בעובדות כתב האישום נטען, כי בתאריך 14.3.05, סמוך לשעה 06.20, נקראו שוטרים למועדון "סנוקר" - "המינגוואי", הנמצא ברח' ז'בוטינסקי, ברמת גן (להלן: "המועדון"), מאחר והנאשמים שנכחו במקום, כשהם בגילופין, סרבו לשלם את חובם הכספי, לאחר בילוי במועדון.
על פי הנטען, ביקשו שני השוטרים שהגיעו למקום מהנאשמים לשלם את חובם, אך אלו סרבו לעשות כן. נוכח זאת, הוזעקה למקום תגבורת נוספת של שוטרים, שאז ולאחר ששילמו את חובם הכספי, הלם נאשם 1 באגרופו בפיו של השוטר שרון כהן (להלן: "המתלונן"), וגרם לו לחבלה בדמות חתך בשפתו (ראה ת/1, ת/2). בשלב דברים זה, ביקשו השוטרים לכבול את נאשם 1 באזיקים, אך הוא התנגד לכך.
משראה נאשם 2 את השוטרים המנסים לעצור את נאשם 1, זינק לעבר השוטרים וניסה לסייע לנאשם 1.
עוד נטען, כי לאחר מכן נשכבו הנאשמים על רצפת המועדון, בעטו לכל עבר, והתנגדו לנסיונות השוטרים לכבול אותם ובכך הפריעו לשוטרים במילוי תפקידם כדין.
על כן, מיוחסת לנאשם 1 עבירה של תקיפת שוטר, על פי סעיף 273 לחוק העונשין ולשני הנאשמים גם יחד מיוחסת עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, על פי סעיף 275 לחוק העונשין.
שני הנאשמים מכחישים את המיוחס להם.
נאשם 1 אינו מכחיש כי חבט באגרופו בפניו של המתלונן, אך לטענתו עשה זאת כמעשה התגוננות מפני השוטרים שתקפוהו.
נאשם 2 טוען כי אך ביקש לחלץ את חברו, הוא נאשם 1, מפני מעשה בלתי חוקי, קרי, מעצר בלתי חוקי, שביצעו השוטרים, וכי פעל להגנתו העצמית, ועל כן, אין לראות בהתנהגותו זו משום הפרעה לשוטרים.
שני הנאשמים טוענים גם, כי הוכו על ידי השוטרים, לאחר שהובאו לתחנת המשטרה (ראה עמ' 5, 6 לפרוטוקול, ישיבת יום 28/6/06), וכן עמ' 2 לישיבת יום 22/5/06 ועמ' 65 לישיבת יום 27/2/07).
עוד נטען על ידי הנאשמים, כי נוכח אלימותם היתרה של השוטרים כלפיהם, נזקקו לטיפולים רפואיים מתמשכים, לאחר האירוע (ס/1, ס/2 ב'), ואף הוגשה על ידיהם תלונה למח"ש, שמסתבר שנדחתה.
בעדותו מסר השוטר סידס דני, שהינו סייר בתחנת משטרת מרחב דן, ברמת גן, כי הוזעק למועדון בעקבות דיווח בדבר: "שני בחורים שמסרבים לשלם ולעזוב את המקום".
בהגיעו למועדון, בצוותא עם שוטר נוסף, פגש בנאשמים, כאשר נאשם 2 אמר לו, כי הינו לוחם בצה"ל ואינו מוכן לדבר איתו ונראה כמי שמדבר "שלא לעניין".
העד ביקש מהנאשמים לעזוב את המועדון ולשלם את חובם, אלא שנאשם 2 הצביע על נאשם 1 ואמר שידבר אך דרכיו העד הבין, לדבריו, כי נקלע למבוי סתום, וכי אינו מסוגל להתמודד עם המצב שנוצר, אך עם השוטר הנוסף שהיה עימו, והזעיק סיוע מקצין היחידה, שהגיע עם צוות שוטרים נוסף. בהגיע צוות השוטרים, הסכימו הנאשמים לשלם את חובם, אך דרשו: "לשתות עוד" ולא שעו לדרישת השוטרים, כי יעזבו את המקום, וצחקו, שאז הלם, לפתע, נאשם 1 בפניו של המתלונן ובעקבות כך, השוטרים ביקשו להשתלט על נאשם 1, כדי לעצרו.
לדברי העד, נאשם 1 השתולל וניסה למנוע את מעצרו ואילו נאשם 2 חש לעזור לנאשם 1 וניסה למנוע בעד השוטרים מלכבול אותו, כשבמהלך ניסיון ההשתלטות על שני הנאשמים הם נשכבו על רצפת המועדון, בעטו והשתוללו, עד שהשוטרים גברו עליהם וכבלו אותם.
העד התרשם כי הנאשמים היו בגילופין והוסיף, כי בהגיעם לתחנת המשטרה נפל נאשם 1, בהיותו כבול, ונחבט בפניו, בעקבות כך.
בחקירתו הנגדית אישר העד, כי נאשם 2 אמר לו, כי הינם שיכורים ומתקשים לעזוב את המקום במצבם זה, והינם זקוקים לעזרה (עמ' 10).
כמו כן, עלה עוד כי למקום הוזעקו מספר ניידות.
עוד ציין העד, כי טיעון נוסף שהעלה נאשם 2, באשר לסירובם של הנאשמים, לצאת מהמועדון, מאחר שהינם שיכורים, היה כי אין לו דבר עם השוטרים, אלא עם ה"ברמן" ושהינו לוחם בצה"ל (עמ' 20). בנסיבות אלו, הזעיק העד סידיס תגבורת, בראותו כי הנאשמים "מדברים לא לעניין" ואינם נשמעים לו, ובהגיע התגבורת נאותו לשלם ואז לאחר מכן, במפתיע, תקף נאשם 1 את המתלונן, כמתואר לעיל.
המתלונן (ע.ת. מס' 2, שרון כהן), מסר בעדותו כי הגיע למועדון, נוכח עזרה שנתבקשה, וציין כי מעשה התקיפה כלפיו אירע בעת שליווה את הנאשמים, בדרכם מחוץ למועדון, וכתוצאה מהמכה שספג, נפל ארצה וטופל תחילה במקום, בהיותו מדמם. העד הכחיש מכל וכל, כי קודם לאגרוף שספג מנאשם 1 נהג כלפי נאשם 1 באלימות כלשהי, וציין כי עובר למעשה התקיפה, אף לא היה כל מגע פיזי בינו ובין נאשם 1 (עמ' 29), וכי לאחר תקיפתו הפתאומית, נאלצו השוטרים להפעיל כוח כלפי הנאשמים (עמ' 27), ונוכח תקיפתו והטיפול שנדרש לו, לא היה שותף להמשך התקרית.