פ
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1081-00
06/12/2006
|
בפני השופט:
1. יצחק כהן - אב"ד - סגן נשיא
2. זיאד הווארי
3. אברהם אברהם
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד אריאל כהן
עו"ד רז ולטר
|
הנתבע:
1. חב' המוביל ז'ק יולזרי בע"מ
2. יולזרי יהודה
3. יולזרי שלמה
4. תקומי אפי
5. פאנוס עבד
עו"ד יחיאל כשר
עו"ד מיכה פטמן
עו"ד אריה ליכט
|
| הכרעת דין |
כב' השופט יצחק כהן - אב"ד - סגן נשיא:
פתח דבר:
1. ביום שבת, 9/10/99 סמוך לשעה 06:00, יצא אוטובוס מ.א.ן שמספרו 00-030-37 (להלן: "האוטובוס" או "אוטובוס התאונה") עם קבוצת מטיילים ממרכז הארץ לצפון הארץ, לטיול.
יום זה היה יום מר ונמהר, לאחר שהאוטובוס חלף על פני צומת גולני ופנה שמאלה לכיוון צפון, בכביש 65, אירעה תאונה, האוטובוס התהפך, נהרגו 17 מנוסעיו ו - 37 נוסעים אחרים, נפצעו.
17 בני אדם שקיפחו את חייהם, 37 פצועים וכואבים ובני משפחה רבים הן של אלה שקיפדו את חייהם והן של אלה שנפצעו תובעים מאיתנו כאן, למעשה, את זעקתם.
מדובר בתאונה קשה ביותר, טרגדיה כואבת, אך צריכים אנו להזהיר את עצמנו לבל יהווה הכאב העצום מכשול בהכרעת הדין.
מצווים אנו לדון את הנאשמים כפי זכותם על פי דין, משמע, היה והמיוחס להם, כפי המפורט להלן, יוכח מעבר לכל ספק סביר, כמצוות הליך פלילי ראוי.
לא בכדי, כפי שאבאר בהמשך, בחרתי להעיר את ההערה האמורה לעיל.
עוד אני רואה להעיר, תיק זה נדון בתחילה בפני מותב אחר בו פרש בסופו של יום אב בית הדין שם, לגמלאות, כאשר מעבר לכך, בעקבות גילויים נשוא הסתרת ראיות ומה שיכונה להלן "פרשת מע"צ" כדי אף עתירה לבית המשפט העליון בנושא זה (בג"צ 2189/03, בג"צ 6624/03), בה עתרו הנאשמים למעשה לביטול כתב האישום ואי העמדתם לדין, כל אלה בנוסף לזמן הרב שנדרש לחקירה נשוא הראיות החדשות כפי שהתגלו, גרמו בסופו של יום להתארכות הדיונים בתיק זה.
כפי המפורט בהכרעת הדין להלן, נשוא הגילויים במכונה "פרשת מע"צ" חמור ביותר.
עוסקים אנו בשיבוש הליכים, זיוף והעלמת ראיות כאשר לכך חברו חקירה משטרתית שלא כהלכתה בנושא זה וגם לאחר גילוי המעשים החמורים במע"צ וכן, חומר חסר בראיות המאשימה כמו ניסויים באשדוד שלא נשמרו.
ניתן לומר, יכול וגורמים במע"צ אשר יתכן ויכלו למנוע את התאונה, לו שעו לפנייתם החד משמעית של העדים ויולטה כהן ודב פרימרמן, אינם מצויים כאן, על ספסל הנאשמים.
2. כתב האישום המקורי (בהרכב אחר) הוגש כנגד 5 נאשמים:
א. נאשמת מס' 1 - חברה להסעת נוסעים, לחברה זו צי של כ - 50 אוטובוסים בהם אוטובוס התאונה (להלן: "החברה").
הנאשמת מס' 1 מעסיקה כ - 50 נהגים ומפעילה קווי הסעות הן לעובדים והן לבתי ספר ולטיולים.
ב. נאשם מס' 2 - נאשם זה הינו בעלים של 99% מנכסי נאשמת מס' 1 (האחוז האחר בבעלות אמו), נאשם זה הינו מנכ"ל הנאשמת מס' 1 משנת 1977 והנו המוציא והמביא העיקרי בחברה הנאשמת (להלן: "יהודה" או "הבעלים").
ג. נאשם מס' 3 - אחיו של נאשם מס' 2 מונה בשנת 1992 כקצין הבטיחות של הנאשמת מס' 1 כמצוות תקנות 579 ו - 580 לתקנות התעבורה, ה'תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") (להלן: "שלמה", או "קצין הבטיחות").
ד. נאשם מס' 4 - נהג האוטובוס המעורב בתאונה, החל בעבודתו אצל נאשמת מס' 1 באפריל 1999, קיבל לידיו את אוטובוס התאונה כנהג, ביום 4/10/99 (להלן: "תקומי" או "נהג האוטובוס").
ה. נאשם מס' 5 - בעל תעודת הסמכה לניהול מוסך (להלן: "עבד" או "מנהל המוסך").