27 המיליון ש"ח תוך שציין שבניגוד להסכמות המתגבשות מול האוצר, ובניגוד לחוק, שוב הועברו תשלומים ללא עירוב של השר, וללא יידוע שלו . לסיכום ייאמר שהנגבי גילה מעורבות בנוגע להעברת הסכום של 27 מיליון לרשות, על רקע רצונו הכללי לפעול להעברת התקציב דרך משרדו ומתוך הבנה כי העברות תקציביות שכאלה חייבות להיעשות תוך תיאום איתו. למעשה, הוא ביקש, לגיטימית,  לממש את הזכויות שהחוק העניק לו.  על כך הוא היה ראוי לשבח ולא לכתב אישום בעניין זה.

146. אשר לטענות המאשימה בדבר עיכוב של 10 מיליון ש"ח - ת/565 מכתבו של יואל נוה, סגן הממונה על התקציבים באוצר, מיום 25.12.01 משקף סיכום ולפיו, ברבעון הראשון של שנת 2002 יועבר סכום של 10 מיליון ש"ח על חשבון תקציב המדינה של שנת 2002. יואל נווה, אישר בעדותו שלמעשה התרעומת של הנגבי היתה היעדר תיאום ובקשתו היתה כי כספים לא יועברו ללא תיאום עמו .למעשה ניתן לראות הסבר לעמדת הנגבי באשר לסכום הנ"ל במכתב ת/756 (מכתבו של הנגבי לורדי מיום 10.1.02) בו ציין את ההפרה שהפר ורדי את הוראות החוק בעניין המחייבות את אישור התקציב בממשלה. הנגבי ביקש ממנו להגיש את התפטרותו. ח"כ הנגבי, בהגינותו, הודה כי אי אישור התקציב היה "קלף" בו עשה שימוש כדי לקרוא לורדי להתפטר, קריאה שהגיעה אחרי תקופה ארוכה של הבנה כי ורדי לא מסוגל לנהל את הרשות. מכל מקום, בכל הנוגע להתנהלותו של הנגבי, משנמצא שרשט"ג היתה בגירעון של שמונים מיליון ש"ח, ומשהסתבר ששנים התקציב לא קיבל את אישור הממשלה כדרישת החוק, הנגבי שוב היה ראוי לשבח ולא לכתב אישום בעניין זה .

147. אחרי ורדי נבחר אלי אמיתי ( שהיה בצה"ל בדרגת תא"ל ושימש כראש חטיבת המבצעים במטכ"ל) לשמש כמנכ"ל הרשט"ג. לא מדובר באיש ליכוד. נבחר אדם שלהערכת הנגבי יכול להוציא את הרשט"ג מהמשבר שאליו נקלעה.  כאן ייאמר שהיו שני מועמדים אחרים שהנגבי התעניין במינויים לתפקיד: האלוף עמידרור והאלוף יוסי בן חנן אלא שהם ירדו מהפרק. בכל המקרים הללו לא היה מדובר באנשי מפלגה, דבר המלמד שהשיח והכוונות של הנגבי, גם כשהיה מדובר בתפקידי מנכ"ל  לא התמקדו באנשי מפלגתו.

148. ורדי הרבה לכתוב מזכרים אישיים שהוגשו לנו במהלך המשפט. מזכרים אלה היו בנושאים רבים ומגוונים כמו: מזכר בעקבות שיחה עם משה גבאי, מזכר בעניין "היום הפתוח", מזכר באשר ל"כנס המועצות האזוריות" ומזכר באשר ל"נחל התנינים" ומזכרים הנוגעים למערכת היחסים עם הנגבי.  למזכרים שכתב ורדי לעצמו אין ערך משפטי. אלו מזכרים שהוא שלט בניסוחם ונכתבו מנקודת ראות סובייקטיבית, לכן, אינני מתייחס למזכרים אלה.

149. אשר לכתבה שפורסמה במרכז העניינים "הטבע של צחי", ת/995 - מדובר בכתבה שנכתבה בחודש מאי 2002, חודשים לאחר ההסכמה על סיום ההעסקה של ורדי, ואחרי המהלכים מול האוצר ומול הרשות. הנגבי בכתבה זו הדגיש את זכותו להחליט עם מי הוא יכול לקיים מערכת של יחסי אמון ובמי אין לו אמון. הנגבי גם הבהיר את הסיבות המקצועיות שבעטיין מנכ"ל רשות הטבע והגנים חייב לסיים את כהונתו: מחדלים תקציביים, חוסר ציות להנחיות החוק בכל הנוגע לקבלת אישור הממשלה לפעילות הכספית של רשות הטבע והגנים, ויחסי אנוש לקויים. בכתבה גם הודגש סירובו של ורדי לקיים את הסיכום להופיע בפני המליאה, כפי שהיה בזמן אמת. בעניין כתבה זו ייאמר שמר קשת, עורך העיתון "מרכז העניינים" אמר במשטרה שלא שוחח עם הנגבי ישירות בעניין כתבה זו. לדבריו, הוא פנה לעוזר או דובר השר. הוא זכר ששלח שאלות ללשכה . הנובע מהאמור לעיל הוא שהנגבי ידע על כתבה זו אך אין לראותו כמי שהיה מעורב בפרסום.

150. שרון אחדות מצדו לא שלל כי היה בקשר עם קשת גם בנוגע לכתבה זו. שרון אחדות העיד, כזכור, כי היה בקשר עם קשת "עשרות פעמים". בכל הנוגע לכתבה דנא הוא לא שלל את העובדה שהוא עמד מולו בקשר לכתבה "הטבע של צחי" . העובדה שיש ציטוטים בכתבה מפיו של שטרן לא אומרת דבר. השיח בעניין שטרן היה נחלת הכלל. מעבר לכך שטרן ציין את שרון אחדות כדמות שיכולה לעמוד מאחרי הכתבה .  שטרן גם הודה ששוחח עם עוד אנשים על הפרשה . הנגבי ציין כי לא היה מעורב בכתיבת הכתבה   וכי לא ראה אותה לפני פרסומה. הנגבי ציין, כי ידע שורדי הוא מינוי של רפול ולא של שריד (כפי שמציינת הכתבה) .

151. לסיכום, בכל הקשור לכתבה "הטבע של צחי", אין כל ראיה כי  הנגבי היה מעורב בהכנת הכתבה אף כי ידע על קיומה, ולמעשה שרון אחדות לא שלל כי הוא עמד מאחורי הדברים. אין להסיק מ"הציטוטים" של הנגבי בכתבה כל מסקנות כאשר ידוע שסיפור המעשה בוודאי שהיה ידוע לכל.

152 . בסיכום כללי לכל האמור בסעיפים 20-26 לכתב האישום, ניתן לומר שהנגבי ראה בעניינו של מר שטרן עניין הומניטארי ולכן חפץ לתקן עוול שנגרם לשטרן בשל הפסקת העסקתו על לא עוול בכפו. הסיכום שהיה עם ורדי שהנושא של שטרן יועלה לדיון במליאה לא יצא אל הפועל ולא ניתן לקבוע ממצאים מדוע. כפי שראינו לעיל, להנגבי הגיע מידע ממקורות שונים על מצב הרשט"ג. המצב הקשה התבטא הן במרקם יחסי העבודה ברשות והן בצד הניהולי תקציבי של הרשות. לעובדה שמערכת היחסים בין הנגבי לורדי היתה מתוחה וגרועה בלשון המעטה, לא היה כל קשר עם ההתנהלות של הנגבי שבאה לאחר מכן, כמובהר לעיל.  שוכנעתי מעל לכל ספק סביר שאין לומר ששטרן נוגע לויכוח העקרוני והמוסדי לגבי השאלה האם חלק מתקציב הרשות צריך היה לעבור דרך המשרד לאיכות הסביבה. עניין זה נדון לפני ולפנים בועדת הכספים של הכנסת, ויו"ר הוועדה ח"כ ליצמן תמך בעמדת השר הנגבי. כל ההתנהלות של הנגבי בעניין פיטורי ורדי ומינויו של אמתי נבעו מניתוח של מצבה של הרשות, ומניתוח חוסר היכולת לקדם את המהלכים הנדרשים לשם הבראתה ולכל אלה אין כל קשר לעניינו של מר שטרן. זו היתה זכותו וחובתו של הנגבי לעמוד על כך שהוא יהיה מיודע מראש על העברות תקציביות שמעבירה הממשלה לרשות. מדובר בעמדה עקרונית של השר שעמד על כך שהחוק המחייב יידוע של השר בענייני תקציבים יקוים. חפצו של הנגבי לקבל שליטה על העברת כספים לרשות היא אלמנט חוקי ולגיטמי.

153. מהלכיו של הנגבי אל מול הרשט"ג נגעו להפעלת סמכויות שלטוניות. הפעילות בנושא העברת התקציב, העמידה על קיומו של סעיף 12 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה הנ"לוהרצון לגרום להפסקת כהונתו של מנכ"ל הרשות,  כל אלה הינן פעולות המצויות במעגל הסמכויות הנתונות לשר לאיכות הסביבה במסגרת הפעלת סמכותו, וכשלעצמן אינן פסולות.   מחומר הראיות מסתבר שהשיקול הדומיננטי שהנחה את  הנגבי היה השיקול המקצועי. לנגד עיניו עמדה טובת הרשות, כאשר מחד פעל להביא לסיום כהונתו של המנכ"ל אותו ראה כבלתי מתאים, ומאידך, פעל פעולות ענייניות ליישום הוראות החוק ולשמירה על מעמד המשרד לאיכות הסביבה בפיקוח על הרשות. בגין פעולות אלה לא היה מקום להעמידו לדין.

154. מאחר ואף העובדות הנ"ל שבכתב האישום מתייחסות גם להרשקוביץ ולא רק להנגבי אציין שהרשקוביץ אמנם שמע מהנגבי על הפרשה הנוגעת לג'ורג' שטרן אך לא היה מעורב בה. בשלב מסויים הוא החליט להיפגש עם ורדי וככל הנראה התבקש לעשות זאת ע"י הנגבי .  אך אין בכל התנהלותו בפרשה כל התנהגות שיש בה עבירה פלילית כלשהי.

155. סוף דבר, הנני דוחה את טענות התביעה לפיהן היתה אי חוקיות כלשהי במעשים שתוארו בסעיפים     20-26 לכתב האישום. הנני קובע חד משמעית, שלא הנגבי ולא הרשקוביץ לא עברו כעל עבירה בהתייחס לעובדות שבסע' 20-26 לבכתב האישום.

                מינוי יועצים לוועדה הארצית לתכנון ובנייה

             של תשתיות לאומיות( להלן-הות"ל)

156. כתב האישום בסעיפים 31-35 מעלה טענות באשר למינויים פוליטיים של יועצים לוועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות. להלן המיוחס לנאשמים:

א.          ביום 6.2.02 חוקק בכנסת תיקון מס' 60 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ובו הוספו סימן א1 לפרק ב' וסימן ה2 לפרק ג' לחוק.  במסגרת התיקון הוקם גוף תכנון חדש:  הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות (להלן - "ות"ל"). לות"ל הוענקו כל הסמכויות והתפקידים של המועצה הארצית בענייני תכנון ובניה של תשתיות לאומיות - לאשר תוכניות לתשתיות לאומיות וליתן היתרי בניה מכוחן של התוכניות. על פי התיקון לחוק, כל תכנית לתשתית לאומית תלווה בתסקיר השפעה על הסביבה (אלא אם פטרה ות"ל את מגיש התכנית מכך). יושב ראש ות"ל ונציג השר לאיכות הסביבה, הוסמכו למנות יועץ סביבתי לות"ל, אחד או יותר, שאינו עובד מדינה, מתוך רשימה שיקבע שר הפנים בהסכמת השר לאיכות הסביבה. סמכויות היועץ הסביבתי הן מתן הנחיות להכנת תסקיר ההשפעה על הסביבה, בדיקת התסקיר, דרישה להשלמות לפי העניין ומתן חוות דעת סביבתית לות"ל.  היועצים הסביבתיים, אינם עובדי מדינה, ומועסקים בחוזה ייעוץ לפי שעות בתעריף החשב הכללי, בהיקף ממוצע של 80 שעות בחודש בעלות ממוצעת של 170,000 ש"ח בשנה.

ב.          בהמשך, נטען בכתב האישום שביום 2.5.02 פנה מנכ"ל משרד הפנים מרדכי מרדכי אל הנגבי בבקשה לקבל ממנו רשימת יועצים מומלצים מכוח ניסיונו של המשרד בעבודה עם יועצים סביבתיים. הנגבי לא השיב לפניה זו. ביום 22.5.02 פנה מנכ"ל משרד הפנים שוב אל הנגבי והעביר אליו רשימת יועצים סביבתיים שהוא מבקש כי הנגבי  יאשר, בהתאם לסמכותו בחוק. ביום 3.7.02 העביר הרשקוביץ בהנחיית הנגבי, אישור לרשימת היועצים הסביבתיים שהעביר מנכ"ל משרד הפנים אך התנה את אישורו בצירוף שלושה יועצים נוספים מטעמו: יהודה פתאל, אדריכל ומתכנן ערים, חבר מרכז הליכוד; שלמה מגורי - כהן, אדריכל ומתכנן, פעיל בליכוד וחבר מרכז בעבר וכן משה כילף, אדריכל ומתכנן ערים, מקורב לשלמה מגורי-כהן. הנגבי לא גילה למשרד הפנים את זיקתם הפוליטית של שניים מהמועמדים ואת העניין האישי שיש לו במינויים. הנגבי עשה כן, לאחר שפנה מיוזמתו אל יהודה פתאל ואל שלמה מגורי אותם הכיר מהמרכז והציע להם את התפקיד. בהקשר זה נטען בכתב האישום שהנגבי הציע את המועמדים מטעמו משיקולים לא ענייניים של זיקה פוליטית, על אף שלאיש מהם לא היה ניסיון רלבנטי לשמש כיועץ סביבתי לות"ל, וכן מבלי להתייעץ עם האגף המקצועי במשרד לגבי כשירותם למלא את תפקידם ומבלי ליידע את האגף בכך. יתרה מכך, כשנודע לגורם המקצועי במשרד אודות הבקשה למנות את השלושה, והובעה התנגדות לכך בפני הרשקוביץ, התעלם הרשקוביץ מהתנגדות זו. בחודש אוקטובר 2002 הוציא מנכ"ל משרד הפנים כתבי מינוי לשלושה יועצים, שאינם בין מועמדי הנגבי, והעבירם לחתימתו של הרשקוביץ (שהוסמך לכך ע"י הנגבי). בתגובה דרש הרשקוביץ להוסיף לכתב המינוי את מועמדיו של הנגבי. בעקבות זאת כתב המינוי תוקן והוסף אליו יהודה פתאל. הרשקוביץ אישר את כתב המינוי  ופעל לנסות ולהוסיף את שני היועצים הנוספים לרשימת מקבלי המינוי. 

     157.   אכן ביום 6.2.02 חוקק בכנסת תיקון מס' 60 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ובו הוספו סימן א1 לפרק ב' וסימן ה2 לפרק ג' לחוק.  במסגרת התיקון הוקם גוף תכנון חדש, הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות. הנגבי והמשרד לאיכות הסביבה התנגדו לחקיקת התיקון לחוק. התיקון בא לזרז את הקמת התשתיות הלאומיות, על חשבון עומק הבחינה המקדימה, ומזווית הראיה של המשרד לאיכות הסביבה היה מדובר במהלך בלתי ראוי ומסוכן .  מראשי המתנגדים לתיקון היתה הסמנכ"ל לתכנון גב' ולרי ברכיה . כאן ייאמר שמערכת היחסים שבין ולרי ברכיה לבין הרשקוביץ היו מתוחים . בכל ההתנהלות שבין ברכיה והרשקוביץ , ברכיה לא יצרה כל קשר בסוגיה עם הנגבי וזה האחרון לא ידע על מחלוקת בינה לבין הרשקוביץ . הנגבי גם לא ידע על עמדתה של גב' ברכיה לגבי היועצים הסביבתיים . מכל מקום, אין לומר שמערכת היחסים העכורה בין השניים גרמה לנזק כלשהו.

   158.  מבין 3 המועמדים רק אחד נכלל ברשימת היועצים (מר פתאל), והוא היה בעל הכישורים המובהקים ביותר . באשר לשני המועמדים האחרים, לא ביקשו לאכוף את צירופם לרשימה . כל השיח בין הנגבי לפתאל היה על בסיס מקצועי בלבד. מכל מקום, ממילא לא היה בסמכותו של הנגבי לקבוע דבר, שכן היו מנגנוני סינון של מועמדים . מר פתאל לא היה חבר מרכז פעיל ולא עסק בפעילות פוליטית. מר פתאל נתמנה בשעתו לחבר המרכז לנוכח עמידתו בראש המועצה הממונה ב"חצרות יוסף". במאמר מוסגר יצוין כי שמו של מר פתאל, אינו מוזכר כלל בכתבה (נספח א' לכתב האישום).

  159. בכל הנוגע למר מגורי כהן- הנ"ל הינו בוגר טכניון בפקולטה לאדריכלות ותכנון ערים, והוא בעל תואר שני בהנדסה אזרחית. הוא מרצה בטכניון, וליווה ותכנן עשרות תוכניות של שכונות ואפילו תוכנית מתאר ליישוב שלם (למשל-גדרה) .  עיקר השיח התקיים עם מר בניזרי. לפי עדותו הוא שמע על התפקיד מבניזרי שאמר לו שמחפשים יועצים סביבתיים, ושלאור הרקע שלו הוא ביקש לקבל את קורות חייו ; מגורי כהן נפגש עם הנגבי בתל אביב בלשכתו, ומסר באותה ההזדמנות את קורות חייו. הנגבי הכניס לחדר את המנכ"ל הרשקוביץ והפגיש בין השניים . מגורי כהן מהווה דוגמא נוספת למינוי שהדרג המקצועי, הפעם במשרד הפנים, הפעיל שיקול דעת ונמנע מלהעניק לו מינוי כיועץ סביבתי. לא מדובר היה בהבטחה כזו או אחרת שניתנה לו על ידי הנגבי .

   160.  מגורי כהן אישר בהודעתו כי הוא זה שהמליץ על מר כילף (המועמד השלישי) לבניזרי לאור ניסיונו בתכנון סביבתי ומר כילף לא קשור לליכוד וזו הייתה המלצה מקצועית לחלוטין . למר כילף אין כל זיקה פוליטית וכשלעצמו איש מקצוע שמגורי כהן המליץ עליו מטעמים של התאמה מקצועית.

 161.   אין כל הוכחה לעיכוב מכוון בהעברת שמות היועצים למשרד הפנים. הנגבי הבהיר בעדותו שהעיכוב נבע מחילופי המנכ"לים במשרדו . דווקא מתוך תיאורו של הנגבי ניתן ללמוד על מצב הדברים ועל מצב שהוא לכל היותר תקלה משרדית שלנאשמים לא היתה אחריות לגביה. ואלה דברי הנגבי :

                                 "אני ידעתי שקיבלתי פנייה ממרדכי  מרדכי, שבמסגרתה התבקשתי לתת שמות חדשים כתוספת לרשימה שטרם נשלחה אלי באותה פנייה, אבל רשימה שגובשה על ידי משרד הפנים. בזאת התחיל טיפולי, מתוך הכרה בכך שמשרד הפנים בבואו לקדם את נושא הות"ל, הוא היה מ ע ו ניין לדעת אם יש לנו שמות נוספים לרשימה שיצאה. בזאת התחיל ולמעשה גם מסתיים העיסוק שלך בכך שהנושא הועבר לטיפולו, יכול להיות שזה היה במכתבים הראשונים לגורן, כי הוא היה אז המנכ"ל, אבל ראינו שזה לא טופל, רק לאחר המכתב השלישי ולאחר מכן שמוליק היה המנכ"ל והוא טיפל מטעמי בעניין הזה, סיפרתי על הקשר שלי עם יהודה פתאל, שהתחיל כפי שאני יכול להסיק לפני הפנייה של מרדכי מרדכי ונמשך גם במהלכה של הפנייה שלי."

 162.   מר פתאל הוא היחיד שנכלל ברשימת היועצים. כלומר, משרד הפנים הפעיל שיקול דעת מסנן המבוסס על הכישורים המקצועיים של המועמדים. העובדה שמר פתאל קיבל כתב מינוי ואילו מר מגורי כהן ומר כילף לא, מעידה על כך כי לגופו של השיקול המקצועי, ניסיונו היה עדיף . מעדותה של גב' שוורץ, שריכזה את עבודת הוועדה במשרד הפנים, מסתבר שלא כל היועצים הסביבתיים הם בעלי ניסיון ולפעמים הניסיון שלהם נרכש תוך כדי עבודה . על כך יש להוסיף שבתקופה שבה נבחרה מועמדותם של המועמדים לא היו עדיין קריטריונים מסודרים לסינון. המדובר היה בהפעלה ראשונית של החוק. מר הרשקוביץ, מנכ"ל המשרד, הסביר את שיקוליו בסברו שהמועמדים הינם מתאימים לתפקיד והוא הפעיל את בחירתו בתום לב . מכל מקום אין כל ראיות לכך שגב' ברכיה או כל גורם מקצועי אחר, ביקש להעביר מועמדים מטעמו ובקשתו זו נמנעה ממנו. 

    163.    מכל מקום, גב' שוורץ, מרכזת עבודת הות"ל העידה שמבין שלושת השמות, שהועברו אליה על ידי מר הרשקוביץ היא העדיפה את מר פתאל " משום שהוא בעל הראייה היותר רחבה מבין שלושתם, עם הרבה יותר ניסיון ואכן הוא הוסף ומיד כתב המינוי נחתם. "

    164.  בכתב האישום נאמר שהרשקוביץ "התנה" את אישור המועמדים מטעם משרד הפנים בצירופם של המועמדים מטעם הנגבי ומר בניזרי. סעיף 6ה(א) לחוק התכנון והבניה קובע ש" יושב ראש הועדה לתשתיות ונציג השר לאיכות הסביבה בועדה לתשתיות ימנו לועדה, מתוך רשימה שיקבע שר הפנים בהסכמת השר לאיכות הסביבה, יועץ סביבתי, אחד או יותר, שאינו עובד המדינה".  כלומר, בחירת היועצים הסביבתיים אמורה להיות בידי שר הפנים (כגורם הקובע את הרשימה) ובידי השר לאיכות הסביבה . אין בראיות שהובאו כל התניה כנטען בכתב האישום. אם נראה את חילופי המכתבים ת/811 עד ת/814 ולאחר מכן את ההתכתבות עד ת/818, ניתן למצוא שהרשקוביץ לא התנה כל התנאה. הוא קיבל את הצעת משרד הפנים אך ביקש במקביל לצרף 3 מועמדים מטעמו . הנגבי העיד כי לא הכיר את כל התכתובות מול משרד הפנים .

165.   הרשקוביץ כתב ב-3.7.02 למנכ"ל משרד הפנים " בהמשך לשיחתנו בנושא" וכן " כמוסכם, הואל להוסיף..." ללמדך, שהיתה הסכמה בין הרשקוביץ ומנכ"ל משרד הפנים בעניין רשימת המועמדים. אין לקבל את טענת המאשימה שהרשקוביץ התנה את אישור רשימתו בצירוף 3 יועצים. בקשת הרשקוביץ לצירוף יועצים היא בקשה לגיטימית במסגרת סמכות השר לאיכות הסביבה לפי החוק. הכללת שמות ברשימת היועצים אינה משמעותית יותר מידיי מאחר ויש לעבור כמה שלבים, בטרם מתקבלת החלטה בות"ל להעסיק יועץ: השלב הראשוני, הוא יצירת רשימת יועצים פוטנציאליים - בשיתוף המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הפנים; השלב השני, הוא אישור הרשימה על ידי ועדת המכרזים; השלב השלישי הוא בקשה משותפת של המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הפנים, להוציא כתבי מינוי ליועצים שנבחרים מתוך הרשימה; השלב הרביעי הוא קבלת אישור ועדת המכרזים להוצאת כתבי המינוי; השלב האחרון - מתוך היועצים שהוענקו להם כתבי מינוי, נבחרים היועצים מהם מעוניינת הות"ל לקבל ייעוץ. 

166.  לאור כל האמור לעיל, הנני קובע שטענות התביעה בכל הנוגע להתנהלות סביב הוועדה לתשתיות לאומיות, אין בהן שום צד פלילי מצד מי מהנאשמים.  הדיאלוג בעניין זה בין משרד הפנים לבין המשרד לאיכות הסביבה היה ענייני. איש לא כפה ואיש לא התנה. בסופו של דבר רק אחד משלושת המועמדים, בעל הכישורים הבולטים ביותר מונה. איש לא רמז למועמדים המיועדים לשמש כיועצים והמוזכרים בכתב האישום שעליהם "לגמול" בגין הצגת מועמדותם בתמיכה פוליטית. התפקיד לא הובטח לאיש מהמועמדים. כאמור, הסתבר בדיעבד שרק אחד מהמועמדים (מר פתאל) נכלל ברשימת היועצים הסביבתיים. המאשימה ציינה בכתב האישום שעל מנת להבטיח את המינוי של השלושה התנה הרשקוביץ את הסכמתו לרשימה שקיבל ממשרד הפנים, בהוספת המועמדים של השר. אלא שאין כל זכר במסמכים להתניה כזו או אחרת. מר פתאל, שבסופו של דבר נבחר היה בעל כישורים מקצועיים. המאשימה טענה שהנגבי לא התייעץ בנושא עם הדרגים המקצועיים. אלא שיש לזכור כי הנגבי הפקיד את סמכות הביצוע בידי המנכ"ל הרשקוביץ, ששימש כנציג השר בוועדה הלאומית לתשתיות. אי ההתייעצות עם הדרג המקצועי (ולרי ברכיה) נבעה מטעמים של מערכת יחסים עכורה ואם יש בה איזה פגם הרי שהוא פגם מינהלי גרידא ובוודאי שלא פלילי. לפיכך, אין מקום להרשיע מי מהנאשמים בגין האירועים המתוארים בסעיפים 31-35 לכתב האישום.


    מינוי נציגי ציבור למועצה הלאומית לאיכות הסביבה

           וקרן צער בעלי חיים

167.   בסעיפים 28-30 לכתב האישום מיוחסות לנאשמים העובדות הבאות:

א.        המועצה הלאומית לאיכות הסביבה (להלן - "המועצה") הוקמה בהחלטת ממשלה מס' 599 מיום 21.11.1999, ותפקידה בין היתר להמליץ לשר ולממשלה על מדיניות סביבתית, לפתח ולקדם מודעות ציבורית לנושאים סביבתיים, לעקוב אחר יישום מדיניות איכות הסביבה ולהגיש לממשלה דו"חות בנושאים האמורים. במועצה 75 חברים נציגי המגזרים השונים - יו"ר המועצה הממונה ע"י השר לאיכות הסביבה (בפועל שימש בתפקיד השר עצמו), נציגי האקדמיה, נציג הכנסת והשלטון המקומי, נציגי סקטורים כלכליים מרכזיים, ארגוני איכות סביבה, אנשי רוח, נציגי רשות הטבע והגנים הלאומיים והקרן הקיימת לישראל, נציגי תנועות הנוער ונציגי ציבור. המועצה פעלה במסגרת מספר ועדות משנה ומליאתה התכנסה אחת לכמה חודשים.

ב.       כתב האישום מייחס להנגבי שבמטרה לבצע את המינויים הפוליטיים למועצה, פעל הנגבי להעביר החלטת ממשלה המגדילה את מספר נציגי הציבור בעשרה, מ-16 נציגי ציבור ל- 26 נציגי ציבור. נטען שכל שנים עשר נציגי ציבור שמונו למועצה בתקופת כהונתו של הנגבי הנם חברי מרכז או מקורבים לחברי מרכז ופעילים בליכוד. בנוסף לנ"ל נטען שבהתאם לסמכותו לפי תקנה 2 לתקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (קרן למען בעלי חיים), התשנ"ה-1995, מינה הנגבי ביום 1.7.01 את עו"ד צילה טמיר, חברת מרכז מסניף רעננה כנציגת ציבור להנהלת קרן צער בעלי חיים (להלן-צב"ח).

168.     המועצה הלאומית לאיכות הסביבה היא גוף וולונטרי. במועצה יש נציגים למגזרים שונים לרבות תנועות סביבתיות וארגונים חברתיים כך שבין נציגי הציבור אין מניעה לכלול אנשים שאינם נמנים על דרגי המקצוע. סמכות המינוי נתונה לשר אישית .

169. לא היתה כל הנחייה או נוהל בעניין מינוי נציגי ציבור למועצות ציבוריות ללא שכר. ת/1268 הינה הנחיית היועמ"ש לממשלה מיום 2.12.01 שעוסקת במינויים בכירים ואינה חלה על מינויים של נציגי ציבור. עו"ד רוטנברג העידה במפורש שההנחייה הנ"ל אינה חלה על המועצה לאיכות הסביבה . לכן, לא היתה הגבלה לכך ששר ימנה אדם בעל זיקה פוליטית לגוף שכזה. זאת בשונה מהנחיות הנוגעות לתפקידים בשכר (וועדת שפניץ). לכן, לא היה מקום לכלול בכתב האישום מינויים אלה. למעשה גם השרה דליה איציק, קודמתו של הנגבי, מינתה לגוף זה אנשים בעלי זיקה פוליטית .

  170.  המאשימה לא הוכיחה שהנגבי היה זה שיזם את הגדלת מספר חברי המועצה. הנגבי העיד בעניין זה וציין שזה היה גורם מתוך המשרד או יו"ר המועצה פרופ' רמי פרידמן . המנכ"ל גורן העיד שהמועצה לא תפקדה ושהיו דיונים אם להשאיר את המועצה או לפרק אותה לבסוף הוחלט לנסות לחזק אותה . למעשה הגדלת מספר חבריה היה קשור לרצון שיגדלו הסיכויים שאנשים יבואו לישיבות . גם גב' ברלב, מרכזת המועצה, העידה שהתקיימה חשיבה מאומצת כיצד לשדרג את פעילות המועצה . בעדותה היא ציינה שהרשקוביץ ניסה להפיח רוח חיים במועצה. במילים אחרות, יש לזכור שבהגדלת מספר חברי המועצה היו מעורבים גם הדרג המקצועי במשרד : עו"ד רוטנברג היועצת המשפטית, המנכ"ל גורן, הסמנכ"לים ד"ר מיקי הרן וד"ר יוסי ענבר ואחרים ואיש לא מחה או התנגד להגדלת מספר החברים. אין כל שמץ של הוכחה המאששת את טענת המאשימה שהנגבי יזם את הגדלת מספר נציגי הציבור כדי למנות חברי מועצה בעלי זיקה פוליטית. 

171.    מעבר לאמור לעיל יצויין שהנגבי לא היה זה שמינה את החברים הנוספים למועצה. הוא רק אישר את שמותיהם. הליך גיבוש הרשימה לא היה נתון בידי הנגבי באופן אישי וחלק מהשמות עלו בהצעת עוזריו .  במילים אחרות, חלק מחברי המועצה היו מינוי של הנגבי וחלק של עוזריו. הנגבי ציין שיש הרבה נציגי מפלגת העבודה במועצה .  במילים אחרות, הנגבי פעל בעניין חברי המועצה כקודמיו, תוך שלא ראה מניעה או פסול במינוי נציגי ציבור בעלי זיקה פוליטית כחברים בגוף וולנטרי. כל מי שביקש להצטרף למועצה, שמו הוסף כנציג ציבור למשל: משה רגב, בני אלבז ומשה זאגא וגב' אלכסנדרה ארוניאן שמונתה בעקבות פניית ח"כ בן מנחם ממפלגת העבודה .

172.    הממונים לא ראו במינוי למועצה מינוי כה יוקרתי. למשל, עו"ד עקיבא נוף או עו"ד צילה טמיר, שמונתה כנציגה בקרן צב"ח לא ציינו בקורות חייהם ובמודעות שפרסמו את דבר חברותם במועצה.  לא רק שמינוי למועצה לא היה בו כל "רווח פולטי" להנגבי אלא שעו"ד נוף, למשל, שמונה למועצה, הבהיר להנגבי שהוא לא תומך בו (כלומר המינוי לא תרם לתמיכה בו) והנגבי השיב לו שהוא לא חשב לבקש ממנו את תמיכתו.

      טבלת מינוי נציגי ציבור למועצה הלאומית לאיכות הסביבה  וקרן צער בעלי חיים

ממצאים ראייתיים

זיקה פוליטית

שם

הוא לא ביקש מהנגבי להתמנות למועצה. הדבר הוצע לו

הוא לא ראה את הכתבה נספח א' לכתב האישום עד לחקירת המשטרה .

הנגבי ציין שהרקע למינויו הוא ניסיונו המקצועי ,יכולתו לתרום .

חבר מרכז הליכוד סניף סביון

נחמן גת

1

הוא עו"ד שעבד בעיריית לוד משנת 1999. שימש כנציב תלונות ציבור ומונה למנהל המחלקה לאיכות הסביבה בעירייה . הוא בעל רקע התנדבותי עשיר . הוא היה אצל הנגבי בישיבה מקצועית וביקש להתנדב ועל רקע זה קיבל מכתב מהנגבי בו הציע לו להצטרף למועצה.

חבר מרכז הליכוד סניף לוד

אילן אסל

2

מינוי זה נעשה ביוזמת דורית שמעון ראש לשכתו של הנגבי בזמנו. עו"ד מארק העידה שלא דיברה עם הנגבי כי אם עם דורית שמעון . עו"ד מארק היתה עובדת מדינה, בעלת ניסיון חברתי וציבורי במקום מגוריה, מעלה אדומים והיא ביקשה לקדם את נושאי איכות הסביבה במקום מגוריה. היא לא ראתה את הכתבה [נספח א'  לכתב האישום] לפני החקירה במשטרה.

חברת מרכז הליכוד

עו"ד אוסנת מארק

3

היה מנהל אגף התברואה ואיכות הסביבה בקריית גת. הוא פגש את הנגבי וסיפר לו על עיסוקיו בעירייה בנושאי איכות הסביבה. כשנה לאחר מכן קיבל פנייה מהנגבי להצטרף למועצה. הוא ציין שלא ראה את הכתבה [נספח א' לכתב האישום] .

חבר מרכז הליכוד

מישל בן עזרא

4

כיהן כח"כ מטעם הליכוד במשך כמה קדנציות. הוא התמנה על רקע של התעניינותו באשר לתופעה סביבתית באזור קרית גת ואז לדבריו הוצע לו להצטרף למועצה . הוא הבהיר שמינוי כנציג ציבור למועצה איננו מהווה תפקיד נחשק .

בעבר ח"כ מטעם הליכוד

חבר מרכז הליכוד.

עקיבא נוף

5

מורה וכיהנה כסגנית ראש עיריית גבעתיים ולפני כן כיהנה 10 שנים כחברת מועצת עיריית גבעתיים . לדבריה, במסגרת העשייה הציבורית עסקה בענייני איכות סביבה. היא העידה שקיבלה את ההצעה להצטרף למועצה במכתב מהנגבי. היא ציינה שאיש לא ביקש את תמיכתה הפוליטית בגלל המינוי . 

חברת מרכז הליכוד

טליה ארגמן

6

הוא פנה אל הנגבי להתמנות למועצה. הנגבי לא הכיר אותו קודם לפגישה . הנגבי לא ידע שמשה רגב הוא אח של חבר המרכז. הוא אגרונום, איש חינוך, חבר עיריית ערד, היה בעבר חבר רשות שמורות הטבע והחברה למתנ"סים. היה גם חבר בארגונים סביבתיים . הוא לא הכיר את הנגבי ולא דיבר איתו לפני המינוי. הוא הכיר את חברת המועצה בלהה גבעון ושוחח עימה על רצונו להיות במועצה כמייצג האינטרסים של תושבי הנגב. הוא פנה בכתב וביקש להתמנות למועצה .

אח של חבר מרכז הליכוד

משה רגב

7

אינו חבר מרכז הליכוד מאז 1996. בעברו שימש יועץ רוה"מ לענייני תפוצות. לא היה לו קשר פוליטי עם הנגבי אלא קשר מקצועי מכהונת הנגבי כשר משפטים .

חבר מרכז הליכוד עד 1996

בובי בראון

8

הוא בוגר הפקולטה לחקלאות,אגרונום ועסק בענייני איכות הסביבה במועצה האזורית יואב . מי שפנה אליו היה יועצו של הנגבי מאיר יוסף והוא הציע לכנפי את התפקיד. מר כנפי לא הראה התלהבות להיות במועצה. הוא הבהיר שכעס כשראה את שמו בפרסום [נספח א' לכתב האישום].  מכל מקום הוא הבהיר שפרסום כזה לא עושה עליו רושם והתמיכה שלו בח"כ לא קשורה למינויים.

חבר מרכז הליכוד

דוד כנפי

9

הוא קיבל פנייה מהנגבי להצטרף למועצה הלאומית לאיכות הסביבה ללא פנייה מוקדמת שלו . הוא לא ראה את הכתבה [נספח א' לכתב האישום] עד לחקירת המשטרה.

חבר מרכז הליכוד

אהרון סגיר

10

הנגבי לא הכירו בטרם המינוי כי אם היכרות קלושה שהיתה קשורה לרשט"ג .הוא היה סמנכ"ל ברשט"ג . אחיו היה לפני 30 שנה ראש עיריית טירת הכרמל ונפטר לפני 15 שנה. הנגבי לא הכיר את אחיו. מדובר באדם ללא כל זיקה פוליטית. לא היה כלל מקום לכלול אותו ברשימה שבכתב האישום.

אחיו היה ראש מועצה מטעם הליכוד. משפחתו פעילי ליכוד

סיני ברזאני

11

הגיע אל הנגבי דרך היועץ מאיר יוסף . הוא בעל תואר בגיאוגרפיה, עובד במחלקת תכנון בישוב מגוריו, ביר אל מכסור.  הוא מעולם לא היה חבר מרכז הליכוד. לדבריו כנראה שילם פעם אחת דמי התפקדות לליכוד בשנת 1996. הוא היה חבר בשדולה למען הבדואים ובמסגרת זו נפגש עם הנגבי .

חבר של מאיר יוסף - חבר מרכז ויועץ השר. פעיל ומתפקד בליכוד

עלי גדיר

12

היתה פעילה בעיר רעננה ובליכוד והתמודדה לכנסת .היא לא היתה בקשר עם הנגבי בעניין המינוי אלא פנו אליה טלפונית. הרשקוביץ אינו קשור למינוי זה כשם שאינו קשור ל-12 המינויים במועצה הלאומית לאיכות הסביבה, שכן מינויים אלה נעשו ע"י השר (הנגבי) ע"פ סמכותו הבלעדית וחלקו של הרשקוביץ היה רק בהעברת השמות למזכירות הממשלה.

חברת מרכז סניף רעננה

עו"ד צילה טמיר

13

173. מכל הראיות והטעמים הנ"ל עולה מסקנה ברורה אחת והיא שאין ולא נעשתה כל עבירה מצד הנגבי במינויים הנוגעים למועצה הלאומית לאיכות הסביבה. בוודאי שאין לומר שהיה במעשי הנגבי משום מרמה והפרת אמונים או שהיה במעשיו משום שוחד בחירות.  הוא הדין לגבי הרשקוביץ; שכן המינויים הנ"ל נעשו, כמוסבר לעיל, על פי סמכותו הבלעדית של הנגבי כשר וללא התערבותו של הרשקוביץ מעבר להעברת שמות למזכירות הממשלה.

מינוי פרוייקטורים במועצות האזוריות

174. כתב האישום בסעיפים 36-41 מייחס להנגבי בכל הקשור לנושא של מינוי פרוייקטורים במועצות האזוריות את העובדות הבאות:

א. במהלך כהונתו כשר לאיכות הסביבה נהג הנגבי לקיים סיורים ברשויות מקומיות ברחבי הארץ. במסגרת סיורים אלה הופנו אל הנגבי בקשות שונות לקבלת תקציבים בנושאי איכות הסביבה. בכמה מקרים אישר הנגבי תקציב לפרויקטור בתחום איכות הסביבה ובד בבד פעל לכך שלתפקידים המאושרים על ידו ימונו חברי מרכז.

ב. בחודש ספטמבר 2001 קיים הנגבי סיור במועצה אזורית חוף עזה ואישר בין היתר, תקציב לפרויקטור לנושאי איכות סביבה (במסגרת הקמת "יחידה סביבתית") בסך 45,000 ש"ח בשנה. לתפקיד מונה חבר המרכז שלום יפרח.

ג. ביום 8.11.01 קיים הנגבי סיור במועצה האזורית גולן ואישר, בין היתר, תקציב לפרויקטור (במסגרת הקמת "יחידה סביבתית") למשך שנתיים. בעקבות זאת פנה המנכ"ל הרשקוביץ, על דעת הנגבי ובהנחייתו, אל ראש המועצה אלי מלכה, וביקש ממנו לקבל לתפקיד את חבר המרכז יוסי מלול. ביום 14.5.02 דחה ראש המועצה את הבקשה, זאת מאחר שסבר כי מלול אינו מתאים לתפקיד. בעקבות זאת, בחודש יולי 2002, הודיע המנכ"ל הרשקוביץ, על דעת הנגבי ובהנחייתו, לאלי מלכה כי הוא מבטל את תקצוב הפרויקטור עקב "קיצוץ תקציבי". לאחר שהניסיון למנות את מלול למועצה אזורית גולן לא צלח, מונה מלול לתפקיד פרויקטור באגף החינוך במשרד.

ד. ביום 1.1.02 קיים הנגבי סיור במועצה אזורית חוף אשקלון ואישר בין היתר, תקציב לפרויקטור בסך של כ - 100,000 ש"ח. לתפקיד מונה חבר המרכז נפתלי דוד.

ה. ביום 21.4.02 קיים הנגבי סיור במועצה אזורית לכיש ואישר בין היתר, תקציב לפרויקטור בסך של כ - 100,000 ש"ח. לתפקיד מונה חבר המרכז עזרא נפתלי.

ו.  ביום 5.3.02 קיים הנגבי סיור במועצה אזורית גדרות ואישר בין היתר, תקציב לפרויקטור בסך של כ-  100,000 ש"ח. המנכ"ל הרשקוביץ העביר את הטיפול בביצוע העברת התקציב בצירוף קורות החיים של המועמד לתפקיד - חבר המרכז גדי שבח לידי הורוביץ. לתפקיד מונה חבר המרכז גדי שבח.

175. מר הורביץ, ששימש גם כתקציבן המשרד, ועל כן הכיר היטב את תמונת התמיכות ברשויות, שהמשרד היה מעורב בהן, העיד כדלהלן : " באותה תקופה היה מקובל שמקצים כספים לרשויות מקומיות, לא במכרז ... כמו שמקובל היום, אלא לפי זיהוי של מטרות בשטח, בין אם זה השר שעשה ביקור וקבע, או בין אם זה מנכ"ל וגם מנהל מחוז, הגיע לשטח וקבע שיש צורך לטפל בבעיה כזאת או אחרת, והיינו מוציאים התחייבות". במילים אחרות, תוצאת הביקורים למיניהם היו התחייבויות, בין היתר, לפרוייקטורים. באותו כיוון אישר הרשקוביץ שהמשרד יישם מדיניות ברורה להרחיב את הפעילות בתחום זה ברשויות המקומיות .

176. למעשה הנגבי לא חידש חידוש, ותמיכת המשרד ברשויות נעשתה גם בתקופות קודמות להנגבי, על בסיס תפיסה שלפיה יעדי המשרד יכולים להיות מוגשמים גם בזירה המקומית על ידי גורמים מקומיים. מר ניסים שהיה ראש אגף פסולת מוצקה העיד שפעילות כנ"ל, תמיד הייתה קיימת במשרד . סמנכ"ל תעשיות ד"ר הרן, אף היא אישרה את דבריה במשטרה לפיהם לא היה כל הבדל בין הסיורים שהתקיימו בתקופת ההנגבי לבין תקופות אחרות .

177. ברוב תקופת כהונתו של הנגבי במשרד לא היו קריטריונים מסודרים לחלוקת התקציבים לתמיכה ברשויות המקומיות. חשבת המשרד, גב' אליאב ציינה בעדותה שכאשר נכנסה למשרד לא מצאה נוהל מסודר למתן תמיכות . הגב' אליאב, ציינה שהדרג המקצועי הוא זה שהתנגד לקביעת קריטריונים לתמיכות ובזמן אמת, הדרג המקצועי היה מעורב מאוד והיה בעל השפעה מכרעת בכל הנוגע להחלטה ליתן תמיכות למיניהן לרשויות המקומיות . הנגבי ציין בעדותו שתמיד החליט בעניין ההקצאות על בסיס עמדת הדרג המקצועי . מעבר לכך הוסיף הרשקוביץ וציין שההחלטות בעניין ההקצאות היו תוצר של הכנה מוקדמת של הדרגים המקצועיים . יצויין כי במסגרת סיוריו של הנגבי  נשמרה הפרדה בין הפעילות המקצועית, לבין הפעילות הפוליטית שהיא לגיטימית, בהיות השר אישיות פוליטית; אך הפעילות הפוליטית התקיימה  בנפרד .

178. מכל מקום, לאור כל העדויות המונחות לפני ניתן לקבוע בבירור שלשייכות הפוליטית של הרשויות לא הייתה שום השלכה על ההחלטות שהתקבלו בעניין הקצאות התקציבים. הסיורים נקבעו על-פי הצרכים.

       להלן אדון באשר לכל אחד מהפרוייקטורים הנזכרים בכתב האישום.


שם

תאריך הסיור

מקום הסיור-שם המועצה האזורית

התקציב שניתן למועצה האזורית בש"ח

ממצאים ראייתיים

שלום יפרח

9/2000

חוף עזה

45,000

המאשימה טענה שהתפקיד נוצר בעת סיור הנגבי במועצה האזורית חוף עזה. לדברי הרשקוביץ שמו של יפרח עלה בסיור. המאשימה טענה שההוכחה על מוערבות הנגבי היא נסיבתית . אין ראיה הקושרת את הנגבי למינוי. שלום יפרח עצמו העיד בבית המשפט שראש המועצה המקומית ארה'לה צור (שהוא מהמפד"ל) הוא זה שהציע לו את התפקיד ביחידה הסביבתית . הוא לא פנה להנגבי או לאיש מהלשכה .

 יפרח ציין בנוסף כי ההחלטה על המינוי היתה של הנהלת המועצה כולה, אחרי שאריק בר שדה ראיין אותו .האחרון אישר שלא היתה אליוכל פניה מהנגבי או מלשכת השר . יפרח לא פגש בהנגבי ובפעם הראשונה שנפגש עימו היה זה אחרי שהחל בעבודה . היה צורך בפרוייקטור . איכות עבודתו היתה מצויינת . אין ללמוד דבר מכך שאריק בר שדה כיתב את הנגבי אחרי הראיון עם יפרח שכן הנגבי היה מעורב בהקמת היחידה הסביבתית.

יוסי מלול

8.11.01

גולן

100,000

את התפקיד יזם יואל איפרגן . הורוביץ אישר את הצורך בתפקיד . קורות חייו היו בקלסר של בניזרי נ/171. להנגבי לא היתה כל מעורבות בהצגת מועמדותו . בניזרי העיד שמלול דיבר איתו בעניין התפקיד . התפקיד פורסם באינטרנט . הדרישות הראשוניות לתפקיד היו מחמירות ולכן הנמיכו את הדרישות במכרז השני . העובדה שבמסמך ת/795 נרשם "מיועד ליוסי מלול" לא מחייבת שלא היה תהליך תחרותי . מלול סיים תפקידו ומחליפתו דליה דורון ציינה שלא ידוע לה על אי תפקודו של מלול . הנגבי לא ידע דבר על תפקודו או אי תפקודו של מלול . הרשקוביץ לא קשור כלל למינוי זה.  לא היתה כל היכרות מוקדמת בין הרשקוביץ למלול קודם מינויו של מלול. אין ראיה שהנגבי העביר את מועמדו מלול להרשקוביץ. האחרון סבור שבניזרי העביר לו את קורות החיים של מלול . הרשקוביץ היה בדעה לדחות את הפרוייקט והיו קיצוצים בתקציב כפי שעולה מ-נ/379 עד נ/381. הורוביץ גם אישר את דבר הקיצוצים . המכתב ת/939 של מלכה להנגבי מצביע על כך שהנגבי לא היה מודע להתנהלות הנוגעת לתקציב המועצה. באשר לפרשת מעיינות קצביה הנושא איננו מופיע בכתב האישום ולכן לא אתייחס לכך.

נפתלי דוד

1.1.02

חוף אשקלון

100,000

המאשימה טענה שהתפקיד נוצר בעת סיור הנגבי במועצה האזורית חוף אשקלון. אין ראיות הקושרות את הנגבי למינוי. שמעון כהן ראש המועצה העיד שהיתה במועצה בעיה קשה בכל הנוגע לזיהומים, בעקבותיה לחץ על הנגבי לבוא לבקר באזור. הוא הזמין לביקור את ועדי הישובים באזור עמק נחל חנון. כהן היה חבר מרכז מפלגת העבודה .כהן ביקש סיוע . בר שדה לא זכר פניה מהנגבי או לשכתו בעניין נפתלי דוד . בעדות ענבר (ובניגוד לדעתו של מנהל המחוז-אריק בר שדה וכן הרשקוביץ )היה ספק באשר לצורך בהעסקת הפרוייקטור והוא ביקש להעסיקו באיגוד ערים במועצות אזוריות נוספות באזור אך הדבר לא יצא לפועל . לעניין דרך קליטתו של נפתלי שלל ראש המועצה מעורבות של הנגבי . נפתלי עצמו ציין שהוא לא פנה להנגבי או לעוזריו כי אם רק לראש המועצה . אילן ניסים העיד שבתחילת ההעסקת נפתלי היו חריקות אך בהמשך הנושא הסתדר .

עזרא נפתלי

לכיש

התחייבויות כספיות שפורטו ב-ת/148 ו-ת/186ג'

נכשל בבחינת נש"מ מיום 28.11.01. . לפי ת/240 מופיע בטבלה של  הרשקוביץ  לתפקידי פיקוח. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו. מונה לבסוף כפרוייקטור במועצה אזורית (מופיע ברשימת המינויים הבלתי תקינים בכתב האישום). נטען ע"י התביעה שהתפקיד נוצר בעקבות סיור של הנגבי במועצה האזורית לכיש. גם פה ההוכחה לגבי מעורבות הנגבי היא נסיבתית ואין ודאות מוחלטת למעורבותו האישית.  היה זה מנהל מחלקת התברואה דהן שפנה אל בר שדה וביקש להעסיק את עזרא נפתלי בתחום המועצה כמפקח באכיפת הניקיון.  הרשקוביץ  הכין עבורו תכנית עבודה ונראה שהרקע לתכנית העבודה היתה הערתו של בר שדה לגבי תכנית העבודה המקורית שהועברה אליו.

גדי שבח

5.3.02

גדרות

100,000

המאשימה טענה שהתפקיד נוצר בעת סיור הנגבי במועצה האזורית גדרות אותו יזם אביו של גדי. התביעה ציינה את מעורבות הנגבי בכך שהיה פתק המוצמד לקורות החיים של גדי ועליו נרשם "פרויקטור לאכיפה במועצת גדרות". מסתבר שקצביץ, ששימש כמנכ"ל החברה הכלכלית גדרות העיד, שעוד לפני ביקורו של הנגבי התקבלה דרישה מהמשרד לפנות את הפסולת שנערמת במועצה בשטחי המועצה . קצביץ ציין שהנגבי קצב 100,000 ש"ח להעסקת פקח . הנגבי העביר בפתק את שמו של מר גדי שבח  להרשקוביץ שהעביר את הטיפול להורוביץ. להנגבי לא היתה מעורבות בהליכי האיוש לאחר מכן . קצביץ ציין שראש המועצה אמר לו להעסיק את שבח כפקח במסגרת החברה הכלכלית  והוא העריך כי כך עשה לאור בקשת אביו של שבח, חבר המועצה, מראש המועצה . מנהלת המחוז הגב' בת שבע קופטש לא שחררה את הכספים ללא שתנאי התשלום ימולאו, קרי - דיווח על פעולות האכיפה, ודיווח על הכנסות המועצה כתוצאה מהאכיפה .

העולה מכל הניתוח דלעיל הוא שאין כל עבירה מצד הנגבי או הרשקוביץ במלכים השונים הנוגעים פרוייקטורים במועצות האזוריות


ישיבות הצוות

179.  בסעיפים 42-44 לכתב האישום מיוחסות להנגבי העובדות הבאות:

א.          במטרה לקדם את ענייניו הפוליטיים במרכז, ועל מנת לממש את התמיכה הפוליטית מצד אנשים שמינה למשרות במשרד, יזם הנגבי מעת לעת, ישיבות פוליטיות עם עובדים במשרד. מועדי הישיבות נקבעו על ידי הנגבי . ישיבות אלה, שכונו "ישיבות צוות" (מונח שטבע הנגבי), התקיימו בלשכותיו של הנגבי בירושלים ובתל-אביב.

ב.          בישיבות הצוות שנוהלו ע"י הנגבי, השתתפו אנשי לשכתו של הנגבי ובהם הרשקוביץ, וכן קבוצת עובדים וממלאי תפקידים במשרד, חסרי מכנה משותף מקצועי, חלקם במשרות זוטרות - רובם חברי המרכז, אשר הנגבי היה מעורב במינויים, והנם בעלי קירבה אליו. בנוסף השתתף בישיבות הצוות אדם שלא נמנה על עובדי המשרד - עוזרו של בניזרי- יועצו הפוליטי של הנגבי. הגורמים המקצועיים הבכירים במשרד לא שותפו בישיבות אלה.

ג.            במסגרת הישיבות דן הנגבי עם המשתתפים בנושאים פוליטיים - מפלגתיים לרבות בגיוס תמיכה פוליטית עבורו בסניפי המפלגה ובמרכז.

ד.          התביעה ציינה בסיכומיה שהיא רואה בישיבות צוות אלו שבירת ההירארכיה במשרד, מתוך מניע של צרכים פוליטיים מפלגתיים של השר הנגבי. את המניע של הנגבי בקיום הישיבות הללו, התביעה לומדת מהתוכן של הישיבות והנוכחים בהן. עוד נטען ע"י התביעה שהנגבי זימן את הישיבות הללו תוך ידיעה שהוא פוגע בעיקרון הא-פוליטיות של שירות המדינה, ותוך שבירת ההירארכיה במשרד, וכל זה לצרכים פוליטיים מפלגתיים. לטענת המאשימה היו 8-9 ישיבות כאלו .

ד. בהודעה המשלימה שהגישה המאשימה היא צירפה נספח ב' לכתב האישום ובו רשימת העובדים שהשתתפו בישיבות הצוות. להלן הרשימה תוך פירוט התפקיד:


שם

תפקיד

הערות

דורית שמעון

מנהלת הלשכה

משרת אמון

 הרשקוביץ - נאשם 2

יועץ בכיר לשר ואח"כ מנכ"ל

משרת אמון

טלי ויינשטיין

עוזרת לשר

משרת אמון

עמרם בניזרי

יועץ פוליטי לשר

משרת אמון

חיליק נויזץ

עוזר ליועץ הפוליטי לשר

אינו עובד המשרד

גלעד אבני

ממונה יחידות סביבתיות

עובד חב' כ"א

מאיר יוסף

עוזר השר

משרת אמון

ניסים אקוקה

מתאם פעולות ארגונים ירוקים

פרוייקטור

יואל איפרגן

ר' אגף חינוך והסברה

עובד חב' כ"א

שרון אחדות

דובר המשרד

חוזה

רבקה דרנוב

מנהלת הלשכה בת"א

משרת אמון

שלמה בן עמרה

יועץ כלכלי לשר

פרוייקטור

ג'ורג' שטרן

עוזר השר

משרת אמון

נזי עבדאללה

ממונה על המגזר הערבי

עובד חב' כ"א

עטאף קירנאווי

ממונה על המגזר הבדואי

עובד חב' כ"א

אבי צור

פרויקטור מחזור במשרדי ממשלה

פרוייקטור

יעקב שטרית

רכז צב"ח דרום

עובד חב' כ"א

חיים ברדה

רכז צב"ח מרכז

עובד חב' כ"א

בני אבריקי

רכז צב"ח צפון

עובד חב' כ"א

180.  הנגבי התייחס לישיבות הצוות ולמטרתן וכך העיד :

                     "... רציתי להשתמש בהיכרות האישית שלי עם אותם אנשים ששובצו בתפקידים שונים במשרד בתחומים המקצועיים כדי לקבל פידבק אינטימי בלתי אמצעי לגבי מה שמתרחש בחיים של המשרות, בעיקר על רקע נושאים שונים שאני עבדתי וקידמתי. איך הדברים מתקדמים, איך הם מתפתחים, מה הליכי הרוח, וזה היה הרעיון שלי, אולי הרעיון קצת, אני יודע, נאיבי או לא שגרתי, אבל הוא היה רעיון שאני חשבתי שהוא נכון, ומעת לעת עשינו את המפגשים האלה. הם היו לצורך מקצועי בלבד נטו. כל אחד דיווח על מה שהוא עושה, איך מתקדמים הדברים. הכל היה בקשר אינטראקטיבי למעשה בין הנושאים השונים לבין החבר'ה שעבדו במשרד. זה לא היה על רקע פוליטי, זה לא היה לצורך פוליטי, לא השתתפו בזה רק אנשים פוליטיים, היו בזה גם אנשים לא פוליטיים".

עוד הוסיף הנגבי וציין באשר לישיבות עצמן שלא היתה לו כוונה פוליטית בזימונן, החלק הארי של המוזמנים היו ממילא העוזרים שלו, השיח בישיבות היה מקצועי ולא פוליטי, וגם המשתתפים האחרים לא היו אנשים בעלי משקל במרכז הליכוד. ביחס לטענת המאשימה כי הישיבות נועדו לקדם את ענייניו  האישיים של הנגבי במרכז, הבהיר הנגבי כי זו טענה שמנותקת מהמציאות באשר לאופן בו נערכים לבחירות במרכז, הן מבחינת תאריכי הישיבות, והן מבחינת מהות הישיבות ואופי ההכנות לבחירות אישיות .

 181.להלן ממצאים באשר לישיבות הללו:

א.      היו כמה סוגי ישיבות בניהולו של הנגבי : היו ישיבות של צוות הלשכה בלבד, היו ישיבות של הצוות הפוליטי , שהן בעיקר עם אנשים שליוו אותו שנים, ובעיקר לקראת בחירות, והיו  ישיבות צוות שבהן עוסק כתב האישום. סוגי הישיבות השונים עוררו בלבול למשל אצל בניזרי שהיה יועץ פוליטי. הוא השתתף בכל סוגי הישיבות ואם שמע נושאים פוליטיים הרי שמדובר בצוות הפוליטי. גם עאטף קירנאווי ערבב בין סוגי הישיבות . ישיבות הצוות בהן עוסק כתב האישום לפי הראיות שהובאו היו ישיבות בהן נדונו נושאים מקצועיים ולא פוליטיים. במקביל, ציין ח"כ הנגבי, כי היו גם מפגשים פוליטיים עם חברי מרכז, וכי מפגשים אלה היו דבר מקובל בזמנו, כאשר במפגשים כאלה היו נוכחים גם עובדי משרד ולשכה, בעלי זיקה פוליטית.  כבר בשלב זה ייאמר שמי שערבב בין הישיבות השונות היה שטרן. כה ערבב ביניהן עד שלא ניתן להפיק מעדותו גירסה ברורה, כך שכאשר עדותו עומדת מול העדויות האחרות המוזכרות לעיל, שהיו חד משמעיות, הרי שניתן לקבוע ברמת וודאות סבירה שישיבות הצוות היו מקצועיות  בעיקרן ונועדו להיות מקצועיות בעיקרן. שכן, לצרכים פוליטיים היו ישיבות אחרות ולא היו אלה ישיבות הצוות המוזכרות בכתב האישום.

ב.       העדויות מצביעות על כך שעיקר הישיבות כלל שיח מקצועי, שבו כל אחד מהמשתתפים סיפר על עשייתו המקצועית ועלו לדיון נושאים כלל משרדיים. לא רק הנגבי והרשקוביץ אישרו את אופיין של הישיבות הללו, כי אם שורה של עדים שהשתתפו בישיבות הללו העידו באותו כיוון. המדובר הוא בעדים הבאים: עאטף קירנאווי , יואל איפרגן (ראש אגף חינוך) , שרון אחדות (דובר המשרד) נזי עבדאללה , אבי צור (ששימש כפרויקטור לקידום המיחזור במשרדי הממשלה) . בני אבריקי, רכז צב"ח, שהשתתף בכמה ישיבות בלשכת הנגבי ציין שגלישות לפוליטיקה היו בגלל כל מיני אירועים, פיגועים וכיו"ב . מאיר יוסף, יועץ השר העיד שבתום ישיבה על עניינים מקצועיים, אלה שהיו מעוניינים בכך היו נשארים ומשוחחים עם השר . גם ג'ורג' שטרן, למרות עדותו בה בלבל בין סוגי ישיבות שהיו אצל הנגבי, ציין שהיו מקרים שבסוף ישיבה "תוך כדי קימה או הליכה" דובר על עניינים פוליטיים. הוא לא כפר בדיונים בעלי אופי מקצועי. היה גם מקרה עליו סיפר שטרן בעדותו שמאשש את דברי עדים אחרים ולפיו היה אדם בשם יעקב שיטרית שהעלה פעם נושא פוליטי בישיבת צוות ומייד הוא הושתק .

ג.        בישיבות אלה נכח שמואל הרשקוביץ אשר איננו איש פוליטי ואין טענה שהוא איש ליכוד. לעדותו על אופיין המקצועי של הישיבות יש חשיבות.

ד.      המסקנה מכל האמור לעיל, הייא שהראיות מצביעות על כך שישיבות הצוות היו מקצועיות. אם דובר על נושאים פוליטיים הרי שזה מתוך גלישה או  מתוך כך שאחרי הישיבה המקצועית היה מי שחפץ לשאול את השר שאלה פולטית. מכל מקום דיונים פוליטיים כן התקיימו אך לא במסגרת ישיבות הצוות.

182.   באשר למניע לישיבות, המאשימה טענה שהמניע היה קידום עניינו של הנגבי במרכז הליכוד. אין ממש בטענה זו. בין הצדדים היה ויכוח כמה ישיבות צוות קויימו. נראה כי היה מדובר בממוצע של 8 ישיבות בכל תקופת כהונתו של הנגבי כשר; אך מספר זה הוא בספק ולא הוכח חד משמעית. לפי ת/1223 בשנה וחצי האחרונות לכהונתו של הנגבי היו בסך הכל שתי ישיבות. הדעת היתה נותנת שיהיו יותר ישיבות ובמיוחד לקראת הבחירות אילו היה מדובר בקידום עניינו של הנגבי במרכז הליכוד, אלא שלא כך היה המצב. להיפך, ככל שחלף זמן מתחילת כניסתו לתפקיד כשר במשרד כך פחתו הישיבות .

183.  אשר לנזק הנטען מקיום הישיבות הללו, שלטענת המאשימה נגרם בשל פגיעה בהיררכיה במשרד - אף בטענה זו אין ממש. הנגבי הבהיר שישיבות אלו לא באו במקום ישיבות מקצועיות רגילות שהתקיימו כל הזמן ; ולא באו על חשבון המערכת המקצועית. מדובר היה ב"כלי אחר", שבו השתמש הנגבי ולתכלית אחרת . הישיבות הללו לא נתנו לאנשים שהשתתפו בהן  מעמד או סמכות, ואף אחד לא הרוויח מהן . יש לשלול לחלוטין את הטענה שהיה בקיום הישיבות הללו בבחינת מרמה חלילה או הפרת אמונים ובוודאי שלא היה בהם מניע של שוחד או רווח פוליטי כלשהו להנגבי. גם אם היה פגם אסטטי בקיום הישיבות הללו, ואינני סבור כך, בודאי שאין לראות בו פגם בעל אופי פלילי.


ניסיונות מינוי

184. בסעיף 13 לכתב האישום נטען שהנגבי בעצמו ובעזרת  הרשקוביץ פעל לנסות ולמנות במשרד עשרות מועמדים נוספים חברי המרכז ומקורביהם, דבר שלא צלח מסיבות שונות שאינן תלויות בנאשם.

185. העובדות העולות מנושא זה הן שגם כאשר היתה מעורבות אישית של הנגבי בהצגת מועמדות, עובדה זו לא השפיעה כלל ולא הביאה למינוי המועמדים והם נדחו. בנוסף רואים שמועמדים שלא התאימו לדרג המקצועי הם נדחו. מכאן ששיקול דעת הדרגים המקצועיים לא שובש בעקבות הצגת המועמדויות. ניסיונות המינוי יש בהם כדי ללמד שהמציאות של העברת קורות חיים ע"י הנגבי או אנשי לשכתו לא הביאה כל נזקים שנטענו ע"י המאשימה. נשמר שיקול הדעת של הדרגים המקצועיים להחליט את מי לקבל לתפקיד או שלא לקבלו.

186. הדרג המקצועי לא חש כל קושי לדחות מועמדים, גם בעלי כישורים, גם אם קורות החיים שלהם הועברו ע"י הנגבי אישית. מכאן שהמאשימה שגתה כשטענה שהתוצאה הטבעית של מעורבות הנגבי בעת היותו שר הביאה לשיבוש הליכי המינוי, כביכול.

187.דווקא הסקירה הנוגעת ל" ניסיונות למינויים" מאששת את טענת ההגנה שאיש לא כפה לקבל מועמד זה או אחר, והדרג המקצועי, כל אימת שהחליט, לאחר הפעלת שיקול דעת, פסל, ללא מורא,  מועמדים שהם מטעמו של הנגבי או מלשכתו ואיש לא לחץ לקבלם .

טבלת ניסיונות למינויים

שם המועמד

זיקה

תפקיד

ממצאים ראייתיים

זוהר ירמיהו

מתפקד לליכוד ובנו של חבר מרכז, יוסף (ירמי) ירמיהו

מועמד לתפקיד אצל ד"ר מיקי הרן

התקופה-אוקטובר 2001. הנגבי היה מעורב אישית בהצגת מועמדותו.הוא בעל תואר שני בכימיה אורגנית ועובד במעבדת האוניברסיטה . לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

אלון חג'בי

הופנה על ידי אבישי יצחקי, פעיל פוליטי בליכוד

אגף תכנון

התקופה-אפריל 2002. הנגבי לא היה מעורב בהצגת מועמדותו. הוא  בעל תואר שני בתכנון עירוני מהאוניברסיטה העברית בירושלים . למרות קורות חייו, חג'בי נדחה בשל אי התאמתו.

אילן אפשטיין

חמו, אברהם נתן, הוא חבר מרכז

אגף תכנון

התקופה-אוקטובר 2002. להנגבי לא היתה כל מעורבות בהצגת מועמדותו . הלה העיד שאינו קשור להנגבי בהעברת קורות חייו שאותם העביר לאברהם נתן שהיה נציב שירות המדינה .  הדרג המקצועי דחה אותו וזו שוב דוגמא להפעלת שיקול דעת של דרג זה . לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

רוזלין גלר

אחיה-יוסף גלר-חבר מרכז

/

. לפי ת/879 היא נמנית על מועמדי השר שנדחו.

זיוה אמר (בר-גיל)

הופנתה על ידי יוני מלמד, חבר מרכז

קלדנית

הופנתה ע"י יוני מלמד חבר מרכז.  התקופה-יולי 2002. היא הודיעה שאינה מעוניינת בתפקיד. בפועל התברר ששלחה את קורות חייה ביוזמתה לחבר מרכז ואין לה ידיעה למי הוא העביר את קורות החיים .

עו"ד ענבל אביסרור-פרימן

אביה, אליהו אביסרור, הוא חבר מרכז

מ"מ רכזת אכיפה במחוז דרום

התקופה-יולי 2002. להנגבי לא היתה מעורבות בהצגת מועמדותה . לפי ת/879 היא נמנית על מועמדי השר שנדחו.

מיכל שמואל-חי

אביה, מיכאל שמואל חי, חבר מרכז

מזכירה או מוקדנית

התקופה-יוני 2001.הנגבי בכלל לא ידע על מועמדותה לשמש מוקדנית . נראה כי אביה שלח את קורות החיים לבניזרי אחרי שיחת טלפון עימו . מכל מקום מועמדותה נדחתה.

תמר דרייפוס

הופנתה על ידי אחותה של חמתה - נינה בצלאל שהיא חברה של אשתו של צחי  הנגבי

באגף יחב"ל

התקופה-ספטמבר 2001. הנגבי קיבל בעניינה פנייה של קרובת משפחה שלו. זוהי זיקה אישית רחוקה ומכל מקום לא פוליטית . היא רואיינה ע"י גב' ליבנה ונדחתה. עובדה זו מאששת את התיזה שבאותה מידה ליבנה לא היתה "מחוייבת" לקלוט את דבורית שגיא,שבפועל כן נקלטה.  לפי ת/879 היא נמנית על מועמדי השר שנדחו.

דורית יהושע

השאירה קורות חיים אצל מזכירת השר

פניות ציבור מחוז ירושלים

להנגבי לא היתה מעורבות במינויה.העידה שהשאירה קורות חיים אצל מזכירת הנגבי . היא ציינה שלא שוחחה עם הנגבי בעניין עבודה ואין לה קשר איתו .קורות חייה עברו להרשקוביץ ולדרג המקצועי. למעשה אין גם טענה על כך שיש לה זיקה להנגבי.

אבי יבלונקה

אשתו, אירית בן דב חברת מרכז

לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

לימור שהרבני

אביה (יוסף) פעיל בליכוד. בן דודו הוא דוד מנע (ח"כ לשעבר וחבר מרכז

תפקיד אצל יוסי ענבר

התקופה-אוגוסט 2002. להנגבי לא היעתה מעורבות בהגשת מועמדותה. היא בעלת תואר שני במדעים ואיכות הסביבה והיתה לה המלצה של המדען הראשי במשרד .מ-ת/692 בו מיידע הורוביץ את הנגבי באשר למשרות שבטיפולו, אין ללמוד  על מעורבות השר במינוייה.

מננה שימשילשווילי

מתפקדת לליכוד שהופנתה ע"י חבר המרכז משה (מישקה) צאצאשווילי

תפקיד במרכז פסולת

התקופה-אוגוסט 2002.הנגבי היה מעורב אישית בהצגת מועמדותה. חלפה שנה מפנייתה הראשונה לבין העברת קורות חייה.היא לא נקלטה ומשרתה לא אויישה. גם אם מועמדותה היתה מלשכת השר הדבר מלמד על כך שהדרג המקצועי לא חשש לדחות מועמדי שר. לפי ת/879 היא נמנית על מועמדי השר שנדחו.

עו"ד יעל דנוך-נווה

מתפקדת וכן בת של חבר מרכז  אבשלום דנוך

רכז אכיפה תל-אביב

התקופה-יולי 2001.הנגבי לא היה מעורב בהצגת מועמדותה . בארי שהיתה מנהלת מחוז ת"א ציינה שרצתה לאייש את התפקיד במישהי מהמחוז ונמסר לה שיש לאייש את התפקיד במועמד בעל השכלה משפטית .עו"ד זוהר שקלים ציינה ציינה שלאחר שהחליטה עם בארי שלא לקבל את המועמדת לא הופעלח כל לחץ לקבלה . לפי ת/879 היא נמנית על מועמדי השר שנדחו.

עו"ד ליאת סמרה

אביה נחום סמרה- ח"כ מהליכוד

רכז אכיפה תל-אביב

התקופה-יולי 2001.בעניין מועמדת זו אין בדעתי להיגרר אחרי שמועות ורכילויות.מדובר במשפט פלילי ואין ראיות ברמה של מעל לכל ספק סביר שמאששות טענה של כפייה לקבל את מועמדותה.

עו"ד אורנית צור-לטן

אביה שלום צור חבר מרכז מאשקלון

רכז אכיפה תל-אביב

התקופה-יולי 2001.הנגבי לא היה מעורב בהצגת מועמדותה . אביה העיד שלא שוחח עם הנגבי בעניינה כי אם עם בניזרי .

ערן רובין

בנו של חבר מרכז סורל רובין

תפקידים שונים

התקופה-מאי 2001. אין ראיות למעורבות הנגבי בהגשת מועמדותו. בעל תואר שני במינהל עסקים ותואר ראשון במדעי החיים. הרשקוביץ העביר את קורות חייו להורוביץ. מועמדותו נדחתה.לא ידועה הסיבה הפורמאלית. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

שמעון סוויסה

בן דודו חיים עמר הוא חבר מרכז

מרכז רעש או מרכז קרינה באגף ובמחוז מרכז

התקופה-אוגוסט 2002.   מועמדותו הועברה מלשכת הנגבי. הוא נדחה בראיון אצל מנהל מחוז י-ם-גיל יניב .מהנדס ובעל תואר בפיזיקה. בנוסף בעל ניסיון בתחום הרעש והייעוץ הסביבתי. גיל יניב ציין שהמשרה בוטלה, מאידך חזנובסקי העידה שהמשרה אויישה בשנת 2004. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

סלושני מרק

מתפקד הרבה שנים והיה בתנועת בית"ר

משרת מפקח זיהום ים בחיפה

התקופה-אפריל 2001.הנגבי לא הכיר אותו . היו אז 30,000 מתפקדים לליכוד.  הוא שלח בדואר קורות חיים והועבר לבחינה .אלא שבנדה הודיע להורוביץ שהמועמד איננו מתאים והוא קיבל מכתב סטנדרטי . שוב רואים שהדרג המקצועי ידע לסרב. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

אשבל רצון

בתו של ח"כ מיכאל רצון

מוקד חומ"ס

התקופה-ספטמבר 2001.להנגבי לא היתה מעורבות במינויו. לפי נ/98 הרשקוביץ כתב מזכר " תפעל בהקדם לקליטת העובדת...לוודא שיתקשרו עימה עוד לפני החג". גם אם תמצי לומר שהיו מזכרים "מחייבים" של הרשקוביץ (כטענת המאשימה), שוב רואים שהם היו חסרי תוצאה. אי קליטת המועמד מצביעה על כך שלא הרשקוביץ ולא הדרג המקצועי לא ראו את המזכרים כמחייבים. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

גבע בנימין

חבר מרכז

מרכז חינוך באילת

התקופה-יולי 2002. מהראיות עולה שטלי ויינשטיין, עוזרתו של הנגבי העבירה את קורות החיים של גבע להרשקוביץ . לפי ת/1181 ישנו מזכר של זמורה לפיו "המנכ"ל ביקש להעביר אליכם את קורות החיים של גבע בנימין. הוא מיועד לשמש מרכז חינוך באילת".הנגבי כלל לא היה מעורב בעניין הצגת מועמדותו ומכל מקום המועמד נדחה.

מני אהרון

מתפקד ובנו של חבר מרכז יוסף אהרון

מוקד חומ"ס

התקופה-ספטמבר 2001. להנגבי לא היתה מעורבות במינויו. קורות החיים שלו הועברו משרון אחדות להרשקוביץ . לפי ת/880  הרשקוביץ כתב "תפעל בהקדם לקליטת העובד...לוודא שיתקשרו עימו עוד לפני החג".  גם אם תמצי לומר שהיו מזכרים "מחייבים" של הרשקוביץ (כטענת המאשימה), שוב רואים שהם היו חסרי תוצאה. אי קליטת המועמד מצביעה על כך שלא הרשקוביץ ולא הדרג המקצועי לא ראו את המזכרים כמחייבים. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

בלומה דייטש  (קליינמן)

מתפקדת. בן דוד של בעלה, נחמיה האוזמן, חבר מרכז. חבר של בעלה איציק קויפמן, חבר מרכז

תפקידים שונים במחוז ירושלים

התקופה-ספטמבר 2001.להנגבי לא היתה מעורבות בהצגת מועמדותה. ישנו מזכר של  הרשקוביץ  "תפעל בהקדם לקליטת העובדת". בהודעתה במשטרה היא ציינה שלא התקבלה ואמרו לה שיחזרו אליה בתשובה ולא יצרו עימה קשר .  לפי ת/879 היא נמנית על מועמדי השר שנדחו.

שגיא קופולוביץ

בן של חבר מרכז דוד קופולוביץ

תפקיד לא ידוע

התקופה-פברואר 2002. לא נקלט בסופו של דבר.

יוסף שטייגמן

חבר ליכוד מזה 15 שנה

תפקידים שונים

היה מועמד לתפקיד של פרוייקטור במחוז חיפה ונדחה . העובדה שהרשקוביץ כתב את שמו על דף עם פרטים של מכרז לא הופכת אותו לניסיון למינוי. לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

שלומי נח

מתפקד וחבר ועידת הליכוד

מידען

התקופה-מאי 2001.הנגבי הכירו והעביר מועמדותו. הוא הועבר לטיפולה של מיקי הרן שהחליטה שלא לקבלו לעבודה. מיקי הרן ציינה שהעדיפו השכלה מדעית לתפקיד של ריכוז אמנת אקלים . יש אי בהירות חד משמעית אם הוא עצמו ויתר על התפקיד או שהחליטו על אי התאמתו. מכל מקום הוא נדחה ולא נקלט . לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

ענת סאסי

ענת ובעלה מתפקדים לליכוד

תפקיד לא ידוע

התקופה-פברואר 2002

נעמה נישלי

לא ברורה

קלדנית במערך ברירת משפט

המאשימה הודתה שאין לגביה זיקה פוליטית. הנגבי טען שלא היתה לו כל מעורבות בעניין מועמדותה של זיווה. הודיעה שאינה מעוניינת בתפקיד.

ריקה חריש

הגיעה באמצעות משה ביבי חבר מרכז ליכוד.

קלדנית במערך ברירת משפט

לא מופיעה בכתב האישום אלא בהודעה משלימה מיום 7.2.08.משה ביבי העביר את קורות החיים לדורית שמעון .

משם עברו קורות החיים להרשקוביץ בנדה ועו"ד זוהר שקלים. להנגבי לא היתה נגיעה להצגת המועמדות. בסוף ריקה חריש התקבלה לעבודה .

אלדד וענונו

בנם של חברי מרכז

/

לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

מיכאל אילון

חבר מרכז

/

לפי ת/1047 ישנן שיחות של בניזרי עם המועמד, אשר ביקש לשוחח עם השר. לא ידוע אם התקיימה שיחה. ישנו מזכר של  הרשקוביץ  באשר אליו. לבסוף לא התקבל.

נעמה נישלי

אביה-יצחק נישלי- חבר תנועת הליכוד

/

ישנו מזכר של  הרשקוביץ  באשר אליה. לפי ת/879 היא נמנית על מועמדי השר שנדחו.

לאון אמויאל

חבר מרכז

/

לפי ת/879 הוא נמנה על מועמדי השר שנדחו.

ליאת סמרה

בת של חבר מרכז

/

לפי ת/879 היא נמנית על מועמדי השר שנדחו.

עו"ד בובליל

חבר מרכז

/

לא התקבל.

יקי סגל

משה שפירא-גל

יצחק ברסוק

גליה פסטרנק

ניר חן

ליאון אמויאל

דוד כהן

דגן לוינזון

אלכס מינצר

רפאל בן זיקרי

זיקה לא ידועה לגבי כמה מהמועמדים-זולת אלה שפירטטתי ברובריקה של ממצאים ראייתיים.

פקחי זיהום ים

מועמדים לאגף זיהום ים.היתה תיקיה ת/320 ג' וקורות החיים הגיעו לשם  מעל מיני מקומות . יקי סגל ומשה שפירא-גם זומנו לראיון,גילה פסטרנק רואיינה ונקלטה במשרד. קורות חיים של ניר חן הועברו לרני עמיר -אגף זיהום ים. לגבי ליאון אמויאל-הוא חבר מרכז ליכוד אך הורוביץ רשם ליד שמו -לא מתאים . לגבי מרק סלושני, ראה לעיל בטבלה זו. לגבי ליאון אמיתי- הוא נדחה עקב אי התאמה . דוד כהן-אין הוכחה לזיקה פולטית. דגן לוינזון- הגיע באמצעות חבר משפחה(זמיר פרידמן) הנגבי היה מעורב בהצגת מועמדותו. שירת בשייטת והיה מתאים . הוא לא התקבל מייד הוא עבר כמה ראיונות ונדרש להביא המלצות . אלכס מינצר-בן של חברת מרכז שוכמן ובן חורג של חבר מרכז. מועמדותו נדחתה בשל אי התאמה. רפאל בן זיקרי-קורות חייו הועברו לבניזרי ע"י דוד אפרתי. הורוביץ שלח אותו לבנדה לראיון וזה העבירו לרני עמיר שקבע שהמועמד אינו מתאים .


          שער שלישי- היבטים משפטיים ומסקנות

       באשר לעבירות המיוחסות לכ"א מהנאשמים באישום 1

מרמה והפרת אמונים לפי סע' 284 לחוק העונשין/הצד המשפטי

188.        בעניין מה שנקרא " פרשת המינויים" מייחסת המאשימה להנגבי ולהרשקוביץ עבירה של " מרמה והפרת אמונים" לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. סעיף 284 הנ"ל קובע כדלהלן:

                      " עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו מאסר שלוש שנים".

   189. המאשימה אינה מייחסת לנאשמים עבירת " הפרת אמונים" גרידא אלא גם "מרמה".  העובדות שבגינן מייחסת המאשימה גם יסוד של מרמה מצויות בסעיף 11 לכתב האישום בו נכתב כדלהלן:

        " הנאשם 1 בעצמו ובעזרת הנאשם 2, פעל למינוים ולקידום מועמדותם של חברי מרכז הליכוד ומקורביהם כאמור לעיל, כשהוא מעלים מגורמי המשרד את הזיקה הפוליטית של המועמדים, ואת העניין האישי שיש לו במינוים."

       190.  פרופ' קרמניצר סבור שאת המילה " מרמה" יש לפרש ברוח האמור בסעיף 414 לחוק העונשין ודהיינו "טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". לדעתו "העלאת הטענה היא הרכיב ההתנהגותי וטיבה השיקרי- רכיב נסיבתי". ברוח דומה כותב השופט קדמי בספרו על הדין בפלילים  באשר ליסוד " המרמה" שבסעיף 284 כדלהלן : " נראה, כי למושג 'מרמה' תינתן בהקשר הנדון כאן אותה משמעות שיש לו בסעיף 414 לחנ"ש בקשר לעבירות המרמה, בתיאום המתחייב מן העניין....".

      191.  מה שברור חד משמעית ממכלול הראיות בתיק זה הוא שכאשר העבירו הנגבי או הרשקוביץ קורות חיים לתפקיד כלשהו אלו הועברו לבדיקת ההתאמה המקצועית של המועמד לתפקיד. השיקול של זיקה פוליטית כלל לא עמד בפני הדרג המקצועי. היטיב להעיד על כך מר הורוביץ כשאמר :

  "כתוב בדו"ח מבקר המדינה, שנבחנה הצעה, והנציבות אומרת, נבחנה הצעה, האם סמנכ"לים צריכים לבחון זיקה פוליטית, התלבטות טובי המוחות בנציבות שירות המדינה אם יש כאלה, ובסופו של דבר החליטו שלא לעשות את זה. גם בגלל הבעיה הטכנית, שפה היה צריך עשרות חוקרים כדי לגלות זיקה פוליטית, אז בוודאי סמנכ"ל אין לו את הכלים לעשות את זה, וגם בגלל הסיבה העקרונית, שאי אפשר למנוע מאדם להתמודד על משרה, רק בגלל שיש לו זיקה פוליטית כזו או אחרת."

                ובמקום אחר בעדותו אמר הורוביץ כך :

 ".........נציבות שירות המדינה שקלה בזמנו האם תפקיד הסמנכ"ל לבדוק או  להתחקות אחר זיקה פוליטית ונקבע באופן מפורש כי זה לא מתפקיד הסמנכ"ל. ולכן גם כאשר במקרה בודד הייתה לי אינדיקציה לקיומה של זיקה פוליטית, כמו במקרה של הדר תיכון, שידעתי שהוא בנו של דן תיכון, אינפורמציה זו לא נמסרה לי על ידי לשכת השר, גם אז לא היה לכך קשר לפעולותיי, לא לחיוב ולא לשלילה. אני נזהרתי כמו מאש שלא יהיה כל שמץ של קשר בין החלטותיי לבין זיקה פוליטית של מועמד. ."

            192.  ברוח זו נאמר בהמלצות וועדת ברגר-אלשטיין כדלהלן :

  "אחת מהמלצות דו"ח מבקר המדינה בעניין המשרד לאיכות הסביבה, נוגעת לצורך למסד נוהל בדבר הנדרש לפרט בקורות החיים, ובכלל זה גילוי נאות על זיקה לגורמים במשרד. הצוות שקל את ההמלצה, אך הגיע למסקנה שאין זה נכון לדרוש ממועמד לתפקיד להצהיר, כבר בשלב הצגת המועמדות, על קשר או זיקה פוליטית למפלגה מסוימת או לדרג הפוליטי שעומד בראש המשרד בה נמצאת המשרה.

  ככלל, אין לפסול על הסף אדם מלהתמודד על תפקיד בשל שיוך מפלגתי זה או אחר או בשל זיקה לדרג הפוליטי במשרד. דרישה ממועמד לתפקיד למסור, כבר בשלב הצגת המועמדות, מידע אישי הנוגע לפעילותו הפוליטית או זיקתו לשר או למפלגה פוליטית, עלולה לפגוע יתר על המידה בשוויון ההזדמנויות של המועמד לתפקיד, בשל החשש שהחלטות הנוגעות לבחירת מועמדים יושפעו משיקולים זרים.

  אשר על כן, מוצע לקבוע כי מועמד לתפקיד בשירות המדינה (למעט לתפקידים בכירים, אשר פטורים ממכרז באמצעות ועדה לאיתור מועמדים או באמצעות ועדת המינויים בראשות נציב שירות המדינה), לא יתבקש למלא פרטים הנוגעים לפעילות פוליטית, לרבות זיקה פוליטית או אישית לשר או חבר מפלגה." 

193.   במילים אחרות, על התביעה היה מוטל להוכיח שהנאשמים התכוונו לרמות. לפי חוק העונשין, כוונה נעשית כשהעושה פועל במטרה לגרום לאותן תוצאות היינו פועל כדי שהדרג המקצועי יוטעה. אלא שהראיות מצביעות על כך שלא היה כל יסוד של מרמה בפעולותיו של הנגבי או הרשקוביץ. הנאשמים לא רימו ולא ניסו לרמות איש כשהעבירו קורות חיים של מועמדים ואלו טעמיי:

  • א.  איש מהפונקציונרים שהיו עמודי התווך במשרד לאיכות הסביבה לא ראה במעשי הנאשמים אי חוקיות ובוודאי שלא מעשה פלילי. כוונתי למשל, ליועצת המשפטית של המשרד גב' רות רוטנברג, היא לא ראתה במה שנעשה במשרד משום חריג. הנ"ל גם אומרת שכשהיא שמעה על הדברים, הם לא נראו לה יוצאי דופן, ובוודאי שלא מנוגדים למשפט המינהלי. היא גם ציינה במפורש שהעברת מועמדים מהשר אינה עולה לכשעצמה  לכדי מינוי פוליטי. חשבת המשרד לא העירה לשר או למנכ"ל דבר בעניין המועמדויות שהציפו. הגברת בינה בר און, שלא היססה להיכנס לעימותים, כל אימת שהעמדה שלה לא התקבלה,  לא אמרה דבר וחצי דבר בעניין והיא ציינה שזה לא משנה מבחינתה, מהיכן מגיעים המועמדים, ובלבד שהם יעמדו בתנאי הכשירות ויעשו את עבודתם כדבעי. מנכ"ל המשרד גורן, שלא זו בלבד שהוא לא נמנה על מרכז הליכוד, הוא גם לא נמנה על אנשי הליכוד, הוא לא נקלט בתקופתו של הנגבי, אלא הוא נקלט במשרד על ידי השר יוסי שריד ומונה למנכ"ל על ידי השרה דליה איציק.  הוא העיד שהוא ידע שחלק מהמינויים בהם טיפל היו בעלי זיקה פוליטית, והוא לא מצא בכך שום פסול, נוכח העובדה שהאנשים כולם היו חייבים לעבור את מבחן הכישורים ונוכח העובדה שהם מילאו אחר צרכים אמיתיים של המשרד. לצד אלה היה עמוד תווך נוסף, יורם הורוביץ, הסמנכ"ל למינהל, שאף הוא העיד וציין שלא נחצה כל קו אדום מבחינת המינהל.
  • ב.   בכל התקופה הזאת של כהונת הנגבי כשר,  לא נמצא מזכר פנימי אחד שאנשים רשמו לעצמם או שאנשים רשמו בין זה לזה, או שאנשים רשמו במישור החיצוני. היינו בין היועצת המשפטית לבין היועץ המשפטי לממשלה או בין החשבת לבין החשב הכללי או  בין יורם הורוביץ, הסמנכ"ל למינהל,  לבין נציב שירות המדינה המתייחס למינויים הללו ואומר שנעשה משהו הנוגד את סדרי המינהל או שיש בו צדדים פליליים כלשהם. הערה זו אני מעיר מפני שתיק זה הוא מהתיקים המתועדים ביותר ולמרות זאת אין אף מסמך בנושאים כנ"ל. האנשים הנ"ל לא היו נתונים לאיזשהו פחד. איש לא יכול היה לפטרם אילו כתבו למאן דהוא או העירו באשר להצפת המועמדויות.
  • ג. כפי שכפי שכבר ציינתי, הנגבי פעל בגלוי ולא במחשכים.
  • ד.   לא היתה להנגבי או הרשקוביץ כל מודעות לכך שמי מהם עובר עבירה של הפרת אמונים או מרמה כלפי מישהו.
  • ה.  למעשה כל נושא המינויים שהנגבי פעל בו לא היה בו כל חידוש. כך היה אצל שרים שונים ממפלגות שונות ולא רק במשרד נשוא דיוננו אלא גם במשרדים אחרים. 
  • ו.  דווקא המאשימה עצמה במקרה הנוגע לשר בן אליעזר שהוא ולשכתו העבירו כ-100 מועמדים לחברת החשמל כתבה עו"ד ליאת יונניאן מטעמו של המשנה לפרקליט המדינה ועל דעת היועמ"ש ופרקליט המדינה שבין נקודות הזכות שנמצאו אצל מר בן אליעזר היתה הנקודה ש" לא היה ככלל כל איזכור של הזיקה לשר ". אף במקרה של הנגבי לא היה כל איזכור כזה.
  • ז. הנגבי עצמו העביר עשרות רבות של מועמדויות ללא זיקה פוליטית לצד המועמדויות עם זיקה פוליטית.
  • ח.  המאשימה לא הוכיחה לחלוטין קיומה של מרמה, כוונה למרמה או ניסיון לרמות מצד מי מהנאשמים.

      194 . עבירת הפרת אמונים היא מהעבירות העמומות ביותר. בכל הקשור לעבירה זו אמר ביהמ"ש העליון בע"פ 884/80 מ"י נ' גרוסמן   ש"עלינו להלך על חבל דק, המפריד בין האיסור הפלילי מזה לבין ההתנהגות הלא פלילית מזה, גם אם זו האחרונה פגומה מבחינה אסטתית או אתית".

     195.  פרופ' מ' גור אריה כתבה באשר לעבירה זו כדלהלן :

"העבירה של הפרת אמונים, כהגדרתה בחוק, עומדת בסתירה בוטה לעיקרון החוקיות, המחייב שהעבירה הפלילית תוגדר בחוק באופן ברור, שיאפשר ליתן אזהרה הוגנת והכוונה הולמת. בהגדירו את העבירה של סעיף 284 לחוק העונשין, השתמש המחוקק בביטוי 'הפרת אמונים' (breach of trust ) -

 'מבלי להגדירו... ההכוונה החקיקתית היא דלה, ויצירת התוכן נעשית, כטבע ההליך השיפוטי, לאחר התרחשותו של אירוע תוך החלת הנורמה למפרע' .

               וברוח דומה כתב פרופ' קרמניצר, כדלהלן :

"אילו נחקק [סעיף 284 לחוק העונשין-י.צ.] אחרי כניסתו לתוקף של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לא היה עומד במבחניו של חוק זה".

      196. בדנ"פ 1397/03 מ"י נ' שמעון שבס  (להלן-דנ"פ שבס) נדונה לפני ולפנים העבירה נשוא דיוננו ונקבע בפסה"ד שישנם 3 ערכים מוגנים ורק אם יש " פגיעה מהותית" באחד מהערכים הנ"ל ישנה עבירה של " הפרת אמונים":

א.   אמון הציבור בעובדי ציבור;

ב.    טוהר המידות של פקידי הציבור;

ג.     אינטרס הציבור שעליו מופקד עובד הציבור.

במילים אחרות לצורך גיבוש היסוד העובדתי צריכים להתקיים שני תנאים:

·        פגם מינהלי

·        פגיעה מהותית של הפגם המינהלי באחד מהערכים המוגנים של העבירה.

       ביהמ"ש קבע שהדיבור " מעשה הפרת אמונים הפוגע בציבור" משמעותו - לעניין התנהגות שיש בה ניגוד עניינים - אותו ניגוד עניינים המביא לפגיעה מהותית באינטרס המוגן על-ידי האיסור הפלילי על הפרת אמונים. על-כן ניגוד עניינים מקיים את היסוד העובדתי של העבירה אם הוא פוגע פגיעה מהותית באמון הציבור בעובדי הציבור או בטוהר המידות של עובדי הציבור או בתקינות פעולת המינהל הציבורי.

      יש לציין שגם לאחר פרשה זו שהיתה אמורה לקבוע מסגרת והלכה בכל הקשור לעבירה נשוא דיוננו, עדיין יש עמימות בכל הקשור לעבירה זו. פרופ' מ' קרמניצר, ד' נבות, נ' בן-אור, ע' פוקס וג' ורטהיים בספרם מרמה והפרת אמונים - בחינה ביקורתית והמלצות לשיפור החקיקה התייחסו לנושא העמימות. עמדת המחברים הינה, כי הנוסחה הכללית שנקבעה בדנ"פ שבס, המאפיינת את הפגיעה ביסוד העובדתי כפונקציה של הפגיעה בערך המוגן, הינה מופשטת ועמומה מדי; זאת מאחר שערכים מוגנים ככלל, הם ערכים מופשטים ולא קונקרטיים, ובפרט כך הדבר כאשר הערך המוגן הוא אינטרס חברתי כללי ומורכב כדוגמת אמון הציבור בשלטון. מדובר בנורמה עמומה ובעייתית  כך בכלל וכך ביחס לפעולה בניגוד עניינים, שגם לגביה ההלכה עלולה להיות גורפת מידי . כאן יצויין במאמר מוסגר שבספרם של פרופ' אריאל בנדור ופרופ' זאב סגל " עושה הכובעים-דין ודברים עם אהרון ברק" הכולל ראיונות שעשו שני הפרופ' הנ"ל עם כב' הנשיא ברק כותבים מפיו שפסק הדין ה-12 מפסה"ד של הנשיא ברק זהו פסד שבס ובעניינו  של פס"ד זה מעיד הנשיא ברק על עצמו " התלבטתי לגבי הדיון הנוסף בעניין שבס, בעניין פירוש העבירה של מרמה והפרת אמונים". אם נשיא ביהמ"ש העליון התלבט, כיצד ניתן לייחס לנאשמים עבירה שלא נדונה מעולם בבתי משפט כעבירה פלילית ושהיתה (וכפי שהראיתי בשער הראשון של הכרעת דין זו, אף הינה) הנורמה במדינת ישראל.?

197. מטבע הדברים כדי לקבוע אם היתה פגיעה מהותית יש צורך לבחון את עוצמת ניגוד העניינים, מידת הסטייה מהשורה, מעמדו של עובד הציבור בהיררכיה הציבורית ובהשפעת פעולותיו על עובדי מדינה והציבור. כב' השופט מצא הוסיף מספר נושאים נוספים שיש לבחון כדי שניתן יהיה לקבוע האם היתה פגיעה מהותית באחד מהערכים המוזכרים לעיל, המקימה עבירה של " הפרת אמונים":

א. האם חרף ניגוד העניינים, הגשים עובד הציבור כראוי את האינטרס הציבורי עליו הוא מופקד או שמא גרם לו נזק?

ב.  האם עובד הציבור יידע את הממונים עליו אודות ניגוד העניינים שבו הוא מצוי?

ג. האם פעל בניגוד עניינים על דעת עצמו או שמא בהנחייתם ולמצער, על דעתם של הממונים עליו?

ד.  האם פעולתו נעשתה במסגרת סמכותו הרגילה או בחריגה ממנה?

ה.  האם מדובר בפעולה אינטנסיבית או שולית מבחינת היקפה והמשאבים הציבוריים שנדרשו לה?

ו.    האם פעולתו נעשתה כחלק משגרת עבודתו השוטפת או שמא "יצא מגדרו" כדי לבצעה?

ז.   האם פעל ביודעין ממניע פסול או כיוון לקידום האינטרס הציבורי שעליו הוא מופקד?

ח.  האם ניסה להשפיע על עובדי ציבור אחרים לקבל החלטות שלא כדין?

ט.  האם ניסה להעניק לאדם שבעניינו פעל טובת הנאה שלא הגיעה לו ואשר אינה ניתנת לאחרים?

י.    האם העניק לו את טובת ההנאה בפועל?

יא.     האם מדובר בטובת הנאה משמעותית או זניחה?

יב.     האם הקשר שבין עובד הציבור לבין מי שהוא פעל בעניינו, אשר ניצב ברקע הפעולה ושעליו מבוסס ניגוד העניינים, הוא קשר מושחת או פסול מסיבה אחרת כלשהי?

יג. האם בפעולה עצמה יש יסוד של שחיתות?

יד.     האם מי שהפיק תועלת מפעולתו של עובד הציבור הוא עובד הציבור עצמו, או מי מבני משפחתו, או שמא המדובר במעגל קרבה מרוחק יותר?

טו.     האם מדובר בקשרי חברות שמעורב בהם היבט כלכלי?

טז.    האם ההיבט הכלכלי הוא דומיננטי או זניח?

             ובהמשך כותב כב' השופט מצא:

                          "כל השאלות הללו, ועוד רבות אחרות כמותן, מבטאות את העובדה שפעולות במצב של ניגוד עניינים אינן עשויות מעור אחד ולכן אינן יכולות לזכות להתייחסות סטיגמאטית. אין זה די לייחס את מקרהו של עובד הציבור לקטגוריות כלליות (כגון, "ניגוד עניינים חמור" או "עובד ציבור בכיר"), כדי להכריע בשאלת קיומה של הפרת אמונים פלילית. עובדי ציבור מתמודדים באופנים שונים עם סיטואציות מגוונות של ניגודי עניינים, שאליהן הם נקלעים, ותגובותיהם נעות על פני קשת רחבה של דרגות חומרה. ורק התייחסות פרטנית למכלול הניואנסים, החודרת את הקטגוריזציה הראשונית, תשקף תגובה חברתית מידתית למגוון האפשרויות והנסיבות."

198. גם פרופ' קרמניצר ואח' במחקר שערכו לאחר פרשת שבס כתב שגם כיום, לאחר פרסום פסה"ד בדיון הנוסף בעניינו של שבס, עבירת מרמה והפרת אמונים, שהינה אחת העבירות החשובות במאבק הפלילי כנגד שחיתות והתנהגויות פסולות נוספות של עובדי הציבור, עודנה עמומה למדי.  " אין הדרכה ברורה לעובד הציבור, למשטרה, לפרקליטות ולבתי המשפט מהו האיסור הפלילי, וגם כיום לא ניתן לדעת מראש האם תכנסנה חלק מהפעולות השלטוניות הפסולות לגדר העבירה. מצב זה פוגע בעקרון החוקיות מזה, וביעילות המאבק בשחיתות מזה, ויש לנקוט את כל המאמצים במסגרת החוק כדי לשפרו".  במקום אחר מציינים המחברים הנ"ל שמצב זה של "חוסר הדרכה ברורה" נובע מ" הדרישה ל'פגיעה מהותית בערך המוגן', שהיא עמומה ביותר". המחברים מציינים שמצב כנ"ל הוא בלתי נסבל, כלשונם, ראשית, מפני שאינו מספק הדרכה לעובדי הציבור ברי הלבב, המתלבטים לעיתים לגבי מצבי גבול עימם הם מתמודדים ולכן הוא עלול לגרום הן להרתעת יתר, והן להרשעת עובדים שפעלו בתום לב אך מבחינת השיפוט הנורמטיבי (שמתקיים בדיעבד בביהמ"ש) קיימו את יסודות העבירה. שנית, הוא אינו מייצר הרתעה מספקת לעובדי ציבור שאינם ברי לבב, שכן הם מודעים לעמימות העבירה ולאפשרות שיעלה בידם לחמוק מאחריות פלילית על רקע זה (למשל, כתוצאה מפירוש מצמצם של המושג "פגיעה מהותית"). שלישית, המצב היום יוצר בלבול ומערים קשיים מיותרים בפני רשויות החוק, שמתלבטות לגבי תיקים רבים ומתקשות למצוא הדרכה באשר למקרים בהם יש לחקור ולהגיש כתבי אישום, מצב שעלול גם להביא לאכיפה כמו-שרירותית, שקשה לתקנה בביקורת בג"צ.

199. כפי שראינו בשער הראשון שלן הכרעת דין זו בשנת 2009 הוכן תזכיר הצעת חוק לניסוח מחדש של עבירת המרמה והפרת אמונים. ההצעה פותחת בכך שההצעה מוצעת תוך ניסיון לאזן בין השאיפה לנסח את העבירה ברמת פירוט שתצמצם ככל הניתן את אי הבהירות הקיימת כיום בעבירה של מרמה והפרת אמונים, באופן שייענה על עקרון החוקיות ויסייע למערכת האכיפה ולבתי המשפט באכיפת האיסורים שביסודה; ועם זאת, באופן שלא יצמצם את תחולת העבירה יתר על המידה, כך שתכסה את כלל מעשי השחיתות השלטונית אותם היא נועדה לכסות. ההצעה היא שמבנה העבירה החדש יהיה מבנה שכולל הגדרה כללית של יסודות העבירה, פירוט של 4 סוגי מקרים אופייניים מובהקים של התנהגות המהווה " מעשה מרמה והפרת אמונים" וכן " הגדרת סל" משלימה של סוגי מעשים המהווים " מרמה והפרת אמונים", אשר אינם נופלים בגדר המקרים הטיפוסיים שנקבעו אך הם בגדר ההגדרה הכללית. בהסתמך על הלכת שבס  נקבע מבחן סף כללי שלפיו על מנת שמעשה ייכנס לגדר העבירה, על התביעה יהיה להוכיח כי יש במעשה כדי לפגוע " פגיעה מהותית" באחד משלושת הערכים המוגנים שבבסיסה; ערכי טוהר המידות של עובדי הציבור, אמון הציבור בשירות הציבורי, או פעולתו התקינה של השירות הציבורי, ובכלל זה באינטרס הציבורי עליו מופקד עובד הציבור או הגוף הציבורי בו הוא נושא משרה או תפקיד. מבחן זה הוא נורמטיבי חיצוני, ולכן לא נדרשת הוכחת מודעות המבצע לכך שפגע בערכים המוגנים. בהצעה יש פירוט של סוגי מקרים של " מרמה והפרת אמונים" ואלו הם:

א.   מעשה שנעשה בקשר עם מילוי תפקידו תוך שימוש במעמדו כעובד הציבור במצב של ניגוד עניינים, המשפיע או העשוי להשפיע על עניין אישי.

ב.   קבלת טובת הנאה ע"י עובד הציבור או ע"י קרוב של עובד הציבור, אשר ניתן לו או לקרוב, באשר הוא עובד הציבור, למעט קבלת טובת הנאה המותרת על פי דין.

ג.    שימוש במידע פנימי שהגיע לעובד הציבור במסגרת תפקידו או בקשר עם מילוי תפקידו, לרבות העברת מידע כאמור לאחר, והכל לשם קידום עניין אישי.

ה.   יצירת  מצג שווא בקשר עם מילוי תפקידו או תוך שימוש במעמדו כלפי עובד ציבור אחר, או מסירת דיווח כוזב לעובד ציבור או לגוף ציבורי, לרבות הסתרת מידע שבנסיבות העניין היה מוטל עליו לגלותו לעובד הציבור האחר, כאשר יש בכך כדי להשפיע על שיקול דעתו של עובד הציבור האחר במילוי תפקידו.

ו.    מעשה מרמה או הפרת אמונים אחר אחר שנעשה ע"י עובד הציבור בקשר עם מילוי תפקרידו או תוך שימוש במעמדו, שאינו נופל בגר המקרים הטיפוסיים שנקבעו. ההצעה מציינת שנוכח העובדה שיסודותיה העובדתיים של חלופה זו, אינם ניתנים לתחימה ברורה מראש, ועל כן האישום בה מחיב זהירות והחלת מדיניות אחידה, מוצע כי אישום לפי סעיף זה יחייב אישור של היועמ"ש לממשלה.

ז.    בנוסף יש בהצעה גם החמרה של העונש בצד העבירה.

200. למקרא ההצעה, אם הצעה זו תיהפך לחוק בישראל, גם אז כדי להרשיע ב"מינוי פוליטי" (בהתאם להגדרה שניתנה לביטוי זה בפסיקה-אשר כפי שנראה בהמשך הדברים לא תואמת את שהוכח לגבי שני הנאשמים במקרה דנן), על התביעה יהיה להוכיח כי יש במעשה כדי לפגוע " פגיעה מהותית" באחד משלושת הערכים המוגנים שבבסיסה; ערכי טוהר המידות של עובדי הציבור, אמון הציבור בשירות הציבורי, או פעולתו התקינה של השירות הציבורי, ובכלל זה באינטרס הציבורי עליו מופקד עובד הציבור או הגוף הציבורי בו הוא נושא משרה או תפקיד ושהוא נכנס ל-ד' אמותיו של אחד מסוגי המקרים האופייניים של " מרמה והפרת אמונים".

היסוד הנפשי

201.   בסעיף 6 לכתב האישום טענה המאשימה שהמניע לעיסוקו של הנגבי בנושא המינויים היה " במטרה לזכות באהדתם ובתמיכתם הפוליטית של חברי המרכז וכדי לחזק את כוחו הפוליטי במרכז". לעניין זה המאשימה טענה שלנושא המינויים היתה חשיבות עבור חברי המרכז כך שהיה קשר בין מינוי לתמיכה פוליטית שניתנה מתוך הכרת תודה ע"י המועמדים להנגבי. לחיזוק טענותיה בנקודה זו, הוסיפה המאשימה וטענה כדלהלן:

א.      הפרסום/נספח א' לכתב האישום, הוא ראיה למניע ולמינויים עצמם והפנתה לאופן בו בחר הנגבי להציג את הדברים המצוטטים בפיו ב"תגובה".

ב.      כמות המינויים וניסיונות המינוי מדברת בעד עצמה.

ג.        ההנחייה היא ראיה למניע.

ד.      השיטתיות והעיסוק במשרות זוטרות מצביעות על היסוד הנפשי.

ה.      הפינויים הפוליטיים (פיטורי מועמדי השרה דליה איציק והצבת מועמדיו תחתם).

ו.        הפקדת הרשקוביץ על הנושא.

ז.       המשותף לכל הסבריו של הנגבי הוא שיש לו עניין למנות חברי ליכוד לתפקידים במשרד, כאשר המניע האמיתי לזכות בתמיכה פוליטית מוסתר ולא מועלה לפני השטח.

ח.      ישיבות הצוות אף הן ראיה למניע.

ט.      ההתייחסות לאנשים מהציבור הרחב לא היתה דומה להתייחסות למועמדים למיניהם.

י.        לגבי טענת הנגבי למינויי בכירים שלא היו אנשי ליכוד כמו: המנכ"ל , הסמנכ"ל, ומנכ"ל רשט"ג- אין במינויים אלה טענת הגנה מפני שהנגבי עצמו טען שבמינויים בכירים מה שקובע זאת ההתאמה ומכן מסיקה המאשימה שבמינויים הזוטרים שקל שיקולים אחרים. 

  202.  לעניין המודעות של הנגבי לאי התקינות שבמעשי המינויים טענה המאשימה את הטענות העיקריות כדלהלן:

א.    דו"חות מבקר המדינה הקודמים ופסיקת ביהמ"ש העליון.

ב.     ההתלבטות אם לפרסם את המודעה/הכתבה.

ג.      הכחשת המינויים בתגובה לפניות שונות של עיתונאים בזמן אמת.

ד.     הכחשת המודעה/הכתבה.

 203.  באשר ליסוד הנפשי נקבע בהלכת גרוסמן  שעל התביעה להוכיח מודעות בפועל של עובד הציבור שעשה מעשה מירמה או הפרת אמונים, מודעות שהוא עובד ציבור העושה מעשה זה במילוי תפקידו ומודעות לכך שהמעשה פוגע בציבור. ב דנ"פ שבס נקבע שהמחשבה הפלילית הנדרשת בעבירה של הפרת אמונים -ככל שהדבר נוגע לפרט העובדתי של מעשה " הפרת אמונים הפוגע בציבור" - הינה זו של מודעות. הדרישה הינה כי לעושה יהא יחס סובייקטיבי-הכרתי לטיב המעשה. לא נדרש כי העושה יהא מודע לכך כי מעשהו מהווה " הפרת אמונים", או כי מעשהו פוגע בערכים שהאיסור הפלילי נועד להגן עליהם. די בכך שהוא מודע ליסודות העובדתיים-פיזיים המבססים הפרת אמונים זו. ביהמ"ש הדגים שכאשר, למשל, מדובר בניגוד עניינים, נדרשת מודעותו של עובד הציבור לעובדות הפיזיות היוצרות את ניגוד העניינים שבו הוא נתון, להתנהגות ולנסיבות הפיזיות שבגינן ניגוד העניינים שבו הוא נתון פוגע בציבור. מטבע הדברים יש קושי ביישום הלכה זו מפני שבעבירת " הפרת אמונים" אין הגדרה מפורשת של היסוד העובדתי. לכן יווצרו ספקות באשר לשאלה איזו מודעות לאיזה מעשה או מחדל צריך להוכיח.

   204 .  בדנ"פ שבס שניים משופטי ההרכב הזהירו הזהר היטב כדלהלן:

     כב' השופט חשין כתב:

"ואולם זאת נזכור ונזכיר לעצמנו כל העת כי בהחלתה ובדרכי יישומה של העבירה קובע בית המשפט, הלכה למעשה, סטנדרטים להתנהלותם של עובדי ציבור - שמא נאמר: מצהיר בית המשפט על סטנדרטים קיימים - ומתוך שהדבר נעשה לאחר מעשה נדרשת זהירות רבה בהחלתה של העבירה על מערכת נתונים המוצגים לפני בית המשפט. "

        וכב' השופט מצא כתב :

"אין זה די לייחס את מקרהו של עובד הציבור לקטגוריות כלליות (כגון 'ניגוד עניינים חמור' או 'עובד ציבור בכיר') כדי להכריע בשאלת קיומה של הפרת אמונים פלילית. עובדי ציבור מתמודדים באופנים שונים עם סיטואציות מגוונות של ניגודי עניינים שאליהן הם נקלעים, ותגובותיהם נעות על פני קשת רחבה של דרגות חומרה, ורק התייחסות פרטנית למכלול הניואנסים, החודרת את הקטגוריזציה הראשונית, תשקף תגובה חברתית מידתית למגוון האפשרויות והנסיבות".

        205.  למעשה אותו ערפל שהיה לפני דנ"פ שבס נותר גם אחריו והיטיב לבטא את הדברים כב' השופט מצא שכתב כך :

                      "מטרתו של הדיון הנוסף בעניינו של שבס - כאמור בהחלטת חברי השופט חשין - הייתה לברר את "עיקריה ותחומי פרישתה של עבירת המירמה והפרת אמונים, במגמה לקבוע מבחן ברור ומדויק ככל הניתן ליסודותיה של העבירה וליישומו של הדין על עניינו של שבס". חוששני כי מטרה זו לא הושגה, ואני מפקפק אם אמנם ניתן להשיגה. כפי שהראיתי, במישור פרשנותה העקרונית של העבירה לא מצאו הנשיא והשופט חשין מקום לחלוק על עיקרי העמדה שהצגתי בפסק-דיני שבערעור. אלא שבנימוקים שעל יסודם הגיע הנשיא למסקנה שמן הדין להרשיע את שבס בשתי פרשיות האישום, אין, לטעמי, משום חידוש; וממילא אף אין בהם כדי להבהיר טוב יותר את תחומי התפרשותה של העבירה. זו נותרה עמומה כשהייתה. מסקנה זו תומכת בהנחת המוצא שניצבה ביסוד פסק-דיני שבערעור, כי בהיעדר נוסחה פרשנית שבכוחה להתוות את תחומיה המדויקים של העבירה, מן הדין להגביל את תחולתה למקרים החמורים בלבד. אין צריך לומר כי בידי המחוקק לקבוע איסורים ספציפיים באותם תחומים שבהם ימצא לנכון להעלות את הרף הפלילי של דרישות ההתנהגות מעובדי הציבור".

  206.   כפי שראינו לעיל, בתקופת פעילותו של הנגבי כשר במשרד, התנהגות כגון זו שהתנהג הנגבי היתה נפוצה בשירות המדינה. גורמי אכיפת החוק ובכלל זה היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, מבקרי המדינה ונציבות שירות המדינה ידעו אודות קיומה של ההתנהגות והיותה בבחינה "חזון נפרץ".  הגורמים השונים שהיו אמורים להתריע על התנהגות השר לא העירו דבר שכן ראו התנהגות זו כבלתי חורגת מהבחינה המינהלית ובוודאי שלא ראו בכך התנהלות בעלת אופי פלילי. הנגבי לא עבר על כללים מינהליים שהיו בתקופת היותו שר במשרד נשוא דיוננו. איש לא חשב שמדובר בעבירה ובהם היועצת המשפטית, המנכ"ל, הסמנכ"ל למינהל, החשבת ומבקרת הפנים.  בכל שירות המדינה לא טען איש שמדובר בפעילות פלילית. עצם העובדה שגורמים שונים במשרד ומחוצה לו, שאמונים על אכיפת החוק, לא ראו בהתנהגותו של הנגבי, בזמן אמת, התנהגות שיש בה כדי לפגוע בערכים המוגנים שבבסיס עבירת הפרת האמונים, מראה שלא התקיימו במקרה דנן יסודותיה. מר הורוביץ, הסמנכ"ל למינהל, למשל, הבהיר להנגבי כדלהלן : " זה שיש לו זיקה או אין לו זיקה, זה שהשר דחף אותו, או לא דחף אותו, לא רלוונטי. מה שרלוונטי, האם המינוי פרוצדוראלית הוא תקין, כך התייחסנו לדברים."

      207.  בדנ"פ שבס נקבע העיקרון שהעובדה שהדין מופר באופן רחב בשירות הציבורי אינה פוטרת, בהכרח, מאחריות פלילית, אלא שבזמן הרלוונטי הדין לא אסר על שרים להעביר קורות חיים של מועמדים. היטיב לבטא זאת הסמנכ"ל הורוביץ בהעידו בביהמ"ש כדלהלן :

                      "אני יכול להגיד לכם שבמידה רבה, גם היעדר ההוראות והעובדה שאין חובה חוקית לפתוח את המועמדים, גם מהבחינה הזאת גם הוכשל השר והוכשל הרשקוביץ. כי אפשר היה, הם היו היום במצב הרבה יותר נוח אם בזמנו יכולתי לבוא ולהגיד להם, אדוני יש הוראה מסוימת בתקשי"ר אתה פועל בניגוד להוראה, אז אני לא מניח שהם היו פועלים בניגוד להוראה. מכיוון שלא הייתה הוראה, אף אחד  לא ידע לציין בפניהם את ההוראה, כולל היועצת המשפטית שקלטה שלושה מועמדים שלהם, לא ידעה לציין בפניהם חוסר תקינות של ההוראה, אז גם הם אולי פעלו באופן שהיום נראה לנו כל כך חמור."

          העובדה שבעלי תפקיד כמו הסמנכ"ל למינהל או היועצת המשפטית לא העירו להנגבי או להרשקוביץ דבר, אינה עניין של מה בכך. הסמנכ"ל למינהל עומד בקשר שוטף עם נציבות שירות המדינה. סעיף 3.251 (א) לתקשי"ר קובע בעניין זה ש" סגן מנהל כללי בכיר למינהל ומשאבי אנוש (להלן - " האחראי") כפוף מינהלית במישרין למנהל הכללי של המשרד. כפוף מקצועית לנציב שירות המדינה ומונחה על ידו בנושאים הנוגעים לסמכות נציב שירות המדינה. התעוררו חילוקי דעות בין מנהל כללי של משרד לבין האחראי, בנושאים שבתחום טיפולה של נציבות שירות המדינה - יובא הנושא להכרעת נציב שירות המדינה". היועצת המשפטית יש לה מחויבויות לפי סעיף 40.311 לתקשי"ר שלפיו "תפקיד הייעוץ המשפטי הוא, בין השאר, להיות 'שומר הסף' להפעלת סמכויות כראוי וכנכון, על פי החוק ועקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית, וזאת לשם קיום וחיזוק שלטון החוק ולתפקוד המושתת על עוגנים ראויים". אלה לא ראו בהתנהגותו של הנגבי או הרשקוביץ כל פסול, שאם לא כן, על נקלה היו יכולים להעלות את הנושא ולהסב תשומת ליבם של גורמים אחרים, אם הנגבי או הרשקוביץ היו מתנגדים לעמדתם. המשפט המינהלי והתקשי"ר הרחיבו את המגבלות הנוגעות להליך המינויים אך את עצם מעורבות השרים בהליך הם לא אסרו.

    208.    רק באוקטובר 2004 חל שינוי נורמטיבי אשר משמעותו היתה שמה שלא נאסר לפני כן ייאסר מעתה ואילך. הוצאה הנחיית היועמ"ש לממשלה נ/168 ולצידה הוראת תקשי"ר שלפיהם פנייה של חבר גוף בוחר לשר " לא תטופל. "

    209.   על השינוי ועל היות הנחיית היועץ סתימת פרצה נוספת ניתן ללמוד מתוך נ/159 (סיכום הכנס שערכה נציבות שירות המדינה לאחר פרסום דו"ח מבקר המדינה). בעמוד הראשון לסיכום שסיכם מר הורביץ (בחלק הנושא הכותרת " קצת היסטוריה") הנציב אמר כך:

                        "יש דו"חות מבקר קודמים הרבה יותר חמורים כי שם מדובר על משרות בכירות והרבה יותר רגישות, ופה מדובר על  משרות זוטרות ואפילו זוטרות מאוד.

                        חוקקו חוק לגבי 4 הדרגות הבכירות וחוק נוסף חוק החברות ממשלתיות. עשינו רבות להסדרת המינויים - הכנסנו משרות נוספות לחובת מכרז או לשיטה של ועדה לאיתור מועמדים."

 210.   בעדותה של מרי יוסף, הרפרנטית של המשרד לאיכות הסביבה בנציבות שירות המדינה, היא פירטה שינויים מהותיים שחלו בנושא איוש משרות לאחר דו"ח המבקר בעניין המשרד לאיכות הסביבה. היום תמיד יש אישור נציבות לקליטה, דורשים טופס סיווג פעילות מפלגתית, יש הנחיות לגיוס למשרות פטורות ממכרז (הליך "מעין מכרזי" עם פרוטוקול ומחייבים בחינת נש"מ) .

   211. למעשה בהגשת כתב האישום כנגד הנאשמים יש מצב של החלה למפרע של הנורמה הקיימת כיום ואשר לא היתה קיימת בזמן כהונת הנגבי במשרד נשוא דיוננו. בזמן שהנגבי כיהן כשר במשרד דנן, מעורבות שרים בהצגת מועמדים לא נתפסה כאסורה, משום שאיש לא סבר באותה עת שעצם העובדה שהמועמדות מקורה בשר תוביל למינוי המועמד. כמובן שהמצב היה יכול להשתנות אילו היה מדובר בתופעה שבה היה פוגע בפרוצדורות של בדיקת התאמת המועמד; אלא שזה לא קרה במקרה דנן.

212.   מכאן שההבדל בין פרשת שבס למקרה דנן הוא הבדל תהומי. שבס מצוי היה בניגוד עניינים פסול בגין עצם הטיפול בעניינם של חבריו לעסקים. מדובר היה בסיטואציה פסולה מיסודה. זו הייתה גם עמדתם של "שומרי הסף" בתקופה הרלבנטית לאישום של שבס. בעניינו של השר הנגבי לא כך. השר יכול היה להעביר מועמדים לידי הדרגים המקצועיים ובלבד ששיקול דעתם לא ישובש. השר הנגבי לא שם לו למטרה לשבש את שיקול דעתם. להיפך, הוא חזר ואמר והצהיר שעל הדרג המקצועי לבחון את התאמת המועמדים. כך הוא גם הבהיר לכל מי שפנה אליו.

 213.   למעשה, בדיקת המינויים למיניהם שלהם היה הנגבי (או מי מלשכתו או הרשקוביץ) אחראי, לא היה " מינוי פוליטי" בהתאם להגדרה שניתנה לכך בפסיקה ובספרות המקצועית. המבחן המשפטי שנקבע בפסיקה לסיווגו של מינוי כמינוי פוליטי הוא מבחן הדומיננטיות. בבג"ץ 6458/96 אבו קרינאת נ' שר הפנים , מגדיר  השופט גולדברג מהו מינוי פוליטי; ואלו דבריו:

                         " 'מינוי פוליטי' הוא מינוי המתבצע 'על יסוד שיקולים מפלגתיים' (פרופ' י' זמיר בספרו הסמכות המינהלית (כרך א), בעמ' 459). מינוי פוליטי הוא מינוי של אדם למשרה ציבורית 'שלא היה נעשה אילו אותו אדם לא היה אישיות פוליטית. במקרה כזה הפוליטיקה, במובן הצר של מפלגתיות, היא גורם מרכזי במינוי'" .

   214.     לאחרונה הורה בית המשפט העליון על פסילת מינוי למשרת מנכ"ל משרד המדע וחזר בית המשפט העליון וקבע כדלהלן :

                         "מתן פטור ממכרז למשרות מסוימות ,והעובדה כי לממשלה חלק בבחירת המועמד למשרות אלה, אין פירושם התרת מינויים שהמניע המכריע ביסודם הוא פוליטי-מפלגתי.......גם אם זיקה פוליטית לממנה אינה פוסלת את המועמד בתפקידים מסוימים, אין היא מייתרת, ואפשר שהיא אף מחייבת ביתר שאת, בחינה מעמיקה של כישוריו לשמש במשרה הציבורית".

215.   ב-ת/1202 מובאת החלטת היועמ"ש לממשלה שלא להעמיד לדין את השר ישראל כץ בשל מינויים שביצע במשרד החקלאות ובנימוקי ההחלטה כתב כך:

                         " בחינה יסודית של חומר הראיות מעלה כי לא ניתן להשיב תשובה נחרצת לשאלה, האם אמנם שיקולי מדיניות הם אלה שהנחו את השר כץ במינויים של ג'ורנו וצור במועצת החלב, או שמא היו אלה אך שיקולים פוליטיים. ככל הנראה היו כאן גם מאלה וגם מאלה.

                          בבחינת שאלה זו נמצא כי קיים קושי להוכיח כי השיקולים שהובילו את כץ לביצוע הפעולות שנקט היו שיקולים פוליטיים גרידא...".

      216.  בבג"ץ 4566/90 דקל נ' שר האוצר נקבע כי יש להוכיח " ספק מהותי, שיסודו בחשד סביר וממשי בדבר קיומו של מניע פוליטי-מפלגתי פסול במינוי", וכי " משהוכח ספק מהותי כזה, עובר נטל הראיה על בעל המינוי, ועליו להוכיח שאין במינויו משום מינוי פוליטי פסול". עם זאת, בבג"ץ 4646/08 יואל לביא נ' ראש הממשלה   נאמר שהקביעה הנ"ל נכונה למישור המינהלי, או כלשונה של  כב' הנשיאה ביניש " יובהר כי הדברים האמורים עניינם במישור המנהלי, קרי- בחינת סבירותו של שיקול-דעת הרשות המוסמכת במינוי מועמדים למשרות במערך המקצועי של השירות הציבורי".

     217.  מה שברור ממכלול הראיות בתיק הוא שהדרג המקצועי לא היסס לדחות מועמדים שנתפסו בעיניו כבלתי מתאימים מבחינה מקצועית ובכללם מועמדים שהועברו ע"י השר עצמו. עובדה זו מאששת את המסקנה שהגורמים המקצועיים לא שקלו כלל את הגורם הפוליטי והשיקול הפוליטי כלל לא היה שיקול במינוי שמינו. מכאן שהעברת קורות חיים של מועמדים בעלי זיקה פוליטית לא היתה בתקופה הרלוונטית פגם מינהלי. מכאן, שגם לא קמה אחריות פלילית מצד הנאשמים. כך גם הבינו את הדבר כל הגורמים שהיו בבחינת "שומרי הסף".

     218.  בע"פ 5083/08 בניזרי נ' מ"י נקבעו נושאים הטעונים מודעות מצד הנאשם, כאשר הנטל להוכיחם מוטל על המאשימה:

                     "מודעות בפועל לכך כי נעשתה עבירת מרמה או הפרת אמונים; מודעות בפועל כי הוא עובד ציבור העושה במילוי תפקידו ומודעות בפועל לאפשרות של גרימת התוצאה, שהמעשה פוגע בציבור" .... ודוק, דרישת המודעות נוגעת ליסודות העובדתיים-פיזיים המבססים את העבירה, ולא נדרש כי העושה יהא מודע לכך שמעשהו מהווה הפרת אמונים כמשמעו בחוק."

219.  במקרה דנן, אין שמץ של הוכחה מצד המאשימה שמי מהנאשמים היה מודע לשיבוש כלשהו של עבודת הדרג המקצועי בטיפול בהעסקת מי מהמועמדים. הנגבי לא פעל ממניעים משחדים או פסולים; הוא לא העביר את מועמדויותיהם רק של חברי מרכז או של בעלי זיקה פוליטית או אישית; הוא העביר גם מועמדים נטולי כל זיקה; הוא לא העביר את פרטיהם של כל חברי המרכז שפנו אליו והקפיד להעביר מועמדים בעלי התאמה מקצועית, לדעתו. מזווית הראיה שלו מבחן הקבלה היה מבחן הדרגים המקצועיים, ולא היה ניסיון ליתן עדיפות למועמדיו על פני האחרים.  מכל הטעמים הללו הנני סבור שלא היה במעשי הנגבי או  הרשקוביץ  בבחינת MALA PER SE ולכן, יש לזכות את שני הנאשמים מעבירת מרמה והפרת אמונים .

NULLUM CRIMEN SINE LEGE

220.  סעיף 1 לחוק העונשין קובע ש" אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פיו". מוסיף פרופ' פלר בספרו " יסודות בדיני עונשין "" אין עבירה ואין עונש עליה אלא על פי חוק שעמד בתוקפו בעת עשיית העבירה ושחל עליה גם מבחינה מקום עשייתה"(ההדגשה שלי י.צ.).   עקרון זה אף מצוי בהצהרה האוניברסאלית בדבר זכויות האדם מיום 10.12.1948 בה נקבע בסעיף 11(2) ש" לא יורשע אדם בעבירה פלילית על מעשה או מחדל שלא נחשבו בשעתם לעבירה פלילית לפי החוק הלאומי...". במילים אחרות, יש צורך בקיומו של " LEGE PRAEVIA" היינו חוק שקדם לביצוע העבירה. בהמשך הדברים דן פרופ' פלר במושג עקרון החוקיות ומאחר והדברים שכתב הם בבחינת "כל מילה בסלע" אביא מעט ממסקנותיו אשר הן  חלות כולן על המקרה שלפנינו ועל דרך פעולת הנאשמים:

א.      את המילים " על פי חוק" מסביר פרופ' פלר " על פי נורמה הכלולה בדבר חקיקה ראשית- של הרשות המחוקקת. אפילו נקבעו העבירה והעונש עליה בדבר חקיקת משנה, צריך הדבר להיעשות על פי הסמכתו המפורשת של המחוקק הראשי ותוך הגבלה כפולה: לגבי תחום העבירות ולגבי סוגי העונש וגבולותיו המירביים" .

ב.      הפרט זכאי לטעון כי היה נמנע מהתנהגותו, לו היתה התנהגות זו בשעתה אסורה. על כל פנים, זכותו לתבוע מן החברה אזהרה מראש מפי החוק כדי שלא יהיה מופתע ע"י חוק חדש בשל התנהגות קודמת, כאשר על כף המאזניים מונחים שמו הטוב, רכושו, חירותו ואף חייו; אזהרה כזאת עשויה להתוות את אורחות חייו של האדם בכיוונים הרצויים.

ג.        פגיעה בזכויות היסוד של הפרט היא פגיעה בחברה כולה, אך באספקלריה רחבה יותר מעוניינת החברה ביציבות היחסים החברתיים, ובכך שבני הציבור יהיו בטוחים כי מה שנעשה היום כמעשה מותר לא יהפוך לעילה להטלת אחריות פלילית, תוך הפעלת חוק אוסר מאוחר יותר על מעשים קודמים לחקיקתו.  גישה אחרת משמיטה את הקרקע תחת יציבות היחסים החברתיים, שהיא תנאי לקיום החברה.

ד.      עקרון החוקיות מבטיח את ההגשמה התקינה של תפקידי דיני העונשין, שהעיקרי שבהם הוא התפקיד החינוכי והמניעתי הישיר. דיני העונשין פונים ראשית לכל לציבור כולו, לפני ביצוע העבירות, תוך מגמה להזהירו ולהשפיע על תודעתו, בדרישה שיכבד את האיסורים שנקבעו בחוק, כך שלא יהיה עוד צורך להפעיל את צידו העונשי. תפקיד זה ניתן למימוש רק אם תחולת האיסור היא כלפי העתיד. בהחלת נורמה אוסרת מאוחרת על התנהגות קודמת, אין בה אלא כדי ליצור עבריינים, אך לא למנוע עבריינות. אזהרה מראש על קיום האיסור היא מהתנאים ההכרחיים למניעת הפרתו.

ה.      בע53/54 אש"ד מרכז זמני לתובלה נ' היועמ"ש לממשלה  קבע השופט זילברג, ז"ל, כדלהלן:

            " שניים הם עקרונות נכבדים אלה, המהווים נכסי צאן ברזל של , כל מדינה דמוקרטית נאורה:

                1.  אין מחוקק מבלעדי המחוקק, ולו בלבד נתכנו עלילות החקיקה;

                2. צמצום נוסף,מיוחד לדרכי הפרשנות של החוק הפלילי, והוא, כי עד כמה שהמדובר הוא ב'יצירת' עבירות, היינו, בהכרזת מעשים מסויימים כמעשים אסורים, אין השופט רשאי לחרוג כמלוא הנימה מתחומי החוק הכתוב, ולחדש עבירה 'משלו' על סמך שיקולי היגיון".

ו.        בהמשך כתב השופט זילבגרג, ז"ל כך: "...ואם המחוקק גופו, מאיזה טעם שהוא-אני מדגיש:מאיזה טעם שהוא, ושכחה בכלל-לא הטיל גושפנא פלילית על המעשה, הרי 'שגגת מחוקק עולה זדון', כלומר:כוונה מכוונת, והעבריין יצליח, ובדין יצליח, לחמוק ולעבור מבעד ללקונה ההיא. במובן זה אמר מי שאמר, כי 'ספר החוקים הפלילי הוא ה'מגנא קרתא' של העבריין' וכי מותר לו לאזרח,לכלכל את מעשיו על פי הכתוב בו ועל פי הכתוב בו בלבד. וכל כך למה? כדי להבטיח את שוויון האזרח בפני החוק, וכדי למנוע מעשה אשר המחוקק-זה נציגה המובהק, והמוסמך היחידי, של המדינה- לא הכריז עליו כמעשה אסור, במקרה מסויים, למעשה אסור ובר עונש, בעטיו של שיקול אינדווידואלי, של שופט מסויים, אשר הגורל העיוור הביא לפניו, במקרה, את העבריין הנידון. לכן אומרים לשופט: אל תענוש מן הדין, ואל תרבה עבירות מכוח ההיגיון ה'פרטי' שלך, אלא השלך על המחוקק יהבך, והוא יכלכל, בכתיבה תמה ומפורשת, את אשר הוא מבקש לאסור על אזרחי המדינה".

ז.       וציטוט אחרון בסוגיה דנן הוא מדבריו של השופט חיים כהן, ז"ל, בע"פ 205/73 רוס נ' מ"י :"כלל גדול בדיני עונשין 'אין עונשין מן הדין'...לא מקל וחומר, ולא מגזירה שווה, ולא מכל היקש או אנאלוגיה, אלא מן החוק הכתוב והחקוק בלבד. החוק הוא אשר יכול לעשות מעשה פלוני, על מרכיביו המוגדרים לעבירה פלילית;ומה שלא עשה החוק בלשון ברורה ומפורשת, אין שום פרשנות ואנאלוגיה והיגיון יכולים לעשות. דברים מן המושכלות הראשונים הם, ואין צורך להאריך".

221. נוכח שכיחותה של תופעת המינויים בשירות המדינה וכן נוכח העיסוק הציבורי בה, סביר כי אם בתופעה פלילית היה מדובר, היו הגורמים האמונים על הגנת הציבור, מטביעים את "חותם" הפליליות בה, זה מכבר. ברם, הלכה למעשה, הדיונים והבדיקות נשוא התופעה התקיימו לאורך השנים, במסגרתם של הליכים מנהליים או בתחום דיני העבודה האזרחיים גרידא, או על דרך של דו"חות מבקר המדינה, אשר כפי שראינו לעיל הדגש שהושם בהם היה שעל הדרג המקצועי היה להפעיל שיקול דעת ולבחון בחינה עניינית את המועמד למינוי. הדו"חות שנסקרו בהכרעת דין זו לא גילו ולא התייחסו למעשים כגון אלו שהוכחו במשפט זה כאל פגם  per se בהצגת מועמדים בעלי זיקה ע"י שרים או אנשי לשכתם אשר הפנו את המועמדים לבדיקת הדרג המקצועי. החלטתו של היועמ"ש לממשלה הקודם לפתוח בחקירה פלילית כנגד נאשמים 1-2 ולאחר מכן להגיש כתב אישום, איננה שוויונית ויש בה משום "יצירת עבירה פלילית" או שידרוג עבירה קיימת. עבירת הפרת האמונים אינה עבירה חדשה בחוק העונשין, אך איש לא עשה בה שימוש בהקשר של מינויים פוליטיים. מכאן שהתנהלות המאשימה כשהחליטה להכליל מעשים כאלה כעבירה פלילית יש בה כדי לפגוע בעקרון החוקיות.

   222. בע"פ 6916/06 אטיאס נ' מ"י   נקבע מהו הערך המוגן בעבירה של " הפרת אמונים" וכך כתב כב' השופט ג'ובראן: "הערך המוגן העומד ביסודה של עבירה זו הוא להבטיח שעובד הציבור הנתון במצב של אמון כלפי המדינה, כלפי הציבור, ישתמש בכוחות ובסמכויות שהקנתה לו המדינה, למטרות שלשמן הופקדו בידיו. במסגרת תפקידו חייב עובד הציבור לשרת את האינטרס הציבורי". באותו עניין העובדות היו שאטיאס שהיה מנהל נפת דרום במחלקת הפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים, קידם, תוך ניצול מעמדו, את ענייניהם של לקוחותיו של בנו. כאן למעשה איש לא יחלוק שיש פה עבירה של הפרת אמונים. אך בתחום האפור כשמדובר במעשים שאינם בבחינת MALA PER SE , גבולות הסעיף לא נתחמו. כפי שהראיתי בסקירה דלעיל שמתייחסת למינויים פוליטיים, התופעה היתה קיימת ולא ניתן לומר שלא היתה צפויה ובכל זאת לא העמידו לדין פלילי בגין מעשים אלה. ראינו לעיל שהתקנת הוראות על דרך של הנחיית יועמ"ש לממשלה ותיקון התקשי"ר (ללא צורך אפילו בחקיקת חוק ) יצרו תשתית משפטית לכך שמינויים פוליטיים לאחר 2004 עשויים להיתפס ברשת של הפרת אמונים. במילים אחרות, בעת ביצוע המעשים המיוחסים לנאשמים שלפנינו לא היו מבחינה נורמטיבית, כללים ונורמות שאסרו ביצוע המעשים הללו ובמיוחד לא באופן שבו הוכח במשפט זה.

223.  גם אם תמצי לומר שמינויים פוליטיים (ככל שבכלל ניתן לכנות את הנהלות הנאשמים במשרד לאיכות הסביבה כעשיית "מינויים פוליטיים" כמשמעותם בפסיקה) יש במעשים משום עבירה של הפרת אמונים, הרי שאי אכיפת החוק במשך שנים רבות באופן קבוע וללא תגובה פלילית מצד הרשויות, יוצרת מצב בו הגורמים הממנים אינם יוצרים את הצד הנפשי שקשור לעבירה. אין זה צודק והוגן, לשנות מצב קיים ולהחילו על הנאשמים שלפנינו, על אף שאין הוראת חוק מפורשת, האוסרת על מינויים פוליטיים; לא יתכן ליתן הכרעה שיפוטית, הקובעת כי עסקינן בעבירה פלילית, על מעשים שנעשו עוד טרם הוצאה הנחייה המזהירה לבל יעבור אדם עבירה פלילית בגין מינוי פוליטי ובמיוחד שעה שעד היום נקבעות הוראות המנסות להגדיר מהו מינוי פוליטי אסור .  בכל הפסיקה העוסקת ב"מינויים פוליטיים" לא הוברר באלו מקרים, מעשים אלו עשויים לגלוש לתחום הפלילי.

224. ככלל כדי שמעשה ייחשב כהפרת אמונים יש צורך שבמעשה תהיה סטייה ברורה וחריפה מדרך הישר. סטייה כזו צריכה להיכנס ל-ד' האמות של MALA PER SE .  לא די שהמעשים יהיו מצויים " בתחום האפור" הם צריכים להיות " בתחום השחור" כדי שייחשבו לעבירות פליליות שעניינן הפרת אמונים.  דוגמאות למקרים בהם הורשעו אנשים בעבירה של הפרת אמונים היו למשל: ע"פ 151/66 עמירם גייזלר נ' מ"י  בו הנאשם התקשר עם בעל בית דפוס להכין לו טופס במסגרת עבודתו הציבורית ושכנע את בעל בית הדפוס לשלם לו סכום גבוה ממחיר ההדפסה בפועל, בתקווה שהסכום יוחזר לבעל בית הדפוס מהמדינה והוא ייהנה מהתוספת; מקרה אחר היה בע"פ 645/81 משה פניץ נ' מ"י מדובר היה באישור של רישום כוזב . בע"פ 5083/08 הרב שלמה בניזרי נ' מ"י היה מדובר במעשים שכב' השופט א' א' לוי כתב לגביהם כך: " עשייתו זו של בניזרי לא נבעה מתוך כוונה לקדם אינטרס ציבורי חשוב, אלא כדי לסייע לעסקיו של ידידו, מתוך ידיעה כי מדובר ביחסי גומלין, לאמור, ככל שעסקיו של סלע ישגשגו, יוסיף זה האחרון להרעיף על בניזרי טובות הנאה ויתמוך בישיבת הרב אלבז ביד נדיבה. לכל אלה אין דבר וחצי דבר עם אינטרס הציבור, אדרבא, זו דוגמה מובהקת להפרת אמונים בה כרוכה פגיעה אנושה באמון הציבור בתקינת המינהל ובטוהר המידות של ציבור גדול שחלקו הארי עושה את מלאכתו נאמנה." די בדוגמאות אלה כדי להצביע על כך שמדובר בהתנהגויות הניתנות לזיהוי כפסולות.

   225. בבג"צ 935/89 גנור נ' היועמ"ש   נקבעה בין היתר ההלכה הבאה:

                  " הפעלה ראויה של ההליך הפלילי מבוססת על אמון הציבור ברשויות התביעה ועל אמונה כי הן מקבלות החלטותיהן מתוך שוויון. הגשת אישומים בדרך מפלה פוגעת באמון הציבור ברשויות התביעה. פגיעה זו קשה היא למשטר הדמוקרטי. קושי זה הוא משולש: ראשית, שימוש מפלה בכוח התביעה פוגע בהנחות שביסוד הענקת שיקול-דעת לתובע; שנית, הפליה בהגשת אישומים פוגעת באמון שהציבור רוחש לרשויות התביעה בפרט ולרשויות שלטון בכלל, ובכך מכרסמת בעבותות, המקשרים את בני החברה; שלישית, הפעלה לא שוויונית של כוח התביעה פוגעת בכוח המרתיע של המשפט הפלילי. שיקולים אלה סוכמו יפה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, הנחיה  50.050מיום 1.1.72, שהובאה בהסכמה על-ידי השופט בייסקי בבג"צ 425/89 [ 23], בעמ' 735:

                '..... נזק לאינטרס הציבורי אין ביטויו דווקא בכך שעבריין פלוני , שלא יעמוד לדין, יעבור עבירה נוספת. פירושו גם פגיעה באמונו של הציבור כי אכן נעשה צדק, וכי השלטונות אינם נוקטים אמת-מידה של איפה ואיפה. [הכלל לפיו צדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות כי נעשה, הוא מורה דרך שמקומו לא רק בעגה המקצועית של המשפטנים, אלא הוא גם קנה מידה מעשי וחיוני לשליחי ציבור העוסקים בהשלטת משפט]. השלטת משפט נעשית לא רק למען הענשת עבריינים אלא גם לשם מניעת עבירות נוספות, ואין מניעת עבירות, כאשר מאבד הציבור אימונו בדרכי פעולתן של הרשויות המשליטות את המשפט'.

                    "מכאן החשיבות שבקביעה מראש של מדיניות התביעה באשר להגשת אישומים פליליים ובאשר ל"עניין הציבור" באי-הגשתם. מדיניות כזו מודיעה מראש על עמדתה של התביעה ובכך מבטיחה, כי הפעלה שוויונית של כוח התביעה לא רק ייעשה אלא גם ייראה."

226. אם בטרם שהוגש כתב אישום כנגד נאשמים 1-2 לא נפתחו הליכים פליליים כנגד מי שמינו בעבר הקרוב מינויים פוליטיים (ככל שאכן נאשמים 1-2 מינו "מינויים פוליטיים" כהגדרתם בפסיקה) אף כי התופעה היתה קיימת ומוכרת, הדבר אומר דרשני. נוצר מצב בו נעשתה לגבי נאשמים 1-2 " אכיפה בררנית" במובן שניתן לכך בבג"צ 6396/ 96 זקין נ' ראש עיריית באר שבע .

227. אם ניישם את כל הדברים הנ"ל על המקרה שלפנינו וניצוק בדברים אלה את העובדות שהתבררו במשפט הרי בזמן שהנגבי כיהן כשר במשרד דנן מעורבות שרים ואנשי לשכתם בהצגת מועמדים לא נתפסה כאסורה משום שאיש לא סבר באותה עת שעצם העובדה שהמועמדות מקורה בשר תוביל למינוי המועמד. בתקופת פעילותו של הנגבי כשר במשרד, התנהגות כגון זו שהתנהגו הנאשמים היתה נפוצה בשירות המדינה. גורמי אכיפת החוק ובכלל זה היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, מבקרי המדינה ונציבות שירות המדינה ידעו אודות קיומה של ההתנהגות והיותה בבחינה "חזון נפרץ".  הגורמים השונים שהיו אמורים להתריע על התנהגות השר לא העירו דבר, שכן ראו התנהגות זו כבלתי חורגת מהבחינה המינהלית ובודאי שלא ראו בכך התנהלות בעלת אופי פלילי. הנגבי לא עבר על כללים מינהליים שהיו בתקופת היותו שר במשרד נשוא דיוננו והוא הדין לגבי  הרשקוביץ. איש לא חשב שמדובר בעבירה ובהם היועצת המשפטית, המנכ"ל, הסמנכ"ל למינהל, החשבת ומבקרת הפנים.  בכל שירות המדינה לא טען איש שמדובר בפעילות פלילית. רק באוקטובר 2004 חל שינוי נורמטיבי אשר משמעותו היתה שמה שלא נאסר לפני כן ייאסר מעתה ואילך. הוצאה הנחיית היועמ"ש לממשלה נ/168 ולצידה הוראת תקשי"ר שלפיהם פנייה של חבר גוף בוחר לשר לא תטופל. לפיכך, גם מטעם זה יש מקום לזיכוי הנאשמים מהאשמה שיוחסה להם בכתב האישום.

הגנת טעות שבדין

228. סעיף 34יט' לחוק העונשין קובע ש" לעניין האחריות הפלילית, אין נפקא מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר".  במילים אחרות, טעות בדין הפלילי אינה פוטרת מאחריות זולת אם הטעות היתה " בלתי נמנעת באורח סביר". פרופ' רות קנאי   כותבת בהקשר זה כדלהלן:

                       "באותם מקרים, שבהם בית המשפט נוטה לקבוע סטנדרטים חדשים, או כאשר טעותו של הנאשם בשאלה מה מהווה הפרת אמונים היא בלתי נמנעת באורח סביר, תהא לנאשם הגנה לפי הסיפא של סעיף 34 יט" .

          זהו בדיוק המקרה שלפנינו. הדין בתקופת הנגבי היה עמום. כל עמודי התווך במשרד לא ראו בפעולת הנגבי משום פעילות בלתי חוקית ובוודאי שלא עבירה פלילית, שאם לא כן היו מתריעים על כך. לא ניתן לומר שלהנגבי היתה אפשרות סבירה לדעת כי מעורבותו במינויים במשרדו - שהיתה דומה למעורבות שרים מאז ומעולם במדינת ישראל ואשר איש מהם לא הועמד לדין - תיחשב בבוא היום כמעשה פלילי. למעשה חל כאן בדיוק הכלל המצוטט לעיל שלפיו באותם מקרים בהם בית המשפט נוטה לקבוע סטנדרטים חדשים, יש לקבוע כי הטעות של הנאשם בהבנת האיסור היתה בלתי נמנעת באורח סביר, ולהחיל את ההגנה של טעות שבדין.


סיכום לעניין העבירה של מרמה והפרת אמונים באשר לנאשם 1

229.  המאשימה ציינה תחת הכותרת בסיכומיה "איך שר מצליח בפועל למנות מינויים פוליטיים רבים" את המרכיבים הבאים:

ב.  נזקק לשיתוף פעולה של הדרג המקצועי.

ג.    מעביר מסר כללי ו"רוח המפקד"

ד.  לא נדרשת הוראה חד משמעית למנות- בקשה של השר יש בה דחיפה רבה למועמד.

ה.  לרוב, אין צורך בכפייה. גישה כוחנית כלפי הדרג המקצועי אינה נבונה לשר החפץ לבצע מינויים רבים, בוודאי שהעדרה אינו מפריך את קיומו של ניסיון לבצע מינויים פוליטיים רבים.

·    בדיקת הראיות מלמדת שאלו לא התקיימו במקרה שלפנינו ואפילו לא מקצתם:

א.  כאשר הנגבי העביר את המועמדויות השונות, הוא לא הגביל את הדרג המקצועי מלקבל מועמדים אחרים.

ב.  הנגבי לא הורה לדרג המקצועי לקבל אך ורק את מועמדיו.

ג.    בפועל לא התקבלו כל אותם מועמדים שהנגבי או  הרשקוביץ  העבירו את קורות חייהם.  המאשימה ציינה שיודעים על 448 קורות חיים (ללא משרות אמון) .  המאשימה ציינה 109 מקרים של מה שהיא כינתה "ניסיונות" שבסופו של דבר לא מונו.

ד.  התביעה נשאלה ע"י ביהמ"ש "מבין קוה"ח שהגיעו ללשכה, ביחס לכמה קו"ח פעלו בפועל כדי לגרום שיקבלו תפקיד ובכמה מקרים הסתפקה הלשכה להשיב בכתב ותייקה בתיק" ? תשובת המאשימה היתה ש"אין כל מידע באשר למידת ההיענות בכתב מטעם הלשכה  מלבד מספר מכתבים שנתפסו ". מדובר ב-"8 מכתבים ספציפיים ומכתב המפנה את הפונה למשאבי אנוש". אך בהמשך טענה שמדובר ב-71 שמות שבכתב האישום ועוד 16 שמות "שיש ראיות למעורבות הלשכה" , 4 מינויים שאושרו ע"י וועדת רביבי (ובסה"כ 91 שמות). אלא שמינויי וועדת רביבי נתפסים כחוקיים. באשר לאותם מקרים שהיתה מעורבות של הלשכה, אין הדבר מצביע על מעורבותם של מי מהנאשמים. באשר לשמות שבכתב האישום נעשתה בדיקה פרטנית בשער השני של הכרעת דין זו.

ה.  לא היתה הוראה לקבל אך ורק את מועמדי השר או לשכתו; וכפי שניתן לראות מממצאי התביעה עצמה 109 מועמדי שר לא התקבלו אף כי קורות החיים שלהם הועברו ע"י הנגבי או אנשי לשכתו.

ו.    הנגבי הבהיר לכל מועמד שקבלתו מותנית בכך שיעבור מבחנים וייקלט ע"י הדרג המקצועי.

ז.   הדרג המקצועי לא ראה בהעברת המועמדים מטעם השר בבחינת מעשה בלתי חוקי.

ח.  איש מהשרים הקודמים הן במשרד לאיכות הסביבה והן במשרדי ממשלה אחרים (כפי שעולה מדו"ח ברגר-אלשטיין) לא ראה בהעברת קורות חיים ע"י השר או לשכת השר בבחינת מעשה בלתי חוקי.

ט.  גם מבקרי המדינה לא ראו בהעברת המועמדויות בבחינת מעשה בלתי חוקי. הדגש אצל היה הצורך בהותרת שיקול הדעת של הדרג המקצועי לקבל או שלא לקבל את המועמד.

י.    לא היה מסר כללי ואף לא רוח מפקד. להיפך, הראיות מצביעות על כך שלא היתה כל שיטתיות בביצוע המינויים.

יא.                                                                                                                                                                                                     דווקא אנשי המפתח במשרד כמו המנכ"ל הרשקוביץ (לרבות המנכ"ל הקודם-גורן), הסמנכ"ל הורוביץ ומנכ"ל הרשת"ג אמיתי לא היתה להם כל זיקה פוליטית או אישית להנגבי.

יב.                                                                                                                                                                                                     המאשימה טענה  ש"לא נדרשת הוראה חד משמעית למנות- בקשה של השר יש בה דחיפה רבה למועמד". המציאות מראה שלמרות העברת קורות החיים מטעם השר או לשכתו, לא כל מי שקורות חייו הועברו התמנה.

יג.עוד טענה המאשימה ש"לרוב, אין צורך בכפייה. גישה כוחנית כלפי הדרג המקצועי אינה נבונה לשר החפץ לבצע מינויים רבים, בוודאי שהעדרה אינו מפריך את קיומו של ניסיון לבצע מינויים פוליטיים רבים". אין כל מחלוקת שלא היתה כפייה, כפי שהיתה, למשל, אצל אחת השרות (ראו הסקירה שבשער הראשון של הכרעת דין זו) של איום בפיטורין אם לא יבוצע מינוי כלשהו. משחשה המאשימה שאכן לא היתה כפייה טענה שהעדרה של כפייה אינו מפריך את קיומו של ניסיון לבצע מינויים פוליטיים רבים. כדי להוכיח ניסיון כזה צריך להתגבר על כמה משוכות משפטיות. מהם מעשים שיש בהם מבחינת ה- ACTUS REUS בבחינת ניסיון לבצע מינויים פוליטיים. האם העברת קורות החיים (שלא היתה אסורה) מגעת לרמה של ניסיון כאשר יש דרג מקצועי שאמור להחליט באשר לקבלת או אי קבלת המועמד? האם הוכח שהיה " מינוי פוליטי" כהגדרה שניסה להגדירה פרופ' זמיר? האם הוכחה בכלל כוונה לבצע " מינוי פוליטי". האם העברת מועמדויות ע"י השר היתה בלתי חוקית בעת ביצוע ההעברה?

יד.                                                                                                                                                                                                     המאשימה טענה שאין לקבל את התיזה של ההגנה לפיה מעשי הנאשמים היתה בבחינת " העברת מועמדויות" ומדוע? מפני שטענה זו "מתעלמת מהעובדות המלמדות על פעולה שיטתית המכוונת לביצוע מינויים רבים ככל האפשר". הראיות הצביעו שלא היתה פעולה שיטתית, להיפך, היה מצב של חוסר שיטתיות מושרש. מועמדים הועברו גם ע"י הנגבי (אם כי המיעוט שבהם), ע"י הרשקוביץ (אם כי המיעוט שבהם), ע"י הורוביץ (הרוב), ע"י בניזרי (הרוב הגדול), ע"י המנכ"ל הקודם (גורן הרוב ומכל מקום הרבה יותר מהרשקוביץ). מכל מקום, וכפי שראינו לעיל, לא מונו כל המועמדים שקורות חייהם הועברו.

230.   הראיות שהובאו בתיק זה מצביעות חד משמעית על הממצאים הבאים שמובילים למסקנה שהנגבי לא נושא בכל אחריות פלילית לעניין המינויים שנעשו במשרדו . להלן הממצאים:

א.  היועצת המשפטית של המשרד, גב' רות רוטנברג לא ראתה במה שנעשה במשרד משום מעשה חריג.

ב.  העברת מועמדים מהשר ואנשי לשכתו אינה עולה לכשעצמה לכדי מינוי פוליטי שכן איש לא הגביל את הדרג המקצועי להעמיד לצד מועמד השר ולשכתו מועמדים אחרים.

ג.    לא השר ולא אנשי לשכתו לא אמרו לדרג המקצועי כזה ראה וקדש, ולא איים בסנקציות אם המועמד לא יתקבל.

ד.   בפועל עשרות רבות של מועמדי השר ולשכתו לא התקבלו.

ה.  לא רק שהיועצת המשפטית לא אמרה דבר לשר בעניין העברת המועמדויות למיניהן אלא שגם חשבת המשרד, גב' אליאב, לא עשתה כן. מבחינתה לא היה משנה מהיכן מגיעים המועמדים ובלבד שיעמדו בתנאי הכשירות ושיהיה צורך בהעסקתם.

ו.    גורן, מי שהיה מנכ"ל המשרד, הוא עצמו נקלט במשרד בזמן ששריד שימש כשר, ומונה למנכ"ל ע"י השרה דליה איציק. הוא, לטענתו, ידע שלחלק מהמועמדים בהם טיפל היתה זיקה פוליטית, אך הוא לא מצא פסול בכך, נוכח העובדה שכל המועמדים היו צריכים לעבור את מבחן הכישורים ונוכח העובדה שהם מילאו אחר צרכים אמיתיים של המשרד.

ז.   מתוך המועמדים שבסעיף 12 לכתב האישום 40 מונו בתקופת גורן, 12 מונו בתקופת הרשקוביץ ו-8 מונו בתקופת הרשקוביץ כמנכ"ל.

ח.  בכל התקופה של כהונת הנגבי כשר לא נמצא מזכר פנימי אחד שאנשים רשמו לעצמם או שרשמו זה לזה או במישור החיצוני בעניין העברת המועמדויות הללו. לא היתה התכתבו למשל בין היועצת המשפטית לחשבת, בין הורוביץ-הסמנכ"ל למינהל לבין נציבות שירות המדינה, וזאת למרות שמדובר בתיק מתועד ביותר.

ט.  איש לא היה נתון תחת פחד כלשהו. את היועצת המשפטית של המשרד אי אפשר היה לפטר, אי אפשר היה לפטר את הורוביץ כי הוא היה כפוף מבחינה מקצועית לנציבות שירות המדינה. לא היתה כל מניעה לבוא לשר ולהפנות את תשומת ליבו לליקוי שבהעברת מינויים. גב' בינה בראון למשל היתה משנה למנכ"ל ודלתו של הנגבי היתה פתוחה לאנשים כמותה ומעולם היא לא העלתה טענה או רשמה מזכר כלשהו בנושא העברת המועמדויות.

י.    עשרות רבות של קורות חיים שקיבלה לשכת השר אפילו לא הועברו לדרג המקצועי. אילו היתה מוטיבציה פוליטית, הרי שלא היו דורשים כלל כישורים.

יא.  בזמן הנגבי מונו כ-260 איש ורבים מה למשרות זוטרות שלא טעונות מכרז ולא טעונות תהליך תחרותי. ברוב אותם מינויים הנגבי לא נקף אצבע. המדינה טענה שהמשרות הפנויות התמלאו ע"י אנשי המשרד שכיהנו קודם ושגם לא דווח לשר. אלא שמדובר במשרד קטן ובשר מעורה ומעורב. לא ניתן היה להחביא.  גם אם השר לא ידע הרי  הרשקוביץ  יכול היה לדעת.

יב.  בכל הקשור למשרות טב"ק (טרור בלתי קונוונציונאלי) היה מדובר ב-15 משרות שהרשקוביץ  טיפל באיושן ולא מתמנה אף מועמד הקשור לליכוד.

יג.  יש חובה לזכור את האווירה הנורמטיבית ששררה בעת ביצוע הפעולות הנטענות בכתב האישום ואסור להחיל עליהן נורמות שפותחו לאחר מכן.

יד.לפני 2004 איש מנושאי הדין היינו כל היועצים המשפטיים, כל החשבים, כל השרים, כל הסמנכ"לים למינהל, כל המבקרים הפנימיים, כל אלה לא ראו בהצגת מועמדים ע"י השר משום פגם ולו גם פגם מינהלי.

טו.העברת מועמדות ע"י שרים לא היו נחלתו של שר אחד או מפלגה אחת. היא היתה נהוגה אצל כולם. גם מבקרת המדינה ציינה באחד מדוחותיה (דו"ח 48) שהעובדה לבדה שחברי הוועד ידעו שסגן השר מעוניין במינויו של עובד מסויים לתפקיד האמור, אין בה פסול, זאת הנורמה מה שהיא דרשה הוא שיופעל שיקול דעת. אם שיקול הדעת ניטל לחלוטין כי אז הדיון והמסקנות והמינוי הם חסרי תוקף. מבקרת המדינה דנה במישור הפגמים המינהליים, ואין היא אומרת שמינוי פוליטי הוא שוחד בחירות.

טז.                        להנגבי לא היתה "תכנית אב" לבצע מינויים פוליטיים כפי שטענה המדינה. אילו היתה לו תכנית כזו לא היינו מוצאים 49 מינויים מתוך 260 אלא הרבה יותר.

יז.הנגבי לא דיבר על זיקה פוליטית של מועמד כלשהו , לא התערב במינוי, לא כפה דבר על הדרג המקצועי ולמעשה הותיר שיקול דעת לדרג המקצועי.  יעל אליאב, החשב, העידה שבחרה בבן עמרה בשל נתוניו. או טול למשל את המינוי של איפרגן, כמנהל אגף החינוך. המאשימה לא עסקה בכך שאיפרגן היה פעיל במפלגת העבודה.  הוא היה בעל כישורים רבים בתחום החינוך ולכן מונה.

יח.  אם ניטול, למשל, את המקרה של יובל כהן, שהגיע להנגבי בכך ששניהם למדו אצל אותו מורה קראטה. המועמדות שלו הופנתה לראש אגף ים וחופים, ומר אמיר כהן החליט שלא לקבל את המועמד. מר כהן הלין בפני השר שהוא נפסל אך השר השיב לו שהוא לא יכול לעשות דבר. גם בכל המקרים האחרים כשנפסל מועמד, הנגבי לא עשה דבר כדי לכפות את המועמד שנפסל.

יט.  בנושא המינויים ניתן לקבוע 3 רמות: יש רמה שאם המינוי לא תקין, הוא בתחום האסטתי. יש רמה שנייה שאם המינוי לא תקין הוא בתחום המשמעתי ויש רמה "שחורה". בתקופת הנגבי הנורמה היתה שכל עוד שלא נשלל שיקול הדעת של הגוף הממנה אין בכך אפילו פגם מינהלי. מועמדויות שהעביר השר לא היו פסולות גם לא  לפי דו"ח מבקר המדינה. גם אם השר היה אומר אני מעוניין במינוי לא היה בכך משום עבירה.

כ.    לאחר שהיועמ"ש לממשלה הוציא הוראת יועץ והוצאה הוראת תקשי"ר הבעיה נפתרה. הפסיקה העמימות בנקודה זו. אף כי, כפי שראינו לעיל, עדיין יש עמימות בנושאים אחרים הנוגעים לעבירה של מרמה והפרת אמונים.

כא.                       השימוש בנורמה הפלילית צריכה להיות שיורית היינו להשתמש בה אחרי שכלו כל הקיצין ; מה שלא נעשה במקרה דנן.

כב.                         יש הבדל בין מינוי פוליטי לבין העברת מועמדות. הנגבי לא כפה את המועמד. הוא העביר להחלטת הדרג המקצועי וקיבל את החלטתו ללא עוררין.

כג.  פרופ' זמיר במאמר שכבר נדון לעיל, ציין  בזהירות רבה ש"....אפשר גם שבנסיבות מסויימות מינוי פוליטי ייחשב מעשה של הפרת אמונים, הפוגע בציבור, בניגוד לסעיף 284 של אותו חוק. " אולם בנסיבות הקיימות אין לצפות כי יוגשו תביעות פליליות במקרים כאלה". קביעתו הנ"ל הביאה בחשבון את העובדה שהתופעה נפוצה ומושרשת; ולמעשה משתמשים במשפט הפלילי רק כשכלו כל הקיצין.  פרופ' זמיר דיבר על מינוי פוליטי לא במובן המעשים שעשה הנגבי, אלא מינוי פוליטי כהגדרת המונח שניתנה במאמרו. מכאן שאפילו פםרופ' זמיר אינו רואה במינוי פוליטי מובהק, להבדיל מהעברת מועמדויות, עבירה פלילית.

כד.                        המאשימה לא הראתה קצה של ראיה שמדובר בשוחד או טובת הנאה שצמחה או תצמח להנגבי. באף עדות אין קישור של מינוי עם טובת הנאה כלשהי.

כה.                       בשל העמימות הנורמטיבית שהיתה בתקופת הנגבי ובשל העובדה שהעברת מועמדויות של עובדים ע"י שרים ואנשי לשכתם היתה נורמה רווחת, ידועה , שאיש לא פעל לתקן אותה אלא בשנת 2004., לא היה מקום להגשת כתב אישום כנגד הנאשמים ומשהוגש, הנני מחליט לזכות את הנאשמים מהעבירה של מרמה והפרת אמונים.

231. מחדלי חקירה - לצד כל האמור לעיל, יש לציין כי בתיק זה היו מחדלי חקירה רבים שנעשו ע"י המשטרה החוקרים בתיק זה נעו מהצפון עד לדרום כדי לחקור עובדים שונים ואספו כל פתק שנכתב ע"י מי מהעובדים. אך לא ביצעו כמה חקירות פשוטות שהיו צריכות להביא אותם להרהר האם יש מקום להגיש כתב אישום בתיק זה:

א.      למשל היה מקום לחקור את בלשניקוב,על הנורמות לגבי מינויים שהיו נהוגים בזמנה של השרה דליה איציק. המשטרה גם ידעה על קיומו של דו"ח ברגר אלשטיין.

ב.      הרשות החוקרת לא טרחה להזמין את ברגר ולחקור אותו לגבי היקף התופעה של מינויים פוליטיים . מסתבר שהחוקרים בתיק זה התקשרו לברגר פעם אחת כדי לקבל מברגר את התיק של העובד זמיר בתקופת כהונתו של הנגבי במשרד הבריאות.

ג.        הורוביץ אמר לחוקרים שהוא לא חשב שההנחייה בלתי תקינה ושהיא שיקפה מציאות מקובלת. החוקרים לא בדקו את טענותיו.

ד.       מר הורוביץ העיד על כנס בנציבות שבו השתתף ואשר הופיע בו נציב שירות המדינה שאמר שהוא איננו מבין מדוע רוצים להקשות על שרים, תוך שציין שהיו דו"חות קודמים חמורים בהרבה מעניין הנגבי. החוקרים לא פנו אל נציב שירות המדינה כדי לאמת את הדברים . 

ה.      ניצב סגלוביץ שהיה ראש הצח"מ בתיק זה אישר שנעשו פניות למשרדים ממשלתיים נוספים, אך הדבר היה כדי לחקור משרדים שבהם כיהן הנגבי, אך לא בדק את המשרד לאיכות הסביבה לפני תקופתו של הנגבי. הנושאים הנ"ל לא ענינו אותו. 

ו.        גם היועצת המשפטית רוטנברג אמרה שההתנהלות בתקופת הנגבי לא היתה חריגה ביחס להתנהלות של שרים אחרים קודמים במשרד גם זה לא נבדק ע"י הרשות החוקרת.

ז.       יוסי ענבר למשל סיפר על מינויו של מר כבל (אחיו של חה"כ כבל) אך הנושא לא נבדק.

ח.      לא נבדק אצל בלשניקוב מה הקומוניקציה שהיתה בינו לבין הדרג המקצועי של המשרד. המשטרה שטרחה לחקור את התנהלות הנגבי באשר למועצה הלאומית לאיכות הסביבה, לא טרחה לבצע בדיקה לגבי דרך הקמתה מעיקרה של המועצה ע"י השרה דליה איציק, גם לא לאחר נ/262 שבו אומרת היועצת המשפטית של המשרד גב' רוטנברג שהמועצה כולה נולדה לצורך "כיבודים".

ט.       הנגבי למשל הפנה את החוקרים לכך שהרשט"ג מצויה במצב משברי. המשטרה לא חקרה את דליה איציק על כך.

י.        מכל האמור לעיל עולה כי היתה פה חקירה בררנית ואף מגמתית.

    232.       למעשה על בסיס כל החומר שהתברר במשפט זה ניתן לקבוע שבכל מקום שבו מעורב אדם יש סכנה של מינוי שלא מטעמים שהם לגופו של עניין . רק מבחנים אנונימיים יכולים למיין בין מועמדים אך גם לאחר מיון כזה, אם יהיו כמה מועמדים שעמדו במבחנים הללו, אם תעבור ההחלטה לוועדה או גוף מסויים (כגון : וועדת מכרזים, או וועדת איתור או וועדת בחירה) תמיד קיים החשש שאותו העלה כב' הנשיא שמגר בפסק דינו בבג"צ 606/86 עבדל חי נ' מנכ"ל משרד החינוך והתרבות , שם מוזכרת ה" לחישה לאוזנו של חבר וועדה". איש לא יוכל להוכיח לחישה כזו שיש " ידיעה שיפוטית" על קיומה במציאות הישראלית ולעולם הלוחש והנלחש לא יודו בה ויטענו לניקיון כפיים ולשקיפות.

233.       העולה מכל האמור לעיל, הוא שלא הוכחה עבירה של מרמה והפרת אמונים מצד הנגבי ועל כן הנני מחליט לזכות אותו מהעבירה הזו שיוחסה לו בכתב האישום.


ממצאים עובדתיים המתייחסים לנאשם 2

234. המאשימה טענה שהבחירה של הנגבי בהרשקוביץ לטפל בעניין המינויים מלמדת על החשיבות והמשקל שהנגבי ייחס לעניין. היינו, לחלוטין לא מדובר בפעולה טכנית. הנגבי הקדיש לנושא זה את איש הביצוע מס' 1 שלו בלשכה, לא רק מעצם הגדרתו (כיועץ בכיר לשר ולימים המנכ"ל) אלא גם מכח אישיותו - ובחירה זו מלמדת על הכוונה של הנגבי.

235. עוד טענה המאשימה שלהרשקוביץ היה תפקיד דומיננטי בביצוע המינויים והוא היה "ידו הארוכה" של הנגבי בכל פעולותיו בתחום המינויים. נטען שהוא היה גורם מרכזי-דוחף ומניע. מנקודת ראותו של הורוביץ הנגבי והרשקוביץ היו "גוף אחד". עוד נטען שחלקו של  הרשקוביץ  בהוצאת המינויים אל הפועל כיועץ בכיר לשר וכמנכ"ל היה מכריע הן כמותית והן איכותית.

236. המאשימה טענה שטענת  הרשקוביץ להעדר מודעות לזיקה הפוליטית של המועמדים היא מיתממת ומופרכת. השקר, לטענת המאשימה, משליך על היסוד הנפשי של  הרשקוביץ  שהבין שהמינויים הפוליטיים הם עניין לא תקין. צויין ע"י התביעה שהמניע של  הרשקוביץ  היה לרצות את הנגבי ולשרתו היטב, ובכך לקדם את עצמו. עוד טענה התביעה שהרשקוביץ היה מודע לפסול שבעמשיו, לפסול שיש במינויים פוליטיים שאותם הוא מקדם (על אף שלא העריך שיעמוד לדין פלילי בגין מעשיו), על אף שיסוד "אי יושר" אינו נדרש לעבירה של הפרת אמונים, כמו גם ידיעת הפסול שבמעשה.

237.  לגבי טענת  הרשקוביץ  שאחריותם של בניזרי, גורן והורוביץ גדולה משלו טענה המאשימה שלא כך המצב. לגבי בניזרי נטען שבמשטרה  הרשקוביץ  כמעט ולא הזכיר אותו ואת מעורבותו, ואילו בביהמ"ש הוא ניפח באורח מלאכותי את חלקו של בניזרי. לגבי גורן נטען שאין מה להשוות בין מעורבותו האינטנסיבית של הרשקוביץ במינויים לבין הידיעה הכללית והלא מלאה של גורן אודות המינויים. לגבי הורוביץ נטען שהוא הועמד לדין משמעתי על מעשיו.

238. בדיקת הראיות מלמדת שלהרשקוביץ אין ולא היה כל אינטרס פוליטי או יומרות פוליטיות. המאשימה אינה טוענת שהיה לו אינטרס כזה. הוא לא הכיר את חברי המרכז ועד היום אין הוא יודע מי קרובו של מי במרכז. לעומת רוב אנשי לשכתו של הנגבי  הרשקוביץ לא הגיע מהעולם הפוליטי ולא הכיר אנשים פוליטיים. בחירתו של   הרשקוביץ  כיועץ שר ולאחר מכן כמנכ"ל המשרד התבססה על שיקולים מקצועיים גרידא.

239.  סמכויותיו של הרשקוביץ בעת היותו עוזר השר לא היו מוגדרות. למעשה היה עליו לבצע את כל הפעולות שהשר הטיל עליו . ב"כ נאשם 2 בסיכומיו מודה בכך שהרשקוביץ רצה לרצות את השר ולהגשים את תכניותיו. הוא גם רצה להצטיין בעבודתו ולהתקדם במעלה סולם התפקידים במשרד. הרשקוביץ הצליח בכך והפך לידידו של הנגבי. למעשה נוצרה הערכה הדדית בין השניים. ברוב המעשים נשוא תיק זה, כיהן הרשקוביץ כיועץ השר. תפקיד חסר שיניים, שבו לא היה אחראי לדבר, פרט למה שהורה לו השר. כאשר הרשקוביץ הגיע למשרד, יצחק גורן כיהן כמנכ"ל ותחתיו שימש יורם הורוביץ, כסמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש. תחתיו של יורם שירתה הגב' גילה חזנובסקי. ב"כ נאשם 2 טען, ויש טעם רב בטענה זו, שרק הרשקוביץ הודח מתפקידו ומשירות הציבור לחלוטין, למרות שהיה הפחות ותיק מכולם בשירות הציבור, למרות שלא הכיר את האנשים הפוליטיים ולא התמצא בשדה זה לחלוטין, למרות שלא היה לו כל אינטרס במינוי של מאן דהוא.

240.  הרשקוביץ חש תסכול ואף חש תחושת חוסר צדק מכך שלא נפתחו הליכים ולו לא משמעתיים נגד מעורבים אחרים בפרשת המינויים (זולת יורם הורוביץ). העובדה שהורביץ הועמד לדין משמעתי בלבד, וכי יתר המעורבים לא הועמדו לדין כלל (על אף שמעורבותם במינויים לא מעטה), מחזקת את התחושה, שהמאשימה השתמשה בהרשקוביץ כדי להגיע דרכה להנגבי.

241.  הרשקוביץ לא הכיר את האנשים שאת קורות חייהם העביר לדרג המקצועי.לא זו בלבד שלא הכיר מועמדים אלה, איש לא הציג בפניו את הזיקה שלהם אל הנגבי, בהתייחס למעגלי ההיכרות כחברי מרכז, פעילי מפלגה, או קרובים למיניהם של אלו. על הרשקוביץ כעוזר השר הוטל להעביר קורות חיים מלשכת הנגבי אל הדרג המקצועי. כל שהרשקוביץ עשה כדי לבצע את המטלה הנ"ל ,למשל במזכרים או מיילים למיניהם, היה שהמועמדים ששלח יטופלו ולא בהכרח ימונו .לא כל קורות החיים הועברו ע"י הרשקוביץ.  היו כאלה שהועברו ע"י בניזרי למשל.

242.  המאשימה טענה שהרשקוביץ עשה מספר פעולות כדלהלן:

·    קבלת מועמדים והנחיות מהנגבי

·    העברת מועמדים לתפקידים ספציפיים

·    העברת מועמדים למציאת תפקיד באופן כללי

·    פניה ישירה למחוזות

·    מעקבים

·    שיחות עדכון ("פ"ע"), שיחות טלפון, מיילים והנחיות להורביץ

אלא שהתנהלותו של הרשקוביץ בכל הקשור להעברת קורות החיים לדרג המקצועי לא היתה שונה מהתנהלותו בנושאים אחרים שבהם עסק. כך הוא פעל בכל הנושאים שהיה מופקד עליהם ולא רק בנושאים הקשורים למינויים ואיוש התפקידים, כך שאין להסיק מפעולותיו ובמיוחד אלה שבסעיפים ד' עד ו' משום חריג יוצא דופן, או איזה התנהלות מיוחדת.

    243.  המאשימה טענה שההנחייה שניתנה ע"י הנגבי היתה לא רק דיווח על משרות פנויות אלא גם הנחייה שלא למנות מועמדים שאינם מגיעים מלשכתו. אינני מקבל טענה זו. הנגבי לא שלל  קבלת מועמדים אחרים שלא מלשכתו, והמציאות מוכיחה שלא כל מועמדיו התקבלו. חזנובסקי טענה שכך נאמר לה ע"י יורם הורוביץ , אך לא היה בפיה כל תשובה לגבי מקרים בהם התקבלו עובדים ללא קשר ללשכת השר . הרשקוביץ לא העביר לדרג המקצועי מסר שלא יתקבלו עובדים אלא מלשכת השר .  בנדה אישר שהגיעו אליו מועמדים שלא דרך משאבי אנוש והם נבדקו על ידו, או ע"י גורמים מתאימים אחרים . הורוביץ העיד שהרשקוביץ לא כפה עליו לקבל את אותו מועמד שהוא העביר לטיפולו .   קופטש העידה שהרשקוביץ לא חייב אותה לקבל מועמדים שהוא שלח .

244.   כתב האישום מייחס להרשקוביץ שהוא היה הגורם הדומיננטי מטעמו של הנגבי בכל נושא המינויים והטיפול במועמדים. הראיות מצביעות על כך שהמציאות היתה שונה לגמרי. מי שהכיר את מרבית המועמדים היה דווקא בניזרי. להרשקוביץ היתה תמונה חלקית בלבד.  הרשקוביץ  נחשף לחלק קטן מקורות החיים שאותם קיבל מהנגבי או מבניזרי והוא העבירם לטיפול הדרג המקצועי.  היו אחרים שעסקו בפועל במינויים במשרד והיו אלה יצחק גורן, מי שהיה מנכ"ל המשרד כאשר  הרשקוביץ  היה יועץ לשר, יורם הורוביץ-סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש וגילה חזנובסקי- מנהלת משאבי אנוש.

245.    הנגבי הבהיר בעדותו שבחר  בהרשקוביץ  לביצוע המשימה של העברת קורות החיים לדרג המקצועי היות  והרשקוביץ היה יועצו המקצועי של הנגבי ומי שבקיא בנושאים המקצועיים . הראיות מצביעות על כך שעמרם בניזרי היה האיש הדומיננטי בעניין הטיפול בקורות החיים ולא הרשקוביץ . בניזרי היה בקשר עם הפונים עשרות מונים יותר מהרשקוביץ.  הוא זה שריכז את הפונים בקלסרו שהוזכר לא אחת בהכרעת דין זו (נ/171). בנוסף לריכוז קורות החיים בניזרי היה זה שקישר בין הנגבי לבין הפונים .  בניזרי העביר גם קורות חיים ישירות לדרג המקצועי ללא קשר  להרשקוביץ . הנגבי העיד שלא תמיד היה מודע לכך שבניזרי העביר קורות חיים ישירות לדרג המקצועי .

246.    בשל העובדה שהנגבי או בניזרי לא תיעדו בכתב את שיחותיהם ,  הרשקוביץ  לא ידע תמיד את המסלול שעברו קורות החיים בטרם שהגיעו אליו. איתן ארם שהיה מראיין מועמדים שלל טענה שהרשקוביץ חייב מישהו מהכפופים לו לקבל מועמד זה או אחר ; ובאותו כיוון העיד אילן ניסים . כך גם העידו מנהלי המחוזות אריק בר שדה , גיל יניב ורוברט ראובן .

247.   מה שהוברר הוא שבנושא כוח האדם וטיפול בקורות החיים, לשכתו של הנגבי לא פעלה לפי נהלים מסודרים וברורים. קורות החיים הגיעו לאנשי הלשכה שאותם הכירו הפונים.  הרשקוביץ  לא הכיר את הפונים או משפחותיהם. הפונים פנו ישירות או שקורות החיים שלהם הופנו לבניזרי. הרשקוביץ  היה בבחינת תחנה שבה עברו קורות החיים וברוב המקרים לא התחנה הראשונה

248.    הראיות מצביעות על כך שמועמדים הופנו מלשכת השר לאחר שהוחלט על צורך במינוי עובד למשרה מסויימת. מעטים ביותר המקרים בהם הרשקוביץ העביר מועמד לבחינת הדרג המקצועי שלא למשרה ספציפית . ב"כ נאשם 2 ערך טבלה מסכמת בעניין מעורבות בניזרי במינויים שונים מאחר וטבלה זו מעוגנת בראיות שהובאו בתיק זה הנני מאמצה כחלק מהכרעת הדין. בניזרי היה מעורב בעניינם של 33 מועמדים, ששמם אינו מופיע בנ/171. באשר למועמדים ששמם מופיע בנ/171 - 23 מונו למשרות במשרד בתקופה הרלבנטית; 30 נוספים לא מונו, אך למאשימה יש טענות לגביהם בכתב האישום או בהודעה המשלימה; ועוד 200 שמות של מועמדים שלא ברור מה נעשה בעניינם.

249.    הראיות מצביעות על כך שהרשקוביץ לא היה מודע לכל קורות החיים שהיו במשרד ובמיוחד בלשכה. התמונה שהיתה אצל  הרשקוביץ  היתה חלקית בלבד בעניין קורות החיים. כפי שהנגבי אמר באחת הישיבות : " שמוליק עשה מה שהוא התבקש מבחינתי לעשות, מבחינת מה שאתה מגדיר, המשימה. כשהוא קיבל קורות חיים מאיתנו, ממני, מהלשכה, מעמרם, מדורית וכו', אז הוא העביר אותם הלאה".

250.   תפקידו של  הרשקוביץ  התמצה בהעברת קורות החיים. לא היה לו חלק בבחינת התאמתם של המועמדים לתפקיד או בהחלטה מי ימונה ומי לא.  הרשקוביץ  מעולם לא הנחה מאן דהוא מהדרג המקצועי לקבל אך ורק מועמדים הנשלחים מלשכת השר .  הרשקוביץ  לא ערך כל סינון למעט בדיקה טכנית בין קורות החיים שהועברו אליו, איזה מועמד מופנה לאיזו משרה .

251.  ב"כ נאשם 2 ערכו טבלה מסכמת של מזכריו של  הרשקוביץ  וממנה ניתן ללמוד שרוב המזכרים לא הניבו פרי ולא התגבש בסופם מינוי של מועמד. הגורם שאליו הפנה  הרשקוביץ  את מזכריו היה הורוביץ. הוא לא ראה לחץ מצד  הרשקוביץ  לקבלת המועמדים אלא לחץ שנבע משליחת המועמדים ודרך הניהול של  הרשקוביץ .

 252.   המאשימה ניסתה לתת הסברים לעניין אי מחאתם של  "שומרי הסף" וכך טענה:

      א. מבקרת הפנים - אילת רוזן, זיהתה בעיה בזמן אמת (אשר צפה מהשטח), אך הרשקוביץ הצר את צעדיה וממילא כוחה מוגבל. טענה אשר כזו לאו טענה היא. גם אם הוצרו צעדיה, ובעניין זה אין ראיות חד משמעיות וקיים ספק, עדיין לא היתה מניעה למחות, או ליידע גורמי אחרים שמחוץ למשרד, או לא לאשר מינויים למיניהם.

     ב.  חשבת - יעל אליאב,  החליטה להשקיע את האנרגיות בדברים אחרים. ציינה שהמקרה היחיד בו זומנה לשיחה עם הנגבי, היתה כשסירבה לאשר איוש משרה של נהג להרשקוביץ (שבדיעבד נוצלה למינוי פוליטי - אלי בוזגלו). אף זו לאו טענה היא. היא היתה כפופה למשרד האוצר ובקלות רבה היתה יכולה לפעול נגד המינויים הללו אילו ראתה אותם כבלתי חוקיים. לא היתה מניעה למחות, או ליידע גורמי אחרים שמחוץ למשרד, או לא לאשר מינויים למיניהם.

   ג.   ה יועצת משפטית - רות רוטנברג, שתפה פעולה עם בקשת הנגבי למנויים אצלה בלשכה, נקטה בגישה פאסיבית בכל הקשור לטוהר המידות של השר. לא היתה בפניה תמונה מלאה של המנויים. אף זו לאו טענה היא. עצם העובדה שלא היתה בפניה התמונה המלאה מראה שנושא המינויים לא היתה הנושא החשוב ביותר במשרד. זה גם מראה שאיש לא ראה בכך מעשה בלתי חוקי שהרי אילו כך היה, לבטח היו פונים אליה. לא היתה כל מניעה שתפנה ליועמ"ש לממשלה או לגורמי חוץ כלשהם. משלא עשתה כן, הרי שלא ראתה במינויים הללו בבחינת מעשה בלתי חוקי, אלא להיפך, מעשה שדמה למעשי שרים אחרים באותו משרד, כפי שבפועל אמרה בעדותה.


בחינת העובדות המתייחסות לנאשם 2

לאור הלכת שבס

253.  הכלל הוא שמצב של ניגוד אינטרסים, ככל שהיה כזה במקרה דנן, איננו מהווה כשלעצמו עבירה פלילית של הפרת אמונים. יש צורך לבחון את ההפרה לאור עוצמת ניגוד העניינים, מידת הסטייה מהשורה ומעמדו של עובד הציבור בהיררכיה הציבורית ובהשפעת פעולותיו על עובדי המדינה.

254. כפי שראינו לעיל יש מספר נושאים שיש לבודקם כאשר שוקלים האם עובד הציבור פגע פגיעה מהותית באחד מהאינטרסים המוגנים. אלא שבהתנהגותו של  הרשקוביץ אין כל פגיעה מהותית באחד מהאינטרסים המוגנים ואלו טעמיי:

·    הרשקוביץ לא היה נתון למצב של ניגוד עניינים שכן מועמדים לא פנו אליו בדרישות ובקשות.  הרשקוביץ  כלל לא הכיר את המועמדים או מי מטעמם, והם לא הכירו אותו ומכאן שלא הבטיח דבר לאיש. לא היה לו כל אינטרס אישי פוליטי או כלכלי. הוא גם לא הכיר את הזיקה של המועמדים להנגבי. מכאן שאין כל אנטי חברתיות .

·    הרשקוביץ  פעל לפי הוראתו של הנגבי.  הוא העביר קורות חיים לדרג המקצועי. הוא לא מנע הפעלת שיקול דעת מלא ע"י הדרג המקצועי, לא מנע קיום ראיונות או מבחנים ולא התערב בשיקול דעתו של הורוביץ.

·    מה שעמד לנגד עיניו של  הרשקוביץ  היה קידום ענייני המשרד. את עיקר מרצו השקיע  הרשקוביץ  בקידום ופיתוח נושאים הקשורים לאיכות הסביבה.  הרשקוביץ  והנגבי היו אלה שפעלו להפסקת התופעה של העסקת עובדים במשרד דרך חברות כוח אדם.

·    אין לומר שהפסול בהתנהגותם של הנאשמים זהה לזה שבעבירות מרמה או גניבה. הרשקוביץ  ראה בפעילות בנושא כוח אדם פעילות שולית ביותר.

·    הרשקוביץ  כיועץ שר לא היה בעל סמכויות כלפי העובדים. מי שהיה בעל הסמכות הוא גורן ששימש כמנכ"ל בתקופה שבה  הרשקוביץ  שימש כיועץ בכיר לשר.

·    לא היה מדובר באיוש משרות במשרד אלא בהעברת מועמדים לבחינת הדרג המקצועי. בתקופת כהונת הנגבי כשר לא היתה בתקשי"ר הוראה שמגדירה איסור על לשכת השר לעסוק בענייני כוח אדם. ככל שמדובר בהרשקוביץ אין כל הוכחה של מודעותו לזיקה הפוליטית של המתמנים.  הרשקוביץ  לא הגיע מהעולם הפוליטי לא הכיר אנשים פוליטיים לא הכיר אינטריגות פוליטיות או מהלכים לקידום אינטרסים . 

·    במסגרת סמכויותיו כיועץ שר,  הרשקוביץ  לא היה אחראי על עובדים, ולא היו בידיו הכוח או הסמכויות להורות לבעלי התפקידים במשרד מה לעשות. כל עבודתו התמצתה בביצוע הוראותיו של השר. לא היתה לו הסמכות להורות לדרג המקצועי לקלוט מועמד פלוני למשרה מסויימת. הוא לא כפה את הדרג המקצועי כיצד לפעול. גם עובדי המשרד העידו שלא תפסו את הוראותיו של  הרשקוביץ  כמחייבות.

·    במשרות אותן הגדירה המאשימה "כפרצות" - מתוך 86 עובדים שמונו בתקופה הרלבנטית באמצעות חברות כוח אדם - 11 בלבד מופיעים בכתב האישום. מתוך 128 פרוייקטורים שמונו - 11 בלבד מופיעים בכתב האישום. אם היה ניצול של פרצות היו אמורים להיות פערים קטנים יותר בין אותם אנשים שמןנו ואותם אנשים המוזכרים בכתב האישום..

·    אין הוכחה שדווקא מועמדים הקשורים ללשכת הנגבי מונו ע"י הדרג המקצועי תוך התעלמות מהליכי תחרות .

255. באשר ליסוד הנפשי, לפי הלכת שבס אין המאשימה מחוייבת להוכיח שעובד הציבור היה מודע לכך שיש בהתנהגותו משום הפרת אמונים ודי במודעות ליסודות העובדתיים הפיזיים של העבירה. הרשקוביץ  לא מינה את המועמדים שאת קורות חייהם קיבל מהנגבי או מבניזרי. הרשקוביץ לא כפה את המינויים על הדרג המקצועי. לאורך כל תקופת היותו יועץ לשר ומנכ"ל,  הרשקוביץ לא ניסה להסתיר את מעורבותו בענייני כוח אדם. לכן, לא ניתן לטעון שהיה אינטרס להסוות את המעשה הפלילי. עצם הפומביות בה נקט בכתיבת מזכרים שמצורפים לקורות החיים מחזקת את היעדר מודעותו לפסול שבמעשיו או לאי תקינות שלהם.

256. הלכה פסוקה היא  ששכיחותה של תופעה יכולה להצביע על היעדר מחשבה פלילית. כך נפסק בע.פ. 4148/96 מ"י נ' יעקב גנות ואח' :

         "אך מובן הוא כי בכך שמעשים בעלי גוון פלילי הפכו לנורמה, אין כדי להכשירם, כשם שעשייתם בפומבי אינה שוללת את הפליליות שבהם. אולם יש שנפיצותו של מעשה עשויה להוות אינדיקאציה להיעדר המודעות הנדרשת בתחום המנס ריאה, כשם שהפומביות הינה אינדיקאציה להיעדרה של מחשבה פלילית."

257.  הנגבי או  הרשקוביץ  לא עשו הבחנה בין פניות של אנשים פוליטיים לבין פניות מהציבור הרחב . לכן, לא ניתן לצפות  שהרשקוביץ יברר ויחקור אודות הרקע של המועמדים. הוא לא חשש שיש בעייה בעצם העברת קורות החיים. הוא לא כפה את המועמדים ולא ידע אלו תהליכים מתקיימים אצל הדרגים המקצועיים. הוא לא ראה בעצם העברת קורות החיים פעולה קריטית שתוצאותיה מכריעות. הוא גם לא ראה עצמו כמי שמבקשים להכשילו בפעולה לא חוקית או פסולה. הוא לא נדרש לבחון את כשירות המועמדים ולכן לא היה הדבר מתפקידו לחקור אודותיהם. הנגבי היה בעל ניסיון כעוזר שר ומבחינתו הטיפול בקורות חיים שהגיעו למשרד היה שיגרתי . למעשה כל הדרג המקצועי התייחס לפעולת העברת קורות חיים מלשכת השר כדבר שיגרתי.גם אם  הרשקוביץ  היה מוצא שיש פסול בהעברת קורות חיים, היה מוצא שבדו"ח ברגר אלשטיין מדווחים שכך נהגו בכל המשרדים. הוא לא היה מוצא הוראה האוסרת על העברת קורות חיים מלשכת שר לדרג המקצועי.

258. העובדה שאף גורם לא במשרד פנימה, לא המחוקק, לא בתי המשפט ולא היועמ"ש לממשלה לדורותיהם לא התריע או הנחה בעניין זה, ולא ראה בכך עבירה פלילית, מחזקת את חוסר יכולתו של  הרשקוביץ  להבין שמעשיו עשויים להתגבש לכדי עבירה פלילית, או למעשה מינהלי לא תקין.

259. למעשה, אין למאשימה כל ראיה המלמדת על מודעותו של  הרשקוביץ  באשר לזיקה הפוליטית. הוא פעל בתום לב וללא כוונה להסתיר. אם היה חושש שהוא מבצע עבירה פלילית לא היה מתעד זאת. אין ראיה על גורם כלשהו שפנה  להרשקוביץ להעמידו על טעותו או על הפסול שבמעשיו. להיפך, לאור ניסיונו היתה לו ידיעה שאין פסול בהעברת קורות חיים מלשכת השר. שכן בכל המשרדים בהם כיהן איש לא טען שיש פגם או קושי.

260. המאשימה טענה  שלהרשקוביץ היה כוח מניע בכל הפעילות שביצע שכן הוא "ציפה כי במהלך כהונתו ימנה אותו נאשם 1 לתפקיד מנכ"ל המשרד". מטבע הדברים טענה זו מצטמצמת לתקופת היותו של  הרשקוביץ  יועץ בכיר לשר. הנני דוחה טענה זו מהטעמים דלהלן:

א.  לאור התרשמותו של הנגבי מתפקודו של  הרשקוביץ , היה זה רק טבעי שימנה אותו למנכ"ל.   הרשקוביץ לא היה צריך לרצות את הנגבי (תוך סיכון מודע לביצוע עבירה פלילית, כפי שהמאשימה מציגה זאת) כדי שימונה כמנכ"ל .

ב.   בזמן שהרשקוביץ שימש כעוזר שר נשמרו לו זכויותיו כמנכ"ל בעניין השכר.

ג.  הנגבי לא החליף מייד עם כניסתו לתפקיד את המנכ"ל המכהן-גורן. הוא אף פעם לא הבטיח  להרשקוביץ  שימונה כמנכ"ל.

ד.  הנגבי העניק להרשקוביץ בעת כהונתו כיועץ שר סמכויות מינהליות שסיפקו אותו ברמה המקצועית.

ה.   הרשקוביץ  שימש יועץ השר במשך 14 חודשים מבלי שקיבל הבטחה למינוי כמנכ"ל.

ו.   אילו הרשקוביץ רצה להרשים את הנגבי בנושא העברת המועמדויות, הוא היה פועל ביתר אינטנסיביות ומפעיל את כל יכולותיו שיהיו יותר ואולי אך ורק מינויים מטעם הלשכה מבלי מתן אפשרות, למשל, לראיין מועמדים אחרים ומבלי לאשר מצב בו מועמד שהוא העביר לצורך מינוי, לא ימונה בסופו של דבר.

ז.   אין כל הוכחה לכך  שהרשקוביץ נדרש למנות כתנאי לכך שהוא ימונה כמנכ"ל, ואין הוכחה לכך שהרשקוביץ התנה את הקידום שלו כמנכ"ל בקידום מועמדיו של השר או לשכתו.  יש לזכור שהרשקוביץ בא ממעמד של מנכ"ל ומינויו כיועץ השר היה בבחינת ירידה בדרגה בשבילו .

ח.  הרשקוביץ נקלע לעיסוק בהעברת מועמדויות ע"י הנגבי, שראה בו אדם מקצועי שיכול לתרום מניסיונו ומיכולותיו.

ט.  מכל מקום מעשיו של  הרשקוביץ או הנגבי לא נאסרו והם לא נכללים במסגרת גבולותיה העמומים של הפרת אמונים. בשנת 2004 עם פרסום הנחיית היועמ"ש לממשלה נ/168 נסתמה הפרצה בגין מינויים פוליטיים במסגרת שירות המדינה .

י.    במקרה של  הרשקוביץ  יש בעייתיות נוספת בכך שהוא הועמד לדין בגין העבירה של הפרת אמונים בלבד וללא קשר לעבירות אחרות. ככלל העמדה לדין פלילי נעשית בדרך כלל בשל עבירה עיקרית אחת, ובתוספת לה בגין עבירה של הפרת אמונים.

יא.  מכל הטעמים הללו הנני מחליט לזכות גם את נאשם 2 מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום שעניינה מרמה והפרת אמונים. 

לעניין עבירת שוחד בחירות

וניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה

המיוחסת לנאשם 1 בלבד

261.  המאשימה ייחסה להנגבי  פרט לעבירת מרמה והפרת אמונים גם עבירות של שוחד בחירות (שחיתות ואיום) - עבירה לפי סעיף 10(א)(1)(א) לחוק בחירות לגופים ציבוריים, תשי"ד-1954 בצירוף סעיף 17 לחוק המפלגות התשנ"ב-1992 ועבירת ניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה - עבירה לפי סעיף 28(א)(3) לחוק המפלגות, התשנ"ב-1992. במילים אחרות, המאשימה מייחסת להנגבי בגין העברת המועמדויות של חברי מרכז, והעובדה שחלקם אף התקבלו עבירת שוחד בחירות. לטענת התביעה: " המינוי הפוליטי הוא מצב שוחדי במהותו של תן וקח - ג'וב תמורת תמיכה פוליטית." (המילה "שוחדי"- הוא בלשונה של המאשימה-י.צ.). בניתוח דלעיל ראינו שכל הראיות, בלי יוצא מהכלל מראות, חד משמעית, שמעולם לא הובטחה ע"י הנגבי או מי מטעמו, משרה לאיש, לעולם נאמר שהקבלה לתפקיד לא מותנית בכישורים, ואיש לא דיבר על תמיכה פוליטית באופן הקשור להצגת המועמדויות. עצם זהות המועמדים שהועברו ע"י הנגבי ואנשי לשכתו לבחינת הדרג המקצועי מראה שלא היה מניע של שוחד שכן מסתבר שהיו כ-70 מועמדים שאינם חברי מרכז ואינם קרובי משפחה של חברי מרכז.  הנגבי לא מינה אנשים פוליטיים בתפקידים חשובים שהיתה לו שליטה עליהם ושהיו יכולים בשל מרכזיות התפקיד להביא לו רווחים פוליטיים. משנכנס לתפקידו הנגבי הותיר את המנכ"ל המכהן גורן בתפקידו, וכשגורן עזב את תפקידו, הנגבי מינה את שמואל הרשקוביץ (נאשם 2 ) שאין לו כל זיקה פוליטית שהיא. זאת ועוד, עם הזמן ירדה האינטנסיביות של משלוח קורות החיים. דווקא הירידה באינטנסיביות מתיישבת עם כך שלא היה להנגבי מניע של שוחד בחירות שכן אילו היה מניע כזה, היה מקום שהאינטנסיביות במינויים הפוליטיים תגדל לקראת הבחירות. הנגבי הבהיר בכל הזדמנות שאיוש המשרות תלוי בכישורים ובעמידה על נהלים. בהקשר זה העיד הנגבי חד משמעית " אני לא ידעתי את תנאי הקבלה הספציפיים בכל משרה, אבל ידעתי באופן עקרוני שאין דבר כזה להתקבל ללא עמידה בתנאים המובהקים הספציפיים שנתון לכל משרה ".

262. המונח " בחירות" ב חוק בחירות לגופים ציבוריים, תשי"ד-1954 מוגדר כ" בחירות שהוכרז עליהן כאמור בסעיף 2". מכאן, שיש צורך בהכרזה על בחירות לצורך התקיימות הביטוי " בחירות" בחוק זה. ומכאן, שכל עוד שלא הוכרזו בחירות, אין התקופה נחשבת כתקופת בחירות, והעבירה לפי סעיף 10(א)(1) שמיוחסת להנגבי שיוחדה לזמן הבחירות, אינה חלה .

263. כתב האישום מייחס להנגבי, בין היתר, עבירה על סעיף 28(א)(3) לחוק המפלגות, התשנ"ב-1992. סעיף זה קובע כעבירה מי ש" ניסה להשפיע על בעל זכות הצבעה להצביע תוך הבטחת טובת הנאה;" הסעיף מדבר על " ניסיון השפעה על בעל זכות הצבעה...". ברור הוא, שלא ניתן לדבר על חבר מרכז או אדם אחר כעל " בעל זכות הצבעה". העובדה שאדם הוא כיום חבר מרכז, עדיין אינה הופכת אותו ל" בעל זכות הצבעה" בבחירות. על כך יש להוסיף את הדרישות השונות החלות ביחס לחברי מרכז להימנע מלבחור או אף להתפטר מהמרכז שעה שמדובר במינויים בכירים.

264.  ההגנה טענה שגם לעניין העבירה המיוחסת לפי סעיף 28(א)(3) הנ"ל מדובר בתקופת בחירות כהגדרתה בסע' 28א'  לחוק המפלגות. מאידך, המאשימה טענה שההגדרה של " תקופת בחירות" חלה רק על פרק ב' לחוק. אינני מקבל טענה זו מהטעם שהוראות סעיף 28א' לחוק המפלגות חלות על כל החוק ולא רק על "פרק ב'" לחוק המפלגות מאחר והן פותחות במילים " בחוק זה"; ללמדך שהן חלות על כל החוק.  אך אם תמצי לומר שפירושה של התביעה הוא הפירוש הנכון, קרי- שההגדרות שבסעיף 28א' חלות על פרק ב' לחוק המפלגות בלבד (טענה, שכאמור, אינני מקבל מהטעם הנ"ל) הרי שמדובר בתיקון לחוק שלא היה בנמצא בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שלפנינו ולכן אין להפעילה מכוח האמור בסעיף 5 לחוק העונשין.

265. מעבר לכל אלה ייאמר שגם אם היינו מאמצים את ההגדרה של " תקופת בחירות" שבסעיף 28א' לחוק המפלגות (כפי שתוקן) , גם אז לא ניתן לומר שנעברה עבירה כלשהי מצד הנגבי שכן לפי ההגדרה של " תקופת בחירות" בסעיף 28א' הנ"ל לענייננו היא היתה בין 12.11.02 כאשר הליכוד הכריז על בחירות מקדימות ועד 22.12.02 שהם שבועיים אחרי הבחירות המקדימות.  לענייננו, אין מינוי אחד מהמינויים שבכתב האישום הנכנסים לתקופת הבחירות, כך שאין לייחס להנגבי עבירה של שוחד בחירות בגין המינויים כאשר אלה לא נעשו " בתקופת הבחירות" כמשמעותה בחוק הנ"ל . כך שהנני מזכה את הנגבי הן מעבירת מרמה והפרת אמונים, הן מהעבירות של שוחד בחירות (שחיתות ואיום) - עבירה לפי סעיף 10(א)(1)(א) לחוק בחירות לגופים ציבוריים, תשי"ד-1954 בצירוף סעיף 17 לחוק המפלגות התשנ"ב-1992 והן מעבירת ניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה - עבירה לפי סעיף 28(א)(3) לחוק המפלגות, התשנ"ב-1992.

                        


                    שער רביעי: פרשת "המודעה"/"כתבה" שכותרתה "חשיפה: השר צחי הנגבי - שיא לאומי במינוי חברי ליכוד" שפורסמה בעיתון "מרכז הענינים"(נספח א' לכתב האישום) ואישום 2

המיוחס להנגבי בכתב האישום ובטיעוני המאשימה בעניין המודעה/כתבה

266. כתב האישום מייחס לנאשם בכל הנוגע לנספח א' לכתב האישום את העובדות הבאות:

י.       ביום 23.11.02, בכוונה לזכות בתמיכתם של חברי המרכז בבחירות המקדימות, חיבר הנגבי "מודעה" שכותרתה " חשיפה: השר צחי הנגבי שיא לאומי במינוי חברי ליכוד".  ה"מודעה" נוסחה על ידי הנגבי כך שעולה ממנה, כי נכתבה, כביכול, על ידי אחר. ב"מודעה" ביקש הנגבי מחברי המרכז לגמול לו על מינויו הרבים במשרד לאיכות הסביבה בדרך של תמיכה במועמדותו, והבטיח לדאוג למינויים פוליטיים רבים עוד יותר בעתיד, אם ימונה לתפקיד שר במשרד גדול יותר .

יא.   בין היתר, נאמר ב"מודעה" כי הנגבי פעל למינויים של למעלה מ - 80 חברי מרכז במשרד שהוא הקטן במשרדי הממשלה, כשהוא אישית מנצח על המלאכה ומוודא שחברי התנועה יאיישו את כל המשרות הפנויות. ב"מודעה" פורטה " רשימה חלקית" של 74 שמות חברי המרכז והתנועה שהנגבי פעל לשילובם בשירות המדינה. בסיפא של ה"מודעה" נכתב " אנחנו משוכנעים שהשר הנגבי, במשרד גדול הרבה יותר שצפוי להינתן לו בעקבות הבחירות הבאות יוסיף ללמד את שרי התנועה כיצד על הליכוד לשלוט: לא בדיבורים - אלא במינויים".

יב.   בגוף ה"מודעה" הובאה תגובתו של הנגבי לדברים: " אני מודה באשמה,  כל אימת שיכולתי להציע למישהו מחברינו תפקיד שהולם את כישוריו - ביקשתי שיגיש מועמדות. הליכוד לא יכול להטיף למדיניות מסוימת - וכאשר צריך ליישם אותה בפועל, אין לנו יכולת להשפיע. לא השרים ולא הח"כים מנהלים את המדינה, וחשוב שחברי התנועה ייטלו אחריות ויהיו שותפים מרכזיים בניהול המדינה, כמובן על בסיס התאמתם לתפקיד המוצע להם ונכונותם להשקיע, להפגין חריצות, ולגלות גישה ממלכתית ומקצועית. אני גאה בכל אחד ואחת מן האנשים שמונו, ואשר הביאו לכולנו גאווה גדולה".

יג.     ביום 24.11.02 העביר הנגבי, באמצעות ראש לשכתו דורית שמעון, את נוסח ה"מודעה" שחיבר לידי מיכאל קשת, עורך העיתון " מרכז העניינים", וזאת על מנת שתפורסם בגיליון מס' 7 של  העיתון, שיצא לאור והופץ בקרב חברי המרכז  כ-12 יום לפני הבחירות המקדימות.      

267. בדברי פתיחה של המאשימה בכל הנוגע למודעה, הבהיר נציג המאשימה את הנושאים שבדעת המאשימה להוכיח ונדבכים אלו ישמשו כראשי פרקים בניתוח הנושאים שיבוררו בשער זה. הנושאים הם כדלהלן:

א.      הפרסום הוא עבירת שוחד בחירות לפי חוק בחירות לגופים ציבוריים, תשי"ד-1954 בצירוף סעיף 17 לחוק המפלגות התשנ"ב-1992 ועבירת ניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה - עבירה לפי סעיף 28(א)(3) לחוק המפלגות, התשנ"ב-1992 .

ב.      המודעה הזאת מהווה נדבך ראייתי בהוכחת המהלך הכולל שלפיו הנגבי מצהיר על הכוונות שלו, ועל מה שהנחה אותו וגם מסמן מספר רב של אנשים כאנשים שהם מינויים פוליטיים שלו.

ג.        מטבע הדברים, השאלה הראשונה שיהיה צורך לבררה היא האם הנגבי חיבר את המודעה והאם הוא שלח אותה לפרסום . הנגבי כפר בעובדות אלה. לעניין זה יודגש שהתיזה שהמאשימה ניסתה להציג בפנינו היתה שהנגבי הוא מחבר המודעה וטענה שתעשה זאת באמצעות ארבעה נדבכים שיהיה צורך לבודקם:

1.       ההתנהלות בין הנגבי לבין מי שהיתה מנהלת לשכתו דורית שמעון בשבת  23.11.02  בין השעות 13.30 ו-15.30 בכל הקשור למודעה.

2.       שרשרת האירועים הנוגעים לביקור דורית שמעון במשרד ביום שבת והבאת מחשב הלפטופ מהמשרד לביתה, לצורך הדפסת המודעה. 

3.       ראיות טכניות -התביעה טענה שהמודעה הנ"ל נשלחה בדואר אלקטרוני, ממנהלת הלשכה של הנגבי, אל עורך העיתון.

4.       עדויות של אנשים שקושרים את הנגבי לחיבור המודעה.

         ד.  לטענת המאשימה, בהתחשב בתצהיר שנתן הנגבי ומאחר ואין מחלוקת מצד ההגנה לגבי הפרוטוקול בפני כב' השופט חשין, מי שהיה בזמנו יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, ואם תתקבל טענת המאשימה שהנגבי הוא זה שחיבר את המודעה, הרי שלטענת המאשימה הוכחו היסודות העובדתיים של העבירות המיוחסות .     

268. השאלה המרכזית בכל הנושא הנוגע ל"מודעה"/"כתבה" היא האם הנגבי חיבר מסמך זה. עמדת המאשימה היא שהנגבי חיבר את נספח א' לכתב האישום ביום שבת 23.11.02 בין השעות 13.30 ו-15.30.  את ההסבר לכך נתנה המאשימה בסיכומיה בע"פ . לגירסתה נספח א' לכתב האישום זו " מודעת בחירות" שמהללת את פועלו של הנגבי בעיתון פנימי של הליכוד ערב הבחירות. המודעה הזאת לא חתומה, אבל היא הוכנה ונשלחה מלשכתו של השר. היא נשלחה על ידי דורית שמעון, מנהלת הלשכה של השר. קצת לפני שהיא התחילה להקליד אותה היא נמצאת בקשר טלפוני ופקס עם הנגבי, ובהתחשב בעובדות אלה מבקשת המאשימה שייקבע שהמודעה הוכנה בהוראת הנגבי ובידיעתו.

269. להלן הראיות "הטכניות" שהציגה המאשימה:

א.      ביום שישי 22.11.02 בשעה 14:38 יש שיחה בין מיכאל קשת להנגבי שנמשכה 4 דקות. בשיחה זו מבקש קשת מהנגבי לקבל חומר לעיתון. נושא זה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים.

ב.       בשבת 23.11.02 מתחילה התנהלות שבה להנגבי יש , מהשעה 10.03 עד 10.35, מספר שיחות עם שרון אחדות (דובר המשרד). אין ראיות באשר לתוכן שיחות אלו, אך המאשימה מבקשת לקבוע שהן נגעו לפרסום בעיתון "מרכז העניינים".

ג.   אך את עיקר התיזה של המאשימה לעניין הכנת הכתבה ע"י הנגבי וידיעתו לגביה מבססת המאשימה על ההתנהלות מול מנהלת לשכתו של הנגבי, דורית שמעון. להלן ההתנהלות הנטענת המבוססת על רישומי שיחות (אך לא על עדות עדה מרכזית שהיא זמינה והיתה יכולה להאיר את עיננו):

·            בשעה 12.58- הנגבי מתקשר לדורית שמעון ונרשמת שיחה של דקה ו - 17 שניות.

·            בשעה 13.00 דורית שמעון מתקשרת להנגבי, בשיחה שנמשכת כמעט 2 דקות.

·            אחרי שדורית שמעון מסיימת את השיחה עם הנגבי היא מתקשרת למוטי דודי, (אחראי על הנהגים) והיא מבקשת, על פי עדותו, להביא מהמשרד לפטופ לצרכי עבודה.

·            בשעה 13.04 הנגבי משגר פקס לבית של דורית שמעון. לטענת המאשימה הפקס הזה הוא "המודעה".

·            מוטי דודי סירב להפעיל נהג של המשרד בשבת לצורך הבאת הלפטופ מהמשרד.

·            ב - 13.18 הנגבי שולח אל דורית שמעון פקס והמאשימה סבורה שהפקס הוא "כנראה השלמה של הנוסח של המודעה".

·    ב - 13.16 מתקשרת דורית שמעון לדודי יאסי שהוא נהג והוא זה שהביא אותה למשרד להביא את הלפטופ של דורית.

·    בשעה 13.59 לטענת המאשימה התחיל תהליך יצירת המסמך נשוא דיוננו . זה אנחנו יודעים מתוך מאפייני המסמך.

·    בחלוף 42 דקות, בשעה 14.41 דורית שמעון שלחה פקס להנגבי. בעניין זה ציינה המאשימה ש"ככל הנראה" מדובר בטיוטא ראשונית של המסמך .

·    בשעה 14.52 ישנה שיחה של 11 שניות בין דורית שמעון להנגבי,  המאשימה סבורה ש"ככל הנראה לוודא שהוא קיבל או שהוא מאשר את הפקס".

·    ב - 15.00 וב-15.02 - שולח הנגבי פקס לדורית שמעון. המאשימה סבורה שמדובר ב"ככל הנראה הטיוטא עם תיקונים שלו".

·    בשעה 15.18 דורית שמעון מחזירה להנגבי פקס שהוא "כנראה עם הטיוטא המתוקנת".

·    ב - 15.24 מתקיימת שיחה נוספת בין דורית שמעון וצחי הנגבי שמתקיימת 3 דקות ו - 28 שניות.

·     מייד אחרי השיחה הנ"ל מתקשרת דורית למוקד 144. והמאשימה סבורה שמטרתה היתה להשיג את המספר של מיכאל קשת .

·    בשעה 15.41 דורית שמעון משגרת פקס להנגבי.

·    לאחר מכן היא מתקשרת אל הנגבי בשיחה שאורכת 48 שניות.

·    בשעה 16.11 דקות דורית שמעון מתקשרת לשרון אחדות בשיחה של 33 שניות, ומיד אחר כך לבית הוריו של אחדות ומנהלת איתו שיחה ארוכה של 14 דקות.

·    בשעה 16.27 שרון אחדות מתקשר להנגבי.

·    בשעה 19.11 רואים באימייל בדואר היוצא של דורית שמעון שהיא מנסה לשלוח מסמך למיכאל קשת מהמחשב שלה, היא עושה את זה לכתובת שגויה.

·    למחרת, יום ראשון 24.11.02  דורית שמעון מתקשרת למיכאל קשת. לאחר כ-6 דקות חוזר אליה מיכאל קשת ומשוחח עם דורית שמעון 24 שניות.

·    ב- 9.02 שולחת דורית שמעון מסמך למיכאל קשת ובמקביל היא מבקשת מקרן מתתיהו ומדבי לוי לשלוח ולוודא שהמסמך הזה הגיע לקופי קולור(מיכאל קשת).

270.   מכל ההשתלשלות הנ"ל ניתן לקבוע שלשה ממצאים בטוחים:

א.      שהיו שיחות טלפון ופקסים בין דורית שמעון והנגבי , בין דורית שמעון ואחדות ובין אחדות להנגבי כאשר לא ידוע מה תוכן שיחות הטלפון ולא ידוע מה תוכן התשדורות של הפקסים. לעניין זה העיד הנגבי "שיחות טלפונים מתקיימות כדבר שבשגרה, זה לא דבר שמעיד על תוכנן של שיחות ".

ב.      שדורית שמעון נסעה למשרד להביא את הלפטופ שלה ושהיא הדפיסה בו את נוסח הפרסום.

ג.        שדורית שמעון דאגה לשלוח את הפרסום ביום 24.11.02 אל מיכאל קשת ושבפועל הוא קיבל זאת בתאריך הנ"ל.

עמדת הנגבי לעניין המודעה/כתבה ומהו הפרסום (מודעה או כתבה)?

271.      מאידך, עמדתו של הנגבי היתה שלא הוא חיבר את המסמך ואף לא יזם אותו. מי שחיבר מסמך זה היו אלה עורך העיתון מרכז העניינים, מר קשת, ודובר השר מר אחדות. כבר בשלב זה יצויין שכשפורסם המסמך איש לא ראה בפרסום מסמך שיש בו דבר מה מפליל. את זאת ניתן ללמוד מהשתלשלות העניינים הבאה:

א.      התנועה למען איכות השלטון לא פנתה להגיש תלונה למשטרה.

ב.      היועמ"ש לממשלה לא ראה במסמך חשד לפלילים אף כי התנועה הנ"ל פנתה אליו .

יד.מבקר המדינה לא הפנה את העניין לחקירת משטרה .

טו.הנגבי עצמו נתן לכך ביטוי בעת חקירתו בביהמ"ש שבזמנו איש לא קשר את הנגבי עם חיבור הפרסום ואלו דברי הנגבי בהקשר זה :

          " ככל הזכור לי אף אחד בעולם לא חשב שאני חיברתי אותה, זה רק היה המצאה, לא המצאה זה היה איזה תיאוריה שפותחה בגלל הסיפור של המחשב ודורית וכו'. באותה תקופה כל אחד חשב שמדובר במודעה בתשלום במסגרת מערכת בחירות שאני שילמתי עליה ושהיא מייצגת את מה שאני חושב. מול זה היה צריך להתמודד; על השאלה של מי חיבר לא היה אחד שהעלה בדעתו שיכולה להיות כלפי איזשהי האשמה שאני ישבתי באיזה שבת וחיברתי 75 שמות פלוס הטקסט אבל מה שרצו לדעת זה האם אני עומד מאחורי הדברים וזה עלה אפילו אצל השופט חשין השאלה של מי עומד מאחוריה. אפילו הוא לא שאל אותי שמה, ברק כלב אם אתה חיברת אותה. הוא רצה לדעת האם אני לוקח אבהות על התעמולה האסורה, על הטקסט שהוא פירש אותו ככזה שקורא לבוחרים להצביע לליכוד וכו' וכו' בדרך שהוא פירש אותה, אבל באמת זה לא עלה, לא אז ולא אצלי בתודעה שמישהו יכול לחשוב שאני חיברתי את זה, רק רציתי להפריך את הקשר שלי לטקסט וזה מה שעשיתי בזה שהבהרתי שהטקסט מוגזם, לא מדויק".

272.      מהו המסמך (נספח א' לכתב האישום) האם " מודעה" או " כתבה"? המאשימה חפצה לקרוא למסמך " מודעה" כדי להצביע על כך שהנגבי מימן את פרסום המסמך בעיתון, לדעתה,  כדי להאדיר את שמו. הנגבי מצידו כינה את המסמך " כתבה" כדי להצביע על כך שמדובר במסמך שלא היתה לו יד בכתיבתו. מילון אבן שושן " המילון החדש" מגדיר " מודעה" כ" ידיעה שפורסמה בציבור, הודעה כתובה, כרזה" הדוגמאות שמביא המילון הן מודעה בעיתון על הצגה קרובה, או מדעת אבל.  מאידך, " כתבה" הוגדרה במילון הנ"ל כ" רשימה שכתב עיתון שולח למערכת לפרסום". כפי שנראה בהמשך הדברים הפרסום (נספח א' לכתב האישום) הוא אכן " כתבה" ולא " מודעה". ככלל " מודעה"  בשונה מ" כתבה" מתקשרת עם פרסומת כלשהי. ישנה פסיקה שהתמודדה עם ההבחנה בין שני הביטויים בהקשר של פרשנות סעיף 7(ג)(2) לחוק הגת הצרכן, תשמ"א-1981, הקובע איסור על פרסום פרסומת בצורת של כתבה, מאמר או ידיעה עיתונאית. בת"פ (חיפה) 1400/03 מדינת ישראל נ' גרסיוסו בע"מ , הורשעו הנאשמים בעבירה על הסעיף הנ"ל, כאשר נקבע כי יש לראות בכתבה הממליצה על מוצרי הנאשמים, פרסומת, שפורסמה בצורה כזו שהצרכנים לא יכולים להבדיל בינה לבין כתבה. זאת, משום שבכתבה הופיעה תמונתה של יועצת וצרכנית הממליצה על מוצרי הנאשמים, שהתחזתה לרופאה, ושמה נרשם בבירור בכתבה ובתחתית התמונה - בצורה המטעה לחשוב שמדובר בכתבה אובייקטיבית מפי מומחה רפואי, וכן משום שהכתבה לא פורסמה במדור מיוחד אלא בעמוד בעיתון שכתבה עיתונאית נוספת מופיעה בו.  בית המשפט ראה במידע אובייקטיבי, הנחזה להיות מהימן, וכן בהופעת הפרסום לא במדור נפרד, אלא יחד עם כתבות נוספות - אלמנטים המאפיינים כתבה עיתונאית ולא פרסומת. לפי הראיות שהובאו, עורך העיתון " מרכז העניינים" מר מיכאל קשת הוא זה שכתב (תוך שנעזר בכמה אנשים שיפורטו להלן) את הפרסום ודאג לפרסום בעיתון שהוא עורכו בשם " מרכז העניינים". הנגבי לא שילם עבור פרסום זה. לא רק הנגבי טען שלא שילם, אלא עורך העיתון- מר מיכאל קשת , כפר בקבלת תשלום כלשהו בגין הפרסום. בנוסף, הפרסום נשוא דיוננו כולל מידע אובייקטיבי והופיע ביחד עם כתבות אחרות. כל אלה מובילים אותי לקבוע שמדובר ב" כתבה" ולא ב" מודעה". אמנם, ניתן לטעון, שאין זו כתבה בעלת רמה גבוהה, אך עדיין זו כתבה.

ניתוח דברי העדים :מיכאל קשת, שרון אחדות והנגבי

273.      אציין כי ישנם 3 עדים שיש לנתח את עדותם לעניין השאלה האם היתה להנגבי מעורבות בכתיבת תוכן הפרסום. העדים הם מיכאל קשת, עורך העיתון " מרכז העניינים" שבו פורסם הפרסום נשוא דיוננו; שרון אחדות, דובר המשרד והנגבי עצמו. ישנה עדה נוספת (דורית שמעון) שעדותה היתה יכולה לתרום תרומה של ממש לנושא דנן, אלא שהתביעה בחרה שלא להזמינה לעדות ואף הנגבי לא הזמין אותה לעדות כעדה מטעמו וניתן להבין זאת בכך שלא ראה טעם לזמנה כעדה מטעמו בשל קשריו המתמשכים עימה. להלן כמה מילות הקדמה באשר לעדים מיכאל קשת, שרון אחדות והנגבי בכל הקשור לפרסום נשוא דיוננו.

274.      באשר למיכאל קשת- בטרם שאכנס לפני ולפנים באשר לעולה מעדותו, רואה אני חובה ציבורית לצטט מעדותו של קשת על הדרך שבה הוא נלקח לחקירה ע"י המשטרה. הנושאים שבגינם חפצה המשטרה לחקור את קשת לא היו דחופים או בהולים וליום החקירה לא היתה כל חשיבות או משמעות ולא היתה כל סיבה לדרמטיזציה של הובלתו של קשת לחקירה . להלן התיאור שנתן קשת :

                         " אני יוצא מהבית ברבע לשמונה משהו,שבע וחצי רבע לשמונה, לכיוון העבודה, ואני נכנס לאזור התעשייה שבו נמצא המפעל, ובאחד הרחובות של אזור התעשייה שני רכבים, אחד מקדימה, אחד מאחורה, חוסמים אותי ומסמנים לי לעמוד בצד. ....יוצאים ארבעה גברתנים, ואומרים לי אתה בא איתנו, אמרתי סליחה, יש לכם טעות, אני לא עשיתי כלום, אני אין לי בזיכרון משהו שייתן לכם סיבה לעצור אותי, תבדקו את עצמכם, אני לא עשיתי כלום....אומרים לי אדוני אנחנו לא שואלים אותך, או שאתה בא איתנו בצורה יפה או שאנחנו עוצרים אותך....".

275.      לאחר התיאור הנ"ל מתאר קשת כיצד לא התירו לו להתקשר הביתה. הדרך בה נלקח קשת לחקירה זו התנהגות שצריכה להיבדק ע"י הגורמים המוסמכים, כיצד אזרח בבוקרו של יום מובא לחקירה במשטרה, כאחרון הפושעים, מבלי לתת לו כל הסברים וכאשר לא נטען כנגדו שהוא זומן לחקירה וסרב להגיע ולא ניתן לו אפילו להודיע שהוא לא מגיע לפגישות כלשהן שהיו קבועות לו ביום החקירה.  זוהי פשוט חטיפה . חקירה המתבצעת אחרי הובלה כזו צריכה להיבדק בזכוכית מגדלת כדי לבחון האם מה שאמר הנחקר במשטרה משקף את המציאות. סבורני שאין כל ספק בכך שמר קשת נלחץ ביותר בזמן החקירה במשטרה. קשה ביותר לבסס ממצאים מחקירתו של עד שהובל לחקירה באופן שתואר לעיל, ולא הופרך ע"י המאשימה. עדותו של קשת בביהמ"ש היתה פחות לחוצה, אך גם כאן השאלות החוזרות והנשנות פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם ע"י נציגי המאשימה הוציאו את העד משלוותו כפי שאראה במשך הדברים, אך ניתן לדלות מעדותו של מר קשת בביהמ"ש כמה ממצאים שיפורטו להלן.

276.      שרון אחדות, דובר המשרד, אף הוא נחקר בנושא הפרסום נשוא דיוננו. יש להתייחס לעדותו בזהירות. שרון אחדות ניסה במשטרה ובביהמ"ש להתחמק מכל מצב שבו תיוחס לו מעורבות מלאה בגיבוש הפרסום נשוא דיוננו וזאת בשל חששו מכך שהפרסום המהווה נשוא לאישום פלילי בעבירת שוחד יוביל לאחריות פלילית כלשהי מצידו (מצידו של אחדות). מעבר לכך, שרון אחדות גם לא רצה שייטען כנגדו שהוא מטפל בעניינים פוליטיים שאינם מסמכותו כדובר של משרד ממשלתי . יודגש בהקשר זה שכדובר בוודאי שהיה לאחדות קשר עם עיתונאים וגורמים פוליטיים אך בוודאי שלא רצה שתדבק בו הטענה שהוא כתב ו/או ניסח את הפרסום נשוא דיוננו. מעבר לכך, חששו של אחדות לא היה חשש תיאורטי, המשטרה בחקירתה ניסתה להרתיע את אחדות שכדובר משרד אסור לו לטפל בשום נושא פוליטי של השר ויש פה עבירה על התקשי"ר . אחדות ציין שאחת החוקרות בשם גילה אף איימה עליו במילים " אתה עסקת בנושאים פוליטיים, ... אנחנו הולכים איתך בעניין הזה עד הסוף"  לכן, גישת המאשימה לפיה אחדות שיקר במשטרה ובביהמ"ש היא גישה פשטנית מידי. כפי שנראה בהמשך הדברים, יש להפעיל את כלל "העיפרון הכחול" ולאמץ את אותם חלקים בעדותו של אחדות  שעולים בקנה אחד עם עדותו של קשת ולגבי אותן עובדות שאין להן תימוכין בעדותו של קשת יש להיזהר מלתת להן משקל כלשהו. את עדותו של שרון אחדות יש לבחון בזכוכית מגדלת מפני שקשה להשתחרר מהתחושה שאדם זה הן במשטרה והן בביהמ"ש פחד מההשלכות של קשר כלשהו שיימצא בינו לבין הכתבה. בעת היותו במשטרה הוא חשש מכך שייוחס לו שהוא עוסק בעניינים פוליטיים בניגוד לתקשי"ר. אחדות חפץ להמשיך בתפקידו גם אחרי לכתו של הנגבי וחשש מהחשד של הפרת תקשי"ר . חששו של אחדות לא היה תיאורטי. הוא נמנה על העובדים הבכירים שהגיעו למשרד באמצעות הנגבי ובהתחשב בהתרחשויות שהיו באותה עת בה נחקר, הוא חשש למעמדו. בהיותו בביהמ"ש הוא חשש מהשלכות הקשר שלו עם הכתבה בהיבט הפלילי של העניין. אין לשכוח שהוא נחקר תחת אזהרה.

277.      עמדת הנגבי בעניין המסמך כפי שעולה מעדותו הראשית כוללת את היסודות הבאים:

א.      הנגבי לא יזם אותה.

ב.      הנגבי לא מימן אותה.

ג.        אם הנגבי היה רואה את המסמך בטרם פרסומו, המסמך לא היה יוצא לעולם בנוסח ובסגנון שהנגבי מתבייש בו.

ד.      המסמך לא משקף את הרטוריקה של הנגבי.

ה.      החלק היחידי שהוא נוסחו של הנגבי זו התגובה המופיעה במסמך.

278.      בטרם שיובאו ממצאים העולים מחקירותיהם של מיכאל קשת, שרון אחדות והנגבי אציין כי לא צריך להיות מומחה גדול ללשון כדי לקבוע שהתגובה ל" כתבה" שהנגבי מודה בכתיבתה נושאת סגנון שונה בתכלית מחלקה העליון . להלן השוואה בין החלק העליון של המודעה לבין " התגובה":

·        לשון הכתבה נוטה להכרזות כוללניות: ".. מוודא שחברינו מאיישים את כל המשרות הפנויות", "זהו שיא שאף שר לא הגיע אליו בממשלה הנוכחית!", ".. שמדובר בחברים מכל אזורי הארץ ומכל המגזרים", " שיא לאומי במינוי חברי ליכוד", "במשרד הזעיר ביותר במשרדי הממשלה", "במשרד גדול הרבה יותר". בשונה מחלקה העליון של הכתבה, התגובה של הנגבי אינה מנוסחת בצורה כוללנית ברמה כזו. לשון כוללנית כזו לא נמצאת בתגובה.

·        הסגנון הלשוני של הכתבה הוא סגנון עממי, תיאורי וציורי במידת מה: "מנצח אישית על המלאכה", "שיא לאומי", "בפרק זמן כה קצר ובמשרד הזעיר", "במשרד גדול הרבה יותר", "יוסיף ללמד את חברי התנועה כיצד לשלוט: לא בדיבורים - אלא במינויים", "זהו שיא שאף שר לא הגיע אליו בממשלה הנוכחית !" לעומת זאת, הסגנון הכללי של התגובה רשמי יותר : "כל אימת", "תפקיד שהולם את כישוריו", "..וחשוב שחברי התנועה ייטלו אחריות ויהיו שותפים מרכזיים בניהול המדינה, כמובן - על בסיס התאמתם לתפקיד המוצע להם ונכונותם להשקיע, להפגין חריצות ולגלות גישה ממלכתית ומקצועית".

·        הסגנון התחבירי של הכתבה מתאפיין במשפטים ארוכים ומורכבים מבחינה תחבירית. למעשה, למעט ההכרזה "זהו שיא שאף שר לא הגיע אליו בממשלה הנוכחית!" והכותרת: "השר צחי הנגבי שיא לאומי במינוי חברי ליכוד", נעשה שימוש רק במשפטים ארוכים, מורכבים ואף מפותלים. לעומת זאת, התגובה בעלת משפטים קצרים יותר, ואף כאשר ישנם משפטים מורכבים - הם בעלי מבנה ברור ופשוט יותר.

·        כפי שהנגבי העיד " מהטקסט של התגובה.....יש גם איזה אמת מאד בסיסית שזועקת. אם התגובה היתה מתייחסת ל-75 אנשים שרובם המוחלט הם באמת לא במשרות המשמעותיות אז בסדר, אז אין לי הרבה מה לומר, אבל אם הטקסט של התגובה הוא כל כך חד ....שמאחוריו עומדת תודעה של מספר מצומצם של משרות בכירות, משמעותיות שבהם ...הליכוד יכול להשפיע אז אפשר להבין את זה. אני חושב שהתגובה אומרת את הכל".  בהמשך חקירתו מציין הנגבי שבתגובה הוא ראה לנגד עיניו 5-6 מינויים שאת שמותיהם הזכיר, כשהבין שמדובר בתפקידים בכירים. היינו שהנגבי לא ראה את מלוא הכתבה ולא התכוון בתגובתו ל-80 מינויים שמרביתם בתפקידים לא בכירים.

·        ניתן לראות את הפער ברטוריקה ובתוכן בין גוף המסמך לבין התגובה.  אין כל קשר בין הטענה " שחברי התנועה יטלו אחריות ויהיו שותפים מרכזיים בניהול המדינה, כמובן על בסיס התאמתם לתפקיד המוצע להם" לבין עשרות מינויים זוטרים  שפורטו ברשימה שלא קיים כל קשר בינם לבין ניהול.

·        כל אלו יכולים לעורר ספק סביר שהנגבי לא כתב את כל חלקו העליון של הפרסום. היינו שהיה אחר ואולי אחרים שכתבו את כל חלקי המודעה שאינם " התגובה".  כל אלו מסבירים את עדותו של מיכאל קשת שכאשר התקבלה התגובה של הנגבי במערכת הם צחקו. היה זה בשל הפער בין התגובה לבין הכתבה.

       הנגבי בעת חקירתו בביהמ"ש לא יכול היה לזכור מתי הכין את התגובה לכתבה, שבהכנתה הודה. הוא לא שלל אפשרות שדיבר על כך עם שרון אחדות ביום שבת 23.11.02  אך בשיחה הזו התמצתה מעורבותו בכתבה; ואלה דבריו של הנגבי בהקשר זה : " יכול להיות ששוחחנו על התגובה שלי ואני לא זכרתי מתי ועם מי שוחחתי על התגובה. יכול להיות ששוחחנו באותו יום על התגובה. יכול להיות שנדרשה תגובה לסיכום הפעילות שנעשתה בעניין הזה עם שרון" . ובהמשך העיד הנגבי כך : " יש שיחה ארוכה בין שרון לדורית שלוקחת 14 דקות . אני לא יודע מה היה בה אבל אם היה משהו שקשור באותו יום לעניין המודעה, זה התגובה לכתבה כפי שהתבקשתי. אני לא זוכר שזה עלה באותו יום, לא זוכר מתי זה עלה, אני גם לא זוכר שזה היה מול דורית, יכול להיות שזה היה מול שרון וגם יש לי שיחה עם שרון באותו יום, אז יכול להיות שהעניין הזה, בשיחה שלי איתו עלתה גם נושא התגובה אבל זיכרון לזה אין לי".

279.      בכל הנוגע לחישובי הזמנים שחישבה המאשימה כמפורט לעיל, נחקר הנגבי ארוכות ועמוקות. להלן טענותיו שהן בעלות משקל רב:

א.      בהקשר של הפקסים אין שום היגיון וסבירות שהפקסים האלה קשורים לפרסום ב"מרכז העניינים" שהוא נספח א' לכתב האישום.לדברי הנגבי :" המסמך הוא בן שישה עמודים.... שישה עמודים לשלוח, אנחנו עשינו ניסיון אחר ניסיון בעניינים האלה לא פעם, זה 34 שניות. תוסיף עוד, עברו כמה שנים, הפקסים אולי השתכללו ותגיע אפילו לדקה של משלוח שישה עמודים, לא תגיע אף פעם למספרים שמופיעים פה בפקסים האלה". ובאותו כיוון שב הנגבי ואומר " אני מדבר על הפקס הראשון שהיא שולחת אז זה 150 שניות שזה כפול, יותר מכפול זה שתיים וחצי דקות ואחרי זה הפקס שאני שולח זה 126 שניות והפקס שהיא שולחת זה 178 שניות והפקס האחרון, איך אתה אומר? הפקס המסכם את המסמך שבו כבר אין תיקונים, אין טעויות זה השישה עמודים נטו, זה 258 שניות, זאת אומרת זה כבר באזור הארבע דקות, לפקס של 34 שניות שהוא לא יכול להיות יותר מ-34 שניות, אני אומר קח דקה. אין לזה שום דרך שאפשר ליישב את זה עם המסמך הספציפי הזה". משמעות הדברים היא שלא רק שאין שמץ של הוכחה באשר לתוכן הפקסים אלא שאין הסבר לפערים במשך התשדורות בין פקס שהיה אמור לכלול את כל טקסט הכתבה ובין הזמנים של הפקסים בספקולציה שבנתה המשטרה.  בצר לו ב"כ המאשימה ניסה לשאול שאלות טכניות רבות את הנגבי לעניין זמני משלוח וזמני שידור של פקסים תחת אשר יביא מומחה לפקסים שייתן הסברים על זמני שידור וזמני משלוח והאם ייתכן בכלל מצב שבו מה ששודר בין דורית שמעון להנגבי היה המסמך נשוא דיוננו; ואם לא מומחה לפקסים ניתן היה למצער לערוך בדיקה של מכשיר הפקס של הנגבי אשר בו השתמש ביום 23.11.02 ולוודא מה משך שידור של 6 עמודים. בנוסף, המאשימה יכולה היתה להביא כעדת תביעה את דורית שמעון כדי שתעיד על ההתנהלות שלה בתאריך הנ"ל. אך אלה לא נעשו.  לעניין אי העדתה של דורית שמעון אתייחס בהמשך הדברים.

ב.      לדורית שמעון היה מחשב בבית והיא היתה יכולה בקלות להדפיס את הטקסט של המסמך נשוא דיוננו במחשב שלה והיא לא היתה צריכה לנסוע למשרד ולהביא לביתה את הלפטופ. להלן דברי הנגבי בנקודה זו : " אני לא מבין למה היא הייתה צריכה לנסוע באותו יום למשרד, כל הטרחה הזאת ולהזעיק נהגים ואזעקות וכו', כאשר יש לה מחשב, יש לה פקס, היא מדפיסה, שולחת" .

ג.        לעניין ההתנהלות של שיחות טלפון ופקסים בין דורית שמעון להנגבי ביום שבת 23.11.02 העיד הנגבי כך: "אני מניח שתיקים הועברו כמקובל אז אלי הביתה, נעשו חילופי פקסים ביני לבינם בהקשר של העבודה המקצועית של המשרד, ניקוי שולחן זה להערכתי המרכיב של הפקסים פה וכל היתר זה שיחות שאני לא יכול לתת עליהם פרשנות כי לא הייתי מודע להם וגם הרבה זמן [עבר-י.צ.] מאז". במקום אחר בעדותו המשיך הנגבי ופרט: " בשבתות שגרתיות שבהם אני מגיע הביתה אחרי ששבוע שלם הייתי יחד איתה הם שבתות שהם יותר שקטות, ממילא אין צורך לדבר על דברים דחופים כי ניפגש ביום ראשון ודיברנו ביום שישי וכו' וכו'. בשבועות שלפני הפריימריז שאני לא נמצא פיזית בלשכה אז הקשר חייב להיות קשר טלפוני והוא בא לידי ביטוי באמת באמצעות הנתונים שאנחנו רואים פה לגבי שתיים מתוך השלוש שבתות האחרונות שלפני הפריימריז כאשר אני מניח שב-30.11 אם היו בודקים שיחות שלי אליה גם היו מוצאים שיחות לא מעטות". הנגבי בעדותו עמד על כך שאין במסמך כל פירוט של שיחות שהוא התקשר אל דורית שמעון ב-30.11.02 למשל .

280.      בעל הרעיון לכתיבת נספח א' היה מר קשת עצמו אשר העיד שהיה לו עניין בהכנת "כתבה" שהיה יכול להביא להעלאת ערך העיתון ולמשוך מפרסמים .  באותו כיוון העיד גם דובר המשרד שרון אחדות שציין בעדותו שהיוזמה לפרסום היתה של קשת, שפנה אליו בעניין. למעשה ההתעניינות של קשת בעניין מינויים במשרדים שונים שבהם היו שרי הליכוד לא החלו אצל הנגבי אלא במשרד הבריאות (אצל השר דני נווה) . 

281.      קשת העיד שהשיחה הראשונה שלו עם משרדו של הנגבי היתה תקופה משמעותית לפני הפרסום . לדברי אחדות "....הנגבי לא היה מודע למעורבות ולכל הדברים שאני העברתי לקשת, הוא לא היה מודע לזה עד הסוף, גם אני לא ייחסתי לזה חשיבות אותו רגע, כי לא חשבתי שאני צריך לעדכן אותו בכל דבר ודבר".

282.      אחדות הבהיר בעדותו שהוא עצמו לא שוחח עם הנגבי על תוכן ה"כתבה".   לדברי אחדות הוא הונחה ע"י הנגבי לשתף פעולה עם קשת בעניין הכתבה או כלשונו של אחדות "לרוץ איתו ".

283.      מה שברור מתמליל החקירה של קשת במשטרה ת/1203 הוא שקשת אסף שמות של מועמדים שהתמנו.   קשת ציין בעדותו כיצד אסף את השמות הללו משאלות שהפנה לחברי מרכז באירועים. קשת גם זכר ששלח למשרד לאיכות הסביבה רשימה של שמות שהוא ליקט במשך זמן . קשת כינה את השמות שקיבץ ממקורות שונים " בלוק של שמות" .

284.      קשת הדגיש בעדותו שבכל הכתבות שהיו בעיתון "מרכז העניינים" באשר להנגבי הוא עמד בקשר עם שרון אחדות ולא עם השר הנגבי . קשת קיים קשר עם שרון אחדות לעניין הכתבה 4/5  פעמים . הוא אף ציין שבאחת השיחות היתה בחורה שהפנתה אותו לדובר . קשת אף הזכיר בעדותו שדיבר עם בניזרי (היועץ הפוליטי של השר) . בחקירתו החוזרת הבהיר קשת שהוא היה בקשר עם אחדות, בניזרי ודורית שמעון . השיחות של קשת היו ללשכת השר. אחדות, למשל העיד, שקשת שוחח עם בניזרי .  בניזרי עצמו לא הכחיש שהיה בקשר עם קשת .

285.      קשת לא נמנה על תומכיו של הנגבי ולא הצביע עבורו בשנת 2002   כך שאין לומר שרצה להיטיב עם הנגבי בעדותו. מעבר לכך יצויין שקשת הזכיר בעדותו שהוא לא פרסם את הנגבי בתמונת השער של העיתון מאחר והנגבי לא הסכים להיפגש עימו לראיון בטרם שפורסם הפרסום הנדון .

286.      קשת העיד על שיחות מתמשכות עם הדובר שרון אחדות בעניין ה"כתבה" . קשת העיד שבוודאות ה"כתבה" הלכה וחזרה מקשת לאחדות ומאחדות חזרה לקשת . כשה"כתבה" "הלכה" ו"חזרה" נעשו בה מידי פעם שינויים . גם אחדות העיד על כך שה"כתבה" הלכה "הלוך ושוב" מקשת אליו וחזרה . חייב אני לציין שחקירת נציג המאשימה את קשת היתה חקירה שהתישה את העד. כה הותש העד עד שכאשר ההגנה ביקשה לברר עם מר קשת את נושא ה"כתבה" הוא ענה " אני כבר לא עונה על השאלה הזו ". שוכנעתי מעל לכל ספק סביר שקשת ושרון אחדות  היו אלה שגיבשו את תוכן הפרסום נשוא דיוננו. קשת העיד במפורש שלגבי הטקסט שרון היה מעורב .  

287.      לפי ת/1007א' הפרסום נשלח להדפסה ביום א' 24.11.02 ולמחרת נמסרו גיליונות העיתון לקשת.

288.      אין ללמוד מהשתלשלות הענינים הקשורה ל"כתבה" של קשת על הנושא "הטבע של צחי" להשתלשלות העניינים בכל הקשור לפרסום נשוא דיוננו.   המאשימה ניסתה ללמוד גזרה שווה מהתנהגות קשת והנגבי בכל הקשור ל"כתבה" שכותרתה "הטבע של צחי" לענייננו. ב"כתבה" "הטבע של צחי" אכן היתה מעורבות מסויימת של הנגבי בכתיבתה ואילו בכתבה נשוא דיוננו מעורבותו, כפי שנראה בהמשך הדברים התייחסה לתגובה בלבד. ב"כתבה" "הטבע של צחי" לא היו קביעות מצד קשת על מעורבותו בתוכן ה"כתבה" בדומה לעדותו בהתייחס לפרסום נשוא דיוננו.

289.      יודגש שבחקירתו גילה אחדות בקיאות מוחלטת בשמותיהם של אותם אנשים ששמם מוזכר בפרסום אחדות גילה גם ידע לא מבוטל באשר לכתובותיהם ותפקידיהם של רוב האנשים ששמם מוזכר בפרסום. הידע שהפגין אחדות באשר לשמות, למקומות המגורים ולתפקידים בחקירה שנעשתה שנים אחרי הפרסום נשוא דיוננו מצביעה על מעורבותו בגיבוש השמות. המסקנה שניתן להסיק מהידע הרב שעלה מחקירתו של מר אחדות היא שגם אם לא מסר לקשת את כל השמות שבפרסום והיו אחרים שהשלימו את הרשימה, אחדות תרם תרומה משמעותית לגיבושה .

290.      מהראיות עולה כי ביום 22.11.02 היתה שיחה בלבד של קשת עם הנגבי. משך השיחה היה 4 דקות. מה שברור הוא שבשיחה זו שבאה לאחר שני ניסיונות התקשרות של קשת עם הנגבי (ניסיונות שלא צלחו), ביקש קשת אישור לכתבה שעמד לפרסם ביום א' שלאחר אותה שיחה. אני שולל את התיזה שהציעה המאשימה שלפיה באותה שיחה ובעקבותיה החל גיבוש תוכן הפרסום, שנעשה גם במהלך השבת של 23.11.02.

291.      המשטרה בנתה קונספציה שלאחר מכן התמוטטה. בתחילה היתה סבורה שאחדות מעורב בתוכן הפרסום. לאחר מכן שינתה את הקונספציה ובנתה קונספציה חדשה לפיה הנגבי כתב ודאג למשלוח של תוכן הכתבה למיכאל קשת. מתוך כך שהקונספציה שאימצה המאשימה היתה ששרון אחדות שיקר בעדותו במשטרה ובביהמ"ש, היא נמנעה מלבדוק את הקלטת ת/1058א' האם שרון אישר שהיה בטרם הפרסום נשוא דיוננו ובכל הנוגע לפרסום, בקשר עם מיכאל קשת. בקלטת ישנו קטע המופיע בדקה ה-14.35 בו אחדות מאשר ש-"כן" היה בקשר עם קשת. נטען שהמילה שבה השתמש אחדות היא "תן" ולא "כן" והמאשימה היתה אמורה לבדוק במז"פ את הקלטת באמצעות מערכת הגברה, והיה דיון בעניין זה בביהמ"ש, אלא שהמאשימה לא המציאה לביהמ"ש ממצאים כלשהם על בדיקה כזו ומה תוצאותיה .

292.      מנגד עדות הנגבי היתה קוהרנטית ועקבית. להלן כמה ממצאים שניתן לבסס על העדויות השונות שנתן הנגבי במשטרה ובביהמ"ש בנושא הכתבה:

א.      הנגבי הופתע בכלל שהכתבה הפכה לנושא לחקירה משטרתית .

ב.      קשת יזם את הכתבה.  פנייתו של קשת היתה לשרון אחדות ושרון אחדות דיווח על כך להנגבי.

ג.        הנגבי הטיל על אחדות לפעול בעניין הכתבה מול קשת מהטעם שאחדות היה דובר מקצועי וכאיש פוליטי הוא הכיר את המועמדים למיניהם .  הנגבי העיד בעניין זה ש" אני היטלתי עליו את הקשר עם מיכאל קשת כי בסך הכול זה טבעי שהוא משלב גם את הראייה התקשורתית וגם את ההיכרות ".

ד.      לאחר אותו שלב הנגבי לא טיפל בעניין הכתבה. לדבריו באותה תקופה הוא הסתובב ברחבי הארץ לקראת הקמפיין בליכוד .

ה.      השלב הבא שבו הנגבי טיפל בעניין הכתבה היה השלב שבו הכין תגובה לכתבה וכפי שראינו לעיל, הנגבי לא יכול היה למקם מבחינת נקודת הזמן והנסיבות את מועד הכנת התגובה. 

293.      הנגבי לא היה בקשר עם מיכאל קשת לפי דברי קשת עצמו . "הקשר" היחידי שניתן להפיק מדבריו של קשת היה שביום ו' 22.11.02 הוא ביקש מהנגבי לזרז את קבלת החומר (הערות הנגבי ותגובתו) .

294.      עצם תוכן התגובה לכתבה מצביע על כך שהנגבי היה מנותק משאר חלקי הכתבה. הנגבי היה סבור שהכתבה תתמקד במינויים שנעשו ביוזמתו או במעורבותו והוא סבר שמדובר בבכירים שמעצבים מדיניות. לכן הגיב תגובה שהיו בה שני מסרים: ראשית, שהוא רואה בחיוב את העובדה שאנשים מהתנועה נרתמים לשירות הציבורי; ושנית, אלה שמגלים נכונות לעבוד בשירות הציבורי צריכים להתאים לתפקיד, להפגין חריצות ולהשקיע .

295.      הנגבי ולמעשה גם שרון אחדות , לא ראו בעיתון "מרכז העניינים" עיתון חשוב כי אם ראו בו פרסום איזוטרי .  שני אלה אינם היחידים שראו בעיתון הנ"ל עיתון לא חשוב לחלוטין. למשל: העד רזיאל מרי העיד שהעיתון "הולך ישר לפח האשפה" כלשונם . היו כאלה (כמו אסתר מארק) שאף לא ראו את העיתון מעולם . עו"ד הברמן ששימש יועמ"ש של הליכוד לא שמע על העיתון הזה . היו לפחות עוד 3 עיתונים דומים לעיתון הנ"ל . מכאן ניתן להבין מדוע הנגבי לא ראה כל צורך לטרוח בעניין הפרסום הזה.

296.      קשת עצמו אישר בעדותו שהתיזה לפיה הנגבי נבחר בפריימריז בגלל "הכתבה" היא (כלשונו) שטויות. בעדותו הדגיש קשת ש "צחי היה תמיד למעלה....השר הנגבי תמיד היה מאד פופולארי במרכז, בכיר במרכז, זה חד משמעית" .

297.      יוסי רענן תיאר את הנגבי בעדותו כך: " תמיד כשהיו בחירות פנימיות הוא נבחר במקום מאד גבוה. היה לו כוח רב במערכת. היה לו מטה מאד יעיל, יכולת ארגונית גבוהה מאד. היה לו תקשורת טובה, אני חושב שהוא נבחר בחמישיה הראשונה....לא קל להגיע למקום כזה ואני חושב שהיה לו כוח פוליטי רב מאד בתוך הליכוד ובלי שום קשר אפילו להיותו השר לאיכות הסביבה" . גם עדים אחרים הזכירו את כוחו של הנגבי במרכז הליכוד ולא אמנה את כולם: למשל רזיאל מרי , אשר יעיש , טלי ויינשטיין ושרון ניסים . המסקנה מכל האמור לעיל, שהנגבי לא נזקק בכלל לכתבה כדי להשיג מעמד כלשהו במרכז הליכוד.

         טעויות שמופיעות בכתבה שהנגבי לא היה טועה בהן

298.      ברשימת השמות שבכתבה היו טעויות רבות. רשימה כזו לא היתה יוצאת מתחת ידו של הנגבי אשר הקפיד על קוצו של יוד . להלן הטעויות שהיו בכתבה ואינני מונה את כל הטעויות וסימני השאלה אלא מסתפק בכמה טעויות על דרך ההדגמה:

א.      לא נכלל ברשימה שמו של אחד הפרויקטורים שעבד בצמידות להנגבי בכל הנוגע לחוק הפיקדון-שלמה בן עמרה למרות היותו חבר מרכז ולמרות שהנגבי הכיר אותו היכרות אישית. טענת המאשימה היתה ששם זה לא נכלל מפני שהוא היה עלול להיפגע מכך. אם כך מדוע רשם שמות חברי מרכז אחרים? האם אלה לא יכלו להיפגע מכך?

ב.      זמיר לא הוזכר בכתבה לגירסת המאשימה מפני שהנגבי לא רצה להיות מזוהה עימו. מאידך, הזכיר ברשימה 3 רכזי צב"ח שאותם פיטר לשיטתה לאחר מכן.

ג.        את גב' ענת רז ומר ניסים צרור לא הכניס לרשימה, לטענת המאשימה מפני שלא היו חברי מרכז. אך אם כך, מדוע הזכיר ברשימה את דליה דורון אשר אף היא היתה חסרת זיקה? או מדוע הוזכר שמו של גדעון אברהם נהגו של הנגבי כשלא היה  חבר ?

ד.      מדוע לא הוכנסה לרשימה עוזרת אישית של הנגבי כמו טלי וינשטיין ומדוע הוזכרה ברשימה עובדת שלא היתה לה כל זיקה כמו דליה דורון, או אורית טננבוים סובול או אלי אמיתי?

ה.      אתי ראובן הוזכרה בכתבה כמי שמתגוררת בת"א בעוד שהתגוררה בגוש קטיף.

ו.        אתי נתן היתה העוזרת של שרון אחדות. היא אכן התגוררה בת"א אך להנגבי לא היתה ידיעה על כך.

ז.       ברשימה מופיע שמו של פרדי אוריאל אלא ששם משפחתו ברשימה הוא "אריאל" ולא "אוריאל".

ח.      אורית בן שלום רשומה כאורנה בן שלום. הנגבי כמי שהעביר את מועמדותה, היה צריך לזכור את שמה הנכון.

ט.      מרדכי טאוב מופיע בכתבה תחת הכותרת של "חברי המרכז והתנועה בתפקידים ביצועיים במשרד".  טאוב מופיע כמי שמתגורר ביש"ע בעוד שהוא התגורר בירושלים.

י.        מיכל שמואל חי היתה מזכירה בלשכת השר וביתו של חבר מרכז. אילו הנגבי היה מכין את הרשימה היה מונה אותה ברשימה.

יא.   ארז סופר שימש עוזר השר במשרת אמון אך לא מופיע ברשימה.

יב.    גדי דקל ואביטל ברוכי נעדרים מהרשימה למרות מעורבות הנגבי בעניין קליטתם בעבודה.

יג.     קארין שאשא לא מופיעה ברשימה אף כי היא בתו של חבר מרכז ידוע.

יד.    עזרא מועלם היה איש מרכז ותיק שמונה כפרוייקטור והנגבי היה מעורב במינויו אך שמו נפקד מהרשימה.

טו.   ברשימה מופיעה רחל ביטון שהיתה מזכירתו האישית של המנכ"ל הרשקוביץ. היא לא היתה חברת המרכז אך הופיעה ברשימה ומי שיכול היה לטעות בכך הוא קשת עצמו שבביהמ"ש העיד שסבר שהיא חברת מרכז .

טז.   עו"ד צילה טמיר כלל לא היתה במועצה הלאומית לאיכות הסביבה, אף כי שמה נזכר בקבוצה זו. המינוי שלה נעשה ע"י הנגבי, אך כיצד טעה בעניין זה?

יז.     מעניין להזכיר שהעובד היחידי המופיע ביחד עם תוארו (דובר המשרד) הוא שרון אחדות. אילו הנגבי היה עורך את הרשימה, מדוע לא ציין ליד בעלי תפקידים מרכזיים במשרד את תוארם. דווקא עובדה זו של ציון התפקיד על יד שמו של שרון אחדות יש בה כדי לחזק את המסקנה ששרון אחדות ערך את הרשימה או מרביתה, כאשר חלקים אחרים ממנה נעשו בפעולת ליקוט ע"י מיכאל קשת עצמו.


מסקנות וסיכום לעניין הכתבה/נספח א' לכתב האישום

299.      המסקנה המתבקשת מכל השגיאות למיניהן שיש ברשימה השמית שפורסמה בכתבה היא שלא הנגבי הכין את הרשימה.

300.      שרון אחדות וגב' דורית שמעון שהיתה ראש הלשכה של הנגבי ידעו על הכתבה. הנגבי סמך על שניהם. אופי היחסים של הנגבי עם השניים היה כזה שהם לא היו חייבים לדווח לו כל פרט ופרט.

301.      התיזה של המאשימה אשר שני הצדדים קראו לה "הטיעון הסיגנטי" המתקשר ל-ת/1007 היה שהנגבי כתב את הכתבה נשוא דיוננו ביום שבת 23.11.02 כאשר קדמה לכך שיחת טלפון מיום ו' 22.11.02 שנמשכה 4 דקות בין הנגבי למיכאל קשת. לעניין זה ביצעה המשטרה חקירה שנעשית אולי במשפטי רצח. אך עם כל הבדיקה של דקות ושניות של תשדורות ושל שיחות טלפון לא נעשתה בדיקה אחת והיא של מכשיר הפקס הביתי של הנגבי. אינני מקבל את התיזה שניתן היה לכתוב את הכתבה מהשרוול במשך כשעתיים (לגירסת המאשימה). כל הראיות שהובאו לעיל מצביעות על טיפול בעניין הכתבה זמן לא קצר לפני פרסומה, כאשר היתה אינטראקציה בין שרון אחדות לבין מיכאל קשת.

302.      אני שולל את התיזה של המאשימה שלפיה יום לפני פרסום הכתבה טיפל הנגבי בכתיבת כל הכתבה. אילו הנגבי היה רואה בכתבה חשיבות לקידומו הפוליטי ולתמיכה בו, כפי שמנסה המאשימה לטעון, הוא לא היה משהה את כתיבת הכתבה לרגע האחרון. הוא היה משקיע זמן רב יותר לכתבה, בודק אותה ולא מוציא מתחת ידו מסמך עם שגיאות לא מעטות, כפי שראינו לעיל.

303.      שוכנעתי מעל לכל ספק סביר שהנגבי לא כתב את נספח א' לכתב האישום מהטעם שקשת העיד באופן  חד משמעי שאם העיתון נשלח להדפסה ביום א' 24.11.02 אין כל סיכוי ואפילו לא תיאורטי שלא היה לו (לקשת) את הטקסט קודם לכן. קשת הבהיר שאין כל אפשרות טכנית לקבל ביום ההדפסה מסמך בסגנון של ת/1032 ולהפוך אותו לכתבה, כאשר צריך היה להעביר את המסמך להדפסה .

304.      המאשימה ניסתה לבנות תילי תילים של תיאוריות מהעובדה שדורית שמעון ביקרה במשרד, דבר שהוכח נוכח עדותו של הנהג דודי יאסי שהעיד על כך שלקח את דורית שמעון למשרד ביום שבת 23.11.02 (יום לפני פרסום הכתבה) . הנהג הנ"ל ציין שדורית שמעון עשתה עבודות משרדיות . הנהג אף ציין שדורית שמעון לקחה איתה את הלפטופ. הדבר הפשוט ביותר מבחינת המאשימה, היה להביא את דורית שמעון לעדות ולברר מפיה מה עשתה במשרד; אך המאשימה נמנעה מלהביא את הנ"ל לעדות. לכן, כל הספקולציות שבנתה המאשימה אין להם משקל מכריע שיכול להוביל לכריכת הנגבי לכתיבת המודעה וכפועל יוצא מכך להפללתו. בכל השתלשלות העניינים יש תמיהות שיש בהן גם כדי לסתור את התיאוריה שניסתה לבנות המאשימה. התמיהות הן:

א.     אם הנהג דודי יאסי ראה את דורית שמעון מבצעת עבודות משרדיות, אלו עבודות היא ביצעה שהיתה דחיפות לבצען בשבת. פתרון לשאלה זו היה יכול להינתן באמצעות הבאתה של דורית שמעון לעדות .

ב.      דורית שמעון חזרה למשרד גם בערב. כך עולה מ-ת/1007 (איכון לפי השימוש בנייד). מדוע באה דורית שמעון פעם נוספת למשרד? לעניין זה לא די בהשערות בלתי מוכחות. יש צורך בראיות שהיו יכולות להימצא באמתחתה על דורית שמעון.

ג.       יוזכר שב-23.11.02 (במוצאי שבת) התקיים כנס פעילי ליכוד ברחובות. לכנס זה הלכה טלי ויינשטיין . כנס אשר כזה בהיותו כנס פוליטי, היה קשור עם הנגבי. קיימת אפשרות סבירה למדי שחילופי הפקסים שהיו במהלך השבת היו קשורים  דווקא לכנס ולמסע הבחירות שהשר היה מצוי בו. הימנעות המאשימה מלזמן את דורית שמעון למתן עדות בביהמ"ש ואי קבלת גירסתה של עדה כה חשובה, יש בה כדי לסתום את הגולל מאחורי התיאוריה שבנתה המאשימה. את אי זימון דורית שמעון לעדות יש לזקוף לחובת המאשימה ולא לחובתו של הנגבי. המאשימה טענה שדורית שמעון לא זומנה לעדות כעדת תביעה מטעמה בשל כך שהיא "עדה בלתי מהימנה". תחת זאת, הביאה המאשימה לעדות את ניצב סגלוביץ'. הלה טען שדורית שמעון נמנעה מלהשיב על חלק גדול מהשאלות הענייניות שנשאלה. זו אינה סיבה שלא לזמן לעדות עדה כה מרכזית. חקירה יעילה של העדה בביהמ"ש היתה יכולה לשוך אור על הרבה סוגיות שנותרו בערפל.

ד.      אין כל הוכחה לכך שהדפוס של שיחות טלפון ופקסים בין הנגבי לבין דורית שמעון במהלך שבתות אחרות אפיין רק את השבת שקדמה לפרסום נספח א' לכתב האישום . כאן היה צריך להמציא בדיקה של כמה חודשים ולהראות מה היה דפוס הפעילות בשבתות.

ה.     המאשימה בנתה תיאוריות שונות על זמני משלוח פקסים בין הנגבי לבין דורית שמעון מתוך מגמה לטעון שחילופי הפקסים התייחסו לכתבה (נספח א' לכתב האישום). מכאן גם חפצה לחזק את התיאוריה שלה שהנגבי עסק בניסוח הכתבה. אלא שלא היה בפי המאשימה הסבר לפער הזמנים באשר לפקסים שהוחלפו בין דורית שמעון לבין הנגבי. לפי ת/1007 עולה שהפקס ששלח הנגבי לדורית שמעון עבר ב-230 שניות ואילו הפקס ששלחה דורית שמעון להנגבי בשעה 14.41 ארך 150 שניות. עובדה זו מעלה סימן שאלה האם מדובר בכלל באותו טקסט ששלחו זה אל זו ולהיפך.  אין כל הסבר לפער הזמנים. בהקשר זה אין להתעלם מעדותו של הנגבי על בדיקות שערך באופן אישי שלפיהן זמן שליחת הפקס ששלחה דורית שמעון להנגבי נמשך 34 שניות בכלל . גם אם נאמר שקצב שליחתם של 6 עמודים הוא דקה עדיין אין הסבר לפער הזמנים הנ"ל. הוצע למאשימה להביא עדות מומחה בנושא אך היא נמנעה מלעשות זאת .

ו.       כל סימני השאלה הנ"ל מעלים הרהורים לא חיוביים על אופן החקירה שבו נחקר קשת. כל סימני השאלה הנ"ל מובילים אותי לדחות את טענת המאשימה שמסמך מהסוג של ת/1032 הוא זה שהועבר בפקס מדורית שמעון להנגבי באמצעות תשדורת פקס . קיימת אפשרות סבירה ביותר שהפקסים עסקו בנושאים אחרים .

305.      לעניין אי מעורבות הנגבי בכתיבת הכתבה לרבות השמות שהופיעו בה ניתן להוסיף את התנהגותו הכוללת הנוגעת לתגובה בתוך הכתבה והתנהגותו לאחר מכן כדלהלן:

א.      הנגבי הבהיר באופן קוהרנטי ולא סטה מכך שהדבר היחיד המדוייק בכתבה הוא תגובתו. בתגובתו הדגיש הנגבי שמרכיב הכישורים וההתאמה המקצועית הוא הקובע.

ב.      התגובה התקשורתית של הנגבי שאף צורפה לבקשת התנועה לאיכות השלטון ופורסמה ביום 2.12.02 שהם 6 ימים לפני הבחירות  היתה כדלהלן:

הבלתי מדוייק רב על המדוייק. לא מדובר בפרסום מטעמו של השר הנגבי-ותגובתו לדברים מצוטטת בכתבה במדוייק.

 לגוף הדברים החברים שמונו לחברות הממשלתיות או לרשויות ממלכתיות קיבלו את אישורה של וועדת הנשיא רביבי, כנדרש בחוק.

לעניין מינויים של עובדים במשרד לאיכות הסביבה- איש מן העובדים לא מונה בגין זהותו הפוליטית, אלא אך ורק על בסיס התאמתו המקצועית, כמקובל במכרזים של נציבות שירות המדינה או בנהלי הקבלה של עובדים בשירות המדינה.

המספרים והשמות שהופיעו בכתבה מופרזים באופן מוחלט- ונראה כי עונת הבחירות הלוהטת מקשה על העיתונאים להקדיש זמן ראוי לאימות הנתונים שבידיהם".

ג.        אין לקבל את טענת  המאשימה כאילו יש "מסר משחד" בכתבה. ההיפך הוא הנכון. הנגבי חזר והדגיש שאיש לא מונה על בסיס  זהות פוליטית, כי אם אך ורק על בסיס התאמה מקצועית. יודגש שגם בראיון הרדיו לכתבת אסתי פרז נשאל הנגבי אם הוא מבטיח לבוחריו מינויים והנגבי השיב במפורש לא . בראיון הרדיו הנ"ל הנגבי שב והדגיש ש" אין דבר כזה, זה המצאה". זוהי אמירה כנה של הנגבי מזמן אמת ובטרם שהחלו החקירות המשטרתיות. להנגבי לא היתה כל מוטיבציה משחדת והוא לא ראה כל פסול בהעברת מועמדים לבחינה. הנגבי לא מינה כל מינויים פוליטיים. הוא הציג מועמדויות שנבחנו על בסיס מקצועי. באותו כיוון אמר הנגבי לכרמית גיא בראיון הרדיו :

" לא מדובר בכלל על בקשה שיצביעו עבורי, וכל העניין הזה נופח מעל ומעבר לכל פרופורציה".

        המאשימה הפנתה לדברים אמר הנגבי בראיון " דרך אגב, זה תרם לי מאד בתוצאות של ההצבעה". המאשימה ניסתה לבנות על מילים אלו חיזוק לתיאוריה שלה שהנגבי הוא כותב המודעה. אלא שאין בדברים הללו כדי להצביע על כך שהנגבי כתב את נספח א' לכתב האישום. הנגבי הבהיר שכוונתו במילים הללו שהדברים נאמרו בהקשר של הסערה התקשורתית שקמה והסערה היא זאת שתרמה להנגבי ולא המודעה.

ד.      הנגבי כעס על הפרסום. העיד על כך במפורש שרון אחדות . 

ה.      קשת ניסה לשוחח עם הנגבי לאחר הפרסום, אך הנגבי סירב לשוחח עימו . דווקא עובדה זו, כשלעצמה, יש בה כדי לחזק את טענת ההגנה שקשת פרסם את הכתבה במנותק מהנגבי; שאם לא כן קשת לא היה צריך לדאוג.

ו.        בניזרי העיד אף הוא על כך שהנגבי הביע אי שביעות רצון בעקבות הכתבה .

306.    בעת חקירתו בביהמ"ש הדגיש הנגבי מה היתה כוונתו בתגובה שנתן :" לאפשר לאנשים ראויים, זה לא משנה אם הם חברים או לא חברים בליכוד, לאפשר להם להתמודד לתפקידים שמתאימים לכישוריהם ולתרום לשירות המדינה. זה המסר הרלוונטי בעיני והוא באמת לא מסר שאני מתנכר לו, ההיפך, אני חושב שהוא לפחות באותה עת היה חוקי והיה לגיטימי ולא ראיתי שום בעייתיות מהמסר". עובדת מינויים של אנשי מפלגה (ובמקרה שלנו הליכוד) לתפקידים שונים אינה בעייה. כך, למשל, מבקרת המדינה דאז, גב' מרים בן פורת ציינה באחד מדו"חותיה כדלהלן:

307.      המאשימה הסתמכה על אמירות למיניהן של עמרם בניזרי שלא במסגרת חקירתו במשטרה וניסתה ללמוד מהן שהנגבי היה קשור לכתיבת נספח א' לכתב האישום . האמירה שלגביה רשם ערן בוחניק מזכר היתה שבניזרי אמר לבוחניק שראה את הכתבה לפני הפרסום והוא אמר להנגבי שזו היתה טעות לשלוח את זה לפרסום, והנגבי אמר לבניזרי 'מה לעשות כבר שלחתי'. אלא שבעדותו של בניזרי בביהמ"ש העיד בניזרי שראה את הכתבה אחרי שפורסמה ולא ידע כלל על הכוונה לפרסם אותה לפני פרסומה כך שאינו יודע מי כתב את הכתבה. החוקר ערן בוחניק הסכים שהיה חייב לעמת את הנחקר עם אותה אמירה שאמר מחוץ לחקירה .  ההסבר שנתן ערן בוחניק מדוע לא חקר את בניזרי באשר לאותה אמירה שאמר מחוץ לחדר החקירות היה רופס. הטענה של החוקר שהוא לא נוהג להציג מזכרים לעד אינו הסבר . בעת עדותו בביהמ"ש חזר והבהיר בניזרי שלא ידע מי פרסם את הכתבה . בנסיבות אלה משקלו של ת/1086 הוא אפסי ולא ניתן ללמוד ממנו שאכן שוחחו הנגבי ובניזרי בעניין הכתבה לפני פרסומה. המאשימה ניסתה ללמוד משברי עדויות של בניזרי שהוא כביכול שוחח עם הנגבי על הכתבה לפני פרסומה והסתמכה על התמליל ת/1085 אלא שאין במוצג זה התייחסות לכך שבניזרי שוחח עם הנגבי  על הכתבה לפני פרסומה.  אני מקבל במלואם את דברי הנגבי שלפיהם " הוא (הכוונה לבניזרי-י.צ.) לא אמר מילה אחת שקשרה אותי למודעה כשהיא נוגעת להקשר שלפני פרסום המודעה ". עובדה נוספת המחזקת את העובדה שהשיחה של בניזרי והנגבי היתה אחרי פרסום הכתבה נובעת מכך שבניזרי העיד שלאחר הפרסום הנגבי הביע חוסר שביעות רצון מהכתבה. חוסר שביעות הרצון היתה יכולה להיות מובעת אחרי פרסום הכתבה ולא לפניו .

308.      לצד כל אלה אין להתעלם מהדרך שבה הנגבי ראה את כל "הכתבה" הזו שעליה בנתה המאשימה תילי תילים של טענות; ואלו דבריו של הנגבי : " מה שהיום עוסקים, עוסקים ודשים אז היה בשוליים שבשוליים ולכן לא אמרתי, רגע, רגע, אני מבקש שישלחו לי את כל הכתבה ואני רוצה לוודא שכל מילה שם...לא איזה דבר בעל חשיבות עליונה אבל דבר שצריך לתת אותו ושרון עוסק בו ומבקש ומקבל תגובה....". מכל מקום, הנגבי עצמו לא יכול היה לזכור את הדינמיקה הנוגעת לתגובה ; היינו האם הוא ניסח את התגובה או ששרון אחדות ניסח והוא (הנגבי) אישר זאת .

309.      המאשימה ניסתה ללמוד מהמילים המופיעות בתגובה "אני מודה באשמה"  שהנגבי קשור למלוא הכתבה ולא רק לתגובה. ולא היא! הנגבי הסביר בעדותו שזה סוג של מטאפורה שלפיה הוא לא רואה בעייתיות בהצגת מועמדויות לתפקידים בשירות המדינה כאשר מי שמציג מועמדות מקבל על עצמו ממלכתיות, חריצות ומקצועיות. אין פה הודאה בכך שמינה או שכפה מועמדויות . אכן הביטוי "אני מודה באשמה" או "אני אשם" הוא מטאפורה שנעשה בה שימוש חדשים לבקרים. כך למשל בביטאון " עורך הדין" כתב העת של לשכת עורכי הדין בישראל, מאפריל 2010 ישנה כתבה הנושאת את הכותרת " היועץ המשפטי מול הממשלה" ובה דיון כיצד התמודדו היועצים המשפטיים לדורותיהם עם הממשלה שמינתה אותם; ומופיעים בה אימרי שפר מפיו של מי שהיה היועמ"ש לממשלה דאז ולימים נשיא ביהמ"ש העליון תוך שהשתמש באותם ביטויים למשל " כן, אני אשם, אני אשם בכך שיש לנו מדינה שלא היה בה ווטרגייט, שיש לנו מדינה שאין בה בתי כלא כמו בגוונטאנמו או בעיראק, שיש לנו מדינת חוק"; ובמקום אחר מופיע ציטוט מפיו " מה זה מודה באשמה, אני חוגג אותה". כך גם הנגבי השתמש בביטוי "אני מודה באשמה"  במובן זה שהבליט  שהוא לא רואה בעייתיות בהצגת מועמדויות לתפקידים בשירות המדינה כאשר מי שמציג מועמדות מקבל על עצמו ממלכתיות, חריצות ומקצועיות.

310.      יצויין כי היו שתי כתבות קודמות לנספח א' לכתב האישום בעיתון "מרכז העניינים" בעניין הנגבי. הכתבות היו: ת/1029 (כתבה בשם "שאלות ותשובות") ו-ת/995 (כתבה בשם ) "הטבע של צחי". שתי הכתבות היו פרי של קשר בין מיכאל קשת (עורך העיתון) לבין שרון אחדות (הדובר) .  שרון אחדות עצמו ציין שהיה בקשר עם קשת עשרות פעמים ולא שלל את האפשרות שהיה בקשר עם קשת בגין כל הכתבות לרבות זו שהיא נספח א' לכתב האישום .

311.      לסיכום נושא הפרסום (נספח א' לכתב האישום) , הנני קובע את הממצאים והמסקנות הבאים:

א.      הנגבי לא חיבר את הפרסום בעיתון " מרכז העניינים" זולת התגובה.

ב.      כל חלקי הפרסום נולדו במגעים שבין מיכאל קשת ושרון אחדות.

ג.        אינני מקבל את התיזה שהנגבי חיבר ביום שבת 23.11.02 את המסמך הזה.

ד.      המאשימה לא הזימה את טענת ההגנה של הנגבי שלפיה זמן השידור של המסמך היה אמור להיות קצר באופן משמעותי ממה שעלה בפירוט משכי שידורי הפקסים בין דורית שמעון לבין הנגבי.

ה.      מניתוח תגובתו של הנגבי, לבד מהשינויים הסגנוניים שעליהם עמדתי לעיל, ניתן ללמוד שהנגבי הבין שהכתבה צפויה לעסוק במינויים של בעלי תפקידים בכירים יחסית במשרד לאיכות הסביבה. הנגבי לא היה מודע לכך שהוא יוצג בפרסום כמי שעמד מאחורי מינויים רבים לתפקידים שונים במשרד.

ניתוח משפטי של העבירות המיוחסות להנגבי באישום 2

312.      באישום 2 כתב האישום מייחס להנגבי,  שלאחר הפרסום הנ"ל שנדון במפורט לעיל, במסגרת דיון בעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון למניעת המשך הפרסום הנ"ל, שהוגשה לכב' השופט (כתוארו אז) מישאל חשין ששימש כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה- 16,  הגיש הנגבי תצהיר כוזב ומסר עדות שקר בפני הוועדה, במטרה להסתיר את הקשר שלו ליצירת ה"מודעה" ולפרסומה. בעניין זה מיוחסות להנגבי עבירות של עדות שקר ושבועת שקר לפי סעיפים 237 ו-239 לחוק העונשין הנ"ל. יצויין במאמר מוסגר שהמאשימה ייחסה להנגבי בכל הקשור לפרסום (נספח א' לכתב האישום) תימוכין נוסף לעניין עבירות המרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977  וכן תימוכין לעבירות של שוחד בחירות (שחיתות ואיום) - עבירה לפי סעיף 10(א)(1)(א) לחוק בחירות לגופים ציבוריים, תשי"ד-1954 בצירוף סעיף 17 לחוק המפלגות התשנ"ב-1992 ועבירת ניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה - עבירה לפי סעיף 28(א)(3) לחוק המפלגות, התשנ"ב-1992 . הואיל  וכבר התייחסתי לעיל לעניין שאר העבירות המיוחסות להנגבי וקבעתי שהנגבי לא עבר את העבירות הנוספות המיוחסות לו בכתב האישום ונוכח המסקנות אליהן הגעתי באשר ל"כתבה"/נספח א' לכתב האישום, שאין מצד הנגבי כל עבירה בפרסום הנ"ל, בפרק זה אצטמצם לעניין העבירות של עדות שקר ושבועת שקר.

313.      להלן כמה ממצאים עובדתיים והשתלשלות העניינים הרלוונטית:

א.    בתאריך 2/12/02 פנתה התנועה לאיכות השלטון להנגבי במכתב שכותרתו "מינויים על ידי השר לאיכות הסביבה" , בו פרטה את התייחסותה לתוכן הפרסום וביקשה את התייחסותו של הנגבי לכמה נושאים שפורטו במכתב.  הנגבי לא השיב למכתבה של התנועה לאיכות השלטון.

ב.     התנועה לאיכות השלטון מיהרה והוציאה הודעה לעיתונות בה פרטה את עיקרי הדברים המפורטים במכתב להנגבי.

ג.      ביום 4.12.02, בעקבות הפרסום (נספח א' לכתב האישום) הגישה "התנועה לאיכות השלטון" לוועדת הבחירות המרכזית, בקשה לצו מניעה לפי סעיף 17ב' לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, (להלן - "הבקשה"). הבקשה הוגשה כנגד הנגבי וסיעת "הליכוד" וסומנה תב"כ 3/16. במסגרת הליך זה נתבקשו מספר סעדים שתכליתם למנוע את המשך פרסום המודעה ולמנוע תעמולת בחירות אחרת אשר יש בה משום הבטחה לפעול למינוי חברי ליכוד לתפקידים בשירות המדינה ובגופים ממשלתיים אם "הליכוד" ייבחר להרכיב את הממשלה הבאה והנגבי ימונה לשר בממשלה.  במסגרת הבקשה נטען כי בפרסום המודעה עבר הנגבי לכאורה עבירות פליליות לפי חוק הבחירות.

ד.     באותו היום הורה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית דאז, כב' השופט מישאל חשין, על הגשת תגובה מטעם המשיבים עד ליום 8.12.02.

ה.    ביום 8.12.02 הגיש הנגבי תגובה(להלן ת/1020 או "התצהיר" או "התגובה").

ו.      הדיון בתב"כ 3/16 הנ"ל היה אמור להיות ב-9.12.02 אך לבקשת הנגבי הוא נדחה ונקבע ליום 10.2.02.

ז.      הנגבי הודה כי ביום 10/12/02 התקיים דיון בפני יו"ר ועדת הבחירות המרכזית וכי במסגרתו הוא מסר עדות.

314.      להלן כמה מסעיפיו העיקריים של "התצהיר" שהגיש הנגבי לוועדה:

§סעיף 1:

"המבקשת טעתה כאשר צרפה את המשיב כמשיב לבקשה וכאשר ביקשה כי צו המניעה יופנה כלפי המשיב. המבקשת סברה בטעות כי הפרסום בגינו הגישה את העתירה הנו מודעה ...כשלמעשה מדובר בכתבה אשר פורסמה בעיתון פנימי של הליכוד. הכתבה נשואת הבקשה (נספח א' לבקשה להלן "הכתבה") לא פורסמה על ידי המשיב ולא מומנה על ידו."

§סעיף 2:

"מאחר והפרסום האמור אינו נכלל בגדר "מודעה" או "דבר תעמולה" הרי שהיה על המבקשת להפנות עתירתה כלפי העיתון בו התפרסמה הכתבה ו/או כלפי העורך ו/או כלפי הכתב וכיוצ"ב ולהכליל אותם כמשיבים ומכל מקום לא היה מקום להכליל את המשיב..."

§סעיף 3:

"העובדה שהמבקשת טרחה להפנות את העתירה כלפי המשיב איננה במקומה, בין היתר משום שהמשיב איננו הבעלים ו/או העורך של העיתון בו התפרסמה הכתבה והרי לא יעלה על הדעת כי כל אימת שמאן דהוא יפרסם כתבה אודות פלוני יהא פלוני צפוי כי יוגשו נגדו בקשות ועתירות להימנע מהמשך פרסום של הכתבה..."

§סעיף 4:

"הגשת בקשה ליתן צו מניעה ואשר המתייחסת לכתבה אשר פורסמה בעיתון, מבלי שכותבי הכתבה ועורכי העיתון מוכללים בעתירה כמשיבים ומבלי שנתבקשה תגובתם מהווה פגיעה יסודית בזכויות העיתון.

...

אמנם נכון הוא כי על פי סעיף 17ב(א) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) התשי"ט 1959 יש ליתן הזדמנות למי ש"נוגע בדבר" לטעון טענותיו ועל פי ההגדרות אין העיתון נכלל כמי שנוגע בדבר, אולם המשיב סבור כי מאחר והעותרת מבקשת למנוע פרסום כתבה שלמשיב אין שליטה על פרסומה הרי שהיה זה אך צודק לבקש את תגובת העיתון..."

315.      המאשימה טוענת שהנגבי שיקר היא בשני תחומים :

א.          שקרים מהם עולה במישרין כי אינו קשור למודעה (לרבות הימנעות מלספר את חלקו בהיווצרותה).

ב.          שקרים שנועדו להפריך את אמיתות תוכנה של המודעה (ובכך להראות כי לא ייתכן שהוא עומד מאחורי הכנת המודעה).

316.      המאשימה בסיכומיה בפרק שעניינו " שבועת שקר" טוענת למה שקראה " התחמקויותיו של הנגבי ממענה לשאלות" וציינה בעניין זה שהתחמקויותיו של הנגבי היו ב-3 תחומים; כאשר היא מבקשת לשכנע שיש באלו כדי להוות נדבך התומך בהרשעת הנאשם בעבירות נשוא אישום 2. לטענת המאשימה ההתחמקות התבטאה בטענות הנגבי בוועדה:

שהוא אינו מכיר את נהלי ועדת הבחירות.

שהוא לא בא עם עו"ד (למרות שהוא מאמין שהוא יכול לתת את כל התשובות)

שהוא מבקש לברר מה מטרת המבקשת .

317.      אין באף אחת מהתשובות הנ"ל משום התחמקות. הנגבי הבהיר בפתח הדיון " בבית המשפט, כששני צדדים מסכימים על כל היעדים המתבקשים, למה צריך להטריח את כב' השופט?" היה זה לגיטימי לחלוטין מבחינתו של הנגבי לחשוב ולטעון שאם הוא מסכים לבקשה, מתייתרת החקירה. לכן אף הגיב לאחת השאלות שנשאל ע"י עו"ד כלב . "זה לא בית דין שדה. יש לך בקשה, אני מסכים עם הבקשה, וזהו." אין בטיעון זה של הנגבי משום התחמקות ובודאי שאין בטיעון כזה כדי לגבש נדבך כלשהו לעבירה החמורה של שבועת שקר.  אין בתגובות הנ"ל כדי להצביע, כפי שטוענת המאשימה, שאם הנגבי לא עמד מאחורי המודעה, הוא לא היה מתחמק. בעת קיום הדיון בפני כב' השופט חשין, הפרסום נשוא דיוננו היה רחוק מהליך פלילי ומהשימושים שנעשו בו (מאוחר יותר) לצורך כתב האישום דנן, כרחוק מזרח ממערב.

318.      המאשימה ציינה נדבך נוסף באשר לעבירת שבועת שקר ונדבך זה קשור לשאלת מעורבותו של עו"ד עקיבא נוף בהכנת התצהיר שהוגש לוועדה. לטענת המאשימה גירסת הנגבי בעדותו במשטרה (ת/2 ש' 215) שעו"ד עקיבא נוף נתן לו ייעוץ משפטי לעניין העתירה ואף הכין עבורו את התצהיר היתה שקרית.  מאחר והמאשימה הקדישה לנושא זה פרק שלם בטיעוניה, להלן ציטוט מהשאלות והתשובות שהנגבי נשאל בעניין זה בעת חקירתו במשטרה:

"האם אתה מאשר כי המסמך (שסומן: צ.גלבר 9 14.4.05) הוא תצהיר החתום על ידך בפני עו"ד עקיבא נוף, שהועבר ליו"ר ועדת הבחירות עפ"י החלטתו מיום 9.12.02 ?

תשובה: כן.

שאלה: בתצהיר בסעיף 1 אתה טוען שמדובר בכתבה ולא מודעה. הסברך?

תשובה: אכן ביקשתי מעו"ד עקיבא נוף לנסח את תגובתי לבקשה של התנועה לאיכות השלטון. הסיטואציה התה די מיקרית. ככל הזכור לי קיבלתי בפקס לת"א את הבקשה שלהם לצו מניעה ופגשתי במקרה את עקיבא נוף כמה דקות אחרי זה בכנס של ותיקי הליכוד שבו באתי להרצות. הסברתי לו את הנושא, נתתי לו את החומר ששוגר לי, אני זוכר שאפילו עמדנו ליד פגוש של מכונית, או שהוא בא להחתים אותי על התצהיר, אני כבר לא זוכר. הנוסח שהוא ניסח היה מקובל עלי, זה היה על בסיס המידע שהיה ידוע לי במועד ניסוח התצהיר ואני מזדהה איתו. לגוף השאלה, באמת לא ראינו את הכתבה הזו כעונה על הגדרה של "מודעה" מכל הסיבות שפרטתי קודם לכן, ולכן תיקנו את העותרים שמדובר בכתבה. תארנו לעצמנו שלעותרים אין דרך, לפחות באותו רגע, לברר האם הפרסום נעשה בתשלום אם לאו, ולכן מצאנו לנכון להבהיר שאין מדובר במודעה בתשלום.

שאלה: בתצהיר בסעיף 2  אתה טוען שהיה צריך להפנות את העתירה כלפי העיתון ו/או כלפי הכתב ולהכליל אותם כמשיבים, ומכל מקום לא היה מקום להכליל אותך כמשיב ורק מטעם זה יש לדחות את העתירה. הסברך?

תשובה: אלה טיעונים משפטיים שעקיבא נוף העלה. הם למעשה מרכז התגובה. עו"ד נוף, מתוקף הידע שלו בתחום המשפטי, סבר שהעתירה כלפי לא במקומה, כי המשיב צריך להיות המפרסם, קרי הבעלים או העורך של העיתון. הוא פרט באריכות את הנימוקים המשפטיים לטענה זו. אני בהחלט הזדהיתי עם התגובה שלו, והיא נראתה לי בהחלט משקפת גישה הגיונית: חובה לצרף את העיתון כמשיב. מה שטען עו"ד נוף, על בסיס ההלכה של ביהמ"ש העליון, הוא שחשוב לאפשר לעיתון שכנגדו עותרים, להיות שותף לדיון שנוגע במידה כזו או אחרת לו. מבחינתי כמשיב הטענה לא מעלה ולא מורידה, כי זה פחות חשוב לי העניין של העיתון. עקיבא נוף חשב שמבחינה משפטית זו חובתו לציין נימוקים אלו. "

319.      עו"ד עקיבא נוף נחקר בביהמ"ש וסבורני שדווקא חקירתו של עקיבא נוף בביהמ"ש מחזקת את האפשרות הדי סבירה שהוא אכן הכין עבור הנגבי את התצהיר שהוגש לוועדה. להלן טעמיי:

עקיבא נוף לא שלל את האפשרות שהיו לו שיחות עם הנגבי באשר לתצהיר שכן העיד "היו טלפונים או  חילופי דברים, אינני יודע מה, אם זה היה על זה, או על משהו אחר או בהקשר לזה, לא זוכר "

לעו"ד נוף הוצגה שאלה אם זכורה לו שיחה עם כב' הש' חשין המתועדת בפרוטוקול הדיון הראשון בפני ועדת הבחירות המרכזית - אליו לא הגיע הנגבי ( ת/1021 עמ' 3), שם כתוב ע"י כב' השופט חשין " אני חשבתי באמת שעו"ד עקיבא נוף יופיע. אבל הוא הסב תשומת ליבי לכך שהוא רק החתים את השר על התצהיר שלו". עקיבא נוף לא זכר שיחה כזו עם כב' השופט חשין. אם לא זכר שיחה זו שהשופט מתעד ברשומותיו, כיצד ניתן לסמוך על מה שזכר או לא זכר לעניין התצהיר.

במובן זה יש לקבל את דבריו של הנגבי בעת חקירתו בביהמ"ש "זאת אומרת הוא לא זכר גם שחשין דיבר איתו, ככל הזכור לי. אז לפעמים דברים משתכחים מלב איש, אפילו מלב עורך דין ".

אסכם נקודה זו ואומר שאינני מוצא כל ממש בטיעון שהיה דבר שקר מצד הנגבי באשר למעורבותו של עו"ד עקיבא נוף בהכנת התצהיר ובוודאי שאין ללמוד מהעובדה אם היה זה עו"ד עקיבא נוף שהכין את התצהיר או שהיה זה  עו"ד אחר שהכין את התצהיר, דבר לעניין מעורבותו של הנגבי בכתיבת נספח א' לכתב האישום.

320.      סעיף 237 לחוק העונשין התשל"ז-1977 קובע כדלהלן:

"(א) המעיד בהליך שיפוטי, ביודעין, עדות כוזבת בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך, הרי זו עדות שקר, ודינו - מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה, דינו - מאסר תשע שנים.

(ב) לענין עדות שקר אין נפקא מינה -

(1) אם ניתנה העדות בשבועה או בלא שבועה או בעיצום אחר שהותר על פי דין;

 (2) באיזו צורה או טקס השתמשו להשבעת המעיד או לחיובו באמירת האמת, ובלבד שהיו בהסכמתו של המעיד;

(3) אם בית המשפט, בית הדין או הרשות השיפוטית או ועדת החקירה היו מורכבים כראוי או יושבים במקום הראוי, ובלבד שפעלו, כל אחד בתפקידו, בהליך שבו ניתנה העדות;

(4) אם המעיד הוא עד כשר ואם העדות היא קבילה בהליך השיפוטי".

        יסודות העבירה לפי סעיף 237 לחוק העונשין הם:

טז.  מתן עדות בהליך שיפוטי;

יז.    העדות היא כוזבת;

יח.   העדות מתייחסת לדבר מהותי לגבי שאלה שנדונה באותו הליך;

יט.   העדות ניתנה ביודעין שהיא כוזבת.

321.      סעיף 239 לחוק העונשין קובע כדלהלן:

"מי שביודעין מוסר תצהיר שקר, בין בשבועה או בהן צדק ובין שלא בשבועה ושלא בהן צדק, לפני מי שמוסמך לקבל את התצהיר, דינו - מאסר שלוש שנים".

יסודות העבירה לפי סעיף 239 לחוק העונשין הם:

א.     מסירת תצהיר שקר;

ב.     ביודעין;

ג.      לפני מי שמוסמך לקבל את התצהיר.

322.      אף כי ישנן ספקות באשר לשאלה האם הדיון היה בסמכות; שכן וועדת הבחירות המרכזית מוסמכת לעסוק בשאלת תעמולה בבחירות לכנסת (או לעיריות או למועצות מקומיות) ולא בבחירות הפנימיות למפלגה .  יצויין כי הנגבי בטרם חקירתו בפני כב' השופט חשין העלה טענת חוסר סמכות אף כי לא נתן לה כל לבוש משפטי והמאשימה בנתה תילי תילים של טענות מעצם העובדה שהנגבי העלה טענה כזו בפני כב' השופט חשין; המאשימה טענה בסיכומיה כך : " התנגדותו של הנגבי (לסמכות הוועדה לקיים את הדיון-י.צ.) נשענת על העובדה שהמודעה פורסמה עבור חברי המרכז לצורך בחירות פנימיות. בכך יש הודאה, למעשה, כי מטרת המודעה היתה לגייס קולות לצורך הבחירות הפנימיות בליכוד - תעמולה פנים-ליכודית. תיזה זו סותרת כמובן את הגרסה כי מדובר ב"כתבה" שהרי אם מדובר ב;"כתבה" - מדוע שהיא תהיה קשורה לבחירות הפנימיות?" אלא שהמאשימה לא דקא פורתא בנקודה זו שכן הנגבי לא הודה בדבריו  שהוא כתב את הפרסום או שהוא אחראי לו, אלא שמדובר בפרסום פנימי בתוך מערכת בחירות פנימיות במפלגה. אין בדברים הנ"ל כל הודאה מצד הנגבי שהוא אחראי לפרסום ולהיפך, בדבריו בפרוט' בפני השופט חשין אמר הנגבי שהפרסום לא קשור אליו בלבד (לאחר שמיעת הראיות כבר ידוע שחלקו של הנגבי בכתבה הנדונה הוא בכתיבת התגובה לכתבה בלבד) .

323.      המאשימה בלי כל הנמקה ובלי הבאת שום אסמכתא לתמיכה בטענותיה, גרסה שלא ניתן לנתק את הבחירות הפנימיות בליכוד מהבחירות הכלליות בארץ והרציונאליים למניעת תעמולה אסורה חלים בוודאי גם כאשר מדובר בבחירות פנימיות במפלגה - בוודאי מפלגה המתמודדת על ראשות השלטון.  וועדת בחירות מרכזית אינה מוסמכת לדון בשאלת תעמולה בבחירות פנימיות במפלגה. היא לא הוסמכה לכך גם אם מדובר במפלגה שמתמודדת על ראשות השלטון .  מהלך הדיון בוועדת הבחירות הנ"ל היה אף הוא בעייתי, מפני שגם אם תמצי לומר שהדיון היה בסמכות, קיום החקירה של הנגבי היה מיותר לחלוטין לאחר שהצהיר יותר מפעם אחת שהוא מסכים לבקשות שביקשה התנועה לאיכות השלטון. משניתנה ההסכמה הנ"ל מצד הנגבי לא רק שהתייתר הדיון, אלא שבפועל בהחלטה שנתן יו"ר הוועדה לא היה כל איזכור להצהרות שכתב הנגבי בתצהירו ולדברים שאמר במהלך עדותו.

324.      מכל מקום, למרות הספקות הנ"ל סבורני שהנגבי מסר " עדות" בפני וועדת הבחירות ושההליך בפני וועדת הבחירות היה בבחינת " הליך שיפוטי" . זאת היתה " עדות" שכן סעיף 236 לחוק העונשין מגדיר "עדות" כ"א מרות בעל פה או בכתב שנאמרו לשם ראיה, למעט אמרות שלא בשבועה מפי נאשם בהליך פלילי, ולרבות חוות דעת שניתנו לשם ראיה ותרגומים מפי מתרגם בהליך שיפוטי". המונח " עדות" כולל גם תצהיר - המהווה " אמרה בכתב שנאמרה לשם ראיה" .  במקרה דנן יש עדות מצד הנגבי בשני מובנים גם בכך שמסר עדות ביום 10/12/02 בפני יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, וגם בכך ש"העיד" באמצעות תצהירו, שהוגש לועדת הבחירות המרכזית ביום 8/12/02. ההליך היה " הליך שיפוטי" כהגדרתו בסעיף 34כד לחוק העונשין המגדיר מילים אלה כך: " כל הליך לפני בית משפט, בית דין, רשות שיפוטית, ועדת חקירה או אדם המוסמכים להשביע עדים".  ההליך נשוא דיוננו היה עתירה לצו מניעה בפני יו"ר ועדת הבחירות. ועדת הבחירות המרכזית הוקמה מכח סעיפים 15-17 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969 והסמכות להוציא צו מניעה נקבעה בסעיף 17ב' לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959. כאשר יו"ר ועדת הבחירות המרכזית מקיים הליך בבקשה לצו מניעה -  הוא משמש כרשות שיפוטית שכן הוחלו על ההליך הוראות סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. כמו כן, בטרם מסר הנגבי את עדותו, הזהיר אותו כב' השופט חשין כי עליו לומר אמת, רק את האמת ואת כל האמת.  סעיף 237 לחוק העונשין מרחיב  וקובע ש "אין נפקא מינה.. (3) אם בית המשפט, בית הדין או הרשות השיפוטית או ועדת החקירה היו מורכבים כראוי או יושבים במקום הראוי, ובלבד שפעלו, כל אחד בתפקידו, בהליך שבו ניתנה העדות; (4) אם המעיד הוא עד כשר ואם העדות היא קבילה בהליך השיפוטי...". מעבר לכך, " הליך שיפוטי" כולל בהגדרתו גם "כל הליך לפני ...  אדם המוסמכים להשביע עדים". יו"ר ועדת הבחירות המרכזית הדן בעתירה לצו מניעה  מוסמך " להשביע עדים" במסגרת ההליך, וכך אכן עשה .

325.      נוכח המסקנות אליהן הגעתי בפרק שעסק בפרסום (נספח א' לכתב האישום) יש לזכות את הנגבי מאישום 2 לחלוטין מהעבירה לפי סעיף 237 לחוק העונשין. ראשית, אשוב ואזכיר שהממצאים שקבעתי לעיל היו שנגבי לא חיבר את הפרסום בעיתון " מרכז העניינים" זולת התגובה ושכל חלקי הפרסום נולדו במגעים שבין מיכאל קשת ושרון אחדות. כמו כן קבעתי כממצא שהנגבי הבין שהכתבה צפויה לעסוק במינויים של בעלי תפקידים בכירים יחסית במשרד לאיכות הסביבה. הנגבי לא היה מודע לכך שהוא יוצג בפרסום כמי שעמד מאחורי מינויים רבים לתפקידים שונים במשרד. לכן טענת המאשימה שהנגבי הגיש תצהיר כוזב ומסר עדות שקר בפני הוועדה, הנ"ל, במטרה להסתיר את הקשר שלו ליצירת ה"מודעה" ולפרסומה איננה נכונה כל עיקר. להנגבי לא היה קשר ליצירת הפרסום הנ"ל זולת התגובה .

326.       מעבר לכך, ייאמר  שלא התקיים היסוד של " דבר מהותי" הנדרש לצורך גיבוש העבירה לפי סעיף 237 לחוק העונשין. יוזכר שבד.נ.  8/79 מ"י נ' לוי נפסק ששקר של עד בנוגע לעניין שממילא לא היה לו פוטנציאל להשפיע על תוצאות ההליך אינו בגדר " דבר מהותי" ולכן אין להרשיע בגינו בעדות שקר. כדי שלא אובן לא נכון אינני סבור שהנגבי שיקר. לגופם של דברים עדותו של הנגבי באותו מושב של הוועדה לא היתה לה כל חשיבות לעניין הסוגיה שעמדה לדיון שהיתה בקשת "התנועה לאיכות השלטון למנוע את המשך פרסום המודעה".  הנגבי הסכים מלכתחילה לקבלת העתירה ומכאן שידע שלתשובותיו אין פוטנציאל להטעות ולהשפיע על תוכן הפרסום והוא כלל לא ניסה להטות בתשובותיו את כב' השופט חשין להחליט בכיוון מסויים. לתשובותיו של הנגבי לא היתה כל השפעה או השלכה על הסעד שהתבקש.

327.      די לעיין בהחלטת כב' השופט חשין כדי לקבוע שלא התקיים היסוד של " דבר מהותי" שכן כב' השופט חשין לא איזכר בכלל בהחלטה שנתן, בעקבות הדיון הנ"ל, פרט מהחקירה שבה נחקר הנגבי או מתצהירו זולת הסכמת הנגבי לצו המבוקש ע"י התנועה לאיכות השלטון. למעשה משעה שהנגבי הסכים למבוקש, לא היה לאף פרט ממה שאמר או לא אמר הנגבי בתצהירו או בעדותו כדי להשפיע על תוצאה ההחלטה שניתנה ע"י יו"ר הוועדה.

328.      במקרה שלנו גם לא התקיים בהנגבי היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירות המיוחסות באישום 2 שכן הכלל כפי שניסחו כב' השופט בדימ. קדמי בספרו " על הדין בפלילים" הוא ש" במקום שהמצהיר מאמין בתום לב כי תוכן תצהירו אמת, יזוכה המצהיר מעבירה לפי סעיף 239, אפילו אובייקטיבית -תוכנו אינו נכון ". 

329.      למעשה, היסוד הנפשי בעבירות לפי סעיף 237 ו-239 הוא דומה. ההלכה דורשת שיתקיימו 3 דרישות לצורך מילוי היסוד הנפשי:

א.      הנאשם רצה לומר את הדברים שאמרם;

ב.      היתה לנאשם ידיעה שהדברים אינם מתאימים למציאות;

ג.        הנאשם הבחין שעדותו עלולה להטעות את ביהמ"ש או הטריבונל שלפניו מסר אותה. בע"פ 377/82 אשכנזי נ' מ"י   נקבע שכדי שהנאשם יורשע במתן עדות שקר עליו להעיד מתוך ערנות לכך שדבריו השקריים עלולים להטעות את בית המשפט.

330.      לאור הממצאים שקבעתי לעיל שהנגבי לא היה בקיא בתוכן הפרסום, יש לזכות את הנגבי מהעבירות המיוחסות לו באישום 2 שכן הנגבי ידע והבין שלא משנה מה יאמר שכן לא יהיה במה שיאמר כדי להטעות את יו"ר הוועדה לתת את הצו המבוקש.  הנני קובע כי חד משמעית לא מתקיים היסוד הנפשי להרשעה באיזו מהעבירות המיוחסות להנגבי באישום 2.

331.      לאור כל האמור לעיל, הנני מחליט לזכות את נאשם 1, הנגבי, מהאשמות שיוחסו לו באישום 2.

 


השופטים אריה רומנוב ועודד שחם :

כתב האישום:

1.              בכתב האישום המונח בפנינו, שני אישומים. האישום הראשון מופנה נגד שני הנאשמים, צחי הנגבי (להלן: "הנגבי") ושמואל הרשקוביץ (להלן: "הרשקוביץ"). האישום השני מופנה נגד הנגבי לבדו.

2.              האישום הראשון מתייחס לתקופה של כשנתיים ימים - מיום 7.3.01 ועד ליום 27.2.03 - בה כיהן הנגבי כשר במשרד לאיכות הסביבה (כיום המשרד להגנת הסביבה) מטעם תנועת הליכוד. בחלק ניכר מתקופה זו שימש הרשקוביץ בתפקיד של יועץ בכיר לשר, ובחלק אחר שימש כמנכ"ל המשרד. עניינו של האישום הראשון בטענת המאשימה בדבר "מינויים פוליטיים". תמצית טענת המאשימה בעניין זה היא, כי במהלך כל תקופת כהונתו כשר, פעל הנגבי באופן מתוכנן ושיטתי, כדי להביא למינויים של עשרות רבות של חברי מרכז הליכוד ומקורביהם - בניהם, בנותיהם, חבריהם וכיוצא באלו - למשרות ולתפקידים רבים ככל האפשר במשרד לאיכות הסביבה ובגופים הקשורים אליו. מדובר בעיקר בתפקידים זוטרים, בצורות העסקה שונות ומגוונות. על פי הנטען בכתב האישום, המניע שעמד ביסוד פעולותיו של הנגבי היה מניע פוליטי, היינו הוא ביקש בפעולותיו לזכות באהדתם הפוליטית של חברי מרכז הליכוד ובתמיכתם, ולחזק את כוחו הפוליטי במרכז. הרשקוביץ אינו חבר מרכז הליכוד וממילא אינו בעל תפקיד בתנועת הליכוד. טענת המאשימה ביחס אליו היא, כי היה איש הביצוע של הנגבי בנושאי כוח אדם ומינויים במשרד, וכי בפעולותיו בתחום זה הוא שימש כזרועו הארוכה של הנגבי.

3.              בגין מכלול הפעולות והמעשים הנטענים על ידי המאשימה במהלך אותן שנתיים, מייחסת המאשימה לשני הנאשמים עבירה אחת של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. להנגבי מייחסת המאשימה גם עבירה של שוחד בחירות (שחיתות ואיום), לפי סעיף 10(א)(1)(א) לחוק בחירות לגופים ציבוריים, תשי"ד-1954 בצירוף סעיף 17 לחוק המפלגות, תשנ"ב-1992, וכן עבירה של ניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה, לפי סעיף 28(א)(3) לחוק המפלגות, תשנ"ב-1992.

4.              האישום השני מופנה, כאמור, נגד הנגבי לבדו. באישום זה מייחסת המאשימה להנגבי עבירות של עדות שקר ושבועת שקר, לפי סעיפים 237 ו-239 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. עניינו של אישום זה בהליך שיפוטי שהתקיים בשלהי תקופת כהונתו של הנגבי כשר במשרד לאיכות הסביבה, בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת דאז, שופט בית המשפט העליון (כיום בדימוס), כב' השופט מישאל חשין. במוקד אותו הליך נדון עניינו של פרסום שנעשה לקראת הבחירות המקדימות בתנועת הליכוד, בעיתון שנשא את השם: "מרכז העניינים". עיתון זה היה אחד מהעיתונים שהופצו באותה עת בעיקר בקרב חברי מרכז הליכוד. הפרסום, אשר צורף כנספח א' לכתב האישום, נחזה להיות כתבה שנכתבה על אודות מינויים של אנשי תנועת הליכוד שנעשו במשרד לאיכות הסביבה בתקופה בה כיהן הנגבי כשר במשרד לאיכות הסביבה. בראש הפרסום מופיעה, באותיות גדולות, המילה: "חשיפה". הפרסום כולל רשימה, אשר על פי האמור בו היא "רשימה חלקית", של 74 אנשים, אשר לפי הנטען בפרסום, הינם חברי מרכז הליכוד וחברי תנועת הליכוד אשר מונו לתפקידים שונים במשרד לאיכות הסביבה בתקופת כהונתו של הנגבי כשר. הפרסום נוקט גישה אוהדת להנגבי, אשר מתואר כמי שמחזיק ב"שיא לאומי במינוי חברי ליכוד". הנגבי מתואר בפרסום כמי שניצח באופן אישי על מלאכת המינויים. הפרסום מסתיים באמירה ולפיה: "אנחנו משוכנעים שהשר הנגבי, במשרד גדול הרבה יותר שצפוי להינתן לו בעקבות הבחירות הבאות יוסיף ללמד את שרי התנועה כיצד על הליכוד לשלוט: לא בדיבורים - אלא במינויים".

5.              עניינו של אותו פרסום הובא בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, במסגרת הליך אותו יזמה התנועה למען איכות השלטון בישראל. במסגרת אותו הליך, מסר הנגבי תצהיר, והעיד בעל פה, תחת אזהרה, בדיון שהתקיים ביום 10.12.02 בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית. עיקר עניינו של האישום השני בטענת המאשימה, כי בתצהירו ובעדותו שיקר הנגבי בכך שטען, כי לא הוא פרסם את הפרסום וכי הוא אינו קשור לחיבור הפרסום. לטענת המאשימה, האמת לאמיתה היא, שהפרסום נכתב על ידי הנגבי עצמו, או כל הפחות מדובר בפרסום שהנגבי היה מעורב, מודע ואחראי לנוסח הסופי שלו.

תמצית הכרעתנו:

6.              כתב האישום הוגש ביום 25.9.06. במהלך בירור המשפט קיימנו 117 ישיבות הוכחות אשר רובן השתרעו על פני ימי שיפוט מלאים. שמענו 144 עדי תביעה ו-39 עדי הגנה. חלק מהעדים, ובכלל זה הנאשמים, העיד על פני מספר רב של ישיבות. הוגשו לנו 1,291 מוצגי תביעה ו-382 מוצגי הגנה. חלק לא מבוטל מהמוצגים, מחזיק עמודים רבים. לאחר תום שמיעת הראיות סיכמו הצדדים טענותיהם בהרחבה, בפירוט ובעמקות, בעל פה ובכתב.

7.              בתום המסע הארוך בו צעדנו הגענו לכלל מסקנה, שעלה בידי המאשימה לבסס את שהיא מייחסת להנגבי באישום השני, ועל כן החלטנו להרשיע אותו בביצוע עבירה אחת של עדות שקר. הגענו גם לכלל מסקנה, שעלה בידי המאשימה לבסס את עיקר העובדות שהיא מייחסת לשני הנאשמים באישום הראשון. כמו כן הגענו לכלל מסקנה, שיש לקבל את טענת המאשימה, כי במעשיהם עברו שני הנאשמים, כל אחד לפי חלקו, עבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לפיכך, החלטנו לדחות את טענת הנאשמים כי יש לזכותם מביצועה של עבירה זו. ואולם דיוננו לא הסתיים בכך, כיוון ששני הנאשמים העלו טענת "הגנה מן הצדק". ככל שמדובר בהרשקוביץ, אנו שותפים לדעה כי יש לקבל את הטענה שהעלה. לפיכך החלטנו לבטל את האישום ככל שהוא מתייחס אליו. מנגד, באשר להנגבי, נחלקו דעותינו והתפצלה דרכינו: דעת השופט רומנוב היא, שיש לקבל את טענת ה"הגנה מן הצדק" גם ביחס להנגבי, ולכן יש לבטל את האישום הראשון גם ככל שהוא מתייחס אליו. דעת השופט שחם שונה. לדעתו, יש לדחות את טענת ה"הגנה מן הצדק" שהועלתה על ידי הנגבי, ועל כן יש להרשיע אותו, ביחס לאישום הראשון, בעבירה של הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 עניין נוסף לגביו נחלקו דעותינו, הוא בעניין העבירות של שוחד בחירות וניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה, המיוחסות להנגבי. דעת השופט שחם היא, שבמעשים אותם עשה הנגבי בקשר לפרסום ב"מרכז העניינים", עבר הנגבי את שתי העבירות המיוחסות לו, ועל כן יש להרשיעו בהן. השופט שחם אינו מקבל את עמדת המאשימה כי יש להרשיע את הנגבי בעבירות אלה, גם ככל שמדובר בפעולות שעשה הנגבי בעניינם של המינויים הפוליטיים עצמם. מנגד סבור השופט רומנוב, כי יש לזכות את הנגבי מעבירות אלה, הן ככל שמדובר בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים", והן ככל שמדובר במינויים הפוליטיים עצמם.

מבנה הכרעת הדין:  

8.              הכרעת הדין כוללת ארבעה שערים:

השער הראשון נושא את הכותרת: "עיקרי הדברים". לנוכח ההיקף הרב של התיק, ולנוכח העובדה שהדיון בו התאפיין בירידה לפרטים ופרטי פרטים, בדקדקנות גדולה ובאריכות, מצאנו לנכון להביא כבר בפתח הדברים מבט כולל, תמונת על, של עיקרי הדברים שיידונו על ידנו בהמשך חוות דעתנו, ושל עיקרי הממצאים אותם אנו קובעים. בחרנו להציג את התמונה הכוללת תחילה, על מנת להקל על הקורא את ההבנה, ולאפשר לו להתמצא בקלות בסוגיות בהן אנו דנים בפירוט ובהרחבה בהמשך חוות הדעת. פשיטא, שהשער הראשון לא נועד להחליף את הדיון המקיף אותו אנו מקיימים בסוגיות שהועלו בפנינו, אלא, בעיקרו של דבר, לשמש מבוא והקדמה לכל אשר עוד יבוא בהמשך.

בשער השני נביא דברי רקע ומבוא המשותפים לשני האישומים: בשער זה נתאר בקצרה את מבנה המשרד לאיכות הסביבה בתקופה הרלוונטית; נציג את הדמויות העיקריות שנטלו חלק בהליך שנדון בפנינו; נעמוד על הרקע להגשת כתב האישום; נתאר את יחסי הגומלין המיוחדים הקיימים בין חברי מרכזי מפלגות לבין מועמדים לתפקידים מטעם המפלגות, ואת הרקע לתופעת המינויים הפוליטיים, כפי שהתגלתה בפנינו; ונסכם את הראיות לגבי מפגשים אותם קיים הנגבי עם אנשי ליכוד, בהם הועלו או נדונו עניינים הנוגעים למינוי לתפקידים במשרד לאיכות הסביבה או בגופים הקשורים לו.

בשער השלישי נדון באישום השני. בחרנו לדון תחילה באישום השני כיוון שיש באישום זה כדי להשליך על עניינו של האישום הראשון. כפי שעמדנו על כך לעיל, במרכזו של האישום השני עומד פרסום שנעשה בעיתון "מרכז העניינים" ואשר עניינו בטענה בדבר מינויים פוליטיים שנעשו במשרד לאיכות הסביבה בתקופה בה הנגבי עמד בראשו. השאלה האם הנגבי עמד מאחורי פרסום זה, יכולה לסייע בבירור שאלות הנוגעות לאישום הראשון ובהן, שאלת זיקתם הפוליטית להנגבי של האנשים המופיעים ברשימה הכלולה בפרסום; שאלת המניע שעמד ביסוד פעולותיו של הנגבי; שאלת מצב דעתו של הנגבי בפעולותיו, ועוד.

בשער הרביעי נדון באישום הראשון. הדיון באישום זה יתקיים בשלושה מישורים: המישור האחד הוא עובדתי. עיקר עניינו בקביעת ממצאים עובדתיים ביחס לראיות שהובאו בפנינו. המישור השני הוא נורמטיבי. בתחילה נדון בשאלה המשפטית העקרונית והיא, האם על דרך העיקרון מינוי פוליטי יכול לגבש עבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לאחר מכן נבחן, האם הממצאים העובדתיים אותם קבענו ביחס לנאשמים, מגבשים עבירה לפי הסעיף האמור. כמו כן נדון בעבירות הנוספות המיוחסות להנגבי בלבד במסגרת האישום הראשון. המישור השלישי אותו נבחן במסגרת דיוננו באישום הראשון, נוגע לטענת "הגנה מן הצדק" שהועלתה על ידי שני הנאשמים. במסגרת דיוננו בעניין זה, נדון ונכריע בשאלה, האם יש להעניק לנאשמים, או למי מהם, הגנה זו.


תוכן העניינים

שער ראשון: "עיקרי הדברים" ...........................................סעיף 9

שער שני: "דברי רקע ומבוא" .........................................סעיף 102

פרק ראשון: המשרד לאיכות הסביבה ..............................................................סעיף 102

פרק שני: הרקע להגשת כתב האישום ..............................................................סעיף 114

פרק שלישי: הרקע לתופעת המינויים הפוליטיים ...............................................סעיף 121

פרק רביעי: מעורבות אישית של הנגבי - פגישות ושיחות עם חברי מרכז ומועמדים ....סעיף 159

שער שלישי: "האישום השני" ........................................סעיף 207

שער רביעי: "האישום הראשון" ......................................סעיף 405

פרק ראשון: האם מינוי פוליטי מהווה עבירה של מרמה והפרת אמונים? .................סעיף 405

פרק שני: ההנחיה .......................................................................................סעיף 481

פרק שלישי: מספרים וטבלאות ......................................................................סעיף 629

פרק רביעי: המשטרה הירוקה ........................................................................סעיף 660

פרק חמישי: יושבי ראש רשויות נחלים ............................................................סעיף 780

פרק שישי: המועצה הלאומית לאיכות הסביבה וקרן צב"ח ...................................סעיף 849

פרק שביעי: מינוי יועצים לוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות ...........סעיף 880

פרק שמיני: מינוי פרוייקטורים למועצות אזוריות ...............................................סעיף 914

פרק תשיעי: מינוי פרוייקטור למועצה האזורית גולן ............................................סעיף 947

פרק עשירי: פינוי פוליטי .............................................................................סעיף 1002

פרק אחד עשר: מינויו של שרון אחדות כדובר המשרד, אי מינוי יועץ תקשורת..........סעיף 1085

פרק שנים עשר: קידום מועמדותו של יואל איפרגן לתפקיד מנהל מחוז תל אביב ......סעיף 1116

פרק שלושה עשר: המניע הפוליטי .................................................................סעיף 1131

פרק ארבעה עשר: ישיבות הצוות ...................................................................סעיף 1276

פרק חמישה עשר: הפסקת עבודתם של עובדים עם סיום כהונת הנגבי...................סעיף 1320

פרק שישה עשר: הפגיעה בציבור ..................................................................סעיף 1349

פרק שבעה עשר: תקופת הניסיון של הורביץ/המפרט בעניינו של אקוקה ...............סעיף 1687

פרק שמונה עשר: פרשת רשות הטבע והגנים ...................................................סעיף 1729

פרק תשעה עשר: הרשקוביץ ........................................................................סעיף 1856

פרק עשרים: יישום - האם הנאשמים עברו עבירה של מרמה והפרת אמונים? .........סעיף 1912

פרק עשרים ואחד: הגנה מן הצדק - השופט שחם .............................................סעיף 1962

פרק עשרים ואחד: הגנה מן הצדק - השופט רומנוב ...........................................סעיף 2164

פרק עשרים ושניים: עבירות הבחירות - השופט רומנוב .....................................סעיף 2240

פרק עשרים ושניים: עבירות הבחירות - השופט שחם .......................................סעיף 2296


שער ראשון: עיקרי הדברים

9.              נפתח שער זה בתיאור עיקר הקביעות אליהן הגענו לגבי האישום השני; אחר כך נעבור לדון באישום הראשון. כפי שיסתבר להלן, חוות דעתנו בעניינו של האישום הראשון, בנויה "פרקים פרקים". בשער הראשון נעמוד בתמצית על עניינו של כל פרק, ועל עיקרי הממצאים והקביעות אליהם הגענו בכל פרק.

האישום השני :

10.          הגרסה העולה ממכלול אמירותיו של הנגבי בתצהיר אותו הגיש ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ובעדות שהעיד בעל פה בפניו היא, שהפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" הוא כתבה שנכתבה על אודותיו, וכי לא הייתה לו כל מעורבות בחיבור המסמך. הנגבי טען במסגרת אותו הליך, כי בטרם פורסמה הכתבה, הוא התבקש למסור את תגובתו לה, והוא אכן מסר תגובה וזו הוכנסה לכתבה בפסקה הפותחת במילים: "השר צחי הנגבי אומר בתגובה...". כאשר נשאל הנגבי במסגרת אותו הליך, בצורה ישירה ומפורשת, האם רשימת השמות הכלולה בפרסום הגיעה לידי העיתון על ידי גורם מתוך המשרד לאיכות הסביבה או גורם שהנגבי יודע את זהותו במשרד, אמר הנגבי דברים אשר יש לראות בהם תשובה שלילית ברורה ומפורשת. המאשימה טוענת, כי הגרסה אותה מסר הנגבי באותו הליך היא גרסה שקרית, שכן הפרסום "במרכז העניינים" נכתב על ידי הנגבי עצמו, או לכל הפחות מדובר בפרסום שהנגבי היה מעורב, מודע ואחראי לנוסח הסופי שלו.

­­­­­­­

11.          על יסוד שורה של ראיות וטעמים אותם אנו מפרטים בחוות דעתנו, הגענו לכלל מסקנה, שעלה בידי המאשימה להוכיח את הנטען על ידה באישום זה, במידת הוודאות הנדרשת בפלילים. הממצא העובדתי אליו הגענו הוא, שהפרסום ב"מרכז העניינים" אינו כתבה אשר מאן דהו כתב על אודות הנגבי, אלא פרסום שהנגבי הפיק, ואשר הוא היה הגורם המרכזי, ואולי הבלעדי, בגיבושו.

12.          הראיה המרכזית עליה מתבססת הכרעתנו היא מה שכונה בהליך זה בשם: "המכלול הסיגינטי". במהלך החקירה שקיימה, אספה המשטרה שורה של ראיות מסוגים שונים, המצטרפות לכדי פאזל המביא תמונה לגבי דברים שהתרחשו, בעיקר במישור המחשוב והתקשורת האלקטרונית, זמן קצר לפני שפורסם הגיליון הרלוונטי של "מרכז העניינים". הראיות אשר מרכיבות את הפאזל כוללות: ממצאים שנמצאו במחשב של המשרד לאיכות הסביבה; דו"חות פלטי שיחות טלפון ופקסים לגבי שורה של קווי טלפון; דו"חות איכון המתייחסים למספר טלפונים רלוונטיים; ממצאים לגבי משלוח הודעות דואר אלקטרוני; רישומים על אודות מערכת האזעקה בלשכת השר לאיכות הסביבה; והודעות שנגבו ממספר אנשים הנוגעים לעניין.

13.          התמונה הברורה העולה מ"המכלול הסיגינטי" היא, שהמסמך אשר פורסם ב"מרכז העניינים", הוקלד על ידי ראש לשכתו של הנגבי, דורית שמעון, ביום שבת ה-23.11.02, שעה שהייתה בביתה והקלידה במחשב נייד שהובא אליה במיוחד מהמשרד לאיכות הסביבה, את הפרסום מושא דיוננו, מראשיתו ועד סופו, במשך 97 דקות, החל מהשעה 13:59 ועד לשעה 15:36. מכלול הראיות שהובא בפנינו מצביע על כך, שבמהלך אותה שבת, הנגבי ודורית שמעון קיימו ביניהם קשר טלפוני ער והחליפו פקסים, הן לפני שדורית שמעון התחילה לעבוד על המסמך, הן במהלך עבודתה על המסמך, והן לאחר שסיימה לעבוד על המסמך. חילופי שיחות הטלפון והפקס מאפיינים במובהק עבודה משותפת על מסמך, ובכלל זה, העברת מסמך באמצעות הפקס לשם הקלדתו, העברת הנוסח המוקלד לצורך תיקונים, וקיום שיג ושיח טלפוני תוך כדי יצירת המסמך. המסמך אותו הקלידה דורית שמעון באותה שבת, נמצא על ידי המשטרה בתיקייה האישית שלה במחשב של המשרד לאיכות הסביבה, תחת שם הקובץ: "חשיפהdoc". בדיקות שנעשו על ידי המשטרה העלו, כי המסמך שוגר לעורך "מרכז העניינים", מיכאל קשת, באמצעות הדואר האלקטרוני מהמשרד לאיכות הסביבה, זמן קצר לאחר שהוקלד על ידי דורית שמעון, והוא פורסם בעיתון "מרכז העניינים", כפי שהוקלד על ידי דורית שמעון, למעט שינויי עריכה קלים וטעות דפוס, יום או יומיים לאחר מכן.

14.          בחוות דעתנו אנו קובעים, כי די בראיות שהובאו במסגרת "המכלול הסיגינטי", אשר לא ניתן להן כל הסבר סביר אחר זולת ההסבר לו טוענת המאשימה, כדי להביא למסקנה, שהנגבי כתב את המסמך שפורסם ב"מרכז העניינים" בעצמו, או לכל הפחות, שהיה הגורם המרכזי בגיבושו של הפרסום ובהפקתו. יש לציין, כי במסגרת המשפט שהתנהל בפנינו, לא ידע הנגבי לומר, בצורה ברורה, מי כתב את המסמך. הוא הגדיר את העניין "כתעלומה". ועוד יש לציין, כי ראש לשכתו ואשת אמונו, דורית שמעון, זו שעסקה בהקלדת המסמך באותה שבת, לא זומנה על ידו למתן עדות בתיק זה. 

15.          כאמור, די היה לנו בראיות אלה, ואולם הובאו בפנינו ראיות נוספות אשר יש בהן כדי לתמוך במסקנה אליה הגענו ולחזק אותה, ככל שהיה צורך בכך. נעמוד בקצרה על שתיים מהן:

16.          עניינה של האחת, בייחודיות המידע הכלול בפרסום. ליבו של הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" הוא רשימה המונה את שמותיהם של 74 אנשים לגביהם נטען, כי הם אנשי תנועת הליכוד אשר מונו בתקופת כהונתו של הנגבי, לתפקידים שונים במשרד לאיכות הסביבה ובגופים הקשורים לו. המידע הקיים בפרסום הוא רב ומורכב. הרשימה המופיעה בו אינה מצויה במאגר מידע כלשהו, ולא ניתן להוציא אותה "בלחיצת כפתור" או בחיפוש מהיר במקום כלשהו במשרד או מחוצה לו. הרשימה כוללת שמות של אנשים לפי חתכים שונים, שונים ומגוונים. חלק מהאנשים המופיעים ברשימה הועסקו במטה הראשי של המשרד לאיכות הסביבה. חלק הועסקו במחוזות השונים הפרושים ברחבי הארץ, חלק הועסקו בגופים הקשורים למשרד. מדובר באנשים המתגוררים בכל חלקי הארץ, מנהריה וכסרא-סמיע בצפון, ועד לחבל קטיף ורהט בדרום. חיבור רשימה כזו, אינו משימה פשוטה. נדרשים יידע רב והיכרות קרובה. מהטעמים אותם אנו מפרטים בהרחבה בחוות דעתנו, הגענו לכלל מסקנה, כי האדם שיש לו את היידע הנדרש ואת ההיכרות הנדרשת לצורך הכנתה של רשימה כזו הוא, בראש ובראשונה, הנגבי.

17.          ראיה נוספת עליה אנו עומדים בחוות דעתנו עניינה בשני פרסומים קודמים שנעשו בעיתון "מרכז העניינים". באחד מהם הייתה להנגבי מעורבות גדולה. באחר, הייתה לו מעורבות מכרעת. שני הפרסומים הקודמים מצביעים על דפוס פעולה שהתקיים בין עורך "מרכז העניינים", מיכאל קשת, לבין הנגבי. בהתאם לדפוס פעולה זה, שיגר הנגבי למיכאל קשת מסמכים שכתב בעצמו. בפעם הראשונה המסמך נכתב בכתב ידו של הנגבי. בפעם השנייה המסמך הוקלד במחשב המשרד לאיכות הסביבה, ככל הנראה, על ידי דורית שמעון, ונשלח לקשת במדיה דיגיטאלית. לאחר שהמסמכים אשר חוברו על ידי הנגבי הגיעו ל"מרכז העניינים", הם עברו עריכה קלה, ופורסמו, כפי שחוברו על ידי הנגבי, בשני גיליונות שונים של "מרכז העניינים". אנו קובעים, כי דפוס הפעולה שהתקיים ביחס לשני פרסומים אלה, תומך במסקנה שדפוס פעולה זה התקיים גם בשלישית, במסמך ה"חשיפה" שפורסם ב"מרכז העניינים" ערב הבחירות המקדימות בליכוד.

18.          למעלה מהדרוש אנו מציינים בחוות דעתנו, שהיה מקום להרשיע את הנגבי בעבירה של עדות שקר, גם אם היינו מקבלים - ולא קיבלנו - את הגרסה אותה העלה בפנינו במהלך עדותו בתיק זה. נבהיר: כפי שציינו, כאשר נשאל הנגבי בהליך שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, בצורה ישירה ומפורשת, האם רשימת השמות הכלולה בפרסום הגיעה לידי העיתון על ידי גורם מתוך המשרד לאיכות הסביבה או גורם שהנגבי יודע את זהותו במשרד, אמר הנגבי דברים אשר יש לראות בהם תשובה שלילית ברורה ומפורשת. אלא, שהגרסה אותה העלה הנגבי בהליך המתברר בפנינו שונה מהגרסה אותה מסר בהליך האחר במובן זה, שבעדותו בפנינו טען הנגבי, כי בהכנת הפרסום היה מעורב אחד מעובדי משרדו. לטענתו, כמה שבועות לפני שהפרסום יצא לאור, אמר לו דובר המשרד לאיכות הסביבה, שרון אחדות, כי עורך "מרכז העניינים", מיכאל קשת, מעוניין לעשות תחקיר או כתבה על אודות חברי ליכוד ששובצו לתפקידים מרכזיים במשרד, והוא נתן לשרון אחדות אישור לסייע לקשת בהכנת הכתבה. יוצא, אפוא, שגם אם היינו מקבלים את גרסת הנגבי - ולא קיבלנו - היה מקום לקבוע כי העיד עדות שקר, כיוון שלמרות שנשאל באותו הליך שאלה מפורשת לגבי מעורבות אנשי המשרד בהכנת הרשימה, הוא לא סיפר את שהוא טוען לו היום, היינו כי הוא ידע שדובר המשרד, שרון אחדות, אדם הקרוב ונאמן עליו מאד, סייע למיכאל קשת בהכנת הכתבה. 

19.          המאשימה מייחסת להנגבי שתי עבירות: עדות שקר ושבועת שקר. כיוון שאנו רואים בתצהיר שהנגבי הגיש בכתב ובעדות שמסר בעל פה משום מכלול אחד, החלטנו להרשיע את הנגבי בעבירה אחת של עדות שקר.

האישום הראשון :

20.          את דיוננו באישום הראשון אנו פותחים במישור השני מבין שלושת המישורים אותם ציינו לעיל, היינו במישור הנורמטיבי. בכך עוסק הפרק הראשון מתוך עשרים ושניים הפרקים הכלולים בשער הרביעי. במסגרת הדיון אותו אנו מקיימים בפרק הנורמטיבי, אנו דנים בשאלה המשפטית העקרונית שתיק זה מעורר והיא, האם על דרך העיקרון מינוי פוליטי יכול לגבש עבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. רק לאחר שאנו משיבים על שאלה זו בחיוב, מהטעמים אותם אנו מפרטים בחוות דעתנו, אנו פונים לדון במישור הראשון, הוא המישור העובדתי.

21.          כפי שאנו עומדים על כך בחוות דעתנו, בבואנו לנתח את יסודות העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ולדון בה, אנו נמצאים על קרקע משפטית שנחרשה היטב ונזרעה. כוונתנו להלכה שנפסקה בבית המשפט העליון בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, פ"ד נט(4), 385. באותה פרשה התכנס בית המשפט העליון בהרכב מורחב של 9 שופטים, במסגרת הליך של דיון נוסף, במטרה לעסוק בבירור עיקרי ותחומי פרישתה של העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין, במגמה לקבוע מבחן ברור ומדויק ככל הניתן, ליסודותיה של העבירה. בפסק דינו האמור, קבע בית המשפט העליון הלכה. הלכה זו מחייבת. יוצא, אפוא, שאין אנו נדרשים לחדש חידושים בכל הנוגע לצדדים העיוניים של העבירה הקבועה בסעיף 284. השאלה לגביה אנו נדרשים בתיק זה היא שאלת יישומה של ההלכה שקבע בית המשפט העליון על התופעה הכללית של המינויים הפוליטיים.   

22.          ההלכה שנפסקה בפרשת שבס קובעת, בתמצית, כי התנהגות של עובד הציבור תהווה עבירה של הפרת אמונים אם היא פוגעת "פגיעה מהותית" באחד או ביותר משלושת הערכים שהאיסור הפלילי הקבוע בסעיף 284 לחוק בא להגן עליהם, והם: שמירה על טוהר המידות של עובד הציבור; הבטחת אמון הציבור בעובדי הציבור; והגנה על האינטרס הציבורי שעליו מופקד עובד הציבור; נקבע באותה הלכה, כי העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק היא עבירה התנהגותית ולא עבירת תוצאה. הרכיב ההתנהגותי והרכיב הנסיבתי של העבירה מתבטאים בעשיית מעשה מרמה או הפרת אמונים, אשר לפי טיבו וטיבעו פוגע בציבור. הרכיב הנפשי של העבירה מתבטא במודעות העושה לטיב הפיזי של התנהגותו. לא נדרש שעובד הציבור יהיה מודע לכך שמעשהו מהווה "הפרת אמונים" או שמעשהו פוגע בערכים שהאיסור הפלילי נועד להגן עליהם. בית המשפט העליון קבע, כי אין נפקא מינא מה היה המניע שעמד מאחורי פעולתו של עובד הציבור. בית המשפט העליון גם קבע, שאין לקרוא לתוך הרכיב הנפשי של העבירה יסוד של אי יושר.

23.          ­­­על רקע ההלכה שנפסקה בפרשת שבס נדרשנו לשאלה, האם המינוי הפוליטי, מעצם טיבו וטיבעו, פוגע באחד או ביותר משלושת הערכים שהאיסור הפלילי הקבוע בסעיף 284 לחוק העונשין נועד להגן עליהם. בשל הטעמים אותם אנו מפרטים בחוות דעתנו, אנו משיבים על שאלה זו בחיוב. נקודת המוצא לקביעתנו היא בגדר מושכלות יסוד. ומה שבגדר מושכלות יסוד הוא, שעובד הציבור הינו נאמן של הציבור; שאין לו משל עצמו ולא כלום; שהכוחות והסמכויות שנמסרו לו נועדו לשמש אותו לצורך קידום ענייני הציבור עליהם הוא מופקד; שאסור לו לעשות שימוש בכוחות ובסמכויות אלה כדי לקדם את ענייניו הפרטיים; שאסור לו לעשות שימוש בכוחות ובסמכויות אלה כדי לקדם את מעמדו הפוליטי; שהמשרות בשירות המדינה הן משאב ציבורי; שמינויים פוליטיים הינם מעשה פסול. בהקשר זה, אנו מפנים לפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית נ' מדינת ישראל פ"ד נב(5), 111 (1998), שם נאמרו דברים ידועים אלה:

"המינוי הפוליטי מהווה הפרת אמון של הרשות המבצעת כרשות ציבורית, כלפי הציבור; הוא עלול לפגוע באמון הציבור בשירות הציבורי; הוא פוגע בעקרון השוויון; הוא פוגע ברמה המקצועית של עובדי הציבור שאינם נדרשים להוכיח, במסגרת מכרז, את היותם הטובים ביותר; הוא עלול להביא לתופעה בה הקשרים קודמים לכישורים, והפוליטיקה במובן הצר הופכת לגורם המרכזי למינוי; הוא עלול להביא לניפוח המערכת על מנת לקלוט "מיודעים", ולגרום ליצירת תפקידים חדשים שלא לצורך ולקידום מהיר של מי שרוצים ביקרו; הוא עלול להסיט את שיקולי הרשות משיקולים ענייניים; הוא מביא לניגוד עניינים ולחשש לשקילת שיקולים זרים על ידי העדפת מפלגה או עניין מפלגתי על אינטרס ציבורי; הוא עלול להביא להשחתת המוסר הציבורי; הוא עלול לגרום לתחלופה בשירות הציבורי כל אימת שמתחלף הדרג הפוליטי, ולגרום על ידי כך לחוסר יציבות ולחוסר מקצועיות; הוא עלול לפגוע בסדרי מינהל תקין ובטוהר המידות; הוא עלול לפגוע במורל העובדים בשירות הציבורי, להשפיע על איכותו של השירות ולפגוע בדימויו. על ידי כל אלה, פוגע המינוי הפוליטי בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, של תפיסתנו הערכית את מהותו של השירות הציבורי ושל האמנה החברתית שהיא בסיס הווייתנו כחברה מתוקנת."

24.          לאחר שאנו קובעים כי המינוי הפוליטי, מעצם טיבו וטיבעו, פוגע באחד או ביותר משלושת הערכים שהאיסור הפלילי הקבוע בסעיף 284 לחוק העונשין נועד להגן עליהם, אנו עוברים לדון בשאלה, האם כל מינוי פוליטי מהווה עבירה פלילית. אנו משיבים על שאלה זו בשלילה. הטעם לכך הוא, שהלכת שבס קובעת, שרק התנהגות הפוגעת "פגיעה מהותית" באחד מהערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי, תגיע לכדי עבירה. מינוי פוליטי שדרגת הפגיעה הטמונה בו אינה מגיעה לדרגה כזו, אינו מהווה עבירה פלילית.

25.          משהגענו לכאן, אנו נדרשים לשאלה, מתי ניתן לקבוע כי מינוי פוליטי פוגע "פגיעה מהותית" באחד מהערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי. התשובה אותה אנו נותנים לשאלה זו היא, שיתכנו מצבים שונים ומגוונים, ומטבע הדברים לא ניתן לקבוע רשימה סגורה של מצבים כאלה. עם זאת, בחוות דעתנו אנו מונים, על דרך העקרון, ומבלי למצות, שורה של גורמים העשויים להשליך על מהותיות הפגיעה בערכים המוגנים על ידי העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק.

26.          במסגרת דיוננו במישור הנורמטיבי, אנו נדרשים גם להגדיר, מהו "מינוי פוליטי". אנו עומדים על כך, שהמינוי הפוליטי יכול למצוא ביטוי במגוון של דרכים וצורות. ההגדרה אותה אנו נותנים למושג זה היא, שהמינוי הפוליטי הוא כל פעולה שעושה עובד הציבור כדי להביא למינויו של אדם לתפקיד ציבורי, כאשר הפעולה מונעת משיקולים פוליטיים. אנו מבהירים בחוות דעתנו, בין היתר, כי המינוי הפוליטי יכול להיעשות הן במישרין, כאשר סמכות המינוי מצויה בידיו של עובד הציבור, והן בעקיפין, כאשר עובד הציבור עושה שימוש בכוחו ובמעמדו כדי להשפיע על בעל סמכות המינוי למנות את האדם אשר יש לו זיקה פוליטית אליו. אחת הדוגמאות לכך היא מה שהוגדר בהליך שהתברר בפנינו כ"מעורבות שרים בהליכי המינויים", או "העברת מועמדויות של מועמדים לבחינת הדרגים המקצועיים." אנו קובעים, שגם אלו הם בגדר מינויים פוליטיים. יש להעיר, כי הבהרה זו נדרשה בפרשה שבפנינו, הואיל ורוב המינויים וניסיונות המינוי המיוחסים לנאשמים מתייחסים למשרות זוטרות, ביחס אליהן סמכות המינוי לא הייתה של הנאשמים עצמם, אלא של אחרים, אליהם פנו הנאשמים בין בדרך של העברת קורות חיים ומכתבי לוואי, ובין בדרכים אחרות, כפי שאנו מפרטים בחוות דעתנו. יש להבהיר, כי אין הוראת חוק הקובעת, בצורה מפורשת, כי מינוי פוליטי מהווה עבירה פלילית, ועל רקע עובדה זו מייחסת המאשימה לנאשמים את "עבירת המסגרת" של מרמה והפרת אמונים, הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין. לפיכך, אין חשיבות משפטית לשאלה, האם ניתן לכנות את מעשיהם של הנאשים בשם "מינויים פוליטיים". מבחינה משפטית מה שקובע הוא, האם התנהגותם של הנאשמים, יהא שמה אשר יהא, מהווה עבירה של מרמה והפרת אמונים. ואולם, כיוון שהשאלה עלתה בפנינו, נתנו דעתנו ביחס אליה וקבענו, כאמור, שגם מינויים בדרך עקיפה, הינם בגדר "מינויים פוליטיים".

27.          זהו, בקצירת האומר, מהלך הדיון אותו אנו מקיימים במסגרת דיוננו במישור הנורמטיבי. מכאן אנו נפנים למישור הדיון הראשון, היינו למישור העובדתי. כאן, אין אנו נתקלים בקושי רב כדי לקבוע, שבמעשים אותם עשו הנאשמים, הם עברו עבירה של מרמה והפרת אמונים. הטעם לכך הוא, שעל פי עיקר העובדות שהנאשמים עצמם מודים בהן, הם עסקו במינויים פוליטיים, כפי הגדרתנו לעיל, בנסיבות בהן ישנה "פגיעה מהותית" באחד מהערכים המוגנים על ידי האיסור הקבוע בסעיף 284 לחוק העונשין.

28.          נבהיר: כפי שציינו לעיל, במסגרת דיוננו במישור הנורמטיבי, אנו מונים, על דרך העיקרון, ומבלי למצות, שורה של גורמים העשויים להשליך על מהותיות הפגיעה בערכים המוגנים על ידי העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק. אחד מהגורמים אותם אנו מונים הוא, כמות המינויים, בבחינת "הכמות עושה את האיכות". והנה, הנאשמים אינם חולקים על כך, שהם היו מעורבים בעשרות רבות של מינויים וניסיונות למנות (ר' סעיף 5 ל"הודעה מטעם ח"כ הנגבי - התייחסות לשאלות בית המשפט"). אנו קובעים, כי די בכמות המינויים וניסיונות המינוי בהם הנאשמים עצמם מודים, ביחד עם העובדה שהנאשמים ניצבו בראש ההיררכיה המשרדית, כדי להביא לקביעה שהנאשמים פגעו "פגיעה מהותית" בערכים המוגנים על ידי העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק, ולכן התקיימו יסודות העבירה המיוחסת להם.

29.          זאת ועוד. הנאשמים אינם כופרים בהתקיימותם של גורמים נוספים מבין אלה שמנינו ככאלה שיש בהם כדי להשליך על "מהותיות הפגיעה"; הם אינם חולקים על כך שמעשיהם לא היו בגדר פעולות אקראי, אלא עמד מאחריהם דפוס פעולה שבא לידי ביטוי, בין היתר, ב"הנחיה" אותה הוציא הנגבי זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד השר במשרד לאיכות הסביבה, ואשר על אודותיה אנו מרחיבים את הדיון בחוות דעתנו; הנאשמים גם אינם מכחישים מעורבות אישית שלהם בחלק גדול מהמינויים וניסיונות המינוי בהם מדובר; הם גם אינם חולקים על כך, שפעולותיהם לא התמצו בהעברת קורות חיים של מועמדים לדרגים המקצועיים, אלא שהם שניהלו פעולות בדיקה ומעקב, כדי לוודא מה עלה בגורל קורות החיים שהעבירו. הנה, אפוא, נתונים נוספים אשר יש בהם כדי להעצים את מהותיות הפגיעה. באלה יש כדי להוסיף נדבך נוסף לקביעה אליה הגענו והיא, שהתקיימו בנאשמים יסודות העבירה המיוחסת להם.

30.          כפי שציינו, האישום הראשון מתייחס לתקופה של כשנתיים ימים. המאשימה מבקשת כי נשקיף על תקופה זו במבט מקיף, ובגין מכלול פעולותיהם של הנאשמים - ומדובר בעשרות אם לא מאות פעולות - נרשיע אותם בעבירה אחת של מרמה והפרת אמונים. המסקנה אליה הגענו היא, שדי בחלק מהמעשים אותם עשו הנאשמים במהלך אותה תקופה ממושכת, די באותו חלק בו מודים הנאשמים, כדי לגבש עבירה של מרמה והפרת אמונים. יוצא, אפוא, כי המחלוקות העובדתיות הקיימות בין הצדדים, ודיונים נוספים אותם אנו עורכים במסגרת חוות דעתנו כדי לבחון קיומם של גורמים נוספים, נדבכים נוספים, העשויים להשליך על מהותיות הפגיעה בערכים המוגנים על ידי העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק, הינם, במידה רבה, בבחינת "למעלה מן הדרוש". 

31.          לאחר שאנחנו קובעים את המסגרת המשפטית לדיון בעבירה של מרמה והפרת אמונים המיוחסת לנאשמים, אנו עוברים לדון במישור העובדתי הנוגע לאישום הראשון. במסגרת זו אנו בוחנים את הראיות שהובאו בפנינו, וקובעים ממצאים עובדתיים. בטרם נתאר בקצרה את עניינו של כל פרק מהפרקים שאנו דנים בהם, נבקש להבהיר מה הם המינויים הפוליטיים אותם מייחסת המאשימה לנאשמים. הבהרה זו מחייבת לומר מספר מילות רקע:

32.         נקודת המוצא לדיוננו היא, כי שיטת הממשל הישראלית מבוססת על העיקרון של "שירות הציבור". למעט משרות אמון מוגדרות, כגון מנהלים כלליים של משרדי ממשלה ועובדי לשכה אישיים של שרים, מרבית המשרות הן משרות של civil service (ראו בג"צ 4284/08 קלפנר ואחד נ' חברת דואר ישראל בע"מ ואח'(2010)). עקרון זה מוצא את ביטויו בחקיקה ובפסיקה, ובין היתר בחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959. סעיף 19 לחוק זה קובע את הכלל ולפיו, "לא יתמנה אדם עובד המדינה אלא לאחר שנציב השירות הכריז על המשרה בפומבי, על פי בקשת המנהל הכללי או מי שהוסמך לכך על ידיו, בין שנתפנתה המשרה ובין שהיא עשויה להתפנות."

33.         לכלל זה מספר חריגים אשר שניים מהם נוגעים לפרשה שבפנינו: עניינו של האחד, בגיוס קבע של עובדים למשרות הנמצאות בדרגה נמוכה בדירוג המשרות בשירות המדינה. נקדים ונאמר, כי בקטגוריה זו נמנים, בין היתר, פקחי "המשטרה הירוקה" אשר בשאלת גיוסם לעבודה נעסוק בהרחבה באחד הפרקים שבהכרעת הדין. עניינו של השני, בהעסקה זמנית של אנשים כעובדי מדינה מתוקף חוזים מיוחדים עד לקיומם של מכרזים חיצוניים למשרות קבועות, או העסקתם הזמנית של אנשים בחוזי מילוי מקום, עד לשובם לעבודה של העובדים הקבועים.

34.         בצד העסקתם של אנשים כעובדי מדינה, קבועים או זמניים, התפתחו במהלך השנים בשירות המדינה דרכי העסקה נוספות, אשר שתיים מהן רלוונטיות לענייננו: הדרך האחת היא, העסקתם של אנשים באמצעות חברות כוח אדם. מהראיות שהובאו בפנינו עולה, כי בתקופה הרלוונטית לענייננו, העסיק המשרד לאיכות הסביבה אנשים רבים באמצעות חברות כוח אדם. בהעדר מספיק תקנים, שימשו עובדים אלה תחליף לעובדי מדינה בתקן, והם שולבו בעבודת המשרד השוטפת. בחלק מן המקרים, הבחירה באנשים שהועסקו בדרך זו הייתה של המשרד לאיכות הסביבה, בהליך אשר לא חייב קיומו של מכרז. ההתקשרות החוזית של העובדים נעשתה באמצעות חברות כוח אדם, אליהן הופנו האנשים שנבחרו על ידי המשרד. במקרים אחרים, פנה המשרד לחברות כוח האדם, אשר הפנו אליו מועמד אחד, או יותר, מתוך מאגר המועמדים שאצלן, לצורך איוש התפקיד שעל הפרק.

35.         דרך נוספת להעסקתם של אנשים שלא כעובדי מדינה, הייתה העסקה של יועצים חיצוניים ("פרוייקטורים"), אשר שירותיהם נשכרו על ידי המשרד לאיכות הסביבה, בדרך כלל למטרות מוגדרות, על בסיס קבלני. על הליך הבחירה של הפרוייקטורים חל חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992. לכאורה, בחירתם של יועצים חייבה הליך של מכרז פומבי, לפי הקבוע בחוק. ואולם מהראיות שהובאו בפנינו עולה, כי ברוב המקרים שנדונו בפנינו, אם לא בכולם, נעשה שימוש בסעיפי הפטור הקבועים בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו. לאחר אישור הצורך בשירותי הייעוץ הסתפק המשרד, באמצעות ועדת מכרזים פנימית של המשרד, בהליך בחירה מקוצר.

36.         עיקר עניינו של התיק שבפנינו הוא בהעסקה של אנשים אשר הבחירה בהם לא חייבה קיומו של מכרז חיצוני. מדובר, בעיקר, במשרות זוטרות, חלקן זמניות, ולא במינויים של אנשים מעצבי מדיניות. המאשימה טוענת, כי מדובר ב"פירצה" אותה ניצל הנגבי, בסיועו של הרשקוביץ, כדי לקדם את מעמדו הפוליטי באמצעות מינוי אנשים אליהם יש לו זיקה פוליטית.

37.          מן החומר שבפנינו עולה, כי בתקופה הרלוונטית לענייננו לא היו קיימים כללים ברורים אשר הסדירו את האופן בו יש לבחור אנשים שיועסקו בדרכי ההעסקה לגביהם לא חלה חובת קיומו של מכרז. מהראיות שהובאו בפנינו עולה, כי בתקופה שקדמה לכהונתו של הנגבי כשר במשרד לאיכות הסביבה, היו מספר דרכים לאיתור ובחירה של אנשים לאיוש המשרות והתפקידים בהם מדובר: פנייה לחברות כוח אדם, בעיקר לגבי גיוס כוח אדם בדרג נמוך; גיוס אנשים בשיטת "חבר מביא חבר"; גיוס אנשים אשר דבר קיומם של תפקידים פנויים נודע להם "מפה לאוזן"; איתור אנשים מתאימים מתוך מאגר קורות החיים המצוי במשרד; פרסום מודעות באתר האינטרנט של המשרד או בעיתונות; ובמקרים של עובדים מקצועיים - פניה לאוניברסיטאות ולמומחים בתחום המדובר (ראו סיכומי המאשימה בעמוד 13496 ואילך). מהראיות שהובאו בפנינו עולה, כי בתקופה שקדמה לכהונתו של הנגבי כשר במשרד לאיכות הסביבה, הליך האיתור והבחירה של האנשים שימלאו את התפקידים הדרושים נעשה, במידה רבה, על ידי הגופים הנוגעים בדבר במשרד - במחוזות ובאגפים, ללא מעורבות כלשהי של השר העומד בראש המשרד, ולשכתו. משאמרנו מילות רקע אלה, נפנה להבהיר את המיוחס לנאשמים בכתב האישום.

*

38.          במסגרת האישום הראשון טוענת המאשימה, כי בתקופה הרלוונטית לענייננו פעלו הנאשמים במטרה לקדם את ענייניהם של אנשים רבים, אשר לרובם המכריע הייתה זיקה פוליטית להנגבי, ולמיעוטם הייתה אליו זיקה אישית. את האנשים אשר כלולים בכתב האישום, ניתן לחלק לארבע קבוצות:

הקבוצה הראשונה כוללת 48 אנשים שהועסקו על ידי המשרד לאיכות הסביבה כעובדי מדינה, עובדי כוח אדם ופרוייקטורים, ועוד 3 אנשים שמונו לתפקידים שונים, תוך עשיית שימוש בשני תקנים של עובדי מדינה שהוקצו למשרד לאיכות הסביבה. קבוצה זו כוללת, אפוא, 51 אנשים.

הקבוצה השנייה כוללת שתי קבוצות משנה של אנשים שמונו, לפי הנטען, לתפקידים הקשורים למשרד לאיכות הסביבה, ולא למשרד עצמו: ביחס ל-4 אנשים נטען, כי הנאשמים אישרו מתן תקציבים למועצות אזוריות שונות, על מנת שאותם אנשים יועסקו כפרוייקטורים באותן מועצות אזוריות; ביחס ל-3 אנשים נוספים נטען, כי הנאשמים פעלו כדי לגרום לכך שיוכללו ברשימת היועצים הסביבתיים לוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות. קבוצה זו כוללת, אפוא, 7 אנשים.

הקבוצה השלישית כוללת אף היא שתי קבוצות משנה: המשותף לשתי קבוצות משנה אלה הוא, שמדובר במינוי של אנשים לתפקידים שאין עימם שכר. גם כאן מדובר בתפקידים לגופים הקשורים למשרד לאיכות הסביבה, ולא למשרד עצמו. על פי הנטען, 12 אנשים מונו לשמש נציגי ציבור במועצה הלאומית לאיכות הסביבה, וביחס לאישה אחת נטען, כי היא מונתה לשמש כנציגת ציבור בהנהלת קרן צער בעלי חיים. קבוצה זו כוללת, אפוא, 13 אנשים.

הקבוצה הרביעית כוללת ניסיונות למינוי. בכתב האישום ובפרטים הנוספים שניתנו על ידי המאשימה ביחס אליו נטען, כי הנאשמים פעלו במטרה למנות לתפקידים שונים 63 אנשים בעלי זיקה להנגבי, ואולם הניסיונות שעשו לא הבשילו מטעמים שונים.

סיכום הדברים הוא, שהמאשימה טוענת בכתב האישום שהגישה, כי הנאשמים פעלו במטרה לקדם את עניינם של 134 אנשים שהיו בעלי זיקה להנגבי, רובם המכריע בעלי זיקה פוליטית.

39.          בנוסף לרשימת 134 האנשים הכלולים בכתב האישום נטען על ידי המאשימה, כי במהלך שמיעתו של משפט זה הובאו על ידה ראיות מבוססות, המתייחסות לפעולות הנאשמים ביחס לעניינם של לפחות 23 אנשים נוספים בעלי זיקה להנגבי. לטענת המאשימה, מתוך קבוצה זו מונו 16 אנשים לתפקידים שונים, וביחס ל-7 אנשים מדובר בניסיונות למנות. לדברי המאשימה, 23 אנשים אלה לא נכללו בכתב האישום מטעמים שונים, ואין היא מבקשת כי בית המשפט ירשיע את הנאשמים ביחס אליהם. עניינם של אנשים אלה הובא, לדברי המאשימה, על מנת שבית המשפט יראה את התמונה במלואה. בהחלטתנו מיום 6.3.08 קבענו, כי עניינם של אנשים אלה לא יוכל לשמש בסיס להרשעת הנאשמים. עם זאת, ככל שמדובר במישור הראייתי, לא ראינו מניעה לכך שהמאשימה תהיה רשאית להוכיח את העבירות אותן היא מייחסת לנאשמים, גם באמצעות ראיות או נסיבות המתייחסות לאנשים שאינם כלולים בכתב האישום. יש לציין, כי במהלך שמיעתו של משפט זה, כמעט שלא הייתה קיימת הבחנה בין האנשים הכלולים בכתב האישום לבין אלה שאינם כלולים בו, והדיון ביחס לכולם נעשה, בדרך כלל, בצורה דומה.

40.          יש להבהיר, כי קבוצות האנשים אותן מנינו לעיל, אינן כוללות כעשרה אנשים שמונו על ידי הנגבי, כפי שהוא זכאי למנות, כאנשים שהועסקו בלשכתו במשרות אמון. כתב האישום גם אינו כולל עוד 4 אנשים אשר מונו על ידי הנגבי כדירקטורים בחברה לאיכות הסביבה, לאחר שמינויים אושר על ידי הוועדה לבדיקת מינויים הפועלת מכוחו של חוק החברות הממשלתיות (לעניין סיכום טיעוני המאשימה ראו הודעת המאשימה מיום 7.2.08 וכן המסמך הנושא את הכותרת: "תשובת המאשימה לרשימת שאלות בית המשפט").

*

41.          משעמדנו על מסגרת האישום ניגש לתאר בקצרה את עניינם של הפרקים העובדתיים הנדונים על ידינו בהרחבה, ובפירוט רב, בהמשך חוות דעתנו.

42.         פרק שני: "ההנחיה" - הפרק השני נושא את השם "ההנחיה". פרק זה עוסק בהנחיה אותה נתן הנגבי זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו כשר במשרד לאיכות הסביבה. חשיבות עניינה של ההנחיה היא, בין היתר, בכך, שהיא משמשת דוגמא אחת, מתוך כמה, לעובדה, שפעולתם של הנאשמים בנושא המינויים לא הייתה אקראית, אלא מדובר בפעולה שיטתית, שעמדה מאחוריה כוונה ברורה.

43.         אין מחלוקת על כך, שזמן קצר לאחר שהנגבי נכנס לתפקידו כשר במשרד לאיכות הסביבה, הוא ביקש מהסמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש במשרד, יורם הורביץ, לדווח לו על המשרות שהיו פנויות באותה עת. כמו כן אין חולק על כך, שבצד בקשה זו, הנחה הנגבי את הורביץ לדווח לו מעתה ואילך כל אימת שיהיה צורך לאייש משרה או תפקיד פנוי במשרד לאיכות הסביבה, כך שתינתן להנגבי הזדמנות להציע מועמדים למשרות או לתפקידים אותם צריך היה לאייש. הנגבי הודיע להורביץ, כי בכוונתו להציג מועמדים מטעמו למשרות הפנויות, וזאת מתוך מאגר קורות חיים שהלך והצטבר בלשכתו של הנגבי, ואשר הכיל, תוך זמן קצר, מאות קורות חיים, שהגיעו בעיקר מאנשי תנועת הליכוד (ראו תשובות הצדדים לשאלות שהפנה אליהן בית המשפט ביום 13.9.09). אין חולק על כך, שכאשר דווח להנגבי, בהתאם להנחיתו האמורה, על אודות משרה פנויה, הוא פעל בעצמו, או בעיקר באמצעות הרשקוביץ, להפנות את קורות החיים של המועמדים, שרובם היו חברי מרכז הליכוד או מקורביהם, אל הגורמים המקצועיים במשרד, וזאת בליווי בקשה בכתב או בקשה בעל פה לראות בהם מועמדים לתפקיד. בחלק מהמקרים ציינו הנגבי או הרשקוביץ את התאמתם של המועמדים לתפקיד, ובמקרים אחדים הוסיפו הנחיה מפורשת לקלוט את המועמד לתפקיד ספציפי, לעתים תוך הנחיה לקלוט את המועמד לתקופת ניסיון. במקרים נוספים העבירו הנאשמים לדרגים המקצועיים קורות חיים, בליווי בקשה כללית לבחון את מועמדותם למשרות במשרד, ללא ציון של משרה ספציפית. בעת שהועברו קורות החיים לדרגים המקצועיים, הם התבקשו, בעיקר על ידי הרשקוביץ, למסור עדכון לגבי אופן התקדמות הטיפול במועמדים שהועברו על ידם, תוך פרק זמן מוגדר. במהלך שמיעת הראיות הוצגו בפנינו מזכרים שנכתבו על ידי הרשקוביץ, בעניינם של לא פחות מ-76 מועמדים, מתוכם 57 מועמדים בעלי זיקה פוליטית להנגבי, בין זיקה ישירה (50 מועמדים) ובין זיקה עקיפה (7מועמדים).

44.         על עובדות אלה, אין כאמור מחלוקת בין הצדדים. אין גם מחלוקת על כך שההנחיה אותה נתן הנגבי פעלה לגבי כל המשרות אשר איושן נדרש במשרד לאיכות הסביבה באותה עת, ללא הבדל דרגה וחשיבות. עם זאת, עיקר עניינם של הנאשמים היה במשרות זוטרות שההתמנות אליהן אינה מחייבת מכרז, ובמשרות שאינן משרות מקצועיות.

45.         בצד ההסכמות אותן ציינו, קיימת בין הצדדים מחלוקת לגבי התוכן והמהות של ההנחיה, אותה מעדיפים הנאשמים לכנות בשם: "בקשה". טענת המאשימה היא, שההנחיה שניתנה על ידי הנגבי נועדה להחליף את דרכי גיוס כוח האדם שנהגו לפני כניסתו לתפקידו כשר, באופן כזה, שרק אם לא יעלה בידו של הנגבי או בידי לשכתו להציע אדם מתאים לתפקיד הפנוי, יוכל המשרד לגייס כוח אדם בשיטות הגיוס שנהגו בתקופות שקדמו לתקופת כהונתו של הנגבי. מאידך טוען הנגבי, שהוא ביקש לקבל מידע לגבי משרות פנויות הן כדי לעמוד מקרוב על המתרחש בנושא כוח האדם במשרד, והן משום שהוא סבר, כי העברת קורות חיים לבחינתו של הדרג המקצועי לצורך איוש המשרות שהתפנו, הינה דרך ראויה לטפל בקורות החיים הרבים שהגיעו ללשכתו. לטענת הנגבי, כל מטרתו בהצגת מועמדים הייתה להוסיף עוד דרך לגיוס כוח אדם, על הדרכים שהיו קיימות במשרד. לטענתו, הוא לא ביקש לבטל את דרכי הגיוס הקודמות, הוא לא כפה את דעתו על איש, והוא לא הינחה או הניח שתינתן למועמדים שהוא הציג עדיפות על פני מועמדים אשר הוא הניח כי ימשיכו להגיע ב"שיטות הישנות".

46.         בפרק הדן ב"הנחיה" אנו עוסקים במחלוקת זו. הממצאים אליהם הגענו הם, שבשורה של מקרים, איתור מועמדים לצורך איושן של משרות שאינן מחייבות מכרז, גם כאשר מדובר היה במשרות הזוטרות ביותר, לא נעשה על ידי האגפים והמחוזות כבעבר, אלא באמצעות פניה ללשכתו של הנגבי, או להנגבי עצמו, אשר הציעו מועמד לתפקיד הפנוי. התנהלות הדברים במקרים לא מעטים הייתה כזו, שאם המועמד שהופנה על ידי הנגבי ולשכתו נמצא מתאים על ידי הדרגים המקצועיים, הוא נקלט. ואם לא נמצא מתאים, או הודיע שאינו מעוניין במשרה, נמסרה על כך הודעה ללשכתו של הנגבי, אשר הציעה מועמד נוסף. אם מועמד זה נמצא מתאים על ידי הדרגים המקצועיים, הוא נקלט. ואם לא נקלט - נמסרה על כך הודעה ללשכת הנגבי, אשר הציעה מועמד נוסף, וכך הלאה, עד אשר נקלט המועמד של הנגבי ולשכתו, שנמצא מתאים. מהראיות שהובאו בפנינו עולה, שההנחיה לא כללה אמירה מילולית מפורשת האוסרת על אנשי המשרד להביא מועמדים ממקורות אחרים, כפי שהיה נהוג בעבר. עם זאת, ההתנהלות בפועל מלמדת, כי בשורה של מקרים, נחסמה דרכם של מועמדים ממקורות אחרים להתמודד על תפקידים שהיה צריך לאייש, והוצגו לאותם תפקידים רק מועמדים שמקורם בהנגבי ובלשכתו. בעניין זה יש לציין, כי ברוב המקרים לא הייתה לנאשמים סיבה מיוחדת לגרום לכך שדווקא מועמד פלוני יזכה במשרה הפנויה, ובלבד שמדובר באדם אשר יש לו זיקה פוליטית להנגבי.

47.         מהראיות שהובאו בפנינו גם עולה, כי הצגת מועמדות של אדם על ידי הלשכה לא הובנה במרבית המקרים כפקודה לקבלו לתפקיד. שיקול הדעת של הדרג המקצועי לא נשלל לחלוטין. הובאו בפנינו דוגמאות למקרים בהם מועמדים שהוצגו על ידי הלשכה נדחו על ידי הדרג המקצועי. עם זאת, לעובדה שמועמד פלוני הגיע מהלשכה, ניתן על ידי הדרג המקצועי, במספר רב של מקרים, משקל של ממש. דרך פעולה זו הייתה, כך אנו קובעים, תוצאה טבעית ומתבקשת, של הנחית הנגבי ופעולותיו.

48.         מהראיות שהובאו בפנינו גם עולה, שההנחיה אותה הוציא הנגבי בסמוך לאחר תחילת כהונתו, עמדה בתוקף במהלך כל תקופת הכהונה. עם זאת, במהלך הזמן פחתה מידת האינטנסיביות בה עסקו הנאשמים בנושא איוש משרות. לדברי הורביץ, עובדה זו אפשרה לו "לעקוף" את ההנחיה, ולגייס עובדים מבלי לפנות תחילה להנגבי וללשכתו.

49.          פרק שלישי: "מספרים וטבלאות" - פרק זה מסכם את הממצאים אליהם הגענו לגבי מספר עניינים שהועלו בפנינו:

50.          העניין הראשון בו עוסק פרק זה הוא, סיכום הממצאים אליהם הגענו ביחס לטענות שהועלו על ידי המאשימה בכתב האישום, בדבר מינויים שנעשו על ידי הנאשמים בקשר לעובדים שהתקבלו לעבוד במשרד לאיכות הסביבה בתקופה הרלוונטית, בצורות ההעסקה השונות: עובדי מדינה בתקן, עובדים שהועסקו במשרד באמצעות חברות כוח אדם, ופרוייקטורים שהועסקו על ידי המשרד בהתאם לחוזים שנכרתו עימם. הממצאים אליהם הגענו הם, שככל שמדובר באנשים בעלי זיקה פוליטית, הנאשמים הביאו למינויים של 44 אנשים, מהם 22 עובדים שנקלטו בשירות המדינה בתקן , 11 עובדים שהועסקו במשרד לאיכות הסביבה כעובדי כוח אדם, ו-13 אנשים שהועסקו על ידי המשרד לאיכות הסביבה כפרוייקטורים, בהתאם לחוזים שנכרתו עימם . בנוסף, הביאו הנאשמים למינוי של עוד 3 אנשים, שלהנגבי הייתה אליהם זיקה אישית. יוצא, אפוא, שעלה בידה של המאשימה להוכיח את עיקר הטענה שהיא מעלה כלפי הנאשמים לגבי האנשים הנמנים על מגזר זה. לא למותר לציין, כי לנאשמים לא הייתה מחלוקת של ממש לגבי הנטען על ידי המאשימה בהקשר זה.

51.          העניין השני בו עוסק פרק זה הוא, סיכום הממצאים אליהם הגענו ביחס לטענות שהועלו על ידי המאשימה בכתב האישום, בדבר ניסיונות למנות בעלי זיקה פוליטית, אשר לא הובילו למינויים בפועל, מסיבות שונות. הממצא אליו הגענו הוא, שהנאשמים ניסו למנות כעובדי מדינה, עובדי כוח אדם או פרוייקטורים, 61 אנשים שהייתה להם זיקה פוליטית להנגבי , ואדם נוסף בעל זיקה אישית.

52.          העניין השלישי בו עוסק פרק זה, אינו כלול בכתב האישום. הוא הועלה על ידי הנאשמים. מדובר בטענות שמעלים הנאשמים לגבי מספר האנשים שמונו בתקופה הרלוונטית במשרד לאיכות הסביבה, ללא זיקה, קשר או מעורבות של הנאשמים בעניינם. לגבי טענת הנאשמים בעניין זה, הרי שאין חולק על כך שבתקופת כהונתו של הנגבי כשר במשרד לאיכות הסביבה, התקבלו לעבוד במשרד, בצורות העסקה שונות, אנשים רבים שאין להם כל זיקה להנגבי, פוליטית או אישית. המאשימה מאשרת, כי בתקופה הרלוונטית לענייננו, מרבית המשרות במשרד אויישו על ידי אנשים שלא הייתה להם כל זיקה להנגבי (סעיף 65 לפרק "הניתוח המשפטי" שבסיכומי המאשימה). עם זאת המאשימה טוענת, כי חלק גדול מהמשרות שאויישו על ידי האנשים חסרי הזיקה לא נכלל בתחום התעניינותו של הנגבי, בין משום שמדובר היה במשרות שחייבו קיומו של מכרז חיצוני או פנימי; בין משום שמדובר היה במשרות שהיו כבר "תפוסות" על ידי עובדי כוח אדם, וכל שנעשה על ידי קליטתם כעובדי מדינה הוא "שינוי סטטוס"; בין משום שמדובר היה במשרות לתפקידים מקצועיים מובהקים בתחום איכות הסביבה, אשר הנגבי "שיחרר" לאיוש על ידי מועמדים "חיצוניים" כיוון שלא היו לו מועמדים מתאימים; ובין משום שבמקרים רבים הורביץ לא קיים את ההנחיה של הנגבי, ומינה אנשים, על דעת עצמו, מבלי לדווח תחילה להנגבי, כמתחייב מההנחיה; המאשימה גם טוענת, שהיו מקרים בהם הנגבי הקפיד יותר על קיום ההנחיה, והיו מקרים בהם הקפיד פחות.

53.          לעניין האנשים חסרי הזיקה שמונו יש להעיר, כי מקור הידיעה שלנו לגבי אנשים אלה הוא בעיקר רשימות וטבלאות שנערכו במשרד לאיכות הסביבה, בהן מצויים שמות של עובדי המשרד, בחתכים שונים, ולא ראיות "חיות" כפי שהובאו בפנינו בפירוט ובאריכות רבה מאד, לגבי בעלי הזיקה שמונו או שהיה ניסיון למנותם. במהלך שמיעתו של תיק זה, עסקנו בהרחבה רבה מאד בעניינם של אנשים, עשרות אנשים, אשר הנאשמים פעלו במטרה לקדם את מינויים לתפקידים שונים בשל זיקתם הפוליטית להנגבי. קראנו את קורות החיים שלהם; בחנו ראיות לגבי הזיקה הפוליטית שלהם להנגבי; הובאו בפנינו ראיות לגבי הנסיבות בהן פנו להנגבי, או למי מאנשי לשכתו, בעצמם, או באמצעות אחרים, בבקשה לסיוע במציאת עבודה; שמענו ראיות לגבי הטיפול באותם אנשים בלשכת השר; הובאו בפנינו ראיות בדבר הפניית עניינם של אותם אנשים לדרגים המקצועיים במשרד; שמענו ראיות לגבי תהליך בחינת התאמתם לתפקיד; שמענו ראיות גם לגבי האופן בו מילאו את התפקידים אליהם התקבלו. למדנו על אותם אנשים מפיהם של עובדי המשרד, אשר פגשו בהם בנקודה זו או אחרת בתהליך אותו עברו; עסקנו בכל אלה, במשך ישיבות רבות, למרות שנראה כי המחלוקת הקיימת בין הצדדים לגבי עניינם של אנשים אלה, אינה רבה. לעומת זאת, מקור הידיעה שלנו ביחס לאנשים חסרי הזיקה, הוא, כאמור, רשימות וטבלאות שנערכו במשרד לאיכות הסביבה, סביב המועדים הרלוונטיים. רק חלק קטן מאותם אנשים העיד בפנינו. המידע שיש לנו לגביהם מועט, ובמקרים רבים הוא מסתכם בשורה או שתיים בטבלה או ברשימה זו או אחרת. לעתים, הנסתר רב על הנגלה. אפשר, כי זו אחת הסיבות לפער המסויים העולה מטיעוני הצדדים לעניין מספר העובדים חסרי הזיקה שהתקבלו, בדרכי האיוש השונות, בתקופה הרלוונטית. עם זאת, באופן עקרוני ישנה הסכמה לגבי התמונה הכללית, המשתקפת מהנתונים.

54.          הממצאים אליהם הגענו הם, כי במגזר של עובדי מדינה בתקן המשרד, מונו בזיקה להנחית הנגבי, 32 עובדים מתוך 45 משרות עליהן חלה ההנחיה. במגזר של עובדים שהועסקו באמצעות חברות כוח אדם, מונו 24 עובדים בעלי זיקה, מתוך 89 משרות שעליהן חלה ההנחיה. במגזר של פרוייקטורים ויועצים, מונו 22 פרוייקטורים בעלי זיקה להנגבי, מתוך 131 פרוייקטורים עליהם חלה ההנחיה.  

55.          יש להבהיר, כי טענת הנאשמים בדבר ריבוי העובדים חסרי הזיקה אשר נקלטו במשרד בתקופת הנגבי נטענת בשני הקשרים: ראשית, הנאשמים טוענים כי יש בנתונים אלה כדי לסתור את טענת המאשימה ולפיה, לנאשמים הייתה כוונה "להשתלט" על נושא המינויים במשרד לאיכות הסביבה ולמנות מינויים פוליטיים "רבים ככל האפשר". ושנית, הנאשמים סבורים, כך נראה, שנתונים אלה מעמידים את מעשי הנאשמים באור אחר מזה לו טוענת המאשימה, אור אשר אין בו מימד פלילי.

56.          באשר להקשר הראשון העולה מטיעוני הנאשמים, הרי שהנתונים אליהם מפנים הנאשמים מלמדים אמנם, שלא הייתה "השתלטות" מוחלטת של הנאשמים על נושא המינויים במשרד. עם זאת, מהראיות שהובאו בפנינו עולה, כי מבחינה מעשית, משרות מסויימות במשרד ובגופים הקשורים לו, יועדו על ידי הנאשמים לאנשיו של הנגבי בלבד. דוגמא מובהקת לכך אלו הם אנשי "המשטרה הירוקה", בהם אנו עוסקים בפרק הרביעי.

57.          ובאשר להקשר השני העולה מטיעוני הנאשמים, הרי שלצורך קביעת "מהותיות הפגיעה" לעניין העבירה של מרמה והפרת אמונים, בהיבט של מספר המינויים ("הכמות עושה את האיכות"), הדבר שמכריע בעיננו הוא מספרם המוחלט של המינויים, ולא המספר היחסי שלהם בהשוואה לאנשים חסרי הזיקה שמונו. בפרק ה"מספרים וטבלאות", אנו עוסקים בחלק מהמינויים הפוליטיים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום. בפרקים אחרים אנו דנים בטענות המאשימה בדבר מינויים פוליטיים שנעשו על ידי הנאשמים במגזרים אחרים (נציגים במועצה הלאומית לאיכות הסביבה; פרוייקטורים במועצות אזוריות; יועצים לוועדה לתשתיות לאומיות). "השורה התחתונה" של כל דיוננו בתיק זה היא, שפעולותיהם של הנאשמים הביאו בסך הכל, ל - 54 מינויים פוליטיים . בנוסף, פעלו הנאשמים לקדם את מינויים של עוד 61 אנשים אשר לא מונו מסיבות שונות. יש להבהיר, שגם פעולות שעשו הנאשמים במטרה להביא למינויים של אנשים בעלי זיקה פוליטית, ואשר לא הבשילו לכלל מינוי מטעמים שאינם תלויים בהם, אמורים להשיא להנגבי רווח פוליטי, ולכן גם לפעולות כאלה יש לתת משקל. מכל האמור יוצא, אפוא, שבסך הכל פעלו הנאשמים לקבלתם לעבודה של 115 אנשים. אכן, מדובר במינוי אנשים לתפקידים שונים ומגוונים, בעלי מאפיינים שונים ומגוונים, אשר לכל אחד מהם דרגת חומרה משלו. ואולם כללו של דבר, אין ספק כי מדובר במספר גדול מאד של אנשים, ואין נפקא מינא מה היה מספר האנשים שמונו מבלי שהייתה להם זיקה פוליטית להנגבי. די במספר האנשים בעלי הזיקה הפוליטית שהנאשמים פעלו כדי לקדם את מינויים, על מנת להביא אותנו לקביעה, שהיקף זה פוגע פגיעה מהותית באחד הערכים המוגנים בעבירה של מרמה והפרת אמונים. כפי שעמדנו על כך לעיל, די בכך, ביחד עם מעמדם הרם של הנאשמים, כדי להביא למסקנה, שהנאשמים עברו עבירה של מרמה והפרת אמונים.  

58.          פרק רביעי: "המשטרה הירוקה" - המשטרה הירוקה הוא שם כולל ליחידות הפיקוח במשרד לאיכות הסביבה. תפקידה של המשטרה הירוקה הוא לפקח ולאכוף את החוקים והדינים החלים בתחום איכות הסביבה. פקחי המשטרה הירוקה הם עובדי מדינה. תקני המשטרה הירוקה נמוכים בדירוג עובדי המדינה, ולכן איושם לא חייב עריכת מכרז. תהליך הקבלה לתפקיד פקח במשטרה חייב מעבר של בחינות פסיכומטריות סטנדרטיות המבוצעות על ידי נציבות שירות המדינה, וכן ראיון אישי אותו נהגו לערוך האחראים על נושא המשטרה הירוקה במשרד לאיכות הסביבה. בעבר, אויישו משרות הפקחים בדרכי האיוש עליהן הצבענו לעיל. במקרה אחד נעשה פרסום בעיתון בו הודע לכלל הציבור על דבר קיומן של משרות הפנויות לאיוש.

59.          בתחילת תקופת כהונתו של הנגבי כשר, התפנו שתי משרות של פקחים במשטרה הירוקה, אותן היה צריך לאייש. הנגבי פעל למינויים של שניים. לאחת הייתה זיקה אישית אליו. לשני - זיקה פוליטית. עיקר עניינו של הפרק הדן במשטרה הירוקה, בעשר משרות חדשות של פקחים שאושרו על ידי שר האוצר דאז כתוספת למשטרה הירוקה. ליתר דיוק, הפרק דן רק באיושן של שמונה משרות, שכן בשתיים מתוך עשר המשרות נעשה שימוש זמני למטרות אחרות, ובכך אנו דנים בפרק החמישי.

60.          בפרק הדן במשטרה הירוקה אנו דנים בהרחבה בעניינה של זו, עניין המהווה דוגמא מוחשית וממוקדת לפעילותם של הנאשמים בתחום המינויים הפוליטיים. את ממצאינו לגבי עניינה של המשטרה הירוקה ניתן לסכם במספר נקודות:

האחת, הוכח בפנינו כי הנאשמים ייעדו את המשרות החדשות שהתקבלו למשטרה הירוקה לאנשים אשר יש להם זיקה פוליטית להנגבי. הנאשמים העבירו לאחראים על המשטרה הירוקה במשרד לאיכות הסביבה רשימות של אנשים מתוכם היה עליהם לבחור את הפקחים החדשים, כאשר הרוב המכריע של המועמדים אשר שמותיהם הועברו, היו בעלי זיקה פוליטית להנגבי. מדובר ב"רשימות סגורות", כאשר בפועל לאדם שאינו נמנה עליהן, לא היה סיכוי של ממש לזכות בתפקיד.

השנייה, הוכח בפנינו כי הנגבי היה מעורב במישרין ובאופן אינטנסיבי בקביעת שמות המועמדים שיתקבלו.

השלישית, שיקול הדעת של הדרג המקצועי נשמר. הנאשמים לא כפו על הדרג המקצועי לבחור במועמד זה או אחר. עם זאת, כפי שציינו, המועמדים כולם היו בעלי זיקה פוליטית להנגבי. מצב הדברים היה כזה, שאם מועמד מסויים לא נמצא מתאים, בין משום שלא עבר את בחינות נציבות שירות המדינה, ובין משום שבראיון הקבלה שנערך עימו הוא לא נמצא מתאים, כי אז שלחו הנאשמים מועמד אחר. כבר עמדנו על כך, שמדובר במשרות בדרג נמוך, ובדרך כלל, לא הייתה לנאשמים סיבה מיוחדת לגרום לכך שדווקא מועמד פלוני יזכה במשרה הפנויה, ובלבד שמדובר באדם אשר יש לו זיקה פוליטית להנגבי.

הרביעית, במסגרת הפעולות שנקט לצורך איוש המשרות, יזם הנגבי לפחות כנס אחד אליו הוזמנו המועמדים אשר לרובם המכריע הייתה, כאמור, זיקה פוליטית אליו. הכנס התקיים בלשכתו של הנגבי בירושלים. איש מאנשי המקצוע במשרד לאיכות הסביבה, לא נכח בכנס. במהלך הכנס מסרו הנאשמים למועמדים הסברים לגבי הליכי המיון והקבלה. במהלך הכנס מסר הרשקוביץ למועמדים דוגמאות של מבחנים פסיכומטריים הנערכים בנציבות שירות המדינה. אנו קובעים, כי בכנס היה מימד פוליטי מובהק. עצם קיומו, כמו גם האופן בו נערך, העביר מסר ברור הקושר בין הנגבי ובין השגת המשרות במשטרה הירוקה, ואיושן. במסר זה הייתה טמונה תועלת פוליטית מובהקת להנגבי, כמי שדואג לספק עבודה לחברי המרכז ומקורביהם.

וחמישית, מן הראיות שהובאו בפנינו עולה, כי לאחר שחלק מהמועמדים התקבלו לעבודה כפקחים במשטרה הירוקה, התקיים בלשכתו של שר האוצר מפגש, אליו הגיע הנגבי ואחדים מבין המועמדים שהתקבלו לעבוד כפקחים במשטרה הירוקה. במהלך המפגש השתבח הנגבי על השגת התקנים למשטרה הירוקה. אנו קובעים, שקיומו של המפגש מהווה ראיה נוספת בדבר המניע הפוליטי שעמד ביסוד פעולותיו של הנגבי בכל הנוגע לאיוש המשרות החדשות שהתקבלו במשטרה הירוקה.

61.         פרק חמישי: יושבי ראש רשויות נחלים- בפרק החמישי אנו דנים בשתיים מתוך עשר המשרות שיועדו למשטרה הירוקה, ואשר בפועל לא אויישו על ידי פקחים, אלא על ידי אחרים. משרה אחת הוקצתה להעסקה זמנית של חברת מרכז הליכוד בתפקיד של יושבת ראש רשות נחל הקישון. חצי משרה הוקצתה לאעסקה זמנית של חבר מרכז הליכוד בתפקיד של יושב ראש רשות נחל הירקון. חצי המשרה שנותרה הוקצתה להעסקת עוזר בלשכתו של הנגבי. יצויין, כי המשרות של ראשי רשויות הנחלים, לא היו אמורות להיות משרות בשכר. 

62.          בפרק החמישי יש, מצד אחד, ללמד על שיקולים ענייניים שהנחו את הנגבי ביחס לחלק מהפעולות שעשה בקשר לאיוש משרות ותפקידים. זאת משום שעולה ממנו פנייה של הנגבי אל אדם חסר זיקה פוליטית, בהצעה שיקבל על עצמו את תפקיד יושב ראש רשות נחל הירקון. אותו אדם לא נאות לקבל על עצמו את התפקיד, ואולם מה שחשוב לענייננו הוא עצם פנייתו של הנגבי אליו. מאידך, הרי שבמוקד עניינו של הפרק עומדת פנייתו של הנגבי אל שני חברי מרכז הליכוד, אשר מונו לשמש יושבי ראש של שתי רשויות הנחלים. שני חברי מרכז אלה נמצאו מתאימים על ידי הוועדה לבדיקת מינויים בראשות כב' השופט רביבי. עם זאת, בעצם הפנייה של הנגבי אל השניים יש כדי לחזק את התמונה הכללית שהצטיירה בפנינו ולפיה, הנגבי פעל, כמידת יכולתו, לשלב בעבודת המשרד ובגופים הקשורים אליו, מספר רב של אנשים שהינם חברי מרכז הליכוד ומקורביהם.

63.          במסגרת דיוננו בפרק זה, אנו עומדים על חוסר התקינות הנובעת מהעסקתם הזמנית של השניים בתקנים שיועדו למשטרה הירוקה, והכל כפי שמתואר בהרחבה בפרק החמישי. עם זאת המסקנה אליה הגענו היא, שאין אנו יכולים לקבוע כי חוסר תקינות זה נבע מהזיקה הפוליטית של הנגבי אל השניים.

64.          פרק שישי: "המועצה הלאומית לאיכות הסביבה וקרן צער בעלי חיים" - המועצה הלאומית לאיכות הסביבה הוקמה בהחלטת ממשלה, ביוזמתה של השרה דליה איציק, אשר קדמה להנגבי בתפקיד השרה במשרד לאיכות הסביבה. תפקידה של המועצה היה להמליץ לשרים לאיכות הסביבה, לממשלה ולכנסת על מדיניות סביבתית, לקדם מודעות ציבורית ופרטית לנושאי איכות הסביבה, ועוד. החלטת הממשלהקבעה, כי במועצה יהיו 75 חברים, מתוכם 16 חברים שהינם נציגי ציבור. אין מחלוקת על כך, שחברי המועצה פעלו בהתנדבות, ולא קיבלו שכר עבור פעולתם. עם זאת, מטבע הדברים, החברות במועצה מעניקה עניין, מעורבות, תחושה של סיפוק וכבוד.

65.          במוקד עניינו של הפרק השישי פנייתו של הנגבי לועדת השרים לאיכות הסביבה וחומרים מסוכנים בבקשה להגדיל את מספר חברי המועצה מ-75 ל-85, על ידי הגדלת מספר נציגי הציבור מ-16 ל-26. פנייה זו התקבלה על ידי ועדת השרים, ובעקבות כך פעל הנגבי למינויים של 10 חברים נוספים למועצה, אשר רובם היו חברי מרכז הליכוד. יצויין, כי לחלק מחברי המרכז שמונו, לא הייתה כל נגיעה לעניינים של איכות סביבה. הממצא אליו הגענו הוא, שפעולתו של הנגבי להגדלת מספר חברי המועצה נבעה ממניע פוליטי. הוא הדין לגבי העובדה שרוב החברים שנוספו למועצה הינם בעלי זיקה פוליטית להנגבי. 

66.          ראיה למניע הפוליטי ניתן למצוא בעובדה, שרוב החברים החדשים שמונו למועצה הלאומית לאיכות הסביבה, מופיעים ברשימת 74 השמות הכלולה בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים", נספח א' לכתב האישום. כאן המקום לומר, שזה גם המצב לגבי רוב המינויים הפוליטיים בהם דן כתב האישום, היינו יש מידה גדולה של התאמה בין רשימת השמות המופיעה בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים", לבין רשימת השמות הכלולה בכתב האישום. בעצם הפעולות למינוי ובפרסום שמות האנשים שמונו, לא מדובר רק בכוונה להשיג תועלת פוליטית מפלגתית מול המועמד המסויים שמונה. הכוונה היא להציג תמונה כללית של עשייה, אל מול כלל חברי המרכז, בזירת פעולה - מינויים לשירות הציבורי - אשר יוחסה לה חשיבות רבה במרכז הליכוד באותה תקופה.

67.          מינוי נוסף בו אנו דנים בפרק השישי, הוא מינוי של חברת מרכז הליכוד כחברה בקרן צער בעלי חיים. גם במקרה זה, מדובר בתפקיד ללא שכר, אותו מילאה המתמנה כנציגת ציבור.

68.          פרשת המועצה הלאומית לאיכות הסביבה, אשר במוקד עניינה עמדה הגדלת מספר חברי המועצה, ובהמשך לכך מינויים של בעלי זיקה פוליטית, מהווה ראיה לעובדה שהנגבי פעל בדרכים שונות ובצורות שונות, כדי להביא למינויים של חברי מרכז ומקורביהם, לתפקידים מגוונים. אכן, אין מדובר במשרות בשכר. לכך יש לתת משקל. עם זאת, יש לראות את המעשים שעשה הנגבי בעניין המועצה הלאומית וקרן צער בעל חיים, על רקע מכלול התמונה שהוצגה בפנינו בעניין המינויים הפוליטיים.  

69.          פרק שביעי: "מינוי יועצים לוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות" - בכתב האישום טוענת המאשימה, כי הנאשמים פעלו להביא למינויים של שלושה אדריכלים לשמש יועצים סביבתיים לוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות, בשל זיקתם הפוליטית של שניים מהם להנגבי. המאשימה טוענת, כי לשלושה לא היו הכישורים הדרושים למלא תפקיד של יועץ סביבתי, וכי הנאשמים פעלו כדי להביא למינויים ככאלה, בשל זיקתם הפוליטית של שניים מהם להנגבי. לטענת המאשימה, הנאשמים פעלו בעניינם של השלושה מבלי להתייעץ עם האגף המקצועי הרלוונטי במשרד לאיכות הסביבה לגבי כשירותם, ומבלי ליידע את האגף בכך. במסגרת דיוננו בפרק זה אנו מגיעים למסקנה, כי פנייתו של הנגבי אל שניים מתוך השלושה נבעה, לפחות בחלקה, ממניע פוליטי. אנו קובעים, כי לא ניתן לשלול את טענת הנאשמים, כי השלושה ראויים לתפקיד של יועץ סביבתי. אנו גם קובעים, כי מהטעמים אותם אנו מפרטים בחוות דעתנו, לא ניתן לקבוע, מעבר לספק סביר, כי התעלמות הנאשמים מהדרגים המקצועיים במשרד בעניינם של השלושה, נבעה מהנימוק הפוליטי שעמד ביסוד הדברים. אנו גם קובעים, שגם אם ניתן להגדיר את דרישתם של הנאשמים בעניינם של השלושה כסוג של התנייה, לא ניתן לקבוע כי מדובר בהתנהלות שהיא חריגה לגבי מצבים מסוג זה. בסופו של דבר אנו קובעים, כי ניתן לסכם פרשה זו בכך שמדובר בעוד שני מקרים של ניסיונות למנות בעלי זיקה פוליטית, אשר לא צלחו.  

70.          פרק שמיני: "מינוי פרוייקטורים בארבע מועצות אזוריות" ­- במהלך כהונתו של הנגבי כשר במשרד לאיכות הסביבה, הוא נהג לקיים סיורים ברשויות מקומיות ברחבי הארץ. במסגרת סיורים אלה, הופנו אליו בקשות שונות לקבל תקציבים בנושאי איכות הסביבה. בכתב האישום נטען, כי ביחס לארבע מועצות אזוריות שונות אישר הנגבי תקציבים מהמשרד לאיכות הסביבה לצורך העסקת אנשים כפרוייקטורים בתחום איכות הסביבה, ובד בבד הוא פעל והצליח לגרום לכך, שלתפקידים המאושרים על ידו, ימונו חברי מרכז הליכוד. בפרק השביעי אנו עוסקים בעניין זה. הממצא אליו הגענו הוא, כי טענות המדינה לעניין זה לא הוכחו מעבר לספק סביר.

71.          פ רק תשיעי: "פרוייקטור למועצה האזורית גולן" - אין חולק על כך, שבמסגרת סיור שהנגבי ערך במועצה האזורית גולן, הוא אישר תקציב להעסקת פרוייקטור במסגרת הקמת יחידה סביבתית במועצה האזורית גולן, וזאת לתקופה של שנתיים. בעקבות זאת פנה הרשקוביץ אל ראש המועצה, אלי מלכה, וביקש ממנו לקבל לתפקיד את חבר מרכז הליכוד, יוסי מלול. ראש המועצה האזורית דחה את הבקשה בטענה, שמלול אינו מתאים. לאחר מכן הודיע הרשקוביץ למלכה, כי הוחלט לבטל את תקצוב הפרוייקטור עקב קיצוץ תקציבי. עיקר עניינו של פרק זה בטענת המאשימה, כי ההחלטה לבטל את התקציב נבעה מסירובו של ראש המועצה לקבל לתפקיד את חבר המרכז.

72.          הממצא אליו הגענו במסגרת דיוננו בפרק זה הוא, שהרשקוביץ הפעיל על ראש המועצה האזורית לחץ במטרה לגרום לכך שיקבל לתפקיד את חבר המרכז. אנו דוחים את טענת הרשקוביץ כי ההחלטה על ביטול תקצוב הפרוייקטור הייתה מבוססת על שיקול תקציבי אמיתי. אנו קובעים, כי בהעדר נימוק ענייני לביטול התקצוב, המסקנה הטבעית העולה היא, שפעולתו של הרשקוביץ הייתה קשורה לעמדה העיקשת של ראש המועצה, שלא להיענות לבקשת הרשקוביץ בעניינו של יוסי מלול. אנו קובעים, כי פעולותיו של הרשקוביץ בעניין זה, כמו גם בעניינים אחרים, נועדו להיטיב עם הנגבי, הגם שאין אנו יכולים לקבוע, מעבר לספק סביר, כי הנגבי היה מודע לפעולותיו של הרשקוביץ בעניין זה.  עם זאת, מן הבחינה המשפטית, אין בכך כדי לפטור את הנגבי מאחריות למעשיו של הרשקוביץ. בשולי הדיון בפרק זה אנו נדרשים בקצרה לטענה אחרת שעלתה בהקשר זה. מדובר בטענה הנוגעת להפחתת תקציבים עליהם סוכם כפועל יוצא מביקורו של הנגבי, הנוגעים לפרוייקט במעיינות קצביה. עניין זה לא נטען בכתב האישום. הממצא אליו הגענו בעניין זה הוא, שלא ניתן לקבוע, מעבר לספק סביר, כי קיים קשר בין עניין זה ובין נושא אי מינויו של מלול.

73.          פרק עשירי: "פינוי פוליטי" - בכתב האישום נטען, כי במספר מקרים הופסקה העסקתם של עובדי חברות כוח אדם אשר מונו בתקופת קודמתו של הנגבי בתפקיד, השרה דליה איציק, אשר נמסר לגביהם להנגבי כי הם בעלי זיקה פוליטית למפלגת העבודה. על פי הטענה, הנגבי פעל בעזרת הרשקוביץ כדי למנות תחתם חברי מרכז הליכוד או מקורביהם. בפרק העשירי אנו דנים בטענה זו.

74.          הממצא אליו אנו מגיעים הוא, שאכן מדובר בתופעה של "פינוי פוליטי" (השוו: בג"צ 4284/08 קלפנר ואחד נ' חברת דואר ישראל בע"מ ואח' (2010)). מחומר הראיות שהובא בפנינו עולה, כי לאחר מינויו של הנגבי לשר, פוטרו 6 אנשים שעבדו במשרד באמצעות חברות כוח אדם, ללא הצדקה עניינית. רוב העובדים שפוטרו היו בעלי זיקה למפלגת העבודה, והם נתפסו, כפי שעולה מהראיות שהובאו בפנינו, כמינויים פוליטיים של השרה איציק. במקום העובדים שפוטרו, מונו 7 עובדים בעלי זיקה פוליטית להנגבי. מהלכים אלה, על פי טיבם, הונעו ממניע פוליטי דומיננטי, אם לא יחיד. פעולות אלה נועדו לשרת אינטרס פוליטי של הנגבי. לגבי רובן עולה כי בוצעו בהנחיתו ובמעורבותו האישית של הרשקוביץ. לא הוכחה בפנינו מעורבותו של הנגבי, או ידיעתו למעשיו של הרשקוביץ, מעבר לספק סביר. ואולם מן הבחינה המשפטית, אין בכך כדי לפטור את הנגבי מאחריות למעשיו של הרשקוביץ.

75.          פרק אחד עשר: "מינויו של שרון אחדות כדובר המשרד, ואי מינויו של יועץ תקשורת" -  ­ משרת הדובר במשרד ממשלתי אינה משרת אמון של השר, כי אם משרה מקצועית של המשרד. בעת שהנגבי הגיע למשרד לאיכות הסביבה, דובר המשרד היה נאור ירושלמי. הוא עבד במשרד כחצי שנה, שלא במשרת קבע, והמתין למכרז פומבי שיתקיים. בסופו של דבר, הוא לא ניגש למכרז. מי שמונה לשמש כדובר המשרד הוא חבר מרכז הליכוד, שרון אחדות. במסגרת ההליך שהתקיים בפנינו, הועלו טענות בדבר אופן מינויו של שרון אחדות לתפקיד דובר המשרד. בתום הדיון שאנו מקיימים בעניין זה אנו מגיעים לכלל מסקנה, שלא נוכל לקבוע, מעבר לספק סביר, כי היה פסול בהליכים שהביאו לסיום תפקידו של ירושלמי, ולהתפנות המשרה של דובר המשרד. אין בכך כדי לגרוע מן העובדה, שמינויו של שרון אחדות לדובר המשרד הוא בגדר מינוי פוליטי, על פי הפרמטרים אותם הזכרנו לעיל בקצרה, ואשר עליהם אנו עומדים בפרק הנורמטיבי העוסק בניתוח המשפטי של עבירת הפרת האמונים.

76.          עניין נוסף בו אנו דנים בפרק האחד עשר של חוות דעתנו הוא טענת המאשימה, כי בצד פעולתו של הנגבי למינויו של חבר המרכז, שרון אחדות, לתפקיד דובר המשרד, הנגבי לא מינה יועץ תקשורת בלשכתו במשרת אמון, ובניגוד לכללים ולהנחיות השתמש בדובר המשרד גם כדוברו האישי בנושאים פוליטיים. הממצא אליו הגענו בתום דיוננו בעניין זה הוא, כי הוכחה בבירור הפרה של הוראת התקש"יר לעניין זה, ואולם לא ניתן לקבוע כממצא מעבר לספק סביר, כי הנגבי היה מודע להנחית הנציבות הנוגעת לעניין זה. אין בכך כדי לגרוע ממימד הפוליטיזציה של תפקיד דובר המשרד בתקופת הנגבי, לה היה הנגבי מודע בפועל בזמן אמת.

77.          פרק שניים עשר: "קידום מועמדותו של יואל איפרגן לתפקיד מנהל מחוז תל אביב" - יואל איפרגן, אינו מינוי פוליטי. בעבר הוא התמודד לראשות עיר מטעם תנועת הליכוד, ואולם בתקופה הרלוונטית הוא היה מזוהה עם מפלגת העבודה. אין חולק על כך, שהנגבי פנה אל איפרגן והציע לו להיות ראש אגף חינוך במשרד. איפרגן נענה לבקשה, והוא שימש כראש אגף חינוך במשך תקופה של למעלה משנה. בהמשך, התמודד איפרגן לתפקיד מנהל מחוז תל אביב במשרד לאיכות הסביבה. המאשימה טוענת למעורבות לא תקינה של הנגבי במהלכים שהביאו לבחירתו של איפרגן למנהל מחוז תל אביב. טענת המאשימה היא, שאיפרגן היה מיועד מראש להיבחר לתפקיד, וכי נעשו מניפולציות בהליכי המכרז שמטרתן הייתה להבטיח את היבחרותו. בתום הדיון שאנו מקיימים בעניין זה אנו קובעים, שלא ניתן לקבוע, מעבר לספק סביר, כי נשקלו שיקולים בלתי ענייניים בתהליך האיוש של תפקיד מנהל מחוז תל אביב במועדים הרלוונטיים. כמו כן, לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר ממצא בדבר מעורבות בלתי כשירה של הנגבי בתהליכי האיוש של משרה זו.

78.          פרק שלושה עשר: "המניע הפוליטי" - כפי שעמדנו על כך לעיל, המינוי הפוליטי הוא כל פעולה שעושה עובד הציבור כדי להביא למינויו של אדם לתפקיד ציבורי, כאשר הפעולה מונעת משיקולים פוליטיים. כפי שאנו עומדים על כך בפרק בו אנו מביאים את הניתוח הנורמטיבי, המינוי הפוליטי יכול למצוא ביטוי במגוון של דרכים וצורות. מה שעומד ביסוד כל הדרכים והצורות הוא - המניע.

79.          בפרק השלושה עשר אנו דנים במניע שעמד ביסוד פעולותיהם של הנאשמים, ובעיקר ביסוד פעולתו של הנגבי. לכאורה, אין צורך להאריך בדבר, שכן מספרם הגדול של האנשים בעלי הזיקה הפוליטית שהנאשמים פעלו למינויים, מדבר בעד עצמו. בהקשר זה יש לראות את דיוננו בפרק הנושא את הכותרת "הרקע לתופעת המינויים הפוליטיים", הכלול בשער השני של חוות דעתנו. בפרק זה אנו עומדים על הדינאמיקה המיוחדת הקיימת בין חברי מרכז לבין אנשים שעמדו לבחירתם של חברי המרכז, בכל הנוגע לצפייתם של הראשונים לקבל סיוע במציאת עבודה. הממצא אליו אנו מגיעים בפרק זה הוא, שבתקופה הרלוונטית הייתה קיימת מערכת לחצים וציפיות בעלת משקל כבד מכיוון חברי מרכז הליכוד, לעבר השרים מטעם המפלגה. מערכת זו כוונה בין היתר למינויים של חברי מרכז ומקורביהם לתפקידים. השרים היו זקוקים לתמיכתם של חברי המרכז, אשר החזיקו בידם את המפתח למעמדם ואף לגורלם הפוליטי של השרים. מעצם טיבה, היה מדובר במערכת יחסים של תן וקח. מערכת יחסים זו עומדת ברקע האירועים והפעולות עליהם אנו עומדים בחוות דעתנו. היא שימשה כוח מניע מרכזי, אשר עמד בבסיס פעולותיו של הנגבי במועדים הרלוונטיים ובעניינים העומדים לדיון.

80.          בפרק השלושה עשר אנו מבססים את המסקנה בדבר המניע הפוליטי שעמד ביסוד פעולת הנאשמים, ובעיקר ביסוד פעולת הנגבי, וקובעים, כי מכלול הראיות שהובא בפנינו מלמד, שביסוד פעולותיו של הנגבי בנושא המינויים עמד רצונו במינויים של בעלי זיקה פוליטית אליו. רצון זה ניזון מן האינטרס הפוליטי של הנגבי במינויים אלה, ובמרכזו השאיפה לחזק את התמיכה בו במרכז הליכוד. מניע זה נלמד משילובם של מספר רב של גורמים: האחד, להנגבי היה אינטרס ישיר ומובהק למנות בעלי זיקה פוליטית לתפקידים במשרד, וזאת, בין היתר, בשל הלחץ הממשי שהיה קיים במרכז הליכוד, למינוי חברי מרכז ומקורביהם לתפקידים בשירות הציבורי. פעולותיו של הנגבי בנושא המינויים ביטאו היענות ללחץ זה ורגישות אליו. השני, ה"הנחיה" תיעלה את תהליך בחינתם של מועמדים למאגר קורות החיים בלשכתו של הנגבי, שהיה מורכב ברובו מאנשי ליכוד ומקורביהם. השלישי, נושא איוש התקנים במשטרה הירוקה, בו היה הנגבי מעורב באופן אישי ואינטנסיבי, מצביע אף הוא על מניע פוליטי מובהק. הרביעי, וקטור הפעולה של הנאשמים היה אחיד, והוא בכיוון של מינוי. הנגבי והרשקוביץ הפגינו גישה פרו אקטיבית בנושא המינויים. פעולותיהם בשורה של עניינים, מלמדים בבירור על רצונם במינוי, להבדיל מבחינה גרידא של מועמדות. מכלול הראיות שהובא בפנינו מעלה, כי לא ניתן, בשום אופן, לתאר את גישתם של הנאשמים ביחס למועמדים שהציגו, כגישה נייטרלית. החמישי, תהליכי המעקב האינטנסיביים שקיים הרשקוביץ אחרי מה שנעשה ביחס לקורות החיים שהעביר מלמדים, אף הם, על הרצון במינויים. שישית, בפועל הושגה תוצאה של מינוי עשרות אנשים בעלי זיקה פוליטית להנגבי, לתפקידים שונים במשרד או בקשר אליו. שביעית, אנו דוחים את הטענה, כי פעילות הנאשמים נועדה להשביח את מאגר המועמדים של המשרד. שמינית, מעורבותו האישית של הנגבי בכל הנוגע למינויים במשרד, במיוחד על רקע העובדה שמדובר במינויים לתפקידים זוטרים, מלמדת על המניע שעמד ביסוד פעולתו. תשיעית, אמירות שונות של הנגבי בזמן אמת מלמדות גם הן על הרצון למנות, ובכלל זה הדברים שנכתבו בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים", בו אנו עוסקים במסגרת דיוננו באישום השני. עשירית, הבחנה שעשה הנגבי בין משרות בכירות לזוטרות, לעניין משקלו של שיקול ההתאמה לעומת שיקול ההשתייכות הפוליטית, מהווה אינדיקציה נוספת למניע הפוליטי שעמד ביסוד פעולתו של הנגבי. אחד עשרה, המניע הפוליטי עולה גם מהאופן בו הסתיימה העסקתם של רבים מאלה שהנאשמים היו מעורבים במינויים, כפי שאנו עומדים על כך בפרק החמישה עשר של חוות דעתנו. שתיים עשרה, הורביץ, אשר היה בזיקה ישירה ואינטנסיבית עם הנאשמים בנושא המינויים, העיד בבירור כי הבין שהנגבי מעוניין במינוי המועמדים מטעמו. שלוש עשרה, הצצה לתוך מצב תודעתו של הנגבי לעניין זה ניתן למצוא בהתייחסותו לעובדים בעלי זיקה פוליטית לשרה שקדמה לו.

81.          במסגרת דיוננו בפרק זה אנו דנים במספר טענות שהועלו על ידי הנאשמים, ואשר מטרתן לשלול את הטענה בדבר קיומו של מניע פוליטי ביסוד פעולתם: ראשית, אנו דנים בטענה ולפיה לא היה להנגבי מניע למנות חברי מרכז לתפקידים בשירות המדינה, נוכח הוראת הדין לפיה "מי שבהיותו חבר בגוף בוחר נתמנה להיות עובד מדינה, תיפסק כהונתו כחבר בגוף הבוחר עם מינויו. שנית, אנו דנים בטענה כי הנגבי נרתם להעלות את רמת המשרה של פקחי המשטרה הירוקה, דבר שהיה מביא לסתימת "הפירצה" בהליכי הקליטה, אשר המאשימה טוענת כי ניצל. שלישית, אנו דנים בטענה ולפיה הנאשמים פעלו לסתום "פירצה" נוספת בהליכי הקליטה, בכך שהובילו מהלך שנועד לצמצם את השימוש בעובדי כוח אדם בשירות המדינה, ובכלל זה העברת משרות כוח אדם למשרות בתקן בשירות המדינה. רביעית, אנו דנים בטענה ולפיה, הנגבי פעל לקידום הליכי מכרזים במשרד. חמישית, אנו דנים בטענה ולפיה הנגבי טיפל בעובדים או במועמדים שלא הייתה להם זיקה פוליטית אליו. שישית, אנו דנים בטענת הנאשמים, כי הם הציגו גם מועמדים שלא הייתה להם זיקה פוליטית להנגבי. שביעית, אנו דנים בטענה ולפיה, הנגבי פעל כפי שפעל מתוך רצון לתת יחס אישי לאנשים שפנו אליו. שמינית, אנו דנים בטענת הנאשמים כי בתקופה הרלוונטית לענייננו, מינויים רבים, במיוחד של עובדי כוח אדם ופרוייקטורים, לא היו של מועמדי הנגבי או לשכתו. תשיעית, אנו דנים בטענה בדבר מיעוט פעילות בנושא המינויים דווקא לקראת סוף כהונת הנגבי. עשירית, אנו דנים בעניין איוש משרות הטב"ק (טיפול בחומרים בלתי קונבנציונליים), אשר ביחס אליהן נעשה פרסום בדבר הצורך לאייש את המשרות. אחד עשרה, אנו דנים בטענה בדבר העדר דומיננטיות של ההנחיה בחיי הלשכה. שתיים עשרה, אנו דנים בטענות שהועלו בדבר תוכן השיח של הנגבי עם מועמדים. שלוש עשרה, אנו דנים בטענה ולפיה מעמדו של הנגבי במרכז הליכוד היה איתן, ולכן הוא לא היה צריך לפעול לקידום מועמדויות על מנת לזכות באהדם של חברי המרכז. ארבע עשרה, אנו דנים בטענה ולפיה בתקופה בה הרשקוביץ הפך להיות מנכ"ל, מספר המינויים היה מועט. חמש עשרה, אנו דנים בטענה ולפיה הלשכה ערכה "סינון" של מועמדים ולא העבירה לדרגים המקצועיים את כל האנשים שפנו אליה. שש עשרה, אנו דנים בטענה ולפיה, במהלך כהונתו כשר ביצע הנגבי פעולות המתנגשות עם אינטרסים של חברי המרכז.

82.          זה המקום לומר, כי איש אינו טוען שהדבר האחד והיחיד אשר עניין את הנאשמים בפעולותיהם במשרד לאיכות הסביבה, היה מינויים פוליטיים. רוב העדים שהעידו בפנינו הרעיפו שבחים רבים על הנגבי, ותיארו אותו כשר מצויין אשר קידם את המשרד לאיכות הסביבה במובנים רבים. אנו מוכנים להניח, שכך היה הדבר. הוא הדין ביחס להרשקוביץ. גם ביחס אליו נאמרו דברי שבח רבים. גם ביחס אליו אנו מוכנים להניח, שכך היה הדבר. פשוט וברור שהנאשמים הגיעו למשרד לאיכות הסביבה כדי לקדם את המשרד ואת הנושאים הרבים והחשובים שהוא מופקד עליהם, והם אכן עשו זאת. עם זאת, דברים אלה אינם שוללים את העובדה, שהנאשמים ניצלו את הכוחות והסמכויות שנמסרו בידיהם כדי לקדם אינטרס פרטי, פוליטי, של הנגבי. הנה כי כן, אין מדובר בהתנהלות המתאפיינת בטוטליות. להעדר הטוטליות מספר ביטויים עליהם עמדו הנאשמים. אחד מהם הוא העובדה, שלמספר תפקידים בכירים שיבץ הנגבי אנשים בשל התאמתם לבצע את התפקיד, גם אם לא היו בעלי זיקה פוליטית אליו. הטענות המועלות על ידי הנאשמים בשאלת המניע מלמדות, אכן, שהתנהלותם של הנאשמים אינה מתאפיינת בטוטליות. עם זאת, טענות אלה אינן סותרות את קביעתנו ולפיה, במקרים רבים, רבים מאד, רבים מדי, עמד ביסוד פעולותיהם של הנאשמים מניע פוליטי.

83.          פרק ארבעה עשר: "ישיבות הצוות" - עניין "ישיבות הצוות" מהווה אחת מהדוגמאות למניע שעמד ביסוד התנהגותו של הנגבי בפרשה שבפנינו. אין חולק על כך, שבמהלך כהונתו כשר במשרד לאיכות הסביבה, קיים הנגבי בלשכתו מספר ישיבות אשר הוגדרו על ידו כ"ישיבות צוות". רוב המשתתפים באותן ישיבות היו חברי מרכז הליכוד שהתקבלו לעבוד בסיועו. באותן ישיבות נדונו עניינים פוליטיים-מפלגתיים, וגם נושאים הנוגעים למשרד. בפרק בו אנו דנים ב"ישיבות הצוות" אנו דוחים את טענת הנגבי כי הישיבות נועדו לתת לו משוב לגבי המתרחש במשרד וקובעים, כי הוכח שישיבות הצוות נועדו לחזק את הקשר שבין הנגבי ובין המשתתפים, בעלי זיקה פוליטית אליו. "ישיבות הצוות" העניקו, על פי טיבן וטבען, נופך של השתייכות קבוצתית ייחודית לעובדים שהשתתפו בהן, אשר המאפיין העיקרי שלהם היה זיקתם הפוליטית להנגבי. חיזוק הקשר עם הנגבי נבע גם מכך, שהיוזמה למפגשים הגיעה ממנו. מדובר בפעילות השונה באופן מהותי ממפגשים מזדמנים בין חברי מרכז, המגיעים לירושלים ומבקרים במשרדי ממשלה שונים, ובין שרים. ישיבות הצוות היוו, אפוא, דגם התנהלות ייחודי. בפרק בו אנו דנים ב"ישיבות הצוות" אנו קובעים, כי מעבר לכך שהיה בישיבות האמורות כדי להכתים את המשרד בפעילות בעלת גוון פוליטי, היה בהן גם מימד של שבירת ההיררכיה המשרדית. מדובר בשורה של עובדים, ובכלל זה עובדים זוטרים לא מעטים, המוזמנים לישיבות אצל השר, שהינו מקור הכוח במשרד. יש בכך כדי לגרום לתחושה של "עליונות" וחשיבות עצמית אצל אותם עובדים, ביחס לממונים הישירים שלהם. מנקודת מבט זו עולה, כי הישיבות נועדו גם לתת למי שהוזמן אליהן תחושה של שותפות בניהול ענייני המשרד. בכל האמור יש משום פגיעה מובהקת בהיררכיה התקינה במשרד ממשלתי. בתוך כך, עניין זה מהווה טעם, אחד מכמה, לדחיית טענתו של הנגבי כי כל שמדובר בו בתיק זה הינו העברת קורות חיים ממנו ומי מטעמו לבחינת הדרג המקצועי: הלכה למעשה, הייתה זיקה איתנה בין הנגבי ובין מי שמונו לעבוד במשרד ועבורו, והיו בבחינת מינויים פוליטיים.

84.          פרק חמישה עשר: "הפסקת עבודתם של עובדים עם סיום כהונת הנגבי" - בפרק החמישה עשר אנו דנים בעניינם של מספר עובדים אשר מונו הודות למעורבותם של הנאשמים, ואשר סיימו את תפקידם בסמוך לסיום הקדנציה של הנגבי כשר במשרד לאיכות הסביבה. בכך יש כדי לשמש ראיה לשיקול הפוליטי שעמד ביסוד המינוי שלהם. פרק זה גם מלמד על כך, שפעולתם של הנאשמים לא התמצתה ולא הסתיימה בכך שהצליחו להביא למינויים של אנשים שהייתה להנגבי זיקה פוליטית אליהם. אופן הפעולה בזמן אמת מלמד על זיקה ממשית ומתמשכת בין הנגבי ולשכתו לעובדים שהתקבלו באמצעותו, גם לאחר קבלתם לעבודה. כאמור, חלק מעובדים אלה סיימו את תפקידם בסמוך לסיום כהונתו כשר. 

85.          פרק שישה עשר: "הפגיעה בציבור" - עמדנו על כך, שהעבירה של מרמה והפרת אמונים אינה עבירת תוצאה. היא עבירה התנהגותית. לפיכך, אין צורך להוכיח כי במקרה קונקרטי גרם המינוי הפוליטי נזק כזה או אחר. הרכיב ההתנהגותי והרכיב הנסיבתי של העבירה מתבטאים בעשיית מעשה מרמה או הפרת אמונים, אשר לפי טיבו וטיבעו פוגע בציבור. עמדנו על כך וקבענו, כי המינוי הפוליטי, מעצם טיבו וטבעו, פוגע בערכים המוגנים על ידי העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין. ככזה הוא פוגע בציבור מעצם טיבו. די בכך כדי למלא את יסודות העבירה המיוחסת לנאשמים.

86.          חרף דברים אלה, אנו בוחנים בחוות דעתנו מספר טענות בדבר נזקים שנגרמו בפועל כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים.

ראשית, אנו בוחנים טענות שהועלו על ידי המאשימה בדבר חוסר התאמתם של רבים מבין העובדים שמונו הודות לפעילותם של הנאשמים. הממצא אליו הגענו הוא, שאכן עלו קשיים בתפקודם של עובדים לא מעטים. על פי הנתונים אותם אנו מפרטים בחוות דעתנו, המגזר העיקרי בו ניתן לזהות תופעה של בעייתיות החורגת ממה שמקובל כנתון סביר, הוא זה של עובדי כוח אדם. בראיית המכלול אנו קובעים, שהיו תופעות בעייתיות ביחס לעובדים שהנאשמים היו מעורבים במינויים, אך לא ניתן לקבוע, מעבר לספק סביר, כי תופעות אלה חרגו בחלקן היחסי או בטיבן ממה שניתן לצפות, כעניין מציאותי, בתפקידים מן הסוג הנדון בשירות המדינה.

          שנית, אנו דנים בטענות המאשימה בדבר נזקים שנגרמו למשרד כתוצאה מתחלופת עובדים. המסקנה אליה אנו מגיעים היא, שקשה לראות בעניין זה משום נזק למשרד.

שלישית, אנו דנים בטענה בדבר הפגיעה במורל של עובדי המשרד כתוצאה מהמינויים הפוליטיים להם היו הנאשמים אחראים. המסקנה אליה אנו מגיעים היא, שיש ממש בטענת המאשימה כי פעילות הנאשמים בנושא המינויים השליכה בצורה שלילית על האווירה במשרד. יש גם ממש בטענה, כי היה מדובר בפעילות מתמשכת, אשר תוצאותיה ניכרות על בסיס יומיומי.

רביעית, אנו דנים בטענת המאשימה בדבר נזקים שנגרמו למשרד כתוצאה מעיכובים באיוש משרות. המסקנה אליה אנו מגיעים היא, שהוכח קיומו של נזק מסויים בעניין זה. עם זאת, מדובר בנזק מצומצם יחסית.

חמישית, אנו דנים בטענה ולפיה, מעשיהם של הנאשמים בקידום מועמדיהם, פגעה בשוויון, במספר מובנים. המסקנה אליה הגענו היא, שאכן הייתה פגיעה בשוויון. דוגמא לכך הוא נושא המשטרה הירוקה, שם נקבעה רשימה סגורה של מועמדים מטעמו של הנגבי, מבלי שניתן היה להוסיף למועמדים אלה מועמדים מבחוץ. דוגמא נוספת קיימת במקרים בהם זרימת המועמדויות הייתה מלשכתו של הנגבי, וממנה בלבד. אנו עומדים בהקשר זה על עדותו של הרשקוביץ, אשר העיד על שבירת הדפוסים שנהגו במשרד, על דרך של הפנייה בלעדית של הגורמים המקצועיים להורביץ, מקום בו ביקשו לאייש משרות ותפקידים. כל אלה מצביעים על פגיעה מובהקת בשיוויון. פגיעה זו אינהרנטית לדרך פעולתם של הנאשמים, אשר לא יכלו שלא להיות מודעים לה.

          במסגרת דיוננו בפרק זה, אנו דנים בטענת הנגבי כי סבר שהדרג המקצועי יעמיד מועמדים מול מועמדיו. אנו קובעים, שגם אם לא הייתה להנגבי ידיעה קונקרטית על תהליכי המינוי הספציפיים, הוא ידע כי מדובר באיוש בדרך שאין בה חובה לקיים תחרות. טענתו כי סבר שהדרג המקצועי יעמיד מתחרים מול מועמדיו בנסיבות אלה, אינה סבירה. אנו קובעים, שההבנה הסבירה והמתבקשת של מכלול פעולותיו של הנגבי הייתה כי הוא מעוניין במינוי מועמדיו. הבנה זו לא מנעה דחייה של מועמדים שנמצאו בלתי מתאימים על ידי הדרג המקצועי. ברם, אנו מתקשים לקבל את הגרסה כי הנגבי סבר באמת ובתמים שהדרג המקצועי יבקש, ביוזמתו, כדבר שבשיגרה, להעמיד מתחרים למועמדים הבאים מטעמו.

שישית, אנו דנים בטענה ולפיה, היה בפעולותיהם של הנאשמים כדי לפגוע בהיררכיה המשרדית. אנו קובעים, כי היו מקרים בהם העובדה שעובדים מסויימים הגיעו למשרד באמצעותם של הנאשמים, פגעה בהיררכיה המשרדית. אנו קובעים, כי תופעות כגון אלו שאנו דנים בהן בחוות דעתנו, הן תולדה טבעית של מינוי אנשים בעלי זיקה פוליטית לשר וללשכתו. הן נובעות, על פי טיבן, מן המימד הפוליטי במינוי. הן נובעות גם מזיהויו של העובד את עצמו, כמו גם על ידי סביבתו, עם השר ולשכתו, המהווים מקור עוצמה עיקרי במשרד.

שביעית, אנו דנים בטענה ולפיה, היה בפעולותיהם של הנאשמים כדי לשבש את מנגנון המינויים. אנו קובעים, כי הראיות שהובאו בפנינו מציגות תופעה נרחבת שבה גורמים מקצועיים שונים במשרד פעלו על מנת להגשים את רצון הנגבי למנות את מקורביו לתפקידים במשרד. הנגבי טען בהקשר זה, כי לא היה מודע לטענה שהמעורבות של לשכות שרים במינויים גורמת לרצון לשאת חן ו"לעגל פינות". אנו דוחים טענה זו בהיותה בלתי סבירה. התופעה של "התיישרות" הדרג המקצועי במשרד, על פי רצונותיו של השר, היא צפויה. אנו גם דוחים את הטענה שמדובר בתופעה חסרת משקל הנמצאת בשוליים. המדובר בתופעה נרחבת וברורה. התופעה האמורה נובעת ממעמדו של השר, כראש הפירמידה. היא נובעת מעוצמתו הרבה של השר. היא תוצאה טבעית של מהלכי הנגבי למינוי בעלי זיקה אליו, אותה אנו מתארים בחוות דעתנו. היא תוצאה טבעית של לחצים שהופעלו על ידו ומטעמו בהקשר זה. היא תוצאה טבעית של ההבנה, הנכונה, של הדרג המקצועי, כי הנגבי רוצה במינוי מועמדיו לתפקידים שונים במשרד.

87.          אכן, צודקת ההגנה בטענתה כי לא הוכח שהנגבי נתן הנחיה מפורשת לתת עדיפות למועמדים מטעמו. ככלל, הנגבי גם לא היה מעורב באופן אישי בהליכים בוועדת המכרזים, או בבדיקת ההתאמה של מועמד זה או אחר על ידי הדרג המקצועי. הלכה למעשה, מועמדים לא מעטים של הנגבי ולשכתו נמצאו לא מתאימים על ידי הדרג המקצועי, אשר הפעיל את שיקול דעתו, ועל רקע זה לא התקבלו למשרד. ההתנהלות בעניין זה, כבעניינים אחרים, לא הייתה אחידה. היא הייתה מורכבת. בדרך כלל, לא נתפסה הנחית הנגבי כתכתיב לקבלת מועמד כזה או אחר. אף כי רוב המועמדים שמקורם בהנגבי עצמו נמצאו מתאימים, יש להניח לטובתו כי היה מודע גם למקרים בהם מועמדים מטעמו, אשר לא הציג אותם בעצמו, נדחו על ידי הדרג המקצועי. ברם, כל האמור לעיל אינו שולל את התובנה היסודית, הטבעית והמתבקשת, כי הדרג המקצועי עלול, בשל רצונו לרצות את הדרג הבכיר ביותר במשרד, להתאים את פעולותיו למה שנתפס על ידו כציפיות של הדרג הממונה.

88.          פרק שבעה עשר: "תקופת הנסיון של הורביץ / המפרט בעניינו של אקוקה" - בפרק השבעה עשר אנו עומדים על התובנה היסודית, הטבעית והמתבקשת, כי הדרג המקצועי עלול, בשל רצונו לרצות את הדרג הבכיר ביותר במשרד, להתאים את פעולותיו למה שנתפס על ידו כציפיות של הדרג הממונה. בפרק השבעה עשר אנו מתייחסים לשני עניינים: האחד, תחושת הלחץ בה היה נתון הסמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש, יורם הורביץ, בעקבות הבקשות שהפנו אליו הנאשמים לפעול למינוי מועמדיהם. השני, אנו מביאים בפרק זה מקרה בו מי מעובדי המשרד לאיכות הסביבה הוריד את התנאים של מפרט שנערך במשרד לצורך איושו של תפקיד מסויים, והתאים אותו לנתונים האישיים של מועמד שהוצע על ידי הנאשמים. אין לנו ראיות שהנאשמים הם אלה שיזמו את שינוי המפרט. ואולם דוגמא זו ממחישה את התופעה עליה דיברה המאשימה בדבר פעולה בהתאם ל"רוח המפקד", מתוך הבנה באשר לרצונו של "המפקד" ומתוך כוונה למלא רצון זה, גם אם "המפקד" לא אומר דברים ברורים. פרק זה מהווה דוגמא מוחשית לפסול הקיים, מעצם טיבו וטיבעו, במינוי הפוליטי העקיף, זה הנעשה על דרך מה שמכונה בשם "מעורבות שרים בהליכי המינויים", או "העברת מועמדויות של מועמדים לבחינת הדרגים המקצועיים". פרק זה מהווה דוגמא לכך, שבמובנים מסויימים, התוצאות של המינוי הפוליטי העקיף שליליות וחמורות יותר מאלו של המינוי הפוליטי הישיר.

89.          פרק שמונה עשר: "פרשת רשות הטבע והגנים" - פרשת רשות הטבע והגנים עוסקת, בעיקרה, בפעולות שעשה הנגבי במטרה להביא להתפטרות מנכ"ל הרשות, אהרן ורדי. אין חולק על כך שהנגבי פעל בכיוון זה. המחלוקת היא באשר לסיבות שהניעו אותו לפעול כפי שפעל. טענת המאשימה היא, שהנגבי פעל כפי שפעל נוכח סירובו של ורדי לקלוט בחזרה לעבודה ברשות, את חבר מרכז הליכוד, ג'ורג' שטרן, אשר עבודתו הופסקה בטרם התמנה הנגבי לשמש שר במשרד לאיכות הסביבה. מנגד טוען הנגבי, כי פעל להתפטרות ורדי, בשל שורה של טעמים ענייניים, ובראשם עובדת אי התאמתו של ורדי לשמש בתפקיד מנכ"ל הרשות, בתקופה הקשה בה הייתה הרשות נתונה באותה עת. בנוסף טוען הנגבי, כי במסגרת המגעים שקיים עם ורדי בעניינו של ג'ורג' שטרן, הוליך אותו ורדי שולל, דבר שגרם לו לאבד את אמונו בו.

90.          בפרק זה בו אנו דנים בפרשת רשות הטבע והגנים אנו קובעים, כי מוטיב מרכזי בפרשה זו, העומדת בפני עצמה, דומה למוטיב המרכזי העומד ביסוד עניינו של האישום הראשון כולו. מדובר במוטיב הפוליטי שעמד ביסוד פעולתו של הנגבי בכל הנוגע להחזרתו לעבודה ברשות של חבר המרכז, ג'ורג' שטרן.

91.          ואולם, התמונה שנפרשה בפנינו בפרשה זו אינה חד ממדית. היא מורכבת. איננו סבורים ולא קבענו שהדבר האחד והיחיד שעמד לנגד עיניו של הנגבי הוא רצונו לגרום להחזרתו של שטרן לעבודה ברשות הטבע והגנים, וכעסו הרב על סירובו של ורדי לאפשר זאת. אנו עומדים על כך, שביום הראשון בו נכנס הנגבי לתפקידו כשר במשרד לאיכות הסביבה, הוא שמע מהשרה הקודמת, דליה איציק, חוות דעת שלילית ביותר על אודות אישיותו וכישוריו של ורדי. יומיים לאחר מכן, התקשר להנגבי השר שמינה את ורדי, רפאל איתן ז"ל, והשמיע באוזני הנגבי דעה דומה. יש לזכור, כי באותה תקופה עמדה רשות הטבע והגנים במצב כלכלי קשה מאד, בשל האינתיפאדה וירידת הכנסות הרשות ממבקרים. דבר זה חידד את השוני בתפיסות העולם שהיו להנגבי ולוורדי לגבי תפקידה ואופן פעילותה של הרשות. הוא גם העלה, בצדק או שלא בצדק, טענות בדבר ניהול כושל של ורדי. לכך יש להוסיף, כי באותה עת הייתה קיימת תסיסה של עובדים ברשות, על רקע טענות בדבר האיחוד של שני התאגידים שהתמזגו לתוך הרשות. יש יסוד להניח, כי בין הנגבי לבין ורדי יש הבדלי אישיות, אופי, מזג ותפיסת עולם. לא הייתה ביניהם כימיה.

92.          על רקע כל אלה אנו קובעים, כי לא ניתן לשלול כבלתי לגיטימית את הטענה שמעלה הנגבי ולפיה, היה ראוי להחליף את ורדי במנכ"ל אחר. מובן, כי איננו מחווים דעה בעניין זה, לכאן או לכאן. אלא שבנוסף לכל אלה, עלתה פרשת ג'ורג' שטרן. במסגרת דיוננו בפרשה זו איננו שוללים את האפשרות, שהנגבי חש שנגרם לשטרן עוול, אותו צריך לתקן. איננו שוללים את האפשרות, שהנגבי פעל גם מתוך מניע הומניטרי, נוכח המצוקה האישית בה היה שרוי שטרן. ואולם, מכלול הראיות שהובאו בפנינו מעלה, שהיה בפעולתו של הנגבי מוטיב פוליטי, ומוטיב זה היה מרכזי. קשה לנו להעלות על הדעת, שהנגבי היה פועל כפי שפעל, אילו היה מדובר באדם מן השורה. על קיומו של מוטיב פוליטי בפעולותיו של הנגבי, ניתן ללמוד מדברי הנגבי עצמו. התרשמותנו היא, שבאופן בו הגיב הנגבי לנוכח סירובו של ורדי לאפשר את השבתו של שטרן לרשות הטבע והגנים, חרג הנגבי מכל מידה ראויה. הוא פגע בורדי, באופן אישי, פגיעה קשה מאד, שאותותיה נותרו בו גם בעת שהעיד בפנינו. בנוסף, טלטל הנגבי את הרשות טלטלה עזה מאד. לכל אלה לא הייתה הצדקה עניינית.

93.          פרק תשעה עשר: "הרשקוביץ" - בפרק זה אנו דנים בחלקו של הרשקוביץ בתמונת המינויים בתקופה הרלוונטית. בתוך כך אנו מתייחסים לטענות אחדות אותן העלה הרשקוביץ. אנו קובעים, כי להרשקוביץ היה חלק מרכזי בקידום המינויים של בעלי זיקה פוליטית להנגבי בתקופה הרלוונטית. הדברים נכונים הן בתקופה בה היה יועץ בכיר לשר, והן בתקופה בה כיהן כמנכ"ל המשרד. אנו קובעים עוד, כי הרשקוביץ פעל לעניין זה מטעמו של הנגבי, ועל פי בקשתו של הנגבי, אשר הפקיד את הרשקוביץ על נושא כוח האדם מטעמו סמוך לכניסתו לתפקיד. הנגבי היה מעורב אישית במספר רב של מינויים. אין הוכחה מעבר לספק סביר כי הנגבי היה מודע לכל פעולה ופעולה של הרשקוביץ, או כי הכווין כל מינוי ומינוי. עם זאת, להנגבי הייתה שליטה אפקטיבית במכלול הפעילות. הוא שיזם אותה. הוא שיצר, בהנחיה שנתן להורביץ, ובהנחיות שנתן להרשקוביץ, את המסגרת. פעולותיו של הרשקוביץ לקידום המינויים, הלכה למעשה, לא חרגו מציפיותיו של הנגבי. במצב זה, קיימת אחריות משותפת של השניים, כמבצעים בצוותא, למינויים.

94.          במסגרת הדיון שאנו מקיימים בעניינו של הרשקוביץ, אנו דנים במזכרים הרבים שכתב, ואשר במסגרתם העביר לדרגים המקצועיים קורות חיים, תוך שהוא מבקש להתעדכן לגבי מה שנעשה בעניינם; אנו דנים בטענת הרשקוביץ כי לא ידע שהאנשים אשר התבקש לטפל בעניינם, הינם בעלי זיקה פוליטית להנגבי, ודוחים טענה זו; אנו דנים בטענת הרשקוביץ כי תפקידו היה תפקיד טכני, מעין "דוור", ודוחים גם טענה זו; אנו דנים בעניינים נוספים אותם העלה הרשקוביץ, ומסיימים בדיון בהגנת הצידוק אותה העלה, בהתאם להוראת סעיף 34יג'(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. מהטעמים אותם אנו מפרטים בחוות דעתנו, לא ראינו לקבל טענתו כי הגנה זו עומדת לו.

95.          פרק עשרים: "יישום - האם הנאשמים עברו עבירה של מרמה והפרת אמונים?" - בפרק עשרים אנו מסכמים את דיוננו בעניינה של העבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין וקובעים, כי הממצאים העובדתיים אותם קבענו ביחס לנאשמים, מגבשים עבירה של הפרת אמונים לפי הסעיף האמור. כאמור, במסגרת דיוננו בפן הנורמטיבי של העבירה אנו קובעים, שכל מינוי פוליטי פסול, כל מינוי פוליטי מהווה מעשה של הפרת אמונים, וכל מינוי פוליטי פוגע בערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי הקבוע בחוק. השאלה האם במקרה קונקרטי, זה או אחר, מינוי פוליטי מצוי בתחום "האסתטי"/מנהלי/משמעתי או בתחום הפלילי, נגזרת משאלת מהותיות הפגיעה בערכים אלה.

96.          המסקנה אליה אנו מגיעים בעניינם של הנאשמים היא, שבמעשיהם הם הפרו אמונים ופגעו פגיעה מהותית בערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי: יש במעשיהם משום פגיעה בטוהר המידות של עובד הציבור; יש במעשיהם כדי לפגוע באמון הציבור בעובדי הציבור; יש במעשיהם כדי לפגוע באינטרס הציבורי שעליו היו מופקדים.

97.          קביעתנו בדבר מהותיות הפגיעה, מורכבת משלושה נדבכים: הנדבך הראשון נובע מהמספר הרב של המינויים וניסיונות המינוי שהנאשמים פעלו לקדם, וממעמדם הרם של הנאשמים. הנדבך השני נובע מהפעולה השיטתית שאפיינה את התנהלותם של הנאשמים בנושא המינויים, מהמעורבות האישית הרבה שהנאשמים הפגינו, ומפעולות הבדיקה והמעקב שקיימו אחר מעשי הדרג המקצועי. הנדבך השלישי נובע מביטויים ספציפיים של התנהלות הנאשמים במקרים מסויימים, כפי שבאו לידי ביטוי בעניין הפינוי הפוליטי, ובעניין הלחץ שהופעל על ראש מועצת רמת הגולן. בכל אלו יש כדי להביא למסקנה שבמעשי הנאשמים יש משום הפרת אמונים. במסגרת פרק זה אנו דנים בטענת המאשימה שבמעשי הנאשמים יש גם יסוד של מרמה. מהטעמים אותם אנו מביאים בפרק זה, אנו שוללים טענה זו.

98.          פרק עשרים ואחד: "הגנה מן הצדק" - בפרק העשרים ואחד אנו דנים בטענת שני הנאשמים, כי עומדת להם "הגנה מן הצדק". או שותפים לדעה, כי יש לקבל את טענתו של הרשקוביץ בעניין זה, ולפיכך אנו קובעים שיש לבטל את האישום המיוחס לו. באשר לעניינו של הנגבי, נחלקו דעותינו: תחילה תובא עמדתו של השופט שחם הסבור שיש לדחות את טענתו של הנגבי בעניין זה, ועל כן יש להרשיעו בעבירה של הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. אחר כך תובא עמדתו של השופט רומנוב הסבור כי יש לקבל את טענת הנגבי, ולפיכך יש לבטל את האישום המייחס לו עבירה זו.  אנו שותפים לדעה כי יש לדחות את הטענה, ככל שהיא מתייחסת לאכיפה סלקטיבית. ככל שהטענה מבוססת על פגיעה בציפיות הנאשמים ובזכותם היסודית לאזהרה מוקדמת, אנו שותפים לדעה כי אכן היתה פגיעה כזו. זאת, נוכח העובדה שתופעת המינויים הפוליטיים קיימת מזה שנים, ובשים לב להעדר אכיפה במישור הפלילי בנושא זה, עד למקרה שבפנינו. המחלוקת בינינו נוגעת בעיקרה לאופן בו יש לאזן, בנסיבות העניין, בין פגיעה זו ובין האינטרס הציבורי בהעמדה לדין.    

99.          פרק עשרים ושניים: "עבירות הבחירות" - בפרק זה אנו דנים בעבירות הבחירות אותן מייחסת המאשימה להנגבי. המדובר בעבירה של שוחד בחירות (שחיתות ואיום), לפי סעיף 10(א)(1)(א) לחוק בחירות לגופים ציבוריים, תשי"ד-1954 בצירוף סעיף 17 לחוק המפלגות, תשנ"ב-1992, וכן בעבירה של ניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה, לפי סעיף 28(א)(3) לחוק המפלגות, תשנ"ב-1992. טענת המאשימה בדבר ביצוען של שתי עבירות אלו, מתייחסת לשני עניינים שונים, אשר כל אחד מהם עומד בפני עצמו: הטענה האחת מתייחסת לפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים". טענת המאשימה בהקשר זה היא, כי יש בפרסום משום הצעת שוחד לחברי המרכז שהיו זכאים להצביע בבחירות המקדימות, כמו גם ניסיון להשפיע, בדרך פסולה על הבוחרים באותן בחירות. הטענה השנייה של המאשימה מתייחסת לפעולות שעשה הנגבי במהלך כהונתו במשרד לאיכות הסביבה, בכל הנוגע למינויים הפוליטיים. טענת המאשימה בהקשר זה היא, שהפעולות אותן עשה הנגבי למינויים של חברי המרכז ומקורביהם לתפקידים שונים במשרד ובגופים הקשורים לו, מהוות, כשלעצמן, עבירה של שוחד בחירות ועבירה של ניסיון להשפיע על בעל זכות בחירה. 

100.       אנו שותפים לדעה, שיש לדחות את טענת המאשימה ככל שהיא מתייחסת למינויים הפוליטיים עצמם. לגבי ההיבט הראשון של טענת המאשימה, נחלקו דעותינו: תחילה תובא  עמדתו של השופט רומנוב הסבור, שיש לזכות את הנאשם גם ביחס לטענת המאשימה המתייחסת לפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים". אחר כך תובא עמדתו של השופט שחם הסבור, כי יש לקבל את טענת המאשימה ככל שמדובר בעניין זה, ולפיכך יש להרשיע את הנגבי בשתי עבירות הבחירות המיוחסות לו בהקשר זה.      

101.       הערת סיום: בתיק זה צעדנו כברת דרך ארוכה. ליוו אותנו עורכי הדין מטעם שני הצדדים. הם הפגינו יכולת מקצועית גבוהה. הם גילו גישה עניינית. הם ניהלו את התיק באווירה שקולה וראויה. אנו מכירים להם תודטה על כל אלה.


שער שני: דברי רקע ומבוא

פרק ראשון: המשרד לאיכות הסביבה

102.       עניינו של האישום הראשון בתיק שבפנינו בטענה למינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה. האישום הראשון עוסק בהתנהלות של כשנתיים ימים בנושא איוש המשרות והתפקידים במשרד. על מנת להציב את המסגרת לדיון בעניין זה, ולצרכי התמצאות, נתאר בפרק זה את המשרד לאיכות הסביבה, ואת הנפשות הפועלות העיקריות.

103.       ביום 28.3.73 החליטה הממשלה להקים במשרד ראש הממשלה "שירות לשמירת איכות הסביבה". בשנת 1976 עבר השירות למשרד הפנים. ביום 25.12.88 החליטה הממשלה על הקמת המשרד לאיכות הסביבה. לימים שינה המשרד את שמו, וכיום הוא נקרא, המשרד להגנת הסביבה .

104.       הנגבי היה השר השביעי במשרד. בתקופה הרלוונטית לענייננו הוא היה חבר במפלגת הליכוד. לימים עבר למפלגת "קדימה". הנגבי נכנס לתפקידו כשר במשרד לאיכות הסביבה ביום 7.3.01, במסגרת ממשלה בראשותו של אריאל שרון. הוא החליף את השרה דליה איציק, חברת מפלגת העבודה.

105.       הייתה זו הפעם השלישית בה כיהן הנגבי בתפקיד שר. הוא נכנס לחיים הפוליטיים בשנת 1978 בפעילות סטודנטיאלית באוניברסיטה העברית, ולאחר מכן במישור הסטודנטיאלי הארצי. בהמשך, הוא שימש כעוזרו ויועצו של שר התחבורה דאז, חיים קורפו. בשנת 1984 הוא החל לכהן כיועץ שר החוץ דאז, יצחק שמיר, ובהמשך, בעת שמר שמיר מונה לתפקיד ראש הממשלה, שימש הנגבי כמנהל לשכתו. בשנת 1988 נבחר הנגבי כחבר כנסת מטעם תנועת הליכוד. בכנסת הוא מילא מספר תפקידים ובהם תפקיד של יו"ר ועדת הכלכלה. החל משנת 1996 כיהן הנגבי בתפקיד שר. בתחילה כשר הבריאות, אחר כך כשר המשפטים, ובשלישית כשר במשרד לאיכות הסביבה. במשרד זה כיהן הנגבי קרוב לשנתיים ימים, עד אשר ביום 27.2.03 עבר לכהן כשר במשרד לביטחון פנים. כיום הוא משמש כיושב ראש ועדת החוץ והביטחון. במרוצת השנים היה הנגבי פעיל בחיי תנועת הליכוד, והוא נבחר לכהן כיושב ראש מרכז המפלגה, שלוש פעמים (עמודים 8,271-8,272). מהראיות שהובאו בפנינו עולה, כי הנגבי היה ונותר אדם אהוד ואהוב בתנועת הליכוד. עדים רבים הרעיפו עליו דברי שבח והערכה ומסרו, כי במהלך כהונתו כשר במשרד לאיכות הסביבה, הוא קידם את המשרד במובנים רבים.

106.    המשרד לאיכות הסביבה הינו, בעיקרו, משרד מקצועי. בתקופה מושא דיוננו הוא מנה כ-500 עובדים . כפי שכבר עמדנו על כך בראשית הדברים, שיטת הממשל הישראלית מבוססת על העיקרון של "שירות הציבור". למעט משרות אמון מוגדרות, כגון מנהלים כלליים של משרדי ממשלה ועובדי לשכה אישיים של שרים, מרבית המשרות הן משרות של civil service. עקרון זה מוצא את ביטויו בחקיקה ובפסיקה, ובין היתר בחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959. סעיף 19 לחוק זה קובע את הכלל ולפיו, "לא יתמנה אדם עובד המדינה אלא לאחר שנציב השירות הכריז על המשרה בפומבי, על פי בקשת המנהל הכללי או מי שהוסמך לכך על ידיו, בין שנתפנתה המשרה ובין שהיא עשויה להתפנות." ואולם לכלל זה מספר חריגים אשר שניים מהם נוגעים לפרשה שבפנינו: עניינו של האחד, בגיוס קבע של עובדים למשרות הנמצאות בדרגה נמוכה בדירוג המשרות בשירות המדינה. עניינו של השני, בהעסקה זמנית של אנשים כעובדי מדינה מתוקף חוזים מיוחדים עד לקיומם של מכרזים חיצוניים למשרות קבועות, או העסקתם הזמנית של אנשים בחוזי מילוי מקום, עד לשובם לעבודה של העובדים הקבועים.

107.    בצד העסקתם של אנשים כעובדי מדינה, קבועים או זמניים, התפתחו במהלך השנים בשירות המדינה דרכי העסקה נוספות, אשר שתיים מהן רלוונטיות לענייננו: הדרך האחת היא, העסקתם של אנשים באמצעות חברות כוח אדם. דרך נוספת היא, העסקה של יועצים חיצוניים ("פרוייקטורים"), אשר שירותיהם נשכרים על ידי המשרד הממשלתי הנוגע בדבר, בדרך כלל למטרות מוגדרות, על בסיס קבלני. כפי שכבר עמדנו על כך בראשית הדברים, עיקר עניינו של התיק שבפנינו הוא בהעסקה של אנשים אשר הבחירה בהם לא חייבה קיומו של מכרז חיצוני. מדובר, בעיקר, במשרות זוטרות, חלקן זמניות, ולא במינויים של אנשים מעצבי מדיניות.

108.       במשרד לאיכות הסביבה 6 מחוזות וכן אשכולות ואגפים מקצועיים. תיאור סכמטי של מבנה המשרד מצוי במסמך אותו ערכה המאשימה והגישה לנו. המסמך מקל על ההבנה וההתמצאות של מבנה המשרד ושל האנשים אשר שימשו בו בתפקידים המרכזיים בתקופה הרלוונטית לענייננו. במהלך שמיעת המשפט העידו בפנינו רבים מבין אלה שעמדו בתקופה הרלוונטית בצמרת המשרד. לצורך ההקלה על ההבנה וההתמצאות, נציין אחדים מהם:

יצחק גורן - שימש כמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה בעת שהנאשמים הגיעו למשרד. ביום 15.6.02 סיים גורן את תפקידו, והוחלף על ידי הרשקוביץ, אשר שימש עד אז כיועץ בכיר של הנגבי. בהמשך לכך, שימש גורן כפרוייקטור בנושא אמנות בינלאומיות עבור המשרד.

בינה בראון - שימשה משנה למנכ"ל.

יורם הורביץ - שימש כסמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש. הורביץ הוא דמות מרכזית בפרשה זו. הוא העיד בפנינו במהלך מספר רב של ישיבות. בגין הפרשה שבפנינו, הגישה נגדו המאשימה קובלנה לבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה. ככל הידוע, הליכי הקובלנה מעוכבים עד לסיום הדיון בתיק הנדון בפנינו.

גילה חזנובסקי - שימשה כמנהלת תחום משאבי אנוש. בתפקידה זה הייתה כפופה במישרין להורביץ. גם גב' חזנובסקי הינה דמות חשובה בפרשה זו, והיא העידה במהלך מספר ישיבות.

ד"ר יוסי ענבר - שימש כסמנכ"ל תשתיות.

ד"ר מיקי הרן - שימשה כסמנכ"ל תעשיות.

יצחק בן דוד (בנדה) - שימש כסמנכ"ל אכיפה.

ולרי ברכיה - שימש כסמנכ"ל מדיניות ותכנון.  

אילן ניסים - שימש כראש אגף פסולת מוצקה.

מיכל ברטוב - שימשה כראש אגף חומרים מסוכנים.

ד"ר מוטי סלע - שימש כראש אגף תעשיות ורשוי עסקים.

עו"ד זוהר שקלים - שימשה כראש אגף תיאום אכיפה.

אורי לבנה - שימשה כראש אגף יחסים בינלאומיים.

ירון ארנון - שימש כראש אגף כלכלה.

עו"ד רות רוטנברג - שימשה כיועצת המשפטית של המשרד.

יעל אליאב - שימשה כחשבת המשרד.

עו"ד איילת רוזן - שימשה כמבקרת הפנים של המשרד.

שלמה כץ - שימש כמנהל מחוז צפון של המשרד.

רוברט ראובן - שימש כמנהל מחוז חיפה של המשרד.

בת שבע קופטש - שימשה כמנהלת מחוז מרכז של המשרד.

דליה בארי - שימשה כמנהלת מחוז תל אביב של המשרד במשך חודשים אחדים, עד לפרישתה.

גיל יניב - שימש כמנהל מחוז ירושלים של המשרד.

אריק בר שדה - שימש כמנהל מחוז הדרום של המשרד.

109.       מתוקף הזכות שהייתה קיימת לו, מינה הנגבי מספר אנשים ב"משרות אמון". האחד הוא הרשקוביץ, אשר הוזמן על ידי הנגבי לשמש כיועצו הבכיר. הרשקוביץ לא היה פעיל פוליטי במפלגה כלשהי. לא הייתה לו זיקה פוליטית-מפלגתית להנגבי. ההיכרות בין השניים היא על רקע מקצועי, מהתקופה בה הנגבי שימש כיו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, והרשקוביץ היה מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הנגבי התרשם מיכולותיו של הרשקוביץ, ומכאן פנייתו אליו בהצעה כי ישמש כיועצו הבכיר. תנאי העסקתו של הרשקוביץ בתפקידו כיועץ בכיר היה מוקבלים למנכ"ל. כמצויין לעיל, הרשקוביץ החליף את גורן בתפקיד מנכ"ל המשרד, החל מיום 15.6.02.

110.       משרת אמון נוספת אויישה על ידי חבר מרכז הליכוד, עמרם בניזרי, אשר שימש יועצו הפוליטי של הנגבי. כאשר הרשקוביץ מונה למנכ"ל המשרד, בניזרי החליף אותו בתפקיד היועץ הבכיר.

111.       במשרת אמון נוספת מינה הנגבי את דורית שמעון, אשר שימשה במהלך התקופה הרלוונטית כראש לשכתו.

112.       בשלב כלשהו שימש במשרת אמון גם חבר מרכז הליכוד, ג'ורג' שטרן, אשר עניינו עומד במוקד הדיון בפרשת רשות הטבע והגנים. שטרן שימש כעוזרו של הנגבי לענייני רשות הטבע והגנים. 

113.       ביום 5.11.02, היינו כעשרים חודשים לאחר שהנגבי נכנס לתפקידו כשר במשרד לאיכות הסביבה, ניתן צו לפיזור הכנסת ה-15. ביום 28.1.03 התקיימו הבחירות לכנסת ה-16. נוכח תוצאות הבחירות וכינונה של ממשלה חדשה, עבר הנגבי ביום 27.2.03 לשמש כשר במשרד לביטחון פנים. פרופ' יהודית נאות ז"ל החליפה אותו בתפקיד השרה במשרד לאיכות הסביבה. הרשקוביץ המשיך לשמש כמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה בזמן כהונתה של פרופ' נאות ז"ל, במשך כחודשיים נוספים, עד ליום 27.4.03. בסוף מאי 2003 הוא נעתר להזמנת הנגבי, ועבר לכהן בתפקיד מנכ"ל המשרד לביטחון פנים (בעמוד 14,032). בתפקיד זה שימש הרשקוביץ עד תחילת חודש ספטמבר 2004, עת הוא נדרש לסיים את תפקידו, בעקבות החלטת היועץ המשפטי על פתיחתה של חקירה משטרתית בתיק שבפנינו.

פרק שני: הרקע להגשת כתב האישום :

114.       ראשיתם של הדברים בביקורת שקיים מבקר המדינה בנושא מינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה. במסגרת הכנת הביקורת, קיבל המבקר תגובות מגורמים שונים, במשרד ומחוץ לו (ראו, ת/149; ת/646; ת/677; ת/910). הדבר היה לאחר שהנגבי והרשקוביץ כבר עברו למשרד לביטחון פנים. ביום 22.8.04 פרסם המבקר את דו"ח הביקורת שלו. ביום 31.8.04, היינו 9 ימים לאחר פרסום דו"ח מבקר המדינה, הנחה היועץ המשפטי לממשלה את המשטרה לפתוח בחקירה פלילית (בעניין זה ראו מסמך שהגישה המאשימה הנושא את הכותרת: "ציר זמן של חקירת המינויים הפוליטיים"). הנחית היועץ המשפטי לממשלה הייתה מלווה בחוות דעת של המשנה לפרקליט המדינה (עמוד 7,726).

115.       ביום 3.9.04, היינו שלושה ימים לאחר שניתנה הנחית היועץ המשפטי לממשלה, הקימה המשטרה צוות חקירה מיוחד. בראש הצוות עמד המפקד דאז של היחידה למאבק בפשיעה הכלכלית, תנ"צ (היום ניצב) יואב סגלוביץ (נ/263). נוכח עתירה שהוגשה לבג"צ על ידי התנועה למען איכות השלטון, התעכבה פתיחת החקירה במשך כחודש וחצי. החלטת בג"צ ניתנה ביום 17.10.04, ולאחריה החלה המשטרה בחקירה.

116.       הבסיס לפתיחת חקירת המשטרה היה דו"ח מבקר המדינה על אודות מינויים פוליטיים במשרד לאיכות הסביבה. יצויין, כי נוכח הוראת סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב], הדו"ח לא הוצג כראיה, ואינו נמצא בפנינו.

117.       במהלך חקירת המשטרה, נוספו עוד שני עניינים אשר לא נדונו, ככאלה, בדו"ח מבקר המדינה. העניין האחד הוא פרשת רשות הטבע והגנים, בה עוסק אחד מפרקי הכרעת הדין. מה שהביא לפתיחת חקירת המשטרה בעניין זה היה מכתב שכתב למשטרה ד"ר עוזי פז, אשר בתקופה הרלוונטית היה חבר מליאת רשות הטבע והגנים (ראו, מכתבו של ד"ר פז - ת/610; עדות ניצב סגלוביץ בעמוד 7,729; דברי המאשימה בעמודים 13,827-13,828, וכן 13,860-13,861).

118.       עניין נוסף שנחקר על ידי המשטרה ואשר לא היה נושא לחקירת מבקר המדינה ולהנחית היועץ המשפטי לממשלה, היה החשד בדבר ביצוע עבירות של מתן תצהיר שקר ומתן עדות שקר בפני יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. על עניין זה סב האישום השני, המיוחס להנגבי בלבד. החשד לביצוע העבירות האלה עלה לראשונה במהלך חקירת המשטרה (ראו עדות סגלוביץ בעמוד 7,743). כפי שנעמוד על כך בעת שנדון בעניינו של האישום השני, במסגרת החקירה שקיימה מצאה המשטרה כי המסמך שפורסם ב"מרכז העניינים" הוקלד במחשב של ראש לשכתו של הנגבי, דורית שמעון, וזמן לא רב לאחר מכן, נשלח מהמשרד לאיכות הסביבה למערכת "מרכז העניינים".

119.       צוות החקירה שהוקם על ידי המשטרה כלל 10 שוטרים, אשר נחלקו לשלושה צוותי משנה (עמוד  7,727). החקירה הייתה מלווה מראשיתה בליווי צמוד של הפרקליטות (עמוד, 7,889). החקירה נמשכה עד ליום 31.12.05, היינו במשך תקופה של כ-13.5 חודשים. במהלך החקירה גבתה המשטרה למעלה מ-630 הודעות (ראו דברי ב"כ הנגבי בעמודים 7,886-7,887). מפיו של הנגבי לבדו נגבו 28 הודעות, ומפיו של הרשקוביץ נגבו 29 הודעות. רוב ההודעות שנגבו מהנאשמים, ארוכות ומפורטות. מהלך גבייתן של חלק מההודעות צולם והוקלט. בנוסף, תפסה המשטרה אלפי מסמכים. חלק לא מבוטל מהם הוגש כראיה. במסגרת החקירה ערכה המשטרה חיפוש במשרד לאיכות הסביבה, במחשבים הנמצאים במשרד. המשטרה גם קיבלה נתונים על אודות תקשורת בין מכשירי טלפון ומכשירי פקס, נתונים על אודות איכונים טלפוניים, ועוד.

120.       בתום החקירה הועבר התיק לפרקליטות. ביום 25.9.06 הוגש כתב האישום בתיק שבפנינו.

פרק שלישי: הרקע לתופעת המינויים הפוליטיים

121.       במרכזו של התיק שבפנינו עומדת טענה, בדבר פעילות שמטרתה להביא למינויים של חברי מרכז הליכוד ומקורביהם למשרות ולתפקידים במשרד לאיכות הסביבה ובגופים הקשורים אליו (סעיף 5 לפרק המבוא של כתב האישום) . לעניין זה נטען בכתב האישום, כי

"בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, שימש מרכז "הליכוד" ... כמוסד הבוחר את יו"ר מפלגת "הליכוד", את מועמדה לראשות הממשלה ואת רשימת מועמדי המפלגה בבחירות לכנסת. במרכז כ - 3000 חברים המייצגים ברובם את הסניפים השונים ברחבי הארץ, וכן ראשי רשויות וחברי כנסת מטעם "הליכוד" בעבר ובהווה. בין חברי הכנסת והשרים מטעם הליכוד לבין חברי המרכז התקיימה מערכת יחסים מיוחדת עקב השפעתם הרבה של חברי המרכז על הנעשה בתנועה ומעמדם כקובעי רשימת המועמדים בבחירות לכנסת, אשר הקנתה להם מעמד מכריע לגבי עתידם הפוליטי של חברי הכנסת והשרים המכהנים"

122.       אין מחלוקת, כי המועמדים ברשימת הליכוד לכנסת נבחרו, במועדים הרלוונטיים, על ידי מרכז הליכוד. במרכז היו, באותם מועדים, 2,706 חברים (ראו ת/1011ג, רשימת חברי המרכז). דירוג המועמדים ברשימה נקבע על פי מספר הקולות שקיבל כל אחד מהם בבחירות הפנימיות במרכז (פריימריס בלעז). על פי השיטה הנהוגה אז, כל חבר מרכז בחר בנציגי הליכוד לרשימה לכנסת. כל חבר מרכז היה צריך לציין 15 שמות של מועמדים לרשימה ארצית, וכן לבחור מועמדים לפי חתכים שונים (אזורים, מושבים וכו') (עדות הנגבי בעמודים 8,393 - 8,394). יצויין, כי ביום 8.12.02, בעת שהנגבי היה בתפקידו כשר לאיכות הסביבה, נערכו בחירות מקדימות כאמור במרכז הליכוד.

123.       מנקודת המבט של המועמדים לרשימת הליכוד לכנסת, החשיבות של הבחירות האמורות רבה. מיקומו של המועמד ברשימה קובע האם הוא נמצא במקום אשר מעניק לו סיכוי ריאלי להיבחר לחבר כנסת בבחירות הכלליות. מיקומו משפיע גם על מעמדו הפוליטי.

124.       כך הוא בכלל. כך הוא גם בעניינו של הנגבי. מחומר הראיות שבפנינו עולה, כי במערכת הבחירות הפנימיות שנערכה בסוף שנת 2002, נדרש ממנו מאמץ אינטנסיבי, על רקע תחלופה של כמחצית מחברי המרכז (עדות הנגבי, עמוד 8762, "חצי התחלפו"). על רקע זה גם תיאר הנגבי לחץ של פעילות בקשר למערכת הבחירות האמורה (עמוד 8770, "מאוד לחוץ"). בשל כך, על פי עדותו של הנגבי, השקיע את מיטב זמנו ומירצו בתקופה לקראת הבחירות הפנימיות בהיערכות ובמפגשים עם חברי מרכז הליכוד. לדבריו, השרים עוד לפני הבחירות האמורות "אצים רצים ממקום למקום, עושים עבודה פוליטית בעיקרה" (בעמוד 8,389). ברוח זו העיד גם הנהג מוטי דודי (תע/1074, 19.4.05) כי "זו הייתה תקופה של פריימריס, וכל לילה השר היה נוסע לכל מיני אירועים בכל מיני מקומות בארץ. אני זוכר כי באותו יום אחרי בית שאן נסענו לעפולה ואחר כך גם הוא רצה לנסוע לראש פינה". באופן דומה העיד דובר המשרד בתקופה הרלוונטית, שרון אחדות, חבר מרכז הליכוד (ת/1011ג), כי הנגבי היה באותה עת "בלחץ להכיר"(בעמוד 7,602).

125.       דברים אלה מצביעים על הלך דעתו של הנגבי בזמן אמת. לרקעם, יש לדחות את עדותו של הנגבי לפיו תוצאות הפריימריס היו בעלות חשיבות שולית עבורו, כביכול (בעמודים 8,394 - 8,395) . תיאור זה אינו תואם את מהלכיו של הנגבי עצמו בזמן אמת.

126.       תיאור זה גם אינו תואם את החשיבות הרבה שייחס הנגבי לדימויו בקרב חברי המרכז. מחומר הראיות עולה, כי הנגבי מינה את מר עמרם בניזרי, יועצו הפוליטי במשך רוב התקופה הרלוונטית לכתב האישום, לעסוק בקשר עם חברי מרכז הליכוד אשר פנו בבקשות סיוע לקבלת עבודה. הנגבי הסביר את מינויו של בניזרי לתפקיד במספר הפניות העצום, אשר הוערך במאות (אשר הוגדר פעם אחת כ"נהר", ופעם אחרת כ"צונאמי" (עדות הנגבי, בעמוד 8,325) ), ובכך שניתן יהיה לרצות רק את מיעוטם של הפונים. לפיכך, הסביר בחקירתו במשטרה, "המינימום שאני יכול לדרוש מעצמי ומהמערכת הארגונית שאני מופקד עליה, זה התייחסות לא מזלזלת, לתת תשובה, כדי לצמצם את הנזק.... חוסר התייחסות הוא עלבון שאין בו צורך, עלבון שמייצר כעסים שלא נעלמים: "פנינו אליו- ואפילו תשובה לא קיבלנו!" - אני לא רוצה שסוג כזה של אמירה ילווה אותי.... לכן, בתוך הצוות שלי, הפקדתי את עמרם בניזרי לוודא שכל פנייה ופנייה כזאת זוכה להתייחסות עם הגעתה. זה באמת אותו נוסח שעמרם שיגר לפונים: נימוסי, בלתי מחייב, לא תכליתי - אבל לפחות ניתנה התייחסות. למה עמרם? כיוון שמרבית הפונים באים מהזירה הפוליטית, מ'המשפחה' של הליכוד, ותפקידו המעשי היה ממילא להיות איש הקשר עם מרבית האנשים האלה בהיותו יועץ פוליטי" (ראו ת/13; ראו גם דברי הנגבי בעמוד 8,353 ).

127.       המכתב אליו מתייחס הנגבי בדבריו אלה הוצג כמוצג ת/1048. מדובר בתבנית מכתב, המיועדת לחתימת הנגבי. במכתב נאמר כי בניזרי הוא שייצור קשר עם הפונה, אשר שלח קורות חיים לצורך העסקה בשירות המדינה, וזאת "על מנת לבחון יחד את האפשרויות העומדות לרשותנו". המכתב נושא תאריך 6.5.2001. יש ממש בטענת המדינה, כי עובדה זו מלמדת על המשמעות הפוליטית שיש לטיפול בפניות האלה עבור השר. יש ממש גם בטענה, כי הכנת התבנית מלמדת כי היו פניות רבות ברוח זו אל השר. יצויין, כי בבית המשפט העיד הנגבי כי בסופו של דבר אימץ נוסח אחר, אשר מצא ביטויו במוצג נ/270 (ראו בעמוד 8,352).

128.       כאן המקום להפנות, בהקשר זה, למוצג שהוגש על ידי ההגנה. המדובר בדו"ח ברגר - אלשטיין, מוצג נ/169. דו"ח זה עוסק בתמונת המינויים הפוליטיים במשרדי הממשלה בתקופה הרלוונטית, ובהמלצות שונות בקשר לכך. הנגבי סומך על הדו"ח בטענתו כי היה מדובר בתופעה רחבה. לכך עוד נידרש בהמשך. כאן נתייחס לרקע העולה מן הדו"ח. נאמר בו (בעמוד 2), כי

"....ככל שמדובר במינויים למשרות רבות יותר, יכול השר להציג קבלות על הישגים פוליטיים מיידיים בטווח הקצר. תופעה זו קיימת גם במשרד הראשי וביחידות הסמך. במסגרת זו נשמעה טענה כי מכיוון שהמערכת הפוליטית עברה טלטלה בשנים האחרונות ואת מרכזי הכוח במפלגות ממלאים כיום גם אנשים שאינם בעלי השכלה גבוהה או כישורים מיוחדים הרי שהאינטרס של השרים כעת בניגוד לעבר הוא לא לדאוג רק, או דווקא לבכירים במפלגה לתפקידים רמי דרג אלא בראש ובראשונה לדאוג למקום עבודה לאותם חיילים חדשים המאיישים את מרכזי הכוח במפלגה באמצעות סידור עבודה לכמה שיותר מקורבים ואנשי שלומם, קיוו השרים לחזק את מעמדם בקרב חברי מפלגתם ולזכות בתמיכתם בעתיד"

129.       בפסקה 9 שם צויין, כי

"להשלמת התמונה חשוב להבהיר כי הצוות שמע גם עדות של דובר אשר כיהן כעוזר שר ואשר תיאר מערכת לחצים עצומה המופעלת על שרים וסגני שרים לרצות את אותם חברי מרכז מהם הם שואבים את כוחם בדרך של סידור עבודה. מעדות זו ומעדויות נוספות עולה כי תופעה מעין זו קיימת כמעט בכל המשרדים. את הלחץ האמור מעביר הדרג הפוליטי אל דרג העוזרים ומהם לסמנכ"ל הבכיר למנהל ומשאבי אנוש במשרד. לדברי רבים מהמופיעים בפני הצוות מדובר בסיר לחץ עצום אשר יש לנטרלו כדי לא לגרום לקריסת השירות הציבורי".

130.       למימד הכמותי העולה מן הדברים לעיל נוסף גם מימד איכותי. מקורו של הלחץ מכיוון חברי המרכז היה, על פי הראיות שבפנינו, במצוקה אמיתית אליה נקלעו אנשים באותה תקופה. יש להזכיר, כי הימים הם ימים קשים, בתחילת 2001, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. לעניין זה הוצגו בפנינו עדויות לא מעטות המצביעות על תחושת מצוקה של מי שפנו לשר או ללשכתו בניסיון למצוא עבודה או תפקיד. נדגים.

חברת המרכז אסתר פינס העידה (תע/272) על כך שבנה אבי, כבן שלושים, היה בראשית דרכו נשוי טרי ומובטל עם אישה וילד כתוצאה מעסקים שקרסו בשל המצב הכלכלי שפקד את הארץ.

חבר המרכז יצחק שלום, מסר כי חתנו אהוד גילווארג היה מוכן לקבל תפקיד אשר היה "קטן עליו", בשל המצוקה במשק (בעמוד 1,327)

חבר מרכז הליכוד אילן מקייטון העיד (תע/275) כי היה מובטל ופנה למשרד בניסיון להתקבל למשטרה הירוקה, והוסיף כי אינו רוצה להיות עוד חבר הליכוד שכן "אני כועס על הליכוד שבימים קשים לא נחלץ לעזרתי".

בני אבריקי, חבר מרכז הליכוד, העיד על מצב קשה לאחר גירושין ועזיבת מקום עבודה. לדבריו, "דיברתי עם כל שר, ביקשתי ממנו, ואמרתי לו שאני פעיל הרבה שנים, נתתי הרבה לתנועה, עכשיו אני במצב קשה ואני רוצה שיעזרו לי" (בעמוד 868). כך אמר בזמן אמת גם להנגבי, בו פגש (בעמוד 869).

גדי דקל, חבר ליכוד ובן משפחה של חבר מרכז, העיד כי היה מובטל כחצי שנה באותה תקופה (עמוד 1,471).

חיים ברדה, פעיל ליכוד, אשר העיד כי היה מובטל תקופה ארוכה (בעמוד 1,358), והיה מוכן לקחת כל עבודה שתהיה, ואף תיאר מספר רב של פעמים בהן הגיע למשרד על מנת לקדם את מועמדותו לתפקיד בשכר נמוך יחסית (שם, שם; ראו גם בעמודים 1,363, 1,364, 1,386).

יוסי מלול, חבר מרכז הליכוד, תושב טבריה, אשר כיהן בעבר כמנהל מחלקה בעיריית טבריה (בעמוד 3,881), העיד כי היה מוכן לנסוע שלוש פעמים בשבוע לירושלים, לצורך עבודה, נוכח מצוקתו הכלכלית וחששו לאבד את מקום המגורים שלו (בעמוד 3,896)

מאיר יוסף, חבר מרכז הליכוד (בעמוד 7,373) העיד כי פנה להנגבי לאחר שמונה לשר לאיכות הסביבה על מנת לקבל עבודה, שכן "הייתי בלי עבודה, רציתי לחפש עבודה, לא הייתה לי עבודה" (עמוד 7,371; ראו גם בעמוד 7,385);

אשר יעיש, חבר מרכז הליכוד, העיד על חברו מאיר קטן, כי הייתה לו נפילה בעסקים, וכי היו כמה שנים שלא הייתה לו עבודה (בעמוד 1,410). מדובר באדם המטופל בששה ילדים, שניים מהם בצבא. יעיש דיבר על כך שהיה צורך להציל את משפחתו (בעמוד 1,412). הוא תיאר מצוקה קשה (בעמוד 1,413; ראו בהקשר זה גם בעדותו של מאיר קטן עצמו, בעמוד 1,402).

ניסים צרור, חבר של הנגבי, העיד (תע/303) על סגירת עסק בשנת 1998, ועבודות מזדמנות מאז. לדבריו, בתקופה הזו פנה "לכל העולם", שכן רצה עבודה מסודרת. הוא הוסיף כי היה מובטל 5 חודשים. בחקירה הנגדית מסר כי ישב בבית למעלה משנתיים וחצי (בעמוד 1,456). צרור תיאר כי נמסר לו בראיון קבלה למשטרה הירוקה על השכר הנמוך, וכי הגיב ש"כל עבודה שאני אקבל יחסית למעמדי הנוכחי בעבודה תהיה מבורכת".

חיים מוסא, חבר מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים, העיד (תע/238א) כי בתקופה הנדונה אחיו עמרם בר חמא היה מנהל מפעל שפשט את הרגל והיה מובטל במשך שנה וחצי וחיפש עבודה. כך עולה גם מעדותו של בר חמא (בעמוד 1,422).

ענת רז, בת זוג של חבר של הנגבי העידה (תע/295א) כי הייתה ללא עבודה משך כשמונה חודשים, עד לתחילת עבודתה במשטרה הירוקה.

יעקב אוחיון, חבר מרכז הליכוד, העיד כי בנו, רנן, שהיה מועמד למשטרה הירוקה, היה מובטל באותה תקופה (תע/287). רנן אוחיון העיד כי היה מובטל כשנה באותה תקופה (ראו תע/290).

עו"ד שירי דיאמנט קיבלה על עצמה תפקיד של רכזת אכיפה במחוז חיפה. התפקיד לא היה משפטי בעיקרו. הוא חייב אותה לנסיעות יומיומיות מתל אביב לחיפה ובחזרה. היא הסבירה, כי לקחה על עצמה את התפקיד בין היתר נוכח חוסר הניסיון שלה, ולאחר שחיפשה במשך חצי שנה עבודה במשרד פרטי בתל אביב (בעמוד 1,984).

131.       עדויות אלה הן המחשה לגורמים אשר יצרו את המוטיבציה של חברי מרכז הליכוד במינויים לתפקידים שונים, עבור עצמם ועבור קרוביהם ומקורביהם. הנגבי עצמו עמד בעדותו על אירוע בו עמדה שרה בפני חברי המרכז ושאלה רטורית "אנחנו באנו לשלטון בשביל ג'ובים?" ונענתה בחיוב ב"נהמת ההמון באלפי אנשים" (בעמוד 8,874).

132.       מיכאל קשת, חבר מרכז שנים רבות, אשר יזם והקים עיתון בשם "מרכז העניינים" אשר יצא לאור בתקופה הרלוונטית, והיה מיועד לחברי המרכז, העיד על אווירה של לחץ למינויים פוליטיים (עמוד 7,151; ראו גם עמוד 7,115). הלחץ בא מכיוון חברי מרכז (שם, שם). ניתן לכך ביטוי במדור בעיתונו, אשר כלל את הכותרת "מי מונה" (ראו גיליון 4 עמוד 31, גיליון 5 בעמוד 31, גיליון 7 בעמוד 46). קשת העיד, כי פרסום של מינויים נתפס בתנועת הליכוד כהוכחת כוח (בעמוד 7,114). הוא גם תיאר אווירה של איומים על מועמדים, מצד חברי מרכז, אשר התנו תמיכה במינוי (בעמוד 7,180). קשת תיאר בהקשר זה תהליך, בו הרקע להצטרפות לתנועת הליכוד הפך להיות מאידיאולוגי, ליותר אינטרסנטי ואישי (בעמוד 7,113).

133.       על העניין בנושא המינויים והאופן בו נתפס על ידי חברי המרכז מצד אחד ועל ידי המועמדים מצד שני ניתן ללמוד מעיון בגיליונות "מרכז העניינים" מזמן אמת אשר הוגשו כראייה. הדברים אינם מהווים ראייה לאמיתות תוכנם. עם זאת, הם מהווים מראה לנושאים המעסיקים את חברי המרכז, ואת הנבחרים של תנועת הליכוד. עולה מהם עיסוק אינטנסיבי, ומסרים החוזרים על עצמם, בדבר הצורך לדאוג להעסקתם של חברי המרכז בתפקידים שונים. לעניין זה ראו ת/1027(2), עמוד 16, ראיון עם ח"כ אברהם הירשזון; ת/1027(4)), עמוד 6, ראיון עם השר מאיר שטרית; ת/1027(4), עמוד 8, 30 ראיון עם עו"ד דוד מנע; ת/1027(7), עמוד 8, ראיון עם עו"ד דוד מנע; עמוד 11, ראיון עם השר דני נווה; ת/1027(7), עמוד 12 כתבה בנושא מינוי חברי מרכז מפלגה לתפקיד דירקטורים בחברות ממשלתיות; ת/1027(7), עמוד 21, כתבה מאת חבר מרכז שאול אדם, מתמודד לתפקיד ח"כ; ת/1027(7), עמוד 29, ראיון עם ח"כ נעמי בלומנטל; ת/1027(7), עמוד 36, ראיון עם יעקב אדרי; ת/1027(7), עמוד 39, כתבה על שלמה דוראני; ת/1027(7), עמוד 45, כתבה מאת אילנה ברמי; (ת/1027(6)), עמוד 18, דברים של ח"כ רוחמה אברהם; ת/1027(6), עמוד 21, מודעת פרסום של דוד מנע; ת/1027(6), עמוד 31, דברי של מירב צוברי, יו"ר סניף הליכוד, ראש העין. 

134.       לצורך ההמחשה ניתן להפנות לדברים שפורסמו על ידי רבקה דרנוב, חברת מרכז, ומי שהייתה מנהלת לשכתו של הנגבי בתל-אביב במועדים הרלוונטיים. דרנוב פרסמה מכתב בעיתון "מרכז העניינים" גיליון מרץ 2002 (ת/1027(3)). המכתב פורסם תוך הבלטת תפקידה האמור של העדה. נכתב בפרסום, על ידה, כי "למדתי מצחי רבות. לתת יחס מנומס וכבוד, מאור פנים, אדיבות ללא קץ, ובתכל'ס, אין עוררין - צחי הנגבי, במשרד קטן יחסית, הצליח לשלב עשרות מפעילי הליכוד בעבודות שונות. הוא לבדו, יותר מכל שרי הליכוד גם יחד". המכתב מסתיים בפניה לשרים ולחברי כנסת להשתדל לעזור לחברי התנועה, שכן "לדעתי, מי שלא עוזר לחבריו שקידמו אותו ותמכו בו והביאוהו לאן שהגיע, אינו ראוי עוד להיבחר ולייצג אותנו. לכל אחד יש תחליף. חד! וחלק!".

135.       בכתבה אחרת, ת/1027(7), מחודש נובמבר 2002, מועלית טענה כנגד אחד משרי הליכוד, על כך שהוא ממנה בעיקר אנשי שמאל. נכתב בה, כי "בציניות מדהימה, בחוצפה שאין לה גבול, שרי ליכוד, שנבחרו על ידי חברי המרכז, על ידינו, מצפצפים עלינו וממנים אנשי שמאל! פשוט מדהים...". בהמשך נטען לגבי שר מן המפלגה, כי הוא "מעדיף אנשי שמאל בתפקידים בכירים. זו עובדה. אז אולי כדאי שיתמודד בפריימריז הקרובים במרכז מפלגת העבודה? הוא הרי ממנה את אנשיהם. הם בוודאי יתמכו בו".

136.       תיאור נוסף של מערכת היחסים שבין השרים ובין חברי המרכז עולה מעדותו של מאיר יוסף, חבר מרכז (תע/1011ג) אשר שימש כעוזר של הנגבי בתקופה הרלוונטית. יוסף העיד, כי "כל שר שרוצה להיבחר בפריימריס, אז הוא מבקש שתתמוך בו... שר צריך אותך פעם בשנה, שאתה בא לשים לו בפריימריס את הפתק שלו" (בעמוד 7,373). מנגד, תיאר יוסף כי השרים "באים לאירועים משפחתיים, נזמין אותם לבר מצוות, לחתונות של הבנות .... איזה חבר אם אני יכול לשלוח מישהו שיעזרו לו" (שם, שם). הוא הוסיף, לגבי היחסים של חבר המרכז עם שרים, כי "אתה צריך אותו אתה מחפש אותו ...". על עצמו העיד, כי "יש במגזר החקלאי יש בערך איזה 500 חברי מרכז, במושבים, ואני מכיר חלק גדול מהם, והם אין להם את הקשרים עם השרים, הם פונים אלי בשביל שאני אקדם להם את הבעיות. אני הייתי בסך הכול מרים טלפון למזכירה, תקבלי את הבחור הזה לפגישה, אין שום בעיה, .... אם זה בעיה חקלאית, אם נגדיל לו את המכסת ייצור, אם יש לו בעיה במשק, כל מיני דברים שגם בעיות משפחתיות שאנשים נקלעים אליהם, היו עוזרים השרים, מה שביכולת שלהם" (בעמוד 7,374). באופן דומה הוסיף, כי "חברי מרכז  תמיד תפסו את השרים בצורה כזאת שמי שבאמת טוב איתם ועוזר להם וזה, אז ברור שהם יצביעו בשבילו" (בעמוד 7,381; לדברים ברוח דומה, ראו בהודעתו של חבר מרכז הליכוד, שלום עדי, תע/291). 

137.       אף כי הנגבי ביקש בעדותו להרחיק עצמו ממודעות ללחצים של חברי מרכז להתמנות לתפקידים בשירות המדינה, מן הראיות עולה כי לחצים אלה לא פסחו עליו. באחד מן הפרקים בהמשך, נעמוד על מקרים רבים בהם קיים הנגבי שיח ישיר עם חברי מרכז ובעלי זיקה פוליטית אליו, בקשר למינויים שלהם, ושל קרוביהם, לתפקידים שונים. כבר בשלב זה ניתן להפנות לעדותו של עאטף אלקרנאוי, חבר מרכז ופעיל פוליטי, אשר העיד על ישיבות פוליטיות עם פעילים אצל השר בהן השר נשאל למה הוא לא עוזר ולא נותן תפקידים לאנשים שלו (תע/436). באופן דומה, אלי לוי, ראש מועצת להבים, חבר מרכז הליכוד משנת 1986, העיד "...כל הזמן חברי מרכז פונים לשר ומבקשים שיעזרו להם למצוא עבודה"(תע/1019). הוא הוסיף והעיד (בשורה 55), כי במרכז הליכוד דיברו על כך שהנגבי הוא שר שמסייע לאנשים.

138.       לעניין זה ניתן להפנות גם לעדותו של ג'ורג' שטרן. שטרן הוא חבר מרכז, אשר הנגבי ביקש להחזירו לרשות הטבע והגנים לאחר שפוטר מעבודתו ברשות. הוא שימש כעוזרו של הנגבי לענייני רשות הטבע והגנים בחלק מן התקופה הרלוונטית. עניינו יידון בפירוט בהמשך. אף כי לגבי פרטים כאלה ואחרים זכרונו של שטרן לא היה חד, עדותו התאפיינה בכנות ובגילוי לב.

139.       שטרן תיאר כנס פוליטי של הנגבי בסניף הליכוד באשדוד בסוף חורף 2001. בכנס, חברי מרכז מסניף אשדוד העלו טענות קשות כלפי הנגבי בקשר למינויים (עמוד 6,931). שטרן עמד על כך, שבכנס התעוררו "הרבה אמוציות", בנושא של "איוש ג'ובים ומתן תפקידים לאנשי מרכז הליכוד". הכנס הגיע ל"טונים גבוהים". נאמר להנגבי כי יש התעלמות מוחלטת של שרים מהשטח, במיוחד באשדוד, "והם הציגו לו כל מיני מקומות איפה שניתן להעסיק חברי מרכז וזה לא נעשה". לאחר רענון זכרון השיב העד, כי הטענה הייתה "למה שהוא לא דואג להם לג'ובים". הטענה הייתה ".... בגדול .. על כל שרי הליכוד, בגלל שהשר היה נוכח באותו אירוע אז הם רצו ממנו את הג'ובים". לדברי שטרן, הנגבי השיב בכך ש"פירט את התפקיד שהוא סידר לאנשים, ואני זוכר את אחת הפעמים הבודדות שבו השר הזכיר לחברי המרכז מה קרה לי ואיך הוא עזר לי וסידר אותי". הוא הוסיף, כי השר הזכיר מספר שמות של אנשים אשר סידר להם תפקידים.

140.       בחקירה נגדית הוצגה לשטרן פרופוזיציה לפיה התלונות שהוצגו בפני הנגבי בכנס האמור התייחסו אך ורק לאיוש משרות שהן בבחינת "משרות אמון" (בעמוד 6,965). שטרן אישר את הפרופוזיציה, אך מיד אחרי כן חזר בתשובתו על אמירה כללית בדבר דרישה למינויים. אזכיר, כי אין להבחנה זו רמז בעדותו הראשית, בה תיאר את הדברים באופן מפורט וברור, כמתייחסים באופן כולל למינויים.

141.       לפרופוזיציה האמורה אין רמז גם בעדות נוספת אודות כנס פוליטי של השר באשדוד, אשר גם ממנה עולה אווירה של תביעה למינויים, אשר לא הוגבלה למשרות אמון. על אותו כנס באשדוד או על כנס דומה בסניף אשדוד העידה הגברת שושנה סנדלר, חברת מרכז הליכוד (תע/468). סנדלר תיארה, כי באחת הכינוסים של מרכז הליכוד באשדוד צעקו להנגבי, לפני הבחירות המקדימות בתנועת הליכוד בשנת 2002, "מה עשית בשבילנו שנבחר בך". הנגבי השיב "אני סידרתי מה שיכולתי". הוא נתבקש לתת דוגמא את מי סידר, והשיב "לבן של שושנה סנדלר" . בשלב זה, כך העידה סנדלר, העיר ראש העירייה שלסנדלר יש רק חתנים, ולא בנים. לדבריה, בחור בשם פינטו, מזכיר הסניף, צעק "תסדר גם לי ג'וב כזה", והנגבי השיב לו "גם לך יש רישיונות של עו"ד ועוד לימודים, אני עושה מה שאני יכול אם לאנשים יש תעודות".

142.       תיאור האירוע היה מפורט וברור. הוא לא נסתר. הוא תואם לגמרי את רוח התיאור שמסר שטרן, באופן עצמאי לחלוטין. לשני העדים אין סיבה להעליל על הנגבי דבר מה, ומה גם שלשיטת שניהם, סייע הנגבי להם או למי שקרוב אליהם. במצב זה, משקלם של הדברים רב.

143.       יצויין כי שטרן העיד באופן כללי על פניות של חברי מרכז בכנסים פוליטיים, אשר גברו לקראת בחירות, בין היתר לצורך סידור עבודה (עמוד 6,922). שטרן תיאר את הפניות במילה הציורית "עליהום". הוא עמד על כך שחברי מרכז אומרים בכנסים כאלה, כי אם השר לא ידאג לענייניהם, הם יתחשבנו איתו בפריימריס (בעמוד 6,923). לדבריו, העביר פניות חריפות מסוג זה לידיעתו של הנגבי. את האיומים תיאר שטרן כתופעה שולית יחסית, של כמה עשרות מתוך חברי המרכז (עמוד 6,966). שטרן העיד גם כי קיבל עשרות קורות חיים, אותן העביר לבניזרי (בעמוד 6,925).

144.       תיאורים דומים נמסרו גם על ידי מיכאל קשת. הלה העיד (בעמוד 7,179) כי "זה הגיע לידי מצב של איומים, ... שחברי מרכז איימו, אתה לא תמנה אותי, אני אדאג שלא יתמכו בך, .... אני אדאג לפגוע בך, היו, היו דברים מאוד מכוערים של חברים שהצטרפו לתנועה בשנים האחרונות, וכל מעיינם היה לקחת כמה שיותר". בהמשך נשאל קשת אם חברי מרכז דיברו על הנושא מי מהשרים ממנה, מי מחברי הכנסת ממנה. הוא השיב כי "היו שיחות כאלה, בוודאי, בוודאי היו שיחות, לפעמים זה היה הנושא היחיד שהיה עולה בשיחות בין קבוצות חברים, זה הפך להיות גועל" (בעמוד 7,180).

145.       בכל הנוגע לאווירה באירועים בהם השתתף הנגבי, ניתן להפנות גם לעדותו של מוטי דודי, נהג במשרד לאיכות הסביבה. דודי העיד (תע/1074, מיום 19.4.05) כי נכח בכנס פעילים בבית שאן, בו השתתף הנגבי. לדבריו, הדבר היה בעת הבחירות המקדימות בתנועת הליכוד. מדובר בכנס של חברי מרכז. העד מסר, כי הנגבי עמד עם הפרסום נספח א' לכתב האישום, נפנף בו, ואמר כי אומרים עליו שהוא ממנה מינויים פוליטיים,"אבל אני מתגאה בכם בחברי המרכז ואין בכם שום פגם, אתם מוכשרים לכל עבודה".

146.       יצויין, כי מן העדויות שבפנינו עולה כי בזמן אמת, התבטא עוזרו הפוליטי של הנגבי, עמרם בניזרי, ברוח דומה, בציינו בפני סמנכ"ל תעשיות של המשרד, ד"ר יוסי ענבר, "תראה כמה אנשים הכנסנו" (בעמוד 771). ענבר היה עד אמין. עדותו התאפיינה בישירות ובכנות. הוא העיד כי הדברים נאמרו בטון של גאווה. בניזרי, חבר מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים, הכחיש את הדברים (בעמוד 7,808), תוך שימוש בביטויים כגון "אני לא נוהג להשתמש במלים מהסוג הזה", "לא זוכר", "אני לא יודע באיזה מצב או באיזה דרך אמרתי דברים כאלה". מעבר ללשון הלא חדה בה התאפיינה ההכחשה, יש לציין, באופן כללי, כי בניזרי עורר, בעיקר בחקירה הראשית, רושם בלתי נינוח בעליל. גישתו השתנתה באופן ניכר לעין בחקירה הנגדית. התעורר הרושם של מי שמבקש להסתיר ולערפל מצד אחד, ולסייע ככל הניתן לנאשמים, בחקירתו הנגדית, מצד שני. יש להתייחס, אפוא, בזהירות, לעדותו, ככל שזו אינה נתמכת בראיות נוספות. אנו מעדיפים ללא קושי את גירסת ענבר, כי הדברים אכן נאמרו. הם מלמדים כיצד נתפס נושא המינויים של בעלי זיקה פוליטית בזמן אמת. 

147.       על מערכת הלחצים שפעלה מכיוון המרכז לכיוון השרים, העיד דוד אמסלם. אמסלם העיד  כעד הגנה מטעמו של הנגבי. מעדותו עולה, כי הוא חבר מרכז ליכוד ותיק, וכי היה יו"ר מועצת סניף ירושלים במועדים הרלוונטיים. עוד עולה, כי הוא משתייך לקבוצה שכונתה "הקבוצה הירושלמית" (בעמוד 11,545). לטענתו, סייעה קבוצה זו במהלך השנים להתקדמותו של הנגבי במערכת הפוליטית (בעמוד 11,546). לדברי אמסלם, הוא שימש כמנהל אגף לשיפור פני העיר בעיריית ירושלים (בעמוד 11,547).

148.       אמסלם העיד, כי פנה אל הנגבי עם תחילת כהונתו כשר במשרד וביקש ממנו להתמנות כמנכ"ל רשות הטבע והגנים, כאשר תפקיד זה יתפנה (בעמוד 11,547). הנגבי השיב לפניתו תשובה אותה הבין אמסלם כתשובה שלילית. מעדותו של אמסלם עולה, כי בשל כך חל משבר ביחסיהם, וכי על רקע זה השניים אינם מדברים (ראו גם נ/353, הודעתו של אמסלם במשטרה). 

149.       עיקר החשיבות של עדות אמסלם לצורך העניין שבפנינו מצויה בתיאור תחושותיו בעקבות השיחה. הדברים מעידים על ציפיותיו. במקום אחד אומר אמסלם, כי

"... הוא לא אמר לי לא, אבל אני הרי מכיר אותו מספיק שנים, כדי להבין שזה לא..... אני הרגשתי מין כפיות טובה אפילו מסוימת, מבחינתו..... לעצמי אמרתי, אתה יודע מה, תעביר אותי ועדה, תבחן אותי בין שאר המועמדים, אבל למה, למה אתה פוסל אותי על הסף, מה? בגלל שאני - אני הרגשתי, בגלל שאני חבר מרכז ליכוד, זה הסיפור, הוא מפחד ... אז אני אז חשבתי, שמי שמפחד, שלא יהיה, אני חשבתי ששרים שמפחדים, שלא יהיו שרים" (בעמוד 11,556).

150.       באופן דומה העיד אמסלם, בעמוד 11,562, כי ".. אני חושב שבצמתים האסטרטגיים אין שום סיבה שחברי מרכז הליכוד לא יהיו ואני חשבתי גם באותה נקודת זמן, מי שאין לו את האומץ הציבורי להוביל את המהלך הזה וגם יכול להיות שיכתבו עליו בעיתון שלא יהיה שר".

151.       אמסלם העיד כי בעקבות הדברים, סירב להיפגש עם הנגבי אחרי כן, ואמר לו דברים קשים (בעמוד 11565). הוא הסביר את כעסו בכך, ש

"הבנתי בתחושה שלי שהוא מפחד על איזה כותרת שיכתבו בעיתון ומשהו שהוא לא ענייני בכלל. ואז אני סברתי ואמרתי לו את זה גם, אם אין לך את האומץ אזה, אל תהיה השר, אל תהיה, מה אתה מפחד מה יכתבו בעיתון? אז שיכתבו בעיתון. אם אתה חושב שאני ראוי, אז תמליץ עלי, אם אתה חושב שאני לא ראוי, בגלל סיבות ענייניות, אז תגיד לי. אבל לא יכול להיות שאתה תפחד, ואני ככה, אז מה המשמעות היא?  שבגלל שאני חבר מרכז הליכוד, אני אסור לי  להשתלב בסקטור הציבורי בכלל?  לאן? רק לעבוד בברמן?  לא מבין".

152.       ברוח דומה העיד אמסלם, כי העובדה שהנגבי הביא לתפקיד במשרד את שמואל הרשקוביץ, הוא הנאשם 2, אשר אינו חבר מרכז, עוררה גם היא כעס בין חברי המרכז, והיוותה נימוק נוסף בעזרתו ניסה לשכנע חברי מרכז שלא לתמוך בהנגבי (ראו עמוד 11559). הוא אישר, כי העובדה שהנגבי לא מינה אנשי ליכוד לתפקידים שונים, למרות שהיה יכול, גרמה לכעס רב כלפיו במרכז.

153.       אמסלם לא מונה על ידי הנגבי לתפקיד. עוד נעמוד בהקשר זה על גישתו של הנגבי, כי ישנם תפקידים בכירים וחשובים במידה כזו, אשר אסור להיכשל בבחירת מי שימלא אותם (בעמוד 8,294). נוכח גישה זו, אין בדחיית מועמדותו של אמסלם כדי לשלול את קיומו של מניע פוליטי בכל הנוגע למינויים אחרים. כפי שנראה בהמשך, מכלול הראיות מלמד בבירור על מניע כאמור. בכלל זה מצויה המודעה שהתפרסמה בעיתון "מרכז העניינים" זמן קצר לפני הפריימריס, בנושא המינויים במשרד לאיכות הסביבה; ההנחיה שנתן הנגבי כאשר נכנס לתפקידו במשרד לאיכות הסביבה, ואופן ביצועה; מעורבותו האישית של הנגבי במועמדות ובמינויים של רבים בעלי זיקה פוליטית במשרד; מעורבותו של הנגבי במינויים במשטרה הירוקה שבמשרד; ועוד.  ברם, חשיבות הדברים שהובאו, בצומת הנוכחית, היא להמחיש את העוצמה הרבה של ציפיות חברי המרכז מן השרים, בכל הנוגע למינויים לתפקידים בשירות המדינה .

154.       לגבי ציפיות אלה ניתן להפנות גם לדבריו של הנגבי במשטרה. בהודעתו ת/13 ציין הנגבי,  כי

"עם כינון ממשלה חדשה מתחילה במלוא הלהט והתנופה הפנייה להשתבץ בשירות המדינה, מאנשים שמרגישים שהגיעה שעתם. הם היו אנשים מסורים ונאמנים למפלגה שבשלטון; (אני מדבר על דימויים שלא בהכרח משקפים את המציאות) 'ההם', מפלגת העבודה בהקשר הזה מילאו את שירות המדינה באנשיהם לאורך השנים, ועכשיו תורנו: 'הנה אנחנו, תבחנו אותנו על פי מה שאנחנו שווים'.... הפנייה היא לשרים הכלכליים: שר התחבורה, שר השיכון, שר הפנים, שר התעשייה, וגם למשרד לאיכות הסביבה. ... שום דרך, אין שום סיכוי לרצות את כולם, או את מחציתם, או אפילו את חלקם הקטן'" (לדברים דומים ראו פרוטוקול, עמוד 8283).

155.       תמונה דומה עולה מעדותו של בניזרי. במקום אחד (עמוד 7,430) הסביר בניזרי את אופן הטיפול בפניה של מועמד באומרו "... התשובה הכללית היא תשלח קורות חיים אלי ללשכה, או שתביא לי את זה ידני ואני אטפל בזה, כמו שאמרתי לא במקרה - הייתי צריך את הקול שלו". בהתייחסו לאמירה אחרונה זו הוסיף בניזרי (עמוד 7,437), כי "לא בדיוק הקול, אמרתי ככה, שאני כאיש פוליטי, צריך לדעת איך להתנהג בתחום הזה עם אנשים, וצריך אפילו לתקן את התחושה שאתה מנסה לעשות, לעזור, כדי שבבוא העת נצטרך אותו, תוכל מה שנקרא לדבר אותו במה שקשור אליך". אף דברים אלה ממחישים את טיב המגע שבין חבר המרכז ובין לשכת השר.

156.       ניתן אפוא לסכם נקודה זו. בתקופה הרלוונטית הייתה מערכת לחצים וציפיות בעלת משקל כבד מכיוון חברי מרכז הליכוד, לעבר השרים מטעם המפלגה. מערכת זו כוונה בין היתר למינויים של חברי מרכז ומקורביהם לתפקידים. השרים היו זקוקים לתמיכתם של חברי המרכז, אשר החזיקו בידם את המפתח למעמדם ואף לגורלם הפוליטי של השרים. מעצם טיבה, היה מדובר במערכת יחסים של תן וקח. מערכת יחסים זו עומדת ברקע האירועים והפעולות עליהם נעמוד בהכרעת הדין. היא שימשה כוח מניע מרכזי, אשר עמד בבסיס פעולותיו במועדים הרלוונטיים בעניינים העומדים לדיון.

157.       זו אף זו, לנוכח כל האמור לעיל, קשה לקבל את טענת הנגבי, כי הציפיות האמורות הועלו באופן מתון, ענו, שפל רוח (בלשונו humble; ראו בעמוד 9,404). המדובר במערכת לחצים אשר היה בה גם מימד אגרסיבי, אשר הנגבי נחשף אליו באופן בלתי אמצעי. ניסיונו של הנגבי למזער את הדבר ולגמדו לא יצלח.

158.       על רקע דברים אלה, נדון בהנחיה שניתנה על ידי הנגבי בנושא המינויים, כאשר נכנס לתפקידו כשר לאיכות הסביבה.

פרק רביעי: מעורבות אישית של הנגבי - פגישות ושיחות עם חברי מרכז ועם מועמדים

מבוא

159.       בפרק בו אנו דנים בעניינה של ההנחיה (הפרק השני בשער הרביעי), אנו עומדים על הנחיתו של הנגבי בדבר דיווח על משרות פנויות וקבלת מועמדים מהנגבי ומלשכתו. בפרקים נוספים, אנו עומדים על מעורבותו האישית של הנגבי במינויים במשטרה הירוקה ובפרשת ג'ורג' שטרן. בפרק בו אנו עוסקים במניע לפעולתו של הנגבי, אנו מפרטים מקרים רבים בהם העביר הנגבי בעצמו קורות חיים של מועמדים. בפרק בו אנו עוסקים במועצה הלאומית לאיכות הסביבה, אנו עומדים על מעורבותו האישית של הנגבי בהגדלת המועצה ובמינויים של בעלי זיקה פוליטית אליה.

160.       בפרק הנוכחי נעמוד על ראיות נוספות הנוגעות לממשק שבין הנגבי ובין מועמדים או קרוביהם, בעלי זיקה פוליטית, והכל בנוגע להצגת מועמדות לקבלת משרה או תפקיד במשרד לאיכות הסביבה או בגוף הקשור לו. שיג ושיח זה ממחיש שני דברים עיקריים: האחד הוא הרצון של חברי הליכוד ומרכז הליכוד, ובעלי זיקה אליהם, להתמנות לתפקידים בשירות המדינה או בקשר אליו. השני הוא החשיבות שייחס הנגבי להתייחסות אישית מצידו לרצון האמור.

161.       מחומר הראיות עולה, כי דרגת המעורבות של הנגבי בכל אחד מהמקרים לא הייתה זהה. חלק מהמקרים היו פגישות של ממש. בחלק אחר, מדובר בפניות שנעשו אל הנגבי בהזדמנויות שונות, כמו כנסים פוליטיים, פעילות בכנסת ועוד. בחלק מן המקרים, הנגבי פנה ביוזמתו למועמד. במקרים אחרים, המדובר בפניה של מועמד או של קרוב בעל זיקה להנגבי.

162.       בסך הכל, מדובר בעדויות על 38 שיחות ומפגשים. מהתייחסותו של הנגבי, כמו גם ממכלול הנסיבות, עולה כי ככל שהדברים אמורים במפגשים אקראיים, המדובר בדוגמאות הממחישות תופעה רחבה יותר, שבה פונים בעלי זיקה פוליטית להנגבי בקשר לעבודה, עבורם או עבור מי מקרוביהם.

163.       כאמור, מפגשים אלה אינם ממצים את מעורבותו האישית של הנגבי במינויים למשרד. מעורבות זו באה לידי ביטוי גם מקום בו לא היו מפגשים או שיחות אישיות עם מועמדים. דוגמא מובהקת לכך נמצאת בפרק בו נדון נושא המשטרה הירוקה. דוגמא מובהקת נוספת לכך היא הפרק בו אנו עוסקים במינויים למועצה הלאומית לאיכות הסביבה.

164.       מהלך הדיון יהיה כדלקמן. תחילה נדון בפגישות אישיות של הנגבי עם חברי מרכז בנושא תעסוקה, עבורם או עבור קרוביהם. אחרי כן נעמוד על ראיות, המצביעות על היותו של הנגבי כתובת לפניות של חברי מרכז בנושאי עבודה לבני משפחה ומקורבים. לבסוף נעמוד על מקרים בהם בהמשך לפניות של חברי מרכז, הנגבי יצר קשר ישיר עם המועמד עצמו, לרוב באמצעות הטלפון. מדובר ככלל בדיאלוג שעניינו תפקידים זוטרים במשרד.  

פגישות אישיות עם חברי מרכז בנושא תעסוקה

165.       הנגבי קיים פגישות אישיות עם חברי מרכז הליכוד, אשר היו מעוניינים בתפקיד או במשרה, עבורם או עבור קרוביהם. נפרט.

166.       דורון בן משה. בן משה היה חבר מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג). הוא העיד        (תע/282) כי ביקש להיפגש עם הנגבי הואיל והיה מעוניין לשנות את עבודתו כנהג מונית. השניים נפגשו. הנגבי אישר כי פגש את בן משה "לפגישת היכרות" בלשכתו בתל אביב (עמודים 10,759 - 10,760). יצויין, כי בהמשך היה בן משה מועמד לתפקיד פקח במשטרה הירוקה (ראו בפרק הטבלאות והמספרים, בטבלת הניסיונות למנות). 

167.       אלון ואורית מליחי. אלון מליחי היה חבר מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג). אורית מליחי היא אשתו. הגב' מליחי העידה על פגישה עם הנגבי בלשכתו בסביבות יולי 2002 (תע/802). מועד זה בו נקבה עולה בקנה אחד עם העובדה, ששמה של מליחי מופיע בכתב יד כמועמדת לתפקיד של מזכירה במחוז מרכז, בת/320ג, רשימת מועמדי צחי, הנושא תאריך 25.7.02. בכיוון דומה נפנה לת/769, מזכר של הרשקוביץ מיום 28.7.02 המעביר את מועמדותה של אורית מליחי לתפקיד של מזכירה במחוז מרכז. אין זה סביר כי הקירבה בין מועד המזכר ובין המועד בו נקבה מליחי נעוצה בצירוף מקרים.

מעדות הגב' מליחי הנ"ל עולה כי בעברה עבדה כמזכירה וכקלדנית. לדבריה, בעלה, חבר מרכז בשם אלון מליחי, אמר לה שהוא שלח קורות חיים למשרד איכות הסביבה לצחי הנגבי. היא הגיעה לראיון במשרדו של הנגבי בתל אביב, במשרד לאיכות הסביבה. היא נשאלה על ניסיונה המקצועי והציגה המלצות. לדבריה, בעלה נכח בחלק מזמן הראיון. בהמשך לכך מילאה מליחי תפקיד במילוי מקום במחוז המרכז. קיבלה חוות דעת חיוביות.

על רקע זה, ובשים לב לכך שלמליחי לא הייתה סיבה כלשהי להעליל על הנגבי דבר מה, ולכך שעבור מליחי המדובר באירוע יחודי של פגישה עם שר, אנו נותנים את מלוא המשקל לגירסתה של מליחי. אנו דוחים את טענת הנגבי, כי לא היה לו מושג מה יהיה נושא הפגישה (בעמוד  9,277) וכי לא מדובר בפגישה לצורך עבודה (בעמוד 9,278, 9,279).

מחומר הראיות עולה כי היה מפגש קודם בין הנגבי ובין אלון מליחי, סמוך לאחר מינויו של הנגבי לשר לאיכות הסביבה, בסביבות אפריל 2001 (ראו הודעת אלון מליחי, תע/801; ראו גם ת/1084, מח 132, פגישות שנקבעו להנגבי, 23.4.01, שם מופיעה פגישה של הנגבי עם אלון מליחי). מליחי תיאר בהודעתו כי בירך את הנגבי על תפקידו החדש. ברור, כי תיאור זה אינו יכול להתאים לשיחה ביולי 2002, קרוב לשנה וחצי אחרי מינויו של הנגבי לשר לאיכות הסביבה.

יצויין, כי הנגבי העיד על כך שהתרגש מכך שאלון מליחי שלח מכתב לכל חברי המרכז בעניינו של הנגבי והגן עליו בנושא של חקירה קודמת שהתנהלה בעניינו של הנגבי (בעמוד 9,277). הדבר היה קודם הפגישה (בעמודים 9,278 - 9,279). מדובר בהתרחשות שהייתה סמוך לבחירות בשנת 2001 (מרץ 2001, הנגבי 9,282). הנגבי העריך, כי בני הזוג לא העלו את העניין של מכתב התמיכה האמור, כדי להרחיק אותו מן המינוי שלה. הוא לא סבר כי סביר שהשניים שכחו את העניין (בעמוד 9,284). בכל מקרה, תיאורו זה של הנגבי מתאים לפגישה באפריל 2001, לא לזו שביולי 2002.

הנגבי שלל את האפשרות שהיו שני מפגשים (בעמוד 9,278). טענה זו יש לדחות. מן החומר עליו עמדנו לעיל עולה בבירור, כי היו שני מפגשים, האחד באפריל 2001, השני ביולי 2002.

הועלתה האפשרות כי השיחה האישית עם הגב' מליחי הייתה נוכח תפקיד של מזכירה בלשכת הנגבי בירושלים שהוצע למליחי (הנגבי, בעמוד 8,695; ראו גם בהודעתו במשטרה, ת/21). עם זאת הנגבי ציין כי יכול להיות שהשיחה עם מליחי הייתה שיחה כללית (שם, שם). יוצא כי להנגבי לא הייתה גירסה ברורה בעניין זה. מליחי לא יכלה לזכור את הדבר בעדותה בבית המשפט. לדבריה, "יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, אני לא זוכרת" (בעמוד 4,837). בחקירתה החוזרת מסרה כי "לא היה משהו בקנה שהוא אמר לי, הוא אמר שיהיה בקשר" (בעמוד 4,839).

כך או כך, סמוך יותר לאירועים, לאחר חקירת המשטרה, נשאלו מליחי ובעלה על עניין זה. הדברים תועדו במזכרים. במזכר ת/802א תועד כי מליחי שללה את האפשרות כי הוצע לה לשמש מזכירה בלשכת השר. לדבריה, השר לא דיבר איתה על תפקיד ספציפי, ואמר שיבדוק אפשרויות של קליטה למשרד. מאוחר יותר הוא צלצל אליה והציעו לה את התפקיד ברמלה. דברים דומים עולים ממזכר המתעד שיחה עם אלון מליחי, ת/801א.

הדברים האמורים קרובים יותר לזמן אמת. הנגבי נקט, בחלק מתשובותיו, לשון שאינה חד משמעית ביחס לקיומה של הצעה קונקרטית למליחי (לניסוח חד משמעי יותר, ראו בעמוד 9,279). בכל מקרה הנגבי אמר כי הוא מניח שדברי בני הזוג מליחי הם אמת (שם, שם). נוכח כל האמור, אנו קובעים כממצא כי לא מדובר בהצעה לגב' מליחי לשמש כמזכירה בלשכת השר. גם לא מדובר במפגש אגב מכתב תמיכה ששלח מליחי. מדובר, כפשוטו, בראיון אצל השר לאיכות הסביבה, אשר מטרתו העיקרית היא הצגת מועמדותה של הגב' מליחי לעבודה במשרד. נזכיר, כי מדובר במועמדת לתפקיד מזכירה. 

168.       עזרא מועלם. מועלם היה חבר מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג. שמו מאויית במסמך האמור מעלם). הוא העיד כי לאחר שסיים את עבודתו באיגוד ערים לאיכות הסביבה בטבריה ויישובי הסביבה, פנה להנגבי "וביקשתי ממנו אם אני אוכל להיכנס לעבוד במשרד, בתחומים לפי הכישורים שלי" (בעמוד 6,539). השנים נפגשו בלשכת הנגבי בתל אביב בארבע עינים. לדבריו, הנגבי אמר "בינתיים אין כלום, אם יתאפשר וימצא תפקיד שיהלום אותי, הוא ישתדל לפי החוקה, ולפי התנאים הקובעים בחוק, לדאוג לתפקיד, לא הייתה אבל שום הבטחה" (בעמוד 6,540). הנגבי מסר תיאור דומה של המפגש (בעמוד 8,449), ואישר את התיאור שנתן מועלם (בעמוד 8,450). לדברי מועלם, בהמשך לכך יצר עימו יואל איפרגן, מנהל אגף החינוך דאז, קשר בקשר לתפקיד פרוייקטור, אך הוא לא היה מעוניין (בעמוד 6,540).

169.       פרדי (שלום) אוריאל. מדובר בחבר מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים (ראו ת/1011ג). אוריאל העיד כי הייתה לו היכרות על רקע פוליטי עם הנגבי. לא מדובר בהיכרות חברית (בעמוד 6,699). אוריאל תיאר פנייה אישית שלו להנגבי בקשר לתפקיד שהתפנה כקב"ט המשרד (בעמוד 6,700). הדבר היה לאחר שאחד מעוזריו של השר עניין אותו בתפקיד. אוריאל הסביר, כי הפנייה לשר הייתה כדי לברר "אם באמת התפקיד פנוי ... חשבתי שצריך לפנות לשר כדי לראות אם אין מועמדים אחרים או אם אין מועמדים אחרים שכבר סומנו להיות קב"ט" (בעמוד 6,701).

בשיחה תיאר אוריאל כי הנגבי בירר את הרקע שלו, "כי עם כל הכבוד צחי לא הכיר אותי עם כל הרקע הקודם שלי... הסברתי מה הרקע, מה אמרתי, בהחלט. כן. מה היכולות שלי ומה הכישורים שלי למלא את התפקיד... [הוא אמר לי] תפנה את הקורות חיים, את הניירת, את ההשכלות, את הדברים האלה". בהמשך לכך היפנה אוריאל את קורות החיים שלו להרשקוביץ.

הנגבי העיד כי הוא שהעלה את מועמדותו של אוריאל, ולא כפי שתיאר אוריאל (בעמוד 8,414). הוא שלל כי אוריאל הוא שפנה אליו (בעמוד 8,416). בחקירה הנגדית ריכך את עדותו בנקודה זו, והעיד כי "יכול להיות שהוא פנה אליי" (בעמוד 10,119). במצב זה, ונוכח ההנחה כי המועמדים זוכרים באופן חד יותר את עניינם, עולה כי מדובר בפניה נוספת של בעל זיקה פוליטית להנגבי בקשר לתעסוקה במשרד.

170.       בני אבריקי. אבריקי היה חבר מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג; שמו מאויית "עבריקי" במוצג זה). בתחילה, טען כי פנה לבניזרי בקשר לעבודה. לאחר שהוצגה לו הודעתו במשטרה, שינה את טעמו, והעיד כי "או.קי., בסדר, אני גם אמרתי לך שאני פניתי, כשביקשתי עבודה, אני דיברתי עם כל שר, עם כל שר אני ביקשתי ממנו ואמרתי לו שאני פעיל הרבה שנים, אני נתתי הרבה לתנועה, עכשיו אני במצב קשה ואני רוצה שיעזרו לי. אבל באותו, בכנסת, זה היה פנייה לצחי, ... אני פניתי לצחי, אני לא אומר שלא" (בעמוד 868).

גם כשנתבקש אבריקי לתאר את השיחה עם הנגבי ביקש להסיט את הדברים לשיג ושיח שהיו לו עם בניזרי. הוא טען כי השיחה עם הנגבי לא הייתה במסגרת של פגישה שתואמה מראש, אלא במסגרת המרכז, בלחיצת יד בחטף (בעמוד 869). בסופם של דברים, ולאחר רענון זיכרון, העיד אבריקי כי "דיברתי עם צחי ואמרתי לו שאני זקוק לעזרה, אני חוזר ואומר, שאני זקוק לעזרה, ... אני תרמתי לתנועה, אני זקוק כרגע לעזרה" (בעמוד 870). לדבריו, הנגבי השיב לו "תקשיב בני, תפנה לעוזר,  ותראה מה שאפשר לעזור, ננסה לעזור לך" (שם, שם). הנגבי לא שלל את התיאור האמור (בעמוד 8,702).

171.       נזיה עבדאללה. עבדאללה היה חבר מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג). הוא העיד (הגם שבתחילה נמנע מלמסור את הדבר במענה לשאלה פתוחה), כי פנה להנגבי ביותר מהזדמנות אחת בקשר לעבודה במשרד לאיכות הסביבה. לדבריו, הנגבי אמר לו שיעביר קורות חיים, כמקובל ואם יהיה משהו מתאים, יזומן ואם יהיה בסדר, יתקבל (בעמודים 8,133 - 8,134). מדובר בפגישות במפגשים פוליטיים או ברשויות מקומיות (בעמוד 8,134). לדבריו הנגבי אמר לו, כי אם יידרש מכרז, יצטרך לעמוד למכרז כמו כולם (בעמוד 8,154). הנגבי לא זכר פנייה של עבדאללה (בעמוד 9,573). הוא לא שלל את האפשרות של פנייה כאמור (שם, שם; ראו גם בעמוד 10,274, שם מקבל הנגבי כי התיאור של עבדאללה הוא ככל הנראה נכון, וזאת על פי הכלל של אדם קרוב אצל עצמו).

172.       יוסף שטייגמן. חבר ליכוד כ - 15 שנה על פי עדותו. העיד (תע/1116) כי דיבר עם הנגבי באופן כללי על אפשרות להשתלב בעבודה במשרד לאיכות הסביבה. הוא לא נתן להנגבי את קורות חייו. יתכן שבעקבות שיחה עם הנגבי הוא היפנה אותו להרשקוביץ. דבריו של שטייגמן הוצגו להנגבי, אשר לא שלל אותם, והשיב "יכול להיות" (בעמוד 8,753).

173.       רוני דניאל. חברת ליכוד במועדים הרלוונטיים (ת/1023). העידה (תע/1118) כי השאירה הודעה להנגבי בפלאפון. הוא חזר אליה, דיבר איתה על מוכנות לעבודה קשה ולנסיעות. שבועיים אחרי כן, הלכה לכנס של הליכוד באשקלון, מתוך החלטה להציג עצמה בפני הנגבי. השניים נפגשו. הייתה שיחה מאד קצרה. היו הרבה אנשים. הנגבי היפנה אותה להרשקוביץ, ונתן לה את מספר הטלפון שלו. הנגבי לא זכר את כל הפרטים, אך העיד כי התיאור נשמע לו פחות או יותר מה שהיה (בעמוד 8,693). לדבריו, העביר את הפרטים שלה למנכ"ל (שם, שם).

174.       טליה ארגמן. חברת מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג). לדבריה, הגיעה להנגבי אחרי בחירתו לשר כדי לברך אותו (6,868). היא לא עבדה באותה תקופה. ביקשה להשתלב באחת המשרות, אם תימצא משרה המתאימה לכישוריה במשרד לאיכות הסביבה. חיכתה מספר חודשים. נענתה בשלילה (6,868). בהמשך קיבלה מכתב בו הנגבי מציע לה להתמנות כנציגת ציבור במועצה הלאומית (6,868; ת/954, פניית הנגבי מיום 18.11.01; להצעת הנגבי לארגמן ראו בעדותו, 8,555). הנגבי לא זכר את השיחה האמורה, אך גם לא שלל את התיאור שמסרה ארגמן (בעמוד 8,556).

175.       מאיר יוסף. ברוח דומה העיד גם מאיר יוסף. מעדותו עולה, כי היה פעיל בתנועת הליכוד במשך שנים, בזיקה לתנועת המושבים (בעמוד 7,369 - 7,370). הוא הגדיר עצמו כפעיל מרכזי בתנועה (בעמוד 7,370). לדבריו, כשהנגבי מונה לשר המשפטים "אז קרא לי צחי הלכתי אליו לבקש, אמרתי תשמע, אני מוכן לעבוד במשהו, אמר תראה במשרד המשפטים אין משהו מיוחד בהתיישבות, אבל נהיה בקשר" (בעמוד 7,370). אחרי כן, כשהנגבי מונה לשר לאיכות הסביבה, "צחי קרא לי גם אחרי שהוא התקבל לאיכות הסביבה. אני האמת שאני פניתי יותר אליו, אמרתי באיכות הסביבה אם אתה כבר שר, אני יכול לתרום תרומה גדולה, ביחוד למגזר החקלאי" (בעמוד 7,370). בהמשך לכך, מונה יוסף לעוזר השר לענייני התיישבות. מדובר במשרת אמון.

176.       דוד אמסלם. עמדנו בפירוט, בפרק בו עסקנו ברקע לתופעת המינויים הפוליטיים, על פגישתו של הנגבי עם חבר המרכז דוד אמסלם. נסתפק בהפנייה, ולא נחזור כאן על הדברים.

177.       מחומר הראיות עולה, כי פגישות כאמור אינן דבר יוצא דופן, וכי הנגבי קיים אותן גם כשהיה שר בתפקידים קודמים.

כך, העיד שלמה בן לולו, חבר מרכז הליכוד (ת/1011ג), אשר היה ראש עיריית בית שאן, כי כאשר היה לקראת הפרישה מאותו תפקיד, פגש את הנגבי בפסטיבל שהתקיים בבית שאן. הדבר היה מספר שנים לפני שהנגבי מונה כשר לאיכות הסביבה. לדבריו, (6,576 - 6,577), "אמרתי לו  שאני לקראת פרישה אז הוא אמר לי שהוא חושב שאני ראוי להרבה הרבה תפקידים ושאני מתאים לתפקידים .. ובזה נסתיים הקשר. עברו כמה שנים ואז צחי הרים אליי טלפון ואמר לי אם יש לי עניין להיות דירקטור בחברה לשירות לאיכות הסביבה...".

באופן דומה תיאר יצחק שלום, חבר מרכז הליכוד משנות ה - 90' ועד לסוף אוקטובר 2002, כי עבד כעוזר מנכ"ל עיריית יבנה (בעמוד 1,321). לדבריו, לאחר שפרש מן העירייה, עלה לירושלים וביקש מהנגבי, אשר היה שר המשפטים, כי ידבר עם ראש העיר, "אם יש מקום לסדר לי איזה שהוא תפקיד אחר במסגרת העירייה" הוא העלה פנייה דומה לשרה אחרת של תנועת הליכוד, "שתסדר לי להיות מבקר העירייה" (בעמוד 1,321).

 

א)         כתובת לפניות של חבר מרכז בנושאי עבודה לבני משפחה ומקורבים

178.       הנגבי גם היה כתובת אישית לפניות של חברי מרכז בבקשות הנוגעות לקרובי משפחה ומקורבים בנושאי עבודה. פניות כאלה נעשו בדרכים שונות, לרבות בטלפון או בכנסים של הליכוד או של מרכז הליכוד. נעמוד על דוגמאות בולטות. 

179.       אסתר פינס. פינס הייתה חברת מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג). היא העידה  (תע/277) כי התקשרה להנגבי כדי לברר אודות שמועות על משרות לפקחים, וזאת בקשר לבנה, אבי. לדבריה, הנגבי חזר אליה טלפונית, ואמר לי כי אכן מחפשים במשרד פקחים ושאביא את בני ליום שהוא נקב. מדובר בכנס מועמדים למשטרה הירוקה, עליו עמדנו בפרק הנוגע למשטרה הירוקה.

180.       בן ציון בן דוד. בן דוד היה חבר מרכז במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג). הוא העיד (תע/279) שאמר להנגבי בכנס כי מסר את קורות החיים של בנו, דניאל, לעוזרים שלו. הנגבי השיב לו כי אם הוא עומד בקריטריונים הוא ידאג שלא תהייה אפליה בגלל שאני חבר מרכז. הנגבי לא זכר את השיחה, אך ציין כי הגיוני שהתיאור נכון (בעמוד 8,690). את האמירה לעניין האפלייה קשר הנגבי לתחושות של חברי המרכז לגבי אפליה וקיפוח היסטורי.

181.       יצחק שלום. שלום נזכר לעיל. הוא העיד על מספר פניות שלו להנגבי בעניינו של חתנו, אהוד גילווארג, אשר היה מעוניין בתפקיד של פקח במשטרה הירוקה (בעמוד 1,331).

182.       אבי פרחן. פרחן היה חבר מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים (ראו ת/1011ג). עולה מעדותו היכרות ארוכת שנים עם הנגבי. פרחן העיד כי עובד שלו, בשם יחזקאל נתן, פנה אליו בקשר לאפשרות של עבודה עבור בתו, אתי נתן, במשרד לאיכות הסביבה (תע/278). לדברי פרחן, שוחח עם הנגבי כשהלה היה בביקור באלי סיני והוא אמר לו לשלוח קורות חיים ושיבדקו את זה. הנגבי אישר גירסה זו (בעמוד 8,738).

בנו של פרחן, עופר, היה מועמד למשטרה הירוקה. פרחן העיד (תע/278) כי יכול להיות שדיבר עם הנגבי בעניינו של בנו לאחר שבנו לא התקבל לעבודה או לפני כן. פרחן מסר, כי "אני חושב שדיברתי איתו בעניין הזה, כמו שדיברתי עם כל מי שאני יכול לנסות ולסדר עבודה לבן שלי, וכמו שנוהגים זה עשרות שנים שכל ממשלות ישראל ושולחים קורות חיים לאיפה שאפשר כדי לסדר עבודה".

183.       יוסי בננו. על זיקתו הפוליטית של בננו למפלגת הליכוד ראו בפרק המספרים והטבלאות, טבלת עובדים בתקן, בסעיף 45. בננו העיד (תע/285) כי הוא מכיר את השר צחי הנגבי מהמסגרת הפוליטית בבאר שבע ובכלל. הוא תיאר בהודעתו כי חבר לעבודה בשם גדעון צמח פנה אליו לנסות לעזור לאחיו, נסים צמח, למצוא עבודה בבזק או במקום אחר. לדבריו, באחת ההזדמנויות שפגש את הנגבי במקרה, ביקש את עזרתו ושאם הוא יכול לבחון את מועמדותו של ניסים צמח. לדבריו, הנגבי אמר לו כי הוא לא מטפל בזה באופן אישי, הינחה אותו לשלוח קורות חיים ללשכה שלו והוא יעביר את זה למי שמטפל בזה מבחינת כוח אדם. הוא אמר לי גם כי הכול יהיה בהתאם לנוהל של נציבות שרות המדינה.

יצויין, כי שיחתו של בננו עם הנגבי נזכרת גם בפניתו של נסים צמח למשרד לאיכות הסביבה מזמן אמת (חלק ממוצג תע/296).  יצויין עוד, כי צמח היה מתפקד לליכוד במועד הרלוונטי (ראו ת/1023). הנגבי לא זכר את השיחה עם בננו, אך גם לא הכחיש אותה (ראו בעמוד 10,747).

184.       אברהם גולן. גולן היה חבר מרכז במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג). הוא העיד (תע/431) כי אמו של עו"ד עודד ווסוק, הגב' שרית אברהמי, היא ידידה שלו. היא פנתה אליו בבקשה כי יעזור לבנה למצוא עבודה. לדברי גולן פנה להנגבי, אשר היה בתחילת דרכו כשר לאיכות הסביבה, באחד הכנסים שערך. הוא ביקש מהנגבי כי ימצא משרה לווסוק כעו"ד במשרד לאיכות הסביבה. לדבריו, "הנגבי ביקש ממני כי מר עודד ישלח לו את קורות החיים וכי הוא יבדוק את הנושא". לדברי גולן, הנגבי לא אמר לו "על משרות פנויות במשרד לאיכות הסביבה". מעדות הנגבי עולה אישור לעיקרו של התיאור האמור (בעמוד  8,663; ראו גם בעמוד 9,979).

185.       שושנה סנדלר. סנדלר הייתה חברת מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג). היא העידה (תע/468) כי פגשה את הנגבי בחתונה. היא אמרה לו שיש לה חתן מאד מוכשר בלי עבודה כמעט שנה (רון ורם), שהוא עו"ד, יודע שפות, ושאלתי אותו אם יש לו עבודה בשבילו כעו"ד. הנגבי שאל אותה אם יש לו רישיון עו"ד. היא השיבה בחיוב. הנגבי אמר לה לצלצל אליו למשרד.

בהמשך, צלצלה סנדלר להנגבי הביתה. הוא אמר לה להתקשר להרשקוביץ. סנדלר מסרה כי בהמשך לכך שרון ורם התקבל למשרד, היא חושבת שהתקשרה לאמו של הנגבי, גאולה כהן, הביתה, השאירה לה הודעה ומסרה לה תודה רבה על כך שהנגבי עזר לרון למצוא עבודה. סנדלר מסרה כי לא רצתה להתקשר שוב להנגבי להפריע לו. עם זאת, באחת הפגישות בסניף באשדוד אמרה לכמה עוזרים שלו שאינה מכירה שימסרו תודה רבה לצחי על שדאג לרון ורם. הדברים הוצגו להנגבי, אשר לא זכר את הסיטואציה, וציין כי "יכול להיות. זה היה נוהל טבעי" (בעמוד 8,672).

186.       אסתר הראל. גב' הראל הייתה חברת מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג). היא העידה (תע/301) כי פנתה בטלפון להנגבי בלשכה שלו. הוא היה שר איכות הסביבה. הנגבי ענה לה. היא ביקשה כי יעזור לבן שלה במשטרה הירוקה. לדבריה, בנה רועי רצה מאד לעבוד במשטרה הירוקה. הנגבי אמר לה שזה לא כל כך קל וזה לא הולך ככה וכי יחזור אליה. הוא לא חזר אליה. בהמשך מתארת הראל כי בנה הגיע למשרד בהמשך לפגישה אקראית בינו ובין הנגבי. הדברים הוצגו להנגבי, אשר הניח כי התיאור נכון בעיקרו (בעמוד 8,837).

187.       יעקב אוחיון. אוחיון היה חבר מרכז הליכוד במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג). העיד (תע/287) כי התקשר לשר הנגבי לפלאפון שלו, מאחר והבן שלו היה מובטל באותה תקופה. לדברי אוחיון, דיבר עם הנגבי ישירות על מנת לברר אם זה נכון שהוא הולך להרחיב את המשרד ב-14 מינויים למשטרה הירוקה. הנגבי אישר לו כי אכן יש מינויים כאלה וכל אחד צריך להגיש קורות חיים והמתאימים יתקבלו לעבודה. לדברי אוחיון, אין לו היכרות אישית חברית עם הנגבי, כי אם היכרות מהתנועה בלבד. הנגבי הניח כי התיאור האמור נכון (בעמוד 9,826).

188.       מרים דיאמנט. דיאמנט הייתה חברת ופעילת ליכוד במועדים הרלוונטיים. היא אמה של עו"ד שירי דיאמנט. העידה כי פנתה בכנס בחדרה לשר הנגבי, ושאלה אותו "אם הוא יכול לעזור לשירי למצוא עבודה, היא באותה עת סיימה את הלימודים למשפטים בהצטיינות והיא השתחררה מצבא קבע והייתה קצינה בצבא. צחי אמר שהוא ינסה לעזור לשירי, אך לא הבטיח כלום " (בעמוד 1,976). הנגבי אישר (ת/23) את פניית האם (ראו גם בעמוד 9,676). הוא לא זכר את הפגישה, אך הניח שהתיאור נכון, והוסיף כי התיאור מתאים לאשיותה הפעלתנית של הגב' דיאמנט (בעמוד 9,676).

189.       בת שבע יהב (חזן). הגב' יהב הייתה חברת מרכז במועדים הרלוונטיים (ראו ת/1011ג). היא העידה (תע/280), כי נכנסה ללשכתו של הנגבי בירושלים מספר חודשים לאחר כניסתו לתפקיד. נילווה אליה ציון עמר, חבר מרכז. לדבריה, "ישבנו שם פטפטנו על נושאים שונים, ואז אני אמרתי לשר הנגבי, אם יש לך תפקיד מעניין .... ציון יהיה מוכן לעזוב את המרינה במידה והוא ימצא תפקיד יותר מעניין, ויותר ריווחי.... השר אמר שאין בידיים שלו לאייש לו תפקיד זה או אחר, ואז אני שאלתי, אם אפשר לבדוק לצרף אותו למשטרה הירוקה.... צחי אמר לנו שהגיל של ציון מהווה בעיה, וכ"כ הוא אמר לו שעליו לעבור מבחנים וראיונות ולהוציא תעודת יושר, ואז הוא אמר שיתחיל את התהליך לבדוק את האפשרויות...". הדברים הוצגו להנגבי, אשר לא הכחיש אותם, והוסיף לעניין עמדתו בסוגיית הגיל (בעמוד 8,845; מעדותו עולה כי לא היה לו זיכרון פוזיטיבי של הפגישה (בעמוד 10,746)). עמר התקבל לעבודה במשטרה הירוקה (ראו בפרק הטבלאות והמספרים, בטבלת העובדים בתקן, בסעיף 42).  

190.       יהושוע שגיא. שגיא היה חבר מרכז במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג). בעברו היה קצין בכיר בצה"ל, חבר כנסת, ראש עיריית בת ים. הנגבי העיד (בעמוד 8,683) כי שגיא פנה אליו. הוא סיפר להנגבי כי יש לו בת (דבורית שגיא) שחזרה מחו"ל, בעלת השכלה אקדמית, מעוניינת מאד לבוא לשירות המדינה. הוא שאל את הנגבי אם יש משרה המתאימה לבתו. בהמשך קיבל הנגבי את קורות חייה, משגיא או מבתו.

191.       דוד לוי. לוי היה חבר מרכז במועדים הרלוונטיים (ת/1011ג). מהודעתו תע/1104 עולה, כי היה חבר של אילנה עמק. לוי תיאר כי באחד המפגשים שלו בכנסת עם הנגבי, במסגרת פגישות שהיו לחברים עם הנגבי, פנה אליו באופן אישי בעניינה של עמק. לדבריו, סיפר להנגבי כי היא ידידה טובה שלו, ושאל אותו אם "יש איזה מקום עבודה לבחורה עם פוטנציאל עצום שמוכנה לעבוד ללא הגבלה בשעות". לוי העיד כי הנגבי אמר לו שהורביץ, מנהל כוח האדם במשרד, ידבר איתה, היא תצטרך לעבור מבחנים, "ואם היא תהיה טובה אני מאמין שהיא תתקבל". בהמשך התקבלה עמק לעבודה. לוי הוסיף, כי לאחר מכן, "באחד המפגשים שהיו לי עם צחי הנגבי אמרתי לצחי תודה רבה על קבלת אילנה לעבודה במשרד לאיכות הסביבה". לדבריו, הנגבי השיב כי "אני צריך להגיד לך תודה כי הבאת לנו עובדת טובה מאד". לוי הוסיף, כי בפגישה עם הנגבי נכח חבר מרכז ליכוד נוסף, ישראל יהושוע שמו, אשר אמר גם הוא להנגבי כי עמק ידידה טובה של לוי, וכי "היא יכולה להשתלב בעבודה אצלו בצורה טובה".

הנגבי לא זכר את השיחה הראשונה עם לוי (בעמוד 8,737). לגבי השיחה השנייה העיד כי "לא נראה לי שזה היה, כי אני גם לא מכיר אותה, אני לא יודע איפה היא עובדת, אף פעם לא דיברו איתי על זה שהיא עובדת טובה, אני עד עכשיו לא יודע איפה היא עבדה.... כזה. אני מניח שהיה סיטואציה שהוא אמר לי תודה ואמרתי לו אל תגיד לי תודה, אני צריך להגיד תודה, זה בסך הכל מה שהרגשתי, אם מישהו נקלט והוא עובד אז כנראה שהוא עובד מוצלח ולכן קלטו אותו, ולכן לא צריך להביע איזה תודה מיוחדת". בשים לב לדברים אלה, ולכך שניתן להניח שהדברים השתמרו בתודעתו של לוי, עבורו היה מדובר בסיטואציה ייחודית, אין לנו סיבה שלא לקבל את גירסתו.

192.       חנניה בן שלום. בן שלום היה חבר מרכז הליכוד בתקופה הרלוונטית (ת/1011ג). בהודעתו תע/676 מסר, כי יצר קשר עם הנגבי וסיפר לו על בתו אורית, אשר לא מצאה עבודה. הדבר היה בהמשך לרעיון של בן שלום כי אורית תעבוד "במגזר הציבורי איפה שמתאים לה". הנגבי מסר לו לשלוח קורות חיים. השיחה הייתה בכנסת. לדברי בן שלום, תפס את הנגבי במזנון. מדובר בשיחה אחת. הנגבי אישר את הדברים (בעמוד 8,686).

193.       מיכל מנצור. מדובר בחברת מרכז הליכוד בתקופה הרלוונטית (ת/1011ג). מהודעתו של הנגבי ת/22 עולה כי הכיר אותה מפעילותה בליכוד. לדבריו, היא שוחחה עימו בעבר על כך שאחיה (אבשלום מדמוני) הוא רואה חשבון או עורך דין שמשולב במשרדי הממשלה, ומעוניין בהשתלבות גם במשרד לאיכות הסביבה (ראו גם בעדותו, בעמוד 8,451).

194.       יוסף ירמיהו. מדובר בחבר מרכז הליכוד בתקופה הרלוונטית (ת/1011ג). הנגבי העיד כי פגש אותו, והלה סיפר לו על בנו, זוהר ירמיהו, כי הוא אדם רציני ומבריק, וכדאי שהוא יעבוד בארץ, כי מחפשים אותו בחוץ לארץ בכל מיני מקומות לעבודה. לדברי הנגבי, מדובר באדם בעל תואר ראשון ותואר שני בכימיה. הנגבי העביר את קורות חייו להרשקוביץ.

ב)         קשר ישיר עם מועמדים בעלי זיקה

195.       בהמשך לפניות של חברי מרכז, הנגבי יצר לא אחת קשר ישיר עם המועמד עצמו, לרוב באמצעות הטלפון. מדובר ככלל בדיאלוג שעניינו תפקידים זוטרים במשרד. נפרט. 

196.       אבי רדאעי. מדובר בקרוב משפחה של חבר המרכז רזיאל מרי (מרי העיד כי אביו של רדאעי הוא חצי בן דוד שלו, תע/151). רדאעי היה מעוניין לעבור תפקיד במסגרת המשרד. הוא העיד כי הנגבי יצר עימו קשר טלפוני, שאל אותו למה הוא מעוניין בתפקיד, ואמר לו כי הוא עושה הרבה רעש (בעמוד 467). השיחה הייתה לאחר שרדאעי שוחח עם רזיאל מרי. מרי עצמו העיד כי מעורבותו הסתכמה בהעברת קורות חיים למשרד (תע/151). לגבי קשר ישיר שלו עם הנגבי בעניין מסר, כי קשה לו להאמין שדיבר עם הנגבי אישית בעניין, אך אינו זוכר. מעדותו עולה כי היו לו שיחות טלפוניות עם הנגבי פעם בכמה חודשים, בענייני פוליטיקה, כמו כל חבר מרכז. רדאעי עבר תפקיד, לאחר שקיים שיחה אישית עם הרשקוביץ.

הנגבי לא זכר את השיחה האמורה (בעמוד 8,897). הוא שלל את קיומה של תועלת פוליטית כתוצאה משיחה כזו (בעמוד 8,898). יצויין, כי רדאעי אינו חלק מכתב האישום. עניינו הובא לצרכים ראייתיים.

197.       אביטל ברוכי. מדובר בקרובת משפחה של חברי מרכז (לפירוט ראו בפרק הטבלאות והמספרים, טבלת עובדים בתקן, בסעיף 9 לטבלה). היא מילאה תפקידים בעבר בשירותם של בכירים בליכוד, ובהם בנימין נתניהו ומשה קצב. היא העידה (תע/429) כי דיברה עם הנגבי בטלפון לאחר שמונה לתפקיד שר. היא לא זכרה אם הקשר נוצר על ידה או על ידו. לדבריה, הנגבי ציין כי בלשכת המנכ"ל במשרד מחפשים מנהלת לשכה. ברוכי מונתה לתפקיד של מזכירה בהמשך לכך. הנגבי העיד, כי המדובר ביוזמה שלו (בעמוד 8,657).

198.       אהוד גילווארג. מדובר בקרוב משפחה (חתן) של יצחק שלום, חבר מרכז. גילווארג היה מועמד לתפקיד פרוייקטור במחוז חיפה. הוא התמנה לתפקיד פקח במשטרה הירוקה. על תוכנה של שיחת הטלפון בינו ובין הנגבי עמדנו לעיל, בפרק הנוגע להנחיה. נזכיר, כי על פי תיאורו של גילווארג הנגבי היה בעת השיחה עם חמו. הוא אמר שהוא מבין כי גילווארג אינו רוצה להגיע למחוז חיפה כפרוייקטור, ורוצה להגיע למשטרה ירוקה. הנגבי אמר לגילווארג כי יבדוק את האפשרות (בעמודים 1,257 - 1,258). הנגבי הניח שהתיאור האמור נכון (בעמוד 9,301). יצויין כי בהמשך לאותה שיחה, בחלוף מספר חודשים, זומן גילווארג לראיון על ידי בנדה ואמיר לוין, ובהמשך לכך התמנה לתפקיד (בעמוד 1,258).

כנזכר לעיל, שלום תיאר שורה של פניות שלו להנגבי בעניינו של גילווארג. הנגבי טען כי אין קשר בין השיחה עם גילווארג ובין פנייתו של שלום (בעמוד 9,302). ברם, מעדותו של יצחק שלום עולה, כי השיחה האמורה הייתה בעת שהנגבי היה עימו, והתקיימה ביוזמתו של שלום על מנת שחתנו "ישמע ממקור ראשון" (בעמוד 1,331). זו אף זו, קשה עד מאד להאמין, כי אלמלא הפנייה האמורה של חבר המרכז, היה הנגבי יוצר קשר ישיר עם מועמד מן השורה לתפקיד זוטר של פקח במשרד לאיכות הסביבה.

199.       דגן לוינזון. היה מועמד לתפקיד פיקוח ים וחופים. מועמדותו הועלתה באמצעות חבר המרכז זמיר פרידמן. הוא העיד (תע/924) כי כשבועיים לאחר שהתקשרו אליו מן המשרד לאיכות הסביבה ואמרו לו שקיבלו את קורות החיים שלו, התקשר אלי השר צחי הנגבי ואמר לי "יש לי אפשרות לעזור לך", וזאת עקב הרקע הצבאי של לוינזון. באותה שיחה, הנגבי אמר ללוינזון להגיד לזמיר "שהוא מטפל בי". שבועיים מאוחר יותר לערך, הנגבי יצר עימו קשר שוב, ושאל לשלומו.

הנגבי לא זכר בעדותו את השיחות האמורות (בעמוד 10,174). הוא יצא מהנחה כי התיאור של לוינזון משקף את המציאות (בעמוד 10,175, 10,177).

200.       מאיר קטן. מדובר בחבר ליכוד ומועמד לתפקיד במשטרה הירוקה. מועמדותו הוצגה באמצעות חבר המרכז אשר יעיש. יעיש העיד, כי כאשר שמע שקטן עבר את בחינות הנציבות, התקשר להנגבי, ואמר לו "עד היום לא פניתי אליך ואני לא פונה, הלכתי בדרך הרגילה בכל מקום עבודה, שלחתי את הבחור, ברגע שהוא עבר ואני מרשה לעצמי ועבר בציונים גבוהים, אני מרשה להגיד שהבחור יש לו שני חיילים בצבא וחשוב מאוד שיתקבל לעבודה" (בעמוד 1,414).

יעיש העיד כי קיים שיחה נוספת עם הנגבי, לאחר שהבין מקטן כי נדרשת בתפקיד עבודה גם בשבת, וכי על רקע זה קטן מתכוון לוותר על התפקיד. במצב זה, יעיש מסר כי התקשר שוב להנגבי, "אמרתי כך וכך הסיפור, א' אתם תברכו אותי על הבחור ברמה שלו, מבחינה מקצועית, אבל מעבר לזה תעשה מצווה, אם ישוכנע שייקח ויעבוד בשבת, פשוט אמרתי שצריך לעשות, ממש ביקשתי והתחננתי, ונאמר לי שהוא ינסה, ינסה לעשות את זה" (בעמוד 1,415). הנגבי העיד כי הדברים מהווים תיאור מדוייק פחות או יותר (בעמוד  8,848).

בהמשך לכך מתאר קטן, כי ביום שישי התקבלה בביתו שיחה מאת הנגבי. לדבריו, הנגבי "ניסה לשכנע אותי לקבל בכל זאת לבוא להגיע לעבודה הזאת, לקבל אותה, הוא אמר לי בזמנו שאני אדם מתאים, הוא קרא את הרזומה שלי קרא את התוצאות בחינות מה שנקרא. אמרתי לו עבודה לא ראויה, וכמו שאני מציין את זה פה, שאני מודה לו שהוא מתעניין וזהו, שם זה נסגר. יותר לא, לא היה לי שום דבר, משם זה נסגר כל הסיפור" (בעמוד 1,404). לדברי קטן, הנגבי אמר לו גם כי "אדם כמוך נחוץ לנו במערכת הזאת" (בעמוד 1,405). הנגבי לא זכר את השיחה, ולא שלל את התיאור של קטן (בעמוד 8,849) .

201.       עודד ווסוק. עו"ד ווסוק היה מועמד לתפקיד בלשכה המשפטית במשרד. בן של ידידה של חבר המרכז אברהם גולן. ווסוק העיד כי לאחר שהעביר את קורות חייו לאברהם גולן, הנגבי התקשר אליו. הוא אמר לו "זה לא עורך דין, יש בשבילך עבודה בלשכה המשפטית, העבודה היא בירושלים, הנסיעות ארוכות, אתה מוכן לנסוע לירושלים" (בעמוד 1,946). לדבריו, גולן הוא ידיד המשפחה, חבר מרכז הליכוד (שם, שם).

ווסוק העיד כי בהמשך לכך הגיע ללשכת השר בתל אביב. הנגבי ביקש שהוא יעביר לו נתונים, המלצות, קורות חיים, ביד. לדבריו, הנגבי "... שאל אותי מספר שאלות על האופי שלי, על דברים שעשיתי בהתמחות שלי" (בעמוד 1,946). לדבריו, אחרי שהראה להנגבי את הדברים, הוא התקשר אליו שוב, "ואמר שצריך להמתין מספר שבועות, או יותר, כדי לראות איך הדברים מסתדרים" (בעמוד 1,946). לדבריו, הנגבי היה מתקשר, ו"היה שואל אותי באותה תקופה אם אני עדיין מעוניין, זה בירושלים, אתה לא מתחרט, אתה בטוח, ראיתי בזה גם עניין סביבתי, וגם זה לא היה משרת עורך דין ממש, ראיתי בזה אתגר ללכת לעבוד במשהו שונה, אחרי השיחות האלה, או אחרי שהעברתי את הנתונים שלי, זומנתי לשמה, לסמנכ"ל משאבי אנוש" (בעמוד 1,946).

לדבריו לראיון אצל הנגבי הגיע עם אבי גולן (בעמוד 1,946). הראיון נמשך חצי שעה בערך (בעמוד 1,947). ווסוק הוסיף כי, "הנגבי אמר בסופו, נתן תחושה שיש מה לקוות, לא נתן תשובה סופית, אמר שנבדוק את העניינים". עוד העיד ווסוק, כי "בדרך כלל בראיונות עבודה שואלים שאלות די כלליות לגבי הבן אדם, זה מה שקרה גם שם. מעבר לשיחה הטלפונית וראיון עבודה, נשאלתי שאלות עוד פעם, אם אני מעוניין לעבוד בירושלים וגם בלשכה המשפטית, בתחום הסביבתי" (בעמוד 1,952) .

הנגבי אישר את השיחות האמורות עם ווסוק (בעמוד 8,663; ראו גם בעמוד 9,980). הוא הסביר כי מצא לנכון להיפגש עם מועמד פוטנציאלי לתפקיד של עורך דין במשרד כי מדובר בתפקיד משמעותי (שם,שם). לדבריו, "אני מניח שהיה לי חשוב לפני שאני ממליץ להבין במי מדובר" (שם, שם). מדברי הנגבי לא ניתן היה להבין בבירור מדוע, כשר, היה צריך לקיים מפגש כאמור. הנגבי טען כי לא מדובר בדבר ייחודי, וכי נפגש עם אנשים נוספים (בעמודים 9,990 - 9,981). הוא אמר כי המדובר בשיחת התרשמות, שלא הוא זימן, אלא הם ביקשו אותה, ככל הנראה (בעמוד 9,981). לדבריו, היו מקרים לא בודדים בהם נפגש לשיחת התרשמות ראשונית, שטחית, אשר לא הייתה ראיון עבודה (בעמוד 9,985). הוא שלל כי היה לו מניע להראות לאברהם גולן כי הוא מתאמץ בעניינו של ווסוק, ותיאר את המאמץ שלו בעניין כשולי (בעמוד 9,990).

202.       יעקב פנחסיאן. מועמדותו של פנחסיאן, חבר הליכוד (ת/1023) למשטרה הירוקה הועלתה באמצעות חיים מוסא, חבר מרכז הליכוד מנהריה (ראו עדותו, תע/237; ראו גם ת/1011ג, שם מאויית שמו של מוסא "מוסה"). פנחסיאן העיד כי במהלך הליכי המיון, מוסא אמר לו שהוא מצטער אבל אחיו מובטל ופנחסיאן פנסיונר, וכי הוא דיבר עם הנגבי וביקש ממנו להציב את אחיו במקום פנחסיאן. לדברי פנחסיאן, אמר למוסא בהמשך לכך כי אינו מתכוון לשתוק בעניין זה.

פנחסיאן העיד, כי זמן קצר לאחר מכן הנגבי התקשר אליו, "התנצל בפני ואמר לי כי בגלל שאני בפנסיה, אז הוא חייב להכניס את אח של חיים מוסא, עמרם בר חמא". לדברי פנחסיאן, אמר להנגבי כי זה לא מקובל עליו, "אבל אמרתי לו שהוא השר והוא קובע והנחתי לעניין". לדברי פנחסיאן, אין לו היכרות כלשהי עם הנגבי.

פנחסיאן לא נחקר בחקירה נגדית. ממילא, עדותו לא נסתרה. הנגבי העיד כי הסיפור לא היה מוכר לו, וככל שהוא זוכר לא היה איתו שיח (בעמוד 8,825). עוד טען כי לא היה איתו מקח ומימכר מי עדיף מבין השניים (שם, שם; ראו גם בעמוד 9,820).

בעניין זה אנו מעדיפים את עדותו של פנחסיאן. להבדיל מהנגבי, אשר קיים מגע עם אלפי אנשים, חברי מרכז, עובדי משרד וכו', עבור פנחסיאן המדובר בעניין ייחודי ובעל חשיבות. יכולתו לשחזר שיחה בודדת עם הנגבי עדיפה בהרבה על יכולתו של הנגבי לשחזר שיחה בודדת עימו. לפנחסיאן גם אין כל אינטרס להעליל או לבדות דבר מה לא נכון. במצב זה, בשים לב למידת הפירוט של הגרסה, ולכך שלא נסתרה בחקירה נגדית, יש לתת לדברים את מלוא המשקל.

יצויין, כי מוסא הכחיש את הטענה כי אמר לפנחסיאן שדיבר עם הנגבי בעניין זה. בהודעתו תע/238ב אישר מוסא כי הוא מכיר את פנחסיאן מפעילות פוליטית בנהרייה בסניף הליכוד. מוסא אישר כי פנחסיאן פנה אליו וכי ניסה לעזור לו כחבר למצוא עבודה. מוסא הכחיש כי אמר לפנחסיאן שביקש מהנגבי להציב את אחיו במקומו, הואיל והוא פנסיונר ואחיו מובטל. עם זאת, מוסא הוסיף כי אמר לפנחסיאן כי אם  שניהם יתמודדו לאותו תפקיד, אז הוא יצטרך לוותר לאחיו, כי אחיו מובטל ולפנחסיאן יש פנסיה. מבחינה זו, דבריו תומכים בגירסת פנחסיאן. לדברי מוסא, בניזרי הודיע לו כי שניהם טובים, ושאל אותו את מי הוא מעדיף. בהמשך לכך הייתה השיחה האמורה עם פנחסיאן. בניזרי לא זכר שיחה כזו, העיד כי לא הגיוני שאמר דברים כאלה, הואיל ואינו מחליט מי מתקבל למשטרה הירוקה (בעמוד 7,796 - 7,797).

203.       שירי דיאמנט. גב' דיאמנט היא עורכת דין. היא בתה של מרים דיאמנט, הנזכרת לעיל. היא העידה, כי יום אחד הנגבי התקשר אליה (בעמוד 1,980). הוא מסר לה כי "יש איזה שהוא תפקיד פנוי במחוז חיפה של המשרד לאיכות הסביבה, שאלתי אם זה יהיה אקטואלי, כי אני גרה בתל אביב, קושי ברור. ואמרתי לו שאני אשמח לבחון את זה וזהו, באותו רגע הוא פרש, הוא נתן לי את הטלפון של מזכירת המחוז... הוא אמר לי שזה עבודה שמחייבת תואר ראשון במשפטים למיטב זיכרוני, אבל היא לא עבודה משפטית והוא אמר לי את זה כסוג של - תביני שזה לא בדיוק מה שאת רוצה, כי אני עורכת דין וכבר היה לי ניסיון במקצוע, זה היה תפקיד פנוי אבל הייתה כל הזמן תחושה שזה סוג של הרעת תנאים מבחינתי, זאת אומרת זה לא איזה שהוא קידום משמים... והוא בחן את האפשרות אם זה בכלל, אם הייתי בכלל מעוניינת באופן כללי בתפקיד כזה. שיחה מאוד, מאוד קצרה, מאוד קצרה. ארבעה חמישה משפטים לא יותר, למיטב זיכרוני" (בעמוד 1,981). הנגבי הניח כי כך היה (בעמוד 8,675, למעט מסירת הטלפון של מזכירת המחוז), הגם שלא זכר את השיחה.

עו"ד דיאמנט נשאלה על שיחה נוספת, בה הודתה להנגבי בעקבות קבלתה לעבודה. היא שללה שיחה כאמור, הגם שלא שללה כי השאירה להנגבי הודעה במכשיר הטלפון הנייד שלו (בעמוד 1,984 ואילך). עדותה בנקודה זו הייתה מעורפלת. עדותה לעניין דברי התודה של אימה להנגבי על קבלתה לעבודה התאפיינה בניסיון למזער את העניין (ראו בעמוד 1,987). הנגבי לא זכר את הדברים (בעמוד 8,675).

לדברי עו"ד דיאמנט, היא לא הופתעה לקבל את השיחה. היא הסבירה, כי אימה "מעורבת חברתית בכל מיני בפוליטיקה, זה סוג של עיסוק בשבילה, והיא אמרה לי שהיא פגשה, שהיא אולי תשוחח עם צחי .... היא אמרה לי שאולי היא תזרוק איזה משהו לצחי הנגבי ושהיא תברר אם בכלל יש משהו פנוי" (בעמודים 1,980 - 1,981).

204.       דבורית שגיא. הנגבי מסר במשטרה (ת/21) כי בהמשך לקבלת קורות חייה של שגיא "פגשתי אותה והיא נראתה מועמדת ראויה". בבית המשפט הנגבי העיד (בעמוד 8,683) כי זכר אשה מאד מרשימה, והתרשם כי מדובר באישה ברמה גבוהה. לדבריו, "אני זכרתי וזוכר פגישה איתה אבל אם זה היה לפני [שהחלה לעבוד - א.ר., ע.ש.] או אחרי אני לא יודע. אני חשבתי שלפני יכול להיות שזה היה אחרי. אני זכרתי שפגשתי אותה והתרשמתי ממנה...  אני חושב שזה היה לפני. אבל אולי היא זוכרת יותר אני לא". בהמשך הוסיף ואמר כי הוא יכול להישבע כי פגש את שגיא והיא סיפרה לו על קורות חייה, והוסיף כי היא מספרת סיפור אחר, לפיו הפגישה הייתה אחרי שנכנסה לתפקיד (9,604). לעניין זה העיר הנגבי כי יכול להיות שהסיפור שלה הוא הנכון (שם, שם).

שגיא מסרה במשטרה כי לא נפגשה עם הנגבי לפני שהתקבלה לעבודה במשרד. יש להעיר לעניין זה, כי שגיא נחקרה במשטרה פעמיים נ/378א, נ/378ב. בפעם השנייה החקירה הייתה בעקבות גירסתו של הנגבי בדבר פגישה עימה. שגיא הוזהרה בגין עבירות של הכשלת שוטר ועדות כוזבת. עולה מכך, כי לשגיא היה מניע להרחיק עצמה מפגישה עם הנגבי טרם מינויה. הדבר נוטה לגרוע ממשקל עדותה. יצויין, כי גם בבית המשפט הדברים הוצגו לשגיא. היא עמדה על דעתה, כי הנגבי לא פגש אותה ולא ראיין אותה בטרם נכנסה לעבוד במשרד (בעמוד 13,344).

גם להנגבי היה אינטרס להרחיק עצמו מפגישה כאמור, הקושרת אותו במישרין למינוי של מי שיש לה זיקה פוליטית במשרד. העובדה כי לא הרחיק עצמו מן הפגישה כאמור משווה מימד של אמינות לדבריו במשטרה, אשר נאמרו בניגוד לאינטרס. במצב זה, אנו מעדיפים בנקודה זו את עדותו של הנגבי, על פני עדותה של שגיא (ראו גם הסיכומים מטעם הנגבי, כרך שלישי, בפיסקה 443, 444).

205.       בן צברי. צברי העיד (תע/304) כי היה מתפקד של הליכוד במועדים הרלוונטיים. אביו היה חבר מרכז. השניים הלכו ביחד לכנס של הליכוד. לדבריו, במסגרת לחיצות הידיים דיבר עם הנגבי ושאל אם אפשר להיות עוזר פרלמנטרי בלשכתו. הנגבי אמר לו ליצור קשר עם לשכתו. הנגבי לא זכר את המקרה, והעיד כי "אבות באים עם ילדים זה גם תופעה לא נדירה" בכנסים מן הסוג האמור (בעמוד 9,814).

ג)           סיכום

206.       ניתן לסכם פרק זה. עולה ממנו כי הנגבי הקדיש זמן ומרץ ממשיים למועמדים בעלי זיקה פוליטית, אשר פנו או הופנו אליו לצורך קבלת עבודה במשרד לאיכות הסביבה. עולה מהן כי הנגבי נקט בפעולות יזומות לשם יצירת קשר עם מועמדים כאמור. זאת, גם כאשר לא הכיר כלל את המועמדים, שהיו קרובים של פעילי ליכוד או חברי מרכז. עולה גם, כי במקרים רבים היה להנגבי עניין גם במשרות בדרג נמוך, אשר אין להן קשר לעיצוב המדיניות של המשרד.

לטענת ההגנה (סיכומי הנגבי, כרך שלישי, בפיסקה 443) מפגשים אלה קשורים לכך שהנגבי העביר מועמדים שחשב כי הם מתאימים, ומטרתם היא מפגש לשם "היכרות שטחית, לבחון כי אכן מדובר במועמד בעל התאמה פוטנציאלית".

אכן, הנגבי נפגש עם חלק מן המועמדים שהעביר את מועמדותם באופן אישי. בהקשר זה עלתה טענה כי נפגש אישית עם אדם בשם יובל כהן, שהופנה להנגבי על ידי אדם בשם מיקי דותן (ראו עדות יובל כהן, בעמוד 11,014. כהן הגדיר את דותן כ"האיש הכי קרוב אלי", בעמוד 11,016). הנגבי עצמו העיד על שיחת טלפון עם כהן, ולא על פגישה אישית (ראו בעמוד 8,757). הדבר לא הוביל לשינוי בעדותו של כהן (בעמוד 11,020), אשר העיד כי היוזמה לפגישה הייתה שלו (בעמודים 11,014, 11,022), וזאת "כדי שאני אוכל בעזרתו [בעזרת הנגבי - א.ר., ע.ש.] להתקבל לעבודה שם". כפי שעשינו במקרים אחרים, אנו מעדיפים את עדותו של המועמד, אשר עבורו מדובר בעניין ייחודי של מפגש עם שר, על זו של הנגבי, אשר בהחלט עשוי שלא לזכור פגישה כזו או אחרת. אנו קובעים, אפוא, כי הייתה פגישה כאמור, ביוזמתו של כהן. לכהן אין זיקה פוליטית, וגם זיקתו האישית אינה בעוצמה משמעותית.

עם זאת, קשה להשתכנע מטעמי ההגנה בעניין זה. ראשית, לא הייתה במפגשים אלה בדיקה מקצועית של ממש. שנית, הנגבי היפנה באופן אישי גם שורה של מועמדים עימם לא נפגש, ובכלל זה גדי שבח, רון ורם, אורית בן שלום, זוהר ירמיהו, אילנה עמק, רוזלין גלר, שרה ברינה (ראו עדות הנגבי בעמוד 8,759), תמר דרייפוס. הדבר אינו מתיישב עם טיעונו שלו. שלישית, המדובר לרוב בתפקידים זוטרים, אשר מידת ההתאמה בה מדובר אינה כזו אשר ניתן להסבירה, באופן מתקבל על הדעת, כמצדיקה התייחסות אישית של שר כפי שעולה מן המקרים עליהם עמדנו. ההסבר הסביר למפגשים אלה הינו המסר שהם מעבירים למועמד, ולמי שקרוב אליו, בדבר היחס הרציני שניתן לו. הדברים אמורים הן במי שיש לו זיקה פוליטית, והן במי שאין לו זיקה כאמור. אנו דוחים, אפוא, את הטענה, כי המפגשים נועדו לשמש צורך מקצועי של ממש. 

לכל האמור נוסיף את שאמרנו ועוד נאמר בהקשרים אחרים: ענייננו בתיק החובק התנהלות של כשנתיים במשרד ממשלתי. לא כל ההתנהלות הייתה קשורה לרצון במינויים של בעלי זיקה פוליטית להנגבי. כך הדברים, למשל, בפגישתו של הנגבי עם יובל כהן. לפגישה זו לא היה מימד פוליטי. בעובדה זו אין כדי לשלול את דפוס הפעולה המתואר, הכולל שיחות ומפגשים עם מועמדים לתפקידים זוטרים במשרד, אותם לא הכיר הנגבי מעיקרו של דבר. דפוס זה מצביע על מניע פוליטי ממשי, הנוגע לאותם מקרים.


שער שלישי: האישום השני

207.       האישום השני בתיק זה מופנה נגד הנגבי לבדו. הוא מואשם בכך, שבמסגרת הליך שיפוטי שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, שופט בית המשפט העליון (כיום בדימוס), כב' השופט מישאל חשין, הוא מסר תצהיר שקר והעיד עדות שקר. בשל המעשים הנטענים כלפי הנגבי באישום זה, מייחסת לו המאשימה ביצוע עבירות של עדות שקר ושבועת שקר, עבירות לפי סעיפים 237 ו-239 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

208.       הדיון באישום זה יתחלק לארבעה פרקים: בפרק הראשון נביא את עובדות המסגרת של האישום. בפרק השני נתאר בתמצית את המחלוקת העובדתית הקיימת בין הצדדים. בפרק השלישי נכריע במחלוקת העובדתית הקיימת בין הצדדים, ונביא את הממצאים העובדתיים אליהם הגענו. בפרק הרביעי נדון במשמעות המשפטית של הממצאים אליהם הגענו.

פרק ראשון: המסגרת העובדתית :

209.       ביום 5.11.02, היינו כעשרים חודשים לאחר שהנגבי החל לשמש בתפקיד השר במשרד לאיכות הסביבה, ניתן צו לפיזור הכנסת ה-15. ביום 12.11.02 הוחלט בועידת הליכוד, כי ביום 8.12.02 ייערכו הבחירות לרשימת מועמדי המפלגה לכנסת ה-16 (להלן: "הבחירות המקדימות" או "הבחירות הפנימיות"). באותה עת, על פי חוק המפלגות, התשנ"ב-1992, ובהתאם לסעיף 139 לחוקת הליכוד, מועמדי הליכוד לכנסת נבחרו על ידי כלל חברי מרכז הליכוד. על פי השיטה שנהגה במפלגה בעת הרלוונטית, כל חבר מרכז הצביע עבור 15 מועמדים מתוך רשימת המועמדים בבחירות המקדימות. ביום 20.11.02, או בסמוך לכך, הגיש הנגבי את מועמדותו לרשימת הליכוד לכנסת ה-16.

210.       בתקופה הרלוונטית לענייננו, יצאו לאור מספר עיתונים, אשר הופצו בעיקר בקרב חברי מרכז הליכוד. אחד מהם נקרא: "מרכז העניינים". עורך אותו עיתון ומוציאו לאור היה מר מיכאל קשת (להלן - קשת). ביום 25.11.02, או בסמוך לכך, היינו כשבועיים לפני המועד בו התקיימו הבחירות המקדימות, התפרסם גיליון מס' 6 (או 7) של "מרכז העניינים". בעמוד הראשון של הגיליון נכתב כי מדובר ב"גליון מיוחד לועידה השלישית".

211.       אותו גיליון כלל פרסום, אשר צורף כנספח א' לכתב האישום, ואשר עניינו עומד בלב ליבה של הפרשה שבפנינו, ובמוקד עניינו של התיק בו אנו דנים. מדובר בפרסום הנחזה להיות כתבה שנכתבה על אודות מינויים של אנשי ליכוד שנעשו במשרד לאיכות הסביבה, בתקופה בה הנגבי כיהן כשר לאיכות הסביבה. בראש העמוד מופיעה, באותיות גדולות, המילה: "חשיפה", ובצידה תמונתו של הנגבי. כותרת המסמך היא: "השר צחי הנגבי שיא לאומי במינוי חברי ליכוד". בראש העמוד, תחת המילה "חשיפה", נכתב כך:

"הממשלה הנוכחית מכהנת רק עשרים חודש, אבל גם בזמן קצר כזה יכלו שרי הליכוד לפעול לשיבוצם של חברי התנועה במשרדיהם. בדיקה בלעדית שעשינו העלתה כי במשרד לאיכות הסביבה, שהוא הקטן במשרדי הממשלה, שובצו בתקופה זו למעלה מ-80 חברי מרכז, בתפקידים רבים ומגוונים, כשהשר צחי הנגבי מנצח אישית על המלאכה ומוודא שחברינו מאיישים את כל המשרות הפנויות. זהו שיא שאף שר אחר לא הגיע אליו בממשלה הנוכחית!"

מתחת לאותה פסקה מופיעה פסקה נוספת ובה נכתב כך:

"לידינו הגיעה רשימה של חברי התנועה ששובצו במשרד לאיכות הסביבה, ועיון בה מלמד על כך שמדובר בחברים מכל אזורי הארץ ומכל המגזרים, אנשים שתרמו בעבר תרומה חשובה לתנועה - וכיום הם ממלאים תפקידים חשובים בשירות המדינה".

במרכז המסמך מופיעה רשימה ובה שמותיהם של 74 אנשים, אשר לפי הנטען בפרסום, הינם חברי מרכז הליכוד וחברי תנועת הליכוד אשר מונו לתפקידים שונים במשרד לאיכות הסביבה בתקופת כהונתו של הנגבי. השמות מחולקים למספר קטגוריות (חברי המרכז והתנועה בלשכת השר הנגבי, חברי המרכז והתנועה בתפקידים ביצועיים במשרד, ועוד). בצידו של כל שם, מקום מגוריו של האדם אשר שמו מופיע ברשימה. בתחתית הרשימה מופיעה פסקה מודגשת וממוסגרת אשר בה נאמר כך:

"זו רק רשימה חלקית של חברי המרכז והתנועה שהשר הנגבי, בפרק זמן כה קצר ובמשרד הזעיר ביותר במשרדי הממשלה פעל לשילובם בשרות המדינה."

לאחר פסקה זו מופיעה פסקה הנחזית להיות תגובה אותה מסר הנגבי לכתבה שנכתבה על אודותיו. וכך נכתב בה:

"השר צחי הנגבי אומר בתגובה: "אני מודה באשמה. כל אימת שיכולתי להציע למישהו מחברינו תפקיד שהולם את כישוריו - ביקשתי שיגיש מועמדות. הליכוד לא יכול להטיף למדיניות מסויימת - וכאשר צריך ליישם אותה בפועל, אין לנו יכולת להשפיע. לא השרים והח"כים אלא משרדי הממשלה מנהלים את המדינה, וחשוב שחברי התנועה יטלו אחריות ויהיו שותפים מרכזיים בניהול המדינה, כמובן - על בסיס התאמתם לתפקיד המוצע להם ונכונותם להשקיע, להפגין חריצות, ולגלות גישה ממלכתית מקצועית. אני גאה בכל אחד ואחת מן האנשים שמונו, ואשר הביאו לכולנו גאווה גדולה".

בפסקה החותמת את הפרסום נכתב, באותיות מודגשות, כך:

"אנחנו משוכנעים שהשר הנגבי, במשרד גדול הרבה יותר שצפוי להינתן לו בעקבות הבחירות הבאות יוסיף ללמד את שרי התנועה כיצד על הליכוד לשלוט: לא בדיבורים אלא במינויים"

212.       לטענת המאשימה, אין מדובר בכתבה שנכתבה על ידי מאן דהו על אודות הנגבי והמינויים של חברי ליכוד שמינה במשרד לאיכות הסביבה, אלא במודעה שנכתבה על ידי הנגבי עצמו, או לכל הפחות, במודעה שהנגבי היה מעורב, מודע ואחראי לנוסח הסופי שלה.

213.       הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" הגיע לידי העיתונות הארצית, וסביב הדברים שפורסמו קמה סערה תקשורתית (ראו, למשל, דברי הנגבי, בהודעתו ת/2, שורה 150).

214.       ביום 2.12.02 פנתה התנועה למען איכות השלטון בישראל (להלן - התנועה למען איכות השלטון) להנגבי במכתב שכותרתו "מינויים ע"י השר לאיכות הסביבה", ובו פירטה את התייחסותה לפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים". במכתב ביקשה התנועה את התייחסותו של הנגבי לדברים אלה:

"(9)... האם יש אמת במידע הכלול בפרסום המצ"ב אשר עצם פרסומו, אפילו אם לא נעשה בידיעת אדוני, יש בו כדי לגרום נזק. אם אין אמת בפרסום, כפי שיש לקוות, נבקש לדעת האם בדעת אדוני להוציא הבהרה מטעמו המציינת באופן ברור וחד משמעי כי אין בכוונתו להעדיף מינוי חברי מרכז על פני מועמדים שאינם חברי מרכז.

            (10) כן נבקש לדעת האם הפרסום נעשה בידיעת אדוני, ואם כך הם פני הדברים האם נקט אדוני בצעדים על-מנת למנוע פרסום זה והנזק שבו" (ת/1201 רונן מאיר 62-61). 

215.       התנועה למען איכות השלטון בישראל הוציאה "הודעה לעיתונות" בה פרטה את עיקרי הדברים המפורטים במכתבה להנגבי. העתק מהודעה זו הועבר על ידי העיתון "גלובס" להנגבי, אשר הגיב לדברים בכתב. בתגובה שניסח כתב הנגבי, בין היתר, כי "מדובר בכתבה שפורסמה בעיתון פנימי של הליכוד, ואשר רב בה הבלתי מדויק על המדויק. לא מדובר בפרסום מטעמו של השר הנגבי - ותגובתו לדברים מצוטטת בכתבה במדויק" (ת/1201 רונן מאיר 63).

216.       בהמשך לכך, פנתה התנועה ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, כב' השופט מישאל חשין, והניחה בפניו בקשה למתן צו מניעה לפי סעיף 17ב' לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959. הבקשה הופנתה נגד הנגבי ונגד סיעת הליכוד. בבקשה אותה הגישה ביקשה התנועה למען איכות השלטון כי יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית יעשה שימוש בסמכות המסורה לו בסעיף 17ב' לחוק האמור, וייתן "צו מניעה המורה למשיבים 1 ו-2 [היינו להנגבי ולסיעת הליכוד - א.ר., ע.ש.] להימנע מהמשך הפצתה מודעה ו/או מהמשך תעמולה אחרת אשר יש בה משום הבטחה לפעול למינוי חברי ליכוד וחברי מרכז ליכוד לתפקידים בשירות המדינה ובגופים ממשלתיים, וזאת במידה ולאחר הבחירות הקרובות מפלגת הליכוד תיבחר להרכיב את הממשלה ובמידה והמשיב 1 ימונה לשר בממשלה זאת". בנוסף עתרה התנועה למען איכות השלטון למתן "צו מניעה המורה למשיבים 1 ו-2 להימנע מהפצת דברי תעמולה נוספים, אשר משתמעת מהם התחייבות לפעול למינוי חברי מפלגה וחברי מרכז ופעילים לתפקידים בשירות המדינה ובגופים ממשלתיים, וזאת במידה ולאחר הבחירות הקרובות תיבחר המפלגה להרכיב את הממשלה. ובכלל זה להימנע מהפצת תעמולה זו בדרך של מודעות בעיתונים המופצים בין חברי המפלגה או בעיתונים אחרים או בתקשורת האלקטרונית, באינטרנט או בחלוקת דפי פירסום..."

217.       ההליך האמור התבסס על דיני הבחירות. לטענת התנועה למען איכות השלטון, הפרסום האמור היווה דבר תעמולה אסור שיש להביא להפסקתו, שכן "המשך הפצתו של דף מידע זה, כמו גם פרסומים דומים מעין זה, יש בהם משום עבירה חוזרת ונשנית כמו גם עבירה מתמשכת על חוק הבחירות (סעיף 11)". בהקשר זה טענה התנועה כי הפרסום מנוגד להוראת סעיף 8 לחוק הקובעת כי, "לא תהא תעמולת בחירות קשורה במתן מתנות". כמו כן טענה התנועה למען איכות השלטון, כי הפרסום מהווה שוחד בחירות.

218.       התנועה למען איכות השלטון לא מיקדה את טיעוניה במינויים הפוליטיים עצמם, הגם שהיא העירה הערת אגב בה אמרה: "במאמר מוסגר יאמר כי התמונה המצטיירת מדבר התעמולה, לבד מעצם היותה תעמולת בחירות אסורה, היא אף פגיעה ביכולתם של מועמדים ראויים אשר אינם משתייכים לליכוד להיקלט בשירות הציבור ביחידות הכפופות לשר, וזאת כתוצאה מאפיילתם לרעה בייחס למי "שתרמו בעבר תרומה חשובה לתנועה", לדעת השר" (סעיף 3).

219.       הבקשה למתן צו מניעה הוגשה ביום 4.12.02. בו ביום ביקש כב' השופט חשין את תגובת המשיבים לבקשה, וזאת עד ליום 8.12.02 בשעה 12:00.

220.       ביום 6.12.02 חתם הנגבי בפני עו"ד עקיבא נוף על תצהיר תגובה, וזאת לאחר שהוזהר על ידי עו"ד נוף כי עליו לומר את האמת וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן. בפתח תצהירו ביקש הנגבי לדחות את הבקשה שהוגשה נגדו, ובתצהיר תגובתו אמר, בין היתר, את הדברים הבאים:

"1. המבקשת טעתה כאשר צרפה את המשיב כמשיב לבקשה וכאשר ביקשה כי צו המניעה יופנה כלפי המשיב. המבקשת סברה בטעות כי הפרסום אשר בגינו הגישה את עתירתה הינו מודעה... כשלמעשה מדובר בכתבה אשר פורסמה בעיתון פנימי של הליכוד. הכתבה נשואת הבקשה... לא פורסמה על ידי המשיב ולא מומנה על ידו. 

     2. מאחר והפרסום האמור אינו נכלל בגדר "מודעה" או "דבר תעמולה" הרי שהיה על המבקשת להפנות עתירתה כלפי העיתון בו התפרסמה הכתבה ו/או כלפי העורך ו/או הכתב וכיוצ"ב ולהכליל אותם כמשיבים ומכל מקום לא היה מקום להכליל את המשיב כמשיב לבקשה ולפיכך ומטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת למשיב.

     3. העובדה שהמבקשת טרחה להפנות את העתירה כלפי המשיב איננה במקומה, בין היתר, משום שהמשיב איננו הבעלים ו/או העורך של העיתון בו התפרסמה הכתבה והרי לא יעלה על הדעת כי כל אימת שמאן דהו יפרסם כתבה אודות פלוני יהא פלוני צפוי כי יוגשו נגדו בקשות ועתירות להמנע מהמשך פרסום של הכתבה או מפרסום כתבות דומות.

     4. הגשת בקשה ליתן צו מניעה ואשר מתייחסת לכתבה אשר פורסמה בעיתון, מבלי שכותבי הכתבה ו/או עורכי העיתון מוכללים בעתירה כמשיבים ומבלי שנתבקשה תגובתם מהווה פגיעה יסודית בזכויות העיתון שכן העיתון זכאי לפרוס את טיעוניו ככל שהם נוגעים לחופש הביטוי זכות הציבור לדעת וכיוצ"ב ומשלא זומן צד זה כמשיב הרי שלא מתקיים בירור הוגן.

אמנם נכון הוא כי על פי סעיף 17ב(א) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט 1959 יש ליתן הזדמנות למי ש"נוגע בדבר" לטעון טענותיו ועל פי ההגדרות אין העיתון נכלל כמי שנוגע בדבר ואולם המשיב סבור כי מאחר והעותרת למעשה מבקשת למנוע פרסום כתבה שלמשיב אין שליטה על פרסומה הרי שהיה זה אך צודק לבקש את תגובת העיתון..."

221.       יש לציין, כי במסגרת תצהירו הביא הנגבי טיעון משפטי מנומק בדבר חשיבותה של זכות הטיעון, וזאת במטרה לשכנע, כי יש לאפשר לעיתון "מרכז העניינים" לומר את דברו. בנוסף טען הנגבי, כי מדובר בבקשה תיאורטית, שכן הבחירות המקדימות נקבעו ליום 8.12.02, היינו ליום בו הגיש את תגובתו. בתגובה שמסר אמר הנגבי בעניין זה, כי "מאחר והכתבה כבר פורסמה, והבחירות המקדימות לליכוד אמורות להיערך ב 08/12/02 הרי שהדיון בעתירה וההחלטה בה יהפוך לבלתי רלוונטי וצו המניעה שינתן, אם ינתן, הוא חסר כל ערך ויהא אקדמי לחלוטין."

222.       ביום 8.12.02 התקיימו הבחירות המקדימות במפלגת הליכוד, בהן זכה הנגבי במקום הראשון.

223.       הדיון בבקשת התנועה למען איכות השלטון התקיים ביום 10.12.02, יומיים לאחר שהתקיימו הבחירות המקדימות במפלגת הליכוד, וכחודש וחצי לפני שהתקיימו הבחירות הכלליות לכנסת (28.1.03). לדיון שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, השופט מ. חשין, התייצב הנגבי לבדו, מבלי שהיה מיוצג על ידי עורך דין. את סיעת הליכוד, אשר גם כלפיה הופנתה הבקשה, ייצג עו"ד איתן הברמן. בפתח הדיון הודיע ב"כ התנועה למען איכות השלטון בישראל, כי הוא מבקש לשאול את הנגבי מספר שאלות. נוכח בקשה זו, הזהיר כב' השופט חשין את הנגבי, כי עליו לומר אמת, כל האמת ורק האמת. בשלב זה הודיע הנגבי, כי הוא מסכים לבקשה שהגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל, והוא טען, כי נוכח הסכמתו זו אין מקום לחקור אותו. ואולם, ב"כ התנועה למען איכות השלטון, עו"ד ברק כלב, עמד על קיומה של חקירה, והדבר ניתן לו. ב"כ התנועה למען איכות השלטון שאל את הנגבי מספר שאלות, וכך גם עשה יושב ראש הוועדה, כב' השופט חשין. בסופו של הדיון הוחלט, בהסכמה, כי התנועה למען איכות השלטון בישראל תמחק את הבקשה, ככל שהופנתה נגד סיעת הליכוד. באשר להנגבי - הרי שנוכח הצהרתו כי יפעל בהתאם לאמור בבקשה מבלי שיוצא נגדו צו פורמאלי, נמחקה גם הבקשה ככל שהופנתה כלפיו.

224.       בהמשך דיוננו באישום זה נצטט קטעים מתוך פרוטוקול הדיון שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. בשלב זה נסתפק בכך שנאמר, כי בעדותו בפני כב' השופט חשין שב הנגבי וטען, כי אין מדובר ב"מודעה" אלא ב"כתבה", וכי הוא לא מימן את פרסומה. על-מנת לשכנע בטענותיו טען הנגבי, כי הפרסום כלל אי דיוקים רבים. משנתבקש להביא דוגמאות לאי הדיוקים להם טען, הביא הנגבי מספר דוגמאות. בתשובה לשאלה שנשאל אמר הנגבי, כי בטרם פורסם המסמך הוא התבקש למסור תגובה, והוא אכן עשה זאת. כוונת הדברים היא, לפסקה הפותחת במילים: "אני מודה באשמה....." במהלך החקירה שנערכה לו על ידי עו"ד ברק כלב, התבקש הנגבי להתייחס לפסקה הכלולה בפרסום ואשר בה נאמר: "לידינו הגיעה רשימה של חברי התנועה ששובצו במשרד לאיכות הסביבה, ועיון בה מלמד על כך שמדובר בחברים מכל אזורי הארץ ומכל המגזרים, אנשים שתרמו בעבר תרומה חשובה לתנועה - וכיום הם ממלאים תפקידים חשובים בשירות המדינה". לאחר שהוקראה לו פסקה זו התבקש הנגבי לומר: "האם רשימה כזאת הגיעה לידי העיתון על-ידי גורם מתוך המשרד לאיכות הסביבה או גורם שאתה יודע את זהותו במשרד?" וזו הייתה תשובתו:

"הרשימה היא רשימה שיש בה הרבה אי-דיוקים, הרבה דברים מגוחכים. אם מישהו היה באמת יודע, אם זה היה עובד המשרד או אנשים שמעורבים במינהל המשרד, הוא לא היה מכניס פה דברים שלא קיימים. אני מתאר לעצמי, שכיוון שחלק מדויק וגלוי, אלה אנשים שעברו את ועדת רביבי ואנשים שאושרו על-ידי הממשלה, אלה אנשים שאושרו על-ידי ועדת שרים לאיכות הסביבה, שהיא גם חלק מגופים של הממשלה, אזי מדובר בפרסומים שבחלקם הם גלויים וידועים. מה הדרך המדויקת שבה נרשם כל דבר, את זה צריך לשאול את העורך".

225.       יש לציין, כי במקביל להליך שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, התבטא הנגבי במספר אמצעי תקשורת, שם אמר דברים דומים לאלה שאמר במסגרת ההליך השיפוטי שהתקיים בבקשת התנועה למען איכות השלטון בישראל:

א.           כפי שכבר עמדנו על כך לעיל, ביום 2.12.02 שלח הנגבי תגובה בכתב לגב' דליה טל מעיתון "גלובס", וזאת במענה ל"הודעה לעיתונות" אותה הפיצה התנועה למען איכות השלטון בישראל, יומיים לפני שפנתה ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית. כפי שציינו, בתגובה אותה מסר כתב הנגבי, בין היתר, כי "מדובר בכתבה שפורסמה בעיתון פנימי של הליכוד, ואשר רב בה הבלתי מדויק על המדויק. לא מדובר בפרסום מטעמו של השר הנגבי - ותגובתו לדברים מצוטטת בכתבה במדויק" (ת/1038א'; ת/1038ב').

ב.            ביום 4.12.02, היינו ביום בו הגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל את בקשתה, התראיין הנגבי בתוכנית "היום הזה", על ידי הכתבת, הגב' אסתי פרז. נביא קטע מהראיון שנערך עימו:

"אסתי פרז: עכשיו בוא נדבר עניינית, אתה מבטיח לבוחריך מינויים אם יבחרו בך?

השר צחי הנגבי: לא.

אסתי פרז: ובכל זאת, הרי...

השר צחי הנגבי: אין דבר כזה, זה המצאה.

אסתי פרז: זו המצאה, זה אחד הדברים הלא נכונים ש...

השר צחי הנגבי: בכלל לא מדובר בפרסום זה לא קשור אלי, זאת כתבה שפורסמה בעיתון פנימי של הליכוד, שם...

אסתי פרז: היא הייתה אגב בידיעתך הכתבה הזו?

השר צחי הנגבי: בודאי, הם ביקשו את תגובתי ואמרתי אני מודה ב...

אסתי פרז: לא, ביוזמתך, אני שואלת?

השר צחי הנגבי: לא. לא.

אסתי פרז: או ביקשו ממך מספרים?

השר צחי הנגבי: לא. לא מיוזמתי. זו לא מודעה בתשלום. זה לא קשור אלי. הם שאלו אותי לתגובתי ונתתי תגובה..."

ג.          ביום 10.12.02, סמוך לאחר שהסתיים הדיון בפני כב' השופט חשין, התקשר הנגבי לרשת ב' של קול ישראל, וביקש להגיב על ידיעה שפורסמה בקול ישראל זמן קצר לפני כן, ואשר בה נאמר, כי במסגרת הדיון שהתקיים בפני כב' השופט חשין, "השר צחי הנגבי מודה באי תקינותו של פרסום תעמולה שיצא מטעמו". הנגבי מחה נמרצות על תוכן הידיעה שפורסמה והוא אמר, בין היתר, דברים אלה, בשיחה שקיים עם הכתבת, הגב' כרמית גיא:

"יש פשוט גבול, עולם הפוך. כיון שאני ניצחתי באופן מוחלט בדיון המשפטי שהתנהל היום בועדת הבחירות המרכזית, קשה לי לקבל דיווחים הפוכים, מה עוד שכתבכם לא התייצב בדיון, כך שמישהו היטעה אותו. העתירה כוונה לכך שייפסקו בעתיד פרסומים שנוגעים לתעמולת בחירות. אני אמרתי לכבוד השופט חשין ולעותרים, התנועה לאיכות השלטון, שהפרסום שהיה לא היה על דעתי, לא היה ממומן על ידי, לא היה בכלל פרסום אלא כתבה שפורסמה באיזה שהוא עתון פנימי לקראת הבחירות. לא על ידי. ולכן אין לי שום בעיה לומר ולהצהיר שלא יהיו בעתיד פרסומים. כפי שלא היו בעבר ככה לא יהיו בעתיד. השופט פנה אל העותרים וביקש את תגובתם, הם לא אהבו את זה אבל לא הייתה להם שמץ של הוכחה המקשרת אותי לאותה כתבה..."

226.       עד כאן הבאנו את המסגרת העובדתית הנוגעת לאישום השני. כעת נסקור בקצרה את טענות הצדדים.


פרק שני: טענות הצדדים :

1.  תמצית טענות המאשימה:

227.       כפי שכבר ציינו, המאשימה טוענת כי הפרסום שנעשה בעיתון "מרכז העניינים" אינו כתבה שנעשתה על אודות הנגבי, אלא מודעה שהוא עצמו חיבר, או לכל הפחות מודעה שהנגבי היה מעורב, מודע ואחראי לנוסח הסופי שלה. ואלה עיקר הטענות שמפנה המאשימה נגד הנגבי בכתב האישום אותו הגישה:

בסעיף 47 לאישום הראשון טוענת המאשימה, כי "ביום 23.11.02 בכוונה לזכות בתמיכתם של חברי המרכז בבחירות המקדימות, חיבר הנאשם 1 מודעה שכותרתה "חשיפה": השר צחי הנגבי שיא לאומי במינוי חברי ליכוד" (להלן- "המודעה"). המודעה נוסחה על ידי הנאשם 1 כך שעולה ממנה, כי נכתבה כביכול על ידי אחר....."

בסעיף 50 לאישום הראשון טוענת המאשימה, כי "ביום 24.11.02 העביר הנאשם 1, באמצעות ראש לשכתו דורית שמעון, את נוסח המודעה שחיבר לידי מיכאל קשת, עורך העיתון "מרכז העניינים", וזאת על מנת שתפורסם בגיליון מס' 7 של העיתון, שיצא לאור והופץ בקרב חברי המרכז כ-12 יום לפני הבחירות המקדימות". 

בסעיף 2 לאישום השני טוענת המאשימה, כי בתצהיר עליו חתם בפני עו"ד עקיבא נוף, "טען הנאשם 1 בכזב, כי הוא לא פרסם את המודעה והציג מצג כוזב, כי הוא אינו קשור לחיבור המודעה ולפרסומה, והכל בידעו כי הדברים אינם אמת. הנאשם 1 גם כיזב בכך שהסתיר בתצהירו עובדות מהותיות באשר לחלקו בכתיבת המודעה ובפרסומה. הנאשם 1 הגיש את התצהיר הכוזב ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית כתגובה לבקשה ובכוונה להביא לדחיית הבקשה."

בסעיף 5 לאותו אישום טוענת המאשימה, כי במהלך הדיון שהתקיים בפני כב' השופט חשין "... נחקר הנאשם 1 על תצהירו בפני יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לאחר שהוזהר על ידו כי עליו לומר את האמת, את כל האמת ורק את האמת. בחקירה הנגדית נדונה שאלת הקשר והאחריות של הנאשם 1 לפרסום המודעה. בהמשך לתצהירו הכוזב, טען הנאשם 1 בעדותו בפני הועדה, כי הוא לא פרסם את המודעה וכן טען בכזב ויצר מצג כוזב, כי הוא אינו קשור לחיבור המודעה ולפרסומה, למעט לחלק בו מצוטטת תגובתו בגוף המודעה, בידעו כי הדברים אינם אמת. הנאשם 1 גם כיזב בעדותו בכך שהסתיר עובדות מהותיות באשר לחלקו בכתיבת המודעה ובפרסומה. כל זאת בכוונה להסתיר את האמת בדבר חלקו בפרסום המודעה. כמו כן העיד הנאשם 1 בנוגע לחלק מהשמות במודעה דברי כזב או דברים שיש בהם אמת חלקית אשר נועדה להטעות."

228.       כפני שניתן לראות, בכתב האישום שהגישה טוענת המאשימה, כי הנגבי חיבר את המסמך שפורסם ב"מרכז העניינים" בעצמו. עם זאת, בסיכומים אותם הגישה בתום שמיעת הראיות הודיעה המאשימה, כי היא  ".... אינה שוללת את האפשרות שהיו אחרים (מיכאל קשת, שרון אחדות) שתרמו תרומה ראשונית כלשהי להכנת המודעה, בין בהעלאת עצם הרעיון לכתבה ובין בהעברת רשימה ראשונית של שמות, אולם העיקר הוא בכך שמכלול הראיות מצביע כמסקנה מתחייבת שהנאשם היה מעורב, מודע ואחראי לנוסח הסופי של המודעה כפי שהוקלדה במחשב ע"י דורית שמעון בשבת 23.11.02 אחר הצהריים" (עמ' 12 לסיכומי המאשימה).

2.  תמצית טענות הנגבי:

229.       את טענותיו העובדתיות של הנגבי ביחס לאישום השני, ניתן לסכם כך:

א.           הנגבי דוחה את טענת המאשימה, שהוא חיבר את המסמך בעצמו, או כי "היה מעורב, מודע ואחראי לנוסח הסופי של המודעה כפי שהוקלדה במחשב ע"י דורית שמעון בשבת 23.11.02 אחר הצהריים." הנגבי טוען, כי לא היה מעורב באופן אישי בצורה כלשהי בהכנת הפרסום.

ב.            להנגבי אין ידיעה ברורה בשאלה, מי כתב את המסמך. לדבריו, הדבר נותר עבורו בגדר תעלומה. בהסתמך על עדויותיהם של עורך "מרכז העניינים", מיכאל קשת, ושל דובר המשרד לאיכות הסביבה, שרון אחדות, הוא מעלה את הטענה, שהמסמך הינו תוצאת עבודתם המשותפת של שניים אלה.

ג.            הנגבי אינו שולל את האפשרות, שראש לשכתו, גב' דורית שמעון, הקלידה את המסמך במחשב הנייד של המשרד, ביום שבת ה-23.11.02. הוא גם אינו שולל את האפשרות, שדורית שמעון שיגרה את המסמך למיכאל קשת, זמן קצר לאחר שסיימה להקליד אותו, וכי המסמך אותו הקלידה ושלחה, פורסם בעיתון "מרכז העניינים", כפי שהוא, למעט שינויי עריכה קלים וטעות דפוס, זמן קצר לאחר מכן (ר' סעיף 394 לסיכומי ב"כ הנגבי). אלא שטענתו היא, שדורית שמעון עשתה מה שעשתה, בלא ידיעתו. הנגבי מעלה את הסברה, שהמסמך נמסר לדורית שמעון על ידי דובר המשרד, שרון אחדות, או על ידי מישהו אחר. 

­

ד.         הנגבי דוחה את טענת המאשימה, כי ביום שבת, ה-23.11.02, הוא עסק בחיבור המסמך שפורסם ב"מרכז העניינים", ובמסגרת זו שוחח בטלפון והחליף פקסים עם ראש לשכתו, דורית שמעון. הנגבי מאשר כי באותה שבת שוחח בטלפון עם דורית שמעון והחליף עימה פקסים. אלא שלטענתו, הדבר לא היה לצורך חיבור המסמך, אלא בעניינים שוטפים של עבודת המשרד. לדברי הנגבי, הוא אינו זוכר על מה בדיוק שוחח עם דורית שמעון ובאיזה עניין מענייני המשרד עסקו השניים באותה שבת. עם זאת, בעדותו בבית המשפט העלה הנגבי לראשונה את האפשרות, שהשניים עסקו בעניינה של התגובה אשר מופיעה בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים", ואשר פותחת במילים "אני מודה באשמה..."

ה.         הנגבי עומד על הטענה, שיש להגדיר את הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" כ"כתבה" ולא כ"מודעה". לדבריו, מה שמגדיר מודעה הוא אלמנט התשלום, ובמקרה זה הוא לא שילם תשלום כלשהו ל"מרכז העניינים".

ו.          הנגבי טוען, כי מי שיזם את הפרסום הוא מר מיכאל קשת, וכי מטרתו של קשת הייתה, להעלות את רמת העיתון אותו ערך ולהגדיל את כוח המשיכה שלו, על ידי עריכת כתבה בקשר לדמות מרכזית בתנועת הליכוד, דוגמת הנגבי, בנושא שלציבור חברי הליכוד יש בו עניין.

ז.          הנגבי טוען, שכמה שבועות לפני שהפרסום יצא לאור אמר לו דובר המשרד לאיכות הסביבה, שרון אחדות, כי מיכאל קשת מעוניין לעשות תחקיר או כתבה על אודות חברי ליכוד ששובצו לתפקידים מרכזיים במשרד לאיכות הסביבה. לדברי הנגבי, הוא הבין שהכתבה תעסוק ב-7-5 מינויים של אנשים מרכזיים במשרד שהוא המליץ עליהם, והוא נתן לשרון אחדות אישור לסייע לקשת בהכנת הכתבה. לדברי הנגבי, הוא הבין שלצורך הכנת הכתבה ייערכו ראיונות עם אותם אנשים.

ח.         הנגבי טוען, כי לאחר שנתן לשרון אחדות אישור לסייע למיכאל קשת, שרון אחדות לא עדכן אותו לגבי הפעולות שביצע מול קשת.

ט.         הנגבי טוען, כי לאחר שהפרסום הוכן, הוא התבקש למסור את תגובתו למה שנכתב. לדבריו, הוא לא ראה את הפרסום בטרם מסר את תגובתו, והוא מסר את התגובה מתוך הנחה שהפרסום עוסק במספר קטן של מינויים מרכזיים בלבד. בחקירתו במשטרה אמר הנגבי, כי אינו זוכר בדיוק איך הוכנה התגובה. "אני חושב שבעניין התגובה, או שהוא ניסח ואני אחרי זה תיקנתי, או שניסחנו ביחד בטלפון." (ת/2 שורה 114 ואילך). כפי שציינו לעיל, בעדותו בבית המשפט העלה הנגבי לראשונה את האפשרות, שהוא ודורית שמעון עסקו באותה שבת גם בעניינה של התגובה.

י.          הנגבי דוחה את טענת המאשימה, כי ערך תצהיר שקר והעיד עדות שקר בהליך השיפוטי שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. הנגבי טוען, כי הדברים שאמר בתצהיר ובעדות, הם דברי אמת.

יא.        הנגבי מסכים, כי במהלך הדיון שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, הוא לא סיפר את שהוא טוען לו היום, היינו כי היה מודע לכך ששרון אחדות סייע למיכאל קשת בהכנת הכתבה, ואף אישר לו לעשות כן. ההסבר שהנגבי נותן לעובדה זו הוא, שתחושתו הייתה, שהחקירה שהתנהלה נגדו הייתה מיותרת וקנטרנית, והוא חש כעס ומורת רוח בעת שהשיב לשאלות שנשאל על ידי ב"כ התנועה למען איכות השלטון, עו"ד ברק כלב.

פרק שלישי: הכרעה במחלוקת העובדתית :

1.  מבוא:

230.       המחלוקת העובדתית העיקרית הקיימת בין הצדדים היא, אם כן, בשאלה, האם הנגבי היה מעורב, באופן אישי, בחיבור המסמך שפורסם ב"מרכז העניינים"? טענת המאשימה היא, כאמור, שהפרסום ב"מרכז העניינים" נכתב על ידי הנגבי עצמו, או לכל הפחות מדובר בפרסום שהנגבי היה מעורב, מודע ואחראי לנוסח הסופי שלו. מנגד טוען הנגבי, שלא הייתה לו כל מעורבות אישית בהכנת הפרסום. כזכור הנגבי טוען, כי הוא ידע על כוונתו של קשת לפרסם כתבה על מספר מצומצם של מינויים שנעשו במשרד לאיכות הסביבה, והוא אישר לדובר המשרד, שרון אחדות, לסייע לו. לטענת הננגבי, פרט לאישור שנתן לשרון אחדות, לא הייתה לו שום ידיעה או מעורבות לגבי הפרסום שנעשה, למעט תגובה שמסר למה שנכתב על ידי אחרים.

­­­­­­­

231.       על יסוד שורה של ראיות וטעמים אותם נפרט להלן הגענו לכלל מסקנה, שעלה בידי המאשימה להוכיח את הנטען על ידה באישום זה, במידת הוודאות הנדרשת בפלילים. הממצא העובדתי אליו הגענו הוא, שהפרסום ב"מרכז העניינים" אינו כתבה אשר מאן דהו כתב על אודות הנגבי, אלא פרסום שהנגבי הפיק, ואשר הוא היה הגורם המרכזי, ואולי הבלעדי, בגיבושו. שוכנענו מעבר לספק סביר, כי הנגבי עסק בעניינו של פרסום זה ביום שבת ה-23.11.02, בין היתר, בעת ששוחח בטלפון והחליף פקסים עם ראש לשכתו, גב' דורית שמעון, והנחה אותה לגבי כתיבת המסמך, שעה שזו ישבה בביתה והקלידה במחשב נייד את הפרסום, מראשיתו ועד סופו, החל מהשעה 13:59 ועד לשעה 15:36. כפי שיסתבר בהמשך, המסמך אותו הקלידה דורית שמעון בשעות אחר הצהריים של אותה שבת, שוגר זמן קצר לאחר מכן לעורך "מרכז העניינים", מיכאל קשת, והוא פורסם, כפי שהוקלד על ידי דורית שמעון באותה שבת, למעט שינויי עריכה קלים וטעות דפוס, בגיליון "מרכז העניינים" אשר הודפס יום או יומיים לאחר מכן, והופץ בקרב חברי מרכז הליכוד.

232.       אנו מוכנים להניח, שהיוזמה לפרסום שנעשה באה מצידו של מיכאל קשת. אנו מקבלים את טענת הנגבי, כי לא שילם לקשת דבר. אנו מוכנים להניח, שמיכאל קשת תרם תרומה כלשהי לפרסום,  הגם שספק רב בעיננו אם כך היה. אנו גם מוכנים להניח, שהנגבי נעזר בצורה כזו או אחרת בשרון אחדות ובדורית שמעון. ואולם, כאמור, שוכנענו מעבר לספק סביר, שגם אם הנגבי קיבל עזרה כזו או אחרת מאחרים, הרי שהוא עצמו היה הגורם המרכזי בגיבושו של הפרסום, והוא זה שהפיק אותו והיה אחראי לתוכנו.

233.       יש להבהיר כי בחרנו להשתמש במונחים "גיבוש" ו"הפקה" ולא במונח "כתיבה", הואיל ואין אנו יכולים לשלול את האפשרות, ששרון אחדות, דורית שמעון ואולי גם מיכאל קשת, היו מעורבים בהכנת הפרסום, בדרך זו או אחרת. אפשר שמי מהם הגה את הרעיון שהפרסום ייעשה בצורה של כתבת-תחקיר; אפשר שמי מהם תרם לפרסום בכך שאסף שמות של אנשים שמונו; ואפשר שמי מהם כתב פסקה כזו או אחרת, או חלק של פסקה. אין בפנינו ראיה מהימנה שכך היה, ואולם אנו מוכנים להניח, מטעמי זהירות, שכך היה. בנסיבות אלה, בהן תיתכן מעורבותם של אנשים אחרים בהכנת המסמך, בחרנו שלא להשתמש במונח "כתב", אלא "גיבש" ו"הפיק". כפי שיסתבר משורת הראיות והטעמים אותם נפרט עתה, חומר הראיות המונח בפנינו מצביע מעבר לספק סביר על כך, שהנגבי היה הדמות המרכזית, ואולי היחידה, בגיבושו של המסמך.

2.  המכלול הסיגינטי:

234.       הראיה המרכזית עליה מסתמכת המאשימה הינה העובדה, שהמסמך אשר פורסם ב"מרכז העניינים" הוקלד על ידי דורית שמעון ביום שבת ה-23.11.02. מסמך זה נוצר על ידי דורית שמעון במחשב הנייד של המשרד, ונמצא על ידי המשטרה בתיקייה האישית של דורית שמעון במחשב של המשרד לאיכות הסביבה, תחת שם הקובץ: "חשיפה.doc". עותק של המסמך שנמצא על ידי המשטרה בתיקיית המחשב של דורית שמעון, הוגש לנו וסומן ת/1032. בדיקות שנעשו על ידי המשטרה העלו, כי המסמך ת/1032 שוגר למיכאל קשת, באמצעות הדואר האלקטרוני, זמן קצר לאחר שהוקלד על ידי דורית שמעון, והוא פורסם בעיתון "מרכז העניינים", כפי שהוקלד על ידי דורית שמעון, למעט שינויי עריכה קלים וטעות דפוס, יום או יומיים לאחר מכן.

235.       במהלך החקירה שקיימה אספה המשטרה שורה של ראיות מסוגים שונים, המצטרפות לכדי פאזל המביא תמונה לגבי דברים שהתרחשו, בעיקר במישור המחשוב והתקשורת האלקטרונית, זמן קצר לפני שפורסם הגיליון הרלוונטי של "מרכז העניינים". זהו "המכלול הסיגינטי"((Signals Intelligence הראיות אשר מרכיבות את הפאזל כוללות: ממצאים שנמצאו במחשב של המשרד לאיכות הסביבה; דו"חות פלטי שיחות טלפון ופקסים לגבי שורה של קווי טלפון; דו"חות איכון המתייחסים למספר טלפונים רלוונטיים; ממצאים לגבי משלוח הודעות דואר אלקטרוני; רישומים על אודות מערכת האזעקה בלשכת השר לאיכות הסביבה; והודעות שנגבו ממספר אנשים הנוגעים לעניין.

236.       במסגרת החקירה שקיימה, יצרה המשטרה מסמך אחד המשלב את כל הראיות שנאספו לגבי היבט זה של החקירה. מסמך זה מתאר את השתלשלות העניינים בצורה כרונולוגית, החל מיום שישי, 22.11.02 בשעה 14:38, ועד ליום ראשון, 24.11.02 בשעה 09:55. המסמך שערכה המשטרה הוגש כראיה וסומן ת/1007 ו-ת/1007א'. יש לציין, כי הנגבי אינו חולק על עיקר הממצאים המופיעים במסמך זה (בעמוד 7,068). 

237.       המסמך אותו ערכה המשטרה כולל רשימה של למעלה מ-55 שיחות טלפון, שידורי פקס, רישומי מחשב, איכוני טלפון, רישומים של מערכת אזעקה, ומשלוחי דואר אלקטרוני. להלן נביא את העובדות העיקריות העולות ממסמך זה, אשר, כאמור, לגבי עיקרם אין מחלוקת:

א.           ביום שישי, 22.11.02 בשעה 14:38, התקשר מיכאל קשת לטלפון הנייד של הנגבי, ושוחח איתו במשך ארבע דקות. יש לציין, כי ביומיים שקדמו לאותו יום שישי, נרשמו עוד שתי שיחות טלפון קצרות שנעשו ממיכאל קשת להנגבי. ביום 20.11.02 נרשמה שיחה של 31 שניות, וביום 21.11.02 נרשמה שיחה של 22 שניות (ת/1035).

ב.            בשעות הבוקר של יום שבת, ה- 23.11.02, התקיימו שלוש שיחות טלפון בין הנגבי לבין דובר המשרד, שרון אחדות: בשעה 10:03 התקשר הנגבי לטלפון הנייד של שרון אחדות, ונרשמה שיחה שנמשכה 30 שניות. בשעה 10:33 התקשר שרון אחדות להנגבי, ונרשמה שיחה של 36 שניות. בשעה 10:35, היינו זמן קצר לאחר מכן, התקשר שרון אחדות, פעם נוספת להנגבי, ונרשמה שיחה שנמשכה 6 דקות ו-42 שניות. יש לציין, כי באותה שבת שהה שרון אחדות בבית הוריו.

ג.            בשעה 12:58 של אותה שבת, התקשר הנגבי, מביתו, לטלפון של ראש לשכתו, גב' דורית שמעון, ונרשמה שיחה של דקה ו-17 שניות. זמן קצר לאחר מכן, בשעה 13:00, התקשרה דורית שמעון לביתו של הנגבי, ונרשמה שיחה של דקה ו-50 שניות.

ד.            בשעה 13:02, היינו בסמוך לאחר שדורית שמעון סיימה לשוחח עם הנגבי, היא התקשרה למר מוטי דודי, אשר באותה תקופה היה מנהל התחבורה במשרד לאיכות הסביבה. לטענת המאשימה, אותה אנו מקבלים, באותה שיחה ביקשה דורית שמעון ממוטי דודי שמישהו יביא לביתה, מהמשרד לאיכות הסביבה, את המחשב הנייד שלה. בהודעה הראשונה שמסר מוטי דודי במשטרה נאמר על ידו, ש"דורית אמרה כי היא צריכה את הלפ-טופ כי היא צריכה להוציא הודעה לעיתונות או להדפיס משהו לשר עצמו" (ת/1074א'). בהודעה נוספת אמר מוטי דודי, שדורית שמעון אמרה לו, "שהשר צריך משהו דחוף" (ת/1074ב'). 

לטענת המאשימה, אותה אנו מקבלים, השיחה של דורית שמעון למוטי דודי הייתה הראשונה מבין מספר שיחות טלפון ומהלכים שנועדו להביא לדורית שמעון את המחשב הנייד שלה, אשר באותה שבת היה מצוי במשרד לאיכות הסביבה. הצורך בסיועו של אחד מעובדי המשרד נבע מכך, שלדורית שמעון אין רישיון נהיגה. פרטי ההתקשרויות הנוגעים לנסיעה למשרד לאיכות הסביבה מופיעים במסמך שערכה המשטרה, ת/1007, ואין צורך להביא אותם כאן, על דקדוקיהם. מה שחשוב לענייננו הוא, שאחד מעובדי המשרד, דודי יאסי שמו, נסע למשרד לאיכות הסביבה, במטרה להביא את המחשב הנייד לביתה של דורית שמעון. המאשימה סבורה שדורית שמעון הצטרפה לנסיעה, ואנו סבורים שלא. לעובדה זו אין חשיבות רבה. מה שחשוב הוא, שמהראיות אשר סוכמו בת/1007 עולה, שדודי יאסי הגיע למשרד לאיכות הסביבה בסביבות השעה 13:30, ובשעה 13:31 נרשם, כי האזעקה בלשכת השר, היינו בלשכתו של הנגבי, נוטרלה. לטענת המאשימה, אותה אנו מקבלים, דודי יאסי ו/או דורית שמעון, נטלו את המחשב הנייד שהיה מצוי בלשכת השר ולקחו אותו עימם. על פי דו"ח איכון הטלפון של דודי יאסי, בשעה 13:45, או בסמוך לכך, הוא הגיע לביתה של דורית שמעון.

כאמור, לשאלה האם דורית שמעון הצטרפה לנסיעה של דודי יאסי אין חשיבות. ואולם כיוון שדעתנו בעניין זה שונה מדעת המאשימה נסביר, כי מהמוצג ת/1007 עולה, שבמהלך נסיעתו של דודי יאסי למשרד לאיכות הסביבה, הוא שוחח בטלפון עם דורית שמעון. אם, כטענת המאשימה, דורית שמעון נסעה ביחד איתו, לשם מה היה עליהם לשוחח בטלפון? [ר' גם שאלות החוקרים בהודעת דודי יאסי - תע/1075ג'].

ה.         כזכור, דורית שמעון התקשרה למוטי דודי בשעה 13:02 וביקשה ממנו שמישהו יביא לביתה את המחשב הנייד שלה. השיחה נמשכה דקה ו-41 שניות. בשעה 13:04, היינו שניות ספורות לאחר שדורית שמעון סיימה את שיחת הטלפון שקיימה עם מוטי דודי, שיגר הנגבי לביתה של דורית שמעון הודעת פקס, אשר נמשכה 186 שניות. בשעה 13:16 שיגר הנגבי לביתה של דורית שמעון הודעת פקס נוספת, אשר נמשכה 44 שניות.

ו.          כפי שציינו, על פי דו"ח איכון הטלפון של דודי יאסי, בשעה 13:45, או בסמוך לכך, הוא הגיע לביתה של דורית שמעון, לאחר נסיעתו למשרד לאיכות הסביבה. מרישומי המחשב של דורית שמעון עולה, כי 14 דקות לאחר מכן, היינו בשעה 13:59, היא התחילה להקליד בביתה, את המסמך "חשיפהdoc", אשר הוגש לנו כראיה וסומן ת/1032, ואשר ימים ספורים לאחר מכן פורסם בעיתון "מרכז העניינים". מרישומי המחשב עולה, כי דורית שמעון עבדה על אותו מסמך במשך 97 דקות, היינו עד לשעה 15:36. תוך כדי הכנת המסמך על ידה, התקיימו מספר שיחות טלפון בינה לבין הנגבי, והוחלפו ביניהם מספר הודעות פקס. הדבר עולה, מנתוני שיחות טלפון ופקס' אשר הונחו בפנינו. יש לציין, שבאותו פרק זמן, דורית שמעון לא עמדה בקשר עם איש זולת הנגבי. נביא, אפוא, את פירוט שיחות הטלפון והודעות הפקס שהוחלפו בין הנגבי לבין דורית שמעון במהלך 97 הדקות בהן דורית שמעון הקלידה את המסמך:

1)         בשעה 14:41, היינו 42 דקות לאחר שדורית שמעון התחילה לעבוד על המסמך, היא שיגרה לביתו של הנגבי הודעת פקס שנמשכה 150 שניות.

2)         בשעה 14:52 התקשרה דורית שמעון לביתו של הנגבי, ונרשמה שיחת טלפון של 11 שניות.

3)         בשעה 15:00 שיגר הנגבי לדורית שמעון הודעת פקס שנמשכה 53 שניות.

4)         בשעה 15:02 שיגר הנגבי לדורית שמעון הודעת פקס נוספת שנמשכה 73 שניות.

5)         בשעה 15:18 שיגרה דורית שמעון להנגבי הודעת פקס שנמשכה 178 שניות.

6)         בשעה 15:24 התקשרה דורית שמעון לטלפון הנייד של הנגבי ושוחחה איתו במשך 3 דקות ו-28 שניות.

7)         בשעה 15:33 התקשרה דורית שמעון לטלפון הנייד של הנגבי ונרשמה שיחה של 14 שניות.

8)         בשעה 15:34 התקשר הנגבי לדורית שמעון ונרשמה שיחה של 16 שניות.

9)         בשעה 15:36, היינו שתי דקות לאחר מכן, חתמה דורית שמעון את המסמך ת/1032 במחשב שלה.

ז.          בשעה 15:38, היינו שתי דקות בלבד לאחר שדורית שמעון סיימה לעבוד על המסמך, היא התקשרה לטלפון הנייד של מיכאל קשת, ושוחחה איתו במשך דקה ו-21 שניות. בשעה 15:40 נרשמה שיחה נוספת שנמשכה 20 שניות. בשעה 15:41 נרשמה שיחה נוספת של דורית שמעון למיכאל קשת, אשר נמשכה 3 דקות ו-59 שניות.

ח.         לאחר שדורית שמעון סיימה לשוחח עם מיכאל קשת, היא שיגרה להנגבי שלוש הודעות פקס, ושוחחה איתו בטלפון:

                        1)         בשעה 15:41 שיגרה דורית שמעון להנגבי הודעת פקס שנמשכה 38 שניות.

2)         בשעה 15:42 שיגרה דורית שמעון להנגבי הודעת פקס שנמשכה 178 שניות.

3)         בשעה 15:53 שיגרה דורית שמעון להנגבי הודעת פקס שנמשכה 42 שניות.

4)         בשעה 15:54 התקשרה דורית שמעון להנגבי, והשניים שוחחו במשך 48 שניות.

ט.         לאחר מכן, בשעה 16:11 התקשרה דורית שמעון לטלפון הנייד של שרון אחדות, ושוחחה איתו במשך 33 שניות. מיד אחר כך, בשעה 16:12, התקשרה דורית שמעון לבית הוריו של שרון אחדות, שם הוא שהה באותה שבת, והשניים שוחחו במשך ארבע עשרה דקות ו-21 שניות. זמן קצר לאחר ששרון אחדות סיים את שיחתו עם דורית שמעון, הוא התקשר להנגבי ושוחח איתו במשך 92 שניות.

י.          קרוב לשעתיים לאחר מכן, היינו בשעה 18:29, התקשרה דורית שמעון לדודי יאסי. אין חולק על כך, שזמן קצר לאחר מכן הגיע דודי יאסי לביתה של דורית שמעון, אסף אותה, ולקח אותה למשרד לאיכות הסביבה.

יא.        בשעה 19:04 נוטרלה האזעקה בלשכתו של הנגבי, ושבע דקות לאחר מכן, היינו בשעה 19:11, ניסתה דורית שמעון לשלוח מהמחשב שלה, למחשב של מיכאל קשת, באמצעות הדואר האלקטרוני, את ת/1032, היינו את המסמך שהקלידה בשעות אחר הצהריים של אותה שבת. דורית שמעון התכוונה לשלוח את המסמך לכתובת של חברת קופי-קולור, שהינה חברה בבעלותו של מיכאל קשת. אלא שדורית שמעון רשמה כתובת שגויה, ולכן המסמך לא הגיע ליעדו.

יב.        לאחר שיגור המסמך באמצעות הדואר האלקטרוני, בעת שדורית שמעון שהתה עדיין במשרד לאיכות הסביבה, נרשמו חמש שיחות טלפון העשויות להיות רלוונטיות לענייננו, מהמרכזייה של המשרד לאיכות הסביבה: בשעה 19:16 נרשמה שיחה בת 2 שניות למכוניתו של הנגבי. מספר שניות לאחר מכן נרשמה שיחה שנמשכה 16 שניות לטלפון הנייד של מר גדעון אברהם, שהיה הנהג של הנגבי. בשעה 19:17 נרשמה שיחה בת 3 שניות לטלפון הנייד של הנגבי. בשעה 19:28 נרשמה שיחה בת 49 שניות לביתו של הנגבי. בשעה 19:44 נרשמה שיחה בת 53 שניות לטלפון הנייד של מר גדעון אברהם, נהג השר. מדובר, כאמור, בחמש שיחות שנעשו במוצאי שבת, מהמשרד לאיכות הסביבה, בעת שדורית שמעון שהתה בבניין.

יג.         מהטבלה אותה ערכה המשטרה עולה, כי בשעה 20:13 אוכן הטלפון הנייד של דודי יאסי בסמוך לביתה של דורית שמעון, ובשעה 20:32 אוכנה דורית שמעון בביתה. משמעות הדבר היא, שדורית שמעון חזרה לביתה מהמשרד לאיכות הסביבה. איכון זה, הינו הרישום האחרון שנרשם לגבי יום שבת ה-23.11.02.

יד.        בשעות הבוקר של היום שלמחרת, היינו ביום ראשון ה-24.11.02, נרשמו שתי שיחות טלפון בין דורית שמעון לבין מיכאל קשת: בשעה 08:39, כאשר דורית שמעון הייתה עדיין בדרכה למשרד, נרשמה שיחת טלפון מדורית שמעון למיכאל קשת, אשר נמשכה 15 שניות. בשעה 08:46 נרשמה שיחת טלפון ממיכאל קשת לדורית שמעון, אשר נמשכה 24 שניות. לאחר שתי שיחות אלה, שוגר המסמך אותו הקלידה דורית שמעון, באמצעות הדואר האלקטרוני, כמפורט להלן:

1)         בשעה 09:02 שיגרה דורית שמעון, בדואר האלקטרוני מהמחשב שלה, את המסמך שהקלידה בשבת, לחברת קופי-קולור. הפעם השיגור היה לכתובת הנכונה של אותה חברה. דורית שמעון צירפה למסמך כיתוב בו נאמר, כי מדובר בדוא"ל שנשלח ממנה ומיועד למיכאל קשת.

2)         בשעה 09:11 שיגרה דורית שמעון, בדואר האלקטרוני מהמחשב שלה, את המסמך שהקלידה בשבת, לכתובת הדוא"ל של אחת מהמזכירות בלשכת השר, הכפופות לה, הגב' קרן מתתיהו. בשעה 09:14 שיגרה קרן מתתיהו את המסמך, בדואר אלקטרוני, לחברת קופי-קולור, ולמזכירת הדובר, הגב' אתי נתן. בשעה 09:55 שלחה אתי נתן בדוא"ל את המסמך לחברת קופי-קולור.

238.       מן האמור לעיל עולה, כי המסמך שהוקלד על ידי דורית שמעון בשעות אחר הצהריים של יום שבת,  הגיע למיכאל קשת בשעות הבוקר של יום ראשון, 24.11.02. להשלמת התמונה ייאמר, כי חקירת המשטרה העלתה, שגיליון "מרכז העניינים" אשר כלל את הפרסום מושא דיוננו, הודפס בדפוס ש. סגל ושות' בע"מ. מהודעתו במשטרה של מנהל בית הדפוס, מר יעקב גרוסמן, אשר הוגשה כתחליף לעדותו, עולה, כי למחרת היום, היינו ביום שני ה-25.11.02, הוציא בית הדפוס למיכאל קשת חשבונית בגין הדפסת אותו גיליון. הדעת נותנת, כי החשבונית נמסרה למיכאל קשת לאחר שבית הדפוס סיים להדפיס את הגיליון, ומסר אותו למיכאל קשת. מכאן, שקרוב לוודאי, שהגיליון הודפס ביום 25.11.02. בהודעתו של מר גרוסמן נאמר, כי יתכן בהחלט שמיכאל קשת הביא את הגיליון להדפסה ביום ראשון, והגיליון הודפס תוך יום. מר גרוסמן אמר בהודעתו: "כך זה היה אופי העבודה בינינו. החוברות הללו לא נעשו יותר מ-24 שעות מהרגע שביקש להדפיס עד שמסרנו לו אותם ביד. כך תמיד מיכאל קשת ביקש להדפיס מיום ליום. הוא תמיד אמר לי כי זה דחוף, כי זה קשור לבחירות במרכז הליכוד, ואין ערך אם זה יוצא מאוחר." (תע/1242).

239.       מהן המסקנות העולות מהראיות אשר סוכמו בת/1007? המסקנה הברורה היא, שדורית שמעון הקלידה את המסמך שפורסם ב"מרכז העניינים", ביום שבת ה-23.11.02. הנגבי אינו שולל את טענת המאשימה בעניין זה. בסעיף 394 לסיכומיהם כותבים ב"כ הנגבי: "כאמור, אין מחלוקת כי דורית שמעון פתחה על המחשב הנייד שלה קובץ word ביום שבת. קובץ זה שהודפס על-ידה כלל את הטקסט שנשלח למר קשת ופורסם ככתבה." אלא שטענת הנגבי היא, שלא הייתה לו שום ידיעה לגבי מעשיה של דורית שמעון. האם ניתן לקבל טענה זו? אנו קובעים שלא.

240.       ראיות שסוכמו לעיל מציגות את פרטי ההתקשרויות, אבל לא את תוכנן. מהטבלה שהוצגה לנו ניתן לדעת מי התקשר למי ומתי, בבחינת "סרט אילם", אבל אין בפנינו ראיה ישירה לגבי תוכן השיחות. ניתן לדעת מי שיגר למי פקס, אבל אין בפנינו עותק מהודעת הפקס שנשלחה. יוצא, אפוא, שראיות ישירות לגבי תוכן הדברים שהוחלפו לא הובאו בפנינו. ואולם מכלול הראיות הנסיבתיות מביא אותנו למסקנה הברורה והיא, שהנגבי, דורית שמעון, שרון אחדות ומיכאל קשת, עסקו באותם ימים בעניינו של הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים". על כך הם שוחחו בטלפון, ועל כך החליפו פקסים. די בכך לצורך ענייננו, ואין הכרח לדעת בפרטי פרטים מה נאמר בכל שיחה ומה שוגר בכל פקס.

241.       מכלול הנתונים אותם פירטנו לעיל מלמד כי הנגבי ודורית שמעון קיימו ביניהם קשר טלפוני והחליפו פקסים, הן לפני שדורית שמעון התחילה לעבוד על המסמך, הן במהלך עבודתה על המסמך, והן לאחר שסיימה לעבוד על המסמך. חילופי שיחות הטלפון והפקס מאפיינים במובהק עבודה משותפת על מסמך. מדובר בהעברת מסמך באמצעות הפקס לשם הקלדתו, העברת הנוסח המוקלד לצורך תיקונים, וקיום שיג ושיח טלפוני תוך כדי יצירת המסמך. הראיות לעניין זה משתלבות זו בזו. התמונה הכוללת היא של יצירת המסמך, אשר בסופו של דבר התפרסם כנספח א' לכתב האישום, פרי מאמץ משותף של הנגבי ושל דורית שמעון, אשר הקלידה את המסמך.

242.       ניתן לראות בבירור מהלך של "פינג פונג" בין השניים, אשר תחילתו בשעה 13:04 במשלוח פקס מאת הנגבי לדורית שמעון. שמעון מתחילה להקליד את המסמך בשעה 13:59, 14 דקות לאחר שדודי יאסי מביא את המחשב אליה מן המשרד. בשעה 14:41, 42 דקות לאחר תחילת הקלדתו של המסמך, משגרת שמעון את הטקסט המודפס להנגבי באמצעות הפקס. בשעות 15:00 ו - 15:02 מעביר הנגבי את הטקסט בחזרה לשמעון. 16 דקות אחרי כן, שוב מועבר טקסט משמעון להנגבי, בשעה 15:18. בהמשך לכך, מתקיימות ביניהם 3 שיחות טלפון, בשעות 15:24, 15:33, 15:34. זמן קצר אחרי כן, בשעה 15:36, מסתיימת יצירת המסמך. שתי דקות אחרי כן, מתקשרת דורית שמעון למיכאל קשת, ובין השניים מתקיימות שלוש שיחות בשעות 15:38, 15:40, 15:41. אחרי כן מעבירה שמעון להנגבי את הנוסח הסופי של המסמך, שוב באמצעות הפקס (15:41, 15:42, 15:53). אחרי שיחות נוספות, כפי שמפורט לעיל, נוסעת דורית שמעון למשרד לאיכות הסביבה, ושולחת את המסמך מן המחשב שלה במשרד לקופי קולור.

243.       מכלול הנתונים האמור מצביע על המסקנה כי המסמך בו עסקו המעורבים הינו נספח א' לכתב האישום. זוהי המסקנה הסבירה היחידה. אין אפשרות סבירה אחרת היכולה להסביר את מכלול הנתונים. הנגבי לא נתן למכלול הנתונים שום הסבר משכנע אחר. הדעת נותנת, שאילו הקשר הטלפוני וקשר הפקסים בין השניים סב על ענייני עבודה שגרתיים, היה הנגבי מביא ראיות ממשיות לגבי אותם עניינים. אלא, שמעבר לטענה הכללית, לא הביא הנגבי ראייה קונקרטית כלשהי.  

244.       נזכיר, כי מדובר ביום שבת. על פי הנתונים שבפנינו, בשום שבת במהלך ארבעה חודשים באותה תקופה, לא נמצא ולו פקס אחד שנשלח מהנגבי לדורית שמעון, או להיפך. גם מספר שיחות הטלפון שהתקיימו בין השניים באותה שבת, לא היה שיגרתי. יוצא, אפוא, שמדובר באירוע חריג שאינו יכול להיות מוסבר בשגרת העבודה של המשרד, ואף לא בפעילות מיוחדת לקראת הבחירות המקדימות. כבר ציינו, שבפרק הזמן בו דורית שמעון עבדה על המסמך, היא לא עמדה בקשר עם איש, זולת ה. ועוד יש לציין, כי מהראיות שהובאו בפנינו עולה, שבאותה תקופה הנגבי לא ידע להשתמש במחשב, דבר המסביר את הצורך שלו בסיועה של דורית שמעון, לשם הקלדת המסמך ושיגורו למיכאל קשת.

245.       הנגבי טוען, כאמור, שדורית שמעון הקלידה את המסמך בלא ידיעתו. הנגבי אינו סבור שדורית שמעון היא זו שניסחה את המסמך אותו הקלידה. הסברה אותה מעלה הנגבי היא, שמישהו אחר, כנראה שרון אחדות, מסר לדורית שמעון את המסמך על מנת שתקליד אותו. כאמור, אנו דוחים טענה זו. אין זה מתקבל על הדעת, ששרון אחדות עמל וטרח ואסף שם ועוד שם, במשך מספר שבועות, מבלי לעדכן את הנגבי לגבי פעולותיו; אין זה מתקבל על הדעת שדורית שמעון ושרון אחדות הכינו פרסום כה רגיש, המכריז על כך שהנגבי הוא "שיאן לאומי" במינויים פוליטיים, על דעת עצמם, תוך שהם מסתירים עובדה זו מהנגבי; אין זה מתקבל על הדעת, שדורית שמעון ושרון אחדות הכריזו על כך שהנגבי "ניצח באופן אישי" על מלאכת מינויים של "למעלה מ-80 אנשי מרכז", מבלי לוודא עם הנגבי שהוא אכן ניצח על המלאכה, ושהאנשים אשר מונו הם אכן אנשי ליכוד; אין זה מתקבל על הדעת, שדורית שמעון תעבוד בשבת ותיסע למשרד במוצאי שבת, לבקשתו של אדם כלשהו, זולת הנגבי; אין זה מתקבל על הדעת, שבעת שדורית שמעון שוחחה עם הנגבי בטלפון והחליפה עימו פקסים, היא לא סיפרה לו, שממש באותם רגעים בהם השניים שוחחו, היא הייתה עסוקה בכתיבת מסמך שעוסק בו ובמינויים שעשה, ואשר עתיד להיות מופץ בקרב חברי המרכז ערב הבחירות המקדימות בליכוד. הסברה לפיה, שרון אחדות ודורית שמעון פעלו מאחורי גבו של הנגבי, בכך שחיברו והקלידו את המסמך מושא דיוננו ושיגרו אותו ל"מרכז העניינים", אינה יכולה להתקבל.

246.       ב"כ הנגבי טוענים, שלא ניתן לומר כי שרון אחדות פעל מאחורי גבו של הנגבי, שהרי הנגבי נתן לשרון אחדות אישור לסייע לקשת. אלא, שאפילו היינו מקבלים את גרסתו של הנגבי - ואיננו מקבלים - יש הבדל בין מתן אישור לסייע לקשת בהכנת כתבה אשר הנגבי הבין כי היא עוסקת במינויים בודדים, לבין סיוע בהכנת כתבה העוסקת ב-74 אנשים, ובמעורבות בכתיבת הטקסט המופיע במסגרת אותה כתבה. 

247.       עניין זה מביא אותנו לטענה נוספת אותה מעלה הנגבי והיא, שכאשר הוא התבקש למסור תגובה לכתבה שנכתבה על אודותיו, כטענתו, הוא סבר שמדובר בכתבה העוסקת במספר מועט של מינויים מרכזיים שנעשו במשרד לאיכות הסביבה, בהמלצתו. גם טענה זו אינה יכולה להתקבל. כל עניינו של הפרסום ב"מרכז העניינים" הוא בכמות. במספר המינויים. הכותרת של הפרסום היא: "השר צחי הנגבי שיא לאומי במינוי חברי ליכוד". מספר המינויים שנעשו, הוא העיקר. כדי להניח את דעתם של הקוראים שהנגבי הינו "שיאן לאומי" במינוי חברי ליכוד, הובאה בפרסום רשימה של 74 אנשים. בעת שנדון באישום הראשון נעמוד על כך, שלהנגבי וללשכתו הגיעו מאות פניות של אנשים, רובם אנשי ליכוד, אשר ביקשו סיוע במציאת עבודה. הובאו בפנינו ראיות מהן ניתן ללמוד על הדינאמיקה המיוחדות הקיימת בין שרים לחברי המפלגות שלהם, בכל הנוגע לציפייה הקיימת אצל האחרונים לקבל סיוע במציאת עבודה. על רקע עובדות אלה, הרי שטענת הנגבי כי סבר שהכתבה עוסקת במינוי של אנשים בודדים, אינה יכולה להתקבל. כאשר שר מוצף במאות פניות של חברי מפלגתו המייחלים לסיוע במציאת עבודה, להם או למקורביהם, מה רבותא בכך שהנגבי סייע לחמישה, שישה ואולי שבעה חברים? באיזו "אשמה" יש להודות? במה יש להתגאות? האם על זאת ייאמר: "כל אימת שיכולתי להציע למישהו מחברינו תפקיד שהולם את כישוריו - ביקשתי שיגיש מועמדות"?

248.       זו אף זו. אין זה סביר בעינינו כלל, כי אם הנגבי היה סובר באמת ובתמים, כי מדובר בכתבה על מספר קטן של מינויים, היה משתף פעולה עם פרסום בהקשר זה, במועד בו נעשה, ערב הבחירות הפנימיות בליכוד. פרסום המלמד על מספר קטן של מינויים כאמור, לא רק שלא היה עשוי להניב תועלת פוליטית להנגבי, אלא עלול היה להזיק לו, בהתחשב במערכת הלחצים והציפיות המתוארת לעיל.

249.       בהקשר זה לא למותר יהיה לציין, כי הובאו בפנינו ראיות על כך שהנגבי הינו אדם קפדן ודייקן מאד, והוא רגיש ביותר לניסוח מסמכים ולתקינותם. בהקדמת המאוחר נוסיף, כי הדבר עולה גם בשיג ושיח של הנגבי, בהקשרים נוספים, עם עיתון "מרכז העניינים". היעלה על הדעת שלא בדק היטב מה עניינה של הכתבה בטרם הגיב לה? אפשרות כזו אינה סבירה בעינינו כלל. ואולם, כאמור, התיזה העקרונית אותה מעלה הנגבי ולפיה מישהו אחר כתב כתבה והוא התבקש להגיב עליה, אינה מקובלת עלינו. המסקנה אליה הגענו היא, שהנגבי החליט לערוך פרסום שיהיה ערוך ככתבה שנכתבה על אודותיו, וחלק מהפרסום הנחזה ככתבה, כולל גם את מה שנחזה להיות תגובה שמסר לדברים שנכתבו על אודותיו.

250.       כפי שעולה מהדברים שאמרנו, דורית שמעון היא דמות מפתח בפרשה זו, שהרי היא זו שהקלידה את המסמך. על כך אין חולק. מהי, אם כן, הינה גרסתה של דורית שמעון לגבי נסיבות עריכת המסמך? התשובה לשאלה זו היא, שדורית שמעון לא הוזמנה לעדות על ידי איש מהצדדים, והיא לא מסרה בפרשה זו גרסה של ממש.

251.       בטרם נתייחס בפירוט לעניין זה ראוי לציין, כי דורית שמעון הייתה והינה אחד מהאנשים הקרובים ביותר להנגבי במהלך שנות עבודה רבות. היא החלה לעבוד עם הנגבי בשנת 1996 כמזכירה, בעת שהיה שר הבריאות. היא שימשה גם מזכירתו של הנגבי בעת שהיה שר המשפטים, ולאחר מכן היא הייתה העוזרת הפרלמנטארית שלו בכנסת. כאשר הנגבי מונה לתפקיד השר לאיכות הסביבה, שימשה ראש לשכתו. בהמשך, כאשר הנגבי עבר להיות השר לבטחון פנים, עברה דורית שמעון יחד איתו, ושימשה ראש לשכתו גם באותו משרד. לאחר מכן הייתה דורית שמעון ראש לשכה במשרד ראש הממשלה בעת שהנגבי היה שר ללא תיק, ולאחר מכן הייתה פעם נוספת עוזרת פרלמנטארית של הנגבי (ר' עמ' 82 לסיכומי המאשימה). בעת שמשפט זה התקיים בפנינו, המשיכה דורית שמעון לעבוד ביחד עם הנגבי. מדברי המאשימה עולה, כי לאחר שהוגש כתב האישום בתיק זה, נטלה דורית שמעון יום חופש, והגיעה למשרדי הפרקליטות כדי לאמוד את כמות המסמכים שיש לצלם בתיק הפרקליטות (עמ' 96-95 לסיכומי המאשימה). מעדויות שהובאו בפנינו עולה, כי בין הנגבי לדורית שמעון שררו יחסי אמון קרובים (ר', למשל, עדות אורית טננבוים-סובול, בעמוד 6,932). עובדות אלה רק מעצימות את חוסר הסבירות שבטענה ולפיה, דורית שמעון עסקה בעניינו של הפרסום ב"מרכז העניינים" מאחורי גבו של הנגבי.

252.       כפי שציינו, דורית שמעון לא הוזמנה לעדות על ידי איש מהצדדים. מה ההסבר של המאשימה לעובדת אי זימונה כעדה מטעם המאשימה? ראש צוות החקירה בפרשה זו, ניצב יואב סגלוביץ העיד, כי במהלך החקירה שקיימה המשטרה, זומנה דורית שמעון מספר פעמים למסור את גרסתה ואולם, לדבריו, היא סירבה להתייחס לעובדות ולראיות שהוצגו בפניה ולמסור גרסה עניינית. לדברי ניצב סגלוביץ, בין היתר אמרה דורית שמעון, כי יתכן ש"שתלו" לה את המסמך. על רקע דברים אלה סברה המאשימה, שלא יהיה טעם בזימונה של דורית שמעון כעדה מטעם המאשימה, ולפיכך לא זומנה.

253.       אשר להנגבי, תמצית טענת ההגנה בעניין זה היא, שהיה זה מתפקידה של המאשימה לזמן לעדות את דורית שמעון, ולא תפקיד ההגנה. בסעיף 484 לסיכומיהם אומרים ב"כ הנגבי: "נודה שהתלבטנו בשאלה האם לזמן את הגב' שמעון לעדות. אך לאור מכלול השיקולים שהצגנו לעיל, ולאור חומר הראיות הקיים המעלה הרבה מעבר לספק סביר ביחס לטיעונה של המאשימה, ובהינתן העובדה הפשוטה שאין המאשימה יכולה לגלגל את האחריות בעניין זה לפתחנו, החלטנו שלא לצעוד באפיק זה".

254.       אנו דוחים את ההסבר שניתן על ידי הנגבי בנקודה זו, כבלתי מתקבל על הדעת. טענתו המרכזית של הנגבי לגבי מה שנעשה באותה שבת היא, שדורית שמעון פעלה ללא ידיעתו. הוא טוען, כי מישהו אחר, כנראה שרון אחדות, מסר לה את המסמך שהקלידה באותה שבת. האין זה מתחייב כי יזמין אותה לבית המשפט כדי לברר עימה עניין זה? האם העובדה שלא זימן אותה לעדות, הינה דבר של מה בכך? סבורים אנו, שלא ניתן להסביר את עובדת אי זימונה לעדות של דורית שמעון על ידי הנגבי, אלא בהנחה ולפיה, עדותה של דורית שמעון לא יכולה להועיל להנגבי, אלא להיפך. ואולי ראוי להביא כאן דברים שאמר ב"כ המאשימה בסיכומיו בעל-פה: "הייתי אומר בצורה ציורית שאפילו היית מצפה שדורית שמעון תהיה זו שרצה לפה ומתפרצת לתוך האולם אולי ביום הדיונים הראשון ואומרת כבודכם, נפלה פה טעות. מאשימים את צחי הנגבי במשהו שהוא לא עשה. אני יודעת מי עשה את זה, זה לא היה הוא. כמובן שלא ראינו אותה פה." (בעמודים 13,253-4). 

255.       בעניין זה יש להוסיף, כי מה שאינו מתיישב עם טענתו של הנגבי בעניין זה אינו מתמצה רק באי זימונה לעדות של ראש לשכתו. שהרי הדעת נותנת, שאם היה ממש בטענת הנגבי כי דורית שמעון פעלה מאחורי גבו, הוא היה עורך עימה ברור, ואף נוקט נגדה בצעדים. אלא, שדבר לא נעשה. האם יעלה על הדעת, שאם דורית שמעון "סיבכה" את הנגבי בעניין לא לו, הוא היה ממשיך להעסיק אותה כאשת אמונו? אנו סבורים, כי העובדה שהנגבי לא ערך עם דורית שמעון בירור כלשהו, והעובדה שהוא ממשיך להעסיק אותה כאשת אמונו, מצביעים על כך, שמה שעשתה באותה שבת, לא נעשה אלא לבקשתו של הנגבי ועל פי הנחיתו.

256.       כפי שציינו לעיל, בטבלה ת/1007 נרשמו גם שיחות שהתקיימו עם שרון אחדות: ראשית, בשעות הבוקר של יום שבת, עוד בטרם הנגבי התקשר לדורית שמעון, התקיימו שלוש שיחות טלפון בין הנגבי לבין שרון אחדות. שנית, לאחר שדורית שמעון סיימה להקליד את המסמך, היא קיימה שתי שיחות טלפון עם שרון אחדות, אשר אחת מהן הייתה באורך של 14 דקות ו-21 שניות. ושלישית, בסמוך לאחר שדורית שמעון סיימה לשוחח עם שרון אחדות, הוא התקשר להנגבי ושוחח איתו במשך 91 שניות. יש לציין, כי שרון אחדות הינו אדם מסורתי, ולדבריו הוא השתדל באותה תקופה לשמור שבת. העובדה כי שוחח בטלפון באותה שבת מספר פעמים, מלמדת על כך, שהשיחות לא היו בעניינים של שגרה. אין לנו ראיה ישירה לגבי תוכן השיחות שהתקיימו בין המעורבים, ואולם המסקנה המתקבלת ביותר על הדעת היא, כי השיחות שהתקיימו היו על אודות הפרסום מושא דיוננו. זה הטעם לכך, שאנו מוכנים להניח, ששרון אחדות היה מעורב בצורה כלשהי, בהכנת המסמך. מעניין לציין, כי למרות שלטענת הנגבי המסמך שפורסם ב"מרכז העניינים" הינו תוצאת עבודתם המשותפת של שרון אחדות ומיכאל קשת, לא נרשמה בין השניים באותם ימים, אפילו שיחת טלפון אחת.

257.       ב"כ הנגבי העלו בסיכומיהם מספר טענות לגבי הממצאים העולים מהטבלה ת/1007, אליהם נתייחס בקצרה.

258.       טענה אחת היא, כי יתכן שבמהלך הקשר שהתקיים בין הנגבי לבין דורית שמעון באותה שבת נדון נושא הכנת "התגובה לכתבה", היינו הכנת הפסקה הפותחת במילים "מודה באשמה...". יש להבהיר, כי הנגבי לא העלה בפנינו טענה ברורה שכך היה, הואיל ולטענתו, בשל חלוף הזמן אין הוא זוכר את הדברים בצורה מדוייקת. כל שעשה הנגבי היה להעלות את הדבר כאפשרות (בעמוד 8,778). אין בידינו לקבל את הטענה שהעלה הנגבי. ראשית, משום שמדובר בטענה כבושה שהועלתה על ידי הנגבי לראשונה רק בעדותו בבית המשפט, למרות שהנגבי נחקר במשטרה מספר רב של פעמים. ושנית, משום שטענה בדבר קיומה של אפשרות כזו, אינה מתיישבת עם הטענה הכללית אותה מעלה הנגבי ולפיה, דורית שמעון הקלידה, בלא ידיעתו, מסמך שנמסר לה על ידי שרון אחדות, או אחרים. אין זה מתקבל על הדעת, שמצד אחד דורית שמעון תקליד מסמך שהוכן על ידי שרון אחדות ותסתיר עובדה זו מהנגבי, ומצד שני, תטרח לבקש ממנו את תגובתו לאותו מסמך עצמו.

259.       כאמור, הנגבי טוען שהמסמך אותו הקלידה דורית שמעון הוכן, כנראה, על ידי שרון אחדות, ונמסר לידה על-מנת שתקלידו. הנגבי גם העלה את הסברה, שהנסיעה למשרד לאיכות הסביבה נועדה להביא את המסמך שהושאר במשרד, לצורך הקלדתו (ראו סעיף 406 לסיכומי ב"כ הנגבי). אלא שמדובר בסברה בעלמא, שאין לה כל אחיזה בחומר הראיות. אם אמנם כך היה - מדוע דורית שמעון לא מסרה זאת בחקירתה במשטרה? מדוע היא לא זומנה לבית המשפט כדי לומר זאת? מדוע שרון אחדות לא אמר זאת בעדותו בפנינו? ואם דורית הקלידה מסמך שנמסר לה על ידי שרון אחדות - איך אפשר להסביר את שיחות הטלפון ושיגורי הפקס שהתקיימו בין הנגבי לדורית שמעון, תוך כדי כך שדורית הקלידה את המסמך?

260.       ב"כ הנגבי טוענים, כי פרק הזמן שחלף מיום ראשון בבוקר, עת נשלח הדוא"ל אשר כלל את המסמך ת/1032, ועד אשר הגיליון של "מרכז העניינים" הודפס, היה קצר ביותר, ולא קיימת אפשרות טכנית שבפרק זמן זה ניתן היה לערוך את המסמך, לצרף אותו לגיליון של "מרכז העניינים" ולשלוח אותו להדפסה. מכאן שלטענת ב"כ הנגבי, המסמך שפורסם ב"מרכז העניינים" לא היה זה שהקלידה דורית שמעון, אלא מסמך אחר שהיה מצוי כבר בידיו של מיכאל קשת.

261.       אין בידנו לקבל טענה זו. ראשית יש לומר, כי הטענה שמעלים ב"כ הנגבי, אינה מתיישבת עם סעיף 394 לסיכומים שהגישו, אותו ציטטנו לעיל בו נאמר, ש"אין מחלוקת כי דורית שמעון פתחה על המחשב הנייד שלה קובץ word ביום שבת. קובץ זה שהודפס על-ידה כלל את הטקסט שנשלח למר קשת ופורסם ככתבה." נראה, שהטענה כי מיכאל קשת החזיק מסמך אחר, אינה מתיישבת עם ההסכמה לכך שהמסמך שפורסם ב"מרכז העניינים" הוא זה שהוקלד על ידי דורית שמעון והועבר למיכאל קשת.

262.       כך או כך, הטענה שמעלים ב"כ הנגבי אינה נראית לנו: אם בידיו של מיכאל קשת היה מצוי נוסח אחר של המסמך, מדוע היה צורך בכל הטרחה בשבת? לכך יש להוסיף, שלא הובאה בפנינו שום ראיה לגבי האדם שהקליד את המסמך אשר לפי הטענה, כבר היה מצוי בידי מיכאל קשת. ועוד יש להוסיף, כי המסמך אותו הקלידה דורית שמעון במחשב הנייד של המשרד (ת/1032), פורסם ב"מרכז העניינים" כפי שהוא, למעט שינויי עריכה קלים וטעות דפוס. בהקשר זה יש להזכיר, כי מעדותו של מנהל בית הדפוס, מר גרוסמן, עולה, שלצורך הדפסת הגיליון של "מרכז העניינים" די היה ביום אחד. כזכור, המסמך שהוקלד על ידי דורית שמעון הועבר למיכאל קשת ביום ראשון בבוקר. מהודעתו של מר יחיאל (חיליק) כהן, שהינו גרפיקאי בחברת קופי-קולור שבבעלות מיכאל קשת עולה, כי הוא ערך את המסמך מבחינה גראפית. לדבריו, "... שיטת העבודה הייתה אז בלחץ זמנים מטורף, כי אני רואה שהחומר הגיע ב-24/11/02 לפי תנועת הדואר האלקטרוני במסמכים... וכן אני רואה לפי הקבלה של "דפוס סגל" כי העיתון הודפס ב-25/11/02. זוהי הייתה שיטת העבודה בלחץ גדול של זמנים" (תע/1105א). מן הראיות עולה, כי ניתן היה לערוך את המסמך במהלך אותו יום, לצרפו לשאר החומר שהיה מיועד להיכנס לאותו גיליון ואשר היה כבר ערוך ומוכן אצל מיכאל קשת, ולהעביר את כל החומר להדפסה עוד באותו יום, או למחרת בבוקר.

263.       עוד טענה שמעלים ב"כ הנגבי היא, שקיימת אי התאמה בין אורך המסמך שהוקלד על ידי דורית שמעון (ת/1032) לבין משך זמן שיגורי הפקס שנרשמו בטבלה ת/1007. אין חולק על כך, שהמסמך ת/1032 מחזיק 6 עמודים. לטענת הנגבי, ניסויים שערך במכשירי פקסימיליה שונים העלו, שמשלוח 6 עמודים באמצעות מכשיר פקסימיליה, אינו נמשך יותר מ-34 שניות. נוכח העובדה שבטבלה ת/1007 נרשמו זמני שיגורי פקס ארוכים בהרבה טוען הנגבי, כי לא ייתכן שהמסמך ששוגר באותה שבת היה ת/1032.

264.       אין בידנו לקבל טענה זו. ככל שמדובר בהיבטים הטכניים, הרי שלא הובאה בפנינו חוות דעת של מומחה לדבר, והנושא הטכני לא לובן לעומקו. כל שיש בפנינו זו אמירה של הנגבי על אודות ניסויים שביצע. בהעדר ראיה מוסמכת ומוצקה, אין אנו יכולים לייחס לטענה זו משקל רב, גם אם המאשימה לא מצאה לנכון להביא ראיות המזימות את טענת הנגבי. נציין רק, שעל פני הדברים נראה, שמשך זמן משלוח הודעת פקס, תלוי במספר משתנים, אשר לא התבררו לעומקם במהלך המשפט שהתקיים בפנינו. אנו סבורים כי מה שקובע הוא, שמדובר בהודעות פקס שהוחלפו בין דורית שמעון לבין הנגבי תוך כדי יצירת המסמך מושא דיוננו, לפני יצירת המסמך ואחריו. כבר אמרנו, שאין זה מתקבל על הדעת, שדורית שמעון הקלידה את המסמך מאחורי גבו של הנגבי. בנסיבות אלה, ועל רקע מכלול הראיות שהובאו בפנינו, אין אנו סבורים כי הטענה בדבר משך שיגור הודעות הפקס, סותרת את הקביעה, כי משלוחי הפקס שהוחלפו בין הנגבי לבין דורית שמעון, נוגעים למסמך שפורסם ב"מרכז העניינים".

265.       נסכם חלק זה של דיוננו כך: אנו סבורים כי די בראיות שסוכמו בטבלה ת/1007 כדי להביא למסקנה, שהנגבי כתב את הפרסום מושא דיוננו בעצמו, או לכל הפחות, שהיה הגורם המרכזי בגיבושו של הפרסום ובהפקתו. ניתן היה לסיים בכך את דיוננו בשאלת זיקתו של הנגבי לפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים", אלא שהובאו בפנינו ראיות נוספות, אשר יש בהן כדי לתמוך במסקנה זו ולחזק אותה, ככל שהיה צורך בכך. להלן נתייחס לראיות אלה.

3.  ייחודיות המידע:

266.       מכלול ראיות נוסף ועצמאי המצביע על הנגבי כמי שאחראי לפרסום ב"מרכז העניינים", הוא ייחודיות המידע הכלול בו. ליבו של הפרסום הוא רשימה המונה את שמותיהם של 74 אנשים לגביהם נטען, כי הם אנשי תנועת הליכוד אשר מונו בתקופת כהונתו של הנגבי, לתפקידים שונים במשרד לאיכות הסביבה ובגופים הקשורים לו. המידע הקיים בפרסום הוא רב ומורכב. הרשימה המופיעה בו אינה מצויה במאגר מידע כלשהו, ולא ניתן להוציא אותה "בלחיצת כפתור" או בחיפוש מהיר במקום כלשהו במשרד או מחוצה לו. הרשימה כוללת שמות של אנשים לפי חתכים שונים: עובדי משרד שהם עובדי מדינה; אנשים שהועסקו על ידי המשרד לאיכות הסביבה באמצעות חברות כוח אדם; אנשים שהועסקו על ידי המשרד כפרוייקטורים, היינו ספקי שירותים עימם התקשר המשרד; אנשים שמונו למועצה הלאומית לאיכות הסביבה; אנשים שמונו כדירקטורים בחברה לשרותי איכות הסביבה; אנשים שמונו לתפקיד של יושבי ראש רשויות נחלים; ואנשים שעבדו כפרוייקטורים במועצות אזוריות. חלק מהאנשים המופיעים ברשימה הועסקו במטה הראשי של המשרד לאיכות הסביבה. חלק הועסקו במחוזות השונים הפרושים ברחבי הארץ, וחלק כבר חדלו לעבוד במשרד לאיכות הסביבה בעת שנעשה הפרסום.

267.       מהראיות שהובאו בפנינו עולה, כי בתקופה הרלוונטית לענייננו, העסיק המשרד לאיכות הסביבה למעלה מ-500 עובדים (ראו התייחסות הצדדים לשאלה הראשונה ברשימת השאלות שבית המשפט הפנה לצדדים ביום 13.9.09). הכנת רשימת 74 השמות המופיעה בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" חייבה, אפוא, התמצאות וידיעה לגבי ארבעה נתונים אלה:

ראשית, מי שהכין את הרשימה היה צריך לדעת, כי האדם אותו הוא מבקש לכלול ברשימה, התחיל לעבוד במשרד לאיכות הסביבה בתקופת כהונתו של הנגבי, ולא בתקופת כהונתם של שרים קודמים. נדרשה, אם כן, ידיעה ברורה לגבי מועד תחילת העסקתו של האדם אשר את שמו ביקשו לכלול ברשימה.

שנית, מי שהכין את הרשימה היה צריך לדעת, כי לאדם אותו הוא מבקש לכלול ברשימה יש זיקה ישירה, או עקיפה, לתנועת הליכוד. כפי שיסתבר בעת שנעבור לדון באישום הראשון, רק חלק מה"מינויים הפוליטיים" שנעשו על ידי הנאשמים, הם של חברי תנועת הליכוד עצמם. חלק אחר של המינויים הוא של בני משפחתם או מקורביהם של חברי התנועה. מי שהכין את הרשימה היה צריך, אם כן, לדעת, לא רק שעובד פלוני הוא חבר מרכז הליכוד או חבר תנועת הליכוד. היה עליו גם לדעת, מיהם העובדים הקשורים, בדרך זו או אחרת, לחברי מרכז או לחברי תנועת הליכוד.

שלישית, מי שהכין את הרשימה היה צריך לדעת, שמסלול הקבלה של האדם שמונה לתפקיד במשרד לאיכות הסביבה או בגופים הקשורים לו, עבר דרך לשכת השר. אין די בכך שלתפקיד מסויים מונה אדם שהוא, במקרה, חבר תנועת הליכוד או מקורב לחבר תנועת הליכוד. נדרשה ידיעה ברורה לגבי העובדה, שהחברות בתנועת הליכוד הייתה רלוונטית למינוי, וכי המינוי נעשה במעורבותו של הנגבי.

ורביעית, מי שהכין את הרשימה היה צריך לדעת, מהו מקום מגוריו של העובד. עיון במקומות המגורים המופיעים ברשימה מלמד, כי מדובר באנשים המתגוררים בכל חלקי הארץ, במקומות שונים ומגוונים, מנהריה וכסרא-סמיע בצפון, ועד חבל קטיף ורהט בדרום.

268.       לעניין הכנת רשימת השמות יש לומר, כי מדובר במלאכה הדורשת דיוק, אשר צריכים לעמוד מאחוריה מחויבות ואחריות. שהרי אין זה דבר של מה בכך לפרסם ברבים את שמו של אדם ולומר כי הוא "מינוי פוליטי". לכך יש להוסיף, כי דיוק בהכנת הרשימה התחייב גם נוכח העובדה, שהפרסום הופץ בין אנשים הקרובים לעניין, היינו חברי מרכז, דבר אשר נתן בידם אפשרות לבדוק האם יש אמת בפרסום. יוצא, אפוא, שלא ניתן להרכיב רשימה כזו על ידי ליקוט של שמועות ודברי רכילות וכיוצא באלו אמירות. לא ניתן להרכיב רשימה כזו על ידי איסוף שמות מפה או משם. הכנת רשימת שמות כזו יכולה להיעשות על ידי אדם "מבחוץ" רק בדרך של עריכת תחקיר מעמיק ויסודי, או על ידי אדם "מבפנים" המצוי היטב בעניין. האפשרות הראשונה לא קיימת במקרה שבפנינו, שכן לא הובאו בפנינו ראיות מהן ניתן ללמוד על כך שאדם "מבחוץ", כגון מיכאל קשת, ערך תחקיר מעמיק ויסודי. נותרה, אפוא, רק האפשרות השנייה.

269.       הנה כי כן, הכנת הרשימה יכולה להיעשות רק על-ידי מי שקרוב ובקיא ויודע. ומי עונה להגדרה זו? ובכן סבורים אנו, כי האדם המתאים ביותר להגדרה זו הוא מי שמצד אחד הכיר את הנפשות הפועלות, ומצד שני היה מעורב במינויים הפוליטיים שנעשו במשרד לאיכות הסביבה בתקופה הרלוונטית. כוונתו היא, להנגבי. כפי שיסתבר בעת שנדון באישום הראשון, להנגבי הייתה מעורבות, לעתים קרובה וישירה, במינויים הפוליטיים שנעשו במשרד בתקופתו. עובדה זו מסבירה את היכולת שלו לחבר את הרשימה שפורסמה ב"מרכז העניינים". שכן מבחינתו, אין מדובר ברשימת אנשים בעלמא, אלא ברשימה של אנשים שהוא היה מעורב במינויים. ובאשר להכרתו של הנגבי את הנפשות הפועלות, הרי שהובאו בפנינו עדויות מהן עולה ההכרות המעמיקה שהייתה להנגבי עם חברי הליכוד, הזיכרון המעולה שהוא ניחן בו, והיכולת המיוחדת שלו לזכור שמות של אנשים. כאשר נשאל מי ששימש בתקופה מסויימת יועץ פוליטי של הנגבי, מר מרדכי טאוב, מי יכול להרכיב רשימה כזו, הוא השיב ואמר כך:

                        "מי שיש לו ידע על כל האנשים זה צחי הנגבי עצמו, כי הוא לא חדש בפוליטיקה והוא גדל בזה ועוסק בליכוד כל החיים. הוא מכיר את האנשים 20 או 25 שנה. אני זוכר כי צחי כמעט אף פעם לא ביקש מהעוזרים שלו להציג את הפעילים הפוליטיים, כי הוא הכיר לבד את כל הפעילים הללו. צחי גם הרבה מכיר את משפחות חברי המרכז והתנועה, והוא כמו הרבה פוליטיקאים, אוהבים להראות לחברי המרכז או התנועה כי הוא זוכר את השמות של בני המשפחה". (תע/988).

270.       ובתמליל שיחה שקיים חוקר משטרה עם עמרם בניזרי, שהיה היועץ הפוליטי של הנגבי ומאוחר יותר עוזרו הבכיר, נאמר על ידי האחרון: "תכיר את צחי הנגבי, תדע שלבן אדם הזה יש קומפיוטר אחר של מניאק בראש. יש לו זיכרון שאין לאף אחד בעולם, אני חושב." (תע/1085).

271.       על הזיכרון המעולה שהנגבי ניחן בו ועל היכולת והמיוחדת שלו לזכור שמות של אנשים העיד, בין היתר, מנהל מחוז דרום במשרד לאיכות הסביבה, מר אריק בר-שדה, בעת שאמר דברים אלה:

                       "השר הגיע ויושבים במין ח' כזה, יושבים שלושים, שלושים וחמישה איש, וכל אחד מתבקש להציג את עצמו, הן את שמו, תפקידו ומה הוא עושה, ובמהלך השיחה, אחרי שעתיים ושלוש, הוא ידע, השר ידע, צחי ידע, את כל אחד לזכור את השם ואת התפקיד ואת הכול, זה דבר שהוא פנומנאלי, שלא היינו רגילים אליו, וזה גם בא לידי ביטוי בכל המפגשים שהיו, בסיורים, הוא ידע להצביע על כל אדם עם השם, עם התפקיד, מאוד הרשים אותנו הדבר הזה." (בעמוד 539).

272.       ונוסיף את דבריו של עמרם בניזרי, שאמר בעדותו כך:

                       "לפעמים מגיעים לאיזה שהוא כנס פוליטי, אני לא ראיתי אנשים שנה שנה וחצי, הוא יודע מי זה השם שלו, של אשתו, של - , של הילדים, יודע תאריך לידה גם, כל מיני דברים כאלה, שהייתי המום מפעם לפעם, הייתי המום, אמרתי לך את זה בהזדמנות, אמרתי לו שיספר לי איך עושים את זה, הוא ניסה להסביר לי, אבל לא הלך. לא, באמת, הוא אמר לי, אתה מכיר מישהו תלחץ את היד, תחזור על השם שלו, נעים מאוד, שמך דוד, טוב מאוד, ניסיתי כמה פעמים לא הלך, כנראה אין הרבה מקום פה." (בעמוד 7,465).

273.       ראייה לבקיאות שהייתה למי שהכין את הרשימה ניתן למצוא לא רק בשמות שהופיעו בה, אלא גם בשמות שלא הופיעו בה. נבהיר: בצד האנשים אשר שמותיהם נכללו ברשימה, ישנם אנשים שמונו בתקופתו של הנגבי, במעורבותו של הנגבי, ואשר שמותיהם לא נכללו ברשימת השמות, למרות שתי עובדות אלה. מדובר באנשים שמעורבותו של הנגבי בעניינם נבעה מזיקה אישית שלו אליהם, ולא מזיקה פוליטית. כך הוא הדבר לגבי גב' ענת רז, שהייתה בת זוג של חברו הטוב של הנגבי, ולגבי ניסים צרור, אשר הנגבי סייע לו על רקע היכרות אישית שהייתה קיימת בין השניים. העובדה ששמותיהם של השניים לא נכללו ברשימה, למרות שבתהליך קליטתם לעבודה במשרד לאיכות הסביבה הייתה הנגבי מעורבות, מצביעה על כך, שהיה מי שידע להבחין היטב בין מעורבות של הנגבי על רקע אישי, לבין מעורבות של הנגבי על רקע פוליטי. לצורך הפרסום ב"מרכז העניינים" רק מעורבות על רקע פוליטי הייתה רלוונטית. זיקה אישית, לא הייתה רלוונטית. חוג האנשים שיכול היה לעשות אבחנה זו הוא מצומצם ביותר, והוא כולל בראשו את הנגבי עצמו.

274.       דוגמא נוספת להבחנה בין זיקה פוליטית לזיקה אישית שמצאה ביטוי ברשימת השמות שפורסמה, ניתן למצוא בהבחנה שבין עו"ד עודד ווסוק לעו"ד דוד אמסלם. מדובר בשני עורכי דין אשר שמותיהם הועברו לסמנכ"ל לכספים ולמשאבי אנוש, יורם הורביץ, במזכר אחד שרשם נאשם 2, הרשקוביץ, לצורך מציאת עבודה עבורם בלשכה המשפטית (ת/427). לכאורה, מצבם דומה. אלא שרק שמו של עו"ד ווסוק מופיע בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים". כיצד ניתן להסביר עובדה זו? ובכן, בעוד ששמו של עו"ד ווסוק הגיע להנגבי בעקבות פנייה שנעשתה אליו על ידי חבר המרכז אבי (יאן) גולן (ת/431), הרי ששמו של עו"ד אמסלם הגיע להנגבי בעקבות פנייה של אביו, שאינו אדם פוליטי (עדות הנגבי בעמוד 8665). זה, כך נראה, הטעם לכך, שהראשון הופיע בפרסום והשני לא. הנה לנו ראיה נוספת לכך, שמי שערך את הרשימה הינו אדם שהיה לו מידע מדוייק מאד לגבי שמות האנשים שיש לכלול ברשימה זו, ותיאור זה הולם ביותר את הנגבי.

275.       עוד יש להוסיף בעניין "ייחודיות המידע" את העובדה, שבמקרים מסויימים בהם האדם שמונה לתפקיד במשרד לאיכות הסביבה לא היה פעיל הליכוד עצמו, אלא אדם המקורב לו, כתובת המגורים שנרשמה בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים", בצד שמו של האדם שמונה, לא הייתה כתובתו של האדם שמונה, אלא כתובתו של פעיל הליכוד אשר "תיווך" בינו לבין הנגבי. נביא שלוש דוגמאות:

א.           עו"ד שירי דיאמנט התקבלה לעבוד כרכזת אכיפה במחוז חיפה, על תקן ממלאת מקום. היא אינה פעילה בתנועת הליכוד, ולפי הטענה, אמא שלה, גב' מרים דיאמנט, שהינה פעילת ליכוד בסניף חדרה, השתדלה בעבור בתה אצל הנגבי. בתקופה הרלוונטית לענייננו התגוררה עו"ד דיאמנט בתל אביב, ואולם בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" נרשם כי היא מתגוררת בחדרה, היינו בעיר בה מתגוררת אימה.

ב.            עו"ד רון ורם התקבל לעבוד כרכז אכיפה במחוז תל אביב. לו עצמו אין שום קשר למרכז הליכוד, ואולם לצורך קבלתו לעבודה הוא הסתייע בחמותו, גב' שושנה סנדלר, שהייתה בעבר חברת מרכז הליכוד מטעם סניף אשדוד. בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" נרשם, כי עו"ד ורם מתגורר באשדוד, כתובת מגורי חמותו, למרות שהוא מעולם לא התגורר בעיר זה.

ג.            רועי הראל התקבל לעבוד במשטרה הירוקה. בתקופה הרלוונטית הוא התגורר בירושלים. בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" נרשם, כי הוא מתגורר במושב דקל. רועי הראל אינו חבר ליכוד, ואולם לצורך קבלתו לעבודה הוא הסתייע באימו, גב' אסתר הראל, שהינה חברת מרכז הליכוד המתגוררת במושב דקל.

276.       הדעת נותנת, שאילו מאן דהו היה עורך תחקיר עצמאי, הוא היה מברר, במסגרת התחקיר שהיה עורך, מהי כתובת מגוריהם של האנשים שמונו. העובדה שבמקרים אותם הבאנו נרשמו כתובות מגוריהם של האנשים שהשתדלו עבור אלו שמונו, ולא כתובות המגורים של האנשים שמונו, מצביעה על כך שמי שהכין את הרשימה ידע מה היה המהלך שהביא לקליטתם של אותם עובדים במשרד לאיכות הסביבה. מידע זה היה נחלתם של אנשים ספורים, ובראשם של הנגבי.

277.       הנגבי טוען, כי המידע לגבי האנשים ששמותיהם הופיעו ברשימת השמות שפורסמה, היה נחלתם של רבים מעובדי המשרד. אכן, אנו מוכנים להניח שלעובדים שונים היו ידיעות כאלו או אחרות לגבי אנשים ששמותיהם נכללו ברשימת השמות. ואולם אין דומה ידיעה לגבי אדם זה או אחר, לידיעה המאפשרת הרכבת רשימה אשר בה 74 אנשים. לצורך חיבור רשימה בהיקף כזה נדרשה עבודת תחקיר מעמיקה וממושכת, או היכרות קרובה עם הנפשות הפועלות והמינויים שנעשו. לא הובאו בפנינו כל ראיות לגבי עבודת תחקיר מעמיקה שנערכה על ידי מאן דהו. נותרה, אפוא, האפשרות של ההיכרות הקרובה. 

278.       מיהם האנשים אשר יכולים לבוא בחשבון לעניין חיבור רשימת המועמדים? ובכן, פרט להנגבי, הרי ש"מועמד" טבעי להכנת רשימה כזו הוא מי שהיה עוזרו הפוליטי של הנגבי, עמרם בניזרי. שהרי אחד מתפקידיו העיקריים של העוזר הפוליטי הוא, לעמוד בקשר עם חברי מפלגתו של השר. אלא שמעיקר עדותו של עמרם בניזרי עולה, שלא הייתה לו מעורבות בהכנת הרשימה, ודבר קיומו של הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" נודע לו רק לאחר שהמסמך כבר נשלח למיכאל קשת. נציין כאן, שעובדה זו תומכת במסקנה, שהרעיון לפרסם ב"מרכז העניינים" נולד, או לכל הפחות התגבש, בשיחת הטלפון שהתקיימה ביום שישי בין הנגבי לבין מיכאל קשת. שהרי הדעת נותנת, שאם העבודה על הפרסום הייתה נמשכת ימים או שבועות, עמרם בניזרי היה מעורב בכך, או לכל הפחות היה יודע על כך.

279.       "מועמד" אפשרי נוסף הוא נאשם 2, הרשקוביץ, אשר כפי שיסתבר בהמשך, היה "ידו הארוכה" של הנגבי בנושא המינויים הפוליטיים. אלא שאין חולק על כך, שהרשקוביץ לא היה מעורב בצורה כלשהי בהכנת הפרסום. העובדה שהוא לא ידע על הכנתו של הפרסום ולא היה מעורב בכך, תומכת במסקנה ולפיה, הרעיון של עריכת פרסום ב"מרכז העניינים" היה רעיון של הרגע האחרון.

280.       עוד "מועמד" אפשרי הוא הסמנכ"ל למשאבי אנוש, יורם הורביץ. אלא שאין חולק על כך, שלא הייתה לו ידיעה ולא הייתה לו מעורבות כלשהי בהכנת הפרסום.

281.       ומה באשר לעובדים בלשכת השר? ובכן, לא הועלתה בפנינו טענה מפורשת, ואפילו לא טענה מרומזת, שמישהו ספציפי מעובדי לשכת השר, פרט לדורית שמעון, היה מעורב בגיבוש רשימת השמות. מאידך נשמעו בפנינו עדויות של עובדות מלשכת השר שאמרו, כי לאחר הפרסום ב"מרכז העניינים" והסערה שהוא עורר בתקשורת, לא עשה הנגבי בירור כלשהו כדי לדעת, האם מי מעובדי הלשכה היה שותף להכנת הפרסום. כך עולה מעדותה של טלי ויינשטיין שהייתה עוזרת פוליטית של הנגבי (בעמוד 11,051); כך עולה מעדותה של איילת לוי שהייתה מזכירה בלשכתו של הנגבי (בעמוד 11,254); כך עולה מעדותה של אורית טננבוים-סובול, אשר שימשה כיועצת של הנגבי (בעמוד 11,333). דברים דומים אמר גם עמרם בניזרי (בעמוד 7,467). הדעת נותנת, שאם מישהו מעובדי לשכת השר פעל מאחורי גבו של הנגבי והיה שותף להכנת הפרסום, היה הנגבי עורך בירור בעניין זה, ובמידת הצורך נוקט בצעדים. העובדה שלא ערך בירור מצביעה על כך, שלא היה מה לברר.

282.       נותרו, אם כן, פרט להנגבי עצמו, שרון אחדות, דורית שמעון ומיכאל קשת. לעניינו של מיכאל קשת נתייחס בהמשך ואולם נאמר כבר עכשיו, שאין לקבל את טענתו של קשת, כי במשך מספר שבועות הוא ליקט ואסף מפה ומשם שמות של אנשים שמונו במשרד לאיכות הסביבה, וכי הייתה לו תרומה משמעותית לחיבור הרשימה. נסתפק בשלב זה רק בכך שנאמר, כי במסמך שפורסם ב"מרכז העניינים" ואשר נחזה להיות כתבת-תחקיר, לא רשום שמו של האדם שערך את התחקיר ולא נרשם שמו של הכתב. אם, כטענת מיכאל קשת, הוא עמל וטרח ואסף שמות של אנשים, כלום לא היה מצופה שיבקש לתת לכך ביטוי וירשום כי הוא זה שתיחקר וכתב?

283.       גם שרון אחדות הוא "מועמד" להכנת הרשימה, וכפי שעמדנו על כך לעיל, שיחות הטלפון שהתקיימו באותו סוף שבוע ואשר סוכמו בטבלה ת/1007, קושרות אותו בצורה כלשהי, להכנת המסמך. ואולם יש לזכור, כי שרון אחדות הוא דובר המשרד לאיכות הסביבה ואסור לו לעסוק בעניינים פוליטיים. אפשר שהוא חרג במידת מה מגבולות המותר, ועזר להנגבי בצורה כזו או אחרת, אולי בהעלאת הרעיון לנסח את הפרסום ככתבת תחקיר, ואולי הוא סייע בכתיבת פסקה זו או אחרת. עם זאת, אין זה מתקבל על דעתנו, כי  במשך ימים ושבועות עסק שרון אחדות באיסוף שמות של חברי תנועת הליכוד שמונו על ידי הנגבי במשרד לאיכות הסביבה ובגופים הקשורים לו. כפי שיסתבר בהמשך, במסגרת הדיון הארוך שקיימנו בעניינו של האישום הראשון, לא נמצא ביטוי למעורבות כלשהי של שרון אחדות בעניין המינויים הפוליטיים. אם כך - הכיצד היה יכול לחבר רשימה של 74 אנשים שלא הייתה לו שום ידיעה או מעורבות בקשר להליך קליטתם?

284.       נותרו, אם כן, דורית שמעון והנגבי. אין אנו יודעים דבר על דורית שמעון, שכן היא לא מסרה גרסה ולא העידה בפנינו. עם זאת, אנו מוכנים להניח, כי בהיותה מקורבת להנגבי ואשת אמונו, היא ידעה על פעולות שעשה הנגבי בנושא המינויים. מטעם זה, אין אנו יכולים לשלול את האפשרות שהיא תרמה תרומה כזו או אחרת, בחיבור רשימת השמות. ואולם בסופו של דבר, נותר הנגבי כאדם האחד והיחיד אשר יכול היה לחבר רשימה שכזו, במלואה.

285.       הנגבי טוען, כי רשימת האנשים שמופיעים בפרסום כוללת אי דיוקים רבים, וחסרים בה דברים מהותיים אשר ניתן היה לצפות שיהיו מצויים בה, אילו הוא היה מחבר את הרשימה. לטענת ב"כ הנגבי עובדות אלה מצביעות על כך, שאין הנגבי קשור לפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים". נפנה למספר טענות שמעלים ב"כ הנגבי בעניין זה:

א.         נטען על ידי ב"כ הנגבי, שכתובת המגורים של אתי נתן, שהייתה העוזרת של דובר המשרד, שרון אחדות, נרשמה בעיר תל אביב, בעוד שעל פי הגיונם של דברים, היה מקום לכתוב שהיא מתגוררת בגוש קטיף, שהינו מקום מגוריו של האדם אשר סייע לה להתקבל לעבודה במשרד לאיכות הסביבה. בעניין זה נטען בפנינו, כי להנגבי עצמו לא הייתה ידיעה לגבי מקום מגוריה של גב' נתן, והעובדה שנרשם כי היא מתגוררת בתל-אביב תומכת במסקנה שהממונה עליה, שרון אחדות, היה מעורב בהכנת רשימת השמות; דוגמא דומה נוספת היא זו של אבי רדאעי, אשר נרשם כי הוא תושב תל-אביב, למרות שהטענה המתייחסת אליו כוללת את מעורבותו של אדם שלישי, תושב נתניה;

ב.            נטען על ידי ב"כ הנגבי, כי יש אנשים לא מעטים שאינם מופיעים ברשימה, למרות שניתן היה לצפות לכך שיופיעו בה, אילו הנגבי היה מחבר את הרשימה: בעניין זה מציינים ב"כ הנגבי את שמותיהם של ענת רז וניסים צרור אשר בעניינם דנו לעיל; את שמו של שלמה בן-עמרה, שהועסק כפרוייקטור במשרד לאיכות הסביבה; את שמה של טלי ויינשטיין שהייתה העוזרת של הנגבי; את שמו של ג'ורג' שטרן, אליו נתייחס בהרחבה בהמשך בעת שנעסוק בפרשת רשות הטבע והגנים; את שמה של מיכל שמואל חי, אשר שימשה כמזכירה בלשכת השר; את שמו של ארז סופר, אשר שימש עוזר השר במשרת אמון; את שמותיהם של גדי דקל ואביטל ברוכי, לגביהם מייחסת המאשימה מעורבות אישית של הנגבי במינויים; את שמו של אריק זמיר; את שמה של קארין שאשא; את שמותיהם של שלושת היועצים של הוועדה לתשתיות לאומיות, ובעיקר את שמותיהם של יהודה פתאל ומגורי כהן; את שמה של שרון-מדל ארצי; את שמו של עזרא מועלם; את שמו של יואל איפרגן; את שמו של אבשלום מדמוני; את שמה של אושרת יוסף; את שמו של מאיר אמר; את שמם של ערן סחר, דוד אמסלם וסמאח בישארה;

ג.             בנוסף מפנים ב"כ הנגבי לאי דיוקים שמופיעים ברשימה: כך, למשל, נרשם בפרסום כי שמו של פרדי אריאל הוא פרדי אוריאל; נרשם כי שמה של אורית בן-שלום הוא, אורנה; נרשם כי מרדכי טאוב הינו עובד המשרד אשר מתגורר ביש"ע, בעוד שהוא היה עובד לשכת השר אשר התגורר אמנם בעבר ביש"ע, אך עבר למקום אחר; נרשם כי רחל ביטון, מזכירתו של הרשקוביץ, היא חברת ליכוד, שעה שאין הדבר כך; נרשם כי עו"ד צילה טמיר הייתה במועצה הלאומית לאיכות הסביבה, שעה שאין הדבר כך; נרשם שגלעד אבני וניסים אקוקה הם עובדי לשכת השר, שעה שאין הדבר כך; נרשם כי דליה דורון היא חברת ליכוד, שעה שאין הדבר כך; נרשם כי אהרן ורדי, מנכ"ל רשות הטבע והגנים אשר בעניינו נעסוק בהרחבה בהמשך, מונה על ידי השר יוסי שריד, בעוד שהוא מונה על ידי השר רפאל איתן ז"ל; נרשם כי נהגו של הנגבי, גדעון אברהם, הוא חבר מרכז, שעה שאין הדבר כך; נרשם כי אלי בוזגלו הוא חבר מרכז, שעה שאין הדבר כך;

286.       אין בידנו לקבל את הטענה שמעלה הנגבי בנקודה זו. כפי שיסתבר בעת שנדון באישום הראשון, הרוב המכריע של האנשים הכלולים בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" הינם אנשים שיש להם זיקה פוליטית לליכוד, ואשר להנגבי הייתה מעורבות, לעתים ישירה, בקבלתם לעבודה. אכן, יש ברשימה מספר אי דיוקים. אכן, יש מספר אנשים שלא נכללו ברשימה למרות שהיה מקום לכלול אותם. אכן,  יש מספר אנשים שנכללו ברשימה, למרות שלא היה מקום לכלול אותם. ואולם בעת שאנו מביטים על המכלול, על התמונה הכוללת, הרי שהמסקנה היא, שהרשימה אשר הופיעה ב"מרכז העניינים" מדוייקת במידה רבה מאד.

287.       ב"כ הנגבי טוענים, כי הטעויות ואי הדיוקים הכלולים בפרסום, מפנים את האצבע לכיוונו של שרון אחדות, כמי שנטל חלק פעיל בהכנת הרשימה. בהקשר זה הם טוענים, בין היתר, כי שרון אחדות הוא העובד היחיד במשרד לאיכות הסביבה אשר בצד שמו נרשם תפקידו: דובר המשרד. נפתח בכך שנאמר, כי שרון אחדות מונה לאחד מהתפקידים הבכירים במשרד, דבר שיכול להסביר את העובדה כי בצד שמו נרשמה העובדה שהוא מונה לתפקיד דובר המשרד. נוסיף בכך שנאמר, כי ישנם אנשים בכירים נוספים הכלולים ברשימה, אשר בצד שמותיהם מופיעים התפקידים להם מונו, כגון ד"ר זהבה תנא שמונתה לתפקיד של יו"ר רשות נחל הקישון, ומר יוסי ריעני (רענן) שמונה לתפקיד יו"ר רשות נחל הירקון. כך או כך, בעניין שרון אחדות קיימת בפרסום טעות אשר אין זה סביר לייחס לו. שמו של שרון אחדות מופיע ברשימה בקטגוריה של האנשים שמונו לתפקידים בלשכת השר, שעה שאין חולק על כך, שהוא היה דובר המשרד לאיכות הסביבה, ולא נמנה על עובדי לשכת השר. נלך, אפוא, לשיטתם של ב"כ הנגבי ונשאל, כלום יעלה על הדעת ששרון אחדות חיבר את הרשימה וטעה בכך שרשם כי הוא עובד לשכת השר?

288.       אין זאת אלא, שמדובר בעניינים אשר חשיבותם אינה רבה, והם מצויים בשולי העניין העיקרי. אין אנו רואים צורך להיכנס לכל טענה וטענה מטענות הנגבי בדבר אי דיוקים, השמטות ותוספות מיותרות. אפשר שהדבר נבע מחוסר ידיעה, אפשר שהדבר נבע מחולשת הזיכרון, אפשר שהדבר נבע מטעות כזו או אחרת, ואפשר שהדבר נבע ממעשה שעומדת מאחריו מחשבה, כזו או אחרת . הדעת נותנת, שהכנתה של רשימה מסוג זה, אינה משימה קלה, במיוחד אם אין היא נסמכת על מידע כתוב, ושעה שהיא נעשית בחיפזון מה, כפי שלהערכתנו אירע במקרה זה. בעניין זה יש לומר, כי יש הבדל של ממש בין יצירתה של רשימה בבחינת יש מאיין, לבין התייחסות לשמות שמופיעים ברשימה שכבר קיימת. אך מובן, שהכנת רשימה יש מאיין, הינה משימה קשה בהרבה.

289.       מתי הורכבה הרשימה ומתי נכתב הטקסט המופיע הפרסום? ובכן, קשה לקבוע זאת בוודאות. יתכן שרישום השמות וכתיבת המסמך החלו רק לאחר שיחת הטלפון שהתקיימה ביום שישי אחר הצהריים בין הנגבי לבין מיכאל קשת, ויתכן שעוד קודם לכן. הדבר אינו מעלה ואינו מוריד. עם זאת נציין, כי נוכח העובדה שאיש מהעדים שהעידו בפנינו, למעט שרון אחדות, לא היה מעורב בהכנת הפרסום ואפילו לא היה מודע להכנת הפרסום, לרבות "מועמדים" טבעיים כגון עמרם בניזרי והרשקוביץ, הרי שיש יסוד רב להניח, כי הנגבי החל לעבוד על הכנת הרשימה והטקסט, רק לאחר השיחה שקיים עם מיכאל קשת ביום שישי אחר הצהריים.

290.       נסכם נקודה זו כך: המידע הכלול ברשימת השמות המופיעה בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" הוא רב ומורכב. רק מי שבקי בעניין וקרוב ויודע, היה יכול להכין רשימה הכוללת 74 שמות. מהטעמים עליהם עמדנו לעיל, הגענו לכלל מסקנה שהרשימה הוכנה על ידי הנגבי. יתכן שדורית שמעון תרמה בהוספת שמות, ויתכן ששרון אחדות הוסיף שמות. קיימת אפשרות קלושה שגם מיכאל קשת תרם תרומה כלשהי, ואולם אנו מוכנים להניח גם אותה. מה שחשוב ומה שקובע לענייננו הוא, שהגענו לכלל מסקנה, שהנגבי היה הדמות המרכזית בהכנת הרשימה ובגיבושה, ויתכן שהיה הדמות היחידה. וגם אם לא היה הדמות היחידה, הרי שהוא אחראי לכל מה שמופיע ברשימה, בין אם מדובר בשמות שהוא עצמו הכניס לרשימה, ובין אם מדובר בשמות שנמסרו לו על ידי אחרים. 

291.       בתמיכה לטענת הנגבי כי לא היה מעורב באופן אישי בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים", מעלים ב"כ הנגבי עוד מספר טענות: ראשית נטען על ידם, כי העיתון "מרכז העניינים" הוא פלטפורמה זניחה ואיזוטרית, ועל כן אין להעלות על הדעת שהנגבי היה טורח להשקיע בו מזמנו, במיוחד נוכח סדר יומו העמוס. שנית נטען, כי מעמדו של הנגבי בתנועת הליכוד היה באותה עת מבוסס ואיתן, ולכן הוא לא היה זקוק לפרסום מסוג זה, במיוחד נוכח החשש שהוא עלול להסתכן בפלילים; שלישית נטען, שאין הגיון בכך שהנגבי יעמוד מאחורי פרסום שכזה, וזאת נוכח האופן השלילי בו נתפס הפרסום בקרב חברי תנועת הליכוד ובקרב אלה אשר שמותיהם נכללו ברשימה שהופיעה בפרסום; ורביעית נטען, כי אופי העבודה של הנגבי עם דובר המשרד, שרון אחדות, משתלב עם טענתו, כי לא היה מעורב בהכנת הפרסום.

292.       נקדים ונאמר, שאת כל הטענות שמעלה הנגבי ביחס לעצמו, ניתן להפנות לעברו של שרון אחדות, אשר לטענת הנגבי, היה מעורב בהכנת הפרסום: אם מדובר בעיתון זניח - מדוע שיטרח במשך ימים ושבועות באיסוף שמות של אנשי ליכוד שמונו בתקופת הנגבי? אם מעמדו של הנגבי בתנועת הליכוד היה כה איתן - מדוע היה צורך בפרסום שיכול לסכן אותו? ואם הפרסום מזיק מבחינת יחסי ציבור - מדוע לפרסמו?

293.       אין זאת אלא, שהנגבי סבר כי הפרסום עשוי לסייע לו במערכת הבחירות המקדימות אותה הוא ניהל באותה עת, ואשר במסגרתה הוא עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה, וניפגש עם חברי מרכז הליכוד בפגישות רבות ובחוגי בית, במטרה לזכות בתמיכתם. הדעת נותנת, שהנגבי לא השליך את כל יהבו על הפרסום, אלא ראה בכך עוד דרך, מתוך מספר דרכים, להציג את עצמו בפני קהל הבוחרים. יש לציין, כי גיליונות "מרכז העניינים" נשלחו בדיוור ישיר לכל אחד מחברי המרכז, וחולקו בצורה ידנית בכנסים של תנועת הליכוד. לא ניתן, אם כן, להקל ראש בפרסום המודפס ב-4,000 עותקים (ר' עדות יעקב גרוסמן, תע/1242).

294.       אכן, ברור לנו לגמרי, שהנגבי לא העלה בדעתו שהפרסום יעורר סערה תקשורתית, כפי שעורר, ובסופו של דבר יביא אותו לאן שהביא. ואולם זוהי חוכמה שלאחר מעשה. אין, אפוא, בטעמים אותם הביאו ב"כ הנגבי, כדי לכרסם בחומר הראיות המונח בפנינו ואשר מצביע על כך, שהנגבי עומד מאחורי הפרסום.

4.  שני פרסומים קודמים - דפוס פעולה דומה:

295.       עמדנו על כך לעיל, שהמסמך הנחזה להיות כתבת-תחקיר על אודות הנגבי והמינויים של אנשי תנועת הליכוד שעשה במשרד לאיכות הסביבה, חסר נתון חשוב וחיוני: שמו של הכתב שערך את התחקיר. ההסבר לכך הוא, שאין מדובר בכתבה שנעשתה על אודות הנגבי, אלא בפרסום שנעשה על ידי הנגבי עצמו. והנה מסתבר, כי אין זו הפעם הראשונה שהנגבי נטל חלק פעיל מאד בפרסומים שנעשו ב"מרכז העניינים". מהראיות שהובאו בפנינו עולה, כי לפרסום מושא דיוננו בתיק זה, קדמו שני פרסומים אחרים, שלהנגבי הייתה מעורבות גדולה בעניינם. הפרסום הראשון נעשה בגיליון חודש ינואר 2002, והפרסום השני בגיליון חודש מאי 2002.

296.       הפרסום של חודש ינואר 2002 נחזה להיות ראיון שנערך עם הנגבי. בתחילת המסמך נכתב כי המראיינים הם "מיכאל קשת ודוד שם-שאול", והמסמך עצמו מנוסח בצורה של שאלות ותשובות. אין חולק על כך, שלא נערך מפגש פרונטאלי, ואף לא טלפוני, בין המראיינים לבין הנגבי, ומוסכם על הצדדים כי הדברים התנהלו כך, שמיכאל קשת שלח להנגבי רשימה מודפסת של שאלות, והנגבי השיב לשאלות אלו בכתב ידו, ושלח את תשובותיו למיכאל קשת, באמצעות הפקסימיליה, במסמך המחזיק 18 עמודים. מסמך התשובות אותו שלח הנגבי למיכאל קשת נתפס במשרדי החברה שבבעלות מיכאל קשת, "קופי-קולור", והוא הוגש כראיה וסומן ת/1029. אין חולק על כך, שהטקסט אותו כתב הנגבי ואשר אותו שלח למיכאל קשת, פורסם בגיליון ינואר של "מרכז העניינים" ללא כל שינוי, למעט פעולות עריכה שעיקרם שיבוץ של שאלות אל תוך רצף התשובות. חשיבותו של פרסום זה לענייננו היא בכך, שהוא מלמד על הקשר שהתקיים בין מיכאל קשת לבין הנגבי ועל דפוס פעולה ולפיו, הנגבי שולח למיכאל קשת מסמך כתוב וזו מתפרסם, כפי שהוא, ב"מרכז העניינים". הפרסום אף מלמד, על החשיבות שייחס הנגבי בזמן אמת לעיתון, בניגוד לטענה אותה הוא מעלה עתה.

297.       בפרסום שנעשה בחודש מאי 2002, מעורבותו של הנגבי הייתה גדולה יותר. כאן אין מדובר בראיון אשר בו שאלות ותשובות, אלא בפרסום הנחזה להיות כתבה שנכתבה, על פי הרשום בה, על ידי מיכאל קשת. כותרת המסמך היא: "הטבע של צחי", והכתבה עוסקת בניסיון שעשה הנגבי להחזיר לעבודה ברשות הטבע והגנים את חבר מרכז הליכוד, ג'ורג' שטרן. בפרשה זו נעסוק בהרחבה במסגרת דיוננו באישום הראשון, ולא כאן המקום להרחיב בה. חשיבותה של הכתבה בהקשר של האישום השני היא בכך, שהמסמך הנחזה להיות כתבה שנכתבה על ידי מיכאל קשת, נמצא, כפי שהוא, למעט הכותרת הראשית וכותרות המשנה, במחשב של המשרד לאיכות הסביבה, בתיקייה האישית של ראש לשכתו של הנגבי, דורית שמעון. המסמך שנמצא במחשב של דורית שמעון הוגש לנו כראיה, וסומן ת/1030. על פי מאפייני המסמך, הקובץ נוצר ביום 7.4.02 בין השעות, 11:02 ל-16:07. המאשימה טוענת, שהמסמך נכתב על ידי הנגבי עצמו.

298.       הנגבי דוחה את הטענה שהוא כתב את "הטבע של צחי". אין הוא יודע מי כתב את המסמך, ואולם הוא רומז לכיוונו של שרון אחדות. אין לנו קושי לקבוע שהנגבי הוא זה שכתב את המסמך, וזאת לא רק משום שהוא נמצא, כפי שפורסם, במחשב של ראש לשכתו של הנגבי, אלא משום שמצויים בו "פרטים מוכמנים" שרק הנגבי ידע אותם. הכוונה היא, בעיקר, לאחת מהפסקאות המופיעות בסוף הכתבה, ואשר בה נכתב כך:

"... שטרן סיפר לנו: "כשראיתי את כל המתקפות הזדוניות על צחי, רק בגלל שהוא ניסה לעזור לי להתגבר על העוול שנגרם לי - הפצרתי בו שיוותר. לא רציתי שאחרי כל מה שהוא עבר בשנים האחרונות, הוא יצטרך עוד פעם לסבול מהשמצות ושערוריות ותקשורת מרושעת, רק בגללי. אבל הוא לא היה מוכן לשמוע על שום פשרה. צחי אמר: "אני לא מוכן שחברי המרכז ישלמו מחיר ויפוטרו ממקומות עבודתם בגלל שהם מוכנים להקדיש זמן ומאמץ ומחשבה עבור התנועה שלנו, למעשה - עבור המדינה שלנו. חברים לא מפקירים!" אשתי מרגלית כל-כך התרגשה כשסיפרתי לה על כך, כי היא רגילה שאצלנו בליכוד לא תמיד שוכבים על הגדר בשביל חבר מן השורה..."

299.       עניינה של הפסקה אותה ציטטנו הוא בעיקר בדברים שהוחלפו בין ג'ורג' שטרן לבין הנגבי "בארבע עיניים". מקריאת הפסקה אותה ציטטנו, כמו גם מקריאת המסמך כולו, מתקבל הרושם, שהכתב של "מרכז העניינים" מיכאל קשת, שוחח עם ג'ורג' שטרן לצורך הכנת הכתבה, ורשם מפיו דברים שהופיעו בכתבה, כפי שהם, לרבות על אודות שיחתו עם הנגבי. אלא שאין חולק על כך, שמיכאל קשת מעולם לא דיבר עם ג'ורג' שטרן, לא בעניין הכתבה ולא בכל עניין אחר. ספק רב אם הוא בכלל הכיר אותו בתקופה הרלוונטית. כך עולה מעדותו של מיכאל קשת, וכך גם עולה מעדותו של ג'ורג' שטרן. אין חולק על כך, שמיכאל קשת גם לא שוחח עם אשתו של ג'ורג' שטרן, והוא לא היה בקשר לצורך הכנת הפרסום עם איש מעובדי רשות הטבע והגנים. בעדותו בפנינו אמר ג'ורג' שטרן, כי מה שנכתב במסמך על אודות שיחתו עם הנגבי, היה ידוע רק לשניהם, והוא לא מסר את הדברים לעיתון. נביא, אפוא, קטע מעדותו של ג'ורג' שטרן (בעמוד 6908), תוך שנדגיש חלקים החשובים לענייננו:

"ש: עכשיו תראה, בכתבה מצוטטים דברים שאתה אמרת, אני מפנה אותך -

ת: אני לא אמרתי כלום אז אני לא יודע מאיפה אתה לוקח שאמרתי.

ש: לא, מצוטטים דברים, אני אומר בכתבה מצוטטים דברים שאתה כביכול אמרת. אני מפנה אותך לפסקה האחרונה, לפני האחרונה שמתחילה במילים - "ג'ורג' שטרן" - ואז יש שמה שטרן סיפר לנו - כשראיתי את כל המתקפות הזדוניות על צחי רק בגלל שהוא ניסה לעזור לי להתגבר על העוול שנגרם לי, הפצרתי בו שהוא יוותר. לא רציתי שאחרי כל מה שהוא עבר בשנים האחרונות הוא יצטרך עוד פעם לסבול מהשמצות ושערוריות ותקשורת מרושעת רק בגללי. אבל הוא לא היה מוכן לשמוע על שום פשרה.

ת: הדברים שכתובים פה זה נכון, אבל הם לא נאמרו בעיתון, זה נעשה בתוך ישיבה סגורה עם השר צחי הנגבי.

ש: אתה וצחי הנגבי?

ת: אני וצחי הנגבי אישית, אף אחד לא היה נוכח, כי אני אמרתי לו שאני רוצה לעזוב את העבודה כי אני לא מוכן, זה היה למחרת היה איזה שהוא ראיון קשה מאוד עם צחי ברדיו באותה תקופה, ואנחנו הגענו ללשכה בירושלים וביקשתי להיכנס אליו ואני ביקשתי ממנו להשתחרר מהתפקיד. ואז הוא אמר לי באותה נשימה שאם נלך - נלך שנינו ביחד. 

ש: עכשיו, בהמשך של הדברים האלה יש ציטוט נוסף כביכול שמיוחס לך שאומרים לך שמצוטט - אשתי מרגלית כל כך התרגשה כשסיפרתי לה על כך, כי היא רגילה שאצלנו בליכוד לא תמיד שוכבים על הגדר בשביל חבר מהשורה.

ת: זה גם כן לא נאמר בעיתון, זה נאמר לצחי הנגבי.

     ש: אתה סיפרת לצחי הנגבי שאשתך אמרה את זה?

ת: אני סיפרתי מה שאשתי אמרה, אמת . אשתי מעולם לא דיברה עם צחי על הנושא הזה, אני דיברתי עם אשתי והעברתי את זה לצחי.

ש: עכשיו, באותו קטע יש ציטוט של דברים שצחי אומר.

     ת: פה בכתבה הזאת?

ש: בכתבה הזאת. ואני קורא לך - צחי אמר - אני לא מוכן שחברי מרכז ישנו מחיר ויפוטרו ממקומות עבודתם בגלל שהם מוכנים להקדיש זמן, מאמץ ומחשבה עבור התנועה שלנו. למעשה עבור המדינה שלנו חברים לא מפקירים.

ת: שוב, הוא אמר לי את זה בארבע עיניים לא בשום צורה אחרת .

ש: אתה זוכר שהוא אמר לך את הדברים האלה?

ת: אני לא זוכר בפרוטרוט אבל אם הם נאמרו הם לא נאמרו על ידי בשום מקום אחר אלא באותה פגישה, המשך לאותה שיחה שהייתה לנו, ואמרתי את זה שהוא אמר או שנלך ביחד או לא לבד.

ש: או.קי. למה אתה בעצם הבאת את הכתבה הזאת למשטרה?

ת: כי אני רציתי להמחיש להם כשדיברנו על זה, כי את העיתונים לא יודע מי יש לו את זה, אפילו העיתון נמצא לצורך העניין פה בתוך הקלסר, כי כמו שיש לי עוד כתבות על כל הנושא מה שנאמר אני יכול להראות פה לבית המשפט את כל העיתונים הזדוניים שכתבו עליי באותה תקופה. ובראשם הכתבה הכי לא פיירית שנעשתה זה היה עם הכתב נחום ברנע כשנפגשנו באיזה שהוא אירוע והוא פשוט התנצל על מה שהוא כתב.

ש: עכשיו, חוץ מצחי הנגבי דיברת עם אנשים אחרים במשרד לאיכות הסביבה על מה שצוטט פה?

ת: רק צחי."

300.       הנה כי כן, בכתבה הנושאת את הכותרת "הטבע של צחי" מופיע שיחה ב"ארבע עיניים" שהתקיימה בין ג'ורג' שטרן לבין הנגבי. גו'רג' שטרן העיד, שלא הוא מסר את הדברים לעיתון. נותר, אם כן, רק הנגבי.

301.       אמרנו לעיל, שמיכאל קשת מסר בעדותו בפנינו, כי הוא לא שוחח עם ג'ורג' שטרן לצורך הכנת הפרסום. בעניין עדותו של מיכאל קשת יש לציין, כי גרסתו בעניין זה, כמו בעניינים אחרים, הייתה מורכבת ולא עקבית. ואולם המסקנה המתבקשת ממכלול עדותו של מיכאל קשת בעניין זה היא, שהוא קיבל מהנגבי או מלשכתו מסמך מוכן, ופרסם את המסמך שקיבלAS IS  בגיליון חודש מאי 2002, תחת הכותרת: "הטבע של צחי". אין אנו רואים צורך להאריך בניתוח גרסתו של מיכאל קשת בעניין זה, שכן די בעובדה שהמסמך שפורסם ב"מרכז העניינים", נמצא במחשב של דורית שמעון AS IS, כדי להביא למסקנה, שכך הוא נשלח על ידי הנגבי וכך הוא פורסם ללא כל מעורבות או תרומה של מיכאל קשת, פרט לכותרת הראשית ולכותרות המשנה. כאמור, חיזוק למסקנה זו מצוי ב"פרטים המוכמנים" הכלולים בפרסום.

302.       כאמור, הנגבי טוען כי אינו יודע מי כתב את "הטבע של צחי" והוא רומז לכיוונו של שרון אחדות. אלא, ששרון אחדות דחה טענה זו. לא ניתן לשלול את האפשרות שמיכאל קשת עמד בקשר עם שרון אחדות לצורך תיאומים טכניים, כאלה או אחרים. ואולם לא ניתן לקבל את הטענה, או הרמיזה, ששרון אחדות כתב את המסמך.

303.       ועוד יש לומר, שגם בעניין הזה יכולה הייתה דורית שמעון להאיר את עיננו, שהרי המסמך נמצא, כפו שפורסם, במחשב שלה. דא עקא, שהיא לא זומנה לעדות ואנו סבורים כי יש לזקוף עובדה זו לחובת הנגבי, גם לעניין פרסום "הטבע של צחי".

304.       כזכור, הפרסום הראשון שנעשה ב"מרכז העניינים", מסמך "השאלות והתשובות", נשלח למיכאל קשת בכתב ידו של הנגבי, באמצעות הפקס, ו"הטבע של צחי" נשלח במדיה דיגיטאלית. לעניין הדרישה לשלוח חומרים במדיה דיגיטאלית יש להפנות לדבריו של מיכאל קשת שאמר בעדותו, כי הזמן שעמד לרשותו לצורך הכנת כל גיליון לא היה רב, ולחץ העבודה לקראת מועד פרסומו של כל גיליון היה גדול. מטעם זה, הוא ביקש מהאנשים אשר ביקשו לכתוב או לפרסם בעיתון, לשלוח את הפרסומים שלהם במדיה דיגיטאלית, "כי ברגע שהוא מגיע במייל, הגרפיקאי לא צריך להשקיע, הקלדנית לא צריכים להשקיע זמן בלכתוב, זה ערוך, אנחנו משנים פונט אם יש צורך, משנים כותרת, משנים צבעים, נותנים לזה עריכה גראפית ואישור להדפסה וזה נכנס לעיתון" (בעמוד 7,118).

305.       נסכם, אפוא, את עניינם של שני הפרסומים שנעשו ב"מרכז העניינים", ואשר קדמו לפרסום העומד במוקד עניינו של האישום השני - נספח א לכתב האישום. שני הפרסומים הקודמים מצביעים על דפוס פעולה שהתקיים בין עורך "מרכז העניינים", מיכאל קשת, לבין הנגבי. בהתאם לדפוס פעולה זה, שיגר הנגבי למיכאל קשת מסמכים שכתב בעצמו. פעם אחת המסמך נכתב בכתב ידו של הנגבי, ופעם שנייה המסמך הוקלד, ככל הנראה, על ידי דורית שמעון, ונשלח לקשת במדיה דיגיטאלית. שני המסמכים שחוברו על ידי הנגבי עברו ב"מרכז העניינים" עריכה קלה, והם פורסמו, כפי שחוברו על ידי הנגבי, בשני גיליונות שונים של "מרכז העניינים". כל האמור מספק תמיכה ממשית לתיזה אותה מעלה המאשימה, בדבר קיומו של דפוס פעולה בין מיכאל קשת ובין הנגבי, אשר בא לידי ביטוי גם בפרסום נספח א' לכתב האישום. הפרסומים האמורים תומכים, אפוא, במסקנה אליה הגענו והיא, שהנגבי הוא זה שעמד מאחורי הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" בחודש נובמבר 2002, ערב הבחירות המקדימות בתנועת הליכוד.

5.   שתי אמירות של עמרם בניזרי:

306.       ראיה נוספת התומכת במסקנה ולפיה הנגבי הינו זה שעמד מאחורי הפרסום מושא האישום השני, ניתן למצוא בדברים שאמר עמרם בניזרי במהלך חקירתו במשטרה, ובעיקר בדברים "אוף רקורד" שנאמרו על ידו. נקדים ונאמר, כי עמרם בניזרי הינו חבר ותיק במרכז הליכוד. הוא היה יועצו הפוליטי של הנגבי בעת שכיהן כשר במשרד הבריאות, כשר במשרד המשפטים, כשר במשרד לאיכות הסביבה, וכשר במשרד לבטחון פנים. בחלק מהתקופה בה כיהן הנגבי כשר במשרד לאיכות הסביבה, היה עמרם בנזירי היועץ הבכיר של הנגבי, כאשר החליף את הרשקוביץ אשר מונה לתפקיד מנכ"ל המשרד. יש לציין, כי לימים חל קרע בין השניים, מה גם שבינתיים עזב הנגבי את תנועת הליכוד ועבר למפלגת קדימה.

307.       בטרם נתייחס לדבריו של בניזרי במשטרה נאמר, כי בניזרי שלל כבר מן הרגע הראשון כל קשר להכנת המסמך שפורסם ערב הבחירות המקדימות ב"מרכז העניינים". לדבריו, לא היה לו שום חלק בהכנת המסמך, ולא הייתה לו כל ידיעה לגבי הכנתו. לטענתו, איש לא פנה אליו ואיש לא ביקש ממנו סיוע בהכנת המסמך. לא שרון אחדות ולא מיכאל קשת. בעובדות אלה, אשר איש לא חולק עליהן, יש חשיבות לענייננו, שכן בהיותו של עמרם בניזרי יועץ פוליטי לשר, הוא היה כתובת מתבקשת לפניות לקבלת מידע בנושא מינויים של אנשי ליכוד לתפקידים במשרד לאיכות הסביבה, אם היו פניות כאלה.

308.       מעדותו של חוקר המשטרה, ערן בוחניק, עולה, כי ביום 25.1.05, בעת שחקר את עמרם בניזרי, אמר לו האחרון דברים אשר ביקש שיהיו בגדר "אוף רקורד". החוקר בוחניק העלה את הדברים על הכתב, במזכר שהוגש לנו כמוצג ת/1086. נביא את הדברים כלשונם, תוך שנדגיש את החלקים החשובים:

"במהלך ההפסקה של החקירה של עמרם בניזרי, כאשר יצא להפסקה לצורך תפילת מנחה, אני כותב מזכר זה בעניין דברים שנאמרו ע"י עמרם בניזרי ולא נכתב בעדות:

במהלך החקירה אמר לי עמרם בניזרי כי הוא רוצה להגיד לי דברים אוף דה רקורד. הוא שאל אותי אם אני רושם את הדברים ואמרתי לו: "אתה רואה שאני לא רושם". אז הוא לחש לי: "בעניין המינשר". שאלתי אותו למה הוא מתכוון ואז הוא אמר לי המינשר שיצא עם מה שאמר הנגבי עם השמות והוא (עמרם בניזרי)המשיך לומר לי כי צחי לא התייעץ איתו בעניין זה. שאלתי את עמרם אם הוא ראה את המודעה בעיתון של הליכוד ועמרם אמר לי כי הוא ראה את זה עוד לפני שזה התפרסם. הוא אמר לצחי שזה היה טעות לשלוח את זה וצחי אמר לעמרם: "מה לעשות-כבר שלחתי". אח"כ שאלתי את עמרם למה צחי לא התייעץ איתו בעניין הזה ועמרם אמר לי שצחי הוא צנטריאליסט והוא לא מתייעץ איתו בכל דבר. מאוחר יותר, במהלך החקירה, עמרם בניזרי אמר לי כי אנשים בליכוד חושבים שבניזרי הוא יד ימינו וקרוב מאוד אל השר צחי הנגבי, אבל צחי עושה הרבה דברים לבד. בהמשך לדברים, בניזרי אמר לי כי כאשר צחי היה שר המשפטים ובגלל החקירה של "דרך צלחה", השר נזהר למנות אנשים וכנראה שהשר רצה להראות במינשר, שכאשר הוא כן יכול היה להביא אנשים, הוא עשה את זה. במהלך הדברים של עמרם בניזרי, שאלתי אותו איך יתכן והשר צחי הנגבי לא ראה טעות במודעה, כאשר הוא שלח אותה ואז עמרם השיב לי בביטוי: "כולם משתינים בבריכה והשר עומד על המקפצה ומשתין על הבריכה מלמעלה". מהאמירות והביטויים האלה שלו ודברים אחרים שנאמרו, הבנתי כי הכוונה הייתה שהשר לא מפחד מכלום."

309.       בעדותו בפנינו הסביר החוקר בוחניק, שעמרם בניזרי אמר את הדברים מיוזמתו, בעת שנחקר בנושאים אחרים ולא בנושא הפרסום ב"מרכז העניינים". ההסבר שנתן החוקר בוחניק לעובדה זו הוא, שעמרם בניזרי הגיע אליו לאחר שעבר חקירה לא נעימה אצל חוקרים אחרים, ולהבדיל מאותם חוקרים, בינו לבין בניזרי נוצר קשר אישי טוב, ובנזירי חש עימו בנוח, ורחש כלפיו אמון.

310.       בנוסף למזכרו של החוקר בוחניק, הציגה המאשימה כראיה מטעמה, קטעים מחקירה נוספת בה נחקר עמרם בניזרי, ואשר הוקלטה על ידי המשטרה. בקטע אחד מאותה חקירה, מבקשת המאשימה למצוא אמירה של בניזרי שיש בה משום איזכור של הדברים שאמר "אוף רקרוד" לחוקר בוחניק ("המסמך הזה אמרתי לך אז, זה טעות חייו"). בקטע אחר בהודעה סיפר בניזרי שכאשר הוא ראה את הפרסום ב"מרכז העניינים" הוא כעס על הנגבי. לדבריו, הכעס נבע מכך שסבר, שכאשר בבוא היום יבוא למשרד לאיכות הסביבה שר ממפלגה אחרת, תהיה מונחת בפניו רשימת אנשי ליכוד אותם יוכל לפטר. מתמלול החקירה עולה, כי לדברי בניזרי, הוא הביע בפני הנגבי את ההסתייגות שהייתה לו מפרסום רשימת השמות, והנגבי השיב בכך שאמר: "אני חושב אחרת". המאשימה סבורה, כי באמירה זו יש כדי לקשור את הנגבי להכנת הכתבה.

311.       כאמור, המאשימה מבקשת להסתמך על דברים שאמר בניזרי במשטרה, בעיקר "אוף רקורד", ולא על הדברים שהעיד בבית המשפט. הטעם לכך הוא, שבעדותו בבית המשפט לא חזר בניזרי על עיקרי הדברים אשר לטענת המאשימה אמר במשטרה. ב"כ הנגבי מתנגדים לעמדת המאשימה. הם טוענים בין היתר, כי במהלך החקירה במשטרה, לא עומת בניזרי עם הדברים שנרשמו במזכרו של החוקר בוחניק, דבר אשר שולל מהמזכר כל ערך ראייתי.

312.       הגענו לכלל מסקנה שיש מקום לתת משקל מסויים, לא מכריע, לדבריו של בניזרי במשטרה. אמירותיו של בניזרי במשטרה מצטרפות למכלול הראיות אותן סקרנו לעיל, משתלבות עימן ומחזקות אותן. נתייחס תחילה למזכר שרשם החוקר בוחניק על אודות דברים שאמר לו בניזרי "אוף רקורד". אחר כך נתייחס לחקירה שתומללה.

313.       ככל שמדובר בדברים שנרשמו במזכרו של החוקר בוחניק, אנו סבורים כי יש לקבל את טענת החוקר שהוא רשם במזכר את הדברים כפי שאמר לו אותם בניזרי. כמו כן אנו סבורים, שהדברים אותם אמר בניזרי לבוחניק, הינם דברים שיש בהם ממש, ויש לתת להם משקל. העובדה שבניזרי ביקש לומר את הדברים מיוזמתו, "אוף רקורד", נותנת לדבריו אמינות. חשיבות הדברים שאמר בניזרי לחוקר בוחניק היא בכך, שבניזרי ידע לספר על כך שראה את המסמך מושא דיוננו עוד לפני שפורסם ב"מרכז העניינים". כפי שעולה מהמזכר, בניזרי אמר להנגבי "שזה היה טעות לשלוח את זה וצחי אמר לעמרם: "מה לעשות-כבר שלחתי". יש להזכיר, כי ביום ראשון בבוקר שלחה דורית שמעון את המסמך שהקלידה למיכאל קשת, הן בעצמה, הן באמצעות קרן מתתיהו והן באמצעות אתי נתן, דבר אשר יכול להסביר כיצד קרה שעמרם בניזרי ראה את המסמך עוד בטרם פורסם ב"מרכז העניינים". 

314.       ובאשר לחקירה שתמוללה, הרי שבניזרי סיפר על כך, שכעס על הנגבי בעקבות הפרסום. וכך, נרשם, בין היתר, בתמלול חקירתו (ת/1085):

"עמרם: לא. אני יכול להגיד לך משהו, לא לפרוטוקול. בינינו (לא נשמע), אני נותן בך אמון, אני לא... אני כעסתי עליו כשראיתי את זה.

רונן: עליו?

עמרם: כן.

רונן: למה?

עמרם: ....

רונן: ....

עמרם: אני אמרתי לו תראה מה זה אבסורד. אתה מחר מחרתיים תיבחר בפריימריס, תהיה שר בכיר עכשיו. (לא נשמע). מה אתה עושה עכשיו? השר שיבוא אחריך במשרד לאיכות הסביבה נתת לו את כל אלה שצריך לפטר אותם. נתת לו רשימה.."

רונן: ....

עמרם: ...

רונן: ...

עמרם: ...

רונן: ...

עמרם: כן. אמרתי לו תשמע, אתה נותן לו רשימה, יבוא נגיד שמה ייכנס שר מהעבודה, יעשו ממשלה, יעשו ממשלת אחדות, ייכנס מישהו מהעבודה. דבר ראשון שהוא עושה, הוא לוקח את הרשימה הזאת - כל אלה... מה עשית להם, בשביל מה הכנסת אותם לעבודה, בשביל מה האכלת אותם, בשביל חצי שנה, שנה."

315.       ובהמשך החקירה, כאשר נשאל בניזרי איך הנגבי הגיב לדבריו אמר בניזרי: "הוא אמר לי אני חושב אחרת."

316.       לא ניתן לקבוע בוודאות האם השיחה עליה סיפר עמרם בניזרי בתמליל החקירה ת/1085, היא אותה שיחה שקיים עם הנגבי ואשר לגביה רשם החוקר בוחניק את המזכר ת/1086. אנו מוכנים להניח, כי מדובר בשתי שיחות שונות. אנו גם מוכנים להניח, כי השיחה עליה סיפר בניזרי בתמליל החקירה התקיימה לאחר שהפרסום ב"מרכז העניינים" הופץ, והדבר זכה להד תקשורתי נרחב. מה שחשוב לענייננו הוא, שמהאופן בו בניזרי מתאר את שיחתו עם הנגבי עולה, שהיה ברור לשני המשוחחים כי הנגבי אחראי לפרסום. בניזרי אף משתמש בביטוי "נתת לו". רק כך ניתן להסביר את כעסו של בניזרי על הנגבי. שהרי אם מיכאל קשת אחראי לפרסום ואם להנגבי אין שום אחריות לגביו, הכיצד ניתן לבוא אליו בתרעומת?

317.       סיכומה של נקודה זו הוא, אפוא, שאנו סבורים כי בדברים שאמר בניזרי בחקירתו במשטרה יש לחזק את המסקנה ולפיה, הנגבי אחראי לפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים".

6.  האופי התעמולתי של הפרסום:

318.       ראיה נוספת התומכת במסקנה שהנגבי עומד מאחורי הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" היא האופי התעמולתי של הפרסום. נזכור כי מדובר בפרסום שנעשה ערב הבחירות המקדימות בליכוד, שעה שהמתמודדים ניסו לזכות בתמיכתם של חברי המרכז, ובעת שהנגבי עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה במטרה לשכנע חברי מרכז להצביע עבורו. הפרסום נעשה בגיליון מיוחד אשר בו מודעות תעמולה רבות של מתמודדים אשר ביקשו לזכות באמון הבוחרים. על רקע הציפייה הקיימת אצל חלק מחברי המרכז והתנועה לקבל מנבחריהם סיוע במציאת עבודה, ניתן להבין שפרסום מסוג זה יכול היה להאיר את דמותו של הנגבי, בעיני חברי המרכז, באור חיובי. לכאורה, די היה בהבאת נתונים "יבשים" כדי להעביר את המסר התעמולתי. אלא שהפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" הסתיים בפסקה אשר יש בה היבט תעמולתי ברור: "אנחנו משוכנעים שהשר הנגבי, במשרד גדול הרבה יותר שצפוי להינתן לו בעקבות הבחירות הבאות יוסיף ללמד את שרי התנועה כיצד על הליכוד לשלוט: לא בדיבורים - אלא במינויים". למי, אם לא להנגבי, היה אינטרס לפרסם פרסום בעל אופי תעמולתי?

319.       כזכור, הנגבי טוען שלמיכאל קשת היה אינטרס לערוך כתבה עם דמות מרכזית בתנועת הליכוד לגבי נושא שיש לחברי מרכז הליכוד עניין בו. לטענת הנגבי, מנקודת מבטו של קשת, עריכת כתבה מסוג זה הייתה מעלה את רמתו של העיתון ואת כוח המשיכה שלו, ובין היתר מעודדת אנשים לפרסם בעיתון מודעות בתשלום. זה ההסבר של הנגבי לכך, שמיכאל קשת החליט לערוך כתבה בעניין זה. אלא שאם מיכאל קשת היה כותב את הכתבה, ניתן היה לצפות לכך שהדגש בכתבה היה מושם על הבאת עובדות ותיאור מציאות, ולא תצא תחת ידו של קשת כתבה אשר הנימה הבולטת בה היא של שבח והלל לפועלו של הנגבי בנושא המינויים הפוליטיים. בעניין זה לא למותר לציין, שקשת העיד על עצמו, כי הוא לא נמנה על המחנה הפוליטי של הנגבי, אלא על מחנה אחר, וכי מעולם לא נמנה על חוג חבריו הקרובים של הנגבי. כיצד, אפוא, ניתן להסביר את הנימה המשבחת העולה מהמסמך? תשובתנו לכך היא, שהאופי המשבח והתעמולתי של הפרסום מהווה ראיה נוספת התומכת במסקנה, שהנגבי עומד מאחורי הפרסום.

320.       בהקשר זה אף קיים מיתאם בין תוכן הפרסום ובין הפורמט שלו. פרסומים אחרים בעיתון, אשר התיימרו לשאת אופי מערכתי, היו בפורמט שיגרתי של כתבה: כותרת, שם מחבר, תוכן. הפורמט של הפרסום נספח א' לכתב האישום היה שונה באופן בולט בצורתו. מתכונתו היא של כותרות וציטטות, אשר חלקן נתונות במסגרת, ובהן שזורה גם רשימת העובדים שמונו. אין בו שם של מחבר. הפורמט מלמד אף הוא על מימד פרסומי - שיווקי בולט.

321.       כאמור, המאשימה אינה חולקת על כך שהנגבי לא שילם דבר למיכאל קשת עבור הפרסום. עובדה זו ניתן להסביר בשניים אלה: ראשית, מיכאל קשת העיד, שהוא לא נהג לגבות תשלום משרים. ושנית, אנו מוכנים להניח, כאמור, כי יוזם הפרסום היה מיכאל קשת, וכי היוזמה נבעה מכך שהיה לו אינטרס לכלול פרסום מסוג זה בעיתון שהוציא לאור.

7.  גרסאותיהם של מיכאל קשת ושרון אחדות:  

322.       כפי שעמדנו על כך לעיל, המחלוקת העובדתית העיקרית הקיימת בין הצדדים היא בשאלה, האם הנגבי היה מעורב, באופן אישי, בחיבור המסמך שפורסם ב"מרכז העניינים". הנגבי משיב על שאלה זו בשלילה. הוא טוען, שלא הייתה לו מעורבות אישית כלשהי בחיבור המסמך ובהכנתו. מי, אם כן, עסק בכך? ובכן, להנגבי אין ידיעה ברורה. הוא לא קיים חקירה ודרישה בשאלה זו, למרות שהפרסום עורר סערה תקשורתית "בזמן אמת". הוא לא בדק ובירר עניין זה, למרות שביחס לפרסום שנעשה התנהל נגד הנגבי, "בזמן אמת", הליך שיפוטי בפני יושב ראש וועדת הבחירות המרכזית לכנסת. הוא מגדיר את העניין "כתעלומה". וכך הוא אמר, בין היתר, בעדותו:

                  ".... התעלומה לדעתי לא נפתרה גם במהלך התקופה שחלפה. התזות ברורות פחות או יותר, אני לא יכול להתייצב סביב איזשהי תזה. אני יכול להעיד על מה שאני יודע..."  (בעמוד 8,964).

323.       בהסתמך על האישור שנתן, לטענתו, לשרון אחדות לסייע למיכאל קשת בהכנת כתבה, ובהסתמך על הגרסאות שמסרו שרון אחדות ומיכאל קשת בפרשה שבפנינו טוען הנגבי כי שניים אלו עומדים מאחורי הפרסום. עם זאת ראוי לציין, כי האמירה של הנגבי בעניין מעורבותם של שניים אלה אינה חד משמעית ונחרצת. כך, למשל, אומרים ב"כ הנגבי בפרק בו הם מביאים את תמצית טיעונו של הנגבי בעניין הפרסום, כי "עדויות קשת ואחדות מלמדות, באופן שהמאשימה לא הפריכה, כי בין השניים היה קשר סביב נושא הכתבה, כי הייתה חלופה של אינפורמציה ביניהם, באופן שמוכיח קיומו של אפיק תקשורת מבוסס שהוביל לגיבוש הכתבה." (עמ' 3 סעיף 3). הנה כי כן, ב"כ הנגבי מתנסחים בצורה זהירה: הם אומרים כי בין שרון אחדות לבין מיכאל קשת היה "קשר" והתקיים "אפיק תקשורת", ואולם אין הם אומרים, ברחל בתך הקטנה, ששניים אלה חיברו את המסמך, מראשיתו ועד סופו. יוצא, אפוא, שהנגבי אינו מציע הצעה חד משמעית לגבי השאלה העומדת במוקד הדיון שלנו והיא: מי חיבר את הפרסום?

324.       ב"כ הצדדים הקדישו לעניינם של מיכאל קשת ושרון אחדות חלקים לא מבוטלים מהסיכומים שהגישו. נראה לנו, שהיקף הסיכומים בנקודות אלה מצביע על הבעייתיות הטמונה בגרסה שכל אחד מעדים אלה מסר. ואכן סבורים אנו, שלא ניתן לבסס ממצאים ממשיים על שני עדים אלה. סבורים אנו, כי בגרסאות שהעלו עדים אלה, אין אפילו כדי לעורר ספק.

325.       בטרם נתייחס לגרסאות של עדים אלו, יש להגדיר את חזית המחלוקת הקיימת בין הצדדים, ככל שמדובר בעדים אלו: ובכן, המאשימה אינה חולקת על כך שהיוזמה לפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" הייתה של מיכאל קשת. היא גם אינה חולקת על טענתו של מיכאל קשת כי פנה למשרד לאיכות הסביבה והודיע על רצונו לעשות פרסום אודות מינויים של אנשי ליכוד שנעשו במשרד. היא גם אינם חולקת על טענתו של קשת, כי במסגרת פנייתו למשרד הוא ציין שמות של אנשי ליכוד שמונו לתפקידים במשרד לאיכות הסביבה. המאשימה גם אינה חולקת על טענת הנגבי, כי הוא לא שילם למיכאל קשת דבר. ומה באשר לשרון אחדות? ובכן, המאשימה אינה חולקת על כך שלשרון אחדות הייתה ידיעה מראש על הכנת הפרסום, ודי אם נזכיר את שיחות הטלפון ששרון אחדות היה מעורב בהן, בשבת בה הוקלד הפרסום.

326.       היכן, אם כן, מצויה המחלוקת בין הצדדים בעניינם של שני עדים אלו? ובכן, המחלוקת היא בשתי נקודות: ראשית, בעוד שהמאשימה טוענת כי לכל היותר הייתה למיכאל קשת ולשרון אחדות תרומה ראשונית, שולית, ליצירת המסמך, הרי שלטענת הנגבי, הייתה לשניים אלה תרומה מכרעת. ושנית, בעוד שהמאשימה טוענת כי הדמות המרכזית שעסקה בחיבור המסמך היא זו של הנגבי, מבקשים ב"כ הנגבי להסתמך על שני עדים אלה כדי לתמוך בטענה העיקרית של הנגבי ולפיה, הוא לא היה מעורב בצורה כלשהי ביצירתו של המסמך.

327.       לעניין מידת מעורבותם של שרון אחדות ומיכאל קשת ביצירת המסמך נבקש לומר, כי מידת המעורבות, כשלעצמה, אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו. לצורך הכרעה בשאלה האם הפרסום הוא  "דבר תעמולה", לא היה חשוב לדעת מי חיבר את רשימת השמות ומי כתב את הטקסט. לא אחת אנשים נעזרים באחרים לצורך כתיבת מכתבים, ניסוח מסמכים ונשיאת נאומים. בסופו של דבר, המכתב והמסמך שנכתבו משוייכים למי שחתום עליהם ולא למי שניסח אותם. הנאום משוייך למי שנושא אותו ולא למי שחיבר אותו. לפיכך, גם אם היינו קובעים שמיכאל קשת ושרון אחדות חיברו לבדם את המסמך מושא דיוננו ומסרו אותו להנגבי, על-מנת שיסמוך עליו את ידיו ויאשר את פרסומו, די היה בכך כדי לייחס להנגבי אחריות למסמך, במסגרת הדיון בשאלה האם מדובר ב"דבר תעמולה". אמרנו דברים אלה למעלה מן הדרוש שכן, כאמור, אנו סבורים כי הנגבי היה הדמות המרכזית שעסקה בחיבור המסמך.

328.       בחינת גרסאותיהם של מיכאל קשת ושרון אחדות מלמדת, כי ישנם שלושה דברים המשותפים לעניינם של שני עדים אלה:

329.       הדבר האחד הוא, שגרסתו של כל אחד מהעדים ידעה תמורות משמעותיות: גרסתו הראשונית של מיכאל קשת הייתה, שהפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" הינו כתבת-תחקיר שהוא עמל עליה לבדו (ת/1203 עמוד 18 - "...אתה יודע איך זה וכולם משמיצים ושמות ולקחתי ורשמתי ורשמתי ורשמתי וממש לקראת יציאת העיתון הפסקתי. מה שהגעתי, הגעתי... וזהו. וזה התפרסם. וזה, את זה הכנסתי לעיתון"). בהמשך שינה מיכאל קשת את טעמו וטען, כי בהכנת הפרסום הייתה מעורבות משמעותית של המשרד לאיכות הסביבה, ובעיקר של שרון אחדות.

330.       אצל שרון אחדות המצב היה הפוך: גרסתו הראשונית הייתה, שלא הייתה לו כל מעורבות בהכנת הפרסום. בהמשך שינה שרון אחדות את טעמו וטען, כי היה מעורב באופן פעיל בהכנת הפרסום, ועמד בקשר רצוף עם מיכאל קשת. יוצא, אפוא, שנקודת הפתיחה של כל אחד מהעדים הייתה הפוכה. האחד טען שעשה הכל, והשני טען שלא עשה דבר. במהלך הזמן נעו העדים האחד לכיוונו של השני, באופן כזה שמביא את הנגבי לטעון, כי הפרסום ב"מרכז העניינים" הוא יצירה משותפת של השניים.

331.       הדבר השני המאפיין את עניינם של מיכאל קשת ושרון אחדות הוא, שהעדויות שלהם בבית המשפט היו מורכבות ונפתלות. הרושם הבולט העולה מעדויותיהם הוא, שכל אחד מהם ניסה "להלך בין הטיפות".

332.       הדבר השלישי המאפיין את עניינם של מיכאל קשת ושרון אחדות הוא, שגם הגרסה הסופית שכל אחד מהם מסר, אינה נותנת תמונה ברורה וחדה של מהלך העניינים הנוגע להכנת הפרסום, אלא תמונה מעורפלת, מטושטשת, אשר רבים בה סימני השאלה. כך, למשל, אין אנו יודעים מעדויותיהם מי ניסח כל פסקה ופסקה, מהי תרומתו המדוייקת של שרון אחדות לרשימת השמות, ומהי תרומתו המדוייקת של מיכאל קשת. כל שנאמר לנו הוא, שהיה בין השניים קשר ושיתוף פעולה בהבאת שמות של אנשי ליכוד שמונו במשרד לאיכות הסביבה בתקופה הרלוונטית. הא ותו לא. לא בכדי ניסחו ב"כ הנגבי את התייחסותם לעניינם של שני עדים אלה, בצורה זהירה.

333.       להלן נעמוד בקצרה על עניינם של שני עדים אלה. נפתח במיכאל קשת ונסיים בשרון אחדות.

334.       מיכאל קשת הינו חבר מרכז הליכוד מאז שנת 1974. הוא אינו נמנה על החוג הפוליטי הקרוב של הנגבי, אלא על מחנה אחר. בשנת 2002 הוא החליט להוציא לאור עיתון פוליטי אשר יופץ בין חברי מרכז הליכוד. העיתון בו מדובר הוא, כידוע, "מרכז העניינים". מטרתו של העיתון הייתה כפולה: להגדיל את כוחו הפוליטי של קשת ולהפיק רווח כספי. בסך הכל הוציא קשת 8 גיליונות. לאחר מכן, חדל. יש לציין, כי במקביל לעיתון של קשת, הוציאו חברי ליכוד שונים עוד מספר עיתונים דומים. "מרכז העניינים" עסק בנושאים שונים מתחומי הפוליטיקה והחברה, והתפרסמו בו בעיקר ראיונות עם שרים וחברי כנסת של תנועת הליכוד. עם זאת, לא נערכו בו "תחקירים" ולא קויימה בו עבודה עיתונאית של ממש. עמדנו על האופן בו נערך הראיון עם הנגבי בגיליון חודש ינואר 2002, בו הופיעו בפרסום שיצא, מילה במילה, דברים אותם כתב הנגבי ושיגר למיכאל קשת ("שאלות ותשובות"). עמדנו גם על הפרסום הנושא את הכותרת: "הטבע של צחי", שחובר, כך קבענו, על ידי הנגבי, ופורסם ב"מרכז העניינים", כפי שהוא, על ידי קשת. קשת היה הדמות הדומיננטית בעיתון, ולא התקיימה בו מערכת של ממש. אמר קשת: "העיתון עצמו זה אני". המקורות הכספיים למימון העיתון היו מודעות בתשלום ופרסומות. לקראת הבחירות המקדימות שנערכות בליכוד ביום 8.12.02 כלל העיתון מודעות תעמולה רבות של מועמדים אשר רצו להציג את עצמם בפני חברי מרכז הליכוד, שהרי, כפי שציינו, העיתון נשלח בדיוור ישיר לכל אחד מחברי המרכז, והופץ באירועים וכנסים של התנועה.

335.       גרסתו הראשונית של קשת לגבי הפרסום מושא דיוננו, כפי שנמסרה במשטרה, הייתה, שמדובר בכתבת-תחקיר שהוא יזם ועמל וטרח והכין (ת/1023 בעמוד 18 ואילך). הוא טען, כי ליקט את שמות האנשים המופיעים ברשימה בכוחות עצמו, מתוך שיחות שקיים עם אנשים שונים, ברובם חברי מרכז, עימם היה נפגש במסגרות שונות. הוא טען, כי לאחר שחיבר את רשימת השמות, הוא שלח אותה ללשכתו של הנגבי, לצורך אישור, ובתגובה קיבל את הפיסקה הפותחת במילים: "מודה באשמה...". בהמשך, הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט, הלכה גרסתו של קשת והתפתחה, בהתאם לשאלות שהוצגו לו ולנתונים שהונחו בפניו. עדותו של קשת בפנינו הייתה מורכבת ומפותלת, וניכר היה מאד שהוא שרוי במצוקה, עייף, מותש ומבולבל, עד כדי כך, שלדבריו כבר לא ידע מה אמת ומה אינו אמת. לא למותר יהיה להביא קטע מעדותו, בה אמר דברים אלה (הדגשות שלנו):

"ש. אומרים לך בעצם שזה מה שהגיע אליך בסוף,

ת.  כן,

ש.  אז השאלה שלי היא אחרת,

ת.  אני לא יודע, אני לא יודע להגיד לך, אני לא יודע להגיד לך באיזה שעה כן, אני מאבד, אני איבדתי לגמרי את האמת ואת הלא אמת או את הרציונאל, אני איבדתי את זה, משום שאומרים לי אדוני, זה אני זוכר שאני עשיתי ואומרים לי אדוני, אתה טועה, זה הנה יש הוכחה שלא, את זה אני אומר אני , לא, סליחה אתה לא, אז אם אני לא, אז אני לא?  אז אני לא יודע להגיד לך, אז אני לא נכנס לזה. 

ש.  בסדר גמור,

ת.  אני לא אכנס לזה, כי - כי מה, אני יכול היום, כשאני כבר יודע שאני קיבלתי טקסט, להתייחס לזה?  אני לא, אני לא מגיב,

ש.  אז זה בדיוק הנקודה, בוא לא נתכחש, השאלה היא אחרת אתה אמרו לך, מה שאמרו, אמרו. אמרו לך שאת זה קיבלת בסוף, בסדר?  השאלה היא אחרת, אם יכול להיות שלפני שקיבלת את ת/1032, אם יכול להיות שלפני כן היה חומר נוסף שעבר, ביד, בטלפון, בפקס, שפגשת מישהו, העברת איזה שהוא משהו?

ת.  בוודאות אני לא יודע להגיד לך,

ש.  בוודאות -

ת.  בוודאות אני לא יודע להגיד לך, לא יודע להגיד לך כן, או לא בוודאות,

ש.  אתה לא יכול לומר בוודאות, אבל בזיכרון שלך כן יש משהו,

ת.  אני איבדתי את ה-

ש.  מר קשת, זה חשוב,

ת.  אני היום לא יודע להגיד -

ש.  מר קשת,

ת.  אני מצטער, אבל מה שאני אגיד, אני לא אומר אמת, כי אני איבדתי פה לגמרי את ה- את האמת ולא אמת, משום שגם בבוקר דיברנו על זה, גם פעם קודמת דיברנו על זה,

ש.  אתה רוצה הפסקה מר קשת?

ת.  אני אחר כך רוצה הפסקה לכדור לכאב ראש, אבל זה אני אעשה אחר כך. אבל שוב, אני שלחתי רשימה, אני קיבלתי אחר כך, אני יודע שהיה בינינו תקשורת, הייתה תקשורת בינינו,

ש.  גם סביב הטקסט,

ת.  גם, את זה אני לא יודע להגיד בוודאות היום, אבל כן, הייתה תקשורת בינינו, אני לא יודע להגיד בוודאות, סתם, אני לא רוצה לשקר,

ש.  תקשורת בוודאות,

ת.    כי אם אני עכשיו אגיד כן או לא, זה לא יהיה אמת, אני אומר -

ש . מאה אחוז מר קשת, חס וחלילה, אני לא, אני רוצה שנהיה זהירים. תקשורת בוודאות, גם אחרי שיש כבר את הרשימה של השמות .

ת.  כן, בוודאי, כי זה לא משהו שנעשה בפעם אחת . זה נעשה בתהליך,

ש.  מאה אחוז,

ת.  אבל אני היום כבר לא יענה על השאלה, האם אתה כתבת, או לא כתבת, אני כבר לא עונה על השאלה.  זהו,

ש.  או.קי. , אבל בוודאות הייתה תקשורת, גם אחרי גיבוש רשימת השמות .

ת.  הייתה תקשורת,

ש.  מאה אחוז,

ת.  חד משמעית,

ש.  רק כשאתה אומר תקשורת אתה מתכוון ל-

ת.  הייתה תקשורת, כי ישנה, אתה יודע מה, אני אפילו לא אומר לך את זה מתוך ידיעה ודאית, אלא  מתוך תהליך שאני עושה כל הזמן, נכון שיש את העיתון, אבל אני עוסק בגרפיקה כל החיים, אני עוסק בדפוס כל החיים, וזה תהליכים שהם -

ש.  אגב גרפיקה באמת, גרפיקה, זה לא רק לעצב אותיות ופונטים וגדלים.

ת.  ממש לא, ממש לא,

ש.  מה עוד עושים בגרפיקה?

ת.  זה כל העריכה, זה כל העיצוב של כל המודעה, זה הכול, ולכן אני איבדתי את הקשר בין האם אני כתבתי או לא כתבתי, כי אתה רואה מה אני קיבלתי כאן, כבר אמרתי קודם, סתם טקסט כתוב, ואנחנו הפכנו את זה למשהו שנראה מושלם, עם הדגשה, עם הבולד, עם מסגרת" (בעמוד 7,548).

336.       ובמקום אחר אמר קשת כך:

                       "ש. מר קשת, אתה אמרת בחקירה הנגדית, בהמשך לשאלה הזאת, שני משפטים שאני רשמתי מפיך, יכול להיות שאני לא מדייק מילה במילה - "אני איבדתי פה לגמרי את האמת והלא אמת. "  אתה יכול להסביר למה אתה מתכוון?

ת. שמרוב שאלות אני לא רואה יותר מה היה לפני מה ובאיזה סדר זה היה, כי אני יושב כאן, ובחקירות וכל הזמן צולבים אותי בשאלות ומרעננים זיכרון, ואני כבר לא יודע מה ואני לא רוצה לצאת מפה שקרן, גם לא רוצה לצאת מפה לא שפוי. אני לא יודע יותר מה קורה איתי, אם אני צריך באמצע, כעבור שעתיים לרוץ לקחת כדור, יש לי פה לחץ אימים, אני לא יודע מה קורה איתי. יש גבול למה שאפשר ללחוץ וללחוץ וללחוץ, אני גן אדם וחוץ מזה שיש לי דברים בחוץ לעשות, מה שאני עושה פה זה לא בתוכנית עבודה שלי, אני  צריך גם לחיות ואני איבדתי כיוון, אני בלחץ אימים."

337.       בסיכומים שערכה, מפנה המאשימה את בית המשפט לאמירות שונות שאמר קשת במקומות שונים. היא מבקשת לסכם את העובדות אותן ניתן ללמוד מעדותו של קשת בכך שהיא אומרת דברים אלה:

"....למרות פתלתלות גרסת קשת... "השורה התחתונה" היא שהוא אינו זה שחיבר את המודעה. תרומתו מסתכמת ביוזמה, ברעיון, לעשות כתבה על המינויים הפוליטיים והעברה של מספר שמות (12-7 פקחים) לתגובה כפתיח לרעיון, בעיצובו של הטקסט שקיבל במייל מדורית שמעון - ת/1032 עד קבלת התוצר המוכר לנו כנספח א' לכתב האישום. לגבי רשימת 80 השמות, היה קשת עקבי וברור - הוא קיבל את הרשימה כמות שהיא ואף הופתע ממנה. גם לגבי הטקסט, קשת שולל שהוא יזם וניסח את הטקסט של המודעה. גם בגרסת המעורבות המקסימאלית - הוא מדבר על "נגיעה" או על שינוי קטע כזה או אחר בטקסט נתון. יחד עם זאת, אנו יודעים שאין הבדל במלל בין ת/1032 למודעה כפי שפורסמה. קשת מעיד שהטקסט של המודעה התקבל מלשכת השר. האבחנה בין רשימת השמות לטקסט שמוזכרת על ידי קשת לא באמת קיימת שכן הוא קיבל גם שמות וגם טקסט, הוא רק לא זוכר אם את כל הטקסט." (עמ' 151 לסיכומי המאשימה).

338.       ובאשר לאופן בו יש להעריך את מהימנות גרסתו של קשת, אומרת המאשימה כך:

"לסיכום, כשבוחנים את מכלול עדותו של קשת, במכלול האספקטים עליהם הצבענו לעיל, ואת התפתחות גרסאותיו בחקירה במשטרה ובבית המשפט, ברור שיש כאן עד בעייתי, שהסתירות בעדותו חורגות מהמגבלות הטבעיות של הזיכרון. זאת בפרט כאשר התגובות והתוצאות של הפרסום הזה, לא היו אירוע יומיומי, ועיקרי סיפור המעשה בודאי נחרטו היטב בזיכרונו של קשת. לא ניתן לסווג את קשת, מחד גיסא, כעד מהימן לגמרי אך מאידך, הוא אינו לגמרי בלתי מהימן. באופן בסיסי, מדובר באדם מן הישוב, נורמטיבי, אך לא נטול אינטרסים. כפעיל פוליטי מרכזי, קשת באופן טבעי חושש להתעמת עם הנאשם ולקחת חלק בהפללתו, אמנם לא עד כדי כך ש"ייקח על עצמו את התיק" ויספר שהוא ואין בלתו אחראי למודעה, אבל מנגד, הוא מנסה ככל שהוא יכול, לא לסבך את הנאשם. הרושם המתקבל מעדותו הוא שהוא אינו רוצה להיתפס כמי שאחראי להפללתו בפלילים של שר ממפלגתו, ואפילו לא כמי שמסר עדות נגדו. בכפוף לתובנות אלה יש לבחון את עדותו." (עמ' 197 לסיכומי המאשימה).

339.       מנגד, בהתבסס על אמירות שונות של קשת, מבקשים ב"כ הנגבי לסכם את עדותו באופן הבא:

א.           היוזמה להכנת הפרסום ב"מרכז העניינים" הייתה של קשת. היה זה הרעיון שלו לערוך כתבה בנושא מינויים של אנשי ליכוד במשרדי ממשלה.

ב.             בתחילה גיבש קשת בכוחות עצמו רשימה של אנשים שמונו בתקופתו של הנגבי במשרד לאיכות הסביבה. לדברי ב"כ הנגבי, "מדובר במהלך לא קצר של גיבוש ואיסוף שמות. קשת מדבר על שיחות עם כמה אנשים, לאורך תקופה, על איסוף של שמות. מדובר בתיאור מפורט" (סעיף 56 לסיכומי ב"כ הנגבי). לטענת ב"כ הנגבי, מעדותו של קשת עולה, כי במסגרת איסוף השמות, נשלחה לקשת רשימה של שמות ממקור בלתי מזוהה (סעיף 57 לסיכומי ב"כ הנגבי). לטענת ב"כ הנגבי, מעדותו של קשת עולה, כי הוא הצליח לאסוף בכוחות עצמו שמות של עשרות אנשים שמונו בתקופה בה כיהן הנגבי כשר לאיכות הסביבה.

ג.            לטענת ב"כ הנגבי, מעדותו של קשת עולה, כי לאחר שגיבש רשימת שמות ראשונית פנה קשת למשרד לאיכות הסביבה. על רקע זה נוצר קשר בינו לבין דובר המשרד, שרון אחדות (סעיף 71 לסיכומי ב"כ הנגבי). לטענת ב"כ הנגבי, מעדותו של קשת עולה, כי בין קשת לבין שרון אחדות התקיים מהלך ממושך של שיג ושיח, שנמשך לאורך תקופה. במסגרת הקשר שהשניים קיימו ביניהם, הם שוחחו לא רק על רשימת השמות, אלא גם על הטקסט שהופיע בפרסום (סעיף 93 לסיכומי ב"כ הנגבי). לדברי ב"כ הנגבי, מיכאל קשת ושרון אחדות קיימו ביניהם שיחות טלפון וחלופת פקסים, או כל תקשורת אחרת, כגון דואר אלקטרוני (סעיף 128 לסיכומי ב"כ הנגבי).

ד.         לטענת ב"כ הנגבי מעדותו של קשת עולה, כי היה לו קשר עם גורמים נוספים בסביבתו של הנגבי.

 ה.        לטענת ב"כ הנגבי קשת כתב את רוב הכתבה (סעיף 136 לסיכומים). הוא שלח ללשכת השר את הנוסח הסופי של המסמך שעמד להתפרסם, והוא קיבל לכך אישור.

340.       בבואנו לסכם את עניינו של מיכאל קשת המסקנה אליה הגענו היא, שלא ניתן לבסס על עדותו ממצאים של ממש בנושא הפרסום נספח א' לכתב האישום. לא בתמיכה לעמדתה של המאשימה, ולא בתמיכה לעמדת הנגבי. בהודעתו של קשת במשטרה ובעדותו בבית המשפט כלולות אמירות שונות, לעתים מנוגדות וסותרות, עד כי יש קושי לחלץ מתוך שלל האמירות שמסר אמירה אחת ברורה ובהירה. אנו סבורים, אפוא, שלא ניתן להסתמך על עדות זו, לכאן או לכאן, והמשקל שניתן לתת לה, אינו רב.

341.       הדברים אמורים בניתוח עדותו של קשת מנקודת מבט פנימית. גם בבואנו לבחון את מהימנות גרסתו של קשת מנקודת מבט חיצונית, המסקנה אליה הגענו היא, שאין לקבל את הטענה כי הייתה לקשת תרומה משמעותית בהכנת הפרסום מושא דיוננו. כמה טעמים למסקנה זו, עליהם נעמוד בקצרה:

ראשית, כפי שעמדנו על כך, "מרכז העניינים" אינו עיתון העוסק בתחקירים. זהו, למעשה, עיתון של איש אחד, אשר העיתון אינו מרכז עשייתו. לפיכך, קשה לקבל את הטענה שמיכאל קשת עמל וטרח ואסף עשרות שמות של אנשים, והשקיע זמן ומאמץ, כדי להכין כתבה המהללת ומשבחת אדם שאין הוא מקורב לו באופן אישי, ואין הוא נמנה על המחנה הפוליטי שלו. לכך יש להוסיף, כי הטענה שהעלה קשת באחת ההזדמנויות, ולפיה קיבל רשימה של שמות מגורם אנונימי, רחוקה מלהיות משכנעת.

שנית, אם, כטענת ב"כ הנגבי התקיים קשר ממושך ואינטנסיבי בין מיכאל קשת לבין שרון אחדות, בטלפון, בפקס ובדואר האלקטרוני, היה צריך להימצא לכך ביטוי ברישומים הנוגעים לטלפונים הרלוונטיים ולכתובת הדוא"ל הרלוונטיות. אלא שבדיקה שנעשתה על ידי המשטרה העלתה, שלא נרשמה בתקופה הרלוונטית אף שיחת טלפון אחת בין קשת לבין אחדות (ר' סעיף ג.10 לסיכומי המאשימה). כיצד, אפוא, התקיים אותו קשר אינטנסיבי? פשיטא, שאם הקשר בין השניים התקיים באמצעות מספרי טלפון שלא נבדקו על ידי המשטרה, ההגנה הייתה ממציאה ראיות על כך. אלא, כאמור, שלא הובאה בפנינו ראיה כלשהי לגבי קשר שהתקיים באותה תקופה בין קשת לבין אחדות. נזכיר, שגם במהלך שלושת הימים המתועדים בת/1007, אין כל רישום על אודות קשר שהתקיים בין קשת לבין אחדות. מאידך, נרשמו שיחות טלפון בין קשת לבין הנגבי, ובין קשת לבין דורית שמעון. 

שלישית, אם, כטענת הנגבי, התקיים קשר ממושך ואינטנסיבי בין מיכאל קשת לבין שרון אחדות, ניתן היה לצפות לכך, שמיכאל קשת יידע את שמו של שרון אחדות. אלא, שבעת שמיכאל קשת נחקר במשטרה, הוא אפילו לא ידע לומר את שמו של דובר המשרד לאיכות הסביבה ("לא זוכר את השם שלו, לא זוכר את השם שלו" - ת/1203 עמוד 29).

רביעית, אם, כטענת הנגבי, הוחלפו בין קשת לבין אחדות הודעות פקס, ובהן רשימות של שמות אנשים, ואם הוחלפו בין השניים ניסוחי טקסט, ניתן היה לצפות לכך שהודעות הפקס יישמרו אצל קשת ואצל אחדות. נזכיר, כי מסמך "השאלות והתשובות" אותו שלח הנגבי לקשת, ואשר הופיע בגיליון חודש ינואר 2002 של "מרכז העניינים", נמצא במשרדו של מיכאל קשת, כפי שנשלח על ידי הנגבי. כבר ציינו, שאין זה דבר של מה בכך לפרסם ברבים את שמו של אדם ולומר כי הוא "מינוי פוליטי". הדבר עשוי לגרור אחריו טרוניות ותלונות של אנשים הסבורים כי הכללת שמם ברשימה פוגעת בהם. לפיכך ניתן היה לצפות לכך, שמיכאל קשת ישמור אצלו את רשימת השמות שקיבל, לפי הטענה, משרון אחדות, אם וכאשר יידרש לתת הסברים. ניתן היה לצפות לכך, שמיכאל קשת ישמור אצלו את האישור להוצאתו לאור של הפרסום, אשר לפי הטענה, קיבל מלשכת השר. אלא, שלא נמסר לנו אפילו מסמך אחד. יש לזכור, כי הפרסום מושא דיוננו עורר סערה תקשורתית זמן קצר לאחר שהפרסום נעשה, ולכן הדעת נותנת, שאם היו קיימים מסמכים שהוחלפו בין מיכאל קשת לבין שרון אחדות, הם היו נשמרים ומוצגים בפנינו. בהקשר זה יצויין, כי חיפוש שבוצע על ידי המשטרה בארכיב של דובר המשרד לאיכות הסביבה, בו מתועדות פניות של עיתונאים והתגובות להן, לא העלה דבר.

חמישית, אם אכן מיכאל קשת היה עושה תחקיר משל עצמו, ומצליח להעמיד, בכוחות עצמו, רשימה של עשרות אנשים, ניתן היה לצפות לכך, שהיה אומר לנו מיהם האנשים מהם קיבל את המידע. דא עקא, שהוא הסתפק באמירות כלליות על כך שקיבל את השמות מחברי מרכז, עוזרים פרלמנטאריים, פעילים פוליטיים וחברים עימם נפגש בכינוסים ואירועים. האדם היחיד אשר מיכאל קשת הצביע עליו כעל אחד מאלו שהעבירו לו שמות של אנשים שמונו לתפקידים במשרד לאיכות הסביבה הוא, חבר מרכז הליכוד מעירו של קשת, בת-ים, ושמו מאיר אמר. מדובר באדם שמונה לשמש פקח במשטרה הירוקה, ואשר בעניינו נעסוק במסגרת האישום הראשון. מה שחשוב לענייננו כאן הוא, שמאיר אמר הופיע כעד במשפט, ואולם איש לא שאל אותו האם מסר מידע למיכאל קשת לפני פרסום המסמך. ב"כ הנגבי טוענים, כאמור, שמיכאל קשת ביצע פעולות תחקיר עצמאיות. מדוע לא אימתו עובדה זו עם מאיר אמר כאשר הופיע בפנינו. יתרה מכך, לא רק שמאיר אמר לא נחקר בעניין זה, אלא שבסוף ההודעה אותה מסר במשטרה, הוא אמר מיוזמתו, שזו הייתה טעות גדולה לפרסם את הפרסום ב"מרכז העניינים". וכך הוא אמר:

"לדעתי כל הסיפור וכל הפסול בעניין הוא הפרסום שנעשה מטעמו של השר או מטעם אנשיו ערב הבחירות, שכן האנשים היו בעלי כישורים מתאימים ואפילו כישורי יתר ולא היה שום פסול בהליך עצמו. השגיאה היחידה שנעשתה מבחינתו של צחי הנגבי זה היה כשהוא התפאר במודעה הזאת במינויים עצמם. לשאלתך, אני מניח שמי שעשה את הפרסום זה האנשים שלו או יועצי התקשורות שלו. הטעות שלו הייתה שהוא לא מנע פרסום כזה שהיה ברור מאיליו שימשוך אש" (תע/235).

הנה כי כן, מדבריו של מאיר אמר עולה, שהוא מניח כי הפרסום נעשה על ידי השר או על ידי יועציו, וכי היה טעות לפרסם את הדבר. אם, כטענת קשת, מאיר אמר היה אחד מהאנשים שסיפק לו מידע, האם לא היה אומר זאת? מכל מקום, כאמור, הוא התייצב בבית משפט ומסר את עדותו, ואולם הנגבי לא מצא לנכון לאמת עימו את טענת קשת. סיכומה של נקודה זו הוא, אפוא, שלא הובאה בפנינו כל ראיה על אנשים אשר, לפי הטענה, סייעו לקשת באיסוף השמות.

שישית, קשת טען בעדותו, שהיו עוד אנשים שעבדו איתו ב"מרכז העניינים", והוא אפילו מסר את שמותיהם: דוד שרן, צחי חבושה, אלי כהן ואורן הלמן. לדברי קשת, אנשים אלה היו מודעים לכך שהוא עסק בהכנת הכתבה, עוד לפני שפורסמה, ואפשר שהם גם שוחחו עימו בעניין זה (סעיף 66 לסיכומי ב"כ הנגבי. ואכן הדעת נותנת, שאם הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" היה כתבת-תחקיר שקשת עמל עליה זמן רב, כטענת ב"כ הנגבי, כי אז האנשים אשר את שמותיהם מסר קשת, או לפחות חלקם, היו יכולים לתמוך בטענת ההגנה, כי במשך תקופה לא קצרה עסק קשת בעבודת תחקיר ואיסוף נתונים. אלא שההגנה לא זימנה איש מאנשים אלה לעדות. זאת ועוד, במסגרת חקירתו במשטרה סיפר קשת, כי בעת שהגיעה למערכת תגובתו של הנגבי לכתבה, הדבר עורר גיחוך בקרב הנוכחים (ת/1203 עמ' 45). אם אמנם כך היה הדבר, מה היה פשוט יותר מאשר לזמן לעדות את האנשים בהם מדובר, על מנת שניתן יהיה לברר עמם את טענתו של קשת.

ושביעית, קשת מסר בעדותו, כי לאחר שהפרסום ב"מרכז העניינים" הגיע לתקשורת הארצית וקמה סערה תקשורתית, הוא התקשר להנגבי משום שהוא חשש שמא ייפגע. העובדה שקשת התקשר להנגבי ולא לאחדות, מצביעה על כך, שהוא ראה בו מי שאחראי לעניינו של הפרסום.

342.       עד כאן הדיון בעניינו של מיכאל קשת, ומכאן נעבור לעניינו של שרון אחדות. נפתח בכך שנאמר, כי הנגבי ושרון אחדות מכירים האחד את השני משנת 1992, כאשר הנגבי לקח את אחדות לשמש עוזרו בכנסת (בהתנדבות). בהמשך הוא נתן לו תפקיד בעמותת "דרך צלחה", ולבסוף פעל על מנת שייבחר לתפקיד דובר המשרד לאיכות הסביבה (על כך עוד נעמוד במסגרת הדיון באישום הראשון). לאחר שהנגבי סיים את תפקידו כשר במשרד לאיכות הסביבה ועבר לשמש כשר במשרד לבטחון פנים, המשיך שרון אחדות לשמש כדובר המשרד לאיכות הסביבה. מעדותם של הנגבי ושל שרון אחדות עולה, כי השניים המשיכו במרוצת השנים לעמוד בקשר טוב.

343.       הצדדים נחלקים לגבי אופן התייחסותם לעדותו של שרון אחדות. ואולם בשני דברים הם מסכימים: שני הצדדים טוענים, כי בהודעות אותן מסר במשטרה לא אמר אחדות אמת. שני הצדדים גם טוענים, כי בעדותו בבית המשפט לא אמר אחדות את כל האמת. ההבדל בין הצדדים הוא, שכל אחד מהם סבור שהאמת נמצאת במקום אחר. נזכיר, כי המחלוקת הקיימת בין הצדדים בעניין עדותו של אחדות (כמו גם של מיכאל קשת), היא בשתי נקודות: ראשית, בעוד שהמאשימה טוענת כי לכל היותר הייתה לשרון אחדות תרומה שולית ליצירת המסמך, הרי שלטענת הנגבי, הייתה לו תרומה משמעותית. ושנית, בעוד שהמאשימה טוענת כי הדמות המרכזית שעסקה בחיבור המסמך היא זו של הנגבי, מבקשים ב"כ הנגבי להסתמך על אמירות שונות של שרון אחדות (כמו גם מיכאל קשת), כדי לתמוך בטענה של הנגבי ולפיה, הוא לא היה מעורב בצורה כלשהי ביצירתו של המסמך. טענת הנגבי ביחס לעניינו של שרון אחדות סוכמה בסעיף 193 לסיכומי באי כוחו, שם נאמרו דברים אלה:

"טענתו היא כי לשרון אחדות הייתה מעורבות של ממש בגיבוש של הכתבה. אין לדעת מה הייתה תרומתו המדוייקת, ביחס לזו של קשת, וחומר הראיות מראה כי הייתה כאן תרומה משולבת. אולם ככלל, ברור כי הודעותיו של מר אחדות במשטרה לא משקפות את מעורבותו האמיתית. שרון אחדות לא אמר את כל האמת בבית המשפט. עדותו במשטרה הייתה לו משקולת. הוא ניסה לומר אמת, יותר אמת משאמר במשטרה, כל עוד חש שרגליו נטועות עדיין בקרקע הודעותיו."

344.       להלן נתייחס בקצרה לגרסאות שמסר אחדות במשטרה ובבית המשפט, ואולם נקדים את המאוחר בכך שנאמר כבר עתה, שאין אנו סבורים כי ניתן לבסס על הגרסאות שמסר, ממצאים של ממש. די בשוני הקיים בין הגרסה שמסר במשטרה לבין הגרסה שמסר בבית המשפט כדי להצביע על הקושי הטמון בהסתמכות על גרסתו. אין צריך לומר שקיים קושי גדול יותר, כאשר שני הצדדים שותפים לדעה, שגם בבית המשפט לא אמר אחדות את כל האמת. הניסיון להיבנות מאמירה כזו או אחרת של אחדות, אינו יכול להועיל.

345.       מה הייתה גרסתו של שרון אחדות במשטרה? ובכן, במסגרת שורה של שאלות שנשאל במהלך מספר חקירות שנערכו לו אמר אחדות, שלא הייתה לו כל מעורבות בהכנת הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים". נביא קטע מההודעה הראשונה שמסר (תע/1055):

"שאלה: האם זכור לך אם ענית לפניותיו של קשת לקבל תגובה בעניין תחקיר שהוא ביצע?

תשובה: לא זכורה לי פנייה זו באופן ספציפי.

שאלה: אני מציג לך צילום דף מתוך עיתון "מרכז העניינים" גיליון נובמבר 2002 - גיליון מיוחד לועידה השלישית (מסומן: צ. גלבר 1 - 7.12.04). האם המוצג בפניך מוכר לך?

תשובה: כן הכתבה מוכרת לי.

שאלה: מתי נתקלת בכתבה זו?

תשובה: לאחר שפורסמה.

שאלה: האם נתקלת בחומרים אלה בטרם פורסמו?

תשובה: כפי שאמרתי לך קודם כמעט באופן ודאי שלא. יש לציין כי מידי יום אני מטפל בעשרות פניות של עיתונאים במגוון רחב של נושאים. כך שאינני יכול לזכור כל פנייה ופנייה. כל פנייה שמתקבלת בפקס או בכתב מתויקת בארכיב במשרד או בלשכת הדובר.

שאלה: בכתבה שמוצגת לך ישנו ציטוט של תגובת השר לרשימת המינויים. האם תגובה זו מוכרת לך?

תשובה: אינני זוכר את התגובה הזו.

שאלה: אם התגובה הזו הייתה עוברת דרכך היית מסוגל לזכור אותה?

תשובה: סביר להניח שכן.

שאלה: האם יש משהו בכתבה שעבר דרכך טרם הפרסום?

תשובה: אינני יכול לזכור דבר כזה. חוץ מהעובדה שמיכאל קשת דיבר איתי באותה תקופה.

שאלה: האם ידוע לך מי הכין את רשימת המינויים כפי שמופיעה בכתבה?

תשובה: לא.

שאלה: האם אתה הכנת את הרשימה?

תשובה: לא.

שאלה: האם ראית את הרשימה לפני שפורסמה?

תשובה: לא.

שאלה: האם ידעת שהרשימה הזו עומדת להתפרסם?

תשובה: לא.

שאלה: האם מיכאל קשת שוחח איתך על הכתבה שמוצגת בפניך?

תשובה: כפי שזכור לי לא. שוחחתי עם קשת מספר פעמים באותה תקופה...

שאלה: עפ"י עדותו של מיכאל קשת הוא קיבל ממך את רשימת המינויים כפי שהיא מופיעה בכתבה שמוצגת לך. תגובתך?

תשובה: לא זכור לי שאני העברתי אליו את רשימת המינויים.

שאלה: כלומר יתכן שכן העברת לו את רשימת המינויים ואתה לא זוכר?

תשובה: להערכתי כמעט באופן ודאי לא העברתי אליו את הרשימה שמוצגת בפני.

שאלה: כלומר עדיין קיים סיכוי קטן שכן העברת לו את הרשימה?

תשובה: תיאורטית כן. להערכתי לא.

שאלה: עפ"י עדותו של מיכאל קשת הוא העביר לך במסגרת תחקיר שעשה, רשימה חלקית של מינויים שנעשו בתקופת כהונתו של צחי הנגבי. שוחח איתך וביקש ממך אימות לגבי הרשימה. בתגובה אותה שלחת לו רשימה מלאה שפורסמה בסופו של דבר בעיתון מרכז העניינים. תגובתך?

תשובה: לא זכור לי דבר כזה. פרט לעובדה ששוחחתי טלפונית עם מיכאל קשת, כ-90% מהשיחות היו יוזמה שלו אלי ולא להיפך.

שאלה: עפ"י עדותו של מיכאל קשת לאחר שקיבל ממך את הרשימה המלאה, הוא ביקש את תגובתו של השר צחי הנגבי לרשימת המינויים שעשה. תגובתו המצוטטת של השר נשלחה על ידך אליו ובנוסף נשלח הקטע הממוסגר המופיע מתחת לכותרת חשיפה. תגובתך?

תשובה: אינני זוכר דבר כזה.

שאלה: האם ישנה אפשרות שכן שלחת ופשוט שכחת?

תשובה: קשה לי להאמין, במידה והיה נשלח על ידי סביר להניח שהייתי זוכר.

שאלה: האם השר צחי הנגבי שוחח איתך על התגובה המצוטטת בכתבה?

תשובה: אני לא זוכר. ברצוני לציין כי ישנן עשרות פניות מידי יום המבקשות את תגובת השר בנושאים שונים. במיוחד ערב בחירות.

שאלה: האם יש למיכאל קשת סיבה למסור עדות שקרית ולהצביע עליך כמי שהעביר אליו את החומר הקשור לכתבה?

תשובה: אינני יודע מה הסיבות שלו. יש לציין כי מימי לא נפגשתי איתו או דיברתי איתו על נושאים שמעבר לפניות הנקודתיות. התייחסתי לפניות שלו כמו לפניה של כל עיתונאי אחר.

שאלה: מי עוד במשרד יכול לספק למיכאל קשת את המידע כפי שמופיע בכתבה.

תשובה: אין לי מושג. תיאורטית כל אדם שיכולה להיות לו נגישות למאגרי כ"א.

שאלה: במאגרי המידע של כ"א אין מידע על חברות בתנועת הליכוד. תגובתך?

תשובה: אין לי מושג."

346.       לעומת הגרסה אותה מסר במשטרה, הרי שבעדותו בבית המשפט אמר אחדות, שהיה לו חלק פעיל בעניין זה, וחלק זה התבטא בעיקר בכך, שהעביר למיכאל קשת נתונים לגבי עובדים שיש להם זיקה למפלגת הליכוד, אשר התקבלו לעבוד במשרד לאיכות הסביבה במהלך תקופת כהונתו של הנגבי.  כאשר התבקש אחדות להסביר את ההבדל שבין גרסתו במשטרה לגרסתו בבית המשפט, הוא נתן מספר תשובות: ראשית, הוא טען שאין הבדל בין הודעתו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט. בעניין זה נציין, כי שני הצדדים שותפים לדעה, שיש שוני בין גרסתו של אחדות במשטרה לבין גרסתו בבית המשפט. שנית, במסגרת עדותו בפנינו נתן אחדות פרשנות מצמצמת לתשובות שנתן במשטרה. כך למשל טען אחדות בעדותו, שכאשר אמר במשטרה שלא הייתה לו מעורבות בהכנת הפרסום, הוא התכוון לכך שלא הייתה לו מעורבות בהפקת הפרסום, בפורמט שבו הודפס. ושלישית, הוא טען, שהיה נתון במשטרה בלחץ רב, וכי השוטרים ביקשו ממנו תשובות של "כן או לא".

347.       בעדותו בפנינו טען אחדות כי העביר למיכאל קשת "חומרים". דא עקא, שהוא עצמו לא ידע לומר, בבירור, מהם אותם "חומרים". מחקירה ארוכה למדי שנערכה לו עלה, אמנם, שאחדות הכיר את רוב השמות של האנשים המופיעים ברשימה שפורסמה ב"מרכז העניינים". הדבר אינו בלתי מתקבל על הדעת, שהרי הוא דובר המשרד ומעורה במה שמתרחש בו. עם זאת, כפי שאמרנו לעיל, יש הבדל משמעותי בין יצירת רשימה של שמות יש מאיין, לבין זיהוי שמות של אנשים שמופיעים ברשימה שכבר קיימת. שרון אחדות לא הסביר בעדותו, הכיצד ידע מי מונה, מתי ואיך, או, למשל, מדוע  נרשם שעו"ד שירי דיאמנט מתגוררת בחדרה (מקום מגורי אימה) למרות שהתגוררה בתל אביב?

348.       ציינו את העובדה, ששני הצדדים שותפים לדעה, שאחדות לא אמר אמת במשטרה בעת שהרחיק את עצמו כליל מעניינו של הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים". הסבר אפשרי לעובדה זו נעוץ בחשש של אחדות כי בהיותו עובד מדינה, דובר המשרד לאיכות הסביבה, ייטען כלפיו שעסק בדוברות פוליטית. נראה שחשש זה כבר לא עמד לנגד עיניו בעת שהעיד בפנינו. כאמור, הוא טען שנטל חלק ממשי בגיבוש רשימת השמות. אלא שהמאשימה טוענת, כי אחדות לא אמר אמת וכי הוא לקח על עצמו חלק גדול מכפי שהיה בפועל. מאידך טוענים ב"כ הנגבי, כי לקח על עצמו חלק קטן מכפי שהיה.

349.       כאמור, אין אנו סבורים שניתן לתת לעדותו של אחדות משקל של ממש, ואין אנו סבורים כי ניתן לבסס עליה את הטענה, כי אחדות נטל חלק פעיל בהכנת הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים". נאמר, כי חלק מהטעמים עליהם עמדנו בעניינו של קשת, קיימים גם בעניינו של אחדות: אם בין מיכאל קשת לבין שרון אחדות התקיים קשר אינטנסיבי, היכן רישומים על שיחות טלפון, הודעות פקס, שיגורי דוא"ל? היכן מסמך כלשהו מהדו-שיח הממושך אשר, לפי הטענה, התנהל בין השניים? אין זאת אלא, שהתיזה אותה מעלה הנגבי ולפיה שני אלה עומדים מאחורי הפרסום ב"מרכז העניינים" אינה יכולה להתקבל. חומר הראיות - מצביע לעבר הנגבי. 

350.       זה המקום להתייחס בקצרה לעדות חברו של הנגבי, אייל ארליך, אשר הוזמן על ידי ההגנה כעד הגנה. מר ארליך עוסק בעיתונות ולדבריו, הנגבי ביקש ממנו לייעץ לו במערכת הבחירות המקדימות שהתנהלה בליכוד. לדברי ארליך, במהלך מערכת הבחירות פנה אליו הנגבי וסיפר לו כי פנו אליו "מהבטאון של הליכוד", אמרו לו כי הם עורכים כתבה על מינויים פוליטיים, וביקשו את תגובתו ביחס למספר קטן של מינויים שנעשו. לדברי ארליך, הנגבי התייעץ עימו בעניין זה, וארליך השיב לו, כי עליו להיות בטוח שמדובר במינויים תקינים. לדברי ארליך, לאחר מכן, כאשר הפרסום נספח א' לכתב האישום יצא לאור, הוא שאל את הנגבי האם מדובר ב"מודעה", והנגבי השיב לו, כי זו אינה מודעה, וכי מהעיתון פנו אליו.

351.       אנו סבורים, כי לא ניתן לתת משקל של ממש לעדותו של ארליך: ראשית, משום שמדובר בחברו הקרוב מאד של הנגבי. שנית, משום שעניין זה עלה מיוזמתו של העד, עת נחקר במשטרה על נסיבות קבלתה למשטרה הירוקה של בת זוגו לשעבר, ענת רז (ת/306). ושלישית, משום שדבר השיחה הזו לא עלה באף אחת מהגרסאות שמסר הנגבי במשטרה. 

8.   גרסתו של הנגבי בהליך שהתקיים בפני יו"ר ועדת הבחירות:

352.       ראייה נוספת לשאלה העומדת להכרעה בפנינו, היא הגרסה שמסר הנגבי בהליך שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות. כזכור, הנגבי הכחיש כל קשר לפרסום שנעשה. גם כאשר נשאל שאלה ישירה, האם מישהו מעובדי המשרד לאיכות הסביבה סייע לקשת, הוא השיב בשלילה. הנגבי עצמו מאשר, שלא אמר את כל האמת בנקודה זאת. הדעת נותנת, שאם גרסתו הייתה גרסת אמת, הוא היה אומר אותה, במלואה.

9.  סיכום הפרק העובדתי:

353.       עמדנו לעיל על הראיות אשר הביאו אותנו למסקנה, כי הפרסום ב"מרכז העניינים" אינו כתבה אשר מאן דהו כתב על אודות הנגבי, אלא פרסום שהנגבי הפיק, ואשר הוא היה הגורם המרכזי, ואולי הבלעדי, בגיבושו. נסכם, בקצרה, את הראיות:

ראשית, המכלול הסיגינטי.

שנית, ייחודיות המידע.

שלישית, מהותו של עיתון "מרכז העניינים"; דפוס פעולה דומה שהתקיים בשתי כתבות קודמות שפורסמו ב"מרכז העניינים"; והעובדה שבכתבה מושא דיוננו לא מופיע שם של כתב.

רביעית, שתי אמירות של עמרם בניזרי.

חמישית, האופי התעמולתי של הפרסום.

שישית, ראיות שהצביעו על כך שלאחר שהפרשה עוררה סערה תקשורתית, הנגבי לא עשה כל בירור כדי לדעת מי מעובדיו היה שותף בהכנת הפרסום. מצד שני הובאה בפנינו עדותו של מיכאל קשת שאמר, כי לאחר שהפרשה עוררה סערה, הוא התקשר להנגבי הואיל וחשש שמא ייפגע.

שביעית, לא הובאו בפנינו ראיות אותן יכול היה הנגבי, לכאורה, להביא, כדי לתמוך בגרסתו: בראש ובראשונה, ההגנה לא זימנה לעדות את דורית שמעון, שעדותה בפרשה זו חשובה מאין כמוה; ההגנה לא הביאה ראיות על קשר שהתקיים בין מיכאל קשת לשרון אחדות; היא לא הביאה מסמכים על "חומרים" שהוחלפו בין שרון אחדות לבין מיכאל קשת; היא לא זימנה לעדות את האנשים אשר מיכאל קשת טען, כי עבדו איתו ב"מרכז העניינים"; ולבסוף, ההגנה לא ביקשה את התייחסותו של מאיר אמר לטענתו של מיכאל קשת, כי העביר לו רשימה של שמות אנשי ליכוד שמונו במשרד לאיכות הסביבה.

ושמינית, העובדה שהנגבי לא הביא את מלוא גרסתו בהליך שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת.

354.       משבאנו לכאן, עלינו לקבוע, האם נוכח הממצאים העובדתיים אליהם הגענו, יש לקבל את טענת המאשימה, כי הנגבי מסר תצהיר שקר והעיד עדות שקר בהליך שהתקיים בפני יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, והאם יש להרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו?


פרק רביעי: האם עבר הנגבי עבירות של מסירת תצהיר שקר ומתן עדות שקר?

355.       נקודת המוצא לדיון בשאלה הניצבת בפנינו היא, שבחינת התצהיר ובחינת העדות אותם מסר הנגבי במסגרת ההליך השיפוטי שהתקיים בפני כב' השופט חשין, צריכים להיעשות תוך התייחסות להליך שבמסגרתו הם נמסרו. נזכיר, אפוא, מה היה עניינו של אותו הליך: התנועה למען איכות השלטון בישראל יזמה את ההליך האמור, בטענה כי מדובר בדבר תעמולה אסור, שכן הדברים הכלולים בפרסום מהווים, לדעת התנועה, עבירה לפי סעיף 8 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, וכן עבירה של שוחד בחירות. התנועה למען איכות השלטון ביקשה שיינתנו צווי מניעה המופנים נגד הנגבי באופן אישי, כמו גם נגד סיעת הליכוד, אשר ימנעו את המשך הפצתו של הפרסום, וכן ימנעו כל תעמולה אחרת שיש בה משום הבטחה לפעול למינוי חברי ליכוד לתפקידים בשירות המדינה ובגופים ממשלתיים, במידה ולאחר הבחירות הקרובות מפלגת הליכוד תיבחר להרכיב את הממשלה והנגבי ימונה לשר בממשלה שתיבחר. מקריאת הבקשה אותה הגישה התנועה ומקריאת המכתב אותו כתבה יומיים לפני הגשת הבקשה עולה, שהתנועה למען איכות השלטון לא ידעה מה הזיקה של הנגבי לפרסום שנעשה, אם בכלל. עיון בבקשה שהגישה מעלה, שמצד אחד כינתה התנועה את הפרסום בשם "מודעה", והיא ביקשה שיינתן צו אשר ימנע את "המשך הפצתה", ומצד שני הביאה התנועה את דבריו של הנגבי במכתב ששיגר לגב' דליה טל מעיתון "גלובס" מהם עלה, שהמסמך נכתב על ידי אחר, והנגבי רק מסר את תגובתו למה שנכתב. בין כך ובין כך, סברה התנועה, כך עולה, שמדובר בדבר תעמולה אשר יש להביא להפסקתו ויש למנוע דברי תעמולה דומים לו בעתיד, על ידי הוצאת צו מניעה אשר יופנה באופן אישי נגד הננגבי ונגד סיעת הליכוד. 

356.       לאורך כל המשפט שהתנהל בפנינו, ולמעשה כבר בשלב חקירת המשטרה, נחלקו הצדדים לגבי השאלה, כיצד יש להגדיר את הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים", וכיצד יש לכנותו: האם יש להגדירו ולכנותו בשם: "מודעה" - כפי שטוענת המאשימה - או שיש להגדירו ולכנותו בשם: "כתבה" - כפי שטוען הנגבי. אך מובן, שכאשר עוסקים בהגדרות של מושגים, יש לקבוע את מרכיבי ההגדרה. ואין צריך לומר, שגם בעניין זה נחלקים הצדדים. שכן, למשל, לטענת הנגבי, המרכיב העיקרי המגדיר פרסום כ"מודעה" הוא קיומו של תשלום כספי שמשלם בעל העניין, בעוד שהמאשימה סבורה אחרת.

357.       לדעתנו, המחלוקת בשאלה האם מדובר ב"מודעה" או ב"כתבה", אינה מגדירה בצורה נכונה את השאלה שעוררה הבקשה אותה הגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל. הואיל והבקשה הוגשה לפי חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, הרי שהשאלה אשר עמדה בבסיסו של אותו דיון הייתה, האם מדובר ב"דבר תעמולה", היינו דבר שנועד או עשוי להשפיע על בוחר לבחור במועמד מסויים. אכן, על פי רוב מובאים דברי תעמולה באמצעות מודעות אותן יוזם המועמד. ואולם, דברי תעמולה יכולים להימסר גם במסגרת ראיון או כתבה שנעשים עם המועמד או אודותיו. יוצא, אפוא, שגם אם נלך לשיטתו של הנגבי ונסווג את הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" כ"כתבה", הרי שעל רקע טענתו כי שרון אחדות היה שותף בעשייתה, באישורו של הנגבי, אין הדבר שולל את האפשרות שנכללו בה "דברי תעמולה".

358.       השאלה מהי תעמולת בחירות, לעניין החוק האמור, נדונה בבג"צ 869/92, 931/92 זוילי נ' יו"ר ועדת הבחירות לכנסת השלוש-עשרה, פ"ד מו (2) 692 (1992). נקבע שם, כי המונח תעמולת בחירות בשידור כולל שידור שהאפקט הדומינאנטי שלו הוא תעמולתי, להבדיל משידור שהאפקט הדומיננטי שלו הוא חדשותי או אמנותי. בהקשר זה נפסק באותה פרשה, כי את השאלה, אם האפקט הדומינאנטי של שידור מסוים הינו תעמולתי או חדשותי, יש לבחון על-פי השפעתו הצפויה על הצופה או המאזין הסביר. המבחן הוא אובייקטיווי-תוצאתי. נקבע עוד, כי במקרי גבול, ניתן להיעזר במבחנים נסיבתיים, כגון מידת קירבתו של זמן השידור למועד הבחירות; זהות היוזם של השידור; והאם השידור הוא מסוג השידורים הקבועים, שיש כמותו גם בימים רגילים, או שהמדובר בשידור שהוכן במיוחד לקראת ובקשר עם הבחירות.

359.       ההליך שיזמה העמותה למען איכות השלטון היה מבוסס על הוראת סעיף 8 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה). הוראה זו מבוססת על המונח "תעמולת בחירות", הוא המונח שנדון בעניין זווילי. אכן, בעניין זווילי נדונה הוראה אחרת בחוק הבחירות (דרכי תעמולה). עם זאת, בשים לב לכך שמדובר בביטויים זהים באותו חוק, אשר הוראותיו נועדו להגשים תכליות דומות של הוגנות במהלך מערכת בחירות, אין קושי להשתמש באמות המידה האמורות גם במקרה שבפנינו.

360.       נזכיר, כי הוראת סעיף 8, בחלקה הרלוונטי, אוסרת תעמולת בחירות, הקשורה במתן מתנות. נזכיר עוד, כי התבקש צו מניעה לעניין זה, גם נגד הנגבי.

361.       מכל האמור עולה, כי שאלה מרכזית אשר היה צורך לברר בהליך הנדון נוגעת לזיקתו של הנגבי לפרסום. בלא בירור של שאלה זו, לא ניתן לקבוע האם הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" הוא בגדר דבר תעמולה מטעמו של הנגבי או מטעם מפלגת הליכוד. בלא בירור של שאלה זו, לא ניתן היה לקבוע, כי הנגבי, או מישהו אחר, עבר עבירה על החוק. בלא בירור של שאלה זו, לא ניתן היה לקבוע, האם יש עילה להוציא צו מניעה אישי נגד הנגבי, או נגד מפלגת הליכוד. מרכזיותה של שאלה זו באותו הליך מובנת מאליה נוכח העובדה שהנגבי היה המושא של אותו פרסום.

362.       כל דיון בעניינו של הפרסום ובבקשה אותה הגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל חייב לברר מהי זיקתו של הנגבי לפרסום: האם הוא כתב אותו? האם הוא נכתב על פי הנחיתו? האם הוא פורסם בידיעתו מראש? האם הוא פורסם בידיעתו בדיעבד? האם לא הייתה לו כל ידיעה מראש לגביו? ההכרח לברר את שאלת זיקתו של הנגבי לפרסום מתחדד על רקע העובדה, שמצד אחד הועלתה טענה כי בפרסום שנעשה יש משום ביצוען של עבירות פליליות, ומצד שני התבקש יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית להוציא צו מניעה אישי נגד הנגבי. הכיצד ניתן לדון בנושאים אלה אם לא מבררים תחילה מה הקשר של הנגבי לפרסום שנעשה?

363.       על רקע הדברים שאמרנו, יש לבחון את דברי הנגבי בתצהיר שהגיש ובעדות שמסר בעל-פה בפני יושב ראש הוועדה, במיוחד בכל הנוגע לשאלת זיקתו לפרסום. נפתח בתצהיר בכתב, ואחר כך נעבור לדון בעדות בעל-פה.

364.       לעניין התצהיר בכתב נקדים ונאמר, שהנגבי טען, כי מי שניסח את התצהיר היה עו"ד עקיבא נוף. דא עקא, שעו"ד נוף שלל דברים אלה וטען, שרק החתים את הנגבי על תצהיר שכבר היה מוכן. עם זאת, עו"ד נוף לא שלל את האפשרות, שהוא שוחח עם הנגבי בטלפון בנושא התצהיר, קודם חתימתו, ואף הוחלפו בין השניים פקסים בעניין זה. אנו סבורים, שיש לקבל את טענת עו"ד נוף, שלא הוא ניסח את התצהיר. השאלה מי ניסח אותו, נותרה, אם כן, לא פתורה. מכל מקום, לשאלה מי ניסח את התצהיר אין חשיבות רבה לענייננו, שכן בין כך ובין כך, מי שאחראי למה שכתוב בתצהיר הוא המצהיר עצמו, היינו הנגבי.

365.       מה היו האמירות שנאמרו על ידי הנגבי בתצהיר אותו הגיש ליושב ראש וועדת הבחירות לכנסת המרכזית, ומה המשמעות האחת והיחידה העולה מאמירות אלה? ובכן, הנגבי טען בתצהיר שהגיש, כי יש לדחות את הבקשה שהוגשה נגדו, הואיל ואין הוא צד נכון לבקשה. זאת משום שהפרסום ב"מרכז העניינים" הוא כתבה שנכתבה על אודותיו, ולא מודעה שהוא פרסם על אודות עצמו. הנגבי טען, שהוא לא מימן את הפרסום, שהוא לא פרסם את הפרסום, שאין מדובר ב"דבר תעמולה" ושאין לו שליטה על הפרסום שנעשה. על רקע טענתו כי מדובר בכתבה שנכתבה על אודותיו טען הנגבי,  ש "לא יעלה על הדעת כי כל אימת שמאן דהו יפרסם כתבה אודות פלוני יהא פלוני צפוי כי יוגשו נגדו בקשות ועתירות להימנע מהמשך פרסום הכתבה או מפרסום כתבות דומות." בנסיבות אלה טען הנגבי, "שהיה על המבקשת להפנות עתירתה כלפי העיתון בו התפרסמה הכתבה ו/או כלפי העורך ו/או כלפי הכתב וכיוצ"ב ולהכליל אותם כמשיבים ומכל מקום לא היה מקום להכליל את המשיב כמשיב לבקשה". הנגבי המשיך וטען, כי "הגשת בקשה ליתן צו מניעה ואשר מתייחסת לכתבה אשר פורסמה בעיתון, מבלי שכותבי הכתבה ו/או עורכי העיתון מוכללים בעתירה כמשיבים ומבלי שנתבקשה תגובתם מהווה פגיעה יסודית בזכויות העיתון..." כבר עמדנו על כך לעיל, שהנגבי כלל בתגובה שהגיש טיעון משפטי מנומק ובו התייחס בהרחבת מה, לזכות הטיעון והשימוע שמוקנים, לדעתו, למי שצריכים להיות הצדדים הנכונים לבקשה, היינו למי שכתב את הכתבה ו/או לעורכי העיתון.

366.       על רקע הקביעה העובדתית אליה הגענו ולפיה, הפרסום ב"מרכז העניינים" הופק על יד הנגבי אשר היה הגורם המרכזי, ואולי הבלעדי, בגיבושו, וכי הפרסום הוקלד על יד ראש לשכתו של הנגבי, דורית שמעון, בהנחיתו של הנגבי, ביום שבת ה-23.11.02, אין לנו קושי לקבוע, כי הנגבי מסר תצהיר שקר ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. אכן, בתצהיר לא מופיע משפט כגון: "אני לא כתבתי את המסמך". ואולם, הטענה שהפרסום נכתב על ידי מישהו אחר ולא על ידי הנגבי, היא הטענה המרכזית המופיעה בתצהיר שערך הנגבי. והרי עיקר עניינו של התצהיר הוא בכך, שהנגבי טען שאין הוא צד הנוגע לעניין, והוא היפנה את התנועה למען איכות השלטון להגיש את בקשתה, בין היתר, "כלפי הכתב" או כלפי "כותבי הכתבה". ואם מישהו אחר כתב את "הכתבה", פשיטא שלא הנגבי עשה זאת, ואין צורך לומר את הדברים במפורש. 

367.       נראה לנו, שלא ניתן לפרש את דבריו של הנגבי אחרת. לא ניתן לטעות בהבנת הדברים. הדרך בה ניתן להבין את התצהיר, היא אחת: הנגבי טען בתצהירו, שלא הייתה לו יד בהכנת המסמך. כך ביקש הנגבי שהדברים יובנו, וכך הם אכן הובנו. בעניין זה לא למותר יהא להפנות לדברי ב"כ התנועה למען איכות השלטון בישראל, עו"ד ברק כלב, אשר בתחילת החקירה שערך להנגבי בדיון שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, אמר לו דברים אלה: "אני אשאל שאלות מאד קצרות. אני מבקש תשובות של כן ולא, משום שהדברים מפיך מובאים בצורה מאד ברורה בגופו של התצהיר".

368.       יש לציין, שלא הועלתה בפנינו טענה, כי האופן בו המאשימה מבינה את האמור בתצהיר, שונה מהאופן בו ביקש הנגבי כי דבריו יובנו. עובדה היא, שגם היום, גם במהלך המשפט הארוך שהתנהל בפנינו, טוען הנגבי שאין לו שום מעורבות בהכנת המסמך. התצהיר אותו הגיש ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, משקף את מה שביקש הנגבי לומר. הקושי הוא, שמה שביקש הנגבי לומר, אינו עולה בקנה אחד עם העובדות, כפי שקבענו אותן.

369.       עמדנו על כך, ששאלת נסיבות עריכתו של הפרסום ושאלת זיקתו של הנגבי לפרסום עמדו ביסוד הדיון בבקשה שהגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל. שאלה זו הייתה שאלה מהותית במסגרת אותו דיון, שכן לצורך בירור הבקשה שהתנועה הגישה, היה חשוב לדעת, כיצד נערך הפרסום? מי אחראי לפרסום? ומה הייתה זיקתו של הנגבי לפרסום? והנה, בנקודה משמעותית זו לא אמר הנגבי בתצהירו אמת, והוא ביקש להביא לדחיית הבקשה שהוגשה נגדו "על הסף", על יסוד טענה עובדתית שאין בה אמת.

370.       האם דברי השקר אותם אמר הנגבי בתצהירו מגיעים לכדי עבירה פלילית? אנו סבורים, שיש להשיב על שאלה זו בחיוב. בכך שהנגבי ערך תצהיר שקר הוא עבר עבירה של עדות שקר, לפי סעיף 237 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ועבירה של שבועת שקר, לפי סעיף 239 לחוק האמור. נבהיר.

371.       סעיף 236 לחוק העונשין מגדיר כעדות "אמרות בעל פה או בכתב שנאמרו לשם ראיה, למעט אמרות שלא בשבועה מפי נאשם בהליך פלילי, ולרבות חוות דעת שניתנו לשם ראיה ותרגומים מפי מתרגם בהליך שיפוטי". הוראה זו משקפת את ההסדר הקבוע בפקודת הראיות, לפיו עדויות יכול שייעשו בכתב, בין היתר בדרך של תצהיר (סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971). ההבדל העיקרי בין עבירה של שבועת שקר לבין עבירה של עדות שקר הוא בכך, שעבירה של עדות שקר נעברת במסגרת הליך שיפוטי, ואין נפקא מינה אם העדות נמסרת בעל פה, או בכתב, או בחוות דעת. מאידך, עבירה של שבועת שקר נעברת כאשר נעשה תצהיר שקר למטרה כלשהי, כגון תצהירים שנערכים בתמיכה לבקשות אותן מגישים בני הציבור לרשויות השונות. יש לציין, כי העונש הקבוע בצד העבירה של שבועת שקר הוא שלוש שנות מאסר, בעוד שהעונש הקבוע בצד העבירה של עדות שקר הוא שבע שנות מאסר, ואם העדות נמסרה בעד טובת הנאה, העונש הוא תשע שנות מאסר. 

372.       כפועל יוצא מהדברים שאמרנו אנו סבורים, ולמעשה איש לא חולק על כך, שתצהיר התגובה אותו הגיש הנגבי ליושב ראש וועדת הבחירות המרכזית הוא בגדר עדות, כמשמעתו של מושג זה בסעיף 236 לחוק העונשין (ר' עמ' 30 לסיכומי המאשימה). תצהיר זה הוגש על ידי הנגבי בהתאם להחלטת כב' השופט מ. חשין מיום 4.12.02, אשר הורה להנגבי למסור את תגובתו לבקשה שהגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל, (חלק מת/1201), וכי עליו לעשות זאת בהתאם ל"נוהל הטיפול בבקשות לצו מניעה לפי סעיף 17ב' לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, אשר עותק ממנו הועבר להנגבי. סעיף 14 לאותו נוהל קובע, כי "לתגובה שתנתן על פי האמור בסעיף 13 יצורף תצהיר לשם אימות העובדות הנטענות בה". ואמנם, בהתאם לכך, מסר הנגבי את תגובתו בתצהיר.

373.       יוצא, אפוא, שבכך שהנגבי ערך והגיש תצהיר שקר, הוא עבר עבירה של עדות שקר, לפי סעיף 237 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. עבירה זו התגבשה עם הכנת התצהיר והגשתו, ואין נפקא מינה אם הנגבי העיד או לא היה מעיד בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת.

374.       מיד נפנה לדון בעדות בעל-פה אותה מסר הנגבי, אך בטרם נעשה זאת נאמר, כי המאשימה מבקשת שנרשיע את הנגבי בכל הנוגע לעריכת התצהיר, גם בעבירה של שבועת שקר, לפי סעיף 239 לחוק העונשין (ראו בעמוד 39 לסיכומי המאשימה). אכן, במעשיו של הנגבי בקשר לתצהיר התקיימו גם יסודותיה של עבירה זו. ואולם, העבירה של שבועת שקר "נבלעת" בעבירה של עדות שקר, ואין אנו סבורים שיהא זה נכון להרשיע את הנגבי, בגין אותו מעשה, בכפל עבירות. נפנה, אפוא, לדון בעדות בעל-פה.

375.       ביום 10.12.02, היינו ארבעה ימים לאחר שהנגבי ערך את התצהיר, התקיים דיון בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, במסגרתו נחקר הנגבי על התצהיר. נפתח בכך שנאמר, כי תצהיר התגובה אותו הגיש הנגבי היה מונח בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית ובפני ב"כ התנועה למען איכות השלטון בישראל, עו"ד ברק כלב, והוא שימש, למעשה, "תצהיר עדות ראשית". כפי שכבר עמדנו על כך, בפתח הדיון הודיע עו"ד כלב כי הוא מבקש לשאול את הנגבי מספר שאלות, וכב' השופט חשין נעתר לבקשתו. לאחר מכן נרשמו בפרוטוקול הדברים הבאים:

" היו"ר השופט מישאל חשין:

השר הנגבי, נתת תצהיר כאן לפנינו. לאדון כלב יש זכות לחקור את אדוני, לשאול אותו מספר שאלות. אני רוצה להזהיר אותך שהדברים שתאמר יהיו אמת, כל האמת ורק האמת. בבקשה.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

אני מצטער שאני לא מכיר את נוהלי עבודת המוסד הזה של ועדת הבחירות בהקשר הזה. לא באתי עם בא-כוח, כי אני מאמין שאני יכול לתת את כל התשובות, כפי שאתבקש. אולי אפשר בקצרה לומר מה מטרת המבקשת, כי אם מטרת המבקשת, כפי שראיתי, היא למנוע ---

היו"ר השופט מישאל חשין:

זה לגופם של דברים. קודם כול, צריך לברר את העובדות. לאחר מכן תוכל לטעון.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

אם אני מסכים עם מטרת המבקשת, כבר אין לנו שום צורך להטריח את כבוד בית המשפט.

ברק כלב:

לאור התצהיר עולה שאנחנו חלוקים, לפחות במספר נקודות מאד מרכזיות.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

אתם מבקשים שייפסק הפרסום. אני מסכים עם הבקשה.

ברק כלב:

לא. אנחנו מבקשים עוד דברים שעלו בבקשתנו, הם מפורטים שם, ואני אצטט אותם, אבל כרגע, על-פי סדרי הדיון, אני חושב שראוי שנתחיל בצורה סדורה בטיעון שלי.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

בבית-המשפט, כששני צדדים מסכימים על כל היעדים המתבקשים, למה צריך להטריח את כבוד השופט?

ברק כלב:

משום שאני חושב, שעולה מהתצהיר שלך באופן ברור מאד, שאתה סבור שהפרסום הזה לא מהווה תעמולת בחירות, ודאי לא תעמולת בחירות אסורה. תקן אותי, אם אני טועה.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

אני לא יודע, אני לא פרסמתי.

ברק כלב:

התנועה לאיכות השלטון מבקשת מספר דברים. אתה מוזמן לעיין בבקשה.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

לא ממני. אני לא פרסמתי. אני מבין שהמפרסם לא כאן.

ברק כלב:

כרגע אתה מתייחס לגופם של דברים.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

ניסיתי לחסוך מזמנה של הוועדה.

היו"ר השופט מישאל חשין:

נעשה את זה בצורה מסודרת. אדוני הבטיח מספר שאלות קצר. מה זה קצר אצל אדוני.

ברק כלב:

כ-10 עד 15 שאלות קצרות של כן ולא.

ראשית, אני רוצה להגיש את הפרסום הזה, כשאני יוצא מתוך נקודת הנחה שלאדוני, כחבר מרכז, יש אותו.

השר לאיכות הסביה צחי הנגבי:

דווקא אין לי, לא קיבלתי אותו.

ברק כלב:

יש לי פה צילום שלו, ואני אוכל לתת לך, לעיון לפחות. במהלך הדיון יכול להיות שאני אצטרך אותו בחזרה"

376.       לאחר חילופי הדברים האלה, התחיל שלב השאלות. בשאלה הראשונה ששאל, ביקש עו"ד כלב לדעת, האם הנגבי ידע מראש על הכוונה לפרסם את הפרסום שפורסם ב"מרכז העניינים". אך מובן ששאלה זו נשאלה מתוך ההנחה המוטעית, על פי קביעתנו, שאדם אחר, אולי הכתב אליו הפנה הנגבי בתצהירו, הוא זה שכתב את הפרסום. נביא כלשונם את חילופי הדברים שהתקיימו בעניין זה:

" ברק כלב:

אני אשאל שאלות מאוד קצרות אני מבקש תשובות של כן ולא, משום שהדברים מפיך מובאים בצורה מאוד ברורה בגופו של התצהיר.

האם נכון שידעת מראש על הכוונה לפרסם את הפרסום הזה?

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

אני לא חייב לך דין וחשבון על נושא כזה.

ברק כלב:

אם כן, אני רוצה להגיש ראיון של השר הנגבי משבוע שעבר, בתוכנית ברשת ב', שבו השר הנגבי מאשר את העובדה, ואני אקרא מתוך דבריו, שהוא ידע על תוכן הפרסום. אני אגיש את התמלול.

היו"ר השופט מישאל חשין:

עו"ד ברק כלב מגיש לי טרנסקריפציה של תוכנית "היום הזה", מיום 4 בדצמבר 2002. סומן-בכ/2.

ברק כלב:

בעמוד 3 אתה אומר: "בכלל לא מדובר בפרסום, זה לא קשור אלי. זאת כתבה שפורסמה בעיתון פנימי של הליכוד". אסתי פרז: "היא הייתה, אגב, לידיעתך, הכתבה הזאת?" השר צחי הנגבי: "בוודאי, והם ביקשו את תגובתי, ואמרתי, אני מודה ב..." פה התמלול נקטע. אני רוצה לציין שאומנם הדברים נקטעו פה, אבל בפרסום עצמו טוען השר: אני מודה באשמה.

האם פנו אליך גורמים מעיתון "מרכז העניינים", בטרם פרסום גיליון נובמבר 2002, הגיליון הנזכר בבקשה לצו מניעה, לקבלת תגובתך לפרסום?

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

אני חוזר על דברי: אני לא נחקר על-ידך בהקשר למשהו שלא קשור לבקשתך. אני לא חייב לתת לך, עם כל הכבוד, דין-וחשבון על מעשי, בפורום הזה או בכל פורום אחר. זה לא בית-דין שדה. יש לך בקשה, אני מסכים עם הבקשה, וזהו.

ברק כלב:

אני מבקש שבית-המשפט יכריע אם השאלה הזאת לעניין, כי זה לב לבו של העניין.

היו"ר השופט מישאל חשין:

אני חושב שהשאלה היא לעניין, אני חושב שהשר הנגבי חייב להשיב עליה, אבל אם הוא לא רוצה להשיב עליה, אני לא אחייב אותו.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

אני אשמח אם אדוני יסביר לי.

היו"ר השופט מישאל חשין:

הגיבור הראשי במקרה לפנינו זה הפרסום ב"מרכז העניינים", ונדמה לי שכל דבר שנוגע לפרסום הזה, בדרך זו או אחרת, הוא לעניין - אם אדוני ידע על זה מראש, אם אדוני התבקש להגיב על זה מראש. אדוני לא רוצה להשיב, אדוני לא ישיב. אני אסיק את המסקנות.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

אני לא רוצה להיות סתם קנטרני, אבל אני מבין שוועדת הבחירות המרכזית עוסקת בבחירות הכלליות. כאן מדובר בפרסום פנימי בתוך מערכת בחירות פנימית בתוך המפלגה. התייעצתי עם עורך-דין, ולכן נתתי תגובה.

היו"ר השופט מישאל חשין:

חבל שעורך-הדין לא בא היום. לו עורך-הדין היה בא, הייתה לנו שפה משותפת. הוא היה יכול לטעון. אתה החלטת, מטעמים שלך, שלא להיות מיוצג על-ידי עורך-דין. השר הנגבי, הייתה לך מלוא האפשרות להיות מיוצג על-ידי עורך-דין. לבוא בלי עורך-דין ולומר: אני לא מבין בפרוצדורה, זאת תשובה קצת מוזרה. יש לך גם אדון עקיבא נוף, שחתמת בפניו, יש עורכי דין למכביר, לו היית מבקש מהאדון איתן הברמן, אני מניח שהוא היה מסכים לייצג אותך גם כן. הוא ביקש, אגב, לדחות את הבקשה נגד שני הגופים. היית יכול להיות מיוצג על-ידי עורך דין. אני חושב שזאת תשובה לא כל כך עניינית.

השר לאיכות הסביבה צח הנגבי:

אם אדוני חושב שאני צריך להשיב, אני אשיב בשמחה. רק הבנתי שאין סמכות לוועדת בחירות להיכנס לעובי הקורה בהקשר של פרסום שלא קשור אלי בלבד בבחירות פנימיות.

היו"ר השופט מישאל חשין:

יכול מאד להיות שזה כך, יכול להיות שאתה צודק בזה. אלה טענות שתישמענה.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

אני אענה לגופו של עניין. אם אדוני חושב כך, אין לי מניעה לציין את העובדות, והן, שהתבקשתי לתת את תגובתי, ואמרתי מה שכתוב בפרסום. זה מה שנאמר. אני אומר שהציטוט שמופיע באותו פרסום לגבי תגובתי, הוא מדויק"

377.       בהמשך לדברים אלה נשאל הנגבי על ידי עו"ד ברק כלב שאלה נוספת והיא, האם שוחח עם עורך העיתון. נביא את חילופי הדברים בעניינה של שאלה זו:

" ברק כלב:

האם שוחחת עם עורך העיתון?

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

זה באמת לא עניינך, עם כל הכבוד.

ברק כלב:

מאד קשה להתמודד עם טענה מהסוג הזה.

היו"ר השופט מישאל חשין:

אדון ברק, לעת עתה, עד כמה שהבנתי מהתשובות, שלא נאמר יותר ממה שכתוב בפרסום. הרי בפרסום כתוב: אני מודה באשמה. זאת אומרת, הראו לו את הפרסום לפני כן, אמרו לו שיש פרסום כזה, הנחת היסוד שהוא ראה את הפרסום, והוא אומר כך וכך. יכול להיות שהראו לו בעל-פה, יכול להיות שהראו לו מסמך, יכול להיות שדיברו באופן כללי. אם הוא דיבר עם העורך או דיבר עם הכתב, הרלוונטיות בעייתית.

ברק כלב:

אני אבקש לציין שאנחנו קושרים ---

היו"ר השופט מישאל חשין:

אתם תטענו מה שאתם רוצים, אדון ברק. אדוני הרי לא פעם ראשונה מופיע בבתי-משפט. אני מניח, בבית-המשפט המחוזי. אנחנו בית-המשפט המחוזי, בית-המשפט השלום, ביהמ"ש לתביעות קטנות עכשיו, לא בבג"ץ. בבג"ץ יש חילופי דברים ואין עובדות. עכשיו יש חקירה. אדוני יחקור, יסיים את החקירה, לאחר מכן נדבר ככל שתובעת הנפש.

ברק כלב:

אני חוזר על השאלה: האם שוחחת עם עורך העיתון? אם השר לא רוצה להשיב על השאלה, אני רוצה לדעת שהוא לא רוצה להשיב על השאלה.

היו"ר השופט מישאל חשין:

אני אומר בשמו של השר שהשאלה הזאת לא רלוונטית. אני לא יודע, אולי הוא שוחח עם העורך, אולי עם הכתב, אולי עם מישהו אחר, הוא לא אומר. הוא אומר: הראו לי את הדבר הזה.

ברק כלב:

אני רוצה לציין שיש רלוונטיות לשאלה, משום שאם מתנערים מפרסום ואומרים שהוא לא מטעמו של אף אחד, אני רוצה לבסס את הזיקה בין הפרסום לבין האנשים ---

היו"ר השופט מישאל חשין:

הוא שוחח עם העורך, והעורך אמר לו, אנחנו הולכים לפרסם את זה, מה יש לך לומר? הוא דיבר עם העורך, והוא הגיב לעורך בתשובה: אני מודה באשמה. מה זה משנה?"

378.       בהמשך נשאל הנגבי על ידי עו"ד ברק כלב עוד מספר שאלות, אשר הרלוונטיות שלהן לגבי ענייננו מועטה, ולפיכך לא נפרט את חילופי הדברים שהתנהלו בקשר אליהם. בעמוד 9 לפרוטוקול נשאל הנגבי שאלה והשיב תשובה שכבר עמדנו עליהם, ומשום חשיבות הדברים, נשוב ונביאם כלשונם:

"ברק כלב:

בדבר התעמולה נאמר, באחת הפסקאות למעלה, ואני מקריא: "לידינו הגיעה רשימה של חברי התנועה ששובצו במשרד לאיכות הסביבה, ועיון בה מלמד על כך שמדובר בחברים מכל אזורי הארץ ומכל המגזרים, אנשים שתרמו בעבר תרומה חשובה לתנועה, וכיום הם ממלאים תפקידים חשובים בשירות המדינה". האם רשימה כזאת הגיעה לידי העיתון על-ידי גורם מתוך המשרד לאיכות הסביבה או גורם שאתה יודע את זהותו במשרד?

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

הרשימה היא רשימה שיש בה הרבה אי-דיוקים, הרבה דברים מגוחכים. אם מישהו היה באמת יודע, אם זה היה עובד המשרד או אנשים שמעורבים במינהל של המשרד, הוא לא היה מכניס פה דברים שלא קיימים. אני מתאר לעצמי, שכיוון שחלק מדויק וגלוי, אלה אנשים שעברו את ועדת רביבי ואנשים שאושרו על-ידי הממשלה, אלה אנשים שאושרו על-ידי ועדת שרים לאיכות הסביבה, שהיא גם חלק מגופים של הממשלה, אזי מדובר בפרסומים שבחלקם הם גלויים וידועים. מה הדרך המדויקת שבה נרשם כל דבר, את זה צריך לשאול את העורך". (ההדגשות הוספו)

379.       יש להבהיר, כי אפילו אם היינו מקבלים את גרסתו הנוכחית של הנגבי, וכאמור אנו דוחים גרסה זו, היה יוצא כי הדברים אותם אמר בקטע שצוטט, אינם דברי אמת. ממילא, אפילו הייתה מתקבלת גרסתו הנוכחית של הנגבי, היה מקום להרשיעו בעדות שקר בדיון בפני יו"ר ועדת הבחירות. שהרי, כזכור, גרסתו של הנגבי היום היא, שדובר המשרד לאיכות הסביבה, שרון אחדות, הודיע לו מספר שבועות לפני הפרסום, על כוונתו של מיכאל קשת לערוך כתבה על אודות מינויים במשרד, והוא, היינו הנגבי, אישר לשרון אחדות לסייע למיכאל קשת. יוצא, אפוא, שהנגבי ידע ששרון אחדות סייע למיכאל קשת, אלא שמהתשובה אותה מסר הנגבי במהלך הדיון שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת עלה, כי איש במשרד לאיכות הסביבה לא סייע לעורך "מרכז העניינים" או לכתב של העיתון, בהכנת הפרסום. כיצד הטענה שהגבי אישר לשרון אחדות לסייע למיכאל קשת, מתיישבת עם התשובה אותה מסר הנגבי לשאלה שנשאל? וכיצד היא מתיישבת עם הטענה שבמשך פרק זמן לא קצר סייע שרון אחדות למיכאל קשת והעביר לו עשרות שמות? אין זאת אלא, שהתשובה אותה מסר הנגבי לשאלה שנשאל, אינה תשובת אמת, גם על פי גרסתו של הנגבי, אותה, כאמור, איננו מקבלים, שכן הגענו לכלל מסקנה, שהנגבי היה זה שהפיק וגיבש את הפרסום שנעשה. די היה בתשובה זו כדי להביא להרשעתו של הנגבי בעבירה של עדות שקר, גם אם היינו מקבלים את גרסתו העובדתית.

380.       לטענת הנגבי, הוא השיב לשאלה שנשאל כפי שהשיב, משום חוסר הנוחות הרב שחש באותו מעמד, בשל העובדה שנדרש להשיב לשאלות למרות שהסכים למתן הצווים שהתבקשו על ידי התנועה למען איכות השלטון בישראל. נביא קטע מדבריו (עמוד 9,121 לפרוטוקול):

"זה שוב זה אני יכול לשער בדיעבד לפני שש שנים. אני מניח שאז הייתי באיזה סוג של, ראינו את זה גם מתשובות אחרות . בסוג של מגננה להדוף מתקפה. שאני ראיתי כמתקפה מוקצנת ולא ממש עניינית ואני מניח שדבר ראשון שעלה לי כשהוא שאל את השאלה, הרי לא תמיד אתה נכנס לדקותה בכל מילה ומילה אז להרחיק את עצמי ממה שהוא מנסה לקשור אותי כלומר הוא שואל האם איזה גורם במשרד לאיכות הסביבה? אז אני מניח שפירשתי את זה או קי. הוא מנסה עוד בדרך אחרת לקשור אותי לרשימה הזו. אז אני מסביר מדוע זה לא נכון. אל תקשרו אותי כי אלה ואלה ואלה. נימוקים. יכול להיות שאם הכל היה כמו שזה נעשה פה בקצב רגוע ואין לחץ, ואין לחץ זמן ואין אמוציות כמה שאפשר שאין אמוציות אז דברים הם ניתנים באופן מפורש ורציונאלי. אני רק יכול לשער שאני שמה באיזה קרב. אני חושב שזה קרב מיותר. סתם שמים אותי על איזה מוקד. ואני צריך כל הזמן להדוף ניסיונות לאגף מפה ומפה. ואני גם אומר בסופו של דבר מה הדרך המדויקת שכל דבר נרשם צריך לשאול את העורך. בעיני זה באמת האיש שיודע מה שאני באותו רגע לא יודע איך ממש כל שם ושם שמגיע בעיני הוא יודע לתת תשובה לזה. אבל מאד יכול להיות שכפי שכבוד השופט שואל אם הייתי קצת רגוע, וקצת יותר משתף פעולה וקצת בתחושה שפחות איזה מישהו שצרים עליו והוא רק צריך להדוף את המצור. אז הייתי נכנס לאווירה יותר קורקטית ויותר קאופרטיבית . ויכול מאד להיות שזה היה מיידית מרגיע את כל העניין. אבל כך הייתי באותו רגע."

381.       אין בידנו לקבל הסבר זה. הטענה המרכזית אותה טען הנגבי בתצהיר שהגיש, בעדות שהעיד, כמו גם בדברים שמסר באמצעי התקשורת הייתה, שלא היה לו שום קשר להכנת הפרסום, לא במישרין ולא בעקיפין, למעט בעניין התגובה. הודאה של הנגבי במעורבותו של שרון אחדות בהכנת הפרסום, הייתה פוערת סדק רציני בקו טיעון זה, ומזמינה שאלות וחקירות נוספות, ובעיקר היה בה כדי לייחס את הפרסום להנגבי. שהרי אם הנגבי היה משיב לשאלה שנשאל בכך שהיה אומר, כי נתן לשרון אחדות אישור לסייע למיכאל קשת, ושרון אחדות אכן סייע למיכאל קשת, כלום לא ניתן היה להסיק מכך, שהמידע המופיע במסמך מדוייק ואכן מדובר ב-74 מינויים פוליטיים? כלום לא ניתן היה להסיק מכך, שמדובר בדבר תעמולה שהנגבי עומד מאחוריו, לרבות האפשרות שתיפתח נגדו חקירה פלילית בגין עבירה של שוחד בחירות? זאת, כך נראה, הנגבי לא רצה לומר, ואין כל קשר לתחושת חוסר הנוחות שהנגבי חש באותו מעמד, ואנו מוכנים לקבל, שאכן לא חש בנוח.

382.       נשוב לתיאור מהלך הדיון שהתקיים בפני כב' השופט חשין: ובכן, לאחר שהנגבי השיב כפי שהשיב, פנה כב' השופט חשין להנגבי ושאל אותו, האם הוא יכול להצביע על אי-דיוקים ברשימת השמות הכלולה בפרסום שהופיע ב"מרכז העניינים". נביא חלק מחילופי הדברים:

"היו"ר השופט מישאל חשין:

אתה יכול להצביע על אי-דיוקים ברשימה?

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

יש פה אנשים שלא עובדים במשרד.

היו"ר השופט מישאל חשין:

למשל, מי לא מונה למשרד?

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

יש פה רשימה של 15 אנשים שכתוב עליהם שהם "מונו במועצה הלאומית לאיכות הסביבה", שמזה אפשר להבין שהם אנשים עובדי המשרד. במועצה הלאומית לאיכות הסביבה מדובר ב-150 אנשים, שמינתה הממשלה הקודמת, בתקופת השרה דליה איציק. במקומות שהם התחלפו במהלך הזמן, בתקופת כהונתי, חלק מהאנשים, לא כולם ---

היו"ר השופט מישאל חשין:

תצביע על שם.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

הם לא עובדי המשרד.

היו"ר השופט מישאל חשין:

אני לא מדבר מבחינת עובדי המשרד. לדעתי, גם לא כתוב שהם עובדי המשרד. מועצה לאומית, הם לא עובדי המשרד. תצביע על שם מסוים ותאמר מה אי-הדיוק שבו.

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

מרים בניזרי - בני ברק. אין אישה כזאת ככל הידוע לי.

היו"ר השופט מישאל חשין:

גם לא הייתה כזאת?

השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי:

לא.

........."

383.       נעצור כאן את הציטוט מתוך הפרוטוקול כדי לומר, שאין חולק על כך, שבתקופה הרלוונטית לענייננו לא עבדה במשרד לאיכות הסביבה אישה בשם מרים בניזרי, תושבת בני ברק. בכך, הנגבי צדק. ואולם נראה לנו שברור לכולם, ואנו משוכנעים שהיה ברור גם להנגבי, שהדוגמא אותה בחר לתת ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת בתמיכה לטענתו בדבר אי דיוקים רבים המצויים, לטענתו, בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים", מקורה בטעות סופר שנוצרה בעת עריכת המסמך. נבהיר;

384.       המסמך שהוקלד ביום שבת ה-23.11.02 על ידי דורית שמעון ואשר שוגר למר מיכאל קשת באמצעות הדואר האלקטרוני, הכיל רשימה אשר בה שמות של 74 אנשים, אשר חולקו לקטגוריות שונות. הקטגוריה הראשונה הייתה של "חברי המרכז והתנועה בלשכת השר הנגבי", והיא הכילה 7 שמות (להלן: "הקטגוריה הראשונה"). הקטגוריה השנייה הייתה של "חברי המרכז והתנועה בתפקידים ביצועיים במשרד", והיא הכילה 49 שמות (להלן: "הקטגוריה השנייה").

385.       השם הראשון שהופיע בקטגוריה הראשונה היה זה של מר עמרם בניזרי, תושב בני ברק, שהיה היועץ הפוליטי של הנגבי, ולימים הפך להיות לעוזרו הבכיר. כפי שעמדנו על כך לעיל, מר בניזרי היה אדם המקורב להנגבי, ומשרתו הייתה אחת ממשרות האמון אשר היו קיימות בלשכת השר. השם הראשון שהופיע בקטגוריה השנייה היה של מר אבי צור, אשר לטענת המאשימה, הינו אחד מה"מינויים הפוליטיים" אותם עשה הנגבי במשרד לאיכות הסביבה, ובכך עוד נעסוק כאשר נעבור לדון באישום הראשון. כפי שעמדנו על כך לעיל, לאחר שדורית שמעון הקלידה את המסמך בשעות אחר הצהריים של יום שבת ה-23.11.02, הוא שוגר באמצעות הדואר האלקטרוני למחשב של מר מיכאל קשת, והוא פורסם, כפי שנשלח, בעיתון "מרכז העניינים", למעט שינויי עריכה. ככל הנראה, במהלך העריכה שנעשתה למסמך ב"מרכז העניינים", עברה האות "עין" הפותחת את השם עמרם, והצטרפה לראשית שמו של מר אבי צור. זוהי טעות הדפוס על אודותיה דיברנו. התוצאה הייתה, שבמקום שיירשם: עמרם בניזרי, נרשם במסמך שפורסם: מרם בניזירי, ובמקום שיירשם: אבי צור נרשם: עאבי צור. כך "נולדה" אותה "מרים בניזרי" אליה הפנה הנגבי את יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. למען הדיוק יש לומר, שגם בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" לא רשום "מרים", אלא נרשם " מרם" (השמטה של האות "עין" משמו של עמרם בניזרי). יש להניח, שיו"ר ועדת הבחירות ועו"ד כלב, לא הכירו את עמרם בניזרי, שכן אחרת, היו עומדים על הטעות.

386.       מה הסברו של הנגבי לגבי עניין זה? ובכן, נביא את הדברים כלשונם:

"זו טעות שלי, זה הראשון שמופיע ברשימה אני ראיתי את זה זה אותיות קטנות, כנראה הייתי בלי משקפיים. חשבתי שכתוב מרים בן עזרי, לא חשבתי שזה עמרם בן עזרי, שאחרי זה ראינו שע' פה קפצה למקום אחר, זה דבר ראשון שראיתי הגבתי על זה זה לא כמובן בכוונה, אם הייתי חשוב שזה עמרם, א. זה לא עניין אסור בכלל, וכמובן האיש בין הקרובים אלי, באותה תקופה היועץ הפוליטי שלי, זה לא נועד להטעות, זה סתם היה טעות אנוש" (בעמוד 8,803). 

381.       הסברו של הנגבי בעניין זה לא מקובל עלינו, ונסתפק בכך שנאמר, שקשה היה בעניין זה לטעות. ההסבר ולפיו הנגבי אמר מה שאמר כיוון שהיה בלי משקפיים, רחוק מלהניח את הדעת.

382.       נשוב למהלך הדיון שהתקיים ביום 10.12.02. ובכן, בנוסף לדוגמא של "מרים בניזרי", נתן הנגבי ליו"ר ועדת הבחירות עוד מספר דוגמאות. בהמשך, השיב הנגבי לעוד מספר שאלות שנשאל על ידי עו"ד ברק כלב, ולשאלות ספורות שהציג לו נציג סיעת הליכוד, עו"ד איתן הברמן. בזה הסתיים שלב השאלות, ולאחר מכן הוחלפו דברים בין הנוכחים בדיון, במטרה להגיע להסדר מוסכם אשר יכלול גם את סיעת הליכוד, שהייתה, כזכור, משיבה נוספת לבקשה שהגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל. בסופו של הדיון הוחלט, בהסכמת כל הנוגעים בדבר, כי התנועה למען איכות השלטון בישראל תמחוק את הבקשה, ככל שהופנתה נגד סיעת הליכוד. באשר להנגבי - הרי שנוכח הצהרתו כי יפעל בהתאם לאמור בבקשה מבלי שיוצא נגדו צו פורמאלי, נמחקה גם הבקשה ככל שהופנתה כלפיו.

383.       האם יש בעדות אותה מסר הנגבי במהלך הדיון שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, משום עדות שקר? אנו סבורים כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. תחילה יש לחזור ולומר, כי התצהיר אותו ערך הנגבי ארבעה ימים לפני הדיון, עמד ביסוד הדיון שהתקיים באותו יום, והיה חלק בלתי נפרד ממנו. כבר הפננו לדבריו של עו"ד כלב שאמר להנגבי: "אני אשאל שאלות מאד קצרות... משום שהדברים מפיך מובאים בצורה מאוד ברורה בגופו של התצהיר." ואכן, עיון בפרוטוקול מלמד, שההנחה אשר עמדה ביסוד החקירה שהתקיימה באותו יום הייתה, שיש לקבל את דברי הנגבי כי הפרסום שהופיע ב"מרכז העניינים" נכתב על ידי מישהו מטעמו של העיתון. ככל הנראה איש לא העלה בדעתו, שהנגבי היה הגורם המרכזי בעשייתו ובהפקתו של אותו פרסום.

384.       בחינת פרוטוקול הדיון מלמדת, שהנגבי חזר בעדותו בעל-פה על הדברים שאמר בתצהיר, היינו הוא חזר על טענתו, שאין לו יד בהכנת המסמך. כך, למשל, הוא אמר במהלך עדותו אמירות כגון: "אני לא יודע, אני לא פרסמתי"; "... אני לא פרסמתי. אני מבין שהמפרסם לא כאן."; "... התבקשתי לתת את תגובתי, ואמרתי מה שכתוב בפרסום. זה מה שנאמר. אני אומר שהציטוט שמופיע באותו פרסום לגבי תגובתי, הוא מדויק"; "אני רוצה לחזור ולומר שהמודעה הזאת, בעיני, איננה מודעה, היא כתבה. היא לא מומנה על-ידי...;  אנו סבורים, כי בדברים אלה, המרחיקים את הנגבי מכל מעורבות בהכנת הפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים", יש משום עדות שקר. בהתאם לכך, גם הטענה בדבר אי-דיוקים הקיימים בפרסום, תוך הסתמכות על עניינה של "מרים בניזרי", אינה טענת אמת. גם בתשובה ולפיה איש מעובדי המשרד לא היה מעורב בהכנת הכתבה, אין אמת, גם אם היינו מקבלים את גרסתו העובדתית של הנגבי.

385.       הועלתה טענה ולפיה, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת לא היה מוסמך לדון בבקשה אותה הגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל, כיוון שהפרסום ב"מרכז העניינים" נעשה בקשר לבחירות הפנימיות שעמדו להיערך בליכוד, בעוד שחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959 חל, על פי האמור בסעיף 1 שלו, רק על הבחירות לכנסת. יש להבהיר, כי טענה זו חלה גם על עניינו של התצהיר אותו ערך הנגבי וגם על עניינה של העדות. נקדים את המאוחר ונאמר, שלא ראינו להכריע בשאלת הסמכות, אשר יש בה פנים לכאן ולכאן, שכן אפילו היינו קובעים שהבקשה הוגשה לערכאה שלא הייתה מוסמכת לדון בה, עדיין אין בכך כדי "להכשיר" אמירת שקר. נבהיר.

386.       כזכור, הבקשה אותה הגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל, היא בקשה למתן צו מניעה לפי סעיף 17ב' לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959. אין חולק על כך, שהסמכות לדון בבקשות מסוג זו מסורה ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. הוא, אכן, זה שבפניו הובאה הבקשה, והוא זה שדן בה. יתכן מאד שמלכתחילה לא הייתה עילה להגיש בקשה לפי החוק האמור, שכן לכל היותר ניתן לומר, שהפרסום ב"מרכז העניינים" היה בגדר דבר תעמולה שנמסר בבחירות הפנימיות שהתקיימו במפלגת הליכוד, ואין הוא חורג לעבר הבחירות הכלליות לכנסת. אין להוציא מכלל אפשרות שכך היה קובע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, אלמלא הצדדים היו מגיעים להסדר מוסכם, והוא היה נדרש להכריע בבקשה שהובאה בפניו, לרבות בטענת חוסר הסמכות שנטענה בפניו. כאמור, פנים לכאן ולכאן. נזכיר רק, שהדיון בפני כב' השופט חשין התקיים לאחר שכבר התקיימו הבחירות המקדימות בליכוד, ופני שהתקיימו הבחירות לכנסת.

387.       ואולם אנו סבורים, שגם אם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת היה מגיע בסופו של דבר למסקנה, שיש לדחות את הבקשה שהגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל, כיוון שעניינה של הבקשה בפרסום הנוגע לבחירות הפנימיות בליכוד ולא לבחירות לכנסת, עדיין אין בכך כדי "להכשיר" את אמירת השקר. מטרתן של העבירות הקבועות בסעיף 237 ו-239 לחוק העונשין היא, לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ועל אמירת האמת, ולכן העובדה שבדיעבד, או אפילו מראש, הסתבר כי הבקשה הוגשה למי שלא היה מוסמך לדון בה, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה.

388.       תמיכה לטענתנו ניתן למצוא בהוראת סעיף 237 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, אשר נביאו כאן כלשונו:

(א) המעיד בהליך שיפוטי, ביודעין, עדות כוזבת בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך, הרי זו עדות שקר, ודינו - מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה, דינו - מאסר תשע שנים.

(ב) לעניין עדות שקר אין נפקא מינה -          

(1) אם ניתנה העדות בשבועה או בלא שבועה או בעיצום אחר שהותר על פי דין;

            (2) באיזו צורה או טקס השתמשו להשבעת המעיד או לחיובו באמירת האמת, ובלבד שהיה בהסכמתו של המעיד.

            (3) אם בית המשפט, או בית הדין או הרשות השיפוטית או ועדת החקירה היו מורכבים כראוי או יושבים במקום הראוי, ובלבד שפעלו, כל אחד בתפקידו, בהליך שבו ניתנה העדות.

            (4) אם המעיד הוא עד כשר ואם העדות היא קבילה בהליך השיפוטי."

389.       הנה כי כן, מהוראות סעיפים 237(ב)(3) ו-237(ב)(4) עולה, שאין נפקא מינה, אם עדות השקר ניתנה בפני בית משפט שלא היה מורכב כראוי, או בבית משפט שלא ישב במקום הראוי, אם המעיד הוא עד כשר ואם העדות קבילה בהליך השיפוטי. על פי הרעיון העומד בבסיסו של סעיף זה, שהגיע אלינו במסגרת פקודת החוק הפלילי משנת 1936, עדות שקר היא עדות שקר, אפילו הושמעה בפורום שלא היה מוסמך לדון בעניין בקשר אליו ניתנה.

390.       מסקנה זו מתחזקת נוכח מספר שיקולים נוספים. ראשית, קביעת קיומה או אי קיומה של סמכות עניינית טעונה לא אחת הנחת תשתית עובדתית (ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6)  295 (2002); ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פד"י נא(2) 669 (1997), בעמוד 678). לא ניתן להניח, מניה וביה, העדר קיומה של סמכות כאמור בלא בירור כזה, אשר ממילא מחייב את אמירת האמת. שנית, מגמת פסיקתו של בית המשפט העליון בשנים האחרונות הייתה להתרחק מן הסיווגים המסורתיים, לפיהם פעולה שנעשתה בהעדר סמכות עניינית כאילו לא נעשתה. בהקשר זה ניכרת מגמה של ריכוך חומרתם של הכללים המסורתיים בדבר העדר סמכות עניינית, והכפפתם לעקרונות כלליים, דוגמת עיקרון תום הלב ועיקרון הבטלות היחסית (ראו בעניין חיים הנ"ל; ראו גם ע"א 11183/02 כלפה נ' זהבי, פ"ד נח(3) 49 (2004)). יש בשיקולים אלה כדי להקרין על הסוגיה שבפנינו. לרקעם, קשה עוד יותר לקבל את הטענה המבקשת לסייג את תחולתו של האיסור הפלילי על עדות שקר, נוכח טענה בדבר העדר סמכות עניינית.

391.       הטענה המשפטית העיקרית אותה טוען הנגבי היא, שנוכח העובדה שהוא הודיע ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית שהוא מסכים לצווים אשר התבקשו על ידי התנועה למען איכות השלטון בישראל, עדותו לא הייתה משום "דבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך", כאמור בסעיף 237 לחוק העונשין. מטעם זה, כך טוען הנגבי - לא התקיימו יסודות העבירה.

392.       ראשית יש לומר, שטענתו של הנגבי יכולה להיטען רק לגבי העדות בעל-פה שהושמעה על ידו בדיון שהתקיים ביום 10.12.02. אין היא יכולה להיטען לגבי התצהיר שערך ארבעה ימים קודם לכן, שכן בתצהיר זה לא הסכים הנגבי לדבר, אלא טען, שהבקשה הוגשה נגדו מחמת טעות, ועל התנועה למען איכות השלטון להפנות את הבקשה שהגישה כלפי מי שכתב את המסמך. כפי שקבענו לעיל, בעובדה שהנגבי הגיש תצהיר שקר הוא עבר עבירה של עדות שקר, ולפיכך יש להרשיעו בעבירה זו, אפילו היינו מקבלים את טענתו, שאין לזקוף לחובתו את כל אותם דברים שאמר לאחר שהודיע על הסכמתו לבקשה שהגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל. בעניין זה נזכיר, שהנגבי הודיע על הסכמתו למתן הצווים שהתבקשו על ידי התנועה למען איכות השלטון בישראל, רק לאחר שב"כ התנועה, עו"ד כלב, ביקש לחקור אותו, ורק לאחר שיושב ראש ועדת הבחירות לכנסת נעתר לבקשה, והזהיר את הנגבי כי עליו לומר אמת.

393.       סעיף 237 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 קובע, שלא כל עדות שקר במסגרת הליך שיפוטי תיחשב לעבירה פלילית, אלא רק עדות שקר "בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך". כפי שעמדנו על כך לעיל, שאלת זיקתו של הנגבי לפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" הייתה, מלכתחילה, שאלה מהותית היורדת לשורש הדיון בבקשה. אין מדובר בשאלה צדדית לגבי עניין שולי. מדובר בשאלה שבירורה התחייב. העובדה שהנגבי הסכים למתן הצווים שהתבקשו בבקשה, לא משנה את "מהותיות" שאלת זיקתו לפרסום. לכל היותר היא יכולה להביא לקביעה ולפיה, בירור שאלת הזיקה כבר לא היה נחוץ, ולא היה טעם בקיום חקירה. 

394.       וגם אם תאמר, כי הסכמתו של הנגבי למתן הצווים פועלת במישור "המהותיות", הרי שבמקרה הנדון בפנינו נאמרו דברים ברורים על ידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, בדבר הצורך בחקירת הנגבי, למרות העובדה שהוא הסכים למתן הצווים שהתבקשו בבקשה. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, אשר חלקים ממנו הבאנו לעיל, הנגבי טען לא פעם בפני יו"ר הוועדה, כי לנוכח הסכמתו למתן הצווים אין עילה לאפשר את חקירתו. אלא שעמדתו של הנגבי לא התקבלה על ידי יו"ר הועדה, אשר התיר לבא כוח המבקשת, עו"ד כלב, לחקור את הנגבי, ואף שאל שאלות בעצמו.

395.       נזכיר: תחילה אמר יו"ר ועדת הבחירות להנגבי: "... קודם כול, צריך לברר את העובדות. לאחר מכן תוכל לטעון." בהמשך, כאשר הנגבי סירב להשיב לשאלה, האם פנו אליו מ"מרכז העניינים" בטרם פורסם הגיליון וביקשו את תשובתו, אמר כב' השופט חשין: "אני חושב שהשאלה היא לעניין, אני חושב שהשר הנגבי חייב להשיב עליה, אבל אם הוא לא רוצה להשיב עליה, אני לא אחייב אותו". וכאשר הנגבי ביקש כי יו"ר הועדה יסביר לו מדוע תשובתו נחוצה, אמר כב' השופט חשין: "הגיבור הראשי במקרה לפנינו זה הפרסום ב"מרכז העניינים", ונדמה לי שכל דבר שנוגע לפרסום הזה, בדרך זו או אחרת, הוא לעניין - אם אדוני ידע על זה מראש, אם אדוני התבקש להגיב על זה מראש. אדוני לא רוצה להשיב, אדוני לא ישיב. אני אסיק את המסקנות." כפי שכבר ציינו, בהמשך הדברים, לא רק שכב' השופט חשין התיר לב"כ התנועה למען איכות השלטון לשאול את הנגבי שאלות, אלא שהוא עצמו הפנה אל הנגבי מספר שאלות.

396.       אנו סבורים, כי מה שקובע בעניין זה אינו מבטו של המשקיף מהצד על ההליך, אלא מבטו של מי שניהל את ההליך - יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. דעתו של יושב ראש הוועדה הייתה, כי עדותו של הנגבי נחוצה. עמדתו של הנגבי שאין מקום לקיים חקירה הועלתה על ידו בצורה ברורה ומפורשת, וניתנה ביחס אליה החלטה ברורה ומפורשת. בנסיבות אלה, היה על הנגבי להשיב תשובות אמת, וגם אם היינו קובעים כמשקיפים מהצד - ולא עשינו זאת - שנוכח הסכמתו למתן הצווים, עדותו של הנגבי לא הייתה נחוצה, או לא הייתה מהותית, עדיין אין בכך כדי להכשיר את דברי השקר שאמר.

397.       אכן אנו ערים לכך, שבדיון אשר התקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות לכנסת המרכזית, מצא עצמו הנגבי בין הפטיש לבין הסדן; אילו היה מעיד עדות אמת והיה מספר על מעורבותו בהכנת הפרסום, הוא היה מפליל את עצמו במסירת תצהיר שקר. ואילו היה מחזיק בגרסה אותה מסר בתצהיר, הוא היה ממשיך באמירת השקר, ומחמיר בכך את מצבו. הנגבי, כך נראה, ביקש להימנע ממצב זה. יתכן מאד שהוא גם חשש שהחקירה תגלה דברים שהוא ביקש להסתיר. מטעמים אלה, כך נראה, הסכים הנגבי למתן הצווים המבוקשים, ובכך ביקש להימנע מהחקירה. אלא, שבקשתו לא נענתה, ולב"כ התנועה למען איכות השלטון בישראל ניתנה האפשרות לחקור אותו. במהלך עדותו בעל-פה המשיך הנגבי בקו הטיעון אותו העלה בתצהיר, ואשר בו הוא ממשיך ומחזיק עד היום. אנו סבורים, שאין בכך כדי להקל עימו.

398.       יש לציין, שבפני הנגבי עמדה דרך שלישית, שכן, כזכור, כב' השופט חשין הודיע להנגבי, שלא יחייב אותו להשיב לשאלות שנשאל, תוך שהבהיר לו כי יסיק מכך את המסקנות. הנגבי בחר להשיב, אלא שתשובותיו לא היו אמת. בכך הוא מתחייב.

399.       ועוד יש לומר, כי אין להוציא מכלל אפשרות, שהנגבי היה מוטרד מהסערה התקשורתית שהפרסום ב"מרכז העניינים" עורר בהקשר של המינויים הפוליטיים, הרבה יותר מאשר ההליך המשפטי שננקט נגדו בהקשר של תעמולת בחירות. אלא, שאין בכך כדי להעלות או להוריד בענייננו. נגד הנגבי התנהל הליך שיפוטי, ולאי אמירת אמת במסגרת הליך כזה יש השלכות במישור הפלילי. 

400.       טענה נוספת אותה מעלים ב"כ הנגבי היא, שמפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת עולה, שהיה ברור לכל הנוגעים בדבר, ובכלל זה לכב' השופט מ. חשין, שלהנגבי היה קשר לפרסום עוד בטרם פורסם, שכן הנגבי טען, שהתבקש למסור תגובה, והוא אכן מסר את תגובתו בפסקה הפותחת במילים: "מודה באשמה...". לטענת ב"כ הנגבי, די בכך שהיה ברור לכל הנוגעים בדבר שלהנגבי היה קשר לפרסום עוד בטרם הודפס והופץ בגיליון של "מרכז העניינים", ואין זה מעלה או מוריד שבמהלך הדיון שהתקיים בפני יו"ר ועדת הבחירות, לא מסר הנגבי את כל העובדות שהיו ידועות לו ביחס להכנתו של אותו פרסום. 

401.       ראשית יש לומר, כי בתצהיר התגובה אותו הגיש הנגבי ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, הוא לא אמר דבר על כך שהתבקש למסור תגובה לפרסום שנעשה, והוא אכן מסר תגובה. אכן, עוד לפני שהתנועה למען איכות השלטון בישראל הגישה את הבקשה למתן צו מניעה, מסר הנגבי תגובה לפניתה של גב' דליה טל מהעיתון "גלובס" בה אמר, כי מסר תגובה לפרסום ב"מרכז העניינים" ו"תגובתו לדברים מצוטטת בכתבה במדויק". ציטוט זה גם הופיע בבקשה אותה הגישה התנועה למען איכות השלטון בישראל. דברים דומים אמר הנגבי גם בראיון שערכה עימו הכתבת, הגב' אסתי פרז. עם זאת יש לומר, שהנגבי עצמו, בתצהיר התגובה אותו הגיש ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, לא ראה לנכון לציין עובדה זו. ולא למותר יהיה להזכיר, שכאשר הנגבי נשאל במהלך הדיון שהתנהל בפני כב' השופט מ. חשין, "האם פנו אליך גורמים מהעיתון "מרכז העניינים", בטרם פרסום גיליון נובמבר 2002... לקבלת תגובתך לפרסום?" ביקש הנגבי שלא להשיב על שאלה זו. רק לאחר שיו"ר הוועדה הסביר לו, כי מדובר בשאלה רלוונטית אשר ראוי כי ישיב עליה, השיב הנגבי בכך שאמר, כי התבקש למסור את תגובתו, והוא אכן מסר אותה וזו נרשמה במדויק. יוצא, אפוא, שהעובדה, אשר לטענת ב"כ הנגבי הייתה ידועה לכל הנוגעים בדבר במהלך אותו דיון, הינה עובדה שלא נמסרה על ידי הנגבי ליו"ר הוועדה, ביוזמתו של הנגבי.

402.       עניין נוסף שראוי לציין בהקשר זה הוא, שהטענה אותה מעלים ב"כ הנגבי בהקשר זה מתייחסת לפער הקיים בין המסכת העובדתית לה טוען הנגבי היום לבין עדותו במסגרת אותו הליך, ולא לפער הקיים בין הממצאים העובדתיים אותם קבענו לבין עדותו של הנגבי במסגרת אותו הליך. כזכור, טענת הנגבי ובאי כוחו היא, שהנגבי לא היה מעורב בצורה כלשהי בהכנת הפרסום, והעובדה היחידה שהנגבי לא הביא לידיעת יו"ר ועדת הבחירות היא, שהוא היה מודע לכאן שדובר המשרד, שרון אחדות, סייע למר קשת בהכנת הפרסום. אלא, שמהטעמים עליהם עמדנו לעיל הגענו לכלל מסקנה, שהנגבי עצמו היה הגורם המרכזי בגיבושו של הפרסום שפורסם ב"מרכז העניינים", והוא זה שהפיק אותו והיה אחראי לתוכנו. יוצא, אפוא, שטענת ב"כ הנגבי בעניין זה, מתבססת על הנחה עובדתית שאותה לא קיבלנו.

403.       ואולם בכל זאת נשאל, האם על רקע העובדה שיו"ר ועדת הבחירות ועו"ד כלב יצאו מנקודת הנחה  שהפרסום הובא לידיעת הנגבי, במתכונת זו או אחרת, עוד לפני שפורסם, על מנת שהנגבי ימסור את תגובתו, הופכת את האמת לאמיתה ל"בלתי מהותית"? ובכן, תשובתנו לשאלה זו היא שלילית. שאלת זיקתו של הנגבי לפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" הייתה ונותרה שאלה מהותית בדיון שהתקיים בפני יו"ר ועדת הבחירות, וזה המבחן הקובע לעניין עבירה של עדות שקר לפי סעיף 237 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פני הדברים נראה, שיש הבדל בין קביעה ולפיה, הנגבי עצמו היה הגורם המרכזי בגיבושו של הפרסום שפורסם ב"מרכז העניינים", והוא זה שהפיק אותו והיה אחראי לתוכנו, לבין קביעה ולפיה, מאן דהו אחר כתב כתבה על אודות הנגבי והוא רק מסר את תגובתו בפסקה הפותחת במילים "מודה באשמה...". זאת, בין היתר, על רקע העובדה, שהתנועה למען איכות השלטון ראתה בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים" משום תעמולת בחירות, והיא ביקשה למנוע המשך תעמולה מסוג זה בעתיד, באמצעים כאלו או באמצעים אחרים. פשיטא שבהקשר זה יש שוני בין מצב בו הנגבי הוא האדם העומד מאחורי הפרסום, לבין מצב בו הוא רק מגיב לו. ואולם גם אם היינו מגיעים למסקנה - ולא הגענו - שלצורך קבלת החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות אחת היא אם הנגבי הפיק את הכתבה או רק הגיב לה, עדיין לא היה בכך כדי לשלול את פליליות מעשיו של הנגבי. הטעם לכך הוא, שהמבחן הקובע הוא מבחן מהותיות העדות. עד שהעיד עדות שקר בנקודה מהותית, לא יוכל להישמע בטענה, שבדיעבד הסתבר שעדות השקר שמסר, לא השפיעה על ההחלטה שהתקבלה.


404.       סיכום הדברים הוא, שהגענו לכלל מסקנה, שגם בתצהיר בכתב וגם בעדות בעל-פה העיד הנגבי עדות שקר. אנו סבורים, כי יש להשקיף על העדות, על שני חלקיה, כעל חטיבה אחת, ולכן אנו מרשיעים את הנגבי בעבירה אחת של עדות שקר, לפי סעיף 237 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כפי שעמדנו על כך לעיל, בעריכת תצהיר השקר יש גם משום ביצוע עבירה של שבועת שקר, לפי סעיף 239 לחוק העונשין. אלא, שעבירה זו "נבלעת" בעבירה של עדות שקר, ואין אנו סבורים כי יהיה זה נכון להרשיע את הנגבי בכפל עבירות. 


שער רביעי: האישום הראשון

פרק ראשון: האם מינוי פוליטי מהווה עבירה של מרמה והפרת אמונים?

 

405.       התיק שבפנינו נע בין שני קטבים: מצד אחד נפרסה בפנינו מסכת עובדתית רחבת יריעה, פסיפס גדול ומרובה בפרטים, כאשר במהלך הבאת הראיות ובמסגרת עריכת הסיכומים מצאו הצדדים לנכון לרדת לפרטים ולפרטי הפרטים של כל עובדה ועובדה, ולדייק בעניינם של כל עדות ומסמך. מצד שני נפרסו בפנינו תזות משפטיות ופילוסופיות מופשטות, בדבר מהותו של המשפט הפלילי ותכליותיו, חירויות היסוד של האדם וחובותיה של הרשות, זכויות היסוד של הנאשם וחובות גורמי אכיפת החוק, מקומו של הצדק ומהותה של ההגנה מן הצדק, ועוד. ואולי משום כך, שמא נלך לאיבוד בתוך ים הפרטים מחד, ושמא נגביה עוף עד שנתנתק מהעובדות מאידך, ראוי להביא כבר בפתח הדברים את מה שהוא בגדר מושכלות יסוד: ומה שבגדר מושכלות יסוד הוא, שעובד הציבור הינו נאמן של הציבור (בג"צ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה ואח' פ"ד נב(3) 630 (1998) בעמוד 649); שאין לו משל עצמו ולא כלום; שהכוחות והסמכויות שנמסרו לו נועדו לשמש אותו לצורך קידום ענייני הציבור עליהם הוא מופקד; שאסור לו לעשות שימוש בכוחות ובסמכויות אלה כדי לקדם את ענייניו הפרטיים; שאסור לו לעשות שימוש בכוחות ובסמכויות אלה כדי לקדם את מעמדו הפוליטי; שהמשרות בשירות הציבורי הן משאב ציבורי; ומה שנוגע לענייננו: שמינויים פוליטיים הינם מעשה פסול. לעניין זה ניתן להפנות לפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 111 (1998), שם עמד בית המשפט על "המאפיינים ההופכים את המינוי הפוליטי לבלתי ראוי בכל מובן אפשרי", והם:

"המינוי הפוליטי מהווה הפרת אמון של הרשות המבצעת כרשות ציבורית, כלפי הציבור; הוא עלול לפגוע באמון הציבור בשירות הציבורי; הוא פוגע בעקרון השוויון; הוא פוגע ברמה המקצועית של עובדי הציבור שאינם נדרשים להוכיח, במסגרת מכרז, את היותם הטובים ביותר; הוא עלול להביא לתופעה בה הקשרים קודמים לכישורים, והפוליטיקה במובן הצר הופכת לגורם המרכזי למינוי; הוא עלול להביא לניפוח המערכת על מנת לקלוט "מיודעים", ולגרום ליצירת תפקידים חדשים שלא לצורך ולקידום מהיר של מי שרוצים ביקרו; הוא עלול להסיט את שיקולי הרשות משיקולים ענייניים; הוא מביא לניגוד עניינים ולחשש לשקילת שיקולים זרים על ידי העדפת מפלגה או עניין מפלגתי על אינטרס ציבורי; הוא עלול להביא להשחתת המוסר הציבורי; הוא עלול לגרום לתחלופה בשירות הציבורי כל אימת שמתחלף הדרג הפוליטי, ולגרום על ידי כך לחוסר יציבות ולחוסר מקצועיות; הוא עלול לפגוע בסדרי מינהל תקין ובטוהר המידות; הוא עלול לפגוע במורל העובדים  בשירות הציבורי, להשפיע על איכותו של השירות ולפגוע בדימויו. על ידי כל אלה, פוגע המינוי הפוליטי בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, של תפיסתנו הערכית את מהותו של השירות הציבורי ושל האמנה החברתית שהיא בסיס הווייתנו כחברה מתוקנת." (בעמוד 122)

406.       יש לומר, כי נראה שמושכלות יסוד אלו הם גם נחלתם של הנאשמים (ר' דברי עו"ד וינרוט בעמוד 8,267 וכן דברי עו"ד ברטל בישיבה בעמוד 14,322). גם הם סבורים שמינויים פוליטיים הינם מעשה פסול. אלא שטענת הנאשמים היא, שהמעשים המיוחסים להם אינם בגדר מינויים פוליטיים. לטענת הנאשמים, המאשימה באה איתם חשבון בתיק זה בגין תופעה שהייתה מקובלת ורווחת בתקופה הרלוונטית לענייננו, אשר התבטאה במעורבות של שרים ולשכות שרים בהליכי המינויים במשרדים ממשלתיים, בדרך של העברות מועמדויות של מועמדים לבחינת הדרגים המקצועיים במשרד. כך או כך טוענים הנאשמים, שגם אם ייקבע שדבק פסול במעשיהם, הרי שמדובר בפסול שהוא בגדר פגם "אסתטי" או אתי גרידא, אשר צריך להיות מטופל במישור המנהלי או באמצעות גופי הביקורת. לכל היותר טוענים הנאשמים, שהפסול צריך להיות נדון במסגרת הדין המשמעתי, אך אין הוא מגיע במהותו ובחומרתו לכדי עבירה פלילית.

407.       אין חולק על כך, שבחקיקה, כפי שהייתה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום שבפנינו, כמו גם היום,  אין הוראת חוק הקובעת, בצורה מפורשת, כי מינוי פוליטי מהווה עבירה פלילית. על רקע מצב דברים זה, העבירה אותה מייחסת המאשימה באישום הראשון לשני הנאשמים, היא "עבירת המסגרת" הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 היינו, עבירה של מרמה והפרת אמונים. להנגבי מייחסת המאשימה במסגרת האישום הראשון שתי עבירות נוספות, אשר בעניינן נדון בהמשך. כעת נמקד דיוננו בעבירה של מרמה והפרת אמונים.

408.       מהלך הדיון יהיה כדלקמן: תחילה נעמוד על מהותו של מינוי פוליטי. אחרי כן, נעמוד על מהותה של עבירת המרמה והפרת האמונים, ועל היקף פרישתה. בהמשך לכך נדון בשאלה, האם עבירה זו חובקת גם את המינוי הפוליטי.

*

409.       תחילה, מהו מינוי פוליטי? לעניין זה ייתכנו הגדרות שונות (ראו, למשל, הגדרתו של פרופ' י' זמיר במאמרו "מינויים פוליטיים", משפטים כ' (תש"ן) 19, 21, אשר נזכר בפסק הדין בעניין ההסתדרות הכללית לעיל). הניסיון, כמו גם הראיות הרבות שהובאו בפנינו, מלמד כי המינוי הפוליטי נעשה לא רק בדרך אחת, אלא יכול למצוא ביטוי במגוון דרכים וצורות אשר במרכז כולן עומד השיקול או המניע הפוליטי האסור. הגדרת המינוי הפוליטי צריכה לשקף מצב דברים זה. משכך, לפי הגדרתנו, המינוי הפוליטי הינו כל פעולה אותה עושה עובד הציבור כדי להביא למינויו של אדם לתפקיד ציבורי, כאשר הפעולה מונעת משיקולים פוליטיים.

410.       אכן, בכפוף לחריגים מסויימים הנוגעים למשרות אמון, בכל הנוגע למינויו של אדם לתפקיד במגזר הציבורי, השיקול הפוליטי הינו שיקול זר, שאינו ממין העניין. שיקול כזה הוא אסור. ככל שניתן לו משקל ממשי בתהליך מינויו של אדם לתפקיד כאמור, המדובר במינוי פוליטי אסור.

411.       ודוק. השיקולים הפוליטיים אינם עשויים מקשה אחת. ניתן להבחין בין שיקולים פוליטיים בעלי אופי אידיאולוגי, ובין שיקולים פוליטיים בעלי אופי מפלגתי. הדיון בתיק שבפנינו התמקד בטענה בדבר מינויים מטעמים פוליטיים-מפלגתיים. לפיכך, נעסוק בחוות דעתנו רק בהיבט זה של המינוי הפוליטי. מינוי הנעשה מתוך שיקולים פוליטיים-אידיאולוגיים מעורר שאלות שלא התעוררו בפנינו ולא יידונו על ידנו. נשאיר, אפוא, שאלות אלו, לעת מצוא.

412.       ההגדרה של המינוי הפוליטי, עליה עמדנו, היא הגדרה רחבה. היא טעונה מספר הבהרות, במספר מישורים.

413.       ראשית, נדרשת הבהרה בשאלה מהו "מינוי" הנופל לגדר ההגדרה. לעניין זה קיימות שתי אפשרויות עיקריות. במקרים מסויימים, סמכות המינוי מצויה בידיו של עובד הציבור. במקרה כזה של מינוי פוליטי, עובד הציבור עושה שימוש בסמכות הנתונה לו כדי למנות אדם אשר יש לו זיקה פוליטית אליו. במקרים אחרים, ואפשר שברוב המקרים, סמכות המינוי הפורמלית אינה נמצאת בידיו של עובד הציבור. היא נמצאת, על פי דין, בידיו של גורם אחר. עם זאת, לעובד הציבור הכוח או היכולת להשפיע על תהליך המינוי, והוא מפעיל את הכוח או היכולת שיש לו, תוך מתן משקל מהותי לשיקולים פוליטיים-מפלגתיים. במקרים כאלה, אנו עוסקים במינוי שנעשה בעקיפין, כאשר עובד הציבור עושה שימוש בכוחו ובמעמדו כדי להשפיע על בעל סמכות המינוי למנות את האדם אשר יש לו זיקה פוליטית אליו. גם מינוי כזה, הנעשה בעקיפין, הוא פסול. הפסול הדבק בפעולת המינוי העקיפה טמון בשילוב של שני מרכיבים: האחד, הוא השיקול הפוליטי, אשר ניתן לו משקל ממשי. השני, קיומה של פעולה, או פעולות, אשר יש בהן כדי לקדם את המינוי של בעל הזיקה הפוליטית, ולהגדיל את סיכוייו. גישתנו היא, כי מינוי עקיף, כמתואר, הינו מינוי אסור, כשם שמינוי ישיר כמתואר הינו מינוי אסור. אחת היא אם עובד הציבור ממנה את האדם שהוא חפץ ביקרו מכוח סמכות המינוי המסורה לו, או אם עובד הציבור פועל בעקיפין כדי להשפיע על בעל סמכות המינוי למנות את האדם שעובד הציבור חפץ ביקרו, או לקדם את מועמדותו בדרך אחרת. בין כך ובין כך, אסור לעובד הציבור לבסס את פעולותיו בהקשר זה על השיקול הפוליטי. שיקול זה הוא שיקול זר לעניין. הוא אינו רלוונטי. הוא אסור ופסול. לא למותר להעיר, כי לעתים פעולת המינוי העקיפה עלולה לכלול היבטים חמורים מאלו הקיימים בפעולת המינוי הישירה. כך הוא, למשל, כאשר עובד הציבור מפעיל לחץ פסול על בעל סמכות המינוי, או שעובד הציבור מעמיד את בעל סמכות המינוי במצב קשה של ניגוד עניינים.

414.       משמעות הדברים שאמרנו בדבר המינוי העקיף היא, שגם מה שתואר במסגרת הליך זה כ"מעורבות שרים בהליכי המינויים", או "העברת מועמדויות של מועמדים לבחינת הדרגים המקצועיים", או "העברת קורות חיים", הוא לצורך הדיון בענייננו, ועל דרך העיקרון, בגדר מינוי פוליטי פסול, או למיצער ניסיון למינוי כזה. זאת, בהתקיים שני תנאים: התנאי הראשון הוא, שקיימת זיקה פוליטית בין האדם שקורות חייו הועברו, ובין עובד הציבור הבכיר, המעביר או דואג להעביר את קורות החיים. התנאי השני הוא, שבהעברת קורות החיים טמון מניע, או שיקול פוליטי של המעביר.

415.       אנו סבורים, כי הביטוי "העברת מועמדויות של מועמדים לבחינת הדרגים המקצועיים", כמו גם הביטויים האחרים אותם הזכרנו, אינם מתארים בצורה נכונה את מהותם האמיתית של הדברים, ואין הם עולים בקנה אחד עם המציאות של חיי היומיום. כאשר עובד ציבור בעל משרה רמה, כגון שר, עוזר בכיר לשר או מנכ"ל, מעביר קורות חיים לדרג המקצועי, הרי שבעצם העברת קורות החיים, גם אם לא מתווספת לה כל אמירה מפורשת נוספת, מקופלת ברגיל הוראה, בקשה או המלצה של המעביר, כי האדם שקורות החיים שלו מועברים, יתקבל לעבודה. באופן תואם, בדרך כלל הדרג המקצועי אליו מועברים קורות החיים על ידי השר או האישיות הבכירה האחרת, יתייחס אל העברת קורות החיים כאל הוראה, בקשה או המלצה של המעביר, כי האדם שקורות החיים שלו מועברים, יתקבל לעבודה.

416.       כך הוא הגיונם של הדברים. דומה, כי ההגנה אינה חולקת על כך. בא כוח הנגבי העיר, בעמוד 8,267 לפרוטוקול, כי כששר מציג מועמד כי אז יש לו יתרון, ipso facto, על פני מועמד המגיע מקרב הציבור הרחב. למסקנה זו יש בסיס גם בראיות בהליך שבפנינו, עליהן נעמוד בהמשך. בעניין זה נבהיר, כי לדידנו אין הכרח שבעל סמכות המינוי יידע בדיוק מה הזיקה הקיימת בין המעביר לבין מושא קורות החיים: האם מדובר בזיקה פוליטית, משפחתית או חברית? מה שקובע לענייננו בהקשר זה הוא, המניע הפוליטי-מפלגתי העומד ביסוד העברת קורות החיים מחד, והעובדה שבעל סמכות המינוי מודע לזהותו של המעביר, בסיטואציה בה לזהות זו יש משמעות, מאידך. 

417.       אכן, ייתכנו מקרים בהם העברת קורות חיים יכולה להיתפס כפעולה בעלת אופי טכני. הדברים אמורים, למשל, כאשר קורות החיים מועברים לדרג אשר אינו כפוף, דה יורה או דה פקטו, לדרג המעביר. הם אמורים גם, כאשר מן הראיות עולה כי לדרג המעביר לא הייתה כל כוונה או מניע לגרום למינוי במקרה המסויים. כך עולה מפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 5305/08 עמותה לקידום ממשל תקין נ' היועץ המשפט לממשלה ואח' (2010). באותה פרשה החליט היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית בקשר לטענה בדבר מינויים פוליטיים, בין היתר על יסוד מסקנתו כי פעולותיו של השר באותה פרשה לא "אופיינו בקידום אינטרסים אישיים או פוליטיים" (סעיף 10 לפסק הדין). הנה כי כן, בשורש מהותו של המינוי הפוליטי עומדים הזיקה הפוליטית והמניע הפוליטי. בהעדרם של אלה, אין מדובר במינוי פוליטי.

418.       מכל מקום, כאשר העברת קורות חיים מן השר או מטעמו אל הדרג המקצועי מונעת משיקולים פוליטיים-מפלגתיים, ומטרתה היא להשפיע על בעל סמכות המינוי למנות אדם שהמעביר רוצה במינויו מטעמים פוליטיים, מדובר על דרך העיקרון בפעולה שהיא בגדר מינוי פוליטי לכל דבר ועניין. כפי שציינו, במובנים מסוימים מגולמת במינוי העקיף חומרה גדולה מזו של המינוי הישיר, שכן יש בה לעתים כדי להעמיד את בעל סמכות המינוי במצב של ניגוד עניינים ובדילמות לא פשוטות.

419.       נוסיף ונאמר, כי ייתכנו מצבים של מינוי פוליטי עקיף גם כאשר בעל סמכות המינוי אינו מודע לזהותו של המעביר ולקיומה של זיקה כלשהי בין המתמנה לבין המעביר. באופן דומה, המינוי הפוליטי, או הניסיון למינוי כזה, יכול שייעשה גם כאשר לא הוכח כי שיקול דעתו של הדרג המקצועי, אשר טיפול בפועל במינוי, הוטה בשל הזיקה הפוליטית של מועמד כזה או אחר, או בשל זיקתו לשר או למי מלשכתו. הראיות בתיק שבפנינו מלמדות, כי קיימים מקרים בהם שיקול הדעת הוטה בשל הגורמים האמורים, וקיימים מקרים בהם שיקול הדעת לא הוטה. בין כך ובין כך, המוקד אינו באופן הפעולה של הדרג המקצועי. המוקד הוא באופן הפעולה של השר, או הלשכה הפועלת מטעמו. יש לזכור כי במקרים רבים, הליכי המינוי לתפקידים בשירות הציבורי, לפחות כפי שהיו קיימים במועדים הרלוונטיים להליך זה, אינם דורשים תחרות או הצגה של מספר מועמדים. במקרים רבים אחרים, דרישות הסף לתפקידים כאמור הינן בסיסיות ביותר. באותם מקרים, גם דרג מקצועי הפועל כהלכה, יאשר ללא קושי את מינויו של אדם בעל זיקה פוליטית לתפקיד. אין בכך כדי לגרוע, במידה כלשהי, מאחריותו של השר, ומי שפועל מטעמו, למינוי כאמור.

420.       נשוב ונתייחס לעניינים אלה בהמשך, בעת שננתח את הראיות שהובאו בפנינו בתיק זה. נקדים ונאמר כבר עכשיו, כי ההשקפה אותה אנו מבטאים כאן, מוצאת חיזוק ותמיכה משמעותיים בפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים", בו עסקנו בעת שדנו באישום השני. במסגרת דיוננו באישום זה קבענו כעניין שבעובדה, כי מדובר בפרסום שהנגבי הפיק, ואשר הוא היה הגורם המרכזי, ואולי הבלעדי, בגיבושו. הכותרת של אותו פרסום היא: "השר צחי הנגבי שיא לאומי במינוי חברי ליכוד". לא נאמר בפרסום שהנגבי מחזיק "בשיא לאומי בהעברת קורות חיים". עולה מכך השקפתו של הנגבי עצמו, בזמן אמת, כי מינוי הנעשה בעקבות "העברת קורות חיים" הוא מינוי פוליטי לכל דבר ועניין, ושאת ה"קרדיט" למינוי הנעשה בדרך זו, יש לזקוף לזכותו של המעביר. שאם לא כן, אם העברת קורות החיים היא פעולה משרדית טכנית, מדוע יש לזקוף את המינוי לזכותו של המעביר?

421.       מכל האמור לעיל עולה, שאין בידנו לקבל את ההשקפה העומדת ביסוד טיעוני הנאשמים ולפיה, אין עניינו של תיק זה במינויים פוליטיים, אלא בשאלת מעורבותם של שרים ולשכות שרים בהליכי קליטת עובדים על דרך העברת קורות חיים. כפי שעמדנו על כך לעיל, מעורבותם האמורה של שרים ולשכות שרים הינה אחת מהדרכים והצורות בהם נעשים מינויים פוליטיים. הטענה כי במקרה שבפנינו מדובר בפעולה טכנית-תמימה, אינה עולה בקנה אחד עם הראיות.

422.       ההבהרה השנייה הנדרשת בעניין הגדרתו של המינוי הפוליטי נוגעת לשאלת משקלו של השיקול הפוליטי במכלול שיקוליו של הגורם הממנה. אין חולק על כך, שעל מנת שמינוי ייחשב כמינוי פוליטי, אין הכרח שהשיקול האחד והיחיד שעמד לנגד עיניו של הגורם הממנה, הוא השיקול הפוליטי. לא אחת השיקול הפוליטי אינו השיקול היחיד, ומתווספים לו שיקולים נוספים, כשרים. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה, מה צריך להיות משקלו של השיקול הפוליטי במכלול שיקוליו של הגורם הממנה, על מנת שהמינוי ייחשב כמינוי פוליטי. הנאשמים סבורים, כי על מנת שמינוי ייחשב כמינוי פוליטי, על השיקול הפוליטי להיות גורם מרכזי במערך שיקוליו של הגורם הממנה. בתמיכה לטענתם מפנים ב"כ הנגבי למאמרו של כב' השופט י. זמיר, אותו הזכרנו, וכן לפסיקה של בית המשפט העליון (בג"צ 6458/96 אבו קרינאת נ' שר הפנים, פ"ד נב(2) 132 (1998); בג"צ 4646/08 לביא נ' ראש הממשלה (2008)). מנגד טוענת המאשימא, כי על מנת שמינוי ייחשב כמינוי פוליטי, די בכך שהשיקול הפוליטי יהיה שיקול כלשהו במערך שיקוליו של הגורם הממנה. בעניין זה מסתמכת המאשימה על דברי כב' השופטת מ. בן פורת, במאמר הנושא את הכותרת "מינויים פוליטיים (בעיות נקודתיות), אשר פורסם ב ספר שמגר (מאמרים א), עמ' 91. כב' השופטת בן פורת מסתייגת במאמרה מהביטוי "גורם מרכזי" המופיע במאמרו של כב' השופט זמיר, ואומרת: "לדעתנו די בכך אם הפוליטיקה (או השיקול הזר האחר) היא גורם (לאו דווקא מרכזי) שבלעדיו לא היה המינוי מתבצע" (הערת שוליים מספר 7 בעמ' 92).

423.       השאלה מהו מינוי פוליטי יכולה להתעורר בהקשרים שונים. בהליך מנהלי נדונה, בדרך כלל, שאלת תוקפו של המינוי. לעומת זאת, במוקד הדיון בתיק פלילי בו עומד על הפרק אישום בעבירה של הפרת אמונים, נדונה התנהגותו של הממנה, להבדיל מתוקפו של המינוי. כפי שנבהיר בהמשך הדברים, ההתנהגות של הממנה יכולה למצוא את ביטויה במגוון רחב של דרכים וצורות. השיפוט של התנהגות הממנה ייעשה בדרך של שקלול מכלול מרכיבי התנהגותו, אשר תמצא ביטוי, על פי רוב, בשילוב של מספר גורמים, "מכלול של ניואנסים" כלשונו של כב' השופט מצא, בפרשת שבס, אליה עוד נתייחס להלן בהרחבה. יוצא, אפוא, שאין לדעתנו הכרח שהשיקול הפוליטי יהיה שיקול מרכזי, ודי בכך שהוא יהיה שיקול ממשי במסגרת שיקוליו של הגורם הממנה. כמובן, שככל שהשיקול הפוליטי מרכזי יותר במכלול שיקוליו של הגורם הממנה, יינתן לו משקל שלילי יותר בעת שבית המשפט יידרש להעריך את מכלול התנהגותו של הגורם הממנה.

424.       חיזוק לעמדה זו אנו מוצאים בהלכתו של בית המשפט העליון בבג"צ 706/94 רונן נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נג(5) 389 (1999). באותה פרשה קבע בית המשפט העליון כי כאשר מתעוררת טענה להפעלת שיקולים זרים, אגב שקילתם של שיקולים מותרים, בית המשפט אינו מוגבל לאמות מידה מתחום הסיבתיות, כגון אלה עליהן עמדו הצדדים בטיעוניהם. על בית המשפט לשקול גם שיקולי מדיניות, ובסופו של דבר להחליט בשאלת כשרותה של הפעולה המינהלית על פי "מישקלם המצטבר של מיכלול השיקולים" (בעמוד 421). לעניין זה, הוסיף בית המשפט כי ישנם שיקולים "שפסלותם היא פסלות-בעליל - פסלות מסנוורת - וראויים הם להוקעה בכל לשון (למשל: הפליה מטעמים פוליטיים או מטעמי גזע), ויש מהם שפסלותם היא פסלות אך אין הם צבועים בצבעים עזים. על סוג השיקולים הראשון נחיל מיבחן אחד, ואילו בסוג השיקולים האחר נספק עצמנו במיבחן אחר".

425.       דברים אלה יפים לעניין שבפנינו. אנו עוסקים בשקילת שיקול פוליטי בעת מינויו של אדם לתפקיד ציבורי. המדובר, על פי מהותו של דבר, בהפלייה מטעמים פוליטיים. משכך, המבחן הראוי לסוגיה זו הוא מבחן המשקל הממשי, אשר אינו דורש כי יהיה מדובר בנימוק יחיד או דומיננטי בהחלטתה של הרשות. יש להוסיף, בהקשר זה, כי בסוגיה שבפנינו יש משקל מיוחד לשיקול הנורמטיבי עליו עמד בית המשפט בבג"צ 392/72 ברגר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז חיפה פ"ד כז(2) 764 (1973), ולפיו "הקושי העיקרי שבפניו עומד בית-המשפט במקרים שמטרות כשרות ופסולות משמשות בערבוביה הוא - איך לרדת לסוף כוונת הרשות ולגלות את צפונות לבה. מטבע הדברים, כשקיים שיקול פסול, אין הרשות ששה לגלותו, וכאשר הוא מתגלה, אין זה דבר קל להעריך, האם המניע הכשר או המניע הפסול היה המניע האמיתי או המניע העיקרי, ומה הייתה מידת ההשפעה של המניע הפסול על מעשה הרשות".

426.       יש להזכיר, כי לרוב אין קושי מיוחד להצביע על שיקולים רלוונטיים שנשקלו בעת מינויו של פלוני לתפקיד. הדברים אמורים במיוחד, כאשר אין מדובר בתפקיד בעל אופי ייחודי, הדורש סגולות יוצאות דופן. תפקידים כאלה הם רבים ונפוצים. כך גם במקרה שבפנינו. בנסיבות אלה, דרישה כי השיקול הפוליטי יהיה המניע העיקרי מאחורי מינוי פלוני, נוטה לרוקן את הנורמה, האוסרת על המינוי הפוליטי, מתוכן ממשי. גם בשל כך, אנו סבורים כי מבחן השיקול הדומיננטי או המרכזי, אשר הוצע מטעם הנגבי, אינו מבחן סביר, התואם את תכליתו של הדין הרלוונטי לעניין שבפנינו.

427.       הבהרה שלישית לעניין הגדרת המינוי הפוליטי היא, שכאשר אנו עוסקים במינוי פוליטי שנעשה מתוך שיקול פוליטי-מפלגתי, אין ענייננו בעובד הציבור אשר במטרה לקדם תפיסות עולם אידיאולוגיות בהן הוא מחזיק, ממנה לתפקיד, המאפשר מתן ביטוי לתפיסות עולם, אדם המחזיק בתפיסות עולם דומות לאלה של עובד הציבור. ענייננו בפעולה שמיועדת להעניק למקבלה דבר בעל ערך - מקום עבודה או תפקיד - מתוך מטרה לחזק את מעמדו הפוליטי הפנים-מפלגתי של עובד הציבור, או מתוך רצון של עובד הציבור לגמול לתומכיו הפוליטיים על הליכתם עימו.

428.       הבהרה רביעית היא, אין הכרח כי האדם אותו ממנים, או שעובד הציבור פועל למינויו, יהיה הפעיל הפוליטי עצמו. פעולתו של עובד הציבור למען אדם המקורב לו פוליטית, יכולה להתבטא גם בכך, שעובד הציבור ממנה או פועל לקידום מינויו של בן משפחתו של הפעיל הפוליטי, או אדם אחר הקרוב לפעיל הפוליטי. נציין, כי במקרים רבים המניע העומד ביסוד המינוי יהיה "שקוף" יותר כאשר האדם אותו עובד הציבור ממנה או פועל למינויו אינו הפעיל הפוליטי עצמו. הטעם לכך הוא, שברוב המקרים בהם פעולת המינוי נעשית ביחס לבן משפחתו של הפעיל הפוליטי או לאדם אחר הקרוב לו, לא יוכל עובד הציבור לטעון כי המינוי נעשה מתוך היכרות אישית עם האדם אשר למענו פעל, ומתוך הערכה  לכישוריו של אותו אדם.

429.       הבהרה חמישית היא, כאשר מדובר בפעולות של מינוי עקיף הנעשות ביחס למשרות זוטרות, הרי שבמקרים רבים אין לעובד הציבור המבקש להשפיע על תהליך המינוי, עניין מיוחד בזהותו הספציפית של האדם שימונה לתפקיד, ובלבד שהאדם שימונה הוא כזה שיש לו זיקה פוליטית לעובד הציבור. מה שחשוב לעובד הציבור במקרים מסוג אלה הוא, להראות למקורביו הפוליטיים שהוא השתדל עבורם כמיטב יכולתו, בגדר סמכותו. ואם בעל סמכות המינוי החליט, מטעמים כאלה או אחרים, שלא למנות מועמד פלוני שנשלח אליו, קשה יהיה למועמד שנדחה לבוא בטרוניא אל עובד הציבור. לא אחת, במקרה שמועמד פלוני לא התקבל לתפקיד, עובד הציבור ישלח לבחינתו של בעל סמכות המינוי מועמד אחר, שאף הוא מקורב לו מבחינה פוליטית, וכן הלאה, עד אשר יימצא מועמד בעל זיקה פוליטית המתאים לתפקיד.

430.       ושישית, אין הכרח כי המשרה או התפקיד אשר ביחס אליהם נעשה המינוי או ניסיון המינוי, הם משרה או תפקיד אשר יש בצידם תמורה כספית. קיימים תפקידים במגזר הציבורי, אשר בצידם אין שכר, או ישנו שכר מועט. מכך לא נובע כי אין בצידם טובת הנאה. טובת הנאה כזו יכולה לנבוע, למשל, מן הכבוד או היוקרה הכרוכים בתפקיד כזה או אחר. היא יכולה לנבוע גם מן הכוח או העוצמה הכרוכים בו. השיקול הפוליטי הוא שיקול זר, אשר אינו רלוונטי גם כאשר מדובר במינויים לתפקידים כאלה.

*

431.       על רקע דברים אלה נפנה לעבירה של מרמה והפרת אמונים הקבועה בחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין). השאלה בה אנו מבקשים לדון בשלב זה של דיוננו הינה שאלה משפטית מופשטת והיא, האם מינוי פוליטי יכול, באופן עקרוני, להוות עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים, ואם כן - באיזה תנאים? כפי שכבר עמדנו על כך, אין הוראת חוק הקובעת, בצורה מפורשת, כי מינוי פוליטי מהווה עבירה פלילית. מטעם זה, אין נפקות משפטית לשאלה, האם יש לכנות את מעשיהם של הנאשמים בשם "מינויים פוליטיים", או בשם אחר. העבירה המיוחסת לנאשמים היא עבירת המסגרת הקבועה בסעף 284 לחוק העונשין. לפיכך, השאלה הטעונה הכרעה בפרשה שבפנינו היא, האם התנהגותם של הנאשמים, יהא כינויה אשר יהא, מהווה עבירה של מרמה והפרת אמונים. ואולם, כיוון שסוגיית המינויים הפוליטיים עמדה ברקע הדיון שהתקיים בתיק זה, ומתוך ראייה של הפרשה שבפנינו בהקשר הרחב שלה, נתנו דעתנו להיבטים הכלליים והעקרוניים שתיק זה מעורר. נעבור, אפוא, לדון בשאלה המשפטית הניצבת בפנינו.

432.       סעיף 284 לחוק העונשין, קובע לאמור:

"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד - דינו מאסר שלוש שנים"

בבואנו לנתח את יסודות העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ולדון בה, אנו נמצאים על קרקע משפטית שנחרשה היטב ונזרעה. כוונתנו, כמובן, להלכה שנפסקה בבית המשפט העליון בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, פ"ד נט(4),   385 (2004)). באותה פרשה התכנס בית המשפט העליון בהרכב מורחב של 9 שופטים, במסגרת הליך של דיון נוסף, במטרה לעסוק ב"בירור עיקריה ותחומי פרישתה של עבירת המירמה והפרת אמונים, במגמה לקבוע מיבחן ברור ומדויק ככל הניתן ליסודותיה של העבירה וליישומו של הדין על עניינו של שבס " (ר' דברי כב' השופט מ' חשין בהחלטה מיום 6.4.03 בדנ"פ 1397/03, בה הורה על קיומו של דיון נוסף באותו עניין). בית המשפט העליון קבע הלכה. הלכה זו מחייבת. יוצא, אפוא, שאין אנו נדרשים לחדש חידושים בכל הנוגע לצדדים העיוניים של העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין. השאלה לגביה אנו צריכים לתת את הדעת היא שאלת יישומה של ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון על התופעה הכללית של המינויים הפוליטיים, ושאלת יישומו של הדין הקיים על עובדותיו של המקרה שנדון בפנינו.

433.       במסגרת פסק הדין אותו נתן בפרשת שבס התייחס בית המשפט העליון, בין היתר, לביקורת שהושמעה מכיוונים שונים כלפי העבירה של מרמה והפרת אמונים. בין היתר נטען, שבהיות העבירה הקבועה בסעיף 284 "עבירת מסגרת", היא פוגעת בעקרון החוקיות המונח ביסוד דיני העונשין. מטעם זה הועלתה הצעה לבטל את קיומה של עבירה זו ולהסיר אותה מהקודקס הפלילי שלנו. במאמר מוסגר נציין כאן, כי העבירה של מרמה והפרת אמונים אינה חידוש שהתחדש לאחרונה במשפטנו, ואין היא בגדר "יצירה מודרנית". ראשיתה של עבירה זו במשפט המקובל האנגלי, כנראה עוד במאה ה-18. היא הופיעה באותה מתכונת בה היא מופיעה כיום בספר החוקים שלנו, כבר בפקודת החוק הפלילי שהותקנה בארץ בשנת 1936 (לגבי מקורה ההיסטורי של הוראת חוק זה ראו סעיף 12 לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 20/53 צבי ניימן ואח' נ', היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט', 845, 852). עינינו הרואות, שבתי המשפט שלנו דנים בעניינה של עבירה זו כבר מראשית ימי המדינה.

434.       אמנם כן, מדובר ב"עבירת מסגרת" בעלת "רקמה פתוחה". גבולותיה עשויים להיות עמומים. חרף קושי זה, מסקנתו של בית המשפט העליון בפרשת שבס הייתה, כי יש להותיר על כנה את העבירה נשוא דיוננו, שכן היא מהווה כלי חשוב לתיקון ליקויים וחריגות בשירות הציבורי. וכך אמר, בין היתר, נשיאו לשעבר של בית המשפט העליון, כב' השופט א' ברק: 

"אכן, גבולותיה של הפרת אמונים מעורפלים הם. התרופה למצב דברים זה אינה בביטולה של העבירה אלא בפירושה הראוי. התרופה אינה בביטול העבירה, שכן על ידי כך תחסר שיטת המשפט שלנו מכשיר חשוב להבטחת פעולתו הראויה של המינהל הציבורי...

....

אכן, האיסור הפלילי על הפרת אמונים הוא מכשיר מרכזי למאבקה של החברה לשמירה על טוהר השירות והשורות, למניעת סטיות מהשורה ולהבטחת אמון הציבור במשרתי הציבור. ביטולה של העבירה או אף צמצומה מעבר לנדרש יפגעו בכוחה של החברה להגן על עצמה מפני עובדי ציבור העושים שימוש לרעה בכוח השלטון. כוח זה הופקד בידיהם בנאמנות. הסנקציה הפלילית נועדה להבטיח כי הנאמנות תישמר, וכי כוח השלטון לא ייהפך לשלטון הכוח. רוצים אנו לקיים בישראל חברה מתקדמת, הבנויה על מינהל ציבורי תקין, על שלטון החוק ועל יחסי אנוש המעוצבים על בסיס של יושר, הגינות וטוהר מידות. האיסור הפלילי על הפרת אמונים נועד להבטיח מטרות אלה..." (שם בעמוד 406).

435.       כפי שניתן ללמוד מלשונו של סעיף 284, העבירה הקבועה בו משתרעת הן על התנהגות שיש בה משום "מרמה", והן על התנהגות שיש בה משום "הפרת אמונים". בפרשת שבס התמקד בית המשפט העליון בחלופה של "הפרת האמונים", ובמיוחד בהיבטים של הפרת אמונים הנובעים מהימצאות עובד הציבור במצב של ניגוד עניינים. בית המשפט ציין, בתוך כך, כי לפסיקתו תהיה, מטבע הדברים, השלכה גם על סוגי התנהגויות אחרים העשויים להוות הפרת אמונים (סעיף 41 סיפא לפסק דינו של הנשיא ברק).

436.       בפרשת שבס נקבע, שהתנהגות של עובד הציבור תהווה עבירה של הפרת אמונים אם היא פוגעת "פגיעה מהותית" באחד או ביותר משלושת הערכים שהאיסור הפלילי הקבוע בסעיף 284 לחוק העונשין נועד להגן עליהם, והם: שמירה על טוהר המידות של עובדי הציבור; הבטחת אמון הציבור בעובדי הציבור; והגנה על האינטרס הציבורי שעליו מופקד עובד הציבור. בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק, היא עבירה התנהגותית ולא עבירת תוצאה. הרכיב ההתנהגותי והרכיב הנסיבתי של העבירה מתבטאים בעשיית מעשה מרמה או הפרת אמונים, אשר לפי טיבו וטיבעו פוגע בציבור. הרכיב הנפשי של העבירה מתבטא במודעות העושה לטיב הפיזי של התנהגותו. נקבע, כי לא נדרש שעובד הציבור יהיה מודע לכך שמעשהו מהווה "הפרת אמונים" או כי מעשהו פוגע בערכים שהאיסור הפלילי נועד להגן עליהם. בית המשפט העליון קבע, כי אין נפקא מינא מה היה המניע שעמד מאחורי פעולתו של עובד הציבור. בית המשפט העליון גם קבע, שאין לקרוא לתוך הרכיב הנפשי של העבירה יסוד של אי יושר.

437.       משמעות הדברים היא, כי בית המשפט העליון, על יסוד השקפתו שעל בתי המשפט לתרום את תרומתם לתקינות פעולתו של השירות הציבורי ולאמון הציבור בו, דחה את העמדה הגורסת שיש למחוק את הוראת סעיף 284 לחוק העונשין, מספר החוקים. בתוך כך, בית המשפט העליון דחה גישות שונות אשר באו לצמצם את היקף פרישתה של העבירה. כך, נדחו הגישה הגורסת שיש להעמיד את הערך המוגן על ידי העבירה הקבועה בסעיף 284 על ערך אחד ולא על שלושה; הגישה הגורסת כי יש להוכיח קיומו של מניע; הגישה הגורסת כי יש להוכיח את מודעות עובד הציבור לפסול שבמעשיו; והגישה הגורסת כי יש לקרוא לתוך היסוד הנפשי של העבירה יסוד של אי-יושר.

438.       עיון בחוות הדעת השונות שנכתבו בפרשת שבס מלמד, כי בצד הקביעות האמורות, הדגיש בית המשפט העליון, שלא כל מעשה פסול עולה כדי עבירה פלילית. עיקרו של פסק הדין בפרשת שבס במתיחת הגבול שבין התנהגות שהיא בגדר פגם "אסתטי" או אתי גרידא, אשר מקומה להתברר במישור המנהלי או המשמעתי, לבין התנהגות המגיעה לכדי עבירה פלילית, שדינה להתברר במסגרת דיני העונשין. לשם כך, השתמשו השופטים בנוסחאות שונות שנועדו להגדיר את עוצמת הפגיעה של ההתנהגות המדוברת בערכים המוגנים על ידי הוראת סעיף 284 כגון, "פגיעה מהותית", "פגיעה משמעותית", "פגיעה חמורה", "התנהגות פסולה הלוקה בחומרה רבה", "פן מחמיר נוסף". נוסחאות אלה מסייעות להפעלת שיקול הדעת השיפוטי. קיים בהן מימד מנחה. עם זאת, בדומה לנורמה האוסרת של הפרת האמונים, גם תיבות אלה דורשות כי בית המשפט יצוק בהן תוכן קונקרטי. עמד על כך כב' השופט חשין באותה פרשה, בציינו כי "... כאן נתקלים אנו בקושי: אין בידינו מונה-עוצמה, ולא נדע אימתי מגיעה הפרתה של חובת נאמנות כדי מאסה קריטית לחיוב המפר בעבירה של הפרת חובת נאמנות" (שם, בעמוד 442).

439.       פתרונו של הקושי אינו מצוי בחידודים מילוליים. כב' השופט חשין העיר, בהקשר זה, כי "חוששני כי לא נוכל להרחיק לכת מעבר לדברים שאמרנו. באומרנו דברים שאמרנו הגענו אל קרקעית ההגדרה ונתקשה להוסיף עליה. עתה יישלף ממקומו חוש המומחיות של המשפטן - אותו מונה רגישות של איש המקצוע - וזה מצדו יבנה עצמו על דרך הילוכו של עובד הציבור ההגון והישר..." (שם, בעמוד 444).

440.       למען שלמות התמונה נוסיף ונציין, כי לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת שבס, פרסם משרד המשפטים תזכיר חוק, הנושא את השם: חוק העונשין (תיקון - מרמה והפרת אמונים), התשס"ט-2009 [פורסם באתר משרד המשפטים]. מן התזכיר עולה, כי הנוסח המוצע בו גובש בעבודת-מטה וסדרת דיונים בראשות היועץ המשפטי לממשלה, בהשתתפות אנשי מחלקת יעוץ וחקיקה, פרקליטות המדינה והסניגוריה הציבורית במשרד המשפטים. עולה גם, כי התזכיר נוסח בשים לב לעבודת מחקר בנושא זה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בראשות פרופ' מרדכי קרמניצר. על פי האמור בתזכיר, "מטרת הצעת החוק היא להחליף את הנוסח הקיים של עבירת מרמה והפרת אמונים, הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן - החוק), בנוסח חדש ומעודכן. הנוסח הקיים של העבירה הוא כללי, ואינו משקף דיו את יסודותיה העובדתיים והנסיבתיים של העבירה באופן שיש בו מימוש הולם של עקרון החוקיות וודאות הדין וכן את התמורות שחלו במהלך השנים בתפיסה של מהות האיסור שבבסיסה של עבירה זו ותכליותיה". בתזכיר שפרסם משרד המשפטים נאמר עוד, כי "ככלל המגמה הייתה הבהרה ופירוט תכניה של עבירת המרמה והפרת אמונים, ולא שינויה. בהתאם לכך, ניסוחה מחדש של העבירה נעשה במגמה לשמר את העקרונות שנקבעו בפסיקה בענין זה, ובפרט בפסק הדין בעניין שבס (להלן - פרשת שבס), תוך הבהרתם ועיגונם בנוסח החוק ככל הניתן, ותוך שמירת תחום פריסתה הרחב של העבירה". הנוסח המוצע כולל הגדרה כללית של יסודות העבירה, פירוט של ארבעה סוגי מקרים אופייניים של התנהגות המהווה "מרמה והפרת אמונים", וכן "הגדרת סל" משלימה של סוגי מעשים המהווים מרמה והפרת אמונים, אשר אינם נופלים בגדר ארבעת המקרים האופייניים שנקבעו, אך הם בגדר ההגדרה הכללית. הוראת הסעיף הקובעת את ההגדרה הכללית של העבירה מסכמת, למעשה, את ההלכה שנפסקה בפרשת שבס, והיא קובעת לאמור:

"עובד הציבור העושה מעשה מרמה או הפרת אמונים שיש בו כדי לפגוע פגיעה מהותית בערכי טוהר המידות של עובדי הציבור, באמון הציבור בשירות הציבורי, או בפעולתו התקינה של השירות הציבורי ובכלל זה באינטרס הציבורי עליו מופקד עובד הציבור או הגוף הציבורי בו הוא נושא משרה או תפקיד, דינו - מאסר חמש שנים [חלופה ב': מאסר שלוש שנים; נעברה העבירה בנסיבות מחמירות - דינו מאסר חמש שנים]".

יוצא, כי אין בהתפתחות זו כדי לשנות את המצע הנורמטיבי להכרעתנו. מצע זה היה, ונשאר, הוראת החוק, כפי שהתפרשה על ידי בית המשפט העליון בעניין שבס.

441.       עמדנו על כך לעיל, שקשה לשרטט בצורה מדוייקת את קו הגבול העובר בין התנהגות פלילית לבין התנהגות שאינה פלילית (לקושי דומה ראו גם בע"פ 293/89 סוקולובסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(3) 92 (1992)). ראינו גם כי שימוש בנוסחה כגון, "פגיעה מהותית באחד מהערכים המוגנים" לא יוכל תמיד לתת תשובה ברורה ומיידית לשאלת תחולתה של הוראת סעיף 284. על רקע זה, ניתן וראוי לשאוב הנחיה נורמטיבית, ביישומה של הוראה זו, מהכרעתו של בית המשפט העליון במקרים קודמים. חשוב במיוחד לתת את הדעת לנתונים העובדתיים אשר נדונו באותם מקרים. מן הראוי לבחון היטב את העובדות שהיו בכל מקרה ואת הקביעה השיפוטית שניתנה ביחס אליו. בדרך זו, בניסיון הנלמד והמצטבר ממקרה למקרה, מתקדים לתקדים, ךתגבש "חוש המומחיות של המשפטן", עליו עמד כב' השופט חשין.

442.       שתי הפרשות המרכזיות בהן נדונה בעשורים האחרונים העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין, הן פרשת שבס, אותה הזכרנו, ופרשת גרוסמן (ע"פ 884/80 מדינת ישראל נ' יצחק גרוסמן, פ"ד לו(1),  405 (1981)). נעמוד תחילה על העובדות אשר שימשו בסיס להרשעה בפרשת גרוסמן. אחר כך נעמוד על העובדות אשר שימשו בסיס להרשעה בפרשת שבס.

443.       העובדות בפרשת גרוסמן היו, בתמצית, אלה: הנאשם באותה פרשה נשא בתקופה הרלבנטית בתפקיד בכיר בבנק ישראל. הבנק הנפיק באותה עת אגרות חוב מסויימות. מדיניות הבנק הייתה למכור את אותן אגרות חוב לקרנות השתלמות, לתוכניות חסכון ולקופת גמל, ולא לציבור הרחב. עם זאת, החוק והתקנות שהתייחסו לאגרות חוב אלה לא כללו כל הוראה המגבילה את הנפקתם לרוכשים פרטיים. לכן, לא ניתן היה למנוע מבני הציבור הרחב לרכוש אגרות חוב אלה, אם ביקשו לעשות זאת. כתב האישום באותה פרשה סב על כך, שגרוסמן רכש עבור בני משפחתו אגרות חוב מאותה סדרה. בית משפט השלום זיכה אותו. כך גם בית המשפט המחוזי. בבית המשפט העליון התהפכה הקערה. גרוסמן הורשע ברוב דעות השופטים א' ברק ומ' בייסקי, וכנגד דעתו של השופט י' טירקל. הנימוק שעמד ביסוד עמדתם השופטים המזכים (בבית משפט המחוזי ובבית המשפט העליון) היה, שגרוסמן השתמש בזכות הכללית של כל אדם לרכוש את אגרות החוב הללו. העובדה שרכישה זו עמדה בניגוד למדיניות שגרוסמן היה אחד מהממונים על ביצועה, לא הגיעה בעיני השופטים שהחליטו לזכותו, לכדי עבירה פלילית. דעת השופטים שמצאו את גרוסמן אחראי בפלילים הובאה בפסק דינו של כב' השופט א' ברק (כתוארו דאז), אשר אמר, בין היתר, דברים אלה:

"בעניין שלפנינו נקבעה מדיניות, לפיה, אגרות חוב מסדרות שונות, אליהן משתייכת הסדרה 5008, תימכרנה רק למוסדות מסוימים ולא לציבור הרחב. על הגשמתה של מדיניות זו היה אמון המשיב. באמון זה הוא מעל ברכשו את האגרות האמורות לעצמו. בפעולתו זו לא רק שהמשיב הפר את המדיניות, אשר עליה הופקד, ובכך תרם לסיכולה, אלא שבמעשהו זה פגע באמון הציבור ביושר פעולתם של עובדי הציבור. צא וראה, מה צריכים בני הציבור לחשוב על השירות הציבורי בראותם, מחד גיסא, את המדיניות, המבקשת למכור אגרות מסוימות למוסדות מסויימים בלבד, תוך מודעות, שבלית ברירה וחרף העובדה שזה בלתי רצוי אך בשל מצב משפטי שאינו מאפשר אחרת, יש להיענות גם לדרישה הבאה מאדם פרטי, ומאידך גיסא, אותו עובד ציבור המופקד על מדיניות זו הוא עצמו, הוא ולא אחר, רוכש לעצמו את האגרות. ודאי שמצב דברים זה פוגע באמון הציבור במערכת השלטונית, ויוצר יחס של זלזול כלפיה.... מוסיפים וטוענים, כי עניין מותר לכל בני הציבור, אין להפכו לפלילי, כשהוא נעשה על-ידי עובד ציבור. אין בידי לקבל טענה זו. כל בני הציבור רשאים לרכוש את האגרות האמורות, שכן הם לא מופקדים על מדיניות, שנועדה למכור אגרות אלה למוסדות מסוימים, אך המשיב אינו סתם אדם מבני הציבור. הוא מופקד על מדיניות, המבקשת למנוע רכישת האגרות על-ידי בני הציבור. לו אסור לקנות את האגרות האמורות...".

444.       יצויין, שכב' השופט י' טירקל אשר החזיק בדעת המיעוט בפרשת גרוסמן, היה חבר בהרכב המורחב שהתכנס לדון בפרשת שבס. בחוות הדעת שכתב בפרשת שבס התייחס כב' השופט טירקל, בין היתר, לפסק הדין שנתן בפרשת גרוסמן, ואמר דברים אלה:

"אכן, בזמן שניתן פסק -הדין בפרשת גרוסמן [3], לפני כ -23 שנים, נטתה דעתי לכך שיש לנקוט פירוש המצמצם את היקף פריסתה של עבירת הפרת האמונים, לפיכך הצעתי - והייתה זאת דעת מיעוט - לזכות את המערער באותה פרשה. למרבה הצער, הזמנים אינם כשהיו, החברה הישראלית איננה כשהייתה, ועלינו לדקדק היטב ולהיזהר מאוד במידותיהם ובאורחותיהם של עובדי הציבור, אף יותר מבעבר" (שם בעמוד 460).  

445.       ומכאן נעבור לדון בעובדותיה של פרשת שבס. באותו מקרה נדונו שתי פרשות שכל אחת מהן עמדה בפני עצמה. הפרשה האחת כונתה בשם "פרשת שטרן". הפרשה השנייה כונתה בשם "פרשת שולדנפריי". ביחס לשתי הפרשות הללו הורשע שבס בדעת רוב השופטים, ובניגוד לדעת המיעוט של כב' השופט א' מצא. המשותף לשתי הפרשות בהן הורשע שבס היה, שהוא לא יזם את ביצוע המעשים בגינם הורשע. בעת ששימש כמנכ"ל משרד ראש הממשלה הוא התבקש על ידי חבריו לסייע לו בענייניהם הפרטיים. הדבר העמיד אותו במצב של ניגוד עניינים. אשמתו של שבס התבטאה בסיכומו של דבר בכך, שהוא נעתר לבקשות חבריו וסייע להם, למרות הימצאותו במצב של ניגוד עניינים. עם זאת נקבע, כי המעשים שעשה היו במסגרת תפקידו, שהם לא פגעו באינטרס הציבורי ואף הועילו לו, וכי לא צמחה לשבס טובת הנאה מוחשית מהסיוע שהושיט לחבריו. לגבי פרשת שטרן נקבע, כי מעשיו של שבס נעשו בידיעת הממונה עליו, ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל.

446.       וכך סוכמו העובדות הנוגעות לפרשת שטרן, בסעיף 25 לפסק דינו של כב' הנשיא דאז, השופט א' ברק:

"אנשי עסקים, ובהם שטרן, יזמו תכנית שעל -פיה תרכוש מדינה זרה ציוד ביטחוני מישראל בסכומים ניכרים. חלק מהותי מאותה תכנית הייתה הזמנתו של העומד בראש אותה מדינה לביקור בישראל. שבס היה אותה עת המנהל הכללי של משרד ראש -הממשלה. בינו לבין שטרן התקיימו יחסי חברות הדוקים. באותה תקופה נהג שטרן להפקיד בחשבונו של שבס (שאותו ניהל עבורו), ללא ידיעתו של שבס, סכומי כסף באופן שוטף לכיסוי הפסדים שנוצרו בחשבון מהשקעות של שטרן בניירות ערך (לא נקבע מימצא עובדתי בנוגע לגובהם המדויק של סכומים אלה). שבס היה מודע לכך כי ביצוע העיסקה יניב טובת הנאה כלכלית נכבדה לשטרן. הוא פעל להזמנתו של נשיא אותה מדינה לישראל. בעשותו כן פעל מתוך מניע של קידום טובת המדינה, עם זאת היה לו מניע אפשרי נוסף, הקשור בחברותו האמיצה עם שטרן ובידיעתו על אודות הרווח הגדול הצפוי לשטרן מהשלמת המהלך במישור היחסים העסקיים. בפעילותו לקידום העיסקה עם המדינה הזרה פעל שבס בתיאום מלא עם ראש -הממשלה רבין ועל -פי הנחיותיו. הוא לא הסתיר, ולא התכוון להסתיר, מפניו דבר וחצי דבר ודיווח לו על כל מהלכיו. ראש -הממשלה ידע כי שטרן צפוי להרוויח מהעיסקה, וכי הוא נמנה עם חבריו הקרובים של שבס. למרות זאת הוא לא הורה לשבס למשוך ידו מטיפול בנושא ואף שיתף בעצמו את שטרן בפגישות בעלות אופי מדיני מובהק הנוגעות לעיסקה. ... במקרים אחדים השהה שבס דיווח לראש -הממשלה ולא קיים התייעצויות עם גורמים שעל -פי סדרי מינהל תקינים היה חייב להתייעץ עמם. מחדלים אלה מתיישבים עם טעות כנה בהפעלת שיקול -הדעת, ואין להסיק מהם כוונת הסתרה וחוסר תום -לב. שבס לא היה מודע לפסול שדבק במעשיו."

447.       וכך סוכמו העובדות הנוגעות לפרשת שולדנפריי, בסעיף 26 לפסק דינו של כב' הנשיא דאז, השופט א' ברק:

"האחים שולדנפריי יזמו שני פרויקטים של בנייה. שבס הוא חברם הקרוב. היו לו עמם גם קשרי עבודה פרטיים. הוא הועסק על -ידיהם כיועץ למשך תקופה של כשנתיים (תמורת כ -145,000 דולר) בטרם מונה כמנהל הכללי של משרד ראש -הממשלה. כן הועסק על -פי המלצת אחד האחים - למשך תקופה העולה על חצי שנה לאחר שחדל לעבוד בשירות המדינה (תמורת 150,000 דולר) - בחברות שלאחים השפעה בהן. בהיותו מנהל כללי של משרד ראש -הממשלה - ובהיותו ככל הנראה מודע לכך שבטיפולו בענייני חבריו יש משום חריגה מן הסדר המקובל - הפעיל שבס את השפעתו כדי להחיש את הטיפול בשני הפרויקטים של האחים שולדנפריי. הזמן שהוא הקדיש לכך היה מזערי, והתערבותו הייתה מינורית בהשוואה לפרויקטים רבים אחרים שגם בעניינם פעל. לשם כך נפגש אף עם המנהל הכללי של משרד הפנים. עובדי משרד ראש -הממשלה הונחו על -ידי שבס לסייע לאחים שולדנפריי. בנוסף, אחד האחים הפעיל לחץ ישיר על עובדי המשרד. לחץ זה התאפשר גם כתוצאה מכך ששולדנפריי היה "בן בית" במשרד ראש -הממשלה בשל קשריו עם שבס ועם רבין, קשרים שהיו ידועים לעובדי המשרד. פעילותו של שבס הייתה במסגרת התפקיד שהוטל עליו להפעיל "לחץ נקודתי" על רשויות התכנון כדי לדרבן אותן ולהאיץ בהן לסיים הטיפול בתכניות הבינוי שבפניהן - פעילות שלציבור עניין בה. ההליכים בשני הפרויקטים אכן זורזו, בין היתר הודות לתמיכת הרשות המקומית הרלוונטית בהם. ספק רב אם הדבר נעשה בעקבות פעולותיו של שבס. צוין עוד כי הפרויקטים של האחים שולדנפריי לא עמדו בקריטריונים שנקבעו להתערבותו של משרד ראש -הממשלה, שכן לא נחשבו ל"תקועים", ואחד מהם לא נועד למגורים. עם זאת הם נכנסו למסגרת "רוח התזזית" אשר שררה במשרד ראש -הממשלה להאיץ את הדיון בתכניות השונות שהיו בפני ועדות התכנון על -מנת לאפשר לקבלנים רבים ככל האפשר להתחיל בבנייתם של הפרויקטים שיזמו. אכן, משרד ראש -הממשלה עסק בפרויקטים לבנייה מכל הסוגים, "תקועים" ו"שאינם תקועים", למגורים ושאינם למגורים. היקף הטיפול בפרויקט מסוים נגזר, במידה רבה, ממידת הלחץ שהפעיל היזם ופחות מקריטריונים פורמאליים כלשהם. הוקם בענייננו יסוד ממשי להנחה כי היחס המועדף שהאחים שולדנפריי זכו לו במשרד ראש -הממשלה נבע בעיקרו מלחצו של אחד האחים על עובדי המשרד, ולאו דווקא מהתערבותו של שבס. לאחים שולדנפריי היה יסוד לחשוש מפני עיכובים בטיפול בפרויקט שלהם, ופעילותם נועדה למנוע התממשותו של חשש זה. בהקשר זה לא הוכח קיומם של פרויקטים אחרים, בעלי מאפיינים דומים, אשר עוכבו בשל היעדר קשרים של היזם עם שבס. שבס לא ניסה בהתערבותו להשיג עבור האחים שולדנפריי, ואף לא השיג בפועל, דבר -מה משמעותי שלא היו זכאים לו ממילא."

עוד נשוב ונידרש לעובדות אלה, לאחר קביעת העובדות במקרה שבפנינו, ובעת שניישם את העקרונות המשפטיים על עובדות המקרה שבפנינו.

448.       על רקע העקרונות הכלליים שנקבעו בפסיקה, ולאחר שהעמדנו לנגד עיננו את האופן בו יושמו עקרונות אלה לגבי נסיבות עובדתיות קונקרטיות שנדונו בבתי המשפט, נידרש לשאלה המשפטית העומדת בפנינו והיא, האם מינוי פוליטי, על דרך העיקרון, יכול להגיע, בתנאים מסויימים, לכדי עבירה פלילית לפי סעיף 284 לחוק העונשין? בטרם נשיב על שאלה זו, נצביע על שני הפגמים המשמעותיים הטבועים, לדעתנו, מעצם טיבם, במינוי הפוליטי. ואולם לפני כן, נעמוד על האופן בו יש לאייש משרות בשירות הציבורי.

449.       ובכן, נקודת המוצא לדיוננו היא העובדה, שהמשרות בשירות הציבורי הן נכס של הכלל. הן משאב ציבורי. הן נועדו לשרת את הציבור. חלוקת המשרות והקצאתן צריכה להתבצע על פי עקרונות היסוד של המשפט המנהלי. ביטוי לעקרונות אלה מצוי, בין היתר, בחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 הקובע את הכלל ולפיו, איוש משרות בשירות הציבורי צריך שייעשה על דרך מכרז, תוך שלכלל זה נקבע חריגים שונים. אך מובן, שגם כאשר מדובר במשרות אותן ניתן לאייש שלא על דרך מכרז, או בהעסקת עובדים ונותני שירותים בדרכים אחרות, הרי שהדבר צריך להיעשות בהתאם לדינים הקובעים את האופן בו רשות מנהלית צריכה להפעיל את שיקול דעתה.

450.       הפגם הראשון הנעוץ במינוי הפוליטי הוא, שמעשה המינוי הפוליטי לוקה, מעצם טיבו, בשורה של פגמים חמורים מתחום המשפט המנהלי: המינוי הפוליטי נעשה לעתים בחוסר סמכות; הוא נובע ממניע זר; הוא נועד להשיג מטרה זרה; הוא נעשה בעת שהעושה שרוי במצב של ניגוד עניינים, בין עניינו של הציבור לבין עניינו הפרטי; יש בו מידה של שרירות; הוא יוצר הפליה פסולה בין מקורבים ומי שאינם מקורבים.

451.       ודוק. האיסור על פעולות של הרשות הציבורית, הנגועות באחד מפגמים אלה, נקבע על ידי בית המשפט העליון לפני שנים רבות. הוא נמצא בליבת המשפט הציבורי בישראל, מאז ומעולם. לכן, המינוי הפוליטי הוא פסול, גם אם בעת עשיית המעשה לא הייתה קיימת הוראה כתובה, כגון הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה או הוראת תקשי"ר, אשר קובעת, למשל, ש"אסור למנות מטעמים פוליטיים-מפלגתיים" או "שאסור להעביר קורות חיים של אנשים בעלי זיקה פוליטית". פעולה בניגוד להוראה כתובה מגדילה את חומרתו של מעשה המינוי. עם זאת, העדרה של הוראה כתובה אינו מנקה את המעשה מן הפסול שדבק בו. מקורו של הפסול בדיניו היסודיים של המשפט הציבורי בישראל, עליהם עמדנו.

452.       הפגם השני הוא, שבמינוי הפוליטי כרוכות תוצאות שליליות רבות, עליהן עמדנו לעיל בעת שהבאנו את דבריה של כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בעניין הסתדרות העובדים הכללית הנ"ל, ונוסיף ונביא דברים שאמרה כב' השופט ע. ארבלב עע"ם 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות הממשלתיות ואח' (2009) :

"מינויו של אדם לשירות הציבורי שלא על בסיס כישוריו המקצועיים אלא על בסיס זיקה פוליטית או אחרת הינו מעשה מנהלי פסול המהווה מעילה בחובת הנאמנות של הגורם הממנה כלפי הציבור (והשוו: בג"ץ 932/99 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' יו"ר הוועדה לבדיקת מינויים, פ"ד נג(3) 769, 787 (1999). להלן: עניין ניסן). הפסול שבמינוי זה נובע מכך שלא מונה לתפקיד ציבורי האדם הראוי לכך על-פי כישוריו. מינויים של בעלי תפקידים בשירות הציבור על-פי העיקרון שאין אדם נצרך לכישורים אלא לקשרים, פוגעת בתפקודה התקין והיעיל של הרשות השלטונית אליה מונה. אכן, מינויים של מועמדים שאינם המתאימים ביותר ורמתם המקצועית והאישית אינה גבוהה, עלול לפגוע בתפקודה התקין של הרשות הציבורית - ובענייננו, החברה הממשלתית - ולפגום בשירות הניתן לציבור. בכך לא מתמצה הפסול שבמינוי שאינו ענייני. מינויו של אדם למשרה ציבורית שלא על בסיס שיקול ענייני פוגע באמון הציבור ברשויות השלטון, במורל הפנימי של השירות הציבורי -  כאשר עובדים מקצועיים הראויים לקידום נדחקים מפני מי שהגורם הממנה חפץ ביקרו, ובתחושת השוויון ( עע"ם 8582/05 מועצה מקומית סאג'ור נ' המרכז לטניס בישראל (לא פורסם, [פורסם בנבו], 13.12.06); בג"ץ 8815/05 עו"ד אברהם לנדשטיין נ' עו"ד מאיר שפיגלר (לא פורסם, [פורסם בנבו], 26.12.05); בג"ץ 6458/96 אבו קרינאת נ' שר הפנים, פ"ד נב(2) 132, 140 (1998); אליעזר גולדברג "מינויים פוליטיים" עיונים בביקורת המדינה חוברת 61, עמ' 105, 108 (2007). להלן: גולדברג). הפגיעה באמון הציבור ברשויות השלטון נושאת עמה פגיעה נוספת, רחבה יותר, במחויבות החברתית לערכי שלטון החוק."

453.       על רקע דברים אלה נשאל, האם, על דרך העיקרון, פוגע המינוי הפוליטי באחד משלושת הערכים עליהם באה העבירה הקבועה בסעיף 284 להגן? על שאלה זו אין אנו מתקשים להשיב בחיוב. המינוי הפוליטי נעשה ביוזמתו של עובד הציבור, לתועלת האישית שלו, מתוך מטרה לחזק את מעמדו הפנים-מפלגתי או לגמול לתומכיו הפוליטיים. משום כך, יש במעשה, מעצם טיבו, משום מעילה באמון הציבור. אכן, הציבור הפקיד בידיו של עובד הציבור כוחות וסמכויות על מנת שיקדם את ענייני הציבור עליהם הופקד עובד הציבור, להבדיל מענייניו הפרטיים. ככזה, יש במינוי הפוליטי פגיעה מובהקת בטוהר המידות של עובדי הציבור. יש בו להביא פגיעה באמון הציבור בעובדי הציבור ובטוהר שיקוליהם. יש במינוי הפוליטי פגיעה מובהקת באינטרס הציבורי שעליו מופקד עובד הציבור, כעולה מן הנזקים הרבים הכרוכים בו, עליהם עמדו כב' השופטת שטרסברג-כהן וכב' השופטת ארבל, בדברים שהבאנו לעיל, ואשר עליהם נוסיף דברים שאמר פרופ' זמיר במאמר אליו הפננו:

­­­­

"אכן, הלכה למעשה, לא פעם המינוי הפוליטי נעשה באופן מודע כדי לשרת אינטרס אישי על חשבון האינטרס הציבורי. מי שעושה את המינוי מחפש תמיכה במרכז או בוועידה של המפלגה כדי לשמור על מעמדו או לקדם את עצמו. לצורך זה הוא מוכן לשלם אתנן. אך האתנן אינו משתלם מכספו אלא מנכסי הציבור. לדעתי, זו מעילה בתפקיד ובאמון שאינה שונה מבחינה עקרונית מן המעילה בכספי הציבור. זה כמו זה הוא שימוש בנכס ציבורי לתועלת אישית" (שם בעמ' 23).   

אכן, חומרת התוצאות הנובעת מן המינוי הפוליטי יכולה להשתנות ממקרה למקרה. ואולם גם במקרים הפחות חמורים, כמו, למשל, במקרים בהם האדם המתמנה מתאים לתפקיד, ומדובר בתפקיד אשר יש בו צורך אמיתי, מנקודת המבט של האינטרס הציבורי, קיימת פגיעה ממשית בערכים עליהם עמד בית המשפט בעניין שבס. עצם המינוי הפוליטי מבטא התנהגות פסולה של עובד הציבור, שאין בה טוהר אלא רבב, ואשר יש בה כדי לפגוע בלכידותו של השירות הציבורי ולפגוע בדימויו ובאמון שהציבור רוחש לו.

454.       עמדנו על כך לעיל, שהניסיון, כמו גם הראיות הרבות שהובאו בפנינו, מלמד, כי המינוי הפוליטי יכול למצוא ביטוי במגוון דרכים וצורות. ההגדרה אותה נתנו למעשה המינוי הפוליטי כוללת את הדרכים השונות והמגוונות בהן נעשה המינוי הפוליטי. ואכן סבורים אנו, כי המינוי הפוליטי פוגע בערכים המוגנים על ידי העבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין, בין אם הוא נעשה באופן ישיר ובין אם הוא נעשה באופן עקיף; בין אם המתמנה הוא הפעיל הפוליטי עצמו, ובין אם המתמנה הוא מקורב של אותו פעיל; בין אם המשרה או התפקיד אשר ביחס אליהם נעשה המינוי, הם משרה או תפקיד אשר יש בצידם תמורה כספית, ובין אם אין בצידם תמורה כספית. בכל צורות המינוי דבק אותו פגם. והפגם הוא, שעובד הציבור הפועל למינויו של אדם שהוא חפץ ביקרו, עושה בנכסי הציבור כבתוך שלו, ותוך מעילה בחובת האמון המוטלת עליו, ומתוך מניע פוליטי-מפלגתי, עושה מעשה המיועד לקדם את ענייניו האישיים.

455.       האם משמעות הדבר היא, שכל מינוי פוליטי מהווה עבירה פלילית? ראינו, כי על-מנת שהתנהגות הפוגעת באחד מהערכים המוגנים על ידי העבירה תגיע לכדי עבירה פלילית, אין די בפגיעה "סתם". יש צורך שהפגיעה תהיה "מהותית". רק "פגיעה מהותית" באחד מהערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי תכניס את המינוי הפוליטי לתחומיה של העבירה הפלילית. מינוי שאין בו משום "פגיעה מהותית" יישאר מחוץ לתחומיו של המשפט הפלילי. בדרך זו, ביצירת ההבחנה בין התנהגות שיש בה  פגיעה "מהותית" לבין התנהגות שאין בה פגיעה בעוצמה הזו, יובטח שלא יוטבע חותם של פליליות על מעשה שאינו ראוי להיחשב ככזה. בעניין זה מקובלת עלינו דעתו של כב' השופט מצא, שהחזיק בדעת המיעוט בפרשת שבס, שאמר בהקשר של פעולת עובד ציבור תוך הימצאות במצב של ניגוד עניינים, דברים אלה: "כל השאלות הללו ועוד רבות אחרות כמותן מבטאות את העובדה שפעולות במצב של ניגוד עניינים אינן עשויות מעור אחד, ולכן הן אינן יכולות לזכות להתייחסות סטיגמטית. אין זה די לייחס את מקרהו של עובד הציבור לקטגוריות כלליות (כגון "ניגוד עניינים חמור" או "עובד ציבור בכיר") כדי להכריע בשאלת קיומה של הפרת אמונים פלילית... רק התייחסות פרטנית למכלול הניואנסים, החודרת את הקטגוריזציה הראשונית, תשקף תגובה חברתית מידתית למגוון האפשרויות והנסיבות" (שם בעמ' 451-450). 

456.       חיזוק להשקפתנו כי מינוי פוליטי, על דרך העיקרון, יכול להגיע לכדי עבירה פלילית, גם בדרך של "העברת קורות חיים", ניתן למצוא בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין העמותה לקידום ממשל תקין הנ"ל. ברקע אותה עתירה עמד דו"ח מבקר המדינה שמצא, כי בעת שהשר בנימין בן אליעזר שימש שר התשתיות הלאומיות, הוא נהג להפנות לחברת החשמל בישראל בע"מ פניות שנשלחו אליו ובהן בקשות לסיוע בתעסוקה. בין הפניות שהועברו היו גם פניות של בעלי זיקה פוליטית לשר. פניות אלה היו חלק קטן מסך כל הפניות שהועברו.

457.       היועץ המשפטי לממשלה החליט שלא להורות על פתיחתה של חקירה פלילית בפרשה. בעקבות כך הוגשה העתירה האמורה, בה התבקש בית המשפט העליון להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד השר בן אליעזר. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה, האם יש בסיס ראייתי אשר יצדיק פתיחתה של חקירה פלילית. בית המשפט העליון לא מצא עילה להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה. מפסק הדין עולה, כי בית המשפט יצא מן ההנחה, כי על דרך העיקרון יכול מינוי פוליטי להגיע לכדי עבירה פלילית, גם בדרך של הצגת מועמדות או העברת קורות חיים. שאם לא כן, נראה לכאורה שניתן היה לדחות את העתירה על הסף, בלא צורך להיכנס לשאלת דיותן של הראיות. אכן, שאלת פליליותם של מינויים פוליטיים לא התעוררה בפרשה האמורה בצורה ישירה, כפי שהיא מתעוררת אצלנו. ואולם, כאמור, סבורים אנו שיש למצוא בפסק הדין תמיכה לעמדה העקרונית בה אנו מחזיקים.

458.       נטען בפנינו, תוך הסתמכות על דברי כב' השופטים ד. ביניש ומ. חשין בפרשת שבס, שרק התנהגות שהיא בגדר mala per se יכולה להיחשב כעבירה פלילית. אין לנו קושי להסכים עם קביעה זו. דא עקא, שהביטוי mala per se, כמו ביטויים אחרים, אינו מספק נוסחת קסם אשר יכולה לתת מענה חד משמעי וברור לכל מסכת עובדתית נתונה. עובדה היא, שכב' השופטים ד. ביניש ומ. חשין סברו, שמעשיו של שמעון שבס הינם בגדר mala per se, בעוד שדעתו של כב' השופט מצא, הייתה אחרת. בסופו של דבר, עניין לנו בהערכה ערכית-נורמטיבית, אשר לא ניתן לנסח אותה בצורה מתמטית. זה טבעו של עולם הערכים וזה טבעו של עולם המשפט.

459.       מתי, אם כן, ניתן לקבוע שמינוי פוליטי פוגע "פגיעה מהותית" באחד מהערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי? לעניין זה יתכנו מצבים שונים ומגוונים. מטבע הדברים, לא ניתן לקבוע רשימה סגורה של מצבים כאלה. הואיל והעבירה הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין היא "עבירת מסגרת", שהיסוד ההתנהגותי שלה אינו מוגדר בצורה קונקרטית, יכולה ההתנהגות הפוגעת למצוא את ביטויה במגוון רחב של דרכים וצורות. עוצמת הפגיעה בהקשר זה עשויה להיגזר, לא אחת, משילובם של מספר גורמים, "מכלול של ניואנסים" כלשונו של כב' השופט מצא, ולא מקיומו של גורם אחד. כך הוא גם במקרה שבפנינו, כפי שנראה בפרק בו ינותחו העובדות הרלוונטיות.

460.       ניתן למנות, על דרך העיקרון, ומבלי למצות, מספר גורמים המשליכים על מהותיות הפגיעה בערכים המוגנים, ובהם:

א.           מספר המינויים שנעשו, במישרין או בעקיפין, על ידי עובד הציבור. לעניין זה, ככל שמספר המינויים שנעשו על ידי עובד הציבור גדול יותר, כך הפגיעה הטמונה מעשיו קשה יותר, בבחינת "הכמות עושה את האיכות". בהקשר זה יש להביא בחשבון גם ניסיונות למנות, אשר אפשר כי לא צלחו בשל סיבות מסיבות שונות, אשר לא אחת אינן תלויות בממנה. יש להעיר, כי אפשר שגם מספר לא רב של מינויים, בהצטרף לגורמים נוספים, יגבש את הפגיעה המהותית הנדרשת בערכים המוגנים.

ב.            האם מדובר בפעולות מינוי שיטתיות, כחלק מתוכנית כוללת, או בפעולה או פעולות מינוי אקראיות? ככל שמדובר בפעולה שיטתית יותר, כך יהיו כרוכים בה היבטים פוגעים יותר.

ג.            מה הייתה רמת מעורבותו האישית של עובד הציבור ומה היה טיבה? ככל שעובד הציבור היה מעורב יותר, וככל שהפעולות שנקט היו משמעותיות יותר, כך ייחשבו מעשיו כנושאים היבטים פוגעים יותר. פשיטא שאלו הם פני הדברים כאשר עובד הציבור הפעיל לחץ פסול, על מנת לקדם את המינויים בהם מדובר.

ד.            כאשר מדובר בהעברת קורות חיים - מהם המסרים שהועברו לגורם הממנה? האם העברת קורות החיים לוותה בהוראה, בקשה, המלצה, או הנחיה? כיצד נתפסו מסרים אלה על ידי הדרג הממנה?

ה.           כאשר מדובר בהעברת קורות חיים - האם הגורם המעביר הסתפק במשלוח קורות החיים, או שנקט פעולות נוספות, כגון ניהול מעקב כדי לוודא מה עלה בגורל קורות החיים אותם העביר?

ו.            מה מיקומו של עובד הציבור בהיררכיה של שירות המדינה? ככל שמעמדו רם יותר, כך הפגיעה הטמונה במעשיו גדולה יותר.

ז.             מה מידת ההתאמה של הממונים לתפקידים להם מונו? ככל שקיימת אי התאמה של הממונים לתפקיד, גדלה מהותיות הפגיעה בערכים המוגנים. עם זאת, עשויים להיות מקרים לא מעטים, בהם חרף התאמתם של המועמדים לתפקידים להם מונו, עדיין יהיה מדובר במינוי פוליטי אסור.

ח.           אופן מילוי התפקיד של הממונים. ככל שהתפקיד אינו מבוצע כהלכה, בין בהיבט המקצועי, ובין בהיבט המשמעתי, וככל שלדבר יש קשר לכך שמדובר במינוי פוליטי, אף עובדה זו עשויה להקרין על מהותיות הפגיעה.

ט.           הצורך בתפקידים בהם מדובר. ככל שמדובר בתפקידים שאין בהם צורך ממשי לקידומו של האינטרס הציבורי, ממילא גדלה הפגיעה בערכים המוגנים, הכרוכה במינוי הפוליטי.

י.          מידת הפגיעה בסדרי המינהל התקין הכרוכה במינויים. ככל שפגיעה כזו קיימת, וככל שהיא חמורה יותר, אף בכך יש כדי להקרין על עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים. פגיעה כזו יכולה להתבטא בהסתרת מידע רלוונטי מגורמים המעורבים בתהליך המינוי, בעקיפת כללי מינהל תקין, בהפרתם או באי קיומם.

יא.        האם נעשו פעולות שגרמו לחסימת דרכם של מועמדים שאין להם זיקה פוליטית לממנה. פעולות כאלה פוגעות על פי טיבן פגיעה מהותית בערכים של שוויון הזדמנויות. יש בהן כדי להחמיר במידה ממשית את הפגיעה בערכים המוגנים.

[[

461.       משקלם היחסי של השיקולים האמורים אינו קבוע. הוא עשוי להשתנות על פי הנתונים העובדתיים של כל מקרה ומקרה. עם זאת, בהקדמת המאוחר נאמר כבר עתה, ביחס למקרה שבפנינו: מקום בו עובד ציבור בדרגה בכירה פועל למינוי מספר רב של בעלי זיקה פוליטית מפלגתית אליו, מתוך מניע פוליטי, קיימת "פגיעה מהותית" בערכים המוגנים על ידי האיסור הפלילי, ולכן הוא עובר עבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

462.       הבאנו לעיל את העובדות אשר שימשו בסיס להרשעתם של גרוסמן ו שבס. אכן, אין מקרה אחד דומה למשנהו, ואין השניים דומים לשלישי. כל מקרה ונסיבותיו המיוחדות. כל מקרה עומד לעצמו. בכל מקרה ניתן למצוא נקודות של חומרה ונקודות של קולא. ואולם כאשר אנו מעמידים את שני המקרים שנדונו בפסיקה בצידו של המקרה השלישי, זה של עובד הציבור הבכיר העושה שימוש בכוחות ובסמכויות שניתנו לו כדי לפעול, בצורה שיטתית ומתמשכת, לקידום מינויים של אנשים רבים, עשרות אנשים - פעילים פוליטיים, בני ובנות זוגם, אחיהם ואחיותיהם, ילדיהם ומקורביהם - במטרה לחזק את מעמדו הפוליטי הפנים-מפלגתי או כדי לגמול לתומכיו, המסקנה ברורה: על פי אמות המידה שנקבעו על ידי בית המשפט העליון, יש במעשים כאמור כדי לפגוע פגיעה מהותית בערכי טוהר המידות של עובדי הציבור, באמון הציבור בשירות הציבורי ובפעולתו התקינה של השירות הציבורי. משכך, יש במעשים אלה עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים. 

463.       נטען בפנינו, כי "עבירת המסגרת" הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין, נועדה למקרים שהמחוקק לא יכול היה לצפותם מראש ולחוקק ביחס אליהם עבירה פרטיקולארית, ולא לתופעות רווחות, מושרשות, מוכרות וידועות היטב. בהקשר זה נטען, כי תופעת המינויים הפוליטיים הינה תופעה רווחת וידועה לכל. באין איסור מפורש על מינויים כאמור, כך הטענה, אין המינוי הפוליטי, על דרך העיקרון, יכול להיכנס לתחומה של העבירה הקבועה בסעיף 284.

464.       אין בידנו לקבל השקפה זו. אכן, "עבירת המסגרת" הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין, נותנת מענה גם למצבים אשר לא ניתן היה לצפותם מראש (ראו בפיסקה 30 לפסק דינו של הנשיא לשעבר א' ברק בעניין שבס). ואולם, אין זו הסיבה היחידה לקביעתם של "עבירות מסגרת" ו"מושגי שסתום". יש והמחוקק בוחר בדרך של הכללה, בעיקר בחקיקה ראשית, שכן אין זו דרכו לנסח דברי חקיקה בצורה קזואיסטית, תוך ריבוי פרטים ומצבים שונים, משום החשש ש"מרוב עצים לא יראו את היער". מדובר, אפוא, בטכניקה חקיקתית, של העדפת עקרון כללי, על פני ניסיון לפרטו לסוגי מקרים כאלה או אחרים. המקרה של העבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין הוא מקרה מובהק שכזה. משכך, אין בטיעון האמור כדי ללמד על תכלית חקיקתית, הבאה לשלול את תחולתה של ההוראה על המצב של המינוי הפוליטי.

465.       זו אף זו. אין אנו סבורים, כי העובדה שעד כה המחוקק לא קבע הוראת חוק ספציפית האוסרת במפורש על עובד הציבור למנות מינויים פוליטיים, מצביעה על הסדר שלילי בסוגיה זו. בית המשפט העליון הכיר בקיומו של הסדר שלילי, מקום בו "כוונה תחיקתית להגביל ולצמצם משתמעת, לפי שורת ההיגיון, מן ההקשר" (דברי כב' השופט זוסמן בע"פ 476/69 שטרן נ' מדינת ישראל, פ"ד כד(1) 17 (1970), 21). השתמעות כזו אינה עולה ביחס לעבירה לפי סעיף 284. ראינו, כי במינוי הפוליטי עלולה להיות כרוכה פגיעה קשה בערכים המוגנים לפי עבירה זו. אין כל דבר בהגיונה של ההוראה, וברציונל של האיסור הקבוע בה, העשוי להצדיק מסקנה לצמצם את גבולות האיסור כפי שנטען בפנינו.

466.       לכך יש להוסיף, כי שתיקת המחוקק היא נתון פרשני בעייתי. בהקשר זה נפסק, כי "הכנסת מחוקקת רק כאשר היא מחוקקת, ואין הכנסת יכולה לחוקק על ידי אי - חקיקה" (דברי כב' השופט א' ברק בבג"צ 428/86 ברזילי נ' ממשלת ישראל, פ"ד מ(3) 505 (1986), בעמוד 620). בהקשר זה צויין גם, כי ברוב רובם של המקרים לא ניתן לברר את המניע לשתיקה זו (ראו א' ברק, פרשנות במשפט, כרך ב', פרשנות החקיקה (ירושלים, 1993 תשנ"ג), בעמודים 786 ואילך). הדברים נאמרו על התייחסות המחוקק לפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט. הם יפים בכל הנוגע לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין שבס. הם יפים גם בכל הנוגע לטענה הכללית, בדבר קיומו של הסדר שלילי. כפי שסוכמה הסוגיה שם, "אל לו לשופט להשתחרר מהאחריות המוטלת עליו לפירוש החוק, תוך העברתה אל שכם המחוקק, ואל לו למחוקק למנוע את ההתפתחות הראויה של המשפט על ידי שתיקתו בלבד" (שם, בעמוד 788).

467.       יש לציין, כי חקירת המשטרה בתיק שבפנינו התקיימה בשנים 2004 - 2005. כתב האישום הוגש בשנת 2006. ניתן היה לטעון, כי אילו סבר המחוקק שעבירת הפרת האמונים אינה כוללת בחובה מינויים פוליטיים, היה טורח לתקן את החוק ולהבהיר עניין זה. הדבר לא נעשה. יוצא, כי גם על פי השיטה המייחסת משקל לשתיקת המחוקק, אין מדובר בשיקול התומך בהכרח במסקנה כי אין מדובר בעבירה.

468.       כך או כך, במקרה שבפנינו, אין אנו יודעים מה היה במחשבתו של המחוקק בעת שנחקקה ההוראה. אין אנו יודעים גם אם המחו